קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
היום כולם מכירים אותי בתור הבורר, המגשר, המפשר והמתווך.
המגזין האמריקאי היוקרתי ההוא, מרח אותי על עמוד השער עם הכותרת 'יעשה שלום עלינו'.

רוב הציבור החרדי, זוכר אותי כמובן מסתתר מאחורי הקלעים, בהשכנת השלום ההיסטורית בין בעלזא-יוקנעם לינוקא מפקיעין. כמובן שאני לא אאשר ולא אכחיש, על הקשר שהיה לי בהליך הגישור בישיבת חדרה-גדרה.

הישראלי שטיפה מתעניין, ייזכר בי בזכות במהלך הדרמטי, זה שסיים את הסכסוך ארוך השנים בין הפועל בית שאן להפועל תל אביב.
וכמובן, כל הבלה בלה הרגיל על הפסקת האש בין איטליה לפינלנד, והמיזוג בין תשלובת מורגן לנטפליקס.

בקיצור ה'מושך בחוטים'. זה מחמיא בהחלט.

אבל הייתי רוצה שכולם ידעו איך הכול התחיל. מתי בעצם הבנתי שיש לי את זה?
הייתי בחור בגיל שמקבלים דירה. בערב מהביל למדי, מצאתי את עצמי נדחס עם כמה חברים מבושמים במיצובישי לנסר בדרך לוורט של חיימקה שפליכט. כל הדרך לא הפסקנו להשתומם, איך דווקא חיימקה שעליו המציאו את האמרה 'מי תיקח אותו לעזאזל?!', דווקא הוא עקף את כולם בסיבוב.

בסיבוב החלטתי, שבטח זה הצ'אנס היחיד של חיימקה להתחתן. וחשוב להתפלל שגם אם יהיו מכשולים, חיימקה ייגבר עליהם.
תפילה עושה מחצה. המכשולים כבר נערמו. פשוט הגענו קצת מוקדם מידי. וההורים, עדיין ישבו...

החתן והכלה המלבלבים התבקשו להמשיך את הסיבוב בחוץ. מצאו את עצמם באמצע גינה מודיעין עליתית. מצד שידוכניקים על סף שברי צלחת, עומדים ומייחלים שהצדדים יתרצו.

הצדדים התבצרו בעמדותיהם. זה מה שהיה ניכר, כשפרצנו בשירת 'ישיש עליך' אדירה לתוך הסלון הקריית ספרי.
הצלוחיות עם הכיבוד עמדו בצד מבוישות. האבות תקעו זה בזה מבטים עוינים. שפת הגוף שלהם שידרה פוטיניות. האימהות השפילו מבט.
כולנו קלטנו שהכול עומד להישבר חוץ מצלחת, החבר'ה תפסו רגליים לאיזה חנות פלאפל בברכפלד שסיפרו עליה נצורות.

אני הבנתי שאם אין אני. אז פשוט אין. ועכשיו.

ניגשתי בצעד בוטח לספה המקולפת, ביקשתי מאבא שפליכט שיזוז קצת, התיישבתי בביטחון. "תקשיבו חברים" תפסתי בעדינות בידו של אבא גרוזבוים. "אני קצת חדש כאן, ולא בטוח מהי בדיוק נקודת המחלוקת, אבל הרגע ראיתי את חיימקה והחדשה שלו בגינה, וזה נראה שמבחינתם כבר אפשר לדהור לעבר השקיעה."

אבא גרוזבוים, התורני יותר, הזעיף לעברי גבות. אך אני המשכתי בלהט, בעודי חופן בוטנים מהצלוחית הגדושה.



"תראו את אגוז האדמה הנפלא הזה! שני חצאים שהצליחו להתחבר לבוטן שלם. ומה הם מבקשים?" הנפתי את הבוטן למול עיני ההורים ההמומים, "רק קליפה דקה, שקצת תגן עליהם. לקליפה הזאת נקרא לצורך העניין דירה בקריית גת.

אז אבא אחד יבין שהוא יתן קצת קליפה. והאבא השני יקלף עוד כמה דולרים מהכיס. בסוף הקליפות הולכות לפח ונשארנו רק עם בוטן טעים."

סיימתי את הנאום, ניערתי מעלי את קליפות הבוטנים והזדקפתי. הבחנתי בדמעות מנצנצות בעיניה של אהובה גרוזבוים-מתכנתת בכירה בטבע. והבנתי באינסטיקט של זבוב קייצי, שעלי לתת להם לעכל את הדברים.




הדלת נפתחה בסערה. החדשה והאחרונה של חיימקה, בדיוק פרצה לבית. חיימקה אחריה במבט נזוף משהו.

"אמא את לא מאמינה" היא צווחה בהיסטריה, חוץ מהסמארטפון שיש לו, הוא גם רגיש לבוטנים..."
הצלוחית שבידי ממני כירסמתי בטונים בפינה נפלה ונשברה.



"אני מצטער הרב גרוזבוים" אבא ואמא שפליכט מיהרו לקום. אני אשמור את המיליון שלי לכלה שתסכים לקחת את חיימקה שלנו"



מאז בעצם הכול התחיל. אני התחתנתי עם דבורי גרוזבוים, תיווכתי לאבא שפליכט פסיכיאטר טוב שיטפל בחיימקה השבור...

זהו. זה הכול. אפשר רק את החמאת בוטנים שם?
''היה טוב וטוב שהיה'' אני מפריח לחלל הרכב, שום תגובה לא נשמעת. שקט אטום ממלא את האויר.

רק רעש של רוח שמנסה להילחם בגוף המתכת שדוהר בתוכה ועוטפת אותו מכל כיוון.

'אין כמו להפגש עם כל המשפחה המורחבת' אני מהרהר, 'טוב שיש את חול המועד'.

בת השנתיים חגורה בבוסטר, ישנה כבר דקות ארוכות. השעון הביולוגי שמעיר אותה בבוקר, כבר התחיל משמרת לילה.
מעיף מבט חטוף במראה ורואה את אשתי עוצמת עיניים, כשעל פניה חיוך עייף שמתעקש להישאר ער.

אני מגביה את הווליום, שומע את השדרן מספר סיפורי מופתים מפתים, על מאות אנשים שכבר נושעו בזכות התרומה לארגון והנה הנה, קווי הטלפון קורסים מעומס ונשארו ממש עוד כמה מקומות בודדי בודדים. ''אוף'' אני רוטן, ''ימי ההתרמה האלו יכולים להרוג...'' ומסובב בעצבים את גלגל הווליום. מהספסל האחורי אני שומע ''מהה?'' רווי שינה. ''כלום כלום'' אני אומר, ''סתם חשבתי בקול''.

שעה וחצי של נסיעה שקטה וחלקה מתקרבת לסיומה, ה'וויז' נותן 7 דקות זמן הגעה משוער. אין שום דבר שיכול להכין אותי למה שעומד להתרחש.
קולות מחליאים של ברזל שנמחץ בברזל ומאבד את צורתו המקורית, מעירים אותי משינה עמוקה בת שבריר שנייה. כרית אוויר שנפתחת במהירות, כאילו רוצה לומר, אני הראשונה שזיהתה שנרדמת, והנה אני פה לשירותך. זגוגיות שמתנפצות לאלפי שברים של מה שהיה פעם חלון.

שקט נוראי שמכה לשניה ומייד לאחריו צרחות ובכיות בשלושה קולות – אשה ושתי ילדות, שהקטנה בת שלושה שבועות. לפעמים צרחות הן סימן חיים, ולמעשה אני מוצא את עצמי אומר ''תודה''. כולן בוכות, משמע כולן חיות.

אני יוצא מהדלת הנגדית, זו שפחות מעוותת וניתנת לפתיחה ויוצא לכביש שהיה סואן ועצר מנסוע. כמו בובות של פליימוביל, רצים אלינו אנשים עם אפודות צהובות וכתומות ומדים ואורות ושואלים ''איך? איך זה קרה?''. מבולבל, אני עונה להם ''אין לי מושג, הרגע התעוררתי''. מהחיוך על פניהם אני מבין שהכל בשליטה. גופת הרכב מוטלת בצד מדממת, אבל אנחנו יצאנו ללא פגע.

אין שום סיבה הגיונית לשינה שנפלה עליי, אבל מה שברור שמי שהרדים אותי, נשאר ער ושמר עליי מלמעלה.

כי ''הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל'.
  • 448

  • שפרה אהבה מאוד את השעה הזו. צלילי ערב נטו להם חרישית, הודפים בשקט נחוש את קרני השמש שנותרו משתרכים, נאחזים בדקות האחרונות של היום.

    שפרה לקחה את העיתון היומי, שקית קטנה של קרקרים חדשים, מהפרסומת של העיתון אמש, והתיישבה בלאות קולנית על הספה הנאנקת בדממה.

    היא החלה את הדפדוף הקבוע לעמודים הפנימיים. כבר זמן רב שרצתה להעביר הצעה אל הנהלת העיתון, שימציאו פטנט הנותן לדפדף ברגע אחד את כל המוכר והחוזר חלילה מדי שבוע. כך שבדפדוף בודד נמצא את עצמנו כבר אחרי "חנינא בני" / "קרן ההסעות" / "בסדנו" / "קופת-העיר" / "דרשו" / ועוד ככל שיספיק הזמן/הדף.

    בינתיים, עד שמישהו יאזין לפטנטיה של שפרתנו, נאלצת היא לדפדף כאחרון העם. כך שלשום, כך אתמול וכך גם היום.

    את עיניה של שפרה צדה ידיעה בעלת כותרת אדומה: "היום המועד האחרון לרישום לתוכנית מחיר למשתכן". שפרה הסיטה מעט את העיתון מטווח עיניה המיידי, הטתה מעט את משקפיה בזווית של 40 מעלות לכיוון האף וזרקה אל חלל האוויר את הידיעה מילה במילה. כשסיימה, מתנשפת, שאלה בקול לא לה את בעלה מה הוא אומר על הידיעה המרעישה?!

    משולם בעלה ישב נינוח במטבח, מלחך את עיסת הקפה השחור שנותרה בכוס. הדבר האחרון שעניין אותו כרגע, וברגעים רבים נוספים, היה להקשיב להרצאותיה הארוכות של רעייתו. 'עיתון דיגיטלי' נהג לכנות את התופעה. משולם פלט בקול ענות חלושה שלא שמע כלום ושפרה הרגילה לסיטואציה, כמו התכוננה לתשובתו זו, החזירה כבר את משקפיה למסלולם הטבעי, קירבה את העיתון לחנייתו הרגילה והקריאה את הידיעה בשנית.

    לכשסיימה, סיים גם משולם את תמצית הקפה הבוצני עד תומה. השמיע כמה קולות ליקוק אחרונים, ולקינוח עלה מבטנו רעש של 'שביעות רזון' [גרעפס' בלע"ז]. "אז את אומרת שמחר אנו מקבלים הודעה שזכינו במחיר למשתכן?! הלוא כן"?!

    שפרה שמטה באחת את העיתון והמשקפיים. "מהיכן נחתה עליך אופטימיות זו? היודע אתה כמה אנשים נרשמו לתוכנית לעומת מספר הזוכים המצומצם? מספרים שעל כל כמה אלפי נרשמים יש זוכה בודד, או נכון יותר לומר זוג בודד"!

    משולם הזדקף מעט, השתעל קלות ככל אימת שבא להנפיק מכרסו סברא למדנית ומוצקה והחל בהרצאתו:

    "ראי נא שפרה. ב"ה זכינו לחתן כבר כמה ילדים, וב"ה ובעזרתו התחייבנו על סכומים גבוהים מאוד. יש שיאמרו גבוהים מדי. ביניהם הבנקאי שלנו. ואנו בינינו יודעים כמה הם צודקים... רק אנחנו יודעים כמה מוגזמת היתה ההתחייבות האחרונה, בה הבטחנו לחתננו היקר [תרתי משמע] דירה בירושלים. אבל ב"ה, בתוך 40 שנה נראה כבר את האור בקצה המנהרה, אם היא לא תקרוס על יושביה בתוך זמן זה. וברוך השם גם עכשיו התחייבנו על דירה גדולה לביתנו היקרה [כנ"ל], וב"ה ובעזרתו נצא מכל ההתחייבויות בתוך 55 שנה [אם היא לא תקרוס וכו']. והנה מחר יודיעו מי הם הזוכים המאושרים במחיר למשתכן. בטוחני שאנו ביניהם, שהרי כל מעשינו לשם שמים הם. הרי ודאי שהקב"ה גאה בצורת החיים שלנו ובהתחייבויותנו, והוא יראה ללבב שאמנם דופק מהר בתקופה האחרונה, אבל הכל למענו ולמען הרבות נחת רוח עשינו זאת. וכשהוא רואה את השתדלותנו ואורח החיים האחראי שלנו, בוודאי ובוודאי שהוא יסובב את כל הסיבות שאנו נזכה במחיר למסתכן".

    משולם התיישב שוב נאנח. שפרה חזרה בכאב לעיתון המקומט. השקט והשלווה חזרו לבית.​
    תמוז הנה בא, ומבשר הוא על אלול הקרב.
    תפסתי את ההזדמנות, לניקוי מדפי בקשות הסליחה, אשר נערמו במהלך חודשי השנה שחלפו.

    סליחה אדון ועד הבית היקר(תרתי משמע!). החלון של הבניין באמת לא נשבר באשמתי, אני במפורש אמרתי לילדיי לא לשחק בתוך הבניין, אז לא ממש הרגשתי צורך להתקשר אליך, כי אתה כתבת שמי שאשם שיתקשר! (ולמען האמת גם אתה לא היית הוגן כלפיי שלא הסכמת שעוד שנתיים אשלם את כל התשלומים החודשיים יחד) אבל בכל זאת, אולי לא הייתי צריך לקנות כדורגל במשקל עשר קילו, לילדים בני חמש ושש. ועל כך סליחתי.

    סליחה גננת מסורה. אמנם אני לא שיקרתי, גם תור למסעדה זה תור, וגם הוא קבוע מראש. אך האמת היא שהוא נקבע שתי דקות לפני שדברנו, ואם היית יודעת על מה מדובר, ודאי לא היית מקבלת את זה כל כך יפה. ועל כך סליחתי.

    סליחה חבר "אהוב". אמנם הבטחתי שאחזור אליך מיד, כי אשתי מתקשרת. לא שקרתי, היא מתקשרת אליי הרבה, וגם אם לא בשנייה זו אז בהרבה אחרות. וזה שלא חזרתי אליך, מיד לא יכולתי, כי התקשרתי לחבר אחר. וזה שאחרי זה לא חזרתי, כי זה כבר לא היה מיד כמו שהבטחתי אז לא הרגשתי שאני צריך. ועל כך סליחתי.

    סליחה שכן מסכן. מה אני אעשה, ביתי הקטנה עובדת על התמחות צביעת ילדות בגועש וילדתך הייתה אחת מיצירות הפאר שלה. אל תדאג, היא לא הפסידה כלום בשבוע שלא הייתה בגן, את השיר "אודה לך ד'" אני מוכן ללמד אותה באופן אישי. אבל על הבייביסיטר שבוע אני מאמין שזה לא יכפר. ועל כך סליחתי.
    אתם ממתינים בחלל גדול וממוזג עם עוד עשרים אנשים על כיסאות בגוון כחול עכבר, אפרסק מרקיב או חסה מתולעת, בהתאם למיתוג הבנק המאושר לו בחרתם להעביר את העמלות המנופחות שלכם. הפקידים עסוקים עכשיו עם לקוחות וירטואליים, מתעלמים מהמציאות הבועטת והעצבנית שמולם. הזמן טס בעצלתיים ואתם וכל הדמויות שמסביבכם כבר לא מרגישים כמו משפחה. אתם כמו זוג נשוי שמתקשר עם גלגולי עיניים חסרי סבלנות.

    ואז הוא נכנס!
    נכנס עם מעיל עור שחור, קסדה חבוקה בזרוע שרירית ומבט אובססיבי וקצר רוח. 'אני רק שאלה', הוא מציג את עצמו באגרסיביות ועוקף את התור.

    'נעים מאוד, אדון רק שאלה, גם אנחנו רק שאלה!' אתם מנסים להתחזות בשם בדוי למרות שכולם יודעים ומכירים שהשם האמיתי שלכם זה: 'באתי לבקש מתיחה של האוברדרפט'. אבל אתם יודעים שזה לא ילך. רק שאלה הוא לא אחד שמוותר, הוא יטריל את המערכת עד שתיכנעו.
    אז אתם נכנעים.

    זה יכול לקרות גם ביום חמישי בתור ארוך וגלותי ב'יש חסד'.
    כולם מייצבים עגלות מפוצצות בכל טוב מצרים והמדינות שמקיימות איתנו יחסים דיפלומטיים. פתאום צץ בראש התור מישהו שנראה כמו בוזגלו וטוען בתקיפות: 'אני רק לחם לבן'. אחריו נדחף לקופה אשכנזי חיוור שמתעקש שהוא רק קפה טורקי. מגדיל לעשות ישיבע-בחור עילוי מפוזר שממש מתחנן: 'אני רק ראש כרוב וזהו זה'. אני יודע שלחם לבן, קפה שחור וראש כרוב וזהו זה הם לא אנשים שמוותרים. הם יטרילו את המערכת עד שאכנע.
    אז אני נכנע.

    כנוע עד לשד עצמותי אני מהרהר באינפלציה המסחררת ותוהה עגומות איך משלמים על עגלה מפוצצת בכל טוב ארץ מצרים והמדינות שמקיימות איתנו יחסים דיפלומטיים אחרי שטלר מהבנק לא הסכים למתוח את מסגרת האוברדרפט. משם מחשבותיי משייטות לפלונטר במערכת הפוליטית שנראית כמו קובייה הונגרית מטופשת עם מבטא שלא מצליחה להתארגן על צבע אחד, כמו מאה ועשרים אופנוענים שדוהרים לכיוונים מנוגדים תוך כדי מריבה מי ישב ליד החלון. פשוט עלו לי שני דימויים ולך תדע מה יותר טוב.
    ואז - הפתרון הגרנדיוזי מכה בראשי בעוצמה של קסדה באספלט!

    במפה הפוליטית מתאפיינים שני סוגים של מועמדים לראשות... יש אחד, שניים בקושי, שבאים עם עגלה מלאה באג'נדות יומרניות שישדרגו את החיים במדינה, ימחקו לנו את האוברדרפט ויקצרו משמעותית את התורים בבנקים וברשתות השיווק. לשאר המועמדים אין חזון או תכניות מרחיקות כוכב לכת. הם לא באו בשביל משהו רציני. 'אני רק ראש ממשלה וזהו זה'...
    אבל כולנו יודעים שראשי ממשלה וזהו זה הם לא אנשים שמוותרים. הם יטרילו את המערכת עד שניכנע.

    אז בואו ניכנע.
    כבר עשינו את זה עם הנוכל-האוכל טייק אווי מרעננה. עברנו שנה מאתגרת ומאתרגת אבל שרדנו. כמו שזה נראה גם לפיד לא הולך לדעוך בתפקיד לאורך ימים. נכניס אותם לבלפור ייבנה וישתפץ במהרה בימינו, תגידו אמן, נעשה להם תמונה פוטוגנית בלשכה עם דגל גדול נוצץ, טלפון אדום מבריק וכוננית ספרים מרשימה. אחרי שבועיים נדביק להם טייטל מחמיא של 'ראש-ממשלה-לשעבר' עם אבטחה, לשכה, רכב, פנסיה לכל החיים וכל מה שצריך כדי לאתחל את המערכת ולצאת מהפלונטר הפוליטי.
    בטח יעלה הרבה פחות מחמש מערכות בחירות רצופות.

    'אז מי נשאר לנו? תעמדו בתור יפה!'
    'נו גדעון, די כבר לדחוף, תראה איך יאיר חיכה בנימוס וקיבל. בני מה אתה מתבייש? בא גם אתה. איילת אל תהיי עצובה גם לך מגיע, אביגדור בלי פרצוף חמוץ, יאללה להצטלם, אין לנו את כל היום!
    מי שלא יכול להצטלם היום ישלח תמונה עם מסך ירוק וקהילת מעצבים גרפיים כבר תשתול לו דגלון יפה, טלפון אדום, כוננית, טייטל, אבטחה, רכב, פנסיה לכל החיים וכל מה שצריך כדי לאתחל את המערכת ולצאת מהפלונטר הפוליטי'.

    אחרי זה נכתיר ראש ממשלה רציני שיוציא אותנו, בעזרת ה' כמובן, מהבוץ ובא לציון גואל.

    מכל כיוון שאני מצלם את זה, זה נראה לי כמו רעיון מעולה. רק מה? עם רעיון מעולה אי אפשר ללכת למכולת. מקסימום לחשוב עליו בתור ב'יש חסד'.
    היה זה עוד יום חם. נכנסתי למגרש החניה הענק ואני מבחין בפקח קירח ששבילי זיעה ניגרים ממרומי מצחו לכיוון אפו, מזין לטבלט מספרי רכב בזה אחר זה, בניסיון נואש למצוא רכב שבעליו שכחו להפעיל פנגו.

    מורת רוחו ניכרה היטב על פניו ועל שפתיו היה ניתן לקרוא שלש קללות, שהסתננו בסדר קבוע אחת לכל מכונית, בכל פעם שהסימון הירוק הופיע על המסך.

    נראה היה שגמלה החלטה בלבו לעזוב את המקום ללא כל שלל, אולי מתוך ייאוש. הוא קיפל את הכסא שלו והתחיל לצאת מהחניון בצעדים נחשלים, כשפתאום זיק ניצת בעיניו. הוא שינה את כיוון הליכתו ופנה לעבר רכב יוקרתי שחנה ברישול, על שני קווי סימון ומלמל ''או! גם אמיד, גם חצוף!''

    הוא אפילו לא בדק של מי הרכב והאם ברשותו תו המאפשר לו לחנות כך והוציא דף של דו''ח למילוי ידני. הוא מילא בעט כדורי את מספר הרכב והצמיד את הדף לשמשה הקדמית בעזרת המגב.

    כשיצא מהחניה גבו היה זקוף ללא השוואה למה שהיה חמש דקות קודם – הוא הרגיש ניצחון.

    לפתע הוא נרעד. צווחה גרונית עמוקה נשמעה מכיוון הרכב. הוא הסתובב לאט, נזהר לא להפתיע את שריריו המבוגרים והוא קלט את ח''כ איתמר בן גביר עומד סמוך לרכב המוד''ח וקורא את הדו''ח בשאגות כששפתיו מלאים בקצף. ''מי זה השמאלן הזה?? איך הוא מעיז? הוא לא יודע שאני חבר כנסת??? שיחכה איזה תביעה אני מגיש נגדו...'' הוא המשיך לצעוק ולצעוק והפקח עמד במרחק בטוח נזהר לא להכנס לשטח האש, גם לא בשביל פשוט להתנצל.

    ריחמתי עליו, על הפקח הקירח ובמוחי חלפה מחשבה 'פַּקָּח שֶׁקֵּרֵחַ הָיָה מה ראה לשטות זו...'
    הוא הביט אל עבר האולם המפואר בעיניים בורקות. מחשבות הציפו את כולו והוא כמעט מעד. ברגע האחרון הוא דילג מעל המכשול שהיה מונח על הרצפה, גלון דלק ריק ומלוכלך.

    מאבטחים חמורי מבע הקיפו את האיזור , שיירות רכבי שרד שחורים חלפו בכביש המוביל למקום. הוא ידע, שיבוא יום והוא יהיה שם. במקום הנחשק, ההוא שרק אחד יכול לעמוד בראשו. אולי שניים...

    לא היה לזה סיכוי הגיוני – יש קריטריונים ברורים. היו לו כשרונות אבל מה לעשות, לא את אלה שנדרשים בשביל התפקיד ההוא.

    ויום אחד זה קרה...

    ההגיון התאדה, הקריטריונים התנדפו והערכים יצאו לחל''ת. הכל הסתדר כמו בחלומות. הוורודים שלו והשחורים שלנו. הלא יאמן קרה והוא הומלך עלינו בכח.

    לתפקיד הוא נכנס כמו טווס והתנהג כמו פיל, אבל הפעם בעולם של חרסינה. שיכור מהתרגשות וחסר ניסיון הוא ניסה את כל המתקנים. את רכבי השרד ואת כסאות עור הצבי, את אזרחי המדינה הפך למקפצה ואת המוחלשים החליט לחשל כי מה שלא מחשל מחסל. וזה לא מחשל..

    אין דבר אחד שנשאר שלם, לא נשארה לנו תקווה מלבד זו שיותר גרוע כבר לא יכול להיות.

    עד שגם הוא הרגיש את הבחילה. הבחילה של עם שאמר די, שנחנק וצעק 'איני יכול עוד'.

    ואז..

    הוא התפקח לרגע, העיף מבט לערימת הזבל שהשאיר אחריו והסתובב חזרה למצלמה, יישר את עניבתו הכחולה ואמר כבאגב ''היו שלום, אני הולך לדרכי...''




    המבוגר האחראי...
    י.מ.י.


    - שמעת ששמריהו מתארס?

    - שמריהו מתארס??? לאאא! אין מצב! מה אתה אומר, איזו שמחה.

    - כן שלשום, בשעה טובה, אחרי תריסר שנים בשידוכים, לא הגיע הזמן?

    - הגיע ועוד איך, רק באיחור די גדול, עם מי? אתה יודע?

    - לא. רק הודיעו בקבוצת מייל של הישיבה שהוא סגר וורט, ותכלס' את מי זה מעניין עם מי? העיקר שהוא מתארס סוף סוף.

    - כן אה, יש מצב שגם את שמריהו זה כבר לא ממש עניין.

    - יש מצב! סוג של טב למיתב טן דו בגירסה פמיניסטית חח...

    - בוא, בכל זאת שמריהו היה די שמרן, לפחות בעשור הראשון שלו בשידוכים, כנראה שהרווקות המשמימה הקטינה את רשימת הדרישות שלו.

    - אותי מעניין אם הוא התפשר על בניברקית.

    - אז כן מעניין אותך עם מי, חח... דווקא אותי מעניין אם הוא ירד מהדרישה האלמנטרית שלו – 'בחורה שתעבוד בהייטק בחברה מצליחה ומרוויחה כבר לפחות 16,000 נטו, לא ברוטו!', זוכר איך הוא היה אומר לנו בזולה של קיבוץ ב' – 'אם זה מגיע לי, זה יגיע לי'!

    - בטח זוכר, המשפטים של שמריהו לא יוצאים לי מהראש, זוכר את 'לכל רווק יש רווקה שלא מחכה לו', ואת 'לפעמים המכסה של הסיר נשבר', את האחרון הוא היה אומר לנו כשהיינו חופרים לו על סידרת פגישות שהסתיימה בפתאומיות.

    - אתה מחזיר אותי שש שנים אחורה, איזה צחוקים.

    - מה צחוקים, בנאדם היה בישיבה 19 שנה, אתה אוחז? רק בוועד שביעי הוא היה מוכן לשמוע על שידוכים, אתה קולט שחברים שלו מהוועד צריכים לדאוג שהבר מצווה של הבן שלהם לא תיפול על היום של החתונה שלו.

    - אני לא דואג, תהיה לו חתונה שמחה, גם אם יבואו רק חמש מכל וועד שהכיר אותו זה קרוב למאה בחורים.

    - חחח... איזה בחורים? הולכים לבוא אליו רמי"ם, משיבים, אברכים, סופרים, משגיחי כשרות, ועוד כמה עורכי דין ויועצי משכנתאות, קיצר כנס בוגרים של הישיבה.

    - אתה כבר בחתונה, ואני עוד לא מעכל ששמריהו מתארס, אפשר לומר ש'תם עידן', אין, עם שמריהו ובלי, זו לא אותה ישיבה.

    - בוא בוא, אני לא אוהב את ההספדים האלה, לפני שמריהו היה את אבריימי ולפני אבריימי היה את יעקב כהן, אתה יודע שמספרים ששמריהו היה מקורב מאוד לאבריימי יש מצב שהוא נתן לו מילוי מקום...

    - מה מילוי מקום? כאילו שהם רצו להישאר תקועים.

    - תראה, אין לדעת, אבל בכל ישיבה צריך שיהיה את המבוגר האחראי לתת דוגמא שתגרום לבחורים להתחתן.

    - רק אל תגיד לי שהתחתנת בגלל שמריהו...


    הבהרה:
    שיהיה ברור, בהרבה מקרים זה רצון ה' ועיכובים לא רצויים
    כתבתי על מקרי הקצה, ורק עליהם! וכן, הם קיימים!
    הגיע רגע של אמת. באיחור גדול אמנם, אבל טוב הוא מלא כלום.
    משפיל עיניים, מתבייש. חטאתי.
    כבר שנים אני מנסה לקבור אתכם, למחוק ולשכוח מכם. במעשים גסים ובדיבורים. ברצון ובמעשה. שנים שאתם לי האויב הראשי, והכל - על לא עוול בכפכם.
    הגיעה עת מחילה.
    אך כיצד אשא פניי למול פניכם העלומות. כיצד אבקש סליחה מזהותכם, שאיננה ידועה.
    בהירות נעדרת, בלבול מצוי ומבוכה רבתית - אלו שיצרו את הכאוס הזה, את ניסיונות הקבורה הנואשים.
    תבינו - חיים שלי - לא יכול הייתי לעמוד מול מרירותכם, ולו דקה; לא הייתה בי די סובלנות וכוח לראות בהזנחתכם המתמשכת, בקוצים הפראיים שצמחו בכם, מעשה הזנחה והתעללות מתמשכת וארוכה.
    מאותו רגע לא חדלתי לרגע מהעבודה. בטירוף הלעטתי אתכם במגוון השתקות והרדמות. היו ימים שהיה זה ריגושים למיניהן; פעמים היו אלו דווקא חוויות מבטיחות וחלולות שהפרחתי לחלל האוויר, ניסיון נוסף לקבורתכם - מה לא? העיקר שהשקט והשלווה ישררו בנחת. רק לא לראות אתכם, חיים שלי, בהזנחה אותה יצרתי במו ידיי.
    אבל מה שכחתי? "אתכם" - אתכם שכחתי. כן. את זה ש'אתם' הוא לא קלישאה נוספת להתמכרות לריגושים זרים ומנוכרים; 'אתם' הוא לא חוויות מדומות של כוח ועוצמה; 'אתם' זה גם לא טיסות ומלונות, טיולים וטילונים.
    כל אלו קברו אתכם אמנם ליום או שעתיים. השקיטו אתכם למסר רגעי הפוגה. אבל תמיד-תמיד בסופו של דבר פרצופכם האמתי, למוד הסבל וההזנחה, צף והתגלה. לתדהמתי.
    חיים יקרים שלי. עת להכיר. ואם לא עכשיו - מתי?
    "בוקר טוב אדוני, מדברת קרין ממכון סקרין, תוכל לענות על כמה שאלות קצרות?" דווקא מתאים לי עכשיו להתאוורר קצת מהדיכאון של הימים האחרונים. התרווחתי על הכורסא ואמרתי "האמת שאני די עסוק כרגע"
    "זה רק כמה שאלות קצרות" היא דוחקת.
    "טוב, נו. קצר".
    "הסקר מיועד למשתמשי טלפון כשר. האם אתה בעל קו כשר בלבד?"
    הו זה קל. אני אפילו לא צריך לחשוב בשביל לענות "כן"
    "אוקי, ומה אתה אומר על הרפורמה החדשה?"
    כאן זה כבר מתחיל להסתבך. "תראי, בגדול אני ממש מעודד את הרפורמה. כלומר אין לי כל כך ברירות. אולי עכשיו כשהתפרקה הממשלה כבר יש. אני חושב שזה טובת כל אזרחי המדינה שהחרדים ישתלבו בשוק העבודה---"
    "אדוני, תרשה לי" היא קוטעת אותי באמצע מילה. ואני לא סובל שעושים לי את זה. "הקול שלך קצת מוכר לי. מותר לשאול מי אתה אף על פי שזה לא חלק משאלות הסקר?" הקול שלה נבוך ולכן פתאום ממש בא לי לענות.
    "אני הייתי אביגדור ליברמן" מנתק לה בפרצוף ולוגם מהכוס החד פעמית מלאה עד גדותיה בקריסטל מנטה.
    "בוקר טוב אדוני, מדברת קרין ממכון סקרין, תוכל לענות על כמה שאלות קצרות?"
    יששש. סקרים. אני חולה על סקרים. הנחתי את הקפה בזהירות, התרווחתי על הכורסא ואמרתי "האמת שאני די עסוק כרגע"
    "זה רק כמה שאלות קצרות"
    "טוב, נו. קצר".
    "איפה אתה ממקם את עצמך בסקאלה שבין ימין לשמאל?"
    זאת שאלה קלה, לא צריך לתכנן יותר מדי.
    "בעיקרון אני חילוני-שמאלני-אתיאיסט-כופר-הכל-קורא-הארץ-אוכל-חזיר-ביום-כיפור-בבית-קברות, בבחירות האחרונות בכלל הצבעתי שינוי".
    "לא מופיע לי שינוי באופציות"
    "אז אולי זה היה בבחירות לפני הקודמות. על כל פנים - חילוני גמור".
    "ומה אתה מתכנן להצביע בבחירות הקרובות?"
    המחשבה הראשונה שלי הייתה להגיד יהדות התורה. הנציג שלהם עזר לי עם ההיתרים בעירייה, וחוצמיזה ועשית ככל אשר יורוך. מגיע להם.
    מצד שני, אם הם יעלו יותר מדי בסקרים יכול להיות שבוחרים פוטנציאליים ייכנסו לשאננות וילכו להצביע לבן גביר.
    אולי אני אגיד לה בן גביר באמת. זה תותח זה. איך הוא מכניס לכל השמאלנים והערבים. מגיע לו שיעלה בסקרים. הבעיה היא שהוא עולה גם להר הבית. אולי אם הוא יפסיק לעלות בסקרים הוא יפסיק גם לעלות להר הבית.
    אהה, בנט. אני אגיד לה בנט. הנוכל הקירח הזה. בא לי שהוא יעלה בסקרים רק בשביל שהוא יחטוף את המכה בבחירות.
    אבל תכלס חבל לבזבז את הקול שלי על בנט. אני אגיד ליכוד, אם הימין יראה בסקרים שיש סיכוי לשישים ואחד זה ימריץ אותם למצות את הפוטנציאל.
    האמת שגם בני גנץ איש טוב. עושה רושם של בן אדם ישר והגון. אחד כזה שאפשר לתפוס לו חנייה בלי שהוא ירים עליך צעקות.
    וגדעון סער מסכן לא עובר את אחוז החסימה. מגיע לו לקבל שכר על זה שהוא פעל למען השבת בתל אביב. הוא גם היה חברותא של מוניה שפירא או משהו כזה. אם לא האובססיה שלו נגד ביבי בטוח הייתי מצביע לו. לא בקלפי כמובן, רק בסקר.
    אבל רגע, יש לי אחריות. אי אפשר להחליט לפי רגשות ואמוציות. צריך שהשמאל יחשבו שהמפלגות הקטנות עוברות את אחוז החסימה כדי שהם לא יתאחדו. מרצ?
    אם כבר ליברמן. ככל שהוא יורד בסקרים הוא מגביר את ההסתה נגד החרדים, אז כדי לי להעלות אותו. מצד שני ההסתה דווקא ממריצה את החרדים המודרנים ללכת להצביע.

    גודל האחריות המוטלת על כתפיי כמעט והכריע אותי עד שלבסוף נתתי בכובד ראש אתת ההחלטה.

    במהדורת הערב ניתחו הפרשנים את 'המגמות המפתיעות' מתוצאות הסקר האחרון.
    חייכתי בשקט ורשמתי לעצמי ניצחון על המערכת.
    עכשיו נשאר רק לנצח גם בבחירות האמיתיות. קטן עליי.

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה