מידע שימושי 2 הלכות יומיות מהספר חפץ חיים *מתעדכן*

[מיכל]

יום ראשון כ"ד תמוז תשפ"ה

הלכות לשון הרע


ט. אסור לקבל ולהאמין ללשון הרע אף בדבר שאין בו גנאי, כגון להאמין שפלוני אינו חכם, או שאבותיו היו חוטאים וכדומה, כיון שכל לשון הרע שאסור לספרו - אסור לשומע להאמין לו.

י. אף שאסור להאמין ללשון הרע, מכל מקום צריך לחשוש שמא הדבר אמת, ולהזהר מאותו אדם שסיפרו עליו את הלשון הרע, אם יכול לבוא ממנו נזק לו או לאחרים, לפי אותו לשון הרע שסיפרו עליו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ט. כמו שאסור לקבל לשון הרע, כשהסיפור הוא על אדם שעשה מעשה שאינו הגון, כך יש איסור לקבל ולהאמין ללשון הרע אף שאין בו גנאי אמיתי, כגון שהמספר אומר שאבותיו היו חוטאים, או שהוא עצמו היה חוטא קודם שחזר בתשובה, וכן אם הוא מספר על אדם שאינו חכם, וכיוצא בזה משלילת המעלות. כללו של דבר, כל דבר שיש איסור לספרו, יש איסור לשומע לקבל ולהאמין לדברים.

י. אף על פי שאסור מן התורה להאמין ולקבל לשון הרע, היינו שלא להאמין לזה כאילו זו אמת גמורה, אבל אמרו חכמים שמכל מקום צריך השומע לחשוש שמא אכן הדברים אמיתיים, ולשמור על עצמו ועל אחרים שלא יבוא להם נזק מאותו אדם שאמרו עליו דברים אלו. אמנם אין הכוונה שיהיה הדבר בעיניו כספק שקול ממש, אלא יעמיד את אותו אדם בחזקת כשרות, ורק יחשוש שמא הדבר שסיפרו עליו - אמת, וידע להזהר ממנו ולהציל את עצמו או את האחרים מפניו. אך כיון שאין לו להאמין ללשון הרע הזה לגמרי, חייב הוא עדיין לנהוג עמו כפי שנוהגים עם יהודי כשר, ולהיטיב לו בכל הטובות שציותה התורה להיטיב עם שאר אנשים מישראל, ורק לחשוש לאותו לשון הרע, וכנ"ל.

 

[מיכל]

יום שני כ"ה תמוז תשפ"ה

הלכות לשון הרע

יא. אף שמותר לחשוש ללשון הרע שמא הוא אמת, אך אסור להאמין לכך, ולא לעשות לאותו אדם איזה מעשה, או נזק או ביוש מחמת אותו לשון הרע, וכן אסור לשונאו, אלא מותר רק לחשוש לדבר ולהזהר.

יב. מי ששמע לשון הרע והאמין לו, ורוצה לעשות תשובה, יסיר מליבו את הלשון הרע ולא יאמין לו, ויקבל על עצמו שלא להאמין ללשון הרע, ויתודה על חטאו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יא. אף שמותר לאדם לחשוש שמא הלשון הרע ששמע הוא אמת, ועליו לשמור על עצמו ולהזהר על פי מה ששמע, אבל אסור לעשות דבר רע לאותו אדם ששמע עליו את הלשון הרע, ולא לגרום לו צער או ביוש מחמת כן, כיון שאסור להאמין לכך כאמת מוחלטת. ואפילו אם יצא הקול על ידי עד אחד כשר שהעיד עליו כן, הרי אינו נאמן אלא לחייב את אותו אדם שבועה, ולא יותר. ואפילו רק לשנוא את אותו אדם בליבו אסור מן התורה, וכמו כן אינו יכול לפטור את עצמו מחיובים שיש לו כלפי אותו אדם, מחמת הלשון הרע ששמע (כגון עני המתפרנס מן הצדקה, ואמרו עליו שהוא רמאי ובאמת אינו עני, אין השומע רשאי לפטור את עצמו מליתן לו צדקה, אלא רק יכול לחשוש לענין ולברר את הדבר היטב).

יב. מי ששמע לשון הרע והאמין לכך בליבו, בין שהוא גנות שבין אדם למקום ובין בדבר שבין אדם לחבירו, תיקון החטא הוא על ידי שיתחזק להוציא הדברים מליבו, שלא להאמינם. ויקבל על עצמו מכאן ולהבא שלא לקבל לשון הרע על אדם מישראל, ויתודה על חטאו, ובזה יתקן את חטא שמיעת לשון הרע (אם עדיין לא סיפר את הדבר לאחרים, שאז צריך גם לעשות תשובה על חטא זה של סיפור לשון הרע).

 

[מיכל]

יום שלישי כ"ו תמוז תשפ"ה

הלכות לשון הרע

א. אסור להאמין לדברי לשון הרע גם אם סופרו בפני כמה אנשים.

ב. אסור להאמין ללשון הרע אפילו אם סיפר זאת המספר בפני אותו אדם, ואפילו אם אותו אדם שתק בניגוד להרגלו, אין זו ראיה שהסיפור אמיתי, ואסור להאמין לו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. איסור קבלת לשון הרע הוא גם באופן שהמספר סיפר את הדברים בפירסום, בפני כמה אנשים, מכל מקום אסור להאמין שהדברים אמת, אלא רק לחשוש להם ולחקור את הדבר, שמא הוא אמת.

ב. אסור להאמין ללשון הרע, אפילו אם המספר אומר שהיה מספר זאת גם בפני אותו אדם. ואפילו אם באמת סיפר זאת בפני אותו אדם, כל זמן שאותו אדם לא הודה שהסיפור אמיתי אסור להאמין לדברים, ואין שתיקתו מוכיחה שהסיפור אמיתי. ואפילו אם זהו אדם שאין דרכו לשתוק כשמדברים עליו דברים מעין אלו, יתכן שהפעם החליט לשתוק, או שחשש שלא יאמינו לו אם יכחיש את הסיפור, כדרך בני אדם שמאמינים לסיפורי גנאי על אנשים אף אם הם מכחישים את הדבר. ולכן אין שתיקתו נחשבת כראיה שהסיפור אמיתי, ואסור להאמין לאותם דברי לשון הרע.

 

[מיכל]

יום רביעי כ"ז תמוז תשפ"ה

הלכות לשון הרע

ג. אסור להאמין לדברי לשון הרע גם אם שני אנשים או יותר סיפרו זאת, אלא רק לחשוש.

ד. אף אם התפרסם על אדם מסוים שעשה דבר איסור, אין להאמין לדבר אלא רק לחשוש לו, ואם מספרו לאחרים (לאחר שכבר התפרסם הדבר) יזהר שלא לכוין לפרסם את הדבר יותר.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. כמו שאסור לקבל לשון הרע מאדם אחד, כך אסור לקבל ולהאמין ללשון הרע ששמע משני בני אדם. ואם זהו דבר שאף אם הוא אמת אסור להם לספרו, בודאי שאין להאמינם, שהרי אף לדבריהם - עשו מעשה רשע בכך שסיפרו לשון הרע, ואין סברא להאמינם. ואפילו אם זהו דבר שלפי דבריהם מותר להם לספרו, ואם האמת כדבריהם נהגו כדין בכך שסיפרוהו לו, מכל מקום אסור לקבל ולהאמין לדבריהם (אלא רק לחשוש, כמו כששומע מאדם אחד), כיון שרק שנים שמעידים על הדבר בפני בית דין יש להאמינם, ואילו כשמספרים חוץ לבית דין אין להם שם 'עדים', ואינם נאמנים.

ד. וכמו כן, אם יצא קול על אדם שעשה מעשה או דיבר דיבור שאסור על פי התורה, בין אם זהו איסור חמור ובין אם זהו איסור קל, אסור לקבל ולהאמין לדבר, רק לחשוש שמא הוא אמת, עד שיתברר הדבר. וקל וחומר שיש לאדם להזהר כשהוא מספר את הדבר לאחרים (לאחר שהדבר מפורסם, ואין איסור בעצם הסיפור), שלא יתכוין להעביר את הקול ולפרסמו יותר, וכמו שהתבאר לעיל (כלל ב סעיף ג).

 

[מיכל]

יום חמישי כ"ח תמוז תשפ"ה

הלכות לשון הרע


ה. מותר לקבל ולהאמין ללשון הרע על אדם הידוע ומוחזק כרשע, שעובר עבירות שידוע איסורן בכל ישראל.

ו. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע בדבר שהוא גנאי גם על עצמו וגם על אחר, יכול להאמין לגנאי שהוא מספר על עצמו, אך לא במה שהוא מספר על אחר.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. האיסור לקבל ולהאמין ללשון הרע הוא רק באדם רגיל, אבל באדם שידוע כרשע, שעובר על איסורים ועבירות הידועות בעם ישראל, מותר לקבל עליו לשון הרע, ולהאמין.

ו. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע בדבר שהוא גנאי גם על המספר עצמו וגם על אדם אחר, יאמין לו רק למה שמספר על עצמו, ולא יאמין למה שמספר על האדם האחר.

 

[מיכל]

יום ראשון ב' מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

יג. אם אדם תובע את חבירו בבית דין, ויש לדיינים עצמם 'דברים הניכרים' המוכיחים שאכן אדם זה אשם, מותר להם להכותו כדי שיודה בכך. אבל ליחיד, או לבית דין שאין הדברים ניכרים להם בעצמם, אסור.

יד. ולכן אם אדם מתלונן בפני נבחרי הציבור על אדם אחר שחטא נגדו, אם אין להם עצמם דברים הניכרים המוכיחים שטענתו אמיתית, אסור להם לסמוך על התובע ולהכות את אותו אדם, ואפילו רק להאמין לתובע, אסור.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יג. יש מקרים שמותר לבית דין לסמוך על דברים הניכרים שהם אמת. כגון שהיתה גניבה בביתו של אדם, ויש 'דברים הניכרים' לפני הדיינים עצמם, המוכיחים שאדם מסוים היה הגנב, יכולים לסמוך על דברים אלו ולהכות את אותו אדם כדי שיודה בגניבתו. אבל לאדם יחיד אסור לעשות כן, ואף לא לבית דין - אם לא התברר להם בעצמם שיש בענין זה 'דברים הניכרים', אף אם הנגנב טוען שיש לו 'דברים הניכרים' שאדם זה הוא הגנב.

יד. ויש אנשים שטועים בדבר זה, שאם נגנב להם איזה חפץ וכדומה, וחושדים באדם מסוים, אומרים זאת ל'טובי העיר' (-נבחרי הציבור), והם מכים ומענישים אותו כדי שיודה, וזהו שלא כדין. כי אף אם יש להם סמכות של 'בית דין', הרי אסור לקבל את דברי התובע כל זמן שאין הדברים ניכרים לדיינים עצמם, ואין לסמוך על דבריו בזה. ואפילו רק להאמין לו בלב אסור, וכל שכן שאסור להכותו וכדומה.

 

[מיכל]

יום שני ג' מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

א. אסור לספר לשון הרע, בין אם המספר הוא איש או אשה, קרוב או רחוק, ואף שמתוך אהבתם אינם מקפידים על כך, אסור. ואף אם כוונתו לקנא לאמת, אם טעה בדבריו, הרי זה לשון הרע.

ב. אסור לספר לשון הרע על איש או על אשה, ואף לא על אשתו ובני משפחתה.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לספר לשון הרע, ואין חילוק אם המספר הוא איש או אשה, קרוב או רחוק. ואף שלפעמים כשהמספר קרוב לאותו אדם שסיפר עליו, אין דרכו של אותו אדם להקפיד על המספר, מחמת אהבתם וקורבתם, ועוד, שבדרך כלל אצל קרובים אין הכוונה לגנות את האדם בעצמותו, אלא רק לקנאות לאמת ולומר שבענין מסוים לא נהג אותו אדם כהוגן, מכל מקום אם לפי האמת טעה בדבריו ודן את אותו אדם לכף חובה, ובאמת אותו אדם נהג כהוגן, הרי זה לשון הרע ממש.

ב. אסור לספר לשון הרע, בין על איש ובין על אשה, ואין היתר לבעל לספר על אשתו. והרבה נכשלים בזה, שמספר האדם בפני משפחתו גנות על אשתו ומשפחתה, ואין בזה שום היתר, אם לא שכוונתו לתועלת, ואינו מערב בדבריו שום שקר וכמו שיבואר להלן התנאים בהיתר של דיבור לתועלת].

 

[מיכל]

יום שלישי ד' מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

ג. אסור לספר לשון הרע אפילו על ילד קטן, אם דבר זה יגרום לו נזק או צער.

ד. אסור לספר לשון הרע על עם הארץ, וכל שכן על תלמיד חכם, וכל שכן על מורה הוראה.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. אסור לספר לשון הרע אפילו על ילד קטן, אם על ידי הסיפור יכול להיגרם לו נזק או צער. כגון שמספר לשון הרע על יתום קטן שמגדלים אותו בבית אחר, ועל ידי שישמעו את הלשון הרע יתכן שיגרשו אותו מביתם, וכן בכל קטן (אף שאינו יתום), אם יכול להיגרם לו נזק או צער, אסור לספר עליו לשון הרע. אבל אם הקטן גורם לנזקים, וכוונתו לספר עליו זאת כדי שיפסיק להזיק ולהדריך אותו בדרך ישרה, מותר. אמנם צריך שידע בבירור שהסיפור אמיתי, ולא ימהר לסמוך על מה ששמע מאחרים. וגם יתבונן היטב שאכן תהיה מכך תועלת, ולא יגרם נזק מסיפור הדבר (אף שהוא אמת).

ד. איסור סיפור לשון הרע הוא אף על עם הארץ, כי גם הוא בכלל ישראל, וכל שכן שאסור לספר על תלמיד חכם, שעוונו גדול יותר. ואמרו חכמים שהמספר לשון הרע על תלמיד חכם לאחר מותו, נופל בגיהנם. וכמה פעמים נכנס המספר לכלל 'מבזה תלמידי חכמים'. אמנם היצר הרע מסית את האדם לומר שדינים אלו (הנוגעים לתלמידי חכמים) נאמרו רק על החכמים שבזמן הגמרא, שהיו חכמים גדולים, ולא על תלמידי חכמים של דורינו. אבל האמת אינה כן, אלא כל תלמיד חכם הוא לפי דורו, ואם הוא ראוי להורות ויגע בתורה, הרי הוא נקרא תלמיד חכם, והמבזה אותו אפילו בדיבור ואפילו שלא בפניו, חייב נידוי. וכל שכן אם מבזה תלמיד חכם שהוא מורה הוראה בעיר, שבודאי עוונו גדול יותר, שכיון שאותו אדם עצמו סומך על הוראותיו חייב הוא להחזיקו כתלמיד חכם ולנהוג בו כבוד. ועוד, שמחמת סיפורו הוא גורם לאנשים אחרים שלא לסמוך על הוראותיו, ודבר זה גורם לכמה קלקולים.

 

[מיכל]

יום רביעי ה' מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע


ה. מותר לספר לשון הרע על אפיקורס, וזהו הכופר בנבואה או בתורה, או אפילו רק בדרשה אחת שדרשו חכמים.

ו. אמנם זהו בתנאי ששמע מאותו אדם בעצמו דברי אפיקורסות, או שהוא מוחזק בעיר כאפיקורס, אך אם רק שמע זאת מאחרים, אינו יכול לסמוך על זה, אלא רק לחשוש לדבר.

ז. מותר לספר לשון הרע על אדם המוחזק בעיר לרשע, והיינו שאין לאנשים ספק ברשעותו מחמת השמועות שיוצאות עליו תמיד שעובר על עבירות ידועות.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. איסור לשון הרע הוא רק באדם שהוא בכלל 'עמיתך', כלומר, אדם השומר תורה ומצוות, אבל אנשים שיש בהם אפיקורסות (והם הכופרים בתורה או בנבואה, בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה, ואפילו בדרשה אחת שדרשו חכמים), מצוה לגנות ולבזות אותם, בין בפניהם ובין שלא בפניהם, בין במה שהוא רואה בהם ובין במה ששמע עליהם. ועליהם נאמר 'הלא משנאיך ה' אשנא'.

ו. אמנם דין זה הוא רק אם שמע בעצמו דברי אפיקורסות מאדם זה, או שהוא מוחזק בעיר כאפיקורס, אבל אם רק שמע מאחרים שאותו אדם הוא אפיקורס, אינו יכול לסמוך על זה לגנותו, אלא רק יכול לחוש לעצמו, או להזהיר אחרים בסתר שלא יתחברו עם אותו אדם עד שיתברר הדבר.

ז. מותר לספר לשון הרע על אדם המוחזק בעיר לרשע מחמת עבירות שעובר. וההגדרה של 'מוחזק לרשע' היא שהוסכם בפני אנשי העיר לרשע, עד שלא יהיה להם ספק בדבר, מחמת השמועות הרעות שיוצאות עליו תמיד בעניני עבירות הידועות לכל שהן אסורות. אבל אם יצאה עליו שמועה בלבד, אסור לסמוך על כך ולספר עליו לשון הרע, ואפילו לקבל את הדבר בלב כדבר ודאי, אסור.

 

[מיכל]

יום חמישי ו' מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

ח. יש אומרים שמותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, בתנאים אלו: 1. על ידי דיבורו תתבטל המחלוקת. 2. הוא יודע בבירור שהם בעלי מחלוקת. 3. יכוין לתועלת. 4. אין לו דרך אחרת להשבית את המחלוקת.

ט. אסור לדבר לשון הרע על מתים, וזו תקנה וחרם הקדמונים, ואפילו על עם הארץ, וכל שכן על תלמיד חכם, וכל שכן על דברי תורתו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ח. יש אומרים שמותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת. אמנם, גם לשיטה זו יש בכך כמה תנאים: א. שעל ידי דבריו תתבטל המחלוקת, שיראו בני אדם את רמאותם של אותם אנשים בעלי המחלוקת, ויבינו שאינם צודקים. ב. שהוא יודע מעצמו שאותם אנשים אכן בעלי מחלוקת, או שהתברר לו שהדבר אמת (באופנים שמותר לקבל לשון הרע, שהתבארו לעיל), ולא ששמע זאת מאחרים באופן שאסור לו להאמינם. ג. שיכוין לתועלת, ולא משום שנאה. ד. שאין לו אפשרות אחרת להשבית את המחלוקת, אבל אם יכול להשביתה ללא לשון הרע, כגון שיוכיח אותם בעצמם, אסור לו לספר עליהם לשון הרע. אלא אם כן הוא חושש שאם ידבר עמהם תחילה - יפירו את עצתו, ולא יוכל אחר כך לתקן את הדבר. אמנם בכל ההיתר הזה צריך להתבונן היטב, מי משני הצדדים הוא 'בעל המחלוקת', ולא ימהר להחליט בזה עד שיתבונן לפי התורה מי משני הצדדים צודק. ואם אינו יכול לברר זאת בדעתו, 'שב ואל תעשה עדיף', ולא ידבר לשון הרע על שום צד.

ט. יש תקנה וחרם הקדמונים שלא להוציא לעז ושם רע על המתים, ואפילו על מת עם הארץ, וכל שכן על מת תלמיד חכם, שהמבזה אותו לאחר מותו חייב נידוי, וכל שכן שאסור לבזות את דברי תורתו של המת.

 

[מיכל]

יום שני י' מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

א. אסור לומר אבק לשון הרע, כגון 'מי היה מאמין שפלוני יצליח כל כך', או 'אל תדברו על פלוני, איני רוצה לומר מה שאירע עימו', וכיוצא בזה. וכן אסור לשבח אדם בפני שונאיו, או לשבחו יותר מדי, כי מתוך כך באים לדבר בגנותו.

ב. וכן אסור לשבח אדם בפני רבים, שבקהל רבים תמיד יהיה מי שידבר בגנותו. ואם הוא אדם שמפורסם לכשר וצדיק שאין בו גנאי, מותר לשבחו אף בפני שונאיו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. יש דברים שאינם לשון הרע ממש, אך אסורים מדין 'אבק לשון הרע', כגון, שאומר על אדם שהצליח מאד 'מי היה מאמין על פלוני, שיצליח כל כך', או שאומר 'אל תדברו על פלוני, איני רוצה לומר מה אירע איתו', וכיוצא בדברים אלו, שמובן מתוכם גנאי על אותו אדם. וכן המספר בשבחו של אדם בפני השונאים אותו, וגורם בכך שידברו השונאים בגנותו, הרי שבח זה הוא אבק לשון הרע. וכן אדם המשבח את חבירו יותר מדי, זהו אבק לשון הרע, כי בדרך כלל הוא מסיים ואומר 'חוץ ממדה רעה פלונית שיש בו', או שהשומעים אומרים לו 'מדוע אתה מרבה בשבחו, והרי יש בו מדה רעה מסוימת'.

ב. וכן אסור לשבח אדם בפני אנשים רבים, אף שאינם שונאיו, ואינו מרבה בשבחו יותר מדי, כיון שבמקום שיש אנשים רבים בדרך כלל יש שם כאלו שידברו בעדו וכאלו שידברו נגדו וכן בני אדם שיקנאו בו, ועל ידי שידבר בשבחו, יבואו לדבר בגנותו. אמנם מותר לשבח אדם שהוחזק לרבים ונודע לכשר וצדיק, שלא נמצא בו שום רעה ואשמה, אפילו בפני שונאיו, כיון שאי אפשר לגנותו, ואם יהיה מי שיגנה אותו יבינו השומעים שדבריו אינם נכונים.

 

[מיכל]

יום שלישי י"א מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

ג. עוד אסור משום אבק לשון הרע, לשבח אדם על טובות שעשה לו, כאכילה ושתיה או הלואה, שמחמת כן יבואו אליו אנשים רעים ויגרמו לו הפסדים. וכן אם האדם גורם לאחרים שיחשדו בו שהוא מספר לשון הרע, הרי זה אבק לשון הרע.

ד. אסור לגור בשכונת בעלי לשון הרע, וכל שכן שלא לשבת בחברתם, ואם נקלע לחבורה כזו עליו להוכיחם, אף אם תוכחתו לא תועיל, ובלבד שלא תגרום יותר קלקול.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. עוד מעניני אבק לשון הרע, שיזהר האדם מלשבח את חבירו בשבח היכול לגרום לו הפסד. כגון, אורח שיצא לרחוב העיר ויפרסם לכולם שהמארח טרח לפניו הרבה באכילה ושתיה וכדומה, ומחמת כן יבואו אנשים ריקים לאותו מארח ויכלו את ממונו. ועל זה נאמר (משלי כז יד) 'מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם, קללה תחשב לו'. כמו כן אם אדם השיג הלואה מחבירו, ומפרסם זאת בפני הכל, ועל ידי זה יבואו אנשים רעים שאין המלוה יכול להמנע מלהלוות להם, וילוו ממנו גם הם.

חייב אדם להזהר שלא יחשדו בו שהוא מספר לשון הרע (אף אם לפי האמת מותר לו לספר דבר זה), ואם הביא עצמו לידי חשד, הרי זה בכלל אבק לשון הרע.

ד. אסור לגור בשכונת בעלי לשון הרע, וכל שכן שאסור לשבת עמם ולשומעם, אף אם אין בדעתו לקבל את דבריהם. ואם נאלץ לשבת בחבורה כזו ושומע שהם מדברים לשון הרע, חייב להוכיחם על כך. ואפילו אם נראה לו שתוכחתו לא תועיל להם, כל זמן שאין חשש שתוכחתו תוסיף קלקול (שיוסיפו לדבר יותר לשון הרע) אינו רשאי לשתוק, כדי שלא יאמרו שהסכים לדבריהם, ועליו לגעור בהם. וזה טעם נוסף לכך שעל האדם לעזוב חבורת אנשים כזו, כיון שלא יוכל תמיד לגעור בהם, וייענש מחמתם. ואם יש לאדם תלמיד שהוא מבעלי לשון הרע, ואין תוכחתו מועילה, עליו להרחיקו ממנו.

(ובודאי אסור לקבוע מקום בבית הכנסת או בבית המדרש ליד בעלי לשון הרע, שמלבד איסורי לשון הרע גם יבטלוהו מעניית קדיש וברכו ושמיעת קריאת התורה וחזרת הש"ץ. ובפרט אם הוא קובע עיתים לתורה, יש לו להזהר שלא להתערב עם אנשים כאלו באותו זמן, שלא יבטלוהו מלימודו, וגם במעט הלימוד שישאר לו, לא יצליח).

 

[מיכל]

יום רביעי י"ב מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

ה. צריך אדם למנוע את ילדיו הקטנים מלדבר לשון הרע, כמו שהוא חייב להפרישם מכל איסורים שבתורה.

ו. האומר דבר לחבירו (אף שאין בו לשון הרע), אסור לשומע לספר זאת לאחרים עד שיתן לו המספר רשות מפורשת לכך.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. אדם השומע את בניו ובנותיו הקטנים מדברים לשון הרע, מצוה לגעור בהם ולהפרישם מאיסור זה, כמו שאר איסורים שבתורה שחייב אדם לחנך את ילדיו הקטנים שלא לעבור עליהם. והטעם שהרבה בני אדם רגילים לעבור על איסור זה הוא כיון שהורגלו לכך מקטנותם, שלא מחו בידם כשדיברו לשון הרע, ואף אחר שגדלו קשה להם לעקור טבע זה. ואם ירגיל האב את ילדיו הקטנים שלא לדבר לשון הרע, יהיה להם קל יותר להזהר מעוון זה אף כשיגדלו.

ו. אדם האומר איזה דבר לחבירו (שאין בו משום לשון הרע), אסור לשומע לספר זאת לאחרים, אלא אם כן נתן לו המספר רשות לכך.

 

[מיכל]

יום חמישי י"ג מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע


א. הרואה אדם העושה עוול לחבירו, ויודע בבירור שלא תיקן את מעשיו ע"י השבת הממון או פיוס חבירו, מותר לרואה לספר זאת לאחרים כדי להציל את האדם שנגרם לו עוול, ובתנאים שיבוארו להלן.

ב. והתנאים לכך הם שבעה: 1. שיראה בעצמו או שיתברר לו בבירור. 2. שיברר אם אכן זו עוולה לפי הדין. 3. שיוכיח תחילה את החוטא. 4. שלא יגדיל את העוולה. 5. שיכוין לתועלת. 6. שאין לו עצה אחרת לגרום לאותה תועלת. 7. שלא ייגרם לו נזק יותר ממה שמגיע לו מצד הדין.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. הרואה אדם שעושה עוולה לחבירו, כגון שגזלו או עשקו או הזיקו, או שביישו או ציערו, בין אם הנגזל או המתבייש יודעים מכך ובין אם אינם יודעים, וידוע לאותו אדם בבירור שהגזלן לא השיב את הגזילה, והמבייש לא ביקש את מחילת המתבייש, אפילו אם ראה זאת לבדו, יכול לספר את הדברים לאחרים כדי לעזור לנגזל ולמתבייש, ולגנות בפני בני אדם את המעשים הרעים שעשה אותו אדם, ובלבד שיתקיימו התנאים דלהלן.

ב. והתנאים לכך הם שבעה: 1. שיראה את הדבר בעצמו, או שישמע מאחרים באופן שיתברר לו שהדבר אמת. 2. שיתבונן האם באמת מעשה זה הוא גזילה לפי הדין או לא, ולא יחליט מיד בדעתו שזהו מעשה שלא כדין. 3. שיוכיח תחילה את החוטא בלשון רכה, שמא יעשה תשובה מעצמו (ולהלן יבואר הדין באופן שיודע שלא יקבל את תוכחתו). 4. שלא יגדיל את העוולה יותר ממה שהיא. 5. שיכוין לתועלת, ולא ליהנות מנתינת פגם בחבירו, ולא משום שנאה שיש לו עליו מכבר. 6. שאין לו דרך אחרת לגרום לאותה תועלת ללא סיפור הדבר לאחרים. 7. שלא ייגרם נזק לאותו אדם יותר ממה שמגיע לו לפי הדין על המעשה שעשה, אילו היה בא לפני בית דין.

 

[מיכל]

יום שישי י"ד מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

ג. מה שהותר לספר לשון הרע על העושה עוול לחבירו, זהו רק אם המספר טוב ממנו, אך אם הוא עצמו חוטא בעבירות אלו, אסור לו לספר, שבודאי אין כוונתו לתועלת, אלא לבזות את חבירו.

ד. מה שהותר לספר לשון הרע על העושה עוול לחבירו, כשיש מכך תועלת, היינו כשהשומעים יוכלו לסייע לנגזל או המתבייש, או שילמדו להתרחק מעושי רשעה, ואולי אף החוטא עצמו יחזור בו כשישמע שמגנים את מעשיו, אך לולא זאת אסור לספר.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. ההיתר לספר על אדם שעשה עוולה לחבירו, הוא רק כאשר המספר טוב ממנו, אבל אם המספר חוטא כמותו, ועובר גם הוא על עבירות אלו, אסור לו לספר עליו. והטעם, כי אדם כזה בודאי אין כוונתו לטובה, אלא לשמוח לאידו של חבירו ולבזותו.

וכמו שיהוא מלך ישראל הכרית את בית אחאב במצוות הנביא, וקיבל שכר על זה שארבעה דורות מזרעו יהיו מלכים, ומכל מקום כשהוא עצמו חטא - קיבל עונש אף על הריגת בית אחאב.

ד. תנאי נוסף בהיתר לספר לשון הרע על עושי עוולה, כפי שהתבאר לעיל, היינו שיכוין לתועלת. ודבר זה יכול להיות בשני דרכים, או שהשומעים עצמם יוכלו לעזור לנגזל ולמבוייש ולהצילו, או אף אם אינם יכולים לעוזרו, מכל מקום על ידי זה יתרחקו בני אדם מדרך רשע, כשישמעו שאנשים מגנים את החוטאים. ואולי אף החוטא עצמו ישוב מדרכו הרעה, כשישמע שמגנים אותו על מעשיו. אבל אם לא תבוא שום תועלת על ידי סיפורו, כגון שהשומעים עצמם הם גם כן רשעים העושים עבירות כאלו, לא יספר כלל. כי מלבד שלא תבוא תועלת מסיפורו, עוד יכול להיגרם מכך קלקול, שהם ילכו ויספרו לאותו חוטא שכך סיפר עליו, ויעברו על איסור רכילות. וגם בדרך כלל נגרמות על ידי זה מחלוקות גדולות ומלשינות. ואפילו אם יתקיימו כל התנאים האחרים, מכל מקום אסור לספר.

ובכל הדינים שנאמרו לעיל אין חילוק אם הנגזל או המתבייש ביקשו לספר את הדברים, אלא באופנים שהתבארו להיתר, מותר אף אם לא ביקשו לעשות כן. ובאופנים שהתבארו לאיסור, אסור אף אם ביקשו לספר, ואפילו אם הוא קרובו (והרבה נכשלים בזה, שכששומעים שאחד עשה איזה עוול לקרובו, אף שאינם יודעים אם הדבר אמת, ומדוע עשה כן, מיד הולכים וגומלים לו רעה, וחושבים שמקיימים בכך מצוה של 'מבשרך לא תתעלם', ובאמת זו טעות גדולה, כמבואר).

 

[מיכל]

יום ראשון ט"ז מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

ז. באופן שהותר לספר לשון הרע על אדם העושה עוולות לאחרים, זהו רק כשהוכיחו תחילה. ואם הוא מכירו שאינו מקבל תוכחה, יכול לספר בלי להוכיחו, אך יעשה כן בפני שלשה או יותר, כדי שלא ייראה כאילו הוא רוצה להעלים זאת מאותו אדם, וכאילו כוונתו להחניף לו בפניו ולגנותו שלא בפניו. ועוד, כדי שלא יחשדוהו שהוא משקר, ואילו בפני רבים אין דרך לשקר.

ח. אך אם הוא פוחד שאותו אדם ירע לו אם ישמע שהוא מפרסם עליו דברים אלו, יש להקל ולספר כן בפני אחד או שנים.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. (התבאר לעיל שמותר לפרסם אדם העושה עוולה לחבירו, בתנאים מסוימים, ואחד התנאים הוא שתחילה יוכיח את החוטא בעצמו), אמנם אם הוא מכיר את אותו אחד שלא יקבל את תוכחתו, אינו צריך להוכיחו תחילה, אלא יכול לפרסם את הדבר מיד. אמנם יקפיד לספר את הדבר דווקא בפני שלשה בני אדם או יותר, ולא פחות. והטעם לכך, כיון שאם יספר בפני אחד או שנים, נראה הדבר כאילו הוא רוצה שלא יתפרסם שכך הוא אומר עליו, ולא ישמע זאת אותו אדם, וכאילו כוונתו להחניף לו ולגנוב את דעתו, ולספר את רעתו בסתר. והוא נראה כמי שנהנה מסיפור לשון הרע על חבירו. ועוד טעם שצריך לספר בפני שלשה, שאם יספר בפני אחד או שנים יחשדו בו שאין סיפורו אמת, שאם לא כן - מדוע אינו אומר זאת בפני אותו אדם. אמנם כשאומר בפני שלשה או יותר הרי זה כאילו אמר בפני אותו אדם, שהרי הדברים מתפרסמים ובודאי יגיעו לאוזניו, ולא יבואו לחשוד בו בשקר, שאין זה מצוי שאדם כשר יספר שקרים בפני רבים. ואמנם אף כשהוא מספר כן בפני שלשה אסור להם להאמין לדברים בהחלט, שיתגנה אותו אדם בליבם, אך אין זה כיון שהם חושבים שהמספר משקר, אלא עליהם לחשוב שמא חסר בסיפור איזה פרט שאינו ידוע להם, אך מכל מקום יכנסו הדברים בליבם לענין זה שיחקרו אחר האמת, ויוכיחו את אותו אדם, או שאר הדברים שנחשבים כתועלת בענין זה.

ח. אמנם, אם הוא פוחד מאותו אדם שהוא מספר עליו, שהוא יכול להרע לו אם ישמע שהוא מפרסם עליו שהוא עושה עוולות לאנשים, יש להקל ולספר עליו דברים אלו אף שלא בפני שלשה.

 

[מיכל]

יום שני י"ז מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

ט. אמנם אדם שמוכר לרבים שאינו מחניף לאיש ואינו משקר, רשאי לספר דברים אלו על עושי עוולה אף שלא בפני שלשה, כיון שלא יחשדוהו לא בחניפה ולא בשקר.

י. ההיתר לספר על חוטא הוא בין בחטא שבין אדם לחבירו ובין בחטא שבין אדם למקום, אמנם בדבר שבין אדם למקום צריך שיראהו עובר כמה פעמים, במזיד, ובדבר שאיסורו מפורסם לכל.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ט. אם המספר מוכר לרבים כאדם שאינו חושש מאיש אלא אומר את כל אשר בליבו, וכל דבר שהוא אומר על אדם אחר יאמר אף בפני אותו אדם, וכן הוא מוכר כאדם שאינו משקר כלל אלא אומר רק אמת, ויודע שאותו אדם העושה עוולות לאחרים לא יקבל ממנו את תוכחתו, מותר לו לספר זאת אף שלא בפני שלשה, כיון שלא יחשדוהו שכוונתו להחניף לאותו אדם, וכן לא יחשדו בו בשקר. אלא יידעו שהוא מתכוין לקנא לאמת, ולעזור לאותם בני אדם שהלה עושה להם עוול. אמנם עדיין צריך שיתקיימו כל התנאים האמורים לעיל.

י. ההיתר לספר על אדם החוטא הוא בין בחטא שבין אדם לחבירו, ובין בחטא שבין אדם למקום, אמנם יש חילוק ביניהם, שבחטא שבין אדם לחבירו מותר לספר מיד כשרואהו עושה עוול לחבירו (ובתנאים הנ"ל, שינסה להוכיחו, ויכוין לתועלת וכו'), אמנם בדברים שבין אדם למקום אין לספר עד שיראה שהוא עושה עבירה זו כמה פעמים, במזיד, וזו עבירה שמפורסם איסורה לכל ישראל.

 

[מיכל]

יום שלישי י"ח מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

יא. אסור לאדם לספר לשון הרע על מי שעשה לו עוולה, אף אם מספר את האמת ואף אם מתקיימים כל התנאים שנימנו לעיל, כיון שבודאי אין כוונתו לתועלת.

יב. וכל שכן אם אותו אדם לא עשה לו עוולה אלא רק נמנע מלהיטיב עמו, כגון שלא הלוהו ממון, שבודאי אסור לספר זאת לאחרים. וכל שכן שאסור לספר על אנשי עיר שלמה שלא היטיבו עמו, שזה לשון הרע חמור יותר.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יא. אף שהתבאר לעיל שמותר לספר לשון הרע על עושי עוולה, מכל מקום כשהדבר נוגע למספר עצמו, אסור. כגון, אם היה לאדם עסק עם חבירו, והלה גזלו או עשקו, או ציער ובייש אותו, אסור לו לספר זאת לאחרים, ואפילו אם הוא יודע בעצמו שאינו מגזים כלל אלא הכל אמת, ואפילו אם יתקיימו כל התנאים שנימנו לעיל, אסור לספר. והטעם, שבודאי אין כוונתו בסיפור זה לתועלת, אלא כוונתו היא שיתבזה בעיני האנשים מחמת שפגע בממונו או בכבודו, וככל שיראה יותר שיתקבלו דבריו באוזני השומעים ויתגנה בעיניהם, כך ישמח יותר, ולכן הדבר אסור (מלבד אופן מסוים, שיבואר להלן).

יב. וכל שכן אם אותו אדם לא עשה לו רעה, אלא רק לא היטיב עמו טובה מסוימת, כגון שלא הלוה לו ממון או לא נתן לו צדקה, אף שזו טובה שהיה ראוי שיעשה לו, מכל מקום אסור לו לספר זאת לאחרים. ואם יספר, הרי זה לשון הרע גמור, מלבד עוד כמה איסורים שיש בזה. והרבה נכשלים בזה, שאם לא נוהגים עמו כרצונו בעיר מסוימת, ואין מסייעים לו בענייניו, כשהוא מגיע לעיר אחרת הוא מפרסם לגנאי את החשובים שבאנשי אותה עיר שלא נהגו בו כרצונו, או אף את כל בני העיר, ודבר זה הוא איסור גמור. ובפרט כשהוא מספר גנאי על עיר שלמה, שזהו עוון גדול.

 

[מיכל]

יום רביעי י"ט מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע


יג. אף שבדרך כלל אסור לאדם לספר לשון הרע על מי שעשה עוול לו עצמו, מכל מקום אם תהיה לו בכך תועלת להבא, כגון שעל ידי זה יחזיר לו אותו אדם את הממון שעשק ממנו, או שלא ימשיך לביישו וכדומה, מותר לו לספר זאת כדי להציל את עצמו מנזק או בושה, ובלבד שיתקיימו התנאים שנימנו לעיל.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יג. (התבאר לעיל שמותר לאדם לספר לשון הרע על העושה עוול לחבירו, אמנם אסור לו לספר על אדם שעשה עוול לו עצמו, כיון שבזה אין כוונתו לתועלת), ואף על פי כן, נראה שאף אם אותו אדם עשה עוול לו עצמו, יש אופן שמותר לו לספר את הדברים, והיינו באופן שהוא משער שעל ידי שיספר זאת לאחרים תהיה לו תועלת להבא, כגון שיספר זאת לאנשים שיכולים להוכיח את אותו אדם, ואולי על ידי זה ישיב לו את הגזילה או את הנזק, ובאופן כזה רשאי לספר זאת לאנשים אלו, ולבקשם שיסייעו לו. אופן נוסף, כגון שהוא יודע בבירור שאותו אדם רוצה לחרף ולגדף אותו על ענין מסוים, יכול לספר זאת לאנשים חשובים או לקרוביו של אותו אדם, ולבאר בפניהם איך באותו ענין הצדק איתו, כדי שימנעו את אותו אדם מלביישו. ואף אם הלה כבר ביישו, אם הוא חושש שימשיך לביישו בפני אחרים, רשאי לספר זאת לאנשים שיכולים למנוע את אותו אדם מלביישו. ואף שעל ידי שיספר זאת יתבזה אותו אדם בפני השומעים, מכל מקום מותר לו לספר, כיון שאין כוונתו לביישו אלא כוונתו לשמור על עצמו, שלא יקרה לו נזק, צער או בושה מאותו אדם. (אמנם צריך שיתקיימו בזה התנאים שהתבארו לעיל, ולהלן יבוארו שוב כל התנאים הנצרכים).

 

[מיכל]

יום חמישי כ' מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

יד. אף שמותר לאדם לספר לשון הרע על מי שעשה עוול לו עצמו באופן שתהיה לו תועלת מכך, זהו רק לאחר שיוודע לו שהלה לא שב ממעשיו, ובתנאים דלהלן: א. שיראה זאת בעצמו. ב. שיהיה לו ברור שהצדק עימו, לפי דין תורה. ג. שאינו יכול לשכנע את חבירו בעצמו שהצדק עימו. ד. שיהיו כל דבריו אמת, ולא יחסר פרטים שהם לטובת אותו אדם. ה. יכוין לתועלת. ו. אינו יכול לגרום לאותה תועלת באופן אחר, או על ידי הקטנת העוולה. ז. שלא יגרם לאותו אדם נזק יותר מהראוי לו לפי דין תורה.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יד. אמנם יש להזהר מאד בהיתר זה, של סיפור עוולה שנעשתה לאדם עצמו, כשכוונתו לתועלת, שלא יחסרו בו התנאים שהתבארו לעיל, ולכן יש לחזור שוב על אותם תנאים, בתוספת מעט: כלל הדברים הוא כך, אחרי שנודע לו בבירור שחבירו שעשה לו עוול לא חזר בו מהענין, וכוונת המספר לתועלת, מותר לספר בתנאים דלהלן: א. שיראה את הדבר בעצמו ולא שרק ישמע מאחרים (ולא די בכך שראה שנעשה לו נזק, אלא צריך לראות שאותו אדם הזיק לו). ב. יזהר מאד שלא להחליט מיד שדבר זה הוא בכלל נזק או ביוש, אלא יתבונן היטב בדבר, ויתבונן גם אם לפי דיני התורה הצדק איתו, ודבר זה כמעט ולא יתכן, כיון שאין אדם רואה חוב לעצמו, ודרך כל איש ישר בעיניו, ואם יכשל בזה נמצא שהוא מספר על חבירו דבר שאינו נכון כלל, והרי זו הוצאת שם רע, החמורה מלשון הרע. ג. אם נראה לו שהוא יכול להתווכח עם חבירו ולשכנע אותו בצידקתו, עליו לעשות כן, קודם שילך לפרסם גנותו. ד. יזהר מאד שיהיה כל הסיפור אמת, בלי שום תערובת שקר, ושלא יגזים בסיפור יותר מהאמת. וכמו כן לא יחסר שום פרט בסיפור, אף אם אותו פרט הוא לטובת חבירו, ואף שאין בו כדי להצדיק את חבירו לגמרי מכל מקום יש בו כדי למעט את הגנות של חבירו, אסור לו להעלים את אותו פרט. והכלל בזה הוא שלא יגדיל את העוולה יותר ממה שהיא. ה. יכוין לתועלת, וזהו עיקר ההיתר, כמו שהתבאר. ו. אם ביכולתו לגרום לאותה תועלת שתהיה על ידי הסיפור, בלי שיספר זאת, בכל מקרה אסור לספר. ואפילו אם הוא יכול לגרום לאותה תועלת על ידי שיקטין את העוולה של חבירו, מצוה לעשות כן ולמעט את העוולה, כיון שאף על ידי זה תבוא לו אותה תועלת (ויתכן שאף חייב לעשות כן). ז. שלא יגרם לאותו אדם נזק יותר ממה שהיה יוצא אם היו מעידים עליו על דבר זה בבית דין.