הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
בימים האחרונים התפתח פה דיון על איך מצליחים להשתחל פנימה - וכותבים לעיתונות הנחשבת.
התחלתי לכתוב תשובה, איכשהו העניינים יצאו מפרופורציה וזה התארך נורא.
אז איך מכניסים רגל לעיתונות?
מצטערת לאכזב: אף פעם לא ניסיתי.
ועל כן, כל מה שייכתב כאן הוא לא יותר מניסיון לזקק מחשבות ותובנות שעלו לי.
(זה מרגיש כמו דיבורים באוויר? גם לי. לא נורא
)
אבל, קל להקביל בין להכניס רגל לעיתונות, לבין להכניס מוצר חדש לשוק.
ומשפט המפתח במשחק: אסור להידחף בכח.
להלן החוקים הידועים לי:
חוק מספר 1: תתייאשו. עכשיו.
עצה גרועה, אני יודעת. אבל חיונית.
הייאוש הוא השלב הראשון במסלול הזה. אין דרך לעקוף אותו.
דמיינו טור אינסופי של חובבי כתיבה שחולמים כבר שנים לכתוב בעיתון.
עכשיו דמיינו את עורכת העיתון המותשת שמתמודדת יומיום עם הצפה של פניות
מכותבים אנונימיים שמתדפקים על התיבה שלה שוב ושוב.
מה הסיכוי שהמייל שלכם יגרום לה לעצור?
נמוך. מאוד נמוך.
אז כן, תתייאשו. עכשיו אפשר להתחיל.
חוק מספר 2: עם יד על הלב, הכתיבה שלכם מספיק טובה?
(האמת? זה היה אמור להיות החוק הראשון, אבל בלי ייאוש קטן קודם אי אפשר להבין כמה זה חשוב)
אם אתם רוצים לכתוב בעיתון- תכתבו טוב.
כתיבה מרתקת שמביאה קול אישי, נקודת מבט שלא נכתבה עדיין.
זאת לא יכולה להיות כתיבה חובבנית, או בשיטת ה-סמוך על כישרון. זאת צריכה להיות כתיבה מלוטשת. חכמה.
איך תדעו אם אתם שם? פשוט: תבדקו את עצמכם.
אתם בפרוג, אז כבר קל לכם -
לייקים זה כלי המדידה הראשון, הפשוט והמעצבן לדעת האם הכתיבה שלכם עובדת.
ברשת חברתית אין רחמים. אם הועלה פוסט לא מוצלח, לא יווצר עניין סביב התוכן.
זה כמובן לא נורא אם השיתוף הוא לחוויה, זה כן בעייתי אם רוצים להתקדם לכתיבה בעיתון.
לא עובד? תלמדו. תשדרגו. תקראו הרבה. תכתבו הרבה. תחפשו דרכים איך לשפר את הכתיבה שלכם.
חוק מספר 3: קורות החיים שלכם משכנעים?
אם שלחתם קורות חיים מתישהו, אתם בטח זוכרים את סוגיית הניסיון התעסוקתי.
זאת פסקה חשובה ומשפיעה. כל מילה בה מקבלת משקל מיוחד. כל עבודת עבר מתועדת בקפידה.
אני חושבת ששליחת טקסט לעורכת בלי היסטוריה של פרסומים קודמים-
זה כמו לשלוח קורות חיים בלי ניסיון תעסוקתי. נחמד, אבל לא משכנע.
אממה?
אין לכם היסטוריה של פרסומים קודמים, כי לא פרסמתם אף פעם טור בבתוך המשפחה,
כי אין לכם נסיון תעסוקתי, כי לא פרסמתם, כי אין לכם -
והנה נתקלנו בפרדוקס הביצה והתרנגולת, רק שהפעם, הפתרון פשוט מתמיד:
לפני שאתם רצים לכתוב בעיתון נחשב, תתחילו לפרסם את החומרים שלכם במקומות יותר זמינים.
חפשו אתרי תוכן חרדיים (כמו: הפסקת קפה, שבי רגע, בין הזמנים) יש הרבה!
אלו אתרי תוכן שצריכים להעלות חומרים באופן יומיומי או שבועי.
הם רעבים לחומר איכותי, ואתם רעבים לחשיפה. זאת יכולה עסקה מצוינת!
ומנסיון אישי - קל להיכנס שם לעניינים.
זה אולי בחינם, וזה קצת קצת פוגע באגו שלנו ככותבים, אבל זאת אחלה דרך להתחיל.
בהמשך, כשתשלחו מייל לעורכת עם כמה לינקים לטורים שלכם שפורסמו וקיבלו תגובות,
אתם כבר לא תהיו סתם כותבים אנונימיים מהשורה.
יש לכם נסיון מהשטח וצברתם קוראים אוהדים. אתם תעניינו את העורכת המותשת בהרבה.
חוק מספר 4: תכירו אנשי מפתח. אמיתיים.
דמיינו לעצמכם את מיה קינן שולחת מייל לעורכת של לבית:
תקשיבי, יש לי תלמידה מוכשרת במיוחד וכדאי שתקראי אותה”.
פנטסטי, נכון?
אתם בטח אומרים: היא מדומיינת. לגמרי דיבורים באוויר.
איפה אמצא דמות מפתח מוערכת שתמליץ על הכתיבה שלי, ולמה שתמליץ, למען ה'.
היא ספציפית לא תמליץ ככל הנראה, אבל עולם הכתיבה מתנהל כמו קהילה, וזה עובד ככה: קשרים, המלצות, היכרות, אמון.
אז איך מגיעים למיה קינן, שאלתם?
לא בנודניקיות חלילה, אלא דרך מקומות לגיטימיים למפגש, כמו:
קורס כתיבה, פורום, קבוצה סגורה, או סדנא מקצועית של הסופרת.
כן, זה עולה כסף. וכן, זה כנראה יהיה שווה כל שקל.
כי מעבר לשיפור המסתמן שתחוו בכתיבה, תכניסו את עצמכם למעגל הנכון.
אני יודעת שזה ישמע קצת מיסטי, אבל אפשר להאמין למשפט הבא:
אם שפרה'לה מכירה את מיה קינן, שמכירה את כל עורכות העיתונים החרדיים,
בעצם רק אישה אחת- מיה- מפרידה בין שפרה'לה לבין העורכות הנכספות.
איך תכלס' יקרה החיבור הזה? לא יודעת. אבל התקדמתם קצת.
אתם תבחרו איך לקחת את זה מכאן והלאה.
טיפהל'ה לדחוף, עוד קצת להתחנף, להעיז לבקש טובה. הכל יותר קל כשיש היכרות אישית והערכה.
ומילה לסיום:
סליחה שביאסתי, ומקווה לראות אתכם בעיתון בעתיד הרחוק.
ועד אז - יש לכולנו דרך לעשות. שיהיה בהצלחה!
יש לכם חוקים נוספים שיכולים לעזור? תעלו. אשמח לקרוא.
התחלתי לכתוב תשובה, איכשהו העניינים יצאו מפרופורציה וזה התארך נורא.
אז איך מכניסים רגל לעיתונות?
מצטערת לאכזב: אף פעם לא ניסיתי.
ועל כן, כל מה שייכתב כאן הוא לא יותר מניסיון לזקק מחשבות ותובנות שעלו לי.
(זה מרגיש כמו דיבורים באוויר? גם לי. לא נורא
)אבל, קל להקביל בין להכניס רגל לעיתונות, לבין להכניס מוצר חדש לשוק.
ומשפט המפתח במשחק: אסור להידחף בכח.
להלן החוקים הידועים לי:
חוק מספר 1: תתייאשו. עכשיו.
עצה גרועה, אני יודעת. אבל חיונית.
הייאוש הוא השלב הראשון במסלול הזה. אין דרך לעקוף אותו.
דמיינו טור אינסופי של חובבי כתיבה שחולמים כבר שנים לכתוב בעיתון.
עכשיו דמיינו את עורכת העיתון המותשת שמתמודדת יומיום עם הצפה של פניות
מכותבים אנונימיים שמתדפקים על התיבה שלה שוב ושוב.
מה הסיכוי שהמייל שלכם יגרום לה לעצור?
נמוך. מאוד נמוך.
אז כן, תתייאשו. עכשיו אפשר להתחיל.
חוק מספר 2: עם יד על הלב, הכתיבה שלכם מספיק טובה?
(האמת? זה היה אמור להיות החוק הראשון, אבל בלי ייאוש קטן קודם אי אפשר להבין כמה זה חשוב)
אם אתם רוצים לכתוב בעיתון- תכתבו טוב.
כתיבה מרתקת שמביאה קול אישי, נקודת מבט שלא נכתבה עדיין.
זאת לא יכולה להיות כתיבה חובבנית, או בשיטת ה-סמוך על כישרון. זאת צריכה להיות כתיבה מלוטשת. חכמה.
איך תדעו אם אתם שם? פשוט: תבדקו את עצמכם.
אתם בפרוג, אז כבר קל לכם -
לייקים זה כלי המדידה הראשון, הפשוט והמעצבן לדעת האם הכתיבה שלכם עובדת.
ברשת חברתית אין רחמים. אם הועלה פוסט לא מוצלח, לא יווצר עניין סביב התוכן.
זה כמובן לא נורא אם השיתוף הוא לחוויה, זה כן בעייתי אם רוצים להתקדם לכתיבה בעיתון.
לא עובד? תלמדו. תשדרגו. תקראו הרבה. תכתבו הרבה. תחפשו דרכים איך לשפר את הכתיבה שלכם.
חוק מספר 3: קורות החיים שלכם משכנעים?
אם שלחתם קורות חיים מתישהו, אתם בטח זוכרים את סוגיית הניסיון התעסוקתי.
זאת פסקה חשובה ומשפיעה. כל מילה בה מקבלת משקל מיוחד. כל עבודת עבר מתועדת בקפידה.
אני חושבת ששליחת טקסט לעורכת בלי היסטוריה של פרסומים קודמים-
זה כמו לשלוח קורות חיים בלי ניסיון תעסוקתי. נחמד, אבל לא משכנע.
אממה?
אין לכם היסטוריה של פרסומים קודמים, כי לא פרסמתם אף פעם טור בבתוך המשפחה,
כי אין לכם נסיון תעסוקתי, כי לא פרסמתם, כי אין לכם -
והנה נתקלנו בפרדוקס הביצה והתרנגולת, רק שהפעם, הפתרון פשוט מתמיד:
לפני שאתם רצים לכתוב בעיתון נחשב, תתחילו לפרסם את החומרים שלכם במקומות יותר זמינים.
חפשו אתרי תוכן חרדיים (כמו: הפסקת קפה, שבי רגע, בין הזמנים) יש הרבה!
אלו אתרי תוכן שצריכים להעלות חומרים באופן יומיומי או שבועי.
הם רעבים לחומר איכותי, ואתם רעבים לחשיפה. זאת יכולה עסקה מצוינת!
ומנסיון אישי - קל להיכנס שם לעניינים.
זה אולי בחינם, וזה קצת קצת פוגע באגו שלנו ככותבים, אבל זאת אחלה דרך להתחיל.
בהמשך, כשתשלחו מייל לעורכת עם כמה לינקים לטורים שלכם שפורסמו וקיבלו תגובות,
אתם כבר לא תהיו סתם כותבים אנונימיים מהשורה.
יש לכם נסיון מהשטח וצברתם קוראים אוהדים. אתם תעניינו את העורכת המותשת בהרבה.
חוק מספר 4: תכירו אנשי מפתח. אמיתיים.
דמיינו לעצמכם את מיה קינן שולחת מייל לעורכת של לבית:
תקשיבי, יש לי תלמידה מוכשרת במיוחד וכדאי שתקראי אותה”.
פנטסטי, נכון?
אתם בטח אומרים: היא מדומיינת. לגמרי דיבורים באוויר.
איפה אמצא דמות מפתח מוערכת שתמליץ על הכתיבה שלי, ולמה שתמליץ, למען ה'.
היא ספציפית לא תמליץ ככל הנראה, אבל עולם הכתיבה מתנהל כמו קהילה, וזה עובד ככה: קשרים, המלצות, היכרות, אמון.
אז איך מגיעים למיה קינן, שאלתם?
לא בנודניקיות חלילה, אלא דרך מקומות לגיטימיים למפגש, כמו:
קורס כתיבה, פורום, קבוצה סגורה, או סדנא מקצועית של הסופרת.
כן, זה עולה כסף. וכן, זה כנראה יהיה שווה כל שקל.
כי מעבר לשיפור המסתמן שתחוו בכתיבה, תכניסו את עצמכם למעגל הנכון.
אני יודעת שזה ישמע קצת מיסטי, אבל אפשר להאמין למשפט הבא:
אם שפרה'לה מכירה את מיה קינן, שמכירה את כל עורכות העיתונים החרדיים,
בעצם רק אישה אחת- מיה- מפרידה בין שפרה'לה לבין העורכות הנכספות.
איך תכלס' יקרה החיבור הזה? לא יודעת. אבל התקדמתם קצת.
אתם תבחרו איך לקחת את זה מכאן והלאה.
טיפהל'ה לדחוף, עוד קצת להתחנף, להעיז לבקש טובה. הכל יותר קל כשיש היכרות אישית והערכה.
ומילה לסיום:
סליחה שביאסתי, ומקווה לראות אתכם בעיתון בעתיד הרחוק.
ועד אז - יש לכולנו דרך לעשות. שיהיה בהצלחה!
יש לכם חוקים נוספים שיכולים לעזור? תעלו. אשמח לקרוא.
36 תגובות
להחזיק ספר אמיתי שלכם ביד, זה חלום של משהו כמו 81.674% מחברי הקהילה כאן.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).
לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.
לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים. לכן יש שם ערך על מיה קינן ויונה ספיר, אבל לא עליכם. כלומר, עדיין לא.)
ולחלק, חלום שהתגשם.
@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @א. פרי @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)
דבר ראשון, מזל טוב.
כולנו שמחים בשמחתכן, מאושרים ומפרגנים, וגם מרגישים חלק (תודו שעזרנו)
דבר שני,
אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)
מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).
לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.
לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים. לכן יש שם ערך על מיה קינן ויונה ספיר, אבל לא עליכם. כלומר, עדיין לא.)
ולחלק, חלום שהתגשם.
@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @א. פרי @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)
דבר ראשון, מזל טוב.
כולנו שמחים בשמחתכן, מאושרים ומפרגנים, וגם מרגישים חלק (תודו שעזרנו)
דבר שני,
אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)
מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.
34 תגובות
12 תגובות
13 תגובות
חלפו כבר כמה וכמה חודשים בהם דחיתי שוב ושוב את קיומה של ההבטחה שנתתי כאן לפרט קצת על תהליך הוצאת ספר ועל תובנות שליקטתי לאורך הדרך.
אבל הנה לכבוד חנוכה – החג הלא רשמי של מבצעי הספרים והמבצע של הספר "יחידאי" ב"אור החיים" בשלה העת ונחה עלי הרוח סוף סוף, לממש את מה שהבטחתי..
ראשית כל חשוב לי לומר שחלק גדול, אולי רובו, של החומר שנצטבר במוחי הוא מחיטוט מעמיק בפורום הזה. מפוזרים בו באמת אוצר עצום של ידע. אני לא זוכר את מקורו של כל דבר, כך שאם אתם מזהים משהו משלכם אז כנראה שזה באמת ממכם, והקרדיט לא הושמט במתכוון.
עוד הדגשה חשובה, אני אכתוב כאן על ספרי פרוזה, קרי ספרי מתח ודרמה. אין לי מושג וידע בכלל על נורמות בספרי קודש, סיפורים קצרים, ספרי עיון, ילדים, שירה או כל דבר אחר.
ודבר אחרון - המחירים שכתבתי הם על פי התרשמותי וניסיוני. בהחלט יתכנו שינוים ואפילו גדולים בין מה שכתבתי לבין המציאות (בכל זאת המיתון בעקבות המלחמה, הטילים מידידינו ה"חותים" ובעיקר הקריסה של השלטון הסורי, ייקרו כמו כל דבר במשק את מחירי חומרי הגלם של מערך העימוד, ההגהה, והעיצוב. שלא לדבר על שינוע של גלילי הנייר אל בתי הדפוס. כידוע הנהגים כולם במילואים)
ונתחיל...
אז ראשית כל צריך שיהיה בידכם כתב יד.
בעידן הנוכחי הכוונה כמובן לטקסט מוקלד שלם של הספר בגרסתו הראשונית.
הספר, אותו הגיתם בלילה אל מול לבנה מלאה ובוהק כוכבים, ומאז טרחתם והקלדתם ומחקתם ושוב כתבתם וטפטפתם את תמצית נשמתכם בלילות ארוכים וקרים נטולי ירח.
על כמה מילים מדובר בשביל לזכות בתואר "ספר"? תלוי את מי שואלים.
בעולם העריכה אין קצבה למילים, העיקר שכל מילה מוצדקת ונחוצה לעלילה. כי בעיני העורך הספר צריך להיות מושלם בכתיבתו.
אבל בעולם המולי"ם ההסתכלות היא שונה לחלוטין. שם הכסף מדבר, ואותם מעניין מה יגרום ללקוח פוטנציאלי להרים, לדפדף ולרכוש את הספר שלכם. והקונים... מה לעשות... מתעניינים (גם) במספר העמודים של הספר המדובר.
לא פחות מחמש מאות, ותודה ששאלתם.
ואם כבר התעניינתם, אז מדובר בכמאה אלף מילים. 230 מילים לעמוד כפול 440 עמודים (היי, דיברת על 500 ! אני זוכר, אבל תנו קצת כבוד לדפי השער והקרדיטים, חצאי עמודים שבתחילת וסוף פרק, תודות, ועוד כמה כאלה.
ומה אם יצא לי רק שמונים אלף? בואו לא נתקע בזוטות. קצת משחק בעימוד, שינוי גודל הספר (ידעתם שישנם כמה גדלים?) והנה הספר כבש את יעד החמש מאות הנחשק.
ואם יצא לי רק שישים אלף? כנראה שסגרתם קצוות מוקדם מידי ועליכם להרחיב את העלילה ולהוסיף עומקים ורבדים נוספים. או לעבור לכתיבת סיפורים קצרים.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך - אם אתם לא מהסגנון ששופך מילים מיותרות בכל סצנה, בעריכה יתווספו בדרך כלל עוד אלפים רבים של מילים.
בעיקרון פה כבר אפשר לדבר על אבן הנגף בדרכם של ספרים וסופרים רבים וטובים - הוצאות לאור, אבל אולי נשאיר את זה לסוף.
אז בואו נדבר על עריכה.
ישנם שני סוגים עיקריים וכל אחד נוגע בתחום אחר. (ישנו גם ליווי של עורך לאורך כתיבת כתב היד, אבל הוא יקר בהרבה ואני לא באמת יודע עליו, מעבר לכך שהוא קיים).
העריכה היקרה יותר היא העריכה הספרותית.
בעריכה הזו העורך יכנס אתכם לעובי העלילה, ינתח כל קטע האם הוא נצרך ונכון לעלילה, האם הדמויות יושבות היטב. עורך איכותי גם יצביע על סתירות לוגיות וחורים בעלילה.
מחיר – 8000 ₪ ומעלה.
נחיצות – לא מוכרחים. לעיתים קבוצת קוראים (קוראי בטא בלעז. אפשר להסתפק גם בבני משפחה שמורעלים על קריאה) יספקו את השאלות לא פחות טוב. שבו ולושו את כתב היד שוב ושוב, פתרו את הבעיות עליהם הצביעו הקוראים. כשתהיו סגורים על עצמכם שזהו זה, זה הספר ויותר אתם לא נוגעים בו, תעברו עליו עוד פעם, ועוד פעם אחת, ואולי עוד אחת ותעבירו בתחושת בחילה עמוקה לעריכה הלשונית.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך: אם החלטתם להשקיע בעריכה מקצועית, נהלו שיחה מעמיקה עם עורכים אפשריים, בקשו שמות של ספרים קודמים שערכו, נסו לברר אצל הסופרים על העבודה איתם וודאו שהם מחבבים ומתחברים לסוגת הספר, והכי חשוב – שיש לכם כימייה ונעים לכם לנהל תקשורת, אתם עומדים לעבוד יחד תקופה ממושכת וכדי שהספר שלכם יהיה מושלם כדאי שתעבדו טוב יחד.
אצלנו ב"יחידאי" – כמות השאלות והדיוקים שאספנו ממכם כאן בפורום, ומבני משפחה שקראו את הטיוטה הראשונית, הזניקו את הספר המון! בתוספת לעריכה.
ונעבור לעריכה הבסיסית ומחויבת המציאות, העריכה הלשונית.
כי אתם אומנם סופרים מחוננים בעלי שאר רוח, אבל דקדוק לשוני וניסוח מדויק של כל משפט זה לא בהכרח כוס התה שלכם (לימונית לואיזה עם קמצוץ זעתר ,הקומקום על השיש החלבי, ממש תודה, ותכינו גם לכם).
כולנו מכירים את הסופרים שחיפפו בעריכה הזו והמקום העגמומי שמבלים בו הספרים שלהם מהבוקר שלמחרת הקניה ועד ימינו אנו.
מחיר – 2000 ₪ ומעלה.
נחיצות – חובה.
אצלנו ב"יחידאי" – העריכה הלשונית בוצעה אצל אותה עורכת מעולה @ליאורהA במקביל לעריכה הספרותית. אבל זה ממש לא חובה, כדאי לברר אצל העורכים עצמם מה נכון יותר.
סיימתם עם העריכה הלשונית, מזל טוב. הגיע הזמן לעמד.
אבל רק רגע – לפני העימוד חשוב לעבור על הספר ביסודיות ולהגיה כל טעות הקלדה. תמיד ישנם כאלו, ומומלץ לתת למישהו מקצועי שיעשה את זה כמו שצריך.
עלות – חינם בעצמכם / 500 -1000 ₪.למגיה מקצועי.
נחיצות – חובה.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך – תשאירו בדד ליין כמה ימים, תדפיסו כמה עותקים של הספר במדפסת ביתית וחלקו בין בני משפחה. תמיד ישנן שגיאות כתיב, כן, גם אחרי הגהה.
עימוד זה בחירה של גופן נכון לספר (בספרי מתח יש כמה קלאסיים) המעמד ייתן לכם לטעום מן העמודים הראשונים דוגמא או שתיים, וגם לשמות פרקים וכו'.
מחיר – השוק פרוץ לחלוטין. יש מעמדים מקצועיים וותיקים שלוקחים כמה שקלים בודדים לעמוד וישנם חסרי וותק וניסיון שדורשים פי 5 (!) מהם. אז כמו בכל הזמנת איש מקצוע, תעשו השוואת מחירים יסודית!! אלא אם כן החבר הכי טוב שלכם שלכם הוא אילון מאסק.
נחיצות – חובה. נסו להדפיס טקסט לא מעומד באופן מקצועי, העיניים שלכם ייראו עם דלקת חריפה אחרי ארבע דקות, והפיהוקים יחרידו את השכנים.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך – בצעו את העימוד אחרי ההגהה הסופית. כל שינוי עשוי לעלות את המחיר, וגם אם המעמד ממש נחמד לא נעים להטריח אותו מידי הרבה...
אצלנו ב"יחידאי" – העימוד על ידי @BRIZA היה הוגן, מהיר, סבלן ומקצועי, אבל לא אצל כולם זה כך. קחו לכם זמן לעשות אותו בנחת. ועשו עוד הגהה אחת קטנה בסוף. מדהים כמה שגיאות משתרבבות לכל ספר שהוא.
ועכשיו לעיצוב כריכה.
גם פה יש עולם שלם של מחשבה המכוונת בעיקר לעין של לקוח פוטנציאלי בחנות, כי כידוע הרמת הספר הוא הצעד הראשון לרכישה, וזה לא יקרה בלי שהספר יצוד את עינו. ומה יצוד אותה אם לא הכריכה המרמזת לו שבספר הזה טמון הכלב/ הגופה/השידוך/ הפנטזיה ה...
מחיר – אני לא יודע בוודאות אבל נדמה לי ש בערך 1500 ₪ ומעלה. הטרנד הנפוץ אצל סופרות מוכרות הוא פנייה לרכזות מגמות גרפיקה בסמינרים שמציעות את הספר לתלמידות המגמה כפרויקט השנה שלהם, הסופרת בוחרת מבין כמה סקיצות שהגישו את הסקיצה שדיברה אליה והתלמידה הנבחרת מלטשת בהכוונת המורה המנוסה עד לכריכה המושלמת.
הסופרת קיבלה עיצוב מקצועי בתמורה לכמה ספרים חינם לכשיצא הספר לאור. התלמידה הרוויחה ציון גבוה במסלול + ניסיון ופרסום בקרדיטים שבשער הספר.
נחיצות – חובה.
הטיפ שאספתי באמצע הדרך – אין יותר דבר כזה שנקרא "עותק שמש"!! בית הדפוס מקבל את החומר המעומד +הכריכה והספר מודפס בבת אחת במאות עותקים.
אצלנו ב"יחידאי" – המעצבת בכשרון רב ( @אוריה ; ) ) הייתה צריכה בלחץ של זמן, להדפיס בבית דפוס פרטי עותק של הכריכה ולדייק את הגוונים שוב ושוב, עד שהם יצאו לשביעות רצונה. גם כאן קחו לכם זמן לעשות את זה בנחת. אחרי הכול לא כל יום מוציאים ספר...
אז זהו הספר מוכן לרדת לדפוס.
רק נשאר מי שישווק אותו ויעמוד מאחוריו.
ישנם כמה סוגים של הוצאות לאור.
כלל יסוד בתחום – הוצאה לאור הוא עסק לכל דבר וענין, וכפי שהתבטא אחד מגדולי המולי"ם בשיחה עם אשתי "כמו בכל עסק, הדבר היחיד שמשנה זה מה יכניס יותר כסף לקופה.
היותר מוכר ונחשק הוא ההוצאה לאור של רשתות חנויות הספרים. היותר מוכרות בציבור שלנו הם "אור החיים" ו "יפה נוף". (למען האמת "יפה נוף" פחות מחבבים סופרים עם ספר ביכורים לעומת "אור החיים" שדווקא כן.) הם מכירים היטב את השוק ושולטים בנתח גדול במכירות.
השלב הראשון זה לפנות אליהם, די קשה לקבל מהם תשובה חיובית. אם הם הסכימו, תחתמו איתם מהר על חוזה בלי לחפור יותר מידי באותיות הקטנות. הם עובדים בדרך כלל על פי הכלל שהוצאות העריכה וההדפסה על הסופר והשיווק והפרסום עליהם. עוגת הרווחים מתחלקת בין הסופר להוצאה על פי אחוזי רווח שנחתמו בחוזה.
טיפ שאספתי באמצע הדרך – שבו רגע ותגדירו עם עצמכם במשפט, מהי הבשורה של הספר לעולם. עכשיו נסחו את זה בשפה של מכירות ותשלחו את זה בשורת הנושא במייל. המולי"ם מקבלים פניות עם עשרות רבות של "כתבי יד" בשנה, חפשו את הדרך לבלוט.
אצלנו ב"יחידאי" – כך עשינו בפניה ל"אור החיים" ונענינו מיד (הוא אמנם יצא במסגרת פרויקט ה"וירטואוזיות" – סופרי דור העתיד של השנה שעברה, אבל זה כבר סיפור אחר).
ישנם גם הוצאות בתשלום כמו "קולמוס" ו"טקסט רץ" ועוד רבים, הם בעיקרון מקבלים כל ספר שתואם את רוח ההו"ל מהסיבה הפשוטה שהם מקבלים מראש סכום קצוב וללא שום קשר למכירות. בין אם הספר מכר עותק וחצי ובין אם מכר עשר מהדורות.
גם כאן העלויות כולם יוצאים מכיסו של הסופר.
ישנה אופציה שלישית והיא פתיחת הוצאה לאור פרטית. אבל זוהי אופציה שקיימת יותר אצל סופרים ותיקים שמכירים את עולם הספרים והשיווק היטב והחנויות ירדפו אחריהם כמו מ. קינן למשל שמשווקת את ספריה תחת הו"ל פרטית בשם "עלים".
וישנה גם אופציה רביעית והיא מכירה של זכויות הספר תמורת סכום מסוים להוצאה לאור. לא מומלץ וגם לא מכיר מספיק, וכפי שכתב מישהו "אם הציעו לכם על זה כסף, כנראה שזה שווה יותר".
אז כמה יעלה לנו התענוג – הדפסה זה הכסף הגדול. עלות הדפסה של מהדורה – 1000 עותקים בין 12 ל 18 ₪ לספר, תלוי במספר עמודים ועובי הנייר (כן, ישנם עוביים שונים בבית הדפוס, בהתאם לצורך של הספר להיות עם מספיק נוכחות על המדף...).
אם מכרתם 600 – 700 ספרים כיסיתם את העלויות, מכאן ואילך הספר מתחיל להניב הכנסה שקטה ונאה.
לסיום, בואו נדבר על לוחות זמנים – העונות שבהם הספר משווק ונמכר הם פורים עד פסח ואמצע אלול עד סוכות.
בכסלו ישנם מכירות במחירי מבצע וכך גם בחודש הספר. (בדר"כ באזור תמוז). בשאר הזמן הספר נמכר בטפטופים עדינים.
אז אם אתם מעוניינים להוציא ספר לפסח, בנחת וכמו שצריך, כדאי מאוד שכתב היד יהיה כבר גמור בסוכות.
עריכה ספרותית ולשונית - רגועה לוקחת שלושה חודשים לפחות.
עימוד – שבועיים לפחות. בנחת אולי אפילו יותר
הגהה - כמה ימים – שבוע וחצי.
עיצוב כריכה – במקביל לעריכה + שבועיים לפחות בסוף.
ירידה לדפוס ועד לחנויות - שבועיים.
סך הכל חמשה חודשים – בנחת, שלושה חודשים – עם הלשון בחוץ.
טיפ שאספתי באמצע הדרך – תעשו את זה בנחת. אם לא הספקתם לעונה הזו, חכו חצי שנה ותוציאו את הספר שלכם בלי עיגולי פינות ותחושת החמצה.
אצלנו ב"יחידאי" – ה"דד ליין" לא היה לטובתנו. והיינו בלחץ זמנים מטורף! היו הרבה קיצורי דרך ולילות טרופי שינה של עריכה אינטנסיבית, דיוקים בעימוד, בכריכה, הגהה וכו'
אצלנו ב"דולאן" (הספר הבא בסדרה) – למרות הלחצים של המו"ל, אשתי כותבת על פי לוח זמנים שיאפשר בעז"ה הוצאה לאור בנחת, עם דיוק מושלם ככל האפשר ובלי קיצורי דרך.
מקווה שהועלתי לכם, והקלתי במשהו במסע של הספר הראשון שלכם.
מחכה לפגוש אותו על השולחן בחנות.
בהצלחה!!
אבל הנה לכבוד חנוכה – החג הלא רשמי של מבצעי הספרים והמבצע של הספר "יחידאי" ב"אור החיים" בשלה העת ונחה עלי הרוח סוף סוף, לממש את מה שהבטחתי..
ראשית כל חשוב לי לומר שחלק גדול, אולי רובו, של החומר שנצטבר במוחי הוא מחיטוט מעמיק בפורום הזה. מפוזרים בו באמת אוצר עצום של ידע. אני לא זוכר את מקורו של כל דבר, כך שאם אתם מזהים משהו משלכם אז כנראה שזה באמת ממכם, והקרדיט לא הושמט במתכוון.
עוד הדגשה חשובה, אני אכתוב כאן על ספרי פרוזה, קרי ספרי מתח ודרמה. אין לי מושג וידע בכלל על נורמות בספרי קודש, סיפורים קצרים, ספרי עיון, ילדים, שירה או כל דבר אחר.
ודבר אחרון - המחירים שכתבתי הם על פי התרשמותי וניסיוני. בהחלט יתכנו שינוים ואפילו גדולים בין מה שכתבתי לבין המציאות (בכל זאת המיתון בעקבות המלחמה, הטילים מידידינו ה"חותים" ובעיקר הקריסה של השלטון הסורי, ייקרו כמו כל דבר במשק את מחירי חומרי הגלם של מערך העימוד, ההגהה, והעיצוב. שלא לדבר על שינוע של גלילי הנייר אל בתי הדפוס. כידוע הנהגים כולם במילואים)
ונתחיל...
אז ראשית כל צריך שיהיה בידכם כתב יד.
בעידן הנוכחי הכוונה כמובן לטקסט מוקלד שלם של הספר בגרסתו הראשונית.
הספר, אותו הגיתם בלילה אל מול לבנה מלאה ובוהק כוכבים, ומאז טרחתם והקלדתם ומחקתם ושוב כתבתם וטפטפתם את תמצית נשמתכם בלילות ארוכים וקרים נטולי ירח.
על כמה מילים מדובר בשביל לזכות בתואר "ספר"? תלוי את מי שואלים.
בעולם העריכה אין קצבה למילים, העיקר שכל מילה מוצדקת ונחוצה לעלילה. כי בעיני העורך הספר צריך להיות מושלם בכתיבתו.
אבל בעולם המולי"ם ההסתכלות היא שונה לחלוטין. שם הכסף מדבר, ואותם מעניין מה יגרום ללקוח פוטנציאלי להרים, לדפדף ולרכוש את הספר שלכם. והקונים... מה לעשות... מתעניינים (גם) במספר העמודים של הספר המדובר.
לא פחות מחמש מאות, ותודה ששאלתם.
ואם כבר התעניינתם, אז מדובר בכמאה אלף מילים. 230 מילים לעמוד כפול 440 עמודים (היי, דיברת על 500 ! אני זוכר, אבל תנו קצת כבוד לדפי השער והקרדיטים, חצאי עמודים שבתחילת וסוף פרק, תודות, ועוד כמה כאלה.
ומה אם יצא לי רק שמונים אלף? בואו לא נתקע בזוטות. קצת משחק בעימוד, שינוי גודל הספר (ידעתם שישנם כמה גדלים?) והנה הספר כבש את יעד החמש מאות הנחשק.
ואם יצא לי רק שישים אלף? כנראה שסגרתם קצוות מוקדם מידי ועליכם להרחיב את העלילה ולהוסיף עומקים ורבדים נוספים. או לעבור לכתיבת סיפורים קצרים.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך - אם אתם לא מהסגנון ששופך מילים מיותרות בכל סצנה, בעריכה יתווספו בדרך כלל עוד אלפים רבים של מילים.
בעיקרון פה כבר אפשר לדבר על אבן הנגף בדרכם של ספרים וסופרים רבים וטובים - הוצאות לאור, אבל אולי נשאיר את זה לסוף.
אז בואו נדבר על עריכה.
ישנם שני סוגים עיקריים וכל אחד נוגע בתחום אחר. (ישנו גם ליווי של עורך לאורך כתיבת כתב היד, אבל הוא יקר בהרבה ואני לא באמת יודע עליו, מעבר לכך שהוא קיים).
העריכה היקרה יותר היא העריכה הספרותית.
בעריכה הזו העורך יכנס אתכם לעובי העלילה, ינתח כל קטע האם הוא נצרך ונכון לעלילה, האם הדמויות יושבות היטב. עורך איכותי גם יצביע על סתירות לוגיות וחורים בעלילה.
מחיר – 8000 ₪ ומעלה.
נחיצות – לא מוכרחים. לעיתים קבוצת קוראים (קוראי בטא בלעז. אפשר להסתפק גם בבני משפחה שמורעלים על קריאה) יספקו את השאלות לא פחות טוב. שבו ולושו את כתב היד שוב ושוב, פתרו את הבעיות עליהם הצביעו הקוראים. כשתהיו סגורים על עצמכם שזהו זה, זה הספר ויותר אתם לא נוגעים בו, תעברו עליו עוד פעם, ועוד פעם אחת, ואולי עוד אחת ותעבירו בתחושת בחילה עמוקה לעריכה הלשונית.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך: אם החלטתם להשקיע בעריכה מקצועית, נהלו שיחה מעמיקה עם עורכים אפשריים, בקשו שמות של ספרים קודמים שערכו, נסו לברר אצל הסופרים על העבודה איתם וודאו שהם מחבבים ומתחברים לסוגת הספר, והכי חשוב – שיש לכם כימייה ונעים לכם לנהל תקשורת, אתם עומדים לעבוד יחד תקופה ממושכת וכדי שהספר שלכם יהיה מושלם כדאי שתעבדו טוב יחד.
אצלנו ב"יחידאי" – כמות השאלות והדיוקים שאספנו ממכם כאן בפורום, ומבני משפחה שקראו את הטיוטה הראשונית, הזניקו את הספר המון! בתוספת לעריכה.
ונעבור לעריכה הבסיסית ומחויבת המציאות, העריכה הלשונית.
כי אתם אומנם סופרים מחוננים בעלי שאר רוח, אבל דקדוק לשוני וניסוח מדויק של כל משפט זה לא בהכרח כוס התה שלכם (לימונית לואיזה עם קמצוץ זעתר ,הקומקום על השיש החלבי, ממש תודה, ותכינו גם לכם).
כולנו מכירים את הסופרים שחיפפו בעריכה הזו והמקום העגמומי שמבלים בו הספרים שלהם מהבוקר שלמחרת הקניה ועד ימינו אנו.
מחיר – 2000 ₪ ומעלה.
נחיצות – חובה.
אצלנו ב"יחידאי" – העריכה הלשונית בוצעה אצל אותה עורכת מעולה @ליאורהA במקביל לעריכה הספרותית. אבל זה ממש לא חובה, כדאי לברר אצל העורכים עצמם מה נכון יותר.
סיימתם עם העריכה הלשונית, מזל טוב. הגיע הזמן לעמד.
אבל רק רגע – לפני העימוד חשוב לעבור על הספר ביסודיות ולהגיה כל טעות הקלדה. תמיד ישנם כאלו, ומומלץ לתת למישהו מקצועי שיעשה את זה כמו שצריך.
עלות – חינם בעצמכם / 500 -1000 ₪.למגיה מקצועי.
נחיצות – חובה.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך – תשאירו בדד ליין כמה ימים, תדפיסו כמה עותקים של הספר במדפסת ביתית וחלקו בין בני משפחה. תמיד ישנן שגיאות כתיב, כן, גם אחרי הגהה.
עימוד זה בחירה של גופן נכון לספר (בספרי מתח יש כמה קלאסיים) המעמד ייתן לכם לטעום מן העמודים הראשונים דוגמא או שתיים, וגם לשמות פרקים וכו'.
מחיר – השוק פרוץ לחלוטין. יש מעמדים מקצועיים וותיקים שלוקחים כמה שקלים בודדים לעמוד וישנם חסרי וותק וניסיון שדורשים פי 5 (!) מהם. אז כמו בכל הזמנת איש מקצוע, תעשו השוואת מחירים יסודית!! אלא אם כן החבר הכי טוב שלכם שלכם הוא אילון מאסק.
נחיצות – חובה. נסו להדפיס טקסט לא מעומד באופן מקצועי, העיניים שלכם ייראו עם דלקת חריפה אחרי ארבע דקות, והפיהוקים יחרידו את השכנים.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך – בצעו את העימוד אחרי ההגהה הסופית. כל שינוי עשוי לעלות את המחיר, וגם אם המעמד ממש נחמד לא נעים להטריח אותו מידי הרבה...
אצלנו ב"יחידאי" – העימוד על ידי @BRIZA היה הוגן, מהיר, סבלן ומקצועי, אבל לא אצל כולם זה כך. קחו לכם זמן לעשות אותו בנחת. ועשו עוד הגהה אחת קטנה בסוף. מדהים כמה שגיאות משתרבבות לכל ספר שהוא.
ועכשיו לעיצוב כריכה.
גם פה יש עולם שלם של מחשבה המכוונת בעיקר לעין של לקוח פוטנציאלי בחנות, כי כידוע הרמת הספר הוא הצעד הראשון לרכישה, וזה לא יקרה בלי שהספר יצוד את עינו. ומה יצוד אותה אם לא הכריכה המרמזת לו שבספר הזה טמון הכלב/ הגופה/השידוך/ הפנטזיה ה...
מחיר – אני לא יודע בוודאות אבל נדמה לי ש בערך 1500 ₪ ומעלה. הטרנד הנפוץ אצל סופרות מוכרות הוא פנייה לרכזות מגמות גרפיקה בסמינרים שמציעות את הספר לתלמידות המגמה כפרויקט השנה שלהם, הסופרת בוחרת מבין כמה סקיצות שהגישו את הסקיצה שדיברה אליה והתלמידה הנבחרת מלטשת בהכוונת המורה המנוסה עד לכריכה המושלמת.
הסופרת קיבלה עיצוב מקצועי בתמורה לכמה ספרים חינם לכשיצא הספר לאור. התלמידה הרוויחה ציון גבוה במסלול + ניסיון ופרסום בקרדיטים שבשער הספר.
נחיצות – חובה.
הטיפ שאספתי באמצע הדרך – אין יותר דבר כזה שנקרא "עותק שמש"!! בית הדפוס מקבל את החומר המעומד +הכריכה והספר מודפס בבת אחת במאות עותקים.
אצלנו ב"יחידאי" – המעצבת בכשרון רב ( @אוריה ; ) ) הייתה צריכה בלחץ של זמן, להדפיס בבית דפוס פרטי עותק של הכריכה ולדייק את הגוונים שוב ושוב, עד שהם יצאו לשביעות רצונה. גם כאן קחו לכם זמן לעשות את זה בנחת. אחרי הכול לא כל יום מוציאים ספר...
אז זהו הספר מוכן לרדת לדפוס.
רק נשאר מי שישווק אותו ויעמוד מאחוריו.
ישנם כמה סוגים של הוצאות לאור.
כלל יסוד בתחום – הוצאה לאור הוא עסק לכל דבר וענין, וכפי שהתבטא אחד מגדולי המולי"ם בשיחה עם אשתי "כמו בכל עסק, הדבר היחיד שמשנה זה מה יכניס יותר כסף לקופה.
היותר מוכר ונחשק הוא ההוצאה לאור של רשתות חנויות הספרים. היותר מוכרות בציבור שלנו הם "אור החיים" ו "יפה נוף". (למען האמת "יפה נוף" פחות מחבבים סופרים עם ספר ביכורים לעומת "אור החיים" שדווקא כן.) הם מכירים היטב את השוק ושולטים בנתח גדול במכירות.
השלב הראשון זה לפנות אליהם, די קשה לקבל מהם תשובה חיובית. אם הם הסכימו, תחתמו איתם מהר על חוזה בלי לחפור יותר מידי באותיות הקטנות. הם עובדים בדרך כלל על פי הכלל שהוצאות העריכה וההדפסה על הסופר והשיווק והפרסום עליהם. עוגת הרווחים מתחלקת בין הסופר להוצאה על פי אחוזי רווח שנחתמו בחוזה.
טיפ שאספתי באמצע הדרך – שבו רגע ותגדירו עם עצמכם במשפט, מהי הבשורה של הספר לעולם. עכשיו נסחו את זה בשפה של מכירות ותשלחו את זה בשורת הנושא במייל. המולי"ם מקבלים פניות עם עשרות רבות של "כתבי יד" בשנה, חפשו את הדרך לבלוט.
אצלנו ב"יחידאי" – כך עשינו בפניה ל"אור החיים" ונענינו מיד (הוא אמנם יצא במסגרת פרויקט ה"וירטואוזיות" – סופרי דור העתיד של השנה שעברה, אבל זה כבר סיפור אחר).
ישנם גם הוצאות בתשלום כמו "קולמוס" ו"טקסט רץ" ועוד רבים, הם בעיקרון מקבלים כל ספר שתואם את רוח ההו"ל מהסיבה הפשוטה שהם מקבלים מראש סכום קצוב וללא שום קשר למכירות. בין אם הספר מכר עותק וחצי ובין אם מכר עשר מהדורות.
גם כאן העלויות כולם יוצאים מכיסו של הסופר.
ישנה אופציה שלישית והיא פתיחת הוצאה לאור פרטית. אבל זוהי אופציה שקיימת יותר אצל סופרים ותיקים שמכירים את עולם הספרים והשיווק היטב והחנויות ירדפו אחריהם כמו מ. קינן למשל שמשווקת את ספריה תחת הו"ל פרטית בשם "עלים".
וישנה גם אופציה רביעית והיא מכירה של זכויות הספר תמורת סכום מסוים להוצאה לאור. לא מומלץ וגם לא מכיר מספיק, וכפי שכתב מישהו "אם הציעו לכם על זה כסף, כנראה שזה שווה יותר".
אז כמה יעלה לנו התענוג – הדפסה זה הכסף הגדול. עלות הדפסה של מהדורה – 1000 עותקים בין 12 ל 18 ₪ לספר, תלוי במספר עמודים ועובי הנייר (כן, ישנם עוביים שונים בבית הדפוס, בהתאם לצורך של הספר להיות עם מספיק נוכחות על המדף...).
אם מכרתם 600 – 700 ספרים כיסיתם את העלויות, מכאן ואילך הספר מתחיל להניב הכנסה שקטה ונאה.
לסיום, בואו נדבר על לוחות זמנים – העונות שבהם הספר משווק ונמכר הם פורים עד פסח ואמצע אלול עד סוכות.
בכסלו ישנם מכירות במחירי מבצע וכך גם בחודש הספר. (בדר"כ באזור תמוז). בשאר הזמן הספר נמכר בטפטופים עדינים.
אז אם אתם מעוניינים להוציא ספר לפסח, בנחת וכמו שצריך, כדאי מאוד שכתב היד יהיה כבר גמור בסוכות.
עריכה ספרותית ולשונית - רגועה לוקחת שלושה חודשים לפחות.
עימוד – שבועיים לפחות. בנחת אולי אפילו יותר
הגהה - כמה ימים – שבוע וחצי.
עיצוב כריכה – במקביל לעריכה + שבועיים לפחות בסוף.
ירידה לדפוס ועד לחנויות - שבועיים.
סך הכל חמשה חודשים – בנחת, שלושה חודשים – עם הלשון בחוץ.
טיפ שאספתי באמצע הדרך – תעשו את זה בנחת. אם לא הספקתם לעונה הזו, חכו חצי שנה ותוציאו את הספר שלכם בלי עיגולי פינות ותחושת החמצה.
אצלנו ב"יחידאי" – ה"דד ליין" לא היה לטובתנו. והיינו בלחץ זמנים מטורף! היו הרבה קיצורי דרך ולילות טרופי שינה של עריכה אינטנסיבית, דיוקים בעימוד, בכריכה, הגהה וכו'
אצלנו ב"דולאן" (הספר הבא בסדרה) – למרות הלחצים של המו"ל, אשתי כותבת על פי לוח זמנים שיאפשר בעז"ה הוצאה לאור בנחת, עם דיוק מושלם ככל האפשר ובלי קיצורי דרך.
מקווה שהועלתי לכם, והקלתי במשהו במסע של הספר הראשון שלכם.
מחכה לפגוש אותו על השולחן בחנות.
בהצלחה!!
16 תגובות
יש כלי שנכנס לחיינו, שמו AI. בעברית קראו לו "בינה מלאכותית".
ישנם כאלו שמפחדים ממנו, ישנם כאלו שאוהבים אותו.
ופה נכנס המקום של המדריך הזה.
איך להשתמש בו נכון.
אתם רוצים לכתוב משהו, בואו תראו איך עושים את זה.
אז למה צריך אותנו? את הכותבים? כי רק אנחנו נדע להפעיל אותו כמו שצריך, הרי יותר ממה שאנחנו כותבים מנוסים, אנחנו קוראים מנוסים. ונדע לדעת מה לא נכון, או לא הגיוני.
אז ככה.
שלב א.
כנסו לאתר
יהיה לכם אפשרות כזאת.
תלחצו על הסימון של התיקייה ובחרו בפקודה "canvas" פירושה הוא בד ציור משותף שלכם ושל הבינה ביחד.
ותבקשו ממנה מה לכתוב. (או תעלו קטע משלכם)
אני ביקשתי לתאר לי נקודת מבט של עני שמרים כסף שנפל באוטובוס.
קיבלתי את זה
יש לכם אפשרות לבקש שינויים על כל פסקה בנפרד.
אתם יכולים גם לבקש ממנו שיציע לכם מה לשנות
האפשרות הכי למטה, תציע לכם מה לשנות.
אחד מעל, תציע לכם לשנות את האורך.
עוד אחד מעל, את האיכות של הסיפור, סיפור לילדים או למבוגרים.
עוד אחד מעל, תיתן לכם ליטוש סופי 0זה יכול לחלק לכם את זה לקטעים, כדי שיהיה יותר ברור. ראו הוזהרתם)
ואחרון תוסיף אימוג'י.
בחרתי בראשון קיבלתי
הערה מה לעשות בכל שלב בסיפור.
וכך קיבלתי את הסיפור הבא.
האדם העני נכנס לאוטובוס באיטיות, כתפיו שמוטות וידיו תחובות בכיסי מעיל בלוי שברור שאינו מתאים לעונת החורף הקשה. עיניו, עמוסות בעייפות של חיים מלאי דאגות, שוטטו לאורך הרצפה, כאילו מתוך הרגל, בתקווה קלושה למצוא דבר-מה שיציל אותו ולו לרגע.
כשהבחין בשטרות המונחים על הרצפה, ליבו החסיר פעימה. המראה הפתאומי של הכסף נטע בו תחושת פליאה, כאילו רגע זה עצמו חרג ממעגל שגרת חייו הקשה. מבטו התרכז בשטרות כאילו היו עוגן בים סוער. לרגע נדמה היה לו שהזמן עצר מלכת. רעשי האוטובוס דעכו ברקע, וכל עולמו הצטמצם לנקודה זו בלבד - הכסף המונח בחוסר סדר מתחת למושב.
רצף של מחשבות הציף אותו: מנין הגיע הכסף? האם נפל זה עתה מידו של נוסע? האם מותר לו לקחת אותו? הוא היסס, מרגיש כאילו כל תנועה קטנה עשויה לשנות את גורלו. כשידיו נגעו סוף סוף בשטרות, תחושת הנייר המחוספס מילאה אותו בחום מוזר ולא צפוי. המגע היה כל כך שונה מהחיים הקשים והמנוכרים שהכיר עד כה, כאילו היה עדות לכך שהעולם עדיין מסוגל להפתיע אותו לטובה.
כשהכניס את הכסף לכיסו, ליבו הלם במהירות כמעט מכאיבה. הוא העיף מבט חטוף סביבו, לוודא שאיש לא הבחין במעשיו. כשמצא פינה ריקה והתיישב בה, סערת רגשות שטפה אותו. תחילה חש הקלה עמוקה, כאילו נטל כבד הוסר מכתפיו, גם אם לרגע קצר בלבד. אך מיד אחר כך עלתה תחושת אשמה: אולי השטרות הללו היו מיועדים למישהו אחר? אולי אישה מבוגרת, הזקוקה לכסף לתרופות, או סטודנט המנסה לשלם את שכר הדירה?
חרף המחשבות המטרידות, הוא לא הצליח להימנע מלדמיין את האפשרויות שעמדו בפניו: ארוחה חמה שתשבור את תחושת הרעב הקבועה, כובע שיגן על ראשו מהרוחות הקרות, או אולי אפילו כרטיס נסיעה שייקח אותו למקום אחר, רחוק מהכאב והמוכר.
האוטובוס המשיך בנסיעתו, מתנדנד קלות. האיש הביט החוצה אל הרחוב, שבו אנשים צעדו במהירות, עסוקים בחייהם. בתוך כיסו נח הכסף, מונח בשקט ונוגע בעורו, כמו תזכורת מוחשית לכך שגם בעולם קשוח זה, ישנם רגעי חסד בלתי צפויים. המגע הפשוט של השטרות עורר בו מחשבות על שינוי. אולי הכסף הזה הוא יותר מסתם פתרון זמני; אולי הוא סמל לתקווה, להוכחה שיש בכוחו לעצב לעצמו עתיד אחר. הוא ידע שהשטרות הללו לא יפתרו את כל בעיותיו, אך לרגע קצר הוא חש, לראשונה זה זמן רב, שהוא אינו שקוף בעולם הזה.
ישנם כאלו שמפחדים ממנו, ישנם כאלו שאוהבים אותו.
ופה נכנס המקום של המדריך הזה.
איך להשתמש בו נכון.
אתם רוצים לכתוב משהו, בואו תראו איך עושים את זה.
אז למה צריך אותנו? את הכותבים? כי רק אנחנו נדע להפעיל אותו כמו שצריך, הרי יותר ממה שאנחנו כותבים מנוסים, אנחנו קוראים מנוסים. ונדע לדעת מה לא נכון, או לא הגיוני.
אז ככה.
שלב א.
כנסו לאתר
יהיה לכם אפשרות כזאת.
תלחצו על הסימון של התיקייה ובחרו בפקודה "canvas" פירושה הוא בד ציור משותף שלכם ושל הבינה ביחד.
ותבקשו ממנה מה לכתוב. (או תעלו קטע משלכם)
אני ביקשתי לתאר לי נקודת מבט של עני שמרים כסף שנפל באוטובוס.
קיבלתי את זה
יש לכם אפשרות לבקש שינויים על כל פסקה בנפרד.
אתם יכולים גם לבקש ממנו שיציע לכם מה לשנות
האפשרות הכי למטה, תציע לכם מה לשנות.
אחד מעל, תציע לכם לשנות את האורך.
עוד אחד מעל, את האיכות של הסיפור, סיפור לילדים או למבוגרים.
עוד אחד מעל, תיתן לכם ליטוש סופי 0זה יכול לחלק לכם את זה לקטעים, כדי שיהיה יותר ברור. ראו הוזהרתם)
ואחרון תוסיף אימוג'י.
בחרתי בראשון קיבלתי
הערה מה לעשות בכל שלב בסיפור.
וכך קיבלתי את הסיפור הבא.
האדם העני נכנס לאוטובוס באיטיות, כתפיו שמוטות וידיו תחובות בכיסי מעיל בלוי שברור שאינו מתאים לעונת החורף הקשה. עיניו, עמוסות בעייפות של חיים מלאי דאגות, שוטטו לאורך הרצפה, כאילו מתוך הרגל, בתקווה קלושה למצוא דבר-מה שיציל אותו ולו לרגע.
כשהבחין בשטרות המונחים על הרצפה, ליבו החסיר פעימה. המראה הפתאומי של הכסף נטע בו תחושת פליאה, כאילו רגע זה עצמו חרג ממעגל שגרת חייו הקשה. מבטו התרכז בשטרות כאילו היו עוגן בים סוער. לרגע נדמה היה לו שהזמן עצר מלכת. רעשי האוטובוס דעכו ברקע, וכל עולמו הצטמצם לנקודה זו בלבד - הכסף המונח בחוסר סדר מתחת למושב.
רצף של מחשבות הציף אותו: מנין הגיע הכסף? האם נפל זה עתה מידו של נוסע? האם מותר לו לקחת אותו? הוא היסס, מרגיש כאילו כל תנועה קטנה עשויה לשנות את גורלו. כשידיו נגעו סוף סוף בשטרות, תחושת הנייר המחוספס מילאה אותו בחום מוזר ולא צפוי. המגע היה כל כך שונה מהחיים הקשים והמנוכרים שהכיר עד כה, כאילו היה עדות לכך שהעולם עדיין מסוגל להפתיע אותו לטובה.
כשהכניס את הכסף לכיסו, ליבו הלם במהירות כמעט מכאיבה. הוא העיף מבט חטוף סביבו, לוודא שאיש לא הבחין במעשיו. כשמצא פינה ריקה והתיישב בה, סערת רגשות שטפה אותו. תחילה חש הקלה עמוקה, כאילו נטל כבד הוסר מכתפיו, גם אם לרגע קצר בלבד. אך מיד אחר כך עלתה תחושת אשמה: אולי השטרות הללו היו מיועדים למישהו אחר? אולי אישה מבוגרת, הזקוקה לכסף לתרופות, או סטודנט המנסה לשלם את שכר הדירה?
חרף המחשבות המטרידות, הוא לא הצליח להימנע מלדמיין את האפשרויות שעמדו בפניו: ארוחה חמה שתשבור את תחושת הרעב הקבועה, כובע שיגן על ראשו מהרוחות הקרות, או אולי אפילו כרטיס נסיעה שייקח אותו למקום אחר, רחוק מהכאב והמוכר.
האוטובוס המשיך בנסיעתו, מתנדנד קלות. האיש הביט החוצה אל הרחוב, שבו אנשים צעדו במהירות, עסוקים בחייהם. בתוך כיסו נח הכסף, מונח בשקט ונוגע בעורו, כמו תזכורת מוחשית לכך שגם בעולם קשוח זה, ישנם רגעי חסד בלתי צפויים. המגע הפשוט של השטרות עורר בו מחשבות על שינוי. אולי הכסף הזה הוא יותר מסתם פתרון זמני; אולי הוא סמל לתקווה, להוכחה שיש בכוחו לעצב לעצמו עתיד אחר. הוא ידע שהשטרות הללו לא יפתרו את כל בעיותיו, אך לרגע קצר הוא חש, לראשונה זה זמן רב, שהוא אינו שקוף בעולם הזה.
ועוד 1 נוספים
17 תגובות
6 תגובות
14 תגובות
15 תגובות
0 תגובות
בהנחה שתהיתם, המאמר הזה לא יעסוק בקידום מיחזור ואנרגיות מתחדשות, אלא בתכנון מוקדם ומחושב של הסביבה בה קורה הסיפור שלנו. תכנון סביבתי מוצלח יכול גם להקל ולזרז את עבודת הכתיבה וגם לספק תוצאה משובחת יותר. מדובר בהשקעה חשיבתית פשוטה ומשתלמת שרק צריך להשתמש בה נכון. מהו השימוש הנכון? הנה המדריך.
במאמר זה נסקור את חשיבותה של נוכחות סביבתית בתוך סיפור, כיצד נבחר סביבה אופטימלית, ואיך נשבץ אותה בתוך הסיפור.
הגנת הסביבה
במקום לבנות סביבה תוך כדי תנועה, או גרוע מכך להתעלם ממנה לחלוטין, השיטה העדיפה היא לבחור מראש סביבת זמן וסביבת מיקום, ובתוך הסביבה המגודרת לבנות את מרכיבי הסיפור, דמויות, עלילה, סצנות, בעיות, פתרונות ומסרים.
נראות של סממני סביבה בתוך סיפור משפרת את חוויית הקריאה, ומוסיפה אוטנטיות אמינות והזדהות. יש הבדל תהומי בין סיפור שקרה בשטיבלאך ללא שם, לבין זה שקרה באיצקוביץ, בחדר הראשון מימין, בין מפגש של מעליבה ונעלבת בחנות בגדים עם שם מומצא לבין אותו מפגש בדיוק ב'קידי-שיק'. לכן יהיה זה צעד נבון למקד את הסיפור אל סביבה ספציפית וברורה.
מיקוד
הסביבה בה אנו עוסקים בנויה סביב שני צירים ראשיים ושלובי זרוע: תאריך וכתובת.
מלבד בחירת התקופה, כדאי מאוד להיצמד למקטע ספציפי מתוך לוח השנה, עונה, חודש, אולי חג, ואפילו חלק בשבוע, חול, שישי, שבת או מוצ"ש. עוד יותר? לרדת לרזולוציה של שעות, לא 15:23, אבל כן מודעות למה קורה בחוץ עכשיו, ילדים רודפים אחרי הסעות בשמונה בבוקר או אמהות מוחאות כפיים ליד מגלשות אחה"צ.
באשר למיקום, לא די בבחירת חבל ארץ, דרושה החלטה ברורה לגבי אופי המקום, פריפריה או מרכז, בית או רחוב, בית כנסת או מרכז קניות, חדר מדרגות מלוכלך או תחנת אוטובוס שוממה, חדר המתנה של טיפת חלב או חוף ים הומה רוחצים.
אוסף ההחלטות האמיצות האלה הוא מחולל השראה פלאי, זמין וזול, פותר בקלות מצבי יובש קיצוני. אחרי שהזמן והמקום הוגדרו מראש לפרטים, חצי מקצוות החוטים כבר מוכנים לאריגה. עם החצי השני תסתדרו בכוחות עצמכם. בכל זאת, על מה אתם מקבלים כסף.
בקטלוג גס אפשר לסמן שלוש קטגוריות ובסדר יורד: סביבה מוכרת, סביבה נגישה ללמידה, וסביבה זרה.
סביבה מנוכרת
במקום האחרון והלא פופולרי נמצאת הסביבה הזרה. אם לרוע המזל בחרתם קהל יעד עקשן שמתפשר רק על סיפור מתקופות נשכחות עם דגש על פינות תבל נידחות, תמצאו את עצמכם מנסים להתמקם במדגסקר ב-1940, שם ראשי קהילה יהודית זעירה מתכנסים לישיבה דחופה בעקבות השמועות על תכנית נאצית להגליית כל יהודי אירופה אל האי.
ככל הנראה יש בידיכם מידע דל על איך נראים בית, בית כנסת, ויהודים במדגסקר של אז, מן הסתם גם לא ידעתם שבישיבת נכבדים כזו היה מקובל להגיש מאפה וניל. תרשו לי להעריך שתחת הכותרת יהיה רשום 'אנטננריבו, מדגסקר, 1940', כל שאר המאפיינים שיופיעו בסיפור יהיו פרי המצאה ועמל ויוכלו להתאים באותה מידה לסנטיאגו דה צ'ילה, בירת צ'ילה כמובן, ב-1880.
סביבה מוכרת
ברור אם-כן שהסביבה המוכרת זוכה לעליונות, ההיכרות המעמיקה מאפשרת לכותב לחוות את הסיפור באופן מוחשי הרבה יותר, וכך גם הכתיבה וההשראה מתפקדות ללא הפרעה. הבאג מסתתר בביקושים.
כמה מתסכל שלקוראים וגם לעורכים למיניהם יש דרישות, לא נאה להם לקרוא סיפור על המתרחש שבוע שעבר תחת חלון ביתי במודיעין עילית, הם מחפשים ערך מוסף, חשוב להם להפוך לחכמים יותר דרך חומרי הקריאה שהם צורכים, הם מתעניינים דווקא בלא מוכר ובעיקר במה שטרם נכתב.
הבשורה הטובה היא שיש לנו ב"ה מלאי לא מוגבל של תמונות רקע שיכולות לשמש כסביבה נהדרת.
כולנו יודעים איך נראה אולם חתונות. חוץ מהזוג המאושר שבסוף הערב עולה על מונית מלאת מתנות, קורים עוד דברים מדי ערב בארמונות חן.
מלצרים לבושי שחורים נושאים מגשים שנשאר בהם רק שניצל, מבטי קנאה לשמלות של הצד השני, קרובת משפחה מזרוחניקית שהגיעה בזמן הנקוב בהזמנה, זקן למחצה אוטם אוזניים משאון ההגברה, מעגל מבוגרים איטי, דוד תימני מפזז עם בקבוק על האף, ילד לבוש מחלצות ישן על שני כיסאות, חניון עגלות עמוס בכניסה לנשים, שוויגעריות שואלות כלות שאלות חודרניות, שוויגעריות לעתיד שולחות בכלות מיועדות עיניים חודרניות, כלות מיועדות דורכות עם עקב מחודד על ציפורניים חדרניות, קשישה יורדת ממונית ופקק ארוך צופר, דור הולך ודור בא וילדים עדיין יוצרים קוקטיילים מזעזעים של קולה ומיץ תפוזים, עדת משתוקקים מקיפים רב נערץ, ולא לדבר על האחות של הכלה שמשום מה לא הגיעה ואף לא יודע למה.
אנחנו יודעים גם איך נראה בית קברות, סופרמרקט, טמבוריה בערב פסח, המון צובא על אוטובוס חזור מהכותל בחול המועד, איסוף מוצרים במשנת יוסף, כיתה בדרך לטיול שנתי, הכנסת ספר תורה, גני יהושע, שדה תעופה, ממ"ד, בנק, שיעור דף היומי, תחנת רכבת הומה, בית החלמה, ובלי סוף פלשבקים חינמיים שהחיים מספקים לנו ללא הפסקה. לנו רק נשאר לבחור פריים ולספר את הסיפור שלו.
הבשורה הפחות טובה היא שאיזור הנוחות לא יכול להוות פתרון מושלם, גם כי הולך ונעשה צפוף שם ככל והסביבה המוכרת לנו מוכרת לסופרים מתחרים ולקוראים הצמאים שלהם, וגם כי ללקוחות ולמערכות יש חליל משלהם והוא מוציא לפסח מוסף סיפורים על פסח בימי מלחמה.
סביבה נלמדת
מה נפלא אם הידע ההיסטורי שלכם נמצא בכושר שיא, הוא זוקף לטובתכם ולטובת הקוראים שלכם יתרון חשוב. אבל אם אנחנו דווקא נאמר בעדינות, נהנים מיתרונות אחרים, כאן עומדת למבחן יכולת הלמידה שלנו.
האם השבי המצרי נמצא בהישג יד? יש לנו ספר/סרט שישתף אותנו במספיק ידע איך נראה מאהל שבויים, על מה ישנים, מתי קמים, מה אוכלים ולובשים, על מה מדברים? אם יש לנו דרך לחוות את שנות ה-70, לדעת כמה שיותר על שיח, ריגושים וחידושים דאז, מחלוקות וקונפליקטים, תספורות אופייניות ומשלחי יד, בסוף עבודת המחקר, יתקבל מצע סביבה ראוי לשמו, נוכל לשבץ את המידע שלמדנו בתוך הסיפור שהמצאנו, ומרבית הקוראים יראו בנו אשפי היסטוריה.
רוב ההיסטוריה כתובה ברמת אמינות כזו או אחרת, וניתנת ללמידה. אבל למידה דורשת משאב יקר שנקרא זמן, והרבה פעמים גם משאב נוסף זול יותר שנקרא כסף, ולכן האפשרות של סביבה נלמדת, נמצאת רק בעדיפות השנייה, אבל היא נמצאת.
יש עוד קטגוריה שלא רציתי לדבר עליה, וזו הסביבה המומצאת, בהנחה שהקוראים שלכם לא מאוד אינטליגנטים, זה עלול לעבוד. אל תגידו שאני המלצתי.
עד כאן המדריך שלנו להלילה. מאחל לכם תמיד סביבה איכותית ומהנה, ומינימום דריכות על ציפורניים חודרניות.
לעוד מדריכים שלי:
www.prog.co.il
www.prog.co.il
www.prog.co.il
במאמר זה נסקור את חשיבותה של נוכחות סביבתית בתוך סיפור, כיצד נבחר סביבה אופטימלית, ואיך נשבץ אותה בתוך הסיפור.
הגנת הסביבה
במקום לבנות סביבה תוך כדי תנועה, או גרוע מכך להתעלם ממנה לחלוטין, השיטה העדיפה היא לבחור מראש סביבת זמן וסביבת מיקום, ובתוך הסביבה המגודרת לבנות את מרכיבי הסיפור, דמויות, עלילה, סצנות, בעיות, פתרונות ומסרים.
נראות של סממני סביבה בתוך סיפור משפרת את חוויית הקריאה, ומוסיפה אוטנטיות אמינות והזדהות. יש הבדל תהומי בין סיפור שקרה בשטיבלאך ללא שם, לבין זה שקרה באיצקוביץ, בחדר הראשון מימין, בין מפגש של מעליבה ונעלבת בחנות בגדים עם שם מומצא לבין אותו מפגש בדיוק ב'קידי-שיק'. לכן יהיה זה צעד נבון למקד את הסיפור אל סביבה ספציפית וברורה.
החדר הראשון מימין, בית הכנסת איצקוביץ, בני ברק. צילום: שלמה מור.
מיקוד
הסביבה בה אנו עוסקים בנויה סביב שני צירים ראשיים ושלובי זרוע: תאריך וכתובת.
מלבד בחירת התקופה, כדאי מאוד להיצמד למקטע ספציפי מתוך לוח השנה, עונה, חודש, אולי חג, ואפילו חלק בשבוע, חול, שישי, שבת או מוצ"ש. עוד יותר? לרדת לרזולוציה של שעות, לא 15:23, אבל כן מודעות למה קורה בחוץ עכשיו, ילדים רודפים אחרי הסעות בשמונה בבוקר או אמהות מוחאות כפיים ליד מגלשות אחה"צ.
באשר למיקום, לא די בבחירת חבל ארץ, דרושה החלטה ברורה לגבי אופי המקום, פריפריה או מרכז, בית או רחוב, בית כנסת או מרכז קניות, חדר מדרגות מלוכלך או תחנת אוטובוס שוממה, חדר המתנה של טיפת חלב או חוף ים הומה רוחצים.
אוסף ההחלטות האמיצות האלה הוא מחולל השראה פלאי, זמין וזול, פותר בקלות מצבי יובש קיצוני. אחרי שהזמן והמקום הוגדרו מראש לפרטים, חצי מקצוות החוטים כבר מוכנים לאריגה. עם החצי השני תסתדרו בכוחות עצמכם. בכל זאת, על מה אתם מקבלים כסף.
בקטלוג גס אפשר לסמן שלוש קטגוריות ובסדר יורד: סביבה מוכרת, סביבה נגישה ללמידה, וסביבה זרה.
סביבה מנוכרת
במקום האחרון והלא פופולרי נמצאת הסביבה הזרה. אם לרוע המזל בחרתם קהל יעד עקשן שמתפשר רק על סיפור מתקופות נשכחות עם דגש על פינות תבל נידחות, תמצאו את עצמכם מנסים להתמקם במדגסקר ב-1940, שם ראשי קהילה יהודית זעירה מתכנסים לישיבה דחופה בעקבות השמועות על תכנית נאצית להגליית כל יהודי אירופה אל האי.
ככל הנראה יש בידיכם מידע דל על איך נראים בית, בית כנסת, ויהודים במדגסקר של אז, מן הסתם גם לא ידעתם שבישיבת נכבדים כזו היה מקובל להגיש מאפה וניל. תרשו לי להעריך שתחת הכותרת יהיה רשום 'אנטננריבו, מדגסקר, 1940', כל שאר המאפיינים שיופיעו בסיפור יהיו פרי המצאה ועמל ויוכלו להתאים באותה מידה לסנטיאגו דה צ'ילה, בירת צ'ילה כמובן, ב-1880.
סביבה מוכרת
ברור אם-כן שהסביבה המוכרת זוכה לעליונות, ההיכרות המעמיקה מאפשרת לכותב לחוות את הסיפור באופן מוחשי הרבה יותר, וכך גם הכתיבה וההשראה מתפקדות ללא הפרעה. הבאג מסתתר בביקושים.
כמה מתסכל שלקוראים וגם לעורכים למיניהם יש דרישות, לא נאה להם לקרוא סיפור על המתרחש שבוע שעבר תחת חלון ביתי במודיעין עילית, הם מחפשים ערך מוסף, חשוב להם להפוך לחכמים יותר דרך חומרי הקריאה שהם צורכים, הם מתעניינים דווקא בלא מוכר ובעיקר במה שטרם נכתב.
הבשורה הטובה היא שיש לנו ב"ה מלאי לא מוגבל של תמונות רקע שיכולות לשמש כסביבה נהדרת.
כולנו יודעים איך נראה אולם חתונות. חוץ מהזוג המאושר שבסוף הערב עולה על מונית מלאת מתנות, קורים עוד דברים מדי ערב בארמונות חן.
מלצרים לבושי שחורים נושאים מגשים שנשאר בהם רק שניצל, מבטי קנאה לשמלות של הצד השני, קרובת משפחה מזרוחניקית שהגיעה בזמן הנקוב בהזמנה, זקן למחצה אוטם אוזניים משאון ההגברה, מעגל מבוגרים איטי, דוד תימני מפזז עם בקבוק על האף, ילד לבוש מחלצות ישן על שני כיסאות, חניון עגלות עמוס בכניסה לנשים, שוויגעריות שואלות כלות שאלות חודרניות, שוויגעריות לעתיד שולחות בכלות מיועדות עיניים חודרניות, כלות מיועדות דורכות עם עקב מחודד על ציפורניים חדרניות, קשישה יורדת ממונית ופקק ארוך צופר, דור הולך ודור בא וילדים עדיין יוצרים קוקטיילים מזעזעים של קולה ומיץ תפוזים, עדת משתוקקים מקיפים רב נערץ, ולא לדבר על האחות של הכלה שמשום מה לא הגיעה ואף לא יודע למה.
קולה ומיץ תפוזים, ארמונות חן, בני ברק. צילום: Itzhak Kahlon.
אנחנו יודעים גם איך נראה בית קברות, סופרמרקט, טמבוריה בערב פסח, המון צובא על אוטובוס חזור מהכותל בחול המועד, איסוף מוצרים במשנת יוסף, כיתה בדרך לטיול שנתי, הכנסת ספר תורה, גני יהושע, שדה תעופה, ממ"ד, בנק, שיעור דף היומי, תחנת רכבת הומה, בית החלמה, ובלי סוף פלשבקים חינמיים שהחיים מספקים לנו ללא הפסקה. לנו רק נשאר לבחור פריים ולספר את הסיפור שלו.
הבשורה הפחות טובה היא שאיזור הנוחות לא יכול להוות פתרון מושלם, גם כי הולך ונעשה צפוף שם ככל והסביבה המוכרת לנו מוכרת לסופרים מתחרים ולקוראים הצמאים שלהם, וגם כי ללקוחות ולמערכות יש חליל משלהם והוא מוציא לפסח מוסף סיפורים על פסח בימי מלחמה.
סביבה נלמדת
מה נפלא אם הידע ההיסטורי שלכם נמצא בכושר שיא, הוא זוקף לטובתכם ולטובת הקוראים שלכם יתרון חשוב. אבל אם אנחנו דווקא נאמר בעדינות, נהנים מיתרונות אחרים, כאן עומדת למבחן יכולת הלמידה שלנו.
האם השבי המצרי נמצא בהישג יד? יש לנו ספר/סרט שישתף אותנו במספיק ידע איך נראה מאהל שבויים, על מה ישנים, מתי קמים, מה אוכלים ולובשים, על מה מדברים? אם יש לנו דרך לחוות את שנות ה-70, לדעת כמה שיותר על שיח, ריגושים וחידושים דאז, מחלוקות וקונפליקטים, תספורות אופייניות ומשלחי יד, בסוף עבודת המחקר, יתקבל מצע סביבה ראוי לשמו, נוכל לשבץ את המידע שלמדנו בתוך הסיפור שהמצאנו, ומרבית הקוראים יראו בנו אשפי היסטוריה.
שבויים מהשבי המצרי שבים ארצה, תמונה מתוך אתר הארץ.
רוב ההיסטוריה כתובה ברמת אמינות כזו או אחרת, וניתנת ללמידה. אבל למידה דורשת משאב יקר שנקרא זמן, והרבה פעמים גם משאב נוסף זול יותר שנקרא כסף, ולכן האפשרות של סביבה נלמדת, נמצאת רק בעדיפות השנייה, אבל היא נמצאת.
יש עוד קטגוריה שלא רציתי לדבר עליה, וזו הסביבה המומצאת, בהנחה שהקוראים שלכם לא מאוד אינטליגנטים, זה עלול לעבוד. אל תגידו שאני המלצתי.
עד כאן המדריך שלנו להלילה. מאחל לכם תמיד סביבה איכותית ומהנה, ומינימום דריכות על ציפורניים חודרניות.
לעוד מדריכים שלי:
מדריך מקצועי - הפתיח על הסכין
נסו להתבונן באנשים דרך האף שלהם - זה ישפר את מצב הרוח שלכם. אם נרדמה לכם הרגל - טבלו אותה בדלי קפה. פתיחה כזו עשויה אולי לגרום לכם להמשיך ולקרוא את המשך המאמר בתקווה למצוא עוד טיפים יעילים, מה תתאכזבו כשתגלו אוסף קטעי פתיחה משמימים. לכן יש להקדיש תשומת-לב של ממש להתאמה בין סגנון הפתיחה לקהל...
www.prog.co.il
מדריך מקצועי - שמות ספרים
בחירת שם לספר היא מהחלקים האהובים והשנואים ביותר ובכל מקרה היא משתנה פעם בשלושה ימים. לו המחשב הצהל"י שבוחר שמות למבצעים מתוך בסיס נתונים, יירתם למשימה הוא יפנה עול ואחריות רבים מגוו הסופרים שגם-כך שחוח ויאפשר להם להתמקד בדברים החשובים באמת. אל-דאגה, אף אחד לא משחרר את הבחירה הגורלית הזו מידיו...
www.prog.co.il
מדריך מקצועי - מחולל ההשראות
השראה, מי את ומי צריך אותך? השראה היא מילה שמבוססת היטב בעולם התוכן של הילת היוצרים, אבל בניגוד לצליל המכובד, היא עושה עבודה מאוד שחורה כשלמעשה היא מתפקדת כשמן מנועים. שמן המנועים של היצירתיות. המנועים קיימים אצל כולנו ולרוב פועלים במלוא הקיטור, אבל רק לרוב, אנחנו כאן כדי לדאוג למיעוט הנרמס. לא...
www.prog.co.il
5 תגובות
20 תגובות
מודעה קטנטנה שפורסמה בעיתונות. תראו איך עם המילים הנכונות מגיעים לתוצאות מדהימות.
אם בדיון הקודם דיברנו על שפה שמאלצית מידי שלגמרי מרחיקה את הקוראים, וידידי @אשר לב התווכח ואמר שההפך! ההפך! הכתבה פונה ב ד י ו ק לקהל היעד. ומה לעשות שהקורא הפשוט - אתם - הוא לא קהל היעד.
היום אציג בפניכם מודעה עילאית של חברה העוסקת בהפניה למקומות עבודה. כמובן לא ננקוב בשמה ואנא המנעו מכך גם אתם.
חברה זו מחפשת קהל יעד מסויים: גברים/נשים חסר השכלה ועבר תעסוקתי, המחפשים להתחיל בעבודה הראשונה שלהם.
אותם אנשים רוצים תנאים לא הכי הגיוניים, היות ואין להם מושג בשוק העבודה. והחסם הכי גדול: הקושי הנפשי לצאת ולהתחיל לעבוד, למרות אי הנעימות שבדבר. בייחוד - שלא יראו אותי! תנו לי לעבוד במשרד נכבד וסגור עם הרבה כסף לשעה...
ועכשיו תכל'ס.
הכתיבה של המודעה - חכמה מאוד. היא אינפורמטיבית, ודורכת בפראות על כל הנקודות שציינו.
פנו אלינו - ותקבלו את עבודת החלומות שלכם.
גם עבודה נוצצת ("שר בכיר"), גם קלה עד כדי גיחוך ("סידור כיבוד"), גם מפנקת (7000 ש"ח!).
המודעה השניה גאונית אף היא. פקיד - אבל מהבית. ועוד לרופא. איזה כבוד וכיף ויוקרה. ובשכר גבוה במיוחד (למה שרופא ישלם שכר כזה ועוד דרך חברת השמה? הוא יביא לעבודה את אחיינית שלו בשכר מינימום בלי קלות).
מסקנה, ידידיי?
חכו לפני שאתם כותבים ללקוח מלא מילים והברקות מילוליות.
בררו איתו בדיוק מי קהל היעד, מה רוצים להשיג, מהן נקודות החולשה של אותו קהל יעד - ואז כתבו בדיוק על כאבים אלו.
נ.ב.
אנא המנעו מכתיבת שם החברה בתגובות, זה לא רוולנטי.
מלא הצלחות!
אם בדיון הקודם דיברנו על שפה שמאלצית מידי שלגמרי מרחיקה את הקוראים, וידידי @אשר לב התווכח ואמר שההפך! ההפך! הכתבה פונה ב ד י ו ק לקהל היעד. ומה לעשות שהקורא הפשוט - אתם - הוא לא קהל היעד.
היום אציג בפניכם מודעה עילאית של חברה העוסקת בהפניה למקומות עבודה. כמובן לא ננקוב בשמה ואנא המנעו מכך גם אתם.
חברה זו מחפשת קהל יעד מסויים: גברים/נשים חסר השכלה ועבר תעסוקתי, המחפשים להתחיל בעבודה הראשונה שלהם.
אותם אנשים רוצים תנאים לא הכי הגיוניים, היות ואין להם מושג בשוק העבודה. והחסם הכי גדול: הקושי הנפשי לצאת ולהתחיל לעבוד, למרות אי הנעימות שבדבר. בייחוד - שלא יראו אותי! תנו לי לעבוד במשרד נכבד וסגור עם הרבה כסף לשעה...
ועכשיו תכל'ס.
הכתיבה של המודעה - חכמה מאוד. היא אינפורמטיבית, ודורכת בפראות על כל הנקודות שציינו.
פנו אלינו - ותקבלו את עבודת החלומות שלכם.
גם עבודה נוצצת ("שר בכיר"), גם קלה עד כדי גיחוך ("סידור כיבוד"), גם מפנקת (7000 ש"ח!).
המודעה השניה גאונית אף היא. פקיד - אבל מהבית. ועוד לרופא. איזה כבוד וכיף ויוקרה. ובשכר גבוה במיוחד (למה שרופא ישלם שכר כזה ועוד דרך חברת השמה? הוא יביא לעבודה את אחיינית שלו בשכר מינימום בלי קלות).
מסקנה, ידידיי?
חכו לפני שאתם כותבים ללקוח מלא מילים והברקות מילוליות.
בררו איתו בדיוק מי קהל היעד, מה רוצים להשיג, מהן נקודות החולשה של אותו קהל יעד - ואז כתבו בדיוק על כאבים אלו.
נ.ב.
אנא המנעו מכתיבת שם החברה בתגובות, זה לא רוולנטי.
מלא הצלחות!
5 תגובות
הכתבה היחצנית הקטנה הזו צדה את עיני ביומון המבשר. לדעתי? היא לא קריאה כלל, ואישית אברח מכל כנס של המנטור העולמי המוזכר בה, בגלל ריבוי השבחים המוגזמים עד כדי מיאוס. ואיזה קטע, ייתכן והוא באמת טוב, ובגלל הפרסום הגרוע אני אפסיד. חבל!
איך זה קורה?
בעבר, עלתה כאן סדרת כתבות מרתקת של @אלי אלימלך אם אינני טועה, ובה הוא הסביר איך קורה שאנחנו הקוראים מקבלים כתבה כזו.
בקצרה: הלקוח מבקש כמה שיותר סופרלטיבים, הפרסומאי כותב את הבריף, והיות שהלקוח לא מבין את הצורך בעידון, הוא לא מתווכח, וכך עוברת "הידיעה" המזעזעת הזו ישר אלינו, הקוראים המבועתים.
ממש ממש מצער.
מניוני, אני יכול לספר שלקוחות רבים רוצים כתבה רועשת שתספר לכל העולם כמה המוצר שלהם גדול וטוב. ברור שזה מה שהם רוים. הם מאמינים במה שהם מוכרים. אתה, כאיש המילים שלהם, חייב להסביר להם שעל מנת שהקוראים יתעניינו בך, אתה צריך להיות ענייני בחזרה, לכבד אותם. לדבר אליהם. לא מעליהם. לפטפט איתם בשפה ישירה ובגובה העיניים. ו.. הלקוחות מבינים את זה. פשוט צריך להסביר ולרצות באמת בטובה והצלחה של הלקוח, לא רק בהזרמה ("של מליונים") מהלקוח אליך.
אגלה לכם סוד?
פעם אחת לא התעקשתי, וכתבתי בדיוק לפי דרישת הלקוח. אחר כך הוא חזר אליי מתוסכל מהוצאות... הצטערתי בשבילו.
מאמין שיש פה בפורום עוד כותבי תוכן שעובדים מול מפרסמים. אז בבקשה. תדפיסו לכם את הכתבה ותתלו אותה מול העיניים, ותזכרו:
כדי לעזור באמת ולתת שירות אמיתי ללקוח - אתם חייבים לפעמים לעמוד על שלכם, להזיע קצת, ובשום אופן לא לשגר לפרסום כתבת יח"ץ קלישאתית, דוחה, עמוסת סופרלטיביים
גרוטסקיים
מלאים בקורת רוח
אדירה
ומרתקת...
22 תגובות
כפי שהבטחתי כאן באשכול ההשראות שהעלתה @R.E.Y , אני מעלה את חמשת הכללים שלי לניפוץ מחסומי הכתיבה.
הערה חשובה: אין מה לחשוש מתופעות הלוואי שיוצגו במאמר שלפניכם. ייתכן ולא תסבלו מאף אחת מהן. וגם אם כן, אל דאגה, סבתא הכינה תרופה להכל.
הכינו כוס תה רותח, הוסיפו עלי נענע טריים (בלי יותר מדי סוכר, בדיוק כמו שסבתא אוהבת) והתחילו לקרוא בתשומת לב יתרה.
1. אמון ואימון - כתיבה היא כמו שריר. ככל שמפתחים אותה יותר היא נעשית חזקה וטובה יותר.
בנוסף, קיימים לא מעט אנשים שחוששים לכתוב כי ייתכן והתכנים שלהם גרועים להחריד. לרוב, מדובר באנשים סופר כישרוניים שכל מה שחסר להם זה טיפונת הכוונה נכונה, אמון עצמי, ואומץ.
התופעה: חרדת העט והמקלדת. תסמינים: גרדת בראש (בניסיון למצוא עלילה ומסר שיהיו מקובלים על כלל העולם) ופריחה בעור כשזה לא תמיד קורה.
2. הימנעו מהשוואה - הרבה פעמים סופר מתחיל משווה את עצמו לחבריו למקלדת. התופעה: ייאוש סביבתי. תסמינים: דיכאון, חוסר שינה, תחושת ריקנות.
3. חסימת השראה - אז הקשבתם לשני הכללים הראשונים (מי שמקשיב לסבתא רק מרוויח!) אתם יושבים מול המסך הלבן ומשתוקקים למלא אותו באותיות קטנות ושחורות. ופתאום ללא התראה מוקדמת תוקפת אתכם חסימת השראה נוראית. כזו שלא מצליחה להוציא ממכם חצי מילה, שלא נדבר על משפט שלם.
התופעה: חסמת - על משקל שקלת. מזכיר את אדמת, חצבת וכלבת. תסמינים: קשיי נשימה, עצבות, דיכאון, דכדוך כבד.
תוצאה: משפטים רצוצים להחריד. אל דאגה, סבתא הכינה תרופה גם לזה. קפצו לכלל 4.
אז אתם עומדים מול הקטע המוזר שלפניכם - שהיה אמור להיות טור אישי, פרק מסיפור, או כתבה לעיתון וצוחקים לנוכח בליל המילים. נראה כאילו כל האותיות החליטו לריב זו עם זו (היי, בלי ידיים. סבתא לא מרשה) לדוגמא: "איש אחד הלך, הלך, הלך ופתאום נפל לבור שחור. (ריבון כל העולמים, אני כתבתי את המשפט הזה?!)
אז מה עושים עכשיו?
4. שיכתוב - עכשיו אתם מתחילים לשכתב. לשפץ את המשפטים, לשייף את המילים. להוציא ישן תחת חדש. תוסיפו תבלינים, תשמיטו משפטים לא נחוצים. תוסיפו קצת פלפל, תתבלו בפריקה מתוקה וקריצות הומור שנונות (סבתא מתחננת - 'רק לא כורכורם!!!')
5. הידד! סיימתי! - סיימתם לשכתב, ועכשיו אתם קוראים את מה שכתבתם בעונג צרוף (אין, אין סבתא צודקת, תמיד אמרה לי שאני כישרון מבוזבז. בעיקר שהראתי לה איך שולחים מייל...) התופעה: ביטחון מופרז ותחושת שלמות. תסמינים: הרגשת סיפוק, מימוש עצמי, תחושה שמימית.
(ואל דאגה, סבתא עדיין אוהבת אתכם...)
אז כתבתם ספר. מסר מעולה, עלילה משובחת, כתיבה עמוקה ושנונה. אתם משחררים אותו לחנויות. ומגלים שלא כולם חושבים כמוכם.
יש לציין, אם הספר שלכם טוב, רוב הקהל באמת יזרים אליכם שפע של תגובות חיוביות וחמות. אבל חשוב לזכור: כמו שאין אדם שאהוב על כלל הציבור (כן, כן, גם לא ביבי) ככה גם אין כותב שאהוב על כלל קוראיו. מה עושים שמקבלים ביקורת? אם היא אמיתית, מקבלים אותה. סך הכל ביקורת זה דבר מעולה שנועד להשביח את הטקסטים שלכם ולא להיפך. אם היא קטנונית וחסרת בסיס (אני לא מבינה למה בעמוד שלוש שמונים שמונים ושבע בשורה עשרים ושש מלמטה, לא כתוב שדיצה בירכה 'בורא פרי האדמה' לפני שהכניסה את המלפפון לפיה. נו, באמת, הסופרים של היום, זה מה שהם מנחילים לדור העתיד?)
כן, על ביקורת מהסוג הזה אתם יכולים לדלג, תעברו לדף הבא.
אני אסיים במשפט חכם ועוצמתי שכתב לירון פיין: "אתה לא יכול להיות אהוב על כל האנשים כל הזמן. מספיק שתהיה אהוב על חלק מהאנשים, חלק מהזמן.
חזק. נכון?
טוב, אני מניחה שסיימתם את התה (לא לשכוח לשטוף את הכוס היטב ולהניח יפה על המדף. סבתא לא אוהבת משתמטים) עכשיו, אפשר לפתוח את המחשב ולהתחיל להריץ אצבעות על המקלדת. הכללים הללו יעזרו לכם לשבור את חומות הייאוש והפחד ולהתחיל לכתוב. כשמתחילים, יש עוד המון טכניקות. אם יהיה ביקוש, אעלה בהזדמנות. בינתיים, תתחילו לכתוב. ד"ש רותח לסבתא.
הערה חשובה: אין מה לחשוש מתופעות הלוואי שיוצגו במאמר שלפניכם. ייתכן ולא תסבלו מאף אחת מהן. וגם אם כן, אל דאגה, סבתא הכינה תרופה להכל.
הכינו כוס תה רותח, הוסיפו עלי נענע טריים (בלי יותר מדי סוכר, בדיוק כמו שסבתא אוהבת) והתחילו לקרוא בתשומת לב יתרה.
1. אמון ואימון - כתיבה היא כמו שריר. ככל שמפתחים אותה יותר היא נעשית חזקה וטובה יותר.
בנוסף, קיימים לא מעט אנשים שחוששים לכתוב כי ייתכן והתכנים שלהם גרועים להחריד. לרוב, מדובר באנשים סופר כישרוניים שכל מה שחסר להם זה טיפונת הכוונה נכונה, אמון עצמי, ואומץ.
התופעה: חרדת העט והמקלדת. תסמינים: גרדת בראש (בניסיון למצוא עלילה ומסר שיהיו מקובלים על כלל העולם) ופריחה בעור כשזה לא תמיד קורה.
אמון עצמי והמון המון סבלנות
2. הימנעו מהשוואה - הרבה פעמים סופר מתחיל משווה את עצמו לחבריו למקלדת. התופעה: ייאוש סביבתי. תסמינים: דיכאון, חוסר שינה, תחושת ריקנות.
תתמקדו בעצמכם, תפנו את המבט קדימה ואל תסתכלו על מי שהתחיל את הדרך לפניכם.
3. חסימת השראה - אז הקשבתם לשני הכללים הראשונים (מי שמקשיב לסבתא רק מרוויח!) אתם יושבים מול המסך הלבן ומשתוקקים למלא אותו באותיות קטנות ושחורות. ופתאום ללא התראה מוקדמת תוקפת אתכם חסימת השראה נוראית. כזו שלא מצליחה להוציא ממכם חצי מילה, שלא נדבר על משפט שלם.
התופעה: חסמת - על משקל שקלת. מזכיר את אדמת, חצבת וכלבת. תסמינים: קשיי נשימה, עצבות, דיכאון, דכדוך כבד.
תכתבו כל מילה שעולה לכם בראש
אז אתם עומדים מול הקטע המוזר שלפניכם - שהיה אמור להיות טור אישי, פרק מסיפור, או כתבה לעיתון וצוחקים לנוכח בליל המילים. נראה כאילו כל האותיות החליטו לריב זו עם זו (היי, בלי ידיים. סבתא לא מרשה) לדוגמא: "איש אחד הלך, הלך, הלך ופתאום נפל לבור שחור. (ריבון כל העולמים, אני כתבתי את המשפט הזה?!
)אז מה עושים עכשיו?
4. שיכתוב - עכשיו אתם מתחילים לשכתב. לשפץ את המשפטים, לשייף את המילים. להוציא ישן תחת חדש. תוסיפו תבלינים, תשמיטו משפטים לא נחוצים. תוסיפו קצת פלפל, תתבלו בפריקה מתוקה וקריצות הומור שנונות (סבתא מתחננת - 'רק לא כורכורם!!!'
)5. הידד! סיימתי! - סיימתם לשכתב, ועכשיו אתם קוראים את מה שכתבתם בעונג צרוף (אין, אין סבתא צודקת, תמיד אמרה לי שאני כישרון מבוזבז. בעיקר שהראתי לה איך שולחים מייל...) התופעה: ביטחון מופרז ותחושת שלמות. תסמינים: הרגשת סיפוק, מימוש עצמי, תחושה שמימית.
תקראו שוב את הקטע שלכם, סביר להניח שבקריאה נוספת תגלו שהוא לא בדיוק מושלם כמו שחשבתם.
אז כתבתם ספר. מסר מעולה, עלילה משובחת, כתיבה עמוקה ושנונה. אתם משחררים אותו לחנויות. ומגלים שלא כולם חושבים כמוכם.
יש לציין, אם הספר שלכם טוב, רוב הקהל באמת יזרים אליכם שפע של תגובות חיוביות וחמות. אבל חשוב לזכור: כמו שאין אדם שאהוב על כלל הציבור (כן, כן, גם לא ביבי) ככה גם אין כותב שאהוב על כלל קוראיו. מה עושים שמקבלים ביקורת? אם היא אמיתית, מקבלים אותה. סך הכל ביקורת זה דבר מעולה שנועד להשביח את הטקסטים שלכם ולא להיפך. אם היא קטנונית וחסרת בסיס (אני לא מבינה למה בעמוד שלוש שמונים שמונים ושבע בשורה עשרים ושש מלמטה, לא כתוב שדיצה בירכה 'בורא פרי האדמה' לפני שהכניסה את המלפפון לפיה. נו, באמת, הסופרים של היום, זה מה שהם מנחילים לדור העתיד?)
כן, על ביקורת מהסוג הזה אתם יכולים לדלג, תעברו לדף הבא.
אני אסיים במשפט חכם ועוצמתי שכתב לירון פיין: "אתה לא יכול להיות אהוב על כל האנשים כל הזמן. מספיק שתהיה אהוב על חלק מהאנשים, חלק מהזמן.
חזק. נכון?
טוב, אני מניחה שסיימתם את התה (לא לשכוח לשטוף את הכוס היטב ולהניח יפה על המדף. סבתא לא אוהבת משתמטים) עכשיו, אפשר לפתוח את המחשב ולהתחיל להריץ אצבעות על המקלדת. הכללים הללו יעזרו לכם לשבור את חומות הייאוש והפחד ולהתחיל לכתוב. כשמתחילים, יש עוד המון טכניקות. אם יהיה ביקוש, אעלה בהזדמנות. בינתיים, תתחילו לכתוב. ד"ש רותח לסבתא.
10 תגובות
7 תגובות
בס"ד
כשאנחנו כותבים, אנחנו לא משתמשים במילים רק כדי לכתוב.
אנחנו מציירים עם המילים, מביימים עם המילים, מצלמים עם המילים, לפעמים גם מנגנים עם המילים.
ובזה עוסק האשכול הנחמד שלנו.
אז לפני שנתחיל, רוצו לקרוא את המדריך המעולה בנושא של @סיפור8 . אם רק גרמתי לכם לקרוא אותו שוב דיינו.
ועכשיו:
הרעיון באשכול הוא לקחת טכניקה מתחום אומנותי קרוב (צילום,בימוי,ציור אתם יכולים גם בישול אם יש לכם רעיון), להסביר קצת עליה, ולנסות להמיר אותה לתחום הכתיבה.
המטרה היא ליצור אוסף של טכניקות שיהפכו את הסיפור שלנו לחי יותר, מוגש בצורה מעניינת יותר, ואולי אפילו להוריד במעט את רגשי הנחיתות שלנו כשאנחנו פוגשים אומנות חזותית.
כמובן שלא כל הרעיונות מתאימים לכתיבה בסיפור ממוצע, אבל עדיין מדובר על אימון טוב והרחבה של יכולות הכתיבה.
מוזמנים להשתתף!
כשאנחנו כותבים, אנחנו לא משתמשים במילים רק כדי לכתוב.
אנחנו מציירים עם המילים, מביימים עם המילים, מצלמים עם המילים, לפעמים גם מנגנים עם המילים.
ובזה עוסק האשכול הנחמד שלנו.
אז לפני שנתחיל, רוצו לקרוא את המדריך המעולה בנושא של @סיפור8 . אם רק גרמתי לכם לקרוא אותו שוב דיינו.
ועכשיו:
הרעיון באשכול הוא לקחת טכניקה מתחום אומנותי קרוב (צילום,בימוי,ציור אתם יכולים גם בישול אם יש לכם רעיון), להסביר קצת עליה, ולנסות להמיר אותה לתחום הכתיבה.
המטרה היא ליצור אוסף של טכניקות שיהפכו את הסיפור שלנו לחי יותר, מוגש בצורה מעניינת יותר, ואולי אפילו להוריד במעט את רגשי הנחיתות שלנו כשאנחנו פוגשים אומנות חזותית.
כמובן שלא כל הרעיונות מתאימים לכתיבה בסיפור ממוצע, אבל עדיין מדובר על אימון טוב והרחבה של יכולות הכתיבה.
מוזמנים להשתתף!
5 תגובות
היי, זוכרים אותי מלפני שלוש שנים? כנראה שלא. אבל משהו דחף אותי לסיים את הפרק הזה, כנראה. אולי פגרת החגים. אז הנה אני חופרת לכם שוב.
אנחנו אוהבים להדביק את התואר חיקוי על ספרים רבים. לפעמים אנחנו לא אוהבים את הסיפור, לפעמים אנחנו כל כך אוהבים אותו שזה טוב מכדי להיות אמיתי, אבל בדרך כלל רק… כי מישהו אמר לנו משהו.
תרשמו את השגיאה הזאת במשרד הפטנטים.
כולם פה בני אדם, נכון? (מי שלא סימן ווי בקפצ'ה - שיצא מהכיתה.) אז כולנו נוטים להשוות דברים כל הזמן. זה בטבע שלנו, לסדר את המציאות בתבניות מקוטלגות כדי לפשט את החיים. הסופרים שלנו לא אשמים בזה, ולא כל סיפור דומה הוא ספר גנוב.
כדי שנצליח לתקשר כדאי שאשתמש בשפה שאתם כבר מכירים. יש מצב שאם אתחיל לכשדם וגוכד כדגן ונטגדכ גחנש מחיד כרעק גות דשגיב גוטך ובדכט ולר כסלתצתם, זו תהיה אמנות יצירתית שלא מן העולם הזה. אבל אתם לא תבינו אותי. (טוב, אל תכניסו אמנים מודרניים לשיחה הזאת, בקשה).
אז בואו נסכם שכל סיפור מבוסס על שפה קיימת, והרבה סיפורים דומים אחד לשני.
יש מבנים ספרותיים מאוד רחבים. קטגוריה שמכילה כל כך הרבה ספרים שבלתי אפשרי לאמן אחד להכריז עליו בעלות.
למשל, ז'אנר.
האם ננסה לטעון שכל ספר פנטזיה הוא עותק של הארי פוטר? מסתבר שכן, כאילו רולינג רשמה את הקונספט הזה במשרד הפטנטים.
ז'אנר זה תבנית, לתוכה יוצקים רעיונות ומגישים לנו סיפור מגובש. כל ז'אנר מתאר טעם אנושי אחר, משקף את מציאות החיים שלנו מזווית ייחודית. אפשר להסתכל על זה כעֶרכָּה, סט של כלים שונים ושלל הבטחות שעליה לספק עבור קוראים שאוהבים את הז'אנר הזה.
אתם בטח מכירים את זה, שמשווים בין שני ספרים רק בגלל הסוג של הסיפור. אז האמת היא שלרבים אין מדגם אמין לצורך ביצוע מבחן כזה. כי הטעם שלנו מצומצם, כי אנחנו נמנעים בכוונה תחילה מ(רוב) התוכן החיצוני, או פשוט כי אנחנו לא מבינים את השפה ומוכרחים לסמוך על הבחירות המוגבלות של סטימצקי.
אז נגיד שחלק גדול מאיתנו מכירים רק את שר הטבעות כי זו הספרות החיצונית היחידה שחמקה לידינו, ואנחנו מכירים רק את ליהיא נאאר (אביגיל גדולד), כי זו הסדרה האפית היחידה שמישהו כתב עבור המגזר שלנו (עד כה). הא למדת… שתי הסדרות תואמות להפליא. מתוך אוקיינוס ספרותי, בחרנו להשוות את הדגים באקווריום הביתי.
אני מגזימה כמובן. ייתכן שקראתם גם את הארי פוטר. אבל מניסיוני, אתם תשמעו את המאשים ההוא אומר משהו כזה: הספר החרדי היחיד הזה שהעז להציע רובוטים, ללא ספק העתיק מאיזו סדרה שמישהו (שאינו אני עצמי חלילה, כמובן, טפו טפו) ראה.
ימין - מבוסס על דמות שיצר ניל גיימאן, שמאל - מבוסס על דמות שיצרה ג.ק. רולינג
רוצים דוגמא? בז'אנר הבלשי חייבת להתרחש תעלומה כמאורע מחולל. אנחנו יודעים שזה יקרה. אנחנו גם מצפים לזה. זה כל הקטע בסיפור מסוג כזה. כשהפשע מתרחש זה לא "העתקה" של ספרים בלשים אחרים, מפורסמים ככל שיהיו. זה שימוש בכלי ספרותי וותיק, כדי למקסם את ההנאה של קהל היעד.
וזה נוגע לעוד תכונות רבות האופייניות לז'אנר הזה. פרוטגוניסט קר רוח ושכלי, למשל. שרלוק הולמס של א. ק. דויל מפגין תכונות תואמות להפליא של הבלש דופין אותו יצר אדגר אלן פו, כמעט חמישים שנה לפניו.[1] שני הבלשים מספקים את אותו הצורך לקוראים, אחים בני אותה משפחה.
אפשר בהחלט לקחת רעיון קיים ולפתח אותו בצורה ייחודית משלך - אבל יש לזה כל מיני תנאים של זכויות יוצרים. תזכרו, גם גניבה של רעיון הוא פלגיאט!
אפילו כמה מילים מועתקות - זה פלגיאט. אבל כשמדובר בסיפור, אנחנו צריכים לבחון את העניין מזווית ייחודית. כי לא מדובר רק באותיות החיצוניות שמרכיבות את היצירה, אלא גם ברעיון הרוחני של הדברים. גם אם החזות החיצונית עברה עריכה, חייבת להיות דרך לבדוק אם זו אותה גברת בשינוי האדרת.
תראו, סופר שהעתיק יודע שהוא העתיק. אין לזה שתי פנים. גם אם רק הוא ואלוקים יודעים שזה קרה. אבל לפעמים גם אנחנו, ממרום מעמדנו כקוראים מדופלמים, יכולים להבחין בהתאמה חשודה מידי.
אוסמו טזוקה, היוצר של הקומיקס והסדרה המאוירת קימבה, האריה הלבן אמר ש"פעם שלישית לא יכולה להיות צירוף מקרים".[2] האמת זה אפשרי - אבל הסיכוי קרוב כל כך לאפס, שבשלב הזה מותר לנו לצעוק זאב. מבטיחה שנמשיך לדבר על זה - בסוף.[3]
אנחנו נבדוק שלושה מהמרכיבים המהותיים של הסיפור. נחשוף את השלד והרעיון האמיתי שמסתתר מאחורי המילים, ונבחן האם היצירה תואמת ברמה מחשידה יותר מידי.
כל סיפור מתחיל מפרמיס, רעיון בסיסי. אפשר להסתכל על זה כשאלה. "מה היה אילו…?" מה היה אילו חתן חלה כמה ימים אחרי חופתו? מה היה אילו אבן נדירה שעוררה סערה בכל העולם, מתגלה כחיקוי? מה היה אילו רובטים נראו כמו בני אדם?
מאוד ייתכן ששני אנשים חלמו על אותו רעיון בחצות הליל, ועוד לא שמעתי על מישהו שהוציא פטנט על פרמיס. חברה שלי טוענת שבכל מועדוני הסופרים בהם היא השתתפה, הדהים אותה מספר הפעמים שהמשתתפים כתבו תקציר תואם. באותם תאריכים, מבלי לתקשר ביניהם, סופרים שונים, רשמו את אותם רעיונות.
אז אם היקום שלח לכם משהו, תזדרזו לפני שמישהו אחר יחתים על זה את שמו…
לצורך הדוגמא, נגיד שהסיפור אודות נסיך צעיר שיורש לפתע ממלכה אדירה. מסתבר שישנם הרבה עלילות כאלה. השאלה היא, האם התיאום הזה מהווה חלק ממשוואה משולשת.
ימין - מבוסס על דמות שיצרו דיסני, שמאל - מבוסס דמות שיצר אוסמו טזוקה
לכל דמות יש זהות - וזה לא רק שם. יש לה תפקיד ייחודי משלה שעליה למלא בסיפור. אם זה הפרוטגוניסט שנאבק לקדם את הסיפור, או האנטגוניסט שנלחם לעשות את ההפך, או העוזרים השונים שלהם.
החזות החיצונית של הדמות ואופייה הפנימי, משמשים אותה במילוי התפקיד הזה.
שמתם לב, שכשכותבים מעתיקים, הרבה פעמים נותרים רמזים מהמקור? כמו עקבות בבוץ שמובילים אל אשמתם. לפעמים זה סממן חיצוני מטופש, תכונה רדודה או ביטוי ששתי הדמויות נוהגות לחזור עליה בלי סיבה. כאילו יש יצר שמכריח את החקיין לחזור לזירת הפשע. או שהוא פשוט לא סופר מספיק טוב כדי לזהות אילו מאפיינים אינם חיוניים לסיפור שלו.
בכל מקרה, דמות היא הרבה יותר מהחזות החיצונית שלה, וגם אם שינו את שמה, לשונה, ומינה, אפשר לזהות פעולות ודיאלוגים תואמים, בקלות יחסית. שניהם מגעגעים כמו ברווז, הולכים כמו ברווז, ואוכלים כמו ברווז? מסתבר שזה ברווז!
עדיין, אולי נוכל למצוא מקום לדון לכף זכות. כן, עד לסטרייק השלישי.
ימין - מבוסס על דמות שיצר אוסמו טזוקה, שמאל - מבוסס על דמות שיצר דיסני
כל סיפור מורכב מסדרה של פעולות שמובילות לשינוי. אם נקלף מהסצנה את השכבות החיצוניות, אפשר להסתכל בפעולות ישר בעיניים. אפילו אם החומר לא תואם מילה במילה, אם סדרת הפעולות באירוע תואמים, קשה לטעון שזה מקרה... במיוחד אם שוב ושוב ניתקל בסצנות כאלה לאורך הסיפור כולו.
ש. דופמן הוא סתם המצאה שלי מהפרק הקודם, אל תדאגו
יתכן שזוהי סצנה שחוזרת על עצמה בהרבה ספרים מהז'אנר הזה. ייתכן שזו סתם קלישאה. אבל זה עוד סטרייק נגדך.
וכאשר שלושת הסטרייקים גם יחד צועקים פלגיאט במקהלה, קשה להתחמק מכתב האישום. גם אם כל זה מקרה… חבל שלא בדקת קודם.
עכשיו תגידו, "אבל מאיפה היה עליו לדעת? האם מצופה מכל סופר לקרוא כל סיפור שאי פעם קם ונברא?" קודם כל, כן. כלומר, כמעט. ברור לי שסופר שכותב בסוגה מסוימת, הוא אדם שאוהב את הסוגה הזאת, אחד שקורא את הסוגה הזאת בכל הזדמנות. ואם הוא לא כזה... אז וואלה מה אנחנו עושים פה בכלל. אבל עזבו את זה, האם משיג גבול פטור מכיון שהוא לא בדק?
זוכרים את אוסמו טזוקה? רמזנו, הסתובבנו סביב סביב… הגיע הזמן שנדבר דוגרי.
אי אז ב-1994, כאשר דיסני הפיצו סיפור על מלך הסוואנה המתקרא "סימבה", רחש לחש המהם על דמיון מפליא ל"קימבה: האריה הלבן" - היצירה היפנית של אוסמו טזוקה שיצאה בשנות '60.
דיסני לא נתבעו על כך לעולם, אבל הקונספירציה שלפה מהכובע תירוץ מצוין: "מי יעז לעמוד מול צוות ההריסה של דיסני שמכנים את עצמם בתואר עורכי דין?"
הקהל, כמובן, לא הוטרד משיקולים כאלה, אבל ראו זה פלא. גם המחאה הציבורית שקמה, נמוגה בסופו של דבר בקול דממה דקה.
רוצים לנסות את שלושת הסטרייקים? יאלה.
קימבה - גור אריות שהוריו נרצחו בידי בני אדם מרושעים, נאבק בטבע החייתי של יצורי הג'ונגל במטרה להפוך אותם למתורבתים - ממש כמו בני האדם הטובים שהוא זכה להכיר בדרך.
הסדרה נותנת מקום ראשי לדמויות אנושיות ולקשר שיש להם עם בעלי חיים.
סימבה - הוא גור אריות שנאבק באחריות המוסרית שלו כלפי עמו - חיות הסוואנה - במטרה להשתחרר מחובת ההנהגה ולעשות כיף חיים.
הסדרה מעניקה מקום של כבוד ל"גלגל החיים" שמכתיב את חייהם של בעלי חיים.
הגיבור - קימבה וסימבה שניהם גורי אריות מאפריקה, שירשו את חובת ההנהגה.
אבל כל התיאום נגמר בזאת.
ביפן קראו לו בכלל ליאו, על משקל ליאון - אריה באנגלית. התרגום האמריקאי אחראי לשינוי השם כי הם חשבו ש"קימבה" יותר יתפוס. למה? על משקל "סימבה" שהוא שם קלישאתי לאריה בשפה הסוואהילית (צאו וראו כמה סימבות נוצרו לפני 1960). ליאו קפץ על מעמדו כמוצא שלל רב, ועוד כגור קטן הרצה לנחיתיו כמו מגיד שיעור דגול.
סימבה ברח מהחובות שלו בצעד אגואיסטי למדי, אם כי נדחק לשם בעזרת הנבל, ורק בשיא הסיפור קיבל עליו את הגזירה.
הנבל - אצל טזוקה, הנבל הכי בולט היה צייד אנושי.
אפשר להבין מאיפה זה הגיע, כשניקח בחשבון שטזוקה הודה מפורשות על ההשראה שהוא קיבל מדיסני. הוא אף רכש את הזכויות לבסס את יצירה משלו על במבי ספציפית. רואים איך עושים השראה? באופן חוקי לגמרי.
לעומת זאת בדיסני, הנבל הוא דודו הבוגדני של הנסיך.
אפשר להבין מאיפה זה מגיע, כשניקח בחשבון שהיוצרים הודו מפורשות שהם לקחו השראה מהמלט של שייקספיר. למה היה מותר להם להעתיק יצירה קיימת? הם לא רכשו משייקספיר שום אישורים! אז, מה אתם יודעים - שייקספיר מזמן איבד את זכויות היוצרים שלו, ואיש כטוב בעיניו יעשה (במלאות 50/70 למות היוצר, היצירה הופכת לנחלת הכלל).
יש עוד דמויות שוליות שעלולות לעשות רושם דומה, אבל הסדרה כל כך ארוכה, שבלתי אפשרי להימנע מחיה זו או אחרת. תקחו כל ספר על בעלי חיים אקראי, ומן הסתם שהדמויות שם נמצאות ביצירה של טזוקה...
נוהגים להשוות בין סצינות שעושות רושם וויזואלי תואם, הבעיה היא שהרבה מהן יצאו ברימייק שנתיים אחרי היצירה של דיסני.[4] אז תקפצו לי.
בסופו של דבר, גניבה ספרותית היא בעיני הרואה, כי זה קשה מאוד להוכחה. אתה יכול לחשוד שמשהו דומה מידי. אבל בסופו של דבר, אין בר סמכא שיכול לפסוק סופית בעניין.
אפילו בתביעה חוקית, בית המשפט בסך הכל יקבע מי צריך לפצות את השני (השגת גבול, זוכרים?) אבל אנחנו עדיין עלולים לחשוב שהחוק פספס את הרמאי. כי אחרי הכל, על זה אנחנו מדברים פה. על יוצרים ששברו את האמון העדין בין קהל לסופר. בארצינו הקדושה, אפשר להתחמק בקלות מתביעה של פלגיאט, אבל זה לא הנקודה. טבעי שלקהל אכפת אם היוצר נהג כהוגן כלפינו או עבד עלינו. אחרי הכל, הוא גנב מהקולגות שלו... האם יש יותר מביש מזה?
לענייננו, עוד ב1994, חברת ההפקה של אוסמו טזוקה מסרו שהם לא רואים בזה העתק, כי בלתי אפשרי להימנע מדמיון כלשהו כאשר מדובר על יצירות מאותו ז'אנר.[5] אז אפשר לסכם בזה את הנושא.
בקיצור- יוצרים צריכים להיות הגונים כי אמון זה חלק גדול מהקשר שלנו אל הסיפור.
ואנחנו צריכים לשקול היטב לפני שנאשים מישהו, כי גם הקהל צריך להיות הוגן כלפי יוצרים שבאמת עושים הרבה כדי לרצות את הטבע ההפכפך שלנו.
כמו שאמרתי, אין כל כך בר סמכא סופי לעניין של גניבה ספרותית, ואני בסה"כ קוראת הרבה, אז אל תסתכלו עלי. בכל זאת, ההסתברות של חפיפה מקרית בין דמות, אירועים, עלילה - גובלת באפס. זה לא וודאי, כי המציאות עולה על כל דמיון - אבל קודם כל, זה מחשיד מידי. שנית - נראה לי שזה אותו יצירה... גם אם זה קרה בטעות, לא?
בלי קשר למבחן הזה, בספרות יש הגנה גם על רעיון כלשהו. יכול להיות שפלגיאטר העתיק רק את הדמות, וזה עדיין גזל. יכול להיות שהוא תפר דמות מפה, עלילה משם, ורקע ממקום נוסף - וזה עדיין גזל. אבל לך תוכיח שזה קרה. (ולא, לא קוראים לזה השראה לא משנה מה הוא עשה עם זה. קוראים לזה השראה רק אם היה מותר להעתיק את היצירה המקורית).
מעבר למבחן הזה, יש עוד תסמינים נפוצים לחקיין: כמו סיפור שנראה טלאים-טלאים, חורים בעלילה, סגנון שמשתנה פתאום באמצע, פתרונות פתאומיים.אבל שוב, זה לא וודאי, אלא רק סבירות. ולמרות כל זה, הרבה פעמים היצירות האלה מרשימות ביופיין! וזה הכי מבאס. כי קל מאוד לגבב רעיונות בנויים ליצירה שנראית מרשימה ממבט ראשון. במיוחד עבור קוראים צעירים ובלתי מנוסים.
אין דוגמא יותר ברורה להשגת גבול, כי ההפסד שנגרם ליוצר המקורי - מדיד. הצלחה לא פותרת חקיין מרמאות! גם בית משפט שלא הצליח להוכיח את זה, לא פותר אותו מעצם המעשה.
עוד משהו: מצאתי חפיפה בין מי שסומך על תחקירן - לחקיינות. נקודה למחשבה.
עוד עוד משהו: בכוונה הדגמתי בעזרת יצירות חיצוניות, כי אני לא רוצה שחלילה יוציאו את דברי מהקשרם ויחשדו שהאשמתי יוצר משלנו בפלגיאט (כפי שקרה בטעות פעם קודמת).
אז זהו. אלו רק מחשבותי בנושא, בתור מישהו שקורא הרבה. זה הכל. מעניין אותי מאוד לדעת מה אתם חושבים על זה. האם המבחן הזה עומד במציאות שלכם?
אנחנו אוהבים להדביק את התואר חיקוי על ספרים רבים. לפעמים אנחנו לא אוהבים את הסיפור, לפעמים אנחנו כל כך אוהבים אותו שזה טוב מכדי להיות אמיתי, אבל בדרך כלל רק… כי מישהו אמר לנו משהו.
אין עשן בלי אש?
תרשמו את השגיאה הזאת במשרד הפטנטים.
כולם פה בני אדם, נכון? (מי שלא סימן ווי בקפצ'ה - שיצא מהכיתה.) אז כולנו נוטים להשוות דברים כל הזמן. זה בטבע שלנו, לסדר את המציאות בתבניות מקוטלגות כדי לפשט את החיים. הסופרים שלנו לא אשמים בזה, ולא כל סיפור דומה הוא ספר גנוב.
כדי שנצליח לתקשר כדאי שאשתמש בשפה שאתם כבר מכירים. יש מצב שאם אתחיל לכשדם וגוכד כדגן ונטגדכ גחנש מחיד כרעק גות דשגיב גוטך ובדכט ולר כסלתצתם, זו תהיה אמנות יצירתית שלא מן העולם הזה. אבל אתם לא תבינו אותי. (טוב, אל תכניסו אמנים מודרניים לשיחה הזאת, בקשה).
אז בואו נסכם שכל סיפור מבוסס על שפה קיימת, והרבה סיפורים דומים אחד לשני.
התמונה גדולה והפרטים קטנים
יש מבנים ספרותיים מאוד רחבים. קטגוריה שמכילה כל כך הרבה ספרים שבלתי אפשרי לאמן אחד להכריז עליו בעלות.
למשל, ז'אנר.
האם ננסה לטעון שכל ספר פנטזיה הוא עותק של הארי פוטר? מסתבר שכן, כאילו רולינג רשמה את הקונספט הזה במשרד הפטנטים.
ז'אנר זה תבנית, לתוכה יוצקים רעיונות ומגישים לנו סיפור מגובש. כל ז'אנר מתאר טעם אנושי אחר, משקף את מציאות החיים שלנו מזווית ייחודית. אפשר להסתכל על זה כעֶרכָּה, סט של כלים שונים ושלל הבטחות שעליה לספק עבור קוראים שאוהבים את הז'אנר הזה.
אתם בטח מכירים את זה, שמשווים בין שני ספרים רק בגלל הסוג של הסיפור. אז האמת היא שלרבים אין מדגם אמין לצורך ביצוע מבחן כזה. כי הטעם שלנו מצומצם, כי אנחנו נמנעים בכוונה תחילה מ(רוב) התוכן החיצוני, או פשוט כי אנחנו לא מבינים את השפה ומוכרחים לסמוך על הבחירות המוגבלות של סטימצקי.
אז נגיד שחלק גדול מאיתנו מכירים רק את שר הטבעות כי זו הספרות החיצונית היחידה שחמקה לידינו, ואנחנו מכירים רק את ליהיא נאאר (אביגיל גדולד), כי זו הסדרה האפית היחידה שמישהו כתב עבור המגזר שלנו (עד כה). הא למדת… שתי הסדרות תואמות להפליא. מתוך אוקיינוס ספרותי, בחרנו להשוות את הדגים באקווריום הביתי.
אני מגזימה כמובן. ייתכן שקראתם גם את הארי פוטר. אבל מניסיוני, אתם תשמעו את המאשים ההוא אומר משהו כזה: הספר החרדי היחיד הזה שהעז להציע רובוטים, ללא ספק העתיק מאיזו סדרה שמישהו (שאינו אני עצמי חלילה, כמובן, טפו טפו) ראה.
ימין - מבוסס על דמות שיצר ניל גיימאן, שמאל - מבוסס על דמות שיצרה ג.ק. רולינג
רוצים דוגמא? בז'אנר הבלשי חייבת להתרחש תעלומה כמאורע מחולל. אנחנו יודעים שזה יקרה. אנחנו גם מצפים לזה. זה כל הקטע בסיפור מסוג כזה. כשהפשע מתרחש זה לא "העתקה" של ספרים בלשים אחרים, מפורסמים ככל שיהיו. זה שימוש בכלי ספרותי וותיק, כדי למקסם את ההנאה של קהל היעד.
וזה נוגע לעוד תכונות רבות האופייניות לז'אנר הזה. פרוטגוניסט קר רוח ושכלי, למשל. שרלוק הולמס של א. ק. דויל מפגין תכונות תואמות להפליא של הבלש דופין אותו יצר אדגר אלן פו, כמעט חמישים שנה לפניו.[1] שני הבלשים מספקים את אותו הצורך לקוראים, אחים בני אותה משפחה.
אפשר בהחלט לקחת רעיון קיים ולפתח אותו בצורה ייחודית משלך - אבל יש לזה כל מיני תנאים של זכויות יוצרים. תזכרו, גם גניבה של רעיון הוא פלגיאט!
לא דין פרוטה כדין מאה… מסתבר
אפילו כמה מילים מועתקות - זה פלגיאט. אבל כשמדובר בסיפור, אנחנו צריכים לבחון את העניין מזווית ייחודית. כי לא מדובר רק באותיות החיצוניות שמרכיבות את היצירה, אלא גם ברעיון הרוחני של הדברים. גם אם החזות החיצונית עברה עריכה, חייבת להיות דרך לבדוק אם זו אותה גברת בשינוי האדרת.
תראו, סופר שהעתיק יודע שהוא העתיק. אין לזה שתי פנים. גם אם רק הוא ואלוקים יודעים שזה קרה. אבל לפעמים גם אנחנו, ממרום מעמדנו כקוראים מדופלמים, יכולים להבחין בהתאמה חשודה מידי.
אוסמו טזוקה, היוצר של הקומיקס והסדרה המאוירת קימבה, האריה הלבן אמר ש"פעם שלישית לא יכולה להיות צירוף מקרים".[2] האמת זה אפשרי - אבל הסיכוי קרוב כל כך לאפס, שבשלב הזה מותר לנו לצעוק זאב. מבטיחה שנמשיך לדבר על זה - בסוף.[3]
אנחנו נבדוק שלושה מהמרכיבים המהותיים של הסיפור. נחשוף את השלד והרעיון האמיתי שמסתתר מאחורי המילים, ונבחן האם היצירה תואמת ברמה מחשידה יותר מידי.
עלילה דומה - סטרייק אחד נגדך
כל סיפור מתחיל מפרמיס, רעיון בסיסי. אפשר להסתכל על זה כשאלה. "מה היה אילו…?" מה היה אילו חתן חלה כמה ימים אחרי חופתו? מה היה אילו אבן נדירה שעוררה סערה בכל העולם, מתגלה כחיקוי? מה היה אילו רובטים נראו כמו בני אדם?
מאוד ייתכן ששני אנשים חלמו על אותו רעיון בחצות הליל, ועוד לא שמעתי על מישהו שהוציא פטנט על פרמיס. חברה שלי טוענת שבכל מועדוני הסופרים בהם היא השתתפה, הדהים אותה מספר הפעמים שהמשתתפים כתבו תקציר תואם. באותם תאריכים, מבלי לתקשר ביניהם, סופרים שונים, רשמו את אותם רעיונות.
אז אם היקום שלח לכם משהו, תזדרזו לפני שמישהו אחר יחתים על זה את שמו…
לצורך הדוגמא, נגיד שהסיפור אודות נסיך צעיר שיורש לפתע ממלכה אדירה. מסתבר שישנם הרבה עלילות כאלה. השאלה היא, האם התיאום הזה מהווה חלק ממשוואה משולשת.
ימין - מבוסס על דמות שיצרו דיסני, שמאל - מבוסס דמות שיצר אוסמו טזוקה
דמויות דומות - סטרייק שני
לכל דמות יש זהות - וזה לא רק שם. יש לה תפקיד ייחודי משלה שעליה למלא בסיפור. אם זה הפרוטגוניסט שנאבק לקדם את הסיפור, או האנטגוניסט שנלחם לעשות את ההפך, או העוזרים השונים שלהם.
החזות החיצונית של הדמות ואופייה הפנימי, משמשים אותה במילוי התפקיד הזה.
שמתם לב, שכשכותבים מעתיקים, הרבה פעמים נותרים רמזים מהמקור? כמו עקבות בבוץ שמובילים אל אשמתם. לפעמים זה סממן חיצוני מטופש, תכונה רדודה או ביטוי ששתי הדמויות נוהגות לחזור עליה בלי סיבה. כאילו יש יצר שמכריח את החקיין לחזור לזירת הפשע. או שהוא פשוט לא סופר מספיק טוב כדי לזהות אילו מאפיינים אינם חיוניים לסיפור שלו.
בכל מקרה, דמות היא הרבה יותר מהחזות החיצונית שלה, וגם אם שינו את שמה, לשונה, ומינה, אפשר לזהות פעולות ודיאלוגים תואמים, בקלות יחסית. שניהם מגעגעים כמו ברווז, הולכים כמו ברווז, ואוכלים כמו ברווז? מסתבר שזה ברווז!
עדיין, אולי נוכל למצוא מקום לדון לכף זכות. כן, עד לסטרייק השלישי.
ימין - מבוסס על דמות שיצר אוסמו טזוקה, שמאל - מבוסס על דמות שיצר דיסני
אירועים תואמים - סטרייק שלישי ואבוד לך
כל סיפור מורכב מסדרה של פעולות שמובילות לשינוי. אם נקלף מהסצנה את השכבות החיצוניות, אפשר להסתכל בפעולות ישר בעיניים. אפילו אם החומר לא תואם מילה במילה, אם סדרת הפעולות באירוע תואמים, קשה לטעון שזה מקרה... במיוחד אם שוב ושוב ניתקל בסצנות כאלה לאורך הסיפור כולו.
ש. דופמן הוא סתם המצאה שלי מהפרק הקודם, אל תדאגו
יתכן שזוהי סצנה שחוזרת על עצמה בהרבה ספרים מהז'אנר הזה. ייתכן שזו סתם קלישאה. אבל זה עוד סטרייק נגדך.
וכאשר שלושת הסטרייקים גם יחד צועקים פלגיאט במקהלה, קשה להתחמק מכתב האישום. גם אם כל זה מקרה… חבל שלא בדקת קודם.
עכשיו תגידו, "אבל מאיפה היה עליו לדעת? האם מצופה מכל סופר לקרוא כל סיפור שאי פעם קם ונברא?" קודם כל, כן. כלומר, כמעט. ברור לי שסופר שכותב בסוגה מסוימת, הוא אדם שאוהב את הסוגה הזאת, אחד שקורא את הסוגה הזאת בכל הזדמנות. ואם הוא לא כזה... אז וואלה מה אנחנו עושים פה בכלל. אבל עזבו את זה, האם משיג גבול פטור מכיון שהוא לא בדק?
קימבה או סימבה?
זוכרים את אוסמו טזוקה? רמזנו, הסתובבנו סביב סביב… הגיע הזמן שנדבר דוגרי.
אי אז ב-1994, כאשר דיסני הפיצו סיפור על מלך הסוואנה המתקרא "סימבה", רחש לחש המהם על דמיון מפליא ל"קימבה: האריה הלבן" - היצירה היפנית של אוסמו טזוקה שיצאה בשנות '60.
דיסני לא נתבעו על כך לעולם, אבל הקונספירציה שלפה מהכובע תירוץ מצוין: "מי יעז לעמוד מול צוות ההריסה של דיסני שמכנים את עצמם בתואר עורכי דין?"
הקהל, כמובן, לא הוטרד משיקולים כאלה, אבל ראו זה פלא. גם המחאה הציבורית שקמה, נמוגה בסופו של דבר בקול דממה דקה.
רוצים לנסות את שלושת הסטרייקים? יאלה.
העלילה:
קימבה - גור אריות שהוריו נרצחו בידי בני אדם מרושעים, נאבק בטבע החייתי של יצורי הג'ונגל במטרה להפוך אותם למתורבתים - ממש כמו בני האדם הטובים שהוא זכה להכיר בדרך.
הסדרה נותנת מקום ראשי לדמויות אנושיות ולקשר שיש להם עם בעלי חיים.
סימבה - הוא גור אריות שנאבק באחריות המוסרית שלו כלפי עמו - חיות הסוואנה - במטרה להשתחרר מחובת ההנהגה ולעשות כיף חיים.
הסדרה מעניקה מקום של כבוד ל"גלגל החיים" שמכתיב את חייהם של בעלי חיים.
הדמויות:
הגיבור - קימבה וסימבה שניהם גורי אריות מאפריקה, שירשו את חובת ההנהגה.
אבל כל התיאום נגמר בזאת.
ביפן קראו לו בכלל ליאו, על משקל ליאון - אריה באנגלית. התרגום האמריקאי אחראי לשינוי השם כי הם חשבו ש"קימבה" יותר יתפוס. למה? על משקל "סימבה" שהוא שם קלישאתי לאריה בשפה הסוואהילית (צאו וראו כמה סימבות נוצרו לפני 1960). ליאו קפץ על מעמדו כמוצא שלל רב, ועוד כגור קטן הרצה לנחיתיו כמו מגיד שיעור דגול.
סימבה ברח מהחובות שלו בצעד אגואיסטי למדי, אם כי נדחק לשם בעזרת הנבל, ורק בשיא הסיפור קיבל עליו את הגזירה.
הנבל - אצל טזוקה, הנבל הכי בולט היה צייד אנושי.
אפשר להבין מאיפה זה הגיע, כשניקח בחשבון שטזוקה הודה מפורשות על ההשראה שהוא קיבל מדיסני. הוא אף רכש את הזכויות לבסס את יצירה משלו על במבי ספציפית. רואים איך עושים השראה? באופן חוקי לגמרי.
לעומת זאת בדיסני, הנבל הוא דודו הבוגדני של הנסיך.
אפשר להבין מאיפה זה מגיע, כשניקח בחשבון שהיוצרים הודו מפורשות שהם לקחו השראה מהמלט של שייקספיר. למה היה מותר להם להעתיק יצירה קיימת? הם לא רכשו משייקספיר שום אישורים! אז, מה אתם יודעים - שייקספיר מזמן איבד את זכויות היוצרים שלו, ואיש כטוב בעיניו יעשה (במלאות 50/70 למות היוצר, היצירה הופכת לנחלת הכלל).
יש עוד דמויות שוליות שעלולות לעשות רושם דומה, אבל הסדרה כל כך ארוכה, שבלתי אפשרי להימנע מחיה זו או אחרת. תקחו כל ספר על בעלי חיים אקראי, ומן הסתם שהדמויות שם נמצאות ביצירה של טזוקה...
אירועים:
נוהגים להשוות בין סצינות שעושות רושם וויזואלי תואם, הבעיה היא שהרבה מהן יצאו ברימייק שנתיים אחרי היצירה של דיסני.[4] אז תקפצו לי.
לסיכום: פלגיאט?
בסופו של דבר, גניבה ספרותית היא בעיני הרואה, כי זה קשה מאוד להוכחה. אתה יכול לחשוד שמשהו דומה מידי. אבל בסופו של דבר, אין בר סמכא שיכול לפסוק סופית בעניין.
אפילו בתביעה חוקית, בית המשפט בסך הכל יקבע מי צריך לפצות את השני (השגת גבול, זוכרים?) אבל אנחנו עדיין עלולים לחשוב שהחוק פספס את הרמאי. כי אחרי הכל, על זה אנחנו מדברים פה. על יוצרים ששברו את האמון העדין בין קהל לסופר. בארצינו הקדושה, אפשר להתחמק בקלות מתביעה של פלגיאט, אבל זה לא הנקודה. טבעי שלקהל אכפת אם היוצר נהג כהוגן כלפינו או עבד עלינו. אחרי הכל, הוא גנב מהקולגות שלו... האם יש יותר מביש מזה?
לענייננו, עוד ב1994, חברת ההפקה של אוסמו טזוקה מסרו שהם לא רואים בזה העתק, כי בלתי אפשרי להימנע מדמיון כלשהו כאשר מדובר על יצירות מאותו ז'אנר.[5] אז אפשר לסכם בזה את הנושא.
בקיצור- יוצרים צריכים להיות הגונים כי אמון זה חלק גדול מהקשר שלנו אל הסיפור.
ואנחנו צריכים לשקול היטב לפני שנאשים מישהו, כי גם הקהל צריך להיות הוגן כלפי יוצרים שבאמת עושים הרבה כדי לרצות את הטבע ההפכפך שלנו.
אפילוג
כמו שאמרתי, אין כל כך בר סמכא סופי לעניין של גניבה ספרותית, ואני בסה"כ קוראת הרבה, אז אל תסתכלו עלי. בכל זאת, ההסתברות של חפיפה מקרית בין דמות, אירועים, עלילה - גובלת באפס. זה לא וודאי, כי המציאות עולה על כל דמיון - אבל קודם כל, זה מחשיד מידי. שנית - נראה לי שזה אותו יצירה... גם אם זה קרה בטעות, לא?
בלי קשר למבחן הזה, בספרות יש הגנה גם על רעיון כלשהו. יכול להיות שפלגיאטר העתיק רק את הדמות, וזה עדיין גזל. יכול להיות שהוא תפר דמות מפה, עלילה משם, ורקע ממקום נוסף - וזה עדיין גזל. אבל לך תוכיח שזה קרה. (ולא, לא קוראים לזה השראה לא משנה מה הוא עשה עם זה. קוראים לזה השראה רק אם היה מותר להעתיק את היצירה המקורית).
מעבר למבחן הזה, יש עוד תסמינים נפוצים לחקיין: כמו סיפור שנראה טלאים-טלאים, חורים בעלילה, סגנון שמשתנה פתאום באמצע, פתרונות פתאומיים.אבל שוב, זה לא וודאי, אלא רק סבירות. ולמרות כל זה, הרבה פעמים היצירות האלה מרשימות ביופיין! וזה הכי מבאס. כי קל מאוד לגבב רעיונות בנויים ליצירה שנראית מרשימה ממבט ראשון. במיוחד עבור קוראים צעירים ובלתי מנוסים.
אין דוגמא יותר ברורה להשגת גבול, כי ההפסד שנגרם ליוצר המקורי - מדיד. הצלחה לא פותרת חקיין מרמאות! גם בית משפט שלא הצליח להוכיח את זה, לא פותר אותו מעצם המעשה.
עוד משהו: מצאתי חפיפה בין מי שסומך על תחקירן - לחקיינות. נקודה למחשבה.
עוד עוד משהו: בכוונה הדגמתי בעזרת יצירות חיצוניות, כי אני לא רוצה שחלילה יוציאו את דברי מהקשרם ויחשדו שהאשמתי יוצר משלנו בפלגיאט (כפי שקרה בטעות פעם קודמת).
אז זהו. אלו רק מחשבותי בנושא, בתור מישהו שקורא הרבה. זה הכל. מעניין אותי מאוד לדעת מה אתם חושבים על זה. האם המבחן הזה עומד במציאות שלכם?
מקורות והערות
1 האם דויל הכיר את דופין ובחר במודע לחקות אותו? לא רק שזה סביר - אלא שזה וודאי. בסיפורו הראשון הדמויות עצמן משוחחות על הדמיון הזה. זה עדיין העתקה, אבל לא היה מי שיתבע אותו לכן קוראים לזה "השראה". אני מקווה שנוכל בהמשך לדבר גם על זה, אבל בכל מקרה, הסופר דאג לציין מקור בצורה מחוכמת למדי.
2 “Coincidence does not happen a third time.” Black Jack, created by Osamu Tezuka
3 https://en.wikipedia.org/wiki/Kimba_the_White_Lion
4 תודה ל- YMSDOTorg שעשה את רוב המחקר במקומי. לא תאמינו כמה קשה להשיג את ליאו מלך הגו’נגל המקורי.
5 https://www.latimes.com/archives/la-xpm-1994-07-13-ca-15117-story.html
52 תגובות
12 תגובות
2 תגובות
בעז"ה
מביימים את הסצנה \ @סיפור8
חלק ראשון- השוט
לא מעט נאמר על בניית עלילה, שיוף דיאלוגים ואפיון דמויות; היום נדבר קצת על הפן הוויזואלי יותר בכתיבה, ועל התפקיד הנוסף של הסופר, שאולי לא ידעתם שקיים- הבימוי.
בסרט, התסריטאי קובע מה יהיה בעלילה; אבל הבמאי קובע כיצד היא תראה. על ידי בימוי נכון של הסצינה, מקים הבמאי את העלילה הכתובה לחיים. בספר שלכם, שבו המילים שלכם הן האמצעי היחידי ליצור את התמונה הוויזואלית בראשם של הקוראים, כדאי שתהיו מודעים לגודל תפקידכם: אתם הבמאים של הסיפור.
במאי צריך לנהל לא מעט מרכיבים על מנת להגיע לסצינה מצוינת, שתעביר את האווירה והמשמעות הנדרשים. חלק מהם מקבילים באופן די ברור לעבודת הסופר; את התפאורה של הבמאי, למשל, יוצר הסופר על ידי תיאורים. במאמר הזה נתמקד במושג אחד שישפיע באופן ישיר על הבימוי של הסצנה אותה אתם כותבים: השוט (Shot).
לכאורה, מכיוון שזהו מושג המתייחס לזווית צילום ולפרספקטיבה, ההנחה הבסיסית היא שהוא שייך אך ורק למדיומים הוויזואלים, כגון הסרט והקומיקס; אבל זוהי טעות. בהמשך המאמר, לאחר שנגדיר בקצרה מהו שוט, נראה גם כיצד הוא קשור באופן הדוק לבחירת המילים שלכם בסיפור, וכיצד בחירת שוט נכונה יכולה להקפיץ לכם את איכות הסצינה. כן, זו שאתם כותבים.
אז התרווחו בכיסא הבמאי שלכם, ונתחיל. דבר ראשון- מה זה שוט?
שוט הוא צילום רציף אחד, מרגע הפעלת המצלמה ועד ל'קאט'. למרחק של המצלמה מן העצם המצולם השפעה רבה על הסיפור שמספר השוט (ויקיפדיה).
האם אנו רואים את הדמות כולה, מהרגליים ועד הראש, או שמא רק את פניה? האם המצלמה מתמקדת כעת רק באקדח שעל השולחן, או שהיא משקפת לנו את הנוף האורבני של העיר כולה?
באופן כללי, שוט הוא האופן שבו תופסת המצלמה את הדמויות או את האובייקטים בפריים. ישנם מגוון סוגי שוטים, כאשר לכל שוט ערך מוסף בלעדי שהוא מביא לסצינה, ואווירה ורגש יחודיים משלו. שוט סופר קרוב (אקסטרים קלוז אפ), למשל, המתמקד בפרט אחד מתוך הפריים, יבוא לשימוש בדרך כלל בסצינות שיש בהן רגש מאסיבי או התרחשות מהירה ועוצמתית; רגע לפני שהפורץ פותח את הכספת, למשל, שאז המצלמה תתמקד באגלי הזיעה הנוטפים ממצחו. לעומת זאת, בשוט רחוק מאד (אקסטרה לונג שוט)- שבו ניתן לראות רק את הנוף, או את הסביבה כולה, כשהדמויות המרכזיות קטנות מאד או מזעריות- האווירה והרגש יועברו לצופים בצורה עקיפה ועדינה יותר. (לא נרחיב כאן על כל סוגי השוטים. הרחבה מעניינת בנושא ניתן למצוא בפוסט הזה של @הגיבן (ת) , מתוך הבלוג 'הסליק'.)
בואו ננסה: אילו הייתם צריכים לביים סצינה שבה אדם רגיל פותח את דלת הבית הרגילה שלו בצהרי יום רגיל, ייתכן והייתם בוחרים לצלם אותו במדיום שוט, שוט שבו רואים את הדמות ממותניה ועד ראשה, בדומה לצורה שבה אנו מסתכלים על אנשים בחיי היום יום; אבל אילו היה עליכם לביים סצינה מעוררת אימה, שבה האדם נכנס בשעת לילה מאוחרת לבית לא מוכר, שבו הצופים יודעים שמחכה לו מישהו מסוכן, ככל הנראה בחירת השוטים שלכם הייתה משתנה; שוט תקריב, למשל, על ידו של הגיבור בשעה שהוא מסובב את המפתח בדלת, ושוט תקריב נוסף על ידית הדלת היורדת לאיטה, יגרמו לתחושת מתח להיבנות בקהל; ואם המצלמה תעמוד מאחורי עורפו של הגיבור בשעה שהוא נכנס לבית, הרי שתחושת הסכנה רק תגבר.
לסיכום, בחירת שוטים נכונה משרתת את המטרה של הסצינה.
אוקיי, אז לבמאי של סרט יש באמת דמויות, אובייקטים ומצלמה, בכדי לממש את כל סוגי השוטים האלו; אבל איך אנו הכותבים יכולים לעשות זאת- עם מילים בלבד?
ובכן, אולי זה יפתיע אתכם, אבל בכל משפט שאתם כותבים בסיפור- אתם בעצם בוחרים שוט. שכן בספר, סוג השוט נקבע על פי בחירת הנושא שלכם במשפט. שימו לב, זה עדי כדי כך פשוט: ברגע שאתם מתמקדים בנושא מסוים במשפט, יהא זה קו הנוף של ניו יורק רבתי או החיוך של הילדה, הסטתם את המבט של הקורא אליו, ויצרתם שוט.
אם, למשל, הסצינה שלכם מתחילה בתיאור של רותי, ובמהירות בה היא חוצה כעת את הכביש בכדי לא לפגוש את המנהלת בצידו השני של הרחוב, בעצם העמדתם את המצלמה מולה בשוט מלא- שוט שבו רואים את כל הדמות כולל הרקע שסביבה; ואם רגע לאחר מכן תיארתם את עיניה החומקות הצידה ואת הסומק על לחייה, ברגע זה בחרתם בשוט תקריב- על פניה.
בסרט- כל שוט נוסף עולה כסף. בספר שלכם- לא. ברגע שלמדתם מהם סוגי השוטים השונים ואתם מודעים לערך המוסף שמביא כל אחד מהם, אתם יכולים לעשות בהם שימוש מושכל בסצינה. האם הסצינה שלכם אמורה לעורר רגש של הזדהות, סקרנות, או אימה? כיצד מרגישים זוג האנשים שמנהלים דיאלוג בסצינה, האם הם תוקפניים או ידידים, וכיצד ה'מצלמה' שלכם תשדר זאת? כיצד תוכלו להעביר את תחושותיו של הדמות הראשית, האם באמצעות משפט המתאר את רגשותיו, או שמא על ידי שוט ייחודי שיעביר לקורא את התחושה באופן עקיף?
"את מבחינתך צודקת, את ראויה לאדם טוב הרבה יותר ממני, ואין שום סיבה שתסכימי לחיות לצידו של מומר, גם אם הוא מתחרט בכל לב על מעשיו. הבנתי את זה היטב כשלא השבת למכתבים שלי, ואני מבין את זה גם עכשיו."
"לא קיבלתי אותם," חשוב לחוה שידע זאת, "לא קיבלתי אפילו לא מכתב אחד."
יפים הם לילות הקיץ בפטרבורג, יפים ובהירים. והשמש, לילות רבים כלל אינה שוקעת, אלא מגיעה עד המערב, ובטרם גוועות קרני אורה האחרונות היא כבר חוזרת ומטפסת מן המזרח.
"והיית עונה עליהם לו היית מקבלת?"
אורה של השמש אינו חזק דיו כדי לסנוור, כך שאף שמבטו של גדליה נעוץ בה, נראה שזו אינה סיבת הדמעות שממלאות את עיניו.
"אני חושבת שכן," היא משיבה בשקט, "כמו שביקשתי לפגוש בך עכשיו."
(מ. קינן, אדמה פראית, ע"מ 499)
שימו לב למה שעשתה הסופרת בסצינה היפיפיה הזו. ברגע השיא של הסצינה, היא עוברת לאקסטרה לונג שוט, ומתארת את יופיה של פטרבורג; אילו היינו רואים זאת בקומיקס, היינו רואים את הזוג הזה, זעיר מימדים, בתוך נוף עוצר נשימה עם שמש רכה ויפיפה, והמשפט של גדליה היה נתלה לו, אי שם בתוך הנוף. איזו תחושה זה נותן לכם? ואיך כל כך ברור לכם כיצד מרגיש הגיבור ברגעים אלו, למרות שהסופרת לא כתבה דבר על רגשותיו?
נעצור רגע להערה קטנה: בואו לא נתבלבל בין שוט למושג הקרוב אליו בעולם הבימוי- ההעמדה (Staging). בעוד שוט מדבר על הפרספקטיבה של המצלמה, העמדה היא האופן שבו בוחר הבמאי (או הסופר!) למקם את הדמויות או האובייקטים מול המצלמה (או מול הקוראים...). בסצינה למעלה, למשל, מדובר בבני זוג שנפגשו לאחר זמן ארוך מאד, ובתחילת שיחתם הם מעט מרוחקים רגשית אחד מהשני. בהתאם לכך, הסצינה מתרחשת בפארק רוסי רשמי וגזום היטב, כאשר בני הזוג לא עומדים ומביטים זה בזה- אלא הולכים זה ליד זה. ההעמדה, בדומה לשוט, משרתת את מטרות הסצינה, ובשימוש מודע בה- היא יכולה להיות בעלת משמעות רבה.
לאחר שהבנו מהם שוטים וכיצד אנו יכולים להכניס אותם לתוך המילים הכתובות, ננסה לסכם- מהם הצעדים לבימוי השוטים בכתיבה.
קודם כל, נסו לביים את הסצינה בדמיונכם לפני כתיבתה, ושוב- מתוך מודעות לנוכחותה של המצלמה. דמיינו- אילו הייתם מצלמים את הסצינה, מאיזה כיוון הייתם מצלמים ובמה הייתם מתמקדים.
לאחר מכן, כשהסצינה מוסרטת בעיני רוחכם, העבירו אותה אל הכתב, תוך שמירה על השוטים שבחרתם. נניח שדמיינתם סצינה שמתחילה בגלי הים החורפיים המתנפצים אל החוף, ורק לאחר מכן רואים את הגיבורה היושבת מכונסת בעצמה על החול מולם- נסחו את המשפט הראשון כך שהגלים יהיו הנושא, ורק לאחר מכן תארו את הגיבורה. העבירו את הפרספקטיבות שדמיינתם- אל הכתב.
כאשר תביימו סצינה בדמיונכם -תוך שימוש בידע שלכם על סוגי שוטים- ורק לאחר מכן תורידו אותה לכתב, תופתעו לגלות מספר דברים מרנינים: לכל לראש, הניראות של ההתרחשויות בסצינה הופכת להיות הרבה יותר טובה; בנוסף, אתם מצליחים להתחמק ממלכודת הדיאלוגים-מחשבות-דיאלוגים שלעיתים סצינות נופלות אליה, ומעל הכל- תגלו שמהרגע שמתרגלים, זו גם דרך עבודה דיי כייפית.
אז בהצלחה רבה בכתיבה- ובבימוי!
-
מביימים את הסצנה \ @סיפור8
חלק ראשון- השוט
לא מעט נאמר על בניית עלילה, שיוף דיאלוגים ואפיון דמויות; היום נדבר קצת על הפן הוויזואלי יותר בכתיבה, ועל התפקיד הנוסף של הסופר, שאולי לא ידעתם שקיים- הבימוי.
בסרט, התסריטאי קובע מה יהיה בעלילה; אבל הבמאי קובע כיצד היא תראה. על ידי בימוי נכון של הסצינה, מקים הבמאי את העלילה הכתובה לחיים. בספר שלכם, שבו המילים שלכם הן האמצעי היחידי ליצור את התמונה הוויזואלית בראשם של הקוראים, כדאי שתהיו מודעים לגודל תפקידכם: אתם הבמאים של הסיפור.
במאי צריך לנהל לא מעט מרכיבים על מנת להגיע לסצינה מצוינת, שתעביר את האווירה והמשמעות הנדרשים. חלק מהם מקבילים באופן די ברור לעבודת הסופר; את התפאורה של הבמאי, למשל, יוצר הסופר על ידי תיאורים. במאמר הזה נתמקד במושג אחד שישפיע באופן ישיר על הבימוי של הסצנה אותה אתם כותבים: השוט (Shot).
לכאורה, מכיוון שזהו מושג המתייחס לזווית צילום ולפרספקטיבה, ההנחה הבסיסית היא שהוא שייך אך ורק למדיומים הוויזואלים, כגון הסרט והקומיקס; אבל זוהי טעות. בהמשך המאמר, לאחר שנגדיר בקצרה מהו שוט, נראה גם כיצד הוא קשור באופן הדוק לבחירת המילים שלכם בסיפור, וכיצד בחירת שוט נכונה יכולה להקפיץ לכם את איכות הסצינה. כן, זו שאתם כותבים.
אז התרווחו בכיסא הבמאי שלכם, ונתחיל. דבר ראשון- מה זה שוט?
שוט הוא צילום רציף אחד, מרגע הפעלת המצלמה ועד ל'קאט'. למרחק של המצלמה מן העצם המצולם השפעה רבה על הסיפור שמספר השוט (ויקיפדיה).
האם אנו רואים את הדמות כולה, מהרגליים ועד הראש, או שמא רק את פניה? האם המצלמה מתמקדת כעת רק באקדח שעל השולחן, או שהיא משקפת לנו את הנוף האורבני של העיר כולה?
באופן כללי, שוט הוא האופן שבו תופסת המצלמה את הדמויות או את האובייקטים בפריים. ישנם מגוון סוגי שוטים, כאשר לכל שוט ערך מוסף בלעדי שהוא מביא לסצינה, ואווירה ורגש יחודיים משלו. שוט סופר קרוב (אקסטרים קלוז אפ), למשל, המתמקד בפרט אחד מתוך הפריים, יבוא לשימוש בדרך כלל בסצינות שיש בהן רגש מאסיבי או התרחשות מהירה ועוצמתית; רגע לפני שהפורץ פותח את הכספת, למשל, שאז המצלמה תתמקד באגלי הזיעה הנוטפים ממצחו. לעומת זאת, בשוט רחוק מאד (אקסטרה לונג שוט)- שבו ניתן לראות רק את הנוף, או את הסביבה כולה, כשהדמויות המרכזיות קטנות מאד או מזעריות- האווירה והרגש יועברו לצופים בצורה עקיפה ועדינה יותר. (לא נרחיב כאן על כל סוגי השוטים. הרחבה מעניינת בנושא ניתן למצוא בפוסט הזה של @הגיבן (ת) , מתוך הבלוג 'הסליק'.)
בואו ננסה: אילו הייתם צריכים לביים סצינה שבה אדם רגיל פותח את דלת הבית הרגילה שלו בצהרי יום רגיל, ייתכן והייתם בוחרים לצלם אותו במדיום שוט, שוט שבו רואים את הדמות ממותניה ועד ראשה, בדומה לצורה שבה אנו מסתכלים על אנשים בחיי היום יום; אבל אילו היה עליכם לביים סצינה מעוררת אימה, שבה האדם נכנס בשעת לילה מאוחרת לבית לא מוכר, שבו הצופים יודעים שמחכה לו מישהו מסוכן, ככל הנראה בחירת השוטים שלכם הייתה משתנה; שוט תקריב, למשל, על ידו של הגיבור בשעה שהוא מסובב את המפתח בדלת, ושוט תקריב נוסף על ידית הדלת היורדת לאיטה, יגרמו לתחושת מתח להיבנות בקהל; ואם המצלמה תעמוד מאחורי עורפו של הגיבור בשעה שהוא נכנס לבית, הרי שתחושת הסכנה רק תגבר.
לסיכום, בחירת שוטים נכונה משרתת את המטרה של הסצינה.
אוקיי, אז לבמאי של סרט יש באמת דמויות, אובייקטים ומצלמה, בכדי לממש את כל סוגי השוטים האלו; אבל איך אנו הכותבים יכולים לעשות זאת- עם מילים בלבד?
ובכן, אולי זה יפתיע אתכם, אבל בכל משפט שאתם כותבים בסיפור- אתם בעצם בוחרים שוט. שכן בספר, סוג השוט נקבע על פי בחירת הנושא שלכם במשפט. שימו לב, זה עדי כדי כך פשוט: ברגע שאתם מתמקדים בנושא מסוים במשפט, יהא זה קו הנוף של ניו יורק רבתי או החיוך של הילדה, הסטתם את המבט של הקורא אליו, ויצרתם שוט.
אם, למשל, הסצינה שלכם מתחילה בתיאור של רותי, ובמהירות בה היא חוצה כעת את הכביש בכדי לא לפגוש את המנהלת בצידו השני של הרחוב, בעצם העמדתם את המצלמה מולה בשוט מלא- שוט שבו רואים את כל הדמות כולל הרקע שסביבה; ואם רגע לאחר מכן תיארתם את עיניה החומקות הצידה ואת הסומק על לחייה, ברגע זה בחרתם בשוט תקריב- על פניה.
בסרט- כל שוט נוסף עולה כסף. בספר שלכם- לא. ברגע שלמדתם מהם סוגי השוטים השונים ואתם מודעים לערך המוסף שמביא כל אחד מהם, אתם יכולים לעשות בהם שימוש מושכל בסצינה. האם הסצינה שלכם אמורה לעורר רגש של הזדהות, סקרנות, או אימה? כיצד מרגישים זוג האנשים שמנהלים דיאלוג בסצינה, האם הם תוקפניים או ידידים, וכיצד ה'מצלמה' שלכם תשדר זאת? כיצד תוכלו להעביר את תחושותיו של הדמות הראשית, האם באמצעות משפט המתאר את רגשותיו, או שמא על ידי שוט ייחודי שיעביר לקורא את התחושה באופן עקיף?
"את מבחינתך צודקת, את ראויה לאדם טוב הרבה יותר ממני, ואין שום סיבה שתסכימי לחיות לצידו של מומר, גם אם הוא מתחרט בכל לב על מעשיו. הבנתי את זה היטב כשלא השבת למכתבים שלי, ואני מבין את זה גם עכשיו."
"לא קיבלתי אותם," חשוב לחוה שידע זאת, "לא קיבלתי אפילו לא מכתב אחד."
יפים הם לילות הקיץ בפטרבורג, יפים ובהירים. והשמש, לילות רבים כלל אינה שוקעת, אלא מגיעה עד המערב, ובטרם גוועות קרני אורה האחרונות היא כבר חוזרת ומטפסת מן המזרח.
"והיית עונה עליהם לו היית מקבלת?"
אורה של השמש אינו חזק דיו כדי לסנוור, כך שאף שמבטו של גדליה נעוץ בה, נראה שזו אינה סיבת הדמעות שממלאות את עיניו.
"אני חושבת שכן," היא משיבה בשקט, "כמו שביקשתי לפגוש בך עכשיו."
(מ. קינן, אדמה פראית, ע"מ 499)
שימו לב למה שעשתה הסופרת בסצינה היפיפיה הזו. ברגע השיא של הסצינה, היא עוברת לאקסטרה לונג שוט, ומתארת את יופיה של פטרבורג; אילו היינו רואים זאת בקומיקס, היינו רואים את הזוג הזה, זעיר מימדים, בתוך נוף עוצר נשימה עם שמש רכה ויפיפה, והמשפט של גדליה היה נתלה לו, אי שם בתוך הנוף. איזו תחושה זה נותן לכם? ואיך כל כך ברור לכם כיצד מרגיש הגיבור ברגעים אלו, למרות שהסופרת לא כתבה דבר על רגשותיו?
נעצור רגע להערה קטנה: בואו לא נתבלבל בין שוט למושג הקרוב אליו בעולם הבימוי- ההעמדה (Staging). בעוד שוט מדבר על הפרספקטיבה של המצלמה, העמדה היא האופן שבו בוחר הבמאי (או הסופר!) למקם את הדמויות או האובייקטים מול המצלמה (או מול הקוראים...). בסצינה למעלה, למשל, מדובר בבני זוג שנפגשו לאחר זמן ארוך מאד, ובתחילת שיחתם הם מעט מרוחקים רגשית אחד מהשני. בהתאם לכך, הסצינה מתרחשת בפארק רוסי רשמי וגזום היטב, כאשר בני הזוג לא עומדים ומביטים זה בזה- אלא הולכים זה ליד זה. ההעמדה, בדומה לשוט, משרתת את מטרות הסצינה, ובשימוש מודע בה- היא יכולה להיות בעלת משמעות רבה.
לאחר שהבנו מהם שוטים וכיצד אנו יכולים להכניס אותם לתוך המילים הכתובות, ננסה לסכם- מהם הצעדים לבימוי השוטים בכתיבה.
קודם כל, נסו לביים את הסצינה בדמיונכם לפני כתיבתה, ושוב- מתוך מודעות לנוכחותה של המצלמה. דמיינו- אילו הייתם מצלמים את הסצינה, מאיזה כיוון הייתם מצלמים ובמה הייתם מתמקדים.
לאחר מכן, כשהסצינה מוסרטת בעיני רוחכם, העבירו אותה אל הכתב, תוך שמירה על השוטים שבחרתם. נניח שדמיינתם סצינה שמתחילה בגלי הים החורפיים המתנפצים אל החוף, ורק לאחר מכן רואים את הגיבורה היושבת מכונסת בעצמה על החול מולם- נסחו את המשפט הראשון כך שהגלים יהיו הנושא, ורק לאחר מכן תארו את הגיבורה. העבירו את הפרספקטיבות שדמיינתם- אל הכתב.
כאשר תביימו סצינה בדמיונכם -תוך שימוש בידע שלכם על סוגי שוטים- ורק לאחר מכן תורידו אותה לכתב, תופתעו לגלות מספר דברים מרנינים: לכל לראש, הניראות של ההתרחשויות בסצינה הופכת להיות הרבה יותר טובה; בנוסף, אתם מצליחים להתחמק ממלכודת הדיאלוגים-מחשבות-דיאלוגים שלעיתים סצינות נופלות אליה, ומעל הכל- תגלו שמהרגע שמתרגלים, זו גם דרך עבודה דיי כייפית.
אז בהצלחה רבה בכתיבה- ובבימוי!
-
4 תגובות
השראה, מי את ומי צריך אותך?
השראה היא מילה שמבוססת היטב בעולם התוכן של הילת היוצרים, אבל בניגוד לצליל המכובד, היא עושה עבודה מאוד שחורה כשלמעשה היא מתפקדת כשמן מנועים. שמן המנועים של היצירתיות.
המנועים קיימים אצל כולנו ולרוב פועלים במלוא הקיטור, אבל רק לרוב, אנחנו כאן כדי לדאוג למיעוט הנרמס.
לא על כל חריקה או תקלה פונים למוסך או לבדיקת סיטי-מוח, בדרך כלל אפשר להתגבר ולהמשיך לעבוד בעזרת מה שאנו מכנים השראה חיצונית. לפעמים דרוש שימון לחלק שהתייבש, לפעמים מספיקה דחיפה קלה כדי להניע, זה וגם זה מוגדרים בפי העם במילה מעוררת ההשראה - השראה.
בענפים אומנותיים אחרים יש הקבלה מובהקת בין הענף למקורות ההשראה המזוהים אתו. כך לפני עיצוב לוגו ליין בוטיק, שואבים השראה מסמלילים קיימים בסקטור. אותו דבר בטיפוגרפיה ובעיצוב פנים לחדר אמבטיה. מעצבים יכולים למצוא מגוון מקורות השראה בפינטרס, פריפיק ואתרים דומים. לנו הכותבים אין את כל הטוב הזמין הזה, אנחנו כמו תמיד צריכים להזיע כדי לייצר פיסות השראה יקרות מקולגייט.
או לפתוח את המחולל, מומלץ בכל זאת לעבוד אתו במרחב ממוזג.
השראה טיפוגרפית. פינטרסט
מי נגע לי בהשראה?
לפני שניגש למחולל ולהוראות ההפעלה המורכבות שלו, כדאי שנכיר חסמים מרכזיים שמפריעים למנועי היצירתיות שלנו לנוע בחופשיות.
עניות לשונית
הכתיבה לא זורמת כסדרה, המילון היפה והעשיר שלנו מסתגר בכספת, והמקלדת המרושעת מתעללת בנו עם ניסוחים ברמת מתחילים. בשלב הזה מחשבות אובדניות מציעות לנו קורסים להעשרת שפה של עולים חדשים.
מצוקה רעיונית
הכול משעמם, בנאלי, לעוס, מעורר פיהוקים, בתוך קופסה. איפה הניצוץ הזה שיש בנו ואין באחרים? איפה דף מסרים שמחלחל עמוק? איפה הימים של פעם שהיו אומרים לנו 'מוסף נושא סוכות - הבל הבלים' ותוך ארבע שעות הייתה גירסה ראשונית מוכנה? אוי, מה השעה?
חסימה חיצונית
אוי העייפות. והרעש של שיפוצי השכנים. והמכתב המאיים של העו"ד. וחסר מסמך לדרגה במעון. והקיר מולי צריך צביעה דחוף. ונגמרה האבקת כביסה. ובצ'אט המשפחתי חגיגה. וצריכה מופרעת של תן-צ'אפ עושה לא נעים בגרון. ולמה כל הריצפה נעליים. הליאות והעצלות עשו יד אחת.
מחולל ההשראות
זה הזמן להשיק את הפלא הטכנולוגי שאסף עבורכם את מיטב מקורות ההשראה החיצוניים לאגודה אחת. הקישו להנאתכם על מקשי ה'ספוילר' כדי להפעיל את המחוללים השונים. אין משמעות לסדר הפעלת המחוללים. לא חובה לנצל את כל המלאי, אמצו לכן שניים-שלושה מחוללים כלבבכם ועבדו איתם בשיגרה.
לא כל שמן מנוע מתאים לכל תקלה, אבל לכל תקלה אפשר להתאים שמן משלה. אם זה לא עובד אולי תקבעו תור לבדיקות מקיפות, כדאי לבחון אפשרות להחליף מקצוע, או... או שאתם פשוט צריכים ללכת לישון.
השראה היא מילה שמבוססת היטב בעולם התוכן של הילת היוצרים, אבל בניגוד לצליל המכובד, היא עושה עבודה מאוד שחורה כשלמעשה היא מתפקדת כשמן מנועים. שמן המנועים של היצירתיות.
המנועים קיימים אצל כולנו ולרוב פועלים במלוא הקיטור, אבל רק לרוב, אנחנו כאן כדי לדאוג למיעוט הנרמס.
לא על כל חריקה או תקלה פונים למוסך או לבדיקת סיטי-מוח, בדרך כלל אפשר להתגבר ולהמשיך לעבוד בעזרת מה שאנו מכנים השראה חיצונית. לפעמים דרוש שימון לחלק שהתייבש, לפעמים מספיקה דחיפה קלה כדי להניע, זה וגם זה מוגדרים בפי העם במילה מעוררת ההשראה - השראה.
בענפים אומנותיים אחרים יש הקבלה מובהקת בין הענף למקורות ההשראה המזוהים אתו. כך לפני עיצוב לוגו ליין בוטיק, שואבים השראה מסמלילים קיימים בסקטור. אותו דבר בטיפוגרפיה ובעיצוב פנים לחדר אמבטיה. מעצבים יכולים למצוא מגוון מקורות השראה בפינטרס, פריפיק ואתרים דומים. לנו הכותבים אין את כל הטוב הזמין הזה, אנחנו כמו תמיד צריכים להזיע כדי לייצר פיסות השראה יקרות מקולגייט.
או לפתוח את המחולל, מומלץ בכל זאת לעבוד אתו במרחב ממוזג.
השראה טיפוגרפית. פינטרסט
מי נגע לי בהשראה?
לפני שניגש למחולל ולהוראות ההפעלה המורכבות שלו, כדאי שנכיר חסמים מרכזיים שמפריעים למנועי היצירתיות שלנו לנוע בחופשיות.
עניות לשונית
הכתיבה לא זורמת כסדרה, המילון היפה והעשיר שלנו מסתגר בכספת, והמקלדת המרושעת מתעללת בנו עם ניסוחים ברמת מתחילים. בשלב הזה מחשבות אובדניות מציעות לנו קורסים להעשרת שפה של עולים חדשים.
מצוקה רעיונית
הכול משעמם, בנאלי, לעוס, מעורר פיהוקים, בתוך קופסה. איפה הניצוץ הזה שיש בנו ואין באחרים? איפה דף מסרים שמחלחל עמוק? איפה הימים של פעם שהיו אומרים לנו 'מוסף נושא סוכות - הבל הבלים' ותוך ארבע שעות הייתה גירסה ראשונית מוכנה? אוי, מה השעה?
חסימה חיצונית
אוי העייפות. והרעש של שיפוצי השכנים. והמכתב המאיים של העו"ד. וחסר מסמך לדרגה במעון. והקיר מולי צריך צביעה דחוף. ונגמרה האבקת כביסה. ובצ'אט המשפחתי חגיגה. וצריכה מופרעת של תן-צ'אפ עושה לא נעים בגרון. ולמה כל הריצפה נעליים. הליאות והעצלות עשו יד אחת.
מחולל ההשראות
זה הזמן להשיק את הפלא הטכנולוגי שאסף עבורכם את מיטב מקורות ההשראה החיצוניים לאגודה אחת. הקישו להנאתכם על מקשי ה'ספוילר' כדי להפעיל את המחוללים השונים. אין משמעות לסדר הפעלת המחוללים. לא חובה לנצל את כל המלאי, אמצו לכן שניים-שלושה מחוללים כלבבכם ועבדו איתם בשיגרה.
1. פעילות גופנית
הרביצה הממושכת לא עושה טוב למערכת, בטח שלא בהייה במסך. אין ברירה, יש לקום מהכיסא. פעילות הגוף לא תפסח על המוח וגם הוא יכנס לתנועה. יש כבר חברות הייטק שמשלבות מכשירי ריצה וספורט בתוך חללי העבודה. אתם לא צריכים מיכשור, רק כמה דקות של ריקוד דביקות או קפיצות שיקפיצו את תפוקת המוח שלכם לקידמת הבמה.
תוכלו סתם להשתולל כמה דקות בפעילות אירובי, או להשתמש בהדרכה המצולמת של הבחור הבא:
www.youtube.com
הרביצה הממושכת לא עושה טוב למערכת, בטח שלא בהייה במסך. אין ברירה, יש לקום מהכיסא. פעילות הגוף לא תפסח על המוח וגם הוא יכנס לתנועה. יש כבר חברות הייטק שמשלבות מכשירי ריצה וספורט בתוך חללי העבודה. אתם לא צריכים מיכשור, רק כמה דקות של ריקוד דביקות או קפיצות שיקפיצו את תפוקת המוח שלכם לקידמת הבמה.
תוכלו סתם להשתולל כמה דקות בפעילות אירובי, או להשתמש בהדרכה המצולמת של הבחור הבא:
- YouTube
Auf YouTube findest du die angesagtesten Videos und Tracks. Außerdem kannst du eigene Inhalte hochladen und mit Freunden oder gleich der ganzen Welt teilen.
www.youtube.com
2. רעש לבן
כשמקור ההפרעה הוא רעש מטריד, עונדים אוזניות תקינות ומפעילים את הקישור הבא על פול ווליום. רעש לבן לא רק מטשטש רעשים אחרים, אלא גם יכול להיטיב עם התפקוד הקוגניטיבי. קראו בויקיפדיה על תהודה אקראית.
www.youtube.com
או להוריד מפה.
את המונח 'רעש לבן' אפשר לאמץ לא רק בהקשר של מפגע רעש, גם מסיחי דעת אחרים צריכים להיתקל בחומת רעש אסרטיבית, לסגור את המייל בטריקה שקטה, לומר אאוט לאאוטלוק, ובאופן כללי לנתק את המחשב מרשת האינטרנט בזמן הכתיבה.
כמובן - מיד אחרי הניתוק תצוץ השאלה איך אומרים פיקנטי בעברית, יחד עם עוד שאלות וספקות שפתרונותיהם נחבאים בין חוטי הרשת. בהתעלמות אבירית תוכלו להעלות על הכתב את כל הטעון בירור, ולבדוק מאוחר יותר. וטוב לעולם לא ממאוחר.
כשמקור ההפרעה הוא רעש מטריד, עונדים אוזניות תקינות ומפעילים את הקישור הבא על פול ווליום. רעש לבן לא רק מטשטש רעשים אחרים, אלא גם יכול להיטיב עם התפקוד הקוגניטיבי. קראו בויקיפדיה על תהודה אקראית.
- YouTube
Auf YouTube findest du die angesagtesten Videos und Tracks. Außerdem kannst du eigene Inhalte hochladen und mit Freunden oder gleich der ganzen Welt teilen.
www.youtube.com
את המונח 'רעש לבן' אפשר לאמץ לא רק בהקשר של מפגע רעש, גם מסיחי דעת אחרים צריכים להיתקל בחומת רעש אסרטיבית, לסגור את המייל בטריקה שקטה, לומר אאוט לאאוטלוק, ובאופן כללי לנתק את המחשב מרשת האינטרנט בזמן הכתיבה.
כמובן - מיד אחרי הניתוק תצוץ השאלה איך אומרים פיקנטי בעברית, יחד עם עוד שאלות וספקות שפתרונותיהם נחבאים בין חוטי הרשת. בהתעלמות אבירית תוכלו להעלות על הכתב את כל הטעון בירור, ולבדוק מאוחר יותר. וטוב לעולם לא ממאוחר.
3. סיבוב ציר הזמן
סיפור יכול להיות משעמם ושחוק באופן מוגזם כשהוא קרה אתמול, אבל מרתק להפליא כשהוא לפני 60 שנה, או 180, או 512, או 4100. או בכיוון ההפוך: במקום להיות סיפור מן המניין היום, אפשר לספר על עוד שנה, או 5 וכנ"ל וד"ל ואכמ"ל.
באותה מידה אפשר 'לגייר' סיפורים ישנים ולהמיר את התקופה לכל תקופה אחרת. עשיתי את זה פעם, לדעתי יצא מעניין יותר מהמקור.
סיפור יכול להיות משעמם ושחוק באופן מוגזם כשהוא קרה אתמול, אבל מרתק להפליא כשהוא לפני 60 שנה, או 180, או 512, או 4100. או בכיוון ההפוך: במקום להיות סיפור מן המניין היום, אפשר לספר על עוד שנה, או 5 וכנ"ל וד"ל ואכמ"ל.
באותה מידה אפשר 'לגייר' סיפורים ישנים ולהמיר את התקופה לכל תקופה אחרת. עשיתי את זה פעם, לדעתי יצא מעניין יותר מהמקור.
4. רולטת ציר המיקום
קשה לייצר סיפור על החופש הגדול ולחדש בו משהו שעוד לא נאמר בתולדות הספרות, אבל אחרי ה'פליק' הכואב שאני מטיח בגלובוס המונח תדיר על שולחני, האיזור והאקלים משתנים ואיתם גם הסיפורים, אוף, הוא נעצר לי באלסקה המשעממת, בלית ברירה אערב את הגורם האנושי, הנה! בסיבוב זעיר היגרתי עד לדימונה האהובה, עיר שהיא סיפור.
קשה לייצר סיפור על החופש הגדול ולחדש בו משהו שעוד לא נאמר בתולדות הספרות, אבל אחרי ה'פליק' הכואב שאני מטיח בגלובוס המונח תדיר על שולחני, האיזור והאקלים משתנים ואיתם גם הסיפורים, אוף, הוא נעצר לי באלסקה המשעממת, בלית ברירה אערב את הגורם האנושי, הנה! בסיבוב זעיר היגרתי עד לדימונה האהובה, עיר שהיא סיפור.
5. עמוד אקראי
כידוע ליודעים סוד הצמצום הוא שמתוכו פורץ השפע. לכן כגודל האתגר גודל המאגר.
השיטה הבאה היא לייצר סיפור שיכלול ארבעה נושאים מדף אקראי בהיסטוריית פרוג. מומלץ להפליג לעבר הרחוק של אא"ר או לעבר הקרוב ב'פוסטים חדשים', כי עם השנים הפורומים הממוקדים פגעו במגוון שאא"ר מציע. לשם הדוגמה בחרתי את עמוד 4111.
טיפ למתקדמים: אל תתעלמו משמות המשתמשים, שלבו אותם ביצירה.
השיטה נולדה בהשראת אתגר שעלה כאן בפורום לפני שנים.
www.prog.co.il
עיון ברשימת אתגרים ותיקים יוכל לספק גם לכם השראות. חפשו את המילה אתגר בשורת החיפוש, הגבילו את החיפוש לפורום זה ולכותרות בלבד. תראו ישועות בקרוב. הבא בתור בבקשה.
כידוע ליודעים סוד הצמצום הוא שמתוכו פורץ השפע. לכן כגודל האתגר גודל המאגר.
השיטה הבאה היא לייצר סיפור שיכלול ארבעה נושאים מדף אקראי בהיסטוריית פרוג. מומלץ להפליג לעבר הרחוק של אא"ר או לעבר הקרוב ב'פוסטים חדשים', כי עם השנים הפורומים הממוקדים פגעו במגוון שאא"ר מציע. לשם הדוגמה בחרתי את עמוד 4111.
טיפ למתקדמים: אל תתעלמו משמות המשתמשים, שלבו אותם ביצירה.
השיטה נולדה בהשראת אתגר שעלה כאן בפורום לפני שנים.
אתגר חודש תשרי
העליתי צילום מסך של עמוד אקראי מאיש את רעהו. הקטע שכותבים חייב לכלול 10 מתוך 20 הכותרות מעמוד זה. האתגר נגמר בראש חודש חשוון. תהנו :)
www.prog.co.il
6. המערבולת
ברוכים הבאים לחדר הכושר של הדמיון.
שימו לב: האימון עלול לגרום לסחרחורת קלה או לשיכרון אך לא לכאב (למעט דקירה קצרה). אם נתקלתם בתגובה קלינית אחרת, עצרו את התהליך ופנו לרופא המטפל שלכם.
רשימת המצרכים שלנו תורכב מתחושות, דפוסי חשיבה, תכונות, סיטואציות והתנהגויות בעיקר קיצוניות.
מומלץ להתאמן בעיניים עצומות כדי לתת לדמיון חופש תנועה.
בשלב הראשון נשמח. יש משהו שאנחנו מאוד רוצים והוא קורה, החלמה מהירה לחולה מוכר, התעשרות פתאומית, שידוך קרוב מפתיע וכל בשורה שתכליתה הוא אושר צרוף. תנו לאושר להשתלט על כל פינה במוח, עד שתגיעו לכלל חיוך.
השלב הבא במעבר חד, ל"ע זה רק בדמיון, הנורא מכל הגיע, זה לא יתכן, אבל זו המציאות הכואבת, דמעה בקצה העין? נקסט, למחוק ולקפוץ שלב.
ישבתם פעם על הספה העמוקה בתבל? שבו, אתם מוזמנים לאכול תוך כדי את המיטב של פורום הפסקת אוכל, החלטנו לפנק, בכל זאת מגיע לכם. הפסיקו ללעוס ותעברו לעמדת חיסונים לנעיצת מחט, תרגישו כאב חד. יש איזה אנטישמי שהתנכל אליכם אישית רק בגלל שאתם יהודים והנה פקדו אותו צרה אחר צרה, חושו את טעמה המתקתק של הנקמה.
כנסו בבקשה למגפיו המבוישים של גנב שנלכד. אימה. זחיחות. תור בסופר שישי אחה"צ. כוחנות. רפיסות. תהיו רגע שכנה רכלנית שמחכה בדלת. שנאה. חמלה. התנשפות של סוף ריצת אמוק אחרי אוטובוס בורח. יהירות. נחיתיות. תעצרו להפסקת צחוק משוגע. קמצנות. קשיש משועמם מחיפה על החוף. פזרנות. ניסיתם פעם להיות טיפשים מאוד? זה הזמן. היסטריה. הפלגה בזכרונות מתוקים. צדקות מפליגה. פה גדול. זהירות מוגזמת. עכשיו קחו טעימות ממנעד ריחות, מהדוחה עד הממכר. קנאה אוכלת. חרטה. בעלת חסד עצומה. רעב של סוף דיאטה. תלמיד מוערך. תלמיד מזולזל. מנהל אהוב. סתם מנהל. שלום קר. גוי מחשמוי. שניה לפני דפיקה על סף ריאיון עבודה. הססנות. סקרנות. איטיות. קול מעצבן. מוכרת נעליים אחרי שעת סגירה מול אם פלוס 3 שמתווכחת עם הדלת. וכך הלאה.
תהיו שם בכל אחד מהמקומות זמן קצר אבל עם כל הלב, ועברו במהירות בין השלבים, עד לקבלת תערובת סמיכה ונוחה לעבודה. כשהמוח מתחיל לבעבע אות הוא שההשראה בפעולה.
אפשר לומר שהמצאנו מחדש את המושג 'פיגוע השראה'?
ברוכים הבאים לחדר הכושר של הדמיון.
שימו לב: האימון עלול לגרום לסחרחורת קלה או לשיכרון אך לא לכאב (למעט דקירה קצרה). אם נתקלתם בתגובה קלינית אחרת, עצרו את התהליך ופנו לרופא המטפל שלכם.
רשימת המצרכים שלנו תורכב מתחושות, דפוסי חשיבה, תכונות, סיטואציות והתנהגויות בעיקר קיצוניות.
מומלץ להתאמן בעיניים עצומות כדי לתת לדמיון חופש תנועה.
בשלב הראשון נשמח. יש משהו שאנחנו מאוד רוצים והוא קורה, החלמה מהירה לחולה מוכר, התעשרות פתאומית, שידוך קרוב מפתיע וכל בשורה שתכליתה הוא אושר צרוף. תנו לאושר להשתלט על כל פינה במוח, עד שתגיעו לכלל חיוך.
השלב הבא במעבר חד, ל"ע זה רק בדמיון, הנורא מכל הגיע, זה לא יתכן, אבל זו המציאות הכואבת, דמעה בקצה העין? נקסט, למחוק ולקפוץ שלב.
ישבתם פעם על הספה העמוקה בתבל? שבו, אתם מוזמנים לאכול תוך כדי את המיטב של פורום הפסקת אוכל, החלטנו לפנק, בכל זאת מגיע לכם. הפסיקו ללעוס ותעברו לעמדת חיסונים לנעיצת מחט, תרגישו כאב חד. יש איזה אנטישמי שהתנכל אליכם אישית רק בגלל שאתם יהודים והנה פקדו אותו צרה אחר צרה, חושו את טעמה המתקתק של הנקמה.
כנסו בבקשה למגפיו המבוישים של גנב שנלכד. אימה. זחיחות. תור בסופר שישי אחה"צ. כוחנות. רפיסות. תהיו רגע שכנה רכלנית שמחכה בדלת. שנאה. חמלה. התנשפות של סוף ריצת אמוק אחרי אוטובוס בורח. יהירות. נחיתיות. תעצרו להפסקת צחוק משוגע. קמצנות. קשיש משועמם מחיפה על החוף. פזרנות. ניסיתם פעם להיות טיפשים מאוד? זה הזמן. היסטריה. הפלגה בזכרונות מתוקים. צדקות מפליגה. פה גדול. זהירות מוגזמת. עכשיו קחו טעימות ממנעד ריחות, מהדוחה עד הממכר. קנאה אוכלת. חרטה. בעלת חסד עצומה. רעב של סוף דיאטה. תלמיד מוערך. תלמיד מזולזל. מנהל אהוב. סתם מנהל. שלום קר. גוי מחשמוי. שניה לפני דפיקה על סף ריאיון עבודה. הססנות. סקרנות. איטיות. קול מעצבן. מוכרת נעליים אחרי שעת סגירה מול אם פלוס 3 שמתווכחת עם הדלת. וכך הלאה.
תהיו שם בכל אחד מהמקומות זמן קצר אבל עם כל הלב, ועברו במהירות בין השלבים, עד לקבלת תערובת סמיכה ונוחה לעבודה. כשהמוח מתחיל לבעבע אות הוא שההשראה בפעולה.
אפשר לומר שהמצאנו מחדש את המושג 'פיגוע השראה'?
7. השראה ספרותית
לנו אין אתרים ייעודיים אבל יש לנו ספרים.
ב"ה יש מבחר ספרים המצטיינים בעושר ומגוון לשוני, הם לא צריכים להיות אהבת חייכם, הם כן צריכים להתאים לז'אנר הכתיבה המבוקש להשראה - הומור להומור; דרמה לדרמה; רגש לרגש; תחכום לתחכום, וכן הלאה.
הכלל, ספרים כתובים בשפה עשירה הם קוד סודי נפוץ לפתיחת המנעול שיושב על המוח.
אני אישית משתמש בספרי משה גוטמן, עקרונית 'תן לישון געציל' גם מתאים, אבל הוא כל הזמן מושאל לאחרים. ליבי קליין למשל לא מתאים (לי), לא מוצאים שם שפע מילולי הטרוגני. אבל זו חוות הדעת הענייה שלי, הבחירה היא כמובן שלכם.
לנו אין אתרים ייעודיים אבל יש לנו ספרים.
ב"ה יש מבחר ספרים המצטיינים בעושר ומגוון לשוני, הם לא צריכים להיות אהבת חייכם, הם כן צריכים להתאים לז'אנר הכתיבה המבוקש להשראה - הומור להומור; דרמה לדרמה; רגש לרגש; תחכום לתחכום, וכן הלאה.
הכלל, ספרים כתובים בשפה עשירה הם קוד סודי נפוץ לפתיחת המנעול שיושב על המוח.
אני אישית משתמש בספרי משה גוטמן, עקרונית 'תן לישון געציל' גם מתאים, אבל הוא כל הזמן מושאל לאחרים. ליבי קליין למשל לא מתאים (לי), לא מוצאים שם שפע מילולי הטרוגני. אבל זו חוות הדעת הענייה שלי, הבחירה היא כמובן שלכם.
8. שיטת 10 הדקות
למעט הצוות האישי המצומצם וכמה מקורבים איש לא שיער בבוקר ה-27 בנובמבר 2019 שביום חורפי סטנדרטי לחלוטין, יפרסם @הדוויג את הפוסט הבא בתוך אשכול שכל כולו פנתיאון.
1000 השראות לא יחוללו תוצאה כתובה טוב יותר מהמקור המעולה.
למעט הצוות האישי המצומצם וכמה מקורבים איש לא שיער בבוקר ה-27 בנובמבר 2019 שביום חורפי סטנדרטי לחלוטין, יפרסם @הדוויג את הפוסט הבא בתוך אשכול שכל כולו פנתיאון.
1000 השראות לא יחוללו תוצאה כתובה טוב יותר מהמקור המעולה.
9. השראה מסורתית
קרה פעם שנתקלתי ביובש כתיבתי קיצוני, תחושה פנימית עמוקה סיפרה לי שנוף מושלג מעבר לחלון הוא הדבר המומלץ בעת הזאת, בחוץ חייכה השמש אבל בבלארוס השכנה התעופף הלבן הנכסף. הבעיה שסוכן הנסיעות החרוץ שלי לא איתר נסיעת לואו קוסט עד לדדליין.
מצאתי את עצמי מתמכר לתמונות נופים מושלגים, לאדריכלות איגלואים ולאסקימוסיה, והגעתי למסקנה המטלטלת שלא נס ליחה של ההשראה המסורתית הבורגנית משהו. נופים קסומים, צלילים ענוגים, פתגמים רוחניים עמומים, שריקות התפעלות ושוקולדים ממותגים, גם להם יש סיכוי טוב להשפיע על מצב הכתיבה שלכם.
האם אלו רק החן והיופי המרחיבים דעתו שלא אדם? לא, לטענת המיתוס: כל חוויה שנוגעת בנשמה נושאת עימה את רוח ההשראה. קצת מפחיד אותי המגע בנשמות, אבל אומרים שתמונה חריגה, זווית חדשה, איור מפתיע או זיכרון רחוק יעשו את זה בטוח (גם תיעוד של אוכל משובח טוב). עכשיו התור שלנו לשוטט בפינטרסט.
כולם מהאתר האמור.
בעניין זה חשוב לצטט את @סיפור8
קרה פעם שנתקלתי ביובש כתיבתי קיצוני, תחושה פנימית עמוקה סיפרה לי שנוף מושלג מעבר לחלון הוא הדבר המומלץ בעת הזאת, בחוץ חייכה השמש אבל בבלארוס השכנה התעופף הלבן הנכסף. הבעיה שסוכן הנסיעות החרוץ שלי לא איתר נסיעת לואו קוסט עד לדדליין.
מצאתי את עצמי מתמכר לתמונות נופים מושלגים, לאדריכלות איגלואים ולאסקימוסיה, והגעתי למסקנה המטלטלת שלא נס ליחה של ההשראה המסורתית הבורגנית משהו. נופים קסומים, צלילים ענוגים, פתגמים רוחניים עמומים, שריקות התפעלות ושוקולדים ממותגים, גם להם יש סיכוי טוב להשפיע על מצב הכתיבה שלכם.
האם אלו רק החן והיופי המרחיבים דעתו שלא אדם? לא, לטענת המיתוס: כל חוויה שנוגעת בנשמה נושאת עימה את רוח ההשראה. קצת מפחיד אותי המגע בנשמות, אבל אומרים שתמונה חריגה, זווית חדשה, איור מפתיע או זיכרון רחוק יעשו את זה בטוח (גם תיעוד של אוכל משובח טוב). עכשיו התור שלנו לשוטט בפינטרסט.
כולם מהאתר האמור.
בעניין זה חשוב לצטט את @סיפור8
10. מה השאלה?
בשעה שצוותות הפיתוח שלנו עמלו על הגדרות המחולל העלתה @תמר לבין מדריך השראה משלה, אין לי אלא לצטט.
אוסיף אני ואומר: מול המחשב בחדר שינה הצפוף אני לא רואה תמונה של אוניה שטה, אני רואה עטיפה ריקה של צ'יפס, סל כביסה, חלון עם נוף אורבני של אוטובוס חולף ופקעת כבלים. אבל גם מאחוריהם יש סיפור, גרפיקאי שעיצב עטיפות לעילית, חנות כלי בית קטנה שהמכירות השכונתיות מסיגות את גבולה, ישישה שלא מסתדרת עם הטכנולוגיה, ועל השכן ממול אני מעדיף לא לדבר.
יש לכל אלה סיפורי חיים שקרו, שיכלו לקרות ושבטח יקרו יום אחד, כל חלון מתנפץ בסוף, השאלה איפה ומתי.
תשאלו שאלות - תשמעו שקרים.
בשעה שצוותות הפיתוח שלנו עמלו על הגדרות המחולל העלתה @תמר לבין מדריך השראה משלה, אין לי אלא לצטט.
תגובות על חלק זה של המאמר מומלץ להגיב באשכול הייעודי שפתחה הכותבת, הוא עדיין טרי.
אוסיף אני ואומר: מול המחשב בחדר שינה הצפוף אני לא רואה תמונה של אוניה שטה, אני רואה עטיפה ריקה של צ'יפס, סל כביסה, חלון עם נוף אורבני של אוטובוס חולף ופקעת כבלים. אבל גם מאחוריהם יש סיפור, גרפיקאי שעיצב עטיפות לעילית, חנות כלי בית קטנה שהמכירות השכונתיות מסיגות את גבולה, ישישה שלא מסתדרת עם הטכנולוגיה, ועל השכן ממול אני מעדיף לא לדבר.
יש לכל אלה סיפורי חיים שקרו, שיכלו לקרות ושבטח יקרו יום אחד, כל חלון מתנפץ בסוף, השאלה איפה ומתי.
תשאלו שאלות - תשמעו שקרים.
11. השראה? השראת שכינה
גם כאן מיותר יהיה להוסיף על הציטוט @נ. גל
גם כאן מיותר יהיה להוסיף על הציטוט @נ. גל
עכשיו הבנתם למה הכתרתי את מחולל 11 בשם כזה?
12. קנוניית ההשראות הגדולה
לפני כמה שנים נחה על @אשר לב רוח, והוא פרסם במשך תקופה בחינם סדרת מאמרים שזכתה לשם ההולם 'פוסטיפים', אם עוד לא טעמתם ממנה כדאי שתעזבו את המחולל והחליל ותעברו אל הדבר האמתי.
אחד המאמרים עסק בהשראה כשהוא ממליץ לא פחות מלעבוד בלעדיה. קראו ותחי השראתכם.
לפני כמה שנים נחה על @אשר לב רוח, והוא פרסם במשך תקופה בחינם סדרת מאמרים שזכתה לשם ההולם 'פוסטיפים', אם עוד לא טעמתם ממנה כדאי שתעזבו את המחולל והחליל ותעברו אל הדבר האמתי.
אחד המאמרים עסק בהשראה כשהוא ממליץ לא פחות מלעבוד בלעדיה. קראו ותחי השראתכם.
13. מלחמת ששת המילים
כעת בשלה השעה להפנות אתכם לאשכול שפרסמתי דווקא אני הדל.
www.prog.co.il
כעת בשלה השעה להפנות אתכם לאשכול שפרסמתי דווקא אני הדל.
דיון - סיפורי מילים ספורות כמקור השראה עלילתית
בעקבות האתגר שובו של המינגווי ושפע הרעיונות המשובחים שגדשו אותו, גיליתי מקור השראה חדש ליצירה יש מאין. די קל לייצר סיפור בן משפט אחד, ומשם הכול נפתח מחדש. תוכלו לשתף באשכול זה סיפורים בני מילים בודדות.
www.prog.co.il
לא כל שמן מנוע מתאים לכל תקלה, אבל לכל תקלה אפשר להתאים שמן משלה. אם זה לא עובד אולי תקבעו תור לבדיקות מקיפות, כדאי לבחון אפשרות להחליף מקצוע, או... או שאתם פשוט צריכים ללכת לישון.
21 תגובות
4 תגובות
שלום לכולם! אני מרים יעל, יוצרת הקומיקס 1:0 לבנות נעורים, וגם הקומיקס קופסה שחורה שמתפרסם בימים אלו בעיתון ילדים של משפחה.
אז על מה נדבר היום? כמו שניחשתם, אני אנסה לעשות לכם סדר בכל הנושא של כתיבת תסריט לקומיקס.
בתפריט: הרבה תסכול, עריכות, מחיקות, וגם סבתא עם עיניים זאביות. האם אתם מוכנים?
אני בטוחה שלרבים ממכם יש רעיון לסיפור, אבל אתם די אבודים בנוגע לכל השאר. רובכם יושבים עכשיו, מנקרים נקודות שחורות וזועקים "מי ייתן לי עט כתסריטאי ואדע איך להמיר את הסיפור שלי למופע ויזואלי מרהיב?" אז הצעד הראשון שאנחנו הולכים לעשות הוא לערוך את הסיפור לרשימה של אירועים.
ברשימת האירועים שלכם (טריטמנט בלע"ז) בכל סצנה כתוב:
1) מה מתרחש
2) מי משתתף
3) מה קורה בה בגדול.
ניקח לדוגמא את הסיפור הידוע מבעלי המוסר האחים גרים, בשם 'כיפה אדומה'. (צירפתי למאמר זה קובץ עם התסריט. ממליצה לקרוא אותו לפני שאתם קוראים את המאמר)
למי שלא מכיר (לא הפסדתם הרבה): בסיפור המקורי, כיפה אדומה נשלחת על ידי אמה לבית סבתה, תוך אזהרה לא לדבר עם זרים. הזאב שפוגש אותה מחלץ ממנה את כיוון הליכתה, וכך נכנס לבית, בולע את הסבתא, ומעמיד פנים שהוא היא (הגיוני בסך הכל). הילדה המסכנה שמגיעה מנהלת איתו דו שיח בסגנון "לא זכרתי שיש לך עיניים כל כך זאביות". לבסוף הזאב בולע את הילדה, ואז מגיע דאוס אקס מכינה- כן, הצייד, יורה בזאב ומחלץ את הסבתא ואת הילדה ממעיו.
נניח לכתיבה העלובה של העלילה הזאת, ולכך שיש לה יותר מדי גרסאות מכל רחבי העולם מכדי שלא אחשוב שיש כאן איזה מסר נסתר של אילומינטי, ובואו ננסה להמיר את הסיפור לסצנות.
ברשותכם, אני אוסיף אירוע אחד, זה המודגש.
חלוקת הסיפור לאירועים:
אירוע 1: כיפה אדומה משחקת ופוגשת בצייד, שמזהיר אותה מפני היער והשוכנים בו
אירוע 2: כיפה אדומה נשלחת על ידי אמא לסבתה
אירוע 3: כיפה נתקלת בזאב ומפטפטת איתו. הוא מגלה לאן היא הולכת, ונכנס לבית לפניה
אירוע 4: הזאב המחופש מנהל את שיחת ה- 'אני כל כך קריפי אוווהוו' עם כיפה, ולבסוף בולע אותה
אירוע 5: הצייד מופיע ואיתו הישועה
סיום
עכשיו כשיש לכם רשימת אירועים, ניגש לדיאלוגים:
גם כאן, ובמיוחד כאן, תקף הכלל 'מה שקורה קורה כי הוא חייב לקרות'. כל מילה שיוצאת מהפה של הדמות שלכם תופסת מקום על פני עמוד ומקום בתוך הפאנל, ומוסיפה מלל לקורא שבא לכאן בעיקר בשביל ויזואליות והתרחשות. מלל מיותר פשוט יהרוג את הקומיקס שלכם! מה הפתרון? למחוק, למחוק, למחוק.
אתן דוגמא מה לא לעשות:
במהלך הכתיבה, החלטתי לעבות קצת את מערכות היחסים בסיפור, כי הן היו שטחיות מדי. לקחתי בחשבון שהקהל שלי בוגר יותר. אז שימו לב: לכיפה אדומה יש אבא חורג אלים, ואמא שלה מעלימה עין. סבתא של כיפה אדומה היא בעצם לא סבתא שלה אלא האמא של אביה החורג, היא חולה סופנית ומשתפת פעולה עם הזאב בתמורה לחייה של כיפה אדומה כדי להאריך ימים, לזה לא ציפיתם הא.
עכשיו, נניח שהייתי פשוט עושה העתק הדבק מהפסקה הזאת לתוך בועות בעמוד הראשון של הקומיקס? זה היה ברור לקריאה, אבל ממש לא מתוחכם.
אל תיבהלו מלחסוך בהסברים. הקהל שלכם חכם, יותר ממה שאתם חושבים. כבר יצא לי לקרוא תאוריות של קוראים על הקומיקס שלי, תיאוריות כל כך טובות שאני בעצמי לא הבנתי למה לא השתמשתי בהן. הם רואים הכל, ואם הקומיקס שלכם יהיה טוב, הם גם ישקיעו תשומת לב כדי להבין הכל.
מה כן כותבים בטקסט? מה שיקדם את הסצנה ואי אפשר להביע באיור.
באירוע 2, אני מקווה שאתם מבינים שלא כל איור צריך להיות מלווה בבועת הסבר כגון "כיפה לוקחת את הסל ויוצאת לסבתא. היא קצת מוטרדת, למה אמא לא אוהבת את סבתא?" במקום זה, תנסו לשתול את זה בתוך הדו שיח בצורה טבעית. כשאתם כותבים את הטקסט, שימו לב למערכות היחסים בין הדמויות, ותנו לכך רמזים בתוך טון הדיבור ובחירת המילים שלהם. בצורה כזאת, גם בלי טקסטים ארוכים שמסבירים את הרקע לכל מעשה ובחירה, אתם יכולים לרמוז לקורא מדוע מתרחש מה שמתרחש. תאמינו לי, הקוראים יעריכו את זה שלא האכלתם אותם בכפית.
***
בועות טקסט של קריינות יכולות להצטרף כמובן, אבל בבקשה אל תכתבו בהן בדיוק את מה שמתרחש באיור. תנו לנו ערך מוסף, משהו שלא היינו יכולים לראות באיור. משהו שיגרום לנו להסתקרן, להתעמק, להתרגש. אולי איזה ניגוד בין מה שכתוב למה שקורה? אולי משהו שרומז לעתיד או לעבר? אתם מחליטים.
***
לגבי הוראות למאייר, אתם לא אמורים להאריך יותר מדי. זו לא העבודה שלכם. התפקיד של התסריטאי הוא לכתוב בגדול מה קורה בסצנה, איפה היא מתרחשת ובאיזה שעה ביום, ומי משתתף. הוראות בימוי קטנות כמו "דומעת" יכולות להצטרף, אבל בבקשה תמנעו מפסקאות מפורטות של כל תנועה של דמות, צבע בגדים והבעות פנים. חלק מהעבודה של מאייר היא להפוך טקסט כתוב להופעה ויזואלית, ואתם אמורים לסמוך על היכולת שלו לשדרג את הטקסט שלכם בעזרת המקצועיות שלו. אם תגישו לו רשימת הוראות מפורטת מדי, אתם רק תפסידו את נקודת המבט האומנותית של בעל המקצוע שאתם גם ככה משלמים לו.
עכשיו יש לכם את הבסיס, אבל אתם רוצים לשדרג את התוצאה. שבו ותחשבו: מה המסר של הסיפור שלי? אני לא מתכוונת ל- "תשמעו בקול אמא אחרת הזאב יאכל אתכם". זה גם טוב, אבל אנחנו עכשיו מדברים לקהל של בוגרים. המסר שאני בחרתי להעביר בסיפור שלי על כיפה אדומה הוא על בחירה. בחירה היא דבר שתמיד יהיה קיים, ולא משנה כמה מטשטשים הגבולות, וכמה דברים נלקחים מאיתנו, הבחירה עדיין קיימת.
ולמי מכם שיגיד "אבל המסר שלך לא כתוב בשום מקום בסיפור?" בבקשה צאו מהכיתה ותחשבו על מה שעשיתם
מה שאני עשיתי בשלב הזה- הוספתי voice over (קריינות) בקולו של הצייד, והפכתי אותו לדמות הראשונה שמופיעה בסיפור, כדי לשנות את הצורה שבה אנחנו רגילים לשמוע את כיפה אדומה המקורית. הפכתי את הצייד לדמות המנחה, שמזהירה אותנו מפני הרוע, ומדריכה לבחור בטוב. מהסאבטקסט בסצנות מובן שאביה החורג של כיפה מכה אותה, ואמה מתעלמת מכך. גם אם נדון אותה בנסיבות מקלות, היא בחרה לעצום עין. גם כיפה, בתורה, בוחרת לקצר את הדרך מכיוון היער, והסבתא שלה בחרה לכרות ברית עם הזאב הרע כדי להאריך ימים. בסיפור שלי, הבחירה הרעה של הסבתא הביא למותה, כי זה המסר שאני מאמינה בו: בחירה ברע תמיד תביא רע, גם אם זה לא תמיד נראה לעין.
השלב הזה מיועד לאלו מכם שבאמת רוצים לעלות שלב ולספק חומר איכותי יותר לקהל בוגר באמת.
סאבטקסט הוא מה שמסתתר בטקסט שהדמויות שלי אומרות. בסיפור, כמו במציאות, דמויות לא אומרות מה שהן חושבות או מרגישות. בספר כתוב, שימו לב למלכודת, זה קורה הרבה. לאו דווקא בדיאלוג, אבל בפסקות של תיאורי רגשות ומחשבות, ככה שכותבים שרגילים לסיפורת כתובה נופלים בפח הזה לעיתים קרובות כשהם מנסים להמיר סיפור לקומיקס או לסרט.
אף אחד בקומיקס שלכם לא ייאמר בשום מצב: "אני כל כך עצוב, אני שבור. חשבתי שאכפת לך ממני, אבל אחרי הכל את בדיוק כמו כולם. אני אלך לבכות בצד" אנשים לא אומרים דברים כאלה. בין אם זה מנימוס, או בגלל בושה ברגשות שלהם, או שהם מרגישים שזה לא מכבודם להודות בכך, או סתם בגלל שמירוץ החיים אפילו לא נתן להם זמן להבחין במה שקורה להם בלב. במקום זה, הם נעשים ציניים, או עושים דברים שמסגירים את הרגשות האמיתיים שלהם- תוך כדי שהם אומרים דבר אחר. הם אומרים את זה למראה או ליומן במקרה הטוב, או שומרים את זה לנצח בתוך התת מודע שלהם במקרה היותר נפוץ.
התפקיד שלכם ככותבים הוא להראות לקהל מה הדמות שלכם חושבת בלי שהיא תאמר את זה מילולית.
(עכשיו תגידו לי מה יותר מאתגר, לקרוא ספר שבו כל הרגשות מוגשים לכם על מגש של כסף, או לקרוא קומיקס בו אתם צריכים לפענח את הרגשות והמחשבות על פי ההתנהגות של הדמות? אני אחכה.)
כמה ספרים שאני ממליצה עליהם כדי לשפר את כתיבת התסריטים שלכם:
סיפור, רוברט מקי
Character, Robert McKee
להבין קומיקס, סקוט מקלאוד
לכתיבת קומדיה: The hidden tools of comedy, Steve Kaplan
ממליצה לחקור על שפת גוף ועל משחק (אם יש לכם זמן, קחו קורס קצר) כן, זה עוזר
קריאת ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית תקפיץ אתכם כמה כיתות
אז על מה נדבר היום? כמו שניחשתם, אני אנסה לעשות לכם סדר בכל הנושא של כתיבת תסריט לקומיקס.
בתפריט: הרבה תסכול, עריכות, מחיקות, וגם סבתא עם עיניים זאביות. האם אתם מוכנים?
שלב 1: התאמה לפורמט
אני בטוחה שלרבים ממכם יש רעיון לסיפור, אבל אתם די אבודים בנוגע לכל השאר. רובכם יושבים עכשיו, מנקרים נקודות שחורות וזועקים "מי ייתן לי עט כתסריטאי ואדע איך להמיר את הסיפור שלי למופע ויזואלי מרהיב?" אז הצעד הראשון שאנחנו הולכים לעשות הוא לערוך את הסיפור לרשימה של אירועים.
ברשימת האירועים שלכם (טריטמנט בלע"ז) בכל סצנה כתוב:
1) מה מתרחש
2) מי משתתף
3) מה קורה בה בגדול.
ניקח לדוגמא את הסיפור הידוע מבעלי המוסר האחים גרים, בשם 'כיפה אדומה'. (צירפתי למאמר זה קובץ עם התסריט. ממליצה לקרוא אותו לפני שאתם קוראים את המאמר)
למי שלא מכיר (לא הפסדתם הרבה): בסיפור המקורי, כיפה אדומה נשלחת על ידי אמה לבית סבתה, תוך אזהרה לא לדבר עם זרים. הזאב שפוגש אותה מחלץ ממנה את כיוון הליכתה, וכך נכנס לבית, בולע את הסבתא, ומעמיד פנים שהוא היא (הגיוני בסך הכל). הילדה המסכנה שמגיעה מנהלת איתו דו שיח בסגנון "לא זכרתי שיש לך עיניים כל כך זאביות". לבסוף הזאב בולע את הילדה, ואז מגיע דאוס אקס מכינה- כן, הצייד, יורה בזאב ומחלץ את הסבתא ואת הילדה ממעיו.
נניח לכתיבה העלובה של העלילה הזאת, ולכך שיש לה יותר מדי גרסאות מכל רחבי העולם מכדי שלא אחשוב שיש כאן איזה מסר נסתר של אילומינטי, ובואו ננסה להמיר את הסיפור לסצנות.
ברשותכם, אני אוסיף אירוע אחד, זה המודגש.
חלוקת הסיפור לאירועים:
אירוע 1: כיפה אדומה משחקת ופוגשת בצייד, שמזהיר אותה מפני היער והשוכנים בו
הוספת האירוע הנ"ל נועד להכין את הקרקע לישועה, בגלל שבסיפור המקורי ההצלה של כיפה באה משום מקום ונראית קצת לא אמינה. כמו שאומרים, 'אקדח שהופיע במערכה הראשונה יירה בשלישית'. אתם חייבים להכין את הקרקע לפתרון, אחרת ההצלה לא תספק את הקוראים שלכם.
אירוע 3: כיפה נתקלת בזאב ומפטפטת איתו. הוא מגלה לאן היא הולכת, ונכנס לבית לפניה
אירוע 4: הזאב המחופש מנהל את שיחת ה- 'אני כל כך קריפי אוווהוו' עם כיפה, ולבסוף בולע אותה
אירוע 5: הצייד מופיע ואיתו הישועה
סיום
דרך טובה לבדוק אם הסצנה מיותרת היא לשאול "מה השתנה מלפני הסצנה הזאת לאחריה?" אם אין שינוי, תמחקו. ערך מסויים צריך להשתנות בעיניי הדמויות, הן צריכות לצבור ידע מסוים, להצליח או להיכשל, אבל נקודה קטנה של שינוי חייבת לקרות, אחרת הסצנה לא מקדמת את העלילה.
שימו לב שבסיפור טוב- כל דבר קורה בגלל סיבה מסוימת, וזה דבר שאתם חייבים להקפיד עליו, בעיקר בקומיקס. רוחב היריעה מוגבל, ואתם חייבים לקדם את העלילה במספר מסויים של דפים. בניגוד לסיפורת כתובה, בה אתם יכולים להפגין באין מפריע את כישורי הלהטטוטנות שלכם עם מילים, תיאורים ועוד קישוטים לנפש, בקומיקס פשוט אין לכם מקום ל'הדיאלוג הזה יפה אז אני אכניס אותו' או 'אני חייבת סצנה על חוף ים'. זה לא קורה. מה שקורה- קורה כי הוא חייב לקרות, כי אין דרך אחרת טובה יותר לקדם את העלילה שלכם.
שימו לב שבסיפור טוב- כל דבר קורה בגלל סיבה מסוימת, וזה דבר שאתם חייבים להקפיד עליו, בעיקר בקומיקס. רוחב היריעה מוגבל, ואתם חייבים לקדם את העלילה במספר מסויים של דפים. בניגוד לסיפורת כתובה, בה אתם יכולים להפגין באין מפריע את כישורי הלהטטוטנות שלכם עם מילים, תיאורים ועוד קישוטים לנפש, בקומיקס פשוט אין לכם מקום ל'הדיאלוג הזה יפה אז אני אכניס אותו' או 'אני חייבת סצנה על חוף ים'. זה לא קורה. מה שקורה- קורה כי הוא חייב לקרות, כי אין דרך אחרת טובה יותר לקדם את העלילה שלכם.
עכשיו כשיש לכם רשימת אירועים, ניגש לדיאלוגים:
שלב 2: טקסט
גם כאן, ובמיוחד כאן, תקף הכלל 'מה שקורה קורה כי הוא חייב לקרות'. כל מילה שיוצאת מהפה של הדמות שלכם תופסת מקום על פני עמוד ומקום בתוך הפאנל, ומוסיפה מלל לקורא שבא לכאן בעיקר בשביל ויזואליות והתרחשות. מלל מיותר פשוט יהרוג את הקומיקס שלכם! מה הפתרון? למחוק, למחוק, למחוק.
אתן דוגמא מה לא לעשות:
במהלך הכתיבה, החלטתי לעבות קצת את מערכות היחסים בסיפור, כי הן היו שטחיות מדי. לקחתי בחשבון שהקהל שלי בוגר יותר. אז שימו לב: לכיפה אדומה יש אבא חורג אלים, ואמא שלה מעלימה עין. סבתא של כיפה אדומה היא בעצם לא סבתא שלה אלא האמא של אביה החורג, היא חולה סופנית ומשתפת פעולה עם הזאב בתמורה לחייה של כיפה אדומה כדי להאריך ימים, לזה לא ציפיתם הא.
עכשיו, נניח שהייתי פשוט עושה העתק הדבק מהפסקה הזאת לתוך בועות בעמוד הראשון של הקומיקס? זה היה ברור לקריאה, אבל ממש לא מתוחכם.
אל תיבהלו מלחסוך בהסברים. הקהל שלכם חכם, יותר ממה שאתם חושבים. כבר יצא לי לקרוא תאוריות של קוראים על הקומיקס שלי, תיאוריות כל כך טובות שאני בעצמי לא הבנתי למה לא השתמשתי בהן. הם רואים הכל, ואם הקומיקס שלכם יהיה טוב, הם גם ישקיעו תשומת לב כדי להבין הכל.
מה כן כותבים בטקסט? מה שיקדם את הסצנה ואי אפשר להביע באיור.
באירוע 2, אני מקווה שאתם מבינים שלא כל איור צריך להיות מלווה בבועת הסבר כגון "כיפה לוקחת את הסל ויוצאת לסבתא. היא קצת מוטרדת, למה אמא לא אוהבת את סבתא?" במקום זה, תנסו לשתול את זה בתוך הדו שיח בצורה טבעית. כשאתם כותבים את הטקסט, שימו לב למערכות היחסים בין הדמויות, ותנו לכך רמזים בתוך טון הדיבור ובחירת המילים שלהם. בצורה כזאת, גם בלי טקסטים ארוכים שמסבירים את הרקע לכל מעשה ובחירה, אתם יכולים לרמוז לקורא מדוע מתרחש מה שמתרחש. תאמינו לי, הקוראים יעריכו את זה שלא האכלתם אותם בכפית.
***
בועות טקסט של קריינות יכולות להצטרף כמובן, אבל בבקשה אל תכתבו בהן בדיוק את מה שמתרחש באיור. תנו לנו ערך מוסף, משהו שלא היינו יכולים לראות באיור. משהו שיגרום לנו להסתקרן, להתעמק, להתרגש. אולי איזה ניגוד בין מה שכתוב למה שקורה? אולי משהו שרומז לעתיד או לעבר? אתם מחליטים.
***
לגבי הוראות למאייר, אתם לא אמורים להאריך יותר מדי. זו לא העבודה שלכם. התפקיד של התסריטאי הוא לכתוב בגדול מה קורה בסצנה, איפה היא מתרחשת ובאיזה שעה ביום, ומי משתתף. הוראות בימוי קטנות כמו "דומעת" יכולות להצטרף, אבל בבקשה תמנעו מפסקאות מפורטות של כל תנועה של דמות, צבע בגדים והבעות פנים. חלק מהעבודה של מאייר היא להפוך טקסט כתוב להופעה ויזואלית, ואתם אמורים לסמוך על היכולת שלו לשדרג את הטקסט שלכם בעזרת המקצועיות שלו. אם תגישו לו רשימת הוראות מפורטת מדי, אתם רק תפסידו את נקודת המבט האומנותית של בעל המקצוע שאתם גם ככה משלמים לו.
אני די בטוחה שמישהו אחד לפחות שקרא את שלב 2, אמר לעצמו: "אבל כל ההתפתלויות האלו מאריכות את הסיפור בכמה עמודים, אפשר לחסוך את זה בבועת הסבר אחת". ובכן, לא ידעתי שהתכנסנו פה עבור תחרות הסיפור הקצר ביותר, סליחה. חשבתי שאנחנו כאן כדי לכתוב סיפור מעניין שימשוך את הקורא ויגרום לו לרצות לצרוך עוד ועוד ממנו, אבל אם זה הכל עניין של הספקים אז למה שלא נכתוב את זה בראשי תיבות ונסגור עניין.
שלב 3: לעלות כיתה
עכשיו יש לכם את הבסיס, אבל אתם רוצים לשדרג את התוצאה. שבו ותחשבו: מה המסר של הסיפור שלי? אני לא מתכוונת ל- "תשמעו בקול אמא אחרת הזאב יאכל אתכם". זה גם טוב, אבל אנחנו עכשיו מדברים לקהל של בוגרים. המסר שאני בחרתי להעביר בסיפור שלי על כיפה אדומה הוא על בחירה. בחירה היא דבר שתמיד יהיה קיים, ולא משנה כמה מטשטשים הגבולות, וכמה דברים נלקחים מאיתנו, הבחירה עדיין קיימת.
ולמי מכם שיגיד "אבל המסר שלך לא כתוב בשום מקום בסיפור?" בבקשה צאו מהכיתה ותחשבו על מה שעשיתם
מה שאני עשיתי בשלב הזה- הוספתי voice over (קריינות) בקולו של הצייד, והפכתי אותו לדמות הראשונה שמופיעה בסיפור, כדי לשנות את הצורה שבה אנחנו רגילים לשמוע את כיפה אדומה המקורית. הפכתי את הצייד לדמות המנחה, שמזהירה אותנו מפני הרוע, ומדריכה לבחור בטוב. מהסאבטקסט בסצנות מובן שאביה החורג של כיפה מכה אותה, ואמה מתעלמת מכך. גם אם נדון אותה בנסיבות מקלות, היא בחרה לעצום עין. גם כיפה, בתורה, בוחרת לקצר את הדרך מכיוון היער, והסבתא שלה בחרה לכרות ברית עם הזאב הרע כדי להאריך ימים. בסיפור שלי, הבחירה הרעה של הסבתא הביא למותה, כי זה המסר שאני מאמינה בו: בחירה ברע תמיד תביא רע, גם אם זה לא תמיד נראה לעין.
כתיבה טובה דורשת עריכה, עריכה, ועוד עריכה. אף פעם אל תלכו עם הרעיון הראשון שלכם, לא משנה כמה הוא נראה לכם מדהים. שבו ותעלו עוד שלושים רעיונות, וגם אם בסוף תבחרו בראשון, התסריט שלכם יהיה טוב יותר בגלל הראש הפתוח שאתם מתרגלים. מהנסיון שלי ברוב המקרים הרעיונות הבאים יהיו טובים יותר
שלב 4: מה זה סאבטקסט ולמה אנחנו צריכים אותו?
השלב הזה מיועד לאלו מכם שבאמת רוצים לעלות שלב ולספק חומר איכותי יותר לקהל בוגר באמת.
סאבטקסט הוא מה שמסתתר בטקסט שהדמויות שלי אומרות. בסיפור, כמו במציאות, דמויות לא אומרות מה שהן חושבות או מרגישות. בספר כתוב, שימו לב למלכודת, זה קורה הרבה. לאו דווקא בדיאלוג, אבל בפסקות של תיאורי רגשות ומחשבות, ככה שכותבים שרגילים לסיפורת כתובה נופלים בפח הזה לעיתים קרובות כשהם מנסים להמיר סיפור לקומיקס או לסרט.
אף אחד בקומיקס שלכם לא ייאמר בשום מצב: "אני כל כך עצוב, אני שבור. חשבתי שאכפת לך ממני, אבל אחרי הכל את בדיוק כמו כולם. אני אלך לבכות בצד" אנשים לא אומרים דברים כאלה. בין אם זה מנימוס, או בגלל בושה ברגשות שלהם, או שהם מרגישים שזה לא מכבודם להודות בכך, או סתם בגלל שמירוץ החיים אפילו לא נתן להם זמן להבחין במה שקורה להם בלב. במקום זה, הם נעשים ציניים, או עושים דברים שמסגירים את הרגשות האמיתיים שלהם- תוך כדי שהם אומרים דבר אחר. הם אומרים את זה למראה או ליומן במקרה הטוב, או שומרים את זה לנצח בתוך התת מודע שלהם במקרה היותר נפוץ.
התפקיד שלכם ככותבים הוא להראות לקהל מה הדמות שלכם חושבת בלי שהיא תאמר את זה מילולית.
(עכשיו תגידו לי מה יותר מאתגר, לקרוא ספר שבו כל הרגשות מוגשים לכם על מגש של כסף, או לקרוא קומיקס בו אתם צריכים לפענח את הרגשות והמחשבות על פי ההתנהגות של הדמות? אני אחכה.)
לפעמים הדמות כן אומרת מה שהיא חושבת, אבל צריכה להיות לזה סיבה טובה. האם הדמות שלכם סובלת מדוגריות פטאלית? כי זו בעיה, וזה גם מצחיק רצח. העניין הוא שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל חייבת להיות לכך סיבה טובה מאד.
שלב 5: למיטיבי לכת בלבד
כמה ספרים שאני ממליצה עליהם כדי לשפר את כתיבת התסריטים שלכם:
סיפור, רוברט מקי
Character, Robert McKee
להבין קומיקס, סקוט מקלאוד
לכתיבת קומדיה: The hidden tools of comedy, Steve Kaplan
ממליצה לחקור על שפת גוף ועל משחק (אם יש לכם זמן, קחו קורס קצר) כן, זה עוזר
קריאת ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית תקפיץ אתכם כמה כיתות
14 תגובות
מקור: מדריך הידיעה העיתונאית, אתר משרד החינוך.
למדריך המלא
מבנים בסיסיים של ידיעה עיתונאית
// הפירמידה ההפוכה
הפירמידה ההפוכה מורכבת משני חלקים עיקריים: הפתיח, וגוף הידיעה.
בפתיח מופיעים הפרטים היותר חשובים, מעניינים, משמעותיים וחדשים, על מנת לתת לקורא בקיצור את תמצית הידיעה.
בגוף הידיעה נכללים כל שאר הפרטים בהרחבה ולפי סדר חשיבות יורד – מהחשוב ביותר אל הפחות חשוב.
בסיום הידיעה מופיע משפט סיום הסוגר את הידיעה.
// המבנה הסיפורי
העיקרון הבולט ביותר במבנה זה הוא, שהפרטים החשובים ביותר אינם נמצאים דווקא בפתיח, אלא משולבים בגוף הידיעה.
הפתיח אמור לגרות את הקורא להמשיך לקרוא את הטקסט כולו.
גוף הידיעה כתוב בנימה סיפורית שבה מתפתחת העלילה עד לשיאה,
פסקת הסיום תכלול עובדה, ציטוט או קביעה, שיתחזקו את מה שנאמר או יפתיעו את הקורא.
// הנוסחה של וול סטריט ז'ורנאל
חלק ראשון – פתיח: מתמקד בסיפורו האישי של אדם מסוים, המייצג או משקף את התופעה או האירוע בו תעסוק הידיעה.
חלק שני – קטע קישור היוצר את הקשר בין הסיפור האישי, לבין התופעה הרחבה יותר, שהיא נושא הידיעה.
חלק שלישי – גוף הידיעה, המתייחס לנושא המרכזי.
חלק רביעי – פסקת הסיום, החוזרת לסיפור אישי הממחיש את הנושא, לעיתים אף לאותו סיפור שהוזכר בתחילה.
שני מבנים מקובלים נוספים הם הכתיבה על פי לוח זמנים, והפירמידה הכפולה.
למדריך המלא
מבנים בסיסיים של ידיעה עיתונאית
// הפירמידה ההפוכה
הפירמידה ההפוכה מורכבת משני חלקים עיקריים: הפתיח, וגוף הידיעה.
בפתיח מופיעים הפרטים היותר חשובים, מעניינים, משמעותיים וחדשים, על מנת לתת לקורא בקיצור את תמצית הידיעה.
בגוף הידיעה נכללים כל שאר הפרטים בהרחבה ולפי סדר חשיבות יורד – מהחשוב ביותר אל הפחות חשוב.
בסיום הידיעה מופיע משפט סיום הסוגר את הידיעה.
// המבנה הסיפורי
העיקרון הבולט ביותר במבנה זה הוא, שהפרטים החשובים ביותר אינם נמצאים דווקא בפתיח, אלא משולבים בגוף הידיעה.
הפתיח אמור לגרות את הקורא להמשיך לקרוא את הטקסט כולו.
גוף הידיעה כתוב בנימה סיפורית שבה מתפתחת העלילה עד לשיאה,
פסקת הסיום תכלול עובדה, ציטוט או קביעה, שיתחזקו את מה שנאמר או יפתיעו את הקורא.
// הנוסחה של וול סטריט ז'ורנאל
חלק ראשון – פתיח: מתמקד בסיפורו האישי של אדם מסוים, המייצג או משקף את התופעה או האירוע בו תעסוק הידיעה.
חלק שני – קטע קישור היוצר את הקשר בין הסיפור האישי, לבין התופעה הרחבה יותר, שהיא נושא הידיעה.
חלק שלישי – גוף הידיעה, המתייחס לנושא המרכזי.
חלק רביעי – פסקת הסיום, החוזרת לסיפור אישי הממחיש את הנושא, לעיתים אף לאותו סיפור שהוזכר בתחילה.
שני מבנים מקובלים נוספים הם הכתיבה על פי לוח זמנים, והפירמידה הכפולה.
2 תגובות
16 תגובות
בקהילות שונות בפרוג, כמו למשל בפורום המאיירים או בקהילת הפרסומאים, נפוץ העניין ששמו 'שיתוף תהליך' שבו היוצר לא רק מציג את היצירה הסופית, אלא גם 'מכניס אותנו למטבח' ומראה את השלבים השונים בתהליך החשיבה והיצירה.
לאחרונה שיתף @דיונון את תהליך היצירה של שיר.
בעקבותיו חשבתי לתעד ולהציג את השלבים של כתיבת סיפור, שלבים שנעשים בדרך כלל באופן אוטומטי ובלתי מודע.
ההחלטה בידכם אם לקרוא קודם את הסיפור ואחר כך את שלבי היצירה שלו, או הפוך.
לאחרונה שיתף @דיונון את תהליך היצירה של שיר.
בעקבותיו חשבתי לתעד ולהציג את השלבים של כתיבת סיפור, שלבים שנעשים בדרך כלל באופן אוטומטי ובלתי מודע.
ההחלטה בידכם אם לקרוא קודם את הסיפור ואחר כך את שלבי היצירה שלו, או הפוך.
16 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- דירת גן ירושלים
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילה גדולה ומפנקת לשבת הגדול ולפסח במרכז
וילה גדולה יפהפיה ונקיה עם נוף פנורמי באוירה...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
דירת נופש ענקית ומפנקת בלב ירושלים
דירת נופש משופצת מהיסוד, ברמה הגבוהה ביותר, 5...
וילה משפחתית עם נוף קסום ואווירה מיוחדת
דירת נופש גדולה מפנקת ומאובזרת
נמצאת בישוב...
נופש משפחתי בסטנדרט שלא הכרתם - פנוי לפסח!
רוממותא הוא מתחם נופש חרדי פרימיום למשפחות...
מתחם אירוח לימי גיבוש, שבתות חתן וקבוצות
5 וילות מחוברות בלב בית שמש
המקום המושלם...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: אוראל סולטן1 //