עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

לילה טוב רבותיי. נחשפתי באשכול סמוך "חחחרבות ברזל" לסרטון המצורף, שצולם בעוטף עזה, והוא יושב לי בראש ולא נותן לי מנוחה עד שאכתוב לכם.

אז כך: המבטא הפרסי ידוע ומפורסם. אבל הדובר בסרט מדגיש את ענין החלוקה ל-3 כמו צריך, וזה מיד הזכיר לי את המעמידים (ג'עיא) כמו לַֽאֲבֽוֹתֵיכֶֽם, שאכן מתחלקת ל-3! אז מה הקשר בין התנ"ך לפרסים? הקשר הוא שמי שמוחזק כמחזק בדק הבית של התנ"ך על כל דקדוקיו, הוא עזרא הסופר שעליו נאמר "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא:", שעל זה פירשה הגמרא במגילה ובנדרים "אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא? ויקראו בספר תורת האלהים - זה מקרא, מפורש - זה תרגום, ושום שכל - אלו הפסוקין, ויבינו במקרא - אלו פיסקי טעמים, ואמרי לה אלו המסורת"; וכן מעיד עליו כינויו - הסופר, וכן בסנהדרין כא: משוים אותו למשה רבנו לענין קבלת התורה עיי"ש. עזרא הסופר חי אמנם בבבל ובא"י, אך שתיהן היו אז תחת שלטון פרס. לכן אני רוצה לומר שכיון שמבטא פרסי היה אז נפוץ בכל האזור, עזרא מתוך כך סידר את כל הטעמים והמעמידים והדקדוקים לדורי דורות.

ואם כבר, אז זה עשוי להיות פתרון חידת הקמץ. יש לי חבר חסיד אלכסנדר שאמר יום אחד בכולל "איך הם הגיעו לזה שקמץ זה אָה?" (דהיינו כמו פתח) נומיתי לו "מה שבטוח שזה לא אוּ" (כדרך הפולנים) שהרי בכל תשלום דגש התנועה הקטנה הופכת לתנועה גדולה שסמוכה לה: חיריק הופך לצירי, קובוץ הופך לחולם, ופתח הופך לקמץ (וידַבר->ויגָרש), ו-u הוא התנועה הכי רחוקה שיש מ-a!!! בתגובה הוא ענה "לא הבנתי מילה אחת ממה שאמרת". אבל אם כולם משתנים בתשלום דגש, וקמץ נשמע בדיוק כמו פתח, למה הוא לא משתנה?

אז פעם היה לי ויכוח עם חכם ערן שרעבי נר"ו על קמץ של צָהרים האם קטן או גדול. הוא טען שאין אחריו שוא או דגש ולכן הוא גדול. אז שאלתי מה בין זה לשַעֲריים שהוא צורת זוג של שַעַר והע' נעה ואעפ"כ יש תנועה קטנה לפניה – פתח – היות והיא צריכה להיות דומה לע'; כך הקמץ של צהריים שהוא רבים של צֹהַר יהיה קמץ קטן. ועוד, שהוא צריך לשמור על זיקה לחולם, שהרי מקורו בצֹהר. אז ערן ענה לי שהרב מזוז שליט"א גורס שהקמץ האמיתי הוא לא כמו הספרדים ולא כמו האשכנזים (ואצ"ל כמו הפולנים) אלא כמו שהפרסים אומרים (וכפי הידוע לי – רק הם), בין פתח לחולם, וזוהי צורתו - פתח וחולם (אם נפתחים לחלום קצת). ולכן צהרים עדיין שומר על זיקה לחולם כי הוא קצת כמו חולם, ולכן גם בתשלום דגש פתח הופך לקמץ והכל מסתדר. ובעצם אני רוצה לומר שהתנ"ך מתאים רק למבטא הפרסי. וזה הזעזוע.
******************************************************
את כל הנ"ל שלחתי לידיד באישון לילה ואפלה (ואז היתה לי מנוחה), וכאור הבוקר הוא השיב לי את הקובץ המצורף "הקמץ במסורת אשכנז", שסתם כך הוא מעניין מאד ולא קראתי את כולו, אך בקשר למה שכתבתי שרק הפרסים הוגים קמץ בין פתח לחולם, מובא שם (עמ' רלג) שגם האפגנים, הבוכרים, החבאנים, בני צפון מזרח גרמניה, חלק מבני מרוקו ואנשי טבריה הוגים כך.
א. בין ארוכה לרפואה כבר כתב המלבי"ם (ירמיה לג, ו) וז"ל: ארוכה ומרפא. ארוכה על השבר מבחוץ, ומרפא לחולי פנימית (כנ"ל ל' י"ז). עכ"ל.


ב. בין 'תחלוא-חולי', 'מכאוב' ל'מכה', כתבו בסידור מתיבתא עוז והדר ש'תחלוא' הוא בתוך הגוף, 'מכאוב' הוא הגורם לכאב, ו'מכה' היא מבחוץ, וציינו להמלבי"ם הנ"ל, ושם לא נכתב כפי שכתבו הם, אדרבה, המלבי"ם (שם ל, יז) כתב שמכה היא מכה פנימית.
וב'ביאור שמות הנרדפים' להרש"א ורטהיימר (אות כ, כאב) כתב ש"כאב, הונח על היסורים הבאים על האדם מסבת חולי או מכה בגופו או באחד מאבריו, כמ"ש בהיותם כואבים (בראשית לד, מה), בעבור שמלו, ונאמר איש מכאובות וידוע חולי (ישעיה נג, ג)".

ובישעיה (נג, ג) כתב המלבי"ם: הכאב יציין הרגשת הגוף את הכאב ויבא לרוב גם על ידי הכאה מבחוץ. והחולי הוא רק על שהורסה הגויה בבריאות הפנימית. ע"כ. והיינו שהחולי הוא עצם ההרס של הגוף בפנים, והכאב הוא תחושת הגוף שיכולה לבוא גם ע"י הכאה חיצונית.

וא"כ פירוש 'כאב' הוא תחושת הכאב, אך את ההבדל בין חולי למכה לא מצאתי.



אשמח לעזרת הדווקנין.
בשורות טובות ויה"ר שלא נדע לא חולי, לא מכה ולא כאב, וישלח הקב"ה ארוכה ומרפא לשברנו. אמן.
מי שיוכל למצוא את המקור לדברי חז"ל אודה לו מאוד [לא בדקתי באוצה"ח וכדו']

ציטוט
"
ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה:


כשעלה משה לרקיע הראשון, מצא כיתות של מלאכים. פתחו לפניו ספר תורה, וקראו מעשה יום ראשון, ופסקו והתחילו לספר בשבחה של תורה.


עלה לשניה, ומצא חבילות של מלאכים, וקורין מעשה יום שני; ופסקו והתחילו לספר בשבחה של תורה ושל ישראל.


עלה לשלישי, ומצא מלאכים וגדודים קורין במעשה יום שלישי; ופסקו והתחילו לספר בשבחה של ירושלים.


עלה לרביעי, מצא אראלים קורין במעשה יום רביעי; ופסקו והתחילו לספר בשבחו של משיח.


עלה לחמישי, מצא מחנות מחנות קורין במעשה יום חמישי; ופסקו והתחילו לספר בעצבונה של גיהנם.


עלה לששי, ומצא שם מלאכים, והיו קורין במעשה יום ששי; ופסקו והתחילו לספר במעשה גן עדן, ומבקשים לפני הקדוש ברוך הוא ליתן חלקם של ישראל בגן עדן.


עלה לשביעי, ומצא אופנים ושרפים, גלגלים ומלאכי רחמים, מלאכי חסד וצדקה, ומלאכי רתת וזיע. מיד אחז בכסא הכבוד. התחילו לקרות במעשה יום שביעי: "ויכלו", ופסקו והתחילו לספר בשבחה של תשובה.


ללמדך שתשובה מגעת עד כסא הכבוד, שנאמר: "שובה ישראל עד יי אלוהיך" (הושע יד ב).

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה