הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לאחר תקופה ארוכה מפרסומה של הפרשייה הראשונה של שרוליק הולמס, ניאות העוזר הרשמי והביוגרף של שרוליק הולמס - אדון וולפסון - לשתף בפרשייה קצרה נוספת ממעלליו של הבלש.
באותו בוקר מוחי היה טרוד בקושיה שבה נשארנו אתמול בערב אני והחברותא שלי, הלא הוא הבלש הנודע שרוליק הולמס.
חברותא עם שרוליק היא עניין מאתגר ומרתק כאחד. בזמן שאני לומד איתו אני חייב להיות מרוכז במאת האחוזים, אחרת אאבד את קו המחשבה שלו. אבל אתגרי החשיבה שהוא מציב לי מעסיקים אותי גם מחוץ לשעות החברותא.
אמש הקביל שרוליק בגאוניות בין סוגית אגדתא במנחות לבין הסוגיה שבה אחזנו במסכת שבת, והוכיח - לכאורה - שדברי המהרש"א שם לא מסתדרים עם דברי המהרש"א על הסוגיה שלנו. ככל שחיפשתי לא ראיתי אף אחד שהתייחס לנקודה הזו, ושרוליק אמר לי בחיוך קל, שהקושיה היא לא באמת קושיה, אלא שיש פה טעות כלשהי בהבנתי את הסוגיה, אבל הוא לא הסכים לגלות מה היא.
וכך, כשמחשבותיי טרודות בניסיון לפתור את הבעיה, נכנסתי למכולת של דני, על מנת לקנות לחם וחלב ועוד כמה השלמות שגרתיות של בוקר. ציפיתי לקבל כרגיל "בוקר טוב וולפסון" עם חיוך גדול, ולשמוע מדני איזה חידוש קצר על הפרשה.
המכולת של דני היא שריד למכולות של פעם. בעידן של רשתות מזון ומרכולי ענק, נשאר דני לעמוד על משמרתו לצד הקופה הרושמת והכרטסת של ההקפה.
הוא מכיר את כל הלקוחות בשמם ובמקצועם. מכיר את הרגלי הקניה שלהם ויודע מה הם אוהבים. כל תושבי השכונה מחבבים אותו, אי אפשר שלא. אמנם מחיריו אינם זולים כמו בסופרמרקט, אבל נשארו מספיק לקוחות שנהנים מהשירות והלבביות שאפשר למצוא רק אצלו. דני תמיד שליו ורגוע, מחייך לכולם. אף פעם לא ראיתי אותו יוצא מהכלים.
באותו בוקר, מיד כשנכנסתי הבחנתי שמצב הרוח של דני אינו כתמול שלשום.
"בוקר טוב דני", פניתי אליו. אך דני היה נראה כעוס וזועף, "כן כן, בוקר טוב, גם-כן".
"קרה משהו?" שאלתי בזהירות.
"אתה שואל אם קרה? בוא תראה בעצמך", דני תפס את זרועי והוביל אותי אל המחסן באחורי החנות.
על הרצפה היה מונח ארגז לחם. בתוכו היו מונחות כמה חבילות לחם. כולן פתוחות וריקות למחצה. מחלקן נלקחו מספר פרוסות, מאחרות נלקחו רוב הפרוסות.
"ראית מה זה?" רגז דני, "מישהו בא, פתח לי את כל הלחם, ולקח כמה פרוסות מכל חבילה".
"למה שמישהו יעשה דבר כזה?" התפלאתי.
"באמת למה? זה מה שאני שואל את עצמי מהרגע שראיתי את זה בבוקר. אם איזה הומלס רעב רוצה לקחת לעצמו קצת לחם, שיהיה לו לבריאות, תאמין לי. אבל לפתוח את כל הלחם ולקחת קצת מכל חבילה? איזה מין דבר זה? ועוד מהארגז של הלחם-מלא שעליו אני מרוויח הכי הרבה". דני פלט נשיפת רוגז, "איזה אנשים..."
"אתה יודע מה? אני מכיר מישהו שיוכל לעזור לך", אמרתי לו. סיפרתי בקצרה של החברותא שלי שיודע לפצח כל חידה ולפתור כל תעלומה.
"כן, תקרא לו", התלהב דני.
לרגע תהיתי אם עשיתי נכון כשסיפרתי לו על הולמס. למה שהולמס יעסיק את מוחו הגאוני בתעלומה כה פעוטה כמו נזק לכמה חבילות לחם?
לשמחתי, שרוליק הסכים מיד להיכנס לעובי הקורה. "דין פרוטה כדין מאה", אמר, "אין בעיניי הבדל אם מדובר בנזק קטן או בשוד של מיליונים. איפה נמצאת החנות? אני רוצה להגיע לשם ולבחון אותה מקרוב".
הולמס נכנס למכולת, סוקר כל פינה במבטים מהירים כדרכו.
דני הראה לו את הנזק, והולמס שאל שאלות בקצב מסחרר. איך ומתי הלחם מגיע למכולת? מי מביא אותו? האם קרה לאחרונה שהלחם לא הגיע?
דני ענה על כל השאלות. הוא הסביר שהלחם מגיע בשעה חמש וחצי בבוקר, עם משאית של אנג'ל, והארגזים מונחים בחוץ עד השעה שש ורבע, אז מגיע דני ומכניס אותם אל המכולת.
שרוליק ביקש לקנות כמה חבילות לחם, מכל החברות והסוגים, ועזב את החנות עם שקיות עמוסות בלחם.
בערב, הגעתי ללימוד הקבוע שלי עם שרוליק.
"מה עם תעלומת הלחם?" לא התאפקתי מלשאול אותו, "גילית את הפתרון?"
"כעת יותר מטרידה אותי תעלומת המהרש"א", אמר בתקיפות ופתח את הגמרא הגדולה, "נו, מה אתה אומר? האם המהרש"א סותר את עצמו או לא?"
במשך שעה וחצי צללנו לעומקה של הסוגיה. הולמס הוביל אותי אל החילוק בין שתי הסוגיות, והוכיח שלמהרש"א הייתה הבנה אחרת בביאור הסוגיה. ההבנה הזו שפכה אור גם על שיטת הרמב"ם התמוהה, ובסיום הסדר עיניו של הולמס נגהו באור יקרות.
הוא סגר את הגמרא, לבש את מעילו וקם ממקומו.
"רגע, ומה לגבי תעלומת הלחם? יש לך איזה כיוון?"
"דני הוא לא היחיד. ביקרתי בעוד כמה מכולות באזור, ושמעתי גם מהם את אותו סיפור מוזר על חבילות לחם פתוחות שחסרות בהן כמה פרוסות".
"מוזר ביותר".
הולמס פכר את ידיו. "זו תעלומה קשה וסבוכה" אמר, "וחמורה יותר מכפי שחשבתי".
"אבל אין לך איזה קצה חוט?"
"קצה חוט? בדיוק ככה. יש לי קצה חוט". אמר הולמס ויצא מבית הכנסת מבלי להסביר את כוונתו.
באותו בוקר מוחי היה טרוד בקושיה שבה נשארנו אתמול בערב אני והחברותא שלי, הלא הוא הבלש הנודע שרוליק הולמס.
חברותא עם שרוליק היא עניין מאתגר ומרתק כאחד. בזמן שאני לומד איתו אני חייב להיות מרוכז במאת האחוזים, אחרת אאבד את קו המחשבה שלו. אבל אתגרי החשיבה שהוא מציב לי מעסיקים אותי גם מחוץ לשעות החברותא.
אמש הקביל שרוליק בגאוניות בין סוגית אגדתא במנחות לבין הסוגיה שבה אחזנו במסכת שבת, והוכיח - לכאורה - שדברי המהרש"א שם לא מסתדרים עם דברי המהרש"א על הסוגיה שלנו. ככל שחיפשתי לא ראיתי אף אחד שהתייחס לנקודה הזו, ושרוליק אמר לי בחיוך קל, שהקושיה היא לא באמת קושיה, אלא שיש פה טעות כלשהי בהבנתי את הסוגיה, אבל הוא לא הסכים לגלות מה היא.
וכך, כשמחשבותיי טרודות בניסיון לפתור את הבעיה, נכנסתי למכולת של דני, על מנת לקנות לחם וחלב ועוד כמה השלמות שגרתיות של בוקר. ציפיתי לקבל כרגיל "בוקר טוב וולפסון" עם חיוך גדול, ולשמוע מדני איזה חידוש קצר על הפרשה.
המכולת של דני היא שריד למכולות של פעם. בעידן של רשתות מזון ומרכולי ענק, נשאר דני לעמוד על משמרתו לצד הקופה הרושמת והכרטסת של ההקפה.
הוא מכיר את כל הלקוחות בשמם ובמקצועם. מכיר את הרגלי הקניה שלהם ויודע מה הם אוהבים. כל תושבי השכונה מחבבים אותו, אי אפשר שלא. אמנם מחיריו אינם זולים כמו בסופרמרקט, אבל נשארו מספיק לקוחות שנהנים מהשירות והלבביות שאפשר למצוא רק אצלו. דני תמיד שליו ורגוע, מחייך לכולם. אף פעם לא ראיתי אותו יוצא מהכלים.
באותו בוקר, מיד כשנכנסתי הבחנתי שמצב הרוח של דני אינו כתמול שלשום.
"בוקר טוב דני", פניתי אליו. אך דני היה נראה כעוס וזועף, "כן כן, בוקר טוב, גם-כן".
"קרה משהו?" שאלתי בזהירות.
"אתה שואל אם קרה? בוא תראה בעצמך", דני תפס את זרועי והוביל אותי אל המחסן באחורי החנות.
על הרצפה היה מונח ארגז לחם. בתוכו היו מונחות כמה חבילות לחם. כולן פתוחות וריקות למחצה. מחלקן נלקחו מספר פרוסות, מאחרות נלקחו רוב הפרוסות.
"ראית מה זה?" רגז דני, "מישהו בא, פתח לי את כל הלחם, ולקח כמה פרוסות מכל חבילה".
"למה שמישהו יעשה דבר כזה?" התפלאתי.
"באמת למה? זה מה שאני שואל את עצמי מהרגע שראיתי את זה בבוקר. אם איזה הומלס רעב רוצה לקחת לעצמו קצת לחם, שיהיה לו לבריאות, תאמין לי. אבל לפתוח את כל הלחם ולקחת קצת מכל חבילה? איזה מין דבר זה? ועוד מהארגז של הלחם-מלא שעליו אני מרוויח הכי הרבה". דני פלט נשיפת רוגז, "איזה אנשים..."
"אתה יודע מה? אני מכיר מישהו שיוכל לעזור לך", אמרתי לו. סיפרתי בקצרה של החברותא שלי שיודע לפצח כל חידה ולפתור כל תעלומה.
"כן, תקרא לו", התלהב דני.
לרגע תהיתי אם עשיתי נכון כשסיפרתי לו על הולמס. למה שהולמס יעסיק את מוחו הגאוני בתעלומה כה פעוטה כמו נזק לכמה חבילות לחם?
לשמחתי, שרוליק הסכים מיד להיכנס לעובי הקורה. "דין פרוטה כדין מאה", אמר, "אין בעיניי הבדל אם מדובר בנזק קטן או בשוד של מיליונים. איפה נמצאת החנות? אני רוצה להגיע לשם ולבחון אותה מקרוב".
הולמס נכנס למכולת, סוקר כל פינה במבטים מהירים כדרכו.
דני הראה לו את הנזק, והולמס שאל שאלות בקצב מסחרר. איך ומתי הלחם מגיע למכולת? מי מביא אותו? האם קרה לאחרונה שהלחם לא הגיע?
דני ענה על כל השאלות. הוא הסביר שהלחם מגיע בשעה חמש וחצי בבוקר, עם משאית של אנג'ל, והארגזים מונחים בחוץ עד השעה שש ורבע, אז מגיע דני ומכניס אותם אל המכולת.
שרוליק ביקש לקנות כמה חבילות לחם, מכל החברות והסוגים, ועזב את החנות עם שקיות עמוסות בלחם.
בערב, הגעתי ללימוד הקבוע שלי עם שרוליק.
"מה עם תעלומת הלחם?" לא התאפקתי מלשאול אותו, "גילית את הפתרון?"
"כעת יותר מטרידה אותי תעלומת המהרש"א", אמר בתקיפות ופתח את הגמרא הגדולה, "נו, מה אתה אומר? האם המהרש"א סותר את עצמו או לא?"
במשך שעה וחצי צללנו לעומקה של הסוגיה. הולמס הוביל אותי אל החילוק בין שתי הסוגיות, והוכיח שלמהרש"א הייתה הבנה אחרת בביאור הסוגיה. ההבנה הזו שפכה אור גם על שיטת הרמב"ם התמוהה, ובסיום הסדר עיניו של הולמס נגהו באור יקרות.
הוא סגר את הגמרא, לבש את מעילו וקם ממקומו.
"רגע, ומה לגבי תעלומת הלחם? יש לך איזה כיוון?"
"דני הוא לא היחיד. ביקרתי בעוד כמה מכולות באזור, ושמעתי גם מהם את אותו סיפור מוזר על חבילות לחם פתוחות שחסרות בהן כמה פרוסות".
"מוזר ביותר".
הולמס פכר את ידיו. "זו תעלומה קשה וסבוכה" אמר, "וחמורה יותר מכפי שחשבתי".
"אבל אין לך איזה קצה חוט?"
"קצה חוט? בדיוק ככה. יש לי קצה חוט". אמר הולמס ויצא מבית הכנסת מבלי להסביר את כוונתו.
)
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //