✔יציקת בטון ✔שיתוף ✔הדרכה ✔התייעצות

[מריומה~]

הי גם אני!

 

[אות לי]

כנ"ל...

שלי כמעט גמור. תמונה ביום ראשון.

אני ממתינה לשל "נמה"...
משהוא בלב לוחש לי שאולי התלמידה תעלה על הרבנית...

 

[נמה]

הנה התמונות.
לצערי הצילום לא יצא כ"כ מוצלח. בנגלה האחרונה הוספתי למלט חול מנצנץ, ולא רואים אותו בכלל בתמונות.
השלב הבא: קצת ליטוש בנייר זכוכית וקידוח חורים בתחתית כדי שאוכל להשתמש בזה לאדנית.

בסה"כ אני מאוד מרוצה מהתוצאה, הכלי נראה מאוד אורגני, כמו קונכייה ענקית

הוא מרגיש מאוד חזק,אבל שוקל פחות ממה שהוא נראה.

וכמובן, שוב תודה אות לי!

אשמח לראות את השלב הבא של כלי התחרה...

 

[אות לי]

נמה, זה מקסים
לי דברים כאלה עושים סיפוק..מגבת ישנה ומלט שמהשידוך שלהם נולד כלי גדול ומרשים.

רק שאלה,
השתמשת במלט לבן, נכון? אז לשם מה מונחת שם פחית צבע בגוון לבן, צבעת את הכלי בסוף או שזה לא קשור.

 

[נמה]

נמה, זה מקסים
לי דברים כאלה עושים סיפוק..מגבת ישנה ומלט שמהשידוך שלהם נולד כלי גדול ומרשים.

רק שאלה,
השתמשת במלט לבן, נכון? אז לשם מה מונחת שם פחית צבע בגוון לבן, צבעת את הכלי בסוף או שזה לא קשור.

לא קשור...

 

[אות לי]

לגבי השאלה על הכלי "שלי"...
אז צריך לדעת גם להודות בכישלונות בחיים...והיה כישלון...
אבל כמו כל כישלון כך גם כאן יצאתי מחוזקת...

זה היה כך:
אני השתמשתי בבד האדום שבצד ימין [זה רק עם העיגולים]
טבלתי בבטון [זה של השימור אבל זה לא משנה את העניין] והנחתי לייבוש ראשוני
לאחר הייבוש גיליתי שכל הנקבים נסתמו...אז לקחתי מברג שפיץ ופתחתי אותם..
אבל אז היה צורך למרוח עוד כמה שכבות של בטון עם המברשת ושוב החורים נסתמו ואני פותחת..פותחת והם נסתמים..

חשבתי שאני יותר חכמה מהבטון ומהמגבת...והכנתי הכל מחדש...אבל הפעם התחכמתי..עשיתי נקבים מאוד מאוד גדולים שלא תהיה אפשרות לבטון לסתום אותם..אבל הכלי שהתקבל היה נראה כמו קיר ירושלמי שמקלע כבד ירה בו אין סוף צרורות..לא יפה, התייאשתי.

למחרת עברתי במסילת ישרים [הרחוב הראשי של שכונת שפירא] וראיתי את הקשישה הבוכרית שמוכרת מפיות קרושה [בטוח זה זיוף סיני אבל מה זה בכלל חשוב לי..]
קניתי מפית אחת, לא גדולה ולא קטנה.

כל הלילה לא ישנתי..חשבתי לעצמי בעצם מה זה ייתן לי? מה זה יותר טוב מהבד האדום שלי? כל החורים של הקרושה יסתמו ונחזור למראה המגבת...
אז למה בעצם שלא נשתמש במגבת וגמרו..הרי יש לי כבר כמה כלים בבית והם מקסימים..

לפנות בוקר חשבתי שיש לי את זה..

הגעתי לעבודה לפני כולם...[וכולם מתחילים לעבוד מזה מוקדם...] הכנתי לי קפה ובמקביל תערובת...
חשבתי שאולי אם התערובת תהיה דלילה מאוד ממש מימית זה יעבוד לי..

בחרתי כלי פלסטיק שעליו "תנוח" הקרושה לייבוש..טבלתי אותה בתערובת המיימית והנחתי לייבוש על הכלי..

לא טעיתי, התערובת הייתה מספיק דלילה ואפשרה לבטון לטפטף ולחשוף את הנקבים שיש במפיות קרושה,

הנחתי את "היצירה ליד מאוורר גדול והתחלתי את יום העבודה...לפני שהלכתי הביתה הצצתי ו...הכל היה מושלם.. היא ישבה יופי על הכלי הבטון היה כמעט יבש לחלוטין והייתי בטוחה שבבוקר תהיה לי הפתעה...

שוב לא ישנתי לילה נוסף...זה יחזיק מעמד? היציקה תשתחרר יפה מהכלי..?
ובכלל אני חייבת את הצד הפנימי להבריש בבטון כמה וכמה פעמים שאחרת הכלי יהיה רך ופריך כמו חטיף דובונים..
ההברשה לא מסתום את הנקבים? שוב חזרנו לנקודת ההתחלה שאולי כדאי רק ללכת על מגבת בלי כל המשחקים שלי..

ואולי.. ואולי.. ואלי.. במקום מים אני יוסיף לתערובת הבטון רק בי. גי. בונד זה הרי נותן חוזק וגמישות ליציקה...בקיצור לילה לבן 2...

שוב הגעתי לפני כולם...דילגתי על הקפה..רצתי למחסן...הוא עמד שם אצילי יפה ומרשים....לא בטוח שכל החברות מכירות את ההרגשה הזאת...
זה סוג של התרגשות שיש רק ביצירה...ביצירת מוצר חדש..

לקחתי אותו ביד רועדת [לא ממש אבל בכל זאת היה רעד..] ומשכתי אותו הכי עדין שבעולם...כמו שמרימים תינוק בן יומו...
והוא השמיע חריקה...חריקה שנשמע כמו חבילת דובונים שילד דרך עליה בטעות...קחקחחחחחחח..

ורק בגלל שאת הדמעות צריך לשמור לדברים החשובים באמת [רק לשמחות כן...]
מיד לקחתי מגבת ישנה...הכנתי תערובת סמיכה ועשירה...טבלתי והנחתי לייבוש...

באותו לילה כבר ישנתי נהדר...כי הרי אין שמחה כהתרת...

בעוד כתה ימים היא תהיה מוכנה..קניתי לה כבר היום צבע זהב מטאלי [במחיר של זהב אמיתי..]
נציג אותה כאן, בע"ה.

 

[ש. צ. וינמן]

לגבי השאלה על הכלי "שלי"...
אז צריך לדעת גם להודות בכישלונות בחיים...והיה כישלון...
אבל כמו כל כישלון כך גם כאן יצאתי מחוזקת...

זה היה כך:
אני השתמשתי בבד האדום שבצד ימין [זה רק עם העיגולים]
טבלתי בבטון [זה של השימור אבל זה לא משנה את העניין] והנחתי לייבוש ראשוני
לאחר הייבוש גיליתי שכל הנקבים נסתמו...אז לקחתי מברג שפיץ ופתחתי אותם..
אבל אז היה צורך למרוח עוד כמה שכבות של בטון עם המברשת ושוב החורים נסתמו ואני פותחת..פותחת והם נסתמים..

חשבתי שאני יותר חכמה מהבטון ומהמגבת...והכנתי הכל מחדש...אבל הפעם התחכמתי..עשיתי נקבים מאוד מאוד גדולים שלא תהיה אפשרות לבטון לסתום אותם..אבל הכלי שהתקבל היה נראה כמו קיר ירושלמי שמקלע כבד ירה בו אין סוף צרורות..לא יפה, התייאשתי.

למחרת עברתי במסילת ישרים [הרחוב הראשי של שכונת שפירא] וראיתי את הקשישה הבוכרית שמוכרת מפיות קרושה [בטוח זה זיוף סיני אבל מה זה בכלל חשוב לי..]
קניתי מפית אחת, לא גדולה ולא קטנה.

כל הלילה לא ישנתי..חשבתי לעצמי בעצם מה זה ייתן לי? מה זה יותר טוב מהבד האדום שלי? כל החורים של הקרושה יסתמו ונחזור למראה המגבת...
אז למה בעצם שלא נשתמש במגבת וגמרו..הרי יש לי כבר כמה כלים בבית והם מקסימים..

לפנות בוקר חשבתי שיש לי את זה..

הגעתי לעבודה לפני כולם...[וכולם מתחילים לעבוד מזה מוקדם...] הכנתי לי קפה ובמקביל תערובת...
חשבתי שאולי אם התערובת תהיה דלילה מאוד ממש מימית זה יעבוד לי..

בחרתי כלי פלסטיק שעליו "תנוח" הקרושה לייבוש..טבלתי אותה בתערובת המיימית והנחתי לייבוש על הכלי..

לא טעיתי, התערובת הייתה מספיק דלילה ואפשרה לבטון לטפטף ולחשוף את הנקבים שיש במפיות קרושה,

הנחתי את "היצירה ליד מאוורר גדול והתחלתי את יום העבודה...לפני שהלכתי הביתה הצצתי ו...הכל היה מושלם.. היא ישבה יופי על הכלי הבטון היה כמעט יבש לחלוטין והייתי בטוחה שבבוקר תהיה לי הפתעה...

שוב לא ישנתי לילה נוסף...זה יחזיק מעמד? היציקה תשתחרר יפה מהכלי..?
ובכלל אני חייבת את הצד הפנימי להבריש בבטון כמה וכמה פעמים שאחרת הכלי יהיה רך ופריך כמו חטיף דובונים..
ההברשה לא מסתום את הנקבים? שוב חזרנו לנקודת ההתחלה שאולי כדאי רק ללכת על מגבת בלי כל המשחקים שלי..

ואולי.. ואולי.. ואלי.. במקום מים אני יוסיף לתערובת הבטון רק בי. גי. בונד זה הרי נותן חוזק וגמישות ליציקה...בקיצור לילה לבן 2...

שוב הגעתי לפני כולם...דילגתי על הקפה..רצתי למחסן...הוא עמד שם אצילי יפה ומרשים....לא בטוח שכל החברות מכירות את ההרגשה הזאת...
זה סוג של התרגשות שיש רק ביצירה...ביצירת מוצר חדש..

לקחתי אותו ביד רועדת [לא ממש אבל בכל זאת היה רעד..] ומשכתי אותו הכי עדין שבעולם...כמו שמרימים תינוק בן יומו...
והוא השמיע חריקה...חריקה שנשמע כמו חבילת דובונים שילד דרך עליה בטעות...קחקחחחחחחח..

ורק בגלל שאת הדמעות צריך לשמור לדברים החשובים באמת [רק לשמחות כן...]
מיד לקחתי מגבת ישנה...הכנתי תערובת סמיכה ועשירה...טבלתי והנחתי לייבוש...

באותו לילה כבר ישנתי נהדר...כי הרי אין שמחה כהתרת...

בעוד כתה ימים היא תהיה מוכנה..קניתי לה כבר היום צבע זהב מטאלי [במחיר של זהב אמיתי..]
נציג אותה כאן, בע"ה.

מסע מסע...
ואני חשבתי לטבול מפית קרושה בסיליקון נוזלי, כי מתחשק לי כלי בצורה כזו. בדווקא!!
נראה לי שאחרי הנסיון שלך אלך לישון בשקט בלי המפית ובלי הסיליקון

 

[אות לי]

מסע מסע...
ואני חשבתי לטבול מפית קרושה בסיליקון נוזלי, כי מתחשק לי כלי בצורה כזו. בדווקא!!
נראה לי שאחרי הנסיון שלך אלך לישון בשקט בלי המפית ובלי הסיליקון

בשביל דבר כזה מספיק אקדח דבק חם וכמה נרות...וזה לא מהדברים שגורמים דודי שינה..

 

[ש. צ. וינמן]

בשביל דבר כזה מספיק אקדח דבק חם וכמה נרות...וזה לא מהדברים שגורמים דודי שינה..

הדבק חם רעיון!!
אני חיפשתי חומר שיקשה לי את המפית עצמה לצורת כלי.
קערית קרושה קטנה וחמודה לסוכריות, נשמע טוב לא?!
יש דבר כזה

 

[נמה]

הדבק חם רעיון!!
אני חיפשתי חומר שיקשה לי את המפית עצמה לצורת כלי.
קערית קרושה קטנה וחמודה לסוכריות, נשמע טוב לא?!
יש דבר כזה

בעיקרון מפית קרושה אפשר להקשות נפלא עם מקשיח בדים (על בסיס עמילן)
אםלא מוצאים את זה בסביבה אפשר להשתמש בדבק לבן מדולל במים (יחס של 50/50)
או בספריי טוב לשיער

שיטת העבודה בדיוק כמו המגבת במלט.

זה לא יצא קשה כמו אבן, אלא יותר כמו סלסלה. בהחלט יציב מספיק לסוכריות

והכי חשוב... בכל השיטות הכלים רגישים למים.

תמונה מהרשת:

 

[אות לי]

הדבק חם רעיון!!
אני חיפשתי חומר שיקשה לי את המפית עצמה לצורת כלי.
קערית קרושה קטנה וחמודה לסוכריות, נשמע טוב לא?!
יש דבר כזה

עמילן נוזלי..הכי קל ופשוט
לא יודעת אם יש כזה דבר בישראל אולי בירושלים איפה שיש חוצניקים זה מקובל גם,
בניו יורק הגברים נותנים את החולצות למכבסה..
מהמכבסה החולצות חוזרות מעומלנות ברמה של דיקט...באמת.

סיפר לנו אחיין אמריקאי שהראש ישיבה שלהם פסק שאם בחור "פתח" לחברו את כיס החולצה [זה מעומלן ברמה כזאת שהכיס נשאר דבוק לגמרי לגוף החולצה]
הוא חייב לשלם לו את מחיר העמלון מחדש...

בלי קשר יש לקנות בד לבד מעומלן, בעבודה זה מרגיש ומתנהג כמו כליון קרטון ולא כמו בד.

ולשאלתך את לוקחת כלי, נגיד קופסת גבינה ריקה, מניחה עליה את המפית קרושה ומורחת במברשת דבק לבן...
מורחת טוב טוב עד שכל המפית רטובה מהדבק...

ממתינה לייבוש מוחלט ומוציא את הקופסה...מה שתקבלי זה כלי קטן ועמיד לסוכריות.

 

[נמה]

אות לי, כיוונתי לדעת גדולים...

 

[ש. צ. וינמן]

נמה ואות לי
תודה רבה.
הדרכות מפורטות וברורות להפליא.

 

[ניק 5056]

נמה ואות לי
תודה רבה.
הדרכות מפורטות וברורות להפליא.

מצטרפת
תודה רבה!!

 

[מריומה~]

ממש מרתק ומענין לקרוא אתכן.

יש עוד דרך להקשיית בדים-
ערבוב של גבס עם דבק פלסטי ומים.


ועוד שיטה אחת - הרתחת מים עם סוכר וטבילת הבד בתוכו.
הייתי משתמשת בסוכר מומס במים לפני עידן ועידנים,
כשהספריי נגמר ...
זוכרות את הפוני המתגבה כמו גל????......

 

[מירי456]

אות לי, אני לא מומחית כמוך, אבל עלה לי רעיון
לא יודעת איך יתקבל אבל אם מאוד רוצים דוגמא של תחרה או כל דוגמא אחרת
אולי אחרי שהכלי מוכן אפשר להדביק עליו את המפית הקרושה ולצבוע הכל יחד? נראה לי יתקבל אפקט מעניין...

 

[נמה]

אות לי, אני לא מומחית כמוך, אבל עלה לי רעיון
לא יודעת איך יתקבל אבל אם מאוד רוצים דוגמא של תחרה או כל דוגמא אחרת
אולי אחרי שהכלי מוכן אפשר להדביק עליו את המפית הקרושה ולצבוע הכל יחד? נראה לי יתקבל אפקט מעניין...

קראתי פעם בספר על יצירה בבטון טכניקה שרק עכשיו נזכרתי בה.
שמים את המפית על מגש או על קערה הפוכה ומורחים את הכל (המפית והכלי) בהמון וזלין. שמים על הכל מלט ( לא מימי) יותר כמו חומוס סמיך.
משאירים ליבוש, מפרידים מהכלי ומהמפית. מתקבל כלי עם טקסטורה שקועה של מפית התחרה.

אני אחפש עם יש לי עדיין את הספר ובל״נ אעלה תמונה.

 

[נמה]

 

[אות לי]

ממש מרתק ומענין לקרוא אתכן.

יש עוד דרך להקשיית בדים-
ערבוב של גבס עם דבק פלסטי ומים.


ועוד שיטה אחת - הרתחת מים עם סוכר וטבילת הבד בתוכו.
הייתי משתמשת בסוכר מומס במים לפני עידן ועידנים,
כשהספריי נגמר ...
זוכרות את הפוני המתגבה כמו גל????......

שיטות מימי "אנו באנו ארצה..."

את הסוכר הג'וקים חיסלו מזמן..ולגבס מוסיפים תוספים לבנייה כמו בי. ג'י. בונד
מתקבל אז כלי עמיד פי כמה ממים ומלט בלבד.

 

[ש. צ. וינמן]

"נמה"???

את בכלל לא נמה.
בכלל לא