קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 492
    • ה
    שיר יום השואה(?) והגבורה(?)
  • הטעם המושלם //
    • לא אתם תגידו
    שואה מהי
    לא אתם תגדירו
    גבורה מהי
    לא אתם תקבעו
    אבל מהו

    מי שדחה
    כל הצלה
    מי שרומם
    כל עליה בחומה
    מי שהיה בארץ
    ולא חש את בני חו"ל
    מי שגם בבוא הפליטים
    לא חס על המעטים

    לא יבוא ויאמר
    הנה כך אבלים
    לא יבוא ויקבע
    צופר לזכרון
    תוך נטיית גרון

    ואני הקטנה
    לניצולים נינה
    וגם לנרצחים מהונגריה
    מביאה עוד נשמה
    נוקמת עוד נקמה

    זוכרת את הגבורה
    ומקימת מצוות
    לא תחת אימה
    זוכרת את השואה
    ומרחמת על עוד יהודיה

    כי גם הצפירה
    וכמוה המשואה
    חוקות הגויים המה
    ולא להם ולכמיהה
    ולא להם הנעימה
    "ואף על פי שיתמהמה"
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: תות לימון, RIVKA W, אש קודש! ועוד 24 משתמשים27 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    אמת לאמיתה
  • 1K
    • ש
    שיר אני לא יודע
  • שירת הכוכבים //
    • טוב, אז זה שיתוף ראשון שלי.
    שיר שכתבתי על מנת לשלב אותו בסיפור כלשהו שכתבתי.

    החיים הם קצת קשים
    אני יודע.
    ללא הרף משתדלים
    אני יודע.
    שקט אין, ולא שלום
    אני יודע.
    מלחמה בכל מקום
    אני יודע.
    כאב נמזג באושר רך
    אני יודע.
    וגם לתום טמון הפח
    אני יודע.

    באופק החיים
    מעבר לגלים
    ימים טובים
    לי הם מחכים

    טוב ממתין לי שם
    אור נוגה, מורם
    שליו, איתן וחם
    אדע אז שהקושי תם.

    לא פשוט עכשיו
    אני יודע.
    יש להתאמץ בקרב
    אני יודע.
    הטוב לעיתים זוהר
    אני יודע.
    ולפעמים הרע גובר
    אני יודע.
    רק קול אחד לוחש
    ממני לא מתייאש
    אוזני הוא מבקש
    אותו אני שומע:

    לא באופק החיים
    לא מעבר לגלים
    ישנם ימים טובים
    אצלי הם נמצאים

    הטוב שוכן כאן בעולם
    אור נוגה, מאיר, מורם
    והוא שליו, איתן וחם
    שאלוקים שולח לכולם.

    אולי הוא לפעמים מוסתר
    אני לא יודע.
    אולי נראה שהוא נגמר
    אני לא יודע.
    אולי הוא מעומעם
    אני לא יודע.
    זה אולי נשמע מוגזם
    אני לא יודע.
    אולי בתוך כל הרוחות
    לא ניתן אותו לראות-
    רק עם עיניים מאומצות...
    אני לא יודע.

    אשמח להערות והארות...
    בייחוד בקשר לאורך השיר וריבוי ה'אני לא יודע'.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: לבי, Avigail Amram, רותי חנה ועוד 17 משתמשים20 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שירת הכוכבים
    טוב, אז ישבתי ותיקנתי את השיר, על אף שזה קשה (תודו...) השתדלתי להתייחס לרוב הביקורת, וזה השיר...
  • 365
    • ל
    שיר פיוט
  • לבי //
    • בסד
    כבר אחרי החגים
    וכמי שנמנה על קהילת הכותבים יעני המשוררים...אספתי לי כמה מסקנות בין השורות מן היוצרות והפיוטים

    העוד אני במשוררים

    כבר אחר היוצרות
    כולם מנגנים
    נגונים של חג
    יצירות
    עוקב בענין על פיוט
    בעל מבנה מענין
    את שם הפיטן מחפש
    בראשי המילות
    מיהו? היכן הוא נחבא
    והקהל ממשיך
    עונה ומרעיש
    נעור ונזכר
    אתה בתפילה אדוני
    לא בקהילת כתיבה
    זו לא סדנת שירה
    של איזה מקצב
    זרוק עכשווי
    זה יופי הזוי
    של קדושה
    לא נתפשת
    זה סוד מסתתר
    בגב חרוז כפול
    משולש
    של משורר שמרומם
    שמפאר
    • תודה
    Reactions: Avigail Amram, כל שם שתרצה, tmr ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 2K
    • פ
    דיון מתח בספר נשי
  • פנינה שחורה //
    • אני מתכננת כרגע עלילה לספר ורוצה להכניס מתח בין הדמויות בעלילה
    לא מתח של רובים ואקדחים.
    דמות אחת רוצה משהו,
    שאר הדמויות מונעות ממנה להגיע אליו- הם מסתירים ממנה סוד
    (גם אני שומרת בסוד מה הסוד:)
    בסצנת השיא היא מגלה את הסוד
    אשמח לקבל עצות וטיפים איך להכניס כמה שיותר מתח רגשי בספר
    • תודה
    Reactions: נ. גל, מיריכ, yael305 ועוד 3 משתמשים6 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רבקהנ
    לדעתי, אם את רוצה ליצור סוד גם מהגיבורה וגם מהקוראים את צריכה לשתול רמזים לאורך הסיפור אבל עם...
  • 407
    • ח
    שיתוף - לביקורת כרם שלום?
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    הזיגזוג בין הזירה המדינית לבין הזירה הלוחמת של חמאס, מבטאת את העקרונות שלה יותר מכל.

    הניסיון להשיג כמה שיותר ולפגוע כמה שיותר בו זמנית.

    מצד אחד להתבכיין לארצות העולם על מצבם הקשה ולדרוש עזרה הומניטרית, מה שמביא את ארצות הברית לעמוד לימין החמאס ברגע ההכרעה.

    הלא היא "רפיח", מה שלא סיימת, לא התחלת, אתה חוזר לנקודת המוצא.

    מה יותר גרוע מלהפסיד? להפסיד ולצבור אבדות כואבות ללא שתהיה הכרעה כלשהי.

    ומצד שני לנהוג באיוולת הידועה לשמצה עליה אין צורך להרחיב.

    ובנוסף מלחמה ללא שמירת הקודים הבסיסים של חוקי המלחמה בעולם, לוחמה עם שקר, לוחמה עם זדון, לוחמה על ידי שימוש בכלים אותם הם מקבלים כסיוע כדי לפגוע שוב ושוב.

    בעיננו הדבר מתבטא כחולשה, התנהגות רופסת ומכוערת.

    אבל ההתנהגות הזאת למרות היותה זוועתית בכל קנה מידה שנבחר, מצליחה להוביל את חמאס לפגוע בנו, משמע הם מצליחים להגיע לעליונות שוב ושוב ביכולת הפגיעה שלהם וביכולת להתמסכן מול העולם במקביל.

    האבסורד הגדול הינו בכך ששימוש של חמאס בזוועות ובמקביל שימוש בתמיכה מהעולם מונעות מישראל את היכולת לעצור את ההתנהלות המזוויעה הזאת.

    במקום שמנהיגי העולם יכירו בחמאס ובארגון הטרור הרצחני ובפעולות המזעזעות שלהם ויבחרו להילחם בהם עד חורמה, מה שקורה הוא שנוצר מצב שבתקשורת העולמית ישנה הפרדה בין החלק הרעיל ביותר של חמאס לבין החלק שדורש התייחסות הומניטרית.

    כבר זמן רב שחמאס משתמש בלגיטימציה הזאת, ובשם ההומניטריות מגיע להישגים נוראים.

    אם היינו מגדירים לעצמנו את הדרך לחסל את חמאס, ללא ניהול משא ומתן שמנוצל שוב פעם לצורך של פגיעה.

    ככלל הדינמיקה מול חמאס צריכה להבין את היסוד כי כל פעולה של ישראל בכל מישור תהיה מנוצלת כדי לפגוע בנו שוב.

    האירוניה של השימוש הכפול של חמאס בלגיטימציה עולמית, מספרת את סיפורו של עמנו, סיפור של חלשים מול חזקים, חלשים במובן של וותרנים, בעלי רצון לנתינה, בעלי צורך להקשיב למנהיגים המכתיבים לנו איך ועד כמה להגן על עצמנו.

    מול חזקים במובן של שימוש בכוח הזרוע, שימוש עלוב במידת הרחמים של ישראל.

    כשנבין את היסודות הללו, נוכל לשקם את התפיסה שלנו.

    שיקום התפיסה זו דרך של תיקון.

    הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי (תהילים קמ"ב, ז')
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אליהו פ, ELIZABET, כל שם שתרצה ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 2K
    • ח
    אתגר נספח לאתגר "תודה לבורא עולמים"
  • חנה ש. //
    • כאן אתם יכולים לשפוך את הלב, לתאר את הקושי/ הבהלה /הפחד /הציפייה והתקווה הגדולה
    התקווה שמחזיקה אותנו.
    התקווה שהיא עצמה התכלית.
    בחזרה לאתגר
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, נ. גל ו-yael3053 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    לרעיון של הכרת הטוב והודיה יש הרבה עומק, כמה שהרעיון פשוט כך הוא עמוק. חשוב לי להדגיש שיש שכר על...
  • 3K
    • ח
    אתגר תודה לבורא עולמים
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    אתגר מכתב תודה לבורא עולמים.

    הלילה, באחד ארבעים וחמש שמענו את הפיצוצים האדירים ראינו את מופע היירוטים האדיר בשמיים.

    לא יאומן כי המתקפה האדירה שהגיעה עד אלינו הישר מאירן, מיד מלכו של פרס, הסתיימה בנס אדיר, ברוך ה'.

    כולנו מלאי תקווה כי בקרוב ממש העולם יעבור מהנהגה של נסים נסתרים להנהגה של נסים גלויים.

    ובינתיים האתגר שלנו הוא לראות את נסי ה' אתנו ולספר אותם.

    "וכל המרבה לספר ביציאת מצריים הרי זה משובח" –

    חובה לספר את נפלאות ה' שעשה עמו כי בוודאי יכול כל אחד לספר מה שעבר על ראשו.

    וידגיש שבכל מה שאירע לו נראו לו החסדים שעשה לו השי"ת ברחמיו העצומים, אף על פי שאנו לא ראויים לכך. (זוהר פרשת צו)

    המשימה שלכם היא:

    לחשוב על פלא אחד שעשה ה' אתכם, ולכתוב מכתב תודה לבורא עולם, מכתב אמתי מהלב בו אתם מביעים הערכה עצומה והכרת הטוב על הפלא הזה, המכתב צריך לרגש עד דמעות.

    את המכתב אתם מתכוננים להקריא ברבים בליל הסדר.

    לילה עליו כתוב את הדברים המרגשים הבאים:

    ר' יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל --- ליל שמורים, ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית, ביום ההוא יתקע בשופר גדול.

    לנספח
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: sol key, נ. גל, משה דויטש הפקות ועוד 21 משתמשים24 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נחשונים
    ישר כח. ותודה על עוד הזדמנות להודות.
  • 763
    • ה
    מידע שימושי סופרים ספרים ומה שביניהם- סוג של מודעה
  • הטעם המושלם //
    • לכל סופר יש חלום
    לכל ספר יש סופר שחלם עליו פעם
    כל סופר התחיל מהספר הראשון
    ואם כל מסע מתחיל מצעד אחד,
    כל סדרה מתחילה מפרק אחד.

    לי יש חלום- להגשים חלומות של סופרים
    להוציא ספרים ולייצר סופרים
    קבוצה מתחילה בימים אלו ממש
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: כל שם שתרצה, שיבת ציון, yael305 ועוד 2 משתמשים5 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוסף יצחק פ.
    אני אצור קשר לבירור במייל
  • 686
    • ח
    שיר אחרי בכי. (שיר דיכאון מתאים לרוח התקופה)
  • .חיה פ //
    • אחרי בכי חזק
    ענק
    קורע
    שבור
    אחרי בכי אומלל
    נואש
    מיואש
    כבול
    אחרי בכי...
     ארוך
    שעושה
    בחילה...
    אחרי בכי
    שגם אחריו
    לא מרגישים שום
    הקלה!!!
    (רק כאב ראש
    חזק
    וחור
    ענק
    וגרון נחנק)
    אחרי בכי...
    שקשה
    לעיכול
    שפורק
    לאלוקים
    ולא סתם לשרוול..

    אחרי בכי
    כזה, טהור
    על הפנים
    מתפשט - אור!!!
    אור של נשמה
    שיודעת
    שיום יבוא והחזון
    יתגשם
    אור מתוך נשמה
    שזוכרת,
    כי קל נחמות השם!!!!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: פטיפורים, אמונה וזה הכול., שירה 333 ועוד 22 משתמשים25 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    יפה. רק בעיני זה ממש לא שיר דיכאון, אלא שיר של תקווה- בסוף כל הבכי והכאב מגיע האור כמו שכתבת מדהים.
  • 2 2K
    • א
    עזרה תעשו איתי שנייה מלחמת מוחות...
  • אקסטרה היפראקטיבי //
    • אני מנסה כותב קטע לבמה מסוימת.
    אני מנסה ליצור קונספט שבו בהתחלה זה נשמע כמו משהו אחד, ואז בסוף זה מתגלה כמשהו שונה בתכלית.
    אז אני אעלה את הקטע, החצי הראשון, ואשמח אם תוכלו לכתוב לי בתגובות על מה אתם חושבים שזה מדבר.
    לא מה אתם מנחשים אחרי שעות חשיבה. מה עבר לכם בראש תוך כדי קריאה.
    ובעזרת השם אחר כך אני אעלה את הקטע המלא.
    • תודה
    Reactions: מיריכ, תמרוז, .חיה פ ומשתמש 1 נוסף4 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    אז טוב, קראתי עכשו שוב, בעיון, סיפור יפה, אבל, כואב מידי, כאב לא נשלט, המסר נוקב, הוא חזק, לא...
  • 1K
    • sol key
    שיתוף - לביקורת לילה-
  • sol key //
    • אשמח לתגובות:)

    לילה,
    הדלת נסגרת בשקט,
    אבא יושב בסלון מחכה לי,
    שוב חזרתי מאוחר,
    שוב אכזבתי.

    - בואי שבי השוקו כבר קר.
    אני, רועדת מקור, מפחד, רוצה לישון.
    אבא מביט בי במבט שקט, כאוב.
    ואני מתחילה לבכות.
    משחררת את כל התקופה האחרונה,
    את השיחות, השעות המאוחרות, הלימודים, הדברים הלא טובים.
    בוכה, בוכה, ו- מחכה.
    מחכה כבר לשמוע את הצעקות,
    אבל הן לא מגיעות.

    ובמקומם מרגישה חיבוק חם, ענק, שעוטף ומחמם.
    שמשאיר אותי פה בעולם הזה-
    קרובה הכי שאפשר,
    לאבא.​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: פרטנרית, Special, Avigail Amram ועוד 19 משתמשים22 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Avigail Amram
    מהמם!
  • 424
    • I
    שיתוף - לביקורת רישום; רועה אחד
  • I.Q //
    • ב"ה
    אֲלָפִים הִבִּיטוּ בָּאִישׁ.
    לֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם דָּבָר מִן הַשּׁוּרָה
    מִכַּף רֶגֶל וְעַד קָדְקוֹד.
    כָּל מִשְׁפָּט שֶׁיָּצָא מִפִּיו הָיָה בִּלְתִּי מִתְקַבֵּל,
    לֹא עַל הַלֵּב וְלֹא עַל הַדַּעַת.
    מִלּוֹתָיו לֹא חָבְרוּ זֶה לָזֶה.
    רֶגַע הִצְטוֹפְפוּ זוֹ לְיַד זוֹ
    רֶגַע הִתְפַּזְּרוּ לְלֹא רוֹעֶה.
    וּכְשֶׁנָּשָׂא אֶת דְּבָרָיו,
    הַהִשְׁתָּאוּת הָיְתָה מַגִּיעָה לְשִׂיא חֻדָּהּ.
    כִּי הָיָה הוּא מְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ
    וְהַקָּהָל שׁוֹתֶה.
    הוּא מְדַבֵּר
    וְהַקָּהָל מְלָכֵךְ.
    מְלָכֵךְ מְעַט מִן הַמִּלִּים
    שֶׁבְּכָל זֹאת נָשְׁרוּ מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.
    וְהָיָה הוּא מְדַבֵּר
    כְּאִלּוּ אֵין כָּאן אֲלָפִים וּרְבָבוֹת,
    שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ אֶת עֹצֶם תְּמִיהָתָם.

    כִּי הָיָה הָאִישׁ מעוֹלָם
    שֶׁלֹּא נוֹתַר מִמֶּנּוּ שָׂרִיד וְקָרוֹב אוֹ מוֹדָע.
    לֹא נוֹתַר מִמֶּנּוּ נֵצֶר וּשְׁאֵרִית.
    מֵעוֹדוֹ לֹא יָדַע הָאִישׁ הַלָּז
    חַיִּים שֶׁיְּצֻקִים מִן הַזּוּלַת.
    לֹא שָׁמַע עַל יְצוּרִים
    שֶׁאֵין לָהֶם חַיִּים מִשֶּׁל עַצְמָם.
    שֶׁכָּל מְאוֹדָם נִבְרָא
    מֵהֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת.
    מִזְגָּן וְאֹרַח חַיֵּיהֶם,
    מַרְאָהּ שֶׁל זוּלָתָם.
    לֹא הֶאֱמִין שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם
    שֶׁאֵין שָׁם אִישׁ שמְדַבֵּר
    בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ,
    וְכֹל אדם שם
    יִשְׁעוֹ בְּאֹזֶן חֲבֵרוֹ.

    וְהָיָה הָאִישׁ מוּזָר בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת.
    וְהָיוּ הֵם מוּזָרִים בְּעֵינָיו.
    לְיָמִים סָעֲדוּ יַחַד,
    וּכְטוֹב לֵב כֻּלָּם בְּיַיִן,
    נִדְמֶה הָיָה לְרֶגַע
    שֶׁנּוֹצַר אֵיזֶה שְׁבִיל.
    שֶׁנֶּחְצַב נְתִיב דַּק,
    בֵּין הָאִישׁ הַמּוּזָר לְרִבְבוֹת הָאֲנָשִׁים.
    שֶׁנּוֹצַר מַעְגָּל
    בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה,
    שֶׁאֵין בּוֹ תְּחִלָּה וְסוֹף.
    וּמֵעֹצֵם הַדְּבֵקוֹת מִטַּשְׁטְשִׁים הַגְּבוּלוֹת.
    וּמֵעוֹצֵם הַדְּבֵקוּת הֵם חַגִּים
    כְּאִלּוּ הָיוּ אוֹתוֹ אָדָם.

    וְהָיוּ הָאֲנָשִׁים רוֹאִים עַצְמָם
    לְרֶגַע
    מִתּוֹךְ עֵינֵי הָאִישׁ.
    וְהָיוּ הָאֲנָשִׁים מַבִּיטִים עַל עַצְמָם
    לְהֶרֶף עַיִן
    מִן הַמַּבָּט הַהוּא שֶׁאֵינֶנּוּ בֵּין הַבְּרִיּוֹת.
    וְהָיָה הָעוֹלָם אָז זַךְ יוֹתֵר,
    טָלוּל יוֹתֵר.
    שֶׁאֵין בּוֹ מִן הַקִּנְאָה וּמִן הַשִּׂנְאָה
    שֶׁאֵין הַבְּרִיּוֹת מְכַלּוֹת בּוֹ אֶת יְמֵיהֶם
    בְּצִיּוּר קוֹמָתָם.
    וְקוֹמַת זוּלָתָם.
    שֶׁאֵין הַבְּרִיּוֹת כִּי אִם בְּרִיּוֹת.
    ולָהֶם, לכולם רוֹעֶה אֶחָד.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ❤️אילולה❤️, שיבת ציון, סבתא חביבה ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    יפהפה! מיוחד! רועה אחד עשה לי קונוטציה של עדר, זאת אומרת שהאנשים הם עדר עם רועה. עדר כידוע...
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת כוחו של הכלל/מיזם חדש
  • א. פרי //
    • המצב האידיאלי של העולם:

    כל אדם מבין שהוא בפני עצמו ואין שני לו.
    שיש לו כוחות מאוד גדולים לשנות ולקדם את העולם
    השינוי מתחיל בעצמו וממשיך הלאה.
    כל אדם מחובר לעצמו,
    אוהב את עצמו,
    מעריץ את עצמו.
    הוא במרכז מול עצמו.

    עד שהוא מתחיל לטפס גבוה ונתקל באנשים שגם מטפסים גבוה.
    וגם אז הוא אמנם נשאר אדם מול עצמו.

    אך מול העולם והאנשים סביבו הוא מבין שכולם 'אחד'. כל אחד תורם מיכולתו לאחדות מתוך הקשבה לעצמו ולסביבה.
    כי זו הדרך האידיאלית לגדול באמת.

    *

    בתחילת השבוע התקשר איש יחסי הציבור של הספר 'סדר הפוך' להודות לי הפוסט שכותרתו 'יח"ץ' בפרוג.

    האמת שאחרי כל כך הרבה מקרים בהם ביקשתי עזרה מאנשים עם יכולת השפעה/מעמד שיעזרו לי לקדם את הכתיבה והספרים שכתבתי - אני כבר לא מאמינה שאדם כלשהו יעזור לי.
    אבל בגלל שהפצת הספר מבחינתי היא לא עזרה פרטית לי אלא יש בה משהו ציבורי - יש לי יותר יכולת להתגבר על ה'אני'.

    ובגלל שהוא הודה לי על הפוסט מצאתי הזדמנות לומר תודה גם כן, ולספר לו שכבר תקופה ארוכה אני מחפשת דרך להדהד את המסרים שבספר 'הצעה לסדר' (ולפני זה נאבקתי וחיפשתי דרכים להשפיע על העולם. את זה לא אמרתי לו אלא אומרת לכם) וכמעט אף אחד פשוט לא ראה אותי ולא את הספר.
    כשאמרתי את המילים האלו ידעתי שיש בהן סיכון מסוים.
    כי הוא יכול היה לשמוע זאת וכמו כל בן אנוש לחשוב; אוקי אף אחד לא רצה לראות אותה? כנראה יש כאן סיבה. למה שארצה לעזור לה.

    אבל לא אכפת לי שיחשבו עלי מה שרוצים, כי אני לא מחפשת פרסום או להגיע לקדמת הבמה. כי האמת היא ש'במה' זה שקר ואין כזה דבר.
    ותכל'ס לאמת שהבאתי בספרי יכולות להיות (ויש כבר כעת) דרכים רבות להתבטא ולאו דווקא דרך הספרים שלי.

    ובגלל שאני ממש מחוברת למקום שלי, בו אני חשה בשוליים, המשכתי וסיפרתי לו עד כמה אני באה מהשוליים אפילו של הציבור שלי.
    ועד כמה, כשכבר הגעתי למצב בו אני רוצה להשפיע, הרגשתי שאני בלתי נראית.
    'את לא בדיוק מהשוליים איך שהתרשמתי'. אמר.
    'הייתי בשוליים די קיצוניים כי חשבתי שהאמת שם וגם ההתמודדות הנפשית שלי מטבעה לקחת אותי לשוליים. אבל הבנתי שכל דבר צריך איזון, וזו הדרך הנכונה'. השבתי. הוספתי ואמרתי עד כמה חסרים בציבור החרדי יח"צנים (והצעתי לו לפתוח קורס ללימוד יח"צנות לציבור שלנו... פחות מתאים לו, חבל. אולי פרוג יחליטו לפתוח כזה קורס?)

    *

    הקטע שהבאתי בתחילת הפוסט בא להביא אמת מאוד גדולה: כל אדם מול עצמו.
    צריך להשקיע בעצמו.
    להיות מחובר לעצמו.
    לאהוב ולהעריץ את עצמו בלבד.
    ו.. לקדם את עצמו
    כמו שהזמר יאיר אליצור כתב "ובאמת אני רק נשמה וחוץ ממני וממך אין עולם".

    עד -
    עד שאנחנו מגיעים החוצה.
    החוצה זה אומר - למקום של השפעה.
    אז אנחנו כביכול אמורים להבין שכולנו 'אחד': אין אדם שהוא יותר מהזולת. אין מישהו עדיף על פני רעהו, ואם יש אז זה משהו חיצוני שאמור לגרום לו להשתמש בכח שלו להיטיב לעולם סביבו.

    כולם בשביל אחד אחד בשביל כולם. זו לא סיסמה זו הדרך היחידה לגרום לעולם להתקדם למקום טוב יותר.
    ומכיוון שכך אין משמעות אמיתית למושג - 'אנשים מפורסמים' - זה לא בריא להם כאנשים ולא בריא לנו כציבור.
    ככל שנתפקח יותר מהר מהמקום הזה בו כל אחד מטפח את האגו של עצמו בתור מישהו שיש לו קהל - וככל שנתפקח מהמקום הזה בו אנחנו קהל שצריכים רק לקבל ולא לתת כי זה כביכול דרך העולם - נוכל להגיע למקום בו העולם פורח ונעשה גירסה טובה יותר.

    חשוב לי לציין שהמקום הזה אליו הגעתי - בו הייתי צריכה לחפש מישהו שיראה את הכתיבה שלי ויקדם אותה - הוא מקום לא נכון ולא בריא.
    כי אם יש לי או לכל אדם אחר כשרון או רצון הוא לא צריך להיאבק שהקול שלו/האג'נדה שלו ישמעו.
    בגלל שזה 'לא בשמים'!
    זה לא אמור להיות רחוק ובלתי מושג!
    בעולם נורמלי אנשים לא צריכים לחוש שאין במה שתקשיב למסרים שלהם.

    כל אדם ראוי לפרסומת בסיסית, הוגנת, עבור עצמו והשליחות שלו בעולם ועבור הציבור שצריך לקבל מידע מגוון.

    *

    הגעתי למסקנה בחשיבות הקמת מיזם חדש, שתפקידו לענות לצורך של הציבור ושל אנשים מתוכו שיש להם דבר מה להעביר הלאה (זה יכול להיות מוצר, עסק שירות, וכד')

    ובגלל שאיני יודעת אילו אנשים קוראים את המאמרים שלי בפרוג ואני לא מכוונת לקהל מסוים אלא יותר באופן כללי - אני רוצה לציין שהמיזם צריך כל אחד ואחת מכם.

    ולא רק זה.
    בלעדי העזרה של הציבור המיזם לא יתקדם.
    הוא אמור להיות נטו עבור כל אחד ואחת ולא עבורי.
    אני רק מדבררת אותו כי אני זו שנתקלתי בצורך הציבורי הזה והחלטתי שצריך שינוי אך כל אחד יכול לנהל אותו, בשמחה.
    אם יש כאן מישהו שיש לו כושר ניהול אשמח להעביר את המושכות.
    מדובר בהתנדבות.
    בנוסף צריך מתנדבים נוספים שיפעילו את הצד המעשי.(רשימת תפוצה ברב מסר ועוד...)

    פרטים על המיזם - בפוסט הבא. (כנראה שבוע הבא)

    האמת שעדיין אין אף אחד שיהדהד את המסרים ב'הצעה לסדר' אבל כעת לדעתי המסרים קצת פחות רלוונטיים בעקבות המציאות שהשתנתה...
    נראה שהמציאות לימדה את כולם את המסרים...
    וזה מפתיע.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שני חיים, בנימין (אחר!), הנשר הקטן ועוד 8 משתמשים11 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    כמו שקל להבין - המיזם הוא עבור כולנו ולא עבורי. אני פונה מכאן לכל אדם שרוצה שהמיזם יתקדם ויצא...
  • 2K
    • ח
    שיתוף - לביקורת היא סופראקטיבית!!!!!
  • .חיה פ //
    • "אומרים שהשירים הכי יפים נכתבים בשעות הקטנות של הלילה", אמר מידד טסה, מתישהו.. אבל לאור השיר הבא אני לא בטוחה..
    בקיצור משתפת פה בשיר, בסגנון קצת מוזר, אבל נראה לי שכן יש לזה שם..
    בהצלחה לכל מי שתשרוד ותקרא עד הסוף, ואותה מישהי שתשרוד - אשמח לביקורת.

    (סופראקטיבית)

    בין אלף דברים
    מתזזת
    רק מתחילה
    ולא גומרת
    כשהיא אקטיבית
    לא פסיבית
    היא בהיי..

    יש לה - דחפים?
    לא
    רק רצונות דחופים
    וקצרים במוח
    ונאומים
    ארוכים..

    היא פטפטנית
    אין לה גבול
    וכשחנוק לה
    אז כבול
    והיא רגילה
    נו ברור
    רק קצת.. שונה
    עם ראש מטורף
    שלא נח
    אף.. לשנייה

    היא.. מפוזרת
    הרבה
    מטורללת
    הרגשות שלה-
    חזקים
    וכשעצוב לה?
    זה סוף
    החיים
    והיא תמיד צריכה להיות
    בעניינים
    ואם לא
    אז בשמים עננים
    הכל על הפנים
    וכולה
    רגשות.. מסכנים: (

    כן היא נוכחת
    וכשטוב לה
    אז היא פורחת
    היא קפיצית
    היא שמחה
    קלילה
    אבל אם בוכה לה
    זה עד בחילה..
    עד
    קללה
    אממ.. כבר דברנו על איזון?
    זה דורש אצלה
    תיקון..
    היא או אוהבת
    או שונאת
    או נמאס לה
    או שכיף
    וומתחשק לה
    איזה מן כביש..
    עוקף
    שיקצר תהליכים
    כי ההילוכים
    שלה.. המנוע
    מהירים קצת יותר
    אז אין לה סבלנות
    ולמנוע.. בכי זה כמעט
    לא מציאותי
    כי הכל חזק לה,
    עוצמתי
    גם שמחה
    אבל גם.. לפעמים, בכלל
    המוח שלה כן איטי
    והיא טסה
    כל היום
    בין ים דברים
    אבל כשהיא פאסיבית?
    ועצובה?
    (וזה לא דורש אצלה
    סיבה)
    אז אין אותה

    רק תמצאו אותה
    ישובה
    על הכורסה
    נמסה
    ובוכה..
    את חייה

    יש בה הכל
    נכון
    היא גם אהובה
    אבל היא תוהה
    לפעמים
    ברגעים של מחשבה
    מה ייצא ממנה
    ומה היא בכלל
    ואולי
    היא מחדל?
    והלב שלה דורש מעיל..
    האם.. יהיה מי שיצליח להכיל?
    את הבאלגן שלה
    או לתת לה אמון
    לפחות
    כמו אבא שלה..
    היא לא בטוחה
    אז קצת מתוחה
    מתוקה.--
    למרות הבאלגן
    תמיד בחדר
    וגם בראש
    ובתיק
    היא רוצה הכל מושלם
    אבל מתייאשת מראש
    זה נוהל עתיק..
    טוב? עזבו
    היא מסובכת,
    אם להיות כנה
    דבר אחד היא מבקשת
    רק הבנה!!!
    זה שהיא לא צפויה
    לא הופך אותה
    ללא שפויה
    תבינו
    היא טובה במהות
    רק כשאין לה משמעות
    אז קשה לה קצת הרבה
    אבל הכל עובר
    היא יודעת
    שומעת
    גומעת
    בלי סבלנות
    והיא משנה רצונות
    חלומות
    בכל הזדמנות?
    זה לא אומר שאין לה עמוד
    שדרה
    זה לא אומר
    שהיא נדנדה
    היא פשוט כזאת..
    לא מוצאת הגדרה..
    רק תהיו שם בשבילה
    והיא תוכיח
    שיום אחד
    היא עוד תצליח.....
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: קולמוס בודד, אילה ר., מאושרת;) ועוד 45 משתמשים48 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    חבל שאי אפשר לתת 2 לייקים :(
  • 2K
    • ל
    דיון פרסום לא שוויוני של ספרים - מה עומד מאחורי זה?
  • לוטם //
    • רוצה לשמוע מה דעתכם פה...

    שמתי לב שיש הוצאת ספרים שמפרסמת את הספרים שלה באופן לא שווה, זאת אומרת מכל הספרים שהיא הוציאה - ואני זורקת מספרים סתם -
    נגיד 7 היא מקדמת יותר, מפרסמת יותר, [לדוג' מפרסמים אותם ביותר מקומות מהספרים האחרים, עושים להם פרסום יותר נרחב, מודעה בנפרד לכל ספר ] ו 7 ספרים נוספים הם פחות מפרסמים. מודעה אחת לכל ה 7 האלה וזהו.

    השאלה שלי - האם הם מפרסמים יותר ספרים חדשים, כי הם רוצים שיקנו אותם ויכירו אותם יותר, ואת הספרים שהם בוטחים בהם ומאמינים שהם יצליחו, הם פחות מפרסמים,
    או בדיוק להיפך...
    את הספרים הפחות, הם פחות משקיעים בפרסום שלהם, ובטובים - הם משקיעים יותר?

    וזה חוץ מההוגנות כלפי הסופרים... אבל נניח לזה כרגע ;)
    • תודה
    Reactions: ניק 122141, מכון באר שלמה, ראש השב"כ ועוד 6 משתמשים9 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפקות ומשחק
    אבל ת'כלס, לפי מה שרואים, הפרסום של ששת הספרים אותו הדבר. לא ראיתי שפירסמו ספר מסוים יותר..
  • 2 5K
    • א
    שיתוף - לביקורת סיפורים קצרים עם הגיבורים המוכרים!!!
  • אוראל סולטן //
    • שלום וברכה לכל הנייקים היקרים שלנו!!!

    כאן בעז"ה יעלה כל כמה זמן סיפורים קצרים עם הגיבורים שכולנו מכירים!!!

    אז מה בעצם הולך להיות כאן?

    אני לא הולך לגלות לכם הכל, אבל אני רק אספר לכם שהולך להיות פה, מותח, מצחיק, משעשע, ועוד כהנה וכהנה...

    אז לא נשאר לי אלא לאחל לכם בהצלחה על קריאת הסיפורים!!!
    • תודה
    Reactions: התאומה, גשם יורד, משה דויטש הפקות ועוד 9 משתמשים12 //
    37 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נועה לבין (Tamar)
    צורף קובץ
  • 5K
    • ח
    ביקורת ספרות יחידאי - המסע מתחיל
  • חגי שהם //
    • זהירות, ספויילרים

    אז לאחר ציפיה ממושכת, כמה פרקים שנחשפו כאן בפורום ועשרות תגובות נלהבות, סוף סוף הוא יוצא לאור: יחידאי - המסע מתחיל.

    כאן אמור להופיע משפט קלישאתי מסוג "איך שראיתי את הספר בחנות - ידעתי שהוא מגיע איתי"... אז לא שיש לי איזה משפט שנון חדש במקום, אבל סתם, שתדעו שזה באמת קרה. כריכת הספר אינה כזאת שמאפשרת לך להותיר את הספר מאחוריך ולהמשיך הלאה. היא מעוצבת בטוב טעם, מושכת ומסקרנת. אגב, מעניין שתמונת יחידאי מטפס על נעל היא זאת שנבחרה לייצג את העלילה בשעה בה המושג מיטת נעל מופיע רק פעמיים שלוש בספר... כנ"ל לגבי תמונת הנעל המופיעה בכל תחילת פרק, אבל עזבו, נמשיך הלאה. (נ.ב. שאלת סקרנות: בגב הכריכה מופיע יחידאי הרוכב על ציפור, רק לי זה מזכיר משהו?... למה לא ניתן היה להציג אותו רוכב על ארנבת, למשל?... טוב, לא משנה).

    נעבור אל הספר עצמו:

    • העלילה
    בנויה לתלפיות, איכותית, ניתן לומר אפילו שמקורית למדי. (חוץ מהקטע עם סנטון. ברגע הראשון לא חשבתי שאמור להיות בוגד, אבל ברגע שבו הבנתי שהוא בהכרח קיים, לא היה לי צל של ספר מיהו. הקטע עם השלושה, לעומת זאת, מקורי בהחלט, אבל אליו נגיע בהמשך). העלילה מחברת אותך היטב לדמויות הספר. מנסיון, מורכב יותר להתחבר בעצמך ולחבר את הקורא אל יקום שאתה עצמך המצאת, אבל הסופרת עומדת באתגר בכבוד. היא מכירה לך את האקטים, את ההסתכלות שלהם על העולם, ותחושת יחודיות שלא חשתי כבר זמן רב (גם לא במהלך קריאת ספרי פנטזיה שונים) ליוותה אותי לאורך כל הקריאה. (קצת הצחיק אותי, למען האמת, לחשוב על לוחמי הזרומ"ב כעל לוחמים אימתניים ובעלי יכולות מרשימות, בסך הכל אני עלול לדרוך על אחד מהם בטעות... אבל זה, בין היתר, אחד הנקודות היחודיות של הספר).

    ואם כבר העלילה, אחד הדברים שהוציאו אותי ממנה עם טעם טוב בפה זה המחסור החמור בהפי אנד שבו היא נגמרת. אם חשבנו שזה ייגמר בכך שיחידאי משוחרר לביתו לשמחה לחיים ולשלום, חוזר אל כוכו כשהפעם הוא בחור בוגר יותר, נבון יותר, וכל יתר הקלישאות הספרותיות, אז תדעו שממש לא. יחידאי אמנם ניצל ברגע האחרון ממוות לחיים, אבל סיפורו עדיין אינו נגמר. בקיצור, מחכים לספר הבא...


    ואפרופו מחסור בהפי אנד, מה באמת עלה בשלומו של ד"ר רובינס?... התחברתי אליו ממש, יהודי בעל צורה, טוב לב... נקווה שתשובה לכך מחכה לנו בספרים הבאים.

    • הדמויות
    נקודה נוספת היא בניית הדמויות. השלושה אינם סתם נבלים שטוחים שהחליטו לנצל את יכולותיהם לרעה, בסך הכל כוונותיהם טובות, הם רוצים להיזכר בהיסטוריה ככאלו שהביאו שינוי, רוצים טוב עבור האקטים אותם הם מנהיגים. כמה טעויות בדרך הביאו אותם (או את חלקם) אל המקום שבו הם נמצאים. אפילו נקודת מבטו של ארנסט, שמצטייר כנבל המרכזי, מוּבַּעַת היטב. לאחר שתכניתו הראשונית נכשלה, הוא משכנע את עצמו שאנשי הגמ"ת עלולים להזיק להם בבוא היום ולכן דינם מוות. השאר היסטוריה. (נקודה למחשבה: אנחנו יכולים ללמוד מזה לחיינו הפרטיים, כשאנחנו מחליקים לעצמנו על כל מיני דברים ומשכנעים את עצמנו ש"בעצם זה בסדר כי..." איני יודע עם הסופרת כיוונה לשם או לא, אבל תודה על כך בכל אופן.)

    אה, אם כבר דיברנו על הדמויות: יחידאי מתחיל את הספר כנער מהוסס וחסר ביטחון עצמי, אבל עוד לפני שאנחנו בקושי מצליחים לקלוט את זה הוא כבר מדבר בעוז עם קלוד, הגנרל האגדי לשעבר, נואם בפני קבוצה גדולה של מבוגרים ממנו בגיל ובשנים, מופתע מעצמו, לפתע הוא מנהיג, ועשרות נערים ומבוגרים תולים בו עיניים מעריצות. לטעמי זה קורה קצת מדי מהר, ניתן היה להוסיף עוד איזה משפט או שניים (ואפילו יותר) שיספרו לקורא על המסע אותו עובר גיבור הספר. סיפורו האישי של האחרון קצת שטחי.

    שוב, לטעמי.



    ונעבור לביקורת ממוקדת קצת יותר:

    במהלך הספר, בכמה נקודות, הסופרת מתעלמת באלגנטיות מקטעים שהייתי מעדיף לדעת עליהם יותר, לדוגמה:

    1. להיכן נעלמה הציפור של יחידאי? הוא נעצר על ידי המשטרה השוויצרית, נלקח למעצר, וציפורו אינה עוד. מה קרה איתה?

    2. הקופסונית שבה נוסעים יחידאי, סנטון וסקראפ משוויץ לצרפת. הייתי שמח לקרוא קצת יותר כיצד מצליחים שלושה בני אדם לסחוב קראוון שיכול להכיל בתוכו בקלות שלושה אנשים, לגרור אותו במקום הומה יצורי ענק שיכולים לדרוך עליהם בכל רגע בטעות, מדביקים אותו לתחתית רכבת ומטפסים אל תוכו? אז נכון שיחידאי טוען בפני הרב שטיין (דמות מופת, דרך אגב. הקטע עם כוס הפליימוביל והמכתב שכתב ליחידאי מקורי וסחט קריאת התפעלות (פיזית ממש...) מפי) שכוחם הפיזי גדול הרבה יותר ביחס לכוחו הפיזי של אג, אבל בכל זאת...

    3. בתקופת טרום הטכנולוגיה, כיצד יצרו האקטים קשר ביניהם? כיצד ידעו היכן להיפגש בכדי להילחם, לצורך העניין?...

    4. נקודה משעשעת יותר מאשר ביקורתית: הקטע בו מתארת הסופרת את הרגעים בהם גילו האקטים הראשונים את התקטנותם (קטע שמתואר באמנות ומחדיר בקורא היטב את תחושת חוסר האונים של אלו), כיצד הצליח, בסופו של דבר, הכושי לצאת מתוך המגף שאל תוכו נפל?...

    נקודה נוספת למחשבה: שמותיהם של בני הקהילה האקטית, יחידאי, רייף, רשל, דולאן (גיבור הספר הבא, מהמר על יהדותו...) וכו' וכו', מילא אם מדובר היה בתקופה קדומה שעליה עוד לא נכתב דבר (לדוג', סדרת ממלכה במבחן) או בספר פנטזיה שאינו מחויב לדבר והעלילה שבו מתרחשת ביקום שאינו קיים (לדוג': להי נאאר) - לא הייתי אומר מילה על שמות מסוג זה. אבל מכיוון שמדובר בספר שמתיימר להיות מדע בדיוני, וזה לא שקהילות היהודים האקטים מנותקות לגמרי, הם מכירים את התורה, מכירים שמות יהודיים למכביר, אז כיצד הגיעו שמות כאלו אל ילדים יהודים תמימים?

    ואם כבר, כשיחידאי משוחח עם הרב הוא מציין בפניו כמה מצוות אותן לא יכולים בני הקהילה האקטית לקיים, כדוג' הוא מציין בפניו את מצות ארבעת המינים, כזית מצה... מדוע הוא אינו יכול לציין בפניו מצוה בסיסית הרבה יותר, מצוות תפילין, למשל?...



    לסיכום: על אף ההערות הבלתי נמנעות, מדובר בספר מעולה, אולי הטוב ביותר שקראתי במהלך השנה וחצי האחרונות (מאז פדהאל... ולא, אני לא מקצין). ממליץ בחום.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: ח.ד. וחלק, ללי99, לוצ'י ועוד 24 משתמשים27 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    טוב, אז אהבתי לספר מפורסמת, אבל אני חייבת להסתייג מהעניין הזה: זה היה ממש שקוף. אם היה משהו...
  • 490
    • ה
    שיתוף - לביקורת ב"שבילי" נברא העולם
  • הווה פשוט //
    • לכל אדם שביל משלו
    וקרוב לודאי שפה ושם יצטלב שבילך בשל אחר
    והוא מטופח ומרווח יותר
    ותרצה לנטות, להתחדש,
    אך מנין תדע לאן לפנות
    איזה צד מוביל ליעד ואיזה מחזיר לנקודת הפתיחה?
    מוטב שתחצה ותמשיך ללכת ישר
    תמשיך בשביל שלך

    וחשוב מזה

    לפעמים שבילי אחרים מצטלבים בשלך
    ושבילך כה נוח מישורי ומלבלב בעיניך
    ואתה מזמין בחיוך, או מושך קצת בכח, ולעתים אף גורר אותם בדאגה
    הרפה!
    הנח להם להמשיך בדרכם

    כי לכל אדם שביל משלו
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מתן מאור, ilan p, nsh ועוד 11 משתמשים14 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני ה.
    אהבתי את המסר גם את הכתיבה
    • יש פתרון!
    1K
    • ש
    דיון ראש עיר מגיע לתחנת המשטרה להתלונן על סחיטה באיומים - מציאותי?
  • שפירא - ישראל //
    • לפני מספר דקות, העליתי את הפרק הרביעי של "הבוחשים בקדירה". במהלך הפרק, מגיע ראש עיריית זורעה (מי שמכיר, מכיר...) לתחנת המשטרה, בכדי להתלונן על מכתב האיומים שקיבל.
    התקשר אלי מיד חבר, וטען, שזה לא מציאותי. לדבריו, ראש העיר אינו צריך לגשת לתחנה בכדי להגיש תלונה, אלא המשטרה מגיעה אליו.
    אני מצדי טענתי, שזכור לי אפילו על חברי כנסת שהלכו למשטרה כדי להתלונן.
    שאלתי היא, עם מי הצדק?
    אשמח לשמוע את תשובותיכם המלומדות!
    www.prog.co.il

    סיפור בהמשכים - "הבוחשים בקדרה" -סיפור בהמשכים.

    ובכן, לראשונה אני עושה את הצעד הזה של כתיבת סיפור בהמשכים. האמת היא, שכבר כתבתי המון. אך להתחייב על משהו קבוע, זהו צעד שעוד לא עשיתי. לפני קריאת הפרק הראשון, כמה הבהרות: 1. בעז"ה ובלי התחייבות, פרק חדש יעלה כל שבוע/ים. 2. לגבי ביקורת - זה הכרחי, אז אל תחסכו. אבל, "ברגוע" - מה שנקרא... 3. חלק...
    www.prog.co.il www.prog.co.il
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-yael3052 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בובה בובה
    חושבת שזה מציאותי, אבל יחד עם זה - ברור לי שתהיה לו אפשרות לסדר הקלות בביורוקרטיה. והכי פשוט...
  • 1K
    • T
    שיר הַקָּפֶה מוּכָן
  • tmr //
    • עוֹד נִפָּגֵשׁ אַבָּא
    אֲנִי מַבְטִיחָה
    הָיָה בֵּינֵנוּ מֶתַח
    וְכַעַס
    וְנִכּוּר וְשִׂנְאָה
    אֲבָל עוֹד נִפָּגֵשׁ

    שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ אַבָּא
    הַרְבֵּה זְמַן לֹא רָאִיתִי
    אֲבָל לֹא שָׁכַחְתִּי
    בְּטוּחָה שֶׁגַּם אַתָּה לֹא
    כָּל בֹּקֶר וְכָל לַיְלָה זֶה עוֹלֶה בִּי שׁוּב
    אוֹתוֹ הַיָּרֵחַ בֶּטַח שׁוֹלֵחַ גַּם לְךָ תַּנְחוּמִים

    אֲנִי לֹא מְיַחֶלֶת לְקֶסֶם
    גַּם לֹא לַכִּשּׁוּף
    רַק אַהֲבָה בֵּין אַבָּא לַבַּת
    מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לָהּ
    מַיִם רַבִּים

    עוֹד נִפָּגֵשׁ אַבָּא
    הַדִּירָה מַמְתִּינָה בְּשֶׁקֶט
    הַקָּפֶה מוּכָן
    הַשֻּׁלְחָן עָגֹל וְנָקִי
    אֲנִי מְחַכָּה
    אַתָּה מְחַכֶּה
    וּשְׁנֵינוּ מְפַזְּרִים הַבְטָחוֹת בָּאֲוִיר




    וְגַם אִם מְסַפְּרִים לְךָ אַחֶרֶת
    כָּל עוֹד לֹא חָזַרְתָּ
    אֲנִי לְבַד
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: נועה noa, מתן מאור, קרב ועוד 21 משתמשים24 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    שיר מיוחד ממש, עם אווירה ציורית ומוחשית, שאפשר לפרש אותו בכל מיני דרכים (ומכאן הקסם שלו)...
  • 2K
    • ש
    עזרה קודים וכינויים צבאיים
  • שפירא - ישראל //
    • לצורך כתיבת הסיפור "הבוחשים בקדרה", (אגב- מציע למי שעדיין לא נחשף, לקרוא את 2 הפרקים שכבר הועלו,) אני זקוק למאגר של קודים וכינויים צבאיים.
    לדוגמא -
    כאשר לוחם שנשלח לחסל מישהו מבקש אישור, ברור שהוא לא יגיד בקשר - "המפקד, יש אישור לחיסול?", אלא יש כינוי למפקד ויש כינוי לאישור ויש כינוי לחיסול...
    האם ידוע למישהו על אתר וכדומה, שיש שם מאגר של כינויים וקודים?
    אשמח מאד לקבל את עזרתכם בנושא!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, התאומה, Avigail Amram ומשתמש 1 נוסף4 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ליאורהA
    ליאורהA
    יש מילון מונחים צבאיים בסוף הספר "וקראתם דרור" על אל"מ דרור וינברג.
  • 1K
    • נ
    שיתוף - לביקורת אדם שומע
  • נ. גל //
    • אדם שומע שיר, ולא יודע שהשיר הזה נכתב עבורו.
    הוא מצטמרר בתוך תוכו מצליל של געגוע, ולא יודע שהוא מושאו.
    אדם שומע שיר, וחושב שהוא כוסף לעולם אחר, בו לא ביקר מעולם.
    אנחה משברת חצי גופו, ונשמתו מצטנפת בחצי שנותר.

    אדם, אדם,
    מתי תיפתח לדעת?
    מעץ הדעת כבר טעמת דייך, ואיך עדיין לא תדע את עצמך?
    אדם, גן נעול הוא - ולא תמיד היה.
    ובליבו נשברות אלף זכוכיות, והוא אינו יודע - זכוכיות של מה?

    אדם שומע שיר, חושב שציפור הלחינה ברקיע.
    שאיש אחר כתב את המילים, שתוכנה עיבדה את הביצוע.
    אדם אינו יודע שלעולם יש בורא, שטווה את התווים זה לזה.
    ובין צליל לצליל הוא רוקם געגוע - של אדם אל עצמו, אל העומק.

    אדם, אדם,
    מתי תשכיל לגעת?
    הלא אלוקים לא ציווה עליך לבל תיגע בעציו הטובים,
    לבל תברך על אילנותיו המוריקים והמלבלבים.
    והלא כל גן העדן הזה בליבך הוא.
    והשיר?

    השיר הזה הד קריאת גנך הוא.
    שיר השירים.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אדם קדמון, ללי99, סיפור8 ועוד 25 משתמשים28 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    נכון. האמת שקראתי קצת יותר מדי מדרשים ונביאים לאחרונה, מה שגרם לסגנון הכתיבה להיות מושפע...
    • שאלה
    785
    • S
    עזרה ההבדל בין ״גמול״ ל״תגמול״
  • stars //
    • האם יש הבדל בין ״גמול״ ל״תגמול״?

    חשבתי על שלושה הבדלים אפשריים, אבל אינני בטוח בהם כלל, וגם אין לי במה לעגן אותם...
    • ״גמול״ מתמקד בתוצאה טבעית של המעשה. ״תגמול״ מתמקד בתגובה למעשה. (כויה היא גמול לנגיעה במשטח חם. קנס הוא תגמול לנהיגה במהירות).
    • ״גמול״ משמש כביטוי רוחני. ״תגמול״ משמש כביטוי גשמי. (שכר בעולם הבא הוא גמול. שכר בעולם הזה (שכר כספי למשל) הוא תגמול).
    • ״גמול״ הוא בין לטוב ובין לרע. ״תגמול״ משמש בעיקר לטוב. (הצדיק קיבל את גמולו הטוב והרשע קיבל את גמולו הרע. הילד קיבל פרס כתגמול על התנהגותו הטובה (ולא הילד קיבל עונש כתגמול על התנהגותו הרעה)).
    אשמח לעזרתכם.
    • תודה
    Reactions: Ayala10 ו-AUVI2 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    shevi123
    לפי האקדמיה - המילים תַּגְמוּל, גְּמוּל משמשות שתיהן גם לטוב וגם לרע...
  • 890
    • מ
    שיתוף - לביקורת כוכבים שנפלו- שיתוף.
  • מהממתתת //

    • כוכבים שנפלו/ מ.ה
    עלטה אפפה עולמי.
    חשכה שעלתה, דפקה בחלוני.
    וממחשכים,
    עוד שוחקים
    את נרי דועכים.

    ובלילותי,
    כבשתי דימעותי.
    טללי נחמה
    על זו הגחמה
    שהרחיקה נדוד
    ומאורי לא נותר מאומה.

    ובתוככי הערפל,
    אפלה שבי - הייתה לאורה
    כי רק בלילות
    נגלים האורות.
    כוכבים שנפלו
    עוד יהיו לרבבות-----

    וממרחקים אז אבוא
    אל אותם שעוד מחכים
    אלו שאלפי לילות
    אותם לא יוכלו לכבות.

    ומול מחיצות
    הייתי לחוצות
    וכרוב הנפילות
    כך גדלו בי התקומות.

    לימדו אותי שלא צריך ערפל כדי למצוא את הנר.
    לא פ'רוז'קטורים רבי עוצמה או תאורת חירום.
    כי האור, הכוכבים, הירח והבוקר
    אצלי בחלון.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דרקונית לוחמי הסהר, מלכת אנגליה, גשם יורד ועוד 16 משתמשים19 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהממתתת
    זה לא מה שאני כתבתי זה השיפוץ של סולטן
  • 622
    • ל
    שיר רק עוד פסיעה
  • לוטם //
    • ואם
    הוא רוצה רק
    להתקרב.
    וגם אתה
    רוצה
    רק להתקרב.

    ואם
    הוא רוצה רק
    אותך.
    וגם אתה
    רוצה
    רק אותו.

    תעשה רק עוד
    פסיעה אחת
    קטנה
    ואתה שם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אִיתַי, קרב, ;בינארית ועוד 14 משתמשים17 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    תודה!
  • 917
    • א
    ביקורת ספרות כמו שעשהו, בדיוק!!
  • אקסטרה היפראקטיבי //
    • העצים לוחשות, שורקות, מתנענעות לקראתו. מפנות לו מקום של כבוד.

    צועד הוא בתווך, גוו זקוף ועיניו נחושות.

    הן לוחם הוא. דם של לוחמים זורם בעורקיו, מבעבע בלא הפסקה.

    לא נרתע הוא מן הקושי, לא מפחד מאתגר. נכון הוא לכל מה שיבוא.

    הוא צועד נחושות, ואש בקרבו. מוכן הוא למלחמה, לקרב, לניצחון.

    מושיט את ידו, מושך בידית, ונכנס אל הזירה. החדר הקטן, הצפוף, מלא הלומדים.

    ● ● ●​

    צפופים הם ישבו שם, דבוקים, שוכחים את הכול. מניחים את העצב, היגון, השבר, מחוץ לכותלי החדר, היחיד ששרד את ההפצצות, ומכונה כעת בית המדרש.

    צפופים הם ישבו, מרותקים. מאזינים לשיחת החג של ראש הישיבה. שותים בצמא את דבריו.

    צעיר הוא אמנם מרבים מהם. צלקות לו יותר מזקן, אך כעת, עת רק החלו סדרי בראשית לשוב למסלולם, אין בזוטות מעין אלו כדי לעניין איש.

    מרותקים הם כעת, כולם, למוצא פיו, לתוצר מוחו הגאוני, שכאילו שכח מן המלחמה, מהרעב והקור. רק קדושה ורוחניות נשפכת ממנו, משל היו ישובים בקלויז, בעיירה אי שם, ולא במחנה הניצולים.

    "ולא שבט לוי בלבד", זועק הוא. לא ולא. מצהיר. נופח חיות חדשה במילות הרמב''ם. "אלא כל איש ואיש, מכל באי העולם". השומעים אתם?, כל איש ואיש. אני, אתה, אתם. כולנו!!.

    "אשר נשאו ליבו, והבינו מדעו". מצלצלות המילים, מכות בקודקודם. הן לכך נתאספו פה, אודים מוצלים, שרידים בודדים. "להיבדל לעמוד לפני השם". זהו כל רצונם, כל מה שנשאר בחייהם.

    קולו נישא מעליהם, סוחף אותם אל מושגים חדשים. לא קלה היא הדרך, מזהיר הוא אותם, דורשת היא הקרבה ומסירות. רצון וקבלה. "ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים". דורש הוא, "והלך ישר". היודעים אתם מהי הליכה "ישר"? הוא שואל, דורש.

    הברק בעיניהם רק מתגבר, מתעצם. לעזוב "חשבונות הרבים", זוהי הווייתם. מציאות חייהם כרגע. עזבו הם את השבר, היגון והאנחה, את רסיסי חייהם הקודמים, וכל כולם שאיפה, רצון ודרישה, ללכת ישר. קדימה. לבנות ולהקים.

    קשה היא הדרך, ממשיך לו רבם. מנהיגם. קשה וכואבת. אך בסופה, אין מתוק ממנה. עריבה היא מכל. "הרי זה", הרי זה, מבטיח הרמב''ם, זה. כל איש ואיש, מכל באי העולם, "נתקדש קודש קדשים". חד וחלק. חותך וישר.

    נסחפים הם כולם, נדבקים בהתלהבות, באש. בעוצמות. וקולו מרעים מעליהם. יוצק משמעות אל בין השברים. החורים. "ויהיה השם חלקו ונחלתו, לעולם ולעולמי עולמים". מים קרים על נפש עייפה, הן כל אחד מהם איבד נחלה וחלק, משפחה וקהילה. כל אחד מהם הבין וראה עד כמה זמניים הם החיים, וכל שנבנה בהם. מי לא יחפוץ בהשם כנחלתו. מי לא ירצה להבטיח את חלקו לנצח, לעד ועולמי עולמים, עיניהם הנוצצות עונות את התשובה.

    ● ● ●​

    גם הוא ישב שם בתוכם, מקשיב לדברים. גם הוא ישב שם, גם הוא התרומם, התעלה, ועת יצא משם, גמלה בו ההחלטה, השאיפה. גם הוא, גם הוא יהיה איתם, יעזוב חשבונות הרבים, ילך ישר, ויתקדש קודש קדשים.

    זה קשה, הוא יודע. הוא מבין. אבל הוא לוחם, דם של לוחמים זורם בעורקיו. מפעפע בקרבו. יעידו על כך השוחות ביער, העצים עליהם טיפס, הקרונות המתעופפות, והמוני המוני גרמנים מחוררים.

    שנים הוא נלחם, ברח, התחבא, שרד. חושב על הארוחה הבאה, ומרחיק את הנשימה האחרונה. כל כולו שקוע בעשייה, פעילות, של להיות או לחדול.

    אבל יום אחד, באחת הגיחות, עוד לפני שידע שהמלחמה נגמרת, שהגרמנים נסוגים, לחש לו מישהו, חבר עתיק אחד, שפה בעיירה, באיזה חור נסתר, יושבים להם כמה גיבורי רוח, ארזים במדבר, ומפריחים את השממה, את הדממה.

    התלבטויות רבות עברו עליו, לילה שלם התהפך על העלים. ולא מצא מנוח. לא, הוא לא היה תלמיד מצטיין בחיידר בעיירה, רחוק מכך מאוד. וגם המלחמה עשתה את שלה במאגר התורני שבמוחו. לא, לימוד תורה במסירות, שעות רבות כל כך, הוא אף פעם לא היה בנוי לכך, וודאי שלא עכשיו.

    אך מנגד, שנות המלחמה שינו אצלו משהו, הזיזו בריח בליבו, פתחו דלת.

    כן, הוא עדיין חובב אקשן מושבע, כל עלילות היער לא השביעו אותו. הוא נותר חסר מנוח ומנוחה. אבל משהו השתנה לו בפרספקטיבה, בסדר העדיפויות, נתן לו מבט חדש על מה שהוא רוצה להביא איתו לשם. ללמעלה.

    בסוף הוא קפץ לבקר, הציץ ונפגע, ונשאר. עדיין מקפץ, נכנס ויוצא, מגיש ומסדר, לא מצליח להיתפס אל הספר. אבל איתם, בחדר הקטן, הוא חש סוף סוף שבא אל המנוחה. אל הנחלה.

    ● ● ●​

    העצים לחשו לנגדו, מעודדים אותו בדרכו החדשה. גם עוף השמיים עצר את הקול, ממתין לראות איך ייפול דבר.

    ובתווך, צועד הוא שוב, פעם נוספת, אל בית המדרש.

    אבל הפעם, הפעם זה שונה. הוא לא נכנס להגיש קפה, לסדר, לנקות, לאסוף טפיחות שכם. הפעם, הפעם הוא בא להיות חלק, חלק מהם, חלקו של האלוקים. מרכבה לשכינה בעולם הזה.

    הפעם הוא לא בא לראות, הוא בא להיות. לעזוב החשבונות הרבים. ללכת ישר, "ישר"!!!!!. יעבוד הוא קשה, ימית עצמו באוהלה, על שיבינו מדעו להיבדל, לעמוד לפני השם.

    ● ● ●​

    קול המולה מקדם את פניו, קורא לו פנימה. לשכוח מה..... שבחוץ. ולהתחבר לנצח. האש מדביקה אותו תכף, והוא ניגש, צועד, קופץ פנימה.

    ידיו מרימות את דף הגמרא שנותר פנוי, והוא נחפז אל המקום. נחוש מתמיד. חדור מטרה.

    הוא יראה להם, יוכיח, שמי שפוצץ רכבות, מסוגל לפוצץ גם סברות. לירות קושיה אל לב הסברה. ולהגות מהלכים מן המסילה.

    הוא מתיישב על הסטנדר המתפורר, מניח את הדף בדחילו, ומנסה למקד את מבטו. אותיות קופצות מול עיניו, מילים ומושגים.

    לקרוא הוא הספיק עוד ללמוד, גם חומש ומשנה. אך כעת, מול האותיות הקופצות, דבר לא עוזר. גמרא זה משהו אחר, שונה. ומרגע לרגע מסתבר יותר ויותר שאין לו את זה. פשוט לא.

    אבל הוא לא יוותר, הוא לא ייכנע. גם במפקדה אי אז אמרו לו שאין לו את זה. לעגו לו. אבל לא זמן רב עבר עד שכולם ראו מי, מי בדיוק הרכיב את המוקש שהעיף את הרכבת.

    הוא לוחם, דם של לוחמים זורם בו, מפעפע בקרבו. אם כולם יכולים.... גם הוא יכול. נקודה. הוא לא יוותר על ה"קודש קדשים", על ה"חלקו ונחלתו", הוא ישב מבוקר עד ליל, יעזוב "חשבונות הרבים", עד שהוא יצליח.....

    ● ● ●​

    בשלב הראשון, הוא עוד הצליח, אחד מן הבוגרים יותר למד עמו מעט. קצת בדף שהוא השיג, וקצת בספרו של השני. אבל שעה, ועוד שעה, והעיניים בורחות, והראש מתחיל לחשוב, ורק רגע קט הוא מאבד ראש, וכבר הוא עסוק לחבר בראשו את הספל, לדלת, לחבל, לחלון, ול...

    שעת צהריים, כולם יוצאים לאכול, להחיות מעט את גופם, להרוות את חיותם. אך הוא, הוא עוזב חשבונות הרבים, ממשיך לנסות בלי חת. הן לוחם הוא, ימים שלמים רעב הוא בשוחות, אורב ל"הם" שיצאו מחוריהם.

    אך עם השבים, חזר גם החברותא של ההוא, שיצא בבוקר לעבור על הרשימות, ושוב הוא נותר לבד. מנסה לפענח את הסתרים. לגלות את פשר המילים הארמיות. מביט בעיניים כלות איך כל השאר עמוק בפנים, שקועים עד צוואר. ורק הוא, משתרך מאחור, שואף, רוצה, אבל איך לומר, לוזר.

    ואט אט, מנקר בו הספק. אולי, אולי עלי לא דיבר הרמב''ם. אולי אני לא כלול ב"כל איש ואיש מכל באי העולם". אולי אני לא מסוגל ל"לשרתו ולעבדו לדעה את השם". אולי תמיד אשאר מגיש הקפה הניצחי, שנמצא איתם, אבל לא מהם.....

    ● ● ●​

    עומד הוא ביער, מוקף בעצים שותקים, דוממים, כמשתתפים בצערו. מטפס הוא על ענף רחב, זהה לזה שישן עליו חודשים, ומנסה לחשב את אשר לפניו.

    להמשיך כך הוא לא יכול, זה לא בשבילו. גדול עליו הדרישות של הרמב''ם. אבל גם לחזור אחורה אין הוא מוכן. לוחם לא נסוג משטח שכבש. אז מה, מה למען השם עליו לעשות?

    המחשבות רצות, עפות, ונעלמות. כשאת מקומם תופסות הדמעות. הבכי העצור כבר חמש שנים, כולו פורץ באחת, בוקע ועולה. לוקח איתו את הבכיות כולם, שנאספו ביער זה, בין עצים אלו. משפחות שלמות שבכו כאן את בכיים האחרון. והוא, שבוכה כאן את בכיו הראשון. הם שסיימו כאן, כאן בדיוק, את דרכם. והוא, שלא יודע מאיפה להתחיל.

    ושם, שם בדיוק, מסתובב סביב עצמו במעגלים, מוצא אותו ראש הישיבה, הרב הצעיר, שחיפש לו מקום לנתח סברא של ר' שימען.

    למוד בכיות וכאבים, מניח הוא יד על כתפו. לא דוחק, לא מנחם. רק בוכה איתו יחד. גם לו יש שק מלא דמעות.

    שמעתי את הדרשה, הוא פולט לו בין הבכיות. איך שהסברת את הרמב''ם, את הכל איש ואיש, את הקודש קדשים. וכל כך רציתי, כל כך ביקשתי סוף סוף להצליח, להיות חלק. אך מסתבר שאני לא יכול, לא מסוגל לעזוב חשבונות הרבים. להתמסר כולי, ולשכוח מהסובב. רציתי לילך "ישר". אך נתיבי סבוכה ומפותלת.

    מביט בו הרב הצעיר, דמעות ישנם גם בעיניו שלו, שותק, חושב, ושוב שותק.

    לבסוף, אומר רק זאת. בוא עימי אל בית המדרש.

    יחדיו ישבו, רוכנים על הרמב''ם, ילד זקן וראש ישיבה צעיר, מביטים במילים הקדושות.

    תקרא, עודד אותו הרב. מה כתוב?

    נו, לא מבין הנער, בדיוק מה שאמרתם אז, ופרק... עול החשבונות הרבים, זה מה שניסיתי בדיוק.

    לא, מדייק הרב, לא זה מה שכתוב, המשך נא עוד מעט. "עול החשבונות הרבים.... אשר ביקשו בני האדם". זה לשון הרמב''ם. זה בדיוק. כי כן, צודק אתה שיש לעזוב את חשבונות החולין, למעט את ההתעסקות בהבל. אבל שני צדדים למטבע. הניסיון לקפוץ באחת אל המים, לרוץ במעלה הסולם, גם הוא בכלל החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם. הנה ראה מה ממשיך הרמב''ם. "והלך ישר... כמו שעשהו האלוקים". כן, יש ללכת, להתקדם, אך לא על פי הסולם של הסובב, של מה הם ומה אני, אלו הם החשבונות הרבים. עליך ללכת, ישר, כמו שעשהו האלוקים. על פי המסלול שלך. מה שאתה יכול, איפה שאתה נמצא. צעד אחר צעד. פסיעה אחר פסיעה. בלי לרוץ, בלי לקפוץ, ללכת, כמו שעשהו. בכלים שלך. כי ככה, ככה בדיוק "הרי הוא נתקדש קודש קדשים.

    ● ● ●​

    האבן לא נגולה מעל ליבו, עודנו חש בצביטה עת רואה הוא את המוני הלומדים רצים קדימה כשהוא מאחור, אבל הוא יודע, יודע את שעליו לעשות, את שעליו לקיים.

    לא, לא קלה תהיה הדרך, יהיו עליות ומורדות, אבל זוהי הדרך שלו, הישר עבורו. כפי שעשהו, אותו, אותו באופן אישי.

    לא קלה היא הדרך, לא. מלאה היא בורות ומהמורות. אבל הוא, הוא לוחם, דם של לוחמים זורם בעורקיו, דם של מנצחים.

    וכן, הוא ינצח, הוא ילך ישר, בלי חשבונות, כמו שעשהו - בדיוק.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: נועה noa, איש פנינים, ספריה בהכחדה12 ועוד 12 משתמשים15 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    סיפור חג יפה ומרגש, כתוב ציורי וכובש.
  • 576
    • S
    עזרה הביטוי ״סיר הזהב בקצה הקשת״ - A pot of gold at the end of the rainbow
  • stars //
    • ישנה אגדה אירית שהטביעה את הביטוי ״סיר הזהב בקצה הקשת״ - A pot of gold at the end of the rainbow. לפי הפולקלור האירי, הלפרקון מחביא אוצר זהב בקצה הקשת. הרעיון העומד מאחורי הביטוי הזה הוא שמשהו טוב מחכה בסוף, או משהו שאנו חולמים עליו אך לא בטוחים שנשיג. משהו כזה.
    אשמח לדעת האם הביטוי הזה אכן ידוע בעברית כ״סיר הזהב בקצה הקשת״?
    כמה הביטוי הזה נפוץ?
    והאם יש ביטוי יותר נפוץ שמביע את אותו רעיון?
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-שיבת ציון2 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    ביטוי עסיסי. אהבתי. לא הכרתי אותו קודם. האור בקצה המנהרה לא לגמרי ממצה את משמעות הביטוי לדעתי...
  • 562
    • sol key
    שיתוף - לביקורת צמא לאהבה-
  • sol key //
    • בעקבות תחרות כתיבה עם חברותיי,
    והפעם זה היה הנושא- "צמא לאהבה"-
    נכתב בהשראת שיחה עם חברה..
    מקווה שתאהבו..
    אשמח לתגובות:)
    ------


    -"אני באמצע, אתה לא רואה?"
    בטח שאני רואה כל הזמן אני רואה, אבל אני רק רוצה יחס.
    -----
    כל פעם שאני בא לאבא ואמא הם "עסוקים" בעצמם, בטלפון שלהם.
    לי אין פלאפון כזה וגם כשאהיה גדול אני לא רוצה.
    אני לא רוצה שכהילדים שלי יבואו לדבר איתי אומר להם שאני עסוק.
    לפעמים אפילו אני הולך לישון בלי לספר לאבא ואמא על הדברים שחשובים לי,
    חבל שהם לא יודעים שוויתרתי היום לחבר שלי בכדור,
    ושעניתי תשובה יפה לרבה,

    רק בבית שלנו יש מלא כאלו פלאפונים, אני יודע..
    פעם אחת שאלתי את חבר שלי אם גם ההורים שלו עסוקים תמיד,
    והוא הסתכל עלי במבט מוזר.
    מאז אני לא שואל, אני יודע שאם ידעו את זה אז אני יותר לא ילמד בחיידר.
    פעם אחת אפילו התפללתי להשם שיהרוס להם כל את הפלאפונים,
    אבל אז אבא קנה חדש, ואפילו יותר משוכלל.

    אני אפ'פעם לא נוגע בזה, אפילו שלא צריך סיסמא,
    אולי יום אחד ההורים שלי יצטרכו סיסמא ללב שלי,
    מפחד שינעל בסוף.


    # מוקדש לכל הילדים שצמאים לאהבה, אבל ההורים שלהם "עסוקים".​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: טוטו פ, וכאשר אבדתי אבדתי, לבי ועוד 17 משתמשים20 //
    0 תגובות
  • 2K
    • מ
    שיתוף - לביקורת מחכה
  • משולש ברמודה //
    • 03:02

    היא קראה פעם שאנשים לא מתעוררים סתם ככה בלילה.

    הם לא פוקחים עיניים פתאום לחדר חשוך לשתי דקות ארוכות וחוזרים לישון בלי סיבה. מישהו העיר אותם או משהו או כמה משהוים. ואולי הם בכלל לא זוכרים את זה.

    היא לבד שם בחדר החשוך מאד הזה. לבד מאד. וקר שם קצת למרות שכמעט אוגוסט בחוץ, וחם ולח ודביק.

    המזגן מפהק לה מעל הראש בזמזום מנומנם, מבחוץ נשפך אור צהבהב מהמדרכה על הסדקים שבתריס ועל השידה נוצצות ספרות זרחניות ומטושטשות.

    הגרון שלה יבש, איך לא. והאצבעות לחות ומזיעות.

    היא נושמת נשימה עמוקה, בשקט. ומרגיש לה שהריאות שלה מכווצות כל כך חזק עד שהן בקושי מצליחות להתרחב.

    היא לא הטיפוס הזה. כזאת שמסכימה לבזבז ככה את הזמן במחשבות על הגרוע מכל, שמתעוררת בלילה כששדים פרועים פולשים לה ללב. אז היא רק בולעת את הכאב הדוקר בגרון ומדשדשת במסדרון החשוך בקצב שלא תואם בכלל את התקתוק של השעון, אותו תיפוף ששומעים רק בלילה.

    03:05

    היא לא מדליקה אור במטבח, שונאת את האור הלבן של הפלורוסנטים כשהיא לבד. אז היא רק נשענת על המקרר ושותה שלוש כוסות מים קרים בבת אחת בלי להביט בצללים השחורים שרובצים על התקרה.

    היא מנסה לנשום שוב פעם עמוק יותר, משחררת אוויר בשלוש נשיפות ארוכות ומגלה שהאצבעות שלה עדיין רועדות.

    חוזרת למסדרון שוב. הרצפה לא קרה למרות שהיא יחפה, אבל כפות הרגליים שלה מחליקות כאילו נרטבו בשלולית רדודה וחמה.

    גם הסלון חשוך, שותק בדממה אפלולית כזאת של לפנות בוקר. יש עיגולי אורות מהמרפסת, איפה שרואים פסים אדומים על הכביש כל הזמן. והדלת פתוחה לגמרי לנוף אבל האוויר לא זז בכלל.

    היא פותחת את המחשב, האור הלבן מתנגש לה בעיניים והיא מרגישה את המקשים לחים קצת מתחת לאצבעות.

    שום דבר לא קרה. שום דבר וכלום. למה היא כזאת טיפשה.

    היא מזגזגת קצת באתרים עם כותרות אדומות על התקיפה האחרונה בסג'עייה, מרפרשת את הציפור הכחולה מידי דקה וחוזרת לבדוק איזה צ'אט כתבים מנומנם.

    אין מה לראות נכון? כולם ישנים עמוק, מנמנמים על המקלדת. אם משהו היה קורה כבר היה טראפיק באיזה מקום. בטוח.

    היא מתיישבת על הספה, מכווצת את הרגליים חזק ומוצאת כירבולית רכה להתעטף בה.

    הוא בסדר. הכי בסדר שבעולם. אולי הם בכלל יצאו כבר מעזה והוא יתקשר עוד מעט?

    היא כמעט נרדמת כשהראש שלה מתרומם פתאום. אם הוא יתקשר הוא יכול להעיר את הילדים, הטלפון שלה נשאר בחדר מאז שהלכו לישון, חבל שיתעוררו לפני ש—

    03:40

    יש נשימות שקטות בחדר. רכות כאלו, לוחשות. היא מסדרת קצוות של שמיכה אחת, מרימה כרית אחרת, מלטפת ביד מיוזעת תלתלים רכים בניחוח אוקיינוס שקט.

    מזל שלא התעצלה לקלח אותם בערב. איזה מזל, אם יבואו עכשיו לומר לה---

    היא קופצת. יש רעש ברור לחלוטין מהדלת. והשדים בלב שלה מדלגים בין העליות לחדרים כמו רקדנים גרועים על רצפה לא עקומה בכלל.

    האצבעות שלה מזיעות על הידית, והעינית מטשטשת קצת מולה מנשימות כבדות.

    יש אור בחדר המדרגות וצללית מעוותת שנראית כמו הבחור הצעיר שמנקה את הבניין עם מגב וסמרטוט.

    היא בולעת. הגרון מחוספס ושורף והלב שלה דופק לה עדיין באוזניים. באיזה עולם זה רעיון טוב לדפוק לאנשים בכזאת שעה עם מגב בדלת.

    04:32

    היא עושה שוב פעם סיבוב בבית. בודקת חלונות ויוצאת למרפסת. מחפשת בין שלוליות אור כתומות וחתולי רחוב ערניים איזה רכב צבאי כהה. אותה לא יפתיעו ככה בלי להתכונן.

    בחוץ יש צרצרים עייפים וזמזום של מזגנים ורעש של מכונות שעובדות חזק כשהאנשים חולמים על חיים יפים, והעולם חמים ורך ואפל מאד.

    היא עייפה אבל הפולשים שבלב שלה לא יכולים לישון. והיא רק רוצה לחפש בשמים כוכבים קורצים, כאלו עם פסי אור ישרים מהאינסוף עד אליה, אבל פוחדת להרים עיניים למעלה ולפספס איזו תנועה ברחוב.

    היא חוזרת פנימה רק כשנכנסת משאית זבל לרחוב. והשמים כחולים כבר מאד והכוכבים שוקעים.

    05:13

    היא מפעילה מכונה. לפני שאולי יהיה לה אסור. ממיינת גופיות קטנות ואוברולים לפינה אחת, מגבות לפינה אחרת, ומעיפה את הפיג'מה שלו לפינה שלישית.

    פקק של ג'ל, מרכך כביסה, לטרוק את הדלת וללחוץ על כפתור ההפעלה. היא טובה בפעולות ממוקדות. קצרות וחתוכות. הכי טוב למוח שלה כשהיא מנתקת לו את ה-WIFI ללב.

    ומי זה שיודע. ולמה הלב שלה דוהר על מאתיים קמ"ש, קבור עמוק בין המייבש לערמות הכביסות.


    05:22

    האור הצהוב לא מחמיא לה. מול המראה היא מעזה להביט בעיניים לאישה החיוורת שמולה. אבל ההיא רק משפילה את הראש, מזיזה מברשות של מייקאפ ומחפשת במגירה משקפי שמש ישנות וגדולות.

    אנשים יבואו אם תהיה לוויה. אולי גם מהעבודה שלה יטרחו לשלוח נציגות. ובטח כמה נשמות טובות יצלמו תמונות כדי להעלות אותן עם לב שבור ואימוג'י דומע שגורף לייקים.

    היא שונאת לבכות ליד אנשים בכל מקרה. אבל שיהיה. לא מזיק להיות מוכנים.

    06:01

    היא חוזרת לספה בסוף. והעייפות מסמאת לה את העיניים למרות שהן עדיין מתעקשות לבהות בצבעים שמתחלפים על השמים בחוץ. במסדרון מתקתק לו השעון באדישות, פועם כאילו היה לב אנושי.

    בחוץ יש כבר רעשים של בוקר, איזו משאית שעושה רברס בצפצופים שמכאיבים לאוזניים ואופנוע אחד שהחליט לשאוג.

    היא טיפוס אחראי. נחוש. כזה שממשיך לתפוס בחבל גם כשכולם כבר מזמן החליטו לעוף. וזאת הסיבה שהיא יושבת שם עדיין, מכורבלת חזק בפינה של הספה וממשיכה להעביר את המבט מהדלת לחלון בעיניים שורפות.

    07:39

    היא ישנה כשדופקים בדלת.


    "ליל כוכבים הסהר עלה
    את שם יושבת בוהה באפלה
    שעה חולפת יום ושנה
    ואת עדיין לו מחכה
    ...
    את פרי גנך את תבקשי
    מי לך יאמר ומי לך ישיב
    מר כאבך רודפים הימים
    נותרת לבדך רוצה להאמין
    שהנה קרבה אותה השעה
    שבה הבטיח לשוב
    ולא שב"
    (יוני רועה, שיר זיכרון)

    נכתב בהשראת הימים והסיפורים.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: yael305, טוב., מיריכ ועוד 59 משתמשים62 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    קראתי את זה עכשיו. ואני רואה שזה מלפני שנה. ואני יודעת שאסור להקפיץ. אבל אני לא יכולה שלא. סורי.
  • 1K
    • sol key
    שיתוף - לביקורת אני והוא- שיתוף.
  • sol key //
    • הרבה פעמים אני אוהבת לעשות תחרות כתיבה עם חברותיי,
    והפעם זה היה הנושא- אני והוא.. החלטתי ללכת על כיון קצת שונה..
    מקווה שתאהבו..
    (סיפור לא אמיתי כע ? )
    אשמח לתגובות:)


    -------
    ישבתי שם בתחנה וחיכיתי שוב לראות אותו מגיע,

    מידי פעם הסתכלתי על השעון- יצאתי מוקדם מידי,

    הרב קו היה בתוך כיסי וגם כמה מטבעות,

    אבא חשב שהלכתי להתאוורר עם חברה שלי- איתו-

    קבענו שבעשר וחצי אחזור-

    אבל הוא לא שיער וגם אני- שהשעון יתקדם וימשיך הלאה בלעדי.

    הוא הגיע כמו תמיד אבל הפעם ברכב שחור חלונות כהים,

    חיכיתי לו שיצא,

    הוא רק פתח את החלון ושרק לי שהוא מחכה,

    נכנסתי לא יודעת למה?

    נמשכתי כמו מגנט,

    ליופי קסום ולא אמיתי.

    הרגשתי שמשהו כמוהו חיפשתי,

    הוא מבין ומכיל –

    הוא מרפא לי את הלב, את הבדידות,

    את השקט.

    שמתי חגורה והוא נעל את הרכב,

    התחלנו לנסוע.

    בתחילה היה צחוקים וכיף,

    אחר כך הרגשתי קצת עייפות

    משהו באוויר הרגיש לי מוזר-

    התעלמתי-

    פתאום הרגשתי אותן את הדפיקות,

    הלב שלי האיץ עבודה בקצב מהיר,

    הרגשתי פחד שלופת אותי חזק חזק

    שובה אותי בתוכו.

    הראש שלי כאב,

    ורק ביקשתי לעצום עין ל-5 דקות שהתמשכו להרבה יותר,

    אחר כך כבר היה מאוחר מידי,

    מצאתי את עצמי באמצע כביש לא מוכר,

    שאלתי אותו לאן?

    הרי לא סיכמנו שהולכים לאח שלך?

    שגר בשכונה המרוחקת יותר?

    הוא שתק, ורק הביט בי בעינים נוטפות אש-

    אמרתי לו שאני צריכה לחזור לבית ובכלל מה השעה?

    "השעה כבר לא רלוונטית"- שמעתי קול מאחורי- קפצתי בבהלה,

    כל הגוף שלי רעד פחדתי פחד מוות,

    חיפשתי את הפלאפון שלי והוא נעלם.

    ואז הבנתי כמה טעיתי,

    התחלתי לבכות,

    אבל כבר אף אחד לא עזר לי,

    הייתי שם אני והוא וההוא מאחורה- רק שלושתנו לבד,

    באמצע כביש ראשי ארוך חשוך- לבד.

    ואז,

    אז הרמתי עינים- אליו-

    והרגשתי שבסוף כמה שרק ארצה לברוח רק הוא יעזור לי,

    הבנתי שיש רק אחד שבאמת אוהב אותי,

    ולמרות כל הקושי והכאב,

    למרות הבדידות והשקט-

    רק איתו ארגיש באמת בטוחה.

    הבטחתי לו שאם הוא מציל אותי,

    אני עוזבת את הכל וחוזרת אליו-

    להתפלל,

    להיות הבת שלו,

    ילדה טובה שמביאה לו גאווה.

    ואז ברגע אחד היה לי אומץ,

    לתפוס את ההגה-

    ולהזיז אותו במהירות לצידי הכביש-

    הרכב התנגש במעקה הבטיחות-

    ועף באוויר תוך כדי - הוא צרח קללות בערבית,

    ואני "שמע ישראל".

    ---

    ופתאום התעוררתי

    מצאתי את עצמי במיטה החמה בבית,

    עם אבא ואמא אוהבים,

    והפעם כשפתחתי את הסידור והיה לי משמעות אחרת,

    "ברוך.. מתיר אסורים".​
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: נועה noa, אהרן 1, סה"כ בנאדם טוב ועוד 17 משתמשים20 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    sol key
    sol key
    תודה רבה, שנים איתך:) תודה. תודה. (ביקשתי שיתקנו..) תודה, למה איכזב?
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה