קהילת כתיבה מקצועית

אני אוהב חלומות!

תגידו אתם, זה לא עדיף מלישון, סתם ככה בשביל לישון?

אני אוהב חלומות, בזכותם, במקום לעצום עיניים ולא לראות כלום מעבר לחושך וחושך וחושך, אני מוצא את עצמי משייט בכנפיים שצמחו לי בין רגע מעל עירי האהובה - בני ברק, מגיע לכוילל תוך שלושים שניות, בקרבת הבית מדרש אני ניסיתי ללא הצלחה להוריד גובה, פשוט כי הכנפיים התנועעו מאיליהם – ולי לא היה שום שליטה עליהם, זה נגמר בנוסף אחרי מאבק ממושך כשנתפסתי בזהירות עם הרגליים בעמוד חשמל גבוה וככה אט אט ירדתי כשאני נאחז בו, מתנתק מציפוריותי, למטה איך שהוא נעלמו לי הכנפיים [נס, אחרת איך הייתי נכנס ככה לכולל...] וחזרתי ב"ה להלך כאדם מן היישוב, מבין שאולי טוב שלא נולדתי ציפור.

אני אוהב חלומות, ככה במקום להתהפך מצד לצד בלי שום סיבה משמעותית, אני מסתובב הצידה רק כשאני הולך להתנגש ברכבת ממולי, אז אני מעדיף לרדת מהפסים ולעבור לכביש אספלט, כשבנס המעבר הזה עבר בשלום, כשאני מציל 400 נוסעים והופך בלילה אחד לגיבור לאומי שמקבל את הזכות להשיא משואה ביום העצמאות, את השורות המרגשות שהתחלתי לכתוב לא הספקתי לסיים כי התעוררתי, חבל, רציתי לעשות קידוש ה' גדול.

אני אוהב חלומות, ככה במקום לגרד פעם ופעמיים בשיער רק בגלל שמגרד, אני מוצא את עצמי בפעם הראשונה מול בית מדרש מפוצץ בבחורים, מוסר שיעור עמוק בגדרי ספק ספיקא, מגרד בזקן כשהעילוי של הישיבה הפציץ שאלה, ואני אחרי גירוד או שניים הבסתי אותה עם הגדרה מדוייקת אחת ועשרה מובאות מהש"ס שמצטער, אבל אני לא זוכר אף אחת מהם עכשיו.

אני אוהב חלומות, ככה במקום להתעורר בבהלה מצרחות הרעב של התינוק, אני שקוע עמוק במחזה אימים של קריסת חצי עיר ומבצע הצלה הרואי שאני מבצע להצלת לכודים, כשצרחת התינוק שלנו מזניקה אותי לעברו, הצלתי את הבן שלי! איזה אושר, אתם לא יכולים להבין, זה כמו לקבל ילד במתנה.

אני אוהב חלומות, ויש לי הרבה סיבות טובות, לפעמים גם מפחידות,

כי כמו בחלומות ככה זה גם בחיים, לפעמים חלומות מתגשמים...

11/12/22

Reactions: devMode, שרהלה שרהלה, משולש ברמודה ומשתמש 1 נוסף4 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 11/12/22

973

ח

שיתוף - לביקורת ניתוח חירום

אני לא ממש זוכר איך הכל התחיל.
כנראה שנפלתי. מישהו הרים אותי, ניער בחוזקה.
שמעתי דיבורים מפחידים על כך שצריך לחתוך לי את הרגל. לא יכולתי להתנגד.
אחר כך שמו אותי על משטח ארוך וביצעו את הניתוח.
כשהכל נגמר שטפו אותי ומרחו עלי כל מיני תכשירים מוזרים. היה להם ריח נורא.

לאחר מכן הביאו אותי לאיזה בן אדם אחד שבחן אותי בעיניים מצומצמות ואמר: "העוף הזה נראה מעולה".
ואני רק רציתי לצעוק לו: אדוני, אם הייתי יודע איזה טיפול קוסמטי עברתי לפני שהגעתי לצלחת שלך לא היית אומר את זה.

10/12/22

Reactions: אהרן 1, REBEKA997, אש קודש! ועוד 16 משתמשים19 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 11/12/22

ח

חני כהן :)

המשך: לאחר מכן הגיעה צלחת נוספת של פרגית. אני והיא התווכחנו שעות מי נראה יותר טוב אחרי העיבוד...

עודכן לאחרונה 11/12/22

771

כ

שיתוף - לביקורת מחאת הסופגניות

אתם בטח מכירים את תחושת הרעב המוזרה הזאת

היא מתחילה באופן תמוה מאיזור העיניים ומתפשטת ברוב המקרים עד שיפולי הבטן העליונה,
כשעל הדרך באזור הפה - מופרשים נוזלים מיותרים שיכולים לגרום לתופעות לא נעימות של נזילת ריר בלתי נשלטת, ותנודה לא רצונית של הלשון.

התופעה משתלטת על הגוף בעיקר בקרבת חנויות מסוימות...
וזה למרות שרק לפני שבע דקות סיימתם את ארוחת הבוקר

אז מה? אתם אומרים לעצמכם, אי אפשר לקנח בדבר בטעים הזה...

ואז אתם עושים את הצעד המיותר הזה בכיוון של הריח...
אתם ניגשים למקום הנכון ובוחרים בקפידה -

את זאת שבטוח לא נגעו בה

את זאת שגם אם היא הייתה עד לפני שעתיים טבולה כולה בשמן, לפחות לא רואים את זה עליה

את זאת שבטוח לא שכחו להזריק לה את החומרים הנכונים

את זאת שלקחה לריאות מספיק אוויר ויודעת לשמור עליו בלי להתכווץ'

את זאת שהצבע הלבן שולט בה, אבל לא יותר מידי

הנה היא, מצאתם את שאהבה נפשכם, הכנסתם אותה בזהירות לנייר

אתם מוציאים את הארנק, כאלה אתם, משלמים, לא אוכלים בחינם

אתם מסתכלים על המוכר, האוזניים שלכם שומעות,

אבל הפה שלכם צועק -

מה??? 6 שקל??????

אז מה? בגלל שהיא מעלה את המשקל? צריכים להעלות גם לה את המחיר?

6/12/22

Reactions: ללי99, devMode, S. ועוד 17 משתמשים20 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 11/12/22

כ

כותב השורות

כתוצאה מהמחאה רשתות ענק יצאו במבצעים חסרי תקדים ומציעים לרוכשים סופגנייה ב- 1.3 אך אנחנו לא...

עודכן לאחרונה 11/12/22

2 4K

ש

שיתוף - לביקורת מורה אלים

שלחן עורך //

4/12/22

הסיפור אמנם ארע די מזמן, אך הסערה שנולדה בעקבותיו עוד לא שכחה.

ר' שמשון היה מורה ותיק ומנוסה, התלמידים חיבבו את שיעוריו ונהנו מאמרותיו המחכימות.

ההורים היו נהנים לשמוע מילדיהם הרכים את סברותיו המדויקות ואת סיפוריו המחכימים.

כולם דיברו על יכולת ההבנה הדקה שלו, על ההבנה שלו בנפש הילד, על היכולת הנדירה שלו להעביר כל סברא סבוכה בצורה מדויקת ונהירה.

חיסרון אחד גדול היה לו. מי שלא היה הולך בתלם היה חוטף. והרבה.

החבטות שהוא היה חובט היו נשמעות למרחוק, הצעקות הרעידו את לב השמים, והסימנים על הגב והידיים היו נותרים לזמן ארוך...

ועדיין היו ההורים שולחים אליו. תוצאות החינוך המסור שלו והפירות הנפלאים שהוא הוציא, גרמו להורים להתעלם מהחיסרון ולהתמקד במעלותיו הרבות.

עד לאותו יום מר ונמהר.

הרמקולים ברחובות פילחו כל לב... 'הלווייתו של הנער...'

מכה אחת או שתיים יותר מידי, ואחד התלמידים שבק חיים לכל חי רחמנא ליצלן.

כותרות העיתונות נצבעו באדום.

רצח בדם קר! די לחינוך האלים! מאסר עולם!

ההלוויה היתה רווית כאב. איך אפשר לשאת כאב של הורים, ששלחו את ילדם לעוד יום של לימוד, ומקבלים אותו עטוף בתכריכים, רק כי התחצף למורה.

ר' שמשון, כמובן מאיליו, הודח ממשרתו, נשללה ממנו תעודתו, ונאסר עליו לעסוק בחינוך לנצח.

וועד ההורים יצא למסע חיפוש אחר מורה חדש לילדיהם הרכים.

הגיעו הצעות רבות, ראיינו מספר לא מבוטל של מועמדים. אך הוועד לא היה מרוצה.

כולם טובים אמנם, אך הם חיפשו דייקן כמו ר' שמשון. וכזה הם לא מצאו.

בלית ברירה, רצו הם לסגור עם המוביל שבמועמדים, אך קריאה דחופה ממרן ראש הישיבה מנעה מהם לחתום.

בחדר הסגור אצל מרן ראש הישיבה רעדו הקירות.

האמנם?! הרוצח יחזור למקום הפשע?!

האם נחזיר את ילדינו ללמוד אצל אותו המורה האלים והרוצח?

ראש הישיבה לא נתן מקום לאפשרות נוספת. אם אין מורה דייקן בדרגתו, הרי שלמרות המכשלה שיצאה תחת ידו, עליו ורק עליו מוטל ללמד את ילדינו הטהורים.

'תדעו לכם, בני האהובים. רב שמכה את תלמידו והתלמיד מת תחת ידו אינו גולה, כי הוא עסק במצוה. אך רב שחלילה חסר מעט ביראת השמים שלו, או שאינו מדייק מספיק במה שיוצא לו מהפה, הרי שהוא הורס את חינוך ילדינו. וכבר אמרו חכמים 'גדול המחטיאו יותר מן ההורגו'...

וועד ההורים ישב המום בחדר ראש הישיבה. הם לא היו מסוגלים לקום מהמקום.

ולמרות כותרות העיתונים הזועקות, ולמרות זעקות 'אישי חינוך רבי מעלה', ולמרות פחד האמהות, חזר ר' שמשון ללמד את ילדי ישראל, ואף לחבוט בהם כהוגן, כשהיה צריך. אם כי בודאי נזהר יותר, למען לא תצא חלילה שוב מכשלה מתחת ידו...

מוגש כחומר למחשבה...

תלמוד בבלי. גיטין לו. בכורות מו.

"ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא על דעת רבים דהוה פשע בינוקי, ואהדריה רבינא, דלא אישתכח דדייק כוותיה".

וברש"י בכורות מו. - פשע בינוקי. מלקה אותן ומתים.

Reactions: מנחם דרורי, ראובן שפירא, למה מה קרה? ועוד 46 משתמשים49 //

24 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 11/12/22

ה

הנף מקלדת

המסקנא שלי, שאי אפשר להליט על דרך בחינוך, מאשכול בפרוג. זו לא מכונת כביסה מומלצת.

עודכן לאחרונה 11/12/22

2K

ח

שיתוף - לביקורת מבוקשת בשוק!!

תמיד הבטתי בעצמי במראה, מתוסכלת. מי ירצה אותי בכלל?

היום נוכחתי לדעת שאפילו שאני שמנה ונמוכה יש לי ביקוש בשוק.

דווקא השכן שלי רזה, גבוה ומרשים ואיש לא מביט בו.

רוצים הוכחה?

הנה, רק היום בא לכאן אברך עם ששת זאטוטיו. כולם הקיפו אותי בהערצה. "אני רוצה את זה", הצביע עלי הגדול שבחבורה.
"מספיק כבר עם המתוק הזה", פסק האבא. "שימילה מה לדעתך להתחיל לאכול ירקות?", הוא החווה בידו לעבר עמדת המלפפונים הסמוכה.

"איכסס", הילד הביט במלפפון הרזה והחטוב בבוז. "סופגנייה זה הכי טעים".
ראיתי את קליפתו של המלפפון מתכווצת מעלבון. אני תפחתי מנחת. כן, כן, אני שמנה, נמוכה, לעיתים אף מעוכה, ובכל זאת מבוקשת בשוק.

יודעים למה? בגלל הפנימיות שלי. ביננו, מי לא אוהב ריבה?

5/12/22

Reactions: שוקולד עילית, REBEKA997, אפרת תהל ועוד 52 משתמשים55 //

15 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 11/12/22

ח

חני כהן :)

תודה:)

עודכן לאחרונה 9/12/22

2K

ח

שיתוף - לביקורת רק תעדכן שאתה בא

לא שיש לי בעיה עם זה שאתה בא, אני דווקא אחד כזה שכן מכניס אורחים.

אבל אתה תמיד מגיע בזמנים הכי לא מתאימים שיש.

מה בסך הכל ביקשתי? שתעדכן אותי מתי שאתה קופץ. זהו. זה הכל.

אני לא אשכח את הפעם הזו שבאת אלי לפני הראיון העבודה הראשון בחיים שלי. ולא תגיד שלא ידעת שאני לחוץ. ידעת מעולה.

ובכל זאת החלטת שזה הזמן המתאים לבקר.

עכשיו, אני נכנס לפגישה חשובה עם המנכ"ל שלי, שלא תגיד שלא אמרתי לך. אני מבקש ממך לא לפנות אלי בשום צורה.

----------

אפצצצצצי'

שמע, אין לך מחילה.

גם לא בכיפור.

4/12/22

Reactions: שוקולד עילית, REBEKA997, joelly ועוד 52 משתמשים55 //

9 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 9/12/22

ח

חני כהן :)

אם זה היה חצ'קון זה היה הולך ככה: פעם הבאה שאתה בא אלי אני מפוצץ לך ת'צורה.

עודכן לאחרונה 9/12/22

2K

ח

שיתוף - לביקורת לחברתי הטובה

היינו החברות הכי טובות. בקרבתך, החיים היו נראים כה מתוקים ויפים.
היית שם בזמנים הכי קשים, ניחמת גם בלי מילים.

כשהיה לי עצוב ומר היית שם. עודדת, תמכת, המתקת זמנים קשים והכל בשתיקה. לא היה צורך במילים, הדמות שלך הרגיעה אותי תמיד.

יום אחד נעלמת מבלי לומר שלום. חיפשתי אותך, געגועים הציפו את ליבי השבור. היו שמועות נוראיות שלא תחזרי לעולם.
חשבתי שלעולם לא אראה שוב את דמותך המנחמת והמרגיעה.

היום, שוב ראיתי אותך. נשארת בדיוק כשם שהיית בעת פרידתנו, אפילו מידות הגוף לא השתנו. דמעות של התרגשות הציפו את עיני. אין לך מושג כמה יקרה את לליבי.

6/12/22

הפרה משוקולד עלית. התגעגעתי

תודה שחזרת.

Reactions: שוקולד עילית, REBEKA997, אילה מונטג ועוד 35 משתמשים38 //

8 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 9/12/22

ח

חני כהן :)

ידעתי !! הפרות אכלו את כל השוקולד!! שמנות!!!

עודכן לאחרונה 7/12/22

1K

ח

שיתוף - לביקורת לא מרוצה!

קצת קשה לי שאת צורחת עלי כל הזמן. אני באמת משתדלת לרצות אותך תמיד, אבל שתדעי שלא תמיד זה תלוי בי. את יודעת איך זה בחיים, יש אילוצים לפעמים. והדד ליין שאת נותנת לי לגמרי לא הגיוני.

נכון, אני לא תמיד זמינה בשבילך אחרי הצהרים, אבל את יודעת, יש לי גם חיים משל עצמי.
אני לא יודעת למה את תמיד לא מרוצה. אני באמת משתדלת למלא את כל המטלות שאת נותנת לי בצורה הטובה ביותר. אני נותנת לך את כל מה שאת מבקשת באופן מיידי ומשתדלת לעשות את העבודה שאת מטילה עלי בצורה הכי טובה שיש.

לפעמים הרצונות שלי ושלך נפגשים, אני רוצה משהו אחד ואת דורשת משהו אחר. אבל אני תמיד מבטלת את הרצונות שלי בשבילך. וסליחה שאני אומרת, אבל אפילו משכורת שמנה אני לא מקבלת בסוף חודש.

אויש, נו למה את מסתכלת עלי במבט כזה? לא, לא, נינוש אל תבכי, אבל למה את בוכה, נתתי לך מטרנה, מוצץ, רעשן, אפילו טיילתי איתך בכל העיר כדי שתרגעי. למה את עדיין לא מרוצה?? למה?!

3/12/22

Reactions: REBEKA997, אפרת תהל, מֶנַחֵם ועוד 26 משתמשים29 //

9 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 7/12/22

ח

חנה ש.

בע"ה, ותכתבי על: אבל גם ליולדת לא יודעת אם מותר להקפיץ הודעות.

עודכן לאחרונה 7/12/22

759

ח

שיתוף - לביקורת שמחת נישואין

חנה ש. //

7/12/22

בס"ד

את תמיד לחוצה לפני שמחה, בואי אני יביא לך קצת רגיעון, קחי את זה תרגישי מצוין.

עזוב, זה לא בשבילי, אני בסדר גמור.

למה שלא תיקחי? תראי זה הכל מחומרים טבעיים, מה יש לך כאן, תמצית פסיפלורה, אכינצאה?

אכינצאה מיועד לצינון.

טוב, אז תאכלי פסיפלורה, אני הולך לקטוף מהשכנים.

אתה יודע מה, טוב, אני ייקח.

אוף הפסיפלורה הזו באמת מרגיעה, פעם הייתי מתרגשת, עכשיו עם הפסיפלורה הזו אפילו ההתרגשות לא מורגשת.

או, הנה סבתא, מה שלומך סבתא, יוסי מחלק רגיעון, הוא הביא כמות בואי תיקחי קצת, לא טוב להיות במתח לפני שמחה.

אנחנו לפני שמחה? אנחנו כבר בתוך השמחה, ותראי האודם שלי לא טיפה נמרח לי?

אמרתי לך קחי רגיעון האודם יהיה בסדר יישאר יפה כל האירוע,

סבתא לא לוקחת שום רגיעון, את מכירה אותי בתור אישה לחוצה באופן כללי או באופן פרטי.

סבתא את מתחילה לדבר הרבה, טוב את לא רוצה אני אחלק למחותנת, למה לא?

אל תעשי שטויות, שימי מהר בתיק, שלא תעזי.

מזל טוב מחותנת, איזה כיף להיפגש בשמחות.

כן, אני מקווה שיהיה שמח, עכשיו אני במצב רגוע.

אה, יש לך איזה משהו טבעי לקחת, אני פשוט מרוב מהירות שכחתי את הרסקיו שלי בבית.

לא פשוט ראיתי שחילקת משהו, אז חשבתי.

סבתא הכל בסדר, זה סוכריות מנטה, את יודעת, ריח טוב בפה.

זהו סבתא הסתובבה, יותר מידי לחוצה, חבל שלא לקחה.

הנה בואי סבתא לא כאן. קחי שתיים, זה לא פשוט ככה לארגן את כולם, לא לשכוח כלום, ולבא עם עצמך גם כן.

אני פשוט מרגישה חנוטה, ואסור לשום דבר לזוז, הגדולה שלי הזהירה אותי שהקשר הזה של הסרט של החגורה צריך להיות בדיוק באמצע, אבל אחרי החיבוק של דודה רייזי אני לא יודעת מה לא זז.

אוי, הצלם קורה לנו, בוא נלך מהר.

צלם הכל בסדר הנה עוד רגע כל המשפחה מתאספת, אני רק יסיים לחלק לכולם את הרגיעון.

כן נשאר לי אחד בשבילך, זה בחינם תצרף את זה לעסקת החבילה שלנו.

לחייך, אתה רציני, ועכשיו אחרי הכל צריך גם לחייך?

הגזמת צלם.

אם לא אחייך אז אני אראה את עצמי לא מחייכת בתמונות, אבל אני בלחץ איך אפשר לחייך?

באתי לראות את האולם, אומרת לי מכרה שאינני מכירה כלל.

את מתכוונת באת לראות את שיפי, אבל אני לא זוכרת שסיכמנו שאת מגיעה, ובכלל למה את מספרת, את אמורה להיות שקטה בעניין.

לא, אני אומרת לך שבאתי לראות את האולם, אומרת לי האישה שאינני מכירה.

אויש, הכל התבלבל לי בראש, אני זוכרת ששיפי בשידוכים ומישהי רצתה לבוא לראות אותה.

את רוצה רגיעון, זה טוב לשידוכים, זה טבעי.

את יכולה להיות משווקת שלהם, אולי זה יכסה לך קצת מהעלויות של החתונה.

אבל תעשי טובה, שימי את זה בתיק כבר אני עוד מעט אצא מדעתי מרוב לחץ שאת ככה מחלקת את זה.

בואו, לתמונה, אמא של הכלה, תמונה עם רגיעון, יופי, הצלחתי להצחיק אותם, אבא של הכלה, תבלע, תבלע, הכלה, הכל טוב רגוע.

אני רואה המון אנשים רגועים סביבי.

לא יודעת למה צריך להילחץ, הכל מאוד מרגיע.

Reactions: ללי99, הנף מקלדת, ש.ב.ש ועוד 7 משתמשים10 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 7/12/22

ח

חנה ש.

אני מחלקת;)

עודכן לאחרונה 7/12/22

2 3K

ה

שיתוף - לביקורת מתווכים במטווח - עונה שנייה

הנף מקלדת //

29/11/22

"יוחאי תמיד איתי, יוחאי..."

ושוב שלום ושבוע טוב לכלל מאזיני יוחאי. בין אם אתם שומעים אותנו בבית ובין צופים בנו בפל,טפורמה החדשה דרך 'מכשירי נדרים פלוס' וקהילות'.

אני מנחם טוטר. ואיתי גוגי איינהורן הגדול גדול גדול. ואנחנו כמו שהבטחנו בערב מרגש ופומפוזי לא פחות. עם עליית התוכנית ריאלטי החדשה שתעיף את הציבור החרדי. הפקת ענק שטרם הייתה כמוה.

'העוקץ והנעקץ' הכל כמיטב המסורת של דוד פגיגה מאף. גיי. גיי. הפקות.

אז מה מתבשל לנו?

בכל שבוע יעלו לקרב ראש בראש זוג של מומחים בתחומם. אנשי מכירות. מעצבי דעת קהל יזמים ומשווקים עיתונאים ומנהלי עמותות. כולם מומחים בלמכור את עצמם ואת מרכולתם.

לכל אחד יש משהו למכור. והמשימה שלו, להצליח למכור את זה למתמודד מולו. אממה? שהמתמודד שכנגד, שאותו הוא לא מכיר, אלף, לא צריך את משהו הזה. בית, יש לו גם משהו למכור. והוא ינסה לעשות אותו דבר למתמודד הראשון. גדול אה? נכון גוגי? מי שיצליח במשימה יעלה לשלב הבא.

הערב איתנו אחד מגדולי המתווכים בנוף כסיף. כולם זוכרים איך בהתחלה לא היה אחד שרצה לבוא לגור בכסיף, והיום, לא צריך לספר לכם שבכסיף הישנה אין דירות פנויות.

אלא שעכשיו, ממש לכבוד התוכנית, נפתח לשיווק על הנייר, הפרוייקט החדש, המדהים והמבטיח של 'כסיף דרום-נוף כסיף' שיבנה מעבר לכביש 9976 ובצמוד למושבת הבדאים 'טיזנאבי' על אדמות מדינה.

עכשיו נכיר את 'אביר נוף הכסיף' שהוא היזם, המשווק וראש העיר הבלעדי של הפרוייקט החדש.

אהלן אביר, איזה מלך! איזה תותח!

-עזוב אותך מנחם אל תקרא לי אביר. אלא אביר קרא לי. קלטת? כאילו אביר קרא?

-חה חה חה... גדול! כבר רואים שיש לך את זה. בכנות אני אומר לך, שלי כבר היית מצליח למכור דירת גן במחיר של טאבו משותף בעפולה.

אבל המתמודד מולך הוא לא פראייר בכלל. בכלל לא פראייר. תרד רגע מהקו ונספר רק למאזינים ורק להם, וכמובן לצופים בבית ובלוויין, על המתמודד השני קוראים לו זאבי מונטאז', הוא צעיר, הוא נמרץ, הוא עסקן מוכר, והוא משווק בבלעדיות גמורה קרקעות שעליהן בנויים לולים, אבל בעתיד הם יהפכו לבתי מלון נחשקים סטייל 'אצולת אירופה' סניף חבל תענך.

אבל לא בשביל זה הוא בא לכאן. אלא בשביל המיזם החדש והמציל חיים. אפליקציה שמותקנת ברכב החשמלי שלכם ועתידה לזהות התקף של שלבקת חוגרת. כל החברות המובילות בעולם גילו התעניינות, אבל זאבי רוצה דווקא אתכם שתהיו המשקיעים שלו. והיום הוא ירצה שגם אביר יקנה אצלו יחידה.

שלום זאבי .

-שלום. מנחם אל תקרא לי זאב. זאב קרא לי. קלטת? כאילו זאב זאב?

-רגע. מי זה? זה לאביר איינהורן מה הולך פה?

-אבל קוראים לי גם זאבי.

-אתה גם אביר וגם זאב?

-בהחלט. אביר שהוא זאב. קלטת? זאב אביר?

-אתה אותו אחד?

-בפעם האחרונה שהסתכלתי במראה אז כן. קלטת? אותו אחד זה אני?

- אז בעצם אתה משווק גם בכסיף, גם לולים וגם מציל חיים?

-...וגם עופות טריים בפרוג, סוכן של פלאפונים משומשים, רשם בישיבת 'קדושי זגלמביה' ובעצם יש לי חברת הפקות ענקית. אני מוכר לאנשים קשקושים חד וחלק.

-רגע, הקול שלך מוכר לי.

-מנחם טוטר תתעורר! זה אני, דוד פגיגה.

-איינהורן תוציא אותנו לפרסומות. אני נחנק.

"התוכנית בחסות 'אתרא הדין' כי כדי לצאת דיין לא צריך לצאת עם מתכנתת. 'אתרא הדין'! "

Reactions: ST.R, avi++, אריאלל34 ועוד 75 משתמשים78 //

21 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 7/12/22

ח

-חיה-

למה רק עכשיו ראיתי את זה?? גאוני! אני עם דמעות!

עודכן לאחרונה 7/12/22

1K

שיתוף - לביקורת סוף סוף הגעת. חיכינו לך!

הגעת בשעה טובה ומוצלחת.

סוף סוף! כל כך חיכינו!

אתה אפילו לא יודע

כמה חיכינו שתגיע.

תהילים נאמרו.

קבלות נתקבלו.

זעקות נשמעו.

והגעת.

כן, הגעת קצת מאוחר.

אבל מה זה משנה?

עכשיו הכל מושלם.

אז תודה ענקית לד' שבאת אלינו

הגרע'פס אחרי האוכל של תינוקי החמוד.

6/12/22

Reactions: yael305, ג. בן שקד, אושר המאושרת ועוד 29 משתמשים32 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 7/12/22

א

אתיס

אויש זה טוב מידי. לא חלמתי שכך זה יגמר. כמה שטותי ככה טוב

עודכן לאחרונה 6/12/22

363

I

שיתוף - לביקורת ותְּהוֹם כָּל הָעִיר

I.Q //

6/12/22

ב''ה

בִּנְשִׁימָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה,

שָׁאַל הַתִּינוֹק בִּבְכִי אֶת הַסּוֹבְבִים הַאִם הוּא שָׁוֶה?

הָאִישׁ הַיָּשִׁישׁ שֶׁבְּקֹשִׁי צָעַד שָׁאַל, הַאִם הוּא עֲדַיִן שָׁוֶה?

מגיד - השיעור בְּאַלְפֵי שִׁעוּרָיו טָעַן , כִּי הוּא שָׁוֶה מַשֶּׁהוּ

בְּעֶשְׂרוֹת הַסְּפָרִים שֶׁחִבֵּר הָיָה כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ

כִּי הוּא שָׁוֶה מַמָּשׁ.

תַּלְמִידִים רַבִּים הִתְפַּלְפְּלוּ בְּאוּלַם בֵּית הַמִּדְרָשׁ

בַּשְּׁאֵלָה עַד כַּמָּה שָׁוֶה מגיד- השיעור?

מֵאוֹת תַּלְמִידִים בְּבֵית הַסֵּפֶר הִקְשִׁיבוּ בְּשִׁעוּר

לֵאמֹר; אֲנַחְנוּ שָׁוִים.

מֵאוֹת הִפְרִיעוּ בְּשִׁעוּר בִּזְעָקָה

כִּי הֵמָּה הֵמָּה שָׁוִים.

אֲנָשִׁים כָּעֲסוּ מְאוֹד שֶׁמִּישֶׁהוּ דָּרַךְ עֲלֵיהֶם,

דָּרְךָ עַל שָׁוְיָם,

אֲנָשִׁים חִיְּכוּ מְאוֹד לְפֶתַע,

כִּי חָשׁוּ שֶׁהֵמָּה שָׁוִים עַד מְאוֹד.

רַק הַמַּלְאָכִים מִשָּׁמַיִם לֹא הֵבִינוּ דָּבָר.

שָׁאֲלוּ, עַל מָה תֵּהוֹם כָּל הָעִיר?

מַדּוּעַ מוֹדֵד הָאָדָם עַצְמוֹ בְּכָל עֵת?

מַדּוּעַ לֹא דַּי לוֹ לִהְיוֹת מָה שֶׁהוּא,

בְּנוֹ הַיָּחִיד שֶׁל הָאֱלוֹקִים?

Reactions: אוראל סולטן, Ayalas, אש קודש! ועוד 19 משתמשים22 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 6/12/22

ה

הנף מקלדת

מאד יפה. ומדויק! השוואה של המגיד שיעור לכל השאר, עוברת. ההתייחסות דווקא אליו בשלוש שורות הלוך...

עודכן לאחרונה 5/12/22

621

כ

שיתוף - לביקורת אני, הכדור, והמגרש...

כדור, שריקת הפתיחה...
המשחק רק התחיל
תשעים דקות לפחות לפניי,
ואני בשבילי -
כל דקה כמו שנה.

כדור, מעור מנופח
לכל אחד יש תפקיד -
למסור, את הנפש עליו.
ואני בשלי, מבקש בכל דרך
למצוא את החרך - להבקיע את האור.

כדור, מתפנצ'ר בקלות
גם אני כמוהו מתגלגל במגרש
בועטים בי מכאן, בועטים בי משם
אני, כל כך קטן
זה קשה שנופלים בעוד ניסיון.

כדור, מתגלגל במהירות
גם אני כמוהו נע ונד בעולם
עם קהל מסביב
וקבוצה אחת חזקה
מחפש את השער - שיביא ניצחון.

כדור, שריקת הסיום...
גם אני עייף, חבול ומותש
מחכה לשופט שיכריז -
הוא סופר נקודות
מקווה שאהיה בצד הנכון.

4/12/22

Reactions: מוריופ, ifatrosh, שלחן עורך ועוד 8 משתמשים11 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/12/22

כ

כותב השורות

סה"כ ניסיתי לקרב את הגאולה ולהביא דבר בשם אומרו. בנוסף, היכולת לפרשן מציאות טובה/רעה שקיימת...

עודכן לאחרונה 5/12/22

905

שיתוף - לביקורת סוף סוף ממשלה יציבה!!!

פרוגמטי //

5/12/22

''שלום כאן רינת, במה אוכל לעזור?''

''אה שלום, הגעתי למשרד התחבורה?''

''כן, במה מדובר?''

''אני עומד פה בתחנה ומחכה לקו 344 למעלה משעה ולא עבר אפילו קו אחד לרפואה..''

''אני מבינה, אבל זה לא תחת אחריותנו'' '

'מה זאת אומרת, זה משרד התחבורה, לא?''

''כן, ברור אבל לא הגעת לאגף המתאים''

''לא הבנתי כלום...'' '

'רק דקה אדוני, בסדר? אני כבר בודקת''

''נעים ובטוח, לנסוע ב...'' '

'סליחה על ההמתנה, בדקתי ואתה צריך להתקשר לאגף לביטחון תזונתי שבמשרד השיכון'' ''משרד השיכון???''

''נעים ובטוח לנסוע בקו תחזית מזג האויר של האגף למשימות לאומיות במשרד הביטחון לאומי...''

Reactions: ציורי לשון, אני וביתי, יענקי R ועוד 59 משתמשים62 //

7 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/12/22

פרוגמטי

לא זה..

עודכן לאחרונה 5/12/22

3K

שיתוף - לביקורת מבנטטים אותך סמוטריץ'!

יום חמישי ט' בחשוון:

"אהלן רבי אריה מה נשמע? איזה נצחון!"
"ברוך ד' ר' בנימין. תאמין לי. מי היה מאמין".
"איך אתם אומרים 'אנחנו מאמינים בני מאמינים'!"
"חחח אתה טוב ר' בנימין! נו אז הגיעה עת פקודה. אה?"
"הגיעה. הגיעה. תיק ראשון מה שבא לך! אבל ממש איזה תיק שבא לך!"
"כמובן כרגיל תיק הפנים והדתות אבל שיהיה מורחב! ותיק פריפריה בשביל הבחורי ישיבות הפריפריתיים..."
"טוווב! אבל אריה. אפשר לבקש בקשה מוזרה?"
"מוזרה? ביבי משהו פה מריח לא טוב. אני מריח גנץ בסביבה?"
"אריה אתה טוווב! חבל שאין תיק סטנדאפיסט. תפור עליך!"
"ביבי דבר ישר ולעניין לפני שכואבת לי הבנט ואני דורש ראשות ממשלה!"
"וואו. הבטן שלי. אתה קורע אריה! שנייה ואני מסביר. קח שר האוצר!"
"אין שום סיכוי! תגיד לי איפה אתה חי? מה אני יאיר לפיד בגרסה הפחות מתנשאת?"
"פפחחח אריה שתית היום משהו טוב! אני לא מתכוון שבאמת תהיה שר אוצר!"
"אז מה הסיפור? אה סמוטריץ'... אתה טווב ביבי! בסדר גמור! בשום פנים ואופן אני לא יורד מהאוצר שום סיכוי!"
"חחח אולי נציע לך גם את שר הבטחון?"
"ואני כמובן לא אסכים! אני אדרוש גם את תיק התרבות והספורט עם סמכויות על מכבי תל אביב!"
"חחח איזה מכבי? כדורסל או כדורגל?"
"ריבונו של עולם! הקופת חולים!"

24/11/22

Reactions: שיוותי ה’ לנגדי תמיד, סלבית, Avigail Amram ועוד 89 משתמשים92 //

8 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/12/22

שועל ספרות.

שוק! 'ניבא ולא ידע מה ניבא' יום אחר כך ברכתי בפעם הראשונה לחיי! לגבי הטור. צדק לגמרי! סמוטריץ'...

עודכן לאחרונה 5/12/22

1K

שיתוף - לביקורת הפיג'מה הבאה!

"אז אוקיי אני פותח את הישיבה. טוב מה יש כאן? אה. כן. הצעות לליין חדש של פיג'מות. אתם נציגי החברות מוזמנים להראות אחד אחד לפי הסדר את מרכולתו".

"שלום וברכה נציג חברת שווג. הנה ההצעה שלנו כפי שאתם רואים צבע כתום נדוש".

"ממש יפה!"

"אממ... הייתי מפנה אותך לראות כמה הוא נראה את הבד הלא נושם..."

"ראיתי. אבל זה יפה! הבא בתור".

"כן. אני נציג חברת מרטינג והנה ההצעה שלנו פיג'מה אפור קודר עם פסים ורודים".

"דווקא אהבתי את השילוב!"

"כן. אבל האפור מראה דיכאון!"

"הבא בתור".

"אני נציג חברת רנטוג והנה ההצעה שלנו תכלת דהוי".

"אויש זה מזעזע!"

"תודה!"

"וואו! ממש מעורר בחילה! אוקיי, זו הפיג'מה הנבחרת! אתם מהיום תהיו מייצרי הפיג'מה לבית החולים שלנו. הישיבה נעולה.

4/12/22

Reactions: תמר צלמת, סלבית, עברייה ועוד 55 משתמשים58 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/12/22

שועל ספרות.

כידוע כבר העליתי תובנות נוספות אבל לא מאשרים כאן טורים אישיים אז זה מה עלה לי בראש שאפשרי לכתוב...

עודכן לאחרונה 5/12/22

2 6K

א

שיתוף - לביקורת הכפכפים המעופפים

אדם מהשורה //

21/11/22

זה התחיל בשיטוט אקראי בעלי-אקספרס לרגל מבצעי הבלאק פריידי הנחשקים וההטבות המטריפות שאסור להחמיץ. את עיני צדו נעלי-בית מזמינות ומפתות, שצולמו משלל זוויות מחמיאות. כפכפי הפולימר האלסטי נראו נוחים להפליא ונמכרו במחיר מצחיק. דמיינתי את עצמי חוזר הביתה אחרי יום מתיש, שוקע בנעלי-בית רכות ומפנקות וקיבלתי החלטה.

הלכתי על כפכפים בצבע אפור סולידי כדי שאוכל לחרוג מתחומי הבית. להוריד זבל, להעלות דואר ואפילו לדשדש למנחה-מעריב בשטיבל השכונתי בלי לסכן את השידוכים של הילדים. טיפסתי לבוידעם, שלפתי רולטקה ובדקתי את מידות הרגל לפי הוראות האתר הקפדניות. מרוב התרגשות שחררתי את הסרט המתכתי שזינק בהתלהבות חסרת רסן ופצע לי את הזרת. מה שחיזק את הצורך בנעל-בית נוחה וגמישה שתפצה את הרגל המדממת והשסועה.

חודשיים חלפו בכיליון רגליים ולא הגיעה שום בשורה. ואז נחתה בתיבה ההודעה השלישית המתריעה שאם לא אאסוף את דבר הדואר בהקדם הוא יוחזר לשולח. משום מה, החבילה נשלחה ליחידת דואר מרוחקת בקיוסק במרכז העיר. אבל מה לא יעשה האדם כדי לפנק את כפות רגליו בכפכפים רכים ונוחים לעילא.

התנעתי הרכב, נסעתי למרכז העיר וחניתי בתשעה-עשר ₪ לשעה או חלק ממנה. אחרי חמש דקות חזרתי לאוטו בחדווה נושא בידי חבילה אפורה ואטומה. בקלקולציה כוללנית של העלות, המשלוח, הדלק והחניה, הגעתי למחיר כפכפים סטנדרטיים בארץ הקודש. אבל על הכפכפים עצמם שילמתי רבע מחיר. מה שגרם לי תחושת סיפוק זעירה של ניצחון על המערכת.

האכזבה המרה הגיעה כשעליתי הביתה וגיליתי שהכפכפים קצרים למידותי והבוהן מגיחה מקדימה כמו ראש של צב. נכנסתי לאתר ורשמתי למוכר הסיני תלונה נזעמת. לאחר דיון של שבועיים הגענו להסכם של ג'נטלמנים, לפיו אני אעניק את הכפכפים לאחד מבני משפחתי, והמוכר יספק לי חדשים בהנחה ניכרת של חמישים אחוזים.

חודשיים חלפו ושוב הגיעה הודעה על דבר דואר שנשלח לירקן בעיר סמוכה. הפעם הכפכפים התאימו למידותי להפליא, אבל לדאבוני התברר שהסוליה התעוותה במהלך היצור או המשלוח. התיישבתי לכתוב לסיני תלונה חריפה. לאחר מחלוקת ארוכה הגענו להסכם של ג'נטלמנים לפיו אני אעניק את הכפכפים שהתאימו כמו כפפה ליד לרגליו של אחייני שסובל מפלטפוס מתקדם, והמוכר יספק לי חדשים בהנחה משמעותית של חמישים אחוזים.

חודשיים חלפו ושוב הגיעה הודעה על דבר דואר. הפעם נעלי הבית נמצאו תקינות ואיכותיות ללא דופי. אבל בדיקה קצרה גילתה ששלחו לי בטעות שני כפכפים שמאליים. אחרי וויכוח של שבועיים הגעתי עם הסיני להסכם של ג'נטלמנים לפיו אני אעניק את הכפכפים לגיסי השלומיאל בעל שתי הידיים השמאליות, והוא יספק לי חדשים בהנחה מתבקשת של חמישים אחוזים.

החודשים חלפו ורגלי המותשות טרם צעדו אל המנוחה ואל הנחלה. עם הזמן הפכתי ללקוח קפדן חשדן ותובעני. אחרי המתנה כל כך ארוכה כבר לא הסכמתי להתפשר על כלום. בחנתי את הכפכפים בזכוכית מגדלת ואיתרתי בהם פגמים מיקרוסקופיים בלתי נראים. ניהלתי עם הסיני התנצחויות ענפות והגעתי אתו שוב ושוב להסכמים ג'נטלמניים, לפיו אני אעניק את הכפכפים התקולים לאחד מבני משפחתי, שכניי ומכריי, והוא יספק לי חדשים בהנחת לקוח קבוע של חמישים אחוזים.

את המימון למאות נעלי הבית והעלויות הנלוות השגתי בדרך פשוטה. לקחתי על עצמי עוד משכנתא. בהסכם המסועף שחתמתי עם הבנק, הוספתי באותיות קליגרפיות את המילה 'נעלי' לפני המילה 'דירה'. רומז שהמשכנתא לא נועדה למימון דירה אלא 'נעלי-דירה'. ככה הצלחתי גם לסובב את הבנק וגם להישאר אדם ישר.

כעבור שנות ציפייה התעופפו לארץ הקודש הכפכפים המושלמים. סרקתי אותם מכף רגל ועד ראש וגיליתי שהם תמימים ותואמים ושכולה אין בהם. למרות ראייתי המטושטשת הצלחתי להבחין שהם לא בצבע האפור הסולידי עליו חלמתי מזה שנים. בשלב הזה כבר לא יכולתי לסכן את שידוכי הילדים, שהם וצאצאיהם היו נשואים באושר ואושר. אבל התקשיתי לשאת את המחשבה שכשיזכירו את הסבא-רבא ז"ל בדרשות השבע-ברכות, כולם יזכרו בחיוך בזקן התימהוני שדשדש בשטיבל'ך עם כפכפים ביזאריים בצבע אפרסק קיצי עליז.

בגיל שמונים ושבע וחצי שכבתי במיטתי על ערש דווי וסיכמתי בקדרות את חיי. בסך הכול הספקתי לא רע. גידלתי משפחה לתפארת. ערכתי ספרים שממלאים מדפים. פרסמתי בפרוג כמה טורים שקוששו יחד כמות לא מבוטלת של לייקים. אבל את שאיפת חיי הליבתית לא הצלחתי להגשים מעולם. הייתי עם רגל אחת בקבר שמעולם לא טעמה נעלי בית רכות ומפנקות.

לחדרי דשדשו מאות בני משפחה, ידידים, שכנים ומכרים, שבאו להיפרד ממני בפעם האחרונה כששליש דמעה נקווית בזוויות עיניהם. התרגשתי לראות שכולם נעולים בכפכפים שקיבלו ממני במשך השנים במחווה סמלית של הוקרה. אבל כשפערתי את לועי הניחר למילות פרידה, פניהם התעוותו במופע מחריד של זעם וחמה.

כמו לפי אות מוסכם מראש חלצו כולם את כפכפיהם והחלו לרגום אותי באכזריות חסרת רחמים. גשם זלעפות של נעלי בית תקולות מכל המינים והפגמים ניתך על גופי הישיש בלי הפוגות. הנפתי יד רועדת בניסיון לגונן על פני הקמוטות והתעוררתי שטוף זיעה. טרקתי את מסך המחשב בחבטה עזה, ונחתתי ברגליים צעירות ויחפות על הרצפה הקרירה.

ועוד 1 נוספים

Reactions: נח שוורצברגנדרוביץ, דיונון, צביה ר. ועוד 104 משתמשים107 //

24 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/12/22

א

אדם מהשורה

נאלצתי לעיין במילון: רקורסיה

עודכן לאחרונה 4/12/22

2K

R

שיתוף - לביקורת זֶה יָפְיְך חִיּוּךְ חָסַר שִׁנַּיִם | שיר וזיקנה

RPO //

30/11/22

יָדֵךְ
קְמוּטָה
וּמְעֻטֶּרֶת
כָּל קֶמֶט
סִפּוּר.
חַיִּים.
שָׁנָה
שָׁנָה
חָרַטְתְּ
עֵרֶךְ
בֵּין סְדָקִים
עוֹצְמָהּ.
זִכָּרוֹן
חוֹרֵק
שׁוֹכֵחַ
וּמֵרוֹם
יָמִים
גּוֹנֵחַ
גַּב
וְרֶגֶל
כָּל
אֵבֶר
מַזְכִּיר
וְקִיּוּמוֹ.
זֶה יָפְיְך
זִקְפִי
קוֹמָה
חִיּוּךְ
חָסַר
שִׁנַּיִם
אוֹהֶבֶת אוֹתְך
סַבְתָּא
דַּוְקָא כָּךְ
קְמוּטָה
חֶלְקָה
שְׁלֵמָה.

Reactions: שרהלה שרהלה, (:Leah, אתיס ועוד 11 משתמשים14 //

12 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 4/12/22

R

RPO

תודה רבה!! שמחתי לקרוא את התגובה! תודה לך על זה!

עודכן לאחרונה 4/12/22

1K

שיתוף - לביקורת משבצת

RACHELIZ //

1/12/22

לא מצליחה להירדם.
הכל מתערבל סביבי. לפני שעתיים היו מעגלים מעגלים ופתאום דממה ורעש בלב.
הכל משתולל לי בִּפנים. מה, אני לא שמחה? אני כן. עצובה? גם.
הראש שלי כואב.
מורידה רגליים לרצפה. הן מצטמררות. תרה עם הרגל אחר נעלי הבית. אהה, נמרחתי על המיטה מהצד הקדמי. מדשדשת קדימה. הפרווה השעירה מנסה לנחם אותי קצת. אוי, לא הגזמת. נחמה. כאילו מישהו מת. כן, משהו מת בי.

העיניים שלי מנסות להתרגל לאור במטבח, חוטפת מכה מהשפיץ של הארון. אקורד-סיום מושלם ליום הזה.
הכאב הפיזי מצליח להוציא ממני את הדמעות הכלואות. רגע, חכו שניה. אני חוטפת את האופטלגין ורצה בשקט לחדר. לא רוצה את המבט המרחם של אף אחד. היו לי כבר מספיק בחתונה.
נזכרת למראה כל הדודות בלי הטקט: בקרוב אצלך; תראי, הופ ואת כלה גם כן; תפילה זו הסגולה הכי טובה...
בחיים אני לא אומר למישהו בקרוב אצלך!!! נודרת לעצמי.

אוף אין לי מים. לא נורא. נבלע ככה. כמובן שזה נתקע קצת בדרך והגרון כואב. יופי. נס שטישיו יש כאן. את זה דווקא יפי שמה. לפני שהלכה ונעלמה לה. לבית משלה.

מה, את לא מפרגנת? חשש מזדנב במעלה הבטן.
אני כן! קול חלוש זועק מתוכי. רצתי עם יפי לכלללל הקניות, ארגנתי איתה את הדירה, אפילו אפיתי להם עוגת גבינה חלומית בהפתעה ושמתי במקרר שלה!

החיים האלה לא פייר'ים! הדמעות נכנסות לי לפה, מלוחות, מרירות.

שתינו נולדו באותו הזמן, הכל עשינו יחד, מהגן ועד היום. לא, מה פתאום היום, עד שהיא התארסה... מאז היא טיפסה על איזה ענן ולא נחתה. ועכשיו נשארתי לבד...

בסוף כנראה איכשהו נרדמתי כי השעה אחת עשרה ועשרים בבוקר מקבלת את פניי בבהלה. לרגע לא זכרתי איפה אני ומה קורה לי. המיטה הריקה לידי מחזירה אותי מהר למציאות. אנחה בלתי רצונית פורצת לי מהריאות. אבל הדקירות החדות נעלמו. כנראה שבלילה הכל שחור יותר...

עוד מעט הזוג יגיע, כדאי שאני אעזור לאמא להכין משהו לאכול.

דפיקה מהוססת נשמעת ואז הידית יורדת. יפי מציצה. "שאאלום, אויש, שכחנו לדבר על זה אם מותר לי עדיין לפתוח לבד", היא צוחקת.
יוסי נכנס בעקבותיה. אמא מחייכת, מגישה להם מיץ תפוזים סחוט טרי. "הכנתי גם לך, אלישבע", היא אומרת. הלב שלי מחייך. מודה לה על המחווה הקטנה-גדולה הזו.

אבא מגיע מהסלון, וכולם יושבים יחד ליד השולחן. השקט תופס מקום אבל לאט לאט הוא מתפוגג. מעלים זכרונות מהחתונה. כאילו היא לא הייתה רק אתמול.
אני גומרת את המרק ומתלבטת אם ללכת לחדר או שאני עדיין צריכה להישאר... אולי שבי ואל תעשי עדיף? לא רוצה שיפרשנו כלום. בעצם הם במילא בענן.
"יאללה, הולכת להתארגן לשבע ברכות", זה אחלה פתרון.

***

וואו, לא מעכלת! מקודם יפי באה, סיפרה לי שאחיין/ית חדש/ה מתרקמ/ת. הלב שלי מנתר. שהכל ילך כשורה. והיא רק עייפה ועייפה. מסכנה - לא מסכנה שכמותה.
אני השליחה להביא להם ארוחות צהריים פעם ב(כמעט כל) יום. אני דואגת לה בימים וחושבת על עצמי בלילות. משוואה מעניינת. המורה לאלגברה תהיה גאה בי.

היא מתקדמת ואני נשארת באותו מקום. נופלת וקמה, נשרטת ושמה תחבושת, אבל עומדת באותה משבצת. יש פגישות פה ושם וזה לא זה. עוד יום עובר ועוד אחד. ובוקר מחליף לילה ולילה מחליף בוקר. ואני לא זזה.

***

כן, אני עדיין מחכה. יפי עם שני פיצקלך. אבל אני לא באותה משבצת. בכל יום שעובר אני גדלה, מפתחת את יכולת הציפייה, מרחיבה את שק הדמעות וממלאת את ארגז התפילות. כן, עדיין נופלת ולפעמים לוקח לי זמן לקום...

אז לא.
אין לי הפי אנד, אבל רוצה להאמין שהוא כתוב שם למעלה ויום אחד הוא יבוא.

Reactions: אש קודש!, ליאורהA, reish ועוד 18 משתמשים21 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 4/12/22

RACHELIZ

הערות, מישהו?

עודכן לאחרונה 4/12/22

1K

R

שיתוף - לביקורת לא לבעלי לב חלש. ראו הוזהרתם.

REBEKA997 //

4/12/22

יודעת שהקטע אכזרי, נא לא להזכיר זאת שוב.

תופעת ההחתמה- בעל החיים (המסוים) מזהה ביצור הראשון שראה לידו את אימו. גם אם אין זו כלל היא.

הוא היה רק אפרוח קטן שנולד

פקח את עיניו וראה מי ליד

עמד שם חתול אפור עם שפם

האפרוח הקטן הביט בו נפעם

"זו אמא שלי" הוא קרא בקולו

ורץ לחבקה/ו, את החתול שמולו

בסוף הוא טוגן על מחבת עמוסה

חבל שאימון לתת הוא ניסה...

Reactions: שרהלה שרהלה, RIVKA W, נאני ועוד 7 משתמשים10 //

15 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 4/12/22

R

REBEKA997

אל תבכי אמא גם אם הלך לו הבן גם אם לא מבין עוד שהוא ביד הטורף אל תבכי אמא הוא ישוב לידייך אל...

עודכן לאחרונה 4/12/22

2K

ה

שיתוף - לביקורת אל תפתח את זה!!!

הודיה לוי. //

25/10/22

"לא, לא, לא, אל תפתח את זה!!"

"מה? למה?"

"אני אומר לך אל תפתח את זה זה עלול לסכן אותנו!!"

"לסכן? לה, לא ניראלי".

"תקשיב לי, אני יודע על מה אני מדבר. אל תפתח את זה. זה מזיק לסביבה"

"מזיק? בואנה אתה פחדן. מה מזיק בזה?"

"אני אומר לך אל תפתח את זה, שלא תגיד שלא הזהרתי אותך".

"בסדר, אני לא אגיד שום דבר".

"אני אומר לך לא לפתוח, תשמע לי".

"מצטער, יעקוב, אבל הקלמנטינה הזאת היא הדבר מאכל היחיד שיש לי להיום. אני רעב".

"אוף, איזה מעצבן אתה. טוב, תן לי לפחות לברוח?"

"יאללה נעשה לך טובה. אבל תרוץ מהר, אני סופר עד שלוש".

Reactions: פגז המנצח, brachy 100, רעננה דין ועוד 60 משתמשים63 //

7 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 4/12/22

ה

הודיה לוי.

צורף קובץ

עודכן לאחרונה 3/12/22

3K

שיתוף - לביקורת זוועות בתוככי המחלקה

אני אחד שלא שומע לאנשים.
הם אמרו לי 'לא שווה לך ללכת לשם! בשביל מה? הכל שם מזעזע!'
אבל אני לא הקשבתי להם.
הלכתי אני ואשתי יחדיו.
על הכניסה ראיתי אחד מהם. מחוסר רגל. מראהו היה נורא!
הסטתי את המבט והמשכתי.
מעוך ראש שכב שם. אשתי מלמלה בזעזוע משהו על 'איך משאירים כאן אחד במצב כזה?' אני כבר המשכתי הלאה.
אוי. הבא בתור היה נראה... זו הייתה זוועה! פה כבר פניתי למנהל מחלקה.
"תגיד לי אתם נורמלים איך אתם משאירים אחד במצב כזה?"
"אדוני לא ערב לך? צא מכאן! יש בחוץ המון מאווררים חדשים כאן זה פגומים. סע!"

28/11/22

Reactions: .B.B, _יהודית_, GBSA ועוד 63 משתמשים66 //

8 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 3/12/22

שועל ספרות.

לא הפתעתי! הורדתי את ההפתעה מהקטע הראשון. כי הרי על מה חשבתם בקטע הראשון שהכוונה לבני אדם? אז...

985

ח

שיתוף - לביקורת רק איתי

חנה ש. //

1/12/22

בס"ד

כשאת מדברת איתי אני רוצה שתתרכזי בשיחה איתי,

אני מרגיש שאת כאן אבל לא כאן באמת, סוג של אומרת מילים מהשפה ולחוץ,

הראש שלך במקום אחר.

איך רציתי שתהיי רק איתי, שיהיה אכפת לך, שתמצאי זמן שהוא רק בשבילי,

אני יודע שאם תחליטי לדבר רק איתי אז השיחה שלנו תהיה אחרת.

היא תהיה שיחה עם טעם, פרי מחשבה, פרי העמקה, אני יודע שיש לך הרבה דברים על הלב, את לא מדברת, בכלל לא מתייחסת.

ברגע שתתני לעצמך את האפשרות להיות רק איתי, אני בטוח, היחס שלך ישתנה, אני מחכה, אני מרגיש שיש לך מה לספר, אני רוצה לשמוע, אני קשוב.

יש לך הרבה מאוד רגש, ואת פשוט לא מגיעה אליו, את בכלל לא שם, אפילו לא התחלת את השיחה, ולא בגלל שאת לא רוצה, ולא בגלל שאת לא בעניין, את פשוט מוסחת, לא מאפשרת לעצמך להיות רק איתי.

בבקשה תזיזי את כל מה שמסביב ותתרכזי רק בי, תקשיבי למילים, תגידי אותם לאט, תתחברי, תרגישי.

להרגיש זו מתנה, ואני רוצה לתת לך אותה, אני יכול לתת לך אותה רק אם את מושיטה את היד – מושיטה את הלב.

Reactions: כל שם שתרצה, מימיי, ללי99 ומשתמש 1 נוסף4 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 1/12/22

2K

שיתוף - לביקורת שלמה אוריאל

פרפרזה //

24/11/22

הסיפור שלי קרה לפני כמעט 20 שנה עם לידת בני הבכור. הוא נולד פג קטן מאוד ושרד בנסי ניסים, תודה לה'.

החשש הגדול שלנו היה בכל הקשור להתפתחות שלו, ולצערי הרופאים היו מאוד סקפטיים. "תראי, חקר המוח נמצא בחיתוליו, ואי אפשר לדעת אילו נזקים נגרמים בלידה מוקדמת", אמר לי אחד הפרופסורים הגדולים בתחום חקר המוח, "בטוח המוח נפגע, אבל אי אפשר לדעת אם זה יתבטא בקושי מוטורי, בפיגור קוגניטיבי או בהפרעות רגשיות".

המילים האלו ריסקו אותי. כמו כל אמא, גם אני חלמתי שהבן שלי יהיה בריא ומוכשר ויגדל לתלמיד חכם.

אחרי שלושה חודשים בפגייה הגענו הביתה סחוטים רגשית. מצד אחד שמחנו מאוד על המתנה הגדולה שקיבלנו מבורא עולם. הכרנו כאלו שמחכים שנים לילדים והיו שמחים במתנה שכזו. אבל מצד שני דאגנו מאוד מהעתיד של הילד - מה יהיה אתו כשיגדל? איך הוא יתפתח? כבר התחלתי לחשוב איזו בעיה "עדיפה". אמרתי כל הזמן לבעלי שהלוואי ויהיה לו "רק" קושי מוטורי. אז הוא לא יהיה פסנתרן... הוא לא יוכל לכתוב... בין כה וכה הכל היום ממוחשב... בעלי היה שומע אותי ברוב קשב, שותק, מדי פעם מנגב דמעה סוררת שחשב שלא שמתי לב אליה, ומסיים עם האופטימית הנצחית שלו שבעזרת ה' הכל יסתדר לטובה והוא יגדל כמו כל הילדים - בריא בגופו ובנפשו ולא, הוא לא יהיה פסנתרן, כי הוא יכתוב חידושי תורה ויהיה תלמיד חכם, כמו הילד שתמיד חלמנו עליו!

בעלי כמובן התכוון לעודד אותי, אבל אותי הדיבורים האלו רק הרגיזו. מה העניין לשגות בדמיונות? הרופאים אומרים שבטוח תהיה לו מגבלה כזו או אחרת, בשביל מה להתכחש למציאות ואז היא תתפוצץ לנו בפנים? עדיף להשלים עם המצב ולקבל אותו כמו שהוא. אז לא יהיה לנו ילד מושלם, לכל אחד יש איזשהו חיסרון, נודה לה' שהמצב לא גרוע יותר.

לאחר חודש נוסף בבית, הרופאים אמרו שכבר אפשר לערוך לתינוק את הברית, והתחלנו לחשוב איזה שם לתת לו. אני העדפתי שם שמבטא את קבלת הדין באהבה, את ההשלמה עם רצון ה' בכל מצב, את קבלת האדם באשר הוא - גם אם יש לו איזושהי מגבלה, ולכן רציתי לקרוא לו 'שלמה' - ה' שלם, רצונו שלם, מה שהוא נותן שלם, והאדם באשר הוא שלם.

אבל בעלי התעקש שחייבים לתת לתינוק שם שמבטא את התקווה שהוא יגדל בריא ושלם, את הציפייה לחסדי ה', את האמונה שה' יכול לשנות את הטבע, ולכן הוא רצה לקרוא לו 'אוריאל' - ה' הוא האור שלי, התקווה שלי, מבטחי ומעוזי!

בלילה שלפני הברית בעלי אמר שהוא לא מסוגל ללכת לישון. הוא התיישב בסלון וקרא פרקי תהלים. בזמן שאני מתארגנת לשינה אני שומעת אותו בוכה לעצמו בשקט. לאט לאט הבכיות שלו הלכו והתגברו עד שהוא כבר ממש בכה בדמעות שליש. בהתחלה הייתי קצת כבויה, השלמתי כבר עם המצב וזהו, אבל בהדרגה הצטרפתי לבעלי וקראנו יחד פרק ועוד פרק ועוד אחד ועוד אחד, ואני שמה לב שהדמעות מתחילות לחנוק את גרוני. אנחנו יושבים באמצע הלילה קוראים תהלים ובוכים כמו ילדים.

הגענו לפרק כז. הפנים של בעלי האדימו, העיניים שלו התנפחו, הוא היה נראה קצת כמו מלאך, והוא שר את המילים בהשתפכות והתלהבות: "ה' אורי וישעי ממי אירא! ה' מעוז חיי ממי אפחד!... לא יירא לבי!... בזאת אני בוטח!... אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו!". נשברתי, התייפחתי, לא יכולתי יותר. הרגשתי כמה חסרות לי עוצמות האמונה של בעלי. התחלתי לייסר את עצמי שאין לי מספיק בטחון בה', שאני מצננת את האמונה של בעלי הצדיק. רציתי להפסיק אותו באמצע ולבקש ממנו סליחה, אבל הוא סימן לי שכבר מאוחר והוא רוצה לגמור את כל הספר לפני 'עלות השחר'.

המשכנו שעות בקריאת התהלים בדמעות, והגענו לפרק קכ"ז: "שיר המעלות לשלמה. אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו. אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר... שווא לכם... אוכלי לחם העצבים... הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן... לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער". נראה לי שאתם כבר מבינים. ה' שלח לי את המסר הכי חזק שיכולתי להעלות בדעתי. הבנתי שגם מי שנקרא שלמה אומר לי לא להשלים עם המצב, אלא לבטוח בה' שנותן לי הכל - הוא בנה את ביתנו, הוא שומר עלינו, הוא נתן לנו את הבן - אז שווא לי להיות עצבה, בעזרת ה' הוא עוד יהיה בריא וחזק ולא יהיה לו במה לֵיבוֹש. הסכמתי עם בעלי שנקרא לתינוק אוריאל.

בעלי הלך להתפלל, כשהוא חזר התארגנו ונסענו לברית. בדרך מתקשר אלי דוד נחום שמביא אתו את סבא מצפת, ואומר לי שהם בדרך לברית, אבל הם יאחרו קצת כי סבא רוצה ללכת לפני הברית להר הזיתים. לא כל כך הבנתי מה יש לסבא בהר הזיתים. חשבתי שכנראה הוא מתכוון לכותל, אז אמרתי לו שסבא אמור להיות הסנדק, ואולי עדיף שייסעו אחרי הברית כדי שלא יהיה לחץ עם המוהל וכל המוזמנים.

סבא לקח מדוד נחום את הטלפון ואמר לי: "מלכי! היום זה האזכרה של סבא שלי, סבא שלמה, אני רוצה ללכת לקבר שלו לפני שאני משמש סנדק בברית של הנכד שלי. אני רוצה לברך את התינוק שהזכות של סבא שלמה תעמוד לו כל החיים. את יודעת, סבא שלמה היה צדיק גדול, היו לו כאלו עוצמות של אמונה ובטחון שאין בדורות שלנו".

התחלתי להסתחרר, לא הצלחתי לעכל את מה שקורה לי. אני בדרך לברית של הבן שלי, רציתי לקרוא לו שלמה כאות השלמה, ובסוף החלטתי לקרוא לו אוריאל כאות תקווה ואמונה, ומתברר שהיום הוא יום השנה של סבא של סבא שלי שנקרא שלמה והיה מיוחד באמונה שלו... אז כנראה שהשם שלמה אמור לבטא עבורי דווקא אמונה ולא השלמה! זה כבר לא יכול להיות מקרי. התבלבלתי, לא הבנתי מה ה' רוצה שאני אבין מכל זה? לקרוא לתינוק אוריאל? לקרוא לו שלמה?

סיפרתי לבעלי את מה שסבא אמר לי. הוא התרגש, הוא לא היה יכול להמשיך בנסיעה. עצרנו בצד וניסינו להבין מה קורה אתנו. אי אפשר למסמס כזו השגחה פרטית. בדיוק השם שחשבנו שמבטא את ההשלמה עם רצון ה' מתברר כשם שמבטא עבורנו את האמונה והתקווה.

החלטנו שהאמונה של סבא שלמה בטוח תוכיח את עצמה, שיהיו לנו ניסים. סיכמנו שנקרא לתינוק 'אוריאל שלמה'. קודם כל "אוריאל" - נצפה ונבטח בה' שיהיה הכי טוב שיכול להיות, ובעזרתו יתברך גם ה"שלמה" לא יבטא השלמה והכלה!

בברית אכן קראנו לתינוק אוריאל שלמה. לאחר מכן, בסעודה, בעלי נעמד לומר דברי תורה. הוא אמר שהוא הכין פלפול הלכתי, אבל נראה לו שיותר חשוב להסביר את השם שבחרנו. הוא סיפר את כל השתלשלות הדברים, וכמובן סיים באופטימיות הנצחית שלו שהוא בטוח שהילד יגדל בריא ושלם ויהיה תלמיד חכם וצדיק כמו סבא שלמה. כולם התרגשו מאוד ובמיוחד סבא שלא הצליח לעצור את הדמעות.

אחרי תקופת התאוששות קצרה נשאבנו לחיים האמתיים. אוריאל היה צריך המון טיפולים, והשקענו בו את כל כולנו. הלכנו אתו לכל הטיפולים האפשריים - פיזיותרפיה, קלינאיות תקשורת, מורים פרטיים וטיפולים רגשיים מכל הסוגים.

ברוך ה' לאט לאט אוריאל התקדם עוד ועוד, הוא הצליח מאוד בלימודים, היו לו המון חברים, והמורים אהבו והעריכו אותו. בעוד שבועיים אוריאל שלנו יהיה בן עשרים בעזרת ה'. הוא לומד באחת הישיבות הטובות ביותר, הוא עושה חיל בלימודו וכבר כתב כמה חוברות של חידושי תורה. אנחנו מקבלים אין ספור טלפונים משדכנים שמציעים לאוריאל את השידוכים הטובים ביותר שלא יכולנו אפילו לחלום עליהם.

אני מספרת את הסיפור שלי כי אותו יום של הברית של אוריאל מלווה אותי כל חיי. את הלקח שלמדתי אז אני לא שוכחת עד היום. בכל רגע ובכל מצב אני יודעת שאם אאמין בה' שהכל יהיה הכי טוב שיכול להיות, זה באמת יכול לקרות. אפילו כשזה נגד הטבע, אפילו כשכל הרופאים אומרים שבטוח לא יהיה טוב.

"שלמה" זה רק ביחס לעבר. בדברים שלא יכולים להשתנות אנחנו משלימים ויודעים שהכל מה' והכל לטובה. אבל ביחס לעתיד? בדברים שיכולים להשתנות? "אוריאל"! ה' הוא האור שלנו! הוא יאיר את דרכנו! נקווה לטוב המושלם! יש לנו את ה' יתברך שאם נאמין ונבטח בו יכול לשנות בשבילנו את הטבע שיהיה הכי טוב שבעולם!

Reactions: הנאת רגע לעומת נצח, אש קודש!, רינתיה ועוד 21 משתמשים24 //

10 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 1/12/22

ס

סיפור8

מקסים!

עודכן לאחרונה 1/12/22

1K

כ

שיתוף - לביקורת ילדי החורף...

מוקדש לכל מי שמרגיש ילד של חורף...

ילדי החורף -
מביטים בעלים - הם רועדים מקור, פוחדים ליפול ברוח.
ילדי החורף -
מדברים עם חילזון, הוא רך וגם רגיש וגם מרגיש - איך זה להיות קטן.
ילדי החורף -
מרימים את עיניהם, מביטים בענן, שואלים את עצמם - מה הוא מחביא מעליו? אולי טופי, אולי משחק, אולי בכלל, אין שם שום דבר.
ילדי החורף -
משחקים במטרייה - מטרייה לא רק מגינה, היא גם כלי תקיפה נהדר.
ילדי החורף -
עטופים בשמיכה, לא רוצים לצאת ממנה, רוטנים - למה לא בנו את בית הספר בתוכה?
ילדי החורף -
ממתינים לשלג, שיכסה את הכול בלבן, יסתיר מתחתיו את מה שצריך, מה שלא נעים.
ילדי החורף -
לא מחכים לקיץ, הם לא יודעים שהוא יבוא עם חום וקצת פרחים ויהפוך אותם להיות - ילדי קיץ.

30/11/22

Reactions: תמר בן דוד, שרהלה שרהלה, לבי ועוד 8 משתמשים11 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 1/12/22

א

איתן_ל

תודה על השיתוף! יוזמה מבורכת שיתוף פעולה בין מאיירים לכותבים

עודכן לאחרונה 1/12/22

1K

שיתוף - לביקורת במהרה בימינו...

פרפרזה //

30/11/22

וואו, כמה ישנתי...

אוווווו, אוווווו...

רגע, איפה הכרית שלי? איפה הסמיכה שלי?

מה זה הריח הזה? פפפווווו. איזה טחב!

איכס, מי שם לי חול על המיטה?

למה כל כך צפוף פה? הקירות צמודים אלי כל כך!!

אוי לא, אני לא יכול לקום, אני נתקע בתקרה.

אימאל'ה, כל כך חשוך פה!!!

איפה אני? מה השעה?

מה קורה פה, אההההההה...

אוה, סוף סוף קרן אור מבצבצת שם למעלה.

הי, התקרה מתרוממת. איזה פחדדדדדד!!!

אני רואה את השמש זורחת?

רגע, מי זה האנשים שהולכים פה מעלי?

אני שומע מישהו מכריז משהו או שאני חולם?

"ה ק י צ ו ו ר נ נ ו ש ו כ נ י ע פ ר"...

Reactions: אש קודש!, מירי11111, ללי99 ועוד 18 משתמשים21 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 1/12/22

פרפרזה

וואו, איזו פאדיחה... שכחתי גם לעשות רווחים בין המילים בשורה האחרונה. יש דרך לתקן את זה? בכל...

עודכן לאחרונה 1/12/22

1K

כ

שיתוף - לביקורת --תְּפִלַּת הַסּוֹפֵר-- [לִימוֹת הַגְּשָׁמִים]