תיסבוך!!! מה עושים?

[נחל]

לפעמים גי' קשה לאנשים לעמוד מול כאלה המצטיירים כצוק איתן, מביעים דעות בבטחה ובזים לחולשות ולרגשות. כל עוד לא ניסית לעמוד מול אלו[כוונתי לקרובים שסביבך ולא לראש העיר שלך למשל...] את אינך יכולה לקבוע כי את מעריכה אנשים שמכירים בחולשותיהם.
את זה גם אנחנו יודעים להעריך. ויודעים שאת צודקת.
העולם הזה נחלק לשניים,שפר מזלך ואת נמנית עם החכמים לדעת.
אשרייך!

לא הבנתי
וסליחה שאני מתערבת
אפשר לדלג...

 

[אפרתה]

שירי- כי זו אופנה. ואגב- הציבור הכללי ירוד כל כך היום ורובו המוחץ חווה באופן סדיר נטישה, בגידה, פגיעה בגוף ונפש. לצערינו, אנשים כבר לא מתביישים בחיים המזעזעים האלה ומצהירים עליהם בגלוי. אז מה? שנלך גם אנחנו אחריהם? בציבור הכללי מצהירים על כל מיני דברים. אני בכלל לא חושבת שהם אמורים להוות איזשהו מודל עבורינו. הכיוון אמור להיות הפוך. אנחנו בטפשותנו מחפשים ממי ללמוד, באמת...
פסיכולוג זו תרופה מבחינתי. אף פעם לא אפשרי להיות בטוחים מפני נזק. צריך? קדימה, לא צריך? לא תודה.

 

[נחל]

חברות יקרות- שוב לקחתם את הנושא למקום שונה ממה שדיברנו עליו. יש הבדל בין טיפול ריגשי לבין טיפול פסיכולוגי, והדברים מוכרים וידועים. לא רואה את אף אחת מכן מצהירה שפנתה לטיפול פסיכולוגי. אולי בכל אופן כן? בואו, נראה אתכן... .

אני חושבת שכל עוד האוירה כזו, זה לא מן החכמה לבוא ולהצהיר כאן כך. אי אפשר לדעת אילו משמעויות שליליות אנשים יתנו לזה.
אני בכל אופן יודעת על כמה נשים מקסימות מהסביבה שלי שהלכו לטיפול פסיכולוגי. לא כי הייתה להן בעיה יוצאת דופן, אלא כי הן רצו להגדיל את המסוגלות שלהן. המסוגלות לחיי נישואין טובים יותר, להורות טובה יותר. אני מעריכה את זה ביותר.

 

[mig]

הדמגוגיות כולן נעצרות כשזה מגיע למעשה.
ובואו נגיד כך,
מי שהלכה לטיפול,
שת-צ-ל-צ-ל!

את לא חושבת שאיזה ניק יפרוס בפנייך את התיק הרפואי או/ו הנפשי שלו, כן?!
את יכולה להבין שאם יש אהדה לנושא כנראה שהענין אינו רחוק.

כמוכן,
אף אחד לא אמור לדעת לאן את הולכת ולמה, למה שזה יהיה נושא שיחה?
אם כי הרבה כאלו אחרי שהולכות כבר מרגישות מאד נוח לשתף אחרים...

 

[אפרתה]

זה בדיוק ההבדל, נחל, ואת נותנת חיזוק לדברי, בטעות אולי... נשים שלא היתה להן בעיה ורצו לשפר - זו כלל אינה חכמה, לא שהן הלכו ולא שאת מעריכה. את גם לא מפטירה אחרי גבן- 'מסכנות', מה שהיית עושה במקרים אחרים...

 

[נחל]

זה בדיוק ההבדל, נחל, ואת נותנת חיזוק לדברי, בטעות אולי... נשים שלא היתה להן בעיה ורצו לשפר - זו כלל אינה חכמה,

זו חכמה גדולה!
זה מאמץ, זו עבודת המידות.
לא התכוונתי לנשים שאין להן שום קושי בחיים!
התכוונתי לקשיים נורמטיביים. תסבוך, למשל
שהטוב והנכון הוא ללכת ולטפל בקשיים הנורמטיבייים הללו, וזה דורש מאמץ רגשי גדול.
להעלות דברים כואבים, לדבר על דברים, לחשוב, לחשוף חולשות, להודות בחוסר המושלמות שלנו.
בטח שזה קשה, ובטח ובטח שזה נכון וטוב, ולכן ראוי להערכה גדולה.

 

[mig]

שירי- כי זו אופנה. ואגב- הציבור הכללי ירוד כל כך היום ורובו המוחץ חווה באופן סדיר נטישה, בגידה, פגיעה בגוף ונפש. לצערינו, אנשים כבר לא מתביישים בחיים המזעזעים האלה ומצהירים עליהם בגלוי. אז מה? שנלך גם אנחנו אחריהם? בציבור הכללי מצהירים על כל מיני דברים. אני בכלל לא חושבת שהם אמורים להוות איזשהו מודל עבורינו. הכיוון אמור להיות הפוך. אנחנו בטפשותנו מחפשים ממי ללמוד, באמת...
פסיכולוג זו תרופה מבחינתי. אף פעם לא אפשרי להיות בטוחים מפני נזק. צריך? קדימה, לא צריך? לא תודה.

חבל, את מפסידה מהראיה הזו.

העולם שלנו מטורף, אין מה לעשות ככה ה' רצה שהוא יראה ערב היום הגדול והנורא,
מ-ב-ו-ל-ב-ל.

אולי אצלינו אין את כל מה שיש בכללי אלא רק חלק, אנחנו טרודים, עסוקים, מסגלים לנו נורמות ציבוריות בלי לחשוב פעמיים לגבי ההתאמה שלהם לחיינו - סה"כ הפסיכולוג הוא משהו מבחוץ, חכם בד"כ, שלמד דבר או שניים על הנפש ופשוט יכול לעזור לנו לעשות סדר בבלבול.

לדעתך אפשר להסתפק גם באמא, מורה, שכינה, דודה, או כל אשה חכמה אחרת, יתכן.
אך להרבה אנשים נוח להיחשף למישהו זר - וזו המעלה של בעל המקצוע עם הקליניקה הרשמית - חרדית/ דתית - אבל מחוץ למחנה.

 

[GRN]

לא הבנתי מה הבעיה, ואם זה לא בושה ללכת לטיפול, בגלל זה כל אדם שמתמודד צריך ללכת, אם לא הוא לא מכיר בחולשותיו??
ומה עם להתגבר על עצמי ולהתמודד, אי אפשר?
אנשים עוברים תמיד קשיים רגשיים וברוב הפעמים הם מצליחים להתמודד ולהתעלות.

קושי רגשי/נפשי אין הכוונה דווקא לדברים מוגדרים: תסבוך, דיכאון וכו', לרוב מדובר בעניינים יותר פנימיים. כשהולכים לטיפול זה לא בריחה מהתמודדות, זו ההתמודדות בעצמה, כי מטפל טוב נותן למטופל כלים להתמודד ולפתור קשיים.

ג'י היקרה- טיפול ריגשי לשיפור איכות החיים הוא שונה מאוד מטיפול פסיכולוגי לבעיה מהותית.

רוב המוחלט של טיפולים "לשיפור איכות חיים" של נשים נשואות זה תוצאה של אי טיפול נכון בבעיה בגיל הנעורים/ילדות.

 

[בלון]

אני מכוונת את דברי בעיקר לmig,

יש היום דעה רווחת, כאילו על כל דבר צריך לרוץ לפסיכולוג/לטיפול.
יש אמהות שעל כל דלקת אוזניים רצות לרופא (ועוטפות את הילד במליון שכבות לפני שהן מוציאות את האף שלו החוצה)
ויש את האמהות שנותנות תה חם, מקסימום אופטלגין, וממשיכות הלאה.
כמה מפתיע לראות שהילדים החלשלושים שהסתובבו מוגנים וביקרו אצל הרופא יותר ממה שביקרו בגן, ממשיכים לגדול קטנים, חלושים, ומתקררים מכל רוח נושבת.
הדור היום חלש, דווקא מפני שלא נותנים לו להתמודד לבד.
כשנותנים חיסון - מה שעושים בעצם זה לתת נגיף מוחלש - לתת לגוף להתמודד, וכך הוא מפתח נוגדנים, לא לדחוף לו אנטיביוטיקה על כל שיעול.
וההקבלה - ברורה.

 

[mig]

אני מכוונת את דברי בעיקר לmig,

יש היום דעה רווחת, כאילו על כל דבר צריך לרוץ לפסיכולוג/לטיפול.
יש אמהות שעל כל דלקת אוזניים רצות לרופא (ועוטפות את הילד במליון שכבות לפני שהן מוציאות את האף שלו החוצה)
ויש את האמהות שנותנות תה חם, מקסימום אופטלגין, וממשיכות הלאה.
כמה מפתיע לראות שהילדים החלשלושים שהסתובבו מוגנים וביקרו אצל הרופא יותר ממה שביקרו בגן, ממשיכים לגדול קטנים, חלושים, ומתקררים מכל רוח נושבת.
הדור היום חלש, דווקא מפני שלא נותנים לו להתמודד לבד.
כשנותנים חיסון - מה שעושים בעצם זה לתת נגיף מוחלש - לתת לגוף להתמודד, וכך הוא מפתח נוגדנים, לא לדחוף לו אנטיביוטיקה על כל שיעול.
וההקבלה - ברורה.

לאט לאט, אני דווקא אמא מהזן השני (וככה גם גדלתי)

עם כל הכבוד אם חום נמשך יותר מ-3 ימים - גם האמא עם עצבי הברזל הולכת לרופא...
ואם צריך לסטרפטקוק בגרון - גם מושבעי הטיבעונות נאלצים להיכנע לאנטיביוטיקה...

כך גם בנפש - אם כי כאן אנחנו נוטים לגרור קשיים שנים - העיקר "להתמודד"
לא על כל תופעה חולפת (חום בהקבלה) רצים לפסיכולוג.
אבל כמה נשים סובלות בשתיקה שנים מ:
חרדות, מצב רוח ירוד, קשיים תפקודיים שאינם פיזיים, זוגיות צולעת, קשיים רגשיים מכל סוג, תחושת קורבנות, דרישות ותביעות עצמיות מופרזות - ערב קריסה... ועוד ועוד...
תקופת טיפול לא ארוכה מידי יכולה לחולל נפלאות - אבל יש כאלו שמתערבבים - זה לא יהודי, בשביל צריך, זה לא היה פעם, אם אני אתמודד לבד אני אצא מזה יותר גדולה, ועוד כל מיני קלשאות שאולי במקרים מסוימים זה יכול להיות נכון (וג' כבר פירשה ראו ערך המטבח של זה שעושה את זה לבד...) אבל לרוב זה לא מחזיק מים.

אגב, לענין עד כמה זה "יהודי" או גישה "רוחנית" נכונה - רצוי מאד להתייעץ עם הרב שאתם סומכים על שיקול דעתו...

 

[חיוך]

מסכימה מאוד עם דברי מיג, הייטבת הסביר את הענין.

וסתם ככה, כמו בכל דבר, תמיד יש את אלו שמשתפות בכל דבר, ואלו שמסתירות, ויש בין לבין...

ולדעתי, אלו שמסתירות תמיד דברים, ונרתעות מלשתף - זה פשוט לא בריא!!
וכן, לא יזיק להן ללמוד לשחרר קצת... לקבל כלים נכונים יותר... בשביל זה יש אנשי מקצוע...

 

[בלון]

אין לי דבר נגד טיפול, כשצריך.
אני כן נגד שיטת הטיפול, במקרה של - שומו שמיים - תיסבוך.
אני בטוחה שאם תשאלי את אחותך שבסמינר, היא תגדיר לך 30% מבנות כיתתה - כמתוסבכות, ושלושים אחוז בדרך. (אולי גם תגלי שהיא עצמה.)
היד היום קלה על ההדק בנושא הזה -
ואם לא אכפת לך - גם מזה נוצרות פגיעות.
לא על כל דבר רצים לפסיכולוג, (והערה קטנה - גם לא על כל דבר רצים לכתוב ב'פרוג', שנהפך לאוזן קשבת עבור נשים בודדות, ואין כוונתי לשום דבר ספציפי וד"ל)

 

[מי]

חברות יקרות- שוב לקחתם את הנושא למקום שונה ממה שדיברנו עליו. יש הבדל בין טיפול ריגשי לבין טיפול פסיכולוגי, והדברים מוכרים וידועים

אני חושבת שזה לא מדויק.
ככל הידוע לי, מבחינה מקצועית אין חיה כזו שנקראת "טיפול רגשי". בשפה מקצועית מדברים על טיפול. רגשי / נפשי / פסיכולוגי - הכל עניין של סמנטיקה.

אני רואה בחלק מן התגובות כאן קלישאות נחמדות חסרות בסיס מיושם ע"י כותבותיהן. חשובנה היטב ובכנות אם אתן אכן מבצעות הלכה למעשה את מה שאתן כותבות. משום מה, יש לי הרגשה שגם מבוססת על נתונים שהדברים הנעשים אינם כפי שהם נכתבים.

הדמגוגיות כולן נעצרות כשזה מגיע למעשה.
ובואו נגיד כך,
מי שהלכה לטיפול,
שת-צ-ל-צ-ל!

באמת חשבת ???
אני בטוחה (חישוב סטטיסטי פשוט) שיש גולשים שקוראים פה את האשכול, והם הלכו לטיפול, או שלחו את ילדיהם לטיפול. אבל למה מה קרה שהם יצלצלו?

שירי- כי זו אופנה. ואגב- הציבור הכללי ירוד כל כך היום ורובו המוחץ חווה באופן סדיר נטישה, בגידה, פגיעה בגוף ונפש. לצערינו, אנשים כבר לא מתביישים בחיים המזעזעים האלה ומצהירים עליהם בגלוי. אז מה? שנלך גם אנחנו אחריהם? בציבור הכללי מצהירים על כל מיני דברים. אני בכלל לא חושבת שהם אמורים להוות איזשהו מודל עבורינו. הכיוון אמור להיות הפוך. אנחנו בטפשותנו מחפשים ממי ללמוד, באמת...
פסיכולוג זו תרופה מבחינתי. אף פעם לא אפשרי להיות בטוחים מפני נזק. צריך? קדימה, לא צריך? לא תודה.

טיפול בכלל לא חייב לשבת על טראומות טרגיות כאלו.
כל בן אדם, גם אצלנו, מתמודד.
אם הוא חכם ואמיץ דיו לפנות לטיפול - מחיאות כפים. למה לקחת את זה לכיוונים כל כך טרגיים?

מיג, הסברת את זה כל כך יפה!

 

[מי]

יותר מזה אני מכירה פסיכולוגית מיוחדת שהולכת בקביעות או מידי פעם לפסיכולוגית אחרת (כן, כן...)

חלק מתנאי הקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, זה שהפסיכולוג העתידי ילך לטיפול בעצמו.
שום הסבר תיאורטי לא ישווה להתנסות.

גם במקצועות אחרים, כמו עבודה סוציאלית, זה מאד מקובל.

זה לא יהיה מוגזם להעריך שרוב מוחלט של המטפלים הטובים מכירים את סיטואצית המטופל על בשרם.

(ואם הם יגלשו פה, הם בטח לא יטרחו לצלצל. אף אחד לא יצהיר על דבר כזה בסביבה שאיננה אוהדת. איך אמרת, אפרתה? יש לאנשים כבוד עצמי, וזה דבר טוב.)

 

[חיבה יתרה]

אין לי דבר נגד טיפול, כשצריך.
אני כן נגד שיטת הטיפול, במקרה של - שומו שמיים - תיסבוך.
אני בטוחה שאם תשאלי את אחותך שבסמינר, היא תגדיר לך 30% מבנות כיתתה - כמתוסבכות, ושלושים אחוז בדרך. (אולי גם תגלי שהיא עצמה.)
היד היום קלה על ההדק בנושא הזה -
ואם לא אכפת לך - גם מזה נוצרות פגיעות.

מותר לי קצת לחלוק עליך?
יש תסבוך ויש תסבוך. יש תסבוך שנמשך למשך שנתיים שלוש = קרי גיל הטיפש עשרה.
ויש תססבוך "שמסתבך" ואז רצוי ללכת לטיפול.
אני אישית מכירה כמה מקרים כאלה

 

[חיבה יתרה]

למיטב ידיעתי טיפול במקום שאינו נצרך יכול להזיק. ודאי שיש גם הרבה שזה הועיל להם. יש דוגמאות לכאן ולכאן

בטעות לחצתי על הפעמון
את אולי מתכוונת לטיפול אצל אדם לא הכי מקצועי?? וד"ל

 

[mig]

מותר לי קצת לחלוק עליך?
יש תסבוך ויש תסבוך. יש תסבוך שנמשך למשך שנתיים שלוש = קרי גיל הטיפש עשרה.
ויש תססבוך "שמסתבך" ואז רצוי ללכת לטיפול.
אני אישית מכירה כמה מקרים כאלה

ההבדל נעוץ בכך:
אם זה מביא להפרעות התנהגותיות משמעותיות שנמשכות לאורך זמן - זה דורש טיפול.

אם זה תקופה קצרה,או אין הפרעה התנהגותית - זה יעבור וזה חלק מסימפטומי גיל ההתבגרות.

 

[C H A N Y]

הדמגוגיות כולן נעצרות כשזה מגיע למעשה.
ובואו נגיד כך,
מי שהלכה לטיפול,
שת-צ-ל-צ-ל!

באמת חשבת ???
אני בטוחה (חישוב סטטיסטי פשוט) שיש גולשים שקוראים פה את האשכול, והם הלכו לטיפול, או שלחו את ילדיהם לטיפול. אבל למה מה קרה שהם יצלצלו?!

זה בדיוק מה שהיא רצה להראות לך,שלמרות זאת אפאחד לא יודה בזה.

 

[bekki]

לא הבנתי
וסליחה שאני מתערבת
אפשר לדלג...

לא הבנת?
מקומך אצל הפסיכולוג

כוונתי היתה לגבי תפיסת גי' שמעריכה אנשים מודעים לחולשותיהם וכו'.
שבעניין הזה אין מחלוקת.גם אני מעריכה כאלו. רק שקיימת מניעה מלספרלאנשים סביבנו על רצון ללכת לטיפול/ ייעוץ אם הם משתייכים לחלק 'הפאנאט' של העולם שלנו,קרי דורסים ובזים לאנשים המודעים הרוצים להתייעץ/לטפל.
מקווה שהבנת כבר כי המצב חמור---

 

[GRN]

זה בדיוק מה שהיא רצה להראות לך,שלמרות זאת אפאחד לא יודה בזה.

צריך להבדיל:
יש לא לפרסם בגלל שהדבר בפני עצמו הוא פגם
ויש לא לפרסם בגלל שהציבור רואה את הדבר כפגם.

ההבדל ענק והדברים בידיים שלנו.