נכתב ע"י רותי12;1646343:
אני מטבעי מאד מסודרת ומאורגנת ומה לעשות כל הילדים יצאו כמו בעלי
אין אצלי ממתקים בכלל. וגם אני לא חושבת שלסדר חדר דרוש פרס. הם יודעים שמי שהוציא לא יגיע לארוחת ערב לפני שסידר. ואני מקפידה על זה.אם הקטנים שפכו אין סיבה שגדולין יסדרו אלא אם כן הם נדיבים ביותר.
לא אומרת שאין לפעמים התנגדויות.
אני שומעת המון את הרב יעקובזון. ולכן גם אני הייתי שנים בגישה שאסור לתת פרסים על בקשות סטנדרטיות כמו לסדר את מה שהם בלגנו, כי זה משדר מסר סמוי שרק הורס להם את החינוך (המסר שבעצם אף אחד לא מצפה מהם לעשות את זה). אבל באותה נשימה הוא גם אומר שבאותה מידה אסור לתת עונשים כדי לדרבן אותם, ואפילו עונשים זה יותר גרוע כי הם מוסיפים ממד של התניה שלילית על אותו הדבר שבגינו נענשו (ומי רוצה שכל פעם בחיים שהבת שלה תצטרך לסדר משהו יהיה לה מר בנשמה והיא אפילו לא תדע שזה בגלל שאימא שלה הענישה אותה בילדותה כשלא סידרה יפה).
אז תמיד ציפיתי שאסתדר בלי פרסים, ואלמד אותם במסגרת המשמעת הרגילה לסדר.
אבל, בשבת התבוננתי קצת בדבר (והרבה בזכות האשכול הזה), ופתאום הבנתי שכשאני לא "משחדת" אותם בפרסים - הפועל יוצא של זה שאני מתחילה עם הצעקות, ופתאום נזכרתי שהרב יעקובזון טוען שצעקות הן ממש "עונש" לפי כל הכללים.
ומכיוון שבביתי (כפי שכבר כתבתי) אין מציאות של הערה בונה, מתוך אהבה ואחווה ושלום ורעות, הבנתי שאם צריך להפסיק להעניש בצעקות, וגם משמעת רגועה לא באה בחשבון, אז האופציה היחידה והכי נכונה לפעול בה זה-
פרסים!! כן, כן.
בד"כ אחרי מנוחה שאחרי הטשולנט של שבת אני קמה עם הריר היבש דבוק על הפנים והטקסטורה של שמיכת הפיקה, והמטפחת מסובבת 180 מעלות, והאטמים שמבצבצים לי מהאזנים, במטרה לשטוף פנים באמבטיה, אבל בדרך כבר אני נתקלת וכמעט נופלת מהערימות של האביזרים הבלתי מזוהים אותם הם הוציאו למטרות המשחק תפקידים התמימות שלהם... ואז (וזה לא מכוונה רעה, תאמינו לי) אני פשוט מתחילה לשאוג, עד שכל הילדים (כולל בת השנתיים) מקפלים את הזנב בין הרגליים, ובשקט ויעילות רצים לכל עבר ומתחילים לטפטפ את הבית, וכשאני יוצאת מהאמבטיה, רעננה וחייכנית, ערימות המשחקים רק "קורצות" לי מתחת לספה (או השטיח אם תרצו) ומזה אני יכולה עוד להתעלם.
אבל השבת (בזכותכן) נשארתי "להתאושש" קצת במיטה, תאמינו לי שלא רציתי לצעוק, אני משוגעת על הילדים שלי, באמת!!!!
ואז, כשאני מכינה את עצמי לבאות, נזכרתי שבעצם צעקות זה עונש, אז אם כבר אני משתמשת בעונש באופן קבוע, ולא מצליחה למשמע את הילדים, אז למה שלא אשתמש בפרסים??? ופתאום עלו לנגד עיניי כל הארטיקים ששוכנים לבטח במקפיא ( החלביים-פרווה) שהיו במבצע 10 ב-10. וידעתי מה אעשה:
חמקתי בין ערימות המשחקים לאמבטיה, שטפתי פנים, אפילו גרגרתי במי פה, וכשאני רעננה וחייכנית יצאתי, ובחיוך מנצח, בשקט ובנחת הודעתי לכל החבורה (אחרי שגררתי את כל ילדי השכונה שהסתפחו להם לביתנו בשעתיים שחרפתי - החוצה מעדנות (אין לי מספיק ארטיקים לכולם)) שמי שמסדר מה שהפך (אבל בלי לדחוף מאחורי העציץ) יקבל ארטיק.
תאמינו לי, אחרי שהעוזרת הלכה הבית לא היה נראה ככה, היה כ"כ מבריק- שאת הארטיקים הרשיתי להם לאכול רק בחנייה (שלא יכתימו את האריחים).
שבוע הבא- אני ממלאה את המקפיא בכל הארטיקים שבחנות. שווה.
הנושאים החמים
