קהילת כתיבה מקצועית

עודכן לאחרונה 16/5/24

641

R

שיתוף - לביקורת חגיגה של עצמאות

13/5/24

מה זו עצמאות

ארץ מתלבשת כחול ולבן
שלא מסתיר את הדם
את האדום, האבדות.

ארץ מרקדת בדגלים
כאילו כל בניה בצילה
והשירים עולים עולים
שעוד לא אבדה בנו
תקווה.

ואיך הריח של החגיגות
והכל עשן מפחמים
הצפון ריק עכשיו
ואנשים-
מנפנפים.

ולא צריך לשבת אבל
ולא אמרנו שקינות
רק מוזר שעצמאות
היא כזו מילה יפה
מספרת על שחרור
ועל כוחנו,
ושגרה.

רק תהיות
מתוך הלוח
הזה של השנה
אם שכחנו איך התחילה
ואיך היא נמשכה
והארץ מתעקשת
לרקוד עד כלות כוחות
להגביה את השמע
שיכסה על
הדמעות.

עוד חגיגה כזו
ועצמאות
ואולי באמת אבדנו
מתי נזכור לשאת עיניים
לדעת בלי טעות
שארץ בלי גאולה
זו לא באמת
חרות.

Reactions: פיק-ניקית, איוליס, שולמית רוז ועוד 44 משתמשים47 //

8 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 16/5/24

R

RPO

תודה רבה!!!

עודכן לאחרונה 15/5/24

1K

נ

דיון יחידאי שו"ת

נודד //

1/5/24

כפי שכתבתי באחד האשכולות, השאלות על הספר מפרות את החשיבה והכתיבה, ובפרט לקראת כתיבת הספר הבא בסדרה.
בשביל זה נפתח האשכול כך שמי שיש לו משהו לשפוך, לשאול או סתם להאיר ולהעיר הבמה לפניו.

Reactions: נ. גל, לוצ'י, קראנצ' פיסטוק ועוד 3 משתמשים6 //

8 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/5/24

נ

נודד

הספר מסתיים בכך שהניחו על ידיו ועל ידי השלושה אזיקים ועצרו אותו ואת השלושה. מה קרה אח"כ? ההמשך...

עודכן לאחרונה 15/5/24

558

נ

שיר לתפארת מדינת ישראל

נסיך על חלל //

13/5/24

לתפארת מדינת ישראל

והארץ שסועה

למודת מלחמות

טרור וקורבנות

והארץ קרועה

חתוכה לגזרות

לכמה מחנות

לתפארת מדינת ישראל...

והארץ ספוגה

בדם הבנים

בדם האחים

והארץ מוכָה

מבחוץ ומבפנים

על אג'נדות נשענים

לתפארת מדינת ישראל...

והארץ מבכָה

כבתוך חלום

והארץ מחכָה

מייחלת לשלום

לתפארת מדינת ישראל....

מה לנו אחים

לחתוך ולקרוע

עד מתי אחים

נעמיק את הקרוע

זה הזמן אחים

לעצור ולשמוע

זה הזמן אחים

לעקור ולנטוע

לתפארת מדינת ישראל...

את השיר הזה כתבתי בדיוק לפני שנה...אבל לצערי הוא מתאים גם בתקופה זו...
מתי נלמד לחיות באהבה וכבוד אחד לשני ולשמר את אחדות ביננו???

Reactions: ❤️אילולה❤️, גשם יורד, אלף אורות ועוד 9 משתמשים12 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/5/24

ס

ספרי מוסר

היטבת לתאר מיוחד ומחבר ומעציב.

עודכן לאחרונה 15/5/24

149

ה

עזרה הצעת מחיר לניוזלטר

הזדמנות //

15/5/24

התבקשתי לתת הצעת מחיר. מה טווח המחירים? ניוזלטר 300-350 מילה כולל ראיון?

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/5/24

ה

הזדמנות

או שהתשובה על זה היא: "זה מידע חסוי" או: "תלוי לפי העניין". אשמח לפחות אם תוכלו לעזור לי לשאול...

עודכן לאחרונה 15/5/24

362

ה

דיון היסטוריה עתידנית

הטעם המושלם //

14/5/24

כל כותב מנסה למצוא את הנושא שעדיין לא מיצה את עצמו.
תוך כדי חשיבה על רעיון יצירתי לסיפור בהמשכים, חשבתי על משהו- מה אתם אומרים.
לקחת תקופה היסטורית ולכתוב עליה כאילו היא היתה מתרחשת בעוד 50 שנה. נניח לכתוב על השואה כאילו היא עוד 50 שנה.
מה אומרים?

Reactions: אוראל סולטן ו-מיהי2 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/5/24

מ

מתן מאור

הבעיה של לחיות-וחצי היא שהעתיד קרוב מדי לזמן כתיבת הספר, והקוראים של העבר נפגשים עם אותו עתיד...

עודכן לאחרונה 15/5/24

514

א

שיר להיות עם חופשי בארצנו

אש קודש! //

14/5/24

Reactions: נסיך על חלל, זו מי שאני, בייסי ועוד 39 משתמשים42 //

7 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/5/24

א

אש קודש!

תודה רבה! חמודה :)

עודכן לאחרונה 14/5/24

198

כ

שיתוף - לביקורת מה בעצם המהות?

כותב השורות //

14/5/24

כָּכָה קְטַנָּה, וְכֻלָּהּ גַּאֲוָה
לְכֻלָּם מְסַפֶּרֶת, כַּמָּה הִיא חֲזָקָה

בַּתַּכְלֶס' רוֹעֶדֶת לְקוֹל אַזְעָקָה
וּבְמִגְרָשׁ הִיא תָּמִיד, בְּמִשְׂחַק הֲגַנָּה

לָלֶכֶת לְבַד הִיא עוֹד לֹא יְכוֹלָה
מַחֲזִיקָה הִיא בַּיָּד לָאָחוֹת הַגְּדוֹלָה

וּכְשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת, עוֹשִׂים לָהּ טוֹבָה
מְרִימִים אוֹתָהּ כְּדֵי, שֶׁתִּפֹּל חֲזָרָה

יַלְדַּת הַכַּאפוֹת שֶׁל הַגַּן
הִיא אֲשֵׁמָה! כָּל בָּלָגָן!

סְבִיבָה אוֹיְבִים כֻּלָּם שׂוֹנְאִים
וְהַשְּׁכֵנִים לֹא נֶחְמָדִים

הַקְּטַנָּה תָּמִיד בּוֹכָה
וְיֵשׁ עַל מָה, וְיֵשׁ סִבָּה...

הִיא רְגִילָה לַכְּאֵבִים
תָּמִיד סוֹבֶלֶת מִפְּצָעִים

אַךְ אֶת הַדֶּגֶל מְנוֹפֶפֶת בִּקְלִילוּת
וְאֶת הָעֵגֶל מְנַשֶּׁקֶת בִּדְבֵקוּת

בְּאֵין עָבָר בְּאֵין חָזוֹן
חֲלוֹם הָפַךְ אַט אַט דִּמְיוֹן

הַאִם לַחְגֹּג זוֹ לֹא טָעוּת?

הַאִם טוֹבָה הַמְּצִיאוּת?

אָז מָה בְּעֶצֶם הַמַּהוּת, שֶׁל יוֹם הָעַצְמָאוּת?

Reactions: נסיך על חלל, קראנצ' פיסטוק, בובה בובה ועוד 8 משתמשים11 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 14/5/24

ת

תמרוז

נתת את האמת בפרצוף. חבל שלא כולם רואים את זה.

עודכן לאחרונה 14/5/24

2 9K

C

שיתוף - לביקורת שירת העצבים. מאת זמרים בעלי שם. ומשפחה.

castamir //

29/6/21

כמו קשיו בשקיק בוטנים קלופים, כמו פסים בהירים בקאפטן "זברה" ירושלמי כהה, כמו שיקלי בימינה – גם ימי בין המצרים מנוקדים ברגעי אופטימיות זהירה.

עם כל היובש שמטילה המוזיקה הווקאלית על ערוצי המוזיקה החסידית, מדובר בהזדמנות גדולה ועצומה לאנשי הצללים.

הכיצד?

נגיד שקוראים לך בנצי קצנלבויגן, אתה עונה לשם זמר מתחיל ולא מוכר. לא מוכר – תרתי משמע. מה אתה עושה? מהר-מהר אך יוצא חג אחרון של פסח, לריחות המופלטות והוופלים הבלגיים מהשכנים, אתה רץ להקליט במקלט את הלהיט הכי גדול של מרדכי בן דוד, יעקב שוואקי ויהורם גאון. אבל למה שישמיעו את שלך ולא את שלהם? הנה הקונץ: גירסה ווקאלית! והרי לך 49 יום של כבוד לא כולל בין המצרים שבדרך, ייהפכו לששון ולשמחה.

אין-ספק-שאין-נאה מימים אלו להוסיף באהבת ישראל ולרומם את כל אותם פועלי הבמה. ווקאלית.

>>>

מטבע עבודתי נזקקתי תדיר לשמיעת מוזיקה תוך כדי. בעבר היה צורך לקנות אלבומים ולשומרם במחשב, אך כיום מציעות לך תחנות הרדיו שירות של מוזיקה חסידית ללא הפסקה, לא כולל הפסקת פרסומות. כל תחנת-אם מפעילה תחנת-בת מוזיקלית. מ"קול צהלה ברמה" עד "קול P-רגש בגבעה". רק תבחרו.

קולו הבטוח של השדרן מבשר: "כעת נשמע את הלהיט המיוחד לימים אלו. ווקאלי עד העצם. "אדרבה" של חלפון תורג׳מן!"

שש דקות של וידוא הריגה לשיר הנפלא לשעבר, הפסקה קצרה לפירסום דוריטוס/בלו-מוחיטוס/קולה-במנטוס ומיד ללהיט הווקאלי הנדיר הבא: "משיח-משיח-משיח של ילד הפלא הווקאלי יודי הכטקופף!"

עד לאותו רגע, מעולם לא הצליח ילד פלא צעיר כל-כך להרוס שיר ותיק כל-כך בזמן מועט כל-כך.

אפילו נעימת "נפשי" של הצמד מחלף-גנות וגשר-אריק לא הצליחה להרגיע אותי. משום מה היה ברור אצלי שהמילים המקוריות הן "נפשי, נפשי חמדה בצל ידיך" אז מדוע זה כעת נפשי, נפשי נבהלה מאוד ועתה עד מתי?

״אבא אבא אבא אבא של כולם של ישראל ביסלדורף ופנחס זמרי!״ בישר הקריין בהתרגשות, מותיר אותי לתהות: מה החידוש? אם הוא אבא של כולם, ברור שהוא גם אביהם של שניים אלו.

משיר לשיר הלך והתבהר פירוש ווקאלי חדש לדברי חכמינו: "משחרב מקדש - בטלה שירה". למה כל גירסת קאבר חורבנית צריכה לכרות לשיר המקורי קבר?

יקותיאל יגון ופרחי (קרית) מלאכי כיבדו אותנו בלהיט "רווח ששון ואנחה". הטעות במקור. גם הרווח, כשסיימו. רווח שהתפוגג עד מהרה בשיר המיוחד "אנא, בכוח!" של עוזי צנון.

"זה לא של עובדיה חממה?" תהה לרגע רונן, מגיש הפינה ההלכתית, כשעלו ההברות הראשונות.

"איזו חממה בראש שלך בקיץ?" זעף השדרן המגיש. "כנס למזגן, תצטנן קצת".

>>>

"במעבר חד", בישר הקריין, "נעבור לשיר "עוקר הרים" של הזמר הצעיר והמבטיח, שמולי ברנד". זה היה השלב בו מיהרתי לסגור את הרדיו במעבר חד. רק זה חסר לי עכשיו, לחרב גם את השיר המופלא הזה.

שמולי ברנד, כבודו במקומו מונח כל זמן שלא פותח את פיו. קולו צלול כנהמת מיילך קאהן; דיוקו הלשוני כפסוקי בני גנץ; עושרו הקולי כעושר טוביה החולב; וסולמותיו כחבלים. מה אשמע ממנו עכשיו, "חוקר ערים בתוך-ענן דג דג"?

דפדוף על הסקאלה העלה שתחנת האם החדשותית, משדרת כעת יום התרמה לעמותת "אוזן קשבת". חזרתי בחשש אל התחנה המוזיקלית, מכין אוזניים לנזק.

ואז נשמע קולו של שמולי ברנד מכריז בהתלהבות: "אני כן באתי לעולם להיות תלמיד חכם, עוקר הרים וטוחנן דק דק"...

נחה דעתי.

Reactions: אוראל סולטן, מה נשמע???, כותב בקצב ועוד 359 משתמשים362 //

33 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 14/5/24

ס

סבתא חביבה

תודה על ההקפצה!

עודכן לאחרונה 14/5/24

605

א

דיון אמור לי מה מרגיז אותך ואומר לך מה הן דעותיך

א. פרי //

12/5/24

אחת המתנות בלהיות משווק עצמאי של הספרים שלך היא העמידה הישירה והבלתי אמצעית מול הקהל.
ובגלל שאני אמורה לשווק את הספרים שלי, התחלתי לגשת לספריות ולמכור להן ספרים.

וכך קיבלתי טלפון מספרנית אחת: "תקשיבי, מישהי קראה את הספר שמכרת לי וממש התרגזה", אמרה לי ישירות.
"למה?" רציתי להבין.
לא נבהלתי כי מדובר בספר מעולה.
הספרנית ניסתה להסביר, לא ממש הלך לה ההסבר. הבנתי אותה, כי רוגז זה משהו רגשי שעולה בלי שנבין מדוע.
"אני מוכנה לקחת את הספר בחזרה ולהחזיר את הכסף", אמרתי בנדיבות.
"לא מה פתאום, לא התכוונתי להחזיר", אמרה.

האמת שזה בסדר שלא אוהבים ספר. גם אני כיום לא אקרא כל ספר אלא אבחן שהוא מתאים לי. וקורה לי לא פעם שאחרי שני פרקים לא נתתי צ'אנס לספר.. לא היה לי חיבור עם הלך הרוח.
בניגוד לעבר, אז קראתי כמעט כל דבר, מלבד ספרים בודדים.

בכל זאת ניסיתי להבין למה אנשים יכולים להתרגז על הספר סדר הפוך, וקצת הבנתי אותם:

אני עברתי תהליך
מתוך קושי הגעתי לחירות תודעתית (עדיין בתהליך)
שברתי המון אמונות מתוך רצון לבנות משהו יציב ומחובר לבורא יתברך בלי אינטרסים של אגו.
אני מקפידה לשמור על קלה כבחמורה, יש לי השקפה חרדית ממש, אבל היום אני מבינה שכדי להגיע לעולם מתוקן צריך לבחון מה לשם שמים ומה סתם מסיט אותנו מהמטרה (המטרה היא שיהיה טוב בכל הרבדים: הפיזי, הנפשי, הרוחני, ולהיות שמחים!).

וקריאת התיגר הבלתי ישירה הזו לא כיפית וגם מרגיזה.
בתחילת הדרך, כשהתחלתי להבין לאט לאט את האמת, הרגשתי גם חוסר נחת, וחוסר שקט. התעצבנתי גם בשם כולם. חשבתי מה תהיה התגובה של אנשים אם הם יתחילו להבין כמה דברים...
במיוחד הפליא והכעיס אותי להיווכח שיש אנשים שמדברים רוחניות גבוהה ומדהימה והם מחוברים לעצמם ולבורא והם לא חרדים (ויש להם גם קצת שקר, מה לעשות). זה הפריע כי הבורא הרי של החרדים שמוסרים את ה'עולם הזה' לכבודו!
כעסתי גם על עצמי, הרגשתי שאני לא אמורה לכתוב חידושים כי זה רק של לומדי התורה. זה הביך אותי ממש. הם אנשי העמל האמתיים ולא אני!
היה לי קשה מאוד להבין דברים מסוימים. לא הסכמתי עם הרבה תובנות אמתיות כי הן נראו לי לא צודקות במבט ראשון.

אז הכל בסדר, מותר להתרגז, רק צריך לזכור שלא אנחנו או החשיבה שלנו היא המטרה.

וכן, הדרך לאמת האישית של כל אדם עוברת גם בהליכה על שברי זכוכיות של שקר. וזה מפריע ואפילו מרגיז מאוד לפעמים, חוסר הנוחות הזה משותף לכולם. גם לי לא תמיד נוח עם זה, אבל זו המציאות, וזו האמת, אי אפשר להתכחש לאמת לאורך זמן.

כיום אני מבינה שכולנו בעצם שליחים, ותו לא, להעברת מסרים מהבורא. לא משנה מה המראה של הכלי ומה הציבור ממנו בא. והכל תלוי בקהל. אם הקהל ראוי אז הצינורות, כביכול, משמיעים דברים טובים.
כמו בלעם שלא הצליח לומר דברי שטנה בגלל רמתו הרוחנית של העם.
כך שהחידושים וכו' הם פונקציה של המאזינים. ככל שיהיו יותר מתעניינים ויותר קהל שירצה לקבל מסרים בתורת הגאולה (והתרבות המשלבת מודעות עצמית היא כנראה חלק מתורת גאולה, כי גאולה היא בעצם גילוי, וחלק מהגילוי זה מודעות, גם עצמית וגם חברתית ולאומית), ככה היא תלך ותגבר ותגיע לעוד מימדים מדהימים.

אז הכל בסדר, אפשר להישאר חרדים ואפילו מאוד, ובד בבד להבין שהמטרה של הבורא היא שנמליך אותו, וכדי להמליך אותו צריך לדעת מי הוא. והבורא נמצא גם בעולם החרדי, אבל הוא מחיה גם את שאר חלקי הבריאה. ויש סיבה לכל דבר.
ואני ספציפית, או כל אדם אחד, או ספר כזה או אחר, לא חשובים ברמה שאמורה להרגיז אנשים אחרים חלילה, אלא צריך לבחון את הדברים ממבט גבוה.
לי עצמי ממש קשה לפעמים להבין כמה אני טועה. זה לא אומר שלא צריך לעמוד בכנות ולומר, טעיתי, בחרתי בתורה של עצמי ולא בתורה שלך, ריבונו של עולם.
והתורה של הבורא לא מתבטאת דווקא בספר "סדר הפוך" חלילה, היא נמצאת בתוכנו, מאחורי כל הקליפות של ה'מה יגידו' וה'מגיע לי' או 'לא מגיע לי כלום'... וה'אני בסדר' או 'אני לא בסדר'.
היא אמת ברורה וכיפית, קצת מאתגרת ודורשת משמעת וכשמוכנים להיכנע להבנה ולהבין שה' הוא טוב ומיטיב, ומידותיו י"ג מידות רחמים, הכל מסתדר.
כי לכל דבר יש אמירה, ויש תפקיד (והינה, מהטלפון של הספרנית יצא מאמר

)
ובעקבות התגובה שלה עיצבתי פרסומת לספר "סדר הפוך" אם תרצו אעלה את הפרסומת כאן.

Reactions: תמרוז, מכון באר שלמה, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 11 משתמשים14 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 14/5/24

א

א. פרי

האמת, במחשבה נוספת, לא נראה לי שאפרסם את זה... אם תרצי אשלח לך במייל peri33550 שטרודל גמייל וכו'...

236

מ

שיתוף - לביקורת חזרתי לקהילה:)

מתעניינת:) //

14/5/24

אז אחרי זמן ארוך שלא הייתי בפרוג, נכנסתי לבקר וגיליתי שאני לא מחוברת לקהילת כתיבה, כנראה עקב חוסר פעילות..
בצר לי

כתבתי את השיר שהתכוונתי לשתף כטור דעה, והנה, צורפתי חזרה.. אז קודם כל ברכות

שנית, מצרפת כאן קישור לשיר, אשמח מאוד לשמוע את דעתכם עליו
הוא נכתב בעצם כבר ביום השואה והועלה אתמול

שישה מיליון 2024

מילים של דם ושל לב

www.prog.co.il

Reactions: קראנצ' פיסטוק, yael305, ספריה בהכחדה12 ועוד 5 משתמשים8 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 14/5/24

272

ה

שיר נר נשמה

הטעם המושלם //

13/5/24

נר לי נר לי דקיק
זהו לא שיר ילדים
נר לי נר לי דקיק
בכל יום אחר ידליק

כי יום הזכרון
לא את כולם זוכר
כי יום הזכרון
שוכח את קדושי מירון

כי יום הזכרון
שוכח 6 מליון
כי יום הזכרון
שוכח מאות פרעות

כי יום הזכרון
שוכח חורבן הבית
כי יום הזכרון
שוכח שעדיין גלות

ולנו ישנו הנר
ולנו יש התקווה
ולנו זכרון הנשמה
ולנו הצפייה לגאולה

אנו לא נשכח
לא תשפ"ד
אך גם לא תרפ"ט
לא נסלח אסון הנגמ"ש
אך גם לא מסעי הצלב

על גאולתינו ועל פדות נפשינו
לא נברך ביום המחר
כי אפילו גם בארצינו
שבויים אנו בידי בני ניכר

Reactions: סבתא חביבה, מלמלה!!, yael305 ועוד 6 משתמשים9 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 14/5/24

ה

הטעם המושלם

נו נו, יום השואה. ותשעה באב לא הם קבעו.

עודכן לאחרונה 14/5/24

269

צ

שיר מצבות

צופה מהצד //

13/5/24

זו לצד זו הן עומדות דוממות
מכסות הגופים מציינות נשמות
מספרות במילים בזעקת הדממות
מגלות על קדושים שנגלו אחרי מות

כך זו לצד זו הן שוכבות
בשתיקה כל אותן מצבות
עיניהן השחורות עצובות
על בנות ובנים ואבות

ועליהן בשתיקה מספרים מספרות
כל אותן המילים האותיות השחורות
שבאות ללמד לספר לדורות
על גיבורים על גבורה על גבורות

ועליהן כל אותם הזרים הפרחים
שאחרי שכולנו עוזבים והולכים
משחירים נשמטים ונובלים
מספרים את סיפור הבנים הנופלים

איך פתאום באחת נעצרה
איך נדם לו קול השירה
של אותה נשמה עשירה
של אותה אישיות נדירה

איך אותם מעשים של גבורה
לא היו ניתנים לעצירה
בגלל אותה אהבה זכה טהורה
לעם לאומה לתורה

איך חי לו אותו הגיבור
חיים של תקווה ושל אור
עם נכונות עצומה להגן ולשמור
את הרוח הזו לא נטמין לא נקבור

איך בדם וביזע ובעמל
רב סרן צעיר אלוף וסמל
לא בשביל אינטרס או שלל
נלחם כמו גיבור ונפל
והשאיר בליבינו חלל

ואני רק שואל איך פגע יום חרון
ומתי כבר יבוא אותו יום אחרון
ופתאום הם יקומו מתוך הארון
וכולנו נשמח ביום הזיכרון

ואני אני בן ישיבה
אל תתקפו אותי אין לי תגובה
אבל ביום שכזה יש לי זכות וחובה
להודות ולבכות להכיר הטובה

Reactions: אוראל סולטן, סבתא חביבה, קראנצ' פיסטוק ועוד 3 משתמשים6 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 14/5/24

צ

צופה מהצד

צורף קובץ

עודכן לאחרונה 13/5/24

2 3K

דיון ביום בהיר הניח מאן דהו את כובע הלקטור על קרחתכם

מ. י. פרצמן //

10/3/24

נניח ונבחרתם ללקטר יצירת ספרות.
נניח והיצירה הזאת היא ספר שיצא לאור במהדורה אחת.
והסופר שלו, זונדל או זלדה, רוצה כעת להוציא ממנו מהדורה נוספת בחברת הוצאה לאור אחרת.

ונניח, כמובן באופן היפותטי לגמרי, שאתם עובדים עבור אותה חברת הוצאה לאור,
והמעסיק שלכם, בערל שמויגר, כותב לכם מייל או מתקשר אליכם בטלפון באישון בוקר ואומר לכם:
חצקל / חצקילה,
קח את הספר הזה ותגיד לי אם שווה להוציא אותו לאור.

אבל,
וכאן מגיע האבל שגורם לכם לסובב אצבע על הרקה כאילו שזה יעזור במשהו,
אין לי זמן בשבילך לשבת ולקרוא אותו.
תגיד לי אם להוציא אותו לאור בלי לקרוא אותו.

איך הייתם עושים את זה?
מה הייתם בודקים?
עם מי הייתם מדברים?
מה הייתם עושים כדי לענות תשובה לבערל שמויגר תוך שעתיים?

Reactions: מכון באר שלמה, אוראל סולטן, רינתיה ועוד 3 משתמשים6 //

24 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 13/5/24

א

אוראל סולטן

העצה האחרונה הנ"ל לא מדברת על ספרים כמו "אלה שלא נכנעו" של ר' משה פראגר זצ"ל, שם לא כתוב הסבר על...

עודכן לאחרונה 13/5/24

2K

ג

שיתוף - לביקורת לזכרו של מתן אברג'יל גיבור ישראל

ג'יחניק //

17/10/23

בס"ד

לזכרו של מתן אברג'יל שקפץ על הרימון והציל את חבריו

יושבים אנחנו בנמר,

מרגישים שזה הולך להגמר.

החברה מתחילים להתמרמר,

ואני חושב האם כדאי להמר.

'להוציא את הראש ואולי לחטוף פגיעה',

או 'להוציא את הראש ולוודא פגיעה'.

בוחר באפשרות השניה, חותר למגע,

ועוד מחבל קורס, נפגע.

בין תקיפה לתקיפה חוזר לבפנים,

מרגיש בטוח, ככה זה משורינים.

החברה תופסים כח להמשך יום הקרבות,

יום שללא ספק מלא יהיה בהקרבות.

'למען עם ישראל לא אחשה,

הלא אני בשליחות, אותה אעשה.

את נפשי אמסור למען מולדתי,

ככה חונכתי ע"י אימי יולדתי'.

'נכון שאני צעיר ועוד לא הספקתי,

בקושי גדלתי וכבר התגייסתי.

אבל עם ישראל חי,

גם אם זה במחיר חיי'.

'והצוות אוי הצוות אחי האהובים,

את חיי אתן למענם, ללא עיכובים'.

לא אין זו קלישאה כמו שתמיד חשבתי,

אפילו על זה עם חבר התערבתי.

הרעשים והפיצוצים מתקרבים אלינו,

ולא עוזרים כל מאמצינו.

כנגד כל אחד שנורה ונופל,

גדוד שלם מתקרב, מתנפל.

זהו זמן תפילה הלב מרגיש.

ותוך כדי עזרה מגיש,

להוא שנפצע ולהוא שבמצוקה.

יושיענו ויצילנו מכל צרה וצוקה.

ואז רעש מתכתי בתוך הנגמש,

זהירות רימון מישהו צועק, נרעש.

בינתיים הרימון כבר אצלי ביד,

מחזירו לבחוץ זורקו מיד.

אך אבוי בברזל הוא נתקע,

עוד שניה וחצי והוא נבקע.

את כולנו הוא יקח איתו.

אבל לא כשאני תופס אותו.

מחבק את הרימון וזועק "שמע ישראל",

קשה לנו בגלות תביא את הגואל.

את חיי מסרתי כמו שהבטחתי,

קיים את שהבטחת, "וגאלתי".

ללא פחד וללא מורא,

רק עם חיוך וגבורה.

ומשפט אחד מסתנן משפתי,

איתו הלכתי בכל שנותי:

"ניסיתי להציל את כל עם ישראל ובעיקר אותנו"

יהי זכרו ברוך

Reactions: סבתא חביבה, (deleted member), (deleted member) ועוד 12 משתמשים15 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 13/5/24

ו

וריטסרום

צורף קובץ

עודכן לאחרונה 13/5/24

382

ל

שיתוף - לביקורת לכאורה | לע"נ הקדושים

לוטם //

12/5/24

לכאורה היום הוא יום הזיכרון.
לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
מילים גבוהות, מנופחות, שאינן משקפות כלל את העומד מאחוריהן.
את החיים הפועמים והכאובים הנמצאים שם.

לכאורה היום כולנו נתייחד, נזכור, נעריך ונוקיר אותם,
את אותם גיבורים, חללים, שנפלו בקרב.
כל אחד בקרב שלו, מול השטן.
כולם, כל אחד בדרכו, נלחם עד טיפת דמו האחרונה.

לכאורה היינו צריכים לקבוע את יום הזיכרון הזה,
בכל יום ויום מימות השנה.
לזכור אותם בכל רגע ושנייה.
הרי האם, זוכרת כל רגע את בנה,
שיצא, אולי בשקט, אולי ברעש, אולי בלילה, אולי ביום.
אולי עם חיבוק, נשיקה או חיוך,
ולא חזר.

הרעיה, זוכרת כל שניה את אישהּ,
שאולי אפילו לא הספיק לומר שלום, אולי דווקא כן.
אולי נופף לשלום, אולי לא.
וגם הוא, לא חזר.

הילד, הילדה, זוכרים את אבא, הגיבור והחזק,
הכל יכול. זה שהיה מניף אותם לגובה, צוחק איתם, מלמד אותם.
אבא שלהם, במלוא מובן המילה.
שלא חזר.

ולכאורה, אולי יש ילד אחד קטן,
שנולד עיוור.
שאולי אי פעם יכלה להיות לו ההזדמנות לראות את אביו,
אולי.
אבל אבא שלו, יצא למלחמה.
ממנה לא חזר.
והילד, לא יראה לעולם את אבא שלו,
אולי הוא גם לא יזכור אותו.
אולי.

ולכאורה, יש גם תינוק. או אולי תינוקת,
שכבר שמם קרוי על שם אביהם.

לכאורה, מראית עין, שהיא מציאות כואבת.

נכתב לעילוי נשמתם הקדושה של כל הקדושים הי"ד.
וכן לעילוי נשמתו של הקדוש רס"ן טל כהן הי"ד.

Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, איש המילה הכתובה, (deleted member) ועוד 2 משתמשים5 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 13/5/24

R

RPO

צורף קובץ

עודכן לאחרונה 13/5/24

589

R

עזרה איך אומרים בארמית?

R.E.Y //

12/5/24

אשמח לעזרה, ממי שיודע ארמית-
איך אומרים:
ערב טוב
קיץ בריא
חג שמח

מספיק פרוש של איחול אחד, לא צריך הכל,
ואם לא יודעים בדיוק מה התרגום, אשמח לאיחול אחר בארמית, חוץ מ'צפרא טבא'.

אשמח לתגובה מהירה...
תודה רבה מאוד

Reactions: הדסהxxx691 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 13/5/24

א

אליהו פ

התרגום ש @דיונון תרגם, זה אמנם תרגום מילולי מדוייק. אבל זה לא נשמע מתאים בתור איחול... וגם כן...

עודכן לאחרונה 12/5/24

2K

י

שיתוף - לביקורת עוף החול

יאן //

9/5/24

זה היה כמה ימים אחרי תחילת זמן קיץ.

הם ישבו שם שלושתם, כמו כל יום כמעט, בחדר אפוף העשן של גרינצוויג. השעה היתה רבע לאחת עשרה, והם תכננו לגמור את הגילגול ולהניח תפילין. קטורת קודמת לתמיד של שחר ותמיד של שחר קרב עד בין הערביים ועד בכלל.
גרינצוויג היה מחובר לקבוצות הכי חמות בעולם הישיבות. כעת ישב על כסא המנהלים המרוט שלו, ביד אחת דפדף במיומנות בשיאומי חצי טאץ' החצי כשר, וביד השניה כיסה על פיו.
"די. לא. אין מאאאצב".
"מעה קרה, דבר!".
"יואו, יואו, יואוווו".
"נוו מה קרה, דבר כבר!"
"יואו, אני לא מאמין".
לשיפר נמאס. הוא נטל את הטלפון במהירות ורפרף על ההודעות. פיו נפער משורה לשורה.
"מה זההה. אמא. לא. יואו".
ההודעות רצו במחול שדים.
"ראשוני: חמש בחורים משיעור ב' בבוימל איבדו את ההכרה באופן פתאומי. כוחות הצלה במקום".
"בחור מהקיבוץ בישיבת עתלית התמוטט לפתע. מצבו אנוש".
עוד צפצוף ישר מהקבוצה של "עידכונים לפני שהם קורים": "מספר בחורים מתולדות יעקב ישראל נמצאו ללא רוח חיים בחדר אוכל".

מהמסדרון נשמעו צעקות. בחור מסויט רץ וצרח: הצולה! רוטשטיין נחנק! הצולה!
גרינצוויג ניסה להתקשר אך ידיו רעדו.
הבחור מהמסדרון נכנס לאקסטזה: נו! הוא כחול! הוא לבן! איפה שמיר הוא עשה קורס של מד"א!

זה היה היום הנורא ביותר בתולדות בישיבה. צוות מד"א שהגיע לטפל ברוטשטיין נאלץ לקבוע את מותו ואת מותם הפתאומי של עוד ששה בחורים. ראש הישיבה נראה כמי שמתו מוטל לפניו וזה אכן היה המצב.
שמועות רחשו והמכשירים והקווים לא עמדו בעומס.
זה בגלל החיסונים של הקורונה.
זה האוכל התעשייתי שנותנים לנו. בורקס והכל שוחה בשמן.
"אני שמעתי", סח מישהו בעל קשרים, "שהיתה תוכנית כזאת של השמאלנים לשים אנטנות עם קרינה דווקא ליד הישיבות, הנה אתם רואים", סיים.
ארבעים ותשע בחורי ישיבות ביום אחד! אתם קולטים מה זה? ארב-עי-ם ות-ש-ע! השם ירחם.
מסע ההלוייה היה קורע לב. ראש הישיבה לא היה מסוגל לדבר ורק יפחות בכי בקעו מהרמקולים.
כשבאו לבית הקברות מצאו אותו עמוס בישיבות נוספות. אבל שלא כרגיל במפגשים מעין אלה, לא נשמעה מילה. הלם היה על פני כולם.

הלילה עבר בשקט. באמצע חזרת הש"ץ נשמעה חבטה עזה. שינדלהויז משיעור ב' נפל. קמה בהלה עצומה. אופנוען הצלה פרץ לתוככי בית המדרש. ציוד דפיברילטור נפרק ומכות חשמל ניתנו לנער האומלל.
"זה כבר המקרה הרביעי שלי היום!" פלט איש ההצלה המיוזע, "פחד פחדים".
חרדה עמוקה פשטה בלב כל. שינדלהויז הועמס על אמבולנס שדהר משם ביללות.

גרינצוויג וחבריו ישבו בחדר בפנים חיוורות והביטו כלא מאמינים בהודעות שקפצו ודחקו אחת את השניה. למרבה האימה, המספרים היו גבוהים בהרבה מאתמול.
"כעשרים בחורים מבית ועד עוברים כעת החייאה!".
"עשרות בחורים מקירשנבויך לא התעוררו הבוקר. נפגעי חרדה רבים".
"חצי משיעור א' בתורת יהושע התמוטטו ומטופלים במקום".
שיפר קם וטייל בחדר כארי בסוגר. מה זה. עולם הישיבות נגמר. מה זה. מה קורה פה.
שמועות נוראות הגיעו. בחורים מגאון עוזנו נסעו במיניבוס להלוויה של עשרות מבני הישיבה. הנסיעה עברה בדממה. כשהנהג הגיע ליעד גילה שכל נוסעיו מתו בדרך.
הכמויות היו בלתי נתפסות. קלישאות כמו אין בית אשר אין שם מת החוירו מול המציאות הנוראה. בישיבות רבות מתו בשבוע ימים מאות בחורים.
עיני כולם ניתלו במרן ראש הישיבה הגר"ע יוספזון שישב ספון בביתו מאז החל הנגף.
רבנים ועסקנים שהתגודדו מחוץ למעונו נתקלו בסירוב נחרץ. "ראש הישיבה לא רוצה לראות אף אחד! הכריז הנכד התורן.
ראש ישיבה צעיר עם זקן מטופח סירב לקבל עליו את הדין. הוא שרבב את ראשו פנימה וזעק בפאתוס: "העוילם שואל אם לפזר את הישיבות הביתה! מקובלנו מרבותינו שישיבות לא סוגרים!". ראש הישיבה סירב לענות. ליבו ניבא לו שהבעיה תיפטר מאליה בימים הקרובים.

רבי עקיבא יוספזון היה דמות פלאית. הוא נולד להורים מתחתית המעמד החברתי, היה חסר כישרון, ובאופן טבעי מצא את מקומו בישיבות שבהם חצי יום עובדים וחצי יום לא לומדים. לאחר שנותר כמעט בודד במחזור, עזב את הישיבה והחל לעבוד כנהג משאית באירגון חסד ידוע. מספרים שפעם כשעמד לתדלק את הסמיטריילר שלו, עלו בו מחשבות פילוסופיות. הרי הDAF שלו מכילה מאות ליטרים של דלק. כמה מזה נכנס לבוכנה? ממש טיפה. טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה עד שנגמר כל המיכל. זאת אומרת שטיפה אחת יש לה גם ערך. המחשבה לא עזבה אותו. הוא המשיך להרהר בנושא עד שהחליט שהוא לא מוכן להעביר את החיים שלו בקבינה. גם שורה של גמרא יש לה ערך. שורה ועוד שורה.
לא בנקל השתחל לישיבה קטנה של הרב לזרוביץ, שהיה חתן של אחד ממורשי החתימה באירגון החסד, ומשם המשיך ללמוד אצל ר' לייזר והיה תלמידו חביבו. בשיעורים שמסר ניכרה שיטת לימוד שעשתה לה כנפיים אצל כל הלומדים בזמנו, ורבים מתלמידיו פתחו ישיבות שהמשיכו את דרכו וזכו לפופולריות רבה. כעת, לאסונו, ראה את מפעל חייו קורס כמגדלי התאומים.

המצב היה נורא. תוך שבועיים התברר כי מישיבות רבות נותרו בנייני רפאים בלבד. ההלוויות שהיו מתחילה המוניות ורוויות דמע נעשו מצומצמות. כל אחד נאלץ להשתתף יום ולילה בהלוויות של קרוביו. הפטירות הלכו ותכפו ובמקרים רבים לא היה מניין לקדיש ה"י.
מאות בני ישיבות התנדבו לחפור קברים ולא אחת קרה שהחופר התמוטט בקברו. במקרה כזה פסק ראש הישיבה שהנפטר קונה את מקומו.

כלי התקשורת הידועים בעולם עקבו בהתעניינות אחרי המגפה המוזרה שפקדה את תלמידי הקולג'ים לתלמוד.
"אלפי בני נוער מתו כאן במגפה מסתורית" דווח באין מפריע הכתב של CNN מקומת הלובי של הישיבה. "מסיבה לא מוסברת רק תלמידי הקמפוס נפגעו. לא נשים. לא זקנים. לא ילדים".

החיים נעצרו. הישיבות התרוקנו כמעט כליל. אלפי אברכים ישבו שבעה, לפעמים שוב, ושוב, ושוב. הכוללים היחידים שאיכשהו תפקדו היו כוללים לבעלי בתים ופנסיונרים. הפלא הגדול היה שהמגפה פגעה דווקא בטובי בני הישיבות, אלו שהתקוות מהם היו גדולות מאוד. נוער נושר נחשב מחוץ ל"קבוצת הסיכון". ניתן היה לומר בכאב, שעולם התורה נפח את נשמתו. כנראה בישיבות של אחרי המבול יהיה רק סדר אחד של 'השעה שלי עם התורה'.

גרינצוויג נשאר בחיים. גם שיפר והורן. הם התביישו בעובדה זו. זה אומר שמחשיבים אותם בשמים לכאלה שלא נורא אם יחיו. חסרי חשיבות. הם התגבשו עם עוד כמה מחברי קבוצת הואטסאפ שכמעט ולא נפגעה, ויחד למדו משניות לעילוי נשמת חבריהם.
המוות פסק מהסיבה העצובה שלא נשאר מי שימות.

גרינצוויג ניסה פעם לעשות עם שיפר חשבון כמה מתו.
כמה היה בעתלית? שמונה מאות?
איזה שמונה מאות. בשיעור אלף לבד היו שלוש מאות.
אוקיי. ניתן להם אלף. ובקירשנבויך?
ככה חמש מאות שש מאות. שש מאות חמישים בלחץ.
אז אלף תשע מאות. הלאה, גאון עוזנו שהתפצלה מתפארת עוזך? ארבע מאות בכל אחת.
ארבע מאות? אתה נסחף.
כשהגיעו לאחת עשרה אלף שיפר אמר: "אני לא מסוגל יותר".

חג שבועות של אותה שנה היה חג השבועות הכי עצוב אי פעם. אימהות רבות באו לישיבה שבנם למד בה, הניחו עוגת גבינה על מיטתו ובכו בכי מר. היכלי הישיבות שממו באותו לילה. ובאו כולם לישיבה של מעלה.

רבי עקיבא יוספזון ישב מכונס באבלו. בימים מועטים ירד לטמיון מאמץ של עשרות שנים. עשרות שנים של עמל התורה. של הרבצת תורה. של העמדת רבנן ותלמידיהון. הוא התבונן בקונטרס שהוציאו התלמידים לאור בבין הזמנים האחרון: שיעורי מורנו רה"י על מסכת תמורה פרקים א וב' - פנימי - לא מוגה. מי ילמד את זה. מי יבין את זה. מה יש לעשות עם זה. ישר לגניזה.
אולי יוציא עלון של פרשת השבוע. אולי ימסור "שיעור כללי" ממשניות מצוירות.

אבל בעצם, נשארו כמה תלמידים. בודדים. ממש טיפה מן הים.
אבל גם לטיפה יש ערך.

Reactions: דני הארט, אמת מארץ תצמח, -רות- ועוד 88 משתמשים91 //

11 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 12/5/24

ה

הנף מקלדת

בפעם הבאה שאני אסתכל במראה, אני אשלח חיוך עצוב לזקן. סוף סוף אני אתחבר לסיבה שלשמה גידלתי אותו.

עודכן לאחרונה 12/5/24

796

י

שיתוף - לביקורת המצולם

יוסף יצחק פ. //

10/5/24

במשך המון זמן הבטתי בספר המקור, הוא הביט בי, הבטתי בו שוב ואמרתי לעצמי, "איך לא עשו על זה פרודיה?".
כעת, הגיע הזמן.
הבהרה: לא ניתן להשיג את הספר הנ"ל בחנויות. הוא פרודיה בלבד!

@יונה ספיר , כתיבה מדהימה. ספר מעולה.

Reactions: אוראל סולטן, Ayala10, ❤️אילולה❤️ ועוד 17 משתמשים20 //

6 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 12/5/24

י

יוסף יצחק פ.

כן. זה הערות מעצבנות.

עודכן לאחרונה 10/5/24

642

I

שיתוף - לביקורת לֹא דִּבַּרְנוּ כְּבָר שָׁנִים.

I.Q //

7/5/24

ב''ה

לֹא דִּבַּרְנוּ כְּבָר שָׁנִים.

תְּהוֹם נֶחְפְּרָה.

תְּחִלָּה הָיְתָה זוֹ תְּפִיסַת עוֹלָם מְנֻגֶּדֶת

עַד כְּדֵי כְּאֵב חַד. שֶׁהָלְכָה הָלֹךְ וְחָזָק.

אַחַר כָּךְ כְּמוֹ דְּבוֹרִים שֶׁעָטוֹת עַל צוּף פִּרְחֵיהֶם

הִגִּיעוּ הַטִּעוּנִים הַנַּפְשִׁיִּים;

כִּי רַק חֲדַל אִישִׁים שֶׁכְּמוֹתוֹ יָכוֹל לְהַגּוֹת תְּפִיסָה שֶׁכָּזוֹ

רַק רְגָשׁוֹת מִפְּלַסְטִיק יְכוֹלִים לָחוּשׁ כָּךְ.

וּבִכְלָל, רַק נִתּוּק מִן הָאֱמֶת הַצְּרוּפָה יָכוֹל לִבְרֹא יְצִירָה כָּזוֹ.

לְיָמִים סָבַרְתִּי כִּי נִבְרְאוּ לוֹ קַרְנַיִם שֶׁל מַמָּשׁ.

כִּי בֶּן אֱנוֹשׁ, הָגִיתִי בְּדִמְיוֹנִי,

לֹא יַגִּיעַ עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל מַטָּה.

בְּוַדַּאי כִּי יָרַד הָאִישׁ מִמַּדְרֵגַת הָאֱנוֹשׁ.

פֶּתַע נִכְּרָה בִּפְנֵי הַתַּדְהֵמָה.

מִשְׁעַנְתִּי כְּבָר הָיְתָה בְּיָדִי מֵרֹב יָמִים,

כַּאֲשֶׁר נִזְדַּמְּנוּ יַחְדָּיו.

יְשׁוּבִים בְּלֹא לֵב הָאֶחָד מוּל הַשֵּׁנִי.

מִפִּיו בָּקְעוּ דִּבְרֵי חֲכָמָה

שֶׁהָיָה בָּהֶם מִן הָאֶתְמוֹל שֶׁשָּׂרַר בֵּינֵינוּ,

מִן הַחֹם הַהוּא שֶׁהֵאִיר אֶת דַּרְכֵּנוּ בִּשְׁבִילֵי הֶעָבָר.

לֹא יָדְעָה נַפְשִׁי מַרְגּוֹעַ;

קוֹל קָרָא בִּי כִּי יֵשׁ פִּקְּחוּת בֵּין חַיּוֹת הַמִּדְבָּר.

רַק לֹא יָדַעְתִּי אִם קוֹל הַקּוֹרֵא אוֹמֵר זֹאת לַחֲבֵרִי מִשֶּׁכְּבָר,

אוֹ זוֹעֵק לְעֶבְרִי מָתַי אֶהְיֶה סוֹף סוֹף לְאָדָם.

Reactions: וריטסרום, AUVI, קולמוס בודד ועוד 17 משתמשים20 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 10/5/24

נ

נ. גל

מדהים. נתפסתי במיוחד לשורות: והלוואי ונהיה כולנו - לאדם.

עודכן לאחרונה 10/5/24

1K

י

שיתוף - לביקורת דע מה שתשיב - לא רק לעצמך

יחזקאל הגאון //

2/5/24

פתאום נודעה חדשה בישראל אשר באים כל מני אנשים מחוץ למחנינו ומנסים למשוך את בחורי הישיבות - אל הצבא
רבים מבינינו עוד לא ישבו ולו פעם אחת עם עצמם וחשבו על הנושא.

ורובם נשארים ללא תשובות.

כאן בקהילת הכתיבה נתאספו להם טובי המוחות בציבור, המומחים בהעברת מסר כתוב
הבה ונגבש יחדיו חומר לתשובות לכל שאלה, ויחד נפיץ אתת החוברת - שגם שמה - נתון לבחירתכם

אשמח שכל אחד יעלה שאלות ותשובות, ואני אקבצם בסופו של דבר לכדי מאמר מכובד המקיף את הכל שאי"ה יצא בעלון מכובד

נ.ב מומלץ לכתוב בקיצור יחסי, לפחות עד שיקובצו רוב הטיעונים העיקריים, ורק אח"כ להרחיב כל תשובה לכדי משהו משכנע (דוגמא מייד)

בהצלחה!

Reactions: ר' יעקב ישראל, שיבת ציון, מיריכ ועוד 4 משתמשים7 //

16 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 10/5/24

ס

סיפור8

בעז"ה ובמאמר מוסגר, שבא מלב כואב: ישנם אנשים שמזלזלים בגיוס לצבא אבל מצטערים בצער המשפחה כאשר...

עודכן לאחרונה 9/5/24

471

א

שיתוף - לביקורת אני אוהב אנשים?!

איוליס //

9/5/24

אני אוהב אנשים
אוהב לשאול אותם שאלות
אוהב שהם עונים
פותרים לי בעיות

אני אוהב אנשים
גם כאלה שאני לא מכיר
אבל הם נבהלים
מסובבים את הראש
שותקים

אני אוהב ילדים
אוהב לתת להם סוכריות
ולחייך אליהם
בשלל פרצופים

אנשים לא אוהבים אותי
גם לא ילדים
הם מתרחקים
מגניבים מבטים לצדדים
וכשאני לא שם לב
נעלמים

אני לא מבין
אמא אמרה לי
שיש דרכים לאהוב
ועם מי שלא מכירים
לא מדברים

אני מנסה
וזה קשה
לפעמים אני לא זוכר
אם אני מכיר
ואז דודים נפגעים
ובחוץ אנשים נבהלים

אני לא רוצה להפחיד
פשוט כך אני רגיל
למה כולם מבינים
ורק אני לומד לאט
את הכללים?

אשמח לביקורת
על מה מדובר, אם הרעיון הובן וכווו

Reactions: ❤️אילולה❤️, הוריקן, קרב ועוד 11 משתמשים14 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 9/5/24

ס

סבתא חביבה

יפהפה! אוטיזם או הפרעות תקשורת אחרות

עודכן לאחרונה 9/5/24

631

א

שיתוף - לביקורת פרי קץ הדעת

א. פרי //

3/5/24

רבי נחמן מברסלב כתב את הסיפור על החכם והתם.
החכם היה מתחכם בחכמתו, והתם היה מתהלך בתמימות.
אח, תמימות...
התמימות היא הכלי של התם.
הוא כל כך פשוט, לא מחפש להיות משהו מיוחד.
החכם, לעומתו, נהנה להשתעשע בחוכמתו.

המודעות היא הכלי של התם,
והיא סייעה לו לעזור לחכם לצאת מהפלונטר.

מול כל אדם עומד כלי בשם: מודעות, כנות.
כי אתה יכול להיות חכם, תם, או לא משנה מה,
עם מודעות עצמית חביבה וידידותית ניתן להגיע רחוק.
כי לא משנה מה אתה,
העיקר להכיר בעצמך
ולשמוח במי שאתה.

מה יש בה, במודעות, שהיא מכשפת את הטועמים מפרותיה?
שהיא מאירה את היושבים בצילה ובה בעת
גורמת להם לכפוף את גוום, להתנצל להסמיק במבוכה?

מה יש בה,
במודעות, בכנות העצמית,
שהיא עומדת ככה בשערי גן עדן
צוחקת לשוחריה בקול גדול
וממשיכה להשלות עם קרניה,
פעם צל ופעם אור?

תמצאו בה - במודעות -
שמחה.
שמחת אמת פשוטה וכנה.

והיא עדיפה על פני אוצרות תבל.

ושמא אפשר לכנות אותה 'פרי קץ-הדעת', שפותח דלת
לדעתו של משיח?

Reactions: יהלום-יצירות מלוטשות, בתיה רחל, שני חיים ועוד 7 משתמשים10 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 9/5/24

ר' יעקב ישראל

מדהים!

עודכן לאחרונה 8/5/24

715

R

שיר באשמתך

RIVKA W //

6/5/24

וכמה אפשר
לשחזר עבר
לחשוב אולי
ואם
והלוואי

וכמה אפשר
לספוג כאב
לדמם מבפנים
ולצעוק
ולשתוק.

וכמה אפשר
לנשוך שפה
להילחם במתים
לא לקום
לתחייה.

וכמה אפשר
להתעורר בלילות
להרטיב כר
להלקות
את עצמך.

ומי ילחש לך
ומתי
שלא הם
מאשימים
אלא אתה

ומי ילחש לך
ינחם
יגיש לך
תעודת הוקרה

ומי ילחש לך
וירגיע
יחבוש רסיסים
ילטף

ומי ילחש לך
ויבטיח
זה לא קרה
באשמתך.

Reactions: ספרי מוסר, עמ"י חי וקיים!, טיל שיוט חכם ועוד 19 משתמשים22 //

9 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 8/5/24

פרפרזה

וואו ענק!!! הרבה זמן לא קראתי שיר כל כך טוב.

273

מ

שיתוף - לביקורת בין החלטה לבחירה

מתן מאור //

8/5/24

חוסר היכולת להחליט הוא הדבר האיום ביותר, אין הכוונה לחסרי עמוד שדרה, זה לא אלו שלא יודעים לקבל החלטות קשות, לחתוך בבשר החי אם צריך. אבל איך אפשר לבחור בין רע לרע? אם ההבדל בין החלטה להגרלה הוא, שבהגרלה אני מסיר מעצמי את האחריות לתוצאה ובהחלטה אני מקבל על עצמי את האחריות, איך אני יכול לקבל אחריות על משהו שאני לא רוצה בו על פני משהו אחר שאני לא רוצה בו?

טרגדיה במיטבה. אולי על ספק שכזה נאמר "אין שמחה כהתרת הספיקות" ואין הכוונה שייטלו ממני את הבחירה או שאבחר מכורך המציאות ברע אחד על פני האחר, כי אין זה התרה של הספק, הספק קיים ובועט, מכאיב עם כל נשימה ומייסר את המצפון – אולי בחרתי ברע הלא נכון.

ניתן לטעון שאין באמת שוויון מוחלט בין שני דברים רעים או טובים, אחד מהם מוכרח להיות טוב יותר או רע פחות. אך באותה מידה ניתן לומר שהמושג החלטה לא באמת קיים, כי אם אין שוויון מוחלט לטוב ולרע בין שני דברים, אין כאן מקום להחלטה כי אין ספק. יש כאן רק בחירה. והבחירה שונה מהחלטה כי בבחירה יש הבדל בין טוב ורע, הטוב גלוי והרע ברור עכשיו נותר רק לבחור בין השניים.

ובחרת בחיים, זאת בתנאי שיש דרך חיים ודרך מוות – לך בשביל הנכון. ישנם שני שבילים אל המוות, שניהם רעים באותה מידה תוצאת שניהם גרועה באותה מידה רק ה"חוויה" שונה, לא ניתן לבחור אחד מהם.

החלטה שגוייה היא דבר מייסר, אך בה בעת פרדוקס. כי אם יש שגוי ויש נכון אין כאן מקום להחלטה. ואם היה מקום להחלטה לא הייתה אפשרות שנכון יותר היה לבחור בו.

בחכמה שבדיעבד, שהיא החכמה הכי קטנה ביקום, כמעט כל החלטה יצאה זה מכבר ממרחב ההחלטה ועברה למרחב הבחירה. ההיסטוריה מספרת לנו מה עלה בגורל של כמעט כל החלטה ועל כן אנו מוצאים לנכון לבקר את תומכי הקונספציה, לגחך על אנשים שעמדו במקום הספק והחליטו, "הבחירה שהוקשה שגוייה" אבל היא לא הייתה כזאת כשהקישו אותה, היא לא הייתה שגויה, היא לא הייתה בחירה.

כיף לנו לחשוב שהעולם הוא דטרמיניסטי, לו רק היה לנו מספיק מידע, אם האלגוריתם היה יותר חכם היינו מצליחים להסיק מן העבר על העתיד. אנחנו שונאים החלטות, להחליט משמע לקבל אחריות על משהו שאני לא רוצה בו. אנחנו שונאים החלטות זה מוריד מעוצמת הביקורת אני יכול לרשוף אש על מי שבחר ברע, אני לא יכול לתעב את מי שהחליט והעדיף את הרע על פי הרע האחר. לכן אנחנו מוציאים את ההחלטות ממרחב הספק ומעבירים אותם אל מחלקת הבחירה.

אז אל מי התלונה? בעיקר אל עצמי. על נמהרות של רגע לשפוט את ההיסטוריה הקרובה והרחוקה, על נקיפות מצפון ששוללות ההחלטות שקיבלתי בחיי. על חוסר הכרה בקושי של הספק, על אי היכולת להבין מהות של החלטה אחרי שהיא הפכה לבחירה. על כך שאני שוכח לפעמים שאם בני אדם היו צריכים רק לבחור האלגוריתמים היו מחליפים אותנו מזמן...

Reactions: קרב, איש המילה הכתובה ו-.חיה פ3 //

0 תגובות

670

ח

שיר את עוצמתית!!!!!

.חיה פ //

8/5/24

אף אחד
לא יודע עד כמה את חזקה

אף אחד לא רואה מה שרץ אצלך בפנים
ואף אחד לא ראה את הבכי ששפכת,
לפני ששטפת
פנים

לפני שהדבקת חיוך מרשים
והתגברת ונכנעת לרצון של אלוקים

הם לא ראו
ולא יודעים
אבל תדעי, שבשמיים, כולם לך מריעים!!!!

קצת בהשראת אחד השירים של נח פלאי, שאני אפילו לא זוכרת את שמו, בגלל העובדה שנשמע לפני המוני זמן, וגם, בשביל כל מי שנופלת אבל קמה , ככה, כמה,
פעמים הרבה..

Reactions: שיבת ציון, תמר צלמת, ❤️אילולה❤️ ועוד 15 משתמשים18 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 7/5/24

5K

ק

ביקורת ספרות "אל חזור"- ביקורת

קפטן אמריקה //

20/4/24

שלום חבר'ה.

אז, כמו רבים וטובים מבני עמנו בתקופה זו, התיישבתי לקרוא את ספרה החדש של מיה קינן "אל חזור".

ומאחר ולא נחשפתי לספר, לא ידעתי על קיומו- די הופתעתי מהנחיתה שלו באתרי הספרים, ספר מדע בדיוני, בעל כריכה מסתורית ומהפנטת ובן למעלה מ700 עמודים, כמות המאפיינת את ספרי העילית של קינן, "הממלכה" ו"אדמה פראית"
אם כי לעומתם, הספר נוטה בחדות לכיוון ז'אנר שונה בתכלית, שלאחרונה מרבה להופיע בווריאציות שונות על מדפי החנויות, בעיני זהו גל מרענן של רעיונות שמחכים לאדפטציה איכותית בעולם הספרות החרדית והם אכן עושים את דרכם טיפין טיפין.
מה שעוצר בעדם היא הסיבה שזוהי סוגה מאתגרת לכתיבה כלשעצמה וביתר שאת- כאשר היא מכוונת לציבור מאמין וירא השם והסתקרנתי בהחלט לגלות איך תעשה זאת האחת והיחידה,
זו שניתן לומר על ספריה הרבה דברים,
ספרי מוסר, מסרים מואכלים בכפית, כפייה דתית ועוד. אבל אי אפשר לקחת ממנה את האיכות, את הסגנון הייחודי שקשה לחקות, את החן והיופי שבעולמות פרי יצירתה.
כתיבה שגורמת לנו להתאהב בדמויות ולהישאב אל תוך היקום של הספר (אה, זו רק מטאפורה מר אנג'לו)

זוהי ביקורת לספר שמכילה ספוילרים למכביר, ראו הוזהרתם.

ובכן,
אחת הנקודות היפות ביותר בספר היא ללא ספק, גוף הכתיבה שלו, הספר נכתב בגוף ראשון- מנקודת המבט של הדמות הראשית,

אלמנט ספרותי שדי קשה להשתמש בו ויש לעשות זאת בצורה מושכלת כדי שהכתיבה לא תהפוך למעיקה.

עבור הספר הזה- הבחירה הייתה מדוייקת וקשה לדמיין את העלילה בלעדיה.
העובדה שאנו חווים את המסע יחד עם הדמות הראשית, מתאדים איתה אל המאה ה16 עוזרת לנו להיזרק אל חווית המסע בזמן בצורה מדהימה.

בעניין הז'אנר, בל נשכח שזו לא הפעם הראשונה בה קינן כותבת מדע בדיוני, הספר "אחד מאלף" עסק בסוגה זהה, אך חקר בצורה שונה לגמרי, ייאמר לשבחה של מיה אף אחת מהתמות שנחקרו בספר ההוא, לא חזרה על עצמה.

הפעם מיה בחרה לאתגר את עצמה ואותנו ולעסוק בלא פחות מאשר - מסע בזמן.
ומדוע לאתגר, אתם שואלים? מכיוון שזהו נושא שמכיל המון בעיות, יותר נכון- פרדוקסים.
נכון, הפרדוקסים "יענגו כל פילוסוף" לגרסת אוסביו,
אך עשויים להוות מכשול משמעותי בניסיון לכתוב עלילה קוהרנטית שלא תסבך את הקוראים כליל ותותיר אותם אבודים בחור שחור על רצף הקריאה.

הנושא הוא מורכב ועדין וההגיון שלו דורש הסברים והיכרות עם טרמינולוגיה חדשה.
עיקר העלילה נסובה על מסע אחורנית בזמן,
והמוטיב העיקרי, האלגוריה שחוזרת על עצמה עשרות פעמים בספר- פרדוקס הסבא, כמובן בשינוי קל בהתאם לעלילה.
פרדוקס הסבא מציג בעיה שאכן קשה להתמודד איתה, גם אם השינוי שעורכים ברצף הזמן אינו קיצוני כמו רצח שמוביל למחיקת דורות שלמים קדימה, כל שינוי ולו הקל ביותר עלול להוביל לשרשרת שלמה של התרחשויות ושיבושים בציר הזמן כפי שהוא מוכר לנו. ה
שערת שמירת הכרונולוגיה- זו הנקודה שבה נתקעו כמעט כל היוצרים שעסקו במסע בזמן ומצאו לכך (או שלא) פתרונות שונים ומשונים.

ואיך מיה פתרה את כל זה? זה פשוט.
אנחנו יהודים מאמינים, רק הקב"ה שולט ברצף הזמן ולכן לא ייארע כל רע, לא ישתבש דבר ואין השלכות לטיולים בין מאות.
קל, לא? איך לא חשבנו על זה בעצמנו.

זהו אכן פתרון יצירתי ואני מתחילה לחשוב שיש תקווה לספרות מדע בדיוני איכותית במגזר שלנו, כזו שלא חוששת להצהיר את אמונתה בגאון (אהמ. דופליקטים) ולהשתמש בה כדי לסגור פינות מדעיות בלתי פתורות.
מיה ניצלה היטב את מוטיב הסבא, והדמות הראשית בעלילה ניצלה ממנו בתרגיל אייקידו ובא לציון גואל.
אם כי נותרו עימי מספר נקודות שדורשות הסבר, ונגיע לזה.

גיבור עלילת הספר הוא יוחנן, בחור צעיר ומחונן שיוצא למסע הזוי ומטורף בניסיון להציל את אחיו ובני משפחתו מגורל אכזר.
עד עכשיו נשמע כמו תיאור של גיבור גנרי, מכל ספר שקראתם לאחרונה.
אלא שמיה בנתה דמות נהדרת, שכל אחד ואחת מאיתנו יכול להזדהות איתה בקלות.
יוחנן מפחד, נחלש, בוכה ומתפרק בצורה שהיא כמעט ראליסטית.
הוא לא גיבור על עשוי ללא חת, על אף מעלותיו הרבות, מיה מתייחסת לזה בצורה מפורשת וברורה, מה שגורם לנו לאהוב את יוחנן, להתחבר לסיפור שלו, להישאר איתו עד הסוף ולרצות עוד ממנו ומעלילותיו.
ללא ספק- גיבור אולטימטיבי.

מיה קינן נוטה להמציא את עצמה מחדש בכל ספר, ולשלב אלמנטים ספרותיים חדשים ביצירה.
בספר הנוכחי היא שוברת את הקיר הרביעי מחבבת עלינו עוד יותר את הגיבור שמדבר- ישירות אלינו. למצלמה.
ואם לא די בכך היא יוצרת סיקוונס שלם של קומיקס, כך פתאום סצינה שיכלה להיות מתוארת בצורה המקובלת, מקבלת תמונה שיוצרת חוויה כמעט ויזואלית.
זו הפעם הראשונה שאני קוראת קטע מהסוג הזה,
זה מרענן, זה צבעוני, זה כיפי. שאפו.

עלילת הספר נוגעת ולא נוגעת בנושאים מורכבים למדי, משפחה מתפרקת, מחלות נפש והטון שבו הוא נכתב מלהטט בין משעשע ומהיר לציני ואפל.

גם אוטיזם, מקבל בו ייצוג דרך דמות המשנה, שגם די מצילה את כולם בסוף, בגאונות פשוטה.
הדמות של מיכאל (מיה אובססיבית עם השם הזה) היא אהובה והקשר בין האחים הוא אותנטי ומשובב נפש.

הכתיבה בספר מעולה, כל קטע במקומו ונחוץ להמשך העלילה, אם כי סוף הספר מהיר מידי, לדעתי.
נראה כי מיה הציבה לעצמה דד ליין שלא אפשר לה לסיים את הספר בצורה מספקת דיה, קצת כמו הסוף של פדהאל.
רגע, מה אם אנג'לו, מה קרה להמון המשולהב באותו רגע, איפה אבישי, מה עלה בגורלו? מה עם המאפיה שחולשת על העולם התחתון של גרמניה?

נאדה. מסך שחור, קרדיטים.
חוץ מהנקודה הזו, הספר מצויין.

כמה נקודות שלא היו ברורות:
*העובדה שלא הובהר לנו האם המעברים בזמן יצרו התפצלות של הרצף, ובמילים אחרות- ממדי זמן מקבילים.
למה זה בכלל עלה בדעתי?
כי מיה נתנה לנו נגיעות של מכניקת הקוונטים, רמיזות שנראה היה שיבואו לידי הרחבה בהמשך, ראו ערך החתול של שרדינגר,
בנוסף- מיכאל היה נעול בתא במתקן המחקר, בעוד מיכאל אחר עשה את דרכו אל עבר העתיד.
אבל חוששני שהספר עבה דיו, מיה לא רצתה להלאות את הקוראים ולכן נתנה טעימות מעולם המדע בדיוני בצורה מתחשבת וקריאה.
זה לחלוטין עובד.

*אולי לא הבחנתם מאחר והסוף, כאמור היה מאוד מהיר, אבל- אוסביו נקטף מן העבר היישר אל שנת תשע"ח, דבר שאמור ליצור שרשרת ארוכה של כשלים ברצף הזמן, מה הרעיון? אולי ליצור הפי אנד זריז לדמות שללא ספק הייתה ראויה לגאולה.

*בני ברק לא הייתה זרה לחלוטין עבור יהודי המאה ה16, ראו ערך הגדת הפסח.

ובכן,
כאורך הספר, כך אורך המחשבות שעולות בעקבותיו, המסקנות, השאלות והרעיונות.
עם הביקורת הנוכחית, על כל פנים- סיימנו להיום.

הטוב: אין על הכתיבה של מיה.

הרע: הסוף נדחס במאיץ חלקיקים.

המכוער: גורל האופה היהודי.

Reactions: השארפער, קלימנטינה, שלומית123 ועוד 70 משתמשים73 //

14 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 7/5/24

א

אש קודש!

חחח וואלה, לא אחזתי.

עודכן לאחרונה 7/5/24

1K

R

שיר לא כותבת עליך שואה

RPO //

18/4/23

לא כותבת עליך שואה | ר.א.

לא כותבת עליך שואה
לא רוצה לחלל כאב.
לנסות לסחוט מילות דם
שלא נטף ממני.
שלא ידעתי כמוהו
סבל.

לא כותבת עליך שואה
ולמה דוקא היום
איך מיסגרו חורבנך
ליום וצפירה
הקיפו במעגל
שנה.

לא כותבת עליך שואה
עליכם אודים שהייתם
שקרעתם צל מוות
ונותרתם איתו
בחלום במציאות כשנדמה
קמתם.

לא כותבת עליך שואה
שיודעת רק מלקרוא
מסבא עם מספר
משיעור עם מורה
מלקרוא, לא כותבת
שואה.

לא כותבת עליך שואה
רק בוכה.
בוכה את שאיני מבינה
ולא אבין. ולא אדע.
בוכה את החורבן האובדן
ובוכה נחמה.

Reactions: מגבת, chana10, (deleted member) ועוד 58 משתמשים61 //

9 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 7/5/24

פ

פצמ''ר

וואו נוגע

448

שיתוף - לביקורת מסעה של בת המלך (האם תזהו אותה?)

פרפרזה //

7/5/24

בת המלך, צחורה וטהורה, הפליגה למסעה בסירה זעירה, עכורה ושברירית, אל אוקיינוס עצום ואינסופי של אתגרים, ניסיונות ופיתויים.

הדרך קשה, מפותלת ומסוכנת; הרוחות סוערות והגלים שוטפים; בכל זאת היא מתמסרת וחותרת בדבקות, גם בחושך והסתרה מחזיקה באמונה ומסורת ישראל.

לעתים היא מתרפה; לעתים היא מתפתה וסוטה מנתיבה; היא נחבטת, מתייסרת ומיד מתיישרת; לא נשברת ולא נוטשת, מתעשתת ושבה לדרכה.

עוד יסתיים המסע והיא תגיע אל חוף מבטחים; גם אם חבולה ומדממת, לא שלמה ולא מושלמת, אך השלימה את ייעודה ושבה אל יעדה - אל בית המלך!

Reactions: נ. גל, מיהי, ספריה בהכחדה12 ועוד 5 משתמשים8 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 7/5/24

489

T

שיר עוֹנוֹת

tmr //

5/5/24

הַכְּבִישִׁים הֵם אוֹתָם כְּבִישִׁים
הַקּוֹצִים גַּם הֵם לֹא הִשְׁתַּנּוּ
זוֹ רַק אֲנִי שֶׁמִּתְחַלְּפוֹת לָהּ הָעוֹנוֹת כְּמוֹ מַיִם

פַּעַם גִּנַּת הַמִּשְׂחָקִים הָיְתָה נוֹטֶפֶת דָּם. חֹרֶף
הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק הָיָה שְׂעָרוֹת רֹאשִׁי הַפְּרוּעוֹת
וְהַיְּלָדִים שֶׁשִּׁחֲקוּ בָּהּ הֲרֵי מַלְאֲכֵי חַבָּלָה

לִפְנֵי שָׁנִים טִיּוּל שִׁגְרָתִי הָיָה סְתָיו
כֻּלּוֹ מַשִּׁיל יֹבֶשׁ. וְהַמַּעְיָן קוֹרֵא לִי לִטְבֹּעַ בּוֹ
שְׁלוּלִית עִם בֹּץ וְאֵפֶר

פִּנַּת הַבֻּבּוֹת הָיְתָה לִי נֶחָמָה. אָבִיב
הַכֹּל צִבְעוֹנִי וּפוֹרֵחַ וְיָד פַּרְוָתִית הָיְתָה נוֹגַעַת בְּמִצְחִי
עַד שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת הַגַּנֶּנֶת תַּם הַזְּמַן

וְקַיִץ. הוֹ הַקַּיִץ.
עֲבָרִי הוּא קַיִץ גָּדוֹל
לְעִתִּים נִשְׂרַפְתִּי. נִכְוֵיתִי. נִכְאַבְתִּי
וְנִכְבַּשְׁתִּי
לְעִתִּים הָיִיתִי אוֹר גָּדוֹל וְכָל הַיְּקוּם הָיָה יָרֵחַ
אֲבָל קַיִץ.

הַכְּבִישִׁים כָּל כָּךְ שׁוֹנִים בְּכָל נְסִיעָה מֵחָדָשׁ
הַקּוֹצִים לִפְעָמִים נִדְמִים לִי כְּכַלָּנִיּוֹת
לִפְעָמִים לְהֶפֶךְ

Reactions: מיהי, RIVKA W, מימי. ועוד 14 משתמשים17 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 7/5/24

צ

צופה מהצד

יפהפה ממש ...... תענוג

עודכן לאחרונה 6/5/24

1K

ה

שיתוף - לביקורת אפקט הפרפר

הווה פשוט //

1/5/24

היום לפני הצהרים בפינת הרחובות שדי חמד ואור החיים פגשתי את י. ידיד ותיק, מטפל מפורסם שהיה המנטור שלי בקורס לפני מספר שנים.

חלפנו איש על פני רעהו מבלי לעצור ומבלי להאט אפילו, ורק נענענו בראש לברכת שלום אילמת, נו, כמו שחרדים.

שלושים שניות לאחר מכן צלצל הטלפון שבכיסי, זה היה הוא.

(מה לקח לו שלושים שניות, להוריד כפפה ולהזכר באיזה כיס הטלפון? למצוא אותי ברשימת אנשי הקשר? ההתלבטות אם זה יהיה לענין?)

הוא התנצל שהוא ממהר ולא יכול לשוחח, והוא אמר לי מילה.

מילה טובה.

הודיתי לו ואמרתי שהייתי ממש זקוק לזה.

הוא אמר שהוא שמח שזה עשה משהו, או דבר דומה, הקליטה היתה משובשת ולא שמעתי היטב.

מה שאני עושה במקרים כאלו, במקום לשאול שוב ושוב "מה", אני אומר איזה רעיון לא מחייב שכולל את האלמנטים שכן קלטתי מבן שיחי, וכשזו לא "תגובה" אלא "דרשה" הסיכוי להתפדח קטן יותר.

אמרתי לו שהעולם שלנו הוא כמו מגדל קוביות וכשמזיזים קוביה אחת - שזו המילה הטובה - כל המגדל משתנה לצורה אחרת.

הוא נהנה מהענין, ואמר לי שאני צריך לכתוב על זה מאמר, שהכותרת שלו תהיה, וכאן שוב לא שמעתי ברור, משהו עם קוביה...

אז אני עושה את רצונך י. היקר. כי אני חייב לך הרבה,

אני לא כותב את שמך כי אני לא יודע אם אתה מסכים, ואם אצלצל לשאול - מי יודע אם אקלוט את התשובה ואז יהיה יותר גרוע.

אז אני כותב קצת על הנושא ואם תרצה להגיב בשמך - מצוין, בפרט אם תוסיף עוד איזה מילה טובה.

כי למרות שבנין הקוביות שלי השתנה עדיין נותרו בו כמה אזורים הזקוקים לרענון.

עמוס עוז, הוגה דעות ישראלי, אמר פעם שככל שהיהדות מתקדמת בזמן מהר סיני, היא הולכת ומתאבנת, הפרשנות הולכת ונעצרת והיצירתיות פוחתת כל הזמן, הוא מדמה זאת זה לחדר שמכניסים אליו כל הזמן עוד ועוד רהיטים שבסוף כבר אי אפשר לזוז, הכל תקוע.

אמר לו רב אחד, בשם הרב מיכאל, שהוא טועה.

מתמטית הוא טועה.

המצב הוא בדיוק הפוך.

בואו נניח שהחדר הנ"ל הוא כמו לוח שחמט, אנחנו מניחים כיסא על משבצת אחת בחדר.

כמה אפשרויות יש לנו להניח את הכסא?

ובכן הלוח הוא שמונה על שמונה = 64 אפשרויות.

עכשיו אם אני רוצה להניח שני כסאות, כמה אפשרויות יש?

64 כפול 63 לחלק לשתים (אני מעריך שלא למדתם ליבה, גם אני לא, אבל כך מחשבים את זה) שזה יוצא בערך 2000 אפשרויות.

ובשלושה כסאות (64*63*62 לחלק לשלוש עצרת) זה כבר יותר מארבעים אלף אפשרויות.

ככל שיש יותר רהיטים מספר האפשרויות לא קטן אלא גדל.

ככל שמצטברים עם השנים יותר עקרונות ביהדות וצריך להסתדר אתם כך יש יותר גיוון ויותר יצירתיות, והפרשנות באה יותר ויותר לידי בטוי.

החלל אמנם נעשה קטן, אבל חלל ריק זה לא יצירתיות, כלום זה כלום, יצירתיות זה מה לעשות עם דברים שבתוך החלל, זו המשמעות של יצירתיות.

ותעיד על כך התמונה הגורמת סחרחורת של הפרסומת של אוצר החכמה.

האיש הקטן העומד על סולם ענקי מול חומה בלתי נתפסת של כריכות ספרים צבעוניות אמור לגרום לעמוס עוז המדבר על התאבנות היהדות, לבלוע את הלשון.

נעבור כעת אל העולם הקטן כפי שמכונה נפש האדם בלשון קדמונינו.

עולמו של אדם עולם צפוף ועמוס הוא.

כללים חלומות דעות תשוקות אמונות זכרונות ציפיות פחדים רגשות, ומה לא.

האופן שבו מאופסנים כל הדברים האלו, מה ליד מה, מה מעל מה, מה עוטף את מה ומה נוגד את מה, התצרף היחודי הזה קובע את האישיות של האדם, את המבנה הפנימי שלו.

ויש אינספור אפשרויות וצרופים, לכן בני אדם שונים כל כך זה מזה, וגם האדם עצמו שונה מתקופה לתקופה, מיום ליום, ובמובן מסוים גם מרגע לרגע.

האדם אינו אוסף קוביות דוממות, הוא יצור חי, ולכל קוביה יש חיים משלה, תנועה, גדילה או דעיכה, התפתחות או תמורה, לידה ומוות.

אבל זה ברמה המיקרוסקופית, ברמת המאקרו הסדר נשמר פחות או יותר, וישנם תהליכים נפשיים שתפקידם לשמר את הצורה הקיימת, כמו הסתגלויות והרגלים והשלמה ועיבוד ונורמליזציה כדי לשמור על האישיות הכללית.

אנשים עם בעיות, העולם שלהם עוד יותר עמוס, ובדרך כלל מלא עד להתפקע, כל הזיכרון עבודה שלהם תפוס. הם מוצפים.

מילה טובה אחת.

מילה טובה אמיתית, כזאת שנכנסת.

מזיזה קוביה אחת, וכל המבנה הגדוש הזה משתנה.

המילה צריכה להיות עם בסיס אמיתי, מבוססת על עובדה מציאותית שהמקבל לא יכול להתכחש לה, מותר לה להיות מוגזמת אבל לא מדי מוגזמת. היא צריכה לצאת מלב טהור, בלי כוונות אחרות, גם לא כוונות טובות אחרות. מלבד להכנס למערכת של המקבל וליצור שם מרחב מסוים טוב, שדוחף סביבו את כל הסיסטם ומשנה את מצג החלקיקים הפנימי למשהו שונה.

כן, יתכן שהמצב גם ישתנה לרעה, אין לדעת, הכל רנדומלי לגמרי. האיש יכול להכנס לעצב, או לפחד, או לכעס.

אבל ברגע שהמערכת הזדעזעה, והדבק שבין החלקיקים נחלש, מתקבלת גמישות שמאפשרת עוד ועוד שינויים, והחלק האחראי הפנימי שמחפש לנו כל הזמן את הדרך הטובה יותר, מקבל חופש פעולה להציף חלקים טובים ולהסתיר דברים רעילים, להשכיח זכרונות קשים, ולהאיר תקוות וכוחות בונים לכיוון יעדים חדשים.

אם הזכרנו חדר מרוהט, בואו נחשוב על אדם שקנה עציץ חדש לסלון.

הסלון צפוף, חייבים לדחוף את הספה ימינה, וכדי לאפשר מעבר יש להצמיד את השולחן לקיר ולהחליף את מיקום הכורסא ליד החלון ולהוציא את הקרטון של ה"גניזה" מאחורי ארון הספרים כדי שיהיה אפשר להצמיד את הארון לקיר, והנה הוילונות עכשיו גולשים ישר בלי הקפל המעצבן בצד, ובאמצע החדר נהיה מקום מרווח יותר, ועכשיו אפשר להשתרע על הספה בלי שהראש ייחבט בקצה השולחן, ונוצרה לנו פינה מדהימה של כורסא ליד החלון, מתאימה מאין כמוה לכוס קפה אחרי שהילדים נרדמו.

והגניזה?

את הגניזה נעביר למרפסת שירות בין הארון כתר למכונת ייבוש, את הארון דוחפים קצת על חשבון המטאטאים שיכולים לרדת למסתור הכביסה, ואת שק הסמרטוטים אפשר באמת לזרוק כבר. ואת הבימבה של יענקי נעביר לחדר ילדים, שאם נסדר בו את הבאלאגן נמצא לה מקום, וכו וכו וכו.

"ואו מה קורה פה" שואלת האשה המופתעת שחזרה הביתה "זה בית חדש לגמרי!"

"שום דבר, רק קניתי עציץ"

Reactions: אוראל סולטן, עוד משהי, לוצ'י ועוד 28 משתמשים31 //

8 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 6/5/24

ה

הווה פשוט

והשבת קראנו בפרקי אבות, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. את כל האדם...

קהילת כתיבה מקצועית

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

אהבת את הפורום? שתף>>