תלמידים פרטיים בגיל הישיבה קטנה

[אבא של ...]

יש למישהו טיטפים איך לגרום לבחור בגיל ישיבה קטנה שכבר התיאש חהאמין בעצמו

 

[אלעדית]

למה שלא תצמידו לו אברך שיעזור לו בפן הלימודי תוך מתן סיוע רגשי שיעלה לו את הדימוי העצמי?
וכמובן, תפילות/סגולות/קבלות. אל תתיאשו.

 

[מחלימה]

לתת לו להצליח הצלחות קטנות, להוכיח לו שיש לו כוחות וכשרונות
ואותם הוא צריך לנצל.

 

[אלעדית]

אגב, חשוב מאוד!!!!! לגלות מעורבות ולהיות בקשר רציף עם הישיבה!!!
תלמידים שיש להם גב הורי, מקבלים יותר תמיכה, מתלמידים שהצוות לא יודע מיהו ההורה שעומד מאחורי...

ישנו הבדל מהותי בין ישיבות לסמינרים. בעוד שבסמינרים ישנה בקרה מסוימת, בישיבה, ללא קבלת תמיכה, תלמידים עלולים להאבד, ואסור שזה יקרה!!!!

 

[ייצ'ק]

לתת לו ללמוד עם מישהו שהבחור אוחז ממנו כגון אח, גיס, שכן, דוד, ושמי שילמד איתו יפרגן לו לאט לאט, תוך שבועיים שלוש, יהיה שינוי בעז"ה...
בהצלחה

 

[מרגלית חן]

בן כמה הבחור?

 

[יחזקאל קראוס]

אמונה עצמית זה הדבר החשוב ביותר.
לאמונה עצמית נמוכה, יכולות להיות סיבות שונות, אצל כל אחד הסיבה שונה, וחשוב לתת לבחור מענה שמתאים למקרה שלו.
מצוי שהורים שואלים את עצמם למה הוא לא מאמין בעצמו, אבל אני אמרתי לו כך / עשיתי עבורו כך וכדו', והתשובה היא שנכון שעשינו דברים לשם כך, אבל זה לא היה מענה על הצורך הייחודי שלו.

 

[devMode]

פותח האשכול לא ציין מה הקשר שלו לבחור, הורה, חונך או איש צוות, חסר גם רקע כללי באיזה סגנון ישיבה הוא לומד, באיזו שכבת גיל, ועוד פרטים שיכולים לשנות את התמונה מקצה לקצה.
בכל מקרה ובכל מצב, בגיל הזה מאד מצויים המשברים, יש לישיבה דרישות לימודיות גבוהות יותר ממה שהתרגל בת"ת, גם בין החברים מתפתחות תחרויות סמויות או גלויות על המעמד הלימודי והחברתי, והילד נזרק מסינרה של אמא לסערת החיים, טבעי הדבר שבחור עם נפש רגישה ירגיש לחוץ מהדרישות שהוא לא מצליח לעמוד בהם להבנתו, והתחושה המתבקשת היא "אני לא שווה כלום".
בכל גיל ובפרט בגיל הקריטי הזה, חשוב לשמור על קשר חם ואוהב עם הבית, נערים נוטים לדחות גילויי חיבה מפורשים בגיל הזה [ומי שהתברך בילד שלא דוחה שיודה לה' על זה...], אבל זה לא פוטר את האבא מלקפוץ סתם באמצע היום "כי התגעגענו אז אמא אפתה עוגה שאתה אוהב"... (כדאי שהחברים לא יראו את העוגה, לפעמים הוא יכול לסבול הרבה אחר כך בגלל זה), והאמא לא פטורה מלהתקשר לטלפון הציבורי אחרי ארוחת הצהרים כדי לברר בדאגה האם האוכל היה משביע או שהוא רוצה שהיא תשלח לו משהו עם הדודה (הוא לא ירצה, אל דאגה...)
דבר נוסף וחשוב, כולנו גדלנו על הסיפור של הבחור שרצה לעזוב את עולם התורה, וחזר בו בזכות הבחור הבוגר שסידר לו את הצוארון וזרק לו מילה מחמיאה, ובכן - זו לא אגדה! זו מציאות שמתממשת לעיננו יום יום! כל מי שמתעסק עם שכבות הגיל האלה יכול להעיד כמה מילה טובה מדמות בוגרת יכולה להשפיע על הנפש, ודוקא אם זה לא מההורים, התדמית החיצונית חשובה וקריטית מאד, וכשהוא מקבל הערכה מאנשים שהם לא מהמשפחה זה מחזק את התדמית שלו בעיני עצמו, אנשי הצוות לפעמים מוגבלים ביכולת שלהם להחמיא, לפעמים זה חוסר בכח אדם, ולפעמים זה הצורך להיות קשוח כי מה לעשות שהוא לא קם לתפילה כבר שלשה ימים, צריך למצוא את האיש המתאים שיכול להרשות לעצמו לחייך לבחור גם אם הוא כבר שבוע לא נמצא בסדר, מי שימצא את הנקודות שבהם הוא מצליח ויעצים אותם, שיזכור כמה הוא כן מצליח ויבין כמה הוא מוערך.
אם המציאות מאפשרת להצמיד אברך, זו מתנה נפלאה, במידה וזה לא מקובל בקהילה או בישיבה סביר להניח שהבחור לא ירגיש נח עם זה, וזה יכול ליצור לו סטיגמה של טיפולי, אפשר וצריך למצוא תחליפים, אם הוא מהצעירים בישיבה אפשר לדבר עם בחור מהבוגרים שיאיר לו פנים ויקרב אותו (שוב בזהירות, שלא יקבל סטיגמה של מסכן), או לתפוס שיחה עם אחד המשיבים שלא קשורים לצוות החינוכי, אפשר אפילו לדבר עם שכן או אברך מהקהילה \ בית הכנסת שסתם יטפח לו על השכם כשהוא חוזר לשבת "עושים שטייגן אה?", ויפתח איתו שיחה על הא ועל דא.

 

[ביזנס מן]

כן כל התגובות לעיל נכונות
אבל שוב חשוב מאוד לדעת מי הוא ומה הוא
אני רק יוסיף שיש לפעמים בגיל הזה האהבה לעצמאות ואוי ואבוי אם משהוא יעיז להתערב לי בחיי אז צרייך להזהר לא לפגוע באגו הזה והפוך לגרום לילד להבין שיש לו הרבה מה למכור והוא חזק ויעיל וזה לאט לאט יכול להוסיף לו לדימוי העצמי
גם עדיף לתחזק לו את העצמאות של הגיל הזה כמובן בגבול מסויים ככה זה יוסיף לו חוזק
תרוו נחת