קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 84
    • ד
    שיתוף - לביקורת אפילו מלצנטק התיאשו
  • דיתי לינדר //
    • כל הקווים הבטיחו ישועות.
    הטלפנית אמרה "הערב"
    קול מרטיט צעק "הלילה בחצות"
    והוא בא.
    חשוך כמו תמיד.
    לא מהבהב באלף אורות.
    חנוכה נגמר.
    אפילו הטלפון שקט.
    אולי אפילו ההם התייאשו מלצנטק.
    מלהבטיח ישועה ברון ניחר.
    ואני יושבת מול חלון מיותם.
    אין בו אור ולהבות.
    לא קופצת בו תקווה.
    לא מבטיחה ישועות.
    ומתוך החלון משתקפת דמותי.
    לא מחכה לישועת קווים.
    רק לישועתך.
    "כי לישועתך קיווינו כל היום"
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חיפאית!!!!, CynicalExplorer, תפוח מלון ועוד 23 משתמשים26 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בת.
    התרגשתי גם אני
  • 69
    • נ
    שיתוף - לביקורת חרוז תודה לקלינאית תקשורת עם מסר לחיים
  • ניק 150135 //
    • מצו"ב חרוז שכתבתי
    מיד אחרי שסיימתי
    סדרת פגישות ממושכת
    עם קלינאית תקשורת
    שסייעה לי מאד לצאת מה'צרדת'
    אציין כי מפאת הצניעות כל מילת חיבה נעדרת
    אשמח עם כל פידבק [בעיקר!] אבל גם עם ביקורת
    תודה לקבוצה המוצלחת והנהדרת


    ראשי וסופי תיבות תודה רבה קלינאית תקשורת

    ת    מורה איזה שתהיה, תחשב כאין וריק

    ו    דאי ישולם השכר כראוי ביד הקל

    ד    יבורי קדושה רבים אשמיע בעזרת השם לציבור שומעי

    ה    אם יעלה מאן דהוא בדעתו חלקו של מי בקול לו הוא מאזין

    ר    וח ה' תזכור את המילים ואת הנשימות, את הנאמר וגם את מה שלא [הכוונה להפסקות לנשימה]

    בגאווה הן יתייצבו בפמלייתו של הבורא לבקש טוב עד בלי די

    ה    מלצתן בוודאי תועיל שלטובה יתמלאו כל המשאלות

    ת    מיד אזכור את התקופה את הפרק

    ש    בה למדתי איך על ידי מספר פעולות פשוטות, אדם יכול לשנות את כולו ואת קולו

    ר    ק שינוי קטן ועוד אחד ועוד אחד ואז עוד אחד קטנטן, ולפתע מתגלה שינוי אדיר לתפארת
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: B H, בת., צביה ר. ועוד 7 משתמשים10 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 150135
    בעבר העתיק היה מאד נפוץ סגנון הראשיות והסופי תיבות, בעולם המודרני זה נכחד ונשאר רק בדברים...
  • 45
    • י
    שיתוף - לביקורת "אני יוסף"
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • בָּרַחְתִּי
    הִסְתַּרְתִּי פָּנִים
    וְלֹא יָכֹלְתִּי

    הִקְשַׁחְתִּי
    הִתְאַכְזַרְתִּי
    כִּמְעַט שֶׁלֹּא הִתְאַפַּקְתִּי

    שִׁגַּעְתִּי אוֹתְךָ
    כִּמְעַט הִתְחַרְפַנְתָּ
    הוֹי, כַּמָּה כָּעַסְתָּ

    וּבְרֶגַע אֶחָד הֵבַנְתָּ
    הַכֹּל    ​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: RIVKA W, AVITALLL, אוראל סולטן ועוד 5 משתמשים8 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תמצות מדוייק ויפה של "אני יוסף". נהניתי. סגירה עוצמתית.
  • 2 231
    • ד
    שיתוף - לביקורת אִי שֶׁקֶט
  • דודה //
    • אשמח לביקורת, ברצינות.

    בְּבֹקֶר לַח, קֶרֶן חַמָּה
    עַל שִׁמְשַׁת חַלּוֹנִי נוֹקֶשֶׁת,
    לְשַׁגֵּר אוֹתִי אֶל יוֹם מַעֲשֶׂה
    טְרוּף נְשִׁימָה מְבַקֶּשֶׁת,
    אֲנִי מְצַיֶּתֶת מִיָּד לַפְּקֻדָּה
    חַסְרַת הַפְּשָׁרוֹת, הָעִקֶּשֶׁת.

    לְעֵת עֶרֶב, לְשִׁמְשַׁת הַחַלּוֹן
    בַּקִּיר הַנֶּגְדִּי הִיא נוֹשֶׁקֶת.
    מִתְנַשֶּׁפֶת אֲנִי מַפְרִיחָה לֶחָלָל
    תִּקְוָה חֲרִישִׁית וְנֶחְשֶׁקֶת,
    לְיוֹם אֶחָד, רַק אֶחָד, לְהָמִיר
    אִי-שֶׁקֶט בְּאִי שֶׁקֶט.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מ.בר, CynicalExplorer, חוה אייזן ועוד 20 משתמשים23 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    לא אני לא מתנצלת מה פתאום באמת היה לי מוזר
  • 36
    • ד
    שיתוף - לביקורת ועדיין מאמינה
  • דיתי לינדר //
    • והאמנתי בך עולם

    האמנתי אף שהיית עולם שקר

    אף שהיתלת.

    אף שבגדת.

    הוספתי להאמין.

    ורק הד צחוקך

    סימן לי ששוב אינך דובר אמת.

    צחוק מר לך עולם.

    ולמרות ועל אף הוספתי.

    הוספתי לחבוק אותך

    גם כששרטת

    גם כשנשימתי נתקעה מאימת שקרך.

    ואוסיף להאמין

    כל עוד נשמה באפי

    אוסיף להאמין

    בתום.

    ביושר.

    בך.

    ואהיה מוסיפה. והולכת.

    כי גם אם עליך נגזר השקר

    לא נגזר הוא עלי.

    ואוסיף להאמין

    עד שתאמר אמת.

    עד שמארץ תצמח.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תמר!!, שין אלף, בחלל הריק ועוד 9 משתמשים12 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    איזה קטע מדהים! הסוף מפתיע לחלוטין. לא חשבתי בכיוון הזה בכלל. כדאי להוסיף פסיקים לפני המילה...
  • 543
    • ב
    שיתוף - לביקורת כזה מין טמבל...
  • בת. //
    • יצא לי לאחרונה לשוחח עם אדם פחות חכם ממני (זה די נדיר, אבל נותרו עוד כמה כאלה כנראה).
    שוחחנו
    התווכחנו
    מה אומר לכם, הבנאדם פשוט לא קולט ענין. טמבל גמור.
    מסכן, מה לעשות זו לא אשמתו, כך נולד.

    אבל מה שמקומם, שהוא בטוח דווקא שהוא כן חכם.
    ולא זו בלבד, אלא הוא משוכנע שהוא הרבה יותר חכם ממני...
    אני רואה בעיניים שלו איך במקום לקבל בהכנעה את העובדה שהוא לא מבין את דברי החוכמה שלי, הוא סבור שאני זו שלא יורדת לסוף דברי השטות שלו!

    רק שבעצם יוצא שאני והוא חושבים אותו דבר בדיוק! וגם הוא היה יכול לכתוב את הפוסט הזה עלי...
    אבל תכלס ברור לי הרי שהוא הטיפש ולא אני.
    אההממ.. ואולי לו ברור ההיפך
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: מ. ש, שין אלף, נח שוורצברגנדרוביץ ועוד 37 משתמשים40 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אבינועם גולדברג
    פוסטמודרניזם גורס שכל אחד מסתכל על העולם לפי התפיסה הפנימית שלו, ואין להשיג אמיתות אובייקטיביות.
  • 297
    • נ
    שיתוף - לביקורת אני אוהב אתכם, אנשים
  • נתנאל היוצר //
    • אנשים,
    הם חמודים,
    הם מובכים
    בקלות
    משום דבר

    אנשים,
    הם מחייכים,
    כששולחים אליהם
    חיוך
    קודם

    אנשים,
    הם צוחקים
    כשיש
    בדיחה
    ממש טובה

    אנשים,
    הם לא יודעים
    כלום,
    אבל הם,
    יודעים
    הכל

    אנשים,
    הם מתוקים,
    קטנים כאלה
    וחושבים
    שהם אלופי
    העולם

    אנשים,
    הם טובים,
    עוזרים
    כשהם חושבים
    שזה
    הרואי

    אנשים,
    הם משתפרים,
    הם לא
    מי שהיו
    בגיל
    עשר


    אני אוהב אתכם אנשים,
    אתם חמודים.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: מוז'יניקית, תמר!!, אפיק הפקות ועוד 58 משתמשים61 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    כך חשבתי עד ש: :)
  • 174
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת גַּעֲגוּעַ
  • צביה ר. //
    • אֵין לוֹ דְּמוּת
    וְלֹא פָּנִים
    שֶׁאוּכַל לְהַבִּיט בָּהֶם,
    לְחָנֵן –
    הַרְפֵּה אֲחִיזָתְךָ הַצּוֹבֶתֶת,
    הַשְׁאֵר בִּי מָקוֹם
    פָּנוּי מִלְּפִיתָתְךָ.
    תֵּן בִּי נְשִׁימָה אַחַת
    צְלוּלָה
    חַפָּה מֵאֶצְבְּעוֹתֶיךָ
    הַמְּקַצְּרוֹת אוֹתָהּ עַד חֶנֶק.

    אֵין לוֹ דְּמוּת
    וְלֹא פָּנִים
    שֶׁאוּכַל לְהַבִּיט בָּהֶם,
    לְבַקֵּשׁ –
    אַל תִּשְׁעֶה לְחִנּוּנַי.
    שֶׁלֹּא אֶתְגַּעְגֵּעַ גַּם אֵלֶיךָ,
    גַּעֲגוּעַ.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: CynicalExplorer, כישרען, ניק 150135 ועוד 20 משתמשים23 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    בעיני זה פשוט הוסיף נופך של דימוי מוחשי יותר, שנעשה בצורה מבריקה
  • 2 999
    • ב
    שיתוף - לביקורת שיתוף ראשון - "אח ואחות בלי מסכות" [הכותבת היא טיפוס מאד פגיע, אנא פרגנו גם אם לא מגיע]
  • בת. //
    • חור שחור

    המשפחה שלי משכה תמיד תשומת לב מהסביבה.
    לא היה בנו שום דבר מיוחד, זה היה רק בגלל בצלאל.
    בצלאל היה הבכור שלנו, והוא היה פשוט כוכב.
    כולם אמרו לי שזכיתי באח הגדול הכי טוב שיש. בצלאל היה בחור כריזמתי, כזה שכולם שמו לב אליו. כשהוא נכנס לאולם הישיבה, בית המדרש הרועש נהיה שקט לשנייה.
    הוא ידע לומר את המשפט הנכון, לחייך בזמן הנכון, להצחיק את הרמ"ים ולסחוף חברים.
    ואני? אני צעדתי אחריו בתחושת גאווה. הייתי “אחות של בצלאל”, ותמיד זה נאמר בחיוך.

    לא פעם ראיתי איך בחורים מתרחקים מהקיר רק כדי לתת לו לעבור, איך קבוצות שלמות חיכו שיצטרף אליהן כדי להתחיל לדבר אתו. הוא היה המרכז, והעולם סבב סביבו.
    בבית הוא היה מלא אנרגיה, מספר סיפורים, מפזר בדיחות. ומפגין התנהגות אצילית ומופתית.
    אמא הייתה אומרת שהוא “אור”, ואני הסכמתי איתה. ואפילו לא קינאתי.

    מה שלא הבנתי אז, זה שיש רגעים שבהם האור שלו לא באמת האיר. לפעמים, כשהחברים כבר הלכו והוא נשאר בבית, שמתי לב שהחיוך שלו נעלם מהר מדי. פעם אחת ראיתי אותו עומד במטבח, מביט בחלון כאילו מחכה למשהו. הוא חזר לחייך כששם לב שהסתכלתי עליו, ואני לא העזתי לשאול אותו מה קורה.

    הלילות היו הזמן שבו בצלאל הפך לשקט במיוחד. דלת סגורה, אור כבוי מוקדם מהרגיל. חשבתי שהוא פשוט עייף מכל הפופולריות הזו, מכל הרעש שסביבו.

    עד אותו טיול.

    עשינו פיקניק ביער אשתאול. ואחרי שאכלנו ושיחקנו דמקה, אמר בצלאל שהוא רוצה לעלות למצפה 314, הליכה של חצי שעה. מי בא איתי? שאל.
    הלכנו רק אני והוא.

    כל הדרך הוא שתק. שלא כהרגלו. ואני חדלתי עד מהרה מהנסיונות לפתח שיחה. הלכנו בדממה.
    כשהגענו למצפה עמדנו נדהמים מהנוף הפנורמי, שאור שקיעה צבע אותו בארגמן כמו איזה ציור דמיוני.
    ישבתי על מין סלע ארוך, ובצלאל בא ועמד מולי, פניו חיוורות במקצת והוא נראה עייף בצורה שלא הייתה מוכרת לי, סחוט מבפנים.
    “אפשר לשבת?” הוא שאל, כאילו אי פעם הייתי אומרת לו לא.
    זזתי לפנות לו מקום על הסלע לצדי. הוא התיישב, ובמשך רגע ארוך לא אמר כלום.

    ואז זה יצא ממנו בבת אחת.
    לא צעקה, לא בכי. רק אמת חשופה.
    הוא סיפר לי שכל הצחוקים, כל הביטחון והקלילות - הם שכבות של כיסויים, מסיכות. שהוא קם כל בוקר בתפקיד, מפחד שאם רק לרגע ירשה לעצמו הפסקה קטנה מהתפקיד ששיחק, אנשים יראו כמה הלב שלו ריק ומפוחד.
    “כולם חושבים שאני הכי מאושר,” הוא לחש, “ואני אפילו לא יודע מי אני בלי כל זה.”
    "אומרים שאני כוכב, הא. אני יותר כמו חור שחור!"
    לא ידעתי מה זה חור שחור, אבל זה היה נשמע נורא גם בלי לדעת.

    ישבתי לידו בלי לומר מילה. קטפתי מהשיח שלידי מין ענף ארוך מלא עלעלים קטנים ויפים, ושיחקתי איתו בין ידי.
    בצלאל התנשם קצת מהר מהרגיל וידו תופפה על לחיו.
    הלב שלי היה איתו.
    כל כך איתו.
    ישבנו והבטנו בנוף המדהים ההולך ומחשיך, כשרוח צוננת החלה לנשוב ולנפנף את שולי בגדינו.
    הושטתי לו את הענף שהחזקתי וכשהוא לקח אותו, הוא הביט בי.
    בפעם הראשונה הרגשתי שאני רואה את בצלאל באמת. לא האח המושלם, לא כוכב כריזמתי. אלא בן אדם שמבקש שמישהו יכיר אותו גם מאחורי כל האור.
    מישהו שיודע להכיל גם חור שחור.

    באותו לילה נולד לי אח חדש.
    הפכתי להיות "אחות של בצלאל" במשמעות אחרת לגמרי.
    אחות אמיתית.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מאה מם, מֶנַחֵם, בַּת שֶׁל מֶּלֶך ועוד 87 משתמשים90 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בת.
    אז להחליף לפי זה ל"הרוח נופפה בשולי הבגדים""? זה לא יהיה מוזר? (הכי טוב זה הבגדים התנופפו ברוח...
  • 249
    • א
    שיתוף - לביקורת חלב במסגרת שחורה
  • אבינועם גולדברג //
    • בדרך כלל התחושה היא שהחיים לא משהו.
    ופתאום מגיע בוקר כמו היום, שאני מגלה שלפעמים...
    כלומר, היה חלב.
    ויכולתי לשתות קפה. אני לא צריך להסביר מה זה קפה על הבוקר, נכון?
    תמיד בעצם יש חלב, רק שהיום היה הרבה חלב.
    כשיש קצת חלב אני לא מעז לשתות. לא מסוגל לדמיין את הפרצופים המאוכזבים של ילדים-חסרי-שוקו. אז במקום זה אני שותה מים. כוס גבוהה ומלאה מים מסוננים מהבר.
    כוס בריאות צלולה ומלאת חיים.
    ככה מתחילים את הבוקר אנשים שיודעים. אנשים שמחוברים לטבע. לעצמם. אנשים חיים. שהבריאות קורנת מעיניהם, מעורם.
    אני לוקח לגימה קטנה מהנוזל הקר וחסר-התוכן הזה, ומיד יורק אותה לכיור. איכס. מים בלי כלום.
    אני שופך את כל הכוס, לאט, מחזיר אותה הפוכה לשיש והולך לבית הכנסת יבש ועצבני.
    לא היום.
    היום היה לי קפה.

    על השולחן במטבח היה מוטל העיתון, טוסטר צהוב בשוליו מגבינה צהובה, חמאת בוטנים שסכין מריחה נעוצה בה עד תחתיתה, צלחת חד פעמית עם שיירי חביתה.
    התיישבתי עם הקפה וקראתי את הקוביה המוקפת מסגרת שחורה, קראתי הכל. שם הנפטר. אביו. כתובתו בחוץ לארץ, היכן התקיימה הלוייה, מתי יגיע ארונו ארצה. שמות המתאבלים, שעות לניחום אבלים. ואז נגמר לי הקפה וקמתי ללכת.
    בדרך כלל התחושה היא שהחיים לא משהו
    אבל היום, היום היה לי קפה.
    זה לא רחוק מכאן, בבניינים המדורגים של הרחוב המקביל, אולי בערב אקפוץ לנחם.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: CynicalExplorer, מַיִם שְׁקֵטִים, אש קודש! ועוד 32 משתמשים35 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פיקולו
    קטע נדיר. כמו הכתיבה שלך.
  • 126
    • ה
    שיתוף - לביקורת הי! אנשים?
  • הכל כבר תפוס //
    • אֲנָשִׁים,
    כַּמָּה אֲנִי צְרִיכָה אֶתְכֶם!
    אַתֶּם אֲפִלּוּ לֹא יוֹדְעִים.
    אֲנִי צְרִיכָה,
    חַיֶּבֶת!
    כָּל מִלָּה שֶׁלָּכֶם,
    כָּל מַבָּט קָטָן.
    כָּל--
    הֵי! רָאוּ אוֹתִי!
    הִיא הִסְתַּכְּלָה עָלַי!
    רָאִית?
    רָאִיתֶם? כֻּלָּם?
    הִנֵּה צִלַּמְתִּי
    בֶּטַח! אֲנִי אֶשְׁלַח לָךְ מִיָּד!
    נוּ אֵיךְ שַׁרְתִּי?
    דַּי נוּ בֶּאֱמֶת!
    בֶּאֱמֶת?
    טוֹב פְּסֶדֶר... מָה יֵשׁ לָךְ לְהַגִּיד?...
    גַּם הֵם אָמְרוּ לִי אֶתְמוֹל-
    אַתְּ כּוֹתֶבֶת מַדְהִים!
    רִגַּשְׁתְּ!
    אֵיזֶה נְשָׁמָה אַתְּ!
    אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ!
    פְּסֶדֶר פְּסֶדֶר
    שָׁמַעְנוּ,
    הֵבַנְתִּי...
    לֹא מַאֲמִינָה בִּגְרָם!
    לָמָּה זֶה?
    וָואלָה לֹא יוֹדַעַת
    אֲבָל...
    אֶפְשָׁר בַּקָּשָׁה?
    קְטַנָּה!
    אַל תַּפְסִיקוּ,
    טוֹב?
    לְפָחוֹת עַד שֶׁאֲנִי...
    אֶלְמַד לוֹמַר אֶת זֶה
    לְעַצְמִי.
    ו...
    לְהַאֲמִין....
    זה כבר מתחיל לקרות!:)

    אשמח לתגובות! הרי סיכמנו כבר שאני צריכה את זה, לא?
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: R.V.K.A, CynicalExplorer, אוראל סולטן ועוד 17 משתמשים20 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הכל כבר תפוס
    ב"ה, תודה!
  • 93
    • ע
    שיתוף - לביקורת בית הלוויות שמגר
  • עידו לסרי //
    • מכיוון שהתחלתי לכתוב בעניין הרבנית אזרחי ע"ה, אמשיך באותו עניין ובייחוד שפגשתי הערב ברבי שעל ידו יצא ונתגלגל אותו המעשה,
    דברים כהוויתם אני אומר ואפשר שיימצא בדברי שמץ של גוזמא במחילתכם,

    באותו היום בחור הייתי, ובישיבה נתרצו כולם לילך ולשמח חתן שאני בעוונותי לא נקשרתי איתו ומכיוון שכך נמצאתי בטל, אותה בטלה רעה היא שמביאה על האדם כל מיני צרות ואין צריך להוסיף את דברי המשנה באבות 'הבטלה מביאה לידי שיעמום וכו',
    ידידי רחב הלב שהוציאני מידי בטלה נחפז אף הוא בשמחת חתן ואני שמתי פני אצל רבי שהיה ספון בביתו באותה השעה, פתחנו בדברי המשנה והגמרא וקינחנו בדברי הבאי ושעה נתעברה בחברתה ואמו שתחיה מגישה בפנינו מיני מזונות ששתיה מתוקה כרוכה בהן, הפלאפון רטט ושנה ורטט ואני נפניתי לבדקו ונתקשיתי ביותר בעקבות קשיי הקליטה שאפפו את האזור, לכשנענתה השיחה זעק באזני שדרן זירת על פטירת הרבנית ע"ה, ניסיתי להתעמק בדבריו אודות פרטי הבשורה מכת ההלם ולא נכנסו בי הדברים, אם מחמת חוסר הקליטה שקיטע את הקו או מחמת שנצרכתי לנקבי ונטרדתי מלהאזין,
    דקות לאחר מכן טלפן אלי ידידי שהזכרתיו מחקדם יותר שבן בית הוא אצל הרבנית ע"ה וקור הוא בה ביותר, קבל הוא על הימצאות כל בני הישיבה בחתונה במרכז ואין מי שנמצא לשהות ליד מיטת הרבנית ע"ה, קפצתי בדברי ואמרתי: הן אני בירושלים. מיד אמר לי תודה ונתן בידי את מספרו של חתנה שליט"א ואני כפלתי שלום לרבי ואצתי במורדות רוממה.

    קור מקפיא אפף כל שטח פנוי ואני כשסוודר דק לחולצתי נרעדתי עד מאד, שיני עשו דין לעצמם והחלו לנקוש בעוצמה וזאת על אף ריצתי החפוזה, הקור התגבר עד מאד כשהגעתי לבית הלוויות, גופי רעד בעצמה ובית הלוויות נעול היה, בדקות מספר שעט אל החניה רכב החברא קדישא ועצר בחריקה, אחד מאנשי ירושלים דילג ממושב הנהג ופתח לרווחה את בית הלוויות, משנפתחה הדלת האחורית, נפלט מן הרכב בחור שלא ידעתי את שמח אך זיהיתי את פניו וידעתי כי מבאי בית הרבנית הוא, רועד ורוטט כולו, הוא לא הצליח להוציא מילה, הדמעות לא זלגו על פניו אלא קיפצו בבעתה מעיניו הנפחות והמבועתות, לאלר כמה דקות הסתדרה נשימתו והוא סיפר למקוטעין על הדרך מבית החולים לבית הלוויות והנהג שהוא מאנשי ירושלים שאינם מתיראים מן המוות ובפנותו בחדות, נתהפכה עליו גופת הרבנית ע"ה והרח הוא מבועת עד עמקו נשמתו,
    פטרתי אותו מהשטח ונכנסתי אל בית הלוויות המחומם למחצה, איש החברא קדישא סידר את המיטה אשר הרבנית עליה מאחורי מחיצה דלה ועוררני לומר תהילים לזיכוי נפש הנפטרת ע"ה, התיישבתי על הספסל בקצה גופי והתחלתי לומר תהילים מן הספר הממולל מרוב דמעות, האותיות לא נתרצו וקפצו להם מעיני עד שנטרדתי מאמירת התהילים.
    ניקרה בראשי ללא הרף התובנה שמאחורה המחיצה, על מיטת ברזל פשוטה מוטלת הרבנית שאך בשבת שהינן לצד מיטתה בבית החולים, גופי החל מרטט ולא הספקתי לגמור את פרק לג' כשנכנס אחד מבני הישיבה שבאותה העת למד בישיבה בצפון, נטלתי רשות ונמלטתי מהמקום,
    איני זוכר איך חזרתי לישיבה, אך עדיין שמורה עימי אותה הבעתה ואין בידי להיפטר ממנה או למוסרה לאחר.


    נכתב כהמשך ל'    שלוש שנים לפטירתה - הרבנית אזרחי ע"ה'
    • תודה
    Reactions: sh.t.down, צביה ר. ו-אוראל סולטן3 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    תודה רבה, אכן זכיתי להכיר אותה חודשים סופרים בלבד, אך עלה בידי לשמשה בשבת האחרונה לחייה ובשעות...
  • 513
    • חוה אייזן
    שיתוף - לביקורת control free
  • חוה אייזן //
    • אם כל חי

    שׁוֹמֶרֶת בַּבֶּטֶן עַד מַחֲנָק
    אֶת לַהַג הַחַגִּים סְבִיבָהּ
    תְּפוּחֵי שְׂבִיעוּת רָצוֹן עַצְמִית
    אַחַר כָּךְ בְּצִינִיּוּת, תִּצְחַק
    שֶׁפִסְפְסָה עֵצָה טוֹבָה
    מִבַּעֲלֵי נֻסְחָה עוֹלָמִית

    הִיא תְּפָרֵט בְּחֹד לָשׁוֹן
    עַל תִּקְווֹת אֱנוֹשׁ כּוֹשְׁלוֹת
    אֵיךְ הִתְקָרְבוּ לְקַו רִאשׁוֹן
    מַבָּטִים חוֹדְרֵי כְּלָיוֹת
    שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לָהּ לְסַנֵּן לַמְּחַכִּים
    בּוֹאוּ תְּדַבְּרוּ יְשִׁירוֹת עִם אֱלוֹקִים

    אֲבָל בַּלַּיְלָה עִם עַצְמָהּ
    מְחוֹל שֵׁדוֹנֵי הָאַשְׁמָה
    טוֹרְקִים מְגֵרוֹת נִשְׁכָּחוֹת
    רִשּׁוּם מֻקְפָּד, בֶּכִי/שְׂמָחוֹת
    דִּקְדּוּק פֵּרוּרֵי הַבְטָחוֹת
    עַכְשָׁו הִיא אֶלֶף חֲתִיכוֹת

    כְּמוֹ נָטְלָה מֵעֵץ הַדַּעַת
    הִיא חוֹוָה אֶת הַקְּרִיעָה
    מִתְיַסֶּרֶת, לֹא נִרְגַּעַת
    מִשִּׁבּוּשׁ סִדְרֵי בְּרִיאָה

    לוֹקַחַת עֹל
    עוֹלָם שָׁלֵם
    כִּי אִלּוּ, לוּ
    וְאִם
    אָז אֵם

    זאת חנוכה,
    צנתוקי טלפונים על סגולות מובטחות
    עלוני פרסום עם בשורת המאה
    ובין לבין
    יצא לי לשוחח עם חברה יקרה
    בעמדת המתנה
    שהרגישה שלא מצתה עד תום את היום הגדול
    ואולי אם תוסיף, אז...
    אז הקדשתי לה באהבה
    ולכל הנשים שלוקחות על גבן ועל לוח לבן
    את מסע החיים
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: CynicalExplorer, hyperactive, uxui design ועוד 43 משתמשים46 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אדריכלית מתחילה
    כל כך
  • 2
    • מאמר
    1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת נעל
  • הווה פשוט //
    • חניתי ברחוב צדדי, והדלקתי את הנורה מעל הראש.
    הוצאתי את צרור הניירות מהכיס לשנן שוב את מהלך הסוגיה.
    כיביתי את המזגן ופתחתי חלון במקומו.
    תמיד לפני שיעור כללי אני טיפה לחוץ. גם אחרי כמה מחזורים עולה בי החשש שאתבלבל בסדר הדברים. נסיון או לא נסיון, אתה פוחד מהתלמידים שלך, ילדים בני תשע עשרה. ככה זה.

    לפתע התכופף אל חלוני איש מבוגר מאד ושאל אותי לשמי.
    אמרתי לו.
    "מיד זיהיתי אותך" חייך, שיניו צחורות וישרות מכדי להיות טבעיות.
    בטח רוצה להכניס את הנכד שלו לישיבה, או פרוטקציה אחרת, חשבתי.
    "אתה לא זוכר אותי"? שאל.
    צמצמתי עיניים וניסיתי להשיל מדמותו את מעמסת השנים.
    "הייתי הָרֶבֶּה שלך בכיתה ח".
    הרב גלוזקנט - נזכרתי.
    נזכרתי כמה שנאתי אותו.

    הוא עשה לי את המוות, ולא הפסיק לומר לי שאני בטלן, וחסר כל רצון טוב, ורק סנדלר יצא ממני. אני לא אשכח איך פעם כשפטפטתי תוך כדי שיעור עם הילד שמאחוריי, הוא חלץ את נעלו והניח אותה בשקט על השולחן.
    נראה לך שתוכן לתקן את זה? שאל. והכיתה התגלגלה מצחוק.

    "אתה גר באיזור"? שאל, נשען בשתי ידיו על חלון הרכב.
    "לא בדיוק, אני רק עובר פה".
    "ההורים שלך עוד בחיים? אני זוכר את אבא שלך, תלמיד חכם היה".
    "היה ועדיין. אמא שלי נפטרה והוא גר אצלי".

    הוא עזב את האוטו וידיו עיסו את גבו כשהתיישר.
    "היית שובב אתה", אמר וחיוכו חשף שוב את התותבות המושלמות שלו. "כמה שניסיתי לעשות ממך בנאדם, לא... היית קשה, קשה מאד, ולמרות כל המומחיות שלי...לא הצלחתי" הוא צחקק קצת ואחר כך הציץ בפניי החתומות והבעתו התחלפה לנבוכה קצת.
    "נו טוב, ככה זה בחיים, לפעמים" אמר ושפשף את ידיו זו בזו.
    "אתה עוד עובד בהוראה?" שאלתי.
    "מפקח", אמר בגאווה מהולה בעייפות. "ואתה, מה אתה עושה היום?"
    "יש לי סנדלריה", אמרתי.
    הוא הביט בי, ממשיך לשפשף את ידיו לאיטו.
    "די מצליחה, אנשים מרוצים מאד, ברוך השם".
    "נו, ברוך השם ברוך השם", מלמל.
    הוא החל לפסוע לאחור, "אתה יודע, היה לך פוטנציאל לא רע", אמר פתאום בקול אחר.
    עיניו שוטטו לאורך הרכב וחזרו אליי, "בן כמה אתה, ארבעים וחמש? חמישים? יש לך כבר כסף, אתה עדיין יכול ל... אתה יודע רבי עקיבא התחיל בגיל..." הוא השתתק פתאום והניף בידו "אני זקן חסר תקנה, מה אני רוצה ממך" צחק במבוכה "היה נעים לפגוש בך" אמר כשהוא גורר את רגליו על המדרכה ומתרחק, "תמסור דש לאבא".

    סגרתי את החלון והדלקתי את המזגן.
    כיביתי את האור וישבתי בחושך כמה דקות.
    אחר כך הכנסתי את צרור המראה-מקומות לכיס הפנימי של הפראק, התנעתי את הרכב ונסעתי אל הישיבה, למסור את השיעור כללי כמו בכל יום שלישי.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ת.ב.ג., חיפאית!!!!, אל ההרים ועוד 100 משתמשים103 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 150135
    ענין של טעם ברור הדוגמא של שות הרשבא גם מחבר למציאות בפרט שקשור לסיפור, וגם מגדיל את הקונטרה...
  • 30
    • ע
    שיתוף - לביקורת שלוש שנים לפטירתה - הרבנית אזרחי ע"ה
  • עידו לסרי //
    • היום ג' בכסלו הוא יום פטירתה השלישי של הרבנית שולמית אזרחי א"ח למרן הגרב"מ אזרחי זצ"ל.
    רבים הדברים שנאמרו מן הדברים שלא נאמרו, אך אני אביא מקצת ממה שראו עיני בזמן הקצר בו זכיתי להצטופף בצילם של גדולים.

    ליל שבת אחרי תפילת ערבית, עוד המוני הבחורים והאברכים עוברים להתברך בברכת שבת שלום מראש הישיבה זצ"ל, נפנים מקצתם אל דירת הרב בה ישובה הרבנית במרכז השולחן הארוך, סביבה ישובים בחורים, מהם צעירים, מהם מבוגרים, הזדמנות חביבה לצפות בבני הקיבוץ הכבושים נכפפים יחד עם בני ש"ב הצעירים ויחדיו מתברכים מהרבנית,
    הרבנית נפנתה אל אחד מהם ושאלה בשלום אביו שנפל למשכב, לאחר מכן בירכה את האחר בזיווג הגון תוך שהיא משפיעה עליו מחמאות לרוב עד שפניו האדימו.
    רבים הבחורים שהרגישו בני בית אצל מרן זצ"ל ק"ו אצל הרבנית שלא רק היתה מברכת אותם, אלא היתה להם כאם, מתעניינת, מחזקת, מתפללת, מעודדת, מחמיאה ומפרגנת.

    ימיה האחרונים זכורים לי יותר, באחר מימי החנוכה יצאנו כתריסר בחורים אל בית החולים שם היתה מאושפזת בעקבות זיהום קל בכדי לערוך מיני מסיבת חנוכה, הרבנית שהיתה מחוברת לאינפוזיה וסבלה מכל מיני מכאובים התעניינה בדבר אחד: מי יכין את הלאטקעס המסורתיות לבחורים, בכל שנה ביום מסיבת החנוכה היתה הרבנית עומדת שעות רבות על אף גילה המופלג ובעיותיה הרפואיות ומטגנת מאות לאטקעס שאף פעם לא הספיקו, מתוקים הם מדבש למרות מליחותם, כך בשנתה האחרונה שהיתה רתוקה לבית החולים ויסוריה סובבים אותה כדברים, חיוך ננסך על פניה ודאגה אחת בראשה: מי יכין את הלאטקעס, אחר כך התענינה בשיעור כללי האחרון, האם השתתפו הבחורים והאם היה ברען בבית המדרש, לא ניתן היה לנחש שבאותה העת ננקב גופה ככברה כשלא הצליחו הרופאים לחברה אל העירוי.

    בימים הבאים נתדרדר מצבה עד כי אבדה הכרתה ועדיין היתה מגיבה מעט לסביבה עד שבת אחה"צ שאמרה את מילותיה האחרונות 'דחה אדמון בצל צלמון' ושוב לא יספה לדבר. לאחר ימים אחדים השיבה לבוראה את נשמתה הטהורה.
    אפשר שהלווייתה כאובה היתה יותר מהלוויית בעלה מרן ראש הישיבה זצ"ל שנערכה שנה אחרי,
    לא אשת חבר בלבד היתה, אלא דמות לכשעצמה. אם הישיבה ורבנית בכל נימי גופה.
    ת.נ.צ.ב.ה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: MAOF, פרנציסקה, כפוף לכללים ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 51
    • יעל מויאל :)
    שיתוף - לביקורת האמת שאנחנו מסתירים
  • יעל מויאל :) //
    • הרי ידוע
    שבכל אחד/ אחת מאיתנו
    יש ילד/ ה קטנ/ה
    יש את החלק התמים הטהור הילדי הזה
    לא משנה באיזה גיל אנחנו ---
    תהנו---
    אשמח לביקורת בונה :)

    עמדתי
    מול החלון
    ראיתי שמים שחורים
    ומעט כוכבים נוצצים

    עמדתי
    מול חלום
    מנסה לגעת בכוכב
    בניצוץ קטן שנאהב    ​

    עמדתי
    מול בלון
    שסיכה ניפצה אותו
    והוא התמוסס לאלפי חלקיקים

    ועמדתי
    מול תהום
    עם מלא סימני שאלה
    עם ים של כאבים ובלבלה


    תמיד עמדתי
    מול כל המצבים
    תמיד החזקתי
    למרות כל הכאבים

    -------

    אבל מולך
    אני נגמרת
    כמעט נשברת
    שאת מביטה ולא מדברת

    שאת שותקת
    ומביטה בעיניים גדולות
    שאת דוממת
    וכבר לא שואלת שאלות

    שהמבט שלך חד
    מסתכל עלי בפחד
    מחפש מקום בטוח
    מוגן אוהב נותן כח

    מול העניים האלה
    אני לא עומדת
    מול הכאב הזה
    אני בעצמי נאבדת

    המבט שלך לא נותן לי לברוח
    אפילו שכבר מזמן אין בי כח-------
    ​
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: CynicalExplorer, אוראל סולטן, AVITALLL ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    יעל מויאל :)
    יעל מויאל :)
    תודה תוקן
  • 33
    • א
    שיתוף - לביקורת צומת דרכים
  • א. פרי //
    • בימים האחרונים לא כתבתי לציבור.

    לא היה לי רצון ולא צורך לכתוב לציבור.

    בתור אחת ששיתפה לא מעט על תהליך היציאה לאור - זה כבר שלב חדש בשבילי.
    לכתוב לציבור בלי מטרה כלשהי? כשאני מרגישה שלא צריך לכתוב יותר? מה לעשות?
    *
    בנוסף אני שמחה לספר שהסיבה בגללה חייבתי את עצמי לצאת לאור ולרצות לשנות את העולם, במקרה שלי על ידי כתיבת ספרים, קיבל תפנית מפתיעה, מבחינתי אפילו ניסית.
    נושא סבוך שלא חשבתי שיכול להיפתר לעולם, התחיל להתבהר ולקבל ישועה. אומנם זה לא הגיע לפתרון אפילו מועט, אבל בגלל שהיתה אפלה כה גדולה גם זיק אור קטן נחשב למשהו משמח...
    תודה רבה לבורא עולם יוצר כל הישועות.
    *
    כעת אני בצומת דרכים מול עצמי:
    האם להמשיך לכתוב לציבור?

    יש משפט שאומר: מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר. (הרב קוק)
    השאלה איזה יוצר והיכן...


    למיטב הבנתי, גם כתיבת תוכן שלילי יכול לקדם איכשהו באופן חיובי! הכל תלוי מי קורא את הדברים ומה הפרשנות והמסר שהוא לוקח.
    אבל כן מעניין אותי אם יש טעם להמשיך לכתוב לציבור באופן בו כתבתי עד כה.


    *

    אני חושבת שזו קפיצת מדרגה, ממקום של תחושת מחויבות ליצור ולשנות משהו בעולם, למקום של נדיבות.

    למקום בו האדם מחליט אם הוא רוצה להתנדב עבור הבורא, ועבור העולם, בלי תחושת מחויבות או כפיה חיצונית לעשות טוב, אלא כי אתה טוב ואתה רוצה ליצור טוב כי לכך נוצרת.

    למרות החשיבה הזו - אני כן רוצה לבחון וללמוד מה המנוחה הנפשית באה לומר.

    כי לכל רצון, תחושה או צורך יש סיבה, דברים לא יורדים לעולם סתם, אלא צריך להקשיב, להכניס את הטוב לתוכנו, וללמוד ולהפיק לקח.

    תודה לה' על הכל. ושה' ינחה את כולם בדרך הטובה בכל המישורים.
    • תודה
    Reactions: CynicalExplorer, אוראל סולטן, המאושר! ועוד 5 משתמשים8 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בת.
    לא שאני יודעת לענות על השאלות שאת מעלה. רק מתפעלת ומקנאה מההיכרות והחיבור העמוק והאמיתי שלך עם עצמך,
  • 283
    • ח
    שיתוף - לביקורת ב"זאת" אני בוטח
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    לא אשכח את "זאת חנוכה" של שנה שעברה.

    אז עוד לא הצלחנו להכיל את גודל הכאב, ועכשיו העין עדיין דומעת מצרת אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה.

    הלכתי להתפלל בכותל כמו כל עם ישראל לישועה.

    כשאני הגעתי כבר היו שם בבית הכנסת הפנימי, מספר נשים שהגיעו לפני ונשארו איתי יחד במשך שעות רבות.

    אחת הנשים תפסה את תשומת ליבי.

    אם אני אמרתי את ספר התהילים פעם אחת, אז היא אמרה אותו לפחות פעמיים.

    אישה מבוגרת, ראיתי שכבר קשה לה לשבת, גם אני וגם עוד כמה נשים קמו מעת לעת כדי לחלץ קצת את העצמות מהישיבה הממושכת.

    אני זוכרת אותה מסובבת את מפרק הרגל, אולי כדי לעורר את עצמה, ואולי כדי לאפשר לעצמה לשבת עוד כמה שעות כדי להתפלל.

    אז למדתי, שיש הרבה מאוד נשים שמשקיעות השקעה ומאמץ גדול מאוד, בתפילה.

    היו גם קבוצת נשים שהגיעו מהצפון, באותו הערב, זאת חנוכה.

    בית הכנסת היה מלא כמעט עד שתיים ויותר בלילה, בשעה שלוש מאפשרים למעט הנשים שמגיעות להיכנס לפני ולפנים אל האבן שנמצאת בדיוק מול קודש הקדשים, מקום נורא ונשגב מלא הוד וקדושה.

    ראיתי את הנשים הקבועות שמגיעות להתפלל על גלות השכינה ועל גאולת השכינה.

    נשים שהגיעו מצוידות כבר עם תרמוס עם קפה שיעזור להן להרטיב את גרונן רק כדי להמשיך ולשאת את תפילתן במשך כמה שעות.

    בעומק מנהרות הכותל, בשעה של מידת הרחמים וביום שאור גדול יורד לעולם זכיתי לשבת שם, מול קדש הקדשים ולהיות עדה לרחשי הלב ותפילת הנשמה של נשים צדקניות.

    בשעה חמש וחצי, ברגע שכבר מתחילים ראשוני האוטובוסים להגיע למקום, המקום מתמלא, ומתקיימת תפילה של נשים קבועות שמגיעות כל יום בעלות.

    ובנשימה של אוויר צח של בוקר התקווה עולה מאליה לראות את אור השחר הבוקע את חשכת הגלות.

    מאז הספקתי עוד כמה פעמים לבקר ולהקדיש זמן לתפילה ושפיכת צקון לחש בסייעתא דשמיא.

    באחת הפעמים שמתי לב לאחת הנשים, שלא כמוני, לא ראתה דבר סביבה, היא היתה כל כולה שקועה ומרוכזת בתפילתה.

    היא הגיעה לפני, נעמדה כשעה לתפילה, כאשר טבעי להתבונן סביב, לראות מי נמצא סביבך, ואולי לשים לב לכל מיני פרטים.

    אבל לא, היא, היא פשוט היתה שקועה בתוך הסידור, ואז הלכה לה.

    אז אני כן התבוננתי סביבי, והתפעלתי מיכולת הריכוז והשקיעות הזאת בתפילה.

    אישה פלונית את היית עבורי דוגמה לרמת שקיעות שאין כמותה.

    מאז, למדתי שלפחות חלק ניכר מהזמן אפשר להיות שקועים לחלוטין ללא מבט סביב, למרות ההמולה וריבוי הנשים שמגיעות והולכות.

    ולמה אני מספרת זאת?

    קודם כל למי שלא מודע לכך שבליל זאת חנוכה המקום מלא ושוקק חיים עד השעות המאוחרות של הלילה.

    ושנית למי שגר רחוק או שאין לו תמיד הזדמנות לצאת.

    תחשבו על הרעיון.

    אם יש באפשרותכם לתת לעצמכם את הלילה להגיע ולהתפלל, זו חוויה של שעות, של קירבה שאין כמותה.

    כמובן לקחת בחשבון שהיום למחרת יאלץ לשלם מחיר, ולאפשר לעצמכם אפשרות של מנוחה בבוקר.

    ואסיים בתפילה מרגשת שניצבת לפני כמו חיה וקיימת בדמיוני, בכל הזדמנות בה אני יוצאת ממקום הקודש.

    מי ייתן ונזכה בקרוב לראות את כל עם ישראל בהמוניו, כאן, בגאולה השלמה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, אדריכלית מתחילה, החיים טובים ועוד 15 משתמשים18 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    ומשנה לשנה המקום הולך ומתמלא, ולילה כיום יאיר. בכל פעם מחדש מדהים אותי לראות אנשים בשעות של...
  • 69
    • A
    שיתוף - לביקורת שיתוף לשיפוט ~ מוסיף והולך ~
  • az yashir //
    • מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ

    חֲצוֹת לַיִל - הָאוֹר כָּבָה מִזְּמַן כּוּלָם יְשֵׁנִים, אֲנִי עֵר.
    בַּחוּץ שָׁקֵט כָּל כָּךְ - חָשׁוּךְ, בְּפִנָּה קְטַנָּה בַּצַּד מֵאִיר לוֹ נֵר.
    מֵעִיר אֶת הַלֵּב הָרָדוּם, הַשָּׁקוּעַ בִּשְׁנַת חֹרֶף עֲמֻקָּה.
    הַלֵּב מְזַנֵּק כְּמוֹ לֶהָבָה צְעִירָה מְקַפֶּצֶת, מִתְלַהֶבֶת,
    בַּחוּץ חֹרֶף - קַר, אֲנִי זָקוּק לַמְּדוּרָה מְחַמֶּמֶת אַךְ אַיִן.
    הַנֵּר כָּבֶה - אֲנִי נִרְדָּם, כָּבְתָה אֵין זָקוּק לָהּ.
    נִשְׁאֲרָה הַגַּחֶלֶת, שׁוֹלַחַת אִיתוּתֵי מְצוּקָה מְהַבְהֲבִים,
    נִיצוֹצוֹת מַבְרִיקִים, חוֹזְרִים וְנֶעֱלָמִים כְּכוֹכָבִים שֶׁרַק בַּחֹשֶׁךְ זוֹהֲרִים.
    נִדְלְקָה הַגַּחֶלֶת - עָלְתָה בָּהּ שַׁלְהֶבֶת, פִּתְאוֹם הַקֹּר נֶעֱלַם.
    מַבִּיט בָּאֵשׁ הַמְּרַצֶּדֶת בִּמְהִירוּת מַעְלָה וּמַטָּה.
    לְפֶתַע נִזְרֶקֶת בִּי מִין מַחְשָׁבָה, מַדּוּעַ לָאֵשׁ תָּמִיד חַם?
    הָאֵשׁ מְטַפֶּסֶת, לֹא מִתְיָאֶשֶׁת, בַּמָּקוֹם אֵינָהּ נִשְׁאֶרֶת,
    תָּמִיד נִמְצֵאת הִיא בִּתְנוּעָה, אִם לֹא - אֲזַי כְּבָר הִיא אֵינָהּ.
    לָמַדְתִּי אֶת סוֹד הָאֵשׁ, לְהִשָּׁאֵר תָּמִיד בִּתְנוּעָה.
    לְהִתְעוֹרֵר - כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתְקָרֵר, לְהִתְקַדֵּם - וְלֹא לְהֵרָדֵם.
    לִהְיוֹת מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ.

    אשמח לביקורת​
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: משך, מוז'יניקית, בת. ועוד 8 משתמשים11 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    az yashir
    לקחתי לתשומת ליבי תודה רבה על השיפוט
  • 423
    • ק
    שיתוף - לביקורת כשלא אומרים לי שאני כוכב - אני מאדים (😡) ובצדק
  • קראנצ' פיסטוק //
    • המרמור ליווה אותם תמיד כמו צל טורדני.
    באופן קבוע הם נהגו לרטון הרבה, אבל אף אחד לא חלם שיום אחד הכול יתפוצץ.
    הם לא ידעו מה מתרחש בגלקסיות הסמוכות, אבל באותו לילה שוב הם חשו שנמאס להם.
    "איפה הצדק ביקום, איפה?" גנח צדק, "שנה אחרי שנה, אותו תפקיד, על אותה מסילה... אותה משמרת באותה מערכת... כמה אפשר?!"

    נוגה השיב לו מבט נוגה, חולמני: "אני רק מקווה שאינך מבקש העלאה בדרגה, בפעם הקודמת שלבנה ניסתה את זה - העניין לא הסתיים טוב... היזהר שלא יהגו אותך מן המסילה".

    חמה, שעד עתה ישב בשקט על מסילתו הסמוכה לשמש, התלהט בחמה שפוכה: "מי דיבר על העלאה? מה כבר ביקשנו?! מינימום יחס! הננסים שבכדור הארץ הזערורי, אינם מעריכים אותנו בגרם! בעבורם אנחנו סתם עוד נקודה בלתי נראית, אחת מתוך רבבות. בקושי יודעים לספר שאנו כוכבים ממערכת השמש, ואותה - הם כל כך מעריצים!"
    חמה השתתק בחרון, מילותיו נותרו תלויות בחלל עוד זמן רב.

    שמיכת הכוכבים שעטפה את השמים, התעטפה בשתיקה סמיכה.

    פליטו היה הראשון שהפר אותה, פולט בלי מחשבה: "אז בואו נכבה, ודי!"
    חבריו לגלקסיה בהו בו בתדהמה.

    מאדים השתקן מצמץ בהלם, מצליח למלמל בקושי: "מה?! אתה... אנחנו..."
    באותו רגע, נעץ בו שרביט את אישוני הבזלת שלו במבט מצמית. מאדים האדים כדם, פניו הסמוקות להטו מבושה, ואם רצה להגיב - הרי שלא הראה זאת. הצטנף לתוך סלעי שתיקתו, ודמם.

    אף אחד לא העז להתעמת עם שרביט, שכוכבו דרך ברחבי הגלקסיה. הוא היה מטאור; עוצמתי, חזק וכריזמטי, והילה מלכותית זוהרת ליוותה אותו תמיד, מפזרת סביבו אבק כוכבים. אולי לכן הרגיז את הכוכב העולה, הכבוד שרוחשת האנושות לגורמים החשובים ממנו, הנמצאים בחלונות הגבוהים.

    "שמעתם מי נפל..." זרק שרביט לחלל, כאילו באגביות. "חברנו המסכן...האנושות ניזונה עדיין מאורו, ואינה מעלה על דעתה שהוא כבר נפל חלל. חרף את נפשו למענה, ונפל במערכה... האנשים הקטנים שבכדור הארץ ודאי מביטים באדישות בקרן האור האחרונה ששלח עבורם במסירות נפש, וממשיכים לרטון על הלילה החשוך, נטול הירח".

    שרביט עצר לרגע, ושאף נשימה ארוכה מהריק שסביבו. "הם יתלוננו שחשוך, בעוד אנחנו נזהר למענם במיליארדי אורות. הם ידליקו פנסים עלובים שינסו להתחרות בקרנינו העוצמתיות. יביטו בנו כעל עבדים נרצעים בממלכתו של הירח ירום הודו..." שרביט ירק בבוז קרן אור ארוכה, "אולי הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש..."

    חבריו בהו בו במבט חלול, נראים כמו לאחר מקלחת מטאורים צוננת.
    המשפטים שנזרקו לחלל בלי מחשבה, הלכו וקרמו חול וסלעים.

    צדק היה הראשון שהתעשת, "איזה כוכב אני!" גיחך, "איך לא חשבתי על כך קודם?! זה נכון כל כך. בשביל מה להתאמץ אם לא זוכים להערכה?! כנראה איננו חשובים כפי שחשבנו... איזה שכל חד יש בקדקודיכם! סוף סוף ישוב הצדק למסלולו!"

    נוגה הנהן באיטיות. "נכון, מסתדרים היטב בלעדינו, ואנחנו סתם עובדים קשה במשך שנים!"
    שבתאי הקיץ מנמנומו באחת, כוכבים נדלקו באישוניו: "כמה נפלא! לנוח ולא לעשות דבר... בדיוק התסריט שמככב בחלומותיי!"
    מאדים התחפר בשקט במסילתו, ולא אמר דבר.
    חמה צווח באושר: "וואו! שרביט, אתה תותח על חלל! אני באורות!" ונוגה הוסיף: יהיה לי הרבה חומר למחשבה בלילה הארוך שלפנינו..."
    הכוכבים מסביב קרצו זה לזה באלפי קרניים מזדהות.

    כוכב השמים מוליך את הקול, והשמועה עשתה לה קרניים במהירות האור, וסללה נתיבים אל שביל החלב, ומשם לגלקסיות הסמוכות, מציתה כוכבים נוספים.

    לא הייתה הודעה מסודרת, ואף גורם רשמי מגרמי השמים לא נתן אור ירוק למהלך, אך העובדה קמה וגם ניצבה. כל כוכב עיבד את הנתונים בינו לבין חולותיו, והסיק את המסקנה לעצמו בדממה.
    שביתה כללית החלה, שעת כיבוי אורות.

    צבא הכוכבים השיב את קרניו לבסיסן, אוסף אליו את נגהו. רק האור שנשלח קודם - נותר, מתמוגג לאיטו עם השנים, כאשליה אופטית חולפת, עד שנגוז.

    * * *

    שנים רבות לאחר מכן, במרחק אלפי שנות אור משם, ישב ילד צעיר והתבונן בפתילות שצפו בשמן שבבזיכי חנוכיית כסף נוצצת.
    אימו נכנסה לחדר כרוח. "דן, עדיין לא התארגנת? צריך להזדרז, אחרי הדלקת הנרות אנחנו יוצאים!" הילד בהה בפתילות, אינו משיב.
    "דן!!"
    הוא פלט נשיפה. "אני לא בא לערב הלביבות הזה".
    אימו נעצה מבט מוטרד בגבו הקשוח, ואחר כך בשמים השחורים, ויצאה מהחדר באנחה.

    דן בלע את רוקו. למה שהוא יבוא לשם בכלל?! בשנים שעברו התאמץ כל כך עבור התוכנית שבערב הלביבות, ומה יצא לו מכך?! אף אחד לא העריך את ההשקעה, ובני דודים רבים כל כך מסוגלים להפעיל את הקטנים... בשביל מה להתאמץ?! שיסתדרו בלעדיו.

    בינתיים, השיבה אימו למקרר בתנועות עצבניות קופסת ריבה מלאה ושקית קמח מנופה, וטרקה ספר מתכונים בחבטה.
    סופגניות... נו באמת! זה הכיבוד שהיא תכננה להכין לערב הלביבות המשפחתי?! רק זה מה שחסר לה. להעמיד אותן בערמה מבוישת בצילן של הפחזניות המושקעות ושל עוגות הפאר שגיסותיה מעצבות בכל שנה, ולזכות למחמאות מפוקפקות שינסו בלי הצלחה להצדיק את מאמץ הטיגון. היא הכניסה בחדות את השמן לארון, ויצאה מהמטבח.

    דן המשיך לבהות בשמים הנקיים, האטומים, ואז הסב את מבטו, מבחין באביו שמשוחח בפלאפון בטון שקט.
    "תגיד לרב שירדתי מהעניין, אני חושב שאין טעם להשקיע בזה כל כך. כמעט בטוח שהמאמץ יהיה לשווא".
    האב ניתק את השיחה והשעין את מרפקיו על אדן החלון, מביט אף הוא בריכוז בשחור הליל. המצית לפות בידו, כבוי.

    דן התנער. "אבא, למה... למה לא מדליקים? מאוחר!"
    אביו נאנח, מביט בעיניים מכווצות בשעון הדוהר ואז בשמים האפלים, החלקים מדי.
    אמא נעמדה מאחוריו, מאורגנת ליציאה, מעבירה את משקלה מרגל לרגל.

    "אבא?" דן הביט בו בחוסר הבנה.
    אביו נאנח בשנית, מבטו ממוקד בשמים השחורים. "אנחנו מחכים לצאת הכוכבים, ילד".

    שום כוכב לא האיר בשמי אותו הלילה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אחת בדרך, ללי99, מעין עולם הבא ועוד 63 משתמשים66 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קראנצ' פיסטוק
    צריך אחת ולתמיד להמציא עונש מיוחד לעברייני קריאה מהזן הזה! תודה רבה!!
  • 123
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת עַד שֶׁיַּעֲלֶה בִּי שַׁחַר
  • צביה ר. //
    • כְּשֶׁתִּשְׁקַע נַפְשִׁי
    אֶל מֵעֵבֶר לְאֹפֶק מְטֻשְׁטָשׁ
    וּכְשֶׁאֶהְיֶה הוֹזָה כּוֹכָבִים
    מִכְּאֵב שֶׁיַּחֲשִׁיךְ חַלּוֹנִי,
    אֶאֱסֹף טִפּוֹת מְלוּחוֹת
    חֲתוּמוֹת בְּחוֹתָם
    מִפִּנּוֹת נִשְׁמָתִי,
    וְאַדְלִיק לִי נֵר.
    לֹא אֶתֵּן לְרוּחַ מְצוּיָה
    לִנְשֹׁב בּוֹ, לְהוֹתִיר עָשָׁן,
    וְאֵין לִי רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
    רַק אַבִּיט אֵלָיו
    עַד שֶׁיָּמֵס בִּי,
    עַד שֶׁיָּנִיס בִּי אֲפֵלָה.
    אוֹסִיף וְאֵלֵךְ
    לְאוֹרוֹ
    עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק,
    עַד שֶׁיַּעֲלֶה בִּי
    שַׁחַר.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוירון צף, רבקהנ, מהללו ועוד 28 משתמשים31 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תודה @מהללו ! אהבתי כל מילה : )
  • 537
    • א
    שיתוף - לביקורת עֵרוּת והורות: לכולם יש מקום במיטה, ולאבא לא נשאר
  • איש המילה הכתובה //
    • לישון באמת, זה להירדם כאשר הראש ממוקם בפינה הצפון-מזרחית של המיטה, ולהתעורר כשהוא שמוט מחוץ לפינה הדרום-מערבית.

    הדרך מפינה לפינה נעשית בסלטות ובתרגילים אקרובטיים, שבמהלכם שרירים נמתחים, ידיים נרדמות וציפורניים שורטות פנים. אך העונג, העונג בל יתואר.

    אבל מי עוד ישן ככה? זה היה פעם, בעבר הרחוק, בשנותיי העליזות בישיבה.

    חבריי לחדר יעידו גם על פלפולים עמוקים, בבחינת וּבְלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ – על הציר שבין הפינה הצפון-מזרחית, לדרום-מערבית.

    אבל היום? היום זה לא ככה. זה מתחיל כמו פעם: הנחת ראש בפינה הצפון-מזרחית. אף ולחי תחובים בתוך קיר בטמפרטורה קרירה מושלמת. אבל משם זה לא מתפתח לשום מקום.

    22 דקות לאחר ההירדמות, זחל ראשון עושה דרכו לתווך הצפוף שבין הראש לפינה. לחי מתענגת נפרדת לשלום מקיר מפנק, ומקבלת בברכה ראש מזיע של בן 3 שכמו אתמול, גם היום, התעצלתי לרחוץ.

    חצי שעה לאחר מכן: צעדים קטנים וזריזים מעירים אותי. כפות רגליים מכות בקצב ברצפות. הקול הולך ונעשה חזק יותר ויותר. זה האות לפנות עוד מעט מקום במשטח השכיבה שגודלו, או קוטנו 90 ס"מ.

    כעבור שלוש שעות, רחפן שישוגר לשמי החדר יצלם פסיפס אנושי מרהיב. מיטה צרה משובצת באבני חן אנושיות – נוחרים זה באוזנו של זה בחדוות אחים שכזו.

    ואני מתעורר על הרצפה. מונח בתוך שלולית מי נטילת ידיים, מכוסה בשני ילדים שנשרו אף הם ממזרן רועש ורועד.

    "למזלי נפלתי על כרית נעימה, כך נמנע נזק מוחי", אני מנחם את עצמי, ומגביה את הראש כדי להפריד בין לחי לאגיס מידה 5.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: השנונה..., ח.ד. וחלק, משך ועוד 74 משתמשים77 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבהה על מילים משמחות!
  • 471
    • א
    שיתוף - לביקורת גם אתם יכולים: סופגניות ביתיות נדירות בשלושה שלבים פשוטים
  • איש המילה הכתובה //
    • תמיד רציתם להכין בעצמכם סופגניות, אבל נרתעתם.

    זה מרגיש כמו משימה בלתי אפשרית בעליל. משהו שמתאים רק למקצוענים.

    אז רכשתם סופגניות תעשייתיות ויקרות להחריד. נאלצתם למחזר משכנתא ולקחת הלוואת בלון שמוחזרת בסוף תקופת ההשמנה.

    אבל זהו, זה נגמר. המתכון הבא יאפשר לכם להכין סופגניות מושלמות, בשלושה צעדים פשוטים.

    אל תהיו מרוכזים. קלי קלות:

    • בקערה בינונית מכניסים: קמח, מים, שמרים, שמן, ערק, והסוד שעושה את ההבדל: סודה לשתייה.
    • מערבבים היטב, ומתפיחים עד להכפלת נפח.
    • מטגנים בשמן עמוק. בתיאבון.
    אופן ההכנה:

    את הקמח יש להפריד גרגר-גרגר, כדי שלא יצא לכם בצק דחוס. יש לקמח כל גרגר קמח בארבעה גרגירי קמח – אחד מכל צד, כדי שלא יצא בצק גרגירי מדי.

    את הקמח המופרד הניחו במייבש כביסה, למתן עומק ייבושי נוסף.

    במקביל הרתיחו סיר עם שני ליטר מים. את האדים לִכְדוּ בתוך לוכד אדים עד שתקבלו חצי ליטר של נוזל מזוקק. המים המאודים האלה, המחליפים את המים הכבדים, יאפשרו לסופגניות שלנו להיות קלילות ואווריריות.

    כשנה לפני הכנת המתכון יש לפתח שמרים ביתיים, בהמון סבלנות ואהבה. יש להחמיץ בצק איכותי, ולהוסיף לו כל יום טיפת מים רותחים אחת. בערב פסח תשרפו את השמרים, זה חמץ גמור, ולאחריו תתחילו מההתחלה באותה מסירות ואהבה.

    את השמן למתכון חשוב לסחוט מסופגניות ריבת חלב טריות (עדיפות לשמן שמקורו בסופגניות עם קרם מוגזם).

    ולסיום מבינים שאין מוצא, ניגשים לבנק: משכנתא, הלוואת בלון, ומשם ישירות למאפייה הקרובה.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אימון- והנחייה בNLP, מתרגשת, לירי ועוד 60 משתמשים63 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה על תגובות מלבבות כיף לקרוא
  • 153
    • R
    שיתוף - לביקורת אמרת לי אוסטרליה.
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • אמרת לי אוסטרליה
    היא היעד הרחוק
    ביותר.
    ואיך קליעים שטניים
    יידעו אותי:
    אוסטרליה קרובה,
    היא כאן
    בלב.

    ה' יקום דמם.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: NeWord, מעין עולם הבא, AVITALLL ועוד 26 משתמשים29 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    תודה @דודה, תודה @חוה אייזן.
  • 45
    • ש
    שיתוף - לביקורת סימני דרך
  • שמואל אגסי //
    • הַדֶּלֶת תַּחְרֹק, תִּזְחַל עַל צִירֶיהָ
    הָרֵיחַ יִסְחַט נְשִׁימָה,
    וּמִגַּן הַיָּרָק שְׁטוּף הַטְּלָלִים,
    תִּקַּח לְךָ עוֹד שְׁאִיפָה,
    מִשְּׁבִיל קַדְמוֹנִי, כְּבוּשׁ עֲקֵבוֹת,
    אֶל דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה,
    בְּמֶשֶׁךְ יָמִים, שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת,
    תִּמְנַע רַגְלְךָ מִמְּנוּחָה.
    בְּדֶרֶךְ תַּנִּיחַ שָׁם סֶלַע קָטָן
    עַל אֶבֶן בַּזֶּלֶת גְּדוֹלָה,
    תַּמְשִׁיךְ לָלֶכֶת, אַל תַּעֲצֹר,
    גַּם אִם נַפְשְׁךָ מִתְאַוָּה,
    תַּגִּיד לָהּ דַּי, גַּם אִם תִּרְצִי,
    אֵין לָךְ יוֹתֵר בְּרֵרָה,
    תִּשְׁתֶּה אֶת הַגֶּשֶׁם, תֹּאכַל אֶת הַחוֹל,
    אֲבָל אַל תֶּחְדַּל בַּמַּסָּע.
    וּבְסוֹף הַדֶּרֶךְ, בְּגַב הָהָר,
    תִּמְצָא שָׁם עוֹמֶדֶת בִּקְתָּה,
    אַל תִּתְפַּתֶּה, אֲפִלּוּ לְרֶגַע,
    יֵשׁ רֶשֶׁת בִּפְנִים שֶׁפְּרוּסָה,
    שָׂא עֵינֶיךָ הַרְחֵק לְמַעְלָה,
    אֶל עֵבֶר רֹאשׁ הַפִּסְגָּה,
    רַק שָׁם לְמַעְלָה, בְּצֵל הַיָּרֵחַ,
    תּוּכַל לְהַנִּיחַ רֹאשְׁךָ.
    וּבַבֹּקֶר מֻקְדָּם, עִם אוֹר שֶׁל שַׁחַר,
    כַּשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁלֹט בַּכִּפָּה,
    עַל קְצֵה הַצּוּק תַּצִּיב אֶת רַגְלֶיךָ,
    וְיָד עַל מִצְחֲךָ,
    כָּל הַדֶּרֶךְ פְּרוּסָה לְפָנֶיךָ,
    מִסּוֹף עַד רֵאשִׁיתָהּ,
    וְאֵי שָׁם בָּאֶמְצַע, סֶלַע קָטָן,
    עַל אֶבֶן בַּזֶּלֶת גְּדוֹלָה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: משך, AVITALLL, חזון העצמות היבשות ועוד 6 משתמשים9 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חזון העצמות היבשות
    וואו!
  • 324
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת פַּחָשֶׁמֶן שֶׁאֲנִי. וְגַם אַתְּ.
  • צביה ר. //
    • כְּשֶׁהִיא שָׁאֲלָה
    מָה זֶה נֵס פַּחָשֶׁמֶן
    וְחִפַּשְׂתִּי אֶמְצָעִי הַמְחָשָׁה,
    הִתְלַבַּטְתִּי בֵּין
    סַלְסִלַּת הַכְּבִיסָה
    שֶׁעוֹלָה לִקְרָאתִי גְּדוּשָׁה
    כְּשֶׁרַק אֶמֶשׁ
    דִּמִּיתִי לַחֲשֹׁב
    שֶׁהִנֵּה סוֹפְסוֹף נִכְבְּשָׁה,
    לְבֵין
    הַסֻּפְגָּנִיָּה
    שֶׁאֶמֶשׁ כִּרְסַמְתִּי
    וְאֵיךְ פִּתְאוֹם נִרְאֲתָה יַבָּשָׁה
    וְקַרְקָעִית קְעָרָה
    לָעֲגָה לִי
    עַל מִשְׁמַעַת עַצְמִית מְבִישָׁה.
    אוֹ שֶׁמָּא אַמְחִישׁ בְּ-
    'רַק רֶגַע' אֶחָד,
    מַמָּשׁ עוֹד שְׁנִיָּה,
    שֶׁהוֹפֵךְ לְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה,
    וְאוּלַי בְּ-
    בָּלָגָן חָבִיב
    קְטַנְטַן וְחָמוּד
    חֶלְקַת אֲדָמָה כְּבוּשָׁה
    שֶׁבָּרֶגַע נִהְיָה
    לְצוּנָאמִי אַדִּיר,
    נֶאֱבָק בִּי מִלְחֶמֶת הַתָּשָׁה.

    פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי
    שֶׁקְּטַנָתִי הַנֶּחְמֶדֶת
    לֹא זְקוּקָה לְשׁוּם הַמְחָשָׁה,
    יֵשׁ לָהּ אִמָּא פַּחְשֶׁמֶן
    לְלֹא הַפְסָקָה
    גַּם כְּשֶׁהַסּוֹלְלָה מַמָּשׁ חַלָּשָׁה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אקורד, RIVKA W, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 63 משתמשים66 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    את צודקת שזה הכתיב הנכון. באמת היתה לי התלבטות, בסוף החלטתי לכתוב ב-ח' משתי סיבות:
  • 9
    • ע
    שיתוף - לביקורת לביבות
  • עידו לסרי //
    • מעט הפעמים שהזכרתי את בן דודי, אך ב'נסיעה כלה' הזכרתיו באחת,
    הלילה אזכירו בעניין אחר.
    הרי שהיינו מסובין אצל בית סבי שיחיה לאורך שנים וחשק בשרנו בדבר מה לאכלה, מיד קפץ בן דודי והציע את הצעתו ולא עבר רגע והיינו נתונים אצל הירקן ומשכנו ממנו שק של תפוחי אדמה ואחר כן באנו אצל החנווני ואחזנו ממנו ליטרה אחת או שנים של שמן ונמצאנו מטגנים לביבות,
    אין צריך להזכיר שעמדנו בטבורו של חנוכה שאותו היום זמן מאכלי שמן הוא זכר לפך השמן הטהור שנמצא חתום בחותמו של כהן גדול.
    הקיצור שמגש ענק של לביבות נישא בידינו אל עבר השולחן הרחב שבראשו ישב סבי שליט"א ה' יאריך ימיו ושנותיו.
    גדלו של המגש לו תאם את קומתו, שלביבות רבות כרוכות היו זו בזו עד שנגבהו לגובה, ברם כך לא נטרדנו בזאת, הרי משפחתנו מצוידת ביכולות מופלאות בעניין האכילה,
    נתישבנו איפה אצל השולחן שהיה מכוסה במפת תחרה נאה ופנינו אל המגש הנשגב, כמתבקש מההלכה נטל ראשונה סבי שליט"א את הלביבה, אנו שנתחקינו אחריו, החמרנו ונטלנו כפליים, לא עברו רגעים אחדים שכפלנו את מעשינו ושילשנום וכן הלאה בסדר גדל והולך ולא נתרוקן המגש אלא בכל עת נדמה בעינינו כאילו גדל המגש ואיתו הלביבות הנסמכות עליו,
    תחילה לא נרתענו כלל, שהרי רגילים אנו בכך, אם שעברו השעות ועודנו אוכלים מן המגש והוא איננו אוכל, אזרנו בנפשנו לערב גורמים חיצוניים,
    ראשונה בגורמים היתה הבירה, איננה בירה רגילה היא, אלא בירה לה שוף IPA שיותר מרה היא מן הבירה המכוערת ודרכנו לשתותה לסאונה יבשה כשהיא קפואה כמעט לחלוטין, או אז מתבטלת מרירותה ונזרמת היא בפינו ואין צריך לומר בחיכנו. אותו היום היינו בסלון סבי שיחיה, משמע שאיננו בסאונה וודאי שהבירה לא היתה קפואה כדבעי, בכל זאת נתפתינו לשתותה,
    הבירה היתה מרה מתמיד וגופי נרתת ונזדעעזע מחמת המרירות הרבה, אולם כששכך גופי מזעזועו המריר, נתגלתי לראות שגופי נתאפס והרי שוב אני יכול לאכול מן הלביבות הרכות,

    לביבות אלו, אין בהם מן סרכי העולם הזה, צורתם אינה סימטרית, מראם אינו מן המשופרים, וטעמם נסוג בין קצוות שרופים לבין אמצעם אשר איננו מבושל מספיק, ועדיין אנו אוכלים אותם, גם אם לא לשם מצווה.

    שעה ורעותה חלפו עלינו ועדיין אנו מדשדשים באותו עניין, או אז קם בן דודי היקר ושלף מהיכן ששלף בקבוק אשר תכנו ענברי וטעמו חריף ומלא חדווה, שתינו כוסית או שניים, תודעתינו החלה להתרחב במתינות, ואנו שבנו לאכול מן הלביבות העומדות מול עינינו ונדמה כי נוזפות הם בנו נמרצות על כך שהכנום לחינם חלילה.

    העמיק לו הלילה ואני כבר ידעתי שהאוטובוס האחרון חלף לו על פני התחנה הקרובה ואף הרחיק לו נדוד אל עבר עיירת הנופש אשר אני שרוי בה תדיר, ברם לא נטרדתי בכך שהרי ההווה אוחז בי ואני תלוי בבית סבי עם בן דודי ביקר שמרוקן כעת כוסית נוספת אל כוסי, דפנות הבקבוק הבהיקו לאור המנורה לאחר שנתרוקנו לחלוטין ואנו זנחנו בליבנו את מגש הלביבות והחילונו מסיחים בדברי תורה כגון בשאלת הבית יוסף ובספק היכן מדליקין את הנרות בבנין משותף וכן בכל הספקות העומדים בראש מעיינינו בימי החנוכה,

    נתאחרה לנו השעה ומגש הלביבות נזנח הוא זה מכבר ואף לסבי שיחיה נתאחרה השעה והרי אנו נדחקים אל מקומנו והלביבות נשארות להם וננזחות במקומם, אבל תוכן הבקבוק עודו בתודעתינו.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: R.V.K.A, אביגלוש, אוראל סולטן ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 27
    • I
    שיתוף - לביקורת אני והאחר.
  • I.Q //
    • ב״ה

    וּבְכָל רֶגַע יָגוֹן וַאֲנָחָה.

    - וְזֶה נוֹסָף עַל יְגוֹנִי;
    כִּי בֶּן אָדָם הִנְנִי.
    וְכוֹאֵב הִנְנִי כְּאֵבִי
    לִפְנֵי כְּאֵבְךָ,
    בְּדִידוּתִי – לִפְנֵי בְּדִידוּתְךָ.
    מְרִירוּת חַיַּי מָרָה לִי מְאוֹד
    מִמְּרִירוֹת חַיֶּיךָ.
    כִּי גּוּף לָנוּ, וּדְמוּת הַגּוּף,
    וּמִשְׁפָּחָה וְעִיר וְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ –
    וְלָמָּה?
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: AVITALLL, אוראל סולטן, חוה אייזן ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    נקודה יפה למחשבה
  • 72
    • א
    שיתוף - לביקורת האמת שאני לא באמת רוצה הצלחה
  • א. פרי //
    • האמת, שאני לא באמת רוצה להצליח

    כשאני כותבת מאמרים מסוג זה, אני לא כותבת על עצמי, אלא על הקולקטיב, אין לי מטרה שתחשבו על ההתמודדות שלי, כי כל אדם וחייו והאתגרים שקיבל כדי להיות אדם שמתקדם כל הזמן.
    אלא המטרה שלי היא שהקוראים ימצאו את עצמם והחשיבה/ התהליך המוצג כאן אולי יסייעו להם להכיר את עצמם או את הסביבה.
    יתכן שהקוראי המאמר עברו את הדרך הזו, או יש לכם נתונים אחרים והמילים לא מדברות אליכם, יתכן שאתם כקוראים לא תבינו מה הכוונה, כי על אדם חי בעולם שונה. במידה וכך – אתם לא חייבים לקרוא או אולי תבינו שמדובר כאן בזווית מסוימת שבאה בעקבות אתגרים מסוימים.

    *

    לא פעם אני כותבת על הדרך ההרואית שלי להגיע לחוזק מנטלי, אבל האמת היא שאני לא רוצה להיות חזקה, אין לי מושג איך, וגם אני חושבת שהחוזק המנטלי שהגעתי אליו הוא מאוד בסיסי, כזה שאנשים רגילים כבר נמצאים שם ולא יבינו למה צריך להתמודד כדי להגיע לשם.

    אבל במחשבה נוספת – נוכחתי לראות שאני מעדיפה , אולי לא באופן מוצהר אלא בהתנהלות לא מודעת, להישאר במקום שלי: מקום מסכן, מתמודד, חלש.

    אני מנסה לברר עם עצמי למה אני לא רוצה להגיע באמת למקום יציב וחזק.

    מקום חזק זה להיות בטוחה בעצמי מאוד.

    הכוונה להיות בטוחה באמת, בתוכי, לא בדיבורים. זה לסמוך על עצמי ולקחת אחריות אמיתית מלאה על הכל.

    למה אני לא רוצה להיות חזקה?

    כי כנראה יש ערך בלהיות מתמודדת.

    זה עוזר לי עם העצלנות, הפסיביות, חוסר רצון להתאמץ, וזה מזין את האגו.

    הסיפורים שאני מספרת על עצמי, שמתבטאים גם בהתנהלות שלי, באופי שלי, הם סיפורים שבאים מתוך רצון להרוויח את כל העולמות: אדם חלש ומתמודד הוא אדם שמקבל אמפתיה ולא מצפים ממנו אלא מקבלים אותו בברכה, ועוקבים אחריו בעיניים דואגות.

    אני חושבת שאי אפשר למחוק התמודדות, היא נשארת, אם אחליט להיות בריאה נפשית לא אצליח ביום אחד להיות בריאה נפשית.

    אני חושבת שהבעיה אצלי (לא יודעת איך אצל אנשים אחרים- (הבעיה אצלי היא שלהיות מסכנה זה רווח עבורי.

    אדם מתמודד הוא אדם שסולחים לו, מותר לו לא באמת להצליח או להתמודד כמו אדם רגיל ולקחת אחריות.

    הוא זוכה להערכה בסיסית על העובדה שהוא בכלל הסכים לפתוח את העיניים בבוקר, וכל השאר – בונוס.

    הערכה אליו גוברת ככל שהוא מצליח יותר ויותר.

    וזה נפלא להיות בתוך מקום מתמודד שאין סביבו ציפיות, אלא אנשים שמחים, או אמורים לשמוח, מכל הצלחה שלך כי הם מרחמים עליך.

    להיות אדם חזק באמת, זה להסכים לכך שאתה מנהיג, אולי לא מנהיג של כת, אבל כן מנהיג שקיבל תכונות להנהיג את עצמו במתוך ביטחון גדול, ביטחון פנימי עמוק בהכל.

    ביטחון בבורא עולם, בעצמך, ואפילו בעולם עצמו, באנשים, בסביבה.

    זה לא ביטחון שבא במקום הכנעה לפני ה', זה ביטחון אחר, בסיסי, שהוא הבסיס של הכל.

    לא ביטחון נטול זהירות, אלא ביטחון בסיסי, שיש בו זהירות, ואולי גם פראנויה, זה לא סותר את הביטחון, ויש בו מודעות עצמית, ויש בו הכל.

    ולמה אני כותבת לציבור את החשיבה הזו? כי אני חושבת שכדי לשחרר משהו צריך לכתוב אותו, כי בכתיבה ובפרסום יש כח שמשחרר דפוסי התנהגות וחשיבה, יש ריפוי. יש משהו מתקן, שעושה סדר.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: פרפר משי, אביגלוש, אוראל סולטן ועוד 2 משתמשים5 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    תודה רבה, הבאת כאן חומר למחשבה. אשמח שתכתבי כאן או אולי בהודעה פרטית איך אוכל להעניק את את...
  • 12
    • ע
    שיתוף - לביקורת דרך חזור
  • עידו לסרי //
    • הים מסמל את האינסוף, כשם שאנו רואים את הים ולא רואים את סופו, למרות כך ידוע לנו שסופו מצוי, אף עצם האינסוף שרוי בדמיון למרות שאין מוחנו מכיל את משמעותו.

    הים נעלם ובמקומו מופיע מקום ישוב, מאותם המקומות שאנו תמהים עליהם האם קימים הם רק במראה חיצוני או שאמת אנשים דרים שם.

    הרכב רב התפוסה סוטה מן הכביש המהיר אל כביש פרברי רחב שוליים ואני יודע שאנו מתקרבים למקום ישוב המרכז, הכבישים רחבי הידים מדמים לי כאילו נעקרתי ונמצאתי עומד בקרית אונו או באחת מהערים הדומות לה, התחלתי מהרהר במעלתה של חיפה, נאה חיפה מכל הערים, שאילו כל הערים מתהדרות במעלתן וחיפה עולה על כולנה שכל המעלות כלולות בה מחוף ימה המשתרג מן הלבנון ועד ההרים המדורגים שנדמה שנתחבו זה בזה ואינם מבקשים עוד לילך, ברם מעלות אלו עדיין חפץ אני להיחפז אל ירושלים, אפשר שאבא שם באחד מן הימים אשר גומרים בהם את ההלל ואין גומרים בהם את ההלל, כיצד? ראש חודש טבת שחל בחנוכה, הרי שהיה בדרך וזמן תפילה דוחק והלל השלם אינו שגור בפיו, קורא את הלל החסר בברכה וכשיזדמן לו סידור קודם השקיעה, יגמור את ההלל בברכה, נמצא זה מברך על ההלל שני פעמים באותו יום,
    עם שאני מהרהר בכך ניסיתי להחזיר את מחשבתי לחיפה ומעלותיה אך נטרדתי מחמת התינוקות, זו בטיטולה שנגדש וזה שנצטנן הקהה את תופי אזני בשיעולו והתחלתי מתירא שמא יבואו נגיפים ויקבעו בגופי,
    דאגה יתרה דאגתי על הכבישים שלא נתגלו מהחלון שהתכסה באדים ובכל עת נדמה היה שאנו במקום אחר שאין אני צריך לומר שרחוק הוא מבית אבי וקל וחומר מביתי,

    בתוך כך נזדעזעו גלגלי הרכב מחמת המהמורות שבכניסה לעיירת הנופש ועודי מיטלטל ונזרק בין הדפנות למוטות ונחבל בכל גופי, ידעתי שהסתיימה הדרך ואני כמטחווי קשת מבית המדרש הסמוך לביתי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, שירת הכוכבים, צביה ר. ומשתמש 1 נוסף4 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    כל כך מיוחד סגנון הכתיבה הזה! אהבתי מאד.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה