חשבונאות ומס

בית המשפט המחוזי מוציא לרשות המסים כרטיס אדום ולוועדות הערר כרטיס צהוב על התנהלותן בעררים למענקי קורונה - עניין פודולסקי (עמ"נ 3720-11-21)

רו"ח אפי לבקוביץ עו"ד (רו"ח) מאורי עמפלי

עוד לא יבשה הדיו על פסק הדין מאגמה ישראל אשר ניתן על ידי כבוד השופטת אורית ויינשטיין וכבר ניתנה לאחרונה פסיקה נוספת, שלישית במספר, על ידי אותה השופטת אשר קובעת בצורה נחרצת ומהדהדת כי הן רשות המסים והן מי שנדרש על ידי המחוקק להגן על הזכאים למענקים - ועדות הערר, אינן מבצעות עבודתן כראוי. בנוגע לרשות המסים אף נקבע כי היא מתנהלת בניגוד לחוק.



עוד לא יבשה הדיו על פסק הדין מאגמה ישראל (עמ"נ (חי') 48298-11-21) אשר ניתן על ידי כבוד השופטת אורית ויינשטיין וכבר ניתנה לאחרונה פסיקה נוספת, שלישית במספר, על ידי אותה השופטת, אשר קובעת בצורה נחרצת ומהדהדת כי הן רשות המסים והן מי שנדרש על ידי המחוקק להגן על הזכאים למענקים - ועדות הערר, אינן מבצעות עבודתן כראוי. בנוגע לרשות המסים אף נקבע כי היא מתנהלת בניגוד לחוק.

עובדות המקרה

המערער, בן 64, מהנדס בהשכלתו, עלה ארצה בשנת 1990. בשנת 2002 לערך הקים עסק לתכנון ולייצור מערכות אוטומציה למפעלים גדולים העוסקים בייצור מנועי סילון למטוסים. בעסק מועסקים שלושה עובדים, לרבות המערער עצמו.

מתכונת העבודה בעסקו של המערער הייתה על פי פרויקטים, דהיינו: לאחר שמתקבלת הזמנה מלקוח מופנים כל גורמי הייצור הפנויים בעסק, קרי – העובדים והמכונות, לביצוע ההזמנה. משך זמן הביצוע של הזמנה יכול לנוע בין שלושה לשישה חודשים.

בעסקו של המערער לא היו חוזים קבועים או ממושכים. המערער עסק בהגשת הצעות מחיר להזמנות עבודה עתידיות תוך כדי ביצוע פרויקט מסוים. המערער התחיל פרויקט חדש רק לאחר שגורמי הייצור האמורים התפנו וסיימו את הפרויקט הקודם.

לאחר פרוץ מגפת הקורונה הגיש המערער בקשות למענקים.

כלל בקשות המענק וההשגות שהוגשו על ידי המערער נדחו על ידי רשות המסים, בין שבמלואן ובין שבאופן חלקי, בנימוק שחלה ירידה חדה בהכנסות המערער במחצית השנייה של שנת 2019 עקב סיום פרויקטים שונים וצמצום הפעילות לכדי "תחזוקה שוטפת". על כן קבעה רשות המסים כי ירידה זו במחזורי העסקאות אינה קשורה למגפת הקורונה ואימצה תקופת בסיס חלופית לצורך חישוב זכאות המערער למענקים – לפי מחזורי העסקאות בחודשים ינואר-פברואר 2020.

יוער כי החלטות רשות המסים ניתנו באיחור רב. חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), תש"ף-2020 (להלן: "חוק הסיוע הכלכלי") מקנה לרשות המסים פרק זמן של 120 ימים למתן תשובה בהשגה בעניינו של המערער, ואילו ההחלטות בעניינו של המערער התקבלו באיחור של חודשים; ובנוגע לתקופת הזכאות של החודשים מרץ-אפריל 2020 דובר על איחור של 126 ימים.

בערר שהוגש על החלטות הדחייה בסמוך לאחר קבלתן ציין המערער בין היתר כי ענף התעופה היה הראשון לעצור פרויקטים חדשים בשל נגיף הקורונה ועל כן החלה האטה בפעילותו כבר בחודשים ינואר-פברואר 2020. עוד ציין המערער כי המפקח מטעם רשות המסים שוחח עימו טלפונית והוציא מהקשרם את ההסברים שניתנו על ידו בעל פה במסגרת שיחת הטלפון בהליכי ההשגה. המפקח לא הבין את כוונת המערער שציין כי הפרויקט הספציפי שעליו עבד הסתיים וניתנו לגביו שירותי תחזוקה, אך שאר הפרויקטים שאליהם שלח המערער הצעות מחיר שהיו צפויות להתקבל, כמדי שנה - לא קיבלו אישור תקציבי עקב משבר הקורונה. המערער הדגיש בערר כי העסק לא נסגר וניתן לראות גם בשנים קודמות שהיו חודשים שבהם ההכנסות היו רק ממתן שירותי תחזוקה, ובכל מקרה הצעות המחיר שנשלחו על ידו ואושרו בשנת 2020 - יצאו לפועל בסופו של דבר רק בשנת 2021. לבסוף, טען המערער כי יש לפצותו בשל האיחור במתן ההחלטה בהשגה – איחור של שמונה חודשים – וזאת על אף שפנה בדחיפות בכל הערוצים האפשריים כדי להחיש את מתן ההחלטה.

עמדת רשות המסים בערר

רשות המסים טענה בכתב התשובה לעררים כי בהתאם לדיווחי המערער למע"מ, חלה ירידה חדה הן בהכנסות המערער והן בהוצאותיו החל מחודש נובמבר 2019 - וירידה זו אינה קשורה לפרוץ משבר הקורונה.

עוד טענה כי בסוף שנת 2019 המערער סיפק שירותי תחזוקה שוטפת "בקטנה עם סכומים קטנים" - וטענה כי זהו ציטוט שנרשם על ידי מפקח מטעמה מפיו של המערער. המשיבה הוסיפה וציינה כי מבדיקתה עולה כי חלה ירידה חדה בהכנסות המערער ובהוצאותיו בחודשים ינואר-פברואר 2020, באופן שתאם את הדברים שאמר המערער בעל פה לנציג המשיבה בשיחה עימו. מסיבה זו נקבע כי מחזור הבסיס יהא על פי מחזורי העסקאות של החודשים ינואר ופברואר 2020.

עוד טענה רשות המסים כי המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי הצעות המחיר שהציג לצורך פרויקטים אחרים היו משתכללות לכדי הזמנות עבודה, וגרסה כי המערער לא הביא ראיה לכך שקיים קשר סיבתי לכך שהצעות המחיר לא הבשילו לכדי חוזים בשל מגפת הקורונה, וייתכן כי הצעות המחיר לא היו מתקבלות מסיבות אחרות.

באשר לטענת המערער בדבר איחור בטיפול בהשגות, חזרה וטענה רשות המסים כי משום שהוגשו לה השגות רבות ומשום שהליך הטיפול בהשגות הצריך התייחסות פרטנית במתכונת חדשה, ארך הטיפול בהשגות זמן מה, אך בסופו של דבר ניתנו החלטות.

בשים לב להיעדר סנקציה בחוק הסיוע הכלכלי בגין חריגה מהמועד הקבוע בחוק - הרי מדובר במועד מנחה ולא מחייב, ומכאן שאין לראות באיחור כאמור כמוביל לתוצאה של קבלת ההשגה לגופה.

החלטת ועדת הערר (ערר 1397-21)

ועדת הערר בחנה את טענות הצדדים לגופן, ללא קיום דיון עם הצדדים אלא רק על סמך המסמכים שהוגשו בפנייה, וקבעה כי דוחות המערער מצביעים על ירידת המחזורים טרם התפשטות נגיף הקורונה בישראל.

מטעם זה קבעה ועדת הערר כי הנטל להוכיח כי הקשר הסיבתי לירידה במחזור עסקאותיו בין תקופת הזכאות לבין תקופת הבסיס נעוץ בהשפעתו הכלכלית של נגיף הקורונה - עבר לכתפי המערער, אך קבעה כי המערער לא עמד בנטל זה, וכדברי הוועדה "מדובר במקרה מובהק אשר בו קיימים נתונים המצדיקים את העברת הנטל לכתפי העורר, כאשר העורר לא עמד בנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי כאמור."

עוד נקבע כי גם אם קצב כניסת הפרויקטים אינו אחיד, לא מצאה הוועדה כי הפסקה מעין זו שהתקיימה החל מחודש ספטמבר 2019 התקיימה גם בשלב מוקדם יותר.

ועדת הערר לא קיבלה את טענת המערער בנוגע לכך, שלפיה התפשטות נגיף הקורונה השפיעה על ענף התעופה עוד בתחילת שנת 2020, מאחר שהטענה לא נתמכה במסמכים או בראיות לביטול פרויקטים כבר בחודשים ינואר-פברואר 2020. בינואר 2020 התפשט נגיף הקורונה בעיקר בסין, ואילו בישראל רק מחודש מרץ 2020. על כן, ועדת הערר לא קיבלה את טענת המערער כי עבודות לשיפוץ מנועי מטוסים הופסקו בשלב כה מוקדם.

ועדת הערר אף דחתה את טענות המערער בעניין האיחור במתן חלק מההחלטות בהשגות וקבעה כי ההוראה המחייבת את המשיבה ליתן החלטה במועד הקבוע בחוק הסיוע הכלכלי היא הוראה בעלת אופי מנחה ומדריך בלבד, והפרתה אינה מצדיקה מתן סעד דרסטי של קבלת ההשגה, אלא מדובר בליקוי הראוי לביקורת בלבד.

החלטת בית המשפט המחוזי

בפסק דין מהדהד קיבלה כב' השופטת וינשטיין את הערעור במלואו וחזרה והתוותה את העקרונות הפרוצדורליים והמהותיים שלפיהם על ועדות הערר לנהוג בעררים המוגשים לפתחם.

לצורך כך חוזר בית המשפט על העקרונות שהתווה בעניין ב.ג. בטחון הצפון (עמ"נ 27710-06-21). ראשית, הואיל וועדת הערר היא גוף מעין-שיפוטי, מוקנות לבית משפט בערעור מנהלי כל הסמכויות המוענקות לבית המשפט שלערעור, לרבות בחינת ממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות, והיקף הביקורת השיפוטית אינו בהכרח תחום לבדיקת עילת הסבירות בלבד. קרי, בבחינת פרשנות הדין על ידי ועדת הערר – אין לראות בוועדת הערר גורם מקצועי יותר מבית המשפט, אשר אוחז בניסיון ובמיומנות המשפטית להכריע בענייני פרשנות הדין.

שנית, כוונת המחוקק הייתה ליצור מנגנון מהיר, יעיל ופשוט למתן המענקים לאותם עסקים הנמצאים במשבר קיומי. זאת, כדי לאפשר לאותם עסקים לשרוד את תקופת הסגרים והמגבלות. על כן, הנוסחה שנקבעה בחוק הסיוע הכלכלי לצורך קביעת הזכאות למענק והיקפו – נועדה למנוע את הצורך בבדיקה פרטנית ארוכה ומסורבלת, והמטרה שעמדה לנגד עיני המחוקק הייתה תשלום מהיר של המענקים בתוך כמה ימים.

שלישית, בהינתן התכלית החקיקתית של חוק הסיוע הכלכלי ובשים לב לרצון המחוקק לפשט את הליכי מתן המענק, העוסק אינו נדרש להוכיח את קיומו של קשר סיבתי זה, ובכלל זאת, אין כל דרישה בלשון החוק כי העוסק יציג מסמכים או ראיות לכך. חוק הסיוע הכלכלי קובע למעשה הנחה עובדתית בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הירידה במחזורים לבין התפשטות נגיף הקורונה. על כן, ככל שרשות המסים מבקשת לטעון כי תנאי הקשר הסיבתי אינו מתקיים במלואו, עליה מוטל הנטל להצביע על ממצאים עובדתיים מהימנים המעמידים בספק את קיומו של הקשר הסיבתי.

ברמה הפרוצדורלית מבקר בית המשפט את החלטתה של ועדת הערר שלא לנהל דיון בערר למרות בקשותיו המפורשות של המערער: "החלטה זו אינה סבירה בנסיבות העניין ויש בה כדי לפגוע בעשיית צדק בעניינו של המערער, באשר נשללה ממנו האפשרות להתייחס באופן מלא הן באשר לטענות שהועלו על ידי המשיבה ביחס לדברים שנאמרו על ידו באותה שיחת טלפון עם מפקח מטעם המשיבה ולנסות להפריכם, והן באשר לאפשרות להשמיע טיעוניו באופן ברור ובהיר וליתן הסברים על אודות עסקו ומתכונת התנהלותו - טרם קבלת החלטה בערר".

קרי, למרות הוראות חוק הסיוע הכלכלי המאפשרות לוועדת הערר לדון ולהחליט בערר על פי טענות וראיות שהוגשו בכתב בלבד, מנחה בית המשפט את ועדות הערר לקיים דיון כל אימת שקיים ספק לגבי עצם העובדות בתיק ובפרט כאשר העורר אינו מיוצג על ידי עורך דין, אלא על ידי רואי חשבון אשר אינם בקיאים בדיני הראיות ובסדרי דין.

אי קיום דיון בערר הוביל לכמה טעויות בהחלטה של ועדת הערר, אשר לדידו של בית המשפט ניתן היה למנוע אילו היה מתקיים דיון בערר.

ראשית, ועדת הערר ביססה את החלטתה, בין היתר, על עיון ברשימת הפרויקטים של המערער לשנת 2019 וקבעה קביעות עובדתיות על בסיס הסקת המסקנות שלה מאותה רשימה – וזאת בלא שניתנה למערער אפשרות להסביר את מתכונת ההתנהלות וקצב כניסת הפרויקטים לעסק. מבחינת בית המשפט ראוי היה לאפשר למערער לתת הסבר באשר למהות הפרויקטים שביצע בשנת 2019 ומדוע יכול היה לכאורה לקחת על עצמו פרויקטים נוספים במקביל לפרויקט גדול, כפי שמצאה ועדת הערר לקבוע. נוסף על כך ראוי היה לאפשר למערער להתייחס להפסקות שהתקיימו, ככל שהתקיימו, בכניסת פרויקטים לעסק בשנים הקודמות.

שנית, על סמך עיון ברשימת הפרויקטים קבעה ועדת הערר כי "מסיבה זו או אחרת", חל שינוי בהתנהלותו העסקית של העורר החל בספטמבר 2019 והוא לא החל בפרויקטים חדשים. בית המשפט סבור כי קביעה בדבר שינוי בהתנהלות העסקית אינה יכולה להיעשות בלא מתן הזדמנות למערער להתייחס לקו מחשבה או לקביעה כזו של ועדת הערר, לא כל שכן שעה שוועדת הערר בעצמה משערת השערות ("מסיבה כזו או אחרת") באשר לשינוי הלכאורי בהתנהלות העסקית. קרי, ועדת הערר צריכה להכפיף עצמה לכללים פרוצדורליים ברורים של בירור עובדתי תקין ולא להסתמך על השערות וקיצורי דרכים. כן מונחות ועדות הערר להתייחס בזהירות רבה לטענה מצד רשות המסים לשינוי בהתנהלות עסקית שקרה כך פתאום בסמוך למשבר הקורונה וללא קשר אליו, כאשר עסקינן בעסקים ותיקים, דוגמת המערער באותו עניין.

שלישית, ועדת הערר אף מצאה לנכון לדחות את התכתובות שהציג המערער מחודש ינואר 2020 בנוגע לניסיונותיו לקבל פרויקטים חדשים. בהקשר לכך קובע בית המשפט כי לא ניתן להניח באופן סביר, לאחר עיון סדור במכלול הראיות שהוצגו בפני ועדת הערר כי המערער לא היה מצליח להשיג פרויקטים חדשים ללא קשר למשבר הקורונה. אך מעבר לכך - לא ברור מדוע ועדת הערר לא טרחה לאפשר למערער להבהיר עניין זה באמצעות קיום דיון, ובחרה להניח הנחות ולשער השערות, שלא לצורך.

לגופם של דברים, בית המשפט סבור כי רשות המסים לא נימקה מדוע נבחרו דווקא חודשי ינואר-פברואר 2020 כתקופת הבסיס החלופית, וכי ועדת הערר שגתה בכך שאימצה גישה זו על סמך הטענה השגויה כאילו חלה הפסקה בפעילות המערער החל מחודש ספטמבר 2019. בחינת דוחות ה-ESNA של המערער החל משנת 2016 מראה כי בכל שנה קיימת תנודתיות מסוימת בהכנסות המערער. יתרה מזאת, מאומה בנתוני ההכנסות הללו של סוף שנת 2019 אינו מעיד על שינוי בהתנהלות העסקית של המערער. למעשה, ההפך הוא הנכון. ההכנסות תואמות את "דפוס" הכנסותיו של העסק על פני שנים. על רקע האמור ניתן היה לקבל את טענת המערער כי הוא אמור היה להשלים פרויקט גדול שהחל בספטמבר 2019 רק בחודש ינואר 2020 ולכן לא לקח פרויקט אחר עד לסיומו של אותו פרויקט. בית המשפט מכווין בנקודה זו את ועדות הערר לכך כי למערער שמורה הפררוגטיבה לנהל את עסקו כמיטב הבנתו. דהיינו, ועדות הערר צריכות להיזהר מלהיכנס לשיקולי ניהול העסקים של העוררים ולהחליף את שיקול דעתם המקצועי בדיעבד ומאולם ועדות הערר. על רקע האמור מוסיף וקובע בית המשפט כי הוא אינו סבור "גם כי ניתן לבחון בחינה כה טכנית את ההתנהלות העסקית של המערער. ייתכנו פרויקטים מורכבים יותר שהמערער לקח על עצמו וייתכנו פרויקטים מורכבים פחות אשר אפשר במהלך ביצועם אפשר שניתן לבצע עוד פרויקטים. כך או כך, העוסק הוא הגורם המקצועי המחליט על אופן ניהול עסקו, כאשר נקודת המוצא היא כי אם סבור היה כי יוכל, מבחינת האמצעים העומדים לרשותו, להתמודד עם עבודות נוספות – ברי כי היה נוטל על עצמו פרויקטים נוספים."

בית המשפט גם מבקר את דרישת ועדת הערר מהמערער באותו עניין להציג מסמכים מפורטים או התכתבויות בינו לבין לקוחותיו באשר לסיבת הקפאת הפעילות. מדובר בדרישה שאינה סבירה בעיניו של בית המשפט, "שורת ההיגיון והשכל הישר מחייבת התייחסות להיקפי העסקאות של המערער בשנים קודמות, המוכיחים כי אין המדובר בעסק זמני או קיקיוני". על רקע זה קובע בית המשפט כי ראוי היה כי ועדת הערר תיבחן את נתוני עסקו של המערער באופן רחב יותר ולא תצמצם את הבחינה אך ורק לחודשים ספטמבר 2019 עד פברואר 2020, לרבות גם לשנת 2021. אילו עשתה כן הייתה מוצאת כי חלה התאוששות ניכרת בעסקיו של המערער מיד בסמוך לחזרת עולם התעופה לתפקוד, ובהתאמה גם חל גידול הדרגתי במחזור עסקאותיו. נתונים אלו ממחישים לגישתו של בית המשפט כי לא חל שינוי במתכונת הפעילות העסקית של המערער, וזה חזר לעבוד כהרגלו לאחר ההתאוששות ממשבר הקורונה. משום כך, סבירה יותר המסקנה כי אילולא משבר הקורונה, לא היה חל כל שינוי משמעותי במתכונת הפעילות או בהיקפה.

לאור האמור פסק בית המשפט כי החלטת ועדת הערר לבסס את קביעתה כי עבר הנטל אל המערער להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הירידה במחזורים למשבר הקורונה, על נימוקי רשות המסים - אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת. בהתאמה עומדת למערער על פי דין חזקה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין ירידת מחזורי העסקאות בתקופת הזכאות לבין מחזורי העסקאות בתקופת הבסיס, הנעוץ במשבר הקורונה. על רשות המסים היה להוכיח את ניתוק הקשר הסיבתי – וזאת לא עשתה.

אשר לאיחור של רשות המסים בהחלטות בהשגה, כאן כבר נדמה שלבית המשפט נגמרה הסבלנות. כל אותם מיני תירוצים שהועלו על ידי רשות המסים בעניין ב.ג. בטחון הצפון נדחו שוב על ידי בית המשפט, אשר הבהיר כי מתקיים נגדה השתק עילה, היות שבחרה שלא להגיש ערעור לבית המשפט העליון בעקבות פס"ד ב.ג. בטחון הצפון. לאמור, משעה שפסק הדין הפך לחלוט הוא חל על רשות המסים והתעלמותה ממנו במסגרת ערעורים נוספים על פסיקת ועדות ערר אחרות מהווה לדידו של בית המשפט "התנהלות בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליך המשפטי".

בחזקת למעלה מן הצורך חוזר בית במשפט על דבריו בעניין ב.ג. בטחון הצפון כי לאור התכלית של חוק הסיוע הכלכלי ליתן סיוע מהיר, פשוט ויעיל לכל אותם עוסקים שפעילותם נפגעה משמעותית בשל המגבלות שהוטלו בגלל משבר הקורונה, לא ניתן לראות בהיעדר סנקציה ברורה בחוק הסיוע הכלכלי עצמו, אישור של המחוקק לרשות המסים לחרוג ממכסת הזמנים שנקבעה בחוק עצמו. תימוכין לכך ניתן למצוא ברצון המחוקק למתן החלטה בהשגה בתוך 60 ימים בלבד, אשר הוארך לבסוף במסגרת חוק הסיוע הכלכלי ל-120 ימים בעקבות לחץ רשות המסים. כן מחדד בית המשפט כי לא כל איחור במתן החלטה בהשגה יביא בהכרח לקבלה אוטומטית, אלא רק איחור משמעותי בשים לב לנסיבות הפרטניות של כל מקרה. אדרבה, שעה שקיימת חזקה עובדתית כי קיים קשר סיבתי לירידת המחזורים בתקופת הזכאות למול תקופת הבסיס בשל התפשטות נגיף הקורונה, אשר הנטל להפריכו הוא על כתפי רשות המסים – לא ניתן לקבל את טענת רשות המסים כי קבלת בקשת מענק על הסף או קבלת השגה על הסף בשל איחור מעבר לתקופה קבועה בחוק – יוביל למתן מענק שאינו "מענק אמת".

בשלב זה עובר בית המשפט וקורא לוועדות הערר לאמץ את גישת בית המשפט, ומדגיש כי "רק אם המשיבה תעמוד בפני סיכון מוחשי שהשגות יתקבלו על הסף, אם לא יינתנו החלטות במועד – יחול שינוי בהתנהלותה הבלתי תקינה. שכן, בידיה של המשיבה מצוי המפתח למתן "סיוע אמת" ולהסרת ה"איום" על קופת המדינה. כל שעליה לעשות הוא – לעמוד בהוראות החוק ולתת החלטות במועד הקבוע בחוק".

(ההדגשה במקור - א"ל ומ"ע)

בית המשפט חוזר ומדגיש כי "העוסק אינו פונה לקבל "נדבה" מרשות המיסים, אלא פונה הוא לקבל מענק שהמחוקק קבע כי הוא זכאי לפנות ולבקש על מנת 'להשאיר את הראש מעל למים'. כשם שהעוסק נדרש לקיים את "חלקו בעסקה" – דהיינו, לעמוד בתנאים הקבועים בחוק ולהגיש את השגתו בתוך התקופה המנויה בחוק הסיוע הכלכלי – על אחת כמה וכמה שנדרשת המשיבה, שהיא רשות מנהלית מרשויות המדינה, המחויבת בכללי המשפט המנהלי ובכללם - תום לב, סבירות והגינות, לעמוד בהוראות החוק." ועדות הערר אינן רשאיות להתעלם מכך.

לאור כל האמור דין הערעור התקבל על כל חלקיו ונפסקו לטובת המערער הוצאות משפט בסך של 50,000 ש"ח.

סיכום, תהיות ומחשבות נוספות

הינה כי כן, פסק הדין בעניין פודולסקי הוא חוליה נוספת בשרשרת פסיקות של בית המשפט המחוזי אשר מורה לוועדות הערר להרחיב את תפיסתן הכלכלית לעניין מצוקת העסקים אשר נפגעו, ולבדוק ביתר שאת ובאופן מקיף את הטענות אשר מובאות לפתחן.

פסק הדין מחדד את הנטל המוגבר אשר מוטל על רשות המסים להוכיח כי ההנחה העובדתית בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הירידה במחזורים לבין התפשטות נגיף הקורונה אינו חל וגוזר ממנו את חובתן של ועדות הערר לנהל דיונים פרונטליים כדי להגיע לחקר האמת ולהיות קשובים לטענות העוררים, בפרט כאשר הם אינם מיוצגים על ידי עורכי דין. כן נגזר מנטל זה שוועדות הערר צריכות להימנע מהשערת השערות ולבחון ביתר זהירות כל טענה מצד רשות המסים לשינוי לכאורי בהתנהלות של עסק קיים, ולבחון לשם כך את מצב העסק גם בשנת 2021 ואילך. כן מדגיש בית המשפט כי ועדות הערר אינן יכולות או צריכות להחליף את שיקול הדעת המקצועי של העורר בדיעבד ולהימנע מדרישות לא סבירות להמצאת מסמכים מצידו של המערער כל עוד רשות המסים לא עומדת בנטל המוטל עליה לסתירת ההנחה העובדתית בדבר הקשר הסיבתי בין הירידה במחזורים לבין התפשטות הקורונה. במילים אחרות, ועדות הערר שאינן מורכבות משופטים מקצועיים צריכות להכפיף עצמן לסטנדרטים של שיפוט מקצועי נטול פניות.

בהתעלמות רשות המסים מפסיקת בית המשפט בעניין ב.ג. בטחון הצפון שלפיה לוחות הזמנים בחוק הסיוע הכלכלי למתן תשובה בהשגה הם מחייבים ואינם בגדר הנחיה בלבד, אין כל חדש לצערנו. לעיתים אנו עדים לכך שרשות המסים מתייחסת לפסיקות בתי המשפט המחוזיים כאל פסיקה מחייבת עבור הנישומים כאשר היא זוכה, אך כפסיקת רשות שאינה מחייבת אותה, כאשר הפסיקה אינה עולה בקנה אחד עם עמדותיה. לאחרונה נראה כי היא אף כבר אינה טורחת להגיש ערעור לבית המשפט העליון כאשר היא חוששת שבית המשפט העליון יאמץ את עמדת בתי המשפט המחוזיים, אלא ממש מתעלמת מהפסיקה, משל לא היו דברים מעולם (ראו לדוגמה את עמדתה בסוגית סיווג פעילות נוסטרו בניירות ערך לאור פסק הדין בהליך ע"מ 54320-04-18).

בית המשפט בראשות כב' השופטת וינשטיין מסרב, ובצדק, לקבל גישה זו, אשר חותרת תחת היסודות של משטר דמוקרטי, וקובע בין היתר כי מדובר בעמדה שאינה ראויה ואינה סבירה ואין לקבלה מרשות שלטונית. כאזרחים שומרי חוק במדינה, כמה עצוב ותמוה לראות בית משפט בישראל נאלץ לחזור ולהורות לרשות שלטונית כי עליה לפעול רק במסגרת החוק ולעמוד בהוראותיו, ואילו היא, במקום לקבל את דבריו כמובנים מאליהם ולתקן את התנהלותה הקלוקלת, בוחרת למחזר את תירוציה ולהמשיך ולפעול בניגוד לדין. מדובר ברעידת אדמה של ממש שמכרסמת באמון הציבור במוסדות המדינה ומלמדת יותר מכל על אובדן דרך ערכית ומקצועית.

לא נותר לנו אלא לראות אם ועדות הערר ורשות המסים יתיישרו לפי פסיקת כב' השופטת וינשטיין. כולנו תקווה כי בתי המשפט המחוזיים הנוספים שידונו בערעורים על החלטות נוספות של ועדות הערר, יאמצו את העקרונות שהותוו בפסיקת בית המשפט המחוזי עד כה ובפרט בעניין פודולסקי, ויגרמו לרשות המסים להפנים את הביקורת ולשנות את התנהלותה הקלוקלת. מכל מקום נראה כי טרם נאמרה המילה האחרונה בעניין.



הכותבים: רו"ח אפי לבקוביץ' - שותף מנהל משרד לבקוביץ' ושות' רואי חשבון; עו"ד, רו"ח מאורי עמפלי - ממשרד עמפלי עריכת דין מיסים;