עזרה תעשו איתי שנייה מלחמת מוחות...

[סבתא חביבה]

למדתי את זה ממדריך בכותל שהסביר על המדרגות שם שבנויות בקצב משתנה של ארוך קצר, כדי שיאלצו לעלות בכובד ראש ולא בריצה......

יפה!

מה שמרגיע את מצפוני

זה לא כזה נורא בשביל שיישב על המצפון..

 

[אוראל סולטן]

אם יש לך בעיקר מסרים, אני צריך שתעזור לי בכמה. חסרים הרבה מאלו בסיפורים שלי...

 

[אקסטרה היפראקטיבי]

אם יש לך בעיקר מסרים, אני צריך שתעזור לי בכמה. חסרים הרבה מאלו בסיפורים שלי...

קודם כל, תעבור על המאמרים שלי בפרוג, דבר שני, אני לא מכניס מסרים לסיפורים, אני מכניס מסרים לאנשים, אז לא יודע אם זה יעזור לך

 

[אוראל סולטן]

א. בעז"ה בל"נ אעבור עליהם.

ב. בדיוק בגלל זה אני אומר שבעז"ה אני אנסה להתאים אותם לסיפורים.

 

[R.E.Y]

כנראה בבמה הסופית אני אכתוב את זה כמסר ולא כסיפור....

לא! חבל!
זה כל כך יפה ככה, קצב מעולה.
לא מסכימה עם @סבתא חביבה

 

[תמרוז]

סיפור מעורר השראה!
הסוף כמובן כואב.
הכתיבה מיוחדת.

 

[אקסטרה היפראקטיבי]

א. בעז"ה בל"נ אעבור עליהם.

ב. בדיוק בגלל זה אני אומר שבעז"ה אני אנסה להתאים אותם לסיפורים.

א, אתה עובר עליהם יותר מהר ממה שהמצאתי אותם אפילו

ב, אתה יכול להעתיק, להדביק, וכו'. בלי שום מגבלה

 

[אוראל סולטן]

תודה רבה.

ב"ה כבר סיימתי לעבור על כולם. (ב"ה בלעה"ר אני קורא די מהר.).

לגבי המסרים, אעדיף ליצור מסר שיתאים אישי לסיפור, (כגון במאמרי האקטואליה, שם אתה מתאים את המסר למצב.).

נ.ב: הבלוג שלך לא נפתח באתרוג, יש אופציה אחרת לקרוא את מה שיש שם?

 

[אקסטרה היפראקטיבי]

נ.ב: הבלוג שלך לא נפתח באתרוג, יש אופציה אחרת לקרוא את מה שיש שם?

כרגע הבלוג לא בשימוש.
אם תשלח לי מייל אני אשלח לך אותם בקבצים..

 

[.חיה פ]

אז טוב, קראתי עכשו שוב, בעיון, סיפור יפה, אבל, כואב מידי, כאב לא נשלט, המסר נוקב, הוא חזק, לא, הוא לא חזק, הוא מאוד חזק, זה דברים שקורים, זה לא פנטזייה, וזה כואב, שום חרוז לא מקליל אותו, (ובאמת אני מטורפת על הסגנון הזה של הקטעים עם החרוזים, אגב, ראיתי היה על זה דיון, אז ציינתי, זה הכי יפה ככה, זה לא סיפור עצוב), אבל הסיפור מאוד עצוב, הוא נורא.
זה לבכות, ושוב לבכות, ועוד לבכות, ולהמשיך, ועד שהשפתיים לא יתיבשו מבכי, שהפצע התורן לא יישרף מהדמעות, לא להירגע. לבכות את הכאב, כי זה סיפור חי, שקורה. הרבה פעמים הוא קורה.לא תמיד דרמטי וקיצוני כמו תפוא בתוך .. אבל.. תמיד הכאב ענק, ומשאיר תפילין יתומות או..... והאמת שלפעמים האדם עצמו מכניס לעצמו "תפוא לתוך..", לפעמים זה הוא, שגורם לו לייאוש, שמכניס לו שהוא חסר תקנה, אז למה שלא.... וזה אסור, אבל גם זה קורה..
אז זה היה מרגש, זה כתוב בצורה נדירההה, יפה בסדר גודל נדיר, אבל עצוב. מידי מידי מידי.