שגיאות ניקוד בסידורים

[עיגול רבוע]

זה חידוש, שראשי תיבות ס"א הוא פתח ל-ספר אחד!

כמדומה שהכוונה: ספרי אשכנז (כמו שרגיל בלשונו ס"ס כשהכוונה לספרי ספרד).

 

[עיגול רבוע]

טעויות בשינון הילדים הרכים בתחילת התפילה:
'מודה אני... תורה תהיה אומנותי', ולא 'אמונתי' (מלשון אומנות ולא אמונה)
יש מצב שבכמה סידורים הטעות הזאת גם נמצאת. זכור לי שבסידורים החדשים זה מתוקן, לא עיינתי מספיק)

אם היתה זו תפלה בת זמננו הייתי קובע כך:
לבנים - אומנותי, לבנות - אמונתי.
אלא שכנראה זו תפלה קדומה. וצריך בירור מה מקורה.

 

[אפכא מסתברא]

אמנם הבטחתי בזמנו להביא עוד שגיאות בסידורים, ועוד חזון למועד, אבל מצאתי שגיאה נוספת בקבצים החינמיים של התנ"ך, לתשומת לב מי שמסתמך עליהם (כולל בתכנת 'נקדנית' ואולי בתכנות ניקוד נוספות):
כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ (רות ד, טו) כמובן צ"ל קמץ בבי"ת של 'אהבתו'.

 

[אפכא מסתברא]

אמנם הבטחתי בזמנו להביא עוד שגיאות בסידורים, ועוד חזון למועד, אבל מצאתי שגיאה נוספת בקבצים החינמיים של התנ"ך, לתשומת לב מי שמסתמך עליהם (כולל בתכנת 'נקדנית' ואולי בתכנות ניקוד נוספות):
כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ (רות ד, טו) כמובן צ"ל קמץ בבי"ת של 'אהבתו'.

עבר זמן העריכה - מפאת חפזוני פלטה מקלדתי 'אהבתו' במקום 'אהבתך', אבל הכוונה ברורה.

 

[חגי פאהן]

אמנם הבטחתי בזמנו להביא עוד שגיאות בסידורים, ועוד חזון למועד, אבל מצאתי שגיאה נוספת בקבצים החינמיים של התנ"ך, לתשומת לב מי שמסתמך עליהם (כולל בתכנת 'נקדנית' ואולי בתכנות ניקוד נוספות):
כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ (רות ד, טו) כמובן צ"ל קמץ בבי"ת של 'אהבתו'.

בתנ"ך ברויאר שלפניי זה עם פתח. וגם ברוב התנ"ך בפועל יוצא של נסתרת לה"פ בפתח, ומה שמשתנה יותר זה הדגש בת"ו שאחריו - לפעמים עם דגש ולפעמים בלי. האם אני טועה?
מצאתי מקום אחד בתנ"ך (במאגר ממרא ובברויאר) שיש קמץ במקרה כזה: ישעיה מז י: שׁוֹבְבָתֶךְ.
מצד שני, גם 'אהבתך' הוא מופע יחיד... כי כנראה בכל השאר יש דגש בת' (וְכִעֲסַתָּה צרתה) או שוא (חבלה יְלָדַתְךָ) שניתן לטעון שהם הגורמים לפתח שיבוא.

ויש לחלק בס"ד (לאחר בדיקה), ש'אהבתך' הוא בפשטא ולכן הב' בפתח, ולעומתו 'שובבתך' הוא באתנחתא ולכן הב' הב' בקמץ.

 

[אפכא מסתברא]

בתנ"ך ברויאר שלפניי זה עם פתח. וגם ברוב התנ"ך בפועל יוצא של נסתרת לה"פ בפתח, ומה שמשתנה יותר זה הדגש בת"ו שאחריו - לפעמים עם דגש ולפעמים בלי. האם אני טועה?
מצאתי מקום אחד בתנ"ך (במאגר ממרא ובברויאר) שיש קמץ במקרה כזה: ישעיה מז י: שׁוֹבְבָתֶךְ.
מצד שני, גם 'אהבתך' הוא מופע יחיד... כי כנראה בכל השאר יש דגש בת' (וְכִעֲסַתָּה צרתה) או שוא (חבלה יְלָדַתְךָ) שניתן לטעון שהם הגורמים לפתח שיבוא.

ויש לחלק בס"ד (לאחר בדיקה), ש'אהבתך' הוא בפשטא ולכן הב' בפתח, ולעומתו 'שובבתך' הוא באתנחתא ולכן הב' הב' בקמץ.

שמעתי שבמאגר ממרא הושתלו שגיאות מכוונות.
אני כתבתי על סמך תנ"ך קורן. ואגב, 'ילדתו' הסמוכה ל'אהבתך' בפתח בדל"ת ובדגש בתי"ו. אולי כאשר הפעול הוא נסתר/ת אז יש פתח ודגש? (כעסתה, ילדתו)
ואגב, מאחר שלה"פ מוטעמת, אין הכרח שתיסגר ההברה (בדגש או בשווא) גם אם התנועה קטנה. ולגבי 'אהבתך' בפשטא לעומת 'שובבתך' באתנחתא - אשמח לדעת, אם כן, למה 'ילדתך' בפתח בסוף פסוק?
ואגב, בעבר מצאתי זאת במאגר הנ"ל - מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (שמואל א' ט, כא) - האמנם גם זה מופיע בפתח בברויאר?

 

[גרפיקנער]

לא ידוע לי על שגיאות מכוונות ב'ממרא'. מה שכן, במאגר של די.בי.אס הושתלו שגיאות מכוונות, והם גם פירסמו את זה.

 

[חגי פאהן]

ולגבי 'אהבתך' בפשטא לעומת 'שובבתך' באתנחתא - אשמח לדעת, אם כן, למה 'ילדתך' בפתח בסוף פסוק?

קשיא.

ואגב, בעבר מצאתי זאת במאגר הנ"ל - מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (שמואל א' ט, כא) - האמנם גם זה מופיע בפתח בברויאר?

לא, בשוא.

 

[טראכטער]

לא ידוע לי על שגיאות מכוונות ב'ממרא'. מה שכן, במאגר של די.בי.אס הושתלו שגיאות מכוונות, והם גם פירסמו את זה.

נכון. זה בשביל שלא יעתיקו מהם טקסטים שלמים בלי רשות.

 

[Roi.eba]

איך הם לוקחים את הסיכון שעלול להיות שיבוש לדורות בגין זה...?