מידע שימושי 2 הלכות יומיות מהספר חפץ חיים *מתעדכן*

[מיכל]

יום שלישי ט"ז אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

ד. אסור לספר לחבירו דבר שאמר עליו פלוני, אף שאינו גנאי באמת, אם דרך בני אדם להקפיד כשאומרים להם כן בפניהם.

ה. השומע מחבירו דבר סוד, אף שאין בגילויו משום רכילות, מכל מקום חייב הוא להסתירו ולא לעבור על דעת המספר, שרצה שישאר הדבר סוד.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ד. יש דברים נוספים האסורים משום 'אבק רכילות', כגון שמספר לחבירו מה שאמר עליו פלוני, ואף שאינו דבר גנאי, אלא זהו דבר שדרך האדם להקפיד קצת כשאומרים לו כן בפניו.

ה. השומע מחבירו דבר סוד, חייב להסתירו, ואף שאין בגילוי אותו סוד ענין רכילות, מכל מקום יש בזה נזק לאותו שסיפר את הסוד והפרת מחשבתו, שרצה להסתיר את הדבר. ועוד, שבזה הוא יוצא מדרך הצניעות, והוא עובר על דעתו של אותו אדם שסיפר לו את הסוד.

 

[מיכל]

יום רביעי י"ז אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

א. הרואה את חבירו שרוצה להשתתף עם אדם מסוים, והוא משער שבוודאי ייגרם לו מחמת כן דבר רע, מותר לו לספר לו זאת כדי להצילו מאותו דבר, ובלבד שיתקיימו התנאים דלהלן.

ב. ואלו התנאים: 1. יתבונן שאותו דבר באמת רע. 2. לא יגדיל את הסיפור לרוע יותר ממה שהוא. 3. יכוין לתועלת ולא משום שנאה, ויתבונן גם שתהיה תועלת אמיתית מדבריו. 4. אם הוא יכול לגרום לאותה תועלת בלי לספר זאת, אסור לו לספר. 5. ההיתר הוא רק אם לא תיגרם רעה לאותו אדם, אלא רק תימנע ממנו ההטבה של אותה שותפות.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. יש אופנים שבהם מותר לספר רכילות לכתחילה, כגון שרואה האדם שחבירו רוצה להיות שותף עם אדם אחר באיזה ענין, והוא משער שבודאי ייגרם לו על ידי זה ענין רע, שבאופן זה עליו לומר זאת לחבירו כדי להצילו מאותו ענין רע, ובלבד שיתקיימו חמשת התנאים דלהלן.

ב. ואלו התנאים: 1. יזהר מאד שלא יחליט בדעתו מיד שאותו דבר שייגרם לו הוא באמת רע, אלא יתבונן היטב מתחילה לראותו אם הוא באמת רע. 2. לא יגדיל בסיפורו את הענין לרע יותר ממה שהוא באמת. 3. יכוין רק לתועלת, ולא משום שנאה שיש לו עליו. (וגם יתבונן שתהיה תועלת מדבריו, כי לפעמים הוא מכיר בטבעו של חבירו, ויודע שלא ישמע לו וישתתף עם אותו אדם, ורק יגרום שכשתהיה מריבה ביניהם יאמר לו 'יפה אמרו עליך, שאין ראוי להשתתף עמך' וכדומה, ולאדם כזה אין לספר, כי הוא מכשילו באיסור רכילות). 4. אם הוא יכול לגרום לאותה תועלת בלי לספר את הדבר הרע, אין לספרו. 5. ההיתר הוא רק אם סיפורו לא יגרום רעה לאותו אדם, אלא רק שיפסיד את הטובה שיכולה להיגרם לו על ידי השותפות, אף שדבר זה הוא רע עבורו. אבל אם ייגרם לו מחמת סיפורו רעה ממש, אסור לספר (אלא אם כן יתקיימו בו פרטים נוספים שיבוארו להלן ס"ה וס"ו). וכל שכן אם הוא רואה שמחמת סיפורו יגרם רעה רבה לאותו אדם, יותר ממה שמגיע לו לפי הדין, שבודאי אסור לספר.

 

[מיכל]

יום חמישי י"ח אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

ג. השומע מאדם שבדעתו להכות אדם מסוים או להזיקו, והוא מכיר את האומר זאת שאינו אומר כן בדרך גוזמא בעלמא, אלא באמת יעשה כן, מותר לו לספר זאת לאותו אדם כדי שיזהר ממנו שלא יזיקנו. ובלבד שיתקיימו התנאים הנ"ל בס"ב (יראה שהדבר רע באמת, לא יגזים, יכוין לתועלת, אין דרך אחרת למנוע את הנזק, לא תיגרם לו רעה גדולה יותר מהראוי).

ד. אף שמותר ומצוה לספר דבר זה כדי להציל את אותו אדם מהכאה או נזק, יתבונן תחילה היטב שאכן תהיה בכך תועלת שהלה ימנע מלהזדמן עם אותו אדם למקום שיכול להכותו או להזיקו, כי לפעמים עשוי אותו אדם, כשישמע שפלוני רוצה להזיקו או להכותו, להקדים ולריב עמו על דבר זה, ובכך תתגבר המחלוקת יותר, ויש להתבונן מתחילה כיצד לתקן את הדבר.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. דבר נוסף שאין בו משום רכילות, כגון מי ששומע אדם שאומר, כשאפגוש את פלוני במקום פלוני, אכה אותו, או אחרף ואגדף אותו, או ששמע שרצונו להזיקו בעניני ממון, והוא מכיר את טבע האיש הזה שהוא מוחזק בכך שהוא עשוי אכן להכותו או להזיקו באופנים הנ"ל, או שהוא מבין לפי הענין שכוונתו לעשות כן, ולא אמר זאת בדרך גוזמא בלבד, ובודאי יעשה כן, צריך השומע לגלות דבר זה לאותו אדם, כדי שיזהר ממנו ולא יוכל הלה להכותו או להזיקו. אמנם גם באופן זה צריכים להתקיים כל התנאים שהוזכרו לעיל בסעיף ב'. (וזהו באופן שהוכיחו תחילה ולא קיבל את תוכחתו, או שהוא משער שתוכחתו לא תועיל. שאם לא כן, עליו לנסות תחילה להוכיחו, אולי יתפייס, ולא יצטרך לספר זאת לאותו אדם, וגם יקיים מצוות הוכחה והבאת שלום).

ד. אף שסיפור הדבר באופן זה הוא מצוה גדולה, ובכלל הבאת שלום, מכל מקום יש להזהר מאד שלא למהר ולספר ענין כזה, אלא לאחר שיתבונן שעל ידי ספורו יזהר אותו אדם שלא להגיע לאותו מקום שהלה זומם להכותו או להזיקו. כי לפעמים מצוי שכשיספר לו דבר זה, שאותו אדם רוצה להזיקו, יתגבר כעסו עליו, ויקדים עצמו לריב עמו, ותגדל על ידי זה המחלוקת יותר, ולכן צריך להתבונן מתחילה איך לתקן את הדבר.

 

[מיכל]

יום ראשון כ"א אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

י. הרואה אדם תמים בא לקנות סחורה אצל מוכר שדרכו לרמות, צריך להזהירו שלא יקנה שם, אפילו אם הלה כבר סיכם עם בעל החנות שיקנה אצלו. וכל שכן אם רואה את המוכר מפתה את הקונה לקנות סחורה גרועה על ידי שקרים, צריך לומר לו שלא יקנה, ובלבד שיתקיימו התנאים שהתבארו לעיל.

* * *

פירוט ההלכה היומית: י. הרואה את חבירו רוצה להכנס לחנות לקנות סחורה, והוא מכיר את חבירו שהוא תמים וקל לרמותו, וכן הוא מכיר את בעל החנות שדרכו לרמות לקוחות תמימים בטיב הסחורה או במידתה, צריך לספר לחבירו דבר זה ולהזהירו שלא יכנס לחנות זו. ואפילו אם כבר סיכם חבירו עם בעל החנות שיבוא לקנות אצלו, צריך להזהירו שלא יעשה כן. וכל שכן הרואה מוכר מפתה לוקח לקנות סחורה גרועה ואומר לו שהיא טובה, וכיוצא בזה, שהוא רואה ממש שהוא מרמה אותו בענין המקח, בודאי צריך לומר לו זאת. אך יש להזהר שיתקיימו התנאים שהתבארו לעיל (א. יתבונן שאכן הוא מרמה אותו, או רוצה לרמותו. ב. לא יגדיל את הסיפור לרוע יותר מהאמת. ג. יכוין לתועלת. ד. יוודא שאינו יכול לגרום לאותה תועלת בלי לספר את הדבר. ה. יזהר שלא תיגרם למוכר רעה, אלא רק שימנע מחבירו לקנות שם).

 

[מיכל]

יום שני כ"ב אלול תשפ"ה

הלכות רכילות


יא. הרואה את חבירו שקנה חפץ, ורימו אותו, ולפי ההלכה אינו יכול לתבוע את אונאתו מחמת איזו סיבה, אסור לספר לו שרימו אותו, ואדרבה מצוה לשבח את המקח בפניו. אך אם לפי ההלכה הוא יכול לתבוע את המוכר, מותר לספר לו שרימו אותו, בתנאים דלהלן:

יב. 1. לא יגדיל את העוול. 2. יכוין לתועלת, ויראה שבאמת תהיה תועלת בכך שיתבענו, ולא יכאיב את לבו בחינם. 3. אם הוא יכול להשפיע על המוכר שיחזיר לקונה את דמי האונאה, יעשה כן, ולא יספר לקונה. 4. אם יש לו דרך אחרת לתקן את העוול בלי לספר, יעשה זאת. 5. אם דרך הקונה לילך רכיל, ויספר למוכר מי הוא שאמר לו שרימה אותו, צריך עיון אם מותר לספר לו. ונראה שאם נראה לו שכשיזהיר אותו שלא לספר, ישמע לו, מותר לספר לו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יא. דין זה, שמותר לומר לאדם שלא יקנה בחנות פלונית כיון שדרך המוכר שם לרמות, זהו רק קודם שקנה שם, אבל לאחר שקנה באותה חנות, ורימו אותו שם בשווי המקח וכדומה, הדין תלוי בזה: אם לפי ההלכה אין הקונה יכול לתבוע כלום מהמוכר, כגון שהיתה זו אונאה בסכום קטן, או מפני שעבר הזמן שלפי ההלכה הוא יכול לתובעו, או כל סיבה אחרת, אסור לומר לקונה כלום, והאומר לו שרימו אותו עובר באיסור רכילות, כיון שאין לו שום אפשרות לתבוע את המוכר, ואין זה אלא סיפור רכילות (אלא אם כן יש לחשוש שאם לא יאמר לו זאת, יקנה שוב באותה חנות, וירמו אותו שוב, ובתנאי שיתקיימו התנאים שיבוארו להלן). ואפילו אם הקונה עצמו שואל אותו לדעתו, אסור לומר לו את האמת. וכל שכן אם הוא רואה שאם יספר לו את האמת יזיק את המוכר שלא כדין, כגון שלא ישלם לו את מה שהוא חייב לו, או שיקח ממנו ממון אחר, הרי זה עוון גדול לספר זאת. ואדרבה, מצוה לשבח את המקח בפניו, כדי לשמחו.

אבל אם לפי דין תורה יכול הקונה לתבוע את המוכר שיפצה אותו או שיבטל את המקח, ואם יידע זאת הקונה היה תובעו, צריך לומר לו את האמת, כדי שיוכל לתבוע את המוכר, ובלבד שיתקיימו התנאים דלהלן.

יב. 1. שלא יגדיל את העוולה או החסרון יותר מהאמת. 2. שתהיה כוונתו לתועלת הקונה, ולא לשמוח בקלונו של המוכר. וגם שיידע שתהיה בכך תועלת, אבל אם הוא מכיר את טבעו של הקונה שלא יתבע את המוכר בבית דין, אלא רק יכאב ליבו לשמוע שרימו אותו, וישנא את המוכר שרימהו, אסור לומר לו את האמת, ובפרט אם הוא שואל זאת מעצמו, שאסור לומר לו. 3. אם הוא יכול להוכיח את המוכר ולגרום לו להחזיר מעצמו את האונאה, יעשה כן, ולא יגלה דבר לקונה. 4. אם יכול לגרום לאותה תועלת בעצה אחרת, בלי לספר את גנות המוכר, לא יספר. 5. אם הוא מכיר את טבע הקונה, שיספר למוכר מי אמר לו שרימהו, צריך עיון אם מותר לו לספר זאת, כיון שבכך הוא מכשיל אותו בסיפור רכילות. ונראה, שאם הוא משער שאם יזהירו שלא יגלה את שמו למוכר, ישמע לו, יעשה כן.

 

[מיכל]

יום שלישי כ"ג אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

יג. הרואה את חבירו שקנה חפץ, ורימו אותו, ולפי ההלכה הוא יכול לתבוע את אונאתו, מותר לספר לו רק בתנאי שהלה ילך ויתבע את המוכר לבית דין, אבל אם הוא מכירו שילך ויעשה דין לעצמו, אסור לספר לו (ואף שיש אופנים שאין בהם משום איסור רכילות, כגון כשהם שני עדים, ויודעים בעצמם את שיעור האונאה, ולא ייגרם בכך נזק למוכר יותר מהדין, מכל מקום יש בזה משום סיוע לעובר עבירה, שהרי ללוקח אסור לעשות דין לעצמו). ולכן לא יתערב האדם בענינים אלו עד שיתבונן היטב שהתקיימו כל התנאים דלעיל.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יג. מה שהתבאר לעיל, שהרואה שמוכר מרמה את הקונה במקח, ולפי ההלכה יכול הלוקח לתבוע את המוכר בדין, שמותר לו לספר זאת לקונה, זהו בתנאי שהוא מכיר את טבעו של הקונה שלא יעשה דבר מעצמו, אלא ילך לבית דין לתבוע את המוכר. אבל אם הוא מכיר את הקונה שכשישמע שהמוכר רימה אותו יעשה דין לעצמו, ויתפוס ממון מהמוכר, או שלא ישלם לו את מה שהוא חייב לו, יש להזהר מלספר לו עד שיתקיימו עוד שלשה תנאים נוספים (מלבד חמשת התנאים שהתבארו לעיל): 1. שיידעו המספרים בעצמם את ענין האונאה באותו מקח, ולא שישמעו זאת מאחרים. 2. שיהיו המספרים שנים. 3. שלא ייגרם למוכר נזק יותר מכפי שהיו פוסקים בית דין.

נמצא שכדי להתיר לספר לאדם כזה (שיעשה דין לעצמו) יש צורך בשמונה תנאים, שאין זה מצוי שיתקבצו כולם. וגם אם יתקבצו כולם, זה אינו מועיל אלא שלא יעברו בכך משום רכילות, אבל עדיין הם בגדר מסייעים לידי עוברי עבירה, כיון שלפי הדין אסור לקונה לעשות מעשה על פי דיבורם עד שיעידו אותם שנים בבית דין, ויתירו לו בית דין לעשות מעשה. ולכן יש להזהר מלספר דבר כזה לאדם שדרכו לעשות דין לעצמו.

ודבר זה מצוי, שאדם רואה את חבירו קונה חפץ כדין, ומראהו לחבירו, והלה - לא די שאינו משבחו - אלא הוא מגנה את המקח, ואומר לו שהמוכר רימה אותו, ואינו מדקדק לברר מה בדיוק שווי המקח כיום בשוק, וגם אינו מדקדק לדעת כמה הוא שיעור האונאה, והאם לפי ההלכה יכול הוא לתבוע את המוכר, וכן אינו מדקדק בשאר פרטי ההלכה. והרי הוא עובר באיסור רכילות, שהרי אין כל תועלת בדבריו. ופעמים רבות הוא מדבר כן מחמת שנאה. והרבה פעמים הוא גורם בכך נזק למוכר שלא כדין, שהלוקח הולך ומכריחו להחזיר לו את המקח, או שאינו משלם לו את דמיו שהוא חייב לו, וגורם למריבות גדולות ביניהם. נמצא שאותו אדם עבר באיסור רכילות, ועבר על 'לפני עור לא תתן מכשול', שיעץ לקונה שישיב את המקח, ובאו על ידו לידי מחלוקת, ועוד לאוין אחרים.

ולכן ראוי לאדם שלא יתערב בענינים אלו עד שיתבונן היטב בכל התנאים שהתבארו לעיל.

 

[מיכל]

יום רביעי כ"ד אלול תשפ"ה

הלכות רכילות

יד. אם נעשה לראובן דבר שלא כהוגן, והוא חושד בשמעון ושואלו מי עשה זאת, אסור לשמעון לומר מי עשה כן, אף שראה זאת בעצמו, אלא יאמר רק שהוא לא עשה זאת.

טו. אדם שביקש מהמוכר שישמור לו סחורה עד שיבוא לשלם עליה, ובא אחר וקנאה, אסור למוכר לומר לאותו אדם מי הוא שקדם וקנה את סחורתו, כיון שאין בזה כל תועלת, ואפילו אם יאמר לו המוכר שאותו לוקח אינו אשם ולא ידע כלל שהסחורה שמורה, מכל מקום אסור.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יד. אם נעשה דבר לראובן שלא כהוגן, ואינו יודע מי עשה לו זאת, והוא שואל את שמעון מי עשה זאת, ושמעון מבין שראובן חושד בו שהוא זה שעשה כן, אף על פי כן אסור לו לומר מי עשה זאת, אף שהוא ראה זאת בעצמו, אלא יאמר רק 'אני לא עשיתי', ופרטי הדינים בזה שוים למבואר לעיל (הלכות לשון הרע, כלל י' סי"ז).

טו. דוגמא לאיסור רכילות, שממנו יש ללמוד לנידונים אחרים: אם ראובן מוכר סחורה, ושמעון בחר לעצמו דבר מסוים, וביקש מראובן שישמור לו את אותו דבר עד שילך לביתו להביא לו ממון, ובינתיים ביקשו אחרים מראובן שימכור להם את אותו דבר, ומכר להם, וכשבא שמעון עם הממון בידו, אומר לו ראובן שלוי בא ונטל את הדבר בעל כרחו ושילם לו בעל כרחו, וכדי לא להתקוטט עם לוי לא היתה לו (-לראובן) ברירה אלא להתרצות ולמכור לו, הרי זו רכילות גמורה, כיון שאין כל תועלת במה שאמר לו, ורק הכניס בלבו של שמעון שנאה ללוי. וכל שכן אם האמת לא היתה כך, ולוי לא הפציר בו כל כך, ואף לא ידע כלל ששמעון בקשו שישמור לו את הדבר, וראובן אומר כן לשמעון רק כדי להסיר מעל עצמו את תרעומותיו של שמעון, שזה ודאי עוון גדול, והוא בכלל 'מוציא שם רע'. ועוד צריך המוכר להזהר שלא לומר לאותו שביקש שישמור לו את הסחורה את שמו של הלוקח שקנה אותה בסוף, ואף אם לא יאשים אותו אלא יאמר שהוא עצמו טעה ומכרה לו, כיון שבכל אופן בדרך כלל דבר זה מכניס שנאה בלבו על אותו אדם, אלא יאמר לו המוכר רק שמכר בטעות את הסחורה לאדם אחר.

וכל מה שלמדנו בהלכות לשון הרע ורכילות זהו לגבי מי שהוא עדיין בכלל 'עמיתך', אבל אנשים הכופרים בתורה, ואפילו רק באות אחת, או מלעיגים על דברי חז"ל, מצוה לפרסם דעתם הכוזבת לעיני כל, ולגנותם, כדי שלא ילמדו ממעשיהם הרעים.

֍ תמו הכללים מהלכות איסורי לשון הרע ורכילות֍

 

[מיכל]

יום חמישי כ"ה אלול תשפ"ה

חלק הציורים

א. ראובן ושמעון העומדים להשתתף במסחרם, מותר לגלות לאחד מהם שחבירו הוא אדם רע שאינו חושש על ממון אחרים, אם התקיימו התנאים הנ"ל (כלל ט' ס"ב).

ב. אבל אם כבר נעשו שותפים, מותר לספר זאת רק אם השותף השומע לא יגרום נזק ממש לחבירו אלא רק ישגיח עליו שלא יגרום לו נזק, אך אם הוא יזיקו על ידי שיפרק את השותפות וכדומה מחמת הדברים שישמע, אסור לספר לו.

ג. אסור לאדם לייעץ לחבירו לעשות שותפות או שידוך עם אדם מסוים, כשהוא יודע שיכול להגרם לו הפסד מחמת כן, כגון שהוא עני או שאינו נאמן כל כך. ואף שיש מקרים שאם היה חבירו שואלו על כך, היה אסור לו לומר את החסרונות הללו, מכל מקום אסור לייעץ לו לעשות כן, שאם מייעץ לו עצה שאינה הוגנת עובר ב'לפני עור לא תתן מכשול'.

* * *

פירוט ההלכה היומית: להלן יובאו ציורים שונים של מקרים בהם, ויבואר הדין בכל אחד ואחד:

א. הרואה את ראובן שרוצה להשתתף עם שמעון במסחרו, ושמעון אינו מכיר את ראובן, ואותו אדם מכיר את ראובן שאינו חושש לממון אחרים מחמת טבעו הרע, מותר לו להזהיר את שמעון שלא ישתתף עמו, ואין בזה משום לשון הרע, ובלבד שיתקיימו התנאים הנ"ל (כלל ט' ס"ב).

ב. אם כבר השתתפו שמעון וראובן, אם אותו אדם יודע שאם יספר עתה לשמעון על טבעו הרע של ראובן יקבל את דבריו רק לענין לחשוש להם, שלא יסמוך על ראובן ולא יפקיד בידו את עניני השותפות, אלא ישגיח עליו כדי שלא יבוא לידי הפסד, מותר לספר לו (אם התקיימו התנאים הנ"ל), אך הוא רואה ששמעון יקבל את דבריו לגמרי ויגרום הפסד ממש לראובן על ידי שיבטל את השותפות עמו, אסור לגלות לו.

ג. אסור לאדם לייעץ לראובן לעשות שותפות וכדומה עם שמעון, בזמן שהוא יודע שיתכן שיקרה לראובן נזק מחמת כן, כגון ששמעון עני, וכל שכן אם אינו איש נאמן כל כך. ואפילו שיש מקרים שאם ראובן שואל אותו על כך, אסור לו לומר לו את החששות הללו שיש על שמעון, מכל מקום לייעץ לו מעצמו לעשות שותפות זו שיש בה חשש הפסד, אסור. וכמו כן בשידוך או בבחירת בעל מקצוע, אסור לייעץ לו לקחת אדם שהוא יודע שיש בו חשש הפסד.

ולכן בכל מקרה שהאדם יודע בעצמו שלא היה עושה שותפות או שידוך עם אותו אדם, אסור לו לייעץ לאדם אחר לעשות כן, וזה הוא בכלל איסור 'לפני עור לא תתן מכשול'. ויש שנכשלים בזה מחמת שיש להם נגיעה בדבר (כגון שירוויחו דמי תיווך או שדכנות), וחימוד ממון זה גורם להם לעבור על איסור דאורייתא.

 

[מיכל]

יום ראשון כ"ח אלול תשפ"ה

חלק הציורים

ח. מותר לומר לחתן (קודם גמר השידוך) שהמחותן מרמה אותו בענין הנדוניא, בתנאי שאכן ברור לו הדבר, וכן הוא יודע שאם החתן היה יודע את האמת לא היה מתרצה לשידוך, וכן שהחתן אינו מרמה את המחותן בשום ענין, וכן שיתקיימו התנאים הנ"ל כלל ט' ס"ב.

ט. אחר שנעשה השידוך, והוא רואה שהמחותן רימה את החתן, אם החתן יקבל את דבריו רק לענין לחוש, או שישאל את בית דין, מותר לספר לו, ובתנאי שיתקיימו התנאים הנ"ל בכלל ט' ס"ב, וכן שיראה שאין החתן מרמה את המחותן, אך אם ישמע לו ויבטל מיד את השידוך, אסור לו לספר זאת.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ח. אם אדם רואה שהמחותן מרמה את החתן (קודם שנגמר השידוך) בענין הנדוניה וכדומה, צריך כמה תנאים כדי להתיר לומר זאת לחתן: 1. שיתבונן היטב שאכן הוא מרמה אותו, על ידי שיכיר את טבעו הרע או את גודל עניותו, או שאמר לו בפירוש שאין בדעתו לקיים את התחייבותו (אך מה שהוא יודע שאינו עשיר כל כך אין זו ראיה שאכן לא ישלם את מה שהתחייב). 2. שיהיה לו ברור שאם החתן היה יודע זאת לא היה מסכים לשידוך, כי לפעמים אין השידוך תלוי רק בענין זה, אלא שהחתן רוצה להוציא מהמחותן כמה שיוכל, אך אף אם לא יתן לו המחותן את מה שהבטיח לא תהיה זו סיבה לבטל את השידוך, ובאופן כזה אסור לספר לו (אלא אם כן הוא רואה שתהיה בכך תועלת שיוציא החתן מהמחותן ערבות על התחייבותו). 3. צריך להתבונן שאין החתן מרמה גם הוא את המחותן באיזה ענין, שאם כן, אסור לספר לו. ומלבד זאת צריך שיתקיימו גם התנאים שהתבארו לעיל כלל ט' ס"ב.

ט. ואם כבר נעשה השידוך, והוא רואה שהמחותן רימה את החתן, אם הוא רואה שהחתן יקבל את דבריו רק לענין לחשוש להם, שיתן דעתו שלא יוכל המחותן לרמותו, או שהוא יודע שלא יעשה החתן דבר מדעת עצמו עד שישאל את בית דין, מותר לספר לו, ובתנאי שיתקיימו התנאים שהתבארו לעיל כלל ט' ס"ב, וכן התנאי הנ"ל שהחתן לא רימה את המחותן בשום דבר. אבל אם הוא רואה שדבריו יתקבלו לגמרי באוזני החתן ויבטל את השידוך ללא טענה ומענה, אסור לספר לו.

 

[מיכל]

יום חמישי ג' תשרי תשפ"ו

הקדמה

יש כמה טעמים לכך שחטא לשון הרע חמור כל כך: א. כי על ידו מתעורר קטרוג גדול על ישראל וגורם להריגת בני אדם מישראל, כמבואר בזוהר שכאשר אדם מדבר לשון הרע בארץ מתעורר רוח טמא ורע מלמעלה, וגורם למוות וחרב והרג בעולם. וכאשר יש התעוררות בארץ בדיבורי רכילות מתעורר הנחש הגדול שלמעלה לדבר רכילות על העולם כולו. ואמרו חז"ל שאותו דיבור של לשון הרע עולה עד כנגד כסא הכבוד, ויש ללמוד מכאן כמה גדול החורבן שנגרם מחטא זה.

ב. כי על ידי שהאדם פוגם את פיו בדיבורים אסורים, אזי גם דברי קודש שהוא אומר בפיו נמנעים מלעלות למעלה, כמבואר בזוהר שמכח הדיבורים האסורים שאומר האדם מתעוררות רוחות הטומאה, וכשהאדם מוציא אחר כך מפיו דברי קדושה מקדימות אותן רוחות טומאה ומטמאות את דברי הקדושה, וכביכול נחלש כח הקדושה. וכיון שדברי התורה והתפילה שלנו אינם יכולים לעלות למעלה, מאין יבוא עזרינו לביאת המשיח.

ג. עוד חומרא גדולה יש בעוון זה, שהאדם רגיל לכופלו מאות ואלפי פעמים בימי חייו, ואפילו חטא קל שנעשה פעמים רבות - נעשה חמור, כמו חוט דק הנכפל פעמים רבות, וכל שכן חטא זה שהוא חמור מצד עצמו, ועוברים עליו בני אדם פעמים רבות מאד, ואינם מקבלים על עצמם כלל להשמר ממנו, שבודאי הקלקול הוא לאין שיעור.

 

[מיכל]

יום ראשון ו' תשרי תשפ"ו

הקדמה

אבקש מהלומד, שגם אם ימצא דבר שלא יהיה נראה לו במבט ראשון, כגון שיחשוב על דין מסוים שהוא חומרא בלבד, או אריכות לשון או קיצור לשון ללא צורך, שלא ימהר להחליט כן, עד שיעיין במקורות הדינים ובכל הכללים השייכים להלכה זו, כיון שמחמת חסרון ידיעת כלל אחד לא יבין את שאר ההלכה היטב.

ובתחילת הספר יש 'פתיחה' ארוכה ורחבה, בה מבוארים כמה מצוות עשה ומצוות לא תעשה רגיל לעבור מי שאינו נזהר מאיסור זה של לשון הרע ורכילות, אולי יתן ה' ועל ידי שידע האדם את גודל העוון והמכשולות הנובעים ממנו, יחדל מעוון זה.

ומלבד זאת, הרי אמרו במדרש שהיגיעה בדברי תורה מסירה את היצר הרע, ואף כאן יתכן שעל ידי הלימוד בספר זה לא ישלוט היצר הרע כל כך בעוון זה. וכשיתחיל האדם להמנע מלעבור על חטא זה במקצת, בהמשך הזמן ימנע ממנו לגמרי, כיון שההרגל גורם להרבה דיבורים אסורים אלו. והבא להטהר מסייעים אותו, ובזכות זה יבא לציון גואל.

 

[מיכל]

יום שני ז' תשרי תשפ"ו

הקדמה

אף שספר זה הוא ספר הלכה מכל מקום הובאו בו דברים מ'שערי תשובה' לרבינו יונה, שהוא ספר מוסר, כיון שכל דבריו הם בגדרי הדין, ובפרט בעניני לשון הרע, שיש לכל דבר מדבריו מקור מהש"ס. ואף על פי כן לא סמכתי על דבריו לבד לענין חומרא אלא הבאתי ראיות לדבריו. ורק במקום שהוא מיקל, סמכתי על דבריו ללא ראיות נוספות.

ואמנם יש בני אדם שכל רצונם הוא לדבר לשון הרע, והורגלו בעוון זה, ומחמת כן כשימצאו איזו קולא בספר זה לא ידקדקו כלל בפרטים הנצרכים לכך, ויתירו לעצמם דברים שאינם מותרים באמת, ויאמרו שהם נוהגים על פי הכתוב בספר הזה, ומכל מקום לא נמנעתי מלכתוב קולות אלו, ועל דבר זה נאמר 'כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם'.

ויש בני אדם שירצו להמעיט את מעלת הלימוד הזה, ויאמרו 'מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים', אך אין הדבר נכון, שהרי בדבר שהוא איסור מן התורה אין אומרים כלל זה של 'מוטב יהיו שוגגים'. ועוד, שאם כן גם הלכות גזל לא נלמד, שקשה לדקדק בהם. וכן לא נלמד הלכות שבת, שהם קשות ותלויות בפרטים רבים. והרי התורה כתבה בפירוש איסור זה, וכן חכמים לימדו אותנו את פרטי ההלכות הללו, ובודאי ידעה תורה שבכח האדם להזהר מחטא זה. ואף שאמרו בגמרא שכולם נכשלים ב'אבק לשון הרע', אין הכוונה שאי אפשר להנצל מחטא זה, אלא שבדרך כלל בני אדם נכשלים בו, אבל אם ילמד האדם הלכות אלו יוכל להנצל אפילו מאבק לשון הרע, וכל שכן שינצל מלשון הרע ממש.

ועוד תועלת יש בלימוד הלכות אלו, שלא יהיה הדבר בעיניו כהפקר, ואפילו אם יכשל לפעמים בעוון זה חס ושלום, עדיין לא יהיה בכלל 'בעלי לשון הרע', שעליהם אמרו חכמים ששקול חטאם כנגד שלשת העבירות החמורות, ואינם מקבלים פני שכינה, אלא יהיה זה כשאר איסורים. ועוד, שעל ידי הלימוד ידע לכל הפחות שחטא לפני ה', ויפייס את חבירו, או לפחות ימנע מלדבר עליו שוב, ולא יהיה בכלל אלו המשליכים את הענין הזה אחר גוום, ואינם חושבים אותו לעוון כלל.

ותחילה יובאו איסורי 'לא תעשה' שדרך בעלי לשון הרע לעבור עליהן, ואחר כך מצוות 'עשה' שעוברים עליהם, ואחר כך ה'ארורין' שמקבלים אותם בני אדם, ועוד כמה איסורים גדולים הנגרמים על ידי זה. ואולי בזכות זה ינגף היצר, כשיראה האדם את גודל המהומה והמכשלה הנגרמת על ידי דיבורו.

 

[מיכל]

יום שלישי ח' תשרי תשפ"ו

הקדמה

מחמת אהבת ה' לעם ישראל הרחיקם מכל המידות הרעות ובפרט מלשון הרע ורכילות, כיון שמידות אלו מביאות את בני האדם למריבות, וכמה פעמים יוכלו לבוא על ידי זה לשפיכות דמים, כמו שאירע לדואג האדומי ולנוב עיר הכהנים, ועוד רעות עצומות נגרמו על ידי מידה מגונה זו, וכידוע שחטא הנחש הקדמוני היה בעיקר על ידי לשון הרע שדיבר על הקב"ה, וגם גרם חטא זה לגלוי עריות כמבואר בחז"ל (שבת קמו.), וגרם מיתה לכל העולם, וגרם לאדם וחוה לעבור על רצון ה'. והמדבר לשון הרע אוחז במידה זו המשחיתה את בריאת העולם.

ועוד, שעיקר סיבת ירידת ישראל למצרים היתה על ידי זה, שהביא יוסף את דיבת אחיו לפני אביהם, ונגזר עליו משמים להמכר לעבד, ואף שהיה לו טעם והיתר לכך שסיפר עליהם לשון הרע, לא הועיל לו הדבר.

ועוד, שכל סיבת גלותינו היא מחמת מעשה המרגלים, וחטאם היה בלשון הרע שדיברו על ארץ ישראל, ומחמת שבכו בכיה של חינם נגזר עליהם לבכות בכיה לדורות בט' באב. וכן חכמי ישראל שנהרגו בזמן שמעון בן שטח, היה זה על ידי רכילות, כמבואר בקדושין (סו.). וכן הריגת התנא רבי אליעזר המודעי היתה מחמת רכילות, ומחמת כן נחרבה העיר ביתר, אחרי חורבן בית המקדש השני.

 

[מיכל]

יום חמישי כ"ד תשרי תשפ"ו

פתיחה / עשין

יג. המספר לשון הרע ומערב בדבריו דברי שקר, עובר על מצות 'מדבר שקר תרחק', והרי הוא 'מוציא שם רע', שעונשו חמור ממדבר לשון הרע.

יד. המספר והמקבל עוברים על מצות 'והלכת בדרכיו', שזהו ציווי לילך במידותיו של ה', שכולן טובות, ולא לדבר או לשמוע רע על ישראל, שזה נגד מידותיו.

* * *

פירוטההלכההיומית: יג. המספר לשון הרע, ובתוך הדברים מערב גם דברי שקר, הרי הוא עובר על מצות עשה של 'מדבר שקר תרחק', וגם הוא נחשב עתה כ'מוציא שם רע', שעונשו חמור ממדבר לשון הרע.

יד. המספר והמקבל עוברים על מצות 'והלכת בדרכיו', שזהו ציווי לילך במידותיו של הקב"ה, שכולן טובות, ומצאנו במידותיו של הקב"ה שהוא שונא דלטוריא -דברי לשון הרע) בכל האופנים, ואפילו על אנשים גרועים, ואחת הכתות שאינה מקבלת פני שכינה היא כת בעלי לשון הרע, ואם כן המרגיל עצמו במידה זו אינו הולך בדרכי ה', ועובר על מצות עשה זו.

נמצאו ארבעה עשר מצוות עשה שרגילים לעבור עליהם על ידי דברי לשון הרע ורכילות, מלבד שבעה עשר מצוות לא תעשה שנימנו לעיל.

ואמנם בסיפור אחד ובפעם אחת לא ניתן לעבור על כל האיסורים הללו, אך הרגיל בלשון הרע נכשל בכולם במשך הזמן, כיון שבכל פעם הוא מדבר על אדם אחר, כמו זקן או חכם, ונכשל באיסורים שונים.

 

[מיכל]

יום ראשון כ"ז תשרי תשפ"ו

הלכות לשון הרע


ג. איסור לשון הרע הוא אפילו בדרך מקרה, ואילו אותם שרגילים לכך בקביעות נקראים 'בעלי לשון הרע', ועונשם גדול יותר.

ד. ועל אותם אנשים שהורגלו בעוון זה ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, אמרו חז"ל שנפרעים מהאדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. איסור לשון הרע ורכילות הוא אפילו אם סיפר במקרה גנות על חבירו, אבל אם חס ושלום הורגל בעוון זה בתמידות, כמו אלו שרגילים תמיד לשבת ולספר 'כך וכך הם מעשיו של פלוני, כך וכך עשו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו', וכדומה, והם דברים של גנאי, אנשים כאלו נקראים בפי חז"ל בשם 'בעלי לשון הרע', ועונשם הרבה יותר גדול, מאחר שבשאט נפשם וזדון ליבם עוברים על תורת ה', ונעשה דבר זה אצלם כהפקר, כמבואר בפתיחה, ועליהם נאמר בתהילים (יב ד) 'יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות'.

ד. אמרו חז"ל, על שלש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא, ואלו הן, עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולן. והביאו חז"ל על זה ראיה מהכתובים. ופירשו הראשונים שהכוונה היא על אותם בני אדם שהתרגלו בעוון זה בתמידות, ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, מפני שנעשה הדבר אצלם כהיתר.

 

[מיכל]

יום שני כ"ח תשרי תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ה. אסור לספר לשון הרע, בין אם מספר מרצונו ובין אם הפצירו בו לספר, ואפילו אם אביו או רבו מפצירים בו, אם הוא יודע שיבוא בתוך הדברים לידי לשון הרע או אבק לשון הרע, אסור לו לספר.

ו. אפילו אם מחמת שלא יספר לשון הרע יגרם לו הפסד גדול בפרנסתו, כגון שיפטרוהו מעבודתו ולא יהיה לו ממה לפרנס את בני ביתו, אסור לו לדבר לשון הרע.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. אין חילוק באיסור סיפור לשון הרע בין אם הוא מספר מעצמו ומרצונו, ובין אם הפציר בו חבירו בדברים עד שיספר לו, בכל אופן אסור. ואפילו אם אביו או רבו, שמחויב בכבודם ובמוראם שלא לסתור את דבריהם, ביקשו ממנו שיספר להם ענין מסוים, והוא יודע שבתוך הסיפור יוכרח לבוא לידי לשון הרע, או אפילו רק לידי אבק לשון הרע, אסור לו לשמוע להם.

ו. אפילו אם האדם רואה שאם הוא ירגיל את עצמו שלא לדבר לעולם בגנותו של אדם מישראל או שאר דבורים אסורים, יגרם לו הפסד גדול בענין פרנסתו, וכגון שהוא נמצא בעבודתו תחת רשות אנשים שאין בהם ריח תורה, ואנשים כאלו פרוצים מאד בעוון חמור זה של לשון הרע, עד כדי כך שאם יראו מי שאין פיו פתוח כל כך כמותם לדבר לשון הרע, הרי הם מחזיקים אותו לשוטה ופתי, ועל ידי זה יסלקוהו מעבודתו ולא יהיה לו במה לפרנס את בני ביתו, אף על פי כן אסור לו לדבר לשון הרע, ככל שאר מצוות 'לא תעשה', שמחויב אדם ליתן את כל ממונו כדי שלא לעבור עליהן.

 

[מיכל]

יום שלישי כ"ט תשרי תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ז. כיון שהתבאר שצריך האדם להפסיד ממון כדי לא להכשל בלשון הרע, כל שכן שעליו להפסיד 'כבוד' עבור זה, ולכן היושב בחברת אנשים המדברים לשון הרע, צריך להזהר שלא להשתתף עמם, אף אם מחמת כן יזלזלו בו ויבזו אותו, ולפי גודל הצער גודל השכר.

ח. איסור לשון הרע הוא בין בפה ובין בכתב, בין בפירוש ובין ברמז.

ט. אף אם בתוך דברי הגנאי על חבירו מגנה גם את עצמו, הדבר אסור.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. כיון שהתבאר שאף אם יפסיד האדם את פרנסתו מחמת כן אסור לו לדבר לשון הרע, נוכל לדעת שכל שכן אם הדבר נוגע לו רק לענין כבוד, כגון שיושב בחבורת אנשים ואין לו עצה להשתמט מהם, והם מדברים דברים האסורים עפ"י הדין, ואם ישב וישתוק ולא יסייע להם בדבריהם ייחשב בעיניהם כמשתגע, אף על פי כן אסור לו לדבר לשון הרע. ועל כגון זה אמרו חז"ל 'מוטב לאדם שיקרא שוטה כל ימיו, ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום'. ובשעה שכזו יזרז עצמו בכל כוחו לעמוד על נפשו, ויהיה נכון ליבו ובטוח ששכרו יהיה מאת ה' עד אין קץ, וכמו שאמרו חז"ל 'לפום צערא אגרא' (-לפי גודל הצער, גודל השכר). וכן אמרו חז"ל, יפה פעם אחת של קיום מצוה או הימנעות מעבירה בצער, ממאה פעמים שלא בצער. ועל זמן כזה שייך מאמר חז"ל 'על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער'.

ח. איסור זה של לשון הרע, הוא בין אם מספר בפיו ובין אם כותב כן במכתב. בין אם מספר בפירוש ובין אם מספר דרך רמז, בכל אופן הדבר אסור.

ט. ועוד, שאפילו אם בתוך דברי הגנאי על חבירו הוא מגנה גם את עצמו, ואף אם הקדים לגנות את עצמו ואח"כ גינה את חבירו, הרי זה בכלל לשון הרע.

 

[מיכל]

יום רביעי ל' תשרי תשפ"ו

הלכות לשון הרע

א. אסור לספר לשון הרע אפילו ליחיד, וכל שכן לרבים, שהרי מגנה את חבירו בפני רבים, וגם מכשיל את הרבים בעוון לשון הרע.

ב. מה שהתירו לספר לשון הרע בפני שלשה, זהו רק בדבר שאינו גנאי גמור, אלא יכול להתפרש לשני פנים, וסמכו על כך שכשמספר בפני שלשה יודע שבודאי חבירו ישמע על כך, ולכן הוא מספר באופן שאינו מתפרש לגנאי. אבל אם אומר באופן שמתפרש לגנאי, אסור אפילו בפני שלשה.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לדבר לשון הרע על חבירו, אף שהוא דבר אמת, ואפילו בפני יחיד. וכל שכן שאסור לספר בפני רבים, וככל שיתרבו השומעים יתרבה עוון המספר, מפני שחבירו מתגנה יותר על ידי זה שמתפרסמת גנותו בפני כמה אנשים. ועוד, שעל ידי זה מכשיל המספר כמה אנשים באיסור שמיעת לשון הרע.

ב. מה שנמצא היתר בדברי חז"ל לומר לשון הרע בפני שלשה, זהו רק בדבר שאינו גנות גמורה, ואפשר להבין את סיפורו בשני אופנים, וענין כזה תלוי לפי צורת הדיבור של המספר בעת סיפורו, והטעם שהתירו לספר זאת בפני שלשה, כיון שבאופן כזה יודע המספר בודאי שיבואו הדברים לאוזניו של אותו אדם שסיפר עליו, ולכן הוא שומר את עצמו בעת הסיפור לומר באופן שלא יהיה ניכר בלשונו דיבור של גנאי. אבל לספר באופן שמתפרש לגנאי, אסור אפילו בפני שלשה. (ודוגמא לדבר: כששואלים אדם 'היכן נמצא אש?', והוא משיב 'בבית פלוני, שמבשלים תמיד בשר ודגים', דיבור זה יכול להתפרש כדבר שאין בו גנאי, כגון שיש לאותו אדם בני בית מרובים וממון רב, או שהוא מכניס אורחים וכדומה, ואמירה זו מותרת. אך דיבור זה יכול להתפרש כגנאי, שעל ידי קולו ותנועותיו ניכר שהוא מתכוין שאותו אדם מרבה תמיד בסעודות מרעים, ולכן תמיד מבשלים בביתו, ואף שגם זה איננו גנאי גמור, מכל מקום זהו אבק לשון הרע, ואסרו חז"ל לומר כן אפילו בפני שלשה, באופן שניכר שכוונתו לגנאי).

 

[מיכל]

יום חמישי א' מרחשוון תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ג. יש אומרים שאם ראובן סיפר לשון הרע בפני שלשה, מותר לאותם שלשה לספר את הדבר לאחרים, כיון שבין כך הדבר עתיד להתפרסם. ובתנאי שלא יתכוונו לפרסם אלא יספרו במקרה. ויש אומרים שמותר רק אם השיחה התגלגלה בדרך אגב לנושא זה.

ד. אך מי ששמע את הסיפור מאחד מאותם שלשה אינו רשאי לספר זאת הלאה, כיון שאינו רשאי להאמין שאכן נאמרו הדברים בפני שלשה. וכל שכן שאסור לו לספר ולהוסיף את שמו של המספר הראשון, שאז נמצא שדיבר לשון הרע גם על המספר הראשון. אך אם כבר התפרסם הדבר לכל, מותר להמשיך ולספרו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. יש אומרים שאם ראובן סיפר גנות על שמעון בפני שלשה אנשים, אף שראובן עצמו ודאי עבר על איסור לשון הרע, מכל מקום אם השומעים מספרים זאת לאחרים, אינם עוברים איסור, כיון שאחרי ששלשה אנשים יודעים זאת בודאי עתיד הדבר להתפרסם, ובדבר העתיד להתפרסם אין איסור לשון הרע. אמנם ההיתר הוא רק לספר בדרך מקרה, אך לספר בכוונה כדי לפרסם אסור. ואפילו אם לא יאמר שראובן הוא שסיפר את הדבר, אלא יאמר סתם שכך התפרסם, אם כוונתו לפרסם, אסור. (אבל אם יאמר שראובן הוא המספר, הרי סיפר לשון הרע גם על ראובן). ויש אומרים שאפילו במקרה אסור לספר אם כוונתו לספר סיפור זה לבדו, ורק אם התגלגל הנושא לשיחתו בדרך אגב, מותר.

ד. היתר זה, לספר בדרך מקרה דבר שנאמר בפני שלשה, כשאין כוונתו לפרסם, הוא רק לאחד מאותם שלשה ששמעו מראובן, והם יודעים שהדבר עתיד להתפרסם, אבל מי ששמע מאחד מהשלשה אינו רשאי להמשיך ולספר את הדבר, כיון שאינו יודע שאכן נאמרו הדברים בפני שלשה. ואף שהמספר אומר לו ששמע את הדברים בפני שלשה, אינו רשאי להאמין לו, אלא עליו לחשוש שלא נאמרו הדברים בפני שלשה, ואינם עתידים להתפרסם. ואפילו אם לא יאמר מי הראשון שסיפר זאת, אלא סתם שכך שמע, אסור (אבל אם יאמר את שמו של ראובן שהוא הראשון שסיפר זאת, הרי סיפר לשון הרע על ראובן). ואפילו אם הוא יודע בעצמו שראובן סיפר את הלשון הרע הזה, אך אינו יודע אם סיפר כן בפני שלשה, אסור לו להאמין למי שאומר לו שסיפר כן ראובן בפני שלשה, וממילא אסור לו להמשיך ולספר את הדבר, ואף לא בדרך מקרה. אמנם אם כבר התפרסם הדבר ונודע לכולם, מותר להמשיך ולספר זאת לאחרים.

 

[מיכל]

יום שישי ב' מרחשוון תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ה. גם דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, אם אפילו רק אחד מהם ירא שמים, או קרוב או אוהב של אותו שדיברו עליו לשון הרע, אין הדבר עתיד להתפרסם, ואסור אף לשנים האחרים לספר זאת.

ו. גם באופן שמותר לספר דבר שנאמר בפני שלשה היינו רק באותה עיר שסופרו הדברים בפני שלשה, ולא בעיר אחרת.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. נראה לומר, שההיתר לספר לאחרים דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, הוא רק אם שלשת האנשים אינם יראי שמים, אבל אם אפילו רק אחד מהם ירא שמים ומסתבר שלא יספר את הדברים, נמצא שאין הדבר עומד להתפרסם, ואסור גם לשנים האחרים לספר זאת. ויתכן שאף אם אחד מהם הוא קרובו או אוהבו של אותו שדיברו עליו לשון הרע, ומחמת כן מסתבר שלא יפרסם זאת, נמצא שאין הדבר עומד להתפרסם, ואסור גם לשנים האחרים לספר זאת.

ו. עוד נראה לומר, שהיתר זה לפרסם דבר שנאמר בפני שלשה, הוא רק באותה עיר שבה נאמרו הדברים לשלשתם, ששם עתיד הדבר להתפרסם, אבל בעיר אחרת אין הדבר עתיד להתפרסם ואסור לספר שם, ואפילו אם מצויים אנשים הבאים מהעיר האחת לעיר השניה.