מידע שימושי 2 הלכות יומיות מהספר חפץ חיים *מתעדכן*

יום שישי כ"א מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

טו. ובאופן שמתקיימים כל התנאים המתירים לאדם לדבר לשון הרע על חבירו שעשה לו עוול, יתבונן היטב בדיבורו שלא יעבור על שום אחד מהתנאים הנ"ל, כדי שלא יכשל באיסור לשון הרע.

טז. ולפי מה שהתבאר, נמצא שהאומר לשון הרע על חבירו, מחמת שאף חבירו דיבר עליו, אין זה היתר כלל, כיון שבדרך כלל לא מתקיימים כל התנאים הנ"ל.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
טו. ובהיתר זה של סיפור לשון הרע על מי שעשה לו עוול, יש להתבונן באיזה אופן לספר, כי בעת הסיפור הוא עומד בסכנה עצומה של איסור סיפור לשון הרע, אם לא ישמור את עצמו בכל התנאים שהתבארו, ובפרט בתנאי השני שיתבונן היטב שהצדק עמו לפי דיני התורה] ובתנאי הרביעי שלא ישנה מהאמת ולא יגזים כלל], ועל זה נאמר 'מוות וחיים ביד הלשון', ואם לא יחשוב בעצמו קודם שהוא מתחיל לספר באיזה אופן יספר, בודאי יכשל חס ושלום, כי בשעת הסיפור מתגבר כח הכעס על האדם ואינו יכול להזהר בזה, ויתייעץ עם עצמו קודם הסיפור באיזה אופן יספר את הדבר באופן שלא יגדיל את העוול יותר ממה שהוא, ויכוין לתועלת.

טז. ומחמת כל הדברים הנ"ל ניתן לראות את גודל הטעות שיש לבני אדם בזה, שאדם מספר לשון הרע על חבירו שלא בפניו, ואם נשאל אותו מדוע הוא עושה כן, ישיב שגם אותו אדם דיבר עליו לשון הרע בפני פלוני ופלוני. וטענה זו היא טעות גדולה, כיון שאותו פלוני שסיפר לו כן, שאותו אדם מספר עליו לשון הרע, עבר באיסור רכילות ואין להאמין לו כלל. ועוד, אף אם באמת אותו אדם מדבר עליו, אין זה מתיר לדבר עליו לשון הרע כי בדרך כלל לא מתקיימים כל התנאים הנ"ל, המתירים לאדם לספר לשון הרע על מי שסיפר עליו לשון הרע].
 
שבת קדש כ"ב מנחם אב תשפ"ה

הלכות לשון הרע

יז. ראובן ששואל את שמעון מי עשה עוול מסוים, אסור לו לומר מי עשה זאת, אף אם ראה זאת בעצמו, אלא יאמר רק שהוא עצמו לא עשה זאת. ומעיקר הדין הדבר מותר אף אם מחמת כן יתכן שיבין השואל מי כן עשה זאת. ובעל נפש יחמיר באופן כזה, ולא יאמר שהוא לא עשה זאת, כדי שלא יחשדו בחבירו.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
יז. אם אירע דבר שאינו כהוגן, ובא ראובן ושאל את שמעון 'מי עשה דבר זה'?, אפילו אם הוא מבין שראובן חושד בו שהוא עשה זאת, אסור לו לגלות מי באמת עשה זאת, ואפילו אם ראה בעצמו מי עשה כן, אלא יאמר רק 'אני לא עשיתי זאת' (אלא אם כן זהו דבר שבין כך עליו לספר לראובן, כגון שהוא מדברים שבין אדם לחבירו והושלמו בו כל התנאים שהתבארו לעיל). ואפילו אם על ידי שיאמר שהוא לא עשה זאת יתכן שיבין ראובן מי כן עשה זאת, מעיקר הדין אין איסור לומר שלא עשה זאת. אבל מי שהוא בעל נפש, יחמיר על עצמו ולא יאמר שלא עשה זאת, אף שמחמת כן יחשדו בו, כדי שלא יתגלה מי באמת עשה כן. (ואם החשד הוא רק בשניהם, בו עצמו ובאותו אדם שבאמת שעשה זאת, ואם יאמר שהוא לא עשה כן יבינו מיד שהשני הוא שעשה זאת, יש חילוק, אם זהו מעשה שבאמת אינו הגון, נראה שמותר לו לומר שלא עשה זאת, אף שיבינו שהשני עשה זאת. ואם הוא דבר שמצד עצמו אינו עוול, אלא שראובן השואלו סבור שזהו עוול, צריך עיון אם מותר לומר שלא עשה זאת).

תם ונשלם חלק ראשון (הלכות לשון הרע) מספר 'חפץ חיים'
 
יום ראשון כ"ג מנחם אב תשפ"ה

הלכות רכילות

א. המרגל בחבירו עובר באיסור 'לא תלך רכיל', ועוון גדול הוא הגורם להרוג נפשות מישראל.

ב. 'רכיל' הוא המספר לחבירו מה אמר עליו פלוני או מה עשה לו פלוני, אף אם אין בדברים אלו מצד עצמם גנאי אמיתי, ואף אם הלה לא היה מכחיש זאת, משום שהצדק עמו או שהיתה לו בדברים כוונה אחרת.

ג. אסור לספר לראובן ששמעון עשה לו דבר מסוים או אמר עליו דבר מסוים, אפילו אם אינו מתכון לגרום בכך שנאה ביניהם, ואפילו אם לדעתו נהג שמעון כדין, מכל מקום אם הוא משער שסיפור זה יגרום לשנאה ביניהם, הרי זו רכילות.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
א. המרגל בחבירו עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תלך רכיל בעמך', ועוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל, ולכן נאמר בסמוך 'לא תעמוד על דם רעך'. צא ולמד מה אירע מרכילותו של דואג האדומי, שנהרגה מחמתו כל נוב עיר הכהנים. ואיסור זה של 'לא תלך רכיל' הוא איסור המיוחד לעוון זה, אך מלבד זאת יש איסורים רבים שעובר הרכיל, כמו שהתבאר בפתיחה.

ב. איזהו רכיל? זה שטוען דברים מזה לזה, והולך ואומר 'כך אמר פלוני עליך', או 'כך עשה לך פלוני', או 'כך וכך שמעתי עליו שעשה לך', או 'שרוצה לעשות לך', וכדומה, אף על פי שאותו דבר אינו גנאי על אותו פלוני, ואף אם היו שואלים אותו לא היה מכחיש זאת, או משום שהצדק איתו, או משום שהיתה לו כוונה אחרת במעשה זה (ורק השומע את הרכילות מפרשה באופן אחר, או שונאו מחמת דבר זה ששמע), מכל מקום המספר דברים אלו נקרא רכיל.

ג. איסור רכילות הוא אפילו אם אינו מתכוון ברכילותו להכניס שנאה בלב השומע על אותו אדם, ואפילו אם לפי דעתו אותו אדם נהג כדין במה שדיבר או עשה, מכל מקום אסור לו לספר זאת למי שדיברו עליו או עשו לו מעשה זה. כגון, ששמעון מקפיד על ראובן שאמר עליו דבר מסוים, וראובן רוצה להוכיח שהצדק עמו, ואומר לשמעון שגם יהודה אמר עליו כן (הרי שאינו מתכוון לגנות את יהודה, אלא אדרבה לומר שגם הוא וגם יהודה נהגו כדין במה שדיברו על שמעון), מכל מקום אם הוא משער שמחמת כן תכנס שנאה בלב שמעון על יהודה, הרי זו רכילות.
 
יום שני כ"ד מנחם אב תשפ"ה

הלכות רכילות

ד. אסור לספר רכילות אף בדבר שהוא אמת. ואף אם בין כך היו שניהם שונאים זה את זה, וכל שכן אם היו אוהבים זה לזה, ועל ידי הרכילות הכניס ביניהם שנאה.

ה. איסור רכילות הוא בין כשמספר את הדבר מעצמו ובין אם הלה הפציר בו שיספר לו, ואפילו הוא אביו או רבו, ואפילו באבק רכילות, הדבר אסור.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
ד. איסור רכילות הוא אף כשהדבר הוא אמת, שאין בו תערובת שקר. ואין צורך לומר כשהיו שני בני אדם אוהבים זה לזה, ועל ידי הרכילות הכניס שנאה ביניהם, שהמרכל נקרא רשע, והוא מתועב עבור זה מאד לפני ה', כמו שנאמר (משלי ו טז,יט) 'שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ... וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים', וכיון ש'מְשַׁלֵּחַ מְדָנִים' הוא המנוי שביעי אמרו חז"ל (ויקרא רבה מצורע טז,א) שהוא הגרוע שבין כולם. אלא אפילו אם בין כך היו שניהם שונאים זה את זה מאד, מכל מקום אסור לומר לאחד מהם מה אמר עליו השני, והאומר כן עובר באיסור רכילות.

ה. אין חילוק לגבי איסור רכילות בין אם סיפר מעצמו, או שחבירו הבין קצת מהדבר בעצמו והפציר בו שיספר לו את כל הדבר, בכל אופן אסור. ואפילו אביו או רבו מפצירים בו שיספר להם מה שדיבר עליהם אדם מסוים, ואפילו אם זהו רק אבק רכילות, מכל מקום אסור לספר להם.
 
יום שלישי כ"ה מנחם אב תשפ"ה

הלכות רכילות

ו. אסור לספר רכילות, אפילו אם מחמת כן יפטרו אותו מעבודתו ולא יהיה לו מהיכן לפרנס את בני ביתו, וכמו בכל איסורי לא תעשה שאסור לאדם לעבור עליהם אפילו אם יפסיד את כל ממונו.

ז. ובודאי שאם רק יחרפוהו מחמת כן, שאסור לו לספר.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
ו. איסור רכילות הוא אפילו באופן שאותו אדם שדיברו עליו מפציר בו שיספר לו מה אמרו עליו, ואם לא יאמר לו ייגרם לו הפסד גדול, כגון שהוא עובד תחת אותו אדם, ואם יתעקש שלא לספר לו יחשוד בו שגם הוא מתנגד לו כמו אותו שדיבר עליו, ויסלק אותו מעבודתו, ולא יהיה לו מהיכן לפרנס את בני ביתו, מכל מקום אסור לו לספר. וכמו בכל איסורי לא תעשה, שחייב אדם להפסיד אפילו את כל ממונו כדי שלא לעבור על איסורים אלו. וההיתר לספר הוא רק באופן שעל ידי זה תהיה תועלת לסלק נזקים ולהשבית את המחלוקת, אבל אין למהר לסמוך על היתר זה, כיון שיש בו תנאים רבים, וכמו שיבואר להלן (כלל ט') באריכות.

ז. ובודאי שאם מחמת שאינו מספר לא יהיה לו היזק ממון כלל, אלא רק יחרפו ויגדפו אותו, שאז בודאי אסור לו לספר, ואין לו לחשוש למה שיחרפוהו מחמת כן, וידע בעצמו כי מחמת כן יהיה נחשב לעתיד לבוא מאוהבי ה' יתברך, ופניו יאירו כאור השמש, כמו שאמרו חכמים (יומא כג.) הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה,לא) 'וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ', וכל שכן באדם זה שסובל בזיון עבור מצוות ה'.
 
יום רביעי כ"ו מנחם אב תשפ"ה

הלכות רכילות

ח. אם חבירו שואלו מה דיבר עליו פלוני, ישתמט ממנו בלי לשקר ובלי לרכל. ואם אינו יכול, מוטב שישקר ולא ירכל, אך לא ישבע לשקר.

ט. איסור רכילות הוא אף כשאינו אומר את שמו של המדבר, אם חבירו יבין מאליו מי היה המדבר. וכן אם חבירו יודע מה דיברו עליו ואינו יודע מי דיבר, אסור לומר או לרמוז לו מי היה המדבר.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
ח. אם אדם שואל את חבירו מה אמר עליו פלוני, ודבר זה הוא רכילות, אם הוא יכול להשתמט ממנו בלי לשקר ובלי לומר את האמת, מוטב שיעשה כן. ואם אינו יכול, כיון שחבירו יבין שהוא משתמט ממנו, מותר לו לומר שקר גמור מפני השלום, ולא לומר רכילות. אמנם אסור להשבע לשקר ח"ו עבור זה.

ט. איסור רכילות הוא אפילו כשאינו אומר לחבירו בפירוש את שמו של אותו אדם שדיבר עליו, אלא מתוך דבריו נודע לחבירו אחר כך שמו של אותו אדם. וכן באופן שחבירו כבר ידע שדיברו עליו ואינו יודע מי המדבר, והוא בא ורמז לו מי היה המדבר, הרי זה איסור רכילות ממש.
 
יום חמישי כ"ז מנחם אב תשפ"ה

הלכות רכילות

י. אסור לספר רכילות 'דרך רמאות', כלומר, שכבר נודע לראובן מה שסיפר עליו שמעון, ורבו על כך, אסור להזכיר את אותו ענין כמסיח לפי תומו וכדי לעורר את המחלוקת, אף שאינו מזכיר את שמו של אותו אדם.

יא. איסור רכילות הוא בין בפה ובין בכתב. בין כשמספר על מי שגינה אותו עצמו, ובין כשמספר על מי שגינה את סחורתו, כיון שמכניס שנאה בליבו.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
י. אסור לספר רכילות 'דרך רמאות', כלומר, שהוא יודע שראובן גרם רעה או גנאי לשמעון, והיתה ביניהם מריבה מחמת כן, והוא רוצה עתה לעורר את המחלוקת הישנה, אך אינו רוצה שיבחינו שזו כוונתו, ולכן הוא מזכיר את אותו ענין של רעה או גנאי בפני שמעון כמסיח לפי תומו, וכאילו אינו יודע מי גרם לכך, ועל ידי זה מתעורר שמעון מעצמו ונזכר במה שעשה לו ראובן. ודבר זה וכיוצא בו הוא איסור גמור.

יא. איסור רכילות הוא בין כשמספר את הדבר בפיו, ובין כשכותבו במכתב. וכן שייך איסור זה בין כשהוא מספר לו שחבירו גינה אותו, ובין כשהוא מספר לו שחבירו גינה את סחורתו, כיון שעל ידי זה מכניס שנאה בליבו.
 
יום ראשון ל' מנחם אב תשפ"ה

הלכות רכילות

א. אסור לספר רכילות אפילו שהיא אמת, ואף אם הוא היה אומר כן בפניו. ואפילו אם באמת אומר כן בפניו הדבר אסור, ואדרבה, יש בכך איסור גדול יותר, שמכניס שנאה גדולה בלב השומע, שמאמין לכך בהחלט, וגם באים על ידי כן לידי כמה עבירות.

* * *


א. אסור לספר רכילות, אף שזו אמת ללא שום תערובת שקר, ואף שלא בפניו, ואף אם הוא יודע בעצמו שהיה אומר דבר זה גם בפניו. וכל שכן אם מעיז פניו ואומר בפניו ממש (כששניהם לפניו) 'אתה דיברת עליו כך וכך', או 'אתה עשית לו כך וכך', שדבר זה אסור. ועוונו גדול יותר מסתם רכילות, כיון שבזה הוא מכניס שנאה גדולה יותר בלבו של השומע, כי הוא אומר בליבו שבודאי הדבר אמת, שהרי לולא כן לא היה הלה מעיז לומר זאת בפני אותו אדם. ועוד, שעל ידי כן הוא גורם לשניהם לעבור על איסורים רבים (של רכילות והלבנת פנים ועוד, כמבואר בפתיחה (לאוין, יד, בהגה"ה)).
 
יום שני א' אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

ב. אם לוי סיפר לשמעון שראובן דיבר עליו, אסור לשמעון לומר לראובן שלוי סיפר לו כן, כי זו רכילות על לוי. ואף אם לא יזכיר את שמו של לוי, אם ראובן יבין שהוא המספר, אסור.

ג. אסור לספר רכילות אפילו כשאינו מספר זאת לאדם עצמו, כיון שדרך הדברים להתפרסם עד שיגיעו לאדם עצמו, וכל שכן שאין לספר מה שאמרו על בניו וקרוביו, שזו רכילות ממש.

ד. דין רכילות 'לתועלת', כדי שיוכיח השומע את המספר לשון הרע, התבאר לעיל הלכות לשה"ר כלל י' ס"ו.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
ב. אם ראובן דיבר על שמעון בפני לוי, והלך לוי וסיפר לשמעון שראובן דיבר עליו, אסור לשמעון לחזור ולומר לראובן 'מדוע דיברת עלי בפני לוי?', כיון שבכך הוא עובר על איסור רכילות, שהרי הוא מספר לראובן שלוי אמר לו שהוא דיבר עליו. ואף אם אינו אומר לו בפירוש שלוי אמר לו כן, אלא סתם ששמע שדיבר עליו, מכל מקום אם על ידי זה יבין ראובן שלוי סיפר לו זאת, הדבר אסור.

ג. איסור רכילות אינו דוקא כשאומר לאותו אדם שדיברו עליו, אלא אף אם אומר כן לאדם אחר, שראובן דיבר על שמעון, הרי זה אסור, כיון שדיבורים אלו גורמים לעורר מחלוקת בין ראובן לשמעון, על ידי שנשמעים איש מפי איש, וכל שכן שאסור לספר לאדם מה שדיבר פלוני על בניו או קרוביו, כיון שטבע האדם להצטער מכך, והרי זו רכילות (ואפילו אם יזהיר את השומע שלא יספר כן לשמעון, ואף אם הוא יודע בברור שהשומע יקיים את דבריו ולא יספר זאת לשמעון, מכל מקום בדרך כלל יש בסיפור עצמו איזו גנות על ראובן או על שמעון, והרי זה בכלל לשון הרע).

ד. אם הוא מספר את הדבר לאדם זר, כדי שאותו אדם יוכיח את ראובן על שדיבר לשון הרע על שמעון, התבאר דינו לעיל (הלכות לה"ר כלל י' סעיף ו').
 
יום שלישי ב' אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

א. איסור רכילות הוא אף כשאינו מחדש לשומע את הדיבור או המעשה עצמו שעשה לו פלוני, אלא מפרש לו את הדיבור או המעשה שעשה לו פלוני, לגנאי.

ב. אם שנים שמעו לשון הרע על פלוני, ואחד מהם עבר על איסור רכילות וסיפר זאת לאותו שדיברו עליו, אסור לשני לחזור ולספר לו זאת, כיון שבכך הוא מחזק או מעורר את השנאה.

ג. מי שעבר על איסור רכילות ורוצה לחזור בתשובה, חייב לבקש מחילה מאותו אדם ולפייסו, וגם לעשות תשובה לפני ה', כמו על כל עבירה.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
א. איסור רכילות הוא אפילו אם אינו מגלה לשומע דבר חדש, כגון שכבר ידע שפלוני דיבר עליו או עשה לו דבר מסוים, אלא שלא שם לב שיש בכך גנאי או נזק עבורו, והלה בא ומעורר אותו ואומר לו שהלה התנהג עמו שלא כדין (וכגון שיצא חייב מבית דין, והלה אומר לו שהדיין חייבו שלא כדין), הרי זו רכילות, כיון שעל ידי דיבורו נוצרת שנאה בלבו על אותו אדם.

ב. אם ראובן גינה את שמעון בפני שני בני אדם, ועבר אחד מהם על איסור רכילות וסיפר זאת לשמעון, אף על פי כן אסור לאדם השני לספר גם הוא לשמעון שראובן גינה אותו, וכל שכן אם הוא מטעים את הדברים יותר, שהדבר אסור משום רכילות. ולא רק באופן שהוא יודע שאף לאחר שהראשון סיפר זאת לשמעון לא האמינו לגמרי והיה מסופק בדבר, שאז ודאי אסור לספר, שהרי על ידי סיפורו יאמין יותר לרכילות, אלא אפילו אם אינו יודע אם שמעון האמינו או לא, גם כן אסור, כיון שבדבריו הוא מחזק יותר את השנאה של שמעון על ראובן, שיאמין לדברים יותר, מאחר שישמעם מפי שני בני אדם. ועוד, שלפעמים מחמת שישמע את הדברים שוב, תתעורר בלבו מחדש השנאה לראובן, ויבוא לריב איתו על כך.

ג. מי שעבר על איסור רכילות ורוצה לחזור בתשובה, אין לו תקנה עד שיבקש מחילה מאותו אדם שריכל עליו, ויפייס אותו, וגם יחזור בתשובה לפני ה' על שעבר על איסור תורה של רכילות, ופרטי דיניו הם כמו שהתבאר לעיל (הלכות לשון הרע כלל ד סעיף יד).
 
יום רביעי ג' אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

א. אסור מן התורה להאמין לרכילות, והמקבל רכילות חמור יותר מהמספר.

ב. השומע רכילות ורואה שיש לו בכך תועלת לעתיד, מותר לו לשמוע ולחשוש לדברים ולהזהר מאותו אדם, אך אסור לו להאמין ולקבל את הדברים בהחלט.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
א. כמו שאסור מן התורה לקבל לשון הרע, כך אסור לקבל רכילות, שגם היא בכלל לשון הרע. והיינו, שהשומע לא יאמין בלבו למה שסיפר לו הרוכל, שכך וכך עשה לו או דיבר עליו אותו אדם. והמקבל רכילות עובר בלא תעשה, שנאמר 'לֹא תִשָֹּא שֵׁמַע שָׁוְא', מלבד שאר לאוין ועשין המצטרפים לזה בדרך כלל, כמבואר בפתיחה. ואמרו חכמים שלשון הרע הורגת שלשה, האומרו המקבלו ומי שנאמר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו. ואמרו חכמים, כל המספר או המקבל לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר 'לֹא תִשָֹּא שֵׁמַע שָׁוְא', ונסמך לו הפסוק 'לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ'.

ב. גם בשמיעת רכילות לבד גם כן יש איסור גדול כמו בלשון הרע, אף שבשעת השמיעה עדיין לא החליט בדעתו להאמין לסיפור. ומכל מקום איסור קבלה חמור יותר, כיון שלענין שמיעה יש מקום היתר מסוים, באופן שהוא מבין בתחילת הסיפור שתהיה לו תועלת בידיעת דבר זה להבא, אם הוא דבר אמת, כגון שחבירו רוצה לספר לו שפלוני רוצה להזיק לו בגופו או בממונו, שבאופן זה בודאי מותר לכתחילה לשמוע כדי לידע איך לחוש ולהשמר ממנו. אבל לקבל את דבריו בהחלטה אסור מן התורה בכל אופן, אלא יקבל את הדברים כחשש בלבד, וכדי שיזהר בדבר. ולעיל (הלכות לשה"ר כלל ו) התבאר איך לנהוג בענין השמיעה לצאת ידי שמים.
 
יום חמישי ד' אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

ג. הרואה בחבירו דברים הניכרים שכוונתו להזיקו, מותר לו לדרוש ולחקור אצל אחרים האם אכן כוונת הלה להזיקו.

ד. אף באופנים שמותר להאמין לרכילות היינו רק לגבי לחשוש ולהזהר שלא ינזק, אך לא להאמין בהחלט, ולא להזיק לאותו אדם, ואף לא להמנע מלהיטיב לו בטובות שיש להיטיב לסתם אדם מישראל.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
ג. אדם הרואה בחבירו דברים שניכר מהם שכוונתו להזיק לו בגופו או בממונו, אפילו אם עד עכשיו לא שמע עליו שום דבר מעין זה, מותר לו לחקור ולדרוש אצל אנשים אחרים האם אכן כוונתו של אותו אדם להזיקו, כדי שידע להישמר ממנו, ואינו צריך לחשוש שמא על ידי זה יספרו בני אדם בגנותו של אותו אדם.

ד. כל הכללים שנאמרו לעיל בהלכות לשון הרע (כלל ו') לגבי קבלת לשון הרע לענין לחשוש לדבר, הוא הדין בדיני רכילות. ולכן צריך להזהר, כששומע על אחד שדיבר עליו או עשה לו דבר מסוים, או שרוצה לעשות לו דבר מסוים, לא יאמין לדבר בהחלט, ואף לא בדרך ספק, אלא רק בדרך חשש, והיינו שישמור עצמו מפני אותו אדם. ולכן אסור לגרום לאותו אדם נזק או ביוש מחמת הדברים ששמע עליו, ואפילו רק לשנוא אותו בלב אסור, וכל שכן שלא יפטור את עצמו מחיובים שיש לו כלפיו. וכן חייב הוא להיטיב לו בכל הטובות שציותה התורה להיטיב לשאר אנשים מישראל. וכלל הדבר הוא שלא הותר לחשוש לאותה רכילות אלא לגבי זה שיזהר ממנו שלא יגרום לו היזק, ולא לגבי שום דבר אחר.
 
יום שישי ה' אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

ה. יש לאדם להזהר שלא לדרוש ולחקור אצל אחרים מה דיבר עליו פלוני וכדומה, כיון שגורם להם לספר רכילות, ועובר בעצמו וגם מכשילם באיסורי רכילות, ובדרך כלל עובר על איסורים רבים נוספים. ורק במקום שברור לו שתהיה לו תועלת מכך מותר לשאול, ולחוש לדברים לענין להזהר מאותו אדם, אך לא להאמין בהחלט.

* * *

פירוט ההלכה היומית
: ה. לפי האמור לעיל יש להבין כמה נואלים הם האנשים שדרכם לדרוש מחבריהם שיספרו להם מה דיבר עליהם פלוני, ואף שאין להם שום תועלת בידיעת דבר זה, וכשאינם רוצים לספר להם מפצירים בהם הרבה עד שמגלים להם מה דיבר עליהם אותו פלוני דברי גנאי, וכששומעים זאת מקבלים את הדבר כאמת גמורה, ונעשים שונאים גמורים. וקצרה היריעה מלהכיל את גודל הקלקולים וחשבון ה'לאוין' וה'עשין' שרגילים אנשים אלו לעבור במעשים אלו. שהרי אפילו אם היה אדם מספר להם רכילות מעצמו אסור להאמינו, ואסור אפילו לשמוע את דבריו. ואף אם הדבר נוגע לו להבא מותר רק לשמוע ולחוש ולא להאמין ממש. וכל שכן שאסור לבקש מחבירו שיספר לו דברים אלו שיש בהם איסורי רכילות, שעוברים עליהם המספר והשומע, והרי הוא חוטא ומחטיא את חבירו. ולכן צריך להתרחק מאד מדבר זה, אלא אם כן ברור לו שתהיה לו תועלת בשמיעת הדבר, להזהר מאותו אדם שלא יזיקנו, שאז מותר לשמוע ולחוש.
 
יום ראשון ז' אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

א. אסור להאמין לרכילות, גם אם סיפרוה בפני רבים ובפרסום.

ב. אסור להאמין לרכילות אף אם סיפרוה בפני אותו אדם, ואף אם שתק ולא הכחיש, ואפילו אם טבעו שלא לשתוק בזמנים כאלו, מכל מקום אין להאמין לדברים. איסור רכילות הוא אף כשהמספר - לפי דבריו - אינו עובר באיסור, כיון שיש תועלת בדבריו, וכל שכן באופן שלפי דברי עצמו הוא עובר באיסור רכילות, שבודאי אין להאמין לו ולהוציא את אותו אדם מחזקת כשרותו.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
א. אסור להאמין לדברי רכילות, אפילו אם המספר סיפר את הדבר בפרסום לפני כמה אנשים, מכל מקום אין להאמין לדברים בהחלט, אלא רק לחשוש שמא הם אמיתיים, אם אכן יש לו תועלת מכך להבא.

ב. כמו שאסור להאמין ללשון הרע אף שנאמר בפני האדם שסיפרו עליו, כך אסור להאמין לרכילות אף אם מספר זאת בפני אותו אדם, שאומר לו 'אתה דיברת עליו כך וכך'. ואפילו אם אותו אדם שותק ואינו מכחיש את הדברים, אין זו ראיה שהדברים אמיתיים, ואסור לקבלם. ואף אם טבע אותו אדם שלא לשתוק בדברים מעין אלו, אין להוכיח משתיקתו עתה שהדברים נכונים, וכמו שהתבאר לעיל (הלכות לשון הרע כלל ז' ס"ב).

ודינים אלו הם אף אם אותו אדם שמספר את הרכילות אינו עובר - לפי דבריו - באיסור רכילות, כגון שאומר לו זאת כדי שיזהר בעתיד מאותו אדם, באופן שיש תועלת מדבריו, מכל מקום אין להאמין לדברים בהחלט. וכל שכן באופן שאף לדברי המספר אין היתר בסיפורו, שנמצא שאף לדבריו עשה עבירה בסיפורו, שעבר על איסור רכילות ושאר איסורים שיש בדבר, ובודאי שאין לקבל דבריו של אדם רשע שעבר על איסורי רכילות ולהוציא את אותו אדם שסיפרו עליו מחזקת כשרותו, שהרי אדם החשוד על איסור רכילות חשוד גם ששיקר ושינה את הדברים, ובודאי אין להאמין לדבריו.
 
יום שני ח' אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

ג. מי שהיה לו נזק בעסקיו, כגון שפיטרוהו ממשרתו וכדומה, אסור לו לחשוד באדם מישראל שהלשין עליו ומחמת כן פיטרוהו, ואף אם אמרו לו שאדם מסוים הלשין עליו, מותר לו רק לחשוש לדבר, אך לא להאמינו בודאות.

ד. אסור להאמין לרכילות אפילו אם שמע זאת משני בני אדם, או שיצא קול בעיר על כך, אלא יכול רק לחוש לדבר.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
ג. מי שהיה לו נזק בעסקיו, כגון שהיה שוכר עסק מאדם אחר, ואותו אדם סילקו משכירותו, ואינו יודע אם סילקו מחמת עצמו או מחמת שהיה מי שהוא שהלשין עליו בפני אותו אדם, אסור לו לחשוד בשום אדם מישראל, כיון שאין מחזיקים אדם מישראל במעשה רשע, ועל זה נאמר 'בצדק תשפוט עמיתך' (אלא אם כן יש לו דברים הניכרים על אדם מסוים שהוא הלשין עליו, שאז מותר להחליט בליבו שהוא עשה כן, אך אסור לו להפסידו מחמת כן, ולהלן יבואר מה הם 'דברים הניכרים'). ואפילו אם שמע שאדם מסוים גרם לו את הנזק, מותר לו רק לחשוש שהדבר אמת, אך לא להחליט כן בלבו שהדבר אמת. ואפילו אם אנשים אחרים רבו עם אותו אדם מחמת כן, ואמרו לו שעשה מעשה שלא כהוגן בכך שהלשין עליו, והלה שתק ולא הכחישם, מכל מקום אין זו ראיה שהדבר אמת. כי אף שאם באמת אין הדבר נכון היה לו להציל את עצמו מן החשד ולומר שלא עשה כן, מכל מקום יתכן שראה שלא יקבלו את דבריו, ולכן שתק, וממילא אין להאמין בהחלט שהדבר אמת, אלא רק לחשוש.

ד. איסור קבלת רכילות הוא אף אם שמע משני אנשים, או שיצא קול בעיר, שפלוני דיבר עליו או עשה לו דבר מסוים, מכל מקום אסור לו לקבל את הדברים ולהאמינם בהחלט, ואף אם כוונת המספרים לתועלת, ואין לו אלא לחשוש לדבר.
 
יום שלישי ט' אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

ה. אף השומע רכילות מחבירו הנאמן עליו כשני עדים, אינו רשאי להאמינו. אך אם הדבר נוגע לו להבא, מותר להאמינו. ומכל מקום אסור לו לספר זאת לאחרים, ולא להכותו או לגנותו או להפסידו ממון מחמת כן.

ו. היתר זה הוא רק כשהמספר נאמן עליו כשני עדים תמיד ובכל דבר, אך אינו יכול להחליט על סתם אדם שבסיפור זה הוא מאמינו כשני עדים, ואדרבה, ככל שיאמינו יותר כך יגדל חטאו בקבלת לשון הרע ורכילות.

ז. דעת הפוסקים היא שבזמנינו אין אדם היכול לומר על חבירו שהוא נאמן עליו כשני עדים, ולכן מותר רק לחשוש לדברים, ולא להאמינם לגמרי. ולכן אסור להאמין ללשון הרע או רכילות (שיש בה תועלת) אפילו שנאמרת מהורים או בני זוג, אלא לחשוש בלבד.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
ה. אסור לקבל רכילות אפילו מאדם הנאמן עליו כשני עדים, ואפילו אם לפי דברי אותו אדם אין אפשרות ללמד זכות על אותו אדם שדיבר עליו או עשה לו דבר רע. אמנם אם יש לו תועלת בכך להבא, כגון שסיפר לו (אותו אדם הנאמן כשנים) על פלוני שרוצה להרע לו או להזיקו, כדי שישמור את עצמו, מותר לקבל ממנו דבר זה ולהאמינו. אבל לא יגלה את הדבר לאחרים, ואף לא לאנשי ביתו, אלא אם כן יש תועלת בגילוי זה. וכל זה הוא דוקא אם אותו אדם הנאמן עליו כשנים מספר לו דבר ששמע בעצמו מאותו פלוני, אבל אם הוא עצמו שמע זאת מאחרים, אין לו יתרון על אדם אחר.

ו. ואפילו באופן שמותר להאמינו, היינו דוקא אם הוא מכיר את טבע אותו אדם שסיפר לו זאת, שאינו משקר בשום אופן, ואינו מגזים בדבריו, ודעתו סומכת עליו כל כך עד שנאמנים עליו כל דבריו תמיד (ולא רק בסיפור זה) כנאמנות של שני עדים המעידים בבית דין. (וגם אז מותר רק להאמינו בעצמו, אך לא להפסיד לאותו פלוני ממון או להכותו או לגנותו). אבל אם אותו מספר אינו נאמן עליו בדברים אחרים, ורק בסיפור זה שסיפר לו על פלוני הוא מאמינו, משום שמָתְקוּ לו דברי לשון הרע ורכילות שסיפר לו בגנות אותו פלוני, בודאי אסור להאמינו, ואינו יכול להחליט בדעתו שבסיפור זה הוא מאמינו כשני עדים. ואדרבה, ככל שיחליט יותר בדעתו שהוא מאמין לדבריו שהם אמיתיים, יכנס יותר לכלל מקבל לשון הרע ורכילות.

ז. דין זה, שמותר לאדם להאמין לרכילות שיש בה תועלת אם שמעה מאדם הנאמן עליו כשני עדים, היה רק בזמן חכמי הגמרא, אבל היום דעת הפוסקים שאין אדם יכול לומר על אדם אחר שהוא נאמן אצלו כשני עדים שאינו משקר לעולם, ולכן אסור לו לקבל את דבריו בשום אופן, אלא רק לחשוש לדברים בלבד, כשיש לו תועלת מכך. ובין כך אין זה מצוי כל כך שיתקיימו כל התנאים האמורים לעיל בדין אדם הנאמן עליו כשני עדים.

ויש להתבונן מזה כמה דרך בני אדם לטעות בכך, שהם נזהרים מלהאמין ללשון הרע או רכילות הנשמעת מאחרים, ואילו כששומעים דברים אלו מהוריהם או מבני זוגם, הם מאמינים לדבריהם, בחושבם שהם בודאי לא ישקרו להם, וזו טעות גמורה, כיון שלפי הדין אין חילוק ביו רחוקים לבין קרובים, וכמו שהתבאר.
 
יום רביעי י' אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

ח. אסור לקבל רכילות אפילו ממי שמספר זאת לפי תומו.

ט. השומע רכילות על חבירו, ויש לו 'דברים הניכרים' המוכיחים שהדבר אמת, מותר להאמין בתנאים דלהלן: א. שאין מקום לדון את אותו אדם לכף זכות. ב. שזהו דבר הניכר ממש, ולא רק קצת. ג. שאת הדברים הניכרים יראה בעצמו. ד. שתהיה לו תועלת מכך להבא. ה. מותר רק להאמין בלבו, אך לא לספר לאחרים, וכן לא להפסידו ממון או להכותו.

י. אדם שהזיקו לו בעסקיו על ידי הלשנה וכדומה, ויש לו 'דברים הניכרים' שפלוני עשה כן, אסור לו לחזור ולהלשין על אותו פלוני. אמנם אם ראה בעצמו שהלה הלשין עליו, ובכך שיחזור וילשין עליו תהיה לו תועלת שהלה יפסיק להלשין עליו, ואין לו דרך אחרת להפסיק את הלשנותיו, מותר. אך אינו יכול לסמוך בכך על דברים הניכרים, וכל שכן שלא יסמוך בזה על אחרים.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
ח. אסור לקבל רכילות אפילו מאדם המסיח את הדברים לפי תומו, והיינו שהשומע רואה שאין כוונת המספר לעורר מחלוקת ביניהם, רק שבמקרה יצא דבר זה מפיו, מכל מקום אסור להאמינו.

ט. השומע רכילות מחבירו על פלוני שדיבר עליו או עשה לו דבר רע, והוא רואה 'דברים הניכרים' באותו פלוני המוכיחים שאכן דיבר עליו או עשה לו כן, מותר להאמינו רק אם יתקיימו חמשת התנאים דלהלן: א. שאף אם הדבר אמת, אינו יכול לדון אותו לכף זכות, אבל אם יכול לדונו לכף זכות, עליו לעשות כן, ולא לקבל את הדברים כגנות על אותו פלוני. ב. שיהא דבר הניכר ממש, המוכיח את אמיתות הסיפור ששמע עליו, ולא דבר הניכר רק קצת. ג. שאת אותם דברים ניכרים יראה בעצמו, ולא שישמעם מאחרים. ד. שתהיה לו תועלת מידיעת הדבר להבא, שאם לא כן אסור אפילו לשמוע את הסיפור עצמו, בלי להאמינו. ה. ההיתר הוא רק להאמין בלב שהדבר אמת, אבל אסור לו לספר את הדבר לאחרים, וכן אסור לו מחמת כן להפסידו ממון או להכותו.

י. ולפי מה שהתבאר, אם יש לאחד איזה נזק בעסקיו מחמת שהלשינו עליו וכדומה, אף אם יש לו 'דברים הניכרים' המוכיחים שפלוני הלשין עליו, אסור לו לחזור ולהלשין עליו. ומה שרגילים בני אדם לומר שאם אחד הלשין על חבירו מותר לחבירו לחזור ולהלשין עליו, זו טעות גמורה מכמה טעמים: א. הדבר מותר רק אם על ידי שילשין על חבירו תהיה לו תועלת להבא, שחבירו יפסיק להלשין עליו, ואין לו דרך אחרת להציל את עצמו מהלשנותיו של חבירו. אבל בדרך נקמה אסור להלשין על אותו אדם שהלשין עליו. ב. הדבר מותר רק אם ראה בעצמו שחבירו הלשין עליו, ואינו יכול לסמוך בזה על 'דברים הניכרים' בלבד. וכל שכן שאינו רשאי להאמין לאחרים שסיפרו לו שאותו פלוני הלשין עליו, ובאופן כזה אסור אפילו להחליט בלבו שהדבר אמת. ובודאי שאסור לסמוך על דבריהם ולהפסיד לו הפסד כל שהוא, אפילו אם כוונתו לתועלת להבא.
 
יום חמישי י"א אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

א. אסור לספר רכילות, ואפילו לאביו ואמו או רבו אסור לספר מה אמרו עליהם אחרים. וכן אסור לספר בין על איש ובין על אשה, בין על קטן ובין על גדול.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
א. אסור לספר רכילות, ואין בזה חילוק בין איש לבין אשה, בין קרוב לבין רחוק. ולכן אפילו אם שמע אדם המדבר גנאי על אביו ואמו (או על רבו), ומחמת צערו הגדול בשמיעת הדברים סיפר זאת לאביו ואמו, הרי עבר על איסור רכילות. וכן אין הבדל אם מספר על איש או על אשה, גדול או קטן, וכמו שהתבאר לעיל (הלכות לשה"ר כלל ח'). ויש שנכשלים בזה, כשרואה אדם שני נערים רבים ומכים זה את זה, הולך הרואה לאביו של אחד מהם ואומר לו שנער פלוני הכה את בנו, ועל ידי זה נעשים קלקולים גדולים, שאותו אב מכה את הנער שהכה את בנו, ועל ידי זה נעשית מחלוקת בין הורי הנערים, וביותר מצוי הדבר שנעשית מחלוקת זו בבית המדרש, ועוונותיו של אותו שסיפר את הרכילות רבים מספור. ואיסור זה הוא אפילו כשהוא יודע בבירור שהצדק עם אחד הנערים, אלא אם כן התקיימו כל התנאים המבוארים להלן (כלל ט'), וכל שכן כשאינו יודע עם מי הצדק, שבודאי אסור לו לספר זאת.
 
יום ראשון י"ד אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

ה. איסור קבלת רכילות הוא כמו איסור קבלת לשון הרע, ולכן יש להזהר מלקבל רכילות אפילו בין בני זוג, ובפרט שעל ידי שיקבלו רכילות זה מזו, יתרגלו לספר תמיד דברים מענינים אלו, וייגרם להם צער וכעס ומריבות.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
ה. איסור קבלת רכילות הוא כמו איסור קבלת לשון הרע, כמבואר לעיל (כלל ח' סי"ג וי"ד). ולכן יש להזהר מאד שלא לקבל רכילות משום אדם, ואף לא בעל מאשתו או אשה מבעלה. ובאמת כשהאדם מקבל רכילות מאשתו, במה שאומרת לו שפלוני דיבר עליו כך וכך, וכן כשהאשה מקבלת את הרכילות מבעלה, מלבד שהמקבל עובר על איסור רכילות עצמו, הוא גורם לעצמו צרות רבות, כי בראות המספר שבן זוגו מקבל את הדברים בסבר פנים יפות, יספר לו תמיד מענינים אלו, ויבואו על ידי זה לכעס ומריבה ודאבון נפש. ולכן לא יניחו בני הזוג לספר זה לזה כלל מענינים אלו של רכילות.
 
יום שני ט"ו אלול תשפ"ה

הלכות רכילות


א. אסור לספר 'אבק רכילות', כגון לספר לראובן ששמעון רמז שיש מה לומר עליו דבר גנאי, ואינו רוצה לאומרו.

ב. וכן אסור לשבח אדם בפני חבירו, אם על ידי זה יגרום לשומע לכעוס על אותו אדם, כגון שמשבח שותף בפני שותפו על נתינת הלואה או צדקה, ויסבור השומע ששותפו מפזר יותר מידי מממון השותפות.

ג. וכן יש להזהר, כשאדם מבקש טובה מחבירו, והלה מסרב, לא יאמר לו מדוע עשית טובה זו לפלוני, שהוא עצמו סיפר לי כן, כיון שבזה הוא גורם לשומע לכעוס על אותו אדם שסיפר זאת.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
א. יש דברים רבים הכלולים באיסור של 'אבק רכילות', ולהלן יובאו כמה דוגמאות, ומהם יקיש כל אדם לאופנים הדומים להם. אם ראובן מספר לשמעון ששאלו את לוי אודות שמעון, והשיב לוי 'שתקו, איני רוצה לומר מה אירע, ומה יהיה', וכיוצא בזה, שהוא מספר לחבירו שמדברי פלוני נרמז עליו דבר שלא כהוגן, הרי זה אבק רכילות.

ב. כמו כן המשבח אדם בפני חבירו, במקום שעל ידי זה יוכל לגרום לשומע תרעומת על אותו אדם שהוא משבח, ועל ידי זה תוכל להיגרם לו רעה, הרי זה אבק רכילות. ולכן נראה שיש להזהר שלא לשבח את ראובן בפני שמעון שותפו, שעשה לו טובה בהלואה או בצדקה או בשילום שכרו ששילם לו כראוי, וכל כיוצא בזה, שמצוי על ידי זה ששמעון יקפיד עליו, שיהיה סבור שפיזר את ממון השותפות יתר על המידה. וכן יש להזהר מלשבח בדברים אלו את הבעל בפני אשתו או להיפך, מחשש שיגרום הדבר תרעומת בלב השומע, על שבן זוגו מפזר את הממון יתר על המידה, לפי דעתו.

ג. כמו כן יש להזהר, כשאדם מבקש טובה מחבירו, והלה אינו רוצה להיטיב עמו, שלא יאמר לו 'והרי לפלוני עשית טובה זו, שהוא בעצמו סיפר לי כן', כיון שעל ידי זה תהיה לו תרעומת על אותו פלוני שסיפר את הטובה שעשה לו, וגרם לכך שבני אדם יבקשו ממנו את אותה טובה, ולא יוכל להשיב את פניהם ריקם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה