טקסטים שני סימנים מתוך קיצור שולחן ערוך

[קורס]

אולי יש למישהו על המחשב את הקצש"ע?
אני זקוקה בדחיפות לשני סימנים.
או שיש למישהו את 'תורת אמת'? (חסום לי...)

אודה מאד... זה דחוף לי!

 

[רמה פלוס]

https://he.wikisource.org/wiki/קיצור_שולחן_ערוך

במידה וחסום לך, תכתבי את הסימנים, ואעתיק לכאן

 

[קורס]

https://he.wikisource.org/wiki/קיצור_שולחן_ערוך

במידה וחסום לך, תכתבי את הסימנים, ואעתיק לכאן

ממש תודה!
הקישור אכן חסום לי...

אשמח מאד לקבל את הסעיפים הבאים:
סימן ק"כ - סעיפים ב' עד יא
סימן כ"ט - סעיפים יב עד יח

רוב תודות ותזכו למצוות!

 

[קורס]

אולי בכל אופן מישהו יוכל עוד הערב?
תבורכו משמים...

 

[Ok - מירי טריטל]

קיצור שולחן ערוך סימן קכ

סעיף א
בליל שני של פסח מתחילין לספור ספירת העומר וסופרין מעומד. המצוה הוא לספור תיכף בתחילת הלילה אחר צאת הכוכבים, ובדיעבד זמנה כל הלילה. בבית הכנסת בלילי שבת ויום טוב סופרין לאחר הקידוש כדי להקדים קדושת היום. ובמוצאי שבת ויום טוב סופרין קודם הבדלה כדי לאחר יציאת היום. וכשחל יום טוב האחרון במוצאי שבת שאומרים קידוש והבדלה על כוס אחד סופרין גם כן קודם, כדי לאחר את ההבדלה.

סעיף ב
מי ששכח כל הלילה ולא ספר, יספור ביום בלא ברכה, ובלילות שאחר כך יספור בברכה. ואם שכח גם כל היום, יספור אחר כך בכל הלילות בלא ברכה. ואם נסתפק לו אם ספר בלילה או לא, אף על פי שלא ספר ביום שלאחריו, מכל מקום יכול לספור שאר הלילות בברכה.

סעיף ג
השואל מחברו בין השמשות או אחר כך כמה מונים היום, יאמר לו: אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו כמה מונים היום, אינו רשאי לברך אחר כך על הספירה.

סעיף ד
לכתחלה קודם שיברך, צריך לידע על מה הוא מברך דהיינו שידע כמה ימים הוא בספירה, ובדיעבד אם לא ידע ופתח ובירך על דעת שיספור כמו שישמע מחבירו גם כן יצא. וכן אם בירך על דעת לספור ארבעה ימים, ולאחר שבירך נזכר שצריך לספור חמשה, סופר חמשה ואין צריך לברך שנית. וכן אם טעה בספירה כגון שהיה צריך לומר ששה ימים ואמר חמשה ימים, אם נזכר מיד סופר כראוי, ואין צריך לברך שנית, אבל אם הפסיק קצת צריך לברך שנית.

סעיף ה
בכל יום טוב אם חל ליל ראשון בשבת שאין אומרים אז מערבית, אזי בליל שני אומרים המערבית מליל ראשון חוץ מפסח שאפילו חל ליל ראשון בשבת, מכל מקום בליל שני אומרים מערבית ששייך לו מפני שמדבר בקצירת העומר שהיה בליל זה.

סעיף ו
בימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא בל"ג יום, ולכן נוהגין בימים אלו קצת אבלות שאין נושאין נשים ואין מסתפרים, ויש חילוקי מנהגים במספר ל"ג ימים אלו. יש מקומות נוהגין שחושבין אותן מיום ראשון דספירה ולכן אוסרין עד ל"ג בעומר, אך כשחל ראש חדש אייר בשבת, דיש בו שתי קדושות, קדושת שבת וקדושת ראש חדש אז מתירין לישא וכן להסתפר בערב שבת. וביום ל"ג בעומר, וכן משם ואילך מתירין מפני שביום ל"ג בעומר פסקו מלמות, ולכן מרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון. ואף שגם בו ביום מתו קצת, אמרינן מקצת היום ככולו. ולכן אין להסתפר או לישא עד לאחר שהאיר היום ולא מבערב. אך כשחל ל"ג בעומר ביום ראשון מסתפרין בערב שבת שלפניו לכבוד השבת.

סעיף ז
ויש מקומות שמתירין עד ראש חדש אייר ועד בכלל, שהן ששה עשר יום. ונשארים ל"ג יום באיסור עד חג השבועות (ומסתפרין בערב החג) ומכל מקום ביום ל"ג בעומר בעצמו מתירין (וכשחל ביום ראשון מתירין בערב שבת כמו שכתבנו לעיל) ויש מקומות שמתירין עד ראש חדש אייר ולא עד בכלל, וביום ראשון דראש חדש מתחיל האיסור, ויום ראשון דהגבלה הוא יום הל"ג, ואמרינן בו מקצת היום ככולו ומותרין לישא ולהסתפר בהן. וגם ביום ל"ג בעומר מותרין (וכמו שכתבנו לעיל), וצריכין לנהוג בכל קהלה מנהג אחד, ולא ישנו לעשות מקצתן כך ומקצתן כך.

סעיף ח
הסנדק (הוא התופס את התינוק בשעת מילה) והמוהל ואבי הבן, מותרין להסתפר ביום שלפני המילה סמוך לערב קודם הליכה לבית הכנסת.

סעיף ט
לעשות שידוכין אפילו בסעודה מותרין כל הימים, אך ריקודין ומחולות אסורין.

סעיף י
נוהגים שלא לעשות מלאכה אחד אנשים ואחד נשים כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר, ורמז לזה שנאמר שבע שבתות מלשון שבות, שבזמן הספירה דהיינו משקיעת החמה ואילך יש לשבות ממלאכה עד לאחר הספירה.

סעיף יא
בליל ראשון דשבועות מאחרין מלהתפלל ערבית עד צאת הכוכבים, שאם יתפללו קודם ויקבלו קדושת יום טוב, חסר מעט ממ"ט ימי הספירה, והתורה אמרה שבע שבתות תמימות תהיינה.

 

[Ok - מירי טריטל]

קיצור שולחן ערוך סימן כט

סעיף יב
מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר ואהבת לרעך כמוך, לפיכך צריך לספר בשבחו, ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון שלו, ורוצה בכבוד עצמו. והמתכבד בקלון חברו, אף על פי שאין חברו עומד שם, ולא הגיע לו בושת, ולא ביישו אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו, למול מעשה חברו, או חכמתו, כדי שיראה מכללו, שהוא מכובד וחברו בזוי, אין לו חלק לעולם הבא עד שישוב בתשובה שלימה.

סעיף יג
כל השונא אחד מישראל בלבו, עובר בלא תעשה שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך. ואם חטא איש כנגדו, לא ישטמנו וישתוק, כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום עם אמנון מרע ועד טוב, כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיע ולומר: למה עשית לי כך וכך, ולמה חטאת לי בדבר זה, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, ואם חזר ובקש ממנו למחול לו, צריך למחול לו, ולא יהא אכזרי, שנאמר ויתפל אברהם אל האלהים. באבות דרבי נתן (סוף פרק ט"ז) ושנאת הבריות כיצד, מלמד שלא יכוין אדם לומר: אהוב את החכמים, ושנא את התלמידים, אהוב את התלמידים, ושנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם ושנא את האפיקורסים, והמסיתים והמדיחים, וכן המסורות, וכן דוד אמר משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי, הלא הוא אומר, ואהבת לרעך כמוך אני ה', מה טעם, כי אני בראתיו, ואם עושה מעשה עמך, אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו.

סעיף יד
אסור לאדם לבקש דין מן השמים, על חברו שעשה לו רעה, ודוקא בדאית ליה דיינא בארעא, וכל הצועק על חברו, הוא נענש תחלה. ויש אומרים דאפילו לית ליה דיינא בארעא, אסור לצעוק עליו, אלא אם כן הודיעו תחלה.

סעיף טו
הרואה את חברו שחטא, או שהלך בדרך לא טוב מצוה להחזירו למוטב, ולהודיעו שהוא חוטא במעשיו הרעים, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך. והמוכיח את חברו, בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה, ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו, להביאו לחיי עולם הבא. וכל שאפשר בידו למחות, ואינו מוחה, הוא נתפס בעון זה, כיון שהיה אפשר לו למחות.

סעיף טז
במה דברים אמורים כשהוא מדמה שישמע לו, אבל אם יודע בו שלא ישמע לו, אסור להוכיחו, דאמר ר' אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם, שלא לומר דבר שאינו נשמע, רבי אבא אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך.

סעיף יז
אסור לאדם לבייש את חברו, בין בדיבור בין במעשה, וכל שכן ברבים, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא, עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה נוח לאדם להפיל את עצמו לכבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים, שנאמר היא מוצאת, והיא שלחה אל חמיה לאמר, לאיש אשר אלה לו, אנכי הרה, ולא אמרה לו בפירוש אלא ברמז אם יודה יודה, ואם לאו לא תפרסמו. לפיכך צריך האדם להזהר מאד, שלא לבייש את חברו ברבים, בין קטן בין גדול, ולא יקרא אותו בשם שהוא בוש, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו, ואם חטא כנגדו והוא צריך להוכיחו, לא יכלימנו, שנאמר ולא תשא עליו חטא. במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי שמים אם לא חזר כשהוכיחו בסתר, מכלימין אותו ברבים, ומפרסמים חטאו, ומחרפים אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים בישראל, ואין בו משום אונאת דברים, שנאמר ולא תונו איש את עמיתו, ופירשו רבותינו זכרונם לברכה עמיתו, עם שאתך בתורה ובמצות הזהירה התורה על אונאתו, ולא על העובר עליהן ולא חזר בו לאחר שהוכיחוהו בסתר ובלשון רכה.

סעיף יח
מי שחטא חברו כנגדו, ולא רצה להוכיחו, ולא לדבר לו כלום ומחל לו בלבו, ולא שטמו ולא הוכיחו, הרי זה מדת חסידות, לא הקפידה התורה אלא על המשטמה.

 

[מסתודד]

https://he.wikisource.org/wiki/קיצור_שולחן_ערוך

במידה וחסום לך, תכתבי את הסימנים, ואעתיק לכאן

להורדה מדרייב
גרסה 366
https://drive.google.com/file/d/0B2srnDNsxUqBT2pxV3dGcGNhRFk/view?usp=sharing

 

[קורס]

תודה רבה לכל המסייעים!
תבורכו!

 

[רמה פלוס]

סורי.
הייתי חיית לצאת בדיוק באותו הזמן...

שמחה שהסתדרת