שוא מרחף

  • הוסף לסימניות
  • #21
הדרך לבחון את צורת ההגייה של הקדמונים היא על פי חריזת תנועות שונות שבה השתמשו.
אכן כדבריך מקובל להוכיח מחריזת המשורר על הברתו.
אמנם לא ברור לי בכלל שהדבר מוכרח. האין אפשרות שחרזו ב'יש אם למסורת'?
השאלה גם כמה השקיעו. הקדמת הרמ"א למשל, ארוכה מאוד ומחורזת כולה, לא מסתבר כל כך שישב לבקש חרוז מדויק בכל משפט ומשפט, אם בא בקלות, בא. ואם לא, יש לסמוך על מ"ד שיש אם למסורת.

אפילו מגדולי משוררי ספרד מצאנו שלא הקפידו - כנראה במקרי לחץ - על חרוז מושלם.
השווה בפיוט מי כמוך:
לְמָחָר קְרָאָתָם לְסוֹד נִכְמָס
וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְנֶעֱלָס
וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס
הנה חרז נכמס ונעלס, ולא חשב כי בזאת יתקלס..

יפה מאוד, אבל איך זה קשור לשוא מרחף?! :unsure:
ריחף לו השוא מאשכול זה..

נראה לי שכבר כתבו כל מה שצריך, לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
ריחף לו השוא מאשכול זה..
נראה לי שכבר כתבו כל מה שצריך, לא?
עדיין אין לי מושג על שוא, האם הוא נח או נע.
יש את המילה "כָּֽל־הַמִּצְוָה" שהמילה כל עם קמץ קטן ומתג והשוא נח באות ל.
במילים "לֻֽלְאֹת", "גְּנֻֽבְתִי" שיש מתג באות עם תנועה קטנה והשוא נע.
מה הולך כאן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
יש את המילה "כָּֽל־הַמִּצְוָה" שהמילה כל עם קמץ קטן ומתג והשוא נח באות ל.
במילים "לֻֽלְאֹת", "גְּנֻֽבְתִי" שיש מתג באות עם תנועה קטנה והשוא נע.
מתג בתנועה קטנה, לרוב מניע. (וכללי המתגים באופן מדויק, קשים אצל הכל, וזוקקים דיון נפרד).
אבל בסיפור של 'כל המצוה' הרי האות ל בסוף תיבה, ולאן תנוע?
הא למה זה דומה? לשני שואים נעים, שהשני בהכרח נע, אבל כששניהם בסוף תיבה, אין לאן לנוע.
והענין הוא, שהשוא יכול להיות סיום הברה (כשהוא נח) או פתיחת הברה (כשהוא נע).
לכן בראש תיבה הוא לעולם ינוע, ובסיום התיבה הוא לעולם ינוח.

מלבד כל זאת, מתג שמגיע בתיבה מוקפת (כגון זה של כל המצוה), אינו נידון כמתג ממש, אלא כסימון מסוים (ואכמ"ל).
והא ראיה, שאינו מאריך את הקמץ להגדילו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אמנם לא ברור לי בכלל שהדבר מוכרח. האין אפשרות שחרזו ב'יש אם למסורת'?
השאלה גם כמה השקיעו. הקדמת הרמ"א למשל, ארוכה מאוד ומחורזת כולה, לא מסתבר כל כך שישב לבקש חרוז מדויק בכל משפט ומשפט, אם בא בקלות, בא. ואם לא, יש לסמוך על מ"ד שיש אם למסורת.

אפילו מגדולי משוררי ספרד מצאנו שלא הקפידו - כנראה במקרי לחץ - על חרוז מושלם.
השווה בפיוט מי כמוך:
לְמָחָר קְרָאָתָם לְסוֹד נִכְמָס
וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְנֶעֱלָס
וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס
הנה חרז נכמס ונעלס, ולא חשב כי בזאת יתקלס..
טענתך לכשעצמה נשמעת, אם כי כשיש הסבר ברור (שים לב, השאלה לא היתה באיזו הגייה הגו בקראקא, אלא האם גם בזמן הרמ"א כבר השתמשו בהגייה זו) סבירותה הנמוכה ממילא קְטֵנָה עוד יותר.
אבל הראיה שהבאת אינה ראיה כלל וכלל -
יש הבדל עצום בין חריזת הברות באותיות שונות לבין 'חריזת' אותיות בהברות שונות. הראשונה חריזה היא ונעימה לאוזן, ולעומתה חריזת אותיות כשתנועותיהן שונות אינה חריזה כלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
טענתך לכשעצמה נשמעת, אם כי כשיש הסבר ברור (שים לב, השאלה לא היתה באיזו הגייה הגו בקראקא, אלא האם גם בזמן הרמ"א כבר השתמשו בהגייה זו) סבירותה הנמוכה ממילא קְטֵנָה עוד יותר.
אבל הראיה שהבאת אינה ראיה כלל וכלל -
יש הבדל עצום בין חריזת הברות באותיות שונות לבין 'חריזת' אותיות בהברות שונות. הראשונה חריזה היא ונעימה לאוזן, ולעומתה חריזת אותיות כשתנועותיהן שונות אינה חריזה כלל.
לא התכוונתי להביא ראיה אלא שנזכרתי בדבר דומה. ואתה צודק בודאי שהחילוק ברור.

לענין הקדמת הרמ"א, כיצד נפרנס חרוזים אלו:
ועל פי שנים יקום דבר, ואביא שני עדים לראיה ומהם אדבר,
וזה הוא הדבר, כי דעתי הי' לקצר ולהבר,
מהופך בדרכי ההיפך והסתירה, שכתב הגאון הרב המורה.
והרוצה לסמוך עלי יבא ויסמוך, ואין חטא אשר יחטא כי אם על הסומך,

(לענין החרוז: ורוח אלהין קדישין בחפנו אסף, וחיבר ספר בית יוסף, - היה מקום לומר ש'אסף' האל"ף בחולם חסר. אמנם בהמשך שוב יש כיוצא בזה: כי ידוע שהרב המחבר בית יוסף, בטבעו אל הגדולים נכסף).
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
לענין הקדמת הרמ"א, כיצד נפרנס חרוזים אלו:
ועל פי שנים יקום דבר, ואביא שני עדים לראיה ומהם אדבר,
וזה הוא הדבר, כי דעתי הי' לקצר ולהבר,
מהופך בדרכי ההיפך והסתירה, שכתב הגאון הרב המורה.
והרוצה לסמוך עלי יבא ויסמוך, ואין חטא אשר יחטא כי אם על הסומך,

בסוף מילה שניהם נשמעים כמו סגול E
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
מתג בתנועה קטנה, לרוב מניע. (וכללי המתגים באופן מדויק, קשים אצל הכל, וזוקקים דיון נפרד).
אבל בסיפור של 'כל המצוה' הרי האות ל בסוף תיבה, ולאן תנוע?
הא למה זה דומה? לשני שואים נעים, שהשני בהכרח נע, אבל כששניהם בסוף תיבה, אין לאן לנוע.
והענין הוא, שהשוא יכול להיות סיום הברה (כשהוא נח) או פתיחת הברה (כשהוא נע).
לכן בראש תיבה הוא לעולם ינוע, ובסיום התיבה הוא לעולם ינוח.

מלבד כל זאת, מתג שמגיע בתיבה מוקפת (כגון זה של כל המצוה), אינו נידון כמתג ממש, אלא כסימון מסוים (ואכמ"ל).
והא ראיה, שאינו מאריך את הקמץ להגדילו.
אני רק הבאתי דוגמא.
יש עוד המון מילים שאתה כן יכול להניע את השוא ולמרות זאת השוא נח.
קח לדוגמא את המילה "הַֽלְוִיִים", שהשוא נח, מה הולך פה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אני רק הבאתי דוגמא.
יש עוד המון מילים שאתה כן יכול להניע את השוא ולמרות זאת השוא נח.
קח לדוגמא את המילה "הַֽלְוִיִים", שהשוא נח, מה הולך פה?
הבעיה היא שמתחילים מהסוף..
שוא מרחף זה סוג של המצאה של המדקדק הר"ז הענא. שנועדה ליישב את המקומות שבהם בג"ד כפ"ת אינו דגוש למרות שלפניו שוא נא (מלכי בגדי עבדי, וכדומה).

לפני כל זה צריכים ללמוד את כללי שוא נע ושוא נח, ואת השאלה על בג"ד כפ"ת להשאיר בינתיים.

מה הם כללי שוא נע ונח?
הגדרים וכללם רבי אליהו בחור, ומאז נתקבלו הדברים כמעט כמפי הגבורה.
חמשה כללים הם לשוא נע, וסימנם אבדג"ה:
א. שוא בראש מילה (כגון שלח, שמע).
ב. שוא שני מבין שני שואים (כגון תזכרו).
ג. שוא שאחרי תנועה גדולה בלתי מוטעמת (אמרו).
ד. שוא באות דגושה (אפילו דגש קל).
ה. שוא באותיות הדומות, כשהוא מופיעה על האות הראשונה מביניהן (הנני, יברכך).

הסימנים של אבגד"ה הן א (ראש) ב (שני) ג (גדולה) ד (דגש) ה (הדומות).
הכלל האחרון הוא פרי המצאתו של רבי אליהו בחור, ורבים לא הסכימו עמו.
על הראשונים אין מחלוקת.

ברוב המקרים הכללים הללו מכריעים כל ספק.
עיקר הקושי הוא בכלל השלישי: תנועה גדולה בלתי מוטעמת.
כי יש לו המשך לא כתוב: תנועה קטנה שיש בה מתג/געיא. והטעם: התנועה הקטנה שיש בה מתג, הרי היא מוארכת ודינה כדין תנועה גדולה.

אולם כיון שהדבר תלוי במתגים, ולא כל מתג מניע ומאריך, לכן יש בזה בלבול קצת, כי יש מתג שעניינו הוא העמדה קלה בלבד, כמו בתיבת 'הלויים' שציינת, וממילא נשאר דינו כתנועה קטנה שאינו מניע, ויש מתג חזק יותר.

ועתה ישאל השואל: איכה נדע את המתג אשר דברו ה' לאמר לכו והניעו האות שאחריו?
צא נא וראה בספר טעמי המקרא של הרב ברויאר, או אפילו בתנ"ך שבהוצאתו, בסוף הספר, ותמצא עשרה מיני מתגים, חמשה מהם חובה וחמשה רשות.
דרך קצרה יותר: בספר דקדוקי שי (עמ' קסח) מבוארים סוגי המתגים הקלים והמתגים הכבדים. הדברים קצת ארוכים בשביל לפורטם כאן. אולי בהמשך אם יהיה זמני בידי.

הוספה: לגבי תיבת הלויים, בדקדוקי שי (סוף עמ' קעט) מביא שבאמת יש מחלוקת אם יש שם מתג.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #29
ומה הכלל במילה הזאת:
חָֽנְנֵ֬נִי
?
כי יש מתג אבל עדיין הקמץ הוא קטן, ויש עוד מילים דומות שיש מתג למרות שהקמץ הוא קטן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
ועתה ישאל השואל: איכה נדע את המתג אשר דברו ה' לאמר לכו והניעו האות שאחריו?
צא נא וראה בספר טעמי המקרא של הרב ברויאר, או אפילו בתנ"ך שבהוצאתו, בסוף הספר, ותמצא עשרה מיני מתגים, חמשה מהם חובה וחמשה רשות.
דרך קצרה יותר: בספר דקדוקי שי (עמ' קסח) מבוארים סוגי המתגים הקלים והמתגים הכבדים. הדברים קצת ארוכים בשביל לפורטם כאן. אולי בהמשך אם יהיה זמני בידי.
אתה יכול להביא לי את הספר הזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
אתה יכול להביא לי את הספר הזה?
איזה מהם?
את הספר 'טעמי המקרא' של הרב ברויאר (הספר המושלם ללימוד טעמי המקרא, עם דוגמאות מפורטות והסברים בהירים) לצערי לא ניתן להשיג כלל, כי הפסיקו להדפיסו. וגם לא נמצא במאגר 'אוצר החכמה'. [מי שממש רוצה להשיג, יש ליד זכרון משה חנות של מישהו שמדפיס בהדפסה אישית כל ספר שרוצים, העלות של הספר הזה היתה 180 ש"ח (פי שלש מהעלות הרגילה)]. יש ספר דומה שמלמד את הטעמים (בקצרה יותר, אך בדייקנות) ונקרא 'תורת הטעמים', ניתן להשיגו בחנויות הספרים.
תנ"ך של הרב ברויאר, נדפס במהדורת מוסד הרב קוק, ונראה לי שאפשר להשיג בכל חנות. המתגים מופיעים בסוף הספר עמ' תד.

ספר דקדוקי שי הוא ספר דקדוק, לדעתי הטוב ביותר מכל ספרי הדקדוק שיצאו בדור הזה, כיון שהוא מביא לכל כלל את המקורות מספרי הראשונים והאחרונים שדברו בו.
בזמנו קניתיו בחנות ספרים רגילה. לא בדקתי מה המצב כעת, אבל מסתבר לי שיהיה אפשר להזמין בחנויות מובחרות.
המחבר הוא הרב שמואל יונתן מנדלבאום.
כעת ראיתי שהוא מדבר על 'שוא מרחף', שהוא נשוא אשכול זה, והקדיש לו סימן בביאורים (עמ' קכט).

ומה הכלל במילה הזאת:
חָֽנְנֵ֬נִי
?
כי יש מתג אבל עדיין הקמץ הוא קטן, ויש עוד מילים דומות שיש מתג למרות שהקמץ הוא קטן?
לענין שאלתך מתיבת 'חננני' יוצאת הדופן, אל תטריד את מחשבתך בזה, כי היא לא לפי הכללים, גם בלי קשר למתיגה שיש או אין בה (בתנ"ך ברויאר וסימנים אין בה מתג), כי יש שם אותיות 'הדומות' שהספרדים מניעים את השוא, וממילא אין סיבה שהקמץ של החי"ת יוקטן. ובכל זאת הוא קטן, כמו שכתבו הרד"ק והמנחת שי. והסיבה כנראה, משום שמעיקרה של תיבה זו היתה צריכה להיות 'חנני', עם דגש חזק בנו"ן, שגורם להקטנת הקמץ שלפניה, ואע"פ שכעת 'נתפרקה' הנו"ן לשתי אותיות, אין בכח שינוי זה כדי 'להגדיל' שוב את הקמץ. [כיוצא בדבר בשתי הדוגמאות שהביאו שם: 'ישדדם' 'ושדדו']. -- שאר המקרים שבהם יהיה קמץ קטן ואחריו מתג, הם בגלל שהמתג הזה 'קל', לפי הכללים שתראה בדקדוקי שי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
לענין שאלתך מתיבת 'חננני' יוצאת הדופן, אל תטריד את מחשבתך בזה, כי היא לא לפי הכללים, גם בלי קשר למתיגה שיש או אין בה (בתנ"ך ברויאר וסימנים אין בה מתג), כי יש שם אותיות 'הדומות' שהספרדים מניעים את השוא, וממילא אין סיבה שהקמץ של החי"ת יוקטן. ובכל זאת הוא קטן, כמו שכתבו הרד"ק והמנחת שי. והסיבה כנראה, משום שמעיקרה של תיבה זו היתה צריכה להיות 'חנני', עם דגש חזק בנו"ן, שגורם להקטנת הקמץ שלפניה, ואע"פ שכעת 'נתפרקה' הנו"ן לשתי אותיות, אין בכח שינוי זה כדי 'להגדיל' שוב את הקמץ. [כיוצא בדבר בשתי הדוגמאות שהביאו שם: 'ישדדם' 'ושדדו']. -- שאר המקרים שבהם יהיה קמץ קטן ואחריו מתג, הם בגלל שהמתג הזה 'קל', לפי הכללים שתראה בדקדוקי שי.
יש עוד מילים שהם קמץ קטן ואחר כך שוא נע שָׁרְרֵךְ֙
לדעתי הסיבה בגלל שהשוא לא באמת נע, אלא הוא מוכרח להיות נע, לכן כל מקום שיש אותיות הדומות השוא הוא נע למרות שהוא אחרי תנועה קטנה (הִנְנִי, הַלְלוּיָה).
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
יש עוד מילים שהם קמץ קטן ואחר כך שוא נע שָׁרְרֵךְ֙
לדעתי הסיבה בגלל שהשוא לא באמת נע, אלא הוא מוכרח להיות נע, לכן כל מקום שיש אותיות הדומות השוא הוא נע למרות שהוא אחרי תנועה קטנה (הִנְנִי, הַלְלוּיָה).
הגדרה מעניינת. אתה טוען שבכל 'הדומות' השוא 'בעצם' היה צריך להיות נח. ומשכך יש בכח 'נחותו' להקטין את הקמץ. יפה. [אלא שבדוגמת 'שררך' אין צורך להגיע לזה, והרי זה כ'חננני' שעיקרו 'חנני', כן 'שררך' עיקרו 'שרך' בהבלעת שני הראשים בראש אחד, כמו 'לא כרת שרך'].
הדוגמאות מהנני והללויה אכן נכונות לסוברים את שוא הדומות [ע"פ רבי אליהו בחור].
באמת יתכן שבכלל הדומות, גם הסוברים אותו יסברו שאין בכחו להיות מוגדר 'נע' לגבי כללי קמץ קטן. עלי לבדוק זאת עוד. אבל ההבחנה נראית יפה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
הגדרה מעניינת. אתה טוען שבכל 'הדומות' השוא 'בעצם' היה צריך להיות נח. ומשכך יש בכח 'נחותו' להקטין את הקמץ. יפה. [אלא שבדוגמת 'שררך' אין צורך להגיע לזה, והרי זה כ'חננני' שעיקרו 'חנני', כן 'שררך' עיקרו 'שרך' בהבלעת שני הראשים בראש אחד, כמו 'לא כרת שרך'].
הדוגמאות מהנני והללויה אכן נכונות לסוברים את שוא הדומות [ע"פ רבי אליהו בחור].
באמת יתכן שבכלל הדומות, גם הסוברים אותו יסברו שאין בכחו להיות מוגדר 'נע' לגבי כללי קמץ קטן. עלי לבדוק זאת עוד. אבל ההבחנה נראית יפה.
זה גם נקודת המחלוקת בין הסוברים שהוא נע או נח, כי באמת הוא אמור להיות נח, אלא שמפאת אי יכולת ההגיה שלו כנח קבעוהו להיות נע, (כמו לצערנו מה שקורה עם המילה שתים, שאף אחד לא אומר את האות ש עם שוא נע...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
זה גם נקודת המחלוקת בין הסוברים שהוא נע או נח, כי באמת הוא אמור להיות נח, אלא שמפאת אי יכולת ההגיה שלו כנח קבעוהו להיות נע, (כמו לצערנו מה שקורה עם המילה שתים, שאף אחד לא אומר את האות ש עם שוא נע...)
האמת שרוב ככל כללי הדקדוק הם מהטעם הזה, של הגיה לא נוחה. צא ולמד משוא בראש מילה. לנו קצת קשה לקבל את זה כי אנו מורגלים בדיבור שוטף שלא היה מצוי בדורות הקדומים, כמו למשל תיבת 'שטראוס' שאנו הוגים אותה במהירות בלי שום בעיה, בשני שואים נחים בתחילתה. והרי אלו שתי עבירות דקדוקיות מהשורה הראשונה..
הבולט ביותר הוא כשהתיבה מתחילה באותיות השיניים, ובפרט באותיות ש"ס, שמאוד קל לנו לבטאן בשוא נח. [לא תמצא מי שיטעה באות למ"ד בראש תיבה..]

לגבי המילה 'שתים', בכל מקרה יש בה משהו זר, שהרי אחרי השי"ן יש תי"ו דגושה (חוץ משמשון: 'משתי עיני מפלשתים'), והמדקדקים טוענים שהיא אכן 'זרה'. (מלבד הרד"ק שמחדש שיש שם 'אל"ף גנובה'. ועיקר קריאתה 'אשתים').
אבל אכן צריכים להגותה כדבריך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
לגבי כלל הדומות:

לכולי עלמא השוא במילה הַלְלוּהוּ - נע, כי בצורת המקור הוא תנועה (הַלֵּל) והיה ראוי לבוא דגש בל', אך היא קופחה כי שייכת לעדת ל"י נק"ם. ודאי שאם באה לפני הדומות האלה תנועה גדולה - גם אז לכו"ע השוא נע, כמו 'ויכוננך' בפרשה, לא על זה נחלקו ב"ש וב"ה. ועל מה נחלקו?
התומכים בַּכלל חידשו שגם במקום שצורת המקור אינה תנועה, או אם היו שם אותיות שונות השוא ודאי לא היה נע, כגון יברכך, וללוי, חננני, שררך - כיון שקשה להגות כך השוא מקבל רשיון ומתחיל לנוע. זה מה שהבנתי מחבר, לא קראתי את זה מפורשות. והמתנגדים אומרים לא! קשה יש רק בלחם, וגם אותו בסוף זורקים לפח, ואומרים את השוא כאשר הוא - נח או מרחף כנח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
לגבי כלל הדומות:

לכולי עלמא השוא במילה הַלְלוּהוּ - נע, כי בצורת המקור הוא תנועה (הַלֵּל) והיה ראוי לבוא דגש בל', אך היא קופחה כי שייכת לעדת ל"י נק"ם. ודאי שאם באה לפני הדומות האלה תנועה גדולה - גם אז לכו"ע השוא נע, כמו 'ויכוננך' בפרשה, לא על זה נחלקו ב"ש וב"ה. ועל מה נחלקו?
התומכים בַּכלל חידשו שגם במקום שצורת המקור אינה תנועה, או אם היו שם אותיות שונות השוא ודאי לא היה נע, כגון יברכך, וללוי, חננני, שררך - כיון שקשה להגות כך השוא מקבל רשיון ומתחיל לנוע. זה מה שהבנתי מחבר, לא קראתי את זה מפורשות. והמתנגדים אומרים לא! קשה יש רק בלחם, וגם אותו בסוף זורקים לפח, ואומרים את השוא כאשר הוא - נח או מרחף כנח.
ומה תגיד במילה הִנְנִי שלפי המקור זה תנועה ויש שמניחים את השוא שם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
לכולי עלמא השוא במילה הַלְלוּהוּ - נע, כי בצורת המקור הוא תנועה (הַלֵּל) והיה ראוי לבוא דגש בל', אך היא קופחה כי שייכת לעדת ל"י נק"ם. ודאי שאם באה לפני הדומות האלה תנועה גדולה - גם אז לכו"ע השוא נע, כמו 'ויכוננך' בפרשה, לא על זה נחלקו ב"ש וב"ה. ועל מה נחלקו?
צריך מקור לחידוש הזה. כי בתיבת 'הללוהו' ו'הללויה' יש מתג (או הטעמה משנית שדינה כמתג), ואין צורך לחידוש של חסרון הדגש. וגם מה נעשה בתיבות 'חללי' ו'הררי' שבהם נחלקו אף שבמקור הם תנועה (אולי כוונתך שדוקא הדגש מכריע).
וכשיש תנועה גדולה, בודאי לא חלק בזה אדם מעולם. כי תנועה גדולה גדול כוחה להניע ואינה זקוקה לכלל אחר עמה.
והכלל נשאר באופן שהוא עומד לעצמו. כלומר כשאין שום סיבה להניע מלבד היות האותיות דומות.

(לא מצאתי את החילוק הנ"ל בספר דקדוקי שי.
מצד שני, כל עיקרו של הכלל הזה הוא חידוש מתורת ר' אליהו בחור והבאים אחריו, ולא נודע לקדמונים, וקשה לקבוע בו מסמרות כל כך).
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
צריך מקור לחידוש הזה. כי בתיבת 'הללוהו' ו'הללויה' יש מתג (או הטעמה משנית שדינה כמתג), ואין צורך לחידוש של חסרון הדגש.
ומדוע אם כן אין דגש?
אף שבמקור הם תנועה
לא כתבתי שבמקום שהיתה תנועה הם תמיד מסכימים.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה