קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 1K
    • S
    שיתוף - לביקורת טובה באמת
  • shevi123 //
    • בס"ד

    חודשים רבים הוא הילך עליה אימים. קפץ לביקור בזמנים הלא נכונים. השמיע קול. זמזם ניגונים מרטיטים. הרעיד אותה מבפנים. וככל שהתחמקה ממנו נראה היה שהוא לועג לה. טומן לה עוד פח ומוקש. בסוף תמיד משיג אותה. מזיעה מקור בעיצומו של קיץ שרבי.
    כבר כשקפלה מפות אחרונות, הניחה אותן בשקית שקופה, לצד אריזת הסכו"ם היוקרתית, המגבות החדשות וסט ליל הסדר הנדיר. ברגע שכבר נשמה לרווחה מול רצפה שטופה ובית מתוקתק, בקושי הספיקה לנחות על הספה, מתחה זרועות ורגליים כואבות. הוא כבר הגיע, התנחל לידה בשקט. והתחיל לעבוד. לטפטף.
    כאילו לא עבדה לשכוח מהכול ולהתקדם הלאה. "מספיק" זעמה, כל הסיפוק התנדף והותיר רק פחד נורא. "יש לך עוד זמן. הרבה זמן. ופעם הבאה תדפוק בדלת לפני שאתה נכנס".

    הוא לא ענה, רק צחקק צחוק מעצבן, כזה שמהדהד לה את כל המחשבות שרצתה להדחיק.
    "ותלמד להתנהג כמו בן אדם", היא המשיכה נסערת. אופס, פה היא טעתה. אבל הוא כבר זימר בשקט, "בן אדם, מה לך נרדם".
    מתי כבר תלמד שהיא לא תוכל לו. מתי. היא קמה מותשת. מובסת. רגע לפני שנרדמה שמעה אותו שוב, בן אדם מה לך נרדם. היא התהפכה לצד השני. קום קרא בתחנונים. נשמה עמוק. שמה כרית על ראש. התפללה בתחנונים שיעזוב אותה כבר לנפשה. היא באמת רק בן אדם. בן אדם קטן ונרדם.

    כשבוקר חדש הפציע, שמש הציעה פיוס מחמם ורוח שקטה נשבה. מנסה להוריד להבה, לישר גב. היא רק התמתחה וקמה יגעה ושפופה למרתון חדש. הרתיחה מים. שלפה פרוסות קפואות. הלכה לחדר לעורר נרדמים. נזכרה מאוחר מדי שאסרו חג היום. אבל הם כבר קפצו באושר.

    "אז מה עושים היום?" יעלי בת החמש מזנקת מהמיטה. תלתלי האש שלה מקפצים בשובבות.
    "נראה", היא עונה לה. "בואי להתארגן קודם. הכנתי לך קערת נטילת ידיים. ותזהרי עם הטיפות, בסדר? המגבת כאן ליד. ותבואי למטבח, אני מכינה לך שוקו".
    "לא" היא צועקת וחצי נטלה נשפכת על הרצפה. "לא רוצה שוקו. רוצה מעדן".
    אלחנן פוקח חצי עין מבוהלת. מצטרף לטונים עולים.
    "יעלי! למה את צועקת?" העצבים המרוטים מעקצצים. "רק התחלנו את היום. תראי מה קורה פה. למה אי אפשר ליטול ידיים בשקט? למה לצעוק כל הזמן?".

    "כי לא רציתי שתכיני סתם שוקו" ממלמלת הקטנה. "ולא נורא שנשפך. אני יכולה לנקות פה בשניה". ועיניה שוב זורחות, גאות בכישוריה.
    חסיה נאנחת ונגשת להביא מגב וסחבה. ככה זה כשמפספסים את השעון המעורר. מספיקות עשר דקות של איחור כדי ליצור התחלה של מהפכה. והיא יודעת שמפה הכול רק ילך ויתדרדר.

    בסוף הרצפה התייבשה. אלחנן נרגע עם בקבוק דייסה. יעלי ישבה וערבבה בשקט חלב בקערית קורנפלקס. רותי וחני התארגנו בחדר. ומנחם חזר מהתפילה, תפס פיקוד על החבורה. וסוף סוף היא בחוץ. לוגמת אוויר צח שעדיין לא הספיק להתחמם. מתנשפת כאילו רוב היום מאחוריה. לא מנסה לחשוב על ההמשך. לפחות עכשיו היא בדרך לעבודה. הכול יהיה רגוע יותר. עד ש... ובכן, היא מקווה שאחר הצהריים יעבור בצורה רגועה יותר. שרק תסיים את היום ותספיק הכול. אבל עכשיו, עדיף באמת שלא לחשוב על כך.

    המחשב ממתין לה. רגוע וקר. ממתין לפקודות, מגיב בצייתנות. זו הממלכה הקסומה שלה. כאן היא יכולה לדעת מה קורה ומה יקרה. הכול מתועד בקבצי אקסל. מסודר וידוע מראש. פה היא יכולה לשחרר את הפחד הלופת. להתרווח על הכסא. לארגן לה כוס קפה חמה ומפנקת. ופשוט לרוץ במסלול הבהיר והטוב. נס שיש לה את העבודה. אי השפיות שלה. ולפני שתעלינה שאלות בדבר המבצר האמתי שלה, היא ממהרת לפתוח. להתחיל. יוצאת לדרך הטובה והאהובה.
    גם יום ארוך של תשע שעות מסתיים בסוף. עייפות טובה ממלאת אותה. רגע לפני שהאוטובוס מגיע היא מחליטה לוותר עליו. לנצל את מזג האוויר הנעים ולשחרר איברים.

    בחרה לה רחובות צדדיים. הם יאריכו את הדרך אבל השקט שיתנו לה ולפטישים בראשה שווים את זה. ועל הדרך תרוויח עוד הפוגה קטנה לפני שתחזור לקלחת.

    וכשהדרך מתארכת, ושיחות הטלפון הקצרות שלה מסתיימות מהר מדי. היא מוצאת את עצמה שוב לבד. בעצם, לא ממש לבד. מישהו קטן ומעצבן מזכיר את קיומו. מחשבות מטרידות ושינה טרופה. היא מניפה את ידה אינטנסיבית ואז מורידה אותה לאט. מה יקרה לה אם תנסה להתמודד מולו? היא הרי לא רגילה לחמוק מהתמודדויות. אז אולי הגיע הזמן?
    היא עוצרת. מקשיבה לקול החדש. מחליטה להישמע לו. אולי זו תחושת ההתחלה החדשה שמנשבת באוויר.

    מחפשת פינה שקטה, סומכת על הגדולות שתסתדרנה. ומתיישבת על ספסל בגינה זנוחה ושקטה. מתפללת שאיש לא יגיע. בדגש על נשים שלא תגענה. עוצמת עיניים ומנסה להקשיב לו, לקול הבועט, המצחקק. זה שנוגע לה בנקודות רגישות.

    רוח נעימה מלטפת וריח פריחה מדהים משרים עליה רוגע, לאט לאט היא מרגישה איך איבריה מתרפים. היא כמעט ונרדמת.
    אז מה קורה, חסיה? היא מנסה להתרכז, להקשיב לו באמת, לשם שינוי. מה יקרה לך אם לרגע תעצרי ותשחררי שליטה? את באמת חושבת שתלכי לאיבוד?

    היא קמה באחת. לא. זה לא יקרה לה. היא מלכת השליטה העצמית. ככה כינו אותה כולם. תמיד. הכול מתוקתק, מושלם, במקום ובזמן הנכונים והמתאימים. היא חייבת את הסדר הזה. אחרת....
    אחרת מה? הוא שואל ופתאום הוא נשמע מתעניין למדי.

    אחרת אני אלך לאיבוד. ממש ככה. אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי. לא יכולה לסבול את הימים הלא צפויים. חייבת לנשום לפני ואחרי והרבה תוך כדי. אבל ממש הרבה. עם תפילות שיעברו כמה שיותר מהר עם מינימום נזקים ושאתאושש מהר מהר ואשכח מזה כמה שיותר מהר. רק המחשבה על השגרה שמחכה לי אחרי מרגיעה אותי. וכמה שהיא יותר ארוכה כך טוב יותר. יש לי בוקר. יש עבודה. יש ערב ולילה. ונהלים מסודרים לכל זמן. ככה אני יכולה להיות רגועה ולישון בשקט.

    אמממ.... זה נשמע טוב, הוא אומר בשקט.
    זה מעולה ממש לא רק טוב. זה החיים הכי מתפקדים שיש. היא מתלהטת.
    אז בעצם אנחנו מדברים על שלמות מוחלטת. הוא מהדהד אותה. ובכל זאת אני פה. ממה את מפחדת? בכמה את קונה את השלימות הזאת?
    ההלם משאיר את הפה שלה פתוח לרווחה.
    מה???
    ואז השרירים צונחים והשפתיים נצמדות. ככה זה מרגיש כשמעמידים מולך מראה בגודל אמתי? כזו שמשקפת כל קמטוט ששכחת מקיומו?

    היא לא צריכה לעצום עיניים כדי לשמוע אותו מזמזם שוב. זה לא הוא. אלו הזיכרונות שלה שמציפים אותה. פעם, כל כך פעם, היו לה חגים. היה ראש השנה נשגב ומרומם, אימת הדין מהולה בסלסולי החזן. היה יום כיפור מטהר ומעלה טפח מעל. היא יכולה להריח את הריחות, לשמוע את הקולות. את הכמיהה וההתרגשות. ומשהו צובט בה חזק. מדגיש את הפער.

    והייתה סוכה מאירה, מקושטת בטוב טעם. בית של שבוע שהרגיש הכי בית בעולם. הזיכרונות מחממים אותה וצובטים חזק. מתי קהה בה הרגש? מתי הפכו החגים למעמסה? היא יודעת את התשובה ובושה בה. יודעת שזה הזמן היחיד שאין לה דרך לחמוק מהתמודדות חזיתית. כשהבנות בחופש היא שקועה עמוק בעבודה. משחררת יומיים שלושה וחוזרת. העבודה הרי דורשת. זה מחזיק מעמד עד שמגיעים ימים בהם אין נתיבי בריחה. אין עבודה. זה היא והמציאות. ואין לה כוח לזה. לבלגן הגדול. לשעות לא שעות. זמנים הפוכים. בית מלא עקבות במבה וסוכריות דביקות. וכמה שהיא משתדלת ומנסה לשמור ולא לכעוס, חלילה. אבל זה יוצא לה, הכעס, כי כמה אפשר, כמה.

    ואז הוא מגיע, המצפון. נוגע בנקודות רגישות. והיא לא מצליחה להרים ראש. לא יכולה להביט בו. במצפון. מחכה שיניח לה, אבל הוא מתעקש. מזמזם לה ניגונים והבטן שלה מתהפכת. עד שהיא מצליחה לברוח. וחוזר חלילה.
    הדמעות יורדות לה. שקופות וכמעט בלתי נראות. והפעם הן שונות כל כך. נקיות ואציליות. מגיעות ממקום עמוק כל כך וקדוש כל כך. היא נרעדת. רגש דק מנגן לה ניגון מרטיט. היא לא מזהה אותו. אבל מזהה לאן הוא שייך. תיכף גם תזהה אותו. תיכף.

    אבל הפעם היא לא תיכנע לפחד. היא לא מוכנה להמשיך ולוותר על חייה. על חיי הרוח שבה. חושבת על מה קורה אתה ועם נשמתה ומה היא מעבירה לדור הבא. ואז היא מביטה שוב במראה. רואה את הדמות הנשקפת מולה. מושלמת וכל כך חסרה. ויודעת שמחכה לה עבודה. שכבות שמחכת לקילוף. היא תעבוד ותיפצע ותחשוק שפתיים ותמשיך. היא תפנה לעזרה ותגייס את מי שצריך. ועוד כמה חודשים גם היא תזכה להגיע לשנה חדשה וטובה. טובה באמת.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אמונתך, מימיי, ruthbl ועוד 11 משתמשים14 //
    0 תגובות
  • 1K
    • R
    שיתוף - לביקורת בגידה
  • RPO //
    • עוֹלָם לֹא הֶגְיוֹנִי.

    דִּמְעָה שָׁפַכְתִּי מֵעֵינֵי
    מֵעֵינֵי שֶׁלִּי.
    וַאֲמוּרָה לִהְיוֹת
    פֻּרְקָן
    אֲמוּרָה הֱיוֹת
    נְחֵם
    שְׁקוּפָה נָשְׁרָה
    אֲטוּמָה.
    חָבְרוּ אִתָּהּ
    יְדִידוֹת
    מוֹרֵד לֶחָי
    נֶעֶרְמוּ
    חָנְקוּ עַד גְּדוֹת
    צַוָּאר.
    בּוֹגְדוֹת
    דְּמָעוֹת
    מִמֶּנִּי בָּאוּ
    וְאוֹתִי
    הִטְבִּיעוּ
    מְצוּלוֹת.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: רינהההה, (:Leah, אתיס ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 2K
    • R
    שיתוף - לביקורת #אל_תעירו_אותי#
  • RPO //
    • וְטוֹב וְשֶׁקֶט
    בַּיְּקוּם שֶׁיָּצַרְתִּי
    בָּנִיתִי בְּעֶשֶׂר
    נְשִׁימוֹת
    שֶׁלָּקְחוּ
    אוֹתָי
    וכֹּל יֵשׁוּתִי
    וְגִלּוּ יַבָּשׁוֹת
    אֲבוּדוֹת.

    וְחַם וְקַר
    בְּמִנּוּן הַנָּכוֹן
    כָּאן
    בַּיְּקוּם שֶׁחָלַמְתִּי
    וְאֵין בּוֹ מִכְשׁוֹל
    אֲסוֹנוֹת
    שֶׁיַּרְעִידוּ
    וְלֵב
    שֶׁחָרַד מִבָּאוֹת

    בָּעוֹלָם שֶׁנָּשַׁמְתִּי
    יֵשׁ רַק מָה שֶׁשַּׂמְתִּי
    לֵב
    וְעוֹטֵף וּמַגְשִׁים
    מְחַיֵּךְ
    וְלוֹחֵשׁ.

    נוֹדֶדֶת בֵּין יְקוּמִיִּים
    מַקְבִּילִים
    טוֹבַעַת
    בְּטוֹב
    שֶׁבָּא
    גַּלִּים.
    תּוֹבַעַת
    עוֹד.
    נוֹשֶׁמֶת

    וּמוּצָף לוֹ עוֹלָם
    בְּאוֹר שֶׁל מְצִיאוּת
    נִשְׁטֶפֶת
    מִתְּרִיס
    שֶׁהוּרַם.
    מַחְשִׁיךְ הָאוֹר
    סוֹגֵר בַּעֲדִי.
    אֵל
    תָּעִירוּ
    אוֹתִי.

    #אל_תעירו_אותי#
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, ;בינארית, גומי ועוד 13 משתמשים16 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    בעולם שאת יוצרת את בוחרת כמה ליצור ממה... זה עולם של דמיון לא לשכוח.. וזה הקסם שלו. אין...
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת בסופו של דבר - הכל אותו הדבר
  • הודיה לוי. //
    • בסוף פגשתי בה, על אף ניסיונותיי הרבים לחמוק מעיניה החדות.
    "נו, אז מה עם שידוך", נעצה מזלג בפיסת חסה טריה, "יש חדש?".
    "עוד לא", השפלתי מבט. אחר, הרמתי את עיני וצפיתי בתדהמה בחתיכה הירוקה שנרמסה תחת שיניה החדות.

    "יהיה בסדר", הניחה יד כבדה על כתפי הימנית. "אני יודעת, זה לא קל לראות את כל חברותייך עומדות תחת החופה בזמן שאת יושבת בבית, מלבינה. אבל בסוף החותן יבוא", אמרה אגב גריפת שתי כפות כרוב גדושות.
    "בעזרת ה' ", ניסיתי להתמקד בצלחת שלי, להראות עסוקה.
    "אני מבטיחה לך, שרי, יהיו ימים טובים יותר. את תהיי מאושרת", המשיכה שפרה. "לכל מסע יש סוף. תזכרי את המשפט הזה".

    "בעזרת ה'", הנהנתי קלות, הודיתי בליבי לזמר הצרחן שהציל אותי מרגעי שקט מביכים. "נו, תאכלי", גערה בי. "את צריכה להיות בריאה וחזקה, לא חלשה, חיוורת ומצומקת. אני יודעת, את דואגת. זו הסיבה שאת לא מצליחה להכניס אף דבר מאכל לפיך. מידע'לה. את באמת לא צריכה לדאוג. למעלה יש אבא ששומע את תפילותייך. את תראי, תבוא הישועה. זה יקרה בקרוב ממש", מחצה את כף ידי האומללה. "ואת יודעת, לא צריכים להיות בררנים יתר על המידה. שמן, רזה, גבוה, נמוך, צעיר, מבוגר אילם, פטפטן - הכל אותו דבר. כולם בסופו של דבר בני אדם. ואם אין, לוקחים את מה שיש. לא מבררים יותר מדי".

    "כן. אני-"
    "כן, כן, בטח את רוצה לומר שאת לא בררנית. זה מה שכולן אומרות. אם את שואלת אותי, זה הבעיה של הדור היום.
    ב- ר- ר- נ- ו -ת. אם לא היו בררנים לא היו רווקים. פעם היו עושים אנדנדינו בת פלוני לפלוני. היום מבררים. על המשפחה, החברים, השכנים", אמרה בלהט. חתיכת עגבנייה חמקה מפיה, צנחה על ידי. "אני באמת לא מצליחה להבין אתכם. אין, הדור הצעיר של היום, קשה להבין אותו. רוצים הכל מושלם. תאמיני לי, אין דבר כזה מושלם. אני - "


    "איזה מנה תרצו להזמין?", קטעה המלצרית את המונולג המרשים שלה.
    "בשבילי עוף", חייכתי.

    " אני רוצה סלמון, אבל אני מבקשת שלא יהיה רטוב מדי. פעם קודמת שהייתי פה הטביעו לי את הדג בשמן עמוק. תאמיני לי, אין צורך. דגים חיים רק במים. אם אפשר שיהיה חתוך לרצועות דקות, ובלי הרבה מלח. את החומוס אפשר להגיש בצלוחית נפרדת. אני לא אוהבת שהרוטב שלו מתערבב עם הרוטב של הדג, ואם כבר דיברנו על רטבים אז בבקשה לא למרוח כל מיני צבעים נועזים על הצלחת שלי!! אני לא אוהבת את השטויות האלה", הדריכה שפרה את המלצרית ההמומה.

    ###

    "זה מנה זה?!", רגע לאחר שהמלצרית עזבה את המקום, הדפה שפרה את הצלחת בסלידה. אני לא הוצאתי הגה מפי. נאבקתי בפיסת עוף חיוורת בשתיקה. לא ראיתי צורך להתלונן על אף שיניי הדואבות.

    "אני ביקשתי סלמון!", עיקמה את אפה, "זה דג מושט! ולמה יש פה חומוס? אויש נו באמת, למה זה רטוב?? ולמה הטביעו לי אותו?? מה זה שם בצד? חרדל!? אני ביקשתי בלי צבעים!!", חבטה בשולחן.

    "אם את שואלת אותי, דג, שניצל, עוף, בלי מלח, עם מלח, רטוב, יבש, בלי תבלינים, עם תבלינים, עסיסי, מצומק - הכל אותו דבר", אמרתי לעיניה הפעורות. "הרי בסופו של דבר כולם קשורים לאבות המזון. זה רק עניין של ב-ר-ר-נ-ו-ת. ואם אין מה לאכול, אוכלים את מה שיש".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מני123, שוקולד עילית, אש קודש! ועוד 38 משתמשים41 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הודיה לוי.
    אהמממ...לא מדויק. אני פשוט לא כ"כ אוהבת לקרוא דמיונות... טוב, לא אמרתי כלום.:oops::oops: ביי...
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת מתווכים במטווח
  • הנף מקלדת //
    • "כיסא נדנדה. איזה שם מעליב" חשב אליה לעצמו, כשהשתרע על מערכת הישיבה האיטלקית בעלת המנגנון המתנדנד, שנרכשה בדי סיטי בתשלום אחד שמן מאד, הרהיט האקסלוסיבי שמפאר קומת הגג שלהם. מוצב בזווית שצופה על כל בית שמש וסביבותיה הירוקות.

    "כזה רגע של נחת, איש לא יהרוס" סיכם עם עצמו, בעודו מנשנש את הסדרה החדשה של השוקלד לבן עם שבבי מאנצ'ס, "שום שדכנית לא תצליח להרוס" הוסיף בקול רפה, כשעל הצג המזהה הופיע שמה של שדכנית העשירון העליון במגזר. דבי קרייצ'ל.

    "הרב אביסרור אתם שומעים?" כך קרייצ'ל. ובעודה לא מחכה לתשובה. המשיכה לירות:

    "הגענו להתאמה מושלמת. אין טעויות דגימה. בת קול מכרזת. שידוך שמחובר לנשמה."

    "זה ככה קבוע?" תמה מולה אליה "או שהיום יצאו לך חרוזים?"

    "איזה קבוע?! רק היום בחצי מחיר." צהלה השדכנית.
    כי היום יש לי ביד את הקלף המנצח. הסוס הלבן. שובר השווין. פצצת האטום."

    "נו?" הסתקרן אליה

    "מה נו?!" הבן של גולדנברג.

    .....

    הרב אביסרור אתה שם?

    "כן. רק חשבתי... שאת זאת שלא איתנו."

    "אני איתנו ועוד איך בא. רק נוודא כמה נתונים ותבין שזאת ההצעה המשתלמת ביותר בתנאים הנוכחיים.

    אתה אליה אביסרור, הגעת לבית שמש כאברך יום שלם ומתווך בין הסדרים.

    אחרי כמה עיסקאות מוצלחת ברמה ב', פתחת את המשרד הראשון שלך בנהר הירדן.

    תוך שנים ספורות התבססת בזהירות בשוק המקומי. ואז כשהתחילו השיווקים של רמה ג', נחלת הצלחה מסחררת כששיווקת את פרויקט הדגל של 'חברת דנובה'.

    עד כאן יחסית סטנדרטי. אבל בירור קטן בקרב המקומיים, מגלה את הנקודה שהפכה אותך מסתם מתווך לגביר הגדול של כל בית שמש.

    במהלך מבריק. עם שיתוף פעולה בין כמה משווקים וקבלני צמרת, הפקעתם מאחורי הקלעים את מחירי הדירות בעשר אחוז. יצרתם אפקט לכל הארץ. מה שגרם לציבור להילחץ ולהתנפל על דירות שנשארו במחיר המוצע להם.

    קרעתם להם את הצורה. גרמתם לדור שלם לוותר על חלום הדירה. אבל לפעמים אין ברירה. בחרת את הבחי..."

    "שוב החרוזים שלך?" אליה קצת מתחיל להתעצבן.

    "רגע רגע לא סיימתי. מפה לשם נהיית אחד מהכבדים. תרמת ריהוט למנין אברכים. ישבת במזרח בדינרים מוחשכים. התלחששת עם נציגים מושחתים.

    יצרת לעצמך שם של אחד מהמכובדים. אבל הכל על חשבון הציבור העשוק."

    רגע על תנתק!



    פשוט חשבתי שלמרות הבדלי העדה, בשביל רזומה כמו שלכם, הרב גולדנברג מתאים כמו כפפה לחרב. אתה בטח שמעת עליו. הוא מנהל רשת גנים. ההוא שהמציא את השיטה. היום נא מועמד לאיזה תפקיד. אתה יכול להיות העוזר שלו.

    אם תתעקשו על העדה אפשר לנסות את הבן של ההוא מבית ההשקעות שברח לחו"ל כן איך קוראים לו?"
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: sunshay, מנחם דרורי, אני וביתי ועוד 33 משתמשים36 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    טוב, אני באמצע לבשל משהו אחר. אני לא מבטיח קדירה בבישול איטי. יותר קרוב לרביולי מחומם. חיך אוכל...
  • 2K
    • צ
    שיתוף - לביקורת פעם, היום
  • ציורי לשון //
    • פעם הם היו דבורה רבקה שרה ורחל
    היום הם הפכו להילה רננה עדי ותהל
    פעם הם היו תשרי כסלו שבט ואייר
    היום הם הפכו לאפריל אוגוסט וינו-אר
    פעם הוא נולד ב- כ"ח התשפ"ג
    היום ב- 05... הוא עושה שנה, הפג!
    פעם היו להם פאה ופיאות
    היום הפרגון הוא: אתן נשואות?

    פעם הם היו חרדים.
    היום הם חרדים, בוודאי, רק חדשים.
    פעם הם היו סגורים, מצומצמים.
    היום הם נפתחו; יש עולם, חברים!
    פעם הם היו.
    גם היום.
    רק היו.
    חיו? אהממ, הרי 'חיים' זה כיף, לא?
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: מחשבית, פרטנרית, אש קודש! ועוד 34 משתמשים37 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    חזק ונכון כל כך.
  • 2K
    • מ
    שיתוף - לביקורת תקרע לי ת'ים
  • מתעניינת:) //
    • תן לי בית, לא ביקשתי
    יותר מזה בכלל
    לפתוח דלת
    סוף יום למישו
    יכנס, יהיה בחיי

    תן לי בית, לא ביקשתי
    הרבה יותר מידי
    חביתה וקפה
    ערב רגיל
    אני ועוד אחד

    תן לי בית, לא ביקשתי
    ארמון או טירה או מגדל
    זה שורט כשזה ככה
    לבד על החוף
    תבוא כבר, תקרע לי תים


    מוקדש כמו שזה, בלי חרוזים, מהלב, לממתינים על החוף
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שלמות הבורא, castamir, ifatrosh ועוד 76 משתמשים79 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מתעניינת:)
    תודה לכם
  • 2K
    • ד
    שיתוף - לביקורת חלב מוגז
  • דיונון //
    • מה קרה עם החלב המוגז?
    זה קרה בפנימיה של ישיבה.
    - איפה עוד אפשר לעשות כאלו ניסויים?! -
    זה נשמע מגעיל,
    וזה מה שחשבו כולם.
    עד ששוורצמן ניסה עם הסודה סטרים, וטעם.
    זה היה משו אחר!
    לא מהעולם הזה!
    השלב הבא היה קפה עם חלב מוגז,
    זה הפך מיד ללהיט.
    שוורצמן התחיל להאמין שהוא עלה על משהו.
    הוא עשה גוגל על זכויות יוצרים ואיך רושמים פטנט
    וגילה שצריך לשלם למשרד פטנטים פה בארץ.
    וגם בעוד כמה מדינות,
    אם לא רוצים שיגנבו לך את הרעיון שם.
    אבל זה עלה כסף,
    אז לבינתיים הוא רק דן באופציה.
    הוא הפך ללהוט על הענין,
    בכל וריאציה של חלב
    הוא ניסה את החלב 'שלו' -
    קורנפלקס עם חלב מוגז,
    שוקו מוגז.
    בסוף הוא העז אפילו להציע את זה לאחותו!
    היא סירבה להשתתף בטעימות
    ורק אמרה לו שהיא חשבה שבישיבה לומדים.
    הוא הזעיף לעומתה פנים
    ורק בלב חשב 'חחחח...'.
    הוא הציע לאמא שלו,
    ואחרי שראתה את ההתלהבות שלו היא הסכימה לנסות כי היא ריחמה עליו.
    ברגע שהיא שתתה קצת
    היא לרגע העוותה את פניה,
    ואז לגמה עוד שלוק גדול,
    ועוד אחד,
    ומאז היא לא הפסיקה להגיז את החלב שהיא שתתה.
    זה היה היסטרי!
    האמיצים שהעזו פעם אחת
    לא הפסיקו לשתות חלבים מוגזים!
    הוא החליט לגשת עם זה לתנובה וטרה
    ולמכור להם את הרעיון.
    הוא הכין מצגת בפאוור פוינט
    על חלב מוגז,
    ואיך זה יקדם את המכירות שלהם.
    ושכל מי ששותה את זה עף על זה...
    היו שם עדויות מפי ר. ש. 'אם עקרת בית'.
    נ.ב.ש. אברך כולל ששותה קפה עם חלב מוגז מהבית
    ורק רוצה שתנובה תמכור את החלב מוגז.
    מ.ש. משגיח כשרות בגיל העמידה שחושב שהרעיון מצוין.
    אבא שלו הסכים,
    מה 'כפת לו?!
    בקיצור,
    מצגת מושקעת מאד.
    הוא תיאם פגישה אמיתית במשרדי תנובה,
    ובמקביל בטרה.
    הוא הביא דוגמא בבקבוק קטן ודקורטיבי שהוא קנה במיוחד בעלי אקספרס.
    יאיר מתנובה אפילו לא הראה סלידה בהתחלה,
    ואחרי ששתה הגיב מילה אחת - 'מעניין'.
    בשביל שוורצמן זה היה מספיק.
    אבל אחרי רגע יאיר אמר לו שהוא נאלץ לדחות את הרעיון.
    הוא יצא משם עם עגמת נפש גדולה וקיווה לטוב בטרה.
    אילנית מטרה
    הרימה גבה כששמעה את הסטרטאפ שלו,
    אבל לקחה לגימה בלי למצמץ.
    חשבה רגע,
    הוציאה סמארטפון וערכה איזה חישוב,
    ואחרי רגע אמרה לו עם חיוך מזויף של מירב מיכאלי:
    זה אחלה, אבל אני נאלצת לסרב.
    הוא כמעט בכה...
    'אבל למה??' הוא שאל בקול רועד.
    אילנית היתה מהזן הקשוח,
    היא נעצה בו מבט של 'אם היית בן שלי הייתי מכרכסת אותך',
    ואז התרככה ואמרה:
    החלב מהמשקים מיועד להרבה פסי ייצור -
    גבינות למיניהן,
    חמאה,
    מעדנים,
    ובין היתר גם החלב הגולמי תופס חלק.
    הרעיון שלך טוב מדי!
    ויש סיכון שהוא יגדיל את צריכת החלב.
    מה שיגרום למחסור בגבינות וקוטג',
    מה שיגרום למשבר מול הרפתנים,
    מה שיגרום לגנבי הבקר לעבוד שעות נוספות,
    מה שיגרום לעליית מחיר החלב,
    בקיצור - אפקט דומינו שאסור לנו לתת לו לקרות
    שמא זה יהיה בלתי נשלט.
    הוא היה המום,
    ובהה בה כמו עגל.
    ואז היא הוסיפה:
    ו... פעם הבאה, כשתבוא לפגישה בטרה, תביא דוגמית מחלב טרה! הלב הזה של תנובה.
    הוא לא הסכים לוותר!
    מה השטויות האלו על איזון המשק?!
    שיביאו חלב מטורקיה!!!
    תכלס,
    הוא פנה לשטראוס,
    והסיפור חזר על עצמו.
    הפעם הוא היה מוכן,
    והוא מיד אמר לבוקי משטראוס:
    תקשיב, זה בסט סיילר!
    אתם תהיו בלעדיים בשוק!
    זה יעוף!
    עם המיתוג הנכון...
    אתה יודע...
    - בכלל הוא קיבל סגנון דיבור של ביזנסמן לאחרונה -
    אבל בוקי רק הסתכל עליו ואמר לו:
    אתה ילד עדיין,
    לא מבין הכל.
    אתה רואה את הידיים האלו?
    - ופרש את הידיים המחוספסות שלו מול פניו -
    שוורצמן לא הבין מה הוא אמור לראות,
    אבל רק הנהן והמהם משו בשקט כדי לצאת בשלום מהפגישה המתסכלת הזו.
    רגע לפני שהוא יצא בוקי אמר לו:
    עזובתך, לך תלמד תורה!
    וככה מחלבה אחרי מחלבה,
    אותו סיפור.
    נהנו מהמוצר אבל לא הסכימו לשווק אותו.
    במחלבות גד הם כבר היו מוכנים,
    מיד כשהוא התחיל פוקס אמר לו: אה, זה אתה מהמוגז...
    לא ייאמן כמה מחלבות יש!
    למעלה מארבעים מחלבות בארץ!
    שמייצרות ומשווקות.
    וזה עוד לפני מחלבות הבוטיק הזערוריות שמוכרות רק לקניינים מיוחדים.
    בסוף הוא מצא מישו,
    איזה קווקזי עם שפם ענק, ואשתו שהיתה דומה לו שתי טיפות מים
    רק שלא היה לה שפם ענק.
    הם קראו לעצמם 'גרטופוריסקי מילקי',
    והיה להם בלוגו ציור מוזר של נקניקיות בשרשרת ומשהו שדומה לתרנגול הודו ולאמו ביחד.
    כנראה בעל חיים שגדל רק בקווקז,
    לא ברור איך זה קשור למוצרי החלב שלהם.
    הקווקזי טעם מהחלב ופלט: שאקרף! חזמאנאצק!
    והגיש את הבקבוקון לאשתו.
    היא טעמה וגם חזרה על דבריו: שאקרף! חזמאנאצק!
    והוסיפה כשהיא פונה לשוורצמן: זה טוף! זה טוף!
    וזהו.
    המוצר לא תפס,
    כי הקווקזים לא ידעו לשווק,
    ורק תיעדו את עצמם כמחלבה מוזרה עוד יותר עם מוצרים מעפנים שאף אחד לא מעז לקנות.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שולמית רוז, אלי7:), REBEKA997 ועוד 70 משתמשים73 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    אני הייתי בשוק. אבל הדבר הזה, פשוט כבר הומצא! @ליטאי פשוט הפנה אותי לחיפוש בגוגל הנה רק אחת...
  • 1K
    • R
    שיתוף - לביקורת לא מה שציפיתי
  • REBEKA997 //
    • "אני מרגישה שזה לא עובד, פשוט לא עובד, כאילו משהו בכל המערכת הזו מקולקל, כאילו רקוב הכל מהיסוד"

    היא הטיחה אגרוף זעם באויר, פיה התכווץ בתסכול.

    "הוא מתחילה לא היה משהו, תמיד הוא לא לגמרי עמד בציפיות,

    כשראיתי אותו בפעם הראשונה, כל כך התרשמתי, וסתם. סתם. כלום ממה שראיתי אז לא קורה היום, כאילו עבדו עליי, ועוד כמה אבא שלי שילם עליו, לשווא"!

    "אז, הוא היה כל כך חם וכאילו התקרר בו משהו, לא מה שציפיתי שיקרה, ועוד תוך כמה חודשים"

    היא סגרה את התנור והוציאה מהשקע, הוא לא עובד יותר, אין מה לנסות".
    • חחח
    • תודה
    Reactions: יהלום-יצירות מלוטשות, בשלנית, ללי99 ועוד 14 משתמשים17 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    היית חייב? חחחח
  • 1K
    • כ
    שיתוף - לביקורת כך הסתיימה הפגישה שיאיר נתניהו סידר לי עם אביו
  • כותב השורות //
    • יאיר נתניהו הוא ידיד טוב שלי, ואל תשאלו אותי עכשיו - מאיפה אני מכיר אותו? כי רק בסוף הקטע אני אגלה לכם... לא! אל תגללו לסוף הקטע, היו סבלניים!
    היה זה באחת הפגישות שלנו אי שם במרכז ירושלים
    לפתע, יאיר חטף כמה צעקות מעוברי אורח שכנראה נמנים על מתנגדי נתניהו ומשפ'
    אני ישבתי לידו ברכב
    הוא לא שתק, הוא השיב בצעקות - 'מי אתם, אפסים, משחקים אותה נאורים, מה אתם יודעים שאני לא יודע'
    הוא החל להפציץ אותם בשאלות שכחרדי לא היה לי מושג בהם, הם ניסו לענות והחלו לגמגם, מהר מאוד הם מצאו את עצמם עם פה פתוח, ו...מתנשא.
    יאיר סיים את הוויכוח ב- 'ניצחנו, יאללה תתקדמו', הם חרקו שיניים, אנחנו המשכנו בדרכנו.
    'אתה יודע שאני גם יכול לשאול אותך שאלות שאין לך מושג בהם' אמרתי ליאיר
    'כמו מה' השיב לי יאיר כשהוא מחדד את חושיו
    'כמו - בכמה דרכים אישה נקנית?'
    הוא התבלבל לרגע וענה 'אהה בטבעת חופה ורב', ציחקקתי והמשכתי -
    'ובכמה דרכים קרקע נקנית?'
    'אני יודע? בכסף, מה עוד יכול להיות...'
    'אתה רואה שאין לך מושג, ואת זה כל חרדי יודע... קיצ'ר יש לכם עוד מה ללמוד'     סנטתי בו.
    יאיר היה נבוך קצת אבל המשיך בשלו, 'אתם תמשיכו ללמוד בישיבות ואנחנו באוניברסיטאות'
    המשכנו בדרכנו
    'אבא לי נמצא עכשיו ב'מחנה יהודה', עדכן אותי יאיר תוך כדי שצייץ תובנה חדשה על השמאל הישראלי שהפך לחלול
    אני ניצלתי את ההזדמנות וביקשתי מיאיר - 'אתה יכול לסדר לי פגישה של דקה וחצי עם אבאש'ך? אני חייב להגיד לו משהו'
    'בכיף'     ענה לי יאיר, 'אתה לא חבר אתה אח'
    דקות אחר כך כבר ראינו את השיירה עוצרת על יד השוק, ואת ביבי נתניהו הולך מוקף בתושבים שהריעו לו ובירכו אותו על הניצחון הענק בבחירות.
    אני התרגשתי, בכל זאת את יאיר אני מכיר, את אבא שלו פחות.
    'שלום לך' פנה אלי ראש הממשלה המיועד
    'שלום גם לך' עניתי ורעדתי קלות,
    'קודם כל רציתי לברך אותך על הניצחון הגדול, זה היה צפוי אחרי מה שהתעללו בנו בשנה וחצי האחרונות', ביבי הנהן בהסכמה והשיב -
    'אני כל כך שמח לפגוש אנשים כמוך ואת הציבור החרדי בכלל, שמברכים אותי על הנצחון הגדול, התמיכה שלכם חשובה לי מאוד'
    'רק רציתי לבקש. ש..'     העזתי פניי, אך הוא המשיך -
    'לפני הבחירות ביקרתי בבני ברק, אתה יודע כמה חיכו לי ברחוב, זה ממש ריגש אותי'
    'נכון, נכון'     השבתי, וניסיתי שוב - 'רק רציתי לבקש שבהזדמנות הזאת שאתם מקימים ממשלה הומגנית בהקשרים של מסורת וזהות יהודית אולי כדאי להגביר קצת את הידע התורני - יהודי במוסדות החינוך'
    'לומדים לומדים'     ביבי ניסה להתחמק ממני
    'לא מספיק' השבתי, 'לא מספיק תורה, צריך גם משנה, תלמוד, קצת הלכה יהודית'
    ביבי גיחך ואמר לי 'הלכת רחוק, תראה, תנ"ך לומדים, גם משנה לומדים מבחינה לשונית בדקדוק, זה מספיק!'
    'ממש לא',     השבתי, 'יש עוד ים של חומר לימודי יהודי, זה אפילו לא טיפה בים, אני מתחנן אליך לקדם אפילו בקצת את הנושא הזה, יהיה לך שכר פסיעות, אפילו פסיעה אחת'
    'את הפסיעה החשוכה הזאת אני לא מעוניין לעשות!'     השיב לי ביבי בנחרצות.
    כשהבנתי שאין טעם להמשיך
    התעוררתי מהחלום אמיתי לגמרי!
    ואמרתי לעצמי - מה נראה לך, שהוא המשיח???
    • תודה
    • חחח
    Reactions: יום יפה מאד, אש קודש!, אני וביתי ועוד 32 משתמשים35 //
    0 תגובות
  • 819
    • ח
    שיתוף - לביקורת עסק קלקלי
  • חנה ש. //
    • בס"ד
    מאוד רציתי למכור את הדירה שלי, קודם כל היא בקומה מינוס שלוש בלי מעלית, דבר שני השכן שלידי בנה בחצר שלו 3 יחידות דיור, איך אתם שואלים,

    אז ככה, הגינה עצמה מאוד גדולה שטח של מאתיים מטר אז הוא חפר קומה אחת, בנה בה דירה בגודל של מאה חמישים מטר, יש לו שני כיווני אוויר, ומעליה בחצר שלו הוא בנה עוד 2 יחידות 75 מטר כל אחת ועדיין נשאר לו 50 מטר גינה.

    יצא לו ממש יפה, לא יאומן, המחירים של בניה עצמית לא מתקרבים למחיר של שווי של דירה.

    את הקומה התחתונה הוא מכר ארבעה חדרים יפים בטאבו משותף קיבל עליה יופי של מחיר מיליון ארבע מאות, זה כיסה לו את עלות הבניה כולה, עכשיו הוא משכיר את שתי היחידות כל אחת בשלוש אלף ויש לו הכנסה יפה.

    למה אני לא עשיתי אותו הדבר? אלף, אינני מעוניין בטאבו משותף ובית, אין לי ראש לגייס סכומים גבוהים ולהתעסק איתם, אני מעדיף למכור את הנכס כפי שהוא שמישהו אחר ינצל אותו בדרך שמתאימה לו.

    חוץ מזה שאני לא גר בדירה אני מתגורר בעיר אחרת כך שאני מעדיף לקבל סכום יפה של ערך הדירה פלוס השטח הענק ששייך לה.

    אנשים באים והולכים רואים את הדירה מתלהבים אבל תמיד רוצים להוריד בערך שבעים אלף במחיר, המחירים עלו בצורה דרסטית ואיננו יכולים להתחייב על כזה סכום, ככה הם אומרים.

    קשה לאנשים לראות משהו שהוא בפוטנציאל שעדיין לא ממומש, אבל בדיוק בגלל זה אני מראה להם את הבניה של השכן שיבינו את הפוטנציאל.

    היו אנשים ממש רציניים הם כבר רצו לסגור רק שניסו להוריד את המחיר בשמונים אלף, אני יודע שאחרים מכרו לאחרונה וגם ירדו קצת במחיר, אבל תקשיבו יש מחיר שוק ויש להם שם חצר ענקית.

    בינתיים הדירה מחכה עכשיו כבר יש פחות מתעניינים, נכון יכולתי למכור, אבל שכן שלי בנה על כל השטח והרוויח, אני לא מוכן למכור בפחות, כרגע אני משלם משכנתא ממש גבוהה שנוגסת לי חלק נכבד מההכנסות, האמת היא שזה בדיוק מה שאנשים אמרו לי שלפני תקופה קצרה הם יכלו לקחת משכנתא יותר זולה ולבנות אבל עכשיו זה פחות משתלם כלכלית, עדיף להשקיע באפיקים אחרים.

    אני יודע שרציתי לעשות רווח גבוה ובמחירים של התקופה הקודמת הייתי מרוויח פחות, אבל שווה לי לחכות, שווה לי לשלם הוצאות גדולות של משכנתא,

    העיקר שארוויח את השווי העכשווי של הנכס.

    חבר שלי אומר לי אם היית מבין קצת בכספים היית כבר מוכר רק מהריבית השנה היית מגיע לאותו הסכום, אבל אני כמו שכתבתי בהתחלה, יודע מספרים לפי מה שכתוב, לא יודע לעשות עסקים.

    לפעמים אני שואל את עצמי האם היה שווה לי הכאב ראש הזה בשביל העוד סכום הזה, ולפעמים אני שואל אולי היה כדאי שאסתפק בקצת פחות.

    כי לפעמים פחות זה יותר.

    ועיניים שפלות זהו נכס רווחי ביותר.

    רק לפעמים אני חושב כך אבל זה המחיר שקבעתי.
    • תודה
    Reactions: אני וביתי, ללי99, בשלנית ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת המשקיף
  • הודיה לוי. //
    • בבוקר שנחתה אצלו המשקפת שהזמין מאלי אקספרס, התרגשות הציפה את ליבו. הוא התלבש בזריזות במיטב בגדיו ויצא את הבית. כמובן שלא שכח את המשקפת.

    "אני חושבת שזוהי טעות", טענה חוה, "איך אתה היית מגיב עם משפחת גולדברג היו משקיפים עלינו?".

    "בשביל עמנואל שלנו אני רוצה את הכי טוב שיש", ענה. "אני בסך הכל הולך לבדוק אם המצב הכלכלי של המשודכים שלנו באמת טוב כמו שכולם סיפרו", הצדיק את עצמו.

    הוא חצה בעליזות את רחוב הבעל שם טוב, מלטף את המשקפת בהתלהבות של ילד כבן שלוש שקיבל צעצוע חדש. היום זה היום שלו. רק הוא יוכל לבדוק מה באמת מתחולל בבית משפחת גולדברג. איש לא יצליח להתל בו.

    בשעה שמונה בבוקר בדיוק, הוא עמד מול הבית. הביט לצדדים, לוודא שאיש לא מבחין בו, והסווה את עצמו מאחורי גזע עץ רחב.

    "חסר חלב במקרר??" הוא צמצם את עינו, אצבעותיו כיוונו את גודל התצוגה היטב. "רגע, מה עוד אני רואה פה?? "הם לא משתמשים בכלל בחד פעמי. כסף לדירה יש ולכוסות אין", תמה.

    "אין חלב במקרר, והם משתמשים בכוסות פלסטיק", הקריא לחוה את המסקנות כשחזר.
    "נו באמת, טבעי לגמרי. עם המחירים של ליברמן אתה רוצה שיקנו חד פעמי", השיבה מולו. "ולגבי החלב ייתכן שבדיוק נגמר. אני בטוחה שהם התכוונו לחדש את המלאי".

    ביום שלמחרת הגיע בשעת הערב.
    "בסלט שלהם יש רק עגבנייה ומלפפון. לשימי שלהם יש מכנסים מבזאר שטראוס, קרועים באזור הברך, ורותי ביקשה עוד וופל אחרי הארוחה ולא קיבלה", הקריא שוב את המסקנות.

    "נו באמת, יכול להיות שמבחינה בריאותיות יוכי העדיפה שתיקח רק אחד ולא שניים, ולגבי הסלט כאילו שבסלט שלנו יש גם פטרוזיליה ועלי ביבי. נחום - אלו הם מסקנות חסר בסיס", אמרה בייאוש.

    ביום השלישי עמד במקום טוב יותר, בחן את הספות, החלונות, השולחנות והכיסאות".

    "אם באמת היה להם כסף, הם היו מחליפים את ארונות המטבח", טען. "יש קילופים בצד שמאל. גם הספות מיושנות מעט".

    "אויש, כאילו אצלינו המצב טוב יותר" צחקה חוה. "תסתכל סביבך, נחום, אנחנו באמת חייבים לעשות כאן שיפוץ רציני".


    ביום הרביעי, כשחזר לביתו לעת ערב, רשימה עסיסית בידו, ראה את פניה של חוה חיוורות לחלוטין.
    "מה קרה?", שאל.
    "גולדברג הורידו את השידוך", ענתה בשפתיים חרבות. "הם אמרו שאם באמת היה לך כסף לעזור לזוג בדירה, לא היית קונה משקפת צעצועית מאלי אקספרס".
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: יואל ארלנגר - קקטוס, brachy 100, רעננה דין ועוד 40 משתמשים43 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הודיה לוי.
    טעות שלי. המשקפת הזו מאלי אקספרס עולה רק כ0.28 אגורות.
  • 949
    • ח
    שיתוף - לביקורת ארבעים אחוזי הנחה
  • חנה ש. //
    • בס"ד
    ארבעים אחוזי אנחה

    כל יום אני מקבלת הודעות למייל על המבצעים החדשים, 40% לפחות על כל הקולקציה, כל מודעה חוזרת על עצמה בכפולות ארבע.

    בהתחלה לא ייחסתי לכך חשיבות, אבל ברגע שיצאתי לקניות, כי פשוט הייתי צריכה משהו, גיליתי את הפאניקה.

    אין מקום לשבת באוטובוס חזור, הכל מלא בשקיות ועוד שקיות, 40% שקיות יותר מהרגיל,

    האמת היא שאנשים כל כך התלהבו מההנחות כך שקנו כפול אז נכון יותר לומר 80% יותר מהרגיל, ואל תתפסו אותי בחשבון כי מי עושה חשבון כשיש מבצעים מטורפים של אחד פלוס אחד.

    בטלפונים אני שומעת אנשים מתפייטים על הרכישות אותם רכשו ועל ההנחות אותם קיבלו, זה היה כל כך משתלם שהייתי חייבת לקנות עוד ועוד, יצאתי עם שקיות מפוצצות, התאמתי מיקס אנד מאטש כמה חולצות לכמה חצאיות, המיקס אנד מאטש עובד נפלא, מספרת אחת הבנות בהתרגשות - להסביר לחברה שמבינה את עומק העניין לא פחות משמח מהעניין עצמו.

    איך הסתדרנו לפני תקופת הבלאק פריידי, ולמה יש אותו רק פעם בשנה, למה אין הפי נובמבר למשל ביוני או יולי?

    אחרי שראיתי את ההתלהבות והריצות מה אתם חושבים? נשארתי בבית, מה פתאום, יצאתי בהתלהבות גדולה למלא שקיות יפות וחמודות בארבע תשעים.

    כמובן שקניתי וקניתי כמעט שקיבלתי בלאק אאוט מכל הבלאק פריידי הזה, העיקר שהיה ממש הפי נובמבר.

    למען האמת קצת חששתי מאוברדראפט ולכן עברתי על החשבוניות ראיתי הרבה מספרים הם התערבבו לי הנומבר עם הנובמבר.

    אולי כדאי לי להחזיר חלק מהדברים, יש לי יומיים כדי לקבל החזר כספי, החלטתי לממש את זכותי לקבלת החזר, אם יש זכויות אז כדי לממש אותם.

    חזרתי כדי להחזיר וחזרתי כדי למדוד היתה שם עובדת שתלתה על קולבים ערמות דמיוניות של בגדים וחוזר חלילה חשבתי לעצמי כמה יעיל להחזיק עובדת שתתלה בגדים וכמה יעיל להחזיק כל כך הרבה מתלים.

    המשכתי לחשוב כמה שאקנה יותר אקבל הנחה גדולה יותר וכמה שזה משתלם לי, אולי אקנה גם קולבים ואולי אזמין עובדת הביתה שתתלה לי את כל ההנחות הגדולות שרכשתי.

    מישהי שישבה ליד השקיות שלה באוטובוס חישבה שהיא חסכה יותר מהסכום ששילמה, מי בכלל חושב על הסכום לתשלום כשהחיסכון כל כך משמעותי?

    הכי טוב זה כשיש לך יום הולדת בדיוק ביום הפריידי הגדול או אז את מקבלת הנחה כפולה ואו אז את צריכה לקנות עוד דברים כדי שיהיה כמה שיותר משתלם, אם כבר חוגגים אז חוגגים.

    מישהי אחרת ספרה איך היא קנתה סוודרים לכל האחיות הנשואות שלה, ברבע מחיר, אחרי שהיא קנתה לכולם היא הגיע למחיר של סוודר אחד, ובו זמנית כל אחות חשבה על השנייה כך שהן יצאו ברכוש גדול, עכשיו צריך לקנות ארון חדש, ולמצוא לו נישה בבית, אבל אל דאגה הפי נובמבר יספק לנו גם ארונות בדיל משתלם.

    לאט-לאט אני מתחילה להבין למה יש את הנובמבר הזה רק פעם בשנה ולמה הוא נקרא שחור, זו עבודה מאוד קשה לרוץ יום אחרי יום לקנות להחזיר, לקנות להחזיר, לקנות לכל המשפחה, לקנות קולבים, ארונות, לסדר, ומי בכלל מדבר על לשאת את השקיות, משא כבד.

    רק כשבסוף החודש ערכתי חשבון הבנתי כמה חסכתי, זאת אומרת כמה הוצאתי וכמה דברים יש לי, זאת אומרת כמה דברים מיותרים קניתי, ת'אמת כל הזמן התעלמתי מהמספרים מי יכול לחשבן בשעות כאלו של טירוף שעוד רגע מסתיימות להם, אבל במחשבה לאחור, מה הייתי צריכה? למה יצאתי לקניות? מה קניתי? ולמה?

    אין לי תשובות, אבל מה לא עושים למען השמחה, ואין שמחה אלא בבגדים ותכשיטים, ואין שמחה אלא בנובמבר.

    נראה לכם שאני שמחה? קצת מסוחררת, הרבה עייפה, קצת חסרת סבלנות, מודדת את הבגדים, שמחה לרגע, מתחרטת לשני רגעים, מחלקת את השלל, זה היה מסע מתיש אבל מה לא עושים למען השמחה.

    אויש, צריכה לזוז הלו"ז צפוף, עוד מעט מסתיימים המבצעים.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: בשלנית, M . A, חנה אביטל ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
  • 1K
    • I
    שיתוף - לביקורת וַיְהִי לְפֶלֶא
  • I.Q //
    • ב''ה.



    "הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ" אָמַר אָז הָרַבִּי בְּמַאֲמָרוֹ

    וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ הִנְהֲנוּ בְּרָאשֵׁיהֶם

    וְאַף לֹא אֶחָד מֵהֶם הֵבִין כְּמוֹ זוּלָתוֹ.

    וְלֹא הִרְגִּישׁוּ בְּדָבָר.

    שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם יְחִידִי בְּעוֹלָמוֹ וּבוֹדֵד וּמְיֻחָד.

    וְהָיָה הָאֶחָד שׂוֹרֵף אֶת הָעוֹלָם

    וְהַשֵּׁנִי קוֹשֵׁר לוֹ כְּתָרִים שֶׁל מַעְלָה

    וְהָעוֹלָם הָיָה נִשְׂרַף וְנִבְרָא חֲלִיפוֹת.

    שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף תְּפִלּוֹת יָרְדוּ לְעוֹלָם,

    וְאַף אַחַת מֵהֶן אֵינָהּ דּוֹמָה לְזוּלָתָהּ.

    וְהָיָה זֶה צוֹעֵק וְזֶה שׁוֹתֵק. זֶה רוֹקֵד וְזֶה עָצֵב.

    וַיְהִי לְכֻלָּם רַב אֶחָד. וַיְהִי לְפֶלֶא.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Ayalas, אש קודש!, מתרגשת ועוד 13 משתמשים16 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    I.Q
    יישר כוח
  • 2K
    • R
    שיתוף - לביקורת מכורה
  • RPO //
    • תִּקְרְאוּ לִי מְכוּרָה
    תִּקְרְאוּ לִי
    מְסֻמֶּמֶת
    זֶה לֹא בֶּאֱמֶת אִכְפַּת לִי
    הַכֹּתֶרֶת.

    מְכוּרָה
    לְטַסְקֵט
    שְׁבוּיָה שֶׁל הַמִּלִּים
    מְהַוִּים לִי סַם
    וְתַרְדֵּמָה.

    כְּבוּלָה אֲלֵיהֶם
    קְשׁוּרָה בַּעֲבֹתוֹת
    שֶׁל עָצְמָהּ.
    אָה, כַּע,
    מְכוּרָה

    וְאֵיךְ אֲנִי מִתְעוֹררת
    לוֹקַחַת עֵט בְּיָד,
    וְרוֹשֶׁמֶת
    וְרוֹשֶׁמֶת
    בְּלִי לַעְצֹר דַּקָּה.

    כָּל הַתַּסְמִינִים
    גַּם גּוּגֶל שׁוּב צוֹדֵק
    זוֹ אֲנִי הַתּוֹפָעָה\ת
    לְוַאי
    גְּמוּרָה.

    וְאֵיךְ אַתֶּם מְנַסִּים
    לְהַחְבִּיא אֶת
    הַדַּפִּים
    חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי תְּלוּיָה
    בָּם
    בָּעֵצִים וַאֲבָנִים.

    וְאֵין מָכוֹן
    וְאֵין מָקוֹם
    גְּמִילָה
    לָהּ⁠
    לַמִּילָה

    וְלֹא תָּבִינוּ⁠
    לְעוֹלָם
    מָה מֵאֲחוֹרֵי הַכְּתָב
    זֶה רַק הַלֵּב שֶׁלִּי
    שֶׁשָּׂם
    שׁוֹפֵךְ אֶת
    כְּאֵבָיו.

    אָז תַּנִּיחוּ לְעַצְמְכֶם
    בְּעַצְמְכֶם
    הַחֲרָבוֹת,
    כָּתְתוּ אֶת
    חַרְבְּכֶם
    לְעֵטִים
    לְעֶפְרוֹנוֹת.
    _Master Sword in Ruins' - Breath of the Wild Illustrated Poster by Eric Tecce.jpg

    #כתתו חרבכם# ר.א.
    _Master Sword in Ruins' - Breath of the Wild Illustrated Poster by Eric Tecce.jpg
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: joelly, הודיה לוי., חדוי לינד ועוד 56 משתמשים59 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    https://www.prog.co.il/threads/%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%...
  • 802
    • ח
    שיתוף - לביקורת להגיד למישהו משהו טוב
  • חנה ש. //
    • בס"ד

    להגיד למישהו משהו טוב

    זה לתת לו הרגשה טובה

    שתלך אתו ותלווה אותו

    במהלך היום.



    להגיד למישהו משהו טוב

    זה לתת לו שמחה

    שתחזק אותו בזמן של

    מצוקת פתאום.



    להגיד למישהו משהו טוב

    זה לתת לו הערכה

    שתעודד אותו

    תנופף לו לשלום



    להגיד למישהו משהו טוב

    זה לתת לו תקווה

    זה כמו טל תחיה

    זה חיוך פנימי

    זה חיזוק אמיתי



    אז פשוט תגידו היום למישהו

    משהו טוב.

    תגידו פעם ותגידו שוב

    תגידו היום למישהו משהו טוב.

    (מאחורי השיר: סבא שנפטר במשפחה שלא חדלו שפתיו מלומר לכל אחד ואחד משהו טוב
    שוב ושוב, ואחרי לכתו מה שנשאר אלו הדברים הטובים שאמר ושראה בחיוך ובשמחה תמיד)
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, א. פרי, ש.ב.א ועוד 11 משתמשים14 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    זו היתה המטרה, לקחת את השיר ללב ופשוט להגיד למישהו משהו טוב... תודה.
  • 754
    • מ
    שיתוף - לביקורת להרגיש את העולם
  • מ. ברא"י //
    • 1669057360613.png
    דחיפה מאחור. "אאוצ'" איזה זבנג בגב!

    "די, דודי. זה כואב לי" אני אומרת לבני מחמדי. הוא מפסיק. תופס את אחותו בשערות.

    אוף. "דודי!.." הוא מחבק אותה חזק. היא בוכה. מפרידה בכח. רגילה. נוזפת. מרגיעה.

    לוקח מקל ספונג'ה עושה אתו הקפות סביב עצמו. "תזהר!" אני מסננת לחוצה.

    קול בכי. מסכנה הקטנה קיבלה מכה מהמקל. עוצרת בתוכי 'אמרתי לך להיזהר!' אוספת אותה אל תוך ידי מלטפת. מרגיעה.

    לוקח סל כביסה גדול. "כנסי. כנסי לפה" מצווה על אחותו. היא מנסה למחות. להתנגד. הוא אוסף אותה בידיו.

    אני נלחצת. "די!" לא עוזר. "די!!!" יותר בקול. "די!!!!!!" צועקת. נאנחת.

    הוא נכנס אל מתחת לשולחן. שקט. מתכופפת לראות שהכל בסדר. מקבלת דגדוג ברגליי...

    הוא יוצא. מחטיף סתירה לאח. אני מתקשחת. בזה זה נגמר לבינתיים. למזלי. למזלו.

    "רוצה לצייר משהו?" אני שואלת. מעסיקה אותו ל5 דקות יקרות בדף צביעה חמוד.

    ***

    אני לא מבין מה רוצים ממני. למה כועסים עלי כל כך?

    אני אפתיע את אמא! טופח לה על השכם. למה היא כועסת?

    הנה אחותי. יש לה שיער יפה. אני מלטף אותה. היא מתעצבנת.

    לוקח מקל ספונג'ה. אני טס עכשיו באווירון! "וואיוו!" אופס. מי נתקעת לי באמצע הטיסה?

    די. אני צריך קצת שקט. נכנס לי אל מתחת לשולחן. נעים פה. הי, הנה הרגל של אמא. מתחשק לי לדגדג אותה. זה כיף!

    הי. מה יוסי מסתכל עלי. אני ירביץ לו!

    ***

    הוא מכבה את האור. במטבח. בסלון. בחדר ילדים. "אמא!!!" הילדים בוכים. מפחדים.

    "תדליק בחזרה!" אני מצווה. מכבה גם בהול. אני מדליקה הכל. הוא מכבה. מדליקה. מכבה.

    מתפוצצת.... "די!!!!!!!!!!!!!!"

    "לך תשחק במשהו!" אני אומרת. קוראת. נקרעת. "לא מתחשק לי".

    הראש כואב. אני פונה לנוח. שומעת זרם מים. רוצה להתעלם. לא יכולה.

    קמה. "דו-די!!!!" מספיג מגבת במים ומתיז על הרצפה. "מה זה אמור להיות?!" אני כועסת. מאד.

    "אתה יודע שאני לא מרשה!" הוא מביט בי בעיני תם. "אבל משעמם לי!" גם כן תרוץ.

    "גם אם משעמם לא עושים כאלה דברים! אני לא מרשה!!!"

    נותנת לו מגבת יבשה. "בוא תנגב את הרצפה" הוא מסרב "אין לי כח." ילדון צעיר. מה אין לך כח?!

    ***

    אני אוהב ללחוץ על מתגים. יש בזה משהו כיפי ותחושה של שליטה.

    הכי כיף זה שהכל חשוך כזה.. נעים...

    המשחק משתכלל! אמא מדליקה ואני מכבה. סוג של תחרות. היא משחקת איתי וזה נחמד כל כך.

    עד שפתאום נמאס לה והיא צועקת עלי. למה?

    לא מתחשק לי לשחק במשחקים. זה נמאס. ולא מעניין.

    אמא הלכה לנוח. אעשה לה ספונג'ה בהפתעה!

    הנה, רק ארטיב את המגבת. אילו מים נעימים! אתיז מסביב. אמא קמה. מהר מידי.

    לא סיימתי עם ההפתעה... חבל!

    עבדתי קשה על ההפתעה. ועכשיו נגמר לי הכח. אני לא יכול לנגב את הרצפה. ממילא אמא לא שמחה עם ההפתעה....

    ***

    "אני לא יודעת מה יש לילד הזה." משוחחת עם חמותי. עייפה. מותשת.

    "זה נשמע כמו תחושתיות יתר" היא אומרת. וכמו תמיד. צודקת.

    פתאום אני מבינה אותו. מסכן שלי. מה עובר עליך...

    אני צועקת. ואתה לא אשם. אתה פשוט מחפש להרגיש חזק יותר את העולם.

    סליחה. מתוק שלי. אשתדל לזכור זאת!
    1669057360613.png
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, ליליאן, gyh ועוד 15 משתמשים18 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ברא"י
    את בהחלט צודקת!
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת קבצנית מ2022
  • הודיה לוי. //
    • פגשתי בה מעט לאחר ששקעה השמש. היא ישבה בפינה נידחת ברחוב אבן גבירול בתל אביב: אישה כבת שמונים עטויה במחלצות מתפוררות. שערה לבן, נפוח, אוורירי, מזכיר בצורתו את ממתק הסוכר האהוב על הילדים.

    "סליחה, גברת, סליחה. אפשר כמה שקלים?", שאלה אותי. ריח אלכוהול חריף נידף מבין שיניה. אצבעותיה נכרכו סביב כוס חד פעמית חדישה. תהיתי לעצמי מהיכן יש לה מצרך כה נדיר.
    "מצטערת, אין לי כאן מזומן", פרשתי את ידיי.
    "רגע רגע", היא נשרכה אחרי. ידיה אחזו בשקית גדולה של בקבוקי פלסטיק ריקים. "אולי בכל זאת? רק כמה שקלים. לא יותר".
    "מצטערת, גברת, אין לי מזומן", עניתי.
    "רק בשביל חלות לשבת", הביטה בי מבט נוגה.
    "אין לי כאן". אמרתי שוב, קצרת רוח. רגליי הובילו אותי לכיוון תחנת האוטובוס הקרובה.
    "גברת, גברת", קולה הדהד אחר גבי, צרוד.
    "מה עכשיו?", סובבתי לעברה מבט מוטרד.
    "אולי בביט?"
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: יום יפה מאד, פרטנרית, מאה מם ועוד 51 משתמשים54 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הודיה לוי.
    יצאת בזול. אותי ניסו להטביע...
  • 2 5K
    • מ
    שיתוף - לביקורת כולה ניק. כולה לייקים.
  • מתעניינת:) //
    • המילים היו בפיו, היטיב להתנסח, פתח נושא חדש, הקליד, ידיו שוטטו במיומנות על המקלדת, שפע מילים מדוייקות, בגובה העיניים, התאים את התוכן, והצורה. מוכשר.
    מידי פעם טיבל בזיק שובב של קריצה לקהל, סינן משפט מחץ חברי.
    במילותיו היו ביטחון ועוצמה. ורוך. ואפילו גילוי לב מעורר אמפטיית קוראים, תוך שהוא נשאר יציב ואהוב. משפיען.
    התגובות זרמו, מחבקות, תומכות, מכילות, האשכול שלו צבר תאוצה, בער בנושאים החמים, וגם אם התוכן לא תאם להפליא את דעת הקורא, הוא נשאב אליו, הרגיש שהוא מסכים סך הכל, ו"וואלה, נקודה מעניינת, תודה שהארת" הצמיד לייק או שכוייח, שבר אהדה וצפיות.

    המילים ממנו והלאה, בא בחשש, למוד אכזבות, מהמקלדת, מהגולשים, מעולם הביטוי בכלל, מילים זה לא הקטע שלו.
    ניסה את מזלו, משהו בער בו, תובנה עסיסית שכל כך רצה להעביר, לחלוק עם כולם, לא להישאר איתה לבד.
    פתח נושא, סגר, פתח נושא, ושוב.
    שינה פונט, ומקדם, הוסיף אימוג'ים, החליף, סגר, אולי מחר יזרום לו.
    בלילה ביעבעה בו התובנה, הרצון להוציא לאור פרוז'קטור שהאיר בחייו, אסימון לחיים, שאחרים ידעו עליו, יריעו, יודו, יהיו חלק.
    בבוקר פתח שוב, ניסה, רשם, מחק, רשם. רעד טיפונת, שלח.
    צפה בדריכות בפעמון משמאל, לייקים אדומים הופיעו ראשונים, הסבירו בטוב טעם ופלפול למה המילים מופרכות מיסודן, טועות, מזלזלות באינטלגנציה של הציבור, פוגעות אפילו, בזות.
    ניסה להרים ראש, להגיב, להוכיח שלא ביקש לשפוך ביקורת, להיפך, השתוקק לתת כח, ,ניסה להגיב, להתנסח, קרא מילה במילה ציטטות מתוחכמות שבעצמו לא הצליח לפענח, בתחתיתן נצברו סדרת לייקים צוחקים.
    קבר ראש במקלדת, רעד קצת שוב, התעלם ממסך הדמעות, גער בעצמו, כולה מסך.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: גשם יורד, וריטסרום, יום יפה מאד ועוד 116 משתמשים119 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מתעניינת:)
    תודה!
  • 878
    • כ
    שיתוף - לביקורת הם ידעו עלי הכל...
  • כותב השורות //
    • בכיתי בלילות
    כשאף אחד לא ראה

    דיברתי עם קירות
    הם השיבו בדממה

    ניסיתי להסתיר
    לחייך לכל עבר

    ניסיתי להשתיק
    שלא ייצא מהחדר

    שמרתי עמוק בתוך הלב
    את כל מה שאני יודע

    עשיתי את עצמי כמו מי -
    שלא רואה ושומע

    שתקתי ארוכות
    כשהדם היה רותח

    אמרתי שאני יכול
    כשלא היה לי כוח

    סיפרתי סיפורים יפים
    עזרו לי לשכוח

    אם היה אפשר
    הייתי - קם ובורח

    <><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

    אבל ראו לי את הכול בעיניים

    שמעו גם את דפיקות הלב

    קראו הכול על השפתיים

    ידעו בדיוק מתי כואב.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אתיס, ביזנסטורי - אילה, plsql ועוד 17 משתמשים20 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ברא"י
    בהחלט!
  • 718
    • מ
    שיתוף - לביקורת דורשים צדק!
  • מ. ברא"י //
    • אף אחד לא מתחשב בנו.

    נותנים לנו לקפץ ולרצד ללא הפסקה.

    מתעללים בנו מריצים אותנו הלוך ושוב,

    אינכם חושבים כי אולי התעייפנו?

    אמנם נכון, משקיעים בנו מחשבה רבה, צבע ועריכה.

    לעיתים אף מוציאים עלינו סכום נכבד.

    אך יש גבול לכל תעלול.

    וכי אסור לנו לצאת מעט להפסקה?

    דורשים צדק!

    קהילת הבאנרים
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אש קודש!, ליאורהA, L_M ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת קאמבק דרמטי\בהשראת האתגר 'משחקי התפקידים'
  • אבן דרך //
    • קודם כל, היי. אני מוכרחה לומר שאני די נרגשת להצטרף סוף כל סוף לקהילת הכתיבה של פרוג, אחרי שרק עקבתי אחריה די הרבה זמן..
    את הטקסט הבא כתבתי במטרה להעלות לאתגר 'משחקי התפקידים' של משולש ברמודה, ועקב חוסר הרשאת כתיבה כאן - ניסיתי לפנות למנהלים כדי שיעלו לי אותו לאתגר. בסופו של דבר זה לא יצא לפועל עד אחרי שהאתגר נסגר, אז החלטתי פשוט להגיש כבר בקשת הצטרפות וזהו:)
    אז הנה קטע-קבלת-הפנים שלי. וכמובן, אשמח מאוד לכל תגובה שהיא - מחמאות, ביקורות, מה שבא לכם..
    ועכשיו, לטקסט:

    אז אני בחרתי לחזור קצת לדמויות-ילדות נוסטלגיות..
    קבלו את סבתא אזולאי מ'חבורת תרי"ג' ואת חנה זלדה מ'אוי, חנה זלדה', המערכון החנוכאי הכי מפורסם לילדי הגיל הצעיר, בקאמבק דרמטי!

    דפיקות חלושות נשמעו על הדלת. "איי טרילילייליי", קראה סבתא אזולאי ממטבחה, מחויכת מאוזן לאוזן, "אני כבר פותחת!". היא ניגבה את ידיה בסינרה המקומח ופנתה לפתוח את הדלת. אישה זקנה וזעופת פנים ניצבה בדלת. "חנה זלדה!", צהלה סבתא אזולאי, "הגעת לבקר אותי?" חנה זלדה הנהנה בראשה קצרות. "נו, זוזי מהדלת", היא רטנה, הודפת את סבתא אזולאי ומתקדמת אל הסלון. "מה זה שכבר לא מכבדים אישה זקנה? את לא רואה שכואבות לי הרגליים, אה?" היא גערה בסבתא אזולאי. סבתא אזולאי המשיכה לחייך חיוך ענק, "אוי-אוי-אוי, חנה זלדה'לה, הכנסי, מה שלומך, נשמה? מה שלום קלמן שלך?"
    "המפפף", צנחה הזקנה לתוך הכורסא ונעצה מתוכה עיניים זועמות בסבתא אזולאי המחויכת, "איפה הרגישות שלך, סבתא אזולאי? לא שמעת שקלמן בעלי נפטר?", היא פרצה בבכי קולני. סבתא אזולאי ההמומה הושיטה לה חפיסת טישיו ורוד וחיבקה אותה חזק. "הוי, חנה זלדה'לה! לא ידעתי! זה בטח נורא נורא עצוב!!! בטח ממש קשה לך, נשמה שלי!!!". "כן", מלמלה חנה זלדה בזעף וחילצה את עצמה מחיבוקה החונק של סבתא אזולאי. "בפרט שעכשיו אין מי שיכין לי לביבות לכבוד חג החנוכה המתקרב ובא!", היא יבבה. פניה של סבתא אזולאי אורו. "אז מה הבעיה, כפרה עלייך? בואי ונכין ביחד! הנה, כל המטבח שלי לרשותך!" "נו נו, מטבח של מרוקאים", פלטה הזקנה בנרגנות. "שיהיה".
    סבתא אזולאי פסעה למטבח, מוציאה את קערת הבצק שלה ואת החומרים הכתובים במתכון. חנה זלדה נשארה לרבוץ בסלון, צופה בסבתא אזולאי ממקומה הנוח שעל הכורסא. "תגידי, סבתא אזולאי", הסתקרנה חנה זלדה פתאום, "מה השם הפרטי שלך?" סבתא אזולאי צחקה צחוק מתגלגל. "ומה שם המשפחה שלך?", היא החזירה בטוב לב. "הממ.. אין לי מושג", פלטה חנה זלדה במבוכה. "זה העניין, כפרה עלייך", הבהירה סבתא אזולאי בחיוך רחב, "ככה נוצרנו - לי יש רק שם משפחה, ולך יש רק שם פרטי! סך הכל אפיון נחמד, לא? אייטרילילייליי, אייטרילילייליי, סבתא אזו-"
    "-לאי!", נשמעו ארבעה קולות צועקים מכיוון הדלת. "מי זה ככה צועק?!", הזדעפו גבותיה של חנה זלדה. "מי זה שככה מפריע לאישה זקנה בשעות המנוחה?!", התרעמה. סבתא אזולאי נחפזה אל הדלת. "הוו, תרי"ג, צדיקים שלי! טוב שבאתם! בדיוק הקוסקוס מוכן וגם יצאו עוגיות מעמול מהתנור", היא קרנה מאושר, "בואו, תעשו ברכה!".
    ארבעה ילדים נכנסו בצהלה לביתה של סבתא אזולאי. "יש פעם שאין אצלך אוכל שבדיוק מוכן, סבתא?", גיחך הג'ינג'י והשמנמן מביניהם, שגם לבש חולצה ירוקה. "הה.. לא נראה לי", גירדה סבתא אזולאי במטפחתה הכחולה במבוכה. "אבל בואו, בן פורת יוסף, תעשו ברכה!". "מה זה כל הרעש הזה??", התעצבנה חנה זלדה. "הוו, חנה זלדה'לה, אל תכעסי, אלו חבורת תרי"ג הצדיקים, הם באו לעשות ברכה על הקוסקוס שלי", גוננה עליהם סבתא אזולאי באותו חיוך ענק. "בואו, צדיקים, תאכלו כאן בצד כדי לא להפריע לחנה זלדה החברה שלי". החבורה קיפצה בעליזות לחדר הצדדי, מוכנים בשמחה להתחיל לאכול מהקוסקוס והמעמול הנפלאים של סבתא אזולאי.
    "נו, חנה זלדה נשמה", ביררה בעליצות סבתא אזולאי, "מוכנה להכין את הלביבות המתוקות שלנו לכבוד חג החנוכה המתקרב ובא?"
    "גרר", נשמעה התשובה מהכורסא, "איך אפשר להכין לביבות בלי שום קמח?!"
    "אין קמח?" תהתה סבתא אזולאי, פותחת את הארון שבו אמור להיות הקמח. "נכון, כפרה עלייך!" התלהבה סבתא, "באמת אין קמח! איך ידעת?"
    אף תשובה לא הגיעה מכיוון הכורסא. סבתא אזולאי הביטה לעברה עוד רגע, ואז הסתובבה לכיוון החדר שבו שהו תרי"ג: "תרי"ג, צדיקים!", היא קראה בעליזות. ארבעה פרצופים הציצו מיד מהחדר. "כן, סבתא אזולאי?" הם שאלו במקהלה. "לכו, בן פורת יוסף, תקנו לי ולחנה זלדה קמח באושר עד, טוב, מתוקים?" היא ביקשה. "בטח!" צהלו תרי"ג. "אגב, סבתא, הקוסקוס שלך טעים כמו תמיד", הוסיף השחרחר בעל החולצה הכחולה. "הוא טעים אפילו יותר מתמיד!" תיקן אותו הג'ינג'י בחיוך רחב. "חחח...", צחקו כולם יחד כמו לפי אות מוסכם, כולל סבתא אזולאי. "תודה, צדיקים!" היא קרנה מאושר, "ומי יודע מה מברכים על קוסקוס?" היא חדה להם חידה. "אני יודע!" קפץ חום החולצה הממושקף והרזה, "אם אוכלים אותו מעורבב בירקות ובשר או עוף, הקוסקוס הוא העיקר ולכן צריך לברך 'מזונות' ולפטור את הבשר או העוף והירקות, ואם גם הבשר או העוף או הירקות עיקריים למי שאוכל, צריך לברך 'שהכל'", הוא הרצה בשטף, מביט בכולם מבעד לעדשות העבות של משקפיו. "יפה-יפה, בסשמ"ט שכמוך!", התמוגגה סבתא אזולאי. " אתה זוכר מצוין את התשובה מכל שלושים ושתיים הפעמים הקודמות ששאלתי אותך את אותה שאלה! וכעת, כפרה עליכם, לכו לאושר עד לקנות את הקמח בשביל הלביבות שלנו, טוב?" "את מכינה לביבות, סבתא?" התפעם הילד הרביעי, בלונדיני גבוה ובעל חולצה אדומה. "הרי זה ממש מדהים! המפגש של הליתניום הגיאוקסידי והעמילן שבתפוחי האדמה יחד עם החומצות האמיניות שבשמן הרותח, גורם לפרוקפוצזניה היסטרואיפית, ש- - -" "טוב, טוב, רובי", חייכו חבריו, "ההרצאות שלך מאוד מעניינות בדרך כלל, אבל נשמע אותן מאוחר יותר - עכשיו צריך ללכת לקנות לסבתא ולחברה שלה קמח בשביל הלביבות". החבורה פנתה לכיוון הדלת. "נו, נו, הדור של היום", רטנה חנה זלדה המנומנמת מעם הכורסא. "לא חובשים את הכובע, לא נועלים את המגפיים.." קולה גווע והיא התנמנמה שוב. ילדי תרי"ג עיגלו את גבותיהם בתמיהה, אך לא שאלו דבר ופתחו את דלת הבית, תוך לחשושים מסתוריים בינם לבין עצמם: "..ובאיזו שעה ראית את הסוכן האיראני בשיחים שמאחורי הבוטקה?", "..מה גבי מהשב"כ אמר במכשיר הציתות שלו?", "..איך התחרט בסופו של דבר הדוקטור הגרמני שרצה להשמיד חלילה את עם ישראל?", ואז לחישה: "ששש... אתם מדאיגים את סבתוש". הארבעה חדלו מלחישותיהם ויצאו מהדלת, מנופפים לה לשלום בחיוך מעושה שמנסה לחפות על דאגותיהם הרבות.
    "..ואל תשכחו לשנס את המתניים שלכם!.." נשמעה קריאה עמומה מכיוון הזקנה המנומנמת שבסלון.

    כשחזרו הארבעה, וחבילות הקמח בידיהם("קנינו שמונה, כדי שכל אחד יסחב שניים וזה יהיה הוגן"), וסבתא אזולאי העטירה ברכות על ראשי הילדים, הקיצה חנה זלדה מנמנומה ופניה לבשו את ארשת חוסר שביעות הרצון המוכרת. "קדימה, חנה זלדה'לה!" פנתה אליה סבתא אזולאי במרץ, "בואי ונכין את הלביבות שלנו!"
    "אוי, אוי, אוי", גנחה חנה זלדה. "לא נשאר שמן! איך את חושבת שאפשר להכין לביבות אם אין שמן?" סבתא אזולאי טפחה על מצחה, "הו, נכון! גם השמן נגמר! אבל איך ידעת אפילו בלי לבדוק, חנה זלדה?" היא הסתקרנה. חנה זלדה משכה בכתפיה. "ככה זה", היא ענתה בקוצר רוח. סבתא אזולאי החליטה להניח לה. "תרי"ג, צדיקים!" היא קראה בעליזות. הילדים הפנו אליה מיד את ראשיהם תוך כרסום עוגיות מעמול טריות. "תלכו שוב לקנות לנו גם שמן, טוב, בן פורת יוסף?" "בטח!" התלהבו הילדים, "בשמחה נעזור לך, סבתא!" הם רצו החוצה וחזרו כהרף עין עם ארבעה בקבוקי שמן ושבע חבילות סוכר("אני ויתרתי לסחוב חבילה אחת", הצטנע הממושקף). "הוו, תודה, מתוקים!" שמחה סבתא אזולאי. "הי, איך ידעתם שחסר גם סוכר?" ביררה חנה זלדה ברוגז, "אני הייתי אמורה להגיד לכם את זה! זה הטקסט שלי!" היא כעסה. תרי"ג צחקקו במבוכה. "פשוט חשבנו שבטח אם חסר שמן, חסר גם סוכר.."
    "נו, לא משנה", הניעה סבתא אזולאי את ידה בתנועת ביטול. "אומרים שוין", נעצה בה חנה זלדה עיניים מאיימות. "שוין, שיהיה שוין", תיקנה סבתא אזולאי. "ועכשיו, קדימה, כפרה עלייך! בואי ונכין את הלביבות שלנו!"
    "הו.." נאנחה חנה זלדה ביאוש כשהבינה שאזלו לה כל התירוצים. "איך את חושבת שנוכל להכין לביבות כשנגמר לי כל הכח?" היא שאלה בזעף מהספה. "הה.. את צודקת", שוב גירדה סבתא אזולאי במבוכה במטפחתה הכחולה. "אז, אל דאגה, חנה זלדה'לה! אכין אני את הלביבות לכבוד חג החנוכה המתקרב ובא!" היא הריעה. חנה זלדה נעצה בה מבט חשדן, ואז הנהנה בראשה רפות ונשענה אחור, מתנמנמת שוב. "איי טרילילייליי", זמזמה סבתא אזולאי לעצמה תוך כדי שידיה נעות במהירות ומכינות את הבצק.

    "הוי, חנה זלדה!" צהלה סבתא אזולאי וגחנה לעומת חנה זלדה עם מגש מכוסה בידיה. "'הבוקר כבר בא!.." "..עיניים פקחי והנה לביבה", מלמלה חנה זלדה המנומנמת יחד איתה, תוך כדי שפשוף עיניה. "המפףף", היא רטנה. "הדור של היום.. מי מעיר אישה זקנה בשביל לאכול לביבה?!"


    סבתא אזולאי הסירה את הכיסוי בחגיגיות מעל המגש. "טא-דם!" היא קראה בעליצות.
    "פוי!", סתמה חנה זלדה את אפה. "המרוקאים האלה! מי ביקש ספינג'?"
    הנתונים המדעיים שציטט רובי מומצאים, כמובן. אל תאכלו אותי במקום את הספינג'.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: AUVI, ruthbl, ללי99 ועוד 13 משתמשים16 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אבן דרך
    תודה, תודה, ברוכה הנמצאת:) לגמרי. אין על סבתות באופן כללי;) תודה שוב! אשתדל באמת לשים לב לזה...
  • 1K
    • R
    שיתוף - לביקורת כל כך לא מקצועי אבל אמיתי מידי...
  • REBEKA997 //
    • וגם הלב לא יימלא...

    1668890117201.png
    ניסיתי למלא הלב.

    ניסיתי עם נוצות כי הפוך הוא נעים

    ניסיתי עם קצפת לי, הקרמבו טעים

    ניסיתי כמו בשוקולד להעמיס תות- מחית

    ניסיתי בגזוז כמו בתוך הפחית

    ניסיתי באורז ממלא הגמבה

    ניסיתי כמו חלבה בתוך חלל הבמבה

    ניסיתי בשר כמו שהכינה אימא- בחציל

    אבל הלבש'לי עוד ריק מי יוכל להציל?
    1668890117201.png
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: ביזנסטורי - אילה, תמי'לה, ש.ב.ש ועוד 15 משתמשים18 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ברא"י
    זכרתי משהו...
  • 1K
    • גולדברג.
    שיתוף - לביקורת נָנִי
  • גולדברג. //
    • ​
    נָנִי​

    ​


    הפעם, לאחר תקופה ארוכה נאלצתי לגשת בעצמי לפתוח את הדלת, הדפיקות היו עדינות אך נחושות.
    ​
    "מי שם"? שאלתי מבעד לפלדלת החדשנית שלנו.

    לא חיכיתי לתשובה, פתחתי מיד.

    "שלום" קיבלתי את פניה של הדמות שעמדה בחוץ.

    "או או, טרחת בעצמך לפתוח לי, מגיעה לך מילה טובה, כל הכבוד". היתה זו דמות משעשעת למדי ובמחשבה שניה גם רצינית לחלוטין.

    "אני הטכנאי האישי שלך" קראה לעברי הדמות שכינתה את עצמה בשם 'ג'רי', "אצלנו יש שירות, מחיר משתלם, ומעל לכל: אנושיות". צחקתי בלב מהמילה 'אנושיות'.

    רציתי לכבד אותו בכוס קפה, רק לא ידעתי איך מרתיחים את המים, איפה הקפה והסוכר, וגם היכן מסתתר לו החלב. בעצם לא ידעתי איפה המטבח.

    "לא צריך קפה" אמר ג'רי כקורא את מחשבותיי.

    "איפה נני שלנו? אבדוק אותו מיד" הוא פנה הישר לחדרו של נני לפני שהספקתי להכיר לו את החדר, "חבל לנו על הזמן" הוא הדגיש. באמת חבל.

    "הוא נחלש לאחרונה" אמרתי לג'רי, "הוא מאד חסר לי, כבר כמה שעות שהוא שוכב במיטה ללא תזוזה, אולי נגמרה לו הבטריה"?

    "לא" אמר ג'רי, "הוא לא עובד על בטריה, זה מיושן. הוא פועל באופן שהוא מטעין את עצמו בעצמו".

    ג'רי פנה לנני בעדינות, בידיו מכשיר גדול ומרשים "זה סוג של מכשיר להגברת האנרגיה" הסביר ג'רי וחיבר את ראשו של נני למכשיר, לאחר דקות ספורות הוא לחש לו משהו באוזן, ונני התעורר במהירות. "תודה ג'רי" הוא הודה לו נרגשות. "הייתי צריך מעט ביטחון והעצמה אישית, עזרת לי מאד, תודה שבאת".

    "לא צריך תשלום" אמר ג'רי לפני שהצעתי לו משהו, "אנחנו מארגון 'תנו לרובוט להיות', כשקיבלנו את ההתראה האוטומטית על מצבו של נני, מיהרנו לבוא ולתמוך בו. הקפד נא לתת לו יחס ראוי כנדרש, תמיכה נוספת תהיה בתשלום מלא". ג'רי פנה מיידית לעבר דלת היציאה "עבודה רבה עוד לפנינו, לקוחות רבים זקוקים לעזרה שלנו" הוא יודע ליחצן את הארגון שהוא חבר בו.

    נפרדתי מג'רי בהערכה. וכבר חיכה לי מגש קטן ובו עוגת גבינה לטעמי וכוס תה חמים ונעים מעשי ידי נני.

    "חשוב מאד לומר מילה טובה" אמר לי נני בקול רובוטי מתכתי כבד – משל קם הרגע מהשינה או מהתרדמת הקצרה אליה נפל.

    "תודה לך אדון נני, העוגה טעימה להפליא, קלעת לטעמי" אמרתי מכל הלב.

    "איך אתה מרגיש עכשיו, נני? התאוששת? מהיום אקפיד בהחלט על יחס ראוי אליך, ראיתי כמה אתה חסר לי".

    "שלומי מצוין" השיב נני, "ולא אדרוש בשלומך, משום שכבר ניכר אליך שבקושי אתה מסוגל לזוז, אתה צריך להשקיע מעט יותר בפעילות גופנית"... "אה, וגם לאכול בריא יותר".

    ***

    העובדה שיש כל כך הרבה שמתערבים לי עמוק בחיים, שנכנסים עמוק לרצונות וליצרים שלי, הטרידה אותי במיוחד. והמציאות הנוראה שמדובר בסה"כ בכלי מתכת עם יכולות רובוטיות, כשאפילו הטכנאי מגיע מאותה משפחה - הפרה את שלוותי. מאז רכשתי את נני ב'יאבוק רובוטיקה' -בשוק הרובוטי ומאז כניסתו לחיי, אין לי את החשק והרצון להעלות חיוך על שפתיי.

    "אל דאגה צור" העיר אותי נני מהמחשבות, "אנחנו מתוכנתים להיות אנושיים, אני מבין ללבך ומשתתף בצערך. אבל עולם חדש לפנינו, עולם נטול דאגות וחיים נטולי מאמץ".

    "אבל מאז באת לא פגשתי באיש אמיתי, חי ובועט, צוחק או בוכה, עצוב או שמח" אמרתי לנני בדאגה.

    "אבל אני גם עצוב וגם שמח" השיב לי נני בביטחון, "לפעמים בוכה ולפעמים צוחק, הכל בהתאם לצרכים שלך, צור". ברגל אני מרגיש מהלומה קטנה כשנני אומר "גם לחיות ולבעוט אני יודע, ועכשיו יש לך צורך שיבעטו בך בעדינות".

    אני מחייך לעצמי חיוך מר ומבקש מנני מעט מנוחה.

    "אתה חלש" נני לא מוותר, "כבר אמרתי שאתה צריך להשקיע בפעילות גופנית, נוני לא שוכח אף פעם את צרכיו של הלקוח".

    הקול שלו כבר עושה לי צמרמורת, אני מחליט ללכת לנוח ולא לשמווע ל'דעתו' של נני.

    אני מחפש את המיטה האהובה עלי כשלמען האמת זה המקום שבו אני שוהה במרבית שעות היממה. אך להפתעתי אני מוצא שם מכשיר כושר, כזה מהדור המעודכן.

    "זה לא יעבוד לך" מגיח נני מאחור כשאני מנסה להתיישב על המכשיר המשונה, "אתה צריך לשמור על איכות חיים ועל גוף בריא" מדגיש נני.

    לאחר פעילות ארוכה, כפויה וממושכת מפתיע אותי נני בחבר חדש. "זה דולי" מציג אותו נני, "זה בשבילך מתנת יום הולדת, הוא אחראי לשמור על פעילותך הגופנית ולוודא על כושר על בסיס קבוע". "זה כלול בתשלום, אתה בחרת בחבילה מורחבת" הוא מרגיע תוך כדי שהוא מסביר לדולי על האובייקט שלו.

    "דייי", אני צועק לו תוך כדי שהוא מזהיר שלא להזיק למיתרי הקול שעברו טיפול רפואי לא מזמן. "נמאס לי" אני ממשיך לצעוק ולא מתייחס לאזהרות של נני. אני רץ לבטל את החבילה שרכשתי ב'יאבוק רובוטיקה'.

    "אי אפשר" מגיב נני, "ביטול כרוך בעמלה של אלפי שקלים ובחשבון הבנק שלך ישנם רק כמה מאות".

    אני נזכר שבחבילה שרכשתי הכנסתי הגנה כדי שלא אוכל לבטל בקלות את החבילה במקרים בהם לא אוכל לעמוד בפני דרישותיו של נני.

    כמוצא אחרון אני אומר לנני שיפתח לי את האוטו, אולי לצאת קצת יעזור לי להתאוורר.

    "אי אפשר" הוא אומר לי, "בעיות האקלים בעולם גרמו למנהיגיה לאסור על שימוש ברכב באופן יומיומי, צריך להזמין תור מראש".

    "אז תזמין לי תור נני, טוווב"? אני מנסה לחייך אליו כנסיון לרצות אותו.

    "לא יעזור לך לחייך, טרם צחצחת שיניים הבוקר, לא נעים לראות לך ככה את השיניים...".

    ***

    אבא שלי מופיע פתאום בפתח החדר "אוכל לדאוג בחלונות הגבוהים שיבטלו לך את החבילה" תמיד אבא נמצא במקום הנכון ובזמן הנכון, "אך עליך לזכור מתי הכל התחיל" אבא בהחלט דואג לי, "אתה צריך להכניס היטב לראש שאתה הוא זה שצריך לשלוט על החיים שלך. אל תתן יד להצהרות שמבטיחות עידן חדש לו רק תתקדם כמו כולם למכשירים עדכניים ונוצצים, אל תאמין לאזהרות על חיים מיושנים ובלתי אפשריים. זכור שאתה תמיד המעודכן האמיתי".

    הבטחתי לקיים.​
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: מונולוג, tovy, ביזנסטורי - אילה ועוד 20 משתמשים23 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    גולדברג.
    גולדברג.
    הם מוכשרים שם ב'יאבוק'. יודעים למשוך כסף מהלקוח. שכויח גדול.
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת הגיע זמן בן גביר!
  • שועל ספרות. //
    • תשרי תשפ"ג:

    המשרד היה ריק היא ישבה לבדה משועממת ידה מניפה מצד לצד את העכבר בנסיון נואש לסיים סוף סוף את משחק הסוליטר המותח... צלצול טלפון קטע אותה בשיא-
    "משרדי מח"ש שלום במה אוכל לעזור?" קולה היה נשמע יותר כגניחה מתמשכת מאשר דיבור, מעבירה בכאב את המסך אל מדור הפניות.

    "שלום וברכה" ענה לה קול נמרץ "מדבר אבי מארגון 'חוננות'"

    ידה הקפיצה עם העכבר את המסך חזרה למשחק "כן במה העניין?" קולה נשמע מתעניין כשואלת מה מעשיו של בנט כיום...

    "אתמול עשינו הפגנה של חמישים איש בירושלים ו... את שומעת אותי?"

    'למה המלכה לא מתיישבת על המלך הזה? יאללה! אה זה נסיך. טמבלית שכמותי!'

    "גברת את שומעת?"

    "כן אני אעביר את זה לממונים והם יטפלו בזה בכל חומר הדין!" 'הטיימר עומד לי כבר על שתים עשרה וחצי דקות אין סיכוי שאני עושה שיא בגלל הנודניק הזה!'

    "מה חומרה? מה יטפלו? עוד לא אמרתי מה היה!"

    "מה אמרת? מי היה?"

    "גברת את לא איתי!"

    "אתך! שנייה אני שולחת את התלונה..." 'אין סיכוי איפה אני אשים את השמונה? אוף!'

    "גברת את לא מכירה אותנו! יש לנו שופטים לשעבר בארגון!"

    "מה זה הצעקות האלו? בושה! ואל תגיד לא מכירה, אני מכירה אתכם טוב מאוד! ואין לכם אף שופט בארגון חוננו!" 'הרס לי את המשחק המפגר הזה. איכס ימנים מטומטמים. הם לא מבינים שההוראה לא להעביר את התלונות שלהם בכלל".

    "ארגון חוננות לא חוננו! אנו נלחמים לחנינתם של מחבלים רוצחי יהודים!"

    ידה סגרה את הסוליטר ברעד 'עוד יפטרו אותי על זה' "סליחה אדוני! תוכל לתת לי את פרטי המקרה בפרוטרוט?"
    • תודה
    • עצוב
    • חחח
    Reactions: GBSA, ג. בן שקד, מנחם דרורי ועוד 34 משתמשים37 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    תזכירו לי להקפיץ עוד שבועיים שלוש ולכתוב "אם זה לא היה מצחיק זה היה עצוב".
  • 2K
    • מ
    שיתוף - לביקורת האדום האדום הזה
  • משולש ברמודה //
    • בעקבות האשכול הזה, משתפת משהו שכתבתי מזמן....

    אור כחלחל על העיניים. הוא נשם עמוק, חזק מנסה להרגיע את הר הגעש שהתפרץ לו בפנים. "חוצפן קטן", האצבעות שלו רעדו, כמעט שוברות את המקלדת.

    "כמה יש לו כבר?" הקול בפנים רטט מרוב מתח.

    "הרבה" הוא הזיז את האצבע שמאלה, "מסתבר שיש הרבה אידיוטים בסביבה".

    עינית המצלמה של המסך לכסנה אליו מבט. "אל תעשה את זה", הנשימות שלו הפכו כבדות. "יש כבר מספיק אדומים".

    "אין לי דרך אחרת להגיב" השיניים שלו חרקו פיזית, מי הוא חושב את עצמו? "הוא צריך לדעת, הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה ואנחנו נשתוק".

    "לא" הקול עבר בבת אחת לתחנונים, "אתה יודע מה זה יעשה, בשביל מה?"

    האצבע שלו עלתה עוד קצת על הלוח הכסוף. רועדת מתשוקה, מלחץ.

    "אתה תצטער על זה" נשף הקול.

    נגיעה אחת עדינה, כפתור אדום ובוהק הופיע בקצה השורה.

    הקול כבר לא דיבר, רק הניע אצבע חלושות, הלוך ושוב. הוא ידע שהוא צודק, הוא יצטער על זה במוקדם או במאוחר.

    "אני לא יכול", הניח את הסמן על עיגול הארגמן הזוהר. "אני חייב", הוא לחש, ולחץ על הכפתור האדום.

    ---

    רגל. עוד אחת. בזהירות קצת על הכרס. למקם אותן בזווית טובה אחת על השנייה. עכשיו למתוח את הגב הכואב, ידיים שלובות מאחורה. ראש ימינה קצת, עוד טיפה. יופי. הנה הגיעה לה שנת העמלים המוכשרים, שנתנו את פרי נשמתם וזיעת אפם לאומה.

    "בליפ", חלון קטן צץ לו על המסך, ממש צמוד לבוהן שמאל. "המשתמש --- שלח -Angry – על ההודעה שלך בנושא ---

    חיוך ניצחון. הרגלים מזנקות לרצפה. ריקוד הורה קטן ושיסתדרו להם הגב והכרס. מה אכפת לו מה האנשים חושבים?

    לזה בדיוק קוראים רייטינג, ילדים.

    מוקצן במיוחד אומנם, אבל הנה היא הסיבה למה לעולם לא אסמן 'כועס' על הודעה כלשהי בפרוג....
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: נועה :), (: sari, R.E.Y ועוד 22 משתמשים25 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רוח פרצים
    אדיר.
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת מכתב פרידה
  • שועל ספרות. //
    • אני לא עצוב שאת הולכת, כי למשול מעולם לא נבחרת.
    ליבי לא נקרע מכאב בעוזבך, כי תועלת מעולם לא הועלת.
    השלום עם האויב הפלסטיני המרושע כה היה חשוב בעינייך.
    כאילו שהייתה לך איזושהי הבנה מחוץ לארבע אמותייך.
    אז היי שלום. אל תצפי! בכי ונהי רב לא יישפך על לכתך.
    ניפרד בכבוד (קצת באיחור) 'אליזבת מלכת אנגליה'. סביר יהיה זכרך.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: yael305, ג. בן שקד, אושר המאושרת ועוד 23 משתמשים26 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    גם דבר מובן מאליו צריך לכתוב! איך אפשר שהייתה כאן קואליציה שנה וחצי ולא עשתה כלום! ואני לא אכתוב...
  • 729
    • כ
    שיתוף - לביקורת תושבי סדום דורשים מהפכה!
  • כותב השורות //
    • בסדום היו בתים יפים.

    בסדום היו גם כבישים ומדרכות, כללים ברורים ודוחו"ת על חניות.

    בסדום היה ערך למילה הכתובה, ללשון החוק, ולכוונת המחוקק.

    בסדום היו אנשים יפים ורגישים, רגישים... לזולת, רגישים אף יותר לכסף של עצמם.

    בסדום הייתה אידאולוגיה – 'להיות עניים זו לא אופציה' - אם חלילה יהיו כאלו, אנשי סדום ידאגו שהם כבר לא יהיו...

    בסדום היו גם צדיקים, אולי לא הרבה אפילו לא עשרה, אבל הם היו שם, כי אחרת מי ידאג ליידישקייט?

    בסדום לא נתנו לרוחות זרות לנשוב ברחובותיה היפים של העיר, הם ידעו לעצור בזמן כל ניסיון 'לחרד' את העיר.

    בסדום היה משפט הידוע לכל התושבים – 'לעולם אל תתן מבלי שתיקח', ולחילופין האדוקים שבהם היו משננים את הפתגם האלמותי... – 'נותנים לך תיקח, מבקשים ממך תרצח!'

    בסדום דרשו שוויון לכל אזרח, בתנאי אחד... שהוא ישתווה לכולם.

    בסדום הייתה משאלה, שלעולם היא תישאר טובה כמו שהיא בלי שינוי, ועם כל התפאורה.


    סדום של אז, קיבלה את שביקשה

    היא נשארה כמו שהיא עד היום

    רק מתחת לאדמה...

    וסדום של היום???

    יכולה היא לצאת מתוך ההפיכה!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שפיץ, דפוס פוסטר, קנקן חדש ועוד 17 משתמשים20 //
    0 תגובות
  • 1K
    • צ
    שיתוף - לביקורת כשאבא מרביץ---
  • ציורי לשון //
    • כשאבא מרביץ לי, כואב לי.
    כואבת לי הסטירה.
    כואב לי שאבא היה צריך לעשות את זה.
    כואב לי בשבילו, הוא הרי כל כך מצטער.
    ו...גם לא נעים לי.
    וכשאבא שם למעלה, סוטר לי בחוזקה -
    כואב לי, נכון, כואבת לי הסטירה.
    ....
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: קראנץ פיסטוק, אבדגהו, מקסיקני ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מֶנַחֵם
    מֶנַחֵם
    אבא לא מרביץ. אבא נותן טפיחות של כוונון - "היי, ילד שלי, אל תמשיך לכאן, זה מסוכן לך!"
  • 776
    • פרפרזה
    שיתוף - לביקורת המייבין
  • פרפרזה //
    • זלאטה הביטה בייאוש בבנה המתבגר ונאנחה ארוכות. "מה יהיה איתך חצק'ל? איך תפרנס את המשפחה שלך ככה?"
    זלאטה ובעלה, שמער'ל, השקיעו מאמצים רבים בניסיון להקנות לבנם המוז'יניק משלח יד מכובד, אך כל מאמציהם עלו בתוהו. הם שלחו אותו ללמוד את מלאכת הצורפות אצל בער'ל, הצורף של העיירה, אך בכל עניין חצק'ל היה מתעקש שהוא מבין טוב ממנו, עד שבער'ל שלח אותו לנפשו; הם ניסו לצרף אותו לחבורת הרוכלים, אך חצק'ל היה מתווכח עם כל קונה עד אין קץ, ומדי ערב היה חוזר הביתה כשכל הסחורה באמתחתו; הם ניסו ללמד אותו את מלאכת הדייג, אך במשך כל היום הוא היה רב עם הדייגים על תחומי הדייג, וכדרכו היה חוזר הביתה בידיים ריקות.
    "אל תדאגי אמא, יהיה בסדר. יום יבוא ואהיה הגביר של העיירה!", השיב חצק'ל.
    זלאטה גיחכה בעצב. מסתבר שה'תכשיט' שלה לא כזה חכם כמו שהיא תמיד חשבה... מאיפה באים לו הדמיונות האלו להתעשר בלי לעבוד?!
    שידלובייץ הייתה עיירה קטנה וצפופה שבמרכזה שוק הומה. חצק'ל, לרוב שיממונו, היה קם בכל בוקר עם שחר, מתפלל חטופות ויוצא לשוק כדי לבלות בחברת הסוחרים והקונים. במשך היום הוא היה מסתובב בין הדוכנים; מתעניין בשלומם של הסוחרים, מתבונן מפעם לפעם במשא ומתן בין המוכרים לקונים, ובעיקר מראה לכולם שהוא מבין טוב מהם בכל עניין. בשעות הערב הוא היה שב לביתו גדוש במעשיות וחוכמות שצבר במשך היום.
    ביום בהיר רעשה העיירה נוכח החידוש המפתיע. בער'ל הצורף מתעתד לפתוח דוכן במרכז השוק, שם ניתן יהיה לרכוש כלי כסף מוכנים ללא צורך בהזמנה. חצק'ל שראה עצמו מומחה לצורפות, ניסה לשכנע את בער'ל שאין למיזם סיכוי להצליח ומוטב לו לסגת מהרעיון. אך בער'ל לא שעה לעצותיו ופתח את הדוכן כמתוכנן. ההמצאה החדשה מצאה חן בעיני תושבי העיירה ורבים צבאו על דוכנו של בער'ל.
    מיום ליום חצק'ל הפך מטרד לבאי השוק. יום אחד הוא משכנע את הסוחרים מדוע המחירים שלהם גבוהים מדי ואין להם סיכוי להרוויח, ויום אחד הוא משכנע אותם מדוע המחירים שלהם נמוכים מדי והם יכולים להרוויח יותר... הוא לא הפסיק לרכל בין הסוחרים וסכסך בין כולם. האווירה בשוק נעשתה עכורה, עד שנמאס לקונים מהבילוי המפוקפק, ולאט לאט התנועה בשוק התדלדלה. כתוצאה מכך נאלצו הסוחרים לסגור את דוכניהם בזה אחר זה, עד האחרון שבהם - דוכנו של בער'ל הצורף.
    הפריץ שראה את השוק עומד שומם ראה בכך הזדמנות להגדיל את מספר תושבי העיירה ולהכפיל את הכנסותיו ממסים. מתוך הכרת טובה לחצק'ל הוא מכר לו את שטח השוק בפרוטות כדי שיקים במקום שכונה חדשה. חצק'ל חילק את השטח למגרשים ודרש עבור כל אחד מהם סכום מפולפל. בעקבות מצוקת הדיור בעיירה נמכרו כל המגרשים בתוך תקופה קצרה וחצק'ל הפך לגביר של העיירה. עם ההצלחה השתנתה גם תדמיתו של חצק'ל. הוא כבר לא נחשב לבטלן וטרחן שחושב את עצמו לחכם גדול, אלא לסוחר ממולח שיודע לטוות מהלכים עסקיים ולצפות את תנודות שוק הנדל"ן... נוכח ההצלחה המסחררת חצק'ל התהלך בעיירה זחוח ומלא חשיבות עצמית. בכל פעם שבער'ל היה נקרה לדרכו היה פונה אליו חצק'ל בחוכמה: "עכשיו גם אתה מבין שאני 'מייבין', אה?!"
    • תודה
    Reactions: אחת_אחרת, 2020AYELET, מרציפן ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה