קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 3K
    • S
    שיתוף - לביקורת "בנות ישראל הקדושות!"
  • sh.t.down //
    • בס"ד

    אני יושבת על הספה, מעלעלת בין דפי העיתון היומי, מכירת חסד פה, קורס מדהים במחיר מפתיע שם, מודעה מסוימת בצבעי שחור לבן צדה את עיני.

    "בהוראת הרבנים, בנות ישראל הקדושות יתאספו ליום תפילה בסמינר לישועת כל עמ"י הנתונים בצרה"

    חייכתי, יודעת שיש כאלה שזה מעצבן אותן, אבל אותי זה מרגש.

    אני לא לבד, אני חלק מקבוצה, יש לי רבנים, דרך וחברה בעלת אותם ערכים שאני מאמינה בהם.

    כמה זה לא מובן מאליו.





    בתורה ילדה קטנה בתל אביב, הדבר האהוב עלי ביותר היה ללכת לים ביום שבת בבוקר.

    היינו יוצאים אבא, אמא ואני, פוסעים מעדנות בין סמטאות העיר.

    היינו הולכים הרבה, חצי שעה, אולי שעה, כבר לא זוכרת.

    אבא אמר שהוא לא רוצה ליסוע ברכב, הוא אוהב את הבריזה של תל אביב בשבת, זה שעשע אותי, משום שהוא היה אומר את זה גם כשהיה ממש חם.

    אבל לי לא היה אכפת, זה היה החלק האהוב עלי בשבוע, ולא רק בגלל שנהניתי ממגע המים בסיום ההליכה.

    בטיולים האלו אבא היה אומר לי "תשאלי יפה שלי, תשאלי כל מה שעולה בדעתך, אל תתני לדברים להיות ולהראות מובנים מאליהם".

    אמא הייתה מחייכת וטוענת ש"די יוני, היא ילדה קטנה, תן לה לגדול בשקט". ואבא היה נאנח בדרמטיות "זה בדיוק הגיל, שהסקרנות שלה פורחת, היא לא תשאל יותר אחרי שיכבו לה את הלהט הילדותי הזה בעתיד", אמא היתה מנידה בראשה בהשלמה ומחכה לשאלה שלי.

    ואני הייתי שואלת.

    "אבא למה יש כל כך הרבה עצים?"

    "אבא, אתה ואמא הייתם חברים בגן?"

    "אבא, איך המכונית נוסעת?"

    "אבא, איך הים יודע עד לאן ללכת?"

    "אבא, מי זה האיש המוזר הזה עם הכובע השחור הענק והזקן כמו של סבים?"

    ואבא היה עונה בסבלנות להכל, מסביר על מדע ופיזיקה, על חוקיות וטכנולוגיה.

    "האיש הזה הוא דתי, הוא מאמין שיש אלוקים והוא זה שמקיים מה שאלוקים אמר".

    אבל לפעמים אפילו לאבא החכם שלי לא היו תשובות.

    "אבא גם אנחנו מאמינים באלוקים?"

    הרמתי מבט סקרן לאבא, ראיתי שגם אמא מביטה בו בעניין.

    "וודאי יפה שלי, למה את חושבת שלא?"

    "אז למה אנחנו לא מקיימים את מה שאלוקים אומר?"

    אבא גמגם משהו על קיצוניות ואמצע ואיש באמונתו יחיה, ואני נותרתי ללא מענה.





    שבת אחת כשאמא הרגישה לא טוב ונשארה בבית שאלתי את אבא שאלה נוספת. "אבא, אם לדתיים יש את אלוקים שאומר להם מה לעשות, אז מי אומר לנו מה לעשות?"

    אבא חייך "אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים, הכי כיף, לא?" פני התכרכמו.

    "למה את עצובה אוצר שלי?"

    "כי אם יש הרבה דתיים שעושים אותו דבר זה אומר שיש להם מלא חברים, ואנחנו עושים מה שבא לנו אז אנחנו לבד?" הבטתי בו בתהייה.

    אבא נעצר מופתע "למה את חושבת שאנחנו בודדים? יש לנו הרבה חברים! יש את עופר ומיכל וגם מרים ודוד ויוסי וחני... את לא זוכרת?"

    נאנחתי כמו שבעת תלאות "אבל הם גם עושים מה שבא להם , גם הם לבד".

    מצחו של אבא התקמט, שאר הדרך עברה בשתיקה.

    הגענו לים, אני השתובבתי בין הגלים, שערי התפזר ברוח וטיפות קפצו מבין גלי הים על פני, צחקתי בעונג. בילדותיות מדהימה הנחתי את כל השאלות והתהיות בצד ונהניתי מהרגע.

    אבא ישב על החול הרך ובהה באופק.



    כמה ימים לאחר מכן כששכבתי במיטה שמעתי את אבא נכנס הביתה, הוא דיבר עם אמא במטבח בקולות מהוסים, לאחר מכן שמעתי את צעדיו קרבים לחדרי "נסיכה שלי, את ישנה?", התישבתי במהירות "לא, לא נרדמתי עדיין"

    הוא התיישב על מיטתי וליטף את שערי "רק רציתי לספר לך" הוא לחש "דיברתי עם רב של דתיים היום, האו ענה לי על כמה שאלות ששאלת אותי, אולי בהמשך אספר לך את התשובות" שלח אלי חיוך.

    חייכתי אליו בחזרה תוך שעיניים שלי נעצמות.

    את כיתה א' כבר התחלתי בבית ספר דתי.

    לאחר כמה שנים עזבנו את תל אביב, וגם עברתי לבית יעקב.

    סיימתי תיכון ועכשיו אני בסמינר.

    וברגע זה אני יושבת מול העיתון ומביטה במודעה.

    מחייכת לעצמי,

    ומרגישה מוקפת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ידידים, אהובית Ahuvit, אנד & דינו ועוד 144 משתמשים147 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ❤
    ❤️אילולה❤️
    מטורף. איזה כתיבה סוחפת בד"כ כלל אין לי סבלנות לקרוא ארוך. אבל זה, כל כך מרתק כתיבה מהמהמת!
  • 1K
    • S
    שיר יסורים
  • sh.t.down //
    • הכאב הזה
    שנסוך על פניך
    גורם לי לשאול
    הלחדול?

    ואתה
    לא נכנע
    ממשיך בכל הכח
    להפעיל
    להעיר הניוון
    לחיות השרירים

    זה כואב
    רואים.
    וזה בשבילך
    אתה מבין.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אבגדהו2, וריטסרום, קרב ועוד 10 משתמשים13 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    שיר טהור כל כך. התחברתי מאוד.
  • 2 4K
    • ו
    דיון לא פוליטיקלי קורקט
  • וי שלוק //
    • מיסודי נפשי - הגשמת חלומות מנהלי - הורי - מגדלי ושאר מכווני.
    והיות וכן, הנני להגשים את חזון מנהלינו הנכבד     @ניהול קהילת כתיבה באומרו -
    נכתב ע"י ניהול קהילת כתיבה:
    ברוך שובך עם הברוך שבך.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    ולהוציא לאור מעט מה'ברוך'.

    להלן דיון שמציק לי אחר ימים רבים, שרעיתי בשדות זרים, ושבתי וראיתי והנה לצלמים היינו למאיירים דמינו...

    בשנות השמונים היינו מעבירים ביקורת סמויה בכתב ומילים ברורות, בק"ק דפה, על כמה מקצועיים אנו, חכמים ונאורים, ולא כמו השכנים...
    (לא כותבים ככה, נו נו נו), מגיבים לעניין, מעירים ומאירים.

    לעניינו, אני מניח הצעה לסדר, שיותר להתייחס לאיך נכתב מאשר מה נכתב.
    יותר לבקר ולהאיר מלאשר להחמיא, מחמת שהמחמאה משורשה הינה שומנית, ומחליקה כל מכשול ולא מאירה את המאורות האפלות.

    ואדרבה, הדבר רק יועיל ויוסיף לחדשים ולישנים, ויקדם יותר מהמילים הטובות - שגם נצרכות - אבל רק בתור הקדמה ל"ואחרי כל זה..."

    וככבש ראשון הנני מושיט ראשי, ואשמח למנות ביקורת גדושות ודקדקניות, אף משכיננו הדווקנים החסומים מפורום דקדוק המקביל, להעיר ולשחוט את לשון פוסט זה מכל צידיו. (לעיתים מתעורר בי החשק לעשות איזה שגיאת דקדוק גסה, ואז לשבת מולה ולדמיין את כל השכנים מתפתלים בכיסאותיהם מולה).
    • תודה
    • חחח
    • כועס
    Reactions: כל השרירים תפוסים, אביגלוש, הנורמלי הבודד ועוד 20 משתמשים23 //
    37 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 70107
    אם את/ה קורא/ת ספרים, מותר לך להביע ביקורת בתור קהל היעד הפוטנציאלי של אותו כותב. לספרים שקונים...
  • 2 2K
    • ע
    עזרה נתקעתי באמצע עלילה
  • עדר רחלים //
    • שוב זה קורה לי... התחלתי לכתוב עלילה (או להמציא...) ונתקעתי באמצע בלי רעיונות להמשך...

    אשמח לרעיונות איך מוצאים רעיונות ואיך ממשיכים עלילה 'תקועה':)
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, אש קודש!, איש המילה הכתובה ועוד 2 משתמשים5 //
    35 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    גם לי זה קורה. צריך לסנן מה יותר הגיוני, יפה, מעניין, חדשני וכו' עד שמגיעים לתוצאה. (ולא תמיד...
  • 546
    • א
    שיר הגיעה השעה
  • א. פרי //
    • שמעתי בימים האחרונים ששני רבנים אמרו שהגיעה השעה לגאולה.
    הרב דוד אבוחצירא והרב אלדד שמואלי.
    האמת שההבנה שלי מה זו גאולה קצת שונה.
    אני חושבת שהגאולה תבוא לאט לאט ואנחנו ממש באמצע התהליך.
    שגאולה זה לצאת ממצרים הפרטית -מהאגו הפרטי לכיוון של אחדות, אהבת הזולת הקשבה לקול הפנימי.
    שגאולה זה תיקון העולם וזה מתחיל בעבודה של כל אחד עם עצמו.
    (כי גם לא ברור מה זה בדיוק גאולה)
    אבל אם נשאיר את התהיות בצד, כתוב "פתאום יבוא להיכלו", אז אולי כן יהיה מהלך של גאולה - התגלות.
    האמת שזה לא כל כך משנה. העיקר שנגאל ונזכה לצאת מהכבלים, ולהיות משוחררים. אמן.

    הגיעה השעה

    ואתה תתגלה
    ותמלא ארץ
    אורך

    ואתה תיתן לנו יד
    ונלך קוממיות
    בבטחה

    ואתה תפרוס עלינו
    כפיך

    ותיתן לנו
    דברי שלום
    ואמת
    וצדק

    ולא ישמע
    שוד ושבר
    ובחומות
    יתאחה
    הסדק

    וקול של שופר
    חלש
    ההולך
    ונישא

    יתנגן
    באוזנינו
    בהמיה רכה


    כי כבר הגיעה השעה
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ;בינארית, תמרוז, ישיבשער ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    בעז"ה בקרוב ממש! הבעת את זה בצורה מיוחדת.
  • 416
    • R
    שיתוף - לביקורת תרבות ההאכלה
  • RPO //
    • ארץ,
    אל תהיי סרבנית
    ותאמצי אנרכיה
    חוגגת ברחובות
    ואנשים צמאי מהפך
    שותים דם
    בקשיות
    והכל מחופה רצון טוב
    וכיתוב עז
    חולצות.

    אל תהיי סרבנית
    ומי מדבר על לאמץ
    דעות שלא
    שלך ואת קונה
    בזול הכל
    והרוב כבר מזמן שלא
    קובע
    ובטח לא
    יודע.

    אל תהיי סרבנית
    תבלעי הכל, בטח
    תבקשי גם עוד
    מנה
    כי את כזאתי
    מכילה מכילה
    עד שזה
    בחילה.

    התרבות כזו
    של הכלה
    לקבל הכל
    תרבות שאכילה
    אנשים רוצים לשבוע
    וזה לא משנה
    ממה.

    וכשתרצי להוקיע
    להקיא
    מאכלים
    ששרפו קיבה
    יצרו כאב
    אני לא יהיה בי די
    לפרוס מצע דעות
    לרפא בך תסכולים
    לא יהיה בי די
    להשביע לב
    שרעב שנים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דני הארט, yael305, תמר מ. ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 586
    • נ
    שיתוף - לביקורת מקבל אותה מחדש
  • נסיך על חלל //
    • ביקשתי אותה

    ולא תמיד השגתי

    דרשתי וחקרתי

    אך לא תמיד הצלחתי


    אט אט התנתקנו

    אני בְיום

    והיא ביומיים


    אט אט התרחקנו

    חיפשתי מקום

    סטיתי לשוליים


    אך היא נשארה

    באותו מקום מוכר

    שמא אחזור


    מונחת בָקרן, בָפינה

    אולי אחוש בחסר

    ואתגעגע לָאור


    עברה לה שנה

    אני בשֶלי

    עסוק בשטויות


    חלפה עוד עונה

    אנשים סביבי

    מתעסקים בספירות


    נזכרתי בה

    באור, במתיקות

    איך יכולתי לעזוב?


    ידעתי בתוכי

    כי אף פעם

    לא הפסקתי לאהוב


    היכן אחפש?

    מאיפה אתחיל?

    האוכל לבקש אותה שוב?


    קצת מתבייש

    לחזור בה להביט

    התאמין שאני רוצֶה לשוב?


    רצְתי אל הפינה

    זו המוכרת

    מקווה שנשארה


    היא הייתה שם

    ישבה מצונפת

    אך זוהרת מאירה


    חיכתה לי

    קיוותה שאגיע

    ידעה שאחזור


    חיכתה לי

    ידעה שאפתיע

    שאֶשאב חזרה אל האור


    צללתי בין דפיה

    אל עומק הסוגיות

    אחזתי בה כולי נרגש


    ספרתי עם כולם

    התכוננתי שבועות

    בכדי לקבל אותה מחדש.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Sarah P, לרקוד על הירח, וי שלוק ועוד 13 משתמשים16 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    תודה, תודה ושוב תודה על המילים החמות. הפרגון שלכם- זה הכח לכתיבה שלי 🙏🙏🙏
  • 724
    • א
    שיתוף - לביקורת כך איבדנו את הצפון
  • איש המילה הכתובה //
    • ניתכים באינטנסיביות כמו גשם ולא מפרים אדמה.

    עפים כמו ציפורים עם עלה של זית, מבשרים על בוא מלחמה.

    מאירים את האופק בצהוב אופטימי, והופכים ערים שממה.

    כמו מצפן בורק מזהב טהור, נשבר-נכנס להדממה.



    כך איבדנו את הצפון, ולא דרכה בו כף יריב.

    אדמתנו למאכלת אש, חדלה פירות להניב.

    קו אדום גמיש, את טווחיו תדיר מרחיב.

    אנא אב, ארץ לעמך, במהרה תשיב.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: שיבת ציון, דודה, עליבאבא ועוד 16 משתמשים19 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה למגיבים והמפרגנים
  • 777
    • ס
    ביקורת ספרות מה אני מבקש מכם. ימי ספירת העומר.
  • ספרי מוסר //
    • להבין את השני

    להבין את השני, את רגשותיו, את הכאב שלו, והחוויות, זהו דבר לא קל.

    אי אפשר להבין את השני,

    בלי לעשות כלום. בלי לתת מעצמך.

    כדי שנוכל לעשות זאת כמיטב יכולתינו, עלינו להכשיר את עצמנו לכך. על מנת שנהיה ראויים.

    ואם נצליח - אור ידלק בליבו של החבר שלנו.

    אור שאנחנו הדלקנו.


    לפני שאנחנו מנסים להבין את השני, אנחנו צריכים דבר ראשון לרצות להבין. לרצות לתת לו הרגשה טובה, לרצות להצליח.

    זהו הצעד הראשון שיכול להוביל אותנו אל ההצלחה.

    ברצון שלנו טמון הרבה כוח, אדם שלא רוצה, לעולם לא יצליח. ולכן זה הכלי הבסיסי, החשוב והמיוחד כל כך.


    הלב שלנו, מכיל כל כך הרבה. כדי להיות בשביל האדם שמולך, אנחנו צריכים להתנתק מהאדם של עצמנו.

    לפתוח את מחסני הלב, ולהכניס לשם את הבלגן שלנו.

    להיות מרוכז בשני, להיכנס לתוך הלב שלו,

    לא להיות ביקורתי כלפיו. ולכבד כל מילה שלו, כל משפט - הוא אוצר. הוא רגש של נשמה אלוקית.

    אנחנו צריכים להבין, שכל אדם הוא שונה. מחשבות משלו, דאגות משלו, שאין זהה הוא לכל אדם אחר.

    כמו שכתוב "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נח, ב).

    והעיקר - לא לזלזל. גם אם אין הסכמה עם המילים שלו, לתת להן מקום. גדול.


    הפנים, ערך רב להן. ויכולות להשפיע המון.

    האדם שמולנו, רואה אותנו. רואה את הפנים שלנו. חיוך, עיניים מבינות. כוח רב בהם.

    וגם אם איננו מבינים את דבריו עד הסוף, מוטב שנראה לו פנים טובות. פנים שוחקות.

    כבר אמרו לנו חז"ל – "גדול המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב"


    גם הפנים שלו מביעות, ואפשר ללמוד מהן הרבה.

    התבוננות בהבעות פנים שלו, יכולה לסייע להבנה עמוקה יותר.

    הקשבה לקול הדיבור שלו, לצליל, ולקצב.

    לנסות לראות את החושים שלו. להרגיש אותם, לחוש אותם. להתחבר אליהם. להתחבר אליו.


    ספירת העומר, בימים שנפטרו בהם תלמידי רבי עקיבא, כי אינם נהגו כבוד זה בזה,
    על אחת כמה וכמה שאנו צריכים להשתדל בכבוד הבריות.
    אנשים מרגישים מכובדים ורצויים כאשר מאזינים להם.
    וכן, להפך – מרגישים ביזיון כשאין שומעים להם. כשמזלזלים בדבריהם או מראים פנים זועפות.

    כמה אנו צריכים להתחזק בזה. והלוואי שנזכה.

    "אמר להם הקב"ה לישראל, בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם?
    ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה ותהיו יראים זה מזה"
    (תנא דבי אליהו רבה כ"ח).
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: א. פרי, תמרוז, ה' אוהב אותך ועוד 5 משתמשים8 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    CN
    CN
    ב"ה קטע יפה וחשוב. מתייחסת לצורת הכתיבה: 1. הקריאה בקטע לא שוטפת. כאילו כל משפט עומד בפני...
  • 2 3K
    • א
    שיתוף - לביקורת מיומנו של פושע נאלח
  • איש המילה הכתובה //
    • את השורות הבאות אני כותב בדם אנושי, וביד מגואלת שנשלחה להרע לבני אנוש עשרות פעמים, וזה רק ביום האינטנסיבי והפורה שעבר עלי.

    כאשר אני מלהטט מקורבן לקורבן ועסוק בלפגוע בכמה שיותר אנשים בכמה שפחות זמן, אין לי את הזמן להתענג על יבול הסבל המרשים שאני מביא לעולם. לכן טוב שיש את הדקות האיכותיות האלה, שבהן אני נח, מלבן מחשבות ומסכם בסיפוק רב את הפעילות הענפה שלי עד עתה, כדי לשפר וליעל אותה להבא.

    אין לי איך להסביר את זה, אבל יש לי חיבה מיוחדת לדם אנושי. אני תמיד צמא לו, ואף שלגמתי לא מעט ממנו, טרם הגעתי לרוויה מימי.

    אני פשוט טוב במה שאני עושה. כל כך טוב שרשויות החוק לא מצליחות לשים עלי את ידם לאורך השנים עתירות הפשע שצברתי, ואפילו התארגנויות אזרחיות מקומיות שמנסות לקחת את החוק לידיים ולשים עלי את היד, נכשלות פעם אחר פעם.

    אני יודע להגיע לכל מקום ולכל אחד. אין מבצר שמוגן מפני, ואין הנחות סלב. אני נטמע בצורה מושלמת בנוף האנושי. משתדל שלא למשוך יותר מידי תשומת לב, וברגע האמת, כאשר משפחה נמה את שנתה בשלווה; תינוקות, ילדים והורים, אני מסתנן ומממש את זממי ביד מיומנת ופושעת, ועוזב את זירת האירוע כאשר אני מותיר מאחורי שובל מפואר של ילדים סובלים וכואבים והורים המומים ואובדי עצות.

    לא מעט מחבריי לכנופייה נפלו בעת מילוי תפקידם, כאשר התפתו למלכודות שארבו להם, וסיימו רע מאוד. אבל אני כנראה מיומן מספיק כדי לצלוח גם את זה. אני מהיר, חמקמק ומתוחכם, וצוחק כל הדרך אל הדם.

    אתם בטח מצפים לקרוא על רגע כן של חרטה, או לקבל רמיזה קלה על מצפון שמייסר אותי. אז זהו שלא. אני ממש שלם עם עצמי ואוהב את מה שאני עושה, ומרגיש שזה הייעוד שלי בעולם. ואני מודיע לכם בקול ברור: זה או אני או אתם. ובינתיים זה אני חחחח. כל עוד לא אלכד, אמשיך בכל הכוח, וביום שתשימו עלי את היד אדע שכנראה כבר שתיתי מספיק מאדום-אדום הטעים הזה.

    רגע, אני מברבר ומברבר, ופתאום קולט שבכלל לא הצגתי את עצמי. נעים מאוד, קוראים לי 'יתוש' ואני ממש פה מאחוריך, תכף גם תרגיש אותי. אופסס. הרגשת? עכשיו תעשה את הדבר המוזר הזה של מחיאת כפיים, או תרדוף אחרי עם מטאטא שחוק, ונראה אותך מוחץ אותי. חחחחחח אם רק היית יודע כמה כבר ניסו לפניך.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: סוסה כתומה, י"ג מידות, רחל רבין ועוד 47 משתמשים50 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    צורף קובץ
  • 2K
    • כ
    שיתוף - לביקורת ר' נוחעם יודע לתקוע...
  • כותב השורות //
    • ר' נוחעם טוב בהרבה דברים, כמו למשל בלבחור אתרוג...
    אבל את ה'פפפפפפפפ' הזה שצריך לעשות בפיה של השופר הוא לא מצליח
    וזה לא שהוא לא ניסה, הוא גם קנה שופר מהודר לא מעובד שנתלש מהמנהיג של העדר... ונעשה לשם מצות שופר משעת תלישה, ושלא תקע בו אדם מעולם...
    אחרי ניסיונות רבים ולא נעימים הבין ר' נוחעם ש- אין לו את זה.
    השופר טוב ככל שיהיה לא יביא את הסחורה בלי ה'פפפפפפפפ' שאותו הוא בעצמו צריך לייצר.

    בלית ברירה תרם ר' נוחעם את השופר לבעל תוקע ידוע לא לפני שקיבל עליו עדות מהימנה שאותו בעל תוקע מעולם לא פישל בתקיעות של ראש השנה, רק חסר לו שעוד יאשימו את ה'שויפר' שלו...

    בוקר יום ראשון
    השעה הייתה 6:47
    עיני הקהל בבית הכנסת 'עובדי ה'' של הבעל'בתים חילקו את עצמם בין מבט חטוף בשעון הדיגיטלי, לבין מרוץ השורות בסידור במטרה לסיים את התפילה בזמן...
    האם יצליחו לתקוע לפני 6:50? או שמא לא תהיה ברירה אלא לשבש את סדרי בית הכנסת, מה שיכול לגרור עוד ועוד פרצות בלוחות הזמנים של הקהילה

    ר' נוחעם ישוב היה בבית הכנסת כבר מ6:00 בבוקר, הוא שוהה כהרגלו שעה אחת [כפשוטה] קודם התפילה כמנהג חסידים הראשונים, ולאחריה הוא יצטרף למניין השני שיתחיל ב- 7:00
    הוא לא מעז אפילו לחשוב להתפלל עם החבר'ה האלה ב6:15, הוא אף פעם לא הבין איך תוך 39 דקות מסיימים תפילה?
    רק משום חשש מראית עין מן הראוי היה שהוא לא יתקרב לבית הכנסת הזה, אבל גדול כבוד הבריות וכו', ומזגנים כמו שיש ב'עובדי ה'', אין בכל השכונה!
    עבור ר' נוחעם - לשהות ולכוון את ליבו לשמים במקום כזה, זה לא פשוט בכלל, הוא משתדל בכל כוחו להסיח דעתו מהמרוץ המהיר שמתרחש סביבו, ולהתעסק בעבודת ה' שלו... למרות שחלק בלתי נפרד ממנה הוא גם מצוות 'תוכחה' שמשחרת לפתיחת חרצובות לשונו למראה עיניו ולמשמע אוזניו...

    בימים כתיקונן בשעה 6:47, ר' נוחעם שקוע בסדר לימודו בספר המספיק לעובדי ה'
    אבל ב'אלול'...
    זו השעה שבה אוזניו של ר' נוחעם ננערות והופכות לאנטנות רגישות, חסר ל'בעל תוקע' של 'עובדי ה'' שר' נוחעם יתפוס אותו מפספס...

    מנחם ה'בעל תוקע' של 'עובדי ה'' ידע זאת היטב, ר' נוחעם ניגש אליו בער"ח אלול והודיע לו כי כל עוד והוא נמצא ב'עובדי ה'' המנהג לתקוע בכל יום אחר תפילת שחרית שהוא מנהג ישראל – תורה!, ייעשה על הצד היותר טוב בלי שום חשש ופקפוק, בהדגישו כי מדובר בקהילה בה ה'התעוררות' בימי אלול נדרשת ביתר שאת וביתר עוז.
    הוא כבר התרגל לר' נוחעם שבא לידו בסיום התפילה עטוף בטליתו המוסרת מאחת מאוזניו מחשש 'קול הברה' כאילו היה ה'מקרא' של פוניבז', והוא השתדל, באמת השתדל, לעשות את המיטב כדי שר' נוחעם יהיה מרוצה.

    באותו בוקר הייתה לו הרגשה שמשהו ישתבש, כבר בתקיעה הוא התחיל בחצי כוח, ובשברים הוא איבד את הנשימה והפסיק בינם לבין התרועה.

    לרגע הזה חיכה ר' נוחעם...
    הוא כחכח בגרונו והחזיר את ה'בעל תוקע' בהרעימו את קולו 'תקיעהההה'...
    מנחם בלית ברירה חזר לתקיעה, אבל שוב, משהו לא מסתדר לו, ושוב ר' נוחעם מחזיר אותו, וכאילו המזל שיחק לר' נוחעם, מנחם הבעל תוקע קרס לחלוטין, כששוב ושוב התקיעה לא נשמעה כמו תקיעה השברים לא ממש שברים וגם מהתרועה ר' נוחעם ממש לא היה מרוצה.

    השעון הורה על 7:07 המניין השני כבר החל להתאסף, מן הקהל עלו קולות שביקשו להפסיק את המעמד המביך והמיותר, אך ר' נוחעם בשלו...

    למזלו של ר' נוחעם מנחם הבעל תוקע הפסיק בשלב מסוים להיות מובך והחל ליהנות מהקורס המזורז שמעביר אותו ר' נוחעם, אך כמו לכל דבר טוב יש סוף, והתשר"ת שר' נוחעם אוהב סוף סוף נשמעו בחלל ביהכנ"ס 'עובדי ה' כשזיו פניו של ר' נוחעם נראה היה כמו אחרי מוסף של ר"ה.

    איך אמר אברימל'ה מהטמבור שאיחר לעבודה בזכות התקיעות שאחרי שחרית -
    'ר' נוחעם אולי לא 'בעל תויקע' אבל לתקוע הוא יודע...'
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: rikigra, לבלוב, סבא ישראל ועוד 51 משתמשים54 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    השורה האחרונה כתובה נפלא! כמו כל הקטע, רק יותר.
  • 428
    • ו
    שיתוף - לביקורת ואולי היה זה הרגע ההוא
  • וריטסרום //
    • ואולי היה זה הרגע ההוא,
    בעודו עומד שם, מביט בקו האופק של המים התכולים והגלים הנשברים על פני הסלעים בהתמדה.

    לא משנה עד כמה הוא יבחר בשמחה.
    הכאב לעולם ירדוף אחריו, מחפש דרך לפגוש אותו בפינה
    הסבל בחייו יעלה במידתו על פני האושר שיחווה,

    ההבנה שהתעוררה בו רק הבהירה לו את מה שידע זה מכבר
    והתקשה לנסח במשפטים רציפים וקוהרנטיים.

    ככל שהחיים יכו בו,
    והם יעשו זאת לעיתים קרובות משדמיין
    הוא עדיין רוצה לחיות אותם.
    לחוות אותם
    על אף.
    בגלל.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: Avigail Amram, אוראל סולטן, winter bear ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 583
    • צ
    שיתוף - לביקורת מחשבה תחילה
  • צופה מהצד //
    • ואחרי הרעש ..... דממה
    דממה ?!?!?
    האם ניתן לכנות כך את שתיקתו של הקרבן ?
    .... והאקדח עדיין מעשן
    קול דמי אחיך זועקים .....

    מי ישיב לחיים
    או יחזיר את הקליע למקומו
    וישיב האקדח וישתיק קולו
    והמת יהיה - לא

    ואחרי הרעש ... דממה
    דממה ?
    האם ניתן לשתוק כשכבר נאמרה המילה
    והפה עדיין ממלמל

    ומי יחזיר המילים או ישכיח
    או מי יעלים לבלי הוכיח
    או מי ילמד להרגילה
    ש....סוף מעשה במחשבה תחילה
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: קרב, תמרוז, נסיך על חלל ועוד 10 משתמשים13 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    אני לי מה להגיד שלא יחזור על מה שכבר אמרו. מיוחד!
  • 604
    • מ
    שיתוף - לביקורת מילים ריקות.
  • מהממתתת //
    • בעינים קלות
    אול מול ידיים ריקות
    מחייכות לי מילים
    ריקות.
    הלכתי לחבק עצים
    כי אנשים
    או מעריצים או שהם רצים, מריצים ובי קצים.
    לא רואים
    את הדמעות שזולגות
    שקופות
    נעלמות במחול של עדות דוממות.
    עדות לסופות, לרוחות וסערות
    שאיש אותם לא ידע
    ומחר בלילה
    שהם ירדו לי במורד הלחיים
    ויבטיחו לי
    שישמרו לי סוד
    שלעולם לא יסגירו
    אותי
    שתמיד הם יבואו
    ויכבו מדורות
    שתמיד הם
    ילטפו לי ת'שריטות
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מלי וייס, אוראל סולטן, נסיך על חלל ועוד 9 משתמשים12 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהממתתת
    תודההה!!! נכון. יש הרבה רובדים לחוויות פנימיות... ובתכלס כול דבר מתחיל בכאב והחוכמה זה לראות את...
  • 4K
    • א
    אתגר אז או היום?
  • אליהו פ //
    • אתגר בנושא הווה משולב בהיסטוריה.
    תתארו לעצמכם שהיינו חיים בתקופת רבי עקיבא לאחר שנפטרו לו 24 אלף תלמידים - כלומר שכל עולם הישיבות וכל מועצות הרבנים למיניהם כ-ו-ל-ם נפטרו בתוך חודש.
    איך מקימים הכל מחדש על ידי 5 בחורי ישיבה בודדים?!

    ולכן האתגר הנוכחי מוגש לפניכם ב-2 אופציות.
    אופציה א’. לתאר איך זה היה קורה אילו מאורע היסטורי מפורסם כלשהו, היה קורה היום עם כל האמצעים והחידושים של דורינו אנו.
    אופציה ב’. לספר סיפור מוכר מהתקופה שלנו איך הוא היה מתרחש בזמן קדום כלשהו בהיסטוריה עם האמצעים של אותה תקופה.
    דוגמא לאופציה א’. כיבוש א”י על ידי יהושע בן נון עם טנקים ומטוסי קרב וכדו’.
    דוגמא לאופציה ב’. מנהיג איראן / פרס שהוא אחשוורוש / ראיסי, מתרסקעם כל שריו והפחות בדרך בתאונת אחשתרנים...
    בהצלחה לכולם!
    נ.ב. האתגר ינעל בעוד שבועיים בדיוק ביום שלישי כ”ז אייר פ”ד.
    השיפוט יוכרע על ידי כתיבה משכנעת
    וכן גם ע”י אהדת הציבור (לדוג’ לייקים...)
    לנספח
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: כל השרירים תפוסים, דוד פרידמן השני, מוריופ ועוד 25 משתמשים28 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה על הזכייה הסופר מכובדת. האתגר החדש יעלה בקרוב בעזרת השם.
  • 2 7K
    • ה
    שיתוף - לביקורת "להישאר עם טלפון כשר"
  • הודיה לוי. //
    • עוד הרבה לפני שהמורה אביטל לקחה אותה לשיחת אש"ף ,ידעה שלסמינר היא לא תלך.

    מראש חודש אדר, רק על זה דיברו בכיתה שלה. איזה מקצוע ללמוד. באיזה סמינר.
    נתנה מבט ברשימה העלובה שהציעו הסמינרים, בלעה צחוק. אמרה ליעלי ומיכל שבסמינרים יש באמת הרבה אפשרויות להתקדם. כל-כך הרבה נתיבים פתוחים לפניה, שכל מה שהיא צריכה לעשות זה לבחור.

    זה פשוט: היא יכולה להיות מורה לחינוך מיוחד, ובמידה והיא לא מתחברת יש לה אפשרות להיות מורה למתמטיקה או לאנגלית. ואם חשקה נפשה במשהו אחר, היא יכולה להיות מורה לספרות או לטבע. מורה לחינוך גופני זו גם אופציה.

    "את צינית, נכון?" וידאה יעלי.
    "אני מקווה שזו שאלה רטורית", השיבה לה בתסכול. "ומה אם אני לא רואה את עצמי מורה?! ומה אם משכורת של חמשת אלפים שקל בחודש לא מספיקה לי? ומה אם -"
    "את מדברת שטויות" קטעה אותה מיכל. סיפרה על דודה אסתר, מורה שעל התלוש שלה מתנוססות חמש ספרות מדי חודש.
    "ומה עם תכנות? ייעוץ מס?", שאלה יעלי. היו עוד כמה מקצועות בודדים שהסמינרים הציעו להן חוץ מהוראה.

    לאה דחתה את הרעיון. "לא מתחברת לשום מקצוע מהמקצועות הללו", אמרה ביובש מהול בתסכול.

    "תואר אקוויולנטי זו בדיחה", הסבירה למורה אביטל שהתחננה אליה שתישאר במסגרת הסמינר. "זה לא משנה מה תלמדי", אמרה לה המחנכת. "ראיית חשבון או פסיכולוגיה. מדעי החברה או מחשבים. יש לי רק בקשה אחת אליך: בבקשה לאה. בבקשה אל תשכחי את הקודש. בבקשה אל תאבדי את עצמך".

    הבטיחה למורה אביטל שיהיה בסדר. היא בחורה עקרונית. וחכמה. אף אחד בעולם לא יצליח לנפץ את החומה הרוחנית שתלך איתה לכל מקום.

    היא בסך הכל לא רוצה לצייר את העתיד שלה כמו שציירו אותו אחיותיה. שלוש שנים השקיעו בהוראה. לאחר שקיבלו את התעודה המיוחלת, מצאו את עצמן כלואות בתוך ארבע קירות, משוועות לשיחת הטלפון שתגאל אותן.
    התחננו להתקבל לכל בית ספר שרק יסכים לפתוח להן דלת. ולב. ימים שלמים ישבו בבית. בימים הנותרים רצו ממילוי מקום למשנהו. קיוו שאחרי הגלות הזו, תגיע גאולה.

    לעיתים הרגישו שגדולה עליהן המציאות הזו. מן צומת חיים מוזרה כזו שממנה אין לאן לפנות.

    לאה, לעומתן, ידעה היטב לאיזה מסלול היא תפנה. באיזו מכללה היא תיבחר. המקצוע שלה מבוקש. עם על השאר, היא תסתדר.

    אבל אז הגיע אלול. וכמו בכל שנה, משהו באוויר השתנה. נהרות של אנשים זרמו אל הכותל. נשמו את האבנים. ספגו דמעות בין פתקים. חיפשו קרבה.

    גם היא חיפשה את עצמה בתוך עצמה. לא מצאה. ניסתה להיזכר בכל ההרצאות מהסמינר. מהשיחות של הרבנים. בקבלות שקיבלה על עצמה אז. ימי העיון היו ארוכים. כמעט תמיד הייתה בורחת אחרי ההרצאה השלישית. מעולם לא חשבה שיגיע רגע בו היא תתגעגע לימים ההם. לו הייתה יכולה לשחק עם הזמן, הייתה מחזירה אותו לאחור. הייתה מוכנה לשבת גם עשרים שעות. רק להקשיב. לחכות שמשהו יזוז בתוכה. יתמלא.

    וכאילו כדי להרגיז, שום דבר לא זז בתוכה. הכל המשיך כרגיל. השמים התחלפו מהר מדי. עננים הסתירו שמש. ושוב הפציעו קרנים מבעד לשמים.

    ועוד יום שחלף.

    ושוב בוקר, ושוב השמש שוקעת, ושוב הכוכבים מפציעים. ושום דבר לא קורה. חיכתה לזריחה. לרעש של ציפורים. לדבר הזה שפועם בה כל שנה והשנה פשוט נמס והתפוגג.


    חיפשה את האריה ששואג ברחובות, את המלך שמטייל בין השדות. לא מצאה. הבינה שמשהו השתנה אצלה. שנים שהיא מארחת את אלול בבית. בכיתה. בכל מקום שנתנה לו מקום. מעולם לא הייתה צריכה לחפש ביערות ובשדות. תמיד אלול היה קרוב כל-כך. הרגישה אותו פועם בין הצלעות.

    ###

    אהבה את שיעורי פסיכולוגיה ב"מכללת שומר ישראל" אבל בכל יום מחדש מצאה את עצמה מתגעגעת. מתגעגעת לאלול שהכירה אז. לאוויר שנשמה בתקופה ההיא. להתחדשות ולזריחה. לשיעורים של המורה אביטל. לציטוטים שהביאה מהזוהר ומהמקרא. לקרבה לשמים. לתפילות בין הכוכבים. לאמונה הזו, שהמלך כאן. והוא קרוב. והוא מחכה רק לה.

    ומבלי להרגיש הגיעה לראש השנה. וללא הסבר מוצדק היא לא מצאה לא מילים ולא תפילה. הייתה מביטה לשמים. מחכה לשיחות עם אלוקים. לדמעות שהיו שוטפות את הלחיים מבלי מאמץ. לרגעים של הריפוי. של החמלה.

    ולפני שהספיקה להחליף את בגדי החג, הגיעו עשרת ימי תשובה. שיכנעה את עצמה שבימים האלו היא חייבת להתעורר. אסור לה, פשוט אסור לה לקמט עוד הזדמנות שניתנה לה.

    ושוב, כלום לא קרה.

    אפס.

    גם יום כיפור עבר בסוף. הלימודים אחרי החגים היו אינטנסיביים יותר משחשבה. הציונים העידו עד כמה היא משקיעה. תמיד הלכה עם הבחירות שלה עד הסוף, לא ויתרה על ההצלחה.

    # # #

    מעיין ועינת היו קצת שונות ממיכל ויעלי, אבל הן היו זורמות ומצחיקות. השתדלה להנות איתן. את הנשמה היא השתיקה רק לבינתיים. בסוף היום, בפנימיה, מול קיר מקולף ומיטה מקרקרת, רגע לפני שלקחו אותה חבלי השינה למסע לילי, הייתה בוכה עם הנשמה שלה. מבטיחה לה שיהיה בסדר. נכון, היא קצת שונה ברקע של "מכללת שומר ישראל". אבל המקצוע שלה מעניין וייחודי, והבחירה שלה נכונה.


    # # #

    לקח לה בדיוק שבועיים לגלות שהטלפון שלה מונע ממנה להתקדם בלימודים. היה את הוואטסאפ הקבוצתי בו העבירו הודעות ועדכונים. המרצה הייתה שולחת שיעורי בית, עונה לכל השאלות. הבינה שהיא חייבת את זה לצורך הלימודים. לא הייתה צריכה לחפש היתרים. הם הגיעו עד אליה. גם לחדווה ויהודית, שמאז ומתמיד הגדירה אותן "חניוקיות", התירו לקנות מכשיר מסונן לצורך העבודה. ואפילו לגיטי, השכנה מקומה ארבע, היה גלקסי מהסוג המעודכן. מי היה חולם שאחת כמוה תדע להחליק על המסך. בקושי את השקיות של הסופר הייתה מצליחה לפתוח.

    אחרי חודש גם היא החזיקה פלאפון חכם. מעיין וענבל כבר לא ניסו להדליק את המזגן עם הטלפון שלה. גם עינת הפסיקה להסתלבט. סך הכל היא הרגישה בסדר. השמש זרחה כל בוקר באותו הכיוון. הלימודים היו מעניינים, החברות היו נחמדות.

    מדי פעם הגיח קול פנימי מתוכה, הזכיר לה את "לאה מהסמינר". קצת אחרת. הרבה יותר גאה בעצמה.

    אהבה להיזכר במורה אביטל. בעיניה הטובות, השותקות. אף פעם לא העירה לה לא על שום דבר. לא הפסיקה לחפש בה טוב. גם שהחצאית הייתה קצרה, והגרביים לא עבות במיוחד, הייתה מחפשת נתיב אחר, מחמיאה לה על העגילים: "הן עדינות, והולמות אותך. מאוד".

    כל יום שחלף, לקח ממנה עוד חלקים מלאה. פיסות שהתפוררו לאט לאט.

    ויום אחד, שחיפשה חומר לצורך מאמר שהתבקשה להגיש, מצאה פנקס קטן ומאובק בארון העליון. פתחה אותו בסקרנות. ראתה את הקבלות שקיבלה על עצמה אז, בתור "לאה מהסמינר". בעמוד הראשון היה כתוב: 1. לא לדבר לשון הרע. 2. לקרוא "אשר יצר" מתוך סידור. 3. להשתדל ללכת עם חצאיות עשרים סנטימטר אחרי הברך - - -

    משהו התכווץ בתוכה. משהו שרצתה להתכחש אליו ולא ארפה ממנה. מן עקצוץ פנימי של החמצה מלאה שהלכה לאיבוד.
    ניסתה לשכנע את עצמה שבאמת אין לה מה לקנא ביעלי ומיכל ובחברות אחרות שתרו אחרי משרה זעומה בשוק ההוראה המוצף. ובאמת שלא קינאה בהן.

    כן קינאה בעצמה.

    בבחורה ההיא שהייתה פעם. בתמימות הזו שלא רצתה שתהיה שייכת רק לעבר שלה.

    המשיכה לדפדף בעמודים הצהובים בערגה. נעצרה. בפנקס הדהוי שקנתה לפני שנתיים "מהכול בזול" בעמוד השני בשורה השלישית מלמטה, היה כתוב באותיות קטנות וצפופות: "להישאר עם טלפון כשר".
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: טובה לוי, אחת:), (deleted member) ועוד 172 משתמשים175 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    קטע מדהים! מאוד! גם הכתיבה וגם המסר. (ואל תשאלי מה נתקלתי עכשיו בקטע הישן הזה...) יש נקודה...
  • 775
    • ש
    שיתוף - לביקורת הבריחה
  • שירת הכוכבים //
    • קטע שכתבתי די מזמן, והייתי רוצה חוות דעת עליו. אשמח לביקורת.

    .....

    הוא פנה שמאלה.
    הבחירה, שבתחילה נראתה לו מוצלחת, התגלתה כמאכזבת.
    האבנים שריצפו את השביל, אלו שמרחוק נדמו כיפות, הכאיבו לרגליו, ואבנים קטנות יותר נכנסו לנעליו.
    הוא לא עצר, הוא לא יכול היה לעצור, אף שכל פסיעה הכאיבה לו מאוד.
    השמש חיממה את האבנים כבר שעות, הוא הבין, וכעת האבנים רותחות ובוערות, והסוליות הדקיקות של נעליו לא חוצצות היטב בין רגליו לאבנים החמות.
    וכאילו לא די לו בזאת, נשמע קול מנוע רכב מאחוריו.
    לא, לא!
    הבהלה האיצה את רגליו, גרמה לכאב להימחק תחת מהירות הריצה לכמה דקות חרדה, שנגמרו בסיום השביל. מה זה?!
    נס, רק נס גרם לו לעצור על עומדו, שניה לפני נפילה שכנראה הייתה נגמרת באסון. התהום הפעורה מולו מילאה אותו בייאוש מכלה.
    אנה יפנה?
    גופו סבב כמה מעלות שמאלה, ואז פנה ימינה בהחלטיות. מספיק טעה כשפנה לסמטה השמאלית, זה לא היה נכון.
    ריצתו הייתה קלה, והוא הופתע. אף פעם לא רץ שעות רבות כל כך, בלי לעצור כמעט להפסיקה.
    טוב, כשנלחמים על החיים המצב תמיד יהיה אחרת. כוחות, כאלו שלא יימצאו אצלו בימים כתיקונם, הם אלו שהדהירו אותו קדימה. ישר, ישר, ישר... לא לסטות הצידה, לא ליפול אל התהום הפעורה מספר סנטימטרים לשמאלו.
    קול טרטור המנוע התקרב, הוא התנשף. אם יספיק להעלם מהשטח, יתכן וישנה התקווה שהם יחשבו שנפל לתהום. אבל רק מבט קצר ימינה יוכיח להם אחרת, ואז הדרך לתפיסתו תהיה מהירה.
    הוא נשם עמוק.
    זו מלחמה על חייו. הוא לא יכול להתייאש. הוא לא יכול לברוח מהמציאות. הוא לא יכול לעצור. האם יוכל לנצח??!
    את התשובה לשאלה הוא יקבל, כנראה, בעוד דקות ספורות. מרחוק ישנם סלעים גבוהים יותר, אולי הוא יוכל להסתתר מאחוריהם, אבל הוא צריך זמן.
    זמן, שאין לו. נצנוץ רעיון עלה במוחו, אם יפנה עכשיו ימינה יתכן ויספיק להסתתר מאחורי העץ. לא, זה מגוחך. אולי לטפס עליו?
    הוא מעולם לא טיפס על עץ. אבל הוא גם מעולם לא נלחם על חייו. תמיד יש פעם ראשונה.

    .......

    הענפים הדקיקים שרטו את פניו.
    הוא נשם בשקט, דווקא מצא לו מקום טוב על העץ.
    כעת הוא נמצא במרחק מטרים בודדים, מהמקום בו עצר מקודם בנס.
    הרכב נראה לנגד עיניו. אפור בוהק. הוא לא היה כחול? הרכב נעצר לרגע אל מול התהום הפעורה, ואז, בצעד תמוה למדי, פנה ימינה. האורות כבו, וגם המנוע.
    הוא ניסה להציץ בין העלים, ועם זאת להיזהר.
    שני אנשים יצאו מהרכב, כל אחד מצד אחר. אחד מהם טרק את דלת הפתח ממנו יצא, הקיף את הרכב ונעמד ליד חברו.
    "מה עושים?" שאל אחד, והחזיק עדיין את הדלת שפתח.
    "לא יודע" השיב לו חברו, ומשך בכתפיו.
    הם נמצאים ממש קרוב לעץ, מבט אחד יותר מידי והם מגלים אותו. הוא היה נאנק, אלמלא חשש להשמיע קול. עכשיו, כשהוא יושב בין ענפי העץ, הוא חש כל עצם ועצם בגופו.
    יהיו כאלו שיאמרו שזה סימן טוב, שזה אומר שהן קיימות. חיוך מריר מתח את שפתיו. שכל האנשים החכמים יעמדו פה במקומו. נראה אותם.
    "הוא לא יכול היה לפול לתהום, נכון?" בקולו של הראשון דאגה.
    דאגה? חיוך מריר עלה בשנית על שפתיו, אל תדאגו לי. ונניח שנפלתי. כאילו זה אכפת לכם. בעצם, אם הם לא יודעים שהוא פה, אין להם סיבה להציג.
    וזה אומר שישנן שתי אפשרויות. האחת, שהם מניחים שהוא מסתתר פה באזור ומנסים לגרום לו לצאת ממחבואו בלי אלימות ובלי בזבוז משאבים. השנייה, שהם באמת דואגים לו. שהוא טעה באבחנתו.
    האפשרות הראשונה הפחידה אותו, גורמת לו להיצמד לענפים בחרדה שמחלחלת לכל גופו. האפשרות השנייה התמיהה אותו. מי הם בכלל?
    לא.
    הוא יישאר כאן. אסור לו לנהוג בפזיזות.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דו משמעי, CN, התאומה ועוד 10 משתמשים13 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    צודקת. משום מה היה זכור לי אחרת, תודה.
  • 2 3K
    • א
    דיון אז או היום -נספח לאתגר הדו שבועי
  • אליהו פ //
    • כל מי שרוצה להגיב על תוכן האתגר או על מהות האתגר.
    וכן להעיר להאיר ולהגיב על התגובות שבאתגר.
    מוזמן לעשות את זה כאן...
    לאתגר
    • תודה
    Reactions: כל השרירים תפוסים, אוראל סולטן, ספריה בהכחדה12 ועוד 3 משתמשים6 //
    23 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אליהו פ
    תזכורת: האתגר ינעל היום בחצות בדיוק! השיפוט יוכרע במהלך הלילה והבוקר. והתוצאות ינתנו בעז”ה עד...
  • 717
    • א
    שיתוף - לביקורת אולי אהיה בטוב בוחרת
  • איוליס //
    • רגע של ירידה
    חושבת
    עוצמת עיניים
    פוחדת
    סתם כך לדבר אתך
    כי אתה אבא
    וגם מלך
    ואני טועה
    ומתחרטת
    עוזבת חטא
    ושוב חוזרת
    לא רוצה להתקרב
    מרגישה בוגדת
    האם זו אני
    או מישהי אחרת
    מתפללת
    אבל שוב נופלת
    מורידה עיניים
    מבקשת
    אנא אבא, מלך
    תמנע ממני
    טעות חוזרת
    אולי אשוב להיות
    בטוב בוחרת

    ביקורת??!!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ❤️אילולה❤️, גשם יורד, .חיה פ ועוד 7 משתמשים10 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    תודה! תאמת נראלי כל השיר לא כל כך נכון תחבירית:sneaky: תודה מרגש לשמוע
  • 655
    • ה
    דיון כתבה בסגנון ציורי סיפורי
  • הטעם המושלם //
    • כתבה שמביאה ראיון, וכתובה בעצם כמו סיפור, אבל בין לבין מובאות השאלות ומשפטי קישור כמו בראיון רגיל- הולך היום? יעניין את הקוראים?
    • תודה
    Reactions: נחמת שוטים, אש קודש! ו-אוראל סולטן3 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הטעם המושלם
    עיתון נשים חדש
  • 1K
    • א
    עזרה האם זה אפשרי?
  • א. פרי //
    • כרגע אני כותבת את הספר החמישי שלי "מסדר מלחמה"

    1. בספר אני רוצה להביא התרחשות בה לוקחים את הטרוריסטים בפוטנציאל (אלו שצריכים להיות במאסר מנהלי, או את המסיתים נגדנו) אזוקים במטוס או באוניה, ומורידים אותם באיזה מקום בעולם.
    זה יכול להיות אי בודד או מדינה/ חבל ארץ כלשהו.

    אני צריכה שזה יהיה מקום הגיוני מכל הסיבות האפשריות.

    יש לכם רעיון למקום כזה?

    2. או אפשר רעיון נוסף: שמהפנטים אותם ומכניסים להם אהבת הזולת ורעיונות של שלום. האם זה אפשרי?
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    מעולה! תודה על התגובות ברשותכם אשתמש ברעיונות בספר, איך שזה יסתדר עם העלילה. יישר כח
  • 1K
    • ס
    שיר הנה החושך
  • ספרי מוסר //
    • "כִּי הִּנֵּה הַחֹשֶׁך יְכַסֶׁה אֶׁרֶׁץ וַעֲרָפֶׁל לְאֻמִּים וְעָלַיְִּך
    יִּזְרַח יי וכְבֹודֹו עָלַיְִּך יֵּרָאֶׁה"
    (ישעיה ס יב)

    בארץ
    הזאת
    בארץ ששלחת לה
    גלות
    היו משה
    ואהרון.

    תכול שהפך
    אדום.

    התגלות.

    העם,
    שהיום יושב בציון
    תחת הרי
    הריסות

    חלוש
    אבוד.

    יוצא,
    מחודו של מחט
    בתפילה
    לא הסתר.


    ​
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, Avigail Amram, שיבת ציון ועוד 5 משתמשים8 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    תודה לכן!
  • 659
    • מ
    שיר חבר, אתה חסר
  • משולש ברמודה //
    • טוב לך שם בלעדיי,
    לא, אל תכחיש
    זה אמיתי מידי
    בשביל שנתעלם מהסימנים.
    האנשים הם פרחים,
    שושנים צמאות סביבך
    אתה טל רך
    זולג על יובש השפתיים.

    משכר שם על הפסגה,
    אני מכולם יודע
    יין ההצלחה הזה,
    האם הוא לא הגיע לך שנים?
    לספוג אור יום זוהר
    לשתות תהילה נקייה
    סגולה מפוארת
    נובעת רק מכוח המעשים.

    הם רוצים אותך פה,
    כמעט והופתעתי
    קנאה מעוורת, הו אחי
    האם לא חשבנו ככה פעם?
    הרי בכנות,
    רק אתה ואני
    זאת השמש שרדפתי
    ששמרה אותך בצל שלי.

    טוב בהגנה, חשבתי
    רק לא טוב מספיק להתקיף.
    העדפתי אותך בשער
    אבל מה אם שמרת עלי מעצמי?
    הרי היו לי שדים
    כמה, גם אני לא ידעתי
    אז חבר, ספר איך נלחמת
    כשהלכתי גאה בין הכוכבים?

    עכשיו מרגישים את החום
    אני ראיתי ירח.
    שיכרון הכבוד והכוח,
    האם אי פעם הודיתי?
    כי לי היה אור,
    אז אהבתי לזרוח
    הו נדיבות, כמה פנים לה,
    לתת לך לפרוח רק משלי.

    אז בחרת ללכת,
    האם לא הגיע הזמן?
    וכן, זה שורף את הלב
    הלוואי ולא ידעתי עד כמה.
    הם אומרים:
    אתה מפסיד. אז מתאבל.
    אף פעם לא להפך,
    איך תבין מי היית לפני המלחמה?

    חספוס צלקות ויובש קמטים,
    אף פעם לא ספרתי כמה זמן עבר.
    כן, זה רק התאריך שעוד מזכיר
    איך נשמתי אביב כבר יותר פעמים לבד.

    ובינינו, זה טיפשי קצת,
    להזכיר הכול פתאום.
    אני יודע, מתי הייתי נאיבי?
    אני בטוח שכבר שכחת.
    זה רק שרציתי לומר,
    הרי מעולם לא הודיתי בקול
    שתהיתי כל יום מאז
    מה אני בלעדיך.


    כן זה לא מושלם... אבל זה גם לא בדיוק שיר, יותר כמו סיפור קצר, דמויות מסיפור חסר שם וחסר סיום שרציתי פתאום לכתוב את הסיפור שלהן באופן קצת יותר לירי.

    * רפרנס בכותרת לשיר 'חבר אתה חסר' של מתי כספי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מלי וייס, seven up, winter bear ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    ריגש אותי במיוחד. הזדהיתי עם כל מילה.
  • 2K
    • א
    שיתוף - לביקורת גיבורה שלי!
  • אילה קולודנר //
    • את ילדה קטנה,

    את מקשה של אור וצחוק פעמונים,

    רק בשביל החיים את גדולה מידי, "בוגרת" יכנו אותך מורות בהערכה, את תחייכי אליהן, תהנהני בנימוס, רק הלב שלך ישרוף מאין ברירה, מבגרות שלא עמלת עליה, שקפצה עלייך בטרם עת.

    ***

    את לא קלאסה, את זה את יודעת ממזמן, אולי בערך מהפעם הראשונה שגילו לך את המחלה,

    עכשיו זו הפעם השלישית שלך,

    ונמאס לך,

    קשה וכואב,

    וכמה את יכולה לסבול, ילדה קטנה,

    ילדת צחוק ושמש,

    החיים אכזריים, את סוברת ככה לא נותנת לי לומר לך משהו אחר,

    כואב לך,

    היית בטוחה שכל החולות נהיות מיוחדות, רצית להרוויח לפחות את זה,

    ואז גילית שלגדול מלווה בכאבי גדילה,

    ולא הסכמת לשלם מחירים,

    כשכאב לך בכית,

    כשהתעצבנת בעטת,

    וכל כך הרבה פעמים נפלת לייאוש, זונחת תקווה בצד של דרך,

    בצד של חיים,

    ניסית,

    אי אפשר לומר שלא, אבל כאב שיחק בך כמו במחול עוועים, לוקח כל מה שידעת על עצמך אי פעם, מפורר אותו, מותיר אותך חשופה מאי פעם,

    כמה התאכזבת לגלות שאת נתונה לשבירה,

    לניפוץ, ואיתך התנפצו גם אשליות,

    וכשעמדת שבר מול חיים, מצאת את עצמך מבכה את אי פריותם של החיים,

    לא שאלת שאלות, הם פרצו ממך, נהר גואה, ואש הייתה בעינייך, אפורה בוהקת,

    והמשכת להילחם,

    על חיים, על הזכות להישבר,

    ***

    את גיבורה, טלי, פשוט גיבורה.

    את לא מרשה לי לומר לך את זה, כי את עדיין בוכה ומתלוננת, ומעצבנת אותי לפעמים, (כמעט תמיד)

    אבל מותר לי לקרוא לך גיבורה?

    רק כי את פשוט ממשיכה לא מרימה ידיים,

    מוצאת כח להתלונן ולרטון,

    בשבילי את השראה.

    קטע שנכתב בהשראת המציאות... וקצת בהשראת האתגר...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: violin, מ. ש, נחמת שוטים ועוד 47 משתמשים50 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    מיוחד כל כך, אילה. כשקראתי את זה לראשונה, כשפורסם, לא מצאתי מילים להגיב על זה. עכשיו קראתי שוב...
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת מחשבה בעקבות חרדה במעלית תקועה
  • איש המילה הכתובה //
    • מבחינה סטטיסטית זה היה חייב לקרות, כפי שמופיע בסעיף הלא כתוב, בספר הלא קיים 'חוקי החיים', ואני מצטט: "לא יעבור אדם תקופה בחייו ללא היתקעות במעלית"

    כמו כולם, אני מודע היטב לנוסחה הסטטיסטית הזו, אבל מתעלם ממנה בין היתר בעזרת העצלנות שבורכתי בה וה"יהיה בסדר" הישראלי.

    קפיצה דרמטית, ואחריה מנוע דומם ושקט מעיק שלוחץ על כל מתגי הקלסטרופוביה בגוף ובנפש.

    בדקה הראשונה ה'גבר' שאני, מנהל את האירוע בקור רוח מרשים. אבל די מהר הילד שבי מבקש לחטוף את המושכות; לפוצץ את דלת המעלית במכות, לבכות ולצרוח 'אמאאאאאא'.

    אבל אז אני קולט שאני לא לבד שם. לצידי נוות ביתי היקרה ושלושת זאטוטי. אז בלית ברירה נצמדתי להסדר הוותיק שהשכנתי זה מכבר בין צדדי האישיות שבי: ילד מבפנים, גבר מבחוץ.

    אני מורח חיוך מעושה על פני, מבטיח שיהיה בסדר ומאלתר בדיחות קרש על המצב. הילדים לא צחקו, ואשתי נתנה לי מבט של "גם בערב חופשי ומבודח בבית, לא הייתי צוחקת מהבדיחות האלה, אז עכשיו?"

    "הנה אני לוחץ על פעמון ההזעקה, ותכף מחלצים אותנו" הרגעתי את כולם, ובעיקר את עצמי.

    לאחר לחיצה קלה שלא שכנעה את הפעמון לזעוק, באה לחיצה חזקה יותר, ולאחריה לחיצה בעוצמה של בעיטה, ולאחריה ההבנה הנוראה, שמהצהוב הלחיץ והתקול הזה לא תבוא הישועה.

    כלפי חוץ המשכתי לחייך, אבל בפנים התחלתי לחשב את קיצי לאחור.

    אף על פי שזה היה ביום חמישי בבוקר, כבר התחלתי להיערך מחשבתית לעשות שבת בתוך קופסת נירוסטה. לא שהיה לי את הפרודוקטים המתבקשים, גם לא זכורה לי חנות פתוחה במחירים נוחים בסיטואציה, אבל לך תשדך היגיון לוגי, לנפש בהולה והיסטרית.

    כל חיי עברו לפני ביעף. ברגעי קיצון, תרתי אחר חפץ חד כדי לדקור את עצמי ולכתוב בדמי על קיר המעלית, נוסח בקשת סליחה לכמה אנשים, שטרם הספקתי לפייס אותם עד היום.

    בשיא הדרמה, רעידה קלה, ואחריה קול מנוע פועל ותחושה נעימה של תנועה. דלת נפתחת ועולם מאיר מחייך אלי.

    הרגשתי בר מזל. קיבלתי את חיי במתנה. מעתה ואילך כל רגע בחיי יהיה מנוצל עד תום לתורה וגמילות חסדים. אני הולך להגשים את עצמי ולמצות את מלוא הפוטנציאל שבי.

    אפקט 'הניצול המתלהב' ליווה אותי עד שעה ו - 32 דקות מרגע החילוץ, בעוצמה הולכת ופוחתת. בדקה ה - 33 כבר קיטרתי על סודה עם גז לא חזק מספיק לטעמי, ועל התיבול המאכזב של הביסלי בטעם החדש.

    נותרה בי רק מחשבת רקע מטלטלת, על האנשים שחיים לנצח בתוך "מעלית תקועה" עם מערכת "הזעקה" וקריאה לעזרה תקולה. אלה שהם על הרצף; רצף של סבל, רצף של בדידות, רצף של כאב.

    הם מלאים ברגשות, בחרדות, בפחדים, במחשבות, אבל כל אלה נצורים בתוך נפש תקועה, שאולי לא תיפתח לעולם. הם כמהים שמישהו יחלץ אותם מעצמם, יגלה בהם עניין, יעטוף אותם בהבנה ובחמלה, או לפחות יתעניין וישאל איך הם מרגישים שם בפנים, בלבד, במפחיד, בחשוך.

    אם התקיעה הקצרה שלי במעלית שינתה במשהו את ההבנה ואת ההזדהות שלי כלפיהם, אז זה ממש היה שווה את זה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: לבלוב, י"ג מידות, קראנצ' פיסטוק ועוד 54 משתמשים57 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה ממש לא דוד מעצבן. ההפך אחת הסיבות שאני כאן היא דודים נחמדים כמוך. לולא היה מסובך לתקן...
  • 449
    • ה
    שיתוף - לביקורת מה יש לך ילדה שלי?
  • הטעם המושלם //
    • שיתוף כואב מתוך לב של אמא
    מה יש לך ילדה שלי?
    מה גורם לאמא שלך לבכות מול שמיכי מסריח?
    מה עשה לך החלב היום שלא עשה אתמול?
    מה יש לך ילדה שלי- מכל נסיעה מקיאה.
    מה יש לך ילדה שלי- מכל מוצק נחנקת.
    מה יש לך ילדה שלי. ספרי לאמא.
    מה גורם לילדה בת שנה להתנהג כמו תינוקת קטנה.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: מור באכזיב, קרב, מקליד... ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
    • שאלה
    1K
    • ש
    שיתוף - לביקורת הנפילה סיפור ראשון שלי
  • שוקולד עילית //
    • " כואב לי, עצוב לי לחשוב שזה מה שהסמינר חושב עלי"
    מסתכלת דינה על המורה בעינים דומעות
    "לא אני נמצאת שם אני מבטיחה למורה."
    המורה מסתכלת עליה בעינים מבינות היא כמעט מאמינה לה אבל רואה בעיניה את השקר הגדול את מה שדינה מסתירה מה שהיא מפחדת להגיד.


    "המורה לוי תסתכלי הינה תמונה בוא רואים את התלמידה שלך דינה לוינגר
    נמצאת בשעה 3 לפנות בוקר באיזה שהיא חניה למעלה עם החורות מפוקפקות ,זה הפעם השלישית בוא האיש הזה אמר לי הפעם הביא תמונה"
    המנהל אומר את דבריו בחומרה
    "הדבר הזה צריך טיפול!, הדבר הזה לא ממשיך ככה התלמידה לא תוכל להמשיך כאן כרגיל נצתרך למצוא דרך לטפל בה בלי שהיא תודה בזה"


    בשעה 2 לפנות בוקר דינה מתארגנת מהר בודקת ימין שמאל עוברת מיטה מיטה לראות שכולם ישנים נרגעת טיפה מפחדת שמישהו ישם לב ויוצאת לחבורה כבר שבועיים שהיא איתם והיא מרגישה כל כך כיף ,קרוב, סוף סוף היא מרגישה שייכת לקבוצה.
    המקום נמצאה במקום שאף אחד לא רואה אותם והם עושות מה שבא להם
    בלי עול בלי שום תחושה.
    ואז בשעה 7 בוקר היא קמה לסמינר ומראה כאילו הכול טוב, ולא קרה כלום בלילה.
    היא מתקרבת בהתרגשות למקום המפגש כל היום חיכתה לשעה הזאת יש לה כל כך הרבה לשתף, לספר, להראות ולהראות ויש להם סך הכול שעה ביום ביחד. שעה ביום בלי מסכות בלי גבולות במקום בו היא מרגישה ללא מסכות.

    "הנה זה פה אני רואה את המקום"
    חיה לוי ובעלה צועדים לרחוב "אבן עזרה"
    היא במתח היא כל כך רוצה שזה באמת לא יהיה דינה היא מקווה שזה טעות.
    היא לא רוצה לראות את דינה בכזה מצב.
    הם כבר שנה בודקים סביב החבורה הזאת שאף תלמידה שלהם לא שם ועכשיו דינה שם.

    "יואוווווו איזה שיר מטורף לא עומדת ביופי אין שומעת בלופים! "
    "יום אחד אני עוד יהיה כזו שחני כולכם תצו אחרי לבקש חתימה"
    חיה לוי רואה ושומעת ,תצרחות, תדבורים, תלבוש
    קשה לה להאמין שזה היא שזה דינה המתוקה שיושבת ברביעי שמקשיבה ברתק לשיעורים שלה מה זה השקר הזה בו היא חיה?? היא מסתכלת על בעלה
    "מה עושים עכשיו? מה אני יכולה לעשות?"
    והם מסתובבים בחזרה לכיוון הבית עם הררי מחשבות מעליהם ועינים עצובות.


    שבע בבוקר דינה קמה במהירות רק שאמא לא תשים לב כמה אני עייפה שבלילה לא הייתי חזרתי אתמול מדי מאוחר יותר מתמיד.
    מתלבשת במהירות אבל מרגישה רעה משהו מסריח לה, היא פשוט צבוע בבוקר חננה דוסה של בית יעקוב ובלילה בקןשי חצאית יש לה
    אבל אין מה לעשות שם טוב לה שם כיף לה מרגישה שם בנוח שכל העולם יסתדר היא כרגע מאושרת טוב לה וזה מספיק!
    מזיזה הצידה את ההרגשה הזו וחוזרת לתחושות לזכרונות ולמראות למקומות שכיף לה ליהות שם. והולכת לכיתה כאילו כלום לא היה בלילה


    הם יושבות במעגל נהנות צוחקות, שרות מרגישות טוב עם עצמם דינה מרגישה שייכת עוד יומיים והיא כבר סופית בחבורה ואז ברגע שתהיה בטוחה בעצמה ובחבורה שלה היא תוכל להתחיל לעשות מה שהיא מסתירה כל כך גם ביום
    סוף סוף היא באמת מעניינת מישהו ולא רק את עצמה.
    ואז נעמה מגיעה בסערה היא ועוד גבר שתיהם שתויים במצב אנוש.
    נעמה מצביע לכיוונה
    "אתה רואה אמיתי זאתי אמרתי לך עליה מי שמנסה ליהות בחבורה שלנו שהיא חושבת שהיא מיענינת מישהו פה היא בלי פאלפון בלי חבר ביכלל לא מעניינת אותנו"
    כולם מתחילים לצחוק ומסכימים עם דינה כן היא סתם תקוע סתם חננה שמרגישה שווה.
    דינה מורדה מבט מושפלת כולה ומתחילה לרוץ היא רצה רצה לשום מקום
    שלא יראו אותה שלא יתפסו אותה בוכה כל הדמיונות שלה נהרסו בשניה כל מה שהיה לה נעלם המקום היחיד שהרגישה בטוחה נעלם עכשיו בשניה.


    חיה לוי צועדת עם בעלה שוב לאותו מקום למקום החבורה
    היא לא יודעת למה היא עושה את זה אולי רוצה לראות את תלמידתה האהובה במצב כזה נואש, או אולי תנסה לראות עם יש דרך לעזור לה היא לא יודעת למה אבל היא בכל אופן הולכת לשם.
    ואז רואה את דינה רצה מולה מבוהלת לבד עם דמעות בעינים לבושה כמו לא מי שנראת תלמידתה והלב שלה נצבט קשה לה קשה לה לראות אותה ככה.
    "המורה מה קרה?"
    דינה מסתכלת על המורה
    "מה המורה עושה פה? עברת פה במקרה בכזו שעה?"
    "לא דינה אני כבר יומיים שאני יוצאת בכזאת שעה בלילה בשבילך כי ידעתי שאת בחוץ בכזו שעה והה לי קשה לחשוב על זה שאת תיהיה שם.
    "זהו המורה אני כבר לא שם סתם האשלתי את עצמי שהם רוצות אותי
    אני לא באמת מענינת אותם אני מרגישה עכשיו נורא אני באמת רוצה ליהות טובה , אני רוצה בית של תורה נכון המורה תמיד אמרה שאם אני עולה הוא עולה ואם אני יורדת הוא יורד ואני לא רוצה שזה מה שיהיה אני רוצה בית טוב המורה אני חייבת עזרה!"
    מתחננת תמר למורה בעינים דומעות
    "סליחה ששקרתי לך חייתי באשליה שרוצים אותי תסלחי לי המורה?"
    "דינה מה ניראה לך שאני לא יסלח לך? אני פה בשבילך וביחד ננצח כל מיכשול ונעבור יחדת זה איתך ביחד אני שמחה שתפסת את המצב..


    כעבור 6 שנים:


    דינה ובעלה הצעיר יוצאים לסיבוב. זוג טרי נשוי ומרוגש הולכים להם בפארק.
    דינה שמה לב פתאום על מישהי שמסתכלת לכיוונה כמה פעמיים
    ומתקרבת עליהם
    "את דינה לוינגר?"
    "כן את מכירה אותי מאיזה מקום אולי?"
    דינה מסתכלת בפליאה על הבחורה נראת בקושי חרדית איך היא אמורה להכיר אותה
    "אני נעמה רוט זוכרת אותי? היינו יחד באותה קבוצה שם ברחוב בלילות"
    דינה מסתכלת עובר שניה והיא נזרקת לאחור לתקופה הזאת ללילה הארור של חייה לקשר עם המורה למה שבנה אותה אחרי זה נזכרת בדקה הזאת שכל כך הרסה לה באותו הרגע אבל כמה דקות אחרי זה בנתה אותה לתמיד
    "כן ברור שאני זוכרת איך אפשר לשכוח מה איתך? מה אם כולם?"
    "פסדר את יודעת כל אחת מצאה איזה מישהי התחתנה איתו התגרשה את יודעת איך זה, תגידי אפשר לשאול אותך איזה שאלה קצת אישית?
    "איך את כזאת היום חרדית שמורה נשואה נראת מאושרת מה בנה אותך?
    איך תפסת את עצמך? אני רוצה לדעת"
    דינה מסתכלת על בעלה אין לה תכוחות עכשיו לפתוח את זה אבל בעלה מכניס בה מבט שהוא איתה והכול בסדר
    "את לא זוכרת את היום הזה שהגעת אם אמיתי וצחקת עלי שאני מנסה ליהות בחבורה שלכם ואתם לא רוצות אותי ואני סתם חופרת לכם ואין לי חבר וגם לא פאלפון?"
    "כן זוכרת אבל איך זה קשור? זה היה סתם בצחוק יום אחרי זה הזכירו לי את זה וממש הצטערתי היית ממש אחלה בחורה היה איתך ממש כיף"
    "אז זהו זה מה ששבר אותי זה מה שבנה אותי ההרגשה הזאת שאני לא באמת שייכת למקום שהרגשתי שייכת בנוח וטוב יצאתי החוצה בוכה אם ההרגשה עלובה ופגשתי את המורה שלי היא מי שעזרה לי היא תפסה אותי
    ובזכות זה אני כאן נשואה מאושרת ובנויה"
    דינה מסיימת את הנאום ומסתכלת על
    בעלה הוא מחייך עליה שולח לה חיוך מעודד
    היא יודעת שזה היה שווה שווה כל התקופה הזאת בשביל זה.
    בשביל להעריך את המתנה הזאת.


    סיפור ראשון שלי אשמח להערות שלכם!
    תודה מראש
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ~yg~, גשם יורד, "המאיר לארץ" ועוד 19 משתמשים22 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ❤
    ❤️אילולה❤️
    ואוו מדהים!!כתוב בצורה קולחת סוחפת ונעימה לקריאה. באמת חוץ מהקצת שגיאות כתיב ופיסוק הכל מצוין!!
  • 1K
    • R
    שיתוף - לביקורת מי יאמין
  • RPO //
    • כל הזמן הזה
    צעדים צעדים
    חסר נשימה
    בדרכו אל הסוף
    בנסיעה אל בלתי
    נודע.

    אבק דרכים דבק לנשמה
    וכבר לא רואים בו
    שהיה יפה
    שרצה לרצות נכון
    ושגה.

    מי יאמין
    יאמין בדמעות
    שירדו על קליפה
    ירככו נשמה
    ויושיטו ידיים
    ירימו גבוה
    למקום עם קצת אור
    עם המון אהבה
    ושם, מול השמש
    שתראו בה
    טובה.
    • תודה
    Reactions: מיהי, איוליס, RIVKA W ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה!!!
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת קטע מתוך הספר "סדר הפוך"
  • א. פרי //
    • תודה רבה לכל הרוכשים שהזמינו את הספר "סדר הפוך" באתר פרי הוצאה לאור.
    אני ממש מעריכה את הרכישה דווקא בגלל שמבחינתי זה לא רק לקנות ספר, אלא זה סוג של תרומה.
    פעמים רבות, רכישה מבעל עסק חדש זה סוג של חסד. אמנם כל אחד בוחר את החסדים שלו, ועדיף לעשות חסדים עם עצמנו ועם הסובבים אותנו, אבל בכל זאת, תודה לכולם על האמון.
    ואם אתם רוצים לרכוש את הספר ואין לכם צורך בו אחר כך, אשמח שתתרמו לסיפריה, כי כרגע אין לי הפצה ובלתי אפשרי בשבילי להגיע לכל הספריות ברחבי הארץ, וחשוב שהספר יהיה נגיש לכולם.

    כמה מילים על הסדרה "הצעה לסדר" שהספר "סדר הפוך" הוא הספר השני שלה.

    סדרת הצעה לסדר מגישה תוכן עמוק בתוך ספרות קלילה וייחודית. בכל ספר יש את אותן דמויות בסיפור שונה.

    בספר הראשון "הצעה לסדר", מוגש מסעו של צעיר חרדי שעומד מול האפשרות להיות מלך על מדינת ישראל, מטבע הדברים יש בה עיסוק סביב המושג מלך. ואיפה זה פוגש את האדם הרגיל, או במקרה זה האדם המתמודד. (ניתן להוריד את הקובץ הדיגיטלי באשכול של הצעה לסדר - סיפור בהמשכים בפורום הכתיבה)

    בספר "סדר הפוך" יש עלילה אקטואלית המגישה את סיפורו של ארגון "שחרור עולמי" ארגון שמנוהל על ידי מילאן בלאץ (אחיו של קרלו בלאץ מהצעה לסדר) שנמלט מקובה בה יש שלטון קומוניסטי ושואף לפרק את השלטון העולמי.
    בגלל העניין של רינגו סמית, הסופר הקנדי, בישראל, הוא מחליט להתחיל את האנרכיה העולמית בישראל. בשל כך הוא יוצר עימות בין ראש הממשלה לבתי המשפט (מוכר, כן?) הבעיה שגם אנרכיה צריכה שליט...

    כעת אני באמצע כתיבת הספר הבא, "מסדר מלחמה", ספר שמדבר, איך לא, על המלחמה האחרונה... רציתי להגיש כאן את הפרולוג או הפרק הראשון אבל יש בהם הרבה ספוילרים מהספר סדר הפוך, אז אגיש כאן קטע מתוך הספר "סדר הפוך"

    מבחינתי - כשאנו כותבים ספר או יוצרים משהו עלינו להבין שאנחנו רק הכלי שדרכו עובר לעולם מסר.
    עלינו להיות כלים ראויים כדי שהתוכן יהיה ראוי, לכן יש עניין לעשות תהליך עם עצמנו כשאנו כותבים יוצרים משהו, התהליך מסייע לנו להגיע להכנעה ולהבין מה הרצון האמיתי שלנו, כי קשה עד בלתי אפשרי להיות מושלמים. (גם יוצרים גויים הם כלים, אבל אין להם תורה ומצוות כך שהתוכן פחות ראוי).

    "זו הייתה סתם קריאת שווא", נתנאל הלל היה נסער. הוא ישב ברכב דו
    מושבי ועיניו הביטו בצער לעבר הבניין המתרחק, בו השאיר את הקשיש
    עם התפילין כרוכות סביב ידו.
    "קריאת שווא? מה אני בשבילך, מוקד מד"א?" ניצן סקר אותו ברוגז, אחר
    שב להתרכז בכביש.
    "לא התקשרתי אליך בתור איש ביטחון, אלא בגלל שהיית ראשון
    ברשימת השיחות".
    דריכותו של ניצן התפוגגה מעט. "אוקיי, להחזיר אותך לדירה ממנה
    נלקחת?" שאל בלעג.
    נתנאל הלל חשב במהירות, "לא נראה לי שזה מתאים. בושות אחרי
    שהתפרצת לשם ככה... בטח הם עדיין לא מעכלים מה קרה פה".
    "מה קרה פה באמת? מה הסיפור? למה חששת מהם?"
    "הוא נפל עלי פתאום, אני לא מכיר אותו. ואני מתמודד עם פראנויה",
    נתנאל הלל החליט להתחמק ולא לפרוש בפני ניצן את הכל, "איך ידעת
    איפה אני?"
    ניצן הבליע חיוך. "אין כזה דבר 'נפל עלי פתאום'! אנשים לא נופלים על
    אף אחד פתאום. בטח הייתה לזה סיבה".
    "השגחה פרטית?"
    "לכל אדם יש מניעים כלשהם".
    "הוא רצה שאעזור לו עם סבא שלו. סבא שלו צריך להניח תפילין".
    "ואתה מאמין לזה?"
    "מה הכוונה?"
    "שמישהו ירצה שתעזור לסבא שלו להניח תפילין? איפה פגשת אותו
    בדיוק?" ניצן נהנה להשתמש ביכולת שלו לפענח מצבים.
    נתנאל הלל חשב לרגע. "לא משנה, עזוב. אני עייף ואין לי כוח לשאלות".
    ניצן החליט לוותר. "אוקיי, לאן לקחת אותך?"
    "תוריד אותי ליד התחנה הקרובה, אעשה את דרכי בכוחות עצמי, זה
    בסדר".
    הרכב עצר באיטיות בצד הדרך.
    "תן לי את הסלולרי שלך", ביקש ניצן.
    נתנאל הלל הגיש לו בהיסוס קל.
    "טלפון מקשים?" הטלפון עבר בחינה מדוקדקת.
    "כן, אני חרדי".
    "אוקיי, מעניין שהחרדים עדיין נצמדים לטלפונים מהדור הקודם, בטח
    יש לכם סיבה טובה", הוא הפך את הטלפון ובחן אותו, "ספק גדול אם
    אפשר להצמיד לכאן מעקב. אולי קיבלת לאחרונה מתנה ממישהו?"
    נתנאל הלל שתק לרגע. "לא משהו מיוחד".
    "תחשוב טוב. חפץ חדש, תנסה להיזכר?"
    נתנאל הלל חשב רגע ארוך, מבטו המעודד של סוכן הביטחון גרם לו
    להבין שהתשובה שלו מוכרחת להיות חיובית, כעבור רגעים ארוכים שלף
    מכיסו צרור מפתחות, "לא בדיוק מתנה, קיבלתי מחזיק מפתחות עם דיסק
    און קי שהרב צבי רייניץ ביקש ממני לשמור עבורו".
    • תודה
    Reactions: M . A, גוט, איש המילה הכתובה ועוד 6 משתמשים9 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מכון באר שלמה
    לא חושב שאוכל לשווק את הספרים (בכל זאת אנו עוסקים בספרי קודש), אך אולי אוכל לנסות להכווין אתכם...
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת איך רוקמים קונסיפרציה אפוקליפטית עם שלשה מיליליטר
  • הווה פשוט //
    • יָד שְׂעִירָה עִם שְׁעוֹן זָהָב
    אֶת הַיָּדִית תְּסוֹבֵב
    וְאֵי שָׁם בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה
    הַנּוּרִית תְּהַבְהֵב

    הֵם יָגִיחוּ מֵהַמַּעְבָּדוֹת
    יַבְרִישׁוּ אֶת זְקָנָם
    וְיִצְעֲדוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת
    לַחֲרֹשׁ אֶת הָעוֹלָם

    קוֹל נוֹרָא יִקְרַע חוֹמוֹת
    יַהֲפֹךְ מְנוֹעֵי עֲנָק
    שׁוּב יִקָּטְעוּ הַחֲדָשׁוֹת
    כְּשֶׁהַקַּרְיָן נֶחֱנָק

    אָז יָבוֹאוּ הַשְּׁבָבִים וְהָרְשָׁתוֹת
    וְהַמָּסַכִּים וְהָאַנְטֵנוֹת
    וּמוּטַנְטִים עִם שִׁבְעָה זְרוֹעוֹת
    יְטַלְטְלוּנוּ כְּמַרְיוֹנֵטוֹת

    הַשָּׁמַיִם יְכֻסּוּ בְּמַסְלוּלֵי טִילִים
    וְהָאָרֶץ בְּמַחֲנוֹת רִכּוּז
    נָנוֹרוֹבּוֹטִים יַחְדְּרוּ לַאֲבָרֵינוּ
    וְלֹא יִתְּנוּ לָזוּז

    וְאִישׁ עִם עֵינַיִם בּוֹרְקוֹת
    יִצְעַק בְּגָרוֹן נִחָר
    "אָמַרְתִּי לָכֶם! אָמַרְתִּי לָכֶם!"
    וּפָשׁוּט יִהְיֶה מְאֻשָּׁר

    מִשָּׁמַיִם מִתְאַבְּכִים וַאֲדֻמִּים
    תִּפֹּלְנָה צִפֳּרִים חֲרוּכוֹת
    הָאֲדָמָה תִּסָּדֵק וְתִבְלַע לְקִרְבָּהּ
    נְהָרוֹת מֻרְעָלִים וְעִיֵּי חֲרָבוֹת

    גַּלֵּי עֲנָק מְרֻפָּשִׁים יִגְרְפוּ
    אֶת כָּל עָרֵי הַחוֹף
    וּמַבָּטִים מְבֹעָתִים יָעִידוּ
    זֶהוּ רֶגַע לִפְנֵי הַסּוֹף

    יָד שְׂעִירָה עִם שְׁעוֹן זָהָב
    אֶת הַיָּדִית תּוֹרִיד
    הַמַּנְגָּנוֹן יֵעָצֵר וְהָאֵל אֵס דִּי
    יַפְסִיק לִזְרֹם לַוְּרִיד ...
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: נחמת שוטים, צ'יטה, קראנצ' פיסטוק ועוד 25 משתמשים28 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    אין על הקונספירטורים! אתה יכול לשמוע אותם ולצאת מהדעת. יותר זול ויותר בריא מדברים אחרים שמוציאים...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה