קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 708
    • ל
    שיתוף - לביקורת קטע | לא { מוגדר @
  • לוטם //
    • מחכה לביקורת, תובנות או מה שזה לא יהיה...
    כי גם אני לא ממש יודעת מה זה...


    היא נכנסה למשרד, לא חיכתה להוראה, התיישבה מול המראיינת שלה. "היי, מה שלומך?"
    המראיינת כחכחה. "שלום. את-- הגעת לראיון עבודה?"
    "כן. זו אני. דניאלה. נעים מאוד". המילים שלה מהירות, היד שלה מושטת קדימה, ללחיצה.
    היד נלחצה בהיסוס קל. "אידית. שלום לך".
    "משרד יפה יש לך כאן". העיניים של דניאלה משוטטות סביבה, היא קמה, בוחנת מספר תמונות מקרוב. "תמונות ממש יפות. מי זה? בעלך?"
    "היי סליחה". אידית חורקת שיניים. "את פה בראיון עבודה".
    "כן. כן". דניאלה מתיישבת. "אז?" העיניים שלה נחות על אידית.
    "מאחת עד עשר. כמה את חכמה?"
    "עשר".
    "מאחת עד עשר, כמה את... טיפשה?"
    "עשר".
    • חחח
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, tovy, סופרוב ועוד 26 משתמשים29 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הטעם המושלם
    הקטע חמוד, אבל לדעתי לא מספיק מוקצן. כאילו- להתחיל עם הציפיות של המראינת- בשמים, הקלילות של...
  • 382
    • ח
    שיתוף - לביקורת והיא שעמדה
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    במלחמה זו הרבה מאוד דברים מתרחשים מאחורי הקלעים.

    איך אני יודעת?

    המבצעים שאנו מתוודעים אודותיהם לאחר מעשה מספרים לנו על מודיעין חזק, התגובות של הגורמים העוינים לפעילות חבלנית כנגדם גם הן מינוריות.

    איך יתכן שיש כמות גדולה של מחוסלים, תקיפות רציניות בסוריה, ועדיין התגובה מינורית.

    לראשונה נחשפנו לתגובה משמעותית לאחר חיסול משמעותי.

    אבל מה קורה שם מאחורי הקלעים?

    אנחנו לא יכולים לדעת, אבל המציאות מספרת לנו שקורים דברים רבים.

    הדיפלומטיה מסתירה אותם, והדיפלומטיה מנהלת אותם.

    אנחנו רק יכולים לנחש שאם ישראל עדיין לא הגיבה למתקפה הקשה כנגדה בליל הטילים במוצאי שבת קודש, יש לכך משמעות אחת.

    הסיפור של התחמשות הגרעין האירנית, הסנקציות שהוטלו עליה, חיסול מהנדסים בכירים, שמועות על התקדמות וניסיון לעצור את את הרגע של הגעה לשלב בלתי הפיך.

    מסתבר שהשיחה של נשיא ארה"ב ג'ו בידן עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו גרמה לו לסגת מפעולה של הרתעה כל שהיא.

    לאחרונה השיחות בין הנשיא האמריקאי לראש ממשלת ישראל נעשו צפופות.

    בהנחה שלא קל לנהל שיחה בה נשיא מעצמה שמעביר סכומי כסף בהיקף של מיליארדים ודורש דרישות, ההתמודדות של בנימין נתניהו עם הצורך להגן על מדינת ישראל והצורך לשמור על החלטות לטובת המדינה מחד והמחויבות לשמור על יחסים תקינים עם ארצות הברית מאידך היא לא קלה ליישום, וכמובן שאינה קלה לשיחה.

    ראש ממשלתנו שנהנה או נכון יותר סובל מביקורת קשה מבפנים, ראוי להערכה על עמידה איתנה קבלת החלטות קשות ומכריעות בצומת הלא פשוטה בה אנו נתונים, צריך הרבה מאוד עוצמה כדי לנהל מלחמה לא פשוטה זו.

    אם עד עכשיו המלחמה היתה מתחת לפני השטח על ידי שלוחי מנהיגי אירן, הרי שכעת המלחמה הפכה להיות מעל פני השטח.

    מה זה אומר לנו?

    המשמעות היא שהמטרות של האירנים הולכות ומתקדמות לעבר סכסוך גלוי.

    חשוב מאוד להבין זאת, כדי להבין שיש כאן מהלך שמתחיל בכך שהאירנים מתחמשים במשך שנים במטרה לפגוע חלילה בישראל.

    הדבר היחיד שיכול למנוע תגובה ישראלית נחרצת למתקפה זו הידיעה כי אירן מסוגלת לתקוף בתקיפה גרעינית.

    רק הידיעה כי יש יד מכוונת מלמעלה, שמזיזה את התנועות הלא שפיות של האויבת המרה שלנו, היד החזקה והזרוע הנטויה שתניע את הגלגל.

    ופסוקי התהילים הנצחיים שמלווים אותנו: "חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה", הן אלא המלוות אותנו במערכה זו.

    המערכה האחרונה, שתחילתה בהמן האגגי שביקש להשמיד, וסופה בהמינאי.

    כשם שעמדת להם באותה שעה בעת צרתם כך תעמוד לנו, ותצילנו מידם.
    • שכוייח!
    Reactions: -חיה-, פנינה שחורה ו-לוטם3 //
    0 תגובות
  • 604
    • ה
    שיתוף - לביקורת מה נשתנה תשפ"ד
  • הטעם המושלם //
    • ו' ניסן שנת התתס"ד
    אם סבא רבה שמואל היה נגיד היום דופק ספרים, אנחנו שולחים את הרובוט שיבדוק אותם יסודי במקומינו ותןך 10 דקות בלבד.
    אם סבא רבה שמואל היה בתאריך הזה דופק מזרונים מאבק- היום אנחנו בכלל לא יודעים מה זה.
    בכל זאת הלכתי אליו היום. בכל זאת בגיל תשעים קשה לו לנקות לפסח לבד.
    בין המסמכים הישנים, שפעם עוד הדפיסו, מצאתי דף. על הדף היה כתוב "מה נשתנה נוסח תשפ"ד", לשאלתי מה נשתנה באותה שנה? מי כתב את הדף הזה ולמה? חזר סבא אחורה 80 שנה וזכר הכל כאילו היה היום.
    "שנת תשפ"ד היתה שנה קשה מאוד בעמ"י, היא התחילה עם מלחמה קשה שפרצה בשמחת תורה. נרצחו ביום אחד 1200 איש, ונחטפו 250. למרת שבאותם ימים היו גויים רבים בארץ- בין ישמעאלים ובין משאר העמים- רובם המוחלט של הנרצחים והחטופים היו יהודים.
    חלפה חצי שנה של מלחמה קשה בצפון ובדרום, מלבנון ומפלישתים, נהרגו עוד יהודים רבים- רובם המוחלט חיילים אבל לא רק.
    ואז הגיע פורים. שבוע אחרי פורים הלכו לעולם שכולו רע מספר מחשמוי"ניקים השייכים לפרס- איראן. ואז היתה חרדה חרדה גדולה בארץ, מי יודע מה תהיה תגובתם של הפרסים. אולם- והיא שעמדה לאבותינו ולנו- שלא רק פרעה, בלעם, אנטיוכוס והמן- עומדים עלינו לכלותינו- אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו- גם סינואר וחמינאי ונאסראללה- והקב"ה מצינלינו מידם- בתגובה לאיראן שכללה 60 טון חומר נפץ! שה' ישמור מה היה קורה אילו אפילו עשירית מזה היה פוגע! אולם בחסדי שמים גלויים חוץ מילדה בדואית אחת שנפצעה קשה וכמה פצועים קל- לא קרה כלום".
    אחרי סיפור עוצר נשימה שכזה, הסתקרנתי כבר לראות מה כתוב בדף, על מה שרו הילדים שבוע אחרי הניסים הגלויים?
    "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות
    שבכל הלילות אנו ישנים בחדר ממ"ד והלילה הזה הדלת פתוחה
    שבכל הלילות אנו אומרים אחינו כל בית ישראל, הלילה הזה כולו הודיה
    שבכל הלילות אנו קוראים תהילים הלילה הזה הגדה והלל.
    שבכל הלילות יוצאים להפגין, הלילה הזה כולם בבית.
    אבא תענה לי על ארבעת הקושיות
    עבדים הינו ליצר הרע, עבדים הינו בגלות, עתה עתה בני חורין
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אש קודש!, אננס מצוי, נסיך על חלל ועוד 9 משתמשים12 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אביגלוש
    ואוו! אהבתי!
  • 531
    • ח
    שיר אין לך דבר שאין לו סיבה!!!
  • .חיה פ //
    • אם קמת עם מועקה
    כי הלילה לא ניקה
    את הכאב של אתמול
    ואת יודעת שעליו לא ישפיע, אפילו אקמול...

    אם קמת עם חידות,
    ובאיזשהו מקום נמאס לך להיות
    בעולם של אנשים שלא מבינים
    אבל דורשים להתנהג כמו שהם מבינים

    והלב שלך נסדק
    והגרון שלך נחנק..
    ואת לא מיטיבה להבין למה
    את קטנה
    וזה גדול - מידי!!!!
    וכולם רוצים אותך עדיין מכילה,
    ולא אחרת
    ודיייייי

    ואת בוכה את העובדה
    שרק למשענת
    אין משענת...
    ושאין לרגשות שלך מסננת...

    אם את, נמאסת עלייך...
    ואת באמת לא מצליחה להכיל
    את כל הטעויות והדפקטים שלך
    שנעשים מחוסר הבנה מבהיל,

    ואת מבינה, שאין מבין...

    אם איבדת טעם וכוח
    והחלום שלך זה רק לברוח
    למקום שיסתכל על הלב שלך,
    ובלי הרבה מילים
    יכיל את הכאב ואת כל התסכולים.

    אם גם את, מתחרטת על מילים שאמרת
    (כי לא התכוונת אליהן....)
    ורוח סערה אותך מתישה
    בטוחה, שאת חזקה כמו שאת מנסה להוכיח
    ומגלה
    שזה לא ממש מצליח...

    ואת מטילה
    את זכות הקיום של ליבך המטולטל והדופק- בספק.
    ואת בשום אופן, לא רואה טוב - באופק
    ואת משום כיוון, לא רואה אור בקצה של המנהרה
    ובטח ובטח שלא מצליחה להבין
    למה פרצה הסערה....
    ואיך זה, ששוב, את לבד בסירה

    ואת מבינה, שאין מבין...

    ואין לך גרגיר סבלנות או כוח
    לחכות לסוף הסופה
    ואת לא מצליחה לדמיין שום טוב
    בסופה של התקופה

    אז הלב שלך כבר - סחוט סחוט...
    ואני רוצה להזכיר לך, שבעולם הזה,
    את רק בובה על על חוט

    אז גם אם הלב שלך מרוט, ריקן
    וכולם מסתכלים על החיוך שהדפסת על הקנקן החתיך של עצמך
    ומאמינים לו, בלי להטיל ספק...
    תדעי, תתעודדי,
    שאבא רואה אותך
    וה ו א מבין!!!
    את הכאב שעל הלב שלך השבור
    והעדין!!!
    שאבא, הוא איתך,
    והוא מלא אהבה
    אז הוא לא סתם שבר, ונתן לך
    להיות עצובה
    שהייתה לו, שהייתה לזה, סיבה!!!!

    ויהודי, אף פעם לא לבד---
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: סבתא חביבה, פנינה שחורה, מלכה שליסל ועוד 10 משתמשים13 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    וואו מדהים!!!
  • 407
    • ח
    שיתוף - לביקורת רק אני
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    האם רק אני

    ליבי מצוי

    עם חטופי עמך

    ו ח צ ו י ?

    נפשי כואבת

    כאב דמי בחורי ישראל

    ו ד ו א ב ת

    עיני כלות

    לראות בשובך לציון

    ו מ י ח ל ו ת

    שומעת תחזיות מלחמה

    ומתמלאת

    ב ה ז י ו ת?



    האם רק אני

    חיה בנפשי

    דבר רבי יהושע

    בניסן נ ג א ל ו

    ובניסן ל ה י ג א ל ע ת י ד י ן

    שובה ה' ע ד מ ת י ?

    דלותי ולי י ה ו ש י ע.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אהרן 1, דוציל, סבתא חביבה ועוד 9 משתמשים12 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שפירא - ישראל
    יפה מאד! נוגע ללב!
  • 306
    • ח
    שיתוף - לביקורת אמונה שלמה
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    אנחנו רואים את כל מה שכתוב על זמן הגאולה בדברי חז"ל, קם ומתרחש לנגד עיננו.

    ומה שנשאר לנו לעשות זה ל ה ת כ ו נ ן.

    להאמין באמונה שלמה שבורא עולם מגיע על מנת לגאול אותנו.

    ויש השואלים הרי אנחנו מקווים ועד היום עדיין תקוותנו לא התגשמה, האם עדיין עלינו להאמין כי בורא עולם אכן מגיע לגאול אותנו?

    ואולי אם נחדד את השאלה לנקודה המזערית שלה:

    האם עדיין אנחנו מאמינים בלב שלם שמשיח אכן מגיע, האם אין בנו ספק קל שבקלים חלילה שאולי לא?

    ואם הוא לא יבוא חלילה? מתעוררת לה שאלה כפרנית.

    לכן כדאי להבין, האמונה בביאת משיח היא מוחלטת.

    התקווה קיימת בנו בכל רגע, והתקווה אומרת לנו, משיח בוא יבוא, ה' עתיד לגאול אותנו עכשיו!!!

    ואם לא?

    אם אנו נשארים אם ספק, הרי שלא האמנו באמונה שלמה.

    ואם לא?

    לכן צריך להבין שהתקווה – עליה להיות מוחלטת!

    ה' מגיע לגאול אותנו.

    התקווה הזאת היא עצמה התכלית.

    לדעת לקוות.

    לדעת את "אחד מי יודע?"

    הלוואי שנזכה לענות: "אחד אני יודע."

    בורא עולם מגיע לגאול את בניו.

    אני מאמינה באמונה שלמה!!!

    ת ת כ ו נ נ ו.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: לוטם, כל שם שתרצה, yael305 ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 724
    • א
    שיתוף - לביקורת ד' יקום דמו.
  • אחמ //
    • הוא יצא ונלחם
    מול אויבים.
    עם נשק חם
    ורובים.
    הוא יצא להגן,
    על הארץ והאדמה.
    ולפתע פסק הלב מלנגן-
    ושקט. דממה.

    עוד אחד, שיצא לקרב-
    להגן על עמו.
    ועולמו נחרב.
    ד' יקום דמו.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, **אמילי**, עלות השחר ועוד 14 משתמשים17 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    עצוב :cry:
  • 2K
    • ח
    שיתוף - לביקורת ללא חשש קטניות וזה
  • -חיה- //
    • דפיקות, שוב ברוכי. "כנס!". הוא שולח גבות מורמות לחייל הלובש את המדים השחורים, תוהה על ההפרעה.
    "אאממ...", הבחור מסתרבל, מנסה לדייק מילים. "אמרתם שתדאגו לכל הצרכים הדתיים, ו-",
    ערן מקשיח פניו, "מה זה אמרתם?! מי זה אמרתם?! כמה פעמים אמרתי לכם שתפנו אלי בכינוי המפקד?"
    "אמרת שש פעמים", ממהר ברוכי, ולנוכח שפתיו המתהדקות של היושב שלו הוא מתקן דבריו, "אמרת שש פעמים, המפקד", מדגיש את המילה האחרונה.
    ערן נכנע, מעדיף לחנך את החייל בהזדמנות אחרת. "מה אתה רוצה הפעם?"
    "לא הרבה. כלומר, לא הרבה המפקד".
    "חייל! אין לי את כל היום! דבר ברור!" גם ככה דפקו את הבסיס שלו עם יותר מידי חברה מהאוגדה החרדית, מי ידע שגיוס חרדים יניב כל כך הרבה כאבי ראש?! ואיך זה שמכל האוגדה החדשה והמבטיחה הביאו לבסיס הכי מוגן בארץ דווקא את הברוכי הזה?
    הוא מתעורר מהרהוריו, שומע: "...ומכיוון שעל פי סקר שערכתי רוב החיילים והצוות בבסיס משתייכים לעדות אשכנז, בהתייעצות עם רבנים הוחלט לבער מהבסיס גם את כל הקטניות".
    "אוקי, אוקי", אין לו כוח לכל המלל הזה. "מאשר לכם, רק לא להיכנס למחלקה ארבע, הציוד שם די רגיש".
    "ואם יהיו שם פריכיות אורז או במבה? זה נוגד את הערכים הדתי-"
    "במבה?" הוא מגרד את מצחו, "טוב טפלו גם שם, רק בזהירות ועם מעקב של פרופסור ביטון".

    ---

    אזעקה משתוללת בבסיס, מעירה הבהובים אדומים, ומקפיצה את ערן ממיטתו יחד עם מאות חיילים ואנשי צוות.
    רעם שיגור עוצר את ריצתם, מדביק אותם לחלונות, מסמן על עשרות טילים מלוכלכים שבורחים ממחלקה ארבע, טסים מזרחה.
    "ערן מה זה?!" ד"ר חלץ ממחלקת פיתוח חיוור כולו.
    "אין לי מושג, אולי מישהו למעלה לחץ על הכפתור האדום". הוא נע בין כעס לפחד, אין לדעת מה יהיו התוצאות של השיגעון הזה! הרגליים שלו רצות לאזור המאובטח ללא סיבה אמיתית, כמו מוכרח לראות בעיניו את המשגרים הריקים.

    ברוכי מקבל אותו בעיניים טרוטות, "המפקד אנחנו לקראת סיום המחלקה".
    הוא סוקר את המתחם באלם, מביט בבחורים במדים שחורים המנוקדים בכתמי אקונומיקה רוכנים תחת המשגרים ומעבירים בהם מטליות רטובות, "אתם מה?!"
    "כן, כן, המפקד. גם אני חשבתי שנגמור כבר לפני שעתיים", קולו של ברוכי עייף. "אבל מסתבר שבתוך הגלילים האלו היו מלא קטניות, אז עזרי שהוא אלוף בחשמל וכל זה העיף את כל הטילים הגרעיניים האלו החוצה, הוא עשה חתיכת הפקה עם כל העשן וזה".

    ערן מתחיל להתנדנד ובסוף גולש על הרצפה בעילפון, משאיר אחריו פלאפון מצלצל. אחד הבחורים שבאזרחות משמש כמתנדב איחוד הצלה בודק את מצבו בעוד ברוכי עונה לשיחה.
    "אז אתה שר הביטחון?! תתבייש מה שעשית בחוק הגיוס! מה? מה אתה שואל? כן, אנחנו שיגרנו את הגרעינים האלה. אל תדאג, הזמנו טילים חדשים בהשגחת הבד"ץ. עבודת יד".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שם משתמש: נחוץ, רוז גרין, moshe_rot ועוד 73 משתמשים76 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    תודה!!
  • 604
    • נ
    שיר אפ'פם לא הבנתי מה היה במצרים -
  • נחמת שוטים //
    • אפ'פם לא הבנתי
    מה היה במצרים
    לא הבנתי.

    איך זה שהיו כאלה אותות ומופתים
    ועדיין, לא כולם האמינו בק-ל עליון
    איך?


    ואני
    מהצד
    ילדת דור אלפיים
    תוהה
    על יאור שהפך לאדום
    ולא הבינו
    אבני ברד ואש מדויקים
    ולא בטחו
    ברדלסים פינו דרך
    ועדיין, לא האמינו


    ואני
    היום
    ילדת דור אלפיים
    פוחדת
    משמיים לוהטים באבני ברד בליסטיים
    נבהלת
    מיללת אזעקה
    ילדת דור אלפיים
    נאחזת
    בכיפת ברזל ועדכונים


    והילדים ההם
    מהמשך ההיסטוריה
    בטח יהיה להם קל
    לספר על נס תשפד
    טילים שפסחו על כל בית שהגן על דם יהודי
    לייזר מדויק שפגע לא בבני ברית.
    יהיה להם קל.

    ואני
    היום
    ילדה למודה
    מבינה
    איך רבבות
    ראו את המכות
    ולא את המופתים.




    ___
    אין_עוד_מלבדו_אין
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הדוויג, אננס מצוי, kshir ועוד 49 משתמשים52 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נחמת שוטים
    תודה. רק הבהרה קטנה, אני לא מתיימרת להבין מה היה במצרים, קטונתי. אולי אתקן את זמן עבר להווה...
  • 254
    • T
    שיר מַעְגָּל קָטָן
  • tmr //
    • יֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁל אֲחֵרִים שֶׁאֲנִי זוֹקֶפֶת לִזְכוּתִי
    אֲנָשִׁים חַיִּים
    דְּבָרִים קַיָּמִים
    תִּינוֹקִים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים שֶׁפַּעַם בָּכִיתִי עֲלֵיהֶם
    זוּג רַגְלַיִם שְׁלֵמוֹת שֶׁל חַיָּל

    וְגַם הַרְבֵּה שֶׁהָלְכוּ
    וְכִמְעַט וְיָכֹלְתִּי לִזְקֹף אוֹתָם לִזְכוּתִי
    אִשָּׁה חוֹלָה
    אָדָם זָקֵן
    אַרְנָב בֶּן כַּמָּה שָׁבוּעוֹת

    יֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁלִּי שֶׁאֲחֵרִים זוֹקְפִים לִזְכוּתָם
    עַיִן יָמִין
    צִיּוּן עוֹבֵר בְּמִבְחָן
    אָחוֹת קְטַנָּה וְיָפָה
    מָקוֹם לָקוּם אֵלָיו כָּל יוֹם

    מַעְגָּל קָטָן
    בְּמַחֲזוֹרִיּוּת.
    עִם יִשְׂרָאֵל.

    שְׁלַח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם
    כִּי קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר תִּמְצָאֶנּוּ
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רפב, ניק 132439, נועה noa ועוד 11 משתמשים14 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    תינוקות. אין תינוקים!
  • 333
    • ח
    שיתוף - לביקורת שלם תשלם.
  • חנה ש. //
    • קטע חביב שמצאתי בגנזך.
    הודות לאחיותיי שחפרו באתר נידח שהעליתי לעולם לפני פרק זמן נכבד.
    נהניתי לקרא אותו שוב, נראה לי שגם אתם תיהנו, בפרט בערב חג.

    לשלם​





    בס"ד
    יש דברים שעולים כסף אבל אני מוכנה לשלם עליהם את המחיר, הם שווים אותו ואפילו שווים יותר מהסכום של התשלום.
    מוכנה לצאת עם חברה למסעדה, זה כלול ב"ואהבת"...
    מוכנה לקנות בגד יפה זה כבוד האדם, מלבושי הן מכובדי, ואם לפעמים אני חשה שאני רודפת אחרי הכבוד של עצמי, אז בגד טוב הוא תמיד פתרון איכותי, נעים ושווה.
    בגד טוב הוא גם מרגיע גם משפיע, אישה חדשה בבגד חדש.
    גם נעליים, הנעליים נושאות את משקל כל הגוף, והן פריט הכרחי שימושי, ויעיל.
    בלי נעליים מי יכול להתחלף אתנו, לסחוב את כל המשקל הזה, את כל הריצות שלנו, לא סתם אנשים לא מוכנים להיכנס לנעלים שאינן שלהם, גם אני מהססת אם הייתי מוכנה להיכנס לנעליים של עצמי, רק שלפעמים הצורך הוא אבי ההמצאה וגם אבי התוצאה.
    מוכנה להזמין עוזרת, הרי כתוב במפורש עזוב תעזוב עמו, ואם אין עוזר אז יש עוזרת, ועל זה נאמר יעלה כמה שיעלה, בסוף נוותר על זה, ונחזור לעבודה קשה לגב כפוף, דמוי חמור, לא אמרתי חמור ממש, אבל המבין ימשיך עם הדמיון שלו, כיד הדמיון הטובה.
    מוכנה לשלם על כל מיני דברים כמו, אוכל מוכן בערב פסח, הרי אין מצווה לרעוב.
    בכלל בכל מקרה חרום הכסף יענה את הצורך.
    זה הכל עניין של חוסר תכנון, ולכן יש כאן עניין מהותי, לשלם על חוסר תכנון.
    אתה משלם על מה שאתה מקבל, ואם חסר לך אתה משלם כדי לקבל, וכשאתה לא מתוכנן אתה כל הזמן משלם על כך.
    זה מה שנקרא תשלומי כפל, וזה כבר משהו ששייך לחריגה מהתוכנית, ואז זה כבר לא משהו שכל כך שווה לשלם עליו.
    מקרה חרום זה דבר שיכול לכלול הרבה סיטואציות, ראה ערך הכול כלול במחיר.
    אבל מה לעשות בסוף צריך לשלם, ולשלם כידוע זה אומר להוציא את הארנק, ולהיפרד מהשטרות, ואז נוצר צורך הפוך, צריך לצמצם את מקרי החרום.
    או לדאוג למקרי חרום איכותיים בלבד.
    אז עכשיו מדובר על תכשיט יקר ערך, הגיע הזמן, וכשאני אומרת הגיע, סימן הוא לכן, שהוא ממש הגיע, מי החליט, אני בכבודי, במחלצותי, ובעצמי החלטתי זאת.
    וכידוע, אדם קרוב לעצמו, קרוב לצרכיו, מקורב לרצונותיו.
    ומה משמח אישה אם לא בגדי צבעוניים ותכשיטים? ובהערת אגב ברורה מאליה, שיהיה יקר.
    ומה משמח אישה אם לא אפשרות ללכת ופשוט לבחור, ואחר כך להתחרט להחליף ולבחור שוב את מה שהחלטנו לבחור בהתחלה.
    זה כלול בשרות, זה חלק מהחוויה של הקניה, קניה בהמשכים.
    כי עד שאנחנו מפרגנות לעצמינו, לשלם את המחיר, ועד שהמחיר מתאים לנו, ועד שאנחנו מחליטות לאפשר לעצמינו, ועד שאנחנו מחליטות שזה מספיק הכרחי, או הכרחי בהכרח.
    ואם לא אנחנו נפרגן לעצמינו, אף אחד לא יחליט פתאום לשלם עלינו את המחיר שאנחנו שוות.
    הנה הגעתי לשורש העניין, אנחנו שוות, שוות הרבה, וזה עולה, אין מה לעשות.
    אבל מה, שווה לשלם עלינו את המחיר, את זה אני אומרת, חוזרת ואומרת, וגם משננת.
    הקניה, אם שאלתן תחזיק מעמד לפחות ליום אחד, עד שנחליט שיש משהו חדש שצריך אותו דחוף.
    בשביל זה יש לנו זיכרון קצר, וזה גם טוב.
    מי צריך לזכור את כל הרשימה הזאת של ההוצאות? זה מכביד, זה יקר.
    הברכה שורה על מה שסמוי מהעין.
    הכי טוב שלא נדע, מה יוצא, כמה יוצא, ועל מה יוצא.
    העיקר לקבל החלטות נכונות וחשובות, העיקר להתנהל באופן חסכני והגיוני.
    הכי חשוב זו השמחה הפנימית שלנו, בריאות הגוף ובריאות הנפש.
    ואיזה מחיר אנחנו לא מוכנות לשלם בשביל זה?
    עדיין לא החלטתי מה עדיף הוצאות לא מתוכננות או הוצאות כן מתוכננות, כי אם את מתכננת את בסוף מוציאה ואם את לא מתכננת את מוציאה בהתחלה.
    תראו אני מבינה שההיגיון שלי הוא לא משהו, החשבון הוא לא אחד ועוד אחד שווה שתיים אלא החשבון הוא ערך צבור את משלמת חמישים ומופיע בכרטיס שישים ושש.
    אחר כך את לא יודעת על מה ירד.
    אבל בטוח שחסכתי כסף, היה מבצע שווה, על כל שקל שהוצאתי חסכתי שלוש.
    לכן תמיד כדאי לקנות כמה שיותר ככה את חוסכת הכי הרבה.
    יש לי כרטיסי מועדון בשלל רשתות, כרטיסי מתנה ששילמתי עליהן טבין ותקילין, מרוב כרטיסים אני לא מוצאת זמן לסגור איתם חשבון.
    כל חודש יש לי יום הולדת אני מקבלת כל הזמן הטבות, רק תזכירו לי באיזה חודש נולדתי, מה רציתי לקנות, כמה זה אמור לעלות, ואיזה מחיר אני משלמת.
    אחרי הכל, סליחה שאני משתמשת במילים בוטות, לא צריך הטבות ולא צריך טובות.
    ותעשו לי טובה בכל זאת, רק בלי אשראי, אני מאושרת כבר, לא זקוקה לעוד טיפולי בריאות הנפש, זה פשוט מעייף כבר כל הקניות האלה.
    כמו שאמרתי מלכתחילה, המחיר לא שווה את העניין.
    אה, אמרתי הפוך, טוב זה היה לפני ששילמתי.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: yael305, מ.בר, חובבן חביב ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 471
    • א
    שיר מחכים לטילים🚀
  • אביגלוש //
    • לכולם יש רצון הגיוני
    אל מול המצב הביטחוני
    שיהיה איזה פשט למדני
    שמסביר את המצב הקיצוני
    שיהיה מהלך מדיני
    שונה ומהפככני
    מפגן כוחני
    עם רעיון גאוני

    אך בכל אחד- בלב עמוק
    יש חלק שבאמת רוצה לדבוק
    הוא לא כבול לדיון או לחוק
    ורק בו אפשר גם לצעוק

    לכולם יש רצון בוער
    חזק וסוער
    שיבוא המשיח ויבער
    את כל הרוע השורר

    אבל---
    אם היינו מחכים למשיח
    כמו שאנו מחכים
    לטילים
    אז בוודאי כבר היינו
    נגאלים!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: קולמוס בודד, חושבת פעמיים, ;בינארית ועוד 29 משתמשים32 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אביגלוש
    תודה רבה לכל מי שהגיב!
  • 424
    • ב
    שיר הלב שלי
  • בלי גבול //
    • הלב שלי
    עייף מציפייה
    מותש מתקווה
    ממוטט מכמיהה,
    שמאכזבת.

    הלב שלי
    שורף מדאגה
    בוער מכאב
    להבות של אכפתיות,
    למי שסביבי.

    הלב שלי
    רוטט משמחה
    רועד מהתרגשות
    מטלטל מהתלהבות,
    ואז צונח.

    הלב שלי
    חושש מריחוק
    פוחד מבדידות
    משותק מפגיעה,
    שמרסקת.

    הלב שלי
    לוחש במבוכה
    צועק בתסכול
    בוכה מהשפלה,
    מבפנים.

    הלב שלי
    דוחה את הקרבה
    מתחרט על הידידות
    נשאר רק עם הגעגוע,
    מסרב להשלים.

    הלב שלי
    שבור מהלם
    מרוסק מזעזוע
    מנותץ מאשמה,
    לרסיסים.

    הלב שלי
    מנסה להתעלות
    להגיע לשלמות
    מתרסק להשלמה,
    ומתפרק.

    הלב שלי
    מעורפל מאפאטיות
    מטושטש מאדישות
    מאבד הכרה
    מתמוסס

    הלב שלי
    עייף מרגישות
    ואני כבר מותשת,
    מלהגן עליו.

    ומסביב עולם.
    מעורר את ליבי.
    מתעלם מהלהבות.
    לא מרגיש את הרעד.
    לועג לחששות.
    אוטם אוזניו ללחש.
    דוחה את דחייתי.
    מפזר רסיסי.
    מוחץ חלקי.

    ואני כבר מותשת.
    מלהגן על עצמי.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חיים ואושר, שושנה פרקש, התאומה ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אביגלוש
    ואוו! מדהים! שיר שמשאיר בלי מילים!
  • 3K
    • נ
    אתגר אתגר - מלחמה
  • נחשונים //
    • בימים אלו שוב הזירה הצפונית גועשת ורועשת. פרשנים מציגים את דעתם הנחרצת באשר למלחמה בצפון כן או לא.
    האתגר יוצא מנקודת הנחה שהמלחמה בא תבוא ומזמין אתכם הכותבים הנכבדים לתת לנו תמונת מצב עדכנית.
    מה יהיה הטריגר שיפתח את המלחמה.
    תגובות הצדדים.
    עלטה? כן או לא.
    ותחזית סיום כמובן.
    בהצלחה.
    סליחה על האיחור בהעלאת האתגר. דלקת גרון חריפה....

    ל    נספח השמן.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: לוטם, אוראל סולטן, yael305 ועוד 9 משתמשים12 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    תודה על הזכייה, שנזכה בקרוב ממש לראות באור ה'. אתגר חדש - בקרוב בעזרת ה' יתברך.
  • 718
    • R
    שיתוף - לביקורת מוצ''ש שכזה
  • RPO //
    • אל תבטיח לי שתצא שבת ויהיה טוב
    ושעד החתונה זה יעבור
    ושכל שקיעה סופה לבוקר
    ובוקר מביא
    בשורות.

    אל תבטיח מילים יפות
    שאין להם כיסוי
    חרדות ולב שבור
    ולך הכל ברור.

    אל תבטיח נחמות
    ושירים. ומנגינות.
    כי מוצאי שבת הגיע
    ואני בחדשות.

    אל תבטיח שהם מגזימים
    ונו תחייך
    חיים יפים
    אני שבע מהבטחות
    אני קונה ת'חדשות.

    אל תבטיח
    רק תהיה.
    אולי ביחד נאמין
    שיום אחד בלי
    נדר
    פשוט הכל
    יהיה
    בסדר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חוחית, שושנה פרקש, sh.t.down ועוד 31 משתמשים34 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה לכן. מחמם לקרוא את התגובות! מיחלים לכתוב רק טוב. ושמח. בקרוב ממש.
  • 2 2K
    • נ
    אתגר נספח לאתגר - מלחמה
  • נחשונים //
    • לאתגר.
    • תודה
    Reactions: אליהו פ ו-ספריה בהכחדה122 //
    38 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נחשונים
    מחר בבוקר בעז"ה
  • 292
    • ה
    שיר אל תירא עבדי יעקב
  • הטעם המושלם //
    • אל תירא עבדי יעקב
    אל תירא מאיראן
    כי אותנו ה' לא יעזוב
    אל תירא עבדי יעקב
    אפילו שאת שונאינו
    לא ניתן לספור מרוב
    אל תירא עבדי יעקב
    כי לבית המקדש
    בשמחה נעלה בקרוב
    אל תירא עבדי יעקב
    אמר ה' ליעקב
    בהשראת המלחמה ומוצאי שבת
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: כורכום, R.E.Y, רבקהנ ועוד 11 משתמשים14 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    יש סגולה למי שיש חרדות להגיד את השיר אל תירא 40 יום. המילים בהחלט מרגיעות. ממש במקום.
  • 668
    • ה
    שיתוף - לביקורת ואחד שאין לשאול את שמו - סיפור לחג
  • הנף מקלדת //
    • "ברוך המקום ברוך הוא כנגד ארבעה בנים דיברה התורה..."
    מלכה יודעת שיש הרבה אימהות שמתחילות לבכות בקטע הזה. כל אחת מעבירה את בניה לפניה, וכשנזכרת האמא היהודיה, בבן שבעל ההגדה ביקש להקהות את שיניו, פורצת בבכי כבוש. גם מלכה רוצה לבכות, אבל לא על הבן שסר מהדרך, עליו כבר בכתה, יותר על הבנים האחרים שהפנו לו גב. על האבא שיושב עכשיו כמלך ומספר לבניו, מתחיל בגנות מסיים בשבח. ומתעלם בנינוחות אכזרית מהבן ההוא.

    רוצה מלכה לבכות, אולי הדמעות ינקו קצת את הגנות. אך לא מעיזה, בולעת את הדמעות פן יבולע לה.


    ***

    נפתולי רימר לא היה צריך להתאמץ כדי להתעלם מגיסו הגדול, זה היה קל יותר ממה שהוא דמיין שזה יהיה.
    למרות הקלות שבהתעלמות ממי שהיה עד לא מזמן הגיס הנערץ, ייחל נפתולי שהברנש יעלם, לפני שלקוחות מבני הקהילה ייכנסו ויראו את הפורש הנאלח. שלא יחשפו לסצנה המחשידה, שאחד מההם, דורך בתוך החנות המזוהה עם חסידות ברדיוב. ובאותה החנות המשפחתית, חנות הספרים של משפחת רימר, גם אצלה פשה הנגע, והנה הזריז כנראה הולך לקרקר עם העורב.
    "כנראה" יילחשו זה לזה בשטיבלא'ך ובשלוסידעס, שלמרות שהרימרים במהלך זריז ניתקו כל קשר עם צבי מיילך גוטמן, המרים יד במשה ובתורתו, כנראה שעדיין צריך לחשוש מפני הידבקות בתוך המשפחה. מיטה חולה מלאה פישפשים גם אחרי שהחולה סולק משם.

    כהתפרסם בחסידות שם צבי מיילך גוטמן בין הפורשים. העריך צבי מיילך שידברו עליו מאחורי הגב. אך גם בתרחישים המחמירים ביותר, הוא לא ציפה לתגובה כל כך חריפה מצד מוסדות החסידות. כשצוות הקרוי 'הנוטרים' משמש כזרוע הארוכה של 'הועדה לענייני שלום', שהיא מקבלת ההחלטות הרשמית לאיפול בבעיית הפרישה.
    עוד בטרם הספיק לפרסם תמיכה כלשהי ברב' שייע, האדמו"ר הפורש, כבר סולקו ילדיו מהחסידות, הזמנות של מזוזות שיכתוב במסגרת עבודתו כסופר סת"ם, הוחזרו לו, שאר הזמנות בוטלו. גם לאשתו הגננת לא עשו חיים קלים, ולמרות שהגן שלה ממוקם בנווה יעקב הליטאית, לא חשש השפעה מזיקה על ילדי ברדיוב הטהורים, התקשרו מהמשרד של מנהל הרשת, הסמוך על שולחן האדמו"ר, והודיעו לה כי שובצה למשרה חדשה במעלה עמוס.

    עיקר הכאב נבע המשפחה. הגיסים בעלי הילדים ניתקו את הקשר ראשונים, מחשש שמא גם ילדיהם יסולקו בלי אזהרה. אך גם הגיסים הצעירים העדיפו לא ליצור שום קשר. הגדילה לעשות אחת הגיסות, שארזה את כל הבגדים שחיה אשתו הורישה לאחיותיה הצעירות, השאירה שקית עמוסה מאחורי הדלת, עם פלייר חתום על ידי ישישי החסידות, המכריזים על כל הפורשים ככופרים בתורת משה. באווירה כזאת, אפילו ההורים כבר לא מורשים לדבר עם הפורשים, אבא של חיה ר' אברום שמיל רימר, קיבל את הגזירה בחפץ לב, האמא, מלכה, בלב כואב.

    נפתולי הגביר את המוזיקה, הדביק מדבקות מחירים מעל ספרים, והתעלם בכל מאודו מגיסו לשעכשיו.

    צביי מיילך בדק בזהירות שאף אחד לא מסתכל, ודחף לכיוונו של נפתולי הבוהה מעבר לו, מעטפה שעליה רשום 'לאמא'.

    התעלם בעצמו מנפתולי, שעסוק בלא לעשות עסק. ולחש כאילו לתוך מסוף האשראי: " אני יודע שאתה חושב כמוני, אבל מפחד ממני, תעזוב. אתה תמשיך עם ההצקות שלך, אני כבר מוכן חזה נפשית. אבל בשביל האמת הפנימית שלך, תעשה טובה ותעביר מכתב קטן מבת לאמא שלה"

    הסתובב והלך. תודה לה', לפני ששום ברדיובער נכנס.

    חמש דקות, נפתולי לא העיז לגעת בפתק. חושש ממלכודת. אולי ייכנסו פתאום 'הנוטרים' ויתעדו איך נפתולי קושר קשר עם הפורש הנאלח.

    בסוף הוא העביר, בלי שאמא שלו תדע שזה ממנו.

    ***

    גם הוא כמוה הסתכל על כל הבנים שקיבלו מקום ליד השולחן. החכם שעושה מבחנים על כל הש"ס. הרשע, שירד מהדרך וחזר, ור' אברום שמיל מקרב אותו. התם, זה החתן שהצביע פעם או פעמיים למפלגה אחרת, אבל עדיין מאמין באדמו"ר. ושאינו יודע לשאול, בן הזקונים שנולד עם תסמונת.

    רק לחתן אחד ולבת אחת איו מקום מסביב לשולחן.

    מלכה בולכת דמעות המילים שכתבה לה בתה, מרצדים מול עיניה
    "בגזירת איזה פרעה, החלטתם לזרוק את בתכם ליאור?"

    ואז היא קמה פתאום, פתחה את הדלת, הרבה לפני שפוך חמתך. אברום שמיל נדרך, שאל אותה: "אמא לאן את הולכת?"

    "לקרוא לחיה. לקרוא לצבי מיילך, הגיע הזמן להוציא את מצרים מתוכינו."
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: עדר רחלים, סתם שם, ;בינארית ועוד 37 משתמשים40 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    תלוי את מי שואלים
  • 695
    • mic003
    שיתוף - לביקורת כשהחרדים יתגייסו לצבא.
  • mic003 //
    • כאן היה אמור להגיע כנראה טקסט מבדר.
    על חרדים שמביאים את התרבות הקהילתית הייחודית שלהם לצה״ל.
    על חובשי מגבעות שעושים בלאגן במערכת.
    על מדקדקים במצוות שהורסים למפקדים את החיים.
    אבל האמת היא, שכשהחרדים יתגייסו לצה״ל...
    הם יתנהגו כמו כולם.
    הם ינהלו סדר יום כמו כולם.
    הם יחששו לעשות שטויות כמו כולם.
    ובקיצור:
    כשהחרדים יתגייסו לצה״ל...
    הם כנראה כבר לא יהיו חרדים.
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: DAY, Rut_a, יעקב אב ועוד 28 משתמשים31 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    כואב.
  • 7 8 9 85K
    • ח
    סיפור בהמשכים יונה ספיר פינת ליבי קליין | פנאפיק כפול>
  • -חיה- //
    • נכתב בהשראת האתגר של @משולש ברמודה והפך לסיפור בהמשכים.

    1#
    פעם, כשהעיניים שבראשו לא היו סתם קישוט נחמד, הוא היה מצפין לביתו של אייל. שם, הם היו יושבים יחד על הספות הלבנות ומביטים באופק שמאחורי החלון הענק בסלון מפקדו לשעבר. אבל עכשיו הדרך לשלומים צורבת בו, מצטרפת לעיניים שהחלו פועמות בעוז. נופים שייכים לעבר, בנצי מזכיר לעצמו, לזמן שבו יכול היה לנהוג ברכב ולהבחין בין כחול השמיים לירוקת הצמחייה.

    נורית שיושבת על יד ההגה דוממת, לא מרמזת לו אם שמה לב לתחושותיו, ושתיקתה גורמת לבנצי לחשוש שאולי איבד גם את אוזניו.

    "אבא, אתה עצוב?" קולה הדקיק של יהלה מצייץ מהמושב האחורי, שולל את פחדיו.

    "לא ילדונת", הוא מכחיש, "בואי נשחק משחק, את מספרת מה רואים בדרך ואני צריך לנחש איפה אנחנו".

    וכך הנסיעה נמשכת, יהלה ונורית מתארות גשרים, הרים וכפרים, ובנצי מדייק לענות, שנותיו כסוכן עומדות לו לעזר.

    כמעט.

    כי אם היה בשיא כוחו כסוכן אמיתי, ודאי היה שם לב לרכב שדוהר ממול וסוטה לנתיב שלהם. אז מן הסתם היה חוטף את ההגה מידיה של נורית במהירות, כפי שלמד עוד באימונים בהכשרה והתאונה הייתה נמנעת, אבל הוא אינו בשיא כוחו, והתאונה מוחשית בדיוק כמו החושך בעיניו.

    אחר כך העניינים התגלגלו בלעדיו. אזרחים טובים לקחו פיקוד וחילצו אותם מהרכב, הם טיפלו בנורית והזמינו אמבולנס לבית החולים הקרוב, ולו רק נותר להישאר בחוסר אונים כאוב עד כדי כמעט אובדן הכרה.

    לפרק הבא: https://www.prog.co.il/threads/יונה-ספיר-פינת-ליבי-קליין-פנאפיק-כפול.829803/page-5#post-11450774
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חוי!, שירו לה' שיר חדש, מיריכ ועוד 59 משתמשים62 //
    173 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    וואו שאלה טובה הקפצת את האשכול וגרמת לי לקרוא את מה שכתבתי ובהחלט הכנסת לי חשק להמשיך. הבעיה...
  • 401
    • T
    שיר מַסְטִיקִים
  • tmr //
    • כְּמוֹ חֲפִיסַת מַסְטִיקִים.

    חִפַּשְׂתִּי אֶת מְבֻקָּשִׁי בְּכָל פִּנָּה
    צָמֵאתִי לִטְעֹם מִן הַחֵרוּת
    לְהַגְבִּיל אֶת הַחֹפֶשׁ

    תָּהִיתִי הֵיכָן הוּא נֶחְבָּא
    וּמִמָּתַי אֶל הַכֵּלִים
    צְנִיעוּת לֹא הָיְתָה מְנַת חֶלְקוֹ אַף פַּעַם

    כַּלְבֵי הַגִּשּׁוּשׁ שֶׁלִּי עָיְפוּ
    מִשְׁקֶפֶת תּוֹצֶרֶת גֶּרְמַנְיָה הָלְכָה וְהִטַּשְׁטְשָׁה
    לִבִּי הֵאֵט אֶת קִצְבּוֹ

    לֹא מָצָאתִי.

    כְּמוֹ חֲפִיסַת מַסְטִיקִים

    שָׁכְחוּ שֶׁאֲנָשִׁים מוֹצְאִים בָּהּ גַּם עִקָּר
    לֹא רַק הִזְדַּמְּנוּת לְהַקְפִּיץ לְעֶגְלַת הַקְּנִיּוֹת
    בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן
    בְּמַדָּף שֶׁסָּמוּךְ לַקֻּפָּה

    וְאִם תְּחַפְּשׂוּ רַק אוֹתָהּ
    הֲרֵי שֶׁלֹּא תִּמְצְאוּ בְּאֶמְצַע הַסּוּפֶּר
    בְּקָטֵגוֹרְיָה בְּטוּר שֶׁלָּהּ

    רַק כִּבְדֶרֶךְ אַגַּב
    בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן
    בְּמַדָּף שֶׁסָּמוּךְ לַקֻּפָּה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: נועה noa, נועה לבין (Tamar), AUVI ועוד 17 משתמשים20 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    תודה 🙏
  • 776
    • מ
    עזרה מחפשת היבטים קצרים ומקוריים בנושא הזהירות מנזקי הטכנולוגיה
  • מהממתתת //
    • שלום!!
    מחפשת הבטים קצרים ומקוריים. (וקצריםםםםםם)
    על ניסיון דורנו- הטכנולוגיה.
    מהפן האישי.
    ובמיוחד על הביצור הפנימי.
    תודה רבה!! זה דחוף במיוחד!!!
    • תודה
    Reactions: yael3051 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיני!
    בנאדם שמגיע הביתה ופותח חדשות- לא יקבל עונש. זה העונש בעצמו. (נכון על כל התחום, כל אחד והנקודה...
  • 490
    • I
    שיתוף - לביקורת בּוֹדֵד הָיָה הַנָּבִיא
  • I.Q //
    • ב"ה

    בּוֹדֵד הָיָה הַנָּבִיא.

    מַבִּיט בָּאֲנָשִׁים הַנִּצָּבִים לְפָנָיו.

    רְבָדִים רְבָדִים.

    וְהוּא אֵינֶנּוּ מִתְרַצֶּה לְשׂוֹחֵחַ עִם הַבָּעַת פְּנֵיהֶם הַמְּחַיֶּכֶת.

    וְהוּא אֵינוֹ מִתְרַשֵּׁם מִכּוֹבָעָם הַגָּבוֹהַּ וּמִדִּבּוּרָם הַמְּלַטֵּף.

    אֵינוֹ נִפְעָם מִתַּפְקִידָם הֶחָרוּט בְּכָל בָּתֵּי הָעִיר.



    כִּבְנֵי מָרוֹן

    הָיוּ עוֹבְרִים לְפָנָיו.

    וְהָיָה חוֹקְרָם וּמוֹנָם וְסוֹפְרָם

    רוֹבֵד אַחַר רוֹבֵד.

    תָּר בְּעֵינָיו אַחַר בְּאֵרוֹת מַיִם

    אַחַר נְבִיעַת מֵי תְּהוֹם.

    מְחַפֵּשׂ אֶת לַחְלוּחִית נִשְׁמָתָם;

    אוּלַי תְּרַוֶּה אֶת הָאֲדָמָה הַצְּחִיחָה,

    אוּלַי יִהְיֶה כָּאן גַּן רָוֶה?



    בּוֹדֵד נִצָּב הַנָּבִיא וְאִישׁ אֵינוֹ מֵבִין אֶת שְׂפָתוֹ הַחוֹפֶרֶת.

    הָעוֹדֶרֶת. בְּעִמְקֵי הַנְּשָׁמָה.

    אִישׁ אֵינוֹ מֵבִין עַל מָה הוּא שָּׂחַ.

    "רוֹאֶה שְׁחֹרוֹת" "חוֹפֵר שִׁיחִין" מְטִיחִים בּוֹ.

    מַדּוּעַ לֹא תֵּלֵךְ עִמָּנוּ

    מֵעַל רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים?

    מַדּוּעַ לֵילֵךְ מַטָּה מַטָּה?

    אֶל בְּאֵרוֹת הַמַּיִם וְהַתְּהוֹמוֹת.



    רַק הַיְּלָדִים וְהַתְּמִימִים הַמַּהֲלָכִים בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים מָשָׁל חֶרֶס הָיוּ

    נִתְקַבְּצוּ סְבִיבוֹתָיו מֵעֵת לְעֵת,

    וּבִשְׂפָתָם הַפְּשׁוּטָה וּבְתֹם לְבָבָם,

    קֹרִאים הָיוּ עִמּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר פְּסוּקִים שֶׁל אֱמוּנָה.

    וְהָיוּ מְבִיאִים אז מְעַט מָזוֹר לִבְדִידוּתוֹ.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: בונדש, Avigail Amram, tmr ועוד 13 משתמשים16 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    I.Q
    אמת.
  • 469
    • כ
    שיתוף - לביקורת צעד ראשון... [אחד מתוך 4]
  • כותב השורות //
    • וְחָשַׁבְתִּי שָׁנִים - שֶׁהֵבַנְתִּי הַכֹּל
    כְּשֶׁהָיִיתִי חָכָם בְּעֵינַי, בְּעֵין כֹּל...
    וּבְאֵין קוֹל מַעֲנֶה –
    שֶׁיָּשִׁיב בִּי הַיּוֹם
    הֶעֱמַדְתִּי פְּנֵי     תָּם, וּבָחַרְתִּי לַחֲלֹם...

    וּלְפֶתַע הָ    רֶשַׁע מָצָא בִּי מָקוֹם
    לְהַתְרִיס לְהַכּוֹת לַהֲרֹס וְלִנְתֹּץ
    לֶאֱהֹב וְלַחֲמֹד פֶּשַׁע, חֵטְא, וְעָווֹן
    וְלִבְעֹט הָיָה קַל, וְלִי - כְּפוֹר הָיָה טוֹב.

    וּפִנִּיתִי לִבִּי מֵהָרַע וְהַטּוֹב
    וְחָזַרְתִּי כְּמוֹ יֶלֶד לִבְכּוֹת וְלִבְכּוֹת
    וְחָזַרְתִּי לְאַבָּא - מַמָּשׁ כְּמוֹ תִּינוֹק
    לֹא יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל, רַק לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק.

    וְחִפַּשְׂתִּי עַצְמִי
    בֵּין קוֹצִים בַּנֵּרוֹת
    וְשָׂרַפְתִּי אֶת הַשֶּׁקֶר
    שָׂרַפְתִּי הַכֹּל!
    וּמָצָאתִי מוֹצָא
    כַּנִּרְאֶה – אַחֲרוֹן!
    וּפָתַחְתִּי בִּי פֶּתַח
    וְזֶה צַעַד רִאשׁוֹן...

    [י.מ.י.]​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שיבת ציון, פנינה שחורה, אוראל סולטן ועוד 15 משתמשים18 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    אהבתי ממש!!! כתוב בצורה כל כך יפה, נוגעת וזורמת.
  • 459
    • א
    שיתוף - לביקורת תודה ה' הטוב
  • איוליס //
    • אלוקים תודה
    על רגעים של קושי
    של קריעה
    תודה על נשמה
    ונשימה
    תודה על אהבה
    ולב ותודה
    תודה על מערבולות
    ועל מצוף
    בין גלים וסערות
    תודה על חיבור
    על אמונה
    על כל רגע
    של פסיעה
    איתך בשממה
    בהרגשה
    תודה על חיבוק
    ונשיקה
    תודה על עליה וירידה
    שנתת יד
    להרים אותי מעל
    על התגברות
    והישברות
    תודה שהיית איתי
    בכל מצב
    שבו אני הייתי
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: לוטם, שושנה פרקש, ;בינארית ועוד 11 משתמשים14 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    ה' תודה לפעמים אני לא מאמינה שעבורי מגיע האושר הזה כל הטוב שאתה מרעיף עלי בכל רגע איזה כיף ומרגש...
  • 472
    • ר
    שיר מלאכים על מדים
  • רבקהנ //
    • ב"ה

    הם עולים
    משופשפים
    למלאכים דומעים,
    דוממים, משתאים
    לנוכח העובדה.
    קבוצת חיילים
    מרוטים, מסורים
    שנתנו הכל
    עד טיפת דם אחרונה.

    הם קוראים שם בקול
    שומע? עבור:
    עברנו לעולם
    שכולו אור.

    הם לא ישכחו
    ל-מה הם עלו,
    עם רעל בעיניים
    הם ישר יסתערו.
    יחתרו למטרה
    היחידה, הברורה
    להוריד לעולם
    גאולה.

    אשמח לתיקונים והארות
    • וואו!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: -חיה-, Avigail Amram, אביגלוש ועוד 12 משתמשים15 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    מרגש ויפה, אהבתי מאוד!!!!! והמשחקי מילים (והבית האחרון), הוסיפו פה ממש......
  • 830
    • W
    שיתוף - לביקורת המקום הזה בלב שלי
  • winter bear //
    • המקום הזה בלב שלי
    אם תסתכלו בכרטיס מיקרו שלי היום, תראו שם מעט מאד תיקיות, ולא הרבה שירים בכלל. רוב השירים שכן נמצאים שם, הם שירים ישנים.
    ואני מוזיקה זה החיים שלי. הלב שלי מורכב משירים ותווים ומנגינות שנותנות לי אוויר.
    אז איך זה קרה שאין לי שירים כמעט? אני גם שואלת את עצמי, וכשהתשובה עולה לי אני מרגישה גאווה. ובכי.
    כי מוזיקה הייתה כ ל החיים שלי. ומה שהיה הדם בכל המערכת, היה מוזיקה קי-פופ. כל שאר הדברים היו ממוזיקה ישראלי, דרך אנגלית , איטלקית ומעט מוזיקה מזרחית.
    והיו לי את כל הסיבות להישאר עם זה, כי אני בת ואין לי בעיה לשמוע שירת נשים. והמילים הם בקוראנית שככה גם אם הם לא הכי – אני בכלל לא מבינה(לא משנה שעם הזמן התחלתי להבין גם קוראנית).
    ובכלל, אמרתי לעצמי: קודם כל תפסיקי את הסרטים שאת רואה. כי זה יותר גרוע.

    ואז הפסקתי.

    היה לי משבר גדול , וקיבלתי על עצמי קבלה. קבלה שסחטה ממני את חלבי ודמי. והתנתקי. סגרתי הכל. ניקיתי את שלל האונקי'ז והמיקרו שכללו יחד 2000 ג'יגה . למחוק לא היה לי אומץ. אבל הרחקתי אותם ודחפתי אותם במדף הכי גבוה מאחורררההה.
    לעצמי השראתי מיקרו קטן של 16 ג'יגה . השירים שהיו בו הם הטובים ביותר במוזיקה הישראלית הכשרה של יוצרים יראי שמיים בלבד. גם שירים שהיו ממש טובים, אבל של יוצרים חילונים או גויים – לא נכנסו לשם.
    במשך חודש לא נגעתי במיקרו הקטן הזה. לא הייתי מסוגלת. זה הרגיש לי כלום לעומת המוזיקה האיכותי באמת של הקי-פופ.
    אחרי חודש שמעתי את שיר הראשון מהמיקרו. חושבת שזה היה "תוכו רצוף אהבה" של ישי ריבו. ככה לאט לאט התחלתי שוב לשמוע מוזיקה שעושה טוב – מוזיקה כשרה בסגנון שקט . מוזיקה שתמיד אהבתי, אבל הייתה דרגה מתחת לקי-פופ.
    ועדיין, יש לי חור בלב. כל המקום שמוזיקה קי-פופ מילאה. נהפך עכשיו לחלל ריק. דמיינו שיש חדר בלב. ואז תולשים משם את כל הבשר והדם, וקירות החדר הזה מדממות עכשיו.
    אבל למרות הדם ששתת, והריקנות שצרחה את עצמה ולא נתנה לי לשמוע שום דבר אחר במשך חודש, עם הזמן, הרצון נחלש. כמו אבל על מת שנשכח מהלב, ונותן מקום לעוד דברים של טוב. ככל שאני חושבת זה די דומה: לפעמים אנשים לא נותנים לעצם להנות, לשמוח או לשחייך- כי זה פוגע בזכר האבל. אבל האמת שאחרי האבל, יש מקום לתת לנפש שוב את ההנאות , כי רוצים שנקום מזה חזקים יותר. ואנשים לפעמים חושבים שזה תופס את המקום של הנפטר – אם מישהו ממלא את מקומו או משתמש במשהו שהוא אהב לעשות. ומה שנכון זה שטוב שהגענו למצב הזה – כי ככה שוב מתמלא לנו הצורך, רק במשהו אחר. זה לא יהיה אותו הדבר, אבל זה יהיה.
    תכלס, אחרי תקופה הצורך והגעגוע נחלש. וכמו חומה נפלה איפשהו בגוף. הרצון כבר לא חזק ובוער. וגם אני לא רוצה לחזור למקום הזה.. טוב לי איפה שאני, עם המוזיקה המצוינת שיש. למרות או בעיקר מכיוון שהיא לא דומה לקי-פופ משום כיוון או ז'אנר.
    עדיין יש חור בלב , שרק הקוראנית השוטפת תוכל למלא, אבל מי אמר שזה צריך להתמלא? אולי זה פשוט צריך להתייבש ולנשור? ולשכוח? .אני לא יודעת מה התשובה.
    אבל עכשיו טוב לי. ואני גאה שעמדתי בנסיון מטורף. וגמרתי אותו. וניצחתי אותו. וכמו השיר של שולי רנד "אמרתי לו: אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות".
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: דבי יעקבזון, וריטסרום, ❤️אילולה❤️ ועוד 30 משתמשים33 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    W
    winter bear
    היי, תודה על התגובות. זה ממש מחמם את הלב. למרות שמבחינתי אני ממש אחרי זה, התגובות נותנות כח...
  • 411
    • א
    עזרה בעקבות האשכול הקודם שהעליתי היום
  • א. פרי //
    • בעקבות האשכול הקודם שהעליתי היום, החלטתי ללכת צעד קדימה מתוך הבנה שנכון, מדובר בספר חדש ללא המלצות ולמה שמישהו ירכוש אותו?

    כך שברצוני לשלוח 20 ספרים בחינם לחובבי קריאה ברחבי הארץ.
    התנאי לשליחת הספרים:
    במידה ואהבתם את התוכן של הספר, או אם אתם חושבים שיש בספר אמירה חשובה - תהיו נציגי מכירה של ההו"ל באזור המגורים שלכם! (אני אשלח לכם תוכן פרסומי בעז"ה)
    ובכל מקרה גם אם אהבתם את הספר וגם אם פחות - לאחר הקריאה תתרמו את הספר לסיפריה.

    אשאל את הסופרת שכתבה את "פותר הבעיות" אם תרצה לשלוח את הספר, ובגלל שאני מאמינה שכן, אתם יכולים לבחור בין הספרים "סדר הפוך" או "פותר הבעיות".

    שילחו לי מייל periאין לכתוב כתובת מייל
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-אליהו פ2 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    עדיין לא פנו אלי בקשר לספר. (peri33550 שטרודל גמייל נקודה קום) רצוני לציין זה שאם יש בסביבה...
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת כך הספר "סדר הפוך" (כמעט) נכנס לחנויות לפני החג...
  • א. פרי //
    • אתמול היה לי אתגר משמעותי בתחום של ההוצאה לאור.

    סופרת אחת נתנה לי טלפון של הפצת ספרים, משהו שלא הכרתי.

    במהלך הזמן האחרון חשבתי שאני מכירה את כל סוגי ההפצות וההו"ל, והתברר שטעיתי.
    היה עוד אחד. (אולי יש עוד כמה... מי יודע?)
    בגלל שאין כמו להתבטא בכתב, שלחתי הודעה מפורטת בה ציינתי גם שהסופרת הזו שלחה אותי.
    התשובה היתה שאתקשר. בטלפון.
    התקשרתי, המפיץ רצה לשמוע קצת רקע ואמר שאפשר יהיה להספיק להדפיס את הספר ביום הקרוב, ולהשתדל להכניס את הספר לחנויות לפני החג, אם אשלח את הקובץ עכשיו!

    שלחתי: כריכה, קובץ, שאלתי מתי תהיה תשובה.
    והוא ענה: עוד מעט.
    כך הספקתי להתלהב מההשגחה הפרטית.
    "הספר שלך יגיע לחנויות, למרות הכל נגזר עליו להגיע לפני פסח", אמרתי לעצמי.

    וואו איזה יופי, אפשר לנשום לרווחה.
    חיכיתי קצת פחות משעה.
    ואז הגיע הטלפון: "עלינו לקרוא את הספר, לא נספיק לפני החג, בהצלחה!"

    ברגע אחד הבלון שלי התפוצץ! אוף.
    התאכזבתי ממש.
    בדיוק הייתי בקבר הרמב"ם (הלכתי לשם לכבוד ראש חודש, אני גרה באיזור).
    והצלחתי להתפלל יותר בכוונה בעקבות תחושת האכזבה. (חוץ מזה שבגלל שמישהי אמרה לי חודש טוב אמרתי בטעות "יעלה ויבוא והלל...)

    פתאום בבת אחת התגלתה לי האמת.

    כי עד אותו רגע הייתי בטוחה שהספר שלי יכול לגאול את העולם.
    אומנם עם הזמן התחלתי להבין שלא. אין בכוחו של דבר מה לגאול את העולם, מלבד כוחו של הבורא, אבל כן חשבתי שהמסרים בספר יכולים לקדם משהו. לא אפרט כאן את החשיבה שלי, אבל הייתי בטוחה שהספר "סדר הפוך" מביא בשורה חדשה לעולם.
    שמחתי שהנה - מצאתי הפצה יעילה וזריזה שתספיק להכניס את הספר לחנויות לפני החג, ככה אוכל להתרכז בכתיבת הספר הבא.

    וברגע אחד - מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.
    הכל בדמיון, ברור שהכל בדמיונות, אבל בכל זאת, התחלתי לראות אור בקצה המנהרה, אבל התברר שזה לא האור הגנוז.

    ואז - מחשבות שונות עלו בי.
    אולי מספיק?
    אולי די?
    אולי הגיע הזמן להרפות??

    עשיתי מה שאני יכולה.
    השקעתי בכתיבה, בחשיבה, פניתי להוצאות לאור, למפיצים, כל זה מתוך רצון להגיע לקהל רחב,
    אולי מספיק?

    אני יודעת שאין בכוחו של איש להניע דבר מה.
    למה חשבתי שבכוחי להניע? שהכתיבה שלי תזיז משהו בעולם?
    הרי כמו שה' עזר לי, ונתן לי חשיבה של גאולה, הוא יכול לעזור לכולם,
    ובלי העזרה שלי.
    הוא עוזר כעת ויכול לעזור הלאה לכולם.
    אין זה מתפקידי להקדיש כל כך הרבה מאמצים!

    *

    הסופרת שכתבה את "פותר הבעיות" שיצא בהוצאה שלי, התקשרה אלי: "הספרים הגיעו, את המשווקת".

    "אני מרימה ידיים", אמרתי לה, "משאירה למי שרוצה להשתדל - להשתדל".

    "לדור הצעיר, הא?" שאלה ספק בצחוק.

    סיפרתי לה קצת מדוע ואמרתי: "אני לא חושבת להפסיק להשתדל כלפי חוץ, אבל זהו, בפנים אני אדישה! פשוט לא מעניין אותי כלום".

    "מצוין, ככה צריך".

    *

    כל כך הרבה תובנות הבנתי היום.

    הן היו מופלאות ממש.

    הבנתי שיכול להיות שהספר ימכור בקושי את המאה עותקים שהדפסתי, במקרה הטוב.
    ולא יגיע לציבור הרחב.
    וכל הדברים הנפלאים שגלומים בו לא יגיעו, ולא יעשו גלים.

    ויתכן שעוד עשר שנים אסתכל לאחור ואגיד לעצמי: איך חשבתי שאני כותבת רב מכר? איך?

    ותוך כדי ההבנה שלפי ההיגיון זה מה שיקרה - השלמתי עם זה.

    הבנתי שהספר, שמבחינתי יכול לעשות שינוי ולהביא חשיבה חדשה, לקדם דברים ולתת ערך מרתק להרבה אנשים, ימכר באופן מצומצם.

    והשלמתי עם זה באמת.

    *

    אני חושבת שהיתה המון עוצמה בהשלמה הזו, היתה הרבה ענווה ואמת פשוטה.
    סוג כזה של אמירה לעצמי:
    כל מאמץ, כל רצון טוב, הוא לא לשווא.
    יש מי שרואה את הכל.
    האדם חושב שיש לו משהו,
    חושב שהוא יכול,
    אבל הוא כלי.
    כלי שאמור להשקיע כי הוא אמור להשקיע, ולא כי הוא יראה תוצאה יום-אחד.

    החלטתי לשחרר את עצמי.
    להפסיק להבטיח לעצמי שאני כן יכולה.

    האמירה הזו אולי לא מידי אחראית, כי אני מאמינה שכל אדם צריך להתנהג כאילו הוא כן יכול,
    אבל בתודעה לשחרר מתוך הבנה שהוא לא יכול.

    *

    האם אני מצטערת על הדרך שעשיתי?
    על ההשתדלות?
    על הכתיבה?

    לא, ברור שלא.
    אין לי חרטה כי אני מבינה עד כמה גם בחוסר הצלחה יש מתנות מופלאות, אם רק מוכנים להקשיב לקול של האמת.
    אני מלאה בהודיה גדולה לה' יתברך על כל הטוב ששלח לי.
    מודה לו על החירות הפנימית שהוביל אותי לשם בביטחה.
    חשבתי שבכוחה של הכתיבה שלי לתת את המסע המופלא שעברתי לקוראים נוספים - אבל אני כעת מודה שזו היתה חשיבה לא בהכרח נכונה.
    כי לצאת ממצרים הפרטית והפנימית - לא נוכל בלי כוחו של הבורא יתברך.

    הייתי מאוד שמחה לתת בשורת חופש לכולם:

    לספר לכולם עד כמה אין כלום בחברה סביבנו ואנחנו סתם משועבדים לדבר לא קיים.
    לספר לכולם עד כמה יש לנו כוחות מופלאים לצחוק על כל העולם ולהיות אותנטיים ומשוחררים.
    ולספר עד כמה גם אם אנחנו כבולים לדבר מה זה ממש בסדר.
    כי זה המסע שלנו, ואיננו צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד..

    אני מכירה כתות. כתות שיוצרים אנשים פרטיים, אנשים טובים שחושבים שיש להם כח.
    הם משעבדים אנשים אחרים באופן בלתי מודע.
    זה קורה המון, לפעמים אנשים שעוברים קשיים מחפשים אישור אצל אדם שמצטייר בעיניהם חזק כביכול.
    זה לא חייב להיות אדם, זה יכול להיות גם הרגל או חפץ.
    כדי להשתחרר מהם לא צריך להלחם, לא צריך לצאת בגלוי נגד שליטה, מספיק אם נצהיר לעצמנו שאף
    אחד לא יכול לגרום לנו לחוש אושר או עצב ומצוקה.
    שאנחנו יכולים להחליט איך נרגיש בלי קשר למצב הרוח של האדם שמולנו, ובלי קשר לכלום.
    שאף אחד לא באמת חשוב יותר מאתנו. (כתבתי תהליך כזה מופלא בספר "הצעה לסדר".)

    אמנם איכפת לי ממש ממה שקורה בעולם.
    אך אני לא היחידה שאיכפת לה, מכירה עוד כמוני שעושים הכל שהעולם יתקדם.

    אבל היום הבנתי עד כמה עלי לשחרר את עצמי מהחשיבה שיש לי בשורה חדשה לעולם.
    ממש הייתי רוצה לעזור, אבל מבינה שאף אחד לא באמת צריך את העזרה שלי.

    מבינה שיש כח אצל כל אחד, ואין צורך שאקח על עצמי משא של מליוני אנשים ואחשוב שיש לי בשורה.
    האמת שהכתיבה שלי היא כדי לפתור משהו פרטי, איזו בעיה שרציתי לסייע בה. ותוך כדי כך חשבתי שאכתוב
    לכלל הציבור אולי זה יפתור בין השאר את הבעיה שאני מכירה... חחח... מחשבה נחמדה אבל נאיבית:
    לנסות לפתור את הבעיות של כל העולם ואולי תוך כדי כך הבעיה שאני מכירה - תיפתר.

    מה המסקנה שלי?
    להמשיך להשתדל לעשות הכל להתקדם, כי זה טוב להתקדם.
    לשחרר את הכל. להבין שאין עוד מלבדו, וזה כולל גם אותי:)

    אני עדיין מאמינה שבכוחו של כל אדם לשנות את העולם כולו, וזה כולל גם אותי.
    אבל אני לא היחידה שצריכה להתאמץ בנושא.
    אם אשחרר אולי ההשראה תעבור הלאה למישהו אחר שיתחיל להתאמץ לשנות ולשפר את עצמו ואת העולם.
    ואולי הרבה אנשים כבר עושים מאמצים, אבל אף אחד לא שם לב לכך ולא מסייע להם, כי מדובר בעניין של אדם מול עצמו.

    ואחרי הכל, כל מאמץ חשוב לפניו יתברך.

    *

    קצת פרופורציה שאמרתי לעצמי היום:
    ספר הוא ספר, סך הכל.
    הכל בידי שמים.
    הנשמה רוצה ללמוד ובוחרת את המסע שלה.
    המסקנה: ללמוד לשחרר את הכל, כולל הכל!

    האמת שאחרי שכתבתי את הפוסט התלבטתי אם לעלות לקהל הקוראים.
    "הגזמתי, מספיק שיתפתי", אמרתי לעצמי, "האם יש ערך בתוכן הזה? האם מישהו אמור לקרוא? מה המטרה שלי?"
    המטרה שלי טובה, אני מאמינה ששיתוף זה דבר חשוב.
    בכל זאת יש לי הבנה שיש גבול לכל דבר.
    אם הדברים הועילו לכם, אשמח שתשלחו לי מייל ותכתבו שהתוכן היה מועיל, ולדעתכם זה טוב ששיתפתי. (אפשר לשלוח גם מייל הפוך)
    לא חובה כמובן לשלוח, אבל זה יתן לי פרספקטיבה נכונה יותר על התוכן שלי.
    • תודה
    Reactions: Zeivald.org, Yael770, פנינה שחורה ועוד 24 משתמשים27 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    צודקת שזה נשמע כמו התערבות כשהסופרת מצהירה שהיא רוצה להביא שינוי. כמובן שלא לכך התכוונתי. לגבי...
  • 511
    • ס
    שיתוף - לביקורת למה עשית לי את זה?!
  • ספריה בהכחדה12 //
    • "דיי כבר!", צעקתי עליה. "נמאס כבר! כמה פעמים את לא מקשיבה?!", רתחתי.
    "מה יש לך?? למה את סתם הורסת אותנו???", המשכתי, מוחה את דימעותיי שביצבצו מזוויות העיניים.
    "זה באמת כבר נמאס", אמרתי לה בקול שקט יותר. "למה את לא יכולה להתנהג נורמלי? למה את בכוונה עושה לנו את זה?".
    והיא הסתכלה עליי, בעיניים עצובות וריקניות.
    ושתקה.
    "טוב, את מוכנה לזוז?", ניסיתי לבוא בגישה טובה יותר.
    היא הפנתה את ראשה, ולא זזה.
    "מותק, אני באמת רוצה בטובתך", המשכתי בנימה האוהבת.
    "אנחנו רוצים אותך. אנחנו אוהבים אותך. את הכל בשבילנו", קולי חד, פצוע.
    "אבל למה את לא מחזירה לנו באהבה? בהקשבה?", באמת ניסיתי להבין אותה.
    "את אולי יכולה לזוז קצת שמאלה? קצת?", התחננתי לפניה.
    נהג אופנוע שרק לידינו, ואמר- "זה מסוכן ככה. היא יכולה להיפגע. תעלו אותה למדרכה", הוסיף.
    "תודה".
    "את לא מוכנה לזוז? אפילו לא למדרכה?", אמרתי לה, קולי חסר אונים.
    היא שתקה. כנראה התעלפה.

    לאחר כמה ימים, היא שבקה חיים.
    סוזוקי אהובה, תמיד אהבנו אותך.
    היום אנחנו באמת מרגישים את חסרונך.


    ביקורות, הארות, הערות ...
    • חחח
    • תודה
    Reactions: חדוה טוקר, אביגלוש, מור באכזיב ועוד 22 משתמשים25 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    אמן! ולא בסוזוקי, יש לה סמל ולוק מעצבנים!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה