קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 1K
    • A
    שיתוף - לביקורת "נפגשת עם אתה של העתיד אז פגישה עם אתה של העבר זה כבר לא כזה חריג"
  • Avigail Amram //
    • אריאל עומד בקרן הרחוב, מעיף מבטים קצרי רוח בשעונו.

    חיוך מריר עולה על פניו כשהוא רואה אותו כך- מואר ושמח מתמיד.

    מצב רוח שעמד בניגוד מוחלט למצב רוחו המדוכדך של אריאל.

    "חיכיתי לך" אמר אריאל.

    "אני יודע" זה השיב.

    "רציתי לדבר איתך" אומר אריאל בקול חלש.

    "גם אני" מחזיר לו זה בביטחון.

    "שנלך להסתובב?".

    אריאל מהנהן ושניהם פוסעים בשתיקה.

    "לקח לך הרבה זמן להגיע" שובר אריאל ראשון את השקט.

    "זה לא כל כך פשוט להגיע מהעתיד, אתה יודע..." זה מתגונן.

    "האמת" משיב אריאל ובת צחוק על פניו "אני לא יודע". הוא צוחק אך רגע לאחר מכן צחוקו נעלם כלעומת שבא. "כל פעם שאתה בא אני חושב שאני מדמיין, עדיין לא הבנתי איך זה הגיוני שאני נפגש עם 'אני' של העתיד".

    אריאל העתידי מחייך "אל תנסה להבין".

    אריאל מושך כתפיו "נו טוב, למה באת בעצם?".

    "מאותה הסיבה שאתה באת" משיב אריאל העתידי וחיוך בזווית פיו.

    "אה" אריאל עצוב.

    "אל תהיה עצוב! בגלל זה באתי" הוא מנחם אותו בהתלהבות שרק גורמת לאריאל להיות עצוב יותר.

    "איך לא אהיה עצוב? המצב שלי גרוע. אין לי סיכוי לצאת מזה לעולם".

    אריאל העתידי מסתכל עליו בפנים מרחמות ואוהדות כאחד "אם אני כאן, כל כך שמח, סימן שכן יצאת מזה בסופו של דבר, אל תדאג".

    "מה זה יעזור לי לדעת שבשלב עלום כלשהוא בחיי כן אצליח לצאת מזה? למה אתה חושב שזה אמור לעודד אותי?" אריאל רוטן.

    "אולי כי מקודם אמרת ש'לא תצא מזה לעולם?'" מציע בחיוך אריאל העתידי "וחוץ מזה, מה זו התיאטרליות הנוגה המוגזמת הזו? אריאל, לא מתאים לך!".

    אריאל העתידי חושב מעט ושואל "אתה זוכר מה אמרת לי לפני שהתקבלת לישיבה?".

    "בקושי" משיב אריאל "ומה זה יעזור לי לזכור מה קרה לפני שהתקבלתי לישיבה שכרגע אני רוצה לצאת ממנה?, אני לא מצליח ללמוד! קשה לי! אני מתוסכל מעצמי, חברים מסביב עושים כבר סיומי מסכתות ומתקדמים ורק אני כזה תקוע! כזה מיותר! מין עול כזה שמכביד על כולם. עדיף כבר שאצא מהישיבה וזהו. למי זה טוב שאשר בישיבה? לחברותא שצריך לחזור על כל דבר עשר פעמים? לרב שאני שואל אותו שאלות ברמה של כיתה ז'?" כאבו של אריאל גדול והוא אינו מבחין בין אמיתות לפרשנויות.

    "אתה באמת מאמין למה שאתה אומר? אתה לא מגזים קצת?" שואל אריאל העתידי.

    "אני בדרך כלל מאמין במה שאני אומר" אריאל ציני.

    אריאל העתידי מסתכל עליו בייאוש "זאת עוד בעיה, להגיד על עצמך דברים כאלה ולהאמין בהם. אבל זה כבר ליום אחר... אריאל, אתה אומר לי שאתה לא זוכר, אבל אני כן זוכר. זוכר איך הרגשת והתנהגותך כעת מזכירה לי את התנהגותך דאז, את אריאל של מלפני כמה שני-"

    אריאל מתפרץ לדבריו "נו ו? זו אמורה להיות מחמאה? שאבין...".

    "אמרו לך פעם שאתה חסר סבלנות?" אריאל העתידי שואל בנחת.

    החיוך של אריאל העתידי מעצבן את אריאל. למה הוא מחייך כך? מה הוא יודע שאני לא יודע?.

    "אמרו לך פעם שאתה מחייך יותר מידי??" אריאל מחזיר בעצבנות.

    "אתה כועס על האדם הלא נכון אני רק מנסה להסביר לך שכמו שאז חשבת שהכל גרוע ושאתה הכי נמוך ואז פתאום הכל הסתדר, אז כך גם הפעם. אתה רק צריך להאמין לי, כלומר.. לעצמך הנוכחי..." משיב אריאל העתידי.

    באיזשהו מקום במוחו מאמין אריאל שיש משהו בדבריו. ודמותו העתידית שלמולו שכה שמחה ומאירה היא הוכחה חותכת, אך המציאות הנוכחית מראה לו אחרת.

    "הפעם הכל אבוד! אני בטוח! אין לי סיכוי להמשיך בישיבה כך. רק אם יקרה איזה נס. ולמה שיקרה אחד כזה לבחור כמוני?, אני כל כך מתבייש... מרגיש כל כך כלום..." הוא אומר.

    "אתה מדבר כאילו העולם נחרב וגרוע מכך. אני לא יודע אם אתה סתם נהנה להקצין את המצב או שאתה באמת מרגיש כך, מה זו הרצינות התהומית הזו אריאל?" אריאל העתידי מנסה להכניס לפרופורציות.

    אריאל לא עונה אפילו, רק מסתכל עליו בפה חתום ועיניים כועסות.

    "טוב" זה נאנח "אין ברירה, המצב יותר חמור משחשבתי. כבר הספקת לשכוח את כל השיחות הקודמות שלנו? חבל. פעם היית מאמין לי ורק לוקח חיזוקים". הוא מהסס אך לאחר אנחת השלמה הוא מוציא מכיסו מעטפה ומגיש אותה לאריאל "קח צדיק, כתבת את זה לעצמך באחת מהפגישות הקודמות שלנו".

    אריאל לוקח את המעטפה ואריאל העתידי הולך. הוא משפיל עיניו למעטפה, פותח אותה בחשש, הוא לא זוכר שהוא כתב את זה... על דף לבן הוא מוצא את כתב ידו המוכר ומתחיל לקרוא.

    "לאריאל היקר, מה שלומך? איך אתה מרגיש?.

    אם אתה קורא את המכתב הזה אז כנראה שלא כל כך טוב.

    אני פה כדי לכתוב לך. אתה בטח שואל מי אני. אז אני אתה של העבר.

    אני יודע שזה נשמע מוזר אבל אם נפגשת עם אתה של העתיד אז פגישה עם אתה של העבר זה כבר לא כזה חריג...

    עכשיו התחיל זמן חורף בישיבה. אני ברוך ה' בסדר אם שאלת... אני רוצה לספר לך על הדרך שעברתי, שעברת אתה בעצם... להזכיר לך דברים על עצמך שיכולים לעזור לך כעת.

    כשהתחילו לדבר על קבלה לישיבות הייתי רגוע, אולי רגוע מידי. הלכתי לבדוק כמה ישיבות וחיכיתי בסבלנות לתשובות. לאחר כמה זמן התחילו להגיע תשובות.

    תשובה ראשונה הגיעה. שלילית. לא נלחצתי, חשבת שזה לגיטימי, שמן הסתם לא אתקבל לכל הישיבות. חיכיתי לתשובה מהישיבה השנייה וכשגם זו הגיעה, שלילית, התחלתי קצת לחשוש.

    וכך ישיבה אחר ישיבה קיבלתי תשובות שליליות. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, לא ידעתי להיכן אלך בשנה הבאה והחברים המאושרים שסביבי רק הוסיפו לי לחץ.

    חיכיתי לתשובה מהישיבה האחרונה. קיוויתי שאתקבל, התפללתי. המון. ניסיתי להיות אופטימי אך לבסוף גם התשובה האחרונה הגיעה. שלילית.

    נשברתי.

    הרגשת עם עצמי כל כך רע. הרגשתי כל כך דחוי ומושפל. תהיתי האם אני כזה גרוע שאף אחת מתוך חמש ישיבות לא קיבלה אותי.

    ואז הוא בא לדבר איתי, אני של העתיד. הוא שוחח איתי ושכנע אותי לעשות השתדלות ולבדוק עם כל הקושי עוד ישיבה אחת, אחרונה. אומנם לא הייתי מעלה על דעתי לבדוק אותה סתם כך אך עשיתי השתדלות.

    ברוך ה' לאחר כמה שבועות הגיעה תשובה חיובית. לא שמחתי, רק הייתי פחות עצוב. מלבד החששות הרגילים שיש לכל בחור שמתחיל ישיבה חדשה היו לי חששות נוספים רבים.

    כמו שאמרתי עכשיו זמן חורף בישיבה, הספקתי קצת להכיר פה ולהתרשם, טוב לי ב"ה.

    לפעמים כשאני נזכר, אני מנסה לחשוב למה תקופת הקבלה לישיבות הייתה כל כך קשה בעבורי. אני בחור טוב בסה"כ הרי...

    תאמת? אני לא יודע, זו הדרך שהייתי צריך לעבור. זה היה רצון ה'.

    אבל יותר מכך, תמיד כשאני נזכר בזה זה מפריע לי. למה הייתי כל כך מיואש? מה קרה לאופי האופטימי שלי בדרך כלל? איך זה שדבר כזה השפיע עלי כל כך (אני לא צריך להזכיר לך דברים שרק אני ואתה יודעים, אני כל כך מנסה לשכוח).

    הייתי בטוח שאין לי סיכוי שהכל אבוד. אני יודע שאולי זה נשמע מוגזם אבל זה בדיוק מה שהרגשתי. סוף העולם.

    אני לא יודע מה עובר עלייך עכשיו אבל כתבתי את זה כי אני מכיר אותך ויודע שיהיו לך עוד נפילות, בתחום הזה אין לאף אחד ביטוח. אז שתדע, זה קורה, זה הגיוני וזה ניסיון.

    נ-י-ס-י-ו-ן.

    זה היצר שאומר לך כמה אתה גרוע, כמה אתה לא טוב, לא צדיק ולא מוצלח. שאין לך סיכוי והמצב יישאר כך לעולם.

    לאחר זמן מה תגלה פתאום שאיכשהו הכל הסתדר, הקושי חלף ואתה תתפלא על חוסר האונים שחשת. תגלה שזה היה רק ניסיון. אומנם ניסיון קשה אבל רק ניסיון.

    כזה שמרים אותך, שלאחריו אתה חזק יותר.

    אז אריאל, אל תתייאש. אם לא בשבילך אז בשבילי. טוב?, אתה חשוב לי, אין לך מושג כמה. אתה העתיד שלי... עברתי לא מעט למענך אז תישאר חזק בסדר?.

    אני. זמן חורף, שיעור א'."



    אריאל מרים עיניו מן המכתב, רציני ונחוש מתמיד.

    זה לא הולך להיות קל, הוא יודע. בכלל לא.

    למלחמה הזאת הוא יבוא מוכן. הוא ישתדל.

    הוא מכניס את המכתב לכיסו ובשביל אריאל של שיעור א' הוא אומר בשקט לחלל האוויר. "בעזרת ה' אזכור זאת. תודה לך אריאל".




    מתוך "פחד יצחק"- איגרות ומכתבים", הרב יצחק הוטנר-

    כותב הרב הוטנר במכתב לתלמידו:

    "... דע לך חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלווה של היצר הטוב, אלא דווקא מלחמתו של היצר הטוב...

    במלחמה, ודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל (אין בזה משום פתיחת פה לשטן) ובכמה מערכות תיפול שדוד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל מערכות תצא מן המלחמה כשזר על ראשך...

    החכם מכל אדם אומר "שבע יפול צדיק וקם" והטיפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא: אף על פי ששבע יפול צדיק, מכול מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא ה"שבע נפילות" שלו. דווקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דווקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות כבוד שמיים..."

    חותם הרב-

    "בהשתתפות בסבלך, בביטחון בניצחונך, בתפילה להצלחתך, (הרב) יצחק הוטנר".
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: בואו חשבון. יוסי לוי, גשם יורד, נועה noa ועוד 22 משתמשים25 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיני!
    וואו! זה ממש מדהים... הזוי לגמרי...
  • 2K
    • כ
    שיתוף - לביקורת דם ואש
  • כותבת הטיוטות //
    • שמים זוהרים,

    וקרבות עקובים.

    עקובים מדם.


    והקדוש ברוך הוא,

    הוא מצילנו.

    מצלינו מידם.


    ~~~


    ודמעה אחת סוררת

    זולגת לבחוץ

    בוכה על חיים שנגדעו


    ~~~


    ובדידות

    ועצבות

    וכאב שצורב


    ועידוד

    וטפיחה

    וחבר שאוהב


    ~~~


    ודם

    ואש

    ותמרות עשן


    לא צריך לבכות

    הכל כבר כאן

    ברוך דיין

    דיין האמת.


    ~~~


    שפוך חמתך

    באמצע ליל הסדר

    מתוך חשיכה

    תהיה לנו לעזר


    ~~~


    וכאב

    ועצבות

    וחרדה אחת גדולה


    ולב

    ומהות

    ומחשבה על גאולה

    ~~~


    ורגע שעובר

    ועצב ששורר


    ודם

    ואש

    ותמרות עשן


    וחסד

    ואמת

    הכל כבר כאן


    ~~~


    ויש עוד תקווה

    כוכב קטן ברקיע

    מתוך שמים בוהקים

    אחרי סופות ורעמים


    קול מבשר

    מבשר ואומר

    קול מבשר

    מבשר ואומר


    ~~~


    כולנו חכמים

    כולנו נבונים

    כולנו כואבים

    כולנו עצובים

    כולנו מחכים

    לגאולה


    ~~~


    והקדוש ברוך הוא מצילנו

    מצילנו מידם

    דם

    ואש

    ותמרות עשן

    ועב הענן

    ונגלה כבוד השם

    וראו כל בשר

    ויצאו מן המיצר


    ~~~


    ודם

    ואש

    ותמרות עשן

    ולא צריך לבכות

    משיח כבר כאן
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ניק 144552, אבינועם גולדברג, פרפרזה ועוד 11 משתמשים14 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    Yes it's me
    מרגש, כל מילה קטנה מספרת הרבה
  • 892
    • כ
    שיתוף - לביקורת איך מחזירים לשיין?
  • כותבת הטיוטות //
    • איך מחזירים לשיין?

    "מה הבעיה?" אבריימי לא מבין. הוא פורש בפנינו את תוכניתו למתקפת הנגד: "נותנים לו מכות", הוא אומר. "כאלו מכות, שהוא יתחרט על זה שהוא התחיל".


    ~~ 19 שעות לפני


    אבריימי פותח את הדלת בתנופה, ונכנס. שקית אפורה בידו.
    "אמא", הוא צועק.
    אני לא מגיבה. קופאת על ממקומי.
    שקית אפורה.
    אצלנו בבית, לשקית אפורה יש משמעות אחת:
    הגיעה ההזמנה משיין.

    חודשיים עברו מאז שהזמנתי.
    מאז הספקתי לשכוח את האתר הארור המתקרא "שיין", שמבזבז את כספי לשווא.
    הספקתי גם לעלות במשקל, לנסות לרדת בחזרה (אך ללא הצלחה), ולעשות חלאקה למוטי.

    שיין. האומנם צלחנו את המסע יחד עד כה?
    אכן. צלחנו גם צלחנו.

    לאט לאט אני מתעשתת. "שלום אבריימי, ממש חם בחוץ. קח כוס מים"
    אני נוטלת את השקית האפורה.
    מנסה לפתוח את השקית בידיים. לא הולך לי.
    מחפשת מספריים. לא מוצאת.
    לוקחת סכין מטבח. השקית נפתחת.
    מוציאה את התכולה על השולחן.
    ולעיני נגלה זוג משקפיים, עם עדשות בצבע ירוק תפוח.


    משקפיים?
    הוא לא מתבייש לשלוח לי כזה דבר?
    אני יודעת שגילי כבר אינו צעיר.
    אבל... לרמוז בצורה כזאת בוטה על הזדקנותי?
    אני רואה מעולה (עדיין).
    לא. אני לא צריכה משקפיים.
    וגם את שיין אני לא צריכה.


    ~~ בהווה (כעבור 19 שעות):


    איך מחזירים לשיין?
    אני שואלת
    אחרי פגיעה אישית שכזו
    אחרי הדמעות שהזלתי בלילה

    "מה הבעיה?" אבריימי לא מבין. הוא פורש בפנינו את תוכניתו למתקפת הנגד: "נותנים לו מכות", הוא אומר. "כאלו מכות, שהוא יתחרט על זה שהוא התחיל".

    הוא התחיל? אני שואלת את עצמי.
    ואולי, אולי אני זו שהתחלתי?
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: קרץ, שיוותי ה’ לנגדי תמיד, סבתא חביבה ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
  • 2K
    • מ. י. פרצמן
    שיתוף - לביקורת שבב מחץ
  • מ. י. פרצמן //
    • שבב מחץ \ מאת נ. צ. פרצמן בן ה12


    (לא יודעת מאיפה הרעיונות, אני רק הקלדנית אין לי פרטים :cool:)



    פרק 1

    שומקום בעזה המוחרבת, כ' תמוז, תשפ"ד 2:20 בצהריים

    מספר מחבלים יושבים בתוך בונקר מוגן. לפתע התחיל אחד מהם לדבר.

    "רחובות עזה מוחרבים ושוממים. מאז נגמרה מלחמת חרבות ברזל בנצחונו המוחץ של הציונים הכל שומם. כל תושב עזה נורה במוות משפיל. כל חמאסניק ישר-דרך נתלה ובשרו נאכל על ידי כלבים. זה לא יקרה יותר! אנחנו יודעים כבר בדיוק בגלל מה זה קרה. התורה שלהם! שהם לומדים! היא מגינה עליהם, ואנחנו נעצור את זה. ואז, כשאין להם הגנה, בשיתוף איראן וסוריה ולבנון נפתיע את הציונים ונשמיד את המדינה המטופשת הזאת ששמה פלסטין!"



    ישראל, מפקדת צה"ל, כ' תמוד תשפ"ד, 2:30

    "יורם, מאז שחיסלנו את הכלבים ששמם ערבים אתה לומד בכל זמן פנוי. מה, אתה עד הסוף חרדי?"

    "מה אתה רוצה יגאל, כשאתה תחזור משדה הקרב אחרי שחמאסניקים צמאי דם רודפים אחריך עם טילי נ"ט, אתה לא תהיה חרדי?"

    "אולי, אבל למה אתה לומד כל הזמן?"

    "שני דברים. אחת, אני נותן תודה להשם. שתיים, כשהייתי בשדה הקרב למדתי שלימוד מציל, וזה לא אני שמצליח בשדה הקרב".

    "טוב, תהנה".



    עזה, כ"א תמוז, תשפ"ד

    "לאלו ששאלו איך נעשה את זה, אז הנה התשובה. יש לנו הקלטה מודמית של הרב שלהם, איך קוראים לו? המוחרם דרב דרגשו. אה... לא זה רב אחר. אה, כן, גרשון אדדדדלשון. אה... אה... אדלשטיין. זללן. אה... אה, זלל"ה. טוב, איך שהם קוראים לו. בכל מקרה, עשינו הקלטה מודמית שלו. תשמעו את זה".

    "תורה מגנא ומצילא. ללמוד זה חובה, אבל השתדלות צריך. אכן צריך גם לצאת לעבוד".

    "כן, תפוסת'פצצה. יש לך שאלות?"

    "כן. זה לא יפסיק אותם מלימוד. זה רק יעודד אותם ללמוד".

    "יא מג'נון! זה רק ההתחלה! אבל בהמשך..."



    פרק 2

    ישראל, מפקדת צה"ל, כ"ב תמוז, תשפ"ד

    "יורם, שמעת מה קרה? זה מתפרסם בכל הכלי תקשורת!"

    "מה קרה, יגאל, שאתה כזה נסער?"

    "זה מסעיר את כולם! תשמע את ההקלטה הזאת..."

    "אתה רואה יורם? רב גרשון אומר שצריך גם לעבוד! ואתה כל הזמן לומד!"

    "אני לא רק לומד. ההקלטה אמרה שצריך ללמוד, וקצת לעבוד. אז תגיד להפך, אני עובד הרבה ולומד קצת. אתה יודע מה? אתה צודק. אני חושב שאני אלמד יותר ואעבוד פחות".



    עזה, כ"א תמוד, תשפ"ד

    "אולי תסביר איך זה יפסיק אותם מללמוד?"

    "פשוט מאוד. הם עכשיו ילמדו יותר ויעבדו קצת, ואז לא יהיה להם כסף, והם יצטרכו לעבוד עוד. והם יעבדו יותר ממקודם. ואז..."

    "...נעבור לשלב ב'!!!"



    ישראל, כ"ו תמוז, תשפ"ד

    "יורם, מה יש לך, בימים האחרונים לא עבדת בכלל! אתמול רק ענית למפקד על איזו שאלה, שהיא בכלל למה אתה לא עובד".

    "יש'ך בעיה עם זה, יגאל?"

    "יש לי בעיה, כי המפקד אמר שאם עד מחר אתה לא חוזר לעצמך, הוא יפטר אותך!"

    "נו, יש לך בעיה? שיפטר אותי!"

    "אבל אני לא רוצה שיפטר אותך. אני רוצה להיות בצוות!"



    ישראל, ב' אב, תשפ"ד

    "נו יורם, מאז שהמפקד פיטר אותך אין כסף!"

    "אתה מוזמנת לצאת לעבוד חגית".

    "למה שאתה לא תעבוד?"

    "שני דברים. דבר ראשון אני עדיין רשום בצבא, כך שבכל מקרה סכנה מזעיקים אותי מיד בלי ללכת לגיוס. דבר שני, אני צריך ללמוד. לא שמעת את ההקלטה?"

    "שמעתי, אבל מה זה עוזר שאתה רשום בצבא? אתה ממילא לא עובד, לפחות תתפטר לגמרי, שלא יזעיקו אותך סתם!"

    "אבל כל חודש אני מקבל סכום כסף!"

    "כמה?"

    "את תראי".



    עזה, ב' אב, תשפ"ד

    "ההקלטה עשתה את העבודה. רובם מתחילים רק ללמוד, ואלו שלא לומדים, עוד יותר טוב. ואז אלו שלומדים, מפטרים אותם. וכך אין להם כסף, ואנחנו נשים את הקש הבא על גב הגמל. לאחר מכן הם ישימו על עצמם עוד קש, ואז אנחנו נשים את הקש שישבור את גב הגמל".

    "ואז אנחנו, הנשרים, נבוא ונאכל את הגמל. והקש השני, זאת ההקלטה הזאת!!!"



    ישראל, ג' אב תשפ"ד, 10:45

    "יורם, מה מתברר לי, שהכסף שאנחנו מקבלים זה רק עשרים שקל! תפסיק כבר ללמוד, תצא לעבוד!"



    פרק 3

    ישראל, ג' אב, תשפ"ד, 3:30

    "חגית, שמעת את ההקלטה הזאת?"

    "לא".

    "הם רוצים להרוג אותי, אלה!"

    "רב חיים אומר שצריך רק ללמוד כל היום והלילה! בקושי אני מצליח להתרכז, והוא רוצה שאני אלמד כל היום? לא יקום ולא יהיה! דקה אני לא אלמד, שנייה לא!!!"



    עזה, ג' אב, 1:40 בצהריים

    "הגיע הזמן. אחרי שהציונים הפסיקו ללמוד, אנחנו צריכים להקפיא את זה כך. דבר ראשון, ג'מל, אחרי הישיבה תבוא אליי ואני אסביר לך יותר טוב מה אתה צריך לעשות. דבר שני, אחרי שג'מל ירעיל את כל הציונים הם ילכו לבית חולים, ושם ישתילו להם שבב בראש שיגרום להם לא ללמוד. כך, ננצח במערכה הפעם".

    המשך יבוא
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ;בינארית, yael305, ללי99 ועוד 14 משתמשים17 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שולמית רוז
    איזה ילד כשרוני, חכם ויצירתי ברמות. נראה שיש לו עולם עשיר והמון אינטלגנציה ומחשבה. קראתי ברתק...
  • 837
    • ה
    שיתוף - לביקורת מי ינצח?
  • הקה //
    • לפעמים בלילה, בחושך, כששקט סוף סוף סביבי אני חושב לי, מה היה אם לא היתי פה?
    מי היה נלחם באויב הארור?
    מי היה מבטיח שבמלחמה העקובה מדם הזאת- אנחנו ננצח?
    היום למשל, אני יכול לדווח לכם שניצחנו ב3 זירות אבל נכשלנו ב2.
    אבל אני בטוח במאה אחוז- שבסוף בסוף אנחנו ננצח!
    בסוף בסוף יגיע היום בו תסתיים המלחמה, נחזור הביתה לאבא האוהב, לחיבוק שיגיד- חיכיתי לכם כל כך!
    ואנחנו נגיד לו- כן! היצר שנתת בי- המצפן שנטעת בי- הם שנתנו לי כוח להמשיך!
    מתגעגעים- יצר הטוב ויידל'ה אוהב
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Chaya Lea, brachy 100, .B.B ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 4K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת תתביישו לכם! יושבים במזגנים בזמן שאחים שלכם נלחמים בדם נפשם עליכם!
  • שועל ספרות. //
    • הוא נכנס בכעס.

    כולם ישבו רכונים, מרוכזים.

    הוא החל לצעוק.

    "תתביישו לכם! בזמן שאתם יושבים כאן במזגנים אחים שלכם נלחמים בדם נפשם על חייכם".

    רובם אפילו לא הרימו את ראשם.

    "אין לכם שום רגש?" הוא זעק בזעם. "נלחמים עליכם בחזית בזמן שאתם יושבים ומתבטלים כאן!"

    כמה הרימו את ראשם ברחמים והסתכלו עליו. אך מיד רכנו חזרה.

    "זה מה שיש לכם לעשות? להסתכל עלי? לפחות תלכו לסייע להם, הם מסכנים את חייהם בשבילכם!" הכאב נשמע בקולו היטב.

    מישהו קם לכיוונו וניגש אליו.

    "אתה יודע מה האנשים כאן עושים?"

    "זה לא מעניין אותי! כולם צריכים ללכת להילחם!"

    "תקשיב לי, ותקשיב לי טוב! האנשים שיושבים כאן פועלים ברגעים אלו ללא הרף להצלת חייהם של כל אזרחי המדינה. אם הם עוזבים את המחשבים והמזגן והולכים לחזית לא יהיה ללוחמים שום סיכוי!"

    "שטויות! איפה אפשר לראות את מה שהם עושים? איפה ערבי אחד שמת בגללם?"

    "איך אתה חושב מגיעים לכל הבכירים בעזה? איך פוגעים בהם?"

    "ברור בגלל אלו שמסכנים את החיים שלהם וטסים להפציץ אותם והאלו שיכנסו רגלית!"

    "אתה צודק ולא צודק. הם המבצעים בתכלס', אבל בלי אנשי חיל המודיעין של הצבא שיושבים כאן ונראים לך שהם לא עושים כלום, הם פשוט לא יגיעו אליהם!"

    "אני לא מאמין בדבר הזה! מה שאני רואה זה קבוצה של אנשים מתבטלים כאן ומאות אלפים שמסכנים את חייהם בשבילם!"

    -----------

    ודי למבין.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: חוי!, גשם יורד, hadasa feldman ועוד 103 משתמשים106 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיר ושבחה
    חד וחלק. קליעה למטרה. נקווה...
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת חכמת הענווה
  • הווה פשוט //
    • הַלֵּב חוֹפֵר ששוְהַתַּעֲלוּמָה מְרֻבָּה
    וְהַפּוֹעֲלִים שׁוֹאֲלִיםשש וּבַעַל הַבַּיִת שׁוֹתֵק

    הוּא הָיָה אוֹמֵר

    לֹא עָלֶיךָ הַתַּעֲלוּמָה לִפְתֹּר
    וְאִי אַתָּה בֶּן חוֹרִין עַד שֶׁתִּתְבַּטֵּל מִפָּנֶיהָ
    ִ
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: פרפרזה, brachy 100, ג'ינג'י ועוד 16 משתמשים19 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    אמן, בשמחות אצלכם, ואצל כל העם
  • 957
    • י
    שיר טיל תועה מול בחור תוהה
  • יהורם //
    • נשיא זקן מוזיל דמעה
    מול עוד תאור זוועה
    ניצב לצד נרדף, אני כאן
    גם הצבא שלי עומד מוכן

    ראש ממשלה בחולצה שחורה
    את כל כשרונו נותן בהצהרה
    אנחנו ננצח ניתן מכת מחץ
    נעשה מהחמאס 'כרפס יחץ'

    שר ביטחון, בעיניים רציניות
    מזהיר את חיזבללה ומיליציות
    אל תתערבו, זה יהיה סופכם
    חוסו נא על משפחותיכם

    בן גביר, מסתובב תחת כל עץ
    נשק, בום טראח, לכל יועץ
    יחד עם 'אלמוג' מפריח הבטחה
    נחזיר את השקט לכל משפחה

    גנץ, החליפי..., גם כן יורד דרומה
    נכנסתי לממשלה למען האומה
    לא סתם אני עולה במנדטים
    אני ימוטט אותם כמגדל מגנטים

    הרצוג, המרגיע הלאומי
    רעייתי, בואי נא עימי
    ניפגש עם המשפחות, ניתן כח
    אנו המושיעים, בזה אין ויכוח

    צבא, רמטכל, ראשבכ, רמסד
    נכה באויבים מפחות עד מסד
    נלך בכוחינו נשחרר ת'חטופים
    החיים יהיו הרבה יותר יפים

    פוניבז', חברון, יסודות, רש"י
    בחורי הישיבות ואברכי המשי
    "אמר ליה אביי" "פירש הקונטרס"
    כל דיבור כנגדו מחבל הורס

    בחור עומד לו בפינה, חושך
    תקוע, בוהה. אין המשך
    לא מבין כלום, אין לו חשק
    מרגיש שלא תורם כלום למשק

    רוצה לברוח, לשמוע, לשזוף עיניים
    נאבק להשאר עוד דקה או שתים
    מחסן נשק מתפוצץ, טיל תועה
    בחור גיבור, לא כל מה שרוצה, רואה
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: גשם יורד, ג'יחניק, י. ל. ועוד 16 משתמשים19 //
    0 תגובות
  • 2K
    • כ
    שיתוף - לביקורת 'כולל' במצב מלחמה [דיווחים מהשטח]
  • כותב השורות //

    • • 'כולל' במצב מלחמה •
    [דיווחים מהשטח]
    אי"ה מידי פעם לאורך תקופת המלחמה, אדווח מהשטח תוך כדי לחימה... מהנעשה בשדה הקרב    ​

    **1**
    כולם התייצבו ללא יוצא מן הכלל, תחת הפגזות, בין ותוך כדי האזעקות, משאירים בבית את האישה מול הזום ואת הילדים המפוחדים בדרך למקלט
    כולם נקראו אל הדגל ואל החובה לבוא לעזרת ה' בגיבורים - ללחום מלחמתה של תורה באחת משעותיו הקשות של עם ישראל כולו

    יום ב' ר"ח חשוון
    השעה 9:15
    תחושת האחריות ריחפה בחלל שהתמלא תוך דקות ספורות בקולות הלומדים שניגשו בחרדת קודש אל המסכת החדשה, והחלו בלימוד שהיה נראה יותר כהסתערות על אחת הסוגיות החמורות שהולכת ללוות את האברכים חודשים ארוכים עמוק עמוק אל תוך החורף

    לכולם ברור אילו יעדים ניצבים מולם, הרצון קיים, המורל בשמיים, ועם התכוונות נכונה מאמץ גדול עמל ויגיעה, המטרה תושג, בוודאות.

    אין שאלות מיותרות, אין מחשבות זרות, אין תחושות לא נוחות בקשר לתפקיד אותו קיבלו האברכים
    להיפך, גאווה אדירה מקננת בתוכם באשר לשליחות לה זכו - להיות לוחמים הסמוכים על שולחן המלך

    כשבקרבות הקשים בהם הם ישתתפו לא יאתגרו אותם מראות קשים, שריקות כדורים, ומפגשים עם מלאך המוות
    כל אלו מנת חלקם של האחים מוסרי הנפש, הלוחמים בגבורה בשדה הקרב הארצי המלא אש גופרית ותימרות עשן
    האחים האהובים, האוהבים, החיילים היקרים, שמו עצמם ככח מגן קדמי אל מול פני הרוע, ויצאו להילחם בידיים חשופות, והבטיחו לעשות כל אשר בכוחם כדי לחסל את המפלצת הנוראית שגדלה מתחת לאפנו וקמה עלינו באותו יום קשה וטבחה בנו

    למסירות נפש אמיתית זו מצטרפת מסירות הנפש של לומדי התורה

    לצד מלחמה כבידה ומגושמת המליאה באבק שריפה וסכנות, מתנהלת מלחמה אדירה שאולי כלפי חוץ נראית רגועה, נטולת דם ופציעות, אך בפנים, בנבכי הנפש של אלפי נשמות יהודיות היא מתנהלת - מלחמת עולמות של ממש, כשסכנות איומות מאיימות מכל עבר במלתעות המחשבה והדמיון, בתהומות העצבות והדיכאון, במערכות עצומות של רצונות ודחפים לא רצויים, בין שלל איומים אלו מתנהלים הקרבות של בני התורה

    את הקרבות שלהם ילוו אינספור רגעים שינסו מידי פעם להסיח את דעתם
    שינסו לכבוש את ליבם ולהוציאו החוצה מאזורי הלחימה שרק הם כלומדי תורה מוכשרים ומסוגלים ללחום בהם
    יהיו אינספור סיבות ונתונים שיבקשו במשך הזמן לעזוב את כלי המלחמה ולחזור לעורף השקט... הרגוע...
    יהיו ניסיונות לשבש את תנאי השטח, להקשות את הישיבה הממושכת בשטחי הכינוס
    יהיו ניסיונות לבלבל, להרגיע, לגרום לדשדוש מתמשך שיוביל חלילה לקריסה איטית במערך הלחימה

    ובתוך כל זה מצווים ומופקדים לומדי התורה, להיות ממוקדים במטרה, להוביל את כל הכוחות והכלים המיוחדים אל הקרב, ולהילחם בכל הכח ברע, ברע שמקשה, ברע שמשבש, ברע שמאיים להפיל נשמות של יהודים, אל תהום הייאוש וחוסר המעש

    למאמץ המלחמתי הגדול הזה הצטרפו עשרות אלפי לוחמים צעירים ומבוגרים, בעלי ניסיון רב שנים לצד בעלי רצון אדיר וכח נעורים, כולם התכנסו והתגייסו למערכה, לתת את כל מה שניתן לתת כדי לנצח את הקרב, הקרב של החיים, הקרב על החיים.


    המשך יבוא בעז"ה
    אנחנו נהיה כאן עד לניצחון בס"ד
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: michael.y, SHIRAMASH, שימנלה ועוד 12 משתמשים15 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    תמשיך להעלות. אלו החדשות שאני קוראת וזה מה שבאמת מרגיע וטוב לקרוא, מתפללים עליכם שתצליחו ותחזיקו...
  • 918
    • ה
    שיר אל תפחד ילדי
  • הקה //
    • אל תפחד ילדי
    יאמר לי אבי
    בא אליי היה לשון הווהלידי
    אויביך הם אויבי
    אמור להם זהו אבי
    מלך העולם הוא אבי
    ממי אירא והוא אוהבי
    • תודה
    Reactions: Avigail Amram, reish, תמר בן דוד ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת חרבות בלב...
  • הוריקן //
    • בקצה המרפסת, בחושך, הוא עומד ,
    כתפיו רוטטות, עיניו אדומות,
    אפשר קצת לבד? הוא שואל.
    פוסעת אחורה, מכבדת...
    כל יום הוא חוזר אחרת,
    פעם מודאג, לא מבין איך אנשים עוד מסתובבים בחוץ.
    פעם לא מחובר- אי אפשר לדבר איתו, המקסימום זה חיבוק...
    ופעם הוא ככה, בוכה, בשקט, רוצה את הלבד.
    כמו הירח הנפרד מהלילה, כמו הדממה הנפרדת מצלילים,
    בלב בפנים הוא נפרד, מאותם שכבר לא יראה.
    הבגדים הירוקים עדיין עליו, כאילו עוד לא הספיק לעכל, להכיל,
    שהוא אדם מבוגר מבחוץ וילד קטן מבפנים.

    ויום אחד...
    הוא יחזור עם הגב זקוף, נקבל אותו בלב שמח.
    ואולי עוד לא תגמר המלחמה, אבל הוא יבין שהעם שלנו תמיד מנצח.




    אשמח לביקורת,
    בשורות טובות!!!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Avigail Amram, Chaya Lea, אמת מארץ תצמח ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הוריקן
    תודה על הביקורת! לדעתי, הניצחון של העם שלנו, בשונה ממה שמגדירות אומות אחרות, הוא לא כיבוש של...
  • 2K
    • A
    שיתוף - לביקורת מי מפחד מהפחד?- חרבות ברזל.
  • Avigail Amram //
    • בס"ד



    שורי עוברת כמו בכל ערב מאז התחילה המלחמה הנוראית הזאת, לסגור תריסים וחלונות.

    הולכת לאכול בממ"ד ארוחת ערב . כשמסיימת באה להניח את הצלחת בכיור. היא מסתכלת לחלון, מכווצת גבות "מי פתח את התריסים?" שואלת.

    "אני" שימי מציין מעם פינת האוכל, לא מעיף מבט, ממשיך לדפדף.

    "שימי!"

    "מה?" הוא מרים ראש לשנייה מהעיתון.

    "למה פתחת?"

    "כי חנוק פה"

    "אז מה, עדיף לסבול קצת ולהישאר בחיים" היא אומרת תוך כדי שהיא סוגרת שוב את התריסים.

    "אהה, כמובן" הוא אומר בחשיבות "יבוא מחבל יראה תריסים מוגפים ויעשה אחורה פנה, ברור"

    "שימי!" היא צועקת, לא נושמת "תגיד חס וחלילה!"

    "חס וחלילה" הוא משועשע.

    "ובטל ומבוטל" היא היסטרית.

    "נו באמת שורי, די. התריסים שלך לא עוזרים בכלום, לפני התריסים יש סורגים. והם, בניגוד לתריסים, מברזל. אין שום טעם לסגור תריסים"

    היא משלבת ידיים, לא מרוצה "זה לא קשור" עונה שלא ממין העניין.

    "ואני רק אזכיר שאנחנו גרים בירושלים בקומה חמישית, אם מחבל יגיע-"

    היא קוטעת אותו "שימי! תפסיק לדבר ככה, ה' ישמור, חס וחלילה"

    הוא ממשיך "תהיה לו דרך ארוכה עד שהוא יגיע לפה".

    "חס ושלום, שה' ישמור על כל עם ישראל" היא ממהרת לומר בשקט. שימי מנענע ראשו בייאוש.

    "בנים..." היא ממלמלת בזעף, הולכת לבדוק שהדלת נעולה.

    "בנות..." ממלמל גם הוא. שב לדפדף בעיתון.

    בום.

    אמאלה, אמאלה" היא צורחת.

    "שורי, תנשמי הכל בסדר" הוא עובר לעמוד הבא.

    "מה בסדר מה? יורים עלי טילים!" היא ממשיכה לצרוח בפאניקה.

    "אלף, זה לא 'עלייך' תפסיקי להגזים. בית, זה לא טילים זה הבנים של כץ למעלה, משחקים בכדור" מנסה שימי להרגיע.

    "אוף איתך".

    אזעקה עולה ויורדת, מפרה את השקט.

    שורי רצה לממ"ד. שימי קם, קורא לאבא ולאמא ושאר אחיהם הקטנים.

    'בוםםם'.

    "זה קרוב!" שורי צורחת יותר, מפגינה יכולות ווקאליות גבוהות ומנעד מרשים.

    "זה לא קרוב, שורי" אבא מרגיע "כשזה קרוב זה הרבה יותר חזק"

    "טוב" היא מתכרבלת לתוך עצמה, מושכת באפה.

    "שורי תפסיקי לפחד כמו ילדה קטנה" אומר שימי בתרעומת. אחרי כן מסתכל סביב, כל אחיו הקטנים בכלל לא מפחדים. אופס.

    "שימי תפסיק למצמץ כבר" היא מטיחה בו בכעס.

    "מה?!" השתבשה עליה דעתה או מה?. בשביל הקטע הוא מנסה. לא מצליח.

    "אותו דבר בעיני" היא מבארת "גם לפחד אני לא יכולה להפסיק, זה לא רצוני"

    "הנידון לא דומה לראייה בכלל. פחדנית" הוא מסנן, אבא שולח אליו מבט נוזף.

    "פחדן אתה בעצמך" היא מחזירה. מעיפה את שערה אחורה. ומסובבת ראשה.

    "אני?!" הוא מרים את הקול. אפילו לא יודע למה הוא מתעצבן. אולי הטון הזה שלה.

    היא מסתכלת עליו כשחיוך קטן בזווית פיה "גם לפחד מהפחד זה סוג של פחד".

    כל אחד והפחדים שלו.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: yael305, ant, brachy 100 ועוד 19 משתמשים22 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Avigail Amram
    תודה רבה! בימים כאלה מרגיש לי שכמו שיש פחדנים היסטריים(ובצדק) שצריכים עזרה והרגעה, יש גם...
  • 1K
    • כ
    שיתוף - לביקורת על מה חשבנו שניה לפני...
  • כותב השורות //
    • שבוע של הלם
    לאחריו עוד שבוע של אלם
    ורק עכשיו מצאתי את הזמן -
    לחשוב
    להתבונן קצת בעבר
    לסובב את הראש בעיניים דומעות אל מה שהתחולל ברחובות
    בימים שלפני האסון...

    ואז נזכר על מה חשבנו... שניה לפני אסון

    מה עבר לנו בראש... מה הטריד את העיתון

    עכשיו נזכר במה עסקנו, ביודעין וברצון

    מה הכאיב ומה הכעיס, מה עשינו לא נכון.

    עכשיו... אני מסתכל סביבי, ושואל את עצמי -

    את מי מעניין המועמד לראש העיר?

    הזמר בחתונה או הקלידן הכי מהיר?

    ומי סופר היום בקפלן – מפגינים?

    למי משנה עכשיו, מה יגידו השופטים?

    למי דחוף שיעבירו חוק?

    למי אכפת תפילה ברחוב?

    למי? חוץ מלארכיון...

    מי עוד חושב שהסבירות תציל את המשק?

    למי אכפת שער הדולר מול השקל?

    ומי זוכר בכלל בשם מה רבנו, ומי מצץ למי את הדם?

    על מה נלחמנו, ומתי, ולמי הצבענו? כשסמכנו על אדם...

    מי צריך עכשיו רפורמה משפטית?

    למי דחוף עכשיו קומבינה תקציבית?

    ומי היום רוצה לחתום עם הסעודים?

    מי מתכנן לו איזה נופש בדובאי?


    עכשיו הכל מתגמד מול ממדי האסון

    הכל עובר ואם בכלל לשולי העיתון

    עכשיו עיסוק בכל השאר נטבע בים של אי רצון

    ומימין ומשמאל כולם עושים את החשבון...


    מי בכל ההבל והתוהו, זכר לשאול מתי תבוא הגאולה?

    ומי עכשיו זועק - משיח!
    שיתגלה, יאיר מתוך החשיכה...
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: brachy 100, Avigail Amram, .B.B ועוד 24 משתמשים27 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    מרגיש צורך לחדד את מה שעומד מאחורי הקטע שכתבתי זוכרים את הקורונה, זוכרים שהיו יותר מ10,000...
  • 899
    • ח
    שיתוף - לביקורת תְּפִלָּה לְאַחְדוּת עַם יִשְׂרָאֵל
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    תְּפִלָּה לְאַחְדוּת עַם יִשְׂרָאֵל
    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
    תֵּן לִי לְהַרְגִּישׁ חֵלֶק מִכָּל עַם יִשְׂרָאֵל.
    תֵּן לִי לְהָבִין שֶׁכָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי הוּא חֵלֶק מִגּוּף שָׁלֵם.
    תֵּן לִי לָדַעַת בִּידִיעָה בְּרוּרָה שֶׁכָּל וִתּוּר מִצִּדִּי בִּשְׁבִיל יְהוּדִי אַחֵר נֶחֱשָׁב לְהִשְׁתַּתְּפוּת בְּאַחְדוּת עִם יִשְׂרָאֵל.
    תֵּן לִי לְהִתְכּוֹפֵף בִּמְקוֹמוֹת בָּהֶם קָשֶׁה לִי לְהַרְכִּין רֹאשׁ. לְמַעַנְךָ.
    תֵּן לִי לָדוּן לְכַף זְכוּת, תֵּן לִי לִרְאוֹת אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁל הַזּוּלָת וְלֹא אֶת חֹסֶר הַהִתְחַשְּׁבוּת שֶׁל הַזּוּלָת.
    תֵּן לִי לִסְלֹחַ כִּי הֲלֹא כָּל הַמַּעֲשִׂים הֵם מֵאִתְּךָ יִתְבָּרֵךְ.
    תֵּן לִי לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ עַל אַחְדוּת עַם יִשְׂרָאֵל.
    תֵּן לִי לִזְכֹּר אֶת הַחַיָּלִים הַצַּדִּיקִים שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם כְּדֵי לְהַצִּיל יְהוּדִי אַחֵר.
    תֵּן לָנוּ לִהְיוֹת מְחֻבָּרִים יַחַד, לַמְרוֹת הַהֶבְדֵּלִים בֵּינֵנוּ, בְּהַשְׁקָפוֹת, בְּדֵעוֹת, בְּהִתְנַהֲגוּת,
    לַמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁלֹּא מְקֻבָּלִים עָלַי וְלֹא מֻסְכָּמִים עָלַי, תֵּן לִי לִרְאוֹת אֶת הַמְּאַחֵד וְלֹא אֶת הַמַּפְרִיד.
    תֵּן לִי לִהְיוֹת חֵלֶק מֵעַמִּי בִּזְמַנִּים שֶׁל טוֹבָה וְלֹא רַק בִּזְמַנִּים שֶׁל קֹשִׁי.
    תֵּן לִי עַיִן טוֹבָה תָּמִיד לִרְאוֹת אֶת הַיָּפֶה וְהַטּוֹב, לִרְאוֹת אֶת מָה שֶׁמְּחַבֵּר וּמְאַחֵד.
    כִּי כֻּלָּנוּ חֵלֶק מֵאַחְדוּת אַחַת גְּדוֹלָה, כֻּלָּנוּ חֵלֶק מִדָּבָר נִשְׂגָּב.
    כִּי הַהֲבָנָה שֶׁל הָאַחְדוּת הַגְּדוֹלָה הִיא הֲבָנָה שֶׁל סוֹד קִיּוּמֵנוּ,
    הִיא הַחִבּוּר לְחֵלֶק אָלֹק מִמַּעַל, הִיא הַהֲבָנָה שֶׁל עֵרֶךְ נִשְׁמַת יְהוּדִי,
    וַהֲבָנָה זֹאת גְּדוֹלָה מִכָּל דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהַפְרִיד בֵּינֵנוּ.
    אָנָּא בּוֹרֵא עוֹלָמִים,
    תֵּן לִי לְהִתְחַבֵּר לְחֵלֶק שֶׁבִּי, חֵלֶק אָלֹק מִמַּעַל, שֶׁבּוֹ כְּלוּלִים כָּל נִשְׁמוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל.
    תֵּן לִי לְהַרְגִּישׁ אֶת חֶלְקִי בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וְאֶת חֶלְקוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי.
    תֵּן לִי חֵלֶק וְחִבּוּר וּדְבֵקוּת בְּךָ יִתְבָּרַךְ, תֵּן לִי חֵלֶק בְּשֻׁתָּפוּת.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: brachy 100, reish, בתיה רחל ומשתמש 1 נוסף4 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיני!
    אהבתי!
  • 6K
    • ח
    סיפור בהמשכים חדש בישיבה
  • חני כהן :) //
    • הוא נכנס אל מבנה הישיבה, גורר אחריו מזוודה חורקת.
    "היי יחיאל, עצור", רדף אחריו קולו של יעקוב. הוא הסתובב.

    "יש לנו אורח חדש לחדר", הוא התנשף, בוחן את תגובתו. "הרב ביקש ממני לעדכן אותך".
    "מה??" יחיאל עיקם את אפו. " איפה- בדיוק- הוא- יכנס?"
    "לא יודע", קרץ יעקוב. אולי תתן לו את המיטה שלך".
    יחיאל שתק. הבדיחה לא הצליחה לרומם את שולי שפתיו.

    "טוב, מה אני יכול לעשות", הוא נאנח אחרי רגע. נחירו התנפחו אות לתחושת העצבים שהציפה אותו. איך קוראים לו?"
    "מאיר כהן".
    "הוא נמצא עכשיו בחדר?"
    "כן"
    יחיאל הסיט את מבטו לעבר המסדרון. "אני הולך להניח את החפצים שלי. להתראות בינתיים".

    כשחלף על פני החדרים, הוא חש את הכעס תוסס בקרבו ומאיים לגלוש החוצה. החדר כל כך צפוף. אי אפשר לנוע בו מבלי להיתקע במזוודות של חברי החדר. למה שיבצו את מאיר דווקא בחדר זה? למה? הרי לא חסרים חדרים נוספים.

    'אתה אנוכי', היכה בו המצפון, לועג. 'מתי תפסיק לחשוב רק על עצמך'.

    הוא ניסה למצוא תירוץ טוב שישקיט את הקול ההוא, המייסר. אך כמו תמיד לא הצליח.

    "יחיאל תעבוד על עצמך. תעבוד על עצמך", הוא מלמל לעצמו טרם נכנס אל החדר, מנסה להלביש על פניו חיוך.
    אולי בכל זאת הם יצליחו להסתדר. נכון שהחדר יהיה צפוף. קרוב לוודאי שלא תהיה לו פרטיות. אך אין מה לעשות. יש גם אכזבות בחיים, הוא סיכם לעצמו.

    "בוקר אור", הוא לחץ על הידית, מנסה להיראות חביב. אך המראה שנגלה מול עיניו גרם ללסתו התחתונה להישמט. "מה- זה- אמור- להיות?????".
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: שמש שוקעת, נועה noa, ליליאן ועוד 37 משתמשים40 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    ליליאן
    תמשיכי!...
  • 989
    • ה
    שיתוף - לביקורת על הכל
  • הקה //
    • שנת תשס״ד
    ׳אמא אני מפחד, יש פה מפלצת׳
    אמא ׳ אל תפחד חמודי, הנה אדליק את האור ותראה שאין מפלצת׳
    שנת תש״ע
    ׳ אמאאני מפחד אולי יבוא אוטו וידרוס אותי?׳
    אמא ׳אל תפחד, הנה אני אלמד אותך איך חוצים כביש ובעזרת ה׳ יהיה בסדר׳
    שנת תשע״ה
    ׳אמא הצילו, ואם המחבלים יבואו אלינו לבית ספר?׳
    אמא ׳ה׳ שומר עלינו בכל מקום גם בבית וגם בבית ספר׳
    שנת תש״פ
    ׳ אמא מה אנחנו כולנו נידבק בקורונה? מה נעשה בבית כל היום? ומתי אני אגמור את הלימודים שלי?׳
    אמא ׳יהיה טוב, וללימודים יש לך עוד מאה שנה בעזרת ה׳ תמיד תוכלי להשלים׳
    שנת תשפד
    ׳אמא מה יהיה? כל כך הרבה אזעקות, שעות הינו צריכים להסתגר בבתים מהמחבלים, מה יהיה?׳
    אמא ׳עברנו את כל הגלות עכשיו נעבור גם את זה׳
    שנת תשפ״ה
    כשאני משחזרת כמה קורבנות תודה הינו צריכים להביא- רק להודות לה׳ על כל מה שהיה, על מה שהווה, והעיקר שאת שמו לא שכחנו, וממה בכלל חששנו, איך לא ידענו, אבא, שאתה תמיד איתנו? שכל מה שעשית הכל לטובתנו? המחלות, הפיגועים, הפחדים, המלחמות, והאזעקות הכל לטובתנו! ועכשיו באור הגאולה- על הכל ה׳ אלוקינו אנחנו מודים לך׳
    הקטע האחרון כמובן במבט לאחור ובעזרת ה׳ נהיה עמוק עמוק בתוך הגאולה אמן
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: Chaya Lea, לוצ'י, שיבת ציון ועוד 5 משתמשים8 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    י. ל.
    הלוואי אמן!!! כתוב בצורה טובה ואמיתית!
  • 2 3 6K
    • ת
    סיפור בהמשכים נספח לסיפור משותף בהמשכים. (עלילה)
  • תמרוז //
    • כאן הנספח שירכז את כל הדברים שקשורים לעלילה בלבד.
    כאן הנספח השני.
    וכאן הפרויקט.
    בבקשה תהיו עניינים, אין כאן מקום לדיבורים על הכתיבה עצמה, אלא אך ורק על העלילה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, R.E.Y, איש אחד הלך ועוד 2 משתמשים5 //
    55 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בובה בובה
    מאד הגיוני שאם הכל תפור מראש הם גם למדו עברית בשביל לתקשר איתו ולהפיל אותו. ארגון פשע זה משהו...
  • 996
    • ח
    שיתוף - לביקורת הַמָּקוֹם
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    עֵת מִלְחָמָה
    בֵּין קֹדֶשׁ לְחִלּוּל
    בָּאוּ זֵדִים עָלָי
    צִיּוֹנִים קְרָאתֶם לִי,
    בּוֹעֶרֶת בָּכֶם שִׂנְאָה
    יֵשׁוּתִי הֲלֹא הִיא.

    וַאֲנִי אַמְשִׁיךְ וְאָסֹב
    אַמְשִׁיךְ וְאָסֹב, צִיּוֹן.

    צִיּוֹן הֲלֹא תִּשְׁאֲלִי
    הֵן אֶת בְּתוֹכְכֵי לְבָבִי
    צִיּוֹן אֶת הַנְּקוּדָה
    הֲכִי פְּנִימִית שֶׁלִּי
    צִיּוֹן אַתְּ בְּתוֹכֵכִי תּוֹכִי
    חוֹדֶרֶת עִמְקִי לְבָבִי.

    וַאֲנִי אַמְשִׁיךְ וְאָסֹב
    אַמְשִׁיךְ וְאָסֹב, צִיּוֹן.

    צִיּוֹן שַׁאֲלִי שְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ
    שַׁאֲלִי שְׁלוֹם חֲטוּפַיִךְ
    שַׁאֲלִי שְׁלוֹם עָמֵךְ
    צִיּוֹן, צִיּוֹן,
    שַׁאֲלִי עָלַי רַחֲמִים וּבַקְּשִׁי.

    וַאֲנִי אַמְשִׁיךְ וְאָסֹב
    אַמְשִׁיךְ וְאָסֹב, צִיּוֹן.

    מִמְּקוֹם קָדְשֶׁךָ בִּשְׁמֵי מַעְלָה
    פְּנֵה נָא אֶל יוֹשְׁבֵי צִיּוֹן
    אֶל בָּאֵי צִיּוֹן,
    אֶל מְקוֹם צִיּוֹן
    רְצֵה כַּוָּנָה, הָבֵא נֶחָמָה
    מִמְּקוֹמְךָ הוֹפַע נָא מַלְכִּי
    בְּנֵה מִשְׁכָּנְךָ בְּקִרְבִּי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דיני!, הפוך על הפוך, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 5 משתמשים8 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Avigail Amram
    וואו, מדהים.
  • 2K
    • י
    שיתוף - לביקורת לא בבית ספרנו
  • יאן //
    • היום שלוימי מתחיל כיתה ה'.
    הוא ליווה אותו לחיידר. לא שילד בן עשר צריך ליווי, אבל בכל מקרה זה על הדרך לבית כנסת וגם הוא שמע שהשנה ילמד את הכיתה של שלוימי רב'ה חדש וצעיר - הרב'ה פרישמן, והוא רוצה לראות מי זה ומה זה. בכל אופן, כיתה ה' זה לא צחוק. כבר צריך להבין פשט, שקלא וטריא, לא רק לתרגם מילים מארמית. אפשר אפילו להתחיל עם התוספותים הקלים. אם הוא לא טועה כשהוא היה ילד בגיל הזה, הם למדו פה ושם תוספותים. לפעמים רק את הואם תאמר ולפעמים גם את הויש לומר. אבל לא נראה לו שהכיתה ברמה הזו, וחבל. אוי לרשע ואוי לשכנו.
    מזמן הוא שם לב שהמנהל לא מתלהב ממנו. אולי בגלל זה שמו לכיתה של הבן שלו את הרב'ה החדש, שיהיה שפן ניסיון או עכבר מעבדה.
    מה המנהל הזה חושב לעצמו. בגלל שלפני שנה הוא ראה אותו בבין הזמנים מתפלל בשטיבלך של טבריה בלי כובע וחליפה אז הוא כבר נהיה פושע ישראל? מה הוא אשם שזה נשאר באוטו וללכת להביא את זה זה כבר היה למעלה מכוחותיו. עשר דקות בחום של טבריה זה מסירות נפש. ובגלל זה הבן שלו סובל עכשיו. איך כל סטיה קטנה של ההורים מדרך רבותינו עלולה לדרדר את הדורות הבאים אל פי פחת. צדק המשגיח בישיבה קטנה שהיה חוזר על זה תמיד. אם אתה תשמע אויף צימחע'ס הבן שלך כבר ישמע שולי גרנד.
    אייי... המשגיח ר' יענקב שעוד זכה לראות את מרנא ה"מחזה אברהם" זיע"א. כמה הוא חייב לו. רק בזכותו הוא התקבל ל'נחלי רתמים' ושם עשה את השטייגן של החיים שלו עד שנחטף, טוב לא ממש נחטף, הוחטף להיות חתנו של ר' נחמיה גראביצר ראש רשת הכוללים של גד אגרטלר. היו לו תוכניות לשקוע בלימוד, אך לצערו הרב, בחיים לא הכל רוצים כמו שהולך, ולכן אחרי כמה שנים הוא פנה לעבודות תורניות. אבל את התקווה להיות "משהו גדול" הוא לא זנח. ואם לא הוא אז בנו. ועכשיו מגיע המנהל הזה ומחריב את העתיד של גדול הדור באבחת החלטה אומללה!
    אבא למה אתה רץ? צעק מאחוריו שלוימי.
    הוא לא שמע. בלהט קדוש נכנס לחדר המנהל וחבט של השולחן. המנהל נשא עיניים מבועתות.
    כן ר' עזריאל, מה... מה...
    מה מה? דמו ודם זרעיותיו! רצחת את גדול הדור! רוידף! שלוימי ספקטור שמאלה! אני אשם שבטבריה חם???

    זה הצליח. למחרת הרב'ה פרישמן כבר לא לימד את שלוימי. הוא נאלץ לעבור חיידר, שלוימי.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: yael305, נועה noa, הווה פשוט ועוד 51 משתמשים54 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    B
    .B.B
    כתוב טוב מאוד. כמו תמיד : )
  • 778
    • ח
    שיתוף - לביקורת ייחוד ויחד
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    רֶגַע שֶׁל פַּחַד גָּדוֹל,
    חֲרָדָה וְיִרְאָה
    וּקְרִיאַת שְׁמַע,
    ה' אֶחָד.

    אָנוּ עַם אֶחָד,
    מְאֻחָד, מְיֻחָד.

    רֶגַע שֶׁל פַּחַד מְקָרֵב,
    רֶגַע שֶׁל אֱמֶת מְחַבֶּרֶת
    וְרֶגַע שֶׁל הַכָּאָה עַל חֵטְא
    הַפֵּרוּד.

    אָנוּ עַם אֶחָד,
    מְאֻחָד, מְיֻחָד.

    רֶגַע שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ
    אֶחָד לְמַעַן רֵעֵהוּ,
    רֶגַע אֶחָד שֶׁל הַכָּרָה
    אֲנִי פֹּה בִּשְׁבִילֵךְ,
    מוּכָן לִמְסֹר נַפְשִׁי לְאֶחָד,
    בִּשְׁבִיל אֶחָד.

    אָנוּ עַם אֶחָד,
    מְאֻחָד, מְיֻחָד.

    אַתָּה מָסַרְתָּ נֶפֶשׁ בִּגְבוּרָה
    וַאֲנִי עֲדַיִן מַכָּה עַל חֵטְא,
    חֵטְא הַפֵּרוּד.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: reish, .B.B, כל שם שתרצה ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 2K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת מכתב מרגש ממדינות העולם הערבי (טור ציני)
  • שועל ספרות. //
    • מדינות העולם המערבי.

    אנו המדינות הערביות פונות אליכם.

    תסתכלו על אומץ ליבם של חברי ארגון החמאס. טבחו בגבורה אלף שמונה מאות אנשים נשים וילדים!

    ושלא תבינו לא נכון. זה לא שכל הנפגעים חיילים, להיפך, רובם תמימים! איזה דיוק שחלילה לא יפגעו יותר מדי מעורבים אלא בעיקר חפים מפשע, דמעות!

    הם עשו את זה בצורה המועדפת ביותר התעללו באנשים, ערפו ראשים, שרפו אנשים חיים, ועוד כל מיני דברים יעילים שאף אחת מהמדינות לא דואגת להרוג כך! סיפורי התעצומות הללו פשוט מרגשים!

    ומה הם מקבלים בתמורה?

    ישראל פוגעת באנשים הכי טובים שם בחמאס! במקום לנהוג כמו חברי הארגון המרוממים ולפגוע כמעט רק בחפים מפשע הם פוגעים בעיקר במעורבים. זוועה!

    אנו דורשים מכם לגנות את ישראל על כל פשעיה, ובפרט את הפשע הנוראי שהם מבקשים מתושבי הרצועה לפנות חלקים ממנה, ובכך מונעים מחברי הארגון הגיבורים להשתמש בהם למגן אנושי וליהנות מהפצת תמונות של אזרחים מתים מההפצצות.

    זה הזמן שלכם להצטרף אלינו מדינות העולם ה'נאורות'.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שמש שוקעת, yael305, שימנלה ועוד 18 משתמשים21 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    קשה לקריאה. אבל אמת שמסתתרת מאחורי השקר הנורא. שקר שהנרטיב של השמאל מהדהד אותו במשך שנים, והגיע...
  • 822
    • ל
    שיתוף - לביקורת ורוח אלוקים
  • לרקוד על הירח //
    • 'אימוש, בואי רגע.'
    'מה, נו. אין לי כח. שחררי אותי..'
    'שניה, נו'
    'מה.'
    'בואי.'
    יוצאות לחצר.
    'אמא, תסתכלי למעלה.'
    מסתכלת.
    'מה את רואה?'
    'שמים'
    'את מצליחה לראות אותו שם?
    את הניצוץ שלו?'
    שקט.
    עיניים מתמגנטות לשמיים.
    חום דבש פוגש בכחול, סגול, וורוד עדין.
    רוח קרירה נושבת.
    'כן.'
    הן נכנסות הביתה.
    פתק נתלש.
    עט נלחץ.
    'ורוח אלוקים מרחפת על פני המים, והשמיים, ועל כולנו.'




    מבוסס על מעשה שכמעט היה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: .B.B, דיני!, כל שם שתרצה ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 919
    • א
    שיתוף - לביקורת חלומו של אדם
  • א. פרי //
    • אפשר להעביר הלאה בלי מתן קרדיט

    השבוע, בתוך החושך, חשבתי בתקווה אולי כל העולם זה רק חלום, חלומו של אדם הראשון.

    הפרי היה מעניין וטעים.
    קצת חמצמץ. הרבה מתוק.

    כשהוא סיים לאוכלו הוא ציפה לחידוש, להארה, והופתע שהופיעו נקיפות מצפון ועירערו אותו.
    "לא נהגת כשורה. בורא עולם ציווה אותך לא לאכול" נזפו בו הקולות.

    "לא אכלתי.. הוכרחתי.." הצטדק בינו לבין עצמו.
    הוא הלך ונהיה קטן יותר ויותר בפני עצמו
    וכשהופיע האלוקים הוא בוש ומיהר להתחבא.

    'איכה?' הוא נשאל. ובוש לענות. ובכלל... איזו תחושה מוזרה. האם הפרי גורם לו להרגיש את הבושה או שמא היא היתה תמיד והופיעה בעקבות החטא?

    "למה אכלת מהפרי?" האם אלוקים כועס?
    לא היתה לו שהות לחשוב על כך, השבר העצמי היה גדול. הוא חש את פעימות ליבו ההולם. נזכר שלצד אכילת הפרי יש עונש.

    "אני לא..." השיב. חש אשמה, איזה כישלון גדול הוא.
    העונש היה כבד מנשוא.
    "בזיעת אפיך תאכל לחם..."
    הרוממות בה היה שרוי התפוגגה בתוך ענן עמום.

    פחד ועצב עטפו אותו והוא נפל על הרצפה ונרדם.

    בחלומו הוא ראה כיצד צאצאיו עובדים קשה באדמה. הוא ראה דור שלם שבנה לעצמו אידיאל במעשי הגזל כי הם היו כל כך ריקניים. אילו חוו את תחושת הרוממות של לפני החטא הם לא היו חיים בריקנות ומחפשים להשלימה... הוא כעס עליהם והסכים שאין מנוס אלא להביא מבול לשטוף הכל.

    אחר כך נוח הצדיק שיצא מהתיבה.
    הוא עקב אחריו, ראה כמה הוא משתדל ונחה דעתו.

    אברהם הקטן שחיפש את בוראו שיעשע אותו והוא חש שסוף סוף בתוך העולם העייף והמוכה והמחפש שנוצר בגלל מעשהו, יש איזו נקודת אור.
    בכל דור היו עיניו בוחנות את בני האדם, הולכות הלוך ובכו, דמעות ירדו מעיניו. הוא התחרט מאה פעמים על האכילה המטופשת ההיא...
    איזה צער הביא לעולם בעקבותיה!

    הוא שפט את האנשים בחומרה, הם לא מבינים מה משמעותו של החטא?

    בקבלת התורה הוא שמח והעריך את הרגע כצעד של הארה שנולד דווקא מתוך השיעבוד במצרים. הוא חשב בליבו שאולי בזכות התורה יחזרו לתודעה המרוממת של לפני אכילת הפרי.

    כשדוד נולד הוא חש שיש כאן סוג של תיקון.
    דוד נלחם את כל המלחמות כדי לתקן את העולם. הוא מחה לו כפיים בתוך ליבו.

    בבית המקדש הוא חש את ההארה השמימית, אך צר היה לו שהיא לא תמידית, ושיש אנשים שמנצלים את עבודת המקדש לצרכי השליטה שלהם. צורך לשליטה, שנבע בגלל התחושה ההיא שעדיין נותרה בגלל אכילת פרי.
    הדורות חלפו ביעף, עוד אלף שנה ועוד אלף.

    הוא בכה וכאב יותר משמח, והבין שהכל בגלל החטא. הוא התחיל לספר לעצמו סיפורים שהעולם לא מושלם ושמצפה לו צער תמיד, לא משנה במה יבחר ומה יעשה, ולא הצליח לחשוב טוב כי הטראומות שצבר היו רבות. מידי.
    עם השנים הוא החליט להשתדל לעקוב אחרי המציאות, מתוך הבנה שיש בה תשובות לשאלות,
    הפיק לקחים ולמד כל הזמן דברים חדשים.

    לאט לאט הבין שהתודעה לא נסתלקה. זה הוא ששופט, שכועס, שמתבייש.
    התודעה קיימת וממתינה לו שיעשה צעדים לקראתה.

    הוא הבין שהוא מחליט איך המציאות תיראה, הוא השופט, הוא החושב, הוא המדבר, הוא זה שגוזר, הוא צריך לחשוב ולשפוט דברים טובים, ולמחוק את הרע הרוחש בתוך תוכו.
    או לפחות להאיר את הכל בחשיבה רוחנית גבוהה, באור של ריבונו של עולם.

    לשמחתו הוא הבחין כיצד כל הכלים שנשברו - הולכים וחוזרים לתיקונם בידי אנשים טובים שהשקיעו ועבדו על מידותיהם, בשמחה.

    והבין שיום יבוא והכל יתוקן, בגאולה.

    הוא ציפה לגאולה בכיליון עיניים, עקב בעניין אחר הלכי הרוח והוויכוחים של האנשים, תוהה בינו לבין עצמו על כמות האנרגיה שהם משקיעים על דברים זמניים.
    הוא התאכזב כשהם רבו ביניהם והבין תוך כדי כך שהדרך לאחדות עוברת בנפרדות.
    הוא גם בכה איתם על הצער שהם מביאים על עצמם, באין תודעה גבוהה שתנחה אותם.
    אילו רק היו בתודעה המרוממת של לפני החטא..


    משב רוח קל חלף על פניו.
    הוא קם בבעתה מהחלום וקפץ על רגליו.
    "בורא עולם, הינני, נכון חטאתי ואכלתי את הפרי.. שוב לא אסתתר ואתחבא, אני עומד מולך, מצטער על מה שהיה".

    "תשובתך התקבלה, כנס לגן עדן כי שבת כבר בפתח.
    הדעת הגיעה לך מוקדם מידי.. זה לא היה הזמן. לפני אכילת הפרי היית צריך לעמול כדי לזכות בו -
    ובגלל שהיו שהקדימו להכניס את השבת - הנך יכול להכנס כבר כעת".

    אור מוכר-אהוב-אוהב שטף אותו.
    הוא הבין: המציאות ידידותית וטובה. "אין עוד מלבדו" - הטוב קיים ונמצא תמיד.

    הוא עמד והביט סביבו וראה לפליאתו שהם קיימים. בניו - בני האדם שהכיר מהחלום המוזר - נכנסים איתו יחד לתודעה המרוממת. גאולה.

    ובגאולה חוו כולם מציאות נעלה, שלימה, משוחררת מכל שיעבוד, משוחררת מכל פחד, משוחררת מאגו או מקטנות הדעת, שכל כולה רצון להיטיב, שאין בה פגם בחשיבה או בהרגשה:
    אלוקים וכולם
    אחד.
    וכפועל יוצא - כל אחד יכול להשפיע על העולם כולו, וכל חשיבה חיובית או תפילה או מעשה טוב - מכריעות את העולם לכף זכות ומוסיפות יצירתיות, התקדמות ושמחה - לבני האדם האחרים ולעולם כולו.

    הוא הבין שפרי הדעת אמור היה להביא אותו לתודעה הזו,
    רק היה עליו לעבור תיקון של ביטול והכנעה לפני זה כדי להיות מוכן.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: Chaya Lea, reish, .B.B ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 526
    • ר
    דיון כשהחיים יוצרים תסריט...
  • רזים //
    • שהחיים יוצרים תסריט...

    מה שקרה בשביעי לאוקטובר היה סיוט עלי האדמות,

    תסריט שאף שכל אנושי לא יכל לחשוב עליו [או שכן...]

    אבל היה זה רגע מכונן לכל התסריטאים שביננו.

    איך לא חשבתי על זה? זאת השאלה שעברה בראש כל תסריטאי/ת.

    אז האם גם אתם נתקלתם בתסריט שבורא עולם כתב?

    מוזמנים לשתף כאן-
    • תודה
    Reactions: אושר קסום ו-Avigail Amram2 //
    0 תגובות
  • 1K
    • נ
    שיר בסוף זה קרה- מבצע חרבות ברזל
  • נסיך על חלל //
    • בסוף זה קרה,

    נפרצו הגדרות.

    בסוף זה קרה,

    נפלו מחיצות.


    מחיצות של שנאה,

    שעמדו בכל מקום,

    ובכל פינה.


    מחיצות של פירוד,

    לא הסכימו ביחד,

    רק לחוד.


    מחיצות של חול,

    שקרעו את העם,

    לימין ולשמאל.


    ואותו הקרע,

    שהלך וגדל,

    הפך לשגרה.


    אותו הקרע,

    כבר נראה כמציאות,

    אין דרך חזרה...


    אבל---

    בסוף זה קרה,

    נפרצו הגדרות.

    בסוף זה קרה,

    נפלו מחיצות.


    ואש השנאה,

    מול אש התופת,

    נדחקה אל הפינה.


    הגיע ה-ביחד-

    שחיבר וקשר,

    בעקבות אותו הפחד.


    גם הימין וגם השמאל-

    קרבו צעדים,

    אל מול הצער, מול השכול.


    כן,

    בסוף אנחנו יחד,

    המטרה הושגה.

    רק-

    חבל בדרך צער,

    כאב ותוגה.


    לו היינו חכמים,

    זה היה נחסך.


    לו היינו משכילים,

    דם לא היה נשפך.


    בואו נשאר מאוחדים-

    גם אחר כך,

    ברגעים של שמחה.


    כי בסוף אנחנו אחים-

    אנחנו משפחה!!!
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אנטוריום, brachy 100, אחינועם כסיף ועוד 12 משתמשים15 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רזים
    קטע שכתבתי ועוסק בנושא... בס"ד קורבנות האחדות- היום שלפני והיום שלאחרי. שבוע ימים למלחמה...
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת לא נעים לי מכולכם
  • אפילו //
    • כולם בעשייה עצומה
    כלל ישראל מתגלה בעוזה
    ותפארתה
    עוזרים אחד לשני
    מתחזקים
    מחזקים
    יוצאים במיזמים
    מיוחדים

    רק אני
    משותקת
    לא עושה כלום
    לא מצליחה להמשיך
    לא עוזרת לא תומכת
    גם הילדים שלי
    אהההמממ, מסכנים

    לא דרומית בפחד מוות מוחשי
    כן רועדת מפחד מכל טריקת דלת
    לא רצה לממ"ד 15 פעמים ביום
    פעם אחת ביום מספיק לי די והותר
    לא ראיתי זוועות מול העיניים
    כן רואה את זה בלילה במקום לישון

    בקושי, בקושי מצליחה
    לשאת תפילה
    אחת
    אילמת
    אבא
    די
    כמה היא שווה?
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אנונימי 770, ניהול קהילת כתיבה, Rut_a ועוד 26 משתמשים29 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    לגמרי. הרגע.
  • 879
    • R
    שיר געגוע לא עובר | שיר ודיוקן
  • RPO //
    • מלחמה ודם ברקע
    הלילות קטנים פתאום
    הדמעות כבר לא בתכלת
    אדום ומליחות נוטפות.

    ילדים בקשו לקום
    לבוקר ותקווה
    ואהבה נקטעת
    בקול ואזעקה

    ומי נשאר בבית
    ומי נשאר לבכות
    כשבמותם ציוו אחת
    ציוו לנו לחיות.

    מרן שלי
    איה קולך
    קולך המעודד
    בטון ברור
    בלב כואב
    היית כמגן.

    געגוע לא עובר
    גם לא אחר
    עשור
    אנא אבא
    שם למעלה
    אנא תעזור

    פעל לרחמים
    בעת כזו
    בטל גזרה
    לך אנו
    בנים.
    1.png
    1.png
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אחמ, אפרת תהל, ס' ועוד 11 משתמשים14 //
    0 תגובות
  • 915
    • ח
    שיתוף - לביקורת סוב
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    (הקדמה: קשה לכתוב, קשה לדבר, הצער איום ונורא, ואיך אפשר בכלל לומר משהו, איך אפשר לדבר על שיגרה, מוזרה ככל שתהיה.
    אי אפשר להכיל, רק לעורר רחמים ולבקש שוב ושוב על הגאולה שתבוא ברחמים)

    ליל שבת קודש, אנחנו יושבים לסעודת ליל שבת.

    הרוחות לוהטות, הפרובוקטור שבחבורה מעלה לדיון את הנושא של הריקודים בשמחת תורה, האם היה מותר לרקוד בשעה ששומעים על כך שאנשים נרצחו?

    ההוא עם הראש הישר מספר שהם שאלו מה עשו הצדיקים בעבר, ועשו כמוהם, בגטאות רקדו בשמחת תורה.

    הם היו חלק מהצרה ואילו אנחנו היינו מבחוץ טוען השואל.

    האם מדובר במוכל שווה? שואל הלוגי שבחבורה?

    ואילו הליצן מזלזל, מאיפה הבאתם את המוכל שווה הזה, אולי פאי בריבוע?

    הבחור שאוהב וויכוחים וגם שולט בהם ומנווט אותם ביד רמה מכריז שהדיון הוא תיאורטי בלבד.

    הם מבררים מהי הסיבה ומה המשמעות של הריקוד.

    הם דנים במוסר הטבעי ובמוסר האלוקי ומה קורה כשיש סתירה בינם.

    הדציבלים עולים, כולם סוערים מאוד, הרבה מעבר לרגיל, הבחור התוסס מלהיב את כולם, המצב המתוח בלאו הכי תורם את חלקו.

    מנה עיקרית מוגשת, עוף ברוטב ברביקיו ואורז, לפתע אנחנו שומעים, אזעקה עולה ויורדת, נכון יותר חצי אזעקה והתרעה, חדירת מחבלים.

    עוזבים את השולחן באמצע.

    נועלים דלתות, כל החבורה רצה לממ"ד, לפתע אני רואה את ההוא שעורר את הדרמה בסעודה, בוכה בהיסטריה.

    די תירגע, אני פוקדת.

    לא, תבכה אומר בעלי.

    הבחור נרגע, וחוזר חלילה.

    די תירגע, שוב אני, זה בסדר תבכה, אומר בעלי.

    בינתיים הבנים יצאו לגיחה לראות מה קורה, הביאו בקבוקי מים, וסכינים.

    סכיני מטבח הגדולים שחותכים בהם בשר.

    ערמת כביסה נמצאת לצד אחת המיטות, הם מניחים שם את אחת מהסכינים.

    היי תיזהר אתה שוכב על סכין, הוצאתי מהר את הסכין והנחתי במקום בטוח יותר.

    מזמנים ומברכים בממ"ד.

    באחד עשרה – אני יוצא מצהיר הבחור התוסס, ואכן יוצא למרפסת, שם הוא רואה את השכנים ממול.

    אפשר כבר לצאת, מה קורה?

    הבחור ההיסטרי נרגע, בודק מה קורה בשטח,

    רכב ביטחון עובר ומודיע כי האירוע הסתיים.

    עוד סכין אחת מבצבצת מכיסו של אי מי, מי שם סכין בכיס?

    הבחורים מחליטים לצאת לנשום אוויר, הם פוגשים בחוץ בחור עצוב

    הבחור מספר שאבא שלו מכריח אותו לומר תהילים, הם מביאים לו גלידה,

    תחזרו אני רוצה לנעול את הדלת אני מבקשת ומחכה בסבלנות.

    במוצ"ש אני מתקשרת לחברה, בדרך כלל היא נורא מפחדת.

    היא מספרת לי שהגיעו אורחים וכולם חייכו, תראי מה זה, היא אומרת,

    אם לא מגיע לאדם הפחד, ה' יסדר לו שלא יפחד.

    הכל בהשגחה פרטית מופלאה.

    ולי רק נשאר להנהן, אחרי חווית פחד ממרקת ומטהרת.

    זה היה קצת יותר מידי, הכל.

    ובחזרה להתחלה, ריקוד זהו סיבוב, ישנו פסוק בשיר השירים:

    "סוב דמה לך דודי לצבי" – ובמדרש, הבקשה היא שה' ייסוב, יעבור ממידת דין למידת רחמים.

    ולוואי והסיבובים, ושמחת התורה שהוא יום של רחמים, יום של ייחוד רחל, יכריעו את העולם לזכות.

    הרי בשעה שהעולם זקוק לרחמים פונים לאמא רחל, שרחל מעוררת את הרחמים בעולם.

    ואת אמא רחל, חשוון הוא החודש שלך, הפכי לנו אותו ממר למתוק.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: י. ל., fre, אפרת תהל ועוד 3 משתמשים6 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Avigail Amram
    יפיפה! כתיבה כל כך נוגעת, ריגשת.
  • 872
    • ה
    שיתוף - לביקורת מקבלת על עצמי!
  • הוריקן //
    • אני מקבלת על עצמי, לקבל את עצמי.
    את החסרונות שלי ואת הצורך לתקן,
    את היכולות שלי ואת הכוח לממש אותם.
    אני מקבלת על עצמי לא לוותר לעצמי!
    אם קשה, לא להרים ידיים,
    ואם קל, לזכור שהכל משמים.
    אני מקבלת על עצמי לא לדרוך במקום.
    לדלג וליפול ולקום ולנשום.
    אני מקבלת על עצמי להיות עצמי.
    ככה, סתם כי החלטתי.
    מעצמי.

    אשמח לביקורת.
    בשורות טובות!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: .חיה פ, אושר קסום, beedebi ועוד 15 משתמשים18 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    י. ל.
    אהבתי את הרעיון הלא שגרתי. מהמם!
  • 3K
    • ל
    שיתוף - לביקורת מיליוני דמעות. <ה' יקום דמו>
  • לוטם //
    • לפני כשעה חזרתי מהלוויה.
    הר הרצל.


    מאות אנשים

    מפקדים,

    חיילים,

    הורים,

    ילדים,

    אישה.



    ארבעה זרי פרחים

    מצה"ל,

    מהיחידה,

    מהפלוגה,

    מהמשפחה.




    מיליוני דמעות

    כולן אותו דבר. שוות.

    על חייל אחד. שהיה בעל, אבא, בן, חבר, קצין.

    ונפל.

    לאחר שנלחם כארי

    הסתער בראש חייליו

    מול חיות אדם.



    מספידים אותך,

    אוהבים

    לא שוכחים.



    השם יקום דמו.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: אחמ, 12HAVA, מוטי בוקסבו ועוד 20 משתמשים23 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    sol key
    sol key
    וואו, כתיבה קלילה ומדוייקת כל כך. לא צריך עוד מילים בשביל להרגיש את הצער והכאב שלא נדע עוד צער...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה