'שגעונות' של ילדים עם אוכל

לחם או לחמניה עם קוביות שוקולד מריר - במקום ממרח שוקולד.
מממממממ. טעיםםםםםםםםםםםםםםםם
 
כבר שווה לנסות כאן כמה דברים... חלק נשמעים טעימים....
 
"ילדים קטנים עם זקנים גדולים"

זה המשפט אותו הזכיר לי האשכול המטורלל הנוכחי. :rolleyes:

ותרומתי (הלא ממש קשורה, שכן היא לחלוטין לא מוזרה, אלא לגמרי ערבה לחיך):

בליסת קוביית שוקולד (עדיפות למגדים) עטופה באדיקות בטופי (כאן מגדים הוא חובה! המרקם הרך קריטי לנושא) כ'רולדה' . מומלץ בטוף.
 
עושה רושם שאנחנו מגדלים דור של מפונקים...

:(
 
סתם נזכרתי בילדים שלא אוכלים אם זה קטן מידי..
הייתי עושה חביתה והפרצוף המתכרכם הבהיר לי שזה "קטן" ודינו לפח...
מצאתי פיתרון (עובד רק על ילדים (?)
שמתי בצלחת קטנה, הביצה גלשה מהשוליים והנה לנו חביתה "גדולה"

היו ימים
 
לא יאומן איך שאשכול יכול להתארך..................................................................................................

עם כל הפירגון
 
נכתב ע"י Bיוטי;799131:
עושה רושם שאנחנו מגדלים דור של מפונקים... :(

אני לא חושבת שלילדי העיירה המיתולוגיים לא היו 'שגעונות',
סה"כ כל ילד בכל מקום וזמן אוהב להרגיש ייחודי במשהו, או שבאמת טעמו אנין ומסוים
(אחת מבנות דודותי פשוט לא אוהבת מתוק. היא ממש מנסה להתאים את עצמה לשאר החבורה שמלקקת קרמבו, אבל בסוף זורקת אותו בחשאי. יש דברים כאלה!)
ואני לא מדברת על תקופות רעב ממשי.
 
בספר "הכל לאדון הכל" המחברת מספרת על חברתה הענייה במיר שהייתה מחביאה את הלחם הטרי מעלה מעלה בכדי שילדיה הרעבים יקבלו אותו יבש ויהיה להם פחות תאבון.
מושגי הפינוק של העיירה=לחם טרי.
 
וואו, כמות התגובות מעידה שהנושא רגיש:p
אני יכולה לתרום לך את שגעון הילדות שלי עצמי:
לאכול עם הצלחת על הברכיים... (הייתי ילדה אינסטניסטית נורא, תמיד נזהרתי שלא ידברו לי מעל האוכל. זה לא עבר לגמרי, אבל הצלחת שלי היום מונחת רק על השולחן.:D)
 
אני לא חושבת שלילדי העיירה המיתולוגיים לא היו 'שגעונות',
סה"כ כל ילד בכל מקום וזמן אוהב להרגיש ייחודי במשהו, או שבאמת טעמו אנין ומסוים
(אחת מבנות דודותי פשוט לא אוהבת מתוק. היא ממש מנסה להתאים את עצמה לשאר החבורה שמלקקת קרמבו, אבל בסוף זורקת אותו בחשאי. יש דברים כאלה!)
ואני לא מדברת על תקופות רעב ממש

לילדים בכל התקופות היו (כנראה..) שגעונות, לא רק בתחום האוכל..
ולהורים יש תפקיד- לשים גבולות!
לדעתי חלק מהפינוק של הדור הוא של ההורים, אין להם כח להתחיל לריב עם הילדים.. שיאכלו מרק עם סוכריות גלי בפנים ועוגת שמרים עם חומוס,שיעשו מה שבא להם העיקר שיעזבו אותם (ההורים) בשקט..
 
זה כבר לא פינוק ובוודאי לא לילד בן 4>
כשאני מגלה את בני אוכל לא פחות ולא יותר- פלפל חריף חי! וכשאני מציעה לו במקום זה גמבה הוא עונה לי "את זה את אוהבת".
 
נכתב ע"י Bיוטי;799847:
לילדים בכל התקופות היו (כנראה..) שגעונות, לא רק בתחום האוכל..
ולהורים יש תפקיד- לשים גבולות!
לדעתי חלק מהפינוק של הדור הוא של ההורים, אין להם כח להתחיל לריב עם הילדים.. שיאכלו מרק עם סוכריות גלי בפנים ועוגת שמרים עם חומוס,שיעשו מה שבא להם העיקר שיעזבו אותם (ההורים) בשקט..

זה אמנם לא הנושא, אבל אני עדיין תוהה מה פינוק בלשלב טעמים,
כלומר - בהנחה שממילא ההורים מאפשרים, נניח, עוגת שמרים -
והוא רוצה למרוח על זה חומוס.
מיותר לדעתי לריב על דברים כאלו,
יש לנו דברים עקרוניים וחשובים יותר לעמוד עליהם,
לא כך?
 
נכתב ע"י איילת.ב;796272:
ראיתי פעם בחורה אוכלת כך, הייתי בטוחה שאני הוזה..

בשבת, אחי נוהג לערבב ערבוב רציני את רב הסלטים יחד ורק אז...

על לחם שוקולד עם זיתים שמעתם?
אני ראיתי!
כן, במו עיני
 
נכתב ע"י ch3;797964:
כבר חשבנו פעם שיש להציע לחברת אוסם במבה בטעמים של הביסלי.
אנחנו פעם הצענו לאוסם ליצר חבילות של במבה עם ביסלי
אך לא נעננו עד היום ואני דוקא רואה שזה "שגעון" מוכר
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה