תגלנה

[mgrosss]

בתכנת רב מילים מנקד את הג' בחיריק, ובתהלים בשני מקומות בצירי. ???

 

[אפכא מסתברא]

רב מילים מנקד מוזר... השורש גיל כמו השורש שיר - וכי הוא מנקד תשירנה או תשרנה?

 

[חזרתי]

השורש גיל איננו דומה לשיר.

בלשון יחיד אומרים ישיר תשיר, ואילו בשורש 'גיל' אומרים יגל תגל - הגימל בצירה.

לכן 'תגלנה' בצירה ואילו תשַרנה בפתח כמו בשמואל א פרק ו כתוב 'וישֵרנה הפרות'.

 

[אפכא מסתברא]

וַיִשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת - רש"י: "...לפי פשוטו, 'וישרנה', לשון 'ישר דרך', ישר היו הולכות"
מצודת דוד: "וישרנה הפרות. הלכו בדרך הישר, לדרך העולה בית שמש"
מצודת ציון: "וישרנה. מלשון ישרה"
רלב"ג: "והנה נתישרו הפרות דרך בית שמש בזולת נטייה"
מלבי"ם: "וישרנה, כי המקום שעמדו שם הפרות היה אצל הבית רחוק מן הדרך, והיו יכולים לפנות במהלכתם אל צד הבתים או השדות והם הישירו מהלכם אל הדרך"
עניין 'שירה' שנאמר במס' ע"ז כד: זה דרש ולא פשט, ואי אפשר להסיק מזה בעניין דקדוק המלה.

 

[חזרתי]

אכן, המילה יגל היא יוצאת מן הכלל, כך כתב מהרי"ל עדיל בספרו שפה לנאמנים.

 

[אפכא מסתברא]

אם הספר 'שפה לנאמנים' בידיך, אודה לך אם תעלה לכאן סריקה של ההתיחסות הזו למלה 'יגל'.

 

[חזרתי]

סליחה, אני לא מצליח כרגע לסרוק את הספר.

אולם לגבי שורש 'שיר' שהזכרת, לי נראה שצריך לנקדו 'תשַרנה' בפתח ולא בצירה, ככתוב (שופטים ה) 'ותשֵר דבורה' ולא ותשיר.

 

[אפכא מסתברא]

לא כן. אמנם "ותשר" - אבל זו צורה מקוצרת של הפועל, ולכן פה"פ בתנועה קצרה (פתח), כשם שב"ותקם" הקו"ף בקמץ קטן, ואילו בעתיד רגיל הרי זה לכ"ע - תקום (דוק בקונקורדנציה ותשכח), וכן "ותשר" בעתיד רגיל - תשיר, וכן בפועל 'גיל' - תגיל, וכן תשרנה כמו תגלנה - השורש מאותה גזרה ואין סיבה לחלק בצורת עתיד נוכחות ונסתרות בין 'שיר' לבין 'גיל'.

 

[חזרתי]

ההשוואה מהמילה ותקם היא שגיאה, שכן היא מבנין קל, וכל השאר שכתבת הן מבנין הפעיל, כמו שכתב הרד"ק בספר השרשים, וכן המהרי"ל עדיל בספרו שפה לנאמנים הנ"ל.

אכן, מסיבה זו יש לומר תשרנה בצירה ולא בפתח שהוא בנין קל. כמו ההבדל במילה תקֵמנה לתקמנה בצירה, הראשונה בנין קל, והשניה הפעיל.
ואילו המילה "ותשר דבורה" אולי היא מבנין קל כי איננה ציווי.

 

[אפכא מסתברא]

במחילת מעלת מר, אין דבר כזה 'תקמנה' בפתח בקו"ף. אמנם אין במקרא 'תקמנה' בכלל, אבל יש (ישעיה לב, ט) "נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה" וכן (רות א, ח): "לֵכְנָה שֹּׁבְנָה" - וכידוע, צורת הציווי גזורה מצורת העתיד, מה שאומר ש'תקמנה' ו'תשבנה' הרי זה בחולם חסר בשרשי נחי ע"ו בבנין קל, ואילו בהפעיל 'תקמנה' ו'תשבנה' הרי זה בצירה. ואילו בשרשי נחי ע"י הרי זה בצירה גם בבנין קל - כן למדתי ואין לי פנאי לבצע מחקר יסודי כרגע ולחפש דוגמאות.

 

[חזרתי]

א. מה שכתבתי תקמנה (קל) בפתח, צ"ל בחולם כדבריך.
ב. השרש של גילה ושירה הם ג.ו.ל. ש.ו.ר. מנחי ע"ו ולא מנחי ע"י. כך מפורש בשרשים לרד"ק.
ג. אשר על כן - עם כל התמיהה שבדבר - המילים 'ישיר' 'יגל' וכדו', הן מבנין הפעיל ולא קל כמו שמפורש בספרים הנ"ל וכן כתב ר"א בחור ז"ל.
ד. ותשר דבורה היא מבנין הפעיל (ולא כמו שכתבתי), שכן מצאנו תָּלַן עיני (איוב יז, ב הביאו בשל"נ הנ"ל).
ה. בעקבות כל הנ"ל אני מציע שראוי לומר 'תָּשַרנה' (הפעיל) בפתח, שכן מצאנו 'ותשַר דבורה'. אבל ברור שהאומר תשֵרנה בצירה לא משתבש כ"כ.

 

[אפכא מסתברא]

א. מה שכתבתי תקמנה (קל) בפתח, צ"ל בחולם כדבריך.
ב. השרש של גילה ושירה הם ג.ו.ל. ש.ו.ר. מנחי ע"ו ולא מנחי ע"י. כך מפורש בשרשים לרד"ק.
ג. אשר על כן - עם כל התמיהה שבדבר - המילים 'ישיר' 'יגל' וכדו', הן מבנין הפעיל ולא קל כמו שמפורש בספרים הנ"ל וכן כתב ר"א בחור ז"ל.
ד. ותשר דבורה היא מבנין הפעיל (ולא כמו שכתבתי), שכן מצאנו תָּלַן עיני (איוב יז, ב הביאו בשל"נ הנ"ל).
ה. בעקבות כל הנ"ל אני מציע שראוי לומר 'תָּשַרנה' (הפעיל) בפתח, שכן מצאנו 'ותשַר דבורה'. אבל ברור שהאומר תשֵרנה בצירה לא משתבש כ"כ.

ב.אין לי פנאי לבדוק כרגע בספר השרשים של רד"ק, אבל אעשה זאת בע"ה.
ג. במחילת מעלתו - האם כב' אומר בעבר 'הֵשִׁיר' ׁ(במובן של שירה, לא של יישור, שזה 'הישיר'), בבניין הפעיל, או 'שָׁר' בבניין קל? שורש 'שור' הוא מעניין הבטה, לא מעניין שירה.
לגבי 'תלן עיני' - ראה במפרשים כי הכוונה שעיניו 'לנו' ולא 'הלינו' מישהו אחר... ואם אתה אומר ש'ותשר דבורה' ו'תלן עיני' זו צורה של שורש ע"ו הפעיל, אז אולי תפרש בע"ו הפעיל גם את (הושע יב ה) "וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל"? שם הרי ברור שזה שורש 'שׂרה', מלשון "כִּי שָׂרִיתָ עִם" וגו' וברור שזה בניין קל.
ה. איך אתה משווה בין פועל בגוף נסתרת שמופיע עם ו' ההיפוך מעתיד לעבר וע"כ הוא מקוצר לפועל בגוף נסתרות שאין בו קיצור? האומר 'תשרנה' בפתח הוא המשתבש, ולא להיפך.

 

[חזרתי]

לא עיינת במקורות שהבאתי לכן כתבת כל זאת!!!

הדגשתי, שעם כל התמיהה (ויש כאן תמיהה), אז ישיר משה הוא בנין הפעיל, זה מפורש ברד"ק! וכן כל שאר המילים שהבאתי.
לגבי הטענה האחרונה, ראייתי הייתה מ'תלן עיני' שהיא מבנין הפעיל (ע' במקורותיי) והיא ללא וי"ו ההיפוך.

 

[חזרתי]

לא של יישור, שזה 'הישיר'

אגב, למה הישיר? בחסרי פ"י אמור להיות חולם מלא, כמו הודיע הוציא וכדו' [לעומת זאת, 'מניקה' ולא מוניקה כי שרש י.נ.ק. משמש גם כנחי ע"ו נ.ו.ק., ר' שמות ב, ט ובאבן עזרא שם].

 

[אפכא מסתברא]

לא אוכל לכתוב כאן ספר דקדוק שלם. אציין רק, שאמנם הצורה הכללית של נחי פ"י בהפעיל היא, כפי שכתבת, בוא"ו , כמו הושיט והוציא וכד', אבל יש כמה קבוצות של יוצאים מן הכלל, וביניהן הקבוצה של יטב (אחיו של השורש 'טוב'), ילל, ימן, ינק, שבה הי' נחה ולפניה צירה (היטבת, מיטיב, הילילו, תימין, היניקה).
הספר 'שפה לנאמנים' אינו מוכר לי. אנסה לחפש אחריו. 'ספר השרשים' אמור להגיע אלי בקרוב בע"ה ואעיין בו. רק אז אוכל להתייחס לדברים שאתה מצטט משם. ככלל, מבחינה דקדוקית - מה שכתבתי בהודעותי הוא הנכון. ייתכן שהרד"ק מפרש את הכתוב באופן שונה (כגון, שאין כוונתו שמשה 'שר' את השירה אלא 'הפעיל'- 'השיר' אותה, כלומר עורר את השירה להזדמר, או משהו מעין זה) ואשר על כן הוא מציין כי 'ישיר' הוא מבנין הפעיל, כי זו צורה שמופיעה גם בקל וגם בהפעיל. בעתיד קל - יש משרשי ע"ו וכל שרשי ע"י נטים באותה צורה כמו בהפעיל: ידין (בעבר קל: דן, לא מצוי בהפעיל), מקום ללין (בעבר קל: לן, בעבר הפעיל: הלין. אגב, שרש 'לין' משמע לינה אחת, 'לון' - כמה לילות, ר' רש"י פר' חיי שרה) ישים (קל עבר: שם, הפעיל עבר: השים). כך שזה עניין של פירוש הדברים, אם משמעות הפועל היא לקל או להפעיל. אין זה אומר, ש'ישיר' היא רק צורה של הפעיל ולא של קל.

 

[חזרתי]

אחרי שתעיינו במקורות שהבאתי (כולל דברי האבן עזרא המצוי אצל כל אחד, וכן ברשב"ם שם), ניווכח מי לא למד דקדוק בצורה יסודית.
זה פשוט שיחת חרשים בין הדקדוק של רבותינו הקדושים לבין הדקדוק של 'מחדשי' השפה העברית ימ"ש.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

אגב, למה הישיר? בחסרי פ"י אמור להיות חולם מלא, כמו הודיע הוציא וכדו' [לעומת זאת, 'מניקה' ולא מוניקה כי שרש י.נ.ק. משמש גם כנחי ע"ו נ.ו.ק., ר' שמות ב, ט ובאבן עזרא שם].

מצינו בכ"מ ששורש יש"ר יוצא מן הכלל בנפ"י ועובד כגזרת השלמים בבנין הפעיל (הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ, וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ).

ולא נראה לי שאפשר לומר על אחד מכם שלא מבין בדקדוק.
ככלל, אם אומרים תָּגֵל, אז אומרים תגֵלנה בתנועה גדולה, כי מקום ההטעמה נשאר על כנו, ולכן גודל התנועה לא השתנה. בדוגמה הנ"ל "ותשר" ההטעמה בת', ואילו ב"תשרנה" ההטעמה שונה והיא בש', לכן אין ללמוד מזו לזו. ומצינו ש"וַיָּנָס" בהטעמת הי' הופך ל"וַיָּנֹס" כשמטעימים את הנ', והיא נהפכת לחולם (כללי סמ"ג וסל"ק).

 

[חזרתי]

בעזהי"ת



מצינו בכ"מ ששורש יש"ר יוצא מן הכלל בנפ"י ועובד כגזרת השלמים בבנין הפעיל (הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ, וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ).

יפה דברת, ויישר כחך. וכן הרד"ק בספר השרשים שרש י.ש.ר., לפני שהביא שתי דוגמאות הנ"ל, כתב "היראות פ"א הפועל בקריאה שלא כמנהג".

ולא נראה לי שאפשר לומר על אחד מכם שלא מבין בדקדוק.
ככלל, אם אומרים תָּגֵל, אז אומרים תגֵלנה בתנועה גדולה, כי מקום ההטעמה נשאר על כנו, ולכן גודל התנועה לא השתנה. בדוגמה הנ"ל "ותשר" ההטעמה בת', ואילו ב"תשרנה" ההטעמה שונה והיא בש', לכן אין ללמוד מזו לזו. ומצינו ש"וַיָּנָס" בהטעמת הי' הופך ל"וַיָּנֹס" כשמטעימים את הנ', והיא נהפכת לחולם (כללי סמ"ג וסל"ק).

אין להוכיח מ'וינס' שהוא בוי"ו ההיפוך ל'תשרנה', שכן ראייתי היתה מ'תָּלַן עיני' (איוב יז,ב) שהוא מלרע.

 

[אפכא מסתברא]

בעזהי"ת



מצינו בכ"מ ששורש יש"ר יוצא מן הכלל בנפ"י ועובד כגזרת השלמים בבנין הפעיל (הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ, וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ).

שרש 'ישר' מופיע בהפעיל במקרא רק בעתיד ובציווי, כפי שציינת על פי השלמים. כשרצונך להשתמש בו בזמן הווה אין בעיה לפי השלמים, אך בעבר א"א כן מאחר שביו"ד שוואית לאחר חיריק מתבטל השווא (כגון ב'לירושלים'), ונשאר לנו אפוא' הִישיר' - צורה שאינה קיימת בהפעיל בנחי פ"י. מאחר שקיימת הצורה 'הֵימין' (וגם שורש זה מופיע הן בצורת שלמים -מיימינים - והן בצורה החריגה של 4 השרשים שמניתי לעיל) מקבל השרש 'ישר' בהפעיל עבר את הצורה החריגה של 'הימין'.

 

[אפכא מסתברא]

ניקוד המלה "תשרנה":
על פי הרד"ק, שורש הפועל לשיר הוא שור ויש להטותו על דרך נחי ע"ו. כשהוא בבנין קל צורתו – אשור, תשור, תשורי וכו', ובהפעיל צורתו – אשיר, תשיר, תשירי וכו'. מכאן ברור שהפועל 'תשרנה' על פי שיטת הרד"ק הוא בבניין הפעיל. כפי שאפשר לראות בסריקה המצורפת מספר המכלול לרד"ק בשער דקדוק הפעלים, צורת העתיד ("העתידים") של הפעיל נוכחות ונסתרות הוא תָּשֵׁבְנָה, ועל כן צ"ל בהתאמה – תָּשֵׁרְנָה.
על שיטתו של הרד"ק לגבי שרשי ע"ו יש מחלוקת ידועה כבר מתקופתו או זמן קצר לאחר מכן. (ואין לחשוד בחולקים דאז שהושפעו מ'מחדש' השפה העברית...) היו מדקדקים שחילקו בין שרשי ע"ו שבקל עתיד מוטים בוי"ו (אשוב, תסורו וכד') לבין שרשי ע"י, שבקל עתיד מוטים ביו"ד – והם מועטים, וביניהם שיר, שית, גיל ועוד. אין כאן מקום להיכנס למחלוקת ולנימוקים לכאן ולכאן, אבל מן הנחוץ להדגיש שבין כך ובין כך כל המחלוקת היא על המיון של הפעלים אבל לא על צורת הניקוד שלהם. אם תקראו לזה נחי ע"ו ותמיינו אותם בהפעיל עתיד או תקראו לזה נחי ע"י ותמיינו אותם בקל עתיד – הניקוד הוא אותו ניקוד...
מצורף בהודעה זו הדף מ'מכלול', ספרו של הרד"ק, ובהודעה הבאה אעלה בע"ה סריקה מספר הדקדוק של הרמח"ל (אמנם הרבה אחרי הרד"ק, אבל עדיין קדום מספיק, שאי אפשר לשייכו, להבדיל בין הטהור ל... להשפעת ה'מחדש' הנ"ל שר"י) שהלך בדרכי החולקים על שיטת הרד"ק ומיין בין הגזרות גם גזרת נחי ע"י.