הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ובחרת בחיים
פותח הגוי את יומנו
בליבו חלל ענק
כלה והולך לו זמנו
חיים אפורים עד-מחנק
לקום לעבוד לאכול
לישון – ושוב העינוי
יותר כבר איננו יכול
נפשו מחפשת שינוי
קם, מסיט הוילון
יחפש הסיפוק ויהי-מה
והנה – מבעד לחלון
רועָה בשלווה בהמה
מקנא ביצור העומד לפניו
שוקק לחיים של התבהמות
להסיר הצלם מעל פניו
אכול-ושתה כי מחר נמות
את הרהוריו בקול מגלה:
אהפוך את ביתי לרפת
הניחוח את ראותי ימלא
כריח בהמה מטונפת
האייפון ימלאני בסיפוק
ימלא ריקנות חללים
לא ארצה אף טיפת איפוק
אעמיס את ליבי בגללים
***
פותח יהודי את יומו
בליבו תחושת מועקה
יודע ומכיר מקומו –
הביצה הטובענית בה שקע
לקום לעבוד לאכול
לישון – ושוב העינוי
יותר כבר איננו יכול
נפשו מחפשת שינוי
קם, מסיט הוילון
נושא את עיניו אל שמי-תכול
דמעה מנצנצת בחלון
רוממני, כי אתה כל יכול
הוציאה ממסגר נפשי –
מיתרי ליבו זועקים
נקני מטיטי ורפשי –
להרגיש את קרבת אלוקים
את ביתי אטהר, אקדש
כראוי למשכן השכינה
רק אלוקי, את נעורי נא-חדש
שמע התפילה, הרינה
אור על נשמתו אז מבהיק
ממלא ריקנות חללים
דוחה את כל המעיק
מרעיף על נשמתו טללים.
אל תלכו לי
הריסות ושרידים מוצלים
ורוחניות בבושת וכלימה
בבית הכנסת הגדול מתקהלים
אנשים שיהדותם על בלימה
נמשכים אל החום והאור
אחד מעיר ושנים ממשפחה
להעלות להם צרי ומזור
לשאוב ממקור הברכה
וזורה הצדיק רִפְאוּת
ומבעיר לבבות נשברים
טהרה שבת וצניעות
וביעור הקוצים הזרים
חלף לו דור - נעלם
עבר גם יובל חמישים
וגלגל חוזר בעולם
יצר רע החליף לבושים
זורע הרס וחרבן
בכלים מכלים שונים
לוכד עוד ועוד קרבן
מגדיל עד שמים עֲווֹנִים
ושפתיו של הרבי דובבות
תחינה חרישית מתייפחת
אַל תֵּלְכוּ לִי - משתנקות יבבות
אל תגלשו מן הפח אל הפחת
בְּנוּ על היסוד שהנחתי
בדם ויזע ומחלות
שימרו את שרביתי וטפחתי
אל תתנו לאויבי לכלות.
פותח הגוי את יומנו
בליבו חלל ענק
כלה והולך לו זמנו
חיים אפורים עד-מחנק
לקום לעבוד לאכול
לישון – ושוב העינוי
יותר כבר איננו יכול
נפשו מחפשת שינוי
קם, מסיט הוילון
יחפש הסיפוק ויהי-מה
והנה – מבעד לחלון
רועָה בשלווה בהמה
מקנא ביצור העומד לפניו
שוקק לחיים של התבהמות
להסיר הצלם מעל פניו
אכול-ושתה כי מחר נמות
את הרהוריו בקול מגלה:
אהפוך את ביתי לרפת
הניחוח את ראותי ימלא
כריח בהמה מטונפת
האייפון ימלאני בסיפוק
ימלא ריקנות חללים
לא ארצה אף טיפת איפוק
אעמיס את ליבי בגללים
***
פותח יהודי את יומו
בליבו תחושת מועקה
יודע ומכיר מקומו –
הביצה הטובענית בה שקע
לקום לעבוד לאכול
לישון – ושוב העינוי
יותר כבר איננו יכול
נפשו מחפשת שינוי
קם, מסיט הוילון
נושא את עיניו אל שמי-תכול
דמעה מנצנצת בחלון
רוממני, כי אתה כל יכול
הוציאה ממסגר נפשי –
מיתרי ליבו זועקים
נקני מטיטי ורפשי –
להרגיש את קרבת אלוקים
את ביתי אטהר, אקדש
כראוי למשכן השכינה
רק אלוקי, את נעורי נא-חדש
שמע התפילה, הרינה
אור על נשמתו אז מבהיק
ממלא ריקנות חללים
דוחה את כל המעיק
מרעיף על נשמתו טללים.
אל תלכו לי
הריסות ושרידים מוצלים
ורוחניות בבושת וכלימה
בבית הכנסת הגדול מתקהלים
אנשים שיהדותם על בלימה
נמשכים אל החום והאור
אחד מעיר ושנים ממשפחה
להעלות להם צרי ומזור
לשאוב ממקור הברכה
וזורה הצדיק רִפְאוּת
ומבעיר לבבות נשברים
טהרה שבת וצניעות
וביעור הקוצים הזרים
חלף לו דור - נעלם
עבר גם יובל חמישים
וגלגל חוזר בעולם
יצר רע החליף לבושים
זורע הרס וחרבן
בכלים מכלים שונים
לוכד עוד ועוד קרבן
מגדיל עד שמים עֲווֹנִים
ושפתיו של הרבי דובבות
תחינה חרישית מתייפחת
אַל תֵּלְכוּ לִי - משתנקות יבבות
אל תגלשו מן הפח אל הפחת
בְּנוּ על היסוד שהנחתי
בדם ויזע ומחלות
שימרו את שרביתי וטפחתי
אל תתנו לאויבי לכלות.
