תפילות ראש השנה- לאמהות..

[אלישבע אבר]

חיפשתי המון את האשכול המסעיר ההוא..
אולי נמחק..
אולי סתם לא מצאתי..

בכל אופן, מעתיקה כאן, את מה שכתבתי אז- זה היה ערב ר"ה לפני שנתיים..

בסוף מחכה סיום חדש!
וגם- הזמנה..

הנה הקטע. לא שכתבתי...

---

אז אחרי כמה ימים של מחשבה- להגיב\ לא.. החלטתי להחשף
ואם אפילו דעה של אמא אחת מכאן תהיה שונה- והיה זה שכרי..

אז אני אחת מאלו שהגדירו בתחילת האשכול "חשוכת בנים"
וכאן אני פונה בשם הרבה הרבה חברות שלי- שבסירה איתי, כאלה שמצפות לילדים,
וחלקם עדיין גם לבעל-

אמהות יקרות!

קיבלתם מתנה ענקית ויקרה, ואתן צריכות לנצל אותה
אישה- התפקיד שלה לגדל את ילדיה, ולא להסתובב בבית הכנסת.. וקל וחומר לא איתם!
כן- אבא בשמיים רוצה במבה וביסלי, וטיטולים, ולא דמעות בבית הכנסת על חשבון אחרות!

כי כמוני יש הרבה שהיו מאוד מאוד מאוד שמחות להתחלף איתכם,
ושמחות לקצת במבה מרוחה בחצאית
אבל התפקיד שאבא שלנו קבע להם- זה להיות מאחורי הסטנדר, ולהוריד דמעות
ורק לחלום על הימים האלו שיגיעו בעז"ה--

שמעתי בערב החג הרצאה מפי הרב משה בויאר- מספר סיפור על ר' שלמה מזויעל
שבערב יו"כ, ממש לפני שבא לצאת מהבית ל"כל נדרי" עלה הביוב בבית,
בדירות קטנות כמו של פעם- מדובר במצב לא נעים בכלל..
קרא מייד לשרברב, הלה הגיע- הוריד את ה"קיטל" והטלית, והתחיל לעבוד,
להפתעתו הוא רואה את הרב, עם כל מלבושי החג, רוכן לבור ועוזר לו,
אמר לו-
רבה- בבית הכנסת מחכים לך, להתחיל תפילת כל נדרי, למה אתה עוזר לי?
ענה לו- (וסליחה אם אני לא מדייקת במילים)
אם הקב"ה העלה אצלי את הביוב דווקא ברגעים האלו, זה לא סתם
התפקיד שלי עכשיו- זה להגיד כל נדרי מכאן- מתוך הבור!

והמסר מדבר בעד עצמו
כל אחת- והתפקיד שנתן לה בורא עולם בימים האלו
לאחת דווקא לבכות בביה"כ ולשניה להחליף טיטולים ולהכין "פאקלך"

ונקודה נוספת למחשבה-
כתבה פה מישהי על "קריאת התורה" בר"ה שהיא פחות חשובה מתקיעת שופר
אז מה אם אגיד לך שאולי את לא זוכרת, אבל קריאת התורה ביום הראשון
היא "וה' פקד את שרה"
וההפטרה על חנה אם שמואל.
ונשים במצבי בוכות מאוד בזמן הזה- שזה זמן גדול מאוד!
אז אולי זה כן קצת יותר חשוב לשמוע את זה בלי לחשושים מאשר תקיעת שופר?


לקראת יו"כ הבא עלינו לטובה-
שמנה לב לא להכאיב לנשים שבאות לתפילה
כל נדרי, ותפילת נעילה זה זמן גדול מידי בשביל לשמוע ריצות ילדים,
טריקות דלתות ומשחקי מחבואים

עוד יבואו ימים שתוכלו לשבת בנחת וברוגע בעז"ה
נצלו את המתנות שקיבלתם- דווקא דרכם אתן יכולות להגיע קרוב מאוד לאבא בשמים..

---

את הקטע הזה כתבתי כאמור לפני שנתיים, באותו שנה , באותו ראש השנה,נקרעו השמים,
ואז נקבע כי בשנה הזו בדיוק, אזכה להיות אם בישראל..

בראש השנה של תשע"ז הייתי יולדת טריה עם מתנה ענקית ביד!

ועכשיו, לקראת ראש השנה של תשע"ח , מזמינה את כל האמהות היקרות שכאן
לבוא לספסלים שבגינה, ולספות שבבית,
עם המון טיטולים, ומטרנות,
עם שקיות ממתקים, וסוכריות דביקות
עם בימבות ועגלות עם בובות

ועם המתנות היקרות האלה שסביבנו..

ולהתחבר , דווקא מכאן- ליום הגדול הזה של ראש השנה!
כי זה התפקיד שלנו עכשיו!

ותודה מליון פעמים לאבא בשמים, שזה התפקיד שלנו, ולא אחר..

כי נכון, זה לא קל לראות את כולם חוזרים בצהרי היום, קדושים עם טוהר של תפילה,
ואנחנו- רק רצנו עם ילדים בגינה..

אבל מניסיון, הרבה יותר קשה לשבת בפנים, בידיעה שכבר מזמן מזמן יכלתי לשבת בחוץ..


אמהות יקרות-
תנו את העזרת נשים שקטה- למי שהתפקיד שלה עכשיו להיות בפנים..
הקב"ה יורד אלינו ביום הזה גם בחוץ, ואולי, בעיקר- בחוץ.
הוא בחר לנו את התפקיד הזה עכשיו- בואו נראה לו שאנחנו מקבלות אותו באהבה.
כי תפקיד כזה הוא באמת מתנה..
ולא כולם זוכים...


שנה טובה מלאה בבשורות טובות לכל בית ישראל!

 

[רעותי כהן]

כל מילה פנינה- כל שורה שרשרת..
צודקת במליון אחוזים
אין יותר מילים להוסיף אלא רק את דברי החיזוק הבאים:

 

[מרשימה]

מוסיפה על הדברים:
(לפי דברים ששמעתי מהרב אינהורן):

לכל אחד, בכל זמן, יש את התפקיד שלו.
התפקיד של תפילת ימים נוראים אינו חשוב יותר מהתפקיד של טיפול בילדים באותו זמן.
מה שמקשה על ההבנה שלנו הוא, שתפילה גורמת לנו לרוממות רוח,
בעוד שבטיפול בילדים אין את ההרגשה הזאת.

אבל המטרה שלנו בעולם הזה היא לא להגיע לרוממות רוח ולהרגשה עילאית,
אלא למלא את התפקיד שהקב"ה הציב לנו באותו זמן.
בין אם זה טיפול בילדים, ביקור אצל חולה בודדה, ארגון סעודות החג כדי שהגברים יוכלו לאכול מיד כשהם חוזרים (כשזה נדרש, כמובן)
ולפעמים, בעיתוי המתאים, גם תפילה.

 

[רעותי כהן]

 

[שושנה ריזל]

PBיסטית
וואו! את חזקה!!!
תודה על השיתוף!!!

 

[חני 100]

ריגשת אותי!!

 

[מרחבית]

קודם כל מזל-טוב ענק!
מרגש!

 

[נעמי קרלינסקי]

ריגשת!!!
ואם היו רואים מי יצאה מהתפילות האלה.. למה לא צירפת תמונה שלה???

 

[למדן בגן]

אני לא אשכח את המילים שלך מאז. זה היה שיתוף כל כך מרגש.
ועכשיו- עם הסגירת מעגל- ממש דמעות בעיניים...!!

שתהיה לך שנה של סיעתא דשמיא והארת פנים בכל התחומים!!!!

 

[גב חזק]

אלישבע. תודה!!!

יישר כוח בשם הרבה נשים נשואות / רווקות / בנות שרוצות להתפלל בנחת
שתזכנה גם הן, להגיע למצב ה'פעיל' הזה בעיצומו של ראש השנה....

שנה מבורכת ומלאת שמחה!

 

[יש תקוה]

וואו, חיזקת וריגשת אותי!!
אנחנו שוכחות לפעמים (אני בכל אופן) את התפקיד העיקרי והחשוב שלנו, עושות שמיניות באויר כדי שתתאפשר לנו תפילה בבי"כ ועלולות בדרך גם להפריע לנשים אחרות כך שיוצא שכרינו בהפסדנו... במקום לקבל בשמחה ובהערכה את תפקידנו בזמן הנתון...
כל מה שכתבת כל כך נכון, כל כך מחזק וכל כך שמח!
תודה על השיתוף!

 

[מרשמלו]

כל-כך מרגש שפשוט אין מילים!!!

 

[מרשמלו]

 

[שואפת ליותר]

 

[תקוה]

פעם היה סיפור באחד העיתונים על מלך שיצא מארמונו לעם, וכל אנשי ממלכתו עמדו מוכנים עם הדגל שלהם ברחובות עיר הבירה. כל אחד במקומו. כשעבר המלך על פני האנשים ראה שם את מטפלת ילדיו עצר, ושאלה אותה- היכן ילדי? והיא ענתה- שלחתי בייבי סיטר... המלך המום שואל: את שלחת בייבי סיטר לשמור על ילדי? בשביל מה? והיא עונה מגממגמת בשביל להחזיק כאן את הדגל שלי.
והוא עונה: אני לא צריך כאן את הדגל שלך. אני צריך אותו בבית שלי ליד הילדים שלי. זה התפקיד שלך! אל תחפשי לך תפקידים אחרים!

 

[גילת ורנן]

בדיוק בשבילי!!
בתור אמא לכמה פיצקאלך ותינוק קטן צרחן
אני מודה לך על החיזוק ועל התמיכה על זה נאמר דבר בעיתו מה טוב!

 

[בא יבוא]

PBיסטית
ריגשת אותי. בכיתי. המילים היפות שלך עושות נחת לבורא עולם. אשריך ישראל

 

[רעמית]

אני מאוד מתרגשת...
מרשה לעצמי לברך את עצמי ברבים, שבשנה הבאה, גם אני, אזכה לספר לכם סיפור כזה.

 

[mirier]

רעמית
מברכות אותך ג"כ.
שנה טובה ומבורכת!

 

[זהבי סגל]

תודה על השיתוף, ריגשת אותי מאד.
כמה דברים טובים קרו השנה!!
שנה מתוקה לכל האמהות עכשיו ובקרוב!