Title

איש את רעהו • מידע ועזרה הדדית

ברוכים הבאים למעצמת החסד של פרוג!
פורום אא"ר - הלב הפועם של פרוג הוא המקום בו מתרכזים כל תחומי העזרה והסיוע: פתרונות, עזרה הדדית, טיפים, מידע חיוני ושיתוף ידע אנושי של חכמת ההמונים. עם מיליוני הודעות ואלפי פרוגיסטים פעילים שמעניקים יד זה לזה מדי יום - איש את רעהו יעזורו.
שלום לחברותי היקרות בפרוג
גם לכן יש חלק נכבד ביום המקסים
תודה לכל המייעצות .. ועל כל העזרה שהגשתן.

לאחר כל ההתארגנויות המסיביות והאין סופיות..
כחלק מהנהלת פורום "ריענון " לגיל הרך
שמחה מאוד להזמין את :
מנהלות מעון יחד עם הצוות - (האמת שלא נשארו הרבה מקומות לקבוצות מעונות...)
גננות בגנים פרטיים
מטפלות פרטיות
מטפלות במשפחתונים
בקיצור - כל מי שעובדת עם ילדים רכים
ומחנכת הגיל הרך ואת דור העתיד!


ניתן גם לרכוש מתנה למטפלת מילדי הגן !
זוהי מתנה מעריכה מאוד שכל מטפלת תהנה !

מדובר בכנס מיוחד ואיכותי
ברמת הפקה גבוהה מאוד!

אם יש לכן משהיא קרובה - חברה / שכנה / אחות
מהרו לעדכן אותה על הכנס המתקרב (בעוד פחות משבוע !!)
זהו כנס שהוא לא כנס נשים רגיל.
הוא מופק במיוחד לנשים איכותיות שעובדות עם הגיל הרך
ורוצות לקבל כח והעצמה בעבודה המיוחדת והשליחות המצוינת
ופשוט לחזור עם הרבה שמחה והנאה!

מצורף הפרסום של היום הזה
המחיר כעת הוא 99 ש"ח במקום 120 ש"ח
רק למאתיים נרשמות בלבד
    • נעול
    639
  • אחד הסטטיסטיקאים הגדולים אמר בזמנו ''יש שקרים ויש שקרים גסים ויש סטטיסטיקה"
    נעשה פעם מחקר בקרב סטודנטים, חילקו אותם לארבע קבוצות שוות והראו להם סירטון של רכב שעושה תאונה.
    לקבוצה אחת הציגו את השאלה הזו 'האם היה זכוכיות שהתנפצו בסירטון של הרכב שדרס?'
    לקבוצה שניה שאלו 'האם היה זכוכיות שהתנפצו בסירטון של הרכב שפגע?'
    לקבוצה שלישית שאלו 'האם היה זכוכיות שהתנפצו בסירטון של הרכב שהתכווץ?'
    לקבוצה רביעית שאלו 'האם היה זכוכיות שהתנפצו בסירטון של הרכב שהתרסק?'
    מיותר לציין שככל שנימת השאלה היתה יותר של ריסוק היתה התשובה הרווחת של כן

    אגב התשובה לשאלה הזו הייתה ש
    לא היו שום זכוכיות שהתנפצו!!!

    סקר צריך להיות הוגן! שאלות בנוגע לדברים שלא היו.... אסור להכניס!

    החל מהיום אפשר להיכנס להצביע לסקר גם מהקישור בחתימה שלי:)
    כי תכל'ס אין כמו סקרים;)

    הסקרים ממוספרים למענכם ולמען הסדר הטוב (#1) אם עניתם כבר תמתינו עד לסקר הבא (#2)
    השאלות מעורבבות לצורך תשובות הוגנות. שימו לב למילים;)


    אם יש לכם נושאים אחרים שאתם רוצים לסקור אתם מוזמנים להציע.
    אשמח לתגובות והארות:)
    עולה היום על מונית בירושלים שעצרתי באקראי, הנהג בחור ערבי צעיר, ישר - חצי מודיע חצי שואל: "45" (שקל),

    היות ועשיתי את אותה הדרך בהלוך ובמונה יצא 30, אני אומר לו "לא, תפעיל מונה", הוא מפטיר משהו על פקק בכביש וכו' מדליק את הוויז ונוסע, משהו בצורה המוסתרת שהוא מעמיד את הוויז גורם לי להרים גבה ולהיות דרוך במקצת.

    באמת יש איזה עומס קטן לפני הרמזור לא משהו רציני.

    פתאום כשאנחנו ברמזור הוא נוטל את הוויז, בזוית העין אני מבחין שהוא בודק זמני הגעה במסלולים למי שמכיר, ואז אומר משהו על תאונה ושיש דרך אחרת ומסובב את ההגה.

    לי הדרך לא מוכרת, אבל הנהג באותה שניה כבר מוכר היטב... - "סע ישר בדרך הרגילה" ממש צעקתי עליו, הוא נבהל וחוזר לנתיב תוך כדי גמגום "שם הדרך הרגילה", באורח פלא לאחר הרמזור אני מציץ בוויז ורואה כיצד זמן הנסיעה יורד בכמה דקות... בהמשך הוא מפספס "בטעות" פניה, ולמרות הכל כשירדתי שילמתי לגנב כמו שאמר המונה - 39...

    לכו תדעו כמה הייתי משלם לפי מה שהיה אומר הוויז...
    קראתי באחד האתרים וחושבת שכדאי שעוד יקראו
    ---
    לפני מספר ימים לקחתי בחור צעיר טרמפ מירושלים לכיוון הצפון. באמצע הדרך עצרתי בפתח תקווה למסור משהו לבן שלי. כשהמשכנו בנסיעה פתח פתאום הטרמפיסט את הפה ושאל "זה הבן שלך?", "כן", השבתי לו. "ואתה ככה מקבל אותו למרות שהוא עם ג'ינס וחולצת טריקו?", המשיך הנער להקשות, "ברור" עניתי לו. "הכיפה על הראש, הוא שומר תורה ומצוות, ולפני הכל הוא הבן שלי".

    כאן החל הנער לבכות. "למה לא כולם מבינים את זה?", הוא שאל. "ההורים שלי אנשים מבוגרים", הוא סיפר בבכי. "נולדתי להם אחרי הרבה מאוד שנות ציפיה, והרף שהציבו לי היה גבוה במיוחד. אבל הם חיים 2 דורות אחורה, והם פשוט לא מבינים אותי. בפעם הראשונה שאבא שלי תפס אותי מעשן הוא נתן לי סטירה, כשעפתי מהישיבה כי היא לא התאימה לי הוא לא דיבר איתי שבועיים, וכשהלכתי לישיבה של 'נוישרים', הוא הפסיק לדבר איתי בכלל. אז נכון, הכיפה שלי התקטנה פתאום, ואת החולצה הלבנה החליפה חולצת טריקו ירוקה, אבל נשארתי אותו בן אדם. מה כבר ביקשתי? לא פרס ולא מתנה - ביקשתי הבנה".

    כשעצרנו, נתתי לו לקרוא את הטקסט הבא שכתבה תמר גודמן וראיתי פעם באיזשהו פורום ושאלתי אותו לדעתו.

    "הצומת היית עמוסה בחורים, כולם מניפים אצבעות ומקוים לטוב.
    חלקם היו קצת יותר נואשים ועצרו מכוניות בגופם, רק כדי לשרבב את הראש פנימה ולנסות להמלט מהגשם.
    אבל הוא לא.
    הוא עמד בתוך הגשם ואפילו לא הרגיש אותו המזוודה נרטבה גם היא ורק הוא והאוזניות מתחבאים בתוך הקפוצ'ון, מרגישים מוגנים.
    הוא לא רדף אחרי טרמפים מזדמנים ולא ניהיה היסטרי מהשעה המתאחרת, הוא גם לא הרגיש מספיק דחף לחזור הביתה.
    אולי עדיף להישאר כאן בגשם בלי המבט המאשים של אבא, בלי הכאב בעיניים של אמא, בלי החטטנות של האחים הקטנים, בלי ההטפות מוסר של האחים הגדולים.
    אין לו מה לומר להם לכולם.
    אפילו לא משפט מצטדק אחד.
    כן, העיפו אותו מהישיבה.
    כן, זה הגיע לו והם אפילו לא יודעים עד כמה.
    העיפו אותו על שטות, כמה מגזינים לא לעניין והם לא יודעים שהוא הרבה יותר רחוק משם.
    קרוב יותר למתבגר החילוני הממוצא-שאבא ואמא כ“כ מתעבים.
    הוא נאנח ומתעטף חזק יותר בקפוצ'ון, מקשיב לזמר ששר באיזושהי שפה שהוא אפילו לא מכיר.

    שני פנסים מאירים לו את החושך שבקפוצ'ון ובחור חייכן מזמין אותו לעלות הוא עולה, מה אכפת לו כל עוד זה לא לכפר ערבי זה כנראה טוב יותר מללכת אל הבית.
    אבל הבחור דווקא בכיון שלו, כמה רחובות מהבית בגאולה
    'רק אם לא כ'פת לך'-הוא גם קופץ לכותל.
    “תקפוץ” מאשר גדי “תקפוץ כמה שבאלך אנלא ממהר”
    ואני יכול להיות עוד קצת בפלאפון.
    הבחור מודה לו וממשיך בנסיעה שקטה.
    אבל כשמגיעים את הכותל, הבחור לא משאיר לו הרבה ברירות “בא תגיד שלום לכותל, שים פתק, אח“כ תיראה הרבה יותר רגוע בתוך הקפוצ'ון הגדול הזה שלך, פ'סדר?“.
    פ'סדר פ'סדר. עוד איזה משגיח.
    רק בגלל שהיית שקט בנסיעה, אני לא מסביר לך בדיוק מה דעתי על אנשים כמוך.

    מתקרב לאט אל הכותל, מכבה מתוך נימוס את הלועזי ששועט לו באוזן.
    ורק אז הוא שומע חבורה של כמה צ'יבצ'ערס' שהתחברו כדי לשיר את השיר הזה, החדש “מה תגידו לו”.
    ודווקא אז, כשמישו שם מתחזן לו לגבהים-נסדקת החומה הגבוהה המתוסכלת שלו בפנים ומתפרק אל תוך הכותל.
    מה תגידו לו?
    תגידו לו שאני קשור אליו, אפילו שניראה שלא.
    תגידו לו שאני מתגעגע ל'אני' תמים יותר.
    תגידו לו שקשה לי, שלא מבינים אותי, שאני מתמודד עם רחוב מגרה ולא תמיד מצליח.
    תגידו לו את כל זה, אני לא כ“כ בכושר לדבר איתו.
    ואז, ממשיך החזן התורן לסלסל "שחולת אהבה אני"
    אה כן, הוא נזכר פתאום ומתחפר בתוך האבן, כמו גור חתולים עייף.
    תגידו לו גם את זה".

    הוא סיים לקרוא ופרץ שוב פעם בבכי. "זה אני", הוא אמר. "זה נכתב עלי. אם רק היו מבינים אותי לפני מספר חודשים, סביר להניח שלא הייתי מגיע למצב בו אני נמצא היום".

    לצערי, לסיפור הזה אין הפי-הנד (בינתיים בכל אופן), אבל אולי הוא ייצור הפי-הנד למאות סיפורים אחרים.

    הורים, הם באמת לא מבקשים מכם הרבה, הם לא מבקשים פרס או מתנה, רק הבנה.
    (עבר עריכה ספרותית שלי)

    "הו, השעה מאוחרת, איך נרדמתי עד עכשיו", נדהמה פייגי ורצה חיש להעיר את מוטל'ה שלה.
    עיניה נקרעו לרווחה. מיטתו ריקה, התפילין מיותמים על מקומם, דלת הארון שרועה על צירה, ופה ושם חפצים מושלכים ארצה. "איפה מוטי", ליבה הלם בפראות. "לאן הוא נעלם", מוחה ניבא לה רעות. בצעדים כבדים שרכה את רגליה לעבר הארון, על המדף חיכה לה דף קטן מקומט. ידה הרועדת אחזה בו, ועיניה ריצדו מבלי תנוחה על תוכנו.

    בוקר טוב אמא
    אל תשאלי. אתמול באמצע הלילה התקשר אלי יוסי, הוא הצליח לארגן לו ולי טיסה זולה במיוחד לניו יורק. לא רציתי להעיר אותך ולהודיע לך. ת'אמת, לא בטוח שגם היית מסכימה. אבל הייתי חייב. לא כל יום מזדמנת לי כזו הזדמנות. אני צעיר והחיים עוד לפני. תביני אמא.
    אל תדאגי יותר מידי אמא. אני יעשה שם הרבה כסף, ואשוב מיד הביתה. אחזור עשיר, ואעזור לך לכלכל את ביתינו האהוב בריווח גדול. זה יהיה טוב. כבר לא תצטרכי לעבוד קשה. איזה כיף זה יהיה, הא אמא?
    אז בינתיים להתראות
    בגעגועים, מוטי.


    כוחה לא עמד לה, ודמעות כאב שטפו את פניה המיוסרות זה שנים.
    "רבונו של עולם. אתה יודע כמה טרחתי ויגעתי כדי שבעלי המנוח יוכל לשבת וללמוד תורה בהשקט ורגיעה. ואתה יודע כמה יגעתי על חינוך ילדיי היקרים שיגדלו לתורה ויראת שמים לעשות רצונך. את משפחתי כולה שיכלתי בטרגדיה איומה, ואני הייתי אז כה קטנה. את בעלי שיכלתי לא מכבר, ונהייתי אלמנה רצוצה. עכשיו גם את בני הקטן איבדתי? עשה נא למען תורתך הקדושה, החזר אותו בתשובה שלימה והשיבהו נא אלי הביתה כבתחילה. אין בי עוד טיפת כוח, אני חלשה וגמורה, עשה נא למען שמך". זעקה חרישית.

    ***​

    חלפו שבועות. הכסף כבר אזל מכיסם.
    "מה עושים, יוסי. זה לא עסק ככה. אין כסף. אנחנו כאן כבר כמה שבועות, הייתי בטוח שאוטוטו נמצא עבודה מסודרת ונחיה כמו בני אדם. לא כמו...", רטן מוטי. "אל תדאג, כבר בישלתי תוכנית. נלך להתרים עשירים", עודד אותו יוסי. "להתרים עשירים?! תראה איך אנחנו נראים, פריקים משועממים. את מי אתה מתכונן להתרים אולי תסביר לי", שאל מוטי בפליאה. "תבוא, תראה. רק אל תדבר מילה. רואה את זה?", שלף יוסי אקדח מכיסו, "זה יעשה לנו את העבודה". "חחח, אתה רציני יוסי?! בואנה זה צעצוע זה.. מצאת זמן להסתלבט?!", צחק מוטי בשפתיים חשוקות. "חכה תראה...", אמר יוסי. פניו הביעו רצינות.

    רכב שרד חלף על פניהם וחנה לא הרחק מהם. דלתו נפתחה, ממנה יצא איש הדור אשר צעד לכיוון בנין המשרדים ממול. שניהם עקבו אחריו. דלת המעלית נפתחה, הוא נכנס פנימה וגם הם חמקו לתוכה. אף אדם זולתם לא שהה בה. "מוטי, תדביק אותו עם הפנים לדופן", לחש יוסי בקול מצווה. מוטי עשה זאת בזריזות אופיינית לגברתן כמותו. "תן לי מיד 1000 דולר", פקד עליו יוסי לא לפני שהצמיד את "אקדחו" לרקתו. כאדם שקפאו שד, שיחרר האיש 1000 דולר ללא מילים, ובקומה הקרובה חיש חמק מן המעלית. "נו, מה אתה אומר? אה?" שאג יוסי בהתנצחות "משכורת חודשית בשניות". ככה העבירו את זמנם שם, בתקיפות שוד. מוטי הטוב והעדין, כבר נשחק מזמן.

    חודשיים חלפו מאז עזב מוטי את ביתו, ועדיין לא יצר קשר עם אימו.
    "שמע מוטי. נודע לי על איזה זקן אחד ערירי מלייארדר, חבל על הזמן. ים של כסף. בוא נסגור איתו עיסקא, ככה נוכל לנוח מהעבודה ולצאת קצת לטייל. עובדים קשה. מגיע לנו, לא?" ציחקק יוסי. "אוקי", הנהן מוטי בהסכמה. ובשעות הערב כבר הסתתרו אחורי ביתו, ממתינים לבואו. הוא הגיע. רכבו ההדור נכנס לחנייה. זקן מופלג הוא, בקושי שרך את רגליו אל ביתו. "העבודה היום תהיה קלה בהרבה ממה שחשבתי" לחש יוסי. שניהם התגנבו פנימה דרך חלון ביתו האחורי, שם המתינו לו בהפתעה. לא הספיק הזקן לפשוט את מעילו, וכבר שניהם אחזו בו מאחוריו בחוזקה. "איפה מונח כאן הכסף שלך?", שאג יוסי בקול מצווה ונופף את אקדחו ממול פניו המבועתות. בהבינו שאולי זוהי דקת נשימתו האחרונה, הוביל אותם הזקן ברוב פחד אל עבר חדרו הפנימי שם ניצבה לה כספתו המזויינת, תיקתק את הקוד הסודי, ובצורה אלגנטית נפתחה דלתה מאיליה. מוטי אחז באיש, תוך כדי שיוסי מרוקן את תכולתה העמוסה לתוך שקו הרחב. "זהו, גמרנו", רעם יוסי ופקד על האיש להוליכם אל עבר פתח ביתו, משם חמקו חוצה אל רכבם החונה בסמיכות, ונעלמו בחשיכה כאילו בלעתם האדמה.

    "יוסי, אני לא מסוגל..", אמר לפתע מוטי בקול נכאים. "מה לא מסוגל?", תמה יוסי. "זה הזקן הזה, מסכן מה שעשינו לו, היית צריך לראות את הפנים שלו, מפחיד. קשה לי עם זה. אני חושב שנלך להחזיר לו את הכסף", אמר מוטי בקול קר ובוטח. "תגיד לי אתה נורמלי?? שום כסף חזרה!" שאג יוסי. "לא שואל אותך, אני כעת שובר שמאלה וחוזר אליו לבית להחזיר לו", אמר מוטי בקול פוקד. "אני אהרוג אותך מוטי. שום דבר. אתה ממשיך מכאן הלאה", ציווה יוסי. אך מוטי בשלו, שבר שמאלה חזרה אל עבר ביתו של האיש הזקן. יוסי ניסה לסובב לו את ההגה ואף החל להכותו. אבל מוטי לא נרתע, הוא בשלו. כמעט שהגיעו אל ביתו של הזקן, אך לפתע ננעלו עליהם שתי ניידות משטרה, ממנה זינקו חמשה גברתניים ופרצו אל רכבם. "אתם ביצעתם את השוד כאן, אה? תפסנו אתכם על חם!", התגלגל קולו של אחד מהם בעוד השאר מהנהנים בראשיהם. "שמע, נכון, אנחנו ביצענו את השוד, אבל התחרטנו ובאנו כעת להחזיר את הכסף לזקן הזה", אמר מוטי בקול רועד. "אהה. אוקי, תחזירו בעצמכם את הכסף לבנאדם, שיראה אתכם. זה חשוב. אבל אחר כך ניקח אתכם איתנו. לא תצליחו להתחמק", אמר הגברתן בבוז. ואכן, שניהם סרכו רגליהם אל תוך ביתו של הזקן, הניחו את שק הכסף לפניו, ובקול רועד התנצל מוטי לפניו על כל מה שעוללו לו ואף הסביר לו שמיד לאחר השוד הצטערו מאד וכבר שבו להחזיר את כספו, אלא שקרוב אל ביתו נתפשו בידי המשטרה. כל אותה עת הביט הזקן בפני מוטי, ולאחר שגמר להתנצל לפניו מילמל כמה מילים ונפל ארצה מתעלף. מוטי עתה נבהל עוד יותר, וכבר רצה להגיש לו עזרה אלא שיד חזקה לפתה בגרונו ושלפה אותו החוצה יחד עם יוסי ושניהם הובלו תכף אל בית המעצר. שבועיים בילו שם יחד. לבסוף, מוטי שוחרר בערבות.

    אחרי ששוחרר, מצפונו של מוטי החל לייסרו "מדוע נגררתי אחרי יוסי לכל העסק הביש הזה. איך אסתכל לתוך עיניה של אמי שזה כבר יותר מחודשיים שלא התקשרתי אליה מאז שעזבתי. מה אומר לה, שאני שודד מצטיין? טוב, זהו. גמרתי עם זה. אחפש לי עבודה באמת מכובדת וישרה. אבל קודם אלך שוב לבקש סליחה מאותו זקן, מעניין מה איתו עכשיו. מסכן". לאחר בירור עמוק, נודע לו שאותו זקן מאושפז עדיין בבית החולים מאונט סיני במנהטן. תכף ומיד נסע מוטי לשם. בפתח חדרו, נתקל באחד הרופאים. "תגיד לי בחור, אתה היית זה שביצע את השוד בביתו של הזקן הזה?", שאל הרופא בהתעניינות רצינית. "כן", ענה מוטי בבושת פנים. "טוב, אני חייב לדבר איתך, בוא איתי בבקשה", אמר הרופא וצעד יחד עמו אל חדרו האישי. "איך קוראים לאמך?", שאל. "אממ.. פייגי", ענה מוטי כולו מתפלא. "איך אני יכול ליצור עמה קשר?" שאל שוב הרופא. "אבל למה..? אתה רוצה לספר לה מה שעשיתי? לא! רק זה לא! בבקשה ממך אדון רופא", התחנן מוטי כולו נבעת. "לא, אל תדאג. זה לא עסק שלי מה שעשית. את זה אשאיר למשטרה. יש לי ענין אחר לדבר איתה. תן לי בבקשה את הטלפון שלה. אבל דחוף ביותר", אמר שוב. מוטי מסר לו את מספרה, מוחו החל קודח מחשבות אימה. ומיד יצא מחדרו של הרופא אשר נעל אותה היטב אחריו.

    ***​

    "שלום, זו גברת פייגי? מדבר ד"ר וולף מבית החולים מאונט סיני במנהטן" אמר. פייגי היתה אחוזת בהלה "מה?? קרה משהו למוטי שלי?". "לא לא. הוא מרגיש טוב מאד. יש לי ענין חשוב לדבר איתך, אבל את חייבת לטוס לכאן בהקדם האפשרי ביותר. זה לא סובל דיחוי כלל", אמר הרופא. "אבל למה..? ומאיפה יש לי עכשיו כסף לטיסה ועוד דחופה. אולי תסביר לי מה הענין. למה שאבוא סתם?" ניסתה פייגי את כוחה בשיכנוע. "לא שייך. את צריכה להגיע לכאן. זה דחוף מאד. כדאי לך, זה לטובתך. את כסף הנסיעות אני אשלם לך בינתיים. אז תתארגני ותבואי לכאן מיד מיד", אמר הרופא בקוצר רוח וניתק. בלב כבד עשתה פייגי כדבריו, לא היתה לה ברירה, ותוך 24 שעות כבר ניצבה בחדרו של ד"ר וולף. "שלום לך גב' פייגי", פתח הרופא בדבריו "כבר יותר משבועיים מאושפז בבית החולים כאן זקן אחד שאולי יש לו איזושהי היכרות איתך, רק שאני צריך לברר איתך קודם כמה פרטים נחוצים". לאחר שאימת איתה את כל הפרטים ונודע לו שאכן זו היא המדוברת, מסר לידיה מכתב.

    שלום לך פייגי שלי
    לא יודע אם אספיק עוד לראותך. אבל ראיתי את הילד שלך המתוק, הוא ממש דומה לך שתי טיפות מים. הוא עמד מולי ודיבר, הרגשתי שאת זו שעומדת מולי. אותן הבעות, אותו קול, אותו פרצוף. ממש את. רציתי כל כך לחבק אותו, אבל לא החזקתי מעמד ומיד התעלפתי מהתרגשות. קרוב לשישים שנה שלא התראינו מאז השואה האיומה.
    נכון שלא הייתי מעדיף להפגש איתו בצורה שבה נפגשנו, אבל תדעי שזה היה לטובה. הוא חזר בתשובה על מה שעשה, וזה ממש זיעזע אותי. אמרתי לעצמי, אם בחור צעיר כזה מסוגל ככה להתחרט על מעשיו, אז למה אני לא מסוגל להתחרט על עשרות שנים של פריקת עול. שבתי בתשובה שלימה, וזה בזכותו ורק בזכותו. מיד למחרת בקשתי שיביאו לי תפילין, הנחתי אותם, ופשוט בכיתי כמו ילד קטן לפני הקב"ה. אי אי אי, כמה עברות עשיתי. כמה כפרות אני צריך על כל מה שעברתי.
    פייגי שלי, השארתי לך צוואה חתומה על ידי עו"ד, כל רכושי עובר אלייך. אך אנא, תדאגי שזה הבן שלך יגדל ויהיה תלמיד חכם, ותתפללו עלי, תלמדו לעילוי נשמתי שיהיה לי כפרה שלימה.
    שלך בגעגועים
    אבא שלוימה


    פייגי, נשמתה כמעט ונעתקה ממנה. "איפה הוא??", צעקה לפתע לעבר הרופא. "בואי אקח אותך אליו. אבל תדעי, את זה הוא כתב לפני שבועיים כשהיה עוד בהכרה. אבל כעת מצבו הדרדר וכבר אינו יכול לדבר, בקושי לנשום. הלואי שיסתכל עליך", אמר לה הרופא בקול כואב, מבין הוא לליבה. יחד נכנסו אל חדרו. מולה שכב אדם זקן שאותות צער ויסורין אפפו את פניו הקמוטות. חרש ניגשה אליו, לפתה את ידו, ובקול רועד קראה " טאטע, טאטע". לפתע הוא זז, אט אט פקח את עיניו והביט אליה. "זו אני פייגי", פרצה היא בבכי. עיניו נעצמו שוב, ומצחו התקמט בחוזקה. "טאטע טאטע", קראה שוב בקול רועד. עיניו לא נפקחו עוד, אך חיוך רחב התפשט על פניו. היא הבינה, הוא ראה אותה ויודע שזו היא בתו האהובה. לא חלפו דקות אחדות, וכבר צוות הרופאים נזעק אל מיטתו. לבורא הוא השיב את נשמתו.

    אם זה קרה באמת? לא יודע. לבינתיים.. זהו פרי מוחי הקודח.
    חיכיתי לישועה בענין דחוף ומסובך מאוד קרוב לשנה!
    החלטתי להתנדב בארגון לשמח חולים, השתתפתי בכנס הפתיחה יום שלישי שעבר י"ז בטבת
    הגיעה לשם הרבנית מרים גבאי, שחיכתה 10 שנים לילדים!!! הסיפור המוכר ,שהלכה לביתו של ר' שלמה זלמן אוירבאך
    ובכתה את חייה שרוצה ילדים. הרב אמר לה "הקב"ה לא חייב לנו כלום"!!! היא הבינה החליטה לקבל את המציאות המרה
    וחזרה לאחוריה. הרב קרא לה שוב ,ואמר לה :" אבל אם את תעשי משהוא שאת לא חיבת, הקב"ה יעשה בשבילך דבר שהוא לא חייב" כך אמר ר' שלמה זלמן אוירבאך.
    היא התמלאה באושר עצום, והחליטה שהיא מתנדבת בבתי חולים לשמח חולים, תוך שנה היא נפקדה, ויש לה היום 3 ילדים, ונכדים בריאים ומאושרים.
    אני שמעתי את הסיפור שלה ואמרתי להקב"ה אני לוקחת על עצמי לשמח חולים, למרות שאני לא חיבת, ואני מבקשת ממך שתעשה בשבילי מה שאתה לא חייב, ביום למחרת קבלתי את ההודעה המרגשת בענין הישועה שלי הפרטית, עוד לפני אפילו שהלכתי להתנדב ,רק השתתפתי בכנס פתיחה וקבלתי על עצמי! אז הנה אני מפרסמת פה את הישועה
    וחשבתי על רעיון , בנות שמחכות לזיווג, וירצו לקחת על עצמם משהוא שהם לא חיבות לעשות, ביביסיטר בהתנדבות לנשים אחרי לידה,שלא ישנות בלילה, ומגדלות ילדים צפופים, שלוש שעות בשבוע כדי לתת ליולדת כמה שעות שינה, ובזכות זה הקב"ה יעשה איתם משהוא שהוא לא חייב, מי שרוצה יכולה לשלוח לי הודעה פרטית עם המספר שלה, ואשמח לקשר אותה לאמהות מסורות שרק רוצות כמה שעות שינה כדי להמשיך לטפל בילדיהם במסירות
    אז גם בנות שרוצות וגם נשים שצריכות ביביסיטר תשלחו אלי ואקח על עצמי לשדך בעז"ה לפי אזורים, ואת כל הישועות נפרסם
    כאן !!!!
    רק כך נקרב את הגאולה!!

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה