תנו אלטרנטיבה ל"והנה" הבנאלי.

[פסיק]

בעריכה התורנית כמובן.

 

[מאל"ף ועד תג]

יש כמה חלופות, לא כולם מתאימים לכל מקום:
ועתה ניחזי.
איברא,
אמנם,
אולם,
ודע,
ומעתה י"ל/נראה,
ואכן,
תו י"ל,

ואחרי הכל, הכי קולע: והנה...

 

[פסיק]

ועתה ניחזי.
איברא,
אמנם,
אולם,
ודע,
ומעתה י"ל/נראה,
ואכן,
תו י"ל,

כל הביטויים הנ"ל נושאים איתם גם ערך מוסף מעבר לההפסק הפשוט והיבש של והנה.
לדוגמא; אמנם, אולם, באים לפסול את הראשונים. וכן הלאה כל אחד בערכו המוסף מדיליה.

ואחרי הכל, הכי קולע: והנה...

כל מילה...

תודה בכל מקרה.

 

[שיקול דעת]

ואחרי הכל, הכי קולע: והנה...

והראיה הגדולה לזו, החסר שמורגש בכתיבה תורנית באידיש... שם אין את המלה הזאת, וכל פעם מחדש אני מרגיש עפעס... מנותק מהפסקה הקודמת.

 

[קוביד]

והנה, הוא היחיד שבא מתוך התפיסה הקודמת להיפוכה.
אך באמת יש בו שימוש יתר הפותח כל משפט יוצא,
ולכן הוא הפך לבנאלי, כמה חבל, אבל הוא לא היחיד.
השימושים מזעזעים גם בכל המילים הנ"ל.

 

[חיים העורך]

והנה, הוא היחיד שבא מתוך התפיסה הקודמת להיפוכה.
אך באמת יש בו שימוש יתר הפותח כל משפט יוצא,
ולכן הוא הפך לבנאלי, כמה חבל, אבל הוא לא היחיד.
השימושים מזעזעים גם בכל המילים הנ"ל.

כל מילה מיותרת
אני רואה לפעמים בקבצים תורניים וכדו' שהכותב / עורך היקר רצה להעשיר את מאמרו לכן הוא הוסיף מילות קישור וכדו' כרוחו הטובה, בעוד שלאמיתות הדבר הוא בבחינת המוסיף גורע, היות ומילת הקישור אינה מבטאת נכונה את התוכן שבקטע הבא, וד"ל.

 

[למאי נפקא מינה]

מסכים עם כל הנ"ל.
הפתרון שאני נוקט היכן שמתאפשר - להתחיל עם עצם העניין בתוספת ו' החיבור, והיכנשהו לתקוע איזה 'מילה מזרימה'.
כמו 'ובעצם הדין דמתנה על מה שכתוב בתורה, הנה כבר העיר בספר'

האמת אומַר, שאכן אין לי הגדרה מה צריך להיות והיכן, ומשכך לא אוכל להגדיר מה יכול להחליף את מה ומתי.

 

[קוביד]

האמת אומַר, שאכן אין לי הגדרה מה צריך להיות והיכן, ומשכך לא אוכל להגדיר מה יכול להחליף את מה ומתי.

אולי נלמד את זה כאן בדיבוק חברים?

 

[yonatanr]

מצינו
כתבו / כתב
ויתכן
אכן

 

[חיים העורך]

אולי נלמד את זה כאן בדיבוק חברים?

מי מבין החברים מגיש את מועמדותו לראש החבורה?

 

[למאי נפקא מינה]

אולי נלמד את זה כאן בדיבוק חברים?

כמובן, לשם כך נפתח האשכול, לכאורה.
כתבתי זאת כהתנצלות.

מצינו
כתבו / כתב
ויתכן
אכן

לטעמי 'מצינו' מהווה מענה מדויק לאשכול.
האחרים, לעומת זאת, סובלים גם הם מהחסרון שהבהיר לעיל ידידנו @פסיק .

מי מבין החברים מגיש את מועמדותו לראש החבורה?

@מוישה כמובן.
המנהיג הבלתי מעורער.

 

[אפכא מסתברא]

להתחיל עם עצם העניין בתוספת ו' החיבור,

מחילה, אבל ו' החיבור היתרה היא אחד מהחוליים היותר נפוצים בכתיבה התורנית. מותר למשפטים לעמוד בפני עצמם בלי שיהיו קשורים בשרשרת אינסופית, המתחילה במלה הראשונה שבמשפט השני בחיבור ומסתיימת במשפט האחרון. זה כמעט כמו ה'אז', שנלחמו כנגדו ב'כתיב וכתב' בילדותי.

 

[קוביד]

זה כמעט כמו ה'אז', שנלחמו כנגדו ב'כתיב וכתב' בילדותי.

וואו
זוכר את הציור עם הילד שקשור בחבל לרכבת???
אגב, זה בספר חיבור ולא כתב.

 

[קוביד]

לטעמי 'מצינו' מהווה מענה מדויק לאשכול.

שוב, במצינו אין את גורם ההפתעה ושינוי המחשבה הנוצר מ'והנה', הוא מתאים לשינויים פחות דרמטיים, או בכלל לתחילת נושא.

 

[מאל"ף ועד תג]

מחילה, אבל ו' החיבור היתרה היא אחד מהחוליים היותר נפוצים בכתיבה התורנית. מותר למשפטים לעמוד בפני עצמם בלי שיהיו קשורים בשרשרת אינסופית, המתחילה במלה הראשונה שבמשפט השני בחיבור ומסתיימת במשפט האחרון.

יש מחברים שחפצים במקצועיות והיצמדות לכל כללי התחביר, ובמקרה זה אכן אין צורך בכל וא"ו החיבור [אגב, רוב פסוקי התורה מתחילים בוא"ו. נקודה למחשבה].
אולם יש [והרבה] שלא רוצים ספר בעברית צחה, אלא ספר בשפה הישיבתית, עם השיבושים הידועים [דוגמא, עם אל"ף וכדו'; אי-הקפדה על זכר ונקבה / יחיד ורבים מלאים על כל הטיותיהן], ומה לעשות, וא"ו החיבור מאוד תואם את הרצון שלהם. ובמיוחד שיש קטעים שלמים שאכן קשורים זה בזה ולא נכון יהיה להתחיל קטע בכעין נושא חדש.
בקיצור: לפני שנחפש תחליפים למילים שהתקבעו, כדאי לבדוק במה המחבר שלנו רוצה וחפץ.
ערכתי ספר למחבר מסויים, והקפדתי על כל כללי העריכה והתחביר. הוא היה מאוד לא מרוצה [בלשון המעטה] וביקש שאחזיר את הטעויות המקובלות [כלשונו...] כדי שניתן יהיה לקרוא את הספר...

 

[למאי נפקא מינה]

מחילה, אבל ו' החיבור היתרה היא אחד מהחוליים היותר נפוצים בכתיבה התורנית. מותר למשפטים לעמוד בפני עצמם בלי שיהיו קשורים בשרשרת אינסופית, המתחילה במלה הראשונה שבמשפט השני בחיבור ומסתיימת במשפט האחרון. זה כמעט כמו ה'אז', שנלחמו כנגדו ב'כתיב וכתב' בילדותי.

לענ"ד @אפכא מסתברא.

תחושתי האישית היא, שבאופן כללי הזרימה היא אחד החלקים הנחוצים ביותר בכתיבה.
ובד"כ במאמר תורני רוב הקטעים צריכים להוות המשך במידה כזו או אחרת.

כנראה שאנו מדברים אותו הדבר בשפה שונה מעט.

שוב, במצינו אין את גורם ההפתעה ושינוי המחשבה הנוצר מ'והנה', הוא מתאים לשינויים פחות דרמטיים, או בכלל לתחילת נושא.

נכון.
צריך תחליף מדויק.
לתשו"ל @נציג הפקולטה בפרוג.

 

[קוביד]

יש מחברים שחפצים במקצועיות והיצמדות לכל כללי התחביר,

ערכתי ספר למחבר מסויים, והקפדתי על כל כללי העריכה והתחביר.

אני מבין שמדברים כאן על דרך אמצע, שבה בהחלט הגזימו עם הווי"ם, לצורך ההבנה הנוחה והקלה צרך לשנות את זה, לא לצורך כללי החיבור.

 

[קוביד]

שבאופן כללי הזרימה היא אחד החלקים הנחוצים ביותר בכתיבה.

נכון, אבל יש דרך לעשות את זה בצורה נעימה וחלקה.

 

[סופריא - הוצאה לאור]

אני הק' משתדל ככל האפשר להימנע מתיבה זו. לצורך כך, אני מעדיף לחלק את המאמר לפרקים [א, ב, וכו'], ובסיום כאשר שוזרים את כל הפרקים לכדי רעיון אחד, שם כבר אפשר להשתמש בהרבה מילים חלופיות מהרשימה דלעיל.

 

[קוביד]

אני הק' משתדל ככל האפשר להימנע מתיבה זו. לצורך כך, אני מעדיף לחלק את המאמר לפרקים [א, ב, וכו'], ובסיום כאשר שוזרים את כל הפרקים לכדי רעיון אחד, שם כבר אפשר להשתמש בהרבה מילים חלופיות מהרשימה דלעיל.

יפה מאד.
גם אני עושה כך כשיש לי יד חופשית...