שיתוף - לביקורת שתיקת הכבסים

[קופי 100]

קוֹל דְּמָמָה עָבָה
כְּמוֹ טְרִיקָה שֶׁל דֶּלֶת
גַּלְגַּל חַמָּה שׁוֹקֵעַ
בְּלִי לוֹמַר שָׁלוֹם
גַּם מְכוֹנָה עַל מְכוֹנָהּ
נָדָם שְׁאוֹנָהּ
מִתְכַּנֶּסֶת בַּפִּנָּה
רוֹתַחַת בַּהֶבֶל
שׁוֹקַעַת בָּאֵבֶל
עַל כֶּבֶס שֶׁהָלַךְ לִסְחִיטָה
סוֹפִית.

 

[שרה.]

עַל כֶּבֶס שֶׁהָלַךְ לִסְחִיטָה

 

[קופי 100]

אם אין אני לי מי לי..
את צפונותיי אגלה מעט מאוחרי הקליעים.
התחלתי לכתוב את השורה הראשונה בתחושה של מועקה וכובד כשהשמש שוקעת לחודש אב, איכשהו משורה לשורה חל איזה סחף זוחל ובסוף מצאתי עצמי בשורה האחרונה עם סחיטה סופית שכזאת.
שאלתי את עצמי, מה זה השיר הזה? הוא עצוב או מצחיק? על איזה נים הוא פורט ואיזה מטבע הוא פורט.
ואז אמרתי, אולי אתם תחכימוני.
למה התכוון המשורר??

 

[מנוחה כהן]

הוא עצוב או מצחיק?

מצחיק.
אבל כשמציצים למאחורי הקלעים מבינים שזה עצוב.
איך אומרים?
לפעמים חיוך מסתיר מאחוריו דמעות...

 

[הוריקן]

את האמת כשקראתי גם אני שמתי לב לבלבול הזה...
אבל למרות הסוף, זה נראה יותר עצוב מאשר מצחיק.
או לפחות משהו באמצע...

 

[הוריקן]

לפעמים חיוך מסתיר מאחוריו דמעות...

יש מצב שזו ההגדרה המדויקת.
יאמר לנו המשורר...

 

[קופי 100]

לפעמים חיוך מסתיר מאחוריו דמעות...

משהו כזה. כאילו בריחה מהעצב, ניסיון לחפות עליו, להתחמק ממנו, לקרוץ מתוך הדמעות.
קצת מזכיר חיוך מבוכה של אבלים..

 

[קופי 100]

את האמת כשקראתי גם אני שמתי לב לבלבול הזה...
אבל למרות הסוף, זה נראה יותר עצוב מאשר מצחיק.
או לפחות משהו באמצע...

אם כבר, אשתף בשיר נוסף שכתבתי אתמול. על פניו הוא קצת שובב אבל האמת היא שיש בו כאב עמוק מאוד.

ניאגרה

הַנֶּפֶשׁ לֹא תִּמָּלֵא
בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר
יֵשׁ חֲלוֹמוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִפְתֹּר.
הִיא מִתְמַלֵּאת בְּזֶרֶם אָחִיד,
בְּרַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁהוֹלֵךְ וְשָׁקֵט
וְדוֹמֵם
כְּמוֹ מֵיכַל נִיאָגָרָה הָמוּם
מֻפְתָּע כָּל פָּעַם מֵחָדָשׁ
אֵיךְ בִּלְחִיצָה אַחַת הַכֹּל מִתְרוֹקֵן
וְלֹא נוֹתֶרֶת טִפָּה.
עַד שֶׁיָּבוֹא פִּכְפּוּךְ חָדָשׁ
יַתְחִיל הַכֹּל מֵהַתְחָלָה.

 

[הוריקן]

אם כבר, אשתף בשיר נוסף שכתבתי אתמול. על פניו הוא קצת שובב אבל האמת היא שיש בו כאב עמוק מאוד.

ניאגרה

הַנֶּפֶשׁ לֹא תִּמָּלֵא
בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר
יֵשׁ חֲלוֹמוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִפְתֹּר.
הִיא מִתְמַלֵּאת בְּזֶרֶם אָחִיד,
בְּרַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁהוֹלֵךְ וְשָׁקֵט
וְדוֹמֵם
כְּמוֹ מֵיכַל נִיאָגָרָה הָמוּם
מֻפְתָּע כָּל פָּעַם מֵחָדָשׁ
אֵיךְ בִּלְחִיצָה אַחַת הַכֹּל מִתְרוֹקֵן
וְלֹא נוֹתֶרֶת טִפָּה.
עַד שֶׁיָּבוֹא פִּכְפּוּךְ חָדָשׁ
יַתְחִיל הַכֹּל מֵהַתְחָלָה.

יפה מאוד!
כתיבה נוגעת!
את השיר הזה דווקא לקחתי לכיוון של הבנה עצמית שאנחנו לא מכונות... פחות בקטע כואב
אולי בגלל הדימוי...

 

[קופי 100]

את השיר הזה דווקא לקחתי לכיוון של הבנה עצמית שאנחנו לא מכונות... פחות בקטע כואב

מי אני שאתווכח..
לי השיר סיפר כמה קל לנפש להתרוקן וכמה קשה לה להתמלא מחדש..

 

[מנוחה כהן]

שירים יפים.

 

[אנטיפטרוסה]

למה התכוון המשורר??

אם הוא לא יודע... אולי הוא לא התכוון
כך או כך -
אהבתי מאוד
איזון מתוק בין מין עצב שזוחל בין השורות, אבל נימה של עדוד מופגנת
כבש - כבס סחיטה - שחיטה
מדהים!!!

 

[דיונון]

שירים יפים.

וזה מקצת שבחו בפניו.
מדהים אותי שכתבת שיר על ניאגרה(!!!) ועם זאת הוא כ"כ עמוק ויפה.
גאונות.

 

[קופי 100]

שירים יפים.

וזה מקצת שבחו בפניו.
מדהים אותי שכתבת שיר על ניאגרה(!!!) ועם זאת הוא כ"כ עמוק ויפה.
גאונות.

תודה!!

 

[קופי 100]

.

 

[קופי 100]

.

 

[עטרה ד]

שיר יפהפה.
הוא ממש נגע לי בנקודה של היום הזה, של ערב תשעת הימים.
התחושה המעקצצת והנוגה.

ואז אמרתי, אולי אתם תחכימוני.
למה התכוון המשורר??

התחושה שלי הייתה של עצב דק שמנסה לעודד את עצמו.
בדיוק כמו שהיטיבו להגדיר לפניי:

משהו כזה. כאילו בריחה מהעצב, ניסיון לחפות עליו, להתחמק ממנו, לקרוץ מתוך הדמעות.
קצת מזכיר חיוך מבוכה של אבלים..

 

[טלח]

ביקורת כמו ביקורת.
מורידה שורה,
על מנת לכתוב שיר...
לו לא הייתה המילה 'סופית',
נכתבת.
השיר היה נוגה, והוא כולו מטאפורה.
ואקטואליה ובכי.
ה'סופית' נתנה לו הומור- וקיפלה אותו.
(לארונות. בתרתי.)

 

[Reizy Esh]

ניאגרה

הַנֶּפֶשׁ לֹא תִּמָּלֵא
בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר
יֵשׁ חֲלוֹמוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִפְתֹּר.
הִיא מִתְמַלֵּאת בְּזֶרֶם אָחִיד,
בְּרַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁהוֹלֵךְ וְשָׁקֵט
וְדוֹמֵם
כְּמוֹ מֵיכַל נִיאָגָרָה הָמוּם
מֻפְתָּע כָּל פָּעַם מֵחָדָשׁ
אֵיךְ בִּלְחִיצָה אַחַת הַכֹּל מִתְרוֹקֵן
וְלֹא נוֹתֶרֶת טִפָּה.
עַד שֶׁיָּבוֹא פִּכְפּוּךְ חָדָשׁ
יַתְחִיל הַכֹּל מֵהַתְחָלָה.

איזה יופי!
(מרסל דושאן מישהו? סליחה על הרפרנס)
מהרהרת על ההגדרה המעניינת של התרוקנות הנפש.

 

[דיונון]

(מרסל דושאן מישהו? סליחה על הרפרנס)

דושאן זה זה ששם אסלה כמיצג, נכון?