הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
2 תגובות
13 תגובות
7 תגובות
3 תגובות
12 תגובות
4 תגובות
8 תגובות
2 תגובות
ועוד 1 נוספים
9 תגובות
בעקבות האשכול שפתחה @מלכה יזדי, סיפורי סבתא, מעלה פה מונולוג ישן שכתבתי לפני שנים במסגרת הלימודים. הדמות במונולוג מבוססת על סבתא שלי ז"ל.
בסייעתא דשמיא
(שולחן ולידו כיסא. ספה קטנה בצד החדר, ועליה מזוודה גדולה פתוחה. אישה מבוגרת עוטה שאל מתרוצצת בקושי ברחבי החדר, מכניסה לתוך המזוודה חפצים).
ושאני לא אשכח גם את המכנסיים החדשות שקניתי לנֹעַמְקֵה ואת הבובה לנטעל'ה, כמובן. עוד לא קרתה פעם שלא באתי עם בובה בשביל נטע, ובכלל עם מתנה חדשה לכל אחד מהנכדים. זה מתחיל להיות קצת קשה – כל מסעות הקניות הללו... אבל אין דבר, העיקר שיש נכדים ויש בשביל מי לתת.
טוב, עכשיו נשארו רק עוד כמה דברים אישיים שלי – ואני מוכנה לנסיעה לשבת.
(הטלפון שעל השולחן מצלצל, מתרוממת ועונה).
הלו? שלוימל'ה! כן, חיכיתי לשיחת הטלפון שלך. כן אני כבר מוכנה – כמעט כמעט, רק עוד כמה דברים וזהו. תגיד לשולינקה שהכנתי לכם עוגת גבינה משהו-משהו. כן, העוגה של סבתא ביילה המפורסמת! למה טרחתי? למה שאני לא אטרח? בשביל מי אני אטרח אם לא בשביל הילדים והנכדים שלי? (הפסקה קלה) מה? מה אתה אומר? (פניה נחרדות ומחווירות, קולה איטי) נראה לך שלא תוכל לבוא לקחת אותי? כן, אני מבינה, אתה צריך להביא גם את אריאלק'ה מהישיבה... כן, כמובן, ברור שהילדים קודמים, שלוימל'ה! אל תרגיש לא בנוח! אני כבר אסתדר... מה, מה אתה מציע? (פניה מחווירות עוד יותר) שאסע ברכבת?!... (מתיישבת על הכיסא ולופתת את לבה) כן... אתה תאסוף אותי משם... כן... לקחת מונית... רכבת מגיעה בשתיים ושלושים... (מורידה את השפופרת בחוסר אונים. שותקת כמה רגעים, בוהה באויר).
רכבת בשעה שתיים ושלושים... להזמין מונית... רכבת בשעה שתים ושלושים... רכבת...
הוא הרי צודק, הבן שלי. כמה כבר אפשר לעשות בשביל הורים? בכל פעם לנסוע מירושלים עד לכאן, רק כדי לקחת את אמא שלו הזקנה אליהם לשבת – זה קצת יותר מדי. ולמה שאמא שלו המבוגרת לא תיסע בכוחות עצמה בעזרת הרכבת? הוא ייקח אותה מהתחנה, ברור, אבל זה כל-כך יקל עליו! והרכבות היום כל-כך נוחות בהשוואה לאוטובוסים, אמא, הרכבות היום כל-כך נוחות...
הוא לא יבין, הבן שלי, הוא לא יבין – שלוימל'ה. בן יחיד גידלתי לי, גידלנו יחד בעבר, אך יש דברים שאפילו הוא אינו יכול להבין. יש דברים שהוא לא יצליח להבין...
הרכבות היום... ופעם? פעם הן לא. פעם הן לא היו נוחות.
(מסירה את השאל מעליה, קמה, נעמדת בקצה של החדר, כעת היא צעירה בשנים רבות).
(קול של רכבת משקשקת).
(שני פנסים כחולים "נוסעים" לאורך הבמה).
הרכבות היו חורקות וישנות. בפנים היינו דחוסים אנשים, נשים וטף. דוחק, צפיפות וקור אימים, קור רוסי מקפיא עצמות.
(הפנסים הכחולים מפסיקים לנוע).
ואני, ילדה בת תשע, יורדת גם כן כמו אנשים וילדים אחרים מהרכבת בהפסקות הקצרות כדי לקבל מעט "קוֹפְיָאטוֹק" – מים רותחים, יחד עם מי השתיה והלחם העבש. המים הרותחים חיוניים והכרחיים בכפור הזה, ואף אחד לא רוצה להפסיד את ההזדמנויות המעטות לקבלם, גם כשהדבר כרוך בתור ארוך ומשתרך.
(עומדת עם כלי בידיה, נועצת עיניה בנקודה מרוחקת קדימה).
(הפנסים הכחולים כבים).
פעם אחת, שעת צהרים, השעון הגדול של תחנת הרכבת הראה את השעה שתים ושלושים (מביטה מעליה, כמו על שעון). הרכבת עוצרת, הפסקת מים חמים. התור ארוך ומשתרך כתמיד. (הפסקה קלה) (צפירת רכבת נשמעת. הפנסים הכחולים נדלקים. קולות אנשים צועקים: "הרכבת! מהר לעלות לרכבת! הרכבת נוסעת!")
(היא כמו נדחפת מצד לצד, מנסה להגן על המים שבכלי, ותוך כדי גם לרוץ).
(מקבלת דחיפה חזקה, המים נשפכים עליה והיא נכווית).
אי!
(מוצצת את אצבעותיה, ואז מביטה כה וכה. הפנסים הכחולים מתחילים שוב לנוע. מתחילה לרוץ, תוך כדי שומטת את הכלי).
(עוד צפירת רכבת נשמעת, ואז קול שקשוק הרכבת הנוסעת. הפנסים הכחולים נעים מהר יותר).
הרכבת!....
(עוצרת, מושיטה יד נכחה, מביטה בעיניים כלות).
הרכבת – ברחה – לי – ...
(לאט לאט נופלת על הרצפה כבובת סמרטוטים, שוכבת כך כמה רגעים).
(קול שקשוק הרכבת משתתק אט אט).
(הפנסים הכחולים כבים).
(זוחלת על הרצפה, ואז מתיישבת על הכיסא, מתעטפת בשאל, מליטה פניה בידיה – כעת היא שוב האישה המבוגרת).
פעם ביקשו ממני נכדיי הבנים, כאשר שאלתי אותם מה ירצו לקבל מתנה, שאביא להם רכבת. כזאת, כמו אמיתית, שנוסעת על-ידי שלט על מסילה שמרכיבים אותה לבד... אך אני לא מסוגלת... לא קניתי. בפעם הראשונה סירבתי לאחת מבקשותיהם של צאצאיי. נכדיי האהובים... הם לא מבינים, לא מסוגלים להבין... לנסוע ברכבת? אני – לא – מסוגלת - ! הרכבת נוסעת מהר. הרכבת צופרת. הרכבת בורחת...
איני יכולה לנסוע.
(קמה, בקושי רב מתמיד, ונרכנת על המזוודה. מתחילה להוציא ממנה דברים).
לא אסע הפעם לשלמה. חבל. אבל הילדים קודמים בשביל שלמה. אולי בפעם אחרת, כששלמה לא יצטרך לקחת גם את אריאל מהישיבה. או שאולי הייתה זו בקשה לתמיד? – שאסע ברכבת ושלמה לא יצטרך לטרוח ולנסוע כל-כך רחוק? להשאיר את שולי להתארגן לבדה ביום כל-כך לחוץ בשבוע?
אבל אני לא יכולה! איני יכולה לנסוע ברכבת!
הרכבות היום כל-כך נוחות, אומר שלוימהל'ה. הן צופרות פעמים רבות, והן לא בורחות. הן לא בורחות... אבל משקשקות, והדלתות נסגרות, ומי יודע אם אספיק לעלות בזמן? מי יודע אם אספיק לרדת לפני שהדלת תיסגר על אצבעותיי? (שוב מוצצת את אצבעותיה).
איני מסוגלת. אם לא יבוא שלמה – אז אסע באוטובוס. שלמה יגיד – אוטובוסים זה לא בריא בשבילך. הם מיטלטלים, תהיה לך בחילה, את עלולה ליפול...
אז אם לא באוטובוס – אז במונית. אבל מונית כל-כך יקרה, ואני אישה שחיה רק על ביטוח לאומי...
אז לא אסע בכלל. חבל שנעם ימשיך ללכת עם מכנסיים קרועות, כמו ששולי אמרה לי. חבל על הבובה היפה שנטע לא תקבל...
נטע תצטער כל-כך! בובה יפה כל-כך היא מפסידה! (מרימה את הבובה).
ואולי בכל זאת? ... בשביל נטעל'ה? בשביל כל הנכדים?...
אעשה זאת, אזמין מונית.
(ניגשת לטלפון ומחייגת)
שלום. מונית בבקשה לרחוב האורנים מספר 7. לאן? לתחנת הרכבת... כן, לתחנת הרכבת... תודה רבה... (סוגרת את השפופרת).
זהו. אין דרך חזרה. אני נוסעת ברכבת. (מבט מהורהר לפנים). צריך לארוז את הדברים בחזרה. צריך להכניס הכל למזוודה. צריך להיות מוכנה.
(מתחילה להחזיר את הדברים למזוודה. הבובה נשארת בידה).
צריך להתגבר, נכון בובהל'ה? למען נטע שעוד מעט תהיי שלה. למען נֹעַמְקֵה, ואריאלקה, וחרותילה וישראלק'ה... למען שולינקה ושלוימהל'ה... למען שרוּל, שכבר בשמים, ושתמיד הצטער שאני מפחדת מרכבות, על-אף שהוא הבין, כן, הוא הבין...
צריך להתגבר, ואני אהיה מסוגלת. כן, אני אהיה מסוגלת! לעמוד בתחנת הרכבת, ולשמוע את הצפירות, ולשמוע את שקשוק הרכבות, ולראות את הדלתות נסגרות...
אבל לא, הרכבת לא תברח! לא תברח! הרכבת, אל תברחי! אני – עולה! אני – עולה...
(עושה תנועות נואשות לפנים, ואז נופלת באיטיות על הרצפה, הבובה נשמטת מידיה).
(חושך)
(צפירת מונית נשמעת).
בסייעתא דשמיא
רכבות – מונולוג בדרמה
(שולחן ולידו כיסא. ספה קטנה בצד החדר, ועליה מזוודה גדולה פתוחה. אישה מבוגרת עוטה שאל מתרוצצת בקושי ברחבי החדר, מכניסה לתוך המזוודה חפצים).
ושאני לא אשכח גם את המכנסיים החדשות שקניתי לנֹעַמְקֵה ואת הבובה לנטעל'ה, כמובן. עוד לא קרתה פעם שלא באתי עם בובה בשביל נטע, ובכלל עם מתנה חדשה לכל אחד מהנכדים. זה מתחיל להיות קצת קשה – כל מסעות הקניות הללו... אבל אין דבר, העיקר שיש נכדים ויש בשביל מי לתת.
טוב, עכשיו נשארו רק עוד כמה דברים אישיים שלי – ואני מוכנה לנסיעה לשבת.
(הטלפון שעל השולחן מצלצל, מתרוממת ועונה).
הלו? שלוימל'ה! כן, חיכיתי לשיחת הטלפון שלך. כן אני כבר מוכנה – כמעט כמעט, רק עוד כמה דברים וזהו. תגיד לשולינקה שהכנתי לכם עוגת גבינה משהו-משהו. כן, העוגה של סבתא ביילה המפורסמת! למה טרחתי? למה שאני לא אטרח? בשביל מי אני אטרח אם לא בשביל הילדים והנכדים שלי? (הפסקה קלה) מה? מה אתה אומר? (פניה נחרדות ומחווירות, קולה איטי) נראה לך שלא תוכל לבוא לקחת אותי? כן, אני מבינה, אתה צריך להביא גם את אריאלק'ה מהישיבה... כן, כמובן, ברור שהילדים קודמים, שלוימל'ה! אל תרגיש לא בנוח! אני כבר אסתדר... מה, מה אתה מציע? (פניה מחווירות עוד יותר) שאסע ברכבת?!... (מתיישבת על הכיסא ולופתת את לבה) כן... אתה תאסוף אותי משם... כן... לקחת מונית... רכבת מגיעה בשתיים ושלושים... (מורידה את השפופרת בחוסר אונים. שותקת כמה רגעים, בוהה באויר).
רכבת בשעה שתיים ושלושים... להזמין מונית... רכבת בשעה שתים ושלושים... רכבת...
הוא הרי צודק, הבן שלי. כמה כבר אפשר לעשות בשביל הורים? בכל פעם לנסוע מירושלים עד לכאן, רק כדי לקחת את אמא שלו הזקנה אליהם לשבת – זה קצת יותר מדי. ולמה שאמא שלו המבוגרת לא תיסע בכוחות עצמה בעזרת הרכבת? הוא ייקח אותה מהתחנה, ברור, אבל זה כל-כך יקל עליו! והרכבות היום כל-כך נוחות בהשוואה לאוטובוסים, אמא, הרכבות היום כל-כך נוחות...
הוא לא יבין, הבן שלי, הוא לא יבין – שלוימל'ה. בן יחיד גידלתי לי, גידלנו יחד בעבר, אך יש דברים שאפילו הוא אינו יכול להבין. יש דברים שהוא לא יצליח להבין...
הרכבות היום... ופעם? פעם הן לא. פעם הן לא היו נוחות.
(מסירה את השאל מעליה, קמה, נעמדת בקצה של החדר, כעת היא צעירה בשנים רבות).
(קול של רכבת משקשקת).
(שני פנסים כחולים "נוסעים" לאורך הבמה).
הרכבות היו חורקות וישנות. בפנים היינו דחוסים אנשים, נשים וטף. דוחק, צפיפות וקור אימים, קור רוסי מקפיא עצמות.
(הפנסים הכחולים מפסיקים לנוע).
ואני, ילדה בת תשע, יורדת גם כן כמו אנשים וילדים אחרים מהרכבת בהפסקות הקצרות כדי לקבל מעט "קוֹפְיָאטוֹק" – מים רותחים, יחד עם מי השתיה והלחם העבש. המים הרותחים חיוניים והכרחיים בכפור הזה, ואף אחד לא רוצה להפסיד את ההזדמנויות המעטות לקבלם, גם כשהדבר כרוך בתור ארוך ומשתרך.
(עומדת עם כלי בידיה, נועצת עיניה בנקודה מרוחקת קדימה).
(הפנסים הכחולים כבים).
פעם אחת, שעת צהרים, השעון הגדול של תחנת הרכבת הראה את השעה שתים ושלושים (מביטה מעליה, כמו על שעון). הרכבת עוצרת, הפסקת מים חמים. התור ארוך ומשתרך כתמיד. (הפסקה קלה) (צפירת רכבת נשמעת. הפנסים הכחולים נדלקים. קולות אנשים צועקים: "הרכבת! מהר לעלות לרכבת! הרכבת נוסעת!")
(היא כמו נדחפת מצד לצד, מנסה להגן על המים שבכלי, ותוך כדי גם לרוץ).
(מקבלת דחיפה חזקה, המים נשפכים עליה והיא נכווית).
אי!
(מוצצת את אצבעותיה, ואז מביטה כה וכה. הפנסים הכחולים מתחילים שוב לנוע. מתחילה לרוץ, תוך כדי שומטת את הכלי).
(עוד צפירת רכבת נשמעת, ואז קול שקשוק הרכבת הנוסעת. הפנסים הכחולים נעים מהר יותר).
הרכבת!....
(עוצרת, מושיטה יד נכחה, מביטה בעיניים כלות).
הרכבת – ברחה – לי – ...
(לאט לאט נופלת על הרצפה כבובת סמרטוטים, שוכבת כך כמה רגעים).
(קול שקשוק הרכבת משתתק אט אט).
(הפנסים הכחולים כבים).
(זוחלת על הרצפה, ואז מתיישבת על הכיסא, מתעטפת בשאל, מליטה פניה בידיה – כעת היא שוב האישה המבוגרת).
פעם ביקשו ממני נכדיי הבנים, כאשר שאלתי אותם מה ירצו לקבל מתנה, שאביא להם רכבת. כזאת, כמו אמיתית, שנוסעת על-ידי שלט על מסילה שמרכיבים אותה לבד... אך אני לא מסוגלת... לא קניתי. בפעם הראשונה סירבתי לאחת מבקשותיהם של צאצאיי. נכדיי האהובים... הם לא מבינים, לא מסוגלים להבין... לנסוע ברכבת? אני – לא – מסוגלת - ! הרכבת נוסעת מהר. הרכבת צופרת. הרכבת בורחת...
איני יכולה לנסוע.
(קמה, בקושי רב מתמיד, ונרכנת על המזוודה. מתחילה להוציא ממנה דברים).
לא אסע הפעם לשלמה. חבל. אבל הילדים קודמים בשביל שלמה. אולי בפעם אחרת, כששלמה לא יצטרך לקחת גם את אריאל מהישיבה. או שאולי הייתה זו בקשה לתמיד? – שאסע ברכבת ושלמה לא יצטרך לטרוח ולנסוע כל-כך רחוק? להשאיר את שולי להתארגן לבדה ביום כל-כך לחוץ בשבוע?
אבל אני לא יכולה! איני יכולה לנסוע ברכבת!
הרכבות היום כל-כך נוחות, אומר שלוימהל'ה. הן צופרות פעמים רבות, והן לא בורחות. הן לא בורחות... אבל משקשקות, והדלתות נסגרות, ומי יודע אם אספיק לעלות בזמן? מי יודע אם אספיק לרדת לפני שהדלת תיסגר על אצבעותיי? (שוב מוצצת את אצבעותיה).
איני מסוגלת. אם לא יבוא שלמה – אז אסע באוטובוס. שלמה יגיד – אוטובוסים זה לא בריא בשבילך. הם מיטלטלים, תהיה לך בחילה, את עלולה ליפול...
אז אם לא באוטובוס – אז במונית. אבל מונית כל-כך יקרה, ואני אישה שחיה רק על ביטוח לאומי...
אז לא אסע בכלל. חבל שנעם ימשיך ללכת עם מכנסיים קרועות, כמו ששולי אמרה לי. חבל על הבובה היפה שנטע לא תקבל...
נטע תצטער כל-כך! בובה יפה כל-כך היא מפסידה! (מרימה את הבובה).
ואולי בכל זאת? ... בשביל נטעל'ה? בשביל כל הנכדים?...
אעשה זאת, אזמין מונית.
(ניגשת לטלפון ומחייגת)
שלום. מונית בבקשה לרחוב האורנים מספר 7. לאן? לתחנת הרכבת... כן, לתחנת הרכבת... תודה רבה... (סוגרת את השפופרת).
זהו. אין דרך חזרה. אני נוסעת ברכבת. (מבט מהורהר לפנים). צריך לארוז את הדברים בחזרה. צריך להכניס הכל למזוודה. צריך להיות מוכנה.
(מתחילה להחזיר את הדברים למזוודה. הבובה נשארת בידה).
צריך להתגבר, נכון בובהל'ה? למען נטע שעוד מעט תהיי שלה. למען נֹעַמְקֵה, ואריאלקה, וחרותילה וישראלק'ה... למען שולינקה ושלוימהל'ה... למען שרוּל, שכבר בשמים, ושתמיד הצטער שאני מפחדת מרכבות, על-אף שהוא הבין, כן, הוא הבין...
צריך להתגבר, ואני אהיה מסוגלת. כן, אני אהיה מסוגלת! לעמוד בתחנת הרכבת, ולשמוע את הצפירות, ולשמוע את שקשוק הרכבות, ולראות את הדלתות נסגרות...
אבל לא, הרכבת לא תברח! לא תברח! הרכבת, אל תברחי! אני – עולה! אני – עולה...
(עושה תנועות נואשות לפנים, ואז נופלת באיטיות על הרצפה, הבובה נשמטת מידיה).
(חושך)
(צפירת מונית נשמעת).
2 תגובות
6 תגובות
10 תגובות
2 תגובות
4 תגובות
17 תגובות
2 תגובות
2 תגובות
6 תגובות
1 תגובות
3 תגובות
1 תגובות
0 תגובות
2 תגובות
4 תגובות
0 תגובות
ניסיתי לתאר ע"י סיטואציה סאטירית את חובת השעה, להישמע לצו התורה, צו גדולי ישראל, צו המצפון, וצו השעה, להימנע מבחירה או אי בחירה מהבטן...
ובמקום זאת להישמע לקול התורה, קול גדולי התורה להרבות כבוד שמים ע"י בחירה בשלוחי דרבנן.
יש אינסוף סיבות אישיות, ציבוריות, אמיתיות ושאינן שכולן כולן הופכות קטנוניות ברגע שמניחים אותן מול היכולת להרבות כבוד שמים והחובה הקדושה לקדש את שמו ברבים, כל קול הוא הכרזה, כל קול הוא הצבעה כלפי שמיא בה אנו מודיעים בקולנו... רצוננו לעשות רצונך.
מקווה שהצלחתי.
קלפי 6060-5
כיתה ב' 3 ביה"ס חיי שרה
רח' קול יעקב 22
קריית ספר
דלת הכיתה ננעלה רגע אחרי שזונדל אחרונוביץ' שלשל לקלפי את מעטפת ההצבעה שתכריע לטענתו את הבחירות, 'אני לא יודע אם הקול שלכם יעשה משהו' היה משיב למאיצים בו לאורך כל היום ללכת ולהצביע, 'שלי בטוח יקבע, אני אצביע אחרון', אמר בארשת ניצחון.
שלושת חברי ועדת הקלפי הנכבדים, ניגשו אל הקלפי בהתרגשות רבה.
'היום' - פנה מזכיר הוועדה והיו"ר הנוכחי – ר' יענקל'ה סופר, לקולגות שלו - 'נעלה סוף סוף על ה'מתים', היו לנו שבעה, נכון?'
סגנו, ר' ג. מחלטשס, אברך יקר, שנענה לקריאות הרבנים לצאת ולהשפיע, אחרי ששכנע את עצמו, כי רק במידה ויהיה אחראי על ספירת הקולות, יוכל להשפיע, השיב לו –
'מזכיר לך, שבפעם הקודמת [הרביעית] החישוב לא היה קל, בסוף התבלבלו לנו כל המספרים, והיינו צריכים לספור הכל מחדש'...
'הפעם נהיה מחושבים ונכתוב הכל, רק שימו לב לכל שינוי מהפעם הקודמת' סיכם בנימין נצחי חבר הוועדה היוקרתית.
'בואו נתחיל לספור ואז ננתח, אחרת נסיים ב1:00 וזה לא ייראה תקין', האיץ בהם היו"ר.
כעבור 20 דקות:
ר' ג. החל בניתוח מהיר –
'יש לנו 884 מצביעים מתוך 912, נשארו בבית 28, תוריד את משפ' ארצי המורחבת שחוגגים כבר שבוע בשוויץ, זה אומר שפחות ממניין [גברים] נמנעים ב'שיטה' מהצבעה, שזה אומר שצריך להתחיל לחשוב על להשלים להם מניין, לפחות בשבת...
'עזוב את המשתמטים, תראה כמה 'בנגבירים' צצו לנו פה, קח את הערמה של הפתקים עם הט' תעשה איתה משהו, זה לא יכול להישאר ככה, חילול ה', תשאיר שלוש, בעצם ארבע, לא יותר... זה קריית ספר לא קריית ארבע...'
'הלאה, שמישהו יסביר לי מי זה החד"ש תע"ל הזה, מי הכניס אותו לשכונה...'
'תגיד יש מצב ש... מה שמו נו... בניבוביץ' שבונה על הגג השתכנע מהקבלן הישמעאלי שלו, שאחמד טיבי יוריד את המחיר של המרצפות לרצפה, ושהוא ישתדל לעשות לו עוד קבעץ' במחיר, נראה לך?'
'זה בהחלט נשמע הגיוני, בפרט אחרי שאישרו לו בעירייה רק 60 מ"ר, וגם זו האפשרות היחידה להסביר את זה'.
'ומה זה שני ה'צד"י'קים האלה?'
'נו זה בטוח שני ה'צעירים' הצדיקים מהבית כנסת ש'בוער' להם מאוד שמביאים עלונים, הדר מוכתר הבטיחה להם שהיא תאסור על הפצת עלונים, היא בטח הסבירה להם איך עם כמויות הניירות האלה, היא תפתור את בעיית הנדל"ן של ישראל'.
'זהו, לא נשאר פתקים כל השאר זה ה60 40 הקבוע בין ש"ס לג''
'קיצר, המתים גם הפעם הצביעו אותו דבר, בלי שינוי'.
'כנראה שבעולם האמת' סיכם היו"ר 'לא משנים את הבחירה לפי המצב רוח'...
ובמקום זאת להישמע לקול התורה, קול גדולי התורה להרבות כבוד שמים ע"י בחירה בשלוחי דרבנן.
יש אינסוף סיבות אישיות, ציבוריות, אמיתיות ושאינן שכולן כולן הופכות קטנוניות ברגע שמניחים אותן מול היכולת להרבות כבוד שמים והחובה הקדושה לקדש את שמו ברבים, כל קול הוא הכרזה, כל קול הוא הצבעה כלפי שמיא בה אנו מודיעים בקולנו... רצוננו לעשות רצונך.
מקווה שהצלחתי.
קולות מספרים על עצמם [המאמר]
מיועד אך ורק!
לאלה שמצביעים על פי עצת רבותיהם
לאלה שלא מצביעים על פי עצת כליותיהם
ולאלה שיודעים לחייך שהם קוראים משהו מצחיק...
הפעם זה רציני!
מיועד אך ורק!
לאלה שמצביעים על פי עצת רבותיהם
לאלה שלא מצביעים על פי עצת כליותיהם
ולאלה שיודעים לחייך שהם קוראים משהו מצחיק...
הפעם זה רציני!
קלפי 6060-5
כיתה ב' 3 ביה"ס חיי שרה
רח' קול יעקב 22
קריית ספר
דלת הכיתה ננעלה רגע אחרי שזונדל אחרונוביץ' שלשל לקלפי את מעטפת ההצבעה שתכריע לטענתו את הבחירות, 'אני לא יודע אם הקול שלכם יעשה משהו' היה משיב למאיצים בו לאורך כל היום ללכת ולהצביע, 'שלי בטוח יקבע, אני אצביע אחרון', אמר בארשת ניצחון.
שלושת חברי ועדת הקלפי הנכבדים, ניגשו אל הקלפי בהתרגשות רבה.
'היום' - פנה מזכיר הוועדה והיו"ר הנוכחי – ר' יענקל'ה סופר, לקולגות שלו - 'נעלה סוף סוף על ה'מתים', היו לנו שבעה, נכון?'
סגנו, ר' ג. מחלטשס, אברך יקר, שנענה לקריאות הרבנים לצאת ולהשפיע, אחרי ששכנע את עצמו, כי רק במידה ויהיה אחראי על ספירת הקולות, יוכל להשפיע, השיב לו –
'מזכיר לך, שבפעם הקודמת [הרביעית] החישוב לא היה קל, בסוף התבלבלו לנו כל המספרים, והיינו צריכים לספור הכל מחדש'...
'הפעם נהיה מחושבים ונכתוב הכל, רק שימו לב לכל שינוי מהפעם הקודמת' סיכם בנימין נצחי חבר הוועדה היוקרתית.
'בואו נתחיל לספור ואז ננתח, אחרת נסיים ב1:00 וזה לא ייראה תקין', האיץ בהם היו"ר.
כעבור 20 דקות:
ר' ג. החל בניתוח מהיר –
'יש לנו 884 מצביעים מתוך 912, נשארו בבית 28, תוריד את משפ' ארצי המורחבת שחוגגים כבר שבוע בשוויץ, זה אומר שפחות ממניין [גברים] נמנעים ב'שיטה' מהצבעה, שזה אומר שצריך להתחיל לחשוב על להשלים להם מניין, לפחות בשבת...
'עזוב את המשתמטים, תראה כמה 'בנגבירים' צצו לנו פה, קח את הערמה של הפתקים עם הט' תעשה איתה משהו, זה לא יכול להישאר ככה, חילול ה', תשאיר שלוש, בעצם ארבע, לא יותר... זה קריית ספר לא קריית ארבע...'
'הלאה, שמישהו יסביר לי מי זה החד"ש תע"ל הזה, מי הכניס אותו לשכונה...'
'תגיד יש מצב ש... מה שמו נו... בניבוביץ' שבונה על הגג השתכנע מהקבלן הישמעאלי שלו, שאחמד טיבי יוריד את המחיר של המרצפות לרצפה, ושהוא ישתדל לעשות לו עוד קבעץ' במחיר, נראה לך?'
'זה בהחלט נשמע הגיוני, בפרט אחרי שאישרו לו בעירייה רק 60 מ"ר, וגם זו האפשרות היחידה להסביר את זה'.
'ומה זה שני ה'צד"י'קים האלה?'
'נו זה בטוח שני ה'צעירים' הצדיקים מהבית כנסת ש'בוער' להם מאוד שמביאים עלונים, הדר מוכתר הבטיחה להם שהיא תאסור על הפצת עלונים, היא בטח הסבירה להם איך עם כמויות הניירות האלה, היא תפתור את בעיית הנדל"ן של ישראל'.
'זהו, לא נשאר פתקים כל השאר זה ה60 40 הקבוע בין ש"ס לג''
'קיצר, המתים גם הפעם הצביעו אותו דבר, בלי שינוי'.
'כנראה שבעולם האמת' סיכם היו"ר 'לא משנים את הבחירה לפי המצב רוח'...
1 תגובות
'כמה זמן לוקח לו לזוז?'
'תנסה לעזור לו, תן לו יד, תבטיח לו שתיקח אותו לסיבוב, אולי ככה הוא יזוז יותר מהר'
'נו כבר, אין לי עצבים לחכות'
'אני מכיר אותו, אין מה לעשות! זה ייקח כמה דקות'
'כמה דקות לא אכפת לי, אבל כבר עבר רבע שעה'
'סבלנות אחי, הוא לא יכול לרוץ, הוא זז בקצב שלו'
'מה אני יעשה בינתיים? אמרו לי שכדאי לחכות, הוא מחלק בחינם'
'עזוב אותך, עבדו עליך, אני מכיר אותו הוא לא נותן כלום, הוא רק לוקח'
'מה לוקח? אמרו נותן!'
'אז אמרו, אחי, זה שעון! הוא לא נותן כלום, הוא רק שורף לך זמן'
'די, אז אין למה לחכות?'
'אין, אין, לך לישון, הוא עוד רגע לוקח לך גם את השעה הזאת'...
@רודיום איך אני???
'תנסה לעזור לו, תן לו יד, תבטיח לו שתיקח אותו לסיבוב, אולי ככה הוא יזוז יותר מהר'
'נו כבר, אין לי עצבים לחכות'
'אני מכיר אותו, אין מה לעשות! זה ייקח כמה דקות'
'כמה דקות לא אכפת לי, אבל כבר עבר רבע שעה'
'סבלנות אחי, הוא לא יכול לרוץ, הוא זז בקצב שלו'
'מה אני יעשה בינתיים? אמרו לי שכדאי לחכות, הוא מחלק בחינם'
'עזוב אותך, עבדו עליך, אני מכיר אותו הוא לא נותן כלום, הוא רק לוקח'
'מה לוקח? אמרו נותן!'
'אז אמרו, אחי, זה שעון! הוא לא נותן כלום, הוא רק שורף לך זמן'
'די, אז אין למה לחכות?'
'אין, אין, לך לישון, הוא עוד רגע לוקח לך גם את השעה הזאת'...
@רודיום איך אני???
3 תגובות
3 תגובות
2 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- דירת גן ירושלים
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
דירת נופש ענקית ומפנקת בלב ירושלים
דירת נופש משופצת מהיסוד, ברמה הגבוהה ביותר, 5...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: ביזנסטורי - אילה, מאה מם, מרציפן ועוד 8 משתמשים11 //