קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 2 3 10K
    • ש
    סיפור בהמשכים השתיל באדמת הלב
  • שיבת ציון //

    • לפרק הזה יש המשך. מתחילה כשיתוף- לביקורת, אתם תגידו אם להמשיך לסיפור בהמשכים.
    נ.ב. השם של הסיפור עוד לא סופי, יש מצב שישתנה.


    בס"ד

    "הרבנית של הכפר" כולם קראו לה, לילדה שחורת השיער והעיניים.

    "רבנית קטנה" קרא לה מייק הזקן בחיבה ונתן לה תמיד סוכריה אדומה קטנה.

    ושיילי חייכה, לעיתים בביישנות ולעיתים בשמחה, והמשיכה לדלג אחר הכבשים, או לתלות את הכביסה שבגיגית הגדולה.

    הכפר היה יפה, שיילי אהבה אותו כל כך. היו בו מרחבי דשא גדולים, השמיים מעליו כמעט תמיד היו בהירים וזכים והכבשים שהלכו מעדנות ברחבי הכפר, עטויות צמר לבן, ציירו מראה שהרחיב תמיד את נשימתה של שיילי.



    "שיי- לה" צעקה נסרה את הרוגע שבכפר, ראשו של ג'ואי הציץ מדלת הבקתה "שיי- לה, איפה היא, הילדה?". "אני פה, ג'ואי" קולה הצייצני נשמע ולאחר רגע נראתה גם שמלתה הכחולה נכנסת בפתח החצר: "קראת לי?".

    "כן, קראתי לך, ילדה" ג'ואי נאנח לרגע "היכן את מסתובבת כל היום?",

    "פה בכפר" עיניה התמימות נתלו בו "באמת, אני לא יוצאת".

    "ברור לי, שיילי" קולו היה חצי דאוג- חצי משלים באנחה "השאלה היא איפה כאן בכפר את מוצאת לך לבלות שעות כה רבות".

    "ליד הכבשים" אמרה שיילי ולא יספה. ג'ואי חיכה לפירוט, ולאחר שניות מספר הוריד את עיניו בהשלמה. "לני חזרה מן הנהר עם הכביסה כבר לפני שעה. רבע כפר חיפש אחרייך. בסדר, תלי אותה כעת". "בשמחה, ג'ואי" שיילי קפצה בחינניות הרגילה, לא שמה לבה לתוכחה הסמויה. היא כופפה את ברכיה והרימה את גיגית הענק, צולעת אל החבלים שבצדה הקדמי של החצר.

    ג'ואי הביט אחריה ורשם במוחו לבדוק היכן הכבשים מסתובבות בשעות הבוקר והצהריים. אולי אם יעקב אחריהן, יגלה גם היכן שיילי מסתובבת.

    . . .​

    "הי, ג'ואי" קולו העבה של מייק הזקן תפס את ג'ואי מנקש עשבים שוטים וקוצים מכי שורשים בגינתו.

    "כן, מייק" ג'ואי התרומם ממקומו, טופח על מכנסיו ומנגב בשרוולו אגלי זיעה ממצחו. "שמע לי" מייק דבר בקולו העמוק, מפלס לו דרך להיכנס לחצר ללא כל הזמנה. הוא התיישב בזהירות על אבן קבועה, נאנח אנחת כאב ומחווה בידו על אבן סמוכה, כמזמין את ג'ואי לשבת בחצרו שלו. ג'ואי התיישב, משעין את מרפקיו על ברכיו ומביט במייק במבט קשוב. "כן, מייק, אני מקשיב".

    "אני רוצה לדבר אתך על שיילי" השמש השוקעת הטילה צללים אדומים על פניו של מייק. "הילדה שעות רבות לא נמצאת בבית, הנכון הדבר?", "נכון, נכון" ג'ואי פזל אל נעלי העבודה שלו. "רועת צאן נהיתה הילדה, הא?" "הא". "מסתובבת שעות ארוכות ברחבי הכפר, יושבת בחברת הכבשים..." לרגע נראה מייק כאילו הוא מדבר לעצמו, מבטו נשא והביט באופק. לאחר רגע הוא נרכן שוב: "רק רציתי להגיד לך דבר אחד" קולו ירד ללחישה "אל תפריע לה". "הא?" ג'ואי הזדקף לרגע. "אל תפריע לה" חזר מייק "היא מדברת עם אלוקים, אני יודע. כך אבא שלי נהג כשהייתי צעיר. הרבנית שלנו משוחחת עם אלוקים על אשר קורה בכפר, אולי על עוד דברים, איני יודע. רק תדע" שוב התהרהר לרגע מבטו: "אולי בזכותה קיים הכפר שלנו. בזכותה הגשמים יורדים והארץ מצמיחה. בזכותה הכבשים בריאות ופועות והנהר שופע". ג'ואי כווץ את מבטו, מייק המשיך: "היא אחראית על קשר הכפר הזה עם המלך הגדול. איני יודע איך ילדה צעירה כל כך לקחה על עצמה תפקיד כל כך גדול. אבל אל תפריע לה.".

    "אוקי, מיסטר מייק" ג'ואי התרומם, טופח בשנית על ברכיו. מייק קם גם הוא, אוחז בגבו ופונה לצאת מן החצר.

    רגע לפני שיצא הסתובב "רק תזכור מה שאמרתי לך. אני כבר איני איש צעיר, ראיתי יותר מדבר או שניים בחיי. שמע לעצתי, איש צעיר, למען יעמוד הכפר הזה ימים רבים.".
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: yael305, rachelita, חלום לגדול ועוד 37 משתמשים40 //
    47 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    פרק נוסף יעלה בישועת ה' (אמן! אמן! אמן!) בימים הקרובים. בינתיים אשמח לקבל ביקורת מכל סוג שהוא...
  • 400
    • כ
    שיתוף - לביקורת אין כאן שקט...
  • כותב השורות //
    • וכשהיינו שם בתוך התופת
    גם בקצה מנהרה
    שררה עלטה

    וכשהיינו שם בתוך החושך
    קרן אור לא בקעה
    לא סדקה את הרע

    וכשהיינו שם במרתפי הרוע
    לא ספרנו שעות
    לא יכולנו לראות

    וכשבכינו שם בשקט
    רועדים לא מקור
    צועקים בלי קול

    ידענו שאתם שומרים עלינו
    לא מפסיקים לנסות
    עוד תפילות עוד תפילות

    ידענו שאתם דומעים איתנו
    לא מפסיקים לנסות
    עוד תפילות עוד תפילות

    וכשחזרנו אל הבית עוד כאבנו
    על אחים אחיות
    הנשארים בין חיות

    ולא הפסקנו כי עוד לא התחלנו
    לשקם הריסות
    לבנות החורבות

    ואין זמן לחייך, ואין זמן גם לצחוק
    הכאב לא עוזב
    ומוסיף לחבוט

    ואין, אין כאן שקט
    רק זמן לפציעות
    שנוכל קצת לבכות

    ואין, אין כאן שקט
    רק מרווח נשימה
    שנוכל עוד לצעוק...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רואים שקוף, קרב, שיבת ציון ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 516
    • ר
    שיתוף - לביקורת עד הגל הזה ועדה המצבה
  • רואים שקוף //
    • אני פוסע בבית הקברות.
    בחלקה של הפשוטים יותר.
    לא בחלקת הרבנים.
    איפשהו בגשר בהר-המנוחות.
    ואז אני רואה את המצבה הזו.
    מצבה שכלל לא תואמת לנוף.
    מצבה משיש שחור, מין אוהל עליה משיש לבן מנומר, וסביבות המצבה מרוצף בקרמיקה יוקרתית.
    רב, זה לא. זה חלקה של פשוטים.
    חייב להיות שקבור פה גביר.
    ואני, חייב לגלות מי הוא הרוטשילד 2 שקבור פה.
    חייבבבבב!!!!!!
    שואל פה, שואל שם, ואין איש יודע לומר.
    חוץ מ'פ.נ. איש תם ויקר דרך השפל באדם, החבר ר' יחיאל יקותיאל בן ר' זלמן גרשון ערוטניטקיינגלט ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.', אין כל רמז לזהותו של הנטמן.
    אין כל רמז לרוב עושרו של הטמון במקום הזה.
    פתע הגיע אדם כל-שהו, כנראה מבני המשפחה, הניח אבן על קברו וקרא כמה פרקי תהלים.
    המתנתי לו שיסיים.

    והוא סיפר;
    זה היה אברך כויילל. דלפון. אב לעשרה ילדים. והוא רצה לקבל תמיכה מהמדינה.
    לשם כך התדלפן והתדלפן עוד ועוד
    עד שמת ברעב.
    המצבה נבנתה מכספי התמיכה שלהם היה זכאי כשכל משפחתו כמעט גוועו אף הם ברעב כמותו.
    לתפארת מדינת ישראל.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: רוב, אין פאנץ', כל שם שתרצה ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 7 8 9 20K
    • מ. י. פרצמן
    אתגר נובמבר ספרותי > אתגר כתיבה | אשכול העבודות
  • מ. י. פרצמן //
    • צהריים טובים ובשורות טובות!
    בעז"ה בחודש נובמבר הבא עלינו לטובה ננהל כאן בקהילה אתגר יומי שמטרתו לעודד כתיבה יומית.
    מזמינה לכאן את הניק     @יוסף יצחק פ. - יוזם האתגר ומנהלו בפועל, שיסביר לנו איך זה עובד.
    בהצלחה לכולנו!


    לנספח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, אלי 999, Someone else ועוד 18 משתמשים21 //
    171 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    Yitty Kahana
    #מאסיבי אז איך המרגש? מה אומרת? מרגישה קטנה את מספרת פיצית, ממש בלתי מורגשת אבל ממש ממש מתרגשת...
  • 3K
    • ח
    שיתוף - לביקורת דופליקטים- פנאפיק
  • -חיה- //
    • בס"ד

    מיקום הפנאפיק- לפני שדני גילה על המסדר וכל זה, כמה ימים אחרי שפגש את הקבוצה.

    דבר ראשון הוא שם לב שהחלון שליד מיטתו נעלם, הוא לא בחדר שלו כנראה. הוא מתרומם מעט ומלמל מודה אני, מביט סביב. הוא כנראה באיזו פנימייה לפי שאר המיטות שבחדר והבחורים שנמים בהן, איך הגיע לכאן?
    ליד מיטתו שוכנת קערה ובתוכה ספל גדוש מים, הוא נוטל ידיו בעודו בוחן את הסביבה.

    "דני", קול מנומנם יוצא מאחת המיטות, "יש ספר כחול בשידה ליד המיטה שלך, פתח אותו".
    גבותיו של דני מתרוממות, הוא סוקר את הבחור שמולו.
    "נו, קרא כבר את מה שכתבת לעצמך, שאיבדת את הזיכרון וכל זה".
    הוא מסתכל על השידה, מביט על הספר שזרוק עליה, הוא לא ראה אותו אף פעם, זה ברור לו. "סלח לי בחור, אני לא מכיר אותך ואני חושב שאתה מבלבל ביני לבין מישהו אחר. אתה יכול להגיד איפה אנחנו נמצאים?"

    "הכל בספר דני, גם השם שלי שם. פשוט תקרא". הבחור עוצם עיניו, גורם לדני להיזכר במה שהוא באמת צריך לעשות. הוא מוצא על יד הספר קופסה לבנה חלקה, מחלץ ממנה תרופה מאורכת ובולע. השקט גורם לסקרנות שלו להתעורר, הוא פותח את הספר הכחול, מופתע לגלות אותיות שדומות כל כך לאלו שלו.

    "בוקר טוב דני", אומרת השורה הראשונה, "בעצם בוקר טוב לעצמנו. הדבר החשוב ביותר הוא שאיבדת את הזיכרון בגיל חמש עשרה ומאז הזיכרון שלך מתאפס כל בוקר (בתאריך ד' שבט תתצ"ד- 2134).
    אני לא יודע אם תספיק לקרוא הכל אז דבר ראשון דפדף לעמוד האחרון שכתבת לאחרונה, זה העמוד של אתמול, אחר כך נסה להספיק כמה שיותר, לטובתך. יום טוב!
    אהה וכדי להוכיח לך שאיבדת את זיכרונך אני אזכיר את זה שיש לך כוח להקפיא דברים באמצעות תנועות ידיים, בהצלחה!"

    השפתיים שלו מתעקלות לחיוך מבודח, אלחנן התעלה על עצמו לגמרי, בטח אלישבע עזרה לו לחקות את הכתב שלו. הוא מפזם לעצמו בזמן הדפדוף לעמוד האחרון, מסוקרן לגלות עד כמה אחיו הקטן יצירתי.
    משהו מנצנץ לו בזיכרון, מחשבה קטנה שמספרת לו שהוא באמת יכול להקפיא דברים אם רק ירצה. היא מתעצמת מרגע לרגע, גורמת לו להביט בידיו. יש לו כוחות מיוחדים בין האצבעות, אבל היכולות האלו לא מספיקות כדי להוכיח דבר משמעותי כמו אובדן זיכרון.
    הוא מרפרף על הפסקאות, קורא כל מיני פרטים מעניינים על שנת התגלות שהוא הלך אליה וחברים לקבוצה שתמונותיהם מופיעות כמה עמודים לפני. דוד בן הלך לשנת ההתגלות, מעניין, אבל מה הקשר אליו?

    הבחור השלישי בשם דיוויד דומה לבחור שדיבר קודם, העובדה הזו מעלה את קצב הדופק שלו, מה אם כל זה אמיתי ולא בדיחה? והוא עוד לא הצליח לגלות איך הגיע לכאן בכלל! זיעה לחה מרטיבה את פניו, מישהו חטף אותו! מישהו יודע על הכוח שלו!

    "הנה זה מתחיל, עוד רגע הוא ירוץ לבדוק שהדלת פתוחה ויחפש חוטפים", אומר קול נוסף שהתעורר, זה ששייך לתמונתו של ישי.
    "אתמול הוא דווקא חיפש סוהרים", מצחקק הראשון, "ושלשום הוא חשב שהוא בבית משוגעים".
    "די", אומר בחור נמוך יותר, סנדי כנראה, "דני השנה היא תתצ"ח, אתה בן עשרים עוד מעט ואתה באמת שוכח. זה קשה, אבל אנחנו חברים שלך ונעזור לך בדיוק כמו אתמול ושלשום. עכשיו תתלבש כי יש לנו תפילה להספיק".

    הוא בוהה בהם, אולי הוא באמת בבית משוגעים?

    "לך למראה ותראה שאתה השתנת מאז גיל 15, הפנים שלך התארכו. חבל שאתה לא מגדל זקן גם, זה היה עוזר אפילו יותר".
    הם צודקים, הדמות שקורנת מהמראה שונה מזאת שהוא מכיר. הוא מתיישב על מיטתו רועד, מנסה לעכל את האובדן. המוח שלו פגוע!

    סנדי נעמד על ידו וטופח על גבו. משהו ציני בתוכו אומר לו שככה סנדי ניחם אותו גם אתמול ושלשום. "הכל בסדר חבר, יש לך חצי שעה לקרוא על מה שעבר עליך בחמש השנים האחרונות ואז נלך יחד לתפילה, תוכל לשאול אותי לגבי אנשים שאתה לא מזהה, אני אעזור לך בשמחה".

    האווירה מסביב קלילה, רק ליבו כבד, לא ממש מעכל שהוא פגוע מוח, הוא. שכל מה שיהיה היום יעלם מחר, כמו שאתמול כנראה נעלם. שהוא הולך לחיות רק יום אחד בעולם, והוא יחיה את היום הזה כל יום מחדש.
    "מחר גם יהיה ככה?" הוא שואל את סנדי, מנחש את התשובה.
    סנדי שותק, מביט בציפורניו ולבסוף עונה: "גם אתמול שאלת את השאלה הזו".
    באתמול שהיה פעם, האתמול שלעולם לא יזכור.
    הגרון שלו כואב. "ומה ענית אז?"
    "שאולי אני יודע את העבר, אבל רק אחד יודע את העתיד. תתפלל אליו. אתה אולי לא זוכר, אבל הוא לעולם לא שוכח".
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חוי!, נערה חרדית גאה, זה אני ולא אף אחד ועוד 44 משתמשים47 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    Yitty Kahana
    וואו כמה יפה ממש התענגתי:sneaky: ובו זמנית ממש כאב לי בלב על דני ששוכח...אמיתי כאב לי!
  • 888K
    • ה
    שיתוף - לביקורת תראה אותם, אבא
  • הודיה לוי. //
    • בס"ד


    תראה אותה, אבא. עם הפלאפון הכשר. מי בכלל חלם שאחת כמוה נאבקת לא להחזיק במשהו אחר.

    תסתכל עליו, אבא. קשה לו לבד. הוא בודד שם מול הגמרא. שום דבר לא באמת מתוק למי שלא מצליח להבין אף מילה.


    תראה אותה, אבא. עם הסינון על המחשב. זה מאט את התוכנות וגורם לבוסית להתעצבן יותר.

    תביט בו, אבא. כמה איתן הוא עומד. המוח אטום. רק הצמא ללמידה כל יום מתרחב.



    תסתכל עליהם, אבא. הם כל יום נלחמים. מחוץ לתוויות, מחוץ לכינויים. לא נוער מתמודד, ולא ילדים בסיכון.

    רק אנשים שורדים שכל יום מחפשים עוד סיכוי.



    תראה אותם, אבא. תראה ותביא כבר גאולה. בשביל נשמות בדור אחרון שכל יום בוחרות להתחיל מהתחלה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אין שמות מקוריים..., :)CHANI, נועה :) ועוד 74 משתמשים77 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הודיה לוי.
    אחת הקוראות עיצבה את הקטע מבלי שביקשתי. תודה רבה לאותה אלמונית. הנה הגרסה המשופרת:
  • 684
    • ר
    שיתוף - לביקורת זהירות - ממכר!
  • רואים שקוף //
    • אף פעם לא חשבתי שזה באמת ככה.
    לא דמיינתי מה התמכרות יכולה לעשות לבן-אדם. או, התמכרות יכולה לעשות ללא בן-אדם...
    אבל היום ראיתי את זה. בחוש. במוחש.
    הלכתי מאחוריו ברחוב. לא אחריו, מאחוריו. באקראי לגמרי. במקרה.
    אני פשוט הייתי המום מזה.
    הלכתי אחריו אולי חמש דקות, שבמהלכן הוא הוציא את זה מהכיס לפחות עשר פעמים.
    מוציא מהכיס, פותח.
    מוציא מהכיס, ופותח.
    לא יודע מה עבר לו בראש.
    מה כבר יכול להשתנות בעשרים ושבע שניות.
    מה יכול להיות חדש?!
    פיגוע?!
    אבל אני אומר לכם.
    זו עובדה.
    אילולא ראיתי לא האמנתי.

    השפתון!!!
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הספרן, אפרת תהל, קרב ועוד 11 משתמשים14 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אין פאנץ'
    בשבילי זה סתירה על סטרואידים...
  • 369
    • ה
    שיתוף - לביקורת הם הבינו!
  • הקה //
    • שנים הם צועקים יום יום בלי להתיאש
    שנים הם משכנעים את כולנו ש"כל מי שיש לו סמאטרפון הוא כזה מסכן"
    שנים הם מפגינים מול החנויות בלי להתעייף
    שנים הם מבטיחים לנו שיגיע היום וכולם יתפכחו ויבינו
    והנה הגיע היום!
    "פלאפונים בלי תוכנות איתור מסוכנות יחולקו לחיילים הנמצאים בעזה" זאת הכותרת שאומרת לנו- שהנה- גם הם הבינו!
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הספרן, ללי99, ר קרין ועוד 11 משתמשים14 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אין פאנץ'
    אל דאגה, בקרוב ממש, קמפיין לחסימת קווי ימות המשיח בפלאפונים שמחולקים לחיילים.
  • 210
    • ר
    שיתוף - לביקורת על זה היה דוה לבנו
  • רואים שקוף //
    • ראיתי אותם.
    בפנים חתומות.
    פנים נפולות.
    מכונסים בתוך עצמם.
    הם הלכו ברחובות העיר, ולא שתו למתרחש סביבם.
    הם היו שקועים בתוך עצמם.
    חתומים כאלה.
    עצובים כאלה.
    אבלים כאלה.
    ניסיתי לשאול אותם מה קרה, אולי איזה אסון בינלאומי שלא שמעתי עליו, אולי איזה פיגוע נוראי.
    הם לא ענו לי.
    ולא, הם לא התעלמו ממני, הם פשוט היו שקועים כל כך בעצבות שלהם, עד שהם לא שמו לב לשאלתי. הם לא שמעו את שאלתי.
    תפסתי את אחד מהם, ממש אחזתי בו, עוררתי אותו לרגע מהאבלות, ושאלתי אותו, תגיד, מה קרה? איזה אסון התרחש? איזו טרגדיה באה? האם ישנה קורונה חדשה?!
    והוא ענה לי, עזוב, זה לא בשבילך.
    לא תבין את זה.
    לא הרפיתי.
    אני חייב לדעת מה קרה. חייב לדעת למה כולם באבל.
    בכל מקום שהלכתי, הייתי נראה כחתן בין אבלים, אני חייב לדעת מה קרה. מישהו מת חלילה?
    ואנוכי לא ידעתי???
    עד שאחד מהם התנדב לענות לי.
    כשקיבלתי את התשובה, גם אני התעטפתי באותו יגון העוטף אותם.
    גם אני השתתפתי בצערם.

    דיכאון חורף
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: שירה 333, .חיה פ, ניק 119576 ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 458
    • ר
    שיר בהשראת השיר כתר מלוכה של ישי ריבו
  • רואים שקוף //
    • כְּמוֹ הוֹזֶה שׁוּב בְּהָקִיץ
    מְשַׁוֵּעַ לִדְמֵי כִּיס
    מָתַי תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה
    לִבִּי עוֹנֶה בִּשְׁאֵלָה

    גַּם הַיּוֹם כְּמוֹ אֶתְמוֹל
    שׁוּב לוֹקֵחַ אָקָמוֹל
    מָתַי נִשְׁכַּח מֵהַכְּאֵב
    נִרְאֶה אוֹתְךָ שׁוּב אוֹהֵב


    וְלָמָּה אֲנִי כָּאן לְסַפֵּר אֶת זֶה
    בְּקֹשִׁי מִתְמוֹדֵד עִם זֶה וְזֶה
    רַק שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל הוּא עַם שׁוֹכֵן בָּדָד

    וְלָמָּה אָנוּ כָּאן בְּתוֹךְ כָּל זֶה
    שֶׁנָּבוֹא לְהַכָּרָה מֵהַסִּפּוּר הַזֶּה
    שֶׁרַחֲמָנָא עָבִיד הַכֹּל הַכֹּל לְטָב
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: רוב, דיני!, brachy 100 ועוד 12 משתמשים15 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אין פאנץ'
    לא חושב שזה גבוה מדי, מה שכן, לגבי זה הטוויסט יותר מדי קיצוני, יש כאן מסרים שונים לגמרי, ואפילו...
  • 211
    • I
    שיר מִסְפָּר
  • I.Q //
    • ב''ה



    "אֶלֶף מָאתַיִם חֲלָלִים"



    וְהָיָה הָאָדָם -

    לְמִסְפָּר.

    בְּלִי פָּנִים,

    בְּלִי חִיּוּךְ,

    בְּלִי רְגָשׁוֹת,

    בְּלִי עוֹלָם שֶׁחָרַב.

    רַק מִסְפָּר.



    וְאוּלַי הָיָה הוּא מִסְפָּר שֶׁכְּזֶה.

    שֶׁאֵין לָנוּ מִלִּים לְתָאֵר עוֹלָמוֹ הֶעָשִׁיר.

    אֵין לָנוּ מִלִּים לְתָאֵר גָּבְהוֹ.

    וִיפִי נִשְׁמָתוֹ.

    וְכָל שֶׁהִצְלַחְנוּ

    לוֹמַר לוֹ;

    כִּי הָיִיתָ אֶחָד. יָחִיד. מְיֻחָד.

    שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא הָיָה וְכָמוֹהוּ לֹא יִהְיֶה.

    הָיִיתָ מִסְפָּר.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: וריטסרום, tmr, ניק 119576 ועוד 11 משתמשים14 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    מדמיע לחשוב על זה. באסון מירון היו 'רק' ארבעים וחמישה והתקשינו מאוד לתת להם צורת חיים. אז לאלף...
  • 173
    • ח
    שיתוף - לביקורת שׁוּבָה
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ
    מַרְעִידִים אֶת הַלֵּב
    כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ.
    אֹשֶׁר מְלַבְלֵב,
    הִנֵּה הֵם בָּאוּ.
    הֵם שָׁבוּ,
    הֵם שָׁבוּ.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: קרב, שולמית רוז, מאה מם ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 1K
    • S
    שיתוף - לביקורת כשאהיה גדול
  • SRW //
    • כשהייתי ילד, רציתי להיות בנאי.

    אני זוכר את עצמי עומד ליד השער של הגן, מחזיק בסורגים, ומסתכל למעלה, גבוה גבוה, אל הבנאים שעל גג הבניין ממול. הם היו גבוהים, גדולים, ענקיים, ואני הערצתי אותם, ורציתי כל כך להיות אחד מהם.

    אחר כך אמא הגיעה לקחת אותי, ואני הסתכלתי לעוד שנייה אחת על המנוף ונכנסתי לאוטו.

    כל ערב אבא היה משכיב אותי לישון. אבא היה איש עסוק, הרבה אנשים רצו תמיד לדבר אתו. אבל כל לילה הוא היה משאיר את הפלאפונים והכל בחדר העבודה שלו, ומגיע להיות רק איתי. הוא היה שר לי ומלטף אותי, עד שהעיניים שלי התחילו להיעצם.

    "כשתגדל, רוני", הוא היה לוחש לי, "אתה תהיה עורך דין, כמוני".

    עורך דין הוא אדם חשוב, ככה למדתי מתישהו בין גיל שש לשמונה. ככה לימדו אותי העיניים של המורה ששאל אותנו במה האבות שלנו עובדים.

    "אבא שלי עורך דין", אמרתי, וידעתי שהמורה התרשם. יאיר אמר שאבא שלו מוכר, והמורה הנהן. עופר אמר שאבא שלו רופא. אבא של גל היה מזכיר. ורק איציק אמר: "אבא שלי בנאי".

    ואני כל כך קינאתי בו.

    הייתי ילד חכם, אולי הכי חכם בכיתה. ולילד חכם כמוני, אמר המורה, מתאים להיות עורך דין.

    ככה כולם אמרו.

    ולהיות עורך דין זה באמת דבר חשוב.

    אז כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, עניתי: "עורך דין". ואמא חיבקה אותי ואמרה: "ברור, מותק שלי".

    זה באמת היה ברור.

    אני לא זוכר מתי בדיוק, אבל איפשהו בין גיל ארבע עשרה לשש עשרה התחלתי להסתכל על הבנאים שעבדו מול התיכון שלי מלמעלה למטה. הם היו אנשי עבודת כפיים, אנשי הצווארון הכחול. אני הייתי אינטליגנט, מוצלח, חכם. שונה מהם. שייך לליגה אחרת.

    צחקתי בליבי על הילד הקטן שרצה פעם להיות בנאי.

    התבגרתי מאז.

    אבל עדיין, בדרך הביתה מהלימודים, לא יכולתי שלא לעצור לרגע כדי להביט למעלה, אל הבנאים על הפיגומים.

    *​

    אני עורך דין היום, מהידועים בארץ.

    יש לי בן, בן שש עשרה. כשיגדל, גם הוא יהיה עורך דין.

    אבל כשהוא מביט על הפועלים בהתנשאות, משהו בתוכי מתכווץ.

    כי הילד שבי, עדיין חולם להיות בנאי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: כוכב צפון, moshe_rot, אמא של הדס ועוד 40 משתמשים43 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    B
    .B.B
    @SRW כתיבה משובחת! ורעיון יפה ברוכים הבאים
  • 245
    • מ
    שיתוף - לביקורת יהודי גלוי.
  • מאושרת;) //
    • אבא ,

    שבור לי הלב , על תדמית של שלמות.

    כואב לא מבין - את אוהב שמבין.

    עצוב לי באמת , על שמחה משכרת .

    פוחד בתוכי , על הרוגע החיצוני.

    בוכה על מת , בטוח שחי מאושר.

    דואג על מתנדנד , בטוח שעומד.

    תוהה על מבולבל , חושב שמסודר.

    מתחנן על חלש , שקיבל עצמו חזק.

    --------------

    שואל בשקר – משיב באמת.

    בטוח בהסתר , מאמין בגלוי.

    מפסיק להיות , מתחיל לחיות.

    יתום מצוי, בן רצוי.

    יהודי גלוי – גלוי!!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חנה ש., אדריכלית בליגה אחרת, הווה פשוט ועוד 3 משתמשים6 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    חזק
    • שאלה
    452
    • מ
    שיתוף - לביקורת מדינת הלכה - הלכה המדינה
  • מירער //
    • מי נתן היתר עיסקה??

    סינוואר, יחיא סינוואר

    מה? הוא פוסק?

    כך אומרים, הוא יפסוק וישראל תפסוק, לכמה ימים.

    איך סומכים עליו? יש לו הסכמה? ממי?

    יש הסכמה רחבה משרי הממשלה ומגורמי הביטחון, למרות שלא ברור איך סומכים עליו.

    יש לו יורה יורה?

    זו הנקודה הבעייתית, הנשק שברשותו...
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: התאומה, ללי99, שולמית רוז ועוד 25 משתמשים28 //
    0 תגובות
  • 954
    • ד
    שיר בלי תחתית
  • דיונון //
    • וְאָמְרוּ
    כְּשֶׁתַּגַּעְנָה אֶל שְׂפַת הַכּוֹס
    תִּיבַשְׁנָה הַדְּמָעוֹת
    אַךְ לַכּוֹס כְּמוֹ נֶעֶלְמָה הַתַּחְתִּית

    וְאָמְרוּ
    הוֹ, מֻכְרָחִים לְהַמְשִׁיךְ לְנַגֵּן!
    אַךְ מוּל מַבָּט הַיָּתוֹם
    תָּלִינוּ כִּנּוֹרוֹתֵינוּ בִּבְכִי

    וְאָמְרוּ
    הֵי, נִנְקֹם אֶת הַדָּם הַשָּׁפוּךְ!
    אַךְ מָה נִנָּחֵם
    בְּפִגְרֵי פְּלִשְׁתִּים כִּי יִרְבּוּ

    וְאָמְרוּ
    עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית
    אַךְ רְסִיסֵי לִבּוֹתֵינוּ
    עוֹד פְּזוּרִים בָּעוֹטֵף

    וְאָמְרוּ
    יָבוֹא יוֹם נִצָּחוֹן
    וְיַחֲזֹר הַחִיּוּךְ!
    אַךְ הֵן אֶת פִּירוּס נַחֲלִיף כְּמָשָׁל

    וְאָמְרוּ
    וְאָמְרוּ
    וְאָמְרוּ

    אַךְ יָבוֹא עוֹד הַיּוֹם
    וְכֻלָּם אָז יָקוּמוּ
    בִּגְאֻלַּת עוֹלָמִים
    לְבֵיתָם עוֹד יָשׁוּבוּ

    וְאֵם שֶׁעוֹצֶמֶת עֵינַיִם
    תִּשַּׁק לִלְחִי תִּינוֹקָהּ הֶאָבוּד
    וּדְמָעוֹת שׁוֹחֲקוֹת שֶׁשּׁוֹטְפוֹת כָּל כְּאֵב
    וְלַכּוֹס לֹא תִּהְיֶה אָז תַּחְתִּית
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: קוביד, אפרת תהל, מוריופ ועוד 25 משתמשים28 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    טלח. כמובן שמאלית.
  • 3 4 5 22K
    • ה
    סיפור בהמשכים המכשפה מקומה שלוש עשרה/ פנטזיה
  • הודיה לוי. //
    • 1#

    כשעמליה הציעה שנעבור לגור אצל ידידה ותיקה של סבתא שלה, ידעתי שזה עשוי להיות רעיון גרוע. לא שיערתי עד כמה.

    "אני לא מכירה את האישה הזאת, והיא נראית לי ממש מוזרה", אמרתי. "את בטוחה שזה רעיון טוב?".

    "זה רעיון מצוין", השיבה לי בביטחון. "תפסיקי כבר להיות פחדנית. את לוקחת את החיים יותר מדי בכבדות, תזרמי. זה בסך הכל תקופה קצרה, רק עד שנסיים את הלימודים", אמרה בהיגיון.


    השתכנעתי.

    חמישים ושש מדרגות הובילו אל ביתה בקומה שלוש עשרה. "זה לא רעיון מוצלח", הזכרתי לה רגע לפני שדפקנו על דלת העץ המגושמת. "המבנה של הבית נראה לי מוזר למדי. בדיוק כמו משקפי השמש הענקיות שהיא מרכיבה בימי החורף הגשומים. ולמה אין מעלית?", התנשפתי. עיניי בחנו באימה זוג עכבישים שפילסו דרך על הקיר המעופש.

    "זה רעיון נהדר", אמרה ונקשה על הדלת.

    "ברוכות הבאות", גְּרָמְלָה פתחה לנו את הדלת בחיוך גדול, שפתיה היו מרוחות באודם ורוד זוהר בצורה לא אסתטית בעליל. שומה גדולה עיטרה את אפה הארוך. "היכנסנה".

    היא כיבדה אותנו בעוגיות חמאה יבשות במיוחד. הכינה לנו כוס קפה שחור, התעקשה שנשתה. בלעתי פחם, אמרתי שזה טעים.
    עיניה הגדולות הביטו בי במבט שאומר אל תשקרי. השפלתי אישונים מבוישים לרצפה המאובקת. עיניי נחתו על מקל העץ. תהיתי לעצמי איך מטאטא בעל שלוש רצועות יבשות יכול לתחזק בית בן שלוש עשרה קומות.

    "נו, אז מה אתן מספרות?", פניה הקמוטות בחנו כל מילה שלנו. כל תזוזה.
    "שום דבר מיוחד", לעסתי שפתיים חיוורות.

    "לא שאלתי אותך", אצבעותיה כרכו את כוס הקפה המהביל, אדים נדבקו על זגוגיות משקפיה הגדולות.
    "סליחה", השפלתי מבט.

    "ההתנצלות מתקבלת", היא פלטה צחוק גדול, חשפה שיניים כסופות.
    "בואנה, הראה לכן היכן תשנו הלילה", היא הובילה אותנו דרך מסדרון צר וארוך, בסיומו היה חדר גדול. ריח רע קידם את פנינו. פחדתי לסתום את האף.

    "נחמד מאד", שיקרה רותי. כנראה שגם היא פחדה מהזקנה האלמונית.

    אני לא העזתי להוציא מילה.

    בשעה עשר בלילה הרגשתי שאני חייבת להתאוורר. הריח הנורא שנדף מהסיר הגדול במטבח, איים לחסום את קנה נשימתי.

    "אני יוצאת עם כמה חברות מהסמינר לגלידריה", אמרתי לרותי ורחל. "אם תלכו לישון לפני שאני חוזרת, תשאירו לי את המפתח מתחת לשידה בחוץ, סגור?"

    רותי הנהנה, רחל הביטה בי במבט מסתורי מעט.


    בשעה שתיים עשרה וחצי חזרתי אל הבית, משתדלת לשמור על צעדים שקטים ואיטים. החדר היה חשוך, אור עמום גלש מהמסדרון אל פתח החדר. השקט והחושך גרמו לי לנוע באי נוחות על מקומי. התקרבתי אל המיטה, רציתי להישפך אליה.

    "אהההה הצילוו אמאאאאאאאללהה", הצרחה שלי הרעידה את ארבעת הקירות המקולפים בחדר.

    חתול שחור עמד מולי. התייצב על מיטתי כאילו היה זה מקומו הקבוע, לא מבין מה פשר הבהלה ששולטת בי. עיניו הירוקות איימו לבלוע את גופי הרועד. זנבו הארוך הסתלסל באלגנטיות על כרית הלבבות שאמא קנתה לי ליומולדת של גיל שלוש עשרה.

    "את נורמלית?!", הזקנה הופיעה משום מקום, עטופה בפיג'מת ניקי גדולה. שתי קוביות מלפפונים הסוו את עיניה. פניה היו מרוחות במשחה לבנה בלתי מזוהת.

    "מירי הפחידה אותך?", היא רכנה אל החתול, ליטפה את ראשו השעיר. "פויה, מירי, ילדה רעה".

    "פעם אחרונה שאת מבהילה ככה את קוקי שלי", היא הסתובבה לעברי, מבטה זעוף משהו. "קוקי הוא חתול טוב. את ילדה רעה!".
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: גשם יורד, יקיאק, נ. גל ועוד 100 משתמשים103 //
    97 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הודיה לוי.
    צודקת. האמת שאני כבר הספקתי לשכוח מהסיפור הזה, לא חשבתי שיש מי שזוכר ומחכה. אני אישית מאוד...
  • 570
    • ח
    שיתוף - לביקורת נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    אֵיךְ זֶה שֶׁיְּלָדִים קְטַנִּים
    הוֹפְכִים לִהְיוֹת "עִסְקָה"?
    וּמַדּוּעַ בָּחוּר צָעִיר בֶּן עֶשְׂרִים
    כְּבָר לֹא נֶחְשָׁב כְּיֶלֶד?
    מִי הִמְצִיא אֶת חֹק יְסוֹד
    כְּבוֹד הָאָדָם וְחֵרוּתוֹ?
    וּמָה לֹא מוּבָן ב
    זַכַּאי לַהֲגָנָה עַל כְּבוֹדוֹ?
    עַד מָתַי אֱלוֹקִים,
    יְחָרֵף צַר?
    וְעַד מָתַי רְשָׁעִים
    יַעֲלֹזוּ?
    עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ
    בִּתְפִלַּת עַמְּךָ?
    הַלָּנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ?
    • תודה
    Reactions: הווה פשוט, חיליק E, (deleted member) ומשתמש 1 נוסף4 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפרוח מבושל
    "הֲלוֹא יי זוּ חָטָאנוּ לוֹ... וְעַתָּה כֹּה אָמַר יי בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ...
  • 434
    • ה
    שיתוף - לביקורת השבת ההיא
  • הנף מקלדת //
    • זוהי עדות אותנטית לחלוטין. ביצעתי בה שינויי עריכה קלים ומתבקשים.
    ייתכן מאד שכבר קראתם את הסיפור, או ראיתם את הראיון בערוץ 14, אבל ביקשו להפיץ.


    לא יודע איך, אבל כל המהומה מבחוץ כאילו לא נגעה אלינו, ישבנו לסעודת השבת כאילו העולם מסביב לא מתהפך.

    ללא שום התראה, זיהתה אישתי באינטואציה החדה שלה, שמתפתחת איזו סכנה, כנראה קולות חשודים או פיצוצים, היא סחבה אותי כמעט בכח לממ"ד.
    טורקת אחריה את הדלת מסמנת לי בפרצוץ הכי מצמית שלה שכדאי שאני אשתוק.

    בדרך כלל הפרצוף הזה גורם לי דווקא לדבר, אבל הרגשתי שאיזה כח עליון, אולי הרב ענתבי שאני משתדל לשמוע את השיעורים שלו, פעל עבורי, ובאמת שתקתי.

    כדי להראות לה שהבנתי את חומרת המצב סגרתי גם את דלת העץ שהוספתי לממ"ד מאז שהוסב לחדר שינה שלנו, נעלתי את שניהם.
    אחרי דקות ספורות, באמת נשמעו צעדים. רצים מתרוצצים מחפשים אחרינו.
    זה היה הרגע הכי מפחיד בחיים שלי. והיו לי כמה כאלה.

    הם רצו ישר לממ"ד, כאילו קיבלו מידע מדוייק איפה אנחנו ישנים. ניסו לפתוח... השתוללו קצת.. צעקו בשפה זרה..

    אחרי כמה דקות מתוחות ששנינו מקבלים על עצמנו שבת ביתר רצינות, הסתלקו השועלים הקטנים.
    קצת נשמתי לרווחה.

    "כנראה שהם הלכו" ניסתי לומר לאשתי.
    "ששש..." היא סיננה, כאילו יודעת שהם אובססיביים לחדור לחדר שלנו.
    אבל השקט דווקא נמשך, "כנראה הלכו לשכנים" חשבתי. מרחוק מאזור השכנים נשמעו פיצוצים חזקים. כאילו לאשר את דברי.

    לא יודע כמה זמן זה נמשך. נראה לי אפילו נרדמתי קצת, מרוב תשישות ופחד.

    הייתי חייב לצאת להביא קצת מים.

    בדממה מוחלטת יצאתי. אחרי שהקשבתי מאחורי הדלת לוודא שהם לא באזור.

    "ווואה!!"
    המארב היה מושלם הם סגרו עלי מכל כיוון.
    מרחוק שמעתי את אשתי טורקת בחשאי את הממ"ד פן יבולע גם לה.

    הייתי בידיהם והם יכולים לעשות לי הכל. הכל.
    המבוגר שבהם ניגש ישר לעניין:
    "אבא פעקלע! ישנתם כבר המון."

    נו טוב...
    • חחח
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אפרת תהל, גן הפעמון, Rut_a ועוד 13 משתמשים16 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפרוח מבושל
    מעולה! מבחינת איכות הכתיבה. מה שכן... מסכימה עם כל מילה
  • 225
    • T
    שיר אֵינֶנִּי בּוֹלְעָן
  • tmr //
    • אֵינֶנִּי בּוֹלְעָן
    וְאִם תַּחְפְּרוּ בִּי
    לֹא תִּמְצְאוּ שְׁקִיקָה
    לֹא תִּמְצְאוּ מַעְיָן מַיִם חַיִּים
    לֹא תִּמְצְאוּ יְדִידוּת עֲמֻקָּה

    אֵינֶנִּי בּוֹלְעָן
    וְאִם תַּחְפְּרוּ בִּי
    תִּמְצְאוּ רֵיקָנוּת גְּדוֹלָה
    עֲדִינוּת רְפוּיָה

    אַךְ דְּעוּ
    חִרְטוּ עַל לְבַבְכֶם
    אֲנִי הִיא קֻבִּיַּת קֶסֶם
    זְכוּכִית מַרְאָה

    הִכְנִיסוּ בִּי מַטְבְּעוֹת
    זָהָב וַחֲלוּדָה
    הַכְנִיסוּ
    לֹא תִּרְאוּ בִּי מְאוּמָה

    אֵינֶנִּי בּוֹלְעָן
    אֵינֶנִּי בּוֹלְעָן
    אַךְ כָּל עוֹד תִּרְצוּ-
    רֵיקָנוּתִי עוֹדָהּ
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אחמ, וריטסרום, מוריופ ועוד 9 משתמשים12 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    יפה מאד תודה!
  • 568
    • T
    שיתוף - לביקורת נוֹתַר הָאָדָם וְעַצְמוֹ
  • tmr //
    • כְּבָר נֶאֱמַר הַכֹּל
    הַשְּׂרֵפוֹת הַקָּשׁוֹת בְּיוֹתֵר דִּלְּגוּ עָלַי בִּשְׂחוֹק
    עֵינַיִם מְאֻבָּקוֹת קִלְּלוּנִי עַד מָוֶת
    אַחַי שֶׁלִּי לִוּוּנִי אֶל הַקֶּבֶר

    כָּעֵת נוֹתַר הָאָדָם
    הָאָדָם וְעַצְמוֹ
    אֲנִי

    וְהֵחֵל הַסֶּכֶר לְהֵאָטֵם
    שִׁיטוּט בְּאָדָם אַחֵר הָיָה נֶחָמָה לְרֶגַע
    עַד הַכְּנִיסָה לַשַּׁבְּלוּל
    הַחֹשֶׁךְ הַשּׂוֹרֵר בּוֹ
    וְהַפַּחַד וְהַחֹסֶר אוֹנִים

    כָּאן לֹא תַּתְאֵמְנָה כּוֹתָרוֹת
    לֹא פַּחִית קָרָה
    לֹא שֶׁלֶט תַּעֲמוּלָה אָדֹם זוֹרֵחַ
    אֲנִי
    צְעָקָה עֲדִינָה מִכְּדֵי לָשִׁיר אוֹתָהּ
    מִלְּפָרֵק אוֹתָהּ בְּמִלִּים
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: F.M, התותח מאמזון, הווה פשוט ועוד 8 משתמשים11 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    וואו הדמיון אכן גדול יש בו בהחלט כמה הקבלות מעניין מאד תודה על זה.
  • 2 4K
    • א
    סיפור בהמשכים נד-נד
  • אפרוח מבושל //
    • זה בעקרון סיפור לילדים אבל הייתי רוצה ביקורת עליו. זה כיף לכתוב לילדים ולרדת קצת בחזרה לילדות. אחרי הכל זה לא היה כל כך מזמן.

    נד-נד/ פרק א':
    "אוף! התור כל כך ארוך, נגיע לנדנדה בעוד שנתיים!" רטנה מאירה בעודה מביטה על נחש הילדים המתעקל בסמוך לנדנדה בגינה השכונתית. "למה לא מוסיפים כאן עוד נדנדות? הגינה כל כך גדולה הרי, אפשר להוסיף בה עוד שלוש נדנדות אפילו. עובדה שיש מקום לתור הארוך הזה" צחקקה.

    "וואו מאירה, את אפילו לא יודעת מה אמרת!" התלהב שאולי, אחיה. "נוכל לבנות נדנדה מתחת לעץ והיא תהיה פרטית שלנו. לא נצטרך לחכות בתור בכלל, זה רעיון עצום!"

    מאירה זינקה לגובה. באמת רעיון לא רע בכלל, אפילו מעולה יש לציין. אך לפני שיתחילו במבצע הם זקוקים לאישור מאמא, והיא לא ממש מחבבת מבצעים שכאלו.

    "איך בדיוק אתה חושב לבנות נדנדה? אתה הרי לא בנאי או טכנאי" התעניינה. דיה לצרה בשעתה. הם יסתדרו כבר, אולי. ואולי לא.

    "אויש מאירה, זה קל. לוקחים חבל וקרש" הסביר לה שאולי כשידיו מתנופפות "קושרים את החבל לקרש בשני הצדדים, ותולים על העץ, קלי קלות".

    "התרשה לי להזכיר לך מספר דברים?" צינה מאירה בנמלצות, כדי לחפות על תוכן דבריה. "צר לי להיות משביתת השמחות, אך שכחת אחי היקר, כי עליך לבקש רשות מאמך. ובנוסף שכחת לחשוב מהיכן תוכל להשיג חבל וקרש!"

    פניו של שאולי נראו כאילו נפל לשלולית. תמיד מאירה מקרקעת אותו כאשר נסחף.

    "אוף", גנח. "לא תהיה לנו נדנדה כנראה".

    "אל תהיה עצוב", ניחמה אותו מאירה. "נתחלק במשימה. אני אבקש רשות מאמא, ואתה תשיג חבל וקרש. בסדר?"

    "קרש יש לי!" הפתיע שאולי, "נשארו לי מל"ג בעומר כמה קרשים שלא היה להם מקום במדורה. רק חבל צריך להשיג"

    בינתיים הגיע תורם לנדנדה סוף סוף. אך לראשונה בחייהם ההמתנה היתה נחמדה. אולי משום שידעו שבקרוב לא יאלצו לחכות, להפך. כל השכונה תבוא לחכות אצלם.

    * * *​

    "אמא, את מרשה לנו לבנות נדנדה?" פרצו שאולי ומאירה הביתה.

    "שלום! מה שלומכם? איך היה בגינה?" ענתה אמא בתוכחה מוסווית.

    "שלום אמא, היה כיף, ברוך ה'", ענו בנימוס. "ואנחנו רוצים לבנות נדנדה כי נמאס לנו לחכות כל פעם חצי שעה בתור. את מרשה? בבקשה!"

    "היום כבר מאוחר, וצריך ללכת לישון. ואני גם צריכה לחשוב על זה, ולהתייעץ עם אבא. ובינתיים" חייכה אמא, "אני בטוחה שאם תלכו לישון בזריזות תעשו לנו חשק להסכים".
    • תודה
    Reactions: מוריופ, שיוותי ה’ לנגדי תמיד, יעל!!!!!!!!!!!!! ועוד 7 משתמשים10 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    לדעתי הוא דורש עוד שיוף מבחינת ניסוחים, אבל זה מהלך חשוב מבחינת האמינות.
  • 255
    • RACHELIZ
    שיר כל לילה מחדש
  • RACHELIZ //
    • כָּל לַיְלָה מֵחָדָשׁ
    יַם הַדְּמָעוֹת לֹא יָבַשׁ

    הַלֵּב מַחֲסִיר פְּעִימָה, עוֹמֵד דֹּם
    מוּל גִּ'יפִּים שֶׁל הַצְּלָב הָאָדֹם
    הַמּוֹבִילִים אֶת הַמַּשָּׂא הַיָּקָר
    חֵלֶק מֵאִתָּנוּ, מַמָּשׁ מֵהַבָּשָׂר

    לֹא יָדַעְנוּ בְּאֵיזֶה מַצָּב הַשְּׁבוּיִים
    וְתִרְאוּ אֵיזֶה חִיּוּךְ יֵשׁ לָהֶם עַל הַפָּנִים
    מְרַגֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הַמִּשְׁפָּחוֹת
    אֶת יַקִּירֵיהֶם שׁוּב מְחַבְּקוֹת

    מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁכֻּלָּם יָשׁוּבוּ לְשָׁלוֹם
    וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה רַק בְּגֶדֶר חֲלוֹם
    שֶׁיַּחְזְרוּ חֲזָרָה לְחַיִּים מְלֵאִים
    בְּלִי טְרָאוּמָה וּמִשְׁקָעִים

    וְשֶׁהַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה
    תָּבוֹא כְּבָר בִּמְהֵרָה
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: כל שם שתרצה, tmr, נ. גל ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 3K
    • ר
    שיר בהשראת השיר 'עם כל הנסיונות' של אלחנן משמרתי
  • רואים שקוף //
    • אַבָּא אַתָּה מַנְהִיג בְּחֶסֶד
    וּמֵאִתָּנוּ דַּרְכְּךָ נִסְתֶּרֶת
    נָא הַעֲלֵה לָנוּ אֲרוּכָה
    אָב יָקָר עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ

    קוֹדְרִים הֵם הַשָּׁמַיִם
    דָּם נִשְׁפָּךְ כַּמַּיִם
    אַבָּא אַבָּא אַבָּא
    כֻּלָּנוּ בָּנִים שֶׁלְּךָ

    הֶסְתֵּר פָּנִים שֶׁל רֶגַע
    צָרָה שְׁבִי וְנֶגַע
    אַבָּא אַבָּא אַבָּא
    הַרְאֵה אֶת כֹּחֲךָ


    אַבָּא אַתָּה נִרְאֶה רָחוֹק
    אֵין עוֹד כּוֹחַ לְחִיּוּךְ וּשְׂחוֹק
    וּבַלַּיְלָה שְׁנָתִי נָדְדָה
    אַבָּא תֵּן חִבּוּק שֶׁל אַהֲבָה

    כְּמוֹ חַרְבוֹת בַּרְזֶל
    תְּחַזֵּק לָנוּ תַּ'לֵב
    אַבָּא אַבָּא אַבָּא
    כֻּלָּנוּ בָּנִים שֶׁלְּךָ

    מִלְחָמָה כֹּה קָשָׁה
    א-ל בְּזוֹ הַשָּׁעָה
    אַבָּא אַבָּא אַבָּא
    מַהֵר אֶת תְּשׁוּעָתְךָ
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוהב את אלוקים, אריאלל34, אין פאנץ' ועוד 3 משתמשים6 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רואים שקוף
    פתוח לביקורת
  • 2 296K
    • ח
    אתגר לא בכותרות
  • -חיה- //
    • אומרים שזו תקופה היסטורית, שמה שהיה לא יהיה, מדברים בכותרות דרמטיות.
    אבל ימים גדולים עשויים המוני רגעים קטנים. מלחיצים, מפחידים, משמחים, מרגיעים, כואבים ומתגעגעים.
    תיצרו רגע אחד קטן, כזה שתואם למצב המאתגר.
    כתבו את הסיפורים הקטנים של האנשים הפשוטים, תתחברו לפחדים ולתקוות שלהם בעקבות המצב והאם ואיך הוא משפיע עליהם.
    ספרו את סיפורם של הילד המפונה שמתגעגע הביתה, בחורת הסמינר שלא מרוכזת בלימודים מפחד האזעקות וסבתא של חייל לוחם שדואגת ואומרת ספרי תהילים להצלתו.
    את סיפורו של האיש הקטן שאולי הוא לא דרמטי, אבל הוא מלא תחושות.
    הקטע שתכתבו לא חייב להיות אמיתי, אבל הוא יכול להסתמך גם על חוויות אישיות שלכם או סביבתכם.

    האתגר ינעל בתאריך י"ב כסלו (מוצאי שבת ויצא).

    בהצלחה!

    לנספח >>
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, אחמ, HennyS ועוד 21 משתמשים24 //
    24 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    תודה, @-חיה- על השיפוט והזכייה,. האמת שהופתעתי. הסיפור אמתי! כשבעלת המעשה סיפרה לנו את הסיפור...
  • 1K
    • J
    סיפור בהמשכים שער נעול
  • Jane Rubinson //
    • ''שכחתי לקחת אוכל''
    זוהי המחשבה הראשונה שלה לאותו היום, והיא ליוותה אותה עד ההפסקה הראשונה.
    בהפסקה שחררה את עצמותיה הקפואות מהישיבה הממושכת, ורצה לשער כדי לגלות שהשומר הדייקן כבר נעל את השער טרם בואה.
    היה צפוי, נאנחה בשקט ופנתה לעבר החצר האחורית.
    אולי לא מתאים לבת חמש עשרה לטפס על עצים, אבל לה לא מתאים להשאר רעבה.
    הטיפוס על העץ הראשון היה קל למדי, מהעץ הראשון טיפסה בקלילות לעץ השני שהיה מעט יותר גבוה, ומשם השתלשלה על ענפים הדקים למדרכה המחוספסת.
    אזור התיכון שומם למדי, ובמיוחד בשעה שהיא לא בוקר ולא צהריים, אין אנשים ואין מכוניות.
    חמש דקות מהירות, היא נמצאת במאפיה, לחמנייה מתוקה מקמח רגיל, מצרפת פחית קולה, לא זירו, מקריאה למוכר את מספר כרטיס האשראי מהזיכרון ורצה בחזרה לשער.
    הפעם השער פתוח, כנראה הסגנית באה כעת, חולפת מחשבה מהירה במוחה, מתחמקת בזריזות ונכנסת לכיתה בצלצול של סוף ההפסקה.
    בשעור שלאחריו הלחמנייה מקבלת טעם נפלא,
    לא טבעי, כאילו מעריכה אותה על מאמציה בהפסקה האחרונה.
    בשלוק האחרון של הפחית המורה עצרה אותה.
    ''לסגנית, מייד!''
    ''אני רק מברכת ברכת המזון''
    יללה ברחמים. לא שאכפת לה ללכת לסגנית זו או אחרת, אף אחת לא תתקשר להורים שלה להתלונן, וחתימה מהמחנכת זה דבר שיכול להיות נפלא, במיוחד אם היא דודה קרובה ואוהבת, שתזמין אותה לכוס תה אחר הצהריים ותנסה להבין מה קרה.
    הסגנית פוקחת עיניים גדולות ''לא מבינה אותך, עשירה, אולגה לא הכניסה לך את האוכל לתיק?''
    ועשירה הישירה מבט עצוב ושותק.
    ''אני מחכה להסברים כעת'', לאטה הסגנית, ''הפעם זה לא יעבור בשתיקה''.




    המשך יבוא
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: איכות, מאיר ומלי, נועה noa ועוד 23 משתמשים26 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    Yes it's me
    גם אני קראתי עכשיו מהתחלה סיפור מהמם, נח וזורם לקריאה! מחכה לעוד :)
  • 614
    • ה
    שיר מי ייתן
  • הקה //
    • מי ייתן כל החטופים ילדים ונשים
    מי ייתן כל החטופים נמצאים במקומות ידועים לרוצחים
    מי ייתן כל החטופים חיים ובריאים
    מי ייתן כל החטופים מספרם חמישים
    מי ייתן כל המחבלים כולם מתים
    מי ייתן כל החטופים הביתה שבים
    מי ייתן נחמה לאמא דואגת
    מי ייתן התר לעגונה אומללה
    מי ייתן!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, תמרוז, כל שם שתרצה ומשתמש 1 נוסף4 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הקה
    בינתיים הם טוענים שלא כלום הם יודעיםאיפה הם
  • 568
    • ח
    שיתוף - לביקורת אַתֶּם וַאֲנַחְנוּ
  • חנה ש. //
    • אַתֶּם חֲטַפְתֶּם יְלָדִים וּקְשִׁישִׁים

    לָנוּ אִכְפַּת מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד,

    אַתֶּם מְשַׁחְרְרִים רוֹצְחִים בְּעַד

    אֻכְלוּסִיָּה אֶזְרָחִית שֶׁלָּנוּ

    אַתֶּם מְקַבְּלִים שָׁלוֹשׁ

    תְּמוּרַת אֶחָד שֶׁלָּנוּ.

    שָׁלוֹשׁ רוֹצְחִים שֶׁלָּכֶם

    כְּנֶגֶד חָטוּף אֶחָד שֶׁלָּנוּ,

    מִשְׁוָאָה כָּל כֻּלָּהּ נֶעֱלָמִים.
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: תמרוז ו-פרפרזה2 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    צעקת הדל תקשיב ותושיע. מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו, (מחומסו) מי ידמה לך!
  • 980
    • מ
    שיר עולם משוכר
  • מאושרת;) //

    • אל תתפתו להשתכר...
    יש כאן מעבר למילים..

    עולם משוכר.jpg
    עולם משוכר.jpg
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קוראות, שיבת ציון, נ. גל ועוד 10 משתמשים13 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מאושרת;)
    תודה! מחמם את הלב ... ושמחה שמבינים את העומק... כן, לעיתים אדם נכלא בתוך איזו שהוא הרגל...
  • 1K
    • S
    שיתוף - לביקורת היי את!- תבחרי!
  • sh.t.down //
    • בס"ד

    "מיכל!" הקריאה מהדהדת במסדרון, היא נעצרת באנחה, מורחת חיוך מנומס על השפתיים ומסתובבת לאחור,
    "כן המורה?". המורה מתקדמת לעברה קולה חמור מעט "את מודעת לכך שעגילים אלו אינם לרוח בית ספרנו?" נימת קולה כאילו קובעת עובדה.

    "לא?" היא באמת מופתעת "מה הבעיה בהם המורה?, הן ממש עדינות, חיפשתי בחנות את העגילים הכי דקות שיש".
    "זה לא משנה" קולה של המחנכת מתרכך מעט "מותר עגילים צמודות בלבד, לא ידעת?".

    "אהמ..."

    "היכן למדת לפני כן?" מביטה בה המורה במבט חוקר. "במילר" היא ממהרת לתקן לשם הרשמי "דעה חכמה". "אההה" מהמהמת המורה במבט מבין, "ולמה הגעת לסמינר שלנו? גם ב'דעה חכמה' יש הוראת חינוך מיוחד אם זכרוני אינו מטעה אותי".

    מיכל משפשפת את כפות ידיה זו בזו "אהמ.. כן יש, אבל זה לא כל כך סמינר כמו פה, זה.... כזה יותר פתוח...." היא שונאת את השיחות האלה, יודעת להיכן זה מוביל.

    "אז אני מבינה שקשה לך להתרגל לכללים פה, זה בסדר, רק הקפידי לקרוא את התקנון היטב בפעם הבאה" מסכמת המורה, "קראתי" אומרת מיכל "לא היה כתוב כלום על עגילים צמודות, רק שיהיו עדינות ",
    המורה נבוכה מעט "זה... זה כנראה כל כך ברור מאליו שאין צורך לכתוב, בכל מקרה אלו הכללים פה, אני בטוחה שהגעת לכאן בידיעה עד כמה המקום יחייב אותך, נכון?", "כן, בטח" מסכימה מיכל, היא ידעה שזה לא יהיה קל, במיוחד ההתנשאות הקטנה הזו שהיא שומעת בקול של המורה, אבל זו אולי פשוט הרגשת הנחיתות שלה פה שגורמת לה לדמיין את זה?

    "מצוין מיכל, אני מאחלת לך כאן הרבה הצלחה , ושתצליחי לרכוש כמה שיותר כלים נכונים לדרך שלך" מסיימת המורה ופונה לדרכה.

    רגלה של מיכל בועטת קלות בקיר לצידה,' תצליחי לרכוש כלים לדרך שלך...' למה מה היא עשתה עד היום?, כל האופציות היו פתוחות לפניה, עם ממוצע בגרויות גבוה ותעודה מרשימה כמו שהיתה לה היא היתה יכולה ללכת ללמוד גם פסיכולוגיה, במכללה, כמו עוד כמה מהחברות שלה.

    במקום זה היא כאן, עם תלבושת גם אחרי התיכון, עם תיק צד שכשמו כן הא כמעט מפיל אותה הצידה ולימודי קודש ארוכים בנוסף להוראה.

    היא ניגשת לחלון, נושמת נשימה עמוקה.

    היא מביטה בשמיים ולאחר מכן מורידה מבטה לאדמה, תלמידות יושבות שם ומפטפטות, צוחקות.

    משהו זז לה קצת לה בלב.

    לרגע מרגישה שוב את אותה אש, אותה אש שבערה בה כשחיפשה בשנה שעברה מקום לימודים מתאים, אותה אש שגרמה לה להכריז בבית שהיא תלך רק לסמינר ולא למכללה, אותה אש שגורמת לה כעת להיות חנוטה בתלבושת.

    אותה אש שתוביל אותה בעתיד לבית שהיא משתוקקת אליו, לבית של תורה.

    ושוב היא מרגישה את האש הזו נותנת לה אנרגיה ומזרימה אליה כוחות, מזכירה לה מי היא ומה היא בוחרת להיות, וגורמת לה לבחור עכשיו מחדש.

    כל יום היא בחרה עד עכשיו, כל יום היא גם תבחר.

    נכון שלא עם הכל היא מסכימה ולא את הכל היא מבינה. אבל מספיק לה כרגע ההבנה שהדרך הזו יותר טובה משאר הדרכים, ויש לה יותר סיכויים להצליח בה.

    חיוך קטן עולה על פניה,

    חיוך מבחירה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: רוז גרין, נועה :), שיוותי ה’ לנגדי תמיד ועוד 33 משתמשים36 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפרוח מבושל
    וואו
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה