קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
אפוקליפסה בדיונית היא תת-סוגה של מדע בדיוני ואימה אשר מתארת את קץ הציוויליזציה. אפוקליפסה זו מוצגת בדרך כלל כתוצאה מאסון שעלול להיות סיכון קיומי כגון אפוקליפסת מלחמה גרעינית, מגפה, פלישת חייזרים, אירוע פגיעת אסטרואיד, השתלטות רובוטים, סינגולריות טכנולוגית, אירוע על-טבעי, אסכטולוגיה, שינויי אקלים קיצוניים, דלדול משאבים, קריסה אקולוגית או אסון אחר.

פוסט-אפוקליפסה בדיונית מתקיימת בעולם או ציוויליזציה לאחר שאסון הרס את העולם. מסגרת הזמן עשויה להיות מידית לאחר האסון, בהתמקדות בתלאות הניצולים, או בזמן מאוחר יותר, לעיתים לאחר שכבר שכחו את הציוויליזציה שהתקיימה קודם לאסון. סיפורים פוסט-אפוקליפטיים מתארים לרוב עולם עתידי שאינו טכנולוגי, או עולם שבו נותרו רק שרידי טכנולוגיה. העולם הפוסט-אפוקליפטי מתואר לרוב כדיסטופיה בה התושבים חיים בתנאי מחסור קשים ובפחד מתמיד מטרור ושודדים אלימים בעולם חרב ומזוהם. (מתוך ויקיפדיה)

ולאתגר:
האתגר הפעם הוא לכתוב סיפור פוסט אפוקליפסה מקורי ויצירתי, תוך היצמדות לכללי הז'אנר דלעיל, בתוספת שני כללים:
1) בסיפור יש להכניס את הסיבות שגרמו לאפוקליפסה, באריכות או בקצרה, כיד הדמיון הטובה עליכם. עדיף שישולבו בסיפור עצמו ולא כהקדמה או כפלאשבק.
2) בסיפור חשוב שיופיע מאפיין מוזר ייחודי לתקופה הפוסט אפוקליפטית. זה יכול להיות העדר כוח משיכה, חגבי ענק או כל מה שיעלה בראשכם.

האתגר יסתיים בעוד שבועיים, ביום חמישי י' סיוון.
בהצלחה!

כאן
הנספח
תודות ל @אריאלל34 , שכתב באשכולו:
ברגע של שיעמום הבטתי בארון בספרים והתחלתי ליצור משפטים. שמות מוזרים יש היום.
(כל שמות הספרים אמיתיים לחלוטין...)
חשבתי לעצמי: "טוב, אם כבר בשעמום עסקינן, שיהיה.."
(סתם ניסיתי להרכיב סיפורון משמות הניקים.. חלום ישן.. אגב, ניסו פעם לעשות את זה כאן: https://www.prog.co.il/threads/אני-לא-בקהילת-כותבים-אבל-יש-לי-משימה-מעניינת-בשבילכם.602839/, אך זה לא יצא אל הפועל)

יום אחד קמתי והחלטתי, זהו היום אני מוצא את הכישרון החבוי בי, זה שתמיד האמנתי שיש בי למרות שבפועל זה לא היה נראה שהוא קיים. היום זה יקרה.
בסריקה מהירה בחדר הבחנתי ב @גיטרה אקוסטית התלויה על הקיר מיד אחרי שנקנתה, צעקות מהשכנים הבהירו לי שזה לא הכישרון, ולפי מבט חטוף ב @שעון הבנתי גם למה..
משם המשכתי למטבח, 'להכין @מטעמים זה קטן עלי', כך @חשבתי לעצמי.. ניגשתי לספרייה הביתית, שלפתי @ספר קריאה 'זה לא מה שאני מחפש.. חבל, דווקא זה @ספר מעניין ', הרהרתי לעצמי, כעבור רגע או שניים וספר המתכונים היה בידי. התלבטתי האם להכין @עוגה או @עוגיות או רק @עוגייה בודדה.. לבסוף החלטתי ללכת על @בריא ולאפות @לחם מלא . העמדתי לי @שעון חול, והתחלתי בהכנה. כעבור חצי שעה, כשהגיעו @מכבאי אש למה שנותר מה @מטבח , נפל לי ה @אסימון שלהיות @שף אני כבר @לא יהיה..
את הדבר הבא @לא בא לי שתדעו , אבל אם אתם @מתעניינים כל כך, מי אני שאשתוק?
ניסיתי @להתעמק ב @מחשבה וב @מחשבים אחר @רעיון טוב . קראתי מכריכה לכריכה ב @דפי זהב , חיפשתי ב @קטגוריה ו @עוד אחת. ו @עוד אחת.... ולא מצאתי @כלום . השעה התאחרה, ה @שמש כבר יקדה בעוז, ה @עולם התעורר ל @יום חדש , ואילו אני @עוד אחד , @סתם איש אחד , ממש @יהודי פשוט של אלוקים - @מנסה את מזלי להביא טרף ל @ביתי.
צעדתי סתם חך ב @רחוב חמש , דורך על @פחית קולה שהייתה זרוקה שם, מבלי משים אני נתקל ב @בלוק, ולידו @אדריכל שדיבר עם @אדריכלית בעתיד בעז"ה אודות ה @בנין עדי עד שהם מתכננים לבנות. ממש @שמחתי לנוכח ה @השגחה פרטית המופלאה ש @כאילו חיכתה רק @לי. האדריכל טען שהוא צריך לבדוק ב @אדריכליה אם ניתן בכלל לקבל אותי, מה שאומר בעברית מצויה - @לא יכול !
אפשרויות נוספות שנכשלו:
@רואה חשבון , @מלצר, @רובוט, @אבימי, @נגן חזק, @חפרפרת, @אנונוימי - ו @אנונימי המקורי , @שומר הסף ו @שומר מסך , @עצמות ומהות , @כנר ו @אורגניסט אלוף - ואם זה לא אז לפחות @אורגניסט מתחיל , @עיתונאי, @חייזר, @משורר לעטים - אך זה נכשל בשל @קיצו של עט , @חזן דגול , @בעל טוב וגם @בעל מוסר ואולי @בעל שם טוב.. אפילו ניסיתי להיות @הכלבויניק אבל הוא הגיש כתב טביעה.. אה, תביעה.., @פוליטקאי , @נשיא המדינה, @ראש הממשלה של ביבי וגם @ראש לשועלים..

@די כבר , @די די די , נמאס לי לחפש עבודה, (כלומר הייתי ממשיך לכתוב לכם שמות ניקים אבל יש גבול לשעמום ואני לא רוצה להסתבך איתם..), לאחר חיפוש ארוך מצאתי @נחלה פגשתי ב @מנוחה ושמחה - מצאתי ב @מחשבים ורשתות אתר נחמד, מצאתי את פרוג! נרשמתי לאתר, והייתי @משתמש חדש אנונימי , בעצם @משתמש די חדש , אולי אפילו @משתמש המיליון , הייתי @משתמש בפרוג .
ומאז הגבתי ל @כולם , נתתי לייקים בלי סוף (בינתיים קיבלתי רק @7שבע7 בלבד), ומאז כולם חיו ב @אושר עד @עצם @היום הזה.

@סוף

@סליחה אם פגעתי/שיגעתי/עצבנתי @מישהו לא ידוע @מישהו אחד ויחיד מישהו ממש אבל ממש @מישהו מיוחד מאד - על ידי ה @טקסט הנכתב..

(ואם אפשר לא מצאתי משתמש בשם לייק (בלי לפגוע ב @לייקית ) - אז תלחצו בכפתור כאן בצד שמאל עד שיתנדב @אחד בשביל כולם!! - שיירשם בשם הזה..
"אתה לא נורמלי! מי לימד אותך לנהוג?!" הוא יצא מהרכב, טורק את הדלת ברעש.

"אני נוהג מצוין! מה אתה טס ככה עם הרכב?!" זעם האיש בעל הזקן הכתום. אגרופיו התנופפו באוויר בכעס.

"אני טס?" התעצבן הראשון, "אתה חושב שהכביש של אמא שלך!" צעק. "עוצר באמצע הכביש!"

השני לא נשאר חייב, "אתה דוהר עם הסובארו החבוטה שלך ולא מסתכל בעיניים! אתה עוד מאשים אותי?!"

"כן! מה אתה עוצר פתאום? תראה איך הרכב שלי נראה בגללך!"

"הרכב שלך נראה ככה תמיד! אתה שברת לי את המראה! כל הרכב שלי מעוך בגללך!" צעק לו בחזרה המזוקן.

"אני שברתי? שברת לעצמך! אף אחד לא ביקש ממך לעצור!!!"

"אני לא עצרתי! זה הכול בגלל הטיסה שלך! ת'לא מסתכל לאן אתה נוסע!" הג'ינג'י שלף סיגריה והכניס אותה לפיו כשהיא כבויה.



"קאט!!!" מני וקשטוק נכנס אל משטח הצילום. "אייזנבך! מה סיגריה עכשיו?! קדימה כולם, מההתחלה!"



"מענין מאיפה יש לאייזנבך כסף לתקן את הרכב". לחשש לוי מהשיפוצים. "לא שמעתי על ירושה או משהו..."


"אולי לאייזנבך אין ירושה מהסבתא אבל יש לו בנק שמבין אותו מצוין".

מה הם נדחפים לנו לסרטון? איזה יאכנעס.
וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְהַבְּרָקִים
אִם לֹא תָּמִיד
אָז לִפְרָקִים
וְאִישׁוֹנָם רָחָב כַּיָּם
כְּרָאֲתָה שִׁפְחָה עַל יָם

וְרַק אֲנִי חוֹפֵשׂ דַּרְכִּי בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל
אֵשׁוּת סוּמָא
בֵּיתִי אָפֵל
עוֹמֵץ לְבָבָתִי חִנָּם
לִמְקוֹם שָׁרוּ בּוֹנַנְתִּי וְאֵינָם


כֻּלָּם שׁוֹמְעִים דִּבְּרוֹת מִתּוֹךְ הָאֵשׁ
וְלִבָּם
הוֹמֶה גּוֹעֵשׁ
טַל תְּחִיָּה לַשְּׁחוּחִים
הֶמְיַת שִׁירַת הַמַּלְאָכִים

וּבְאָזְנַי דְּמָמָה דַּקָּה זוּלָתִי קוֹל קוֹרֵא
אַל תַּעֲלֶה בָּהָר
כִּי יָרָה תִּיָּרֶה
הַס דּוּמָם אַף מִלְּחִישָׁה
לֹא עֲנוֹת גְּבוּרָה אוֹ חֲלוּשָׁה


אַחִים הָיוּ לִי אֶבְיוֹנִים בַּעֲלֵי מוּמִים
חוֹבְשֵׁי כְּתָרִים עַתָּה
גּוּפָם תָּמִים
אֲשֶׁר הָיוּ דַּלֵּי דַּלִּים
בִּלְבוּשׁ לָבָן מְחוֹלְלִים

עוֹדִי נוֹקֵשׁ עַל שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן
מַמְתִּין לִמְחִילָה
וְהָיָה לִי עֵדֶן
עוֹד נוֹפֶפֶתּ לָהּ תִּקְוַת שָּׁנִי
אוּלַי יָחוּס עַם... אָנִי
האשכול נולד מהאתגר הזה:

כל משתמש כתב שם סיפור ב6 מילים.

אשמח אם מישהו יוכל לדלות אותו ממעמקי הארכיון, ואודה לו.
קולות הנפץ מהדהדים למרחקים, דם נשפך על החול הרך, מכתים אותו.
רובים נדרכים משני הצדדים, גובים קרבנות.
הלילה יורד על שדה הקרב אך הלוחמים עיקשים, המלחמה ממשיכה.
כמות האוחזים בנשק הולכת ומידלדלת אך הנותרים לא מתפעלים וממשיכים לירות אל עבר האויב, לא מתחשבים באפלה ובעייפות שמזדחלת לאיבריהם באיטיות.
הבוקר עולה על ההריסות, מגלה אותן, שופך אור על הדם, הפצועים, הלוחמים.
כולם, משני הצדדים, פותחים את החגור אך מתיישבים בחולשה כואבת, נוקבת.
הפסדנו. הם תופסים את ראשיהם. אוי, מה יהיה איתנו?
***
ההריסות גורמות לאנשים השבים לעיר המופגזת להתהלך בה חפויי ראש.
"כאן היה פעם הבית שלי", מספרת אישה צעירה לילדתה.
הילדה פוערת עיניים עגולות, "איפה היה בית? פה?" היא מביטה סביבה. "הוא גם היה שחור?" היא שואלת, לא מבינה למה אמא בוכה.
גברים צעירים חוזרים ממחנות הצבא, לבושים מדים מוכתמים בדם, הדם שלהם ושל עצמם הנגדי.
הם מביטים בצער בחורבות ובפיח, בהרס שהם עצמם חוללו.
החורבות משתקפות בעיניהם, עיניים זקנות של בחורים צעירים.
איש מהם לא מעיז להישיר מבט לעיני האחרים, לבהות בתהומות הפעורים בהן.
הנשים מזילות דמעות יחד עם התינוקות שחשים במצוקת הכלל וצווחים בקולות רמים.
מצוקת הלוחמים, מצוקת הכל היא, כי לוחמים היו הם זה עם זה או זה בזה. לא משנה נגד מי או עם מי, לחמו הם.
כעת הם צריכים ללמוד איך להישיר מבט אליהם עצמם. את נפץ המלחמה ניפצו הם, כולם, נפלו בה חללים.
יִישַׁר כֹּחַ רַבִּי נֹחַ
מֵעֵת לְעֵת הוּא קָפַץ פֹּה לְבִקּוּר,
פָּנָיו הַמִּסְתּוֹרִיּוֹת מַדִּיפוֹת נִכּוּר.
עִם תַּו הֶכֵּר אֶחָד וְקַל לְסִקּוּר,
יָד נְטוּיָה קָדִימָה וַאֲגוּדָל זָקוּר!

לְעִתִּים הוּא הֵגִיחַ בְּהַעֲוָיָה מְטֻרְלֶלֶת,
עֵינָיו נְפוּחוֹת מֵאֲחוֹרֵי זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת,
פִּיו פָּעוּר לִרְוָחָה בְּהַבָּעָה מְבֻלְבֶּלֶת,
מִצַּד אֶחָד מַסְכִּימָה מִצַּד שֵׁנִי שׁוֹלֶלֶת.

לִפְרָקִים הוּא פָּרַץ בִּצְחוֹק פָּרוּעַ וּשְׂטָנִי,
אוּלַי בְּכַוָּנָה אוּלַי בְּמַעֲשֶׂה לֹא רְצוֹנִי.
עֵינָיו נָצְצוּ אָז בְּחִיּוּךְ אַכְזָר וּבוֹגְדָנִי,
כְּשֶׁמְּזִמּוֹת רֶשַׁע נִרְקְחוּ בְּמוֹחוֹ הַזְּדוֹנִי.

בְּיוֹם אַחֵר לָבַשׁ שַׂק, קִינָה וְאֵיכָה,
בִּתְהוֹמוֹת שֶׁל אֵבֶל וּבָעֵמֶק בָּכָה.
כְּמִי שֶׁתּוּגַת תֵּבֵל עַל כְּתֵפָיו הֻנְּחָה,
הִתְעַגֵּל פִּיו לְמַטָּה כְּבָנָנָה הֲפוּכָה.

בְּעֵת חֵמָה הוּא הִסְמִיק כְּעַגְבָנִיָּה,
מִתְלוֹנֵן עַל כָּל מָה שֶׁהָיָה וְנִהְיָה.
בְּכָל פִּתְרוֹן מְאַתֵּר אֶת הַבְּעָיָה,
מִתְפּוֹצֵץ כְּמוֹ פְּתִיל בְּלִי הַשְׁהָיָה.

אַךְ בְּיוֹם בָּהִיר בְּלִי סִבָּה מֻגְדֶּרֶת,
הוּא לָבַשׁ בְּמַפְתִּיעַ רוּחַ אַחֶרֶת.
הוֹשִׁיט לִי יָד יְרֻקָּה וְלֹא מֻכֶּרֶת,
וּמֵאָז אָנוּ יְדִידֵי אֱמֶת לְתִפְאֶרֶת!
// נכתב כאות פרידה, בסוף י"ב שנות לימודים.
// באווירת סיום שנה, סיום של שנים.



בעת של סוף, כשביקשתי לכתוב את כל דברי השירה הזו על קלף הלב.

קצת מורכב יהיה לגולל איגרת ארוכה ונפתלת, שנכתבה משך שנים,

תחילה בכתמי גואש שנלחמו בשיתוף - בניסיון נואש ליצור עיגול, עיניים ופה מחויך.

אחר התפתחה ל"שלום כיתה א'" בכתב עשוי היטב, עט נוצץ, חלוצי וזוהר.

בהמשך הוא ארך, גדל, מעט השתובב וצבע כמעט את כל השטח באון תשחורת מסחרר.

בפרק האחרון, בו כתבי העטים החלו להתעגל, להתעצב ולשוות לעצמם צורה משלהם - הם לא פסקו מלכתוב.

כשהדיו אזל, נשפך כמים, לא עייפו הם מרשום, עיתים שהתייגעו לנסח משפטים ולשרטט במרץ.

פעמים שמשכו עצמם לספור מילים קונבנציונאליות, עתיקות, ונדושות למדי.

היו גם זמנים בהם נותרו חסרי מעש, חסרי אונים, ששרבטו עצמם ללא כל משמעות.

בעתות כאב, כשדמעות מחו את כתב האותיות, הם היססו לרגע בשאלה האם לתת להן לקלוח על סיפור החיים, או לנתב אותן אל נקודה משמעותית, למלא איתן מצברים שלא ידעו על קיומם קודם.

עתה, הגיע כתב העת.

עת סיום.

בה העטים מותירים את סימנם, רישומם האחרון מספסל הלימודים.

עת יפנו כל אחד אל מחברת אחרת, איש איש אל דרכו, לכל מחברת כריכה משלה, גופן כתב, צפיפות וצבע דיו התואם לו.

הם עמלים לרשום, לחבר את משפט המפתח, שבה בעת ינעל תקופה מלאת סיפורים.

הוא יפנה אל הדלת הבאה, לכתוב בה את שירת חייו. צעדיו מהוססים, אך אמונתו בו בצדקת הדרך.

כי הוא מלא, טעון בכל הדרוש לו. את פרק הפתיחה היסודי, הבסיסי והתיכון – הוא כבר חתם ובהצלחה.





שילת.
מזמן לא שיתפתי כאן בפורום, הנה טעימה.
מעלה גרסה משלי ל"דע בני אהובי" של שולי רנד, כשברקע מהדהד "עניותי ועושרך" של צבי יאיר.
אשמח לביקורת, זו סוגת כתיבה שכמעט ולא התנסתי בה.
(מה שהם סיפרו לטוב שבי: )

הם יספרו לך שבליבי נעלמת
ומתוך דמעתי נמחית, לעד
הם יכירו לך דברים שהכרת
אז, כשכל גופך מבושה רעד
הם כבר עמדו על כל טעויותיך
טיפשותך, חיבתך אל הרע
הם יעירו לך - זה הרי בידך
ואף פעם אין לך דרך חזרה

ואתה תביט בהם
ואתה תלעיג מהם

הם יוכיחו לך, לתמימותי יש גבול
אותו חצינו מקדם ימיך
שום צעקה, שום עילה או עלול
לא יחזירו את פניי אליך
הם הרי סיפרו לך על בת קול שלוחשת
שבו בנים שובבים
בכולם חוץ מכאן
הם יריעו לך
כשנלכדת ברשת
עכשיו פרפר בה, בהנאתך

אל תביט בהם
רק תלעיג להם

דע ברי, אהובי
כי בליבי לא נעכרת
לעולם אתה בי
אבן חן, נס למעונים

מדבריהם האמת לא נעדרת
ויש לנו על מה להכות - על חטא
דברים שיכולתי לבחור אחרת
ולא מצאתי את העוז להתחרט
אף על פי כן, תמימותי
הרחק בפתע
כל מחשבת דחף וכלימה
מתחת כל כאב דוקר, מסתתרת
האמת לאמיתה

אל תקשיב להם
אל תאמין להם

דע ברי, אהובי
כי בליבי לא נעכרת
לעולם אתה בי
אבן חן, נס לשושנים
נכון שאני אוהב את ההבל
אבל למעלה מזאת
אני עובד את האלוקים
את האלוקים
קִצְרֵי רֹאִי אֲנַחְנוּ וְשֶׁכְּמוֹתֵינוּ. כַּמָּה שֶׁנִּתְבּוֹנֵן בִּדְבָרִים עַתִּיקִים, נוֹשָׁנִים, אֲפִלּוּ בַּדְּבָרִים נִצְחִייים שֶׁל מַמָּשׁ, עֲדַיִן אֲנַחְנוּ חֵלֶק מִזְּמַן.

וּזְמַן הוּא דָּבָר חוֹלֵף. וְלָכֵן מָה שֶׁמּוֹתִיר בָּנוּ חוֹתָם יוֹתֵר חָזָק וּמַשְׁמָעוּתִי, זֶה הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי, שֶׁמְּנַצֵּחַ אֶת הָרֶגַע שֶׁלְּפָנָיו, וְכָךְ הָלְאָה.

וּמִשּׁוּם כָּךְ גַּם הַהַרְגָּשָׁה הַטּוֹבָה שֶׁל בֶּן-אָדָם שֶׁהִיא סַךְ כָּל הַתְּפִיסוֹת שֶׁהוּא תּוֹפֵס אֶת עַצְמוֹ, בְּרֶגַע נָתוּן, מֻשְׁפַּעַת פְּעָמִים, מִדְּבָרִים קִצְרֵי מוֹעֵד שֶׁאֵרְעוּ לָאַחֲרוֹנָה מַמָּשׁ. כִּי אֲנַחְנוּ, כָּאָמוּר, קִצְרֵי רֹאִי. קִצְרֵי רֹאִי עַד מְאוֹד.

הֲנֵדַע לְהִתְרוֹמֵם מִמּוֹעֲצוֹת שֶׁל רֶגַע וּלְאַמֵּץ מַבָּט רָחָב. כָּזֶה, שֶׁיַּכְלִיל אֶת כָּל יָמֵינוּ, וּמָה שֶׁטָּרַחְנוּ, וְשֶׁעָמַלְנוּ, בִּנְקֻדָּה אַחַת. זַכָּה? הֲנֵדַע לִרְאוֹת בַּעֲרֵמוֹת הַזְּמַן שֶׁנֶּעֱרָמִים סְבִיבֵנוּ בְּזֶה אַחַר זֶה, אֶת רִגְעֵי הַתֹּם, רִגְעֵי הַטּוֹב וְהָרַחוּם, לִזְקֹף קוֹמָה מוּל הָרֶגַע, לִנְזֹף בּוֹ עַל צָרוּת אָפְקוֹ, זְמַנִּיּוֹתוֹ, שֶׁנִּרְאֵית בִּרְאִי הנֶצַח נְקֻדָּה בּוֹדְדָה בְּלִי מִשְׁעָן? קִצְרֵי רֹאִי אָנוּ, קִצְרֵי רֹאִי עַד מְאוֹד.
 תגובה אחרונה 
האמת, אני לא הכי בטוח שזה הפורום הנכון לבקשות כאלו, אבל לא יכול להיות בררן. שלא תדעו מצרות, פשוט עוברת עלי תקופה מסחררת עם התחבטויות מוטרפות. אני ממש מתחנן שתקדישו כמה דקות, כדי להבין את הפרובלמה שלי ולנסות לעזור לי, לפני שיהיה מאוחר מידי...

לאחרונה אני מוצא את עצמי מסתובב במעגלים. לא תופס מה בולם אותי, מה לא נותן לי להתקדם בחיים. אולי אתם תצליחו לנפץ את החומות השקופות שסוגרות עלי. אני לא טוב בהבעה בכלל, והמצב המבולבל שלי לא תורם הרבה. אבל בכל אופן, אנסה להציג את עצמי בצורה מסודרת ומכובדת, כדי שתבינו אותי ולא תגידו שאני סתם מבזבז לכם שעות פנאי יקרות.

אני כותב בעילום שם, אבל הולך לחשוף פה כמה פרטים אישיים די מביכים ומסגירים, שבטח יגרמו לכמה מכם שפגשו אותי פה ושם לזהות אותי על המקום. אבל איכשהו הגעתי למסקנה ששווה לי לקחת את הסיכון - אם אחד או כמה מהנבונים שבכם ידריכו אותי איך להיחלץ מהפלונטר...

בכנות, ראש חזק מעולם לא היה הצד החזק שלי. אבל תמיד פיציתי על זה בשפע מרץ ומעוף, כושר ניווט וחכמת רחוב. עם הזמן השלמתי עם החסרונות שלי ולמדתי לאהוב את עצמי כמו שאני, למרות שזה לא היה לי קל בכלל... הסביבה אף פעם לא אהדה אותי, תמיד נפנפו אותי מכל מקום. אבל איכשהו למדתי להגיע למרחב-נוחות שלי בחיים.

זה מה היה עד עכשיו! אבל בתקופה האחרונה אני מרגיש שהמצב שלי הולך ומסתבך - מסתבך והולך. אני דופק ת'ראש בקיר וירטואלי שנלחם בי באטימות עיוורת. כל מה שאני רוצה זה רק לפרוש כנפיים ו"לממש את עצמי" כמו שאומרים, אבל יש איזה קיר שקוף שחוסם אותי כמו אוטובוס בנחשול למירון.

כשאני מסתכל על החברים שלי, אני חווה התקפי קנאה בלתי נשלטים. לא הרבה יותר מוצלחים ממני, לא הרבה יותר חכמים ממני, אבל מעופפים להם בחופשיות, משתלבים בקלילות בכל חלל אפשרי ונהנים מכל רגע. ואני, מה איתי? תקוע כמו מסמר בלי להתקדם לשום מקום. האמת שכבר מזמן רציתי לפנות ליעוץ מקצועי רציני. אבל אני מאמין שעצה טובה שבאה מהבטן של בנאדם עם ראש בריא ושעיר, שווה יותר מאלף תובנות מתוחכמות של פסיכולוג מקריח.

זו בעצם הסיבה העיקרית, למה פניתי אליכם לעזרה דחופה...

שמעתי פעם, לא זוכר עכשיו איפה וממי, שכתיבה נותנת פורקן למוח ומארגנת את המחשבות. עכשיו כשאני מנסה את זה בפעם הראשונה בחיים, נראה לי שהמציאות עולה על כל עובדה. מרגע לרגע מזדחלת בי תחושה חזקה, שהצלחתי סוף סוף לקלוט מה המחסום הבלתי נראה שתוקע אותי בחיים. ואתם, שקראתם בסבלנות את כל החיבוטים והתיסבוכים שלי, מגיע לכם ובצדק לדעת את האמת. אני מבטיח שברגע שאתגבש על מסקנה חד משמעית אספר לכם את הכול. אבל ממש הכול, בלי להסתיר כלום...

אופס! נראה לי שממש הרגע תפסתי מה עובר עלי... הבעיה היא שבדיוק עכשיו אני רואה מזווית העין, צללית ענקית של כף יד טסה לעבר הגב הקטן שלי בעוצמה אדירה. חבטת מחץ הודפת אותי לזגוגית החלון השקופה. הרגליים הדקיקות שלי נקלעות אחת בשנייה בתנוחה לא טבעית. הכנפיים העדינות נתלשות מגוף הזבוב שלי שנמחץ בלי רחמים. אני מסתחרר על רצפת המטבח בזמזום גסיסה אחרון ושוקע באפלה כהה ואינסופית - סוף!
  • 929

  • אוֹרִי זוֹהֵר / י.מ.י.


    אוֹרִי זוֹהֵר לְעִתִּים דַּוְקָא מִתּוֹךְ חֹשֶׁךְ
    אוֹרִי זוֹהֵר מִמַּעֲמַקֵּי תֹּהוּ וְאֹבֶךְ

    אוֹרִי זוֹהֵר מִתְפַּזֵּר
    מֵאִיר בְּעָצְמָה
    מַצִּית נִיצוֹצוֹת בְּגַחֶלֶת כְּבוּיָה

    אוֹרִי זוֹהֵר תּוֹפֵס לוֹ פִּנָּה
    מְמַלֵּא בְּאֵנֶרְגִּיּוֹת מַצְבֵּר רַב עָצְמָה
    כְּשֶׁרַק יִלְחֲצוּ עַל הַמֶּתֶג הַנָּכוֹן
    לֹא יִשָּׁאֵר מָקוֹם בְּלִי אוֹר.

    אוֹרִי זוֹהֵר מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה
    מוֹשֵׁךְ בְּאוֹרוֹ נְשָׁמוֹת אֲבוּדוֹת
    מֵרָחוֹק וּמִחוּץ אֶל לִפְנַי וְלִפְנִים
    וּמִשָּׁם שׁוּב יִפְרֹץ לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים.

    אוֹרִי זוֹהֵר מֵאִיר בָּאוֹר הַנָּכוֹן -
    חֹמֶר וְגֶשֶׁם, תַּאֲוַת הַמָּמוֹן,
    מְסַנְוֵר עֵינַיִם הַמְּשׁוֹטְטוֹת בְּסַכָּנָה
    מְקַצֵּץ כְּנָפַיִם המְּנוֹפְפוֹת בְּגַאֲוָה

    אוֹרִי זוֹהֵר מִתּוֹךְ חֹשֶׁךְ
    אוֹרִי זוֹהֵר גַּם בָּאוֹר...

    [אוּרִי זֹהַר זָהַר מִתּוֹךְ חֹשֶׁךְ
    הָרַב אוּרִי זֹהַר זָהַר גַּם כְּשֶׁיָּצָא אֶל הָאוֹר]

    ת.נ.צ.ב.ה.

    זונדל הוא פרוסטער כפשוטו, תמיד מחפש קולות בכל עניין שבקדושה, ופוזל כל הזמן החוצה, ומכאן שמו המקובל בשכונתנו, "זונדל א פרוסטער", הוא היה בעל הבלאק ברי הראשון בכל הסביבה, היה לו בלוטוס, עוד כשהרב אלישיב היה חי, את הפיאות הוא היה מקצץ מזמן, אבל הם דווקא עומדות בסטייל שלו עכשיו, וזה לא אני אומר את זה, זה הוא שחופר עם המידע הזה לכל אחד, בואו נתחקה אחר עקבותיו, תאמינו לי, הם קורעים מצחוק לעיתים.

    ממש לאחרונה, זונדל מיודענו, החליט שהוא חייב למצוא 'עבודה המכבדת את בעליה', הוא חיפש מה המייבינים עושים, והנה גונבה שמועה לאוזניו, שהגישמאקערים הגדולים הם טועמי היינות, שחלקם אף זוכים לכתוב מהגיגיהם תיאורים אשר מוטבעים על בקבוקי היין, נרעש זונדל, 'קטן עליי, מי מזהה טעמים כמוני',

    והנה יומיים לאחר מכן, ביום השבת, בשעה שעמד בלובי בית הכנסת עם כמה מהפרוסטער'ס הגדולים יושבי קרנות מהודרים, סיפר לו לתומו יענקל חברו, אף הוא יושב קרנות פרוסטער אך חנון די גדול, שממש לאחרונה הכין כמה סוגי יינות לבד בביתו, מוחו של זונדל התעורר, 'פה זו ההזדמנות, ככה אתחיל להתפרסם כמייבין', "יין אתה אומר, אתה יודע שאני בודק יינות" שקט של יראת כבוד השתרר באחת כולם הביטו בו בפה פעור יענקל פלט "אתה בודק יינות זונדל?", "אהה!", "אז מה אתה אומר, אולי תבוא אליי היום בלילה, תטעם את היינות, ותתן לי מיתוג שאני אוכל למכור?" "לטעום את היינות שלך יענקל" הפטיר זונדל בזלזול מזויף, "יאללה בסדר, אבל אל תצפה ממני להחמיא סתם" אמר סובב את ראשו ונכנס לתפילה לראשונה מזה ימים ארוכים.

    במוצאי שבת, הגיע זונדל לביתו של יענקל, יענקל קיבלו במאור פנים, "טוב שהגעת זונדל הנה" הוא עמד עם שתי כוסות יין, "תגיד לי מה אני ילד יענקל?", נזעק זונדל בעודו לוקח מידיו כוס "אתה הולך לבקש ממני להשוות בין היינות שלך, אחי מה אני במבחן טעימות, תביא לי לשתות, שניה אחת, ואני אומר לך תיאור מדויק של הטעם וההרגשה", " זונדל" "שתוק יענקל, תן להתרכז", הוא הניף את ראשו אחורה, דפק את הכוס בשני צדדי פניו, ואז שלק באחת אל פיו את היין, מגרגר אותו בקולי קולות,

    "אחח אתה לא נורמלי" פלט זונדל, "מה זונד..", "איפה עפיצות, יענקל?, מה אתה עפוץ? אפילו לא טיפה!", "אבל זונד..." "איזו סיומת, הלו, זו סיומת עגולה?, זו משולשת על גבול המרובעת!, כמעט נתקע לי בגרון", "אבל זו...", "שלא לדבר על הטעם יענקל, חיפשתי טעם פירותי, מרענן, עם נגיעות הדר, מה קבלתי? טעם ירקותי עגבניות רקובות או משהו כזה," "זונדל" "והניחוח יענקל , איזה ניחוח?, שוקולד?, אוכמניות?, פירות יער?, ניחוח של געפילטע עם חריין!", "זונדל", "מה", "רציתי שתשווה בין היינות, שלי, למול של החנות, מה ששתית, זה יין של חמש מאות שקל, עוף הביתה!"
    בְּסַ'ד

    כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים
    יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָהּ...קוֹשְׁרוֹ בְּגֶמִי
    הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהַב(בִּכּוּרִים ג')


    בִּכּוּרֵי אָב

    יָמִים עַד
    שֶׁחָנַט
    לֵילוֹת צִנָּה
    וְשִׁלְהֵי קַיְטָא
    מָטָר וְשָׁרָב


    וְקֶשֶׁר הַשָּׁנִי
    שֶׁקָּשַׁרְתִּי
    גֶּמִי לְסִימָן
    שֶׁאֶזְכֹּר
    רוֹפֵף הַיֲ-ה
    נֶעֱלַם


    וְאֵיךְ אַכִּיר
    לִכְשֶׁיַּבְשִׁיל
    בְּכוֹרִי
    וְיִגְדַּל?


    וְטִלְטַלְתִּי לוֹ
    נִעַרְתִּי
    גָּעַרְתִּי
    וְהִכְלַמְתִּי מָרָה


    וּפְעָמִים
    מְעַט
    שֶׁמֶן שֶׁסַּכְתִּי

    מִכַּד פִּנּוּקִים
    שֶׁהִרְוֵיתִי לוֹ
    שֶׁיִּגְמַע


    סַד
    הִצַּבְתִּי לְיַד
    שֶׁיִּתְמֹךְ גִּזְעוֹ יִזְקֹף


    וְעָטַפְתִּי לַנִּיצָּן
    בַּמַּעֲטֶפֶת נְיָר
    לְגָרֵשׁ
    רִמָּה וְרָקָב


    וְנִסִּיתִי עָלָיו
    כָּל בֹּסֶר נִסְיוֹן
    טָעִיתִי
    נִכְשַׁלְתִּי


    עוֹד רֶגַע
    בְּכוֹרִי כִּמְעַט
    שֶׁאָבַד


    וּפִתְאוֹם גָּבַהּ
    רָחֲבוּ כְּתֵפֵיו
    חָצַב בַּטְּרָשִׁים
    שָׁרְשָׁיו


    תַּלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ
    דְּבַשׁ שִׂפְתוֹתָיו


    אַעֲלֶה אִתּוֹ בֵּית ה'
    אֶסְמֹךְ יָדַי
    אֶתְוַדֶּה


    לֹא בְּעֹצֶם כּוֹחִי
    בָּא לִי
    לֹא בְּחֵילִי


    כִּימוֹת עָנְיִי
    שִׂמַּחְתַּנִי
    זֶה בְּכוֹרִי
    עֲטוּר קַלְתִּית שֶׁל זָהָב


    וְהַכֹּל מִיָּדְךָ הַכֹּל
    לָהּ' אֱלוֹקַי הִגַּדְתִּי הִיוֹם


    וְשָׂמַחְתִּי בְּכָל הַטּוֹב
    אֲשֶׁר לִי נָתַן
     תגובה אחרונה 
  • 901
  • סיני ועוקר הרים - הסוף!
    י.מ.י.
    לרגל החג בו ניתנה לנו התורה
    ולהבדיל אלף אלפי הבדלות לרגל חנוכת הלייק החדש - "שכוייח" עי"ש [למטה]


    סיני נשא עיניו בפחד להרים העקורים ביד רעהו החד והחריף.

    עיניו שרפו, ספק ממאמץ, ספק מהריח החריף שהעלה הטיעון החותך בחילוקו כסכין בבשר החי, בין הנידון לעשרת הראיות שהציג בזו אחר זו לסברא המיישבת את קושיית האחרונים האדירה.

    לרגע היה נדמה לו כי הנה נשרפו להם אסמי התבואה שמילא במשך שנים, ברגע האמת הוא לא הוכיח את עצמו.

    סיני איבד את הריכוז לשבריר שנייה של חלישות הדעת, ואז ננער והחל לדפדף במוחו -
    מסכת, מסכת, סוגייא סוגייא, קטף וליקט אסף אל הסל.

    תוך כדי דיבור הוא קם ממקומו כשארשת של ניצחון על שפתיו, וידו מנפנפת בחזקה משדרת עוצמה ונחישות, וטוענת לכת"ר יישוב הסוגייא.

    - יש גמרא מפורשת בשלושה מקומות המדמה ומשווה קטן לגדול, פלא על מר שתקפתו שכחה, או שמא נאמר כי מעולם לא למד?

    העוקר ואגודלו קפאו על עומדם, עיניו ראו חושך, ואת ידיו, אחזה רעדה, הוא חידד את אוזניו והאזין בדממה, האומנם ייתכן ונמצאה הוכחה התקועה ביתד בראייה וסברא?

    - מה רע כי אין קושייא, סנט בו סיני
    הנח ההרים העמידם על כנם, למחר נדבר על הקושייא השנייה.


    מקורות:
    שלחו להתם: סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם? שלחו להו: סיני קודם, שהכל צריכין למרי חטיא. [ברכות ס"ד.]

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה