קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 2 5K
    • ס
    סיפור בהמשכים אָסְטְרָה- סיפור בהמשכים. מד''ב
  • ספריה בהכחדה12 //
    • החלטתי לנסות לכתוב בז'אנר הזה. מעולם לא כתבתי על הנושא הזה.
    ולכן- אני צריכה הרבה ביקורות. הערות.
    ואני מקווה שתאהבו את הסיפור: )
    לא מתחייבת להעלות כל שבוע..



    פרולוג.
    "היי", אמר נוחי, נד בראשו לעבר חברו הטוב שחלף מולו ברחוב.
    יונה הביט בו, ולאחר כמה שניות הוצת במוחו הזיכרון. "נוחי! שנים איתך", צעק, מתקרב במהירות לחברו החביב.
    "כמה זמן לא התראנו!", שיחרר נוחי לעולם חיוך זעיר. "מה המצב איתך?", אמר, טופח על כתפו בידידות.
    "תודה לקל. שורדים", ענה לו יונה בקול עייף, מעורב בשמחה. "נולד לי בן לפני כמה שבועות".
    "איזה יופי!", שמח. "שתגדלו לחופה ומעשים טובים".
    "כן", נאנח יונה. "לא קל".
    נוחי הסתכל עליו באהדה. "מבין אותך. עוד מעט התקופה הזאת תעבור", לחש לו בהבנה.
    עיניו של יונה הוצתו באור קלוש, שכבה לאחר רגע.
    "טוב, אז..", הוא העיף מבט על שעונו, ואמר: "אני חייב ללכת. ניפגש".
    עיניהם נפגשו. מבט חברי חלף ביניהם.
    "להתראות".
    יונה נופף לו בידו, והלך.
    נוחי עוד הסתכל עליו, עוקב אחר דמותו התמירה.
    הוא השפיל את מבטו לרגע, והרים בחזרה.
    יונה לא היה שם. רק אד זוהר, קלוש, נשאר באוויר.
    נוחי בהה באוויר, המום.
    "יונה..?", לחש לאוויר. "אתה פה?"
    הוא התקרב למקום בו נעלם חברו. זוהר כחול הציף את המקום, מבקש לבלוע אותו.
    התרחק בצעד אחד. ממשש את האוויר.
    אפס.

    ביקורת..😉
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הטרולים, 'צחק, תמרוז ועוד 28 משתמשים31 //
    31 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספריה בהכחדה12
    תודה רבה! וואו, מוזר. באסה🙁
  • 891
    • ו
    שיתוף - לביקורת כל סיום הוא התחלה חדשה?
  • וריטסרום //
    • פרידה, סיום.

    אלו מילים מפחידות
    כמה שירים נכתבו עליהם,
    כמה טקסטים מנסים לנסוך עידוד
    להדגיש שכל סיום הוא התחלה למשהו אחר שעתיד לבוא
    שכל פרידה היא לא באמת כזאת;
    האדם שנכנס אליך ללב ישאר שם תמיד במקום עמוק ובראשיתי
    ויהיה חלק ממך.
    כמה מילים

    כמה.

    ואני רוצה לטעון אחרת;
    פרידה היא סיום. סיום הוא פרידה.
    וזה מפחיד, וזה גדול, בדיוק כמו הקונוטציה שמצטיירת לנו בראש.
    וזה כואב גם.
    ממש ממש כואב.
    וזהו.

    לא צריך לפרט שאנחנו חיים בעולם עגול
    וכמו שהכדור מסתובב סביב השמש גם אנחנו מסתובבים במעגלים בחיים שלנו
    ובסוף כנראה ניפגש.

    לא צריך לרמוז
    שיהיו אנשים אחרים שיפצו,
    ולמרות שאת הנקודה הזאת אף אחד לא יוכל להשלים.
    תמצאי תחליפים.

    לא צריך כלום.

    פרידה, זה כואב.
    זה עצוב. זה גדול.
    ואין שום מילים לנחם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ר קרין, tmr, סבתא חביבה ועוד 17 משתמשים20 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ו
    וריטסרום
    תודה על התגובות, מעריכה. לא לגמרי הבנתי...
  • 2K
    • ❤
    ביקורת ספרות קלישאות. קטע כתיבה אשמח לביקורת חדשה פה:)
  • ❤️אילולה❤️ //
    • כל גיבור נשבר/כל נשבר גיבור


    אז אולי אסור להיות גיבורים.
    להילחם על עוד טיפת שפיות
    לדלג על שלוליות של דם מכאב הדרך
    לעבר מטרה בלתי ידועה
    אז אולי אסור להתמכר לקלישאות שנותנות לך מרחב נשימה
    להיות. אתה. ולא משנה מה יגידו.
    קלישאות כאלה שמייפות את המציאות. כאילו לא אתה גרמת לה.
    כאילו לא אתה זה שהרסת את האדמה שעליה אתה עומד.
    אולי אסור להיות גיבורים כאלה.
    אחראים על גבולות המותר אסור ולא משנה עד כמה זה קשור.
    ומשוחרר
    ואם כל נשבר גיבור.
    לכו תספרו את זה להומלסים ששוכבים בין סמטאות חשוכות
    שהנפש שלהם מתה כבר מזמן.
    ואין להם עוד חיים להמית עליהם. יותר מהמוות בו הם חיים.
    יום יום. שעה שעה.
    לכו תספרו להם. שאלכוהול הוא מים לנפש.
    וכל מקרה לגופו.
    לכל גוף יש מקרה. והכל מדויק. כן הכל מדויק.
    וצבעוני כל כך מעורבב ומילים נשפכות מדף רטוב.
    וכל שבור הוא גיבור. ואין שלם. מלב שבור.
    ואין שלם בכלל.
    לכו תספרו להם. אנשים שכל חייהם
    היה למות על קדושת החול. בין ים של כאב.
    למצוא את הטוב.לכו תספרו להם שהיה אסור להם לטבוע
    בים הדמעות שאין להם. לכו תספרו להם לכו.
    לכו תגידו להם שהם חלשים. לכו תבדקו איפה הם
    אולי תמצאו אותם בגיהנום
    זה רק אם אתם תהיו שם. יפי נפש.
    תשרפו שם באש האהבה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: rrrrrrrrrrrrrr, תמר!!, zviky104 ועוד 30 משתמשים33 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ❤
    ❤️אילולה❤️
    קשה לקריאה, ולקריעה אה וגם לכתיבה:) שמחה שהבנת. אני אשלח עוד בע"ה תודה לך.
  • 350
    • I
    שיר לא משעמם .......
  • ilan p //
    • לא משעמם

    פותח את הרדיו
    מהדורת החדשות
    הלב מתפוצץ מהבשורות הקשות

    מלחמה בדרום
    מלחמה בצפון
    ממשלה מתפרקת
    כלכלה מתרסקת

    הפגנות על כלום
    עוד בשורת איוב
    "שהותרה לפרסום "

    משהו פה הזוי
    מהמם
    מדמם
    נגזר עלינו משמיים
    שלא נשתעמם

    ורק אתה בורא עולם שומע התפילות
    יכול ברגע להפוך לטובה את כל הגזרות
    שלא נשתעמם
    אבל מסיבות אחרות

    לקום בבוקר כמו חלום
    בשורות טובות בכל מקום
    מברית לחתונה
    מתנות וישועות ממתינות בכל פינה

    **אנא השם
    שבורי לב מצפים לישועתך
    אנא השם
    אותנו תנחם
    אם כבר נגזר עלינו משמיים
    שלא נשתעמם
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, ספרי מוסר, גשם יורד ועוד 10 משתמשים13 //
    0 תגובות
  • 750
    • כ
    שיתוף - לביקורת למה הדבר דומה? [גרסת הבת]
  • כותב השורות //
    • למה הדבר דומה? [גרסת הבת]

    'מזל טוב אח, סוף סוף בת, אהה? שתזכה לגדלה לבן תורה... וכו', תגיד, למי היא דומה?'
    אחי היה הראשון שהתקשר אחרי העדכון שהשארתי בוואצאפ המשפחתי
    בכל זאת, 2:14 לפנות בוקר...

    אני באותו זמן עמדתי ליד התינוקת, מסתכל על המתנה הקטנה שצורחת כבר רבע שעה, מנסה את מזלי בפעם הרביעית, אולי הפעם אני יצליח לזהות ראשון, למי היא דומה?
    הבטתי ארוכות על פניה הקטנות והאדומות, מחפש את הרמזים בין הקמטים העדינים שמילאו את הפנים הבוכיות
    איך מזהים? ריבונו של עולם! מה אמורים לראות?

    החלטתי ללכת מסודר! אעבור פרט פרט ואשקלל, הפעם אני יעשה את זה!
    התחלתי בשיער, ובכן...

    שיער, אין! לפחות מקדימה... הסתכלתי במראה שליד הכיור, ושוב על הקטנה, שוב במראה ושוב בקטנה, גיליתי, שאם אני מוריד את הצ'ופ אפשר כבר לראות שהיא בעצם דומה לי...
    אוקיי! נקודה אחת לטובתי...

    עברתי לאוזניים, לא יודע למה?
    האוזניים היו טיפל'ה מקומטות והזכירו לי אוזניים של מישהו... אבל לא הייתי בטוח שאני רוצה אותו בתור אחת האופציות...

    על הגבות והריסים דילגתי, לא נראה שזה יוביל אותי לאן שהוא, מה גם שאני לא זוכר את עצמי מתעמק בקווי מתאר של גבות של אי מי מבני המשפחה, גם לא ספרתי מעולם כמה שערות יש להם בריסים, כך שלא משם תבוא הישועה.

    ואז הגעתי למשולש הקדוש - עיניים אף פה, לרגע חשבתי שהנה יש לי תשובה ברורה! אבל אז זה התחיל...

    בעודי בוחן את העיניים הקטנות, שמעתי את השוויגער אומרת לאשתי בקול סדוק מהתרגשות - 'אין, אין, היא בול סבתא זלדה', חמותי היקרה לא הסתפקה בזה והוסיפה - 'את יודעת, זה כמו סימן משמיים, כדאי לכם לקרוא על שמה, היא הייתה צדיקה, אבל חמודה שלי, זו החלטה שלכם! אני לא מתערבת...'

    שקעתי לרגע לתוך עיניה של בתי, ואז כמו בתוך חלום ראיתי את אמא של חמותי סבתא זלדה זיכרונה לברכה, מחייכת אליי ושואלת בעדינות –נכון שהיא דומה לי?

    רציתי לשאוג - לא! לא נכון! רק חסר לי שעכשיו השוויגער תידלק על השם זלדה... ובכלל סבתא זלדה, עם כל הכבוד כשהכרתי אותך היית בת 92, לא מחמאה גדולה לילדה בת 15 דקות...

    ניסיתי להתאפק אבל לא הצלחתי, העמדתי פני חוקר מז"פ ואמרתי לה תוך כדי התבוננות מעמיקה בעיניה של ביתי הטריה, 'אני מסתכל על העיניים, זה לא ממש סבתא זלדה, תראי את הקצוות, זה משהו אחר, כזה עוד לא היה לנו...'

    החלטתי לצאת להתקפה ולגמור את זה במכה - 'גם האף והפה, זה ממש שונה, האף מחודד השפתיים משורטטות אבל קצת עבות יחסית למשפחה שלכם' היא הייתה בהלם מהתגובה המוכנה שלי, ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי את האחות אם אוכל לקחת אותה לבדיקה אצל הרופא בחדר התינוקות, היא אישרה לי, ואני בהתרגשות צעדתי בעדינות אל הרופא...

    כשנכנסתי לחדר, היו שם עוד תריסר תינוקות כן ירבו, הנחתי את העריסה בשורה והבטתי בילדה הקטנה שלי שסוף סוף נרגעה.
    הבטתי בה ובעריסה שלידה, ובעריסה שליד העריסה שלידה, ובעריסה שליד העריסה שליד העריסה שלידה, והבנתי סוף סוף למי היא דומה...

    היא דומה לתינוקת שלידה! כן!
    והתינוקת שלידה בול כמו התינוקת שלידה
    והתינוקת שליד התינוקת שלידה, בול כמו סבתא זלדה!
    רצתי לחדר לידה לעדכן את השוויגער שלי, שתנסה לדבר עם האמא שלה, אולי היא תקרא לה זלדה על שמה...

    ועוד מילה, שלא תבינו לא נכון, הבת שלנו ממש חמודה!
    היא פשוט לא דומה בשום צורה לסבתא זלדה, לפחות נכון לעכשיו! אולי בגיל 92 היא תהיה דומה לה...
    אהה.. ועוד משהו...
    גם סבתא זלדה הייתה חמודה!
    • חחח
    • תודה
    Reactions: ביצת הפתעה, moshe_rot, דו משמעי ועוד 36 משתמשים39 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אליש:)
    משובב לב כתיבה ברמה! תודה על זה! פשוט טקסט שווה קריאה ומשמח את הלב.
  • 574
    • מ
    עזרה קינאת סופרים
  • מ. ש //
    • כשאני קוראת סיפור יפה באמת, זה עושה לי חלישות הדעת, ואני לא מצליחה להמשיך לכתוב
    מה עושים?
    זה לא אמור להיות הפוך? כלומר לרצות לכתוב יפה כמוהם/ן ולהמשיך לכתוב?
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, אוראל סולטן, קרב ועוד 2 משתמשים5 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    איך זה נכון.. תמיד כשאני כותבת אני דואגת לא לקרוא בסביבות אותו זמן, לפחות לא ספרים באותו רעיון...
  • 504
    • מ
    שיתוף - לביקורת הכח להשלים
  • מיהי //
    • בס"ד

    היה לו בעיניים משהו פגיע קצת, עדין. שריטות שצילקו את נשמתו והפכו אותה עמוקה יותר, נבונה יותר, מלומדת.

    כשהוא חייך, תבונה השתקפה מעיניו, והחיוך היה תמים, זך ונקי. עניו משהו.

    ברגעים בהם הצלחת לראותו כשהיה לבדו, יכול היית להבחין בכאב ששוכן עמוק בנפשו.

    בריסים שהיו לעיתים מושפלות, ואז קמות לאיטן ופוקחות עיניים רכות אל האופק.

    והן לא הביטו בתקווה לטוב, לא. הוא לא מחכה לטוב. זה לא מה שהוא מהרהר בו.

    הוא היה מביט בהשלמה. השלמה למציאות שלעיתים מאכזבת, השלמה עם הכאב השוכן והשורף מבפנים.

    השלמה עם מה שהיה ואיננו. עם מי שהוא עצמו היה , וכבר לא.

    השלמה מהולה בקצת עצב על מה שאבד, ועם ניצן זעיר של הבנה על מה שעבר.

    ניצן וורוד ועדין, קטן , שמח.

    שמח על כך שגדל, שבגר, שהצטלק, שכאב, שהתייסר.

    לא משקר לעצמו כמה טובה הדרך בה עבר, לא, הוא כבר מזמן לא שם.

    עכשיו הוא עסוק בלהשלים, ולשמוח על כך שהשתנה.

    גם אם הוא לא מבין מה היה רע בעצמו הישן,

    וגם אם הוא חושב שעצמו הישן היה טוב יותר.

    ושהקשיים רק פצעו אותו, הרסו ולא בנו.

    הוא בכל זאת שמח, כי אם הוא השתנה, זה אומר שהוא גדל.

    זה אומר שהוא מסוגל להשתנות, שיש לו את היכולת הזאת.

    זה אומר שהוא אדם.

    והוא עדיין חלש, עדיין אוסף את חלקיו השבורים, אוסף אותם ומרכיב את עצמו החדש.

    עצמו החדש יהיה טוב יותר מזה הישן? אולי לא.

    אבל מה שבטוח, את עצמו החדש הוא יאהב יותר, יתחבר אליו יותר.

    כי עצמו החדש יהיה הוא בעצמו, שבנה את עצמו, שהתרסק ונכנע, ואחר החליט לחזור להילחם. שנשבר והחליט לקום.

    וזאת סיבה מספיק טובה לאהוב אותו ככה, את עצמו.

    ולכן, כשתראו אותו, תראו לו בעיינים משהו פגיע קצת, עדין. שריטות שהצטלקו יעמיקו אותו יותר.

    והוא יחייך חיוך עניו,

    משלים.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: סטודנטית קלאסית, אוראל סולטן, קרב ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ש
    וואו את כותבת נוגע...
  • 965
    • א
    שיתוף - לביקורת חיוך מעלה הילוך
  • איש המילה הכתובה //
    • הלו, הלו אתה! כן, כן, אתה עם הפרצוף המעוך על הבוקר, שמסתכל עלי מבעד לקורי העכביש שבחזית העיניים הכבויות. קבל ממני טיפ קטן:

    למתוח לחיים לכיוון האף. לעצב שפתיים בצורת קשת הפוכה. להבליט עיניים טובות. חיוך. כמה עולה להנפיק חיוך לבן אדם?

    אם אתה חושש שהשרירים שלך ייתפסו מרוב מאמץ והחיוך יונצח על פניך לעד, אל דאגה, לפי מחקרים עדכניים, אפשר לסתור את מבנה החיוך ולשוב למימיקות "האהובות והמקוריות" בכל רגע נתון ובקלות מדהימה.

    אני לא מכיר אנשים שרצו לחזור למצג פרצוף דיכאוני ונתקעו עם חגיגי (מלבד כמה בודדים, אבל אצלם זה מולד)

    אני יודע שאתה רוצה לבעוט אותי הכי רחוק וכואב שאפשר, על זה שאני מטרחן אותך עכשיו, אבל אנחנו חיים במדינת חוק, אז אני לוקח את הצ'נס, מה גם שהריצה שלי לא רעה בכלל; אם וכאשר אזדקק לה. ברור לי שאם במבט שלך היה חומר פעיל, הייתי עכשיו אדים נמוגים בחלל.

    אני מבין אותך; יכול להיות שאני נשמע קצת נאיבי, קלישאתי ואפילו מטופש, אבל זה פשוט עובד. מתיחת שרירים קלה בלחיים שלך, גורמת לשינויים טקטוניים בלב של הניצב מולך, ובעיקר בלב שלך.

    אחר הפעולות נמשכים הלבבות, נאמר. אתה מחייך למישהו אחר, אבל בכלל מאיר לעצמך את היום, אתה מרים לב נפול ומוצא את עצמך על פסגת העולם.

    חייך לאחרים, חייך לעצמך, חייך למען חייך הטובים.
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: טובה לוי, נסיך על חלל, .חיה פ ועוד 19 משתמשים22 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה על המשוב המפרגן. ותודה מיוחדת על האפיון של הכתיבה (לפעמים טוב לשמוע זווית חיצונית על...
  • 2K
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת חכמולוגים לא זוכים בלוטו
  • הדוויג //
    • מדי פעם מתקשרים אלי מחברת לוטו גריל כזאת או אחרת
    בדרך כלל אני מנתק מייד
    אבל לפעמים נחה עלי הרוח להאריך קצת את השיחה. זה גם כיף, וגם אפשר ללמוד מהם טריקים שיווקיים למתקדמים.

    עכשיו התקשרה אלי נציגה של 'סופר ווין'.
    נחמדה כמו טינופת צופים.
    מבשרת לי בחיוך ליפסטיקי שעליתי בהגרלה, ואני זכאי להטבה מטורפת של מלא מלא מלא טפסים.
    אמרתי שאני לא מעוניין וכבר שמעתי מספיק על הנוכלויות האלה.
    היא אמרה "לא, אצלנו זה משהו שונה. בוא תשמע שתי דקות ואתה תברך אותי".
    נו נו. נשמע.
    ברברה שתי דקות על כל הטפסים והזכיות והאפשרויות. אחר כך ביקשה ממני לבחור 6 מספרים.
    טקטיקה יפה. אהבתי. זה נקרא 'להכניס רגל בדלת', לתת לך תחושה שאתה כבר בפנים.
    שאלתי "למה לבחור מספרים? עוד לא הצטרפתי"
    היא אמרה "כדי שתזכה בלוטו. אז איזה מספרים אתה בוחר? אני ממליצה לך על המספר 7. אני רואה שהוא זוכה אצלנו הרבה פעמים" (נותנת לך תחושה שיש פה הרבה אנשים שזכו)
    אמרתי לה "אני בוחר את המספרים 1 2 3 4 5 6". הסיכוי שהמספרים האלה יזכו שווה במדוייק לסיכוי של כל צירוף אחר.
    היא רושמת את המספרים. "בטוח שאתה לא רוצה גם את המספר 7? "כן. בטוח".
    "בוא תרשום את המספר האישי שלי במשרד, כדי שתדע שזו אני כשאתקשר לבשר לך שזכית", היא מכתיבה לי את המספר ואני רושם כמו טאטאל'ע קום שוין אהיים.
    (היא ממשיכה להפעיל אותי. קודם זה רק לבחור, עכשיו זה לרשום, בהמשך זה יהיה לתת פרטי אשראי. 'עקרון העקביות' של צ'אלדיני).

    השיחה עוברת תוך שנייה ל'מנהל הפרסום של סופר ווין'. הוא נחמד ומקסים כמו הראשונה ויותר.
    "היי יקירי, אני שמח שאתה פה איתנו. האינטרס שלנו משותף לאינטרס שלך. אנחנו רוצים שתזכה בכמה שיותר הגרלות, כדי שתמליץ עלינו למכרים שלך, וזאת הסיבה שאנחנו נותנים לך את ההטבה המטורפת בשווי 2400 ש"ח. תסכים איתי שאם תזכה בלוטו דרכנו תרצה להמליץ לעוד חברים שלך להצטרף כדי שגם הם יזכו?"
    (טקטיקת 'שרשרת הסכמות'. הוא מציג כמה היגדים שאי אפשר להתווכח איתם, כדי שאני אהיה בגל של הסכמות גם על היגדים שהוא יציג בהמשך).
    אני מחליט לאתגר אותו: "מה פתאום. אם אני אזכה אני לא ממליץ לאף אחד. אני לא רוצה שעוד אנשים יצטרפו ויורידו לי את הסיכוי לזכות שוב".
    הוא אומר לי "זה לא קשור. אתה עלית בגורל שלנו ולכן אנחנו נותנים לך את ההטבה".
    אני מתעקש "אין בעיה. רק שלא יהיו פה אי הבנות אני מבהיר מראש שאני לא הולך להמליץ עליכם אם אני זוכה".
    "אז אתה רוצה להפסיד את ההטבה הזו? שאני אעביר את ההטבה למישהו אחר?" (יצירת תחושת הפסד)
    "כן. אתה יכול להעביר אותה למישהו אחר".
    פתאום נופל לו האסימון שבאתי לשגע אותו, הוא מחליף דיסק ונהיה עצבני: "אם אתה חושב שעם החכמולוגיות שלך אתה תצליח בחיים, אז תדע לך שלא"...
    "יאללה, לך תחפש תמימים אחרים להפיל אותם" אני חותם את השיחה.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, ללמוד לכתוב, מנדי המקורי ועוד 72 משתמשים75 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    חחח ואתה עוד קורא לעצמך אדם מהשורה. שורה מאוד מעניינת, יש לציין ;).
  • 997
    • מלכי סלמון
    שיתוף - לביקורת ופתאום השתנה הכל.
  • מלכי סלמון //
    • זה היה היום בו השתנו חיי.

    עד כמה שהתכוננתי לרגע הזה, וידעתי שהוא יגיע בסוף, הוא עדיין תפס אותי לא מוכנה.
    המון רגשות השתוללו לי בלב, מתחרים זה בזה.
    זה היה היום בו הבנתי, שיש לפני ויש אחרי, ושום דבר לא ישוב להיות כשהיה.
    לקח לי זמן לעכל את המציאות החדשה, להתרגל אליה. המשפחה סביבי עזרה ותמכה ככל האפשר, ועדיין, ידעתי שהמבחן האמיתי יהיה כשתתחיל השגרה. הכל עומד להשתנות.

    לאט לאט, התרגלתי לבצע את המטלות היומיומיות עם יד אחת בלבד. לא תמיד זה היה קל. היו ימים שערימת כביסה או חדר מבולגן נידמו לי כמשימה בלתי אפשרית. ימים שכמעט בכיתי מתסכול מול ירקות מועמדים לקילוף או ריצפה ממתינה לשטיפה…

    ככל שעבר הזמן גיליתי תושיה שלא ידעתי שקיימת בי. פיתחתי טקטיקות שיעזרו לי לנהל סדר יום נורמלי, פחות או יותר, למרות היד המנוטרלת.
    בלילות, כשהשינה נדדה מעיניי, הזכרתי לעצמי שזה זמני.


    היה זה היום בו נולדה ביתי הבכורה.❤️
    • וואו!
    • חחח
    • תודה
    Reactions: אמא למתוקים, M . A, קרב ועוד 29 משתמשים32 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מלכי סלמון
    מלכי סלמון
    תרשי לי להמר שאת כבר אמא מנוסה? :D
  • 2 8K
    • B
    ביקורת ספרות אל חזור | מיה קינן
  • brachy 100 //
    • ביקורת ספרות | אל חזור | מיה קינן

    ז'אנר: מד"ב

    מי אני ומה אני, שאני מעיזה לכתוב ביקורת על ספר של מיה קינן. אך מכיוון שהפורום פה פתוח, ואני אנונימית (יחסית), אז מקסימום תסקלו אותי: )
    הערה: כשפתחתי את האתר להעלות את הביקורת גיליתי את הביקורת של     @קפטן אמריקה . אין קשר.
    העלילה

    יוחנן זהבי, בחור מוצלח עם רקע מפוצלח, משפחה לא הכי, הרבה קולות מייאשים ברקע. בחור גאון, מלא אומץ ותושיה. בחור מושלם, כמו כל גיבוריה המושלמים של מיה קינן. מישהו אמר מהללאל?
    דווקא הוא, מכל בחורי העולם מגיע למסע בזמן, בעקבות אירוע שארע לפני 50 שנה. תאמרו – היה לאנג'לו 50 שנה להירגע? פלאודה יגיד לכם, שהיה לו 50 שנה לתכנן נקמה. והנקמה אכן כואבת, כואבת מאוד.
    מבחינת מבנה הסיפור, העלילה נמתחת מאוד על פני 770 עמודים. (מיה חב"דניקית?!) התוצאה היא ספר עבה, שמשמח אותנו למדי. אבל, לטעמי, הסיפור לא מחולק נכון ע"פ העמודים. לדוגמא, החלק של הצוענים, כל המסע הזה בתחילתו מסופר באריכות רבה מאוד, ובמחילה – די משעממת. ואילו, אחד מרגעי השיא של הספר, הרגע המרגש שבו יוחנן מוותר למויש על החזרה לעתיד – נכתב בחצי דף, בתמצתיות ובלי להתעמק. וזה חבל כ"כ. חיכינו הרבה לבחירה כזאת, נוסח ממלכה במבחן. בחירה אמיתית, שגורמת לגיבור לחשוב, להרהר, לבכות אפילו, לוותר באצילות, להתחרט אח"כ. כל מה שמיה כ"כ יודעת לעשות, והוכיחה לנו את היכולת הזאת בספרים הקודמים. חבל, פשוט חבל על הבזבוז של הקטע הזה.

    מסע בזמן

    ישנם שלוש סוגים של מסעות בזמן.

    • הנוסע יכול לראות את העבר, אך לא להיראות ולא להשפיע.
    • הנוסע יכול להשפיע על העבר, ולשנות את מהלך ההיסטוריה, כך שכשהוא חוזר להווה הוא רואה הווה שונה ממה שהוא עזב.
    • העבר – עבר. העבר "יודע" כביכול שבעתיד ייסעו אליו בזמן, ולכן המסע בזמן רק מאמת את ההווה, ולא משנה אותו.
    מיה בחרה בסוג השלישי, ולדעתי זו הייתה בחירה שגויה, שכן היא לא הצליחה להסביר את המסע. סגרתי את הספר, וכמוני עוד כמה אנשים שדיברתי איתם, בהרגשה של "מה היא עובדת עלינו? אי אפשר בכלל לנסוע בזמן, פנטזנית" הכותבת לא הצליחה לשכנע אותנו שהמסע בזמן אכן הגיוני, בשונה מהסיפור המשובח של @mic003 , שם סגרתי את הסיפור בהרגשה של 'הצלחת לשכנע אותי, אפשר לנסוע בזמן'. וזה, לדעתי, הפספוס הגדול של הספר. הקטע של המסע בזמן פשוט לא יושב טוב על ההיגיון, ההסברים המפותלים על הכוס האדומה והחתול המוזר לא היו מובנים בכלל.
    פרדוקס הביצה והתרנגולת קשה לי מאוד בספר הזה, מאוד מאוד. נראה שגם למיה עצמה זה לא היה ברור.



    הכתיבה

    האמת? בשבילה לבד היה כדאי לקנות את הספר. (78 ₪, לא לזלזל) הכתיבה היא הכתיבה של מיה, ולקרוא ספר של מיה זה קורס כתיבה בזעיר אנפין. אבל הפעם, היו כמה דברים שהפריעו לי בספר. הכתיבה בזמן הווה, גוף ראשון (ברב הקטעים). מרבית הספר נכתב מנקודת המבט של יוחנן, כמה קטעים מיצחק (סבא רבא של סבא רבא של יוחנן), קצת מחיים בנימין. התוצאה? קצת מייגעת. לעניות דעתי המאוד קטנה, כתיבה בגוף ראשון לא מתאימה לכ"כ הרבה גיבורים. במיוחד שבדמויות הפחות חשובות, כגון ההורים זהבי, ההורים ארנברג ועוד הכתיבה הייתה בגוף שלישי, כשהחלק שלהם בעלילה גדול יותר מהחלק של חיים בנימין לדוגמא.
    אפרופו חיים בנימין, הנוכחות שלו בעלילה הייתה מוזרה מאוד. בתחילה כמה פרקים, באמצע, בסוף, גוף ראשון, שלישי, שני, לא אהבתי.

    נקודה נוספת שהפריעה לי. בתחילת הסיפור ליוחנן יש את יוחנן הרע, זה שמייאש אותו ומפריע לו. פתאום, בבת אחת, הוא פשוט נעלם. זה מפריע מאוד, והשורה שמיה כתבה בסוף הספר, לגבי איך הדמות נעלמה- לא מצליחה ליישב אצלי את הנקודה הזאת.

    מכירים את הסופרים שבטוחים שצריך להאכיל את הקוראים בכפית? שהקורא הממוצע לא יודע מימינו ומשמאלו במדע, בגיאוגרפיה, בהיסטוריה, וצריך להסביר לו כל דבר?
    גם קינן מכירה, אבל מהכיוון ההפוך. היא סומכת על האינטליגנציה של הקוראים מאוד, יש שיאמרו – יותר מדי. מלא מלא מלא מושגים מוזכרים בספר בעקיפין, מתוך הנחה שהקורא הנבון יודע ומכיר. למשל מאיץ חלקיקים, אבן החכמים, צייד מכשפות, ואפילו סיפורים כגון ייסורי המצפון של אלפרד נובל מוזכרים בספר בכמויות. זה טוב?
    מצד אחד, מאוד. הקורא מרגיש חכם, מבין דבר מתוך דבר, יודע שהסופרת לא מזלזלת בו בכלל.
    מצד שני, לא. לא כל קורא מכיר את כל המושגים האלו, וכשהוא צריך לגגל על כל דבר הוא מרגיש טיפש מאוד.
    מה שבטוח – את חוכמתה של הסופרת זה מראה לנו...



    סוף הסיפור מושלם יותר מדי, הפי הנד שמח מדי. לא אהבתי.

    אסיים במשפט מוכר, שאיני בטוחה לגבי מקורו.

    "אין, ולעולם לא יהיו מסעות בזמן. וההוכחה לכך, היא שאיננו מוצפים אנשים מהעתיד"

    פסח כשר ושמח.
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: מקאאוט- Lenovo, קרב, אמא של :-) ועוד 58 משתמשים61 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RIVKA W
    היה שם קטע בספר בו היא תיארה שיוחנן אוהב לראות איך דברים קורים ללא קשר לבחירה שלו אבל הוא הרוויח...
  • 861
    • ס
    שיתוף - לביקורת חלומות שוא ידברו.
  • ספריה בהכחדה12 //
    • הוא שוכב במיטה. עיניו פקוחות, אישוניו פעורים. כל גופו מכוסה בזיעה.
    המפלצת בעלת שלושת הראשים הייתה מעליו. היא התכופפה אליו, מזילה ריר. ציפורניה הארוכות לופתות אותו.
    ליבו נקרע באימה. מושך את השמיכה הקיצית עד הצוואר. גופו הקטן רועד מפחד נורא. המפלצת יצאה מהארון, גדול סיוטיו התגשם ברגע זה.
    הוא קמץ את זרועותיו הקטנות תחת השמיכה. מרגיש את הקור חודר אליו, מחורר את עצמותיו. כאילו לא דיי לו בכך שהמפלצת האיומה באה אליו. עד למיטה.
    היא תופסת את ראשו בארבעת ידיה המעוקלות, מנענעת אותו בחוזקה. הוא נבהל, מסיט את מבטו מעיניה הסגולות- מסנוורות. היא פוערת את פיה בקול דמוי צחוק, ומטילה את ראשה לאחור.
    הוא שותק. מהדק את שפתיו בנחישות, נושך אותן עד שנוטפת טיפת דם אדומה.
    המפלצת מגלה כעת טיפה רחמנות, ותולשת חתיכת נייר מגליל הטישיו שלצד מיטתו. היא מנגבת בחוזקה את שפתיו, ומתיישבת על המיטה, מעיפה אותו על הרצפה.
    הוא מצטמרר מהקור הצובט אותו בידיים אימתניות, מתעטף בשמיכה הדקה.
    המפלצת בעלת שלושת הראשים וארבעת הידיים, מושכת בזרתה את השמיכה לכיוונה, וקולעת אותה לפח האשפה.
    הוא מביט בה בעיניים גדולות ומפוחדות, מתאפק לא לבכות. הוא גדול, שמסתדר לבד.
    היא צוחקת שוב את אותו צחוק מוזר, מרתיע. קמה מהמיטה, צועדת בכבדות אליו, ותופסת אותו בין הבוהן לזרת.
    מנדנדת אותו באי עדינות בין שתי אצבעותיה, משתעשעת מהדמעות שנופלות על הרצפה האפורה.
    ולאחר רגע מלא חרדה, בו הוא תלוי בין שמים לארץ, היא תופסת אותו בחוזקה, ויוצאת מהחדר.
    זנבה הארוך מלווה אותם בין יללות התנים לבין קולות הצרצרים. עיניים צהובות מסתכלות עליהם ממרחק, ברתיעה ברורה.
    היא תולה אותו על הגב, קורעת לו את המכנסיים. הוא שותק, שוב. לא מעז לצייץ.
    הם ממשיכים בדרך הארוכה, רומסים כל יצור או פרח שעמד על הארץ. לאחר כמה שניות, זינק עליהם היצור בעל העיניים הצהובות. פוער את מלתעותיו, מוציא צווחה מזעזעת.
    הוא מתקרב אל הילד הקטן, עוטף אותו ברכות מדאיגה. המפלצת בעלת שלושת הראשים מנסה להתנגד. היא חוטפת את הילד מזרועותיו של היצור, ורצה אל תוך האגם המכושף. שם, היא מניחה את הילד בתוך המים, מחכה להשפעתם של המים על הילד.
    היצור בעל העיניים הצהובות קופץ, מותח בפתאומיות טיסנים ארוכים מהגב שלו. הוא עף במהירות, שולה את הילד מהמים, ועף לדרכו.
    המפלצת הסגולה נשארה על האדמה הירוקה, מגדפת את סביבתה על הפרי הבשל שנפל מידה.

    היצור בעל העיניים הצהובות מניח אותו על המיטה, לוקח את השמיכה מהאשפה, מנער אותה ושם על הילד הרועד.
    "נקלעת לקרב שגדול מהבנתך, ילד" הוא לוחש לו. "פשוט תשכח את כל מה שהיה פה. לטובתך".
    הילד רק מהנהן, ושוקע בשינה מלאת סיוטים. שוב.


    האמת, לא יודעת אפילו למה כתבתי אתזה ..
    אשמח לביקורת.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הטרולים, אחת כזאתי;), אש קודש! ועוד 10 משתמשים13 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    זוועה!!! (לא הכתיבה! החרדה!) את חייבת לעשות לזה המשך!!!
  • 701
    • C
    שיתוף - לביקורת שיר לכבוד התחלת לימוד יומי של 2 הלכות בספר חפץ חיים שמירת הלשון
  • CE3D //
    • שיר לכבוד כל הלומדים והמצטרפים למחזור החדש שמתחיל היום כ' באייר
    שמירת הלשון בחרוזים ובמספרים / כהן כל הזכויות שמורות
    @כל שם שתרצה תודה רבה לך על הביקורת המיוחדת, שכוייח!!!!
    נכתב: לע"נ רבי אלתר יכנס זצ"ל כ"ד שבט פ"ד
    מתפרסם: במלאות חצי יובל מפטירת אמו"ר מרת מרים פועה ע"ה בת ר' דוד וולף הי"ד כ"ב באייר נ"ט
    (הצעה למנגינת: "כי תעבור במים איתך אני... באש ובמים עם ישראל חי ..." כל הצעה אחרת, כולל ביצוע, תתקבל בברכה)


    דיבור 'לשון הרע' הוא רוח שטות
    העולם עלול להחרב ב'רכילות'
    גנות אסור לומר גם כשזו 'אמת'
    'שקר' - הוצאת שם רע בהחלט

    ארבעה אופנים יסודיים וראשונים
    אזהרות נאמרו לגדולים ולקטנים
    על בין אדם לחברו ובין אדם לקונו
    פני שכינה לא יקבל, לשמים עוונו

    ה'מספר' הוא כעובד עבודה זרה
    עונשו של ה'מקבל' , איום ונורא
    אין לומר גנאי 'בפניו', אפילו ביחידות
    ו'שלא בפניו', עצור, זהירות!

    שמירת הלשון - בשמונה אופנים
    מבוארים בספר בסעיפים ובסימנים
    אם חפץ אתה בחיים מצויינים
    נצור לשונך, סוגה בשושנים

    בדבור 'לתועלת' יש שבעה תנאים
    לא להגזים העוול ולא להרבות פשעים
    ההיתר של 'אפי תלתא' כמעט אינו מצוי
    ו'אבק לשון הרע' - בכלל אינו ראוי

    מאל"ף ועד טו"ב, שבעה עשר לאווין
    שנהיה מן הנעלבין ואינם עולבין
    על הפה נשים י"ד, ארבעה עשר עשין
    כי בעולם הבא, הולכי רכיל לא נכנסין

    אין כניסה בדלת, לדל"ת ארורין
    נשמור על שפתנו, טהורה בלי עוררין
    שיניים ושפתיים שומרות על הלשון
    ואצבע לאוזניים - מונעת כל אסון

    אל תהיה רשע, אפילו רגע בחיים
    זכור מעשה מרים, צרעת ונגעים
    תזכה לאור גנוז, יותר ממלאכים
    יבנה בית המקדש וישובו נידחים

    עם ישראל חי וקיים
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: Shashu, אוראל סולטן, אש קודש! ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    יפה מאוד!
  • 637
    • מאל"ף ועד תג
    שיתוף - לביקורת מבט רוח[א]ני
  • מאל"ף ועד תג //
    • החדר היה אפוף עשן כבד ומחניק.

    כמות הסיגרים שעישן ד. ראש המוסד בימים האחרונים היתה מוגזמת אפילו לדעתו, אבל הוא התנצל תוך פליטת טבעת עשן נוספת: בלעדי הסיגרים לא יהיה מבצע. אין לי יום ואין לילה. לפחות מעט ניקוטין למוח. אולי בסוף יבוא רעיון.

    בחדר האפוף ישבו מלבדו עוד כמה מבכירי המוסד והשב"כ. החלוקה ביניהם היתה ברורה וידועה: השב"כ מביא את ידיעת הזהב על מיקומו של רוחאני, נשיא אירן ימ"ש, והמוסד כבר יטפל בשאר. השאר הזה כולל כמובן תחנה אחת בלבד. כרטיס לצד אחד ועדיף כרטיס מהיר. ללא עקבות.

    יותר מדי הסתבכויות היו לאחרונה, המהם נ. המנוסה שבחבורה. כיפה קטנה מבצבצת מאחור, בזווית שבצילום לא רואים כלל. מתחת לכיפה היה ראש מבריק. מבריק ומהיר. רבים מהמבצעים הנועזים בשנים האחרונות חתומים על שמו. מעל לתריסר מחבלים שפלים הועברו על ידו לעולם אחר. פעולות הירואיות. מהירות. ללא עקבות.

    הנהון קל נשמע מעבר לשולחן השחור והקר. ח. הנהן בראשו הקרח למחצה שליש ורביע, והוסיף: חשוב מאוד, ובמיוחד בתקופה הזו, להצליח בניסיון הראשון. כי ניסיון שני לא יהיה. מה שכן יהיה זו מתקפת כתבמי"ם גדולה בהרבה מהקודמת. והפעם הם ינסו ככל שביכולתם למזער את הפדיחה הקודמת.

    המסך הענק שבקיר נדלק בפתאומיות. על הצג הופיעה דמותו של ראש הממשלה. הוא היה נראה תשוש ומתוח אבל החלטי כרגיל: יש לנו חלון הזדמנויות של 3 שעות. הנשיא האירני יוצא מחר בטיסה מוסקת, שיירה לא גדולה, אזור הררי ומסובך לטיסה, והעיקר, לא יהיו עקבות. מזג האויר משתולל וקיצוני, וחוקרי התעופה האוירית האירניים יסיקו בתוך דקות שמדובר בטעות אנוש ותו לא.

    יגאל התמתח על כסאו. הוא לא חשש. אדרבה, המבצעים הללו החיו אותו והאנדרנלין החל לזרום בגופו בכמויות גבוהות מהמותר. הוא ידע שהמשימה תוטל עליו עקב מראהו המזרחי, והוא אף שמח לבצע זאת, לנקום בנשיא הרוצח האחראי לרצח ישראלים רבים כל כך.

    הוא סימס לאשתו הודעה קצרה בה נכתב: 'לצערי לא אוכל לקחת את הילה מהגן. יש לי פגישה לא צפויה, אעדכן כשסיימתי'. הוא קם ממקומו ובריצה קלה עלה אל הקומה העליונה בבור, אל חדר המבצעים המיוחדים.

    בחדר כבר המתינו חבריו הותיקים. "הערבים", כך קראו להם כל החברה, עקב מראם המזרחי ופעולותיהם הנועזות בארצות ערב האכזריות ביותר. הם לא חששו מכלום. לא ידעו פחד מהו. ידעו גם ידעו נקם מהו. ללא תיאום ובספונטניות מקרית פצחו כולם בריקוד מוזר, לעלות מורל ולהפיג מתח.

    כמו תמיד, אופן הפעולה ויעד הנסיעה לא נודע להם בשלב זה. אם תתפסו חלילה, עדיף שתדעו כמה שפחות, נהג לומר להם ראש המוסד, ובצדק. כל אחד מהם ארגן לעצמו בדממה את נשקו האישי, 3 תעודות זהות מזוייפות, אלף דולר במזומן [אצל הערבים זה שווה יותר מנשק, נהגו לצחוק תמיד], ותיק שחור גדול, שם היו שלל מכשירים מסווגים, המסייעים להעביר אנשים מעולם לעולם, עד עולם.

    5 שעות לאחר מכן, נכנסו חמשת אנשי המוסד לאירן. פקיד משמרות המהפכה ברכם לשלום בחום ובלבביות. נהג המונית האירני היה פטפטן לא קטן, והסביר להם באריכות ובדמיון מזרחי כבד, כמה הרוגים ישראלים נהרגו בפעולת הכטבמי"ם האירנית. הוא הוסיף אף בשקט, כיודע דבר [נהג מונית כבר אמרנו], שחלק מהכור האטומי שבדימונה נפגע, והשמועות מדברות על אלפי הרוגים. "הראינו ליהוד מה אנחנו מסוגלים" צחקק לעצמו.

    חמשת הסוכנים התחלקו לשתי קבוצות. כל אחת קיבלה הוראות מפורטות, איך. מתי. לאן בורחים. מה עושים אם נתפסים.

    המבצע נועד לארבע אחה"צ, שעון אירן. הכל היה מוכן. טכנאי המסוקים החרוץ, שחאדה, עמד על מקומו, ממתין להגעת המסוק הנשיאותי ול"הכנתו" לטיסה הבאה.

    שחאדה סימן בעיניו לנהג משאית התדלוק, וזה השיב לו בקריצה בלתי נראית. המסוק הנשיאותי תודלק בדלק מהול במים. כמה דקות אחר ההמראה המנוע יפסיק לפעול, וככל הנראה תהיה "נחיתה קשה"... לא ניתן יהיה לגלות זאת לעולם, עקב הגשמים העזים היורדים באיזור. תוכנית מעולה חשב לעצמו שחאדה. ראש יהודי. אין עלינו!

    שחאדה העביר בראשו בסיפוק את תמונת המצב: שבועות ארוכים עבדו על המבצע. מאות סוכני מוסד הפרוסים בכל העולם חיפשו את ידיעת הזהב הזו. חמשת הלוויינים הישראלים השתתפו באיתור המיקום והמטרה. ראש הממשלה וכל שריו הבכירים יושבים כרגע דרוכים בתחתית הבור התל-אביבי, ממתינים להודעה האירנית המייללת. אח, איזה צבא. איזה מוסד. איזה כישרון. אין עלינו!!!

    הנשיא האירני צעד לכיוונו, מלווה בשר החוץ הנודע לשמצה. שיירת מאבטחים חלפו על פניו תוך מלמול לא ברור למשדריהם. שחאדה הביט בגאווה על הנשיא הצועד ביהירות לעבר מיטתו הוודאית הקרובה לבוא. הוא פתח את דלת המסוק וסימן לשיירת הנשיא שהמסוק מוכן וניתן לעלות.

    ראש מערך האבטחה של שיירת הנשיא עלה למסוק, הביט בחופזה פנימה, והודיע לנשיא שהמסוק לא מתאים כרגע לטיסה הקרובה, עקב הצטרפות כמה מבכירי המשטר, וחוסר מקומות ישיבה במסוק הרגיל.

    השיירה פנתה למסוק חלופי העומד תדיר בהאנגר הענק הסמוך. הנשיא ופמלייתו הגדולה המריאו כעבור 2 דקות, ושחאדה ההמום לא הצליח להוציא הגה מפיו.

    שחאדה העביר בראשו בתסכול את תמונת המצב: שבועות ארוכים עבדו על המבצע. מאות סוכני מוסד הפרוסים בכל העולם חיפשו את ידיעת הזהב הזו. חמשת הלוויינים הישראלים השתתפו באיתור המיקום והמטרה. ראש הממשלה וכל שריו הבכירים יושבים כרגע דרוכים בתחתית הבור התל-אביבי, ממתינים להודעה האירנית המייללת. אח, איזה פדיחה. איזה מוסד לא יוצלח. איזה כישרון עלוב!!!

    5 דקות אחר כך, הגיעה ההודעה המייללת על "נחיתה קשה". הקב"ה הורה לגשם ולרוח לעשות את תפקידם הנכון לרגע זה. המסוק הסתחרר והתרסק בתוך שניות.

    קל. פשוט. מהיר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ירחמיאלל, דו משמעי, מצפה לגואל ועוד 13 משתמשים16 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    וואו! קטלני (תרתי משמע...) מהמם! מסר וכתיבה יפיפיים! הציק לי כפילות ה'מהו'. אהבתי!
  • 2K
    • ו
    שיתוף - לביקורת אהבה וגעגוע ביער בירייה
  • וי שלוק //
    • קמנו קבוצת חברים, עם ההחלטה, נוסעים כמה שיותר קרוב, ככל שֶׁיּוּתַר.

    באישון ליל יצאנו לצפת, ללא כיוון ותכנון, רק להיות קרובים.

    פרלמנט פיראטי שהוקם בשטיבלעך מאור חיים, הוביל אותנו ליער בירייה.

    חולמים התקדמנו בין עצי היער, מחליפים פנצ'ר אחרי שתי דקות, וממשיכים. מתגעגעים.

    רכב שדהר בהול מולנו, פתח חלון, וצעק "משטרה". עצרנו בצד, דמענו מול מראה ה'ציון' המרוחק, ופתחנו בתפילה.

    לאחר כמה דקות, חזרתי לאחור, וישבתי על סלע בצד.
    ג'יפ של מג"ב הגיח מאחד העיקולים.

    לא ברחתי. לא עשיתי דבר אסור.

    הנהג פתח את הרכב ושאג לעברי, "תעלו לרכבים ותצאו מכאן", אני דבק למטרתנו לשמח את אנשי החוק, עניתי לו " מה שאתה אומר, מיד נסע, רק הנהג לא פה".

    הוא הביט בי מבולבל, הטון שלי - לזה לא ציפה. ידעתי. אני אוהב אותו.

    דלתות הג'יפ נפתחו, וארבעה נעמדו מולי, מאיפה אתם? למה באתם? מה אתם עושים פה?

    סיפרתי להם על געגוע ואהבה, על חשק שהוביל לכאן, על החלטה נחרצת לעשות רק מה שמותר, להתקרב ככל שאפשר, על נסיון להרוות מעט את הגעגוע.

    באוויר, עמד משהו אחר, ניחוח של הבנה דו צדדית.

    הנהג שבנתיים בא, קיבל הסכמה ממפקד הכוח להתפלל, כן, היה לנו אישור להישאר שם עשר דקות ולהתפלל. בעשר דקות האלו התיישבנו יחד החיילים וכותב השורות, ודיברנו, על משפחה וילדים, צפיפות דיור ועוד נושאים, הקבלה בין משחק של מכבי חיפה לרבי שמעון, ניסנו להבין את האהבות והמשיכות של שני הצדדים.

    אחרי כעשרים דקות שיחה, שבו כולם מתפילתם, הוציאו כלי נגינה והחלו לשיר ולנגן! הייתי בטוח שגם לחיילים יש גבול, ולא יאשרו זאת. ויכול להיות שהיה, אבל לאהבה לא, והם נעמדו סביבנו, מחו כפיים, צילמו, העלו סטטוסים עם המעגל ההזוי, וכך נמשך עשרים דקות.

    אחרי סיבוב של כל שירי מירון + ניגוני נשמה, קינחנו ב'ניגון'     בלארוס' שהומצא אי שם בימי געגוע אחרים, פנינו לשוטרים עם בעיה שהייתה לנו, אנחנו מעל המותר, לא הגענו כך, אבל רכב אחד חזר והותיר לנו ירושה, מה עושים?

    מקלקלת השורה, העניקה אישור ליסוע עד צפת מעל המותר!!!

    כעת נותרה השאלה, דרך איפה נצא? למפקד הייתה את התשובה. "סעו אחרי".

    קפאנו על המקום, כשהחל ליסוע לכיוון מירון!

    עד לשערי מירון הוא לקח אותנו, עד שם כנראה היה אפשר...

    דמענו כשחזרנו.
    התגעגענו עד כלות.
    והאמנו באהבה שיש בין יהודים, ולא משנה קטגוריה...

    הסיפור אמיתי לחלוטין, ללא שום הגזמה / תוספת וכדומה. לצערי, אין לי תמונות מההזיה הזו, אם מישהו יצליח לצוד מהרשת משהו ממה שהשוטרים העלו, אשמח.
    אבל, כואב לי, שבתקשורת לא נשמע על סיפורים כאלה, כן, ללא שוטר שהיכה ולא חרדי משליך אבן, אלא על חרדי ושוטר יושבים תחת עץ בלב יער בירייה, אוהבים ומבינים איש את רעהו...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: דו משמעי, דור חמישי, yael305 ועוד 90 משתמשים93 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ו
    וי שלוק
    תודה. התגעגעתי לכולם ולקולמוס. אבל איך כולם נהיו מנהלים??? ורק אני נשארתי וי שלוק קטן... :oops:
  • 996
    • ס
    דיון הווה או עבר?
  • ספריה בהכחדה12 //
    • שאלה:
    עדיף לכתוב בלשון הווה- ("הוא הולך לכיוון המדרגות, ונופל. ואמא שלו באה להביא לו כוס מים. הוא מתרומם ונופל שוב..")
    או בלשון עבר? (-"נתי הלך לבית כנסת, והתפלל שם מנחה. לאחר מכן, אבא שלו הביא לו עוגיה"..)

    תודה; )
    • תודה
    Reactions: yael305, אש קודש! ו-אוראל סולטן3 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    עוד אשכול בנושא (שאני פתחתי פעם)...
  • 791
    • מ
    שיתוף - לביקורת יש דברים שגורמים לי לחשוב
  • מתן מאור //
    • 1716913822709.png
    עולמו הפנימי מלא וגדוש, הוא גר בעיר סביבו המון אדם ואין מי שיכיל את ליבו ההומה, את מחשבותיו הרצות, את האמביוולנטיות הקורעת שהיא חלק כל כך גדול ממנו.

    אנשים נרתעים מעוצמה וגיוון, מחוסר ההכרעה ומפשטות נוקבת, מהעדר יומרנות וממחשבה עמוקה, מהיכולת לעמוד במקום הספק. מביטים עליו מן הצד תוהים ומסתפקים אם הוא גאון או שמא משוגע.

    והוא כבר התייאש מלנסות להבין את העולם, להפוך להיות כאחד האדם, להתרגש ממהומה פוליטית ובלגן של מסיבה, להתלהב מכדורגל ולהעריץ סלב'ס. במוחו עברו כבר לא פעם מחשבות שאולי בכל זאת אין בו משהו... יש משהו שהוא לא מבין הוא נולד בלי סולם לרדת למטה. אולי הוא אינו אדם, הוא אסטרונאוט שמשוטט בחלל מלא, אולי פילוסוף...

    ליבו פתוח ואין מי שיבוא בשעריו, רגשותיו המו עד להתפקע, עיניו עצומות, רוחו מדמה את צלילי הנפש והוא מנגן, לעצמו, את מנגינת חייו...



    תודה     @הדס גרשון על הרשות להשתמש בתמונה שיצרת, היא אחת התמונות שיוצרות את הפתגם "תמונה אחת שווה אלף מילים".
    1716913822709.png
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הספרן, נסיך על חלל, מ. ש ועוד 12 משתמשים15 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מתן מאור
    זה לא משפט שלי, היה לי מגיד-שיעור בישיבה שאהב לומר את המשפט הזה על היכולת להכיל מורכבויות - הן...
  • 2K
    • א
    שיתוף - לביקורת ציווי אחרון של גרגר קפה מפוספס
  • איש המילה הכתובה //
    • אני גרגר קפה בודד על שיש. כנראה שאין לי תקומה. בבוקר בא לפה איש קצר רוח וחצי רדום, תחב את כפיתו אל הקופסה שבה שהיתי, ובכף יד רפויה הרים אותי עם קבוצת חברים מבוהלים, בשיטת 'מי שמחזיק חזק מגיע'.

    חברי הצליחו להתחבק, להחזיק ידיים, להידחף לקרקעית הכפית ולשרוד את אקט ההנפה החפוז והמרושל, ואני הנה אני כאן על השיש, צנחתי ונידונתי להתמוסס בתוך טיפת מים או אנטי קאלק.

    יש לי כל כך הרבה מה לתת. אני בן לזן נבחר, משולשלת פולי קפה מכובדת בברזיל. אני אוצר בתוכי קפאין איכותי וממריץ, שבפרודוקטיביות שלו זכו אברכי כולל לסיים ש"ס, מדענים לשנות את העולם ופועלים לעמול על פת לחמם.

    הארומה שלי, בכוחה לרגש חך ענוג, לחולל סערה באף רדום ולשכר את חושיה של לשון מנוסה.

    אבל את מי זה מעניין בכלל. תכף יבוא לכאן מישהו ויזהה אותי כלכלוך מעיק - גושון חום מכוער וחסר תועלת שדורש פינוי מיידי לכיור, ומשם לחור שחור אימתני שממנו אף אחד לא חוזר.

    הוא לא יחשוב לאסוף אותי חזרה אל הקופסה ממנה באתי; להשיבי אל ביתי החם, אל חברי ילדותי. הוא לא יעניק לי הזדמנות שנייה.

    פתאום מכה בי תובנה חזקה, וכנראה גם אחרונה; הכוח שלי היה ה'ביחד'! כשהייתי לצד חברי הגרגרים אנשים לטשו אלי עיניים, נמנעו מלאכול בשר כדי לא להפסיד אותי בשש השעות הבאות, והרחיקו לסופרמרקטים מרוחקים כדי להשיג אותי. היום כאשר אני לבד, הפכתי לנטל חסר תכלית. יעד לניגוב אגבי קר ומהיר.

    ואתה איש שוחר ניקיון שתכף יחרוץ את גורלי, אני לא מצפה ממך שתחזיר אותי לקופסה, אבל לפחות קח ממני את התובנה הזו, שאם באתי עד לכאן מברזיל, רק כדי למסור לך אותה, דיינו: הכוח שלנו הוא רק כאשר אנחנו ביחד, רק ככה נתפתח, ננצח ונביא את הגואל. לעולם לא נעזוב ידיים מאחים. גם כשקשה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: השנונה..., לא נדע, לא קיים ועוד 96 משתמשים99 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    אני לא יודע להתמודד עם מילים טובות כאלה. גדול עלי. תודה רבה על הפירגון מכל הלב.
  • 548
    • ש
    שיתוף - לביקורת העולם
  • שיבת ציון //
    • בס"ד

    יש כל כך הרבה צבע אפור בעולם. כל כך הרבה. היא מביטה מבעד למשקפיים שנהיו כבר כמעט חלק מעיניה, מנסה לחייך, לשמוח. אין ממה.
    אין לה גם ממה להיות מצוערת. היא לא. אולי גם אדישה היא לא המילה הנכונה. היא פשוט... היא לא יודעת. וזה לא מסעיר אותה כדי שתקדיש לזה מחשבה. פשוט חיה. עושה את מה שהיא רואה שעליה לעשות, משתדלת שיהיה נח, קל, לא כבד. והכל אפור לה.

    בום. פתאום היא נופלת. אי. פניה נחבטות בקרקע. דם מכתים את המדרכה. זגוגיות, אוי, מלא זגוגיות מפוזרת סביבה. משקפיה, חלקם החיצוני של עיניה- נשברו לגמרי. היא קמה, מזדקפת, מנסה לייצב את גופה. צבעים מביטים אליה פתאום מכל כוון. היא פוסעת, נפעמת קצת. העולם צבעוני, מאיר.
    מחייכת, תחושה מתפזרת בתוך לבה. שְׂמֵחָה. מסתובבת, רואה, דמעות מטשטשות את עיניה, מערבבות בראייתה אלפי צבעים. פוסעת לאחור. מתכופפת. מרימה שברי זכוכית אפורה וידיות עקומות. משליכה לפח הקרוב, מתרחקת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: וריטסרום, ספרי מוסר, ניק 119576 ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    תודה!
  • 898
    • 7
    שיר תקומת רבי עקיבא
  • 7שבע7 //
    • וְאֵיךְ קַמְתָּ,
    רַבִּי עֲקִיבָא,
    מֵהַשִּׁבְעָה הָעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶלֶף
    וּפָתַחְתְּ לְךָ פֶּתַח שֵׁנִי
    וְעַל פִּתְחֵי בָּתִּים חִזַּרְתָּ,
    חִפַּשְׂתָּ,
    חָקַרְתָּ,
    דְּרָשַׁת,
    מָצָאתָ,
    הֲקָמַת מַמְלֶכֶת תּוֹרָה מֵחָדָשׁ?

    וְאֵיךְ אָקוּם אֲנִי,
    עוֹקֶבֶת קְטַנָּה,
    כָּזוֹ שֶׁנִּדְרֶכֶת בְּעָקֵב הַנַּעַל,
    וְאֶפְעַר בִּי פֶּתַח,
    וַאֲחַזֵּר אַחֲרֵי הָאַהֲבָה
    לְעַצְמִי,
    לַאֲנִי,
    לִפְנִימִיּוּתִי,
    זוֹ שֶׁבָּרָא אֱלוֹקִים אֶחָד
    שֶׁבַּעֲבוּרוֹ יָצְאָה נִשְׁמָתְךָ---
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: sh.t.down, seven up, מ. ש ועוד 22 משתמשים25 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    כואב. הלוואי ונצליח לקום. הלוואי ואצליח לקום.
  • 839
    • I
    שיתוף - לביקורת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי.
  • I.Q //
    • ב"ה

    מוֹרַי וְרַבּוֹתַי.

    כְּשֶׁמַּבָּטָם נִנְעָץ בִּי כְּבִמְדַקְּרוֹת.
    הַשָּׁמַיִם הִמְשִׁיכוּ לְחַיֵּךְ אֵלַי.
    אֲבָל הָאָרֶץ הָיְתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ.

    בְּדִמְיוֹנִי,
    הָיוּ הַמּוֹרִים כֻּלָּם,
    עֲטוּיִים חֲלוּקִים לְבָנִים,
    אִזְמֵלִי מְנַתְּחִים בְּיָדָם.
    הַדָּם נִגַּר וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים דָּבָר.

    בְּעוֹלָמָם הַצַּר,
    מוֹרֵי הוֹרָאָה הֵם.
    שֶׁרַק קוֹרְאִים אֶת הַכָּתוּב לִפְנֵיהֶם.
    בְּהַטְעָמָה.
    בְּלֹא יְדִיעָה, אִם תַּבְשִׁיל לִפְנֵיהֶם אוֹ בָּשָׂר וָדָם.

    אֲנִי רָאִיתִי סַכָּנָה,
    הֵם הִגְבִּירוּ הָאֵשׁ
    לְרַכֵּךְ אֶת הַתַּבְשִׁיל
    שֶׁיֶּעֱרַב לַחֵךְ.

    הֵם רָאוּ בָּנוּ טָעוּיוֹת
    וַאֲנִי יָדַעְתִּי
    כִּי רַק נֻסְחָאוֹת אֵינָן טוֹעוֹת.
    נַפְשִׁי הִגִּידָה לִי
    שֶׁמִּמָּקוֹם שֶׁמַּגִּיעוֹת הַטָּעוּיוֹת
    מִשָּׁם מַגִּיעוֹת הַיְּצִירוֹת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, סבתא חביבה, ;בינארית ועוד 10 משתמשים13 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    צבט בי במקום שלא ידעתי שקיים. תודה על זה. לחלוטין!
  • 3K
    • ל
    שיתוף - לביקורת היא (אזהרת רגש מוגבר...)
  • לרקוד על הירח //
    • קטע מיוחד שפרץ ממני ללא כל הכנה.

    אשמח מאוד לחוות דעתכם, אך הפעם, בניגוד די מוחץ לכל שאר הפעמים, אשמח להארות בלבד.
    מאמינה שזו לא רק אני (וגם אם כן, לא נורא...) שיש לה כל מיני קטעים שהיא מעדיפה שיתייחסו אליהם בעדינות יתרה...
    בקיצור, ממש מחכה לשמוע מה אתם חושבים.
    ו.. לא לתלות ציפיות, אבל יש סיכוי לא קלוש שיהיה לזה המשך... תלוי קצת בכם;)






    היא הייתה מיואשת.

    מותשת מעצמה. מהמאבק היומיומי. הבלתי פוסק. של שליטה עצמית, שהיא אף פעם לא הצטיינה בה במיוחד.

    היא ידעה שזה המסע שלה. וזו הדרך אותה עליה לעבור.

    ולא פעם דמיינה את הבמות הגדולות עליהם תעמוד בעוד כמה שנים, ותרצה בפאתוס וברגש חם את סיפור חייה. ותוכל לעמוד שם ולהביט ישר בעיניים לכל אותן הנערות שנמצאות בדיוק או בערך במקום שלה, ולומר להן- זה יעבור. גם אני הייתי בתוך זה. ואולי אפילו יותר ממכן. אבל עכשיו בואו נדבר על איך יוצאים מזה. כי אפשר. כי את יכולה. כי את ראויה מספיק בשביל זה.

    לא פעם היא דמיינה. ולעיתים נתן לה הדמיון כח, ולעיתים לא.

    ובכן, באותו היום, לא ממש.

    זה היה עוד אחד מימי החופש שניתן בתור חופשת הכנה לאחד מן המבחנים הגדולים. וחופש, בזאת היא הבחינה מזמן, לא עושה לה טוב.

    ולא, לא משנה כמה עצות היא ניסתה, וכמה פתקי ממו קטנים שבראשם נכתב 'סדר יום ותכנון הספק לימודי בעזרת השם' היו פזורים על שולחנה, זה כמעט אף פעם לא עבד.

    וגם באותו היום, זה לא.

    ---

    לפעמים היא תהתה. איך היא בכלל הגיעה למצב הזה? איך זה קשור אליה? איך הכל התחיל?

    והתמיהה הכי גדולה הייתה- האם היא בכלל מסוגלת לעשות משהו?

    והסתבר שכן, יוכיח הלוח המקושט בעמל, שרק אלוקים יודע עד כמה היא דחתה את הכנתו, ועד כמה הייתה גאה בעצמה שהצליחה סופסוף לעשות זאת.

    וזאת בלי בכלל שנדבר על הסיפוק הקטן, המתוק מתוק שעוד יום עבר, והיה וי בטבלה, ועל האכזבה ותחושת כישלון האישיות שהייתה אופפת אותה בכל פעם בה הסתמן עוד איקס במשבצת היומית.

    אבל היום, ובכן עם כל חוסר הנעימות שבדבר, היום התכנסנו לכאן על מנת להעמיק מעט יותר בתחושת הכשלון, ומה שהוביל אליה.

    ובכן, תחושת הכשלון הייתה צורבת. והכתה כל פעם מחדש בעת בה סיימה את עסקיה האפלים, ועטפה אותה באד מריר וערפילי.

    היא חבטה בה שוב ושוב. לא בכח, אך כן בהתמדה. ועם הזמן כבר נוצר חדר מיוחד בליבה. חדר שאליו שאפה את כל התחושות המרירות, האפלות, המתוסכלות, ומה לא, ואכסנה אותן בתוכו.

    ועם הזמן, כמו הרבה דברים שנטייתם להתפרץ אם לא יעצרו בעדם, ובחוזקה, גם קירות החדר ההוא, עמדו לקרוס, ולהציף איתם את כל כולה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: RuTaxes4You, מאה מם, טיל שיוט חכם ועוד 59 משתמשים62 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לרקוד על הירח
    וואו! איזה עוצמה של רגשות! ריגשת אותי. ממש. אממ.. כן. לא ממש קשור אבל עכשיו כשאת אומרת מסתבר...
  • 2
    • נעול
    11K
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת הרהורים בעקבות אסון מירון תשפ"ד
  • הדוויג //
    • קשה לדבר ביום כזה. מה יש לומר. חלק מהלוויות של 45 הקדושים עדיין לא נערכו, ומתינו מוטלים לפנינו.
    הרבה דיברו על הסמליות המרטיטה. שלוש שנים אחרי אסון מירון תשפ"א, ושוב אסון במירון עם אותו מספר מחריד של 45 קדושים שנהרגו.

    בעיתונים עוסקים בהרחבה בפירוט שמות הנספים. תריסר הקדושים שנהרגו מפגיעה ישירה של רקטה על שביל הכהנים. 27 הקדושים מקריסת הגג במתחם בני עקיבא. והכואב מכל, ששת ההרוגים הקדושים שנמחצו אל מותם בהימלטות בעת האזעקה בהדלקה של בויאן.
    מאות פצועים עדיין מטופלים בבתי החולים בצפון ובמרכז וכולנו תפילה להחלמתם השלמה.

    מידת הדין מתוחה, ועלינו להתחזק בעניינים הרוחניים שלנו כפרטים וכציבור, ויחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהמחדל הבטחוני של הגופים האמונים על שלום הציבור. דווקא עכשיו, בעוד הלב סוער והדם שותת, אולי זה הזמן להישיר מבט ולהצביע בקול ברור על האשמים במחדל הדמים הנורא.

    איפה המשטרה? איפה השר לענייני ירושלים ומסורת ישראל? איך הם הפקירו אותנו?
    נכון שהיו לחצים כבירים של הרבה גורמים לאפשר את העלייה להר, אבל תפקידם של הגופים האחראיים הוא לעמוד בלחצים.
    הכתובת הייתה על הקיר. המודיעין לא היה חסוי, הרי היה ידוע מראש שהחיזבאללה יודע על ההתכנסות ההמונית, ושנסראללה ינצל את שעת הכושר לשלוח מטחים לאזור מירון.

    למה יש תחושה ששוב פעם עושים 'דווקא' נגד הציבור החרדי? אולי למישהו שם לא באמת אכפת מכמה הרוגים חרדים? הרי ברור שאם היה מדובר במשחק כדורגל, כל הגורמים היו נעמדים על הרגליים האחוריות ולא מאפשרים לו להתקיים. לא היו לוקחים את הסיכון על חיי אדם של חילונים. אז למה כשמדובר בחרדים הכול מותר? וכי דמינו הפקר?

    ממשטרה אחראית היה מצופה להתעלם מהדוברים הרעשניים ומשאר הלחצים, ולאסור את העלייה להר. להפוך את האזור כולו לשטח צבאי סגור שבוע מראש, ולא לאפשר לאיש אפילו להתקרב לשם. המשטרה הייתה צריכה להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: המקום סגור. אין לכם למה לבוא לפה. כל מי שמתקרב, יחטוף ויחטוף חזק.

    אילו היו שם אנשים אחראיים, זה מה שהם היו עושים. אז אולי כמה קיצונים פורעי חוק היו מנסים בכל זאת להגיע דרך היערות והיו מתעמתים עם כוחות הביטחון. אולי אפילו היינו רואים 'אלימות משטרתית' וכמה אנשים היו חוטפים זפטה לא נעימה משוטר (כמעט כורח המציאות באירועים מסוג זה), ועדיין כולנו היינו מעדיפים לראות בראש הכותרות תלונות על זקן שנפל, ולא לקרוא את הכותרות השחורות על 45 נספים באסון מיותר שהיה יכול בדרך הטבע להימנע.
    • כועס
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ניק 127650, דה סנטיס 2024, אוראל סולטן ועוד 276 משתמשים279 //
    32 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אליהו פ
    @הדוויג אפשר גם נקודת מבט הפוכה? עכשיו, כשל”ג בעומר מאחורינו, כל כותרות העיתונים החרדיים משבחים...
  • 2K
    • מ
    שיתוף - לביקורת טוב לראות אותך חבר ♥
  • מיהי //
    • מוקדש לכל מי שמתגעגע


    הכי אהבתי ללכת לפארק הענק שבקצה הרחוב, כי חבר שלי תמיד היה שם.
    הוא לא היה חבר מהגן או מהמשפחה, הוא היה החבר מהפארק, וגם החבר הכי טוב שלי.
    תמיד היינו מגיעים לגינה באותה השעה, ובזמן שהאמהות שלנו היו מדברות ביניהן על דברים משעממים של אמהות, אנחנו היינו משתוללים ביחד, צועקים, צוחקים, והכי הכי אוהבים לשחק בכדור שהייתי מביא.
    יום אחד הגענו לגינה, אבל חבר שלי לא היה שם.
    "אמא, איפה הוא?" שאלתי את אמא, והיא אמרה שהיא לא יודעת.
    זה היה ממש לא הוגן שהוא לא הגיע, אז התיישבתי לידה על הספסל, שילבתי ידיים ורגליים ועשיתי פרצוף של הפגנה.
    אמא התרגזה ואמרה שעד שאנחנו מגיעים לגינה אני יושב כמו זקן ולא משחק, אז העפתי את הכדור וצעקתי שבלי החבר שלי הגינה הזאת לא שווה בכלל, אמא אמרה שאני מתחצף, וחזרנו הביתה.
    למחרת שאלתי את אמא למה חברים שלי בגן מספרים כל מיני דברים לא נעימים על המשפחה של חבר שלי. היא פתאום נראתה מאד כועסת ועצבנית, אז מהר מהר לפני שהיא תספיק להגיד לי כל מיני דברים חינוכיים, אמרתי שלא משנה ורצתי לחדר שלי. חיפשתי את הכדור, ונזכרתי שלא החזרנו אותו מהגינה.
    הייתי עצוב מאד.
    נשכבתי על המיטה,
    ונרדמתי ככה, עם בגדים, עד הבוקר.
    הרבה ימים עברו מאז ואף לא פעם אחת ראיתי אותו, את החבר שלי.
    כבר הספקתי לעלות לכיתה א' וב', לקנות כמה כדורים ולפוצץ אותם, גם נפלו לי כמה שיניים וצמחו חדשות, למדתי לקרוא ולרוץ נורא מהר.
    יום אחד ביקרנו את סבתא שלי, שהיא הסבתא הכי שווה בעולם.
    סבתא הביאה לי כדור חדש ורציתי ממש לשחק איתו, לא יכולתי להתאפק ושיחקתי בתוך הבית למרות שאף פעם המבוגרים לא מרשים, אבל אחרי ששברתי לסבתא אווזה מזכוכית, שאני לא מבין למה כולם התעצבנו כי היא בכלל לא נראית כמו אווזה, אמא נתנה לי יד וירדה איתי לגינה.
    כשהגענו היא פתאום נעצרה "אולי נלך לגינה אחרת?" שאלה אותי בשקט בשקט, אבל אני בכלל לא רציתי, ראיתי פתאום את מה שהיא ראתה.
    עזבתי את היד שלה ורצתי קדימה, אל החבר מהפארק -
    החבר הישן שלי!
    כמה התגעגעתי אליו!
    כל כך רציתי לשחק איתו, לספר לו על כל הדברים החדשים שקרו לי מאז ועד היום.
    קראתי לו, והוא הסתובב והעיניים שלו התעגלו והסתכלו עלי איך שגדלתי.
    מהצד ראיתי את אמא שלי עומדת ומסתכלת עלינו, היא לא אמרה דבר, את אמא של חבר שלי בכלל לא הצלחתי לראות.
    אם היינו אבא'הים אולי הייתי לוחץ לו יד,
    אם היינו בנות, כנראה שהיינו מתחבקים ובוכים או צועקים ומתרגשים,
    אם היינו רק קצת גדולים יותר, אולי הייתי טופח על הכתף ואומר: "טוב לראות אותך חבר".
    אבל אנחנו רק שני ילדים קטנים שלא מבינים שום דבר.
    אז אני זורק לו את הכדור, והוא תופס, מחייך אלי חיוך קטן.
    וככה אנחנו ממשיכים לרוץ ולשחק עד שהשמש שוקעת, ואמא קוראת לי לחזור.
    מאז יותר לא הלכנו לגינה של סבתא, ולא ראיתיו עוד מעולם.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: רוז גרין, tovy, Sarah P ועוד 31 משתמשים34 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת כזאתי;)
    מרגש. לדעתי, לגמרי אין צורך בהמשך.. הסוף משאיר תחושות, שאני בטוחה שהם משתנות מאדם לאדם, בצורה...
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת חלק מתוכנית של אושר🩵
  • הפקות ומשחק //
    • איך שגלגל מסתובב, זה לא הגיוני.

    יום אחד אתה למעלה, בגג, הכי גבוה בעולם. מבקשים ממך, רוצים אותך, אתה שמח. אפילו מאושר. הלב שלך רחב. נותן לכולם, מעניק לכולם.

    אושר, פשוט.

    ויום אחר אתה נוחת, בפתאומיות נוראה. והכל נוחת יחד איתך, כאילו בתאום. כל הביטחון העצמי שהיה לך וחשבת שנולד יחד איתך מתרסק. לחתיכות. בבולמים.

    העולם נגדך, אתה נגד עצמך. דמעות זרות ומנוכרות זולגות מהעיניים העייפות שלך. כאב צובט.

    ואז אתה מאשים. מאשים את הסביבה, את ההוא שהרס אותך. את ההוא שפגע בך. שקינא בך, שעשה לך עין, שאמר נגדך, שביקר אותך. ששם לך רגל.

    אתה מאשים את כולם, ואז את עצמך, ואז את האנשים הקרובים לך. ואתה בוכה, וצורח. ורוקע ברגליים שזה לא פייר!!!!!!!!!!

    זה לא פייר כל מה שקורה כאן. זה לא היה אמור לקרות. זה בגלל זה, ובגללו. ולמה, למען השם, למה?

    תירגע, אתה מובן.

    מובן הבכי שלך, הכאב. תצעק, תבכה, תישבר, תרקע ברגליים, תצרח שזה לא פייר, תרצה להראות מה זה למי שהיה נגדך, תרגיש הכל. תיכנס למקלחת ותשלב את המים עם הדמעות החמות. אתה מובן, תבין.

    אבל אל תשכח לזכור, בבקשה.

    ואם תשכח זה יכול לשבור לך את הלב לחתיכות שיהיה קשה מאוד לאחות אותן יחד בחזרה.

    תזכור שאצלו אין אולי, אין בגללו, אין בגלל זה, אין מקרה, אין נגדך.

    אין.

    אצלו הכל מדויק, לפרטי פרטים. לסיבי סיבות. זה הוא, רק הוא. ומאהבה.

    הוא שם בתוכך את המחשבה לעשות, הוא שם את האנשים שיראו 'נגדך', הוא עשה. הוא עושה, והוא יעשה.

    לטובתך.

    כי הוא אוהב.

    ואם נטרקה עליך דלת, אז זה רק כי מכינים לך ארמון. וכדי לקבל ארמון חובה לקבל את הקשיים שבדרך. ולא היית מוותר על הקשיים האלה, בהבטחה.

    ולפעמים, לפעמים הפסד בקרב הוא רק דרך חדשה לנצח במלחמה.

    אתה יכול לבכות, אבל תאמר מזמור לתודה עם הדמעות החמות והכואבות. תספר לו כמה כואב לך, כמה כרגע אתה לא מבין כלום, ולמה.

    אבל הדמעות הן רק בגלל שאתה לא מבין כלום.

    כי אם כן היית מבין, היית רוקד מאושר ממה שעוד מצפה לך. היית מודה לו שוב, ושוב, ושוב. כי על ארמון מודים.

    תספר לו. אתה קרוב. אבל תספר גם כמה אתה מאמין שזה לא מאף אחד אחר, שזה לא בגלל שום מקרה אחר, שזה לא בגלל שום טעות שאולי עשית. לא, לא, זה לא.

    תספר שאתה מאמין שזה מאיתו יתברך, ורק מאיתו. ואצלו אין מקרה, יש תכנון.

    אתה חלק מתוכנית של אושר, חכה. זה יגיע.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: etidan, ;בינארית, יעלישקה ועוד 18 משתמשים21 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפקות ומשחק
    תודה גדולה על המילים הטובות, ריגשת.
  • 701
    • א
    דיון שיתופים, טיפים ורעיונות לכתיבת קופי יצירתי וקולע
  • איש המילה הכתובה //
    • לא משנה כמה קורסים לקחתי על קופי ומיקרו קופי, ולא משנה כמה קראתי ועבדתי על זה, אני עדיין מאותגר כל פעם מחדש שאני נדרש לכך.

    כמו כותבים רבים, די קל לי להנפיק מסמך איכותי מרובה טקסט, על כל מה שאתבקש לכתוב, אבל דווקא להצטמצם במילים, שם הוא הקושי שלי.

    איך מעמיסים על כתפי מילים בודדות סל ערכים שלם של מותג או מוצר? איך דוחסים כל כך הרבה אסטרטגיות, מסרים, כוונות, ציפיות ומטרות לתוך משפט צנום, בלי לפגוע בקלילותו, קליטותו, וזרימתו? איך מצליחים להמציא את הגלגל מחדש בתחומי פרסום רוויים וחרושים עד דק, בלי ליפול למחוזות הבנאליות?

    זה האשכול לשתף בו את:

    • ההברקות שלכם בתחום הקופי
    • המחשבות שעמדו מאחוריהן
    • האפקטיביות שלהן בסופו של דבר בהנעה לפעולה
    • טיפים ורעיונות
    • לבטים וחששות
    וכן כל מה שקשור למילים מובחרות ששורדות אין ספור מחשבות וטיוטות.
    • תודה
    Reactions: אש קודש!, שיבת ציון, אוראל סולטן ועוד 4 משתמשים7 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    כתיבת תוכן כשמה כן היא, כתיבת תכנים מכל מיני סוגים ולמגוון מטרות שאנשים צורכים. זה יכול להיות...
  • 691
    • צ
    שיתוף - לביקורת הציבור
  • צופה מהצד //
    • ציבור​




    אם העולם הזה
    דומה להצגה או מחזה
    אצלינו בקהילה
    בשבת בתפילה
    מתרחש שיא העלילה
    עם מתח של תפילת נעילה
    ותחכום ותכנון ושיתופי פעולה
    כך ממש תוך כדי אמירת מילה במילה
    מתנהל הקרב על מקום בהיכל התהילה

    הבמאי
    הוא כמובן הגבאי
    שמוצא את הפנאי
    לשמש גם בתפקיד שופט ושמאי
    מסתובב במבט רציני ואחראי
    יודע כל פרט מפעיל כל חיישן וגלאי
    אצלו הכל מתוכנן ושם דבר אינו באקראי

    מסתובב הוא בחדווה ובאון
    ומוחו הקודח לא פוסק מחשבון
    את מי יכבד ובאיזה סגנון
    ואת מי יעקוץ כאילו לא בזדון
    האם פלוני הינו הרב הגאון
    או סתם אחד מן ההמון
    האם יתאים לניגון קל אדון
    או שמא מחולשת קול גרון
    עדיף לכבדו רק בברכת המזון
    את מי יושיב במזרח ומי בקצה על יד החלון
    מי יקבל עליית שלישי ומי הפטרה בשבת חזון

    בתפקיד השחקן
    יש צוות מגוון
    החזן
    יסלסל בקול נעים ורגשן
    להמיס גם לב קר ועקשן
    הדרשן
    ירחיב אמרתו מעבר למה שיותיר הזמן
    עד שאחרון השומעים יירדם ויישן
    הרב השמש והעסקן
    ואיש יחסי הציבור והסגן
    שבהכוונתם הכל מתוכנן ומכוון
    וישנו גם איש הצללים השתקן
    שעל פועלו אין המקום להרחיב כאן



    בשעת הקידוש
    לקול צלילי כירסום ופצפוץ ולחשוש
    כשברקע קולו של הרב החלוש
    שמרחיב בפירוש ובדרוש
    זאת שעתו הגדולה של כל גבר חמוש
    במגש עמוס וגדוש
    במיני תופינים ונשנוש
    לא יעמוד הוא לפוש
    לא יפסוק הוא מ "פוש"
    על הדרך יחנך כל פעוט ופשוש
    בחדווה של קדושה במסירות בריגוש


    על הקירות
    תופענה מודעות מוקירות
    שבטוב טעם מעריכות ומסבירות
    עשייה ופעולות שקשה לראות
    ובעת שמחה על שולחן עם מראות
    יונח לו עיצוב פירות
    עם מודעה בניסוח עמום
    שלא מרמזת שבעצם לא עשו כלום

    הכל טוב ויפה וזה לא כל הסיפור
    כי התפקיד שלי הוא הכי קשה וזה חמור
    הוא נופל על יחידים, אין לנו שום תגבור
    לעיתים אני בן ערובה ממש עצור
    באירועים שמתארכים בלי שום קיצור
    אנחנו חייבים להגיע בזמן בלי איחור
    ואין מעריכים פועלינו בשום עיטור
    כמובן שרוב הזמן יש איסור חמור
    להשמיע כל רחש או לחש דיבור
    אוי כמה קשה להיות ........ הציבור
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, קרב, ;בינארית ועוד 7 משתמשים10 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת כזאתי;)
    החרוזים והכתיבה הזורמת והקולחת.. פשוט תענוג!! כתוב מיוחד וכל- כך חי ומוחשי. התחברתי :giggle:
  • 705
    • ה
    דיון דברים שפסו מהעולם- מה מתי כמה ולמה
  • הטעם המושלם //
    • לאחרונה אני יותר מידי נתקלת בספרים- בעיקר של סופרים חדשים שלא שמים לב לשנים ומתי התחילו / הפסיקו דברים.
    כאן המקום לכל אלו.
    מתחילה: רב קווים- רק החל מתשע"א
    אוטובוסים לכותל- 1 ו3- 1 מגאולה ו3 משכונות הצפון+ שמואל הנביא.
    קו 2 שבק חיים וקם לתחיה כיום הוא באזור הרובע עד ממילא משהו כזה.
    (דוגמאות שפגשתי)
    • תודה
    Reactions: נחליאלי(ת), מלי שיר, אוראל סולטן ועוד 3 משתמשים6 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הטעם המושלם
    בעקרון זה לכתיבה עכשיו, אבל להעלות למודעות, למה לא.
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת המן מכה שנית (הסיפור ששמט לי את הלסת)
  • הווה פשוט //
    • נתקלתי בספר על הרב חרלפ,

    עלעלתי

    די משעמם (הסיבה פשוטה, המחבר בעצמו כותב בהקדמה שהוא היה נוסע ברחובות ירושלים וכשנתקל בזקן היה עוצר לידו ושואל אם הכיר את הרב חרלפ ושיספר משהו, אז באמת יש שם הרבה סתם מהסגנון "אני זוכר את פניו המאירות", "לשמוע את הקריאת שמע שלו היה משהו", המשפט האחרון מופיע שם עשרות פעמים)

    אבל אוירה של פעם ורוח קדומים שורים על הספר.
    (מודה שרק עלעלתי, ויתכן שהמדגם שלי שגוי).
    ופתאום מופיע ספור שמפיל אותי מהכסא.

    ואני משתף כדי להקל מעלי, וגם לקבל פידבק על אולי מופעים נוספים של הספור במקומות אחרים, או ספורים דומים.

    תקשיבו, זה יוצא דופן, באחריות.

    מספר יעקב משה ברמן (נין של הרב וקרוי כנראה על שמו)
    שסבתו ספרה לו (סבתו היא דינה בארי הבת הקטנה של הרב)
    שיום אחד דפקו בדלת קבוצת מקובלים שהיו בקשר עם הרב (שהיה כידוע מגדולי המקובלים) ואמרו כי דבר סתר להם אתו, וגרשו את כל הנוכחים מהחדר,
    דינה ישבה על ברכי הרב ונאחזה בו בכח ויללה שאינה רוצה ללכת בשום אופן, אמר להם הרב "היא קטנה וממילא לא מבינה" והיא נשארה.
    הדלת ננעלה והם החלו לספר.
    "מצאנו כתוב בספר קבלה ישן נושן שבאיזשהו מקום במדבר סיני...
    - שימו לב רבותי -

    ... נשאר קצת "מן" !

    ... ובספר ההוא מופיע המיקום בצורה מעורפלת, וכבר זמן רב שאנו עוסקים בחיפושים בתוספת יחודים וכוונות ותפלות וכל שאר המיסטישע זאכן, והנה לאחר יגיעה רבה עמלינו נשא פרי ו....

    ...באחד מנקיקי הסלעים מצאנו שכבת מן !"

    זקן החבורה מוציא מחיקו כלי ובו חומר לבן.
    הרב מברך (אני תוהה אם ברך "המוציא לחם מן השמים", לא מפורט בספר) ואוכל קצת ואחר כך כל אחד מהנוכחים מברך וטועם.
    גם לי נתנו לטעום, מספרת הסבתא.

    "ואיך זה היה"?

    "טעים מאד, דומה קצת לחלווה"

    (אני חושב שהמראה הזכיר לה חלווה ולכן בחושבה על חלווה נעשה גם הטעם כך, מן...)

    עד כאן הספור.

    מחבר הספר מוסיף, שיש לרב ספר בשם "לחם אבירים" ספר קבלה עמוק.
    ובהקדמה כותב הרב שהוא קרא לספר כך מסיבה הכמוסה עמדו.
    ועד היום נלאו תלמידיו מלמצוא את הסיבה.
    המחבר רומז שאולי יש קשר (המן נקרא לחם אבירים).
    אולי הוא חיבר אותו תחת השפעת אכילת מן, מי יודע...

    ‏
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: ספרות בנשמה, אוראל סולטן, tovy ועוד 30 משתמשים33 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה ממש כיף לשמוע. הלוואי ויכולתי לזנוח את הכתיבה השיווקית והאינפורמטיבית היבשה ולהתמקד...
  • 735
    • I
    שיר אולי זה ,,,,,,,,
  • ilan p //
    • אולי זה .....

    אולי זה משהו בתת מודע
    נהייתי קצת פסיכי
    גם קצת משוגע
    חגיגה של הבלבולים
    כנראה משהו בסוד הגלגולים
    מרוב עצים כבר לא רואים ,,,,,,
    את היער
    ומה אני ????
    בסה"כ נער
    שוחה בזכרונות מהעבר
    טרוד מהעתיד
    וממה שצופן המחר
    כמה כבר הלב יכול להכיל ??
    נבראתי אדם שאכפת לו
    ולא סתם איזה פיל
    אולי זה התקופה
    אולי ההתקפה
    בשמחת התורה
    שהוציאה את כל החמץ מהמגירה
    רק שלא אמות
    מרוב גלות
    לא נבראו רעמים .... אלא כדי
    לפשט .... העקמומיות שבלב
    מחכה ליום שיבוא
    שיגלידו כל השריטות
    שיקח איתו את כל הכאב
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: נסיך על חלל, CN, אחת כזאתי;) ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה