קהילת כתיבה מקצועית

יום שישי זה יום גדול.
יום שישי זה יום קשה.

דגים עופות,
קניות רחצות,
ציפורניים נעליים,
כלים, בגדים מקופלים,
שעונים מזגנים,
פלטה, אויש היא פלטה!!

בלגן לחץ,
רעש מתח,
ריצות שטיפות,
קריאות קצובות,
צפירות, נרות -
ש - ב - ת ...

נשימה. אחת קטנה... וזהו...

לסיים להלביש את שושי.
לחתל שוב את מוישי.
פעקאלע משודרג לאושי.
אחח. איזה יום שישי...

אויש.
שכחתי להכניס לחמין את הקישקע,
להוציא מהמקפיא את הבילקע,
לכבות את האור בחדר של יוס'קה,
לסרק את התלתלים של רבקה...

לרוץ למנחה.
לתפוס זנב קבלת שבת.
למצוא ווארט קטן לשולחן שבת.
לחטוף בבליעה איזה שלום לעם.
מעריב בכוונה רבה.
זוג לויכולו.
גוט שאבעס לשכן שכועס עלי.
למצוא את הילדים שרצו החוצה.
לא לכעוס על החור החדש בחולצה...
לחפש את הצ'יטוס שנאבד לקטן.
להיזכר מי היום בתור לתת לי יד...

עוד נשימה אחת קטנה, לכבוד המלאכים...

שלום עליכם ואשת חיל.
חיוך עייף לאשת החיל.
ברכת הבנים, קידוש על היין.
חיתוך חלות, וואו כמה ילדים, בלי עין...

הסלמון יצא לא רע.
החריין חריף, בלי עין הרע,
סלטים בשפע, אשה כשרה...
אחח, תענוג. מעין עולם הבא....

כל מקדש שביעי...
בבית השני אני עוצם עיניים.
לא. לא מדביקות. הן נדבקות.
בבית השלישי המילים מתערבבות...

המאחרים לצאת מן הש.. חחח..
וממהממם ...

הראש נופל.
הכיסא נוח.
שינה בשבת תענוג...

אז אם יום אחד, תמצאו ברחוב ילד חמוד, מאוד!
העונה לשם יוסקה או מוישי, שושי או אושי...
תבקשו ממנו לשיר שיר של שבת.
אם הוא נרדם באמצע, זה ילד שלי!!! תחזירו לי אותו בבקשה!!
רק אם אפשר, במטותא, תקנחו לו קודם את האף...
לא כמו הגננת המעצבנת....
אבל זה כבר לקטע אחר.

15/1/23

Reactions: יוסף ל, seven up, אש קודש! ועוד 25 משתמשים28 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/1/23

יוסף יצחק פ.

וזה עוד לפני שהוא טעם מהחמין (טשולנט) של שבת...

662

שיתוף - לביקורת ויום אחד

חנה ש. //

15/1/23

בס"ד

ויום אחד

תבוא הנחמה

היא תבוא

ותבשר לנו

שיר חדש.

על אמונה בשעות של חושך,

תשיר

אמונה באור יום.

יום אחד היא תגיע,

תפתיע,

וכל מה שחשבנו

וכל מה שהצטערנו

הכל יתהפך

הלב שלנו יתעורר,

מצער מכאב,

יתמלא,

בטוב,

והוא כאן

הטוב הזה,

מחכה ליום

שיתגלה

ודמעה מעל פנינו

תימחה.

Reactions: דיאן, אש קודש!, RIVKA W ועוד 6 משתמשים9 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 13/1/23

598

שיתוף - לביקורת לא איש דברים

לבי //

13/1/23

בְּסַ'ד

אָנֹכִי לֹא אִישׁ דְּבָרִים
שׁוֹמְעִים...
בְּעֶצֶם חוֹשֵׁב
כִּי מִי שָׂם לְאָדָם פֶּה
אֲדַבֵּר גַּם אֲדַבֵּר
אִם מִלְּפָנָיו יַעֲלֶה

וּמָה אֶעֱשֶׂה
אוּלַי אֶרְשֹׁם
וּמִי שָׂם לְאָדָם עֵט
בְּשַׂרְעַפָּיו
מַחֲשֶׁבֶת הֶגְיוֹן

מִי עָלָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ
לִבְרֹא אָדָם וַחֲרוּזָיו
מִתְגַּלְגְּלִים עַל קְצֵה
גִּלְיוֹנוֹ
יַשְׁבִּית הָרֹאשׁ מִגַּלְגַּלָּיו
וְהִנֵּה רֵיק חָלָק הַדַּף

מִי שֶׁאָמַר לָפֶה שֶׁיְּמַלֵּל
יֹאמַר לַקֶּסֶת תֵּבוֹת לְחוֹלֵל
וּמָה עוֹד
תַּם לֹא נִשְׁלַם נָדַם
נִסְתְּמוּ מֹחִין וְדַי

אַף תֵּבָה לֹא יוֹצְאָהּ
אַל יָם
וְאֵין מְשׁוֹטִים
וְלֹא מִפְרָשׂ וְאֵי הַקֶּסֶת
תִּטְבֹּל בִּדְיוֹ
תְּאוֹתֵת כְּזַרְקוֹר

הֵן אָמַרְתִּי לָכֶם
לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי
אִישׁ הַמַּעַשׂ גַּם לֹא
אוּלַי בַּעַל חֲלוֹמוֹת
וּמִי שָׂם לְאָדָם חֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ

אָנָּא הַפֵּל עָלַי מְתִיקוּת חֲלוֹם
בִּי אֲדוֹנִי הַב לִי מַעֲנֵה לָשׁוֹן
הֲתִתֵּן לִי תֵּבוֹת
לְשַׂרְטֵט לְשׁוֹטֵט
עֲלֵי גִּלְיוֹן?

Reactions: אש קודש!, מתן מאור, מאה מם ועוד 6 משתמשים9 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 13/1/23

משולש ברמודה

אותם אהבתי במיוחד. ויפה לראות כמה רפרנסים יש כאן על נושא אחד.

עודכן לאחרונה 12/1/23

שיתוף - לביקורת מלחמת אזרחים - המדריך למתחילים

משולש ברמודה //

11/1/23

נפתח בדברי הסבר לאלו מכם שעוד לא עודכנו. ישראל פותחת במלחמת אזרחים.

אני יודעת, אתם בטח מגחכים בביטול ורצים להסביר לי שישראל לא פותחת במלחמת אזרחים, היא פשוט ממשיכה עם אלו שהיו קיימות כבר לפני שהיא נולדה, ובכלל יהודים טובים אוהבים לריב.

אבל עדיין, הקולות בשטח מראים על מגמה מדאיגה.

למה ועל מה 'מלחמת אזרחים'?

ובכן, בקצרה, היה היה איזה חנון, פריק משפטים. מאלו שזוכרים להשאיר קצה לא מודבק של סלוטייפ, את הבקבוק של הקטשופ משארים תמיד הפוך, ואפילו אם נגמרו המים החמים במקלחת הם זוכרים לעדכן את המסכן התורן, שלא יצווח כל כך בקול את נשמתו כשיגלה כי הגיע בטעות לסיביר.

הבנתם נכון, האיש מהאנשים הטובים, המסודרים, שאפילו זבוב מתקשה להיפגע מהם.

אבל כמו שיודע כל דרדק, מים שקטים חודרים עמוק. או במקרה שלנו עושים ניקוי אבק שקט ומהיר לאליטת היכל השן.

אז יריב לוין, שר המשפטים החדש, הודיע על רפורמות משפטיות חמודות. כאלו המסדירות את מעמד האליטה המתנשאת ביותר במדינה ישראל. אממה במדינתנו הנאווה קיימות כמה קבוצות רציניות ומכובדות של אנשים שלא ממש מתחברים לרעיון הכללי, אז מה הם עושים אתם שואלים?

הרי קשה מאד למצוא סיבות ללכלך על השר החדש. האיש ישר כמו עמוד חשמל במרכזה של סופה, אפילו את דוחות החנייה שלו במידה וקיבל אחד או שניים הוא משלם עוד בטרם יבש עליהם הדיו, ואם נופל לו משהו מהמקפיא מה אתם חושבים שהוא עושה? כן, כן, מרים ומכניס הכול יפה למקום. שלא תחשבו שלא ראינו איך סגרתם מהר את הדלת כדי שהשעועית הקפואה תיפול בדיוק על קצה האף של הקורבן הבא.

ובכן, אם אי אפשר ללכלך, מה כן עשו אותם ממורמרים?

בקטנה, בקטנה ממש. רק חסמו את כל העיר. סליחה, את כל אזור משכנות האומה בואכה היכל הקודש ואת נתיבי איילון, איפה שלא מצאו עדיין בולענים.

ובכן לאזרח החרדי הפשוט היושב במקומו השקט, זה לא נראה כל כך אירוע מרגש. הרי בדברי קורות חייו כתובות לאלפיהן אותן שעות בהם ישב באוטובוסים ריחניים ומחניקים והמתין עד שיתפנה הכביש ממפגינים קדושי עליון.

אבל המצב, גבירותי ורבותי, לא כל כך פשוט כמו שהוא נשמע.

בפלטפורמות החברתיות השונות כולן שוררת אווירה מלחמה. אנשים מבררים איך וכיצד ניתן לאגור מזון, באיזה כלי נשק ישתמש כל צד, וכמה אנשים נחושים הודיעו שהם מוכנים להושיט כתף ולסייע אבל בשום פנים ואופן הם לא עולים שוב פעם על טנק. מהצד השני, חבריהם המעשיים יותר כבר הרגיעו אותם שלפחות להגיע לקרב יהיה קל יותר – שמים נעלי בית, לוקחים שקית זבל מטפטפת, מדלגים את המדרגות שתיים שתיים והופה מגיעים למלחמה.

אפילו בצד ההייטקיסטי של המפה הודיעו כי יש מוכנות מצדם לקחת חלק במאמץ המלחמתי, למרות שהם יאלצו לתת שעות רק עד ארבע. אל דאגה, הם ישלימו חלק מהזמן בלילה.

כמובן שהכול עוד יכול להשתנות, ואולי מחר נתעורר ונשפשף עיניים לחלום האוטופיה. עד אז, כמה טיפים חשובים ומצילי חיים:

אם אתם מחבבים במיוחד את כוס הקפה שלכם ומוקירים אותה מאד בעיקר לאחר ארוחה בשרית - דאגו כבר עכשיו למלא את המקרר. במעוזים תל-אביביים רבים נרשמה עליה חדה בקניית מוצרי יסוד חשובים, קרי: חלב שיבולת שועל, חלב סויה וניל וקינואה, אין דרך להבטיח זמינות של המוצר בשבועות הקרובים.
היה ויצא לכם להשתתף בהתקפות - בחרו יום מתאים להתקפה בתבונה. מכיוון שהרבה מחברי המחנה היריב עובדים בחברות הייטק – היום המומלץ והמסוכן ביותר הוא--- ניחשתם נכון! יום חמישי.
כלי נשק מומלצים: לגו מהסוג הדוקרני מפוזר על הרצפה, כסאות כתר ושאריות שרופות מהטשולנט האחרון אם נשאר לכם קצת.
היה והגרוע מכל מתממש, נסו להגיע לאזורים מרוחקים כמו פרדס חנה ודימונה. מדובר באוטונומיות נפרדות ושקטות אשר יעניקו לכם מרווח נשימה (נכון גם תל אביב אוטונומיה אבל זאת מדינה נפרדת של האויב).
מכיוון ששני הצדדים שייכים לתרבות נהיגה מנומסת להפליא הידועה בכינויה - התרבות הישראלית, אין צורך להסביר כי איתות עבור מעבר בין נתיבים וגילוי הכוונות לאויב יחשב כבגידה.
כיאה ליהודים הטובים שאתם, דאגו לעצמיכם תמיד לשתי מחתרות: אחת להשתייך אליה, ואחת בה כף רגליכם לא תדרוך לעולם.

עד אז שימרו על עצמיכם, היו ערניים, והכי חשוב אם אין לכם ביטוח, זכרו לא לרדת עם כפכפים לאזורים המסוכנים. הפציעות המסוכנות ביותר מתרחשות קרוב ממש לאצבעות הרגליים.

הציבור מוזמן לשתף בטיפים נוספים לתועלת הכלל.

הציור מ DALL-E כתגובה לסיכום התיאור הנ"ל.

Reactions: נועה noa, יום יפה מאד, דיאן ועוד 30 משתמשים33 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 12/1/23

יוסף יצחק פ.

ניתן לקנות כסאות בצבעים כהים, וזאת לאחר פיתוח חדשני להסב את הנשק לנסתר בשעות הלילה.

עודכן לאחרונה 10/1/23

968

שיתוף - לביקורת מרחוק (לפרשת שמות)

7שבע7 //

9/1/23

"בבקשה..."

הפנים של אמא נזלו מתחנונים. כל חלקיקי המסכה המחייכת שעטתה על עצמה, קרעים־קרעים, במהלך השנים האחרונות, התפרקו וירדו ממנה. וכמה פגיעה היא נראתה. וכמה ילדה היא נראתה פתאום.

והיא, הילדה, הייתה צריכה להתהפך על עצמה, לתפוס בשרביט התפקוד, לאחוז בידה השברירית של אמא, ולהבטיח.

"אני אלך..." מלמלה מירי. "אל תדאגי, אמא, אני אלך לראות מה קורה אִתו..."

היא הלכה.

ידעה היכן למצוא אותו. היחידה שהצליחה לעקוב אחר נהר חייו, שסחף אותו בתנודות מזעזעות, מטלטלות לב אם. מטלטלות גם לב אחות.

הם היו קרובים מאוד כשהיו קטנים. חמש שנים ואח נוסף הפרידו ביניהם, אבל הקשר ביניהם היה עמוק מכל הפרש.

היא זוכרת את הולדתו. מעין זיכרון ילדות מעומעם שנחרת עמוק בנשמתה. זוכרת את ההתרגשות כשאמא נסעה, זוכרת את ההתרגשות כשנסעו לבקר אותה ואת האח החדש. זוכרת את האור שכמו זרח מהעריסה השקופה, האפיל על כל סביבת בית החולים.

אולי היא הייתה היחידה שראתה את האור הזה. ובכל זאת, כבר אז היא הרגישה שהוא נשמה מיוחדת. נשמה מאירה.

הנשמה המיוחדת נמצאה בפיצרייה כעת.

החלונות השקופים של הפיצרייה הקרינו לה את גבו, המוסתר למחצה בדלפק הענק. הוא עסק בהכנסת מגש ענקי לתוך התנור הגדול, מגש שיהפוך בעוד רגע ללוהט עד כדי כוויה.

כמו נכוותה, נעצרה על מקומה. הביטה בו מרחוק. איך הוא מתנחשל על גבי האדים הלבנבנים שעלו מן התנור, איך הוא מסתובב בפנים מאירות כדי לשרת לקוח שחיכה בחוסר סבלנות לתורו. עדיין הפנים שלו מאירות, גם תחת הבלורית הקוצנית ושני העגילים באוזן השמאלית.

היא נסוגה מעט, הסתתרה מאחורי הגדר המקיפה את הפיצרייה, חששה שיראה אותה. חששה שמישהו יבחין בה, צופה בצורה חשודה על פיצרייה תמימה.

אז הוא כאן, אמא. כבר ידעתי את זה בעצם. אבל מה את חושבת שאוכל לעשות? להיכנס פנימה ולשלוף אותו כמו היה תינוק קטן? הוא כבר לא מחובר ללשד עצמותך, אמא יקרה שלי. הוא רחוק כל־כך... וגם אני – כל־כך רוצה להיות קרובה אליו, כמו תמיד, אבל רחוקה...

מרחוק היא עמדה, ניגבה דמעות יבשות.

מרחוק היא הביטה בו, במקומו החדש, המרוחק כל־כך מהמקום שאותו ייעדו לו הוריו ומוריו וגם היא, אחות תמימה שכמותה, שחשבה שזיהתה בו אור פנימי מיוחד.

ולמה לה בעצם לעמוד כאן. מה תועיל יציבתה המרוחקת כאן, כמשגיחה המנסה למלא את מקומו של המשגיח בישיבה הקטנה שאותה נטש כבר מזמן.

אולי פשוט תלך, וזהו. תחזור הביתה. תאמר לאמה שדי כבר לבכות, יש לה עוד ילדים. לא חייבים לדבוק בבן הזקונים הנוטש.

נשארה על מקומה, כמו בוץ טובעני הצמיד אותה אליו.

עוד פיצת ענק עשתה את דרכה אל התנור. מה הוא מוצא בלהט הזה, שלא היה לו בלהט הישיבה. עוד לקוח נכנס, זקנו ארוך, מתנופף סביב לחיוכו הענק כמו הפיצה.

דלת הפיצרייה נשארה פתוחה במפתיע, מקרינה אליה גם את הקולות בנוסף על המראות.

"צדיק, כמה עולה משולש?" שאל הצדיק בעל הזקן את אחיה בעל הסנטר המגולח.

"תשע שקל, אבל בשביל רבנים זה שמונה," צחק האח שלה, הפתיע אותה במעט הכבוד שעוד נותר לו.

"תן לי שניים, במחיר הרגיל," התגלגל זקנו של הקונה. "אני לא רב."

"למה לא רב, אתה דווקא מהסוג של רבנים," התוקף שבמילותיו המשיך להפתיע אותה.

"אני מהסוג של חברים," אמר בעל הזקן בשקט, והושיט את ידו מעבר לדלפק השקוף.

ואיך קרה הפלא, ואיך התרחש הנס ממש מול עיניה, ואיך התארכה ידו העטויה שחור של הרב־לא־רב, דילגה על פני משוכת הדלפק הגבוה מדי, הצליחה לנוח על כתפו של אחיה הצעיר, לקרב אותו אליו.

רגעים חרדים התנפצו בלבה כשהביטה בהם בדממה, מרחוק, ראתה כיצד נוצר החיבור המופלא, חיבור של גאולה, בין האח שלה לבין האיש הזר־המוכר.

ואז הפסיק הבוץ להצמיד את רגליה לקרקע האספלט, והיא ניתקה משם, לא רוצה להפריע לנס להתרחש במלואו.

רגליה היו קלות כשדילגו את הדרך המוכרת הביתה. לבה הסכים לשיר לראשונה מזה זמן. אמא, עוד רגע היא תרונן לה, הרגע שחיכינו לו הגיע. מישהו הושיט לו יד – והוא לא התנגד. מישהו מנסה למשות אותו מן המים – ונראה שזה מצליח. מישהו שם למעלה דואג לבן זקונייך, שזיו האיקונין שלו עוד ישוב אלייך.

והיא ידעה שלא טעתה, אי אז כשהייתה ילדונת בת חמש. והיא ידעה שהוא עוד יאיר את העולם, באור של אחד שראה את כולו – ויכול לחלקיו האפלים.

והיא ידעה שהיא עוד תבוא ותפקוד אותו, תפקוד אותם. הגאולה.

אשמח להערות. הסיפור מרגיש לי עוד לא מלוטש מספיק.

Reactions: winter bear, אש קודש!, ללי99 ועוד 11 משתמשים14 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 10/1/23

7שבע7

אכן, התלבטתי מאוד, וכנראה שבאמת עדיף שלא יהיה דומה כל כך... תודה על ההארה! אשנה בע"ה.

עודכן לאחרונה 9/1/23

2 4K

שיתוף - לביקורת מלחמת אחים

RIVKA W //

11/12/22

הבהרה נאותה:
הסיפור הזה בן 1000 מילה וקצת התלבטתי איך להעלות אותו כאן בינתיים נראה לי שהעלה אותו בתור כמה פרקים קצרצים בהמשכים.

בום.
חבטה מצמררת העירה אותן באותו הלילה, חבטה שלא מותירה לך אפשרות להתפנק אפילו עוד שניה אחת במיטתך, כזו שרק מעצם קולה את מוכרחה להתישב בזה הרגע.

הדבר הראשון שהן ראו היה את לובשי הלבנים. גבוהים, דקי גזרה, ועטויים כל כולם בלבן מהודק. רוחות רפאים.
מעבר לחבטה שבשרה את בואם לא השמיעו קול. נעו בדממה ובסחרור נורא מול צמד האחיות הקפואות. ואז, ברגע אחד, יצרו סביבם מעגל הדוק.

"לודיאנה" לבוש הכסף שנכנס מבעד לדלת הפרוצה נעץ בה עיני מתכת. "אחותך תועלה על המסוע לאחר ערוב השמש-" הלבנים נעו בתיאום של חסידות, מקיפים כבמין ספירלה את אחותה, משאירים אותה במעגל החיצוני. "אלא אם כן," קולו של הכסוף על בדרמטיות. "התיבה - תהיה בידינו."

---

הכניסה דרך החלון היתה קלה אמנם, אך אז נצבה לודיה בפני הבית.
בשקט החלה פותחת את ארגזי העץ. הם אכזבו, אחד אחרי השני.
איפה היא, התיבה עם כתבי הסוד?
סרקה את השולחן בעיניה, מיששה את הקירות הכפולים. בסוף הקיר השני, בפינה השמאלית היה חריץ. לודיה דחקה את ידה בין קרשי העץ, הם חרקו. זעה כסתה אותה, הרטיבה את צמרו של המעיל. היא המתינה כמה שניות. השקט נשמר, כורת ברית עם החושך.

היא דחפה את הקרש. חלל נגלה מאחוריו. ריק. מששה אותו באצבעות רועדות, נשימותיה שטוחות. ידה פגעה במשהו דק, גמיש. קלף. משכה אותו, קרבה לעיניה.
"נתקבל בבית האהבה תכריך בכריכת עץ, מזכה את נותנו בחברות של נכספות."
בית האהבה. ארנגו הביא את ה...

צעקה חנוקה נשמעה מאחוריה. היא הסתובבה בחדות.
"לודיה"
ארנגו.
"מה, אה..."
הוא בהה בה בריחוק. "תביאי את זה." הושיט יד ושלף את הקלף מבין אצבעותיה.
היא הזדקפה, נעצה בו עיניים דבשיות.
"הבאת את כתבי הסוד למורדים." קבעה.
הוא חייך.
"אני צריכה אותם."
חיוכו העמיק. "הם לא אצלי."
"ארנגו, כתבי הסוד מסוכנים. מ- סו- כ- ני- ם. רק תדמיין מה יקרה אם המורדים יצליחו להגיע למקום ההוא בעזרתם. הם ישלטו בעולם. בך, בי, בתנועות שלנו, באהבות שלנו..." היא התנשפה.
"אוקי." הוא שילב את ידיו. "למה את צריכה אותם?"
עמידתה הלוחמנית רפתה, עווית חלפה בפניה. "לני"
"לני" חזר.
"כן. הם לקחו אותה מקודם, משטר המאקדו."
שריר לא זע בפניו של האח. "הכתבים מסוכנים." ציין.
"הם ישלחו אותה אל המסוע." עיניה היו יבשות וצורבות מידי.
הוא פסע לעברה. "נכנסת לפה שלא ברשות, את מתכבדת לצאת."
"אבל..." בהתה בו, באדישות שלו.
"בבקשה." הא תפס בכתפה והוביל אותה החוצה ללא מאמץ.

___

אשמח לביקורת.

Reactions: tovy, רישל, מרציפן ועוד 20 משתמשים23 //

21 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 9/1/23

רוח פרצים

הפרטים היו לא ברורים כל כך. אבל בגלל שניכר שהם היו ברורים לדמויות, זה נסלח ואפילו יוצר מסתורין...

עודכן לאחרונה 9/1/23

840

שיתוף - לביקורת לא כל

הזדמנות //

9/1/23

לא כל הנוצץ הוא קרן שמש
לא כל כתם עור הוא נמש
לא כל יום נחגג לו חג הפסח
לא כל התפילות הן באותו הנוסח
לא כל הנראה ללב נראה לעין
לא כל משקה תוסס הוא יין
לא כל מכתב הוא הודעת תשלום
לא כל אימרת-כנף היא אוצר חכמה בלום
לא כל כלב, מהלך על ארבע, מאריך ימים
לא כל בני אנוש בחלד זה לזה דומים
לא כל עובד מסור למשרתו כשיר
לא כל מקבץ מילים ברצף מתלכד לשיר

Reactions: אש קודש!, Chaya Lea, MS2 ועוד 22 משתמשים25 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 9/1/23

הזדמנות

מעניין לא חשבתי על חלוקה כזאת יותר בכיוון של הכללות

עודכן לאחרונה 7/1/23

שיתוף - לביקורת 'זוועת עולם' = 'הדבר המושלם'

'השם תודה!' - 'השם למה?'

'שישאר ככה תמיד!' - 'אני לא יכול יותר!'

'השם תעשה שזה לא ייגמר!' - 'נו מתי זה יגמר כבר?'

'איזה נס שעכשיו אני לא צריך ללכת...' - 'אם רק הייתי יכול להחליט שזהו וללכת...'

'ממש אסור לי לצאת, נכון?' - 'זהו. זה בסדר! ככה כבר אפשר לצאת, נכון?'

'אוף זה נגמר!' - 'יש זה נגמר סוף סוף!'

שפעת לילדים - שפעת למבוגרים.

4/1/23

Reactions: yael305, ג. בן שקד, brachy 100 ועוד 20 משתמשים23 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 7/1/23

~שפרה~

טוב!

עודכן לאחרונה 6/1/23

879

שיתוף - לביקורת שכפכפית

חנה ש. //

3/1/23

בס"ד
אני מרגישה שאת לא נוחה לי, אמרה השכפכפית.
היא חזרה על אותו המשפט, תוך כדי שאני מדברת עם חברות, תוך כדי שאני קוראת עיתון, בעצם תוך כדי כל פעולה אותה עשיתי במהלך היום שמעתי אותה מתערבת לי במעשי וחוזרת על אותו המשפט : "אני מרגישה שאת לא נוחה לי".

בהתחלה היא אמרה את זה בקול רם, ולאט לאט הקול שלה הלך ונעשה עמום יותר ויותר.

השכפכפית, היתה קרויה שקפקפית אלא שבמהלך הזמן "הרגשו" את שמה לשכפכפית.

שכפכפיות תפקידן כשמן כן הוא, הן אומרות בקול את מה שאנחנו מרגישים בסתר ליבנו, הן הופכות את ההרגשות שלנו השקופות לגלויות.

הלכתי לנוח ושוב שמעתי את השכפכפית קוראת בקול "את לא נוחה לי" – היא התכוונה לטבעת החדשה אותה ענדתי על האצבע, הרגשתי אותה על האצבע, ושוב ושוב הרגשתי אותה.

"המוח הוא האחראי לתחושה שלך", אמרה גברת כשף, גברת כשף תמיד מסבירה לי את ההיגיון שעומד מאחורי הצעקות של השכפכפית שלי.

לוקח למוח זמן להתרגל, יום, יומיים או שלושה, ואז את תמשיכי לענוד את הטבעת אבל לא תשמעי את השכפכפית קוראת בכלל, המשיכה להסביר גברת כשף.

המוח? התמלאתי פליאה.

אבל הדברים היו נשמעים לי הגיוניים.

Reactions: אל הדגל, Bestimedia, בשלנית ועוד 7 משתמשים10 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 6/1/23

חנה ש.

אני טוענת שכל רגש בא לידי ביטוי גם בהרגשה פיזית, וגם ההרגשה הפיזית עצמה באה לידי ביטוי בדיבור של...

עודכן לאחרונה 5/1/23

שיתוף - לביקורת למה שאני אקבל את הבת של מושקוביץ האשכנזים השרענקים האלו?

אוי זה עצוב לראות את העולם הזה. למה הגזענות הזאת? למה זה טוב?

הגזענות הזאת חודרת לכל מקום. לתלמודי תורה. בתי ספר. סמינרים. ישיבות. הכל!

הנה שכן שלי פרידמן. מתוק מדבש! אברך משי! אף תלמוד תורה ספרדי לא מסכים לקבל את בנו למה? כמובן, רק בגלל היותו אשכנזי!

הייתם צריכים לראות איך האימא קופרמן התחננה לגברת אבוטבול המנהלת של בית הספר 'מעיינות פורטונה' שתקבל את ביתה. אותה היא קבלה בסוף.

את הבת של מושקוביץ השאירו בביתה כיוון שהמכסה של האשכנזיות לכל הסמינרים הספרדיים נגמרה והיא בשום פנים ואופן לא הסכימה ללכת לסמינר אשכנזי. ("מה יגידו עליי?")

כמה שהרב גוטסמן הסתובב עם בנו בכל הישיבות החשובות, דיבר עם כל הרשמים, לא עזר כלום! אף ישיבה לא הסכימה לקבל את האשכנזי השרענק הזה... ("ששש... נראה לך שהוא שמע?") בסוף הוא היה צריך להתפשר על פוניבז'...

הכי כואב לראות את כל האנשים שכל כך היו גאים באשכנזיותם פתאום מסתפרדים. למה? שאלתי אחד מהם קובלסקי שהחליף את שם משפחתו לקובלס ומה הוא אומר לי? בשביל הילדים. אני לא רוצה שהילדים יסבלו רק בגלל שהם אשכנזים!

ספרדים יקרים אני פונה אליכם בכל לב. די לגזענות הזו! תחשבו שנייה. אילו זה היה הפוך איך אתם הייתם מרגישים?

5/1/23

Reactions: סלבית, החסידים, yael305 ועוד 67 משתמשים70 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/1/23

שועל ספרות.

את האמת בזה אני מודה. האשכנזיים הביאו איתם מנטליות מזעזעת של קרירות עם מוזיקת פילהרמוניות...

עודכן לאחרונה 5/1/23

שיתוף - לביקורת מחזיר/ה עיניים? אנו זקוקים לך!!

עבר עלי יום קשה.
עוד יום...
בבוקר לא קמתי בשעה שרציתי, וגם לא מצאתי את מי להאשים...
הילד עשה בטיטול שוב, רגע לפני שיצאנו לגן...
הבנק התקשר לסדר כיסוי לצ'יק המכובד כדי שהוא יכובד...
הגננת קימטה את אפה המנוזל, למראה הילד המתעטש ללא הרף...
בשחרית לא כיבדו אותי בשלישי, ואפילו לא בהגבהה...
בסליחות לא התחברתי לטקסט...
בסופר לא מצאתי מבצע על מטרנה!!
החברותא היה עצבני, כנראה קם מאוחר או משהו...
אשתי התקשרה לאשר לה בגד חדש. בהחלט מגיע לה, אבל הבנק....
הבנתם את הכיוון? יום גרוע!!

החלטתי להרגיע מעט את עצמי בפרוג...
לקרוא קצת, לחייך מעט, לעשות אי אלו לייקים כועסים או משתתפים בכאב...
למצוא את המצוקה של כולם, זה שמתקשה עם המשכנתא, וההיא ששואלת איפה יש עכשיו מבצע על פסטה...

ובסוף מה?!

התייעצות: על איזה מכשיר אספרסו אתם ממליצים, ההוא ב-4960, או ב-3765...?
דרוש מידע: איזה אטרקציות אתם ממליצים בהונג קונג?
עזרה: עוזרת בית דחוף להשבוע, פנויה לפחות 7 שעות ביום...
בקשה: מעצבת פירות תותחית ליומולדת של בעלי, אין הגבלת תקציב...
למסירה: תכשיט יהלום עדכני... לבשתי פעמיים, לא מתאים לי לבגד.

אתם מבינים שיצאו לי העיניים?
ועכשיו מי יחזיר?

3/1/23

Reactions: המושלמת$$, brachy 100, איש אחד הלך ועוד 41 משתמשים44 //

6 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/1/23

-חיה-

נהדר! סיפרת את הסיפור משלוש זוויות וכל אחת מהן יותר טובה מהקודמת. יפה גם ששמרת על אותו המבנה...

עודכן לאחרונה 5/1/23

שיתוף - לביקורת אין על הגינות השמאל!

אין! אין על ההגינות הנפלאה שלכם!
אצלכם כולם שווים!
אז בא נדבר על זה.

דין תקצוב בחורי ישיבות וכוללים על ידי חילונים, בדיוק כדין תקצוב לימודים נגד רוח התורה תאגיד שידור חילוני ומשרד תרבות וספורט שכמעט כולו אך לחילונים על ידי חרדים. נכון? טוב שאתם הגונים ומסכימים!

דין החרדים שאינם מתגייסים. בדיוק כמו הערבים שאינם מתגייסים. כמו שלהם הסכמתם שמגיע תקציב של מליארדים בלי סוף גם לנו אתם מסכימים שמגיע. נכון? וואו! ידעתי שאתם ישרים! (אויש! בעצם אנחנו קצת שונים כי הרי חלק מהערבים רוצים לרצוח אתכם אז אולי להם מגיעים יותר תקציבים?)

דין החרדים שמפאת אי אפשרותם לעבוד במשרות שמנות כמוכם להקראות משלמי מיסים בדיוק כמוכם שמקבלים את המסגרות על מגש של כסף. נכון? מת על ההגינות שלכם!

דין עידוד לימוד תורה למי שאינם חפצים בכך, כדין כפיית לימודי ליבה למי שאינם חפצים בכך (על ידי הורדת תקציבים) שרציתם לעשות. לא צודק? מה? אה נכון. זה עידוד לימוד תורה ולא כפייה. אז אולי נשנה לכפייה. כך יהיה יותר טוב? נחשוב על זה... עד אז בינתיים נתפשר על עידוד מסכימים? ידעתי שתהיו הוגנים! יופי! אז אני מאמין שכולכם אומרים עכשיו יחד אתנו 'איידה לממשלה החדשה!'

29/12/22

Reactions: נער המדבר, yael305, כפוף לכללים ועוד 31 משתמשים34 //

13 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/1/23

פרפרזה

כי אם נעיר על כל עיר שהפכה לאיר, נעיר את כל העיר...

עודכן לאחרונה 5/1/23

602

שיתוף - לביקורת סוף סוף! הממשלה הכריזה על 'ביטול ברוב'...

כותב השורות //

4/1/23

בסייעתא דשמייא

הבהרה:
הטור נכתב על דעתי האישית ובמטרה לקבל בעיקר מחמאות... [כמו וואו אתה יכול לפרסם את זה ב'יתד'...] וגם הערות מקצועיות, לא בשביל לנהל דיון על עצם הנושא! וד"ל.

[טור שבועי, 300 מילה, על ביטולים, וממשלה] (לא עבר עריכה) @כותב השורות

מסדרונות הכנסת התמלאו בשבוע האחרון בחיוכים רבים
ניתן היה למנות שם לפחות 64 כאלה, חיוכים רחבים, כמעט כמו הממשלה, שגם השולחן הארוך שבמליאה לא הצליח להכיל את כל חבריה, כן ירבו...
וזה עוד בלי שספרתי את החצי חיוך שהגניב לי טיבי, מי צריך אותם עכשיו?

בינינו, יש להם סיבה לחייך, גם לנו, אולי לא בפה מלא, מה לעשות, עדיין אי אפשר לומר "ובא לציון גואל" בלי להיזכר בגאולה השלימה שאנחנו כל כך זקוקים לה
אבל אי אפשר שלא להגניב חיוך על סייעתא דשמייא עצומה לה זכה 'הציבור החרדי' ושות'

הממשלה החדשה מסתמנת כממשלת ה'ביטולים', בה התחרות בין השרים תהיה מי יבטל יותר רפורמות שנעשו 'מקצתן ככולן' על גבו המוכה של הציבור החרדי

אם בכל עיר ישנם וצריכים להיות 'עשרה בטלנים', מעתה ניתן לומר שגם בממשלה ישנם 'עשרה בטלנים' אם לא יותר...

הבשורה הטובה שמנשבת ממסדרונות הכנסת מגיעה מהידיעה כי ביטול אחד לא יתממש, כשבכירי הממשלה התחייבו להתנגד בחריפות ל'ביטול תורה', לא מפתיע, נכון?

בבית הכנסת שבכנסת... התכנסו להם לאחר שחרית החברים ה'חרדים' וחבריהם מסיעות הקואליצייה, כשהם לראשונה מרגישים על בשרם את תחושת ההקלה שממלאת את הנשמה, תחושה כזאת שאפשר להרגיש רק אחרי 'התרת נדרים' בערב ראש השנה.

קולם של שלושת זקני החכי"ם נשמע היטב, כשאפשר היה לשמוע בין המילים גם את החיוך שחמק לו החוצה מתחת לשפמם...

'ברשות...'
'בטלים לכם, בטלים לכם, בטלים לכם'
'מוזילים לכם, מוזילים לכם, מוזילים לכם'
'תקציבים לכם, תקציבים לכם, תקציבים לכם'
'אין כאן גזירות, אין כאן תקנות, אין כאן אפליות...'

בסיומה של ה'התרה' המיוחלת הזו, קהל החכי"ם נראה היה די מרוצה
אך החברים מש"ס משום מה לא היו רגועים...

'מה עכשיו', בררו אצלם החברים מהמפלגה האשכנזית

'זה לא מספיק', ענה אחד מהם –
'צריך עכשיו לארגן כמה 'מקובלים' שיעשו לנו 'התרת קללות' -
של התקשורת...'

Reactions: חנה אביטל, מירי11111, משולש ברמודה ועוד 15 משתמשים18 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/1/23

לוטם

צורף קובץ

עודכן לאחרונה 4/1/23

שיתוף - לביקורת כך הוכתרתי כחברת הכנסת הכי מוערכת בישראל!

עמדתי שם, מול שלושה גברים חמורי סבר ואטומי הבעה.

"אז מה מניע אותך להיות חברת כנסת?", כחכח הראשון בגרונו.
"מטרה, שליחות, רצון לשינוי", יריתי את המילים בהתלהבות. עיניי ברקו כשני ניצוצות בחשיכה.

השלושה החליפו מבטים תמהים ביניהם. נראה שהתשובה שלי לא סיפקה אותם.

"שאלה שניה", הכריז האמצעי בעל האף הארוך והכרס המשתפלת. "מדוע את חושבת שאת הראויה לתפקיד?"

"אני אחת שנותנת את כל כולי, מסורה, נאמנה לסובבים, אכפתית. אני מוכנה להקריב-"

"טוב, שאלה שלישית", קטע אותי האחרון. עיניו יורות לגלוג. "מה היית עושה בשביל התפקיד?"

"אקדיש את בקריי, אתרום את לילותיי, אקריב את כל ימיי ושנותיי למען הציבור", סיימתי.

השלישיה הביטו זה בזה. בוחנים אותי מקרסול ועד קודקוד. נראה שהתשובות שלי לא מצאו חן בעיניהם.

"מצטער, גברת", צקצק הראשון בלשונו.
"זה לא זה", המשיך השני.
אולי כדאי שתחפשי משהו אחר", הציע השלישי.

"רגע", עצרתי אותם רגע לפני שיחרצו את גורלי. "אפשר עוד ניסיון אחרון?", נשאתי מבט מתחנן.

השלושה התאספו לדיון קצר שבסופו ענו בחיוב: "החלטנו לתת לך הזדמנות נוספת ואחרונה. אם תעני נכון - תקבלי את התפקיד".

"תשאלו שוב את השאלה השלישית", ביקשתי.

"ובכן, מה הייתי עושה בשביל התפקיד?"

"הייתי שוברת שולחנות וכיסאות בשביל זה", אמרתי.

"וואו. וואו. מדהים", הריע הראשון.

"ואוו! איזו תשובה. איזה עומק", הניף השני את ידו בהתלהבות.

"התקבלת", חייך השלישי. "בהצלחה בתפקיד. את בהחלט ראויה לו".

כיום אני חברת כנסת מאוד מוערכת ששוברת כל שולחן וכיסא שנקרה בדרכה.

זה לא קל. יש המון מוקשים בדרך, אבל אני מתגברת על כל המכשולים בגבורה. כי כזו אני - חדורת מטרה.

2/1/23

Reactions: שיבת ציון, watermelon, ליטאי פשוט ועוד 44 משתמשים47 //

16 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 4/1/23

חני כהן :)

תודה. אקח לתשומת ליבי את העניין...למרות שמי שסימן סמיילי צוחק נראה לי הבין את הכוונה שלי. ומי...

עודכן לאחרונה 3/1/23

שיתוף - לביקורת כל מה שלא ידעתם על חרדים (-סיור ליל-שישי בבני ברק-)

כותב השורות //

29/12/22

אז שלום לכם גבירותי ורבותי ה'חילונים לדבר ה.....' אני מבין שבאתם לראות בעיניים את אלה שאתם מממנים

אלה שלמענם אתם עובדים שעות נוספות כדי שבסופו של דבר הם ייקחו לכם את הכסף

סך הכל די הגיוני שתרצו לחזות בעיניכם בפרזיטים ששודדים את הקופה הציבורית, לא?

אז הנה אתם רואים אותם, עוברים ושבים, רובם עם עגלות עמוסות ילדים שנולדו לתוך עולם סגור שהפתח היחיד שבו משמש להעברת כסף מהחילונים פנימה אל מוסדות שחוץ מללמד תורה ויהדות הם לא מלמדים דבר

בטח המדריך הנחמד סיפר לכם כבר שלא תראו הרבה שעונים על ידיהם של אברכים כי זה פריט מודרני מידי שלא מתכתב עם האידאולוגיה החרדית השמרנית

וכשהמדריך תיאר בפניכם בהתלהבות ופירט את כל שבעת סוגי הגרביים / גרביונים שמחלקים את החרדים לקטגוריות שונות, אתם כבר איבדתם סבלנות והסטתם מבט הצידה וגיליתם להפתעתכם אברכים שעונדים שעונים בידיהם, מוזר...

אבל המדריך המנוסה יודע איך לתפוס לכם את האוזן, כשהוא במעבר חד עובר מעיסוק בכפות הרגליים החרדיות לעיסוק בקיבה החרדית המיושנת משהו, אך טעימה להפליא, הא? טעמתם את הקישקע של זהבה? את הגעפילטע פיש של לייבל'ה, שלא משנה כמה שינסו להספיד את הקציצה המוזרה הזו היא תכבוש את ליבם של מאות התיירים שבאים בלילי שישי לבני ברק

ואז, כשכולכם הזלתם ריר והתחלתם בחיפושים אחר מעדניות לפי ריח ה'הרינג' הממכר, הוא נגע לכם בנקודת חולשה הכי רגישה שלכם - החלות של 'ויז'ניץ'
מייד אחרי שהצלחתם לבטא ויז'ניץ' כמו שצריך - עם ז'יין וצ'די, אתם מגלים לאכזבתכם שהמאפייה של ויז'ניץ' נמצאת בקצה של העיר, כך שבמהלך הסיור לא תזכו לבצוע את החלה שלהם ולנגב איתה את הצ'ולנט הבשרי של 'שטיסל'

המדריך הרגיע אתכם שלמזלכם ה'חברה' בויז'ניץ' השיגו היתר מרב לעדכן את המקום ב'וויז' לטובתם של המממנים החילונים שרוצים לטעום גם הם מהאווירה של בני ברק, כלומר מהחלות של ויז'ניץ'

עד כאן לא הייתם צריכים אותי

היה לכם מדריך מצויין, שבטח גם לא פספס לספר לכם על ה'אקשן' בגבעת הישיבה, ומלחמות הרחוב במאבקים מול חנויות הסלולר ה'טרף'

אז בשביל מה אתם צריכים אותי, מה חסר לכם?

מה עוד רציתם לדעת על חרדים ולא אמרו לכם בתקשורת?

אומר לכם את האמת, אני מרגיש די מיותר
אז שתהיה לכם שבת שלום ומבורך

ובתאבון.

Reactions: רץ לבן, נחשוב גם על זה, לבלוב ועוד 52 משתמשים55 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 3/1/23

שיילה

הצמרמורת הזו שמדגדגת את גוו של החילוני בן ה50 שאוכל גפילטע פיש בעמידה ליד איצקוביץ' פועלת הרבה...

עודכן לאחרונה 3/1/23

496

שיתוף - לביקורת ■ רק ■

RPO //

3/1/23

רק | רחל

חוֹמָה וְסָגְרוּ.
לֹא נָגְעוּ⁠
לֹא נִתְצוּ⁠
הִקִּיפוּ⁠
רַק.

וְסִמְּלוּ הַתְחָלָה
שֶׁל הַסּוֹף
וְחֻרְבָּן
וְאָבְדַן
וְגָלוּת עַתִּידָה.

לֹא נִתְצוּ⁠
לֹא שָׁבְרוּ⁠
רַק
הִקִּיפוּ מָצוֹר
רַק
הֶחְרִיבוֹ עוֹלָם

Reactions: RIVKA W, (:Leah, פרפרזה ועוד 13 משתמשים16 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 3/1/23

חני כהן :)

עמוק!

עודכן לאחרונה 3/1/23

שיתוף - לביקורת מונולוג של אמא מיואשת - שש דקות ושבע עשרה שניות

לוטם //

26/12/22

בס"ד

טוב, אז לא שציפתי שהבית יישאר מסודר ונקי שעתיים, אפילו לא שעה.
קיוויתי לחצי שעה של בית מסודר. מותר לי, נכון?!

בטח. כולם עונים לי. תמיד. מה לעשות שזה לא מה שקורה? אף פעם!

נו, אתם בטח לא מבינים על מה יצא הקצף, נו ברור! על הרצפה!

שטפתי את הבית, ואין לי בית בגודל של קופסת גפרורים, כן?! גם לא בגודל של קופסת נעליים, שלושה מפלסים זה לא משהו שבא ברגל...

בקיצור, היום הסתערתי על הבית, הקטנים כבר הלכו לישון, ואת הגדולים העפתי למפלס התחתון אחרי שראיתי את הפסיעות השחורות שהם השאירו לי בשטיפה, סידרתי, טאטאתי, שטפתי, קרצפתי, עשיתי כלים, מה לא?

אחרי שעתיים וחצי הבית היה מטופטפ מהז'ורנל, מה אני יגיד לכם? בית מרקחת!

התיישבתי על הספה, העפתי את הכפפות מהידיים ואת הכפכפים מהרגלים וקראתי לבכורה שלי, נשמה טהורה, שתבוא ותעשה לי כוס נס קפה. מותר להתפנק פעם ב....

היא, שתהיה בריאה, הגיע אחרי חמש דקות, צריכה לקבל על זה צל"ש, תמיד היא מגיעה אחרי רבע שעה ל פ ח ו ת, הכינה לי כוס וחזרה לחדרה המסוגר, אני עצמתי את עיני לשנייה, קצת ארוכה, לקחתי לגימה ו- פתחתי את העיניים שלי, מבטיחה לכם, בגודל של צלחות, מזה צלחות, מרקיות, קערות הגשה. שמעתי רשרוש מהמטבח!

קמתי במהירות, נכנסתי למטבח וכמעט התעלפתי, שני הקטנים, השובבים שלי עומדים ליד השיש, משפריצים מים לכל כיוון, ואם זה לא למספיק, הבחור שלי, שכמו שאתם יודעים, בחורים אף פעם לא רואים אם הבית מסודר או לא, שטוף או לא, הם נכנסים. אז הוא נכנס, עם כל הבוץ ו—

תדמיינו לבד איך זה היה נראה.

התאפקתי לא לצעוק עליו. מחר אני אעשה את זה שוב. עכשיו אני מיואשת. לגמרי.

הסתכלתי בסטופר שהפעלתי ברגע שהתיישבתי.

שש דקות ושבע עשרה שניות.

Reactions: עזרי מעם ה', yael305, ר' יעקב ישראל ועוד 53 משתמשים56 //

9 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 3/1/23

נועושש

חזקקקקק

עודכן לאחרונה 2/1/23

866

שיתוף - לביקורת מי פה קוף?

סמדר אלחנתי //

2/1/23

חילקתי את הקטע לשלושה חלקים, כי הוא קצת ארוך.
אבל לא לדאוג - קוראים אותו בשלוק...
כמובן שכל הזכויות שמורות וכו'

מראש ידעתי שבמסיבת יום ההולדת שאליה הוזמנה גילי, ביתי בת השנתיים, אני רק אסבול. מי מביא פינת חי למסיבה של ילדה קטנה? מהרגע כשנכנסנו צבטתי את אפי, כדי שלא לנשום את ריח החיות הדחוס. גילי הסתערה מייד על היצורים הדוחים, ואני סובבתי את פני אל הקיר והתחרטתי בפעם-המי-יודע-כמה על שנכנעתי לנדנודים ולבכיות שלה ונכנסתי אל תוך הסיוט הזה.

מהרגע שאפשר היה לצאת, תפסתי את גילי ונמלטתי החוצה. נעמדתי על המדרכה ונשמתי באובססיביות את אוויר הרחוב. אפילו ריח הדלק ועשן המכוניות נדמו לי כמו ריח של פרחים. באותם רגעים החלטתי שזו הפעם האחרונה בחיי שאני מתקרבת לחיות.

חמושה בהחלטתי המנחמת, התחלתי ללכת בדרך הארוכה אל תחנת האוטובוס שיוביל אותנו הביתה. צעדנו בנחת בטיילת שהתעקלה לפנינו כמו נחש פיתון רחב. הבטתי בסיפוק בגילי שלי ששמש הצהריים פיזזה על צמות הברונזה שלה כששיחקה בצמחים שבצידי הדרך. ידעתי שזה טוב להתפתחות שלה והנחתי לה. שיח אחד משך את תשומת ליבה במיוחד והיא נברה בו בריכוז.

"הנה פושית!" היא קראה. לפני שהספקתי להתנגד, היא כבר משכה אותי אל השיח והצביעה על חיפושית אדומה. בלי להתמהמה היא רכנה אל העלים ותפסה באצבעותיה את השרץ כששש רגליו השחורות מפרפרות באוויר.

גל צמרמורת עבר בי. "איכס, גילי, תזרקי את זה!" הפצרתי.

"גם מרים הביאה פושית לגן!" היא קראה בגאווה.

הבטתי בעיניה הנוצצות. היא בטח מדמיינת את כל ילדי המעון עומדים סביבה ומתפעלים מהחיפושית שלה. לא. אני אהיה אמא איומה אם אהרוס לה את החוויה הזו.

לא אמרתי לגילי כלום. הגננת מרים בטח הייתה גאה בי עכשיו. המשכתי ללכת במרחק בטוח מגילי, שמרוב שהייתה מרותקת אל החיפושית שלה, כמעט לא שמה לב שנעצרתי מול מעבר החצייה.

הרמזור היה אדום. בשעה שהמתנו לרמזור שיתחלף, שמעתי קול משק כנפיים מתרומם מהעץ הסמוך. הבטתי אל הכיוון והבחנתי בזוג יונים שמביטות בי בעיניהן החדות. הבטתי בחשש אל גילי, אך זו הייתה שקועה מדי בחיפושית שבכף ידה ולא שמה לב אל היונים בכלל. נשמתי לרווחה.

בדיוק כשהרמזור התחלף לירוק היונים הקימו רעש חזק כשהתרוממו מן העץ וגילי הרימה את מבטה אליהם.

"ציפור!" היא אמרה.

"זו לא ציפור, אלה יונים, ואין, הן עפו" אמרתי בסיפוק.

"אוצה ציפור!" שתי דמעות גדולות צצו לפתע בזויות עינה וזלגו על לחייה.

בדיוק אז התחלף הרמזור. תפסתי בידה של גילי ומשכתי אותה אחרי לכל אורך הכביש. גילי המשיכה להביט לאחור ולקרוא לציפור בקולות מעוררי רחמים.

בעברו השני של הכביש חיכתה לנו אישה מבוגרת שצפתה בנו. היא חבשה כובע אדום רחב שוליים שבלט על רקע חליפתה השחורה. "למה היא בוכה, המתוקה?"

האדמתי כולי. "היא רוצה את היונה שראתה על העץ. אבל היא עפה." התנצלתי כמו תלמידת בית ספר.

"את רוצה ציפור, מתוקה?:" היא שאלה בקול נוטף. "הנה יש לי ציפור." היא חיטטה כמה שניות בתיקה, צמידיה מקרקשים, ושלפה ממנו כמו קסם סוכריית תרנגול אדומה עטופה בעטיפה שקופה שרק חותמת הכשרות התנוססה עליה בצד. היא פתחה את העטיפה והגישה את הסוכרייה לגילי.

גילי בחנה את הציפור בחשדנות והפילה בטעות את החיפושית שבידה השנייה.

"אוההה!"

"תרגעי, תרגעי! הנה החיפושית שלך!" כיווצתי את פי בסלידה והרמתי את החיפושית. "אני אשים אותה בתיק שלך כדי שלא תיפול לך, טוב?" מילא, כשאגיע הביתה, אכניס את התיק הישר למכונת הכביסה.

גילי הנהנה בשתיקה והחלה למצוץ את הסוכריה בריכוז.

Reactions: REBEKA997, M . A, אש קודש! ועוד 14 משתמשים17 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 2/1/23

-חיה-

קראתי בשלוק! למרות האורך הקריאה ממש זורמת וקולחת. :ROFLMAO::ROFLMAO: טואווב!!

עודכן לאחרונה 2/1/23

665

שיתוף - לביקורת קיר קר

דמעות רותחות מרתיחות את כיסוי העניים, טיפה אחר טיפה.

בסך הכל מיכאל מנסה להירדם. אך ההתרגשות, המחשבות, והציפייה להגעה לארץ הקודש מנעו ממנו להרפות את שריריו ולשקוע במנוחה.

זמן רב הוא מתכנן את הנסיעה. בעצה עם המשגיח הוא בנה לעצמו תכנית חיזוק מסודרת, בתפילה ובתורה, בהנהגה ובטהרה. והפרס הגדול – נסיעה לארץ הקודש.

בפלייליסט שלו כבר מתנגנים זמן רב שירי געגוע וציפייה לארץ ישראל, ובעיקר לירושלים עיר הקודש...

הוא כבר יודע לשיר כמעט בלי מבטא צרפתי את רוב השירים, 'אני חושב על ירושלים עיר הקודש'.. 'על זה היה דווה ליבנו'...

משום מה, מיכאל פחות התחבר ל'כל הדרכים' של פריד. המקצב והקצב פחות התאימו לגעגוע העמוק שלו.. בחור יהודי שעוד לא זכה לבקר בירושלים.

גם בטיסה, לאחר שסיים בפעם ה'מי יודע כמה' את פרק עט בהתרגשות רבה, 'אלוקים, באו גוים בנחלתך, טמאו את היכל קדשך, שמו את ירושלים לעיים'... הוא מנסה להרגיע את עצמו עם מעט שירי רגש, אך הדמעות מרטיבות את עיניו שוב ושוב. 'על כן ציון במר תבכה'...

האם היום הוא הולך לראות את שריד בית המקדש? האם היום הוא יזכה לעמוד ליד הקיר עליו מתפללים יהודים כבר למעלה מאלפיים שנה? האם היום הוא יצליח לראות את רצפת העזרה, המקום בו שחטו קרבנות לה'?!

עם הנחיתה, תופס מיכאל מונית, ונוסע היישר אל הכותל המערבי.

נכון. הוא עייף, הוא מותש, הוא רעב, הוא לא מספיק רענן... אך הוא כבר לא יכול לחכות יותר.

כשהוא נחשף לחומות העיר העתיקה במלוא עוצמתם, וסביבם מהלכים ערלים וכעכים, הוא כבר כמעט לא מצליח לראות כלום, הדמעות מטשטשות את ראייתו... נהג המונית מתעניין בשלומו – 'מישהי עזבה אותך בחורצי'ק? לא נורא, תבוא מישהי אחרת'...

מיכאל אפילו לא שומע... הוא שקוע בשרעפים.

בעיניים כמעט עצומות הוא מגיע איך שהוא אל קיר האבן הקר, כותל התפילות החם, ושופך את ציפייתו ותשוקתו בשתיקה ארוכה ארוכה...

קול צחוק קליל וגס קוטע את חוט מחשבתו והמיית רגשותיו. 'מה?! מצליחים לשמוע את הערלים שמעבר לכותל?!' הוא מהרהר בכאב.

כשהבזק של אור מנצנץ על דמעותיו, הוא מנגב מעט את עיניו בממחטה שבידו, ומביט מעט סביבו.

מיכאל מחוויר.

בחורים מחויכים עם תיקי טיולים מתווכחים בלהט על טקס חילופי השרות במשרד התחבורה...

תיירים מגוחכים עם כיפות קרטון מצטלמים מחובקים כמו מול מגדל אייפל...

מניין מזדמן מסיים מאחוריו תפילת מנחה, במהירות שאינה מביישת את הרכבת המהירה בסין...

וכולם מחויכים ורגועים, שלוים ושמחים...

ומיכאל רק רוצה לתפוס אחד אחד, לנער את כתפיו, ולזעוק בקול - - -

'יהודים!! הלב שלכם קפא?!'...

התנצלות מעומק לב. אם ציפיתם לחייך, ולא הצלחתם. אם ציפיתם לפאנץ' והוא לא הגיע. אם חיכיתם למשחקי מילים ושנינות סמויה, והתאכזבתם.

לקראת עשרה בטבת, הייתי חייב לפרוק את הלב היכן שהוא. סולחים לי?

2/1/23

Reactions: פרפרזה, אש קודש!, ללי99 ועוד 11 משתמשים14 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 2/1/23

שלחן עורך

*1 לא הסתכלתי בפנים, טנקס!! *2 טעות הקלדה. טנקס. תוקן...

עודכן לאחרונה 1/1/23

שיתוף - לביקורת אתלטיקה...

פרשת ויגש

'מִשְׁפַּחַת יַעֲקוֹבִּי? מְדַבֵּר אַרְיֵה, הַמְּנַהֵל בְּתַלְמוּד תּוֹרָה...'

'אוֹי וַי זְמִיר... מָה עוֹד פַּעַם גַּבִּי שֶׁלָּנוּ עוֹלֵל?'

'אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר אֶת הַתּוֹפָעָה הַמּוּזָרָה. בְּסַךְ הַכֹּל גַּבִּי שֶׁלָּכֶם יֶלֶד טוֹב... אִם נִתְעַלֵּם מֵהַצִּיּוּנִים, וּמֵהַתְּלוּנוֹת שֶׁל הַמְּלַמְּדִים, וּמֵהַתְּלוּנוֹת שֶׁל הַחֲבֵרִים, וְשֶׁל הַשְּׁכֶנ...' הַמִּנְהָל שׁוֹקֵל בִּזְהִירוּת אֶת מִלּוֹתָיו, שֶׁלֹּא יִשְׁפְּכוּ מִבְּלִי מֵשִׂים כְּמוֹ שֶׁהֵם נִשְׁפְּכוּ לִפְנֵי דַּקּוֹת אֲחָדוֹת עַל יְדֵי הַמְּלַמֵּד...

'נָכוֹן. גַּבִּי שֶׁלָּנוּ מַמָּשׁ אוֹצָר'. רָחֵל קוֹטַעַת אֶת דְּבָרָיו וּמִתְעַלֶּמֶת בְּאֵלֵגַנְטִיּוּת מֵהַחֲלָקִים הַפָּחוֹת מַחְמִיאִים, וּמִתְמַקֶּדֶת בְּשַׁבְרִיר הַמַּחֲמָאָה שֶׁמָּרַח הַמְּנַהֵל כְּחֶמְאָה לִפְנֵי הֲטָלַת הָרֶפֶשׁ... 'הוּא הַיֶּלֶד הֲכִי הֲכִי שֶׁלָּנוּ...'

'תַּזְכִּירִי לִי כַּמָּה יְלָדִים יֵשׁ לָכֶם?'

'הוּא בֵּן יָחִיד. נוֹלַד אַחֲרֵי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מוֹרְטוֹת שֶׁל הַמְתָּנָה, רַק אָז הִגִּיעָה הַמַּתָּנָה... הַתַּכְשִׁיט...'

'אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַגִּיד לָכֶם אֶת זֶה, אֲבָל הָיִיתִי מַמְלִיץ שֶׁיֵּלֵךְ אַחַר הַצָּהֳרַיִם לְבֵית סֵפֶר לְחִנּוּ...'

'הָרַב!! אֵיךְ אַתֶּם לֹא מִתְבַּיְּשִׁים לְהַמְלִיץ לָנוּ עַל חִנּוּךְ מְיֻחָד?! אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיזֶה זִכָּרוֹן יֵשׁ לוֹ?! הוּא זוֹכֵר בְּעַל פֶּה אֶת כָּל הַמְּנַצְּחִים בְּתַחֲרוּיוֹת הָאִגְרוּף הָעוֹלָמִיּוֹת! הוּא יוֹדֵעַ שֶׁבַע שִׁיטוֹת אִגְרוּף שׁוֹנוֹת!! וְהוּא חִנּוּךְ מְיֻחָד?!'

'סְלִיחָה הָרַבָּנִית. חֲבָל שֶׁאַתֶּם קוֹטְעִים אֶת דְּבָרַי... רָצִיתִי לְהַמְלִיץ לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ אַחַר הַצָּהֳרַיִם לְבֵית סֵפֶר לְחִנּוּךְ גּוּפָנִי. חֲבָל שֶׁבְּנֵי כִּתָּתוֹ יִהְיוּ שְׁפַנֵּי הַנִּסָּיוֹן שֶׁל שֵׁשֶׁת שִׁיטוֹת הָאֶגְרוֹף הַשּׁוֹנוֹת...'

'שֶׁבַע הָרַב, שֶׁבַע שִׁיטוֹת...'

'זֶה לֹא כָּל כָּךְ מְשַׁנֶּה... אֵין לָנוּ כְּבָר תַּקְצִיב לַתַּחְבּוֹשׁוֹת וּמְשָׁחוֹת אִלְחוּשׁ... כָּל אֶגְרוֹף שֶׁלּוֹ זֶה אֶגְרוֹף... כָּל בּוֹקְס בּוֹקְס... שֶׁיֵּלֵךְ לְלִמּוּדֵי אִגְרוּף אַחַר הַצָּהֳרַיִם וְיַכְנִיס לְמִי שֶׁצָּרִיךְ וְאֵיפֹה שֶׁצָּרִיךְ. זֶה יָצָא מִשְּׁלִיטָה הָרַבָּנִית!!'

'בְּסֵדֶר הָרַב. נִרְשֹׁם אוֹתוֹ. וְאָמֵן שֶׁיַּעֲשֶׂה לָנוּ קְצָת נַחַת לְפָחוֹת בָּזֶה הַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּ...'

'אֲנִי אָמוּר לַעֲנוֹת אָמֵן?!' מְהַרְהֵר ר' אַרְיֵה, מְהַמְהֵם מַשֶּׁהוּ לְפוּמִית וּמַנִּיחַ אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת עַל כַּנָּהּ.

לָמָּה הוּא מַרְגִּישׁ כְּמוֹ שַׂק אִגְרוּף אַחֲרֵי שֶׁחָבְטוּ בּוֹ?!

גַּבִּי מִתְחַנֵּךְ הֵיטֵב גּוּפָנִית... חָנִיךְ גּוּפָנִי מִצְטַיֵּן בִּמְיֻחָד הוּא הָיָה... גּוּפוֹ הַמְּחֻנָּךְ מִתְמַלֵּא בְּמַסַּת שָׁרִיר שֶׁאֵינָהּ מְבַיֶּשֶׁת נֵתַח קַצָּבִים נָדִיר.. הֲלִיכָתוֹ אָמְנָם נִהְיֵית מְגֻשֶּׁמֶת, מוֹחוֹ אָמְנָם נֶאֱטַם בְּשִׁכְבָה אַחַר שִׁכְבָה, אַךְ בְּאֶגְרוֹפִים הוּא מֶלֶךְ!! מֶלֶךְ הַשִּׁכְבָה!! מוֹתִיר אֶת כֻּלָּם בִּשְׁכִיבָה...

בָּרוּר הָיָה שֶׁלַּתַּחֲרוּת הָאַרְצִית יִשָּׁלַח גַּבִּי כִּנְצִיג בֵּית הַסֵּפֶר.

וְרָחֵל רַק חִכְּתָה לִקְצָת נַחַת...

'לְפָחוֹת שֶׁכָּאן הוּא יַצְלִיחַ' מְהַרְהֶרֶת בְּלִבָּהּ, וּמְמַלְמֶלֶת תְּפִלָּה מְרַגֶּשֶׁת חֲרִישִׁית... 'אָמֵן עַל הַיְּלָדִים שֶׁלִּי שֶׁלֹּא יָצְאוּ עִם הַשְּׂרִיטוֹת שֶׁלִּי...'

הַיְּצִיעִים מִתְמַלְּאִים בְּעֶשְׂרוֹת צְעִירִים. הוֹרִים מְהֻרְהָרִים כּוֹסְסִים צִפָּרְנַיִם בַּחֲשָׁשׁ...

הַמַּנְחֶה מַקְרִיא כַּמָּה כְּלָלִים, וּמַזְמִין אֶל הַזִּירָה אֶת שְׁנֵי הַמְּנַצְּחִים שֶׁל הַשָּׁנָה לִקְרָב רֹאשׁ בְּרֹאשׁ – יָד בְּיָד...

אֶרֶז כֹּהֵן מוּל גַּבִּי יַעֲקוֹבִּי...

אִמָּא רָחֵל כּוֹסֶסֶת בדאג"ה אֶת הַצִּפָּרְנִים שֶׁל יַד יָמִין... אֶת יַד שְׂמֹאל הִיא כְּבָר סִיְּמָה מִזְּמַן...

הַפַּעֲמוֹן מְדַנְדֵּן, הַשְּׁרִיקָה נִשְׁמַעַת, וְהַקְּרָב מַתְחִיל...

גַּבִּי נֶעֱמָד מוּל אֶרֶז מְרֻכָּז וּמָתוּחַ. אֶרֶז נִצָּב מוּלוֹ דָּרוּךְ וּבָטוּחַ.

הַקְּרָב נִמְשָׁךְ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת, כְּשֶׁבְּסוֹפָם הִרְגִּישׁ גַּבִּי שֶׁכּוֹחוֹתָיו עוֹזְבִים אוֹתוֹ, וְעוֹד רֶגַע הוּא שָׂרוּעַ בַּזִּירָה, כְּשֶׁאֶרֶז מֻכְרָז כַּמְּנַצֵּחַ הַגָּדוֹל שֶׁל הָעוֹנָה...

כְּשֶׁהוּא נִזְכַּר בָּעֵינַיִם הָעֲצוּבוֹת שֶׁל אִמָּא, שֶׁמְּצַפּוֹת לְפָחוֹת לְנַחַת שֶׁכָּזוֹ... הוּא מְנַסֶּה לְהַפְעִיל אֶת גַּלְגַּלֵּי מוֹחוֹ. מְנַסֶּה לִמְצֹא פִּתְרוֹן מִחוּץ לַקֻּפְסָא.

אִמָּא מֵהַצַּד פִּיהָ אֵינוֹ מַפְסִיק לְמַלְמֵל קִטְעֵי תְּפִלּוֹת... 'נָתַתָּ לִי אֶת חַיֵּי נָתַתָּ לִי הַכֹּל, בְּעֵינַי דִּמְעָה, הַלֵּב בּוֹכֶה בְּשֶׁקֶט...'

כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב, לוֹקֵחַ גַּבִּי אֶת יָדוֹ אַדִּירַת הַמֵּמַדִּים שֶׁל אֶרֶז ... וּמְנַשֵּׁק בַּחֲבִיבוּת תּוֹךְ כְּדֵי אֶגְרוֹף עָדִין לְכָתֵף יָמִין...

אֶרֶז מֻפְתָּע. נְשִׁיקָה עַל הַזִּירָה? כָּזֶה דָּבָר הוּא לֹא מַכִּיר... רַחֲמָיו גּוֹבְרִים, וְהֵם מַחֲלִיטִים לְהַכְרִיז עַל תֵּיקוֹ...

הַגָּבִיעַ מִתְחַלֵּק בֵּין שְׁנֵיהֶם. נִשְׁאַר רַק שִׁעוּר ר' חַיִּים נָאֶה לְכָל אֶחָד...

וְאִמָּא חוֹזֶרֶת מְאֻשֶּׁרֶת לְבֵיתָהּ... וּפִיהָ מָלֵא תְּפִלּוֹת הוֹדָיָה... 'אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, הקב"ה הוּא מֶלֶךְ...'

אַחח. הִיא יָדְעָה שֶׁבַּסּוֹף הוּא יָבִיא לָהּ הֲכִי הַרְבֵּה נַחַת...

28/12/22

מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מָשָׁל לִשְׁנֵי אַטְלִיטִין תְּפוּשִׂים זֶה בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ אַחַד מֵהֶן שֶׁהוּא בָּא לְהִנָּצֵחַ, אָמַר, עַכְשָׁו יְנַצְּחֵנִי וַאֲנִי נִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי הַכֹּל. מֶה עָשָׂה. נְשָׁקוֹ עַל יָדָיו וְשָׁכְכָה חֲמָתוֹ שֶׁל אַתְּלִיטִיָּה הַגָּדוֹל. אַף יוֹסֵף כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁעָלְתָה חֲמָתוֹ שֶׁל יְהוּדָה, נִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַמִּצְרִים. מִיָּד אָמַר לְאֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת אֹתוֹ.

Reactions: REBEKA997, אש קודש!, מקסיקני ועוד 23 משתמשים26 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 1/1/23

ifatrosh

כנ"ל משחק מילים מקסים. ובכלל קטע נהדר, שנון ו...כיף לקרוא.

עודכן לאחרונה 1/1/23

933

שיתוף - לביקורת מעשה בשש תבניות ביצים

כשהקופאי שאל כמה שקיות הוא צריך, השיב יוסף בביטחון "שקית אחת".
"אתה בטוח?", עינו של הקופאי שטו על שישיית תבניות הביצים "הייתי ממליץ לך לקחת לפחות שלוש".

"אתה נורמאלי?", יוסף הביט בו כשם שמביטים בשיכור שזה עתה סיים שלושה בקבוקי ויסקי. "בשביל מה לבזבז שלוש שקיות?"

"אם את מבקש", שלף המוכר שקית אחת, "מי אני שיתווכח איתך. אבל בכל זאת הייתי ממליץ לך לקחת לפחות שלוש. כך תוכל לשים כל זוג תבניות בשקית".

"שקית אחת", אמר שוב בביטחון.

עינו של הקופאי נפערו בתדהמה כאשר ראה אותו נאבק עם התבניות. מנסה לדחוף שתיים באלכסון, עוד שלוש להשכיב לרוחב ועוד שתיים להעמיד משני צידי השקית.

"רואה", חייך יוסף חיוך מרוצה, השקית המתפוצצת בידו. "הכל אפשרי".

#######

כעבור רבע שעה חזר לחנות, מובס.
"מה קרה?", שאל המוכר.
"אל תשאל", הניף יוסף את ידו, ריח מבחיל של ביצים טריות נדף מבגדיו. "הכל התפוצץ עלי".

"אז מה עכשיו, אתה קונה שוב שש תבניות?!", שאל הקופאי.

"יש לי ברירה", ענה.
"טוב כמה שקיות להביא לך?"

"אחת"
"שקית אחת?!", המוכר הביט בו בתדהמה מוחלטת.
"כן. שקית אחת", השיב יוסף בשלווה. "על ביצים, ניחא, אני מוכן לשלם. מצרך בסיסי אחרי הכל. אבל לשלם על שקיות. תגיד מה ניראה לך שדדתי בנק?!"

29/12/22

Reactions: בניברקית קלאסית, ללי.ללי, המושלמת$$ ועוד 38 משתמשים41 //

7 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 1/1/23

חני כהן :)

ואיך אפשר בלי שיר כמיטב המסורת: בסוף הכל התפוצץ עליו בניין של תבניות הוא לא הבין רמזים. אולי-...

עודכן לאחרונה 1/1/23

שיתוף - לביקורת חמותי ואני

היא הגזימה לגמרי, האישה שגידלה את בעלי.

העקיצות שלה, אני אלרגית אליהם.

תמיד יש לה משפטים לא במקום, לא חדש לי שהיא לא חושבת הרבה לפני שהיא מדברת.

אבל הפעם, היא באמת הגזימה.

"את מזניחה את הילדים שלך", היא אומרת לי. המבט שלה חצוף ומקומט. "למה את שמה להם רק שכבה אחת? את לא
רואה איזה גשם זלעפות בחוץ?"

שתקתי, בלעתי עלבון.

זה לא נגמר כאן. אחר כך היא התחילה לדבר על האוכל שאני מכינה.

"הם צריכים חלבונים ופחמימות. שניצל תירס וספגטי זה לא אוכל!!".

גם הפעם שתקתי. מילותיה הכאיבו לי.

"לדעתי כדאי שתעשי ספורט", אמרה במצח חרוש שבילים. "התווספו לך כמה קלוריות לאחרונה".

בשלב הזה התפרצתי. לא יכולתי יותר!! היא? שהיא תדבר עלי? איזה חוצפה!!

"מתי לאחרונה הסתכלת במראה?", אמרתי בזעם. "אני אנורקסית לעומתך".

"ממש", המבט שלה היה כל- כך מזלזל. לא יכולתי לשאת את העלבון הזה. השלכתי עליה את אחת מכריות הנוי שנחו בשלווה על הספה וכיניתי אותה בשם 'חצילה רקובה'.

מה קרה אז אתם שואלים?

אני לא ממש זוכרת, אבל באיזה שהוא שלב בעלי התעורר בבהלה ואמר בעיניים טרוטות: "נו באמת, גם בחלומות את רבה עם אמא שלי?"

החזרתי לו את הכרית והמשכתי לישון.

27/12/22

Reactions: אבקת אפיה, כל שם שתרצה, המושלמת$$ ועוד 78 משתמשים81 //

14 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 1/1/23

חני כהן :)

תודה על הרעיון, אבל אל נראה לי שאכתוב סיפור בהמשכים כרגע. בטח לא על הנושא הלעוס הזה:);) (קטעים...

עודכן לאחרונה 31/12/22

שיתוף - לביקורת הכי בטוח לעשות ביטוח!!!

לא רציתי לעשות ביטוח. באמת באמת שלא רציתי. תמי שיגעה אותי, "את כבר לא צעירה", היא הזכירה את הקמטים שרציתי לשכוח. "ואל תשכחי את הסיפור המצמרר של חברה שלך רוחמה, רגע לפני שהתקשרה לחדש את הביטוח נפל עליה מגדל, ריסק לה את הראש שבלאו הכי היה מרוסק. את לא רוצה שזה יקרה גם לך, נכון?".

"פחד פחדים", גם ברוך התגייס למשימת השכנוע. "זוכרת מה היה עם מחפוד כל הבית נשרף בגלל המנורת לילה שחנה שלהם שכחה לכבות. גאון גם כן זאת. העיקר חשבו לשדך אותך לחיים שלנו".

בסוף, אחרי כל השכנועים המבוססים התקשרתי לעשות ביטוח.

"שלום מדברת דיקלה מביטוח חקלאי במה אוכל לעזור?"

"שלום לך, דיקלה, רציתי לעשות ביטוח, אבל משהו טוב, איכותי. ולמה אני אומרת לך את זה? בגלל חברה שלי רוחמה עליה השלום. היא כבר לא בן החיים, מסכנה, נפל עליה מגדל. הביטוח שלה היה גרוע בתכלית הגירעון. שקל לא נתן לה!! אני רוצה משהו טוב, איכותי. כזה שיבטח אותי גם ממגדל אייפל-".

"רגע, מגדל אמרת? כבר מעבירה".

"שלום מדברת ענבל ממגדל, במה אוכל לעזור?"

"למה את קוטעת אותי? רגע, אז איפה הייתי? אה, נזכרתי, אז רוחמה לא קיבלה שקל, אבל זה לא הסיפור היחיד שאני מכירה. השכנה שלי, תולעת ספרים, שכחה לכבות את המנורת לילה. אל תשאלי, כל הבית נשרף . גם היא לא הצליחה להוציא אגורה מהביטוח".

"מנורה? למה לא אמרת קודם, תמתיני בבקשה".

"שלום מדברת בתאל ממנורה במה אוכל לעזור?".

"רגע, מה קורה פה? לא אמרת שקוראים לך דיקלה? את יכולה לדבר איתי שיחה רצופה מבלי להחליף שמות כל שניה? אני לא מבינה את הפיצול נשיות הזה. מזכירה לי את הנכד שלי הראל, לא מסוגל לסיים משפט וכבר קופ-"

"הראל? כבר מעבירה אותך"

"שלום מדבר הראל מהראל במה אוכל לעזור?"

"סליחה, אני לא מבינה מה קורה כאן. תחזירו אותי בבקשה לדיקלה".

"שלום מדברת שירן מביטוח דיקלה".

"מי זאת שירן?! תגידו אתם השתגעתם?? מה אתם עושים?? אנשים מתים!! פרומה מתה מהמגדל, ציפי כמעט נשרפה ביחד עם הבית. מה בסך הכל ביקשתי ביטוח חיים?"

"חיים? למה לא אמרת קודם?"

"שלום מדבר חיים מאיילון"

"תגידו מה קורה לכם? תעבירו אותי למנהל. אני רוצה לדבר איתו באופן ישיר?"

"כבר מעביר אותך"

"שלום מדברת חן מביטוח ישיר, במה אוכל לעזור?

"לא תוכלי לעזור!! אתם לגמרי משוגעים אתם!! אני לא מבינה מה קורה פה. אני מדברת עם מאה אנשים או עם בן אחד יחיד?"

"רק שניה, גברת"

"שלום מדבר רון, את מעוניינת בביטוח לנהג יחיד?"

"איזה רכב?? תגידו מה קורה לכם? אני כבר 12 שנה על קלנועית. לא!! לא מעוניינת בכלום. לא רוצה לעשות ביטוח".

"ממש חבל. האם זה בטוח?"

"כן, כן לגמרי בטוח. וזה כלל לא נתון לויכוח!!"

"רגע, כלל אמרת? כבר מעביר"

"שלום מדבר הראל מכלל, במה אוכל לעזור?"

הצילוווווווווווווווווווווווווו

28/12/22

Reactions: אש קודש!, מקסיקני, פרטנרית ועוד 28 משתמשים31 //

19 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 31/12/22

חני כהן :)

חחח יפה שזכרת את החצילה הרקובה 'מחמותי ואני'. חצילים אני לא מטגנת, למען האמת אני לא אישה מיושבת...

עודכן לאחרונה 30/12/22

שיתוף - לביקורת מן הפח אל הפחת, ומן הפחת למטפחת...

'ילדים!! דיי!! אני מתקשרת לאבא!!'

הכל החל בעוד אחר הצהרים שגרתי בבית משפחת שיינמן.

מוישי משך בקוקו של ציפי, כרגיל. וציפי הרימה את קולה לטון סופר סופרן בצווחה מחרידה... כרגיל.

גילי משכה ברגלי בנאמנות, תוך כדי קינוח פה ואף על החצאית שיצאה זה עתה מהמייבש הסחוט... כרגיל. ורותי, ביתי הבכורה 'האחראית של הבית' שקעה עמוק בעלילות הקומיקס, כרגיל.

שלום וחילי התעסקו בשלווה זה עם זה, והחליפו ביניהם מדבקות, רבנים, בעיטות, חוויות וצביטות... כרגיל.

ואני כבר לא יכולה יותר. כרגיל. בסך הכל אני רק רוצה קצת שקט, קצת רוגע, קצת נחת.

לחיצה ארוכה על מקש 2 מניבה 'אין קליטה'.

רצה ליד החלון, זה המקושקש בלורדים, ובטביעות אצבע מקסימות של שוקולד חלב עם עדשים... איזה מתוקים... העדשים כמובן... על הילדים נחשוב מחשבות טובות בהזדמנות אחרת...

בניסיון השלישי הצלחתי לתפוס שני קוים של קליטה, כנראה השכנה הנודניקית מלמטה סיימה עוד שיחה של הצעת שידוך...

לאחר 24 צלצולים אני מנתקת. פשוט אני שומעת זכוכית מתנפצת... אני ממש מקווה שזו המראה החדשה שהזמנו ביבוא אישי מנורבגיה, ולא האגרטל מקריסטל שקיבלתי לפני עשור מהשוויגער ועוד לא מצאתי לו מקום נורמאלי...

אספתי את השברים. כן. גם את שלי, וגם את של האגרטל. חלקם שמתי בפח... ורצתי שוב אל החלון, אני חייבת עזרה עכשיו!! S O S !!

חייגתי שוב ושוב ושוב. מצדי, שיחשוב שאני בחדר לידה, אפילו שלפני שעתיים כשהוא יצא עוד לא הייתי אפילו במצב...

הוא בטח קצת יילחץ כשהוא יראה 34 שיחות שלא נענו על המסך, אבל מגיע לו!! איך הוא משאיר אותי ככה לבד?!

לאחר חצי שעה ועשרים שניות של ניסיונות בלי סוף, גם לחייג, וגם לא לצאת משפיות... סוף סוף הוא עונה...

לא נעים לספר, אך עוד בטרם פצח הצדיק שלי את פיו, פתחתי אני לדודי את ליבי, ושפכתי ורוקנתי והוצאתי וגעלתי... על היום ועל מחר, על אתמול ועל שבוע שעבר, על הפח ששכח, ועל הפתק לגננת...

כשעצרתי רגע מדברי כדי לנשום לקראת המשפט הבא, שמעתי קול זר במבטא עוד יותר זר אומר בחשש 'וואלה גיברת, צריכה עזרה?'

ליבי עצר מלפעום.

איך הפלאפון של הצדיק שלי הגיע לבן בליעל זה?! מסכן... מה עובר עליו?! וזה עוד אחרי שאתמול קצת דיברתי אליו לא יפה, ושלשום בכלל... ועוד בטח לא נעים לו שהוא שכח את הפח... הוא שבוי? הוא חי? ישחררו תמורתו מחבלים?

מחשבות מפחידות מילאו את מוחי. כרגיל. כמו כל פעם שילד מתעכב שלוש דקות... אבל הפעם היתה גם סיבה טובה לחששות, וזה הלחיץ אותי מאוד...

'מצאתי את הבלאבון כאן בביסוסיה'...

'בסוסיא?! זה בדרום או בצפון?! מה הוא עושה שם?!'

'גיברת ,לא סוסיא, ביסוסיה. יעני קיוסק'.

וזהו.

עכשיו אני צריכה גם למצוא את בעלי בדרך אחרת, גם להבין מה הוא קנה בקיוסק, ולמה לא הספיק לו הסנדוויץ' שמרח לעצמו עם ממרח טונה... גם לנסות לחשוב על דרך להחזיר את הפלאפון מהישמעאלי המנומס, וגם לחבוש את ידיה של גילי שנחתכו מהזכוכיות לאחר שחיטטה בפח...

לא יודעת ממה להתחיל, אז בחרתי דבר ראשון לשתף אתכם בלבטי.

זהו. זה הרגיע אותי קצת. עכשיו אני יכולה לחשוב בשפיות וברוגע, מה באמת חיפש בעלי בקיוסק...

ובעצם, כל מה שצריך בשביל אהבה זה רק שיקרה משהו רע?....

29/12/22

Reactions: REBEKA997, חלומות שווא ידברו, מקסיקני ועוד 51 משתמשים54 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 30/12/22

שלחן עורך

ויקרא כו מד - - לא מאסתים ולא געלתים. געלתים ברבים, געלתיו ביחיד, געלתי אותו...

עודכן לאחרונה 29/12/22

שיתוף - לביקורת בעל הפיס

הודיה לוי. //

22/12/22

השלט בכניסה לסופר היה זה שהוביל את רגליי התשושות לעבר החנות. "כל המוצרים רק ב1.80", צעקו האותיות.
עמדתי מול ים המוצרים, אחוזת צהלה. הכל, הכל, הכל עלה רק 1.80.

רצתי בין המדפים, גורפת מכל הבא ליד: טיטולים, בצלים, חטיפים.

המחלקה הראשונה הייתה מחלקת פירות וירקות: העמסתי על עגלתי שלל של צבעים וצורות. למי אכפת שאצלנו בבית גויאבה ודלעת זה הס מלנסות.

בדרך למחלקת סבונים, החלקתי על קליפת בננה שזופה. לא נשברתי מהנפילה, קמתי והמשכתי לעבר המטרה. העמסתי כמות נכבדה של שמפואים שתספק אותי במשך שמונים וחמש השנים הבאות. לקחתי מכל הבא ליד: שמפו לשיער, פגום, סתום, עקום. אחר כך התנפלתי על הקפואים. מי היה מאמין שחזה עוף יעלה רק 1.80.

בקושי רב גררתי את עגלתי לעבר היעד הבא. מחלקת הביצים הייתה עמוסה יותר משאר המחלקות. לא התרגשתי מהעומס האנושי. דחפתי את כולם והעמסתי על עגלתי עשרות תבניות. האישה שלפי כעסה נורא על חוצפתי והשליכה עלי שני ביצים טריות. לא התרגשתי "מהמחווה". ספגתי חלבון, והמשכתי הלאה, למחלקה הבאה.

בחד פעמי המצב היה נורא. אנשים כמעט עלו אחד על השני, ידיים ורגליים התעופפו לכל עבר. גם את המשימה הזו צלחתי בכבוד. אמרתי שיש מישהו בכניסה שמחלק סופגניות בחינם וכך הברחתי את כולם.
העמסתי על עגלתי צלחות, כפיות וכוסות והמשכתי הלאה אל מחלקת השתייה.

בעודי מכניסה שישיית בקבוקי קולה, הרהרתי במר ליברמן שלבטח מתהפך במיטתו לשמע הבשורה הקשה: כל בקבוקי השתייה רק ב1.80.

החוויה במחלקת יינות הייתה קצת פחות נעימה. לקחתי בזהירות זוג בקבוקים והעמסתי על עגלתי. כשלפתע, הבחנתי באדם המתהלך כשיכור מתקרב לעברי. הוא הוציא את הבקבוקים מהעגלה והטיח אותם בבזיון על הרצפה. לאחר מכן הוא שלף מהמדף עוד שלושה בקבוקים וניפץ אותם. איים על ילד תמים שיהרוג אותו, וצעק על ילדה חסרת ישע שחיכתה לאביה, מבוהלת. נסתי על נפשי כל עוד עגלתי בידי ורצתי לעבר המאבטח שעמד בכניסה חסר מעש, צופה בעיניים פעורות בתגרה בין שני חתולים שחורים.

"סליחה, אדוני", התנשפתי, שפתיי חיוורות. "יש.. יש... יש.. שיכור במחלקת היינות. הוא צועק ומקלל ומשליך בקבוקים על הרצפה. תקחו אותו משם, הוא מבריח לכם לקוחות".

"אין לנו מה לעשות עם זה", הוא פרש את ידו בייאוש. "אבל אין לך מה להאשים אותנו! כתבנו במפורש בכניסה לסופר: בעל הבית השתגע".

Reactions: שוקולד עילית, REBEKA997, פרטנרית ועוד 61 משתמשים64 //

18 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 29/12/22

הודיה לוי.

תודה על הפרגון. לא ברור מאליו בכלל.

עודכן לאחרונה 29/12/22

503

שיתוף - לביקורת תַּעֲשִׂיַּית הַשְׁקֵט

RPO //

27/12/22

תַּעֲשִׂיַּת הַשְׁקֵט | רחל

וּמַזַּל וְטוֹב
יָרְדוּ לָעוֹלָם
וְחִיֵּךְ יְקוּם
חִיְכָה גַּם אִמָּא.
צְוָחָה חֲרִישִׁית
עֲנֻגָּה. מְתוּקָה.
בְּכִי רַךְ⁠
שֶׁנּוֹלַד.
וְשָׁנִים שֶׁחוֹלְפוֹת
וְהָרַךְ גָּדֵל
וְהַבְּכִי שֶׁקֶט וְחִיּוּךְ.
רָצוֹן בּוֹ בְּיֶלֶד
לְרוֹץְ⁠
כָּה וָכֹה
וְלָשׁוּב וְלִקְפֹּץ
וְלָשִׁיר.
וְחִיּוּךְ שֶׁל אַחַת
נִמְתַּח לְפַּס דַּק
מַתְרֶה
מְסַמֵּן
יֵאוּשׁ.
וַתִּקַּח אָז מָסָךְ⁠
וְתַצֵּב עֲרָפֶל
וְדִמְיוֹן וְשִׁיר
תִּנְצֹר.
בְּטָאצ בְּמַגָּע
בְּהֶנֶף שֶׁל
עַכְבָּר
עוֹלָמוֹ שֶׁל יֶלֶד
יִשְׁתֹּק.
וְעֵינָיו יְנַעֲצוּ⁠
מַבָּטוֹ יִבְהֶה
מְרֻתָּק לַמָּסָךְ⁠
לְכִסֵּא.
וְשֶׁקֶט יִשְׂרֹר
וּמַזַּל וְגַם טוֹב
יָחוֹגּוּ סְבִיב
עֲבוֹדַת דּוֹר
תַּעֲשִׂיַּת שֶׁקֶט
עָמֵל
לִיצוֹר.

Reactions: פרפרזה, אני ADHD גאה, ALESIS ועוד 17 משתמשים20 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 29/12/22

RPO

תודה רבה!

עודכן לאחרונה 28/12/22

שיתוף - לביקורת 'ביצת הביצות'. קאבר ל'סיבת הסיבות' של ישי ריבו.

לצורך הקריאה רצוי להדליק את השיר ברקע...

צָלְפָה בִּי הָרוּחַ

נִסְחַטְתִּי מֵהַגֶּשֶׁם.

מִזְּמַן נִגְמַר לִי הַכּוֹחַ

כָּאֲבָה לִי כְּבָר הָעֶצֶם.

וּבַמֶּרְחָב הַשָּׁטוּחַ

הִרְגִּישׁ בָּטוּחַ כְּבָר לָלֶכֶת.

אֵין סָפֵק זֶה הָיָה פִידוּחַ

שָׁקַעְתִּי כִּמְעַט עַד הַבֶּרֶךְ.

נִפְתַּח לִי

חֹר בְּמִכְנָס

חֹר בַּנַּעַל

רַק בִּגְלַל-

הַמַּגְעִילָה

בִּצַּת הַבִּצּוֹת

סְרֶחַתּ הַסְרֶחוֹת

גֹּעַל נְפָשׁוֹת.

בָּא לִי כְּבָר

לִצְרֹחַ צְרָחוֹת

לִפְרֹק אֶת הָעֲצַבִּים

עַל כָּל הַבּוּשׁוֹת.

19/12/22

Reactions: סלבית, שימנלה, yael305 ועוד 78 משתמשים81 //

15 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 28/12/22

שועל ספרות.

'לו הייתי רוטשילד' נשתדל...

359

שיתוף - לביקורת יום שגרתי במשפחת העתידות

יוסף יצחק פ. //

28/12/22

רועי קם לצלילי השעון המעורר של גבאי בית הכנסת הגר במרחק של שני רחובות מביתו, הוא נטל את ידיו, ברך ברכות השחר והתכונן לגשת להתפלל לפני קונו. על 'התחנון' הוא דילג לאחר ש'ראה' שהיום נוכח אב העושה לבנו ברית, אי לכך ובהתאם לזאת הוא איחל לאב המופתע 'מזל טוב' לבבי, ואיחל לו שבנו גד יזכה לגדול לתורה לחופה ולמעשים טובים ולדירת ארבעה חדרים במרכז הארץ, בכל זאת המחירים גבוהים.

בשובו לביתו, לאחר שנפרד במחשבתו מילדיו שיוצאים ליום לימודים נוסף ("אל דאגה, שרי, המורה לא תגיע היום, היא הולכת לברית של בנה, גדי"), מצא לנכון לעדכן את חברו, אשר, שיצא מה'מקווה' במצב הפוליטי הסבוך השורר בימים אלו, אשר בהשגחה פרטית שוחח על כך אשר לפני דקות מספר.

בהגיעו לביתו, התיישב רועי על יד השולחן לארוחת הבוקר שהכינה לו אשתו, "השניצל קריספי, כמו שאמרת", כמו שביקש דרך מחשבתו, מאשתו.
זוהי הסיבה שפלאפונים ניידים הינם מצרך מיותר במשפחה, שהרי למה צריך אמצעי להעברת קול או מסרונים כשאפשר לעשות זאת בדרך הישנה והטובה.

וביום חורפי אחד, לאחר שהסבלים העמיסו את כל תכולת הבית לארגזים גדולים שהועמסו הישר אל בטן המשאית, מצא לנכון הבן נפתלי לשאול את אביו (בפיו), "אבא מדוע מכרנו את ביתנו לאדם הלזה, באמצע השנה וללא שום סיבה", והאב, כמו אב מסור ענה לבן בפשטות, "ראה בני, נעבור לבית שלו הרחק מההמולה הסואנת, אני רואה שישנו אוצר שטמון בחצר תחת השלכת, ואגב ילדים, הבה נזדרז, בעוד זמן קצר ברק יפגע בבית, והוא יישבר".

Reactions: מוריופ, מרציפן, ספריה בהכחדה ועוד 9 משתמשים12 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 28/12/22

שיתוף - לביקורת פרוג רסיבים בהסתבכות: