קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 724
    • M
    יחוווווווס
  • msmaile //
    • יושב היה לו יקותיאל ומהרהר,
    היכן אמצא לביתי את אותו אחד מיוחד,

    מחפש הוא לא רק נפש תאומה,
    בעל מעולה,
    בן זוג מושלם.

    לא, אין זה מספק אותו,
    שהרי כל זה שולי לחלוטין,

    בתו הרי יכולה להסתדר עם כל אחד...

    מחפש הוא דבר פשוט מאד,
    בחור אשר מגזע תרשישים נוצר,
    בבתי גדולים גדל,
    חלב צדיקים ינק.

    בטוח הוא,
    שלזה זקוקה בתו היקרה.

    היה מסתובב לו יקותיאל בהיכלי הישיבות,
    בבתי המדרשות,
    יום אחר יום,
    שנה ועוד שנה,
    בלא תוצאה.

    ובנתיים....

    בתו מעלה לה עובש וחלודה,
    זועקת היא לאביה,
    אנא,
    אקח בחור פשוט ותו לא.

    וכך היתה זועקת וצווחת וכמאמרם ז"ל "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו",

    ואביה בשלו,
    משלא מצא את מבוקשו,
    – ונזכירכם, בעל ייחעס –
    אמר לעצמו.

    אם בבתי המדרשות לא מצאתי
    אפנה לחצרות האדמורים.

    אך כל זה לא הואיל,

    וכך שנה חלפה לה,
    ועוד שנה,
    ועוד.....

    ובתו,
    שערותיה כבר מזמן שינו את צבען,

    ואביה,
    כבר בקושי סוחב את עצמו,
    קשיש חרש וכמעט אילם,

    אך הוא בשלו.

    משעברו הימים אמר לעצמו,
    אם בחצרות האדמורים לא נושעתי אפנה לבתי הקפה,
    אולי שם נמצא אותו 'בעל ייחעס',

    וכך עשה............

    ואכן,
    אי שם בבית קפה אפוף עשן,
    בפאתי תל אביב,
    ישב לו מיודעינו,
    שנקרא שמו בשם כולם 'חציל'.

    אגב נעדכן אתכם,
    ששמו המקורי נבע מאופיו המיוחד,
    שחביבנו זה הקפיד מאד על עקרונותיו,
    ואחד מהם היה עקרון עתיק יומין,
    שאותו למד מאבותינו יוצאי מצרים
    'שלא שינו שמם'
    ומכיון ששמו המקורי היה 'חצק'ל,
    לא נותר לו ברירה אלא להיקרא 'חציל'.

    ויקותיאל שלנו שמח וטוב לב,
    עבודה של עשרות בשנים באה על פתרונה,
    הנה יש לו חתן מגזע תרשישים,
    בנם של קדושים.

    וכך היה צועד לו ברחובות העיר יחד עם חתנו 'חציל' לעבר ביתו,
    לבשר את הבשורה לביתו.
    • תודה
    Reactions: Zeivald.org, soomsum, הייטקיסטית ועוד 15 משתמשים18 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    הועיל
  • 550
    • M
    התנפצות הדמיון
  • msmaile //
    • אחר הצהריים קשה היא עברה,
    האמת, דומה היה זה לכל צהריים,
    הילדים כרגיל הפציעו עם רעיונות מקוריים,
    הגדול החליט להיות תינוק,
    התינוקת החליטה להתנסות בטיפוס על גבעות וספות,
    בתווך מנסה היא לזרוק דבר מה אל הסיר,
    למלאות את האמבט,
    וכבכל יום,
    בסופו של יום,
    יום הקרב תם בהגיע הליל.

    וכך אחר השכבת ילדיה
    נוטלת היא את קפוצו'נה,
    כפכפים לרגליה,
    פותחת את הדלת
    ויוצאת אל מסעה הקבוע,
    אל היקום הגדול
    לשעת התיחדות עם עצמה.

    פוסעת היא בשעת ליל מאוחרת
    בכביש המתפתל מטה אל תוך העמק,
    החשכה אופפת אותה מכל עבר,
    ניצוץ קטן של ירח מבליח לו מבעד העננים,
    קול פסיעותיה מהדהד בקול רם,
    וככל שהליכתה איטית,
    כך מחשבותיה רצות,
    מתעופפות ופורחות.

    חשה היא כאחת קטנה,
    כאחת מעדר,
    אין היא מרגישה הצדקה לקיומה,
    כי מה בינה לחברתה,
    במה מתבטאת אישיותה,
    היכן דעתה.

    ביום מן הימים,
    לפתע פתאום,
    מתנוצץ בה הרעיון......

    'חינוך ביתי'

    זה מכבר שומעת היא על כך,
    רואה היא נשים
    אשר החליטו להתמסר לילדיהן,
    לגדלם לבד בבתיהן,
    וכך מחליטה היא,
    שכן, גם היא תהיה כזו.

    ומה סחף אותה בזה,
    הרי כל היום חולמת היא למעט שקט,
    למעט זמן להיות עם עצמה.

    היא לא מגלה,
    אך בתוך תוכה,
    מה שסוחף אותה
    זה ההברקה,
    ההבנה,
    ההבחנה,
    שנשים אלו משתיכות הן
    לסגנון פתוח יותר,
    חושב ועצמאי,
    ליברלי.

    ואז,
    אפופת שרעפים,
    אוספת היא את עשתונותיה,
    קמה היא ומזדקפת,
    אנרגיה עוטפת אותה,
    מרגישה היא שהגיעה ליעודה.

    כן, אני קיימת,
    כביכול עומדת היא ומכריזה,
    יש לי דעה,
    יש בי אישיות,
    אין אני בהכרח עם העדר,
    מחפשת אני לבד את דרכי.

    מסביב לועגות לה חברותיה,
    גיסותיה מעקמות את עיניהן,
    בעלה גם הוא מלא כולו בתמיה,
    הכיצד הפכה זו את עורה,
    זו, שתמיד שלחה לצהרון,
    לקיטנה, או לחמותה,
    זו ששוועה למעט שקט מילדיה,
    פתאום נהיתה
    מטפלת גננת ומורה
    במשרה מלאה.

    אך דבר אחד לא הבינה סביבתה,
    היא לא סתם איזה גננת,
    איננה כאחת מכולם,
    לא,
    בכלל לא,
    היא מתקדמת ומפותחת,
    פתוחה היא לרעיונות חדשים,
    אין היא מקובעת למוסכמות.

    כן,
    היא קיימת,
    היא אישיות, ולא סתם אישיות
    היא ליברלית ומתקדמת.

    וכך עוברת לה תקופה,
    דעתה הולכת להיטרף,
    מבוקר עד ליל מרגישה היא במעון,
    וכהשהקטנים נרדמים
    פותחת היא את בית הספר לגדולים.

    ודבר אחד מחזיק אותה בכל עת,
    התחושה,
    הגאוה,
    העליונות,
    אני לא כמו כולם,
    אני.....
    מתקדמת.

    וכך חולפת לה תקופה,
    עד שביום בהיר,
    באמצע הקיץ,
    הגיעה ההתנפצות,
    היקיצה מהדמיון,
    ההתפכחות.....

    היה זה בביקור בבית אחות סבתה,
    מנהגה היה לבקרה
    לעודד את רוחה,
    מבוגרת היתה הדודה,
    עצבנית וכעוסה,
    מאידך,
    מלאה היתה
    חכמת חיים ונסיון,
    נסיון רב שנים.

    זו גרה היא אי שם
    במעמקי מאה שערים
    סמוך לבתי נייטין,
    תמיד בביקורה הרגישה
    כמי שבאה מהעולם הנאור,
    כאחת שמוכנה בטוב ליבה,
    בנעימות מידותיה,
    לרדת אל פחותי העם.

    וכך ישבו להן בוקר אחד
    על קפה ועוגה,
    ושוחחו,
    וכך איכשהו הגיעה לה השיחה
    על בתי הספר והמוסדות בתקופתינו,
    רק שמעה זאת הזקנה
    והתעוררה.......

    הזדקפה על מקומה,
    ישרה את גווה הכפוף,
    ובקול צרוד
    פתחה בנאום חוצב להבות,
    מסקנה אחת בתחתיתה,
    מוטב לכם,
    ולו שעה אחת קודם,
    לנהוג כמנהג קהילתנו אנו,
    קהילת היישוב הישן
    שנוהגות אנו לחנך את ילדינו בביתנו
    כמנהג אבותינו
    מזה מאות בשנים.

    וזו, ידידתנו
    התנפץ לה עולמה באחת

    לא,
    היא לא מתקדמת ונאורה
    אין היא ליברלית ופתוחה,

    כן,
    היא מיושנת ועתיקה
    חזרה היא לימות הביניים
    למנהג סבתותיה,

    אין לה על מי להתנשאות
    כל עליונותה התפוצצה לה באחת,

    ולא זו בלבד,
    כל השקעתה, הקרבתה את עצמה
    הכל היה בשביל רעיון,
    רעיון שנגוז,

    נמוג,

    ונעלם......
    • תודה
    Reactions: אשר שרבר, efrat1, הוריקן ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קופירייטה
    ההברקה בסוף סופר חמודה. באופן כללי הקטע היה יכול להיות משודרג אם הוא היה כתוב ממקום יותר מחובר...
  • 856
    • א
    הספק וההספק... שורות של מוצאי...
  • א. נוסבוים //
    • 21:57 כבר שעות איני רגוע, כמעט חצי שנה אני ממתין לשעה זו. לאכול אין לי תיאבון, רק פופקורן, אולי. לשתות גם לא, בקושי קצת בירה. אני הרוג ממתח, לבי כבר לא עומד בעומס, מה יהיו התוצאות, מה יגידו המדגמים.
    בחיי לא שמעו השכנים את הרדיו כ"כ גבוה בביתי, בעצם זה קרה בשנה האחרונה כבר כמה פעמים...
    אבל כשהאשה עושה כלים, והמים מרעישים כמו בספרי המתח הישנים כשהמרגל ומיסטר איקס מתלחששים ביניהם.... אני מוכרח להגביר, לא לפספס אות.
    בתכלס, מדובר בתכנית הכי מוזרה ברדיו, יושבים מספר מזוקנים, מי יותר ומי פחות, ומעבירים לנו בשמע את מה שהם רואים במסך המרצד... היום זה כבר אולפנים חיים ומצולמים, אבל את המסך שהם רואים אנחנו לא רואים, רק שומעים... מין משחק המראות הבלתי נגמרות.
    22:10 אשתי מכבה את המים, כנראה עוברת לחלבי... 'מוישי' היא קוראת בקול, 'מה התוצאות?' 'ימינה ומרץ משהו כמו 6-8 וגם ליברמן משהו כזה. הליכוד וכחולבן שתיהם 33-35'. משהו בתשובתי לא מוצאת חן בעיניה... 'זה שמעתי אתמול, היה כבר בחירות, לא?' צודקת. ממש מוזר.
    00:17 'מוישי, גמרתי לנקות את הארון השלישי להיום, אתה יכול להחזיר את המגירה למקום'. קינאתי קצת בהספקים שלה, אבל לא יפה להפריע לי ברגעים כה חשובים... 'משהו התקדם?!' היא מבררת... 'בטח התקדם' אני זועק 'כנראה הליכוד אחד יותר, אולי אפילו שתיים'. 'וזה לא אמרת שלשום?' אוף! הן תמיד מעצבנות!
    03:34 'מוישי, תכף קמים מה קורה?' אני רץ מהסלון, עם הקפה השחור החמישי שלי, שלא תחשבו שאני לא מספיק כלום...'עכשיו המנדט השמיני של גימ"ל מתנדנד! איזה מתח!' משהו בתגובה שלה מרגיז, סוג של תנועת אמרתי לך, וחזרה לישון....
    לקולות החיילים כבר לא יכולתי להמתין, הייתי חייב קצת להתפלל, להספיק... אבל כבר הערב יש כיוון לתשובה יותר ברורה, ותוך חודש נדע סופית מתי הבחירות הבאות. אני שונא להיות במתח!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: שינדלה, אשר שרבר, soomsum ועוד 36 משתמשים39 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    לא כשהילדים צריכים ללכת למוסדות הלימוד...
  • 653
    • י
    בית הבחירה
  • יאן //
    • גופו נע ונד בזיע. עיניו זלגו, ופיו מלמל שוב ושוב את השמות שביקשו ממנו להזכיר בעת רצון זו.
    האותיות שלפניו הטשטשו מרוב דמעות.

    זמן גדול, זמן קיום מצות עשה הבאה מזמן לזמן ומבטלים תורה בעבורה בהידור רב.
    מסביבו נשמעו לחשושים אך הוא התעלם מהם והתרכז בגודל השעה.
    הוא הוציא מכיסו דף מקופל ועליו התפילה המיוחדת שחיבר על פי נוסחי יהי רצון שונים.
    עכשיו הזמן, אם לא עכשיו אימתי. עוד שעות ספורות יחלוף היום הגדול. כל יחיד יתאמץ יותר מכפי כוחו ובזכות כח הרבים נוושע.
    ועוד בחודש אדר, יש ענין שיתהפך הכל לטובה.

    השם, שמעה בקולייייי. קולי שומוטו.
    פסוקים שונים ואקטואליים חלפו במוחו והמריצו את נענועיו.

    יד שהונחה על כתפו הנחיתה אותו בבת אחת למציאות.
    "אדוני, יש תור, נא לסיים".
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אני וביתי, פילפלית, undo ועוד 18 משתמשים21 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. נוסבוים
    מאחורי הפרגוד... סילודים
  • 517
    • א
    עזרה מחפשת ברכה מהופכת
  • ארבע //
    • אני מחפשת טקסט פלינדרומי שנכתב כברכה למושל/שליט, בקריאה רגילה הוא מכיל דברי שבח וחנופה, בקריאה מהסוף הוא מכיל את הדעה האמתית על העריץ.
    אולי זה לא בדיוק פלינדרום, כי הקריאה מהסוף היא לא בהיפוך אותיות, אלא מהמילה האחרונה ואילך.

    אשמח לכל עזרה והכוונה.
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א-ירושלמית
    א-ירושלמית
    זכור לי שההיפוך הוא במשפטים, לא במילים ולא באותיות. כתובים חלקי משפטים בחילוקי שורות מוזרים...
  • 496
    • הדוויג
    למען בחירתך הושע נא
  • הדוויג //
    • הושע נא
    אדון המושיע.

    הושע נא
    בעת הזו להושיע.

    גדולי ישראל יצאו להריע

    דְבָרָם ברמה להשמיע

    החובה והזכות להשפיע

    "ועשית ככל" להודיע

    זכות הקיום להושיע.

    חסרים קולות ספורים להכריע

    טירוף שונאינו להוקיע

    "יהדות או כלום" להכריע

    כולנו נקום ונשפיע

    למעלה קרננו תגביה

    מצביעים עוד ועוד להניע

    נוהרים לקלפיות להגיע

    סיבוב רביעי להמניע

    עוד קצת מאמץ אם נשקיע

    פעם רביעית לא תגיע

    אז יאללה
    צאו להצביע
    • תודה
    • חחח
    Reactions: שינדלה, Natan Galant, הוריקן ועוד 25 משתמשים28 //
    0 תגובות
    • מאמר
    648
    • א
    אור כחול | סיפור לשבת
  • אשר כותבת //
    • This thread is for the general discussion of the Article אור כחול | סיפור לשבת. Please add to the discussion here.
    • תודה
    Reactions: אשר שרבר ו-פילפלית2 //
    0 תגובות
  • 2K
    • ש
    "אדוני היושב ראש, יש חמוצים?"
  • שיילה //
    • 01/03/2020

    כששלמה מהפלאפל לבוש מחלצות וללא כתמי שמן זה מוזר.

    "שלמה?", קראתי בהתפעלות מדומה, "מה נהיה?".

    "מה קרה? לא יפה עליי? לא מתאים לי מכובד?", התכרכם, מעביר נייר מגבת על צווארונו. "תראה מה זה החיים, היום אני עובד בפלאפל מחר אני יושב ראש".

    "יושב ראש?", אני עוצר בכוח את עיניי לבל יפלו מחוריהן, "מה זה זה?".

    "בקלפי, אחי", מחייך שלמה את חיוכו העקום, "אני שלמה בן פורטונה שלא סיים גן חובה, יושב ראש קלפי בכיתה א' בתלמוד תורה הכי טוב בעיר, מה תגיד?".

    "זה יהיה מעניין", סיננתי לעצמי.

    "אמרת משהו?", הסתובב שלמה ונעץ בי עיניים מסוקרנות.

    "כן", נבוכותי, "עוד חריף בבקשה".


    02/03/2020

    "טוב, העסק פה לא זז", צעק שלמה לעבר קואליציית הקלפי, "חייבים להתחיל להריץ ת'עניינים".

    "מה אפשר לעשות? אנחנו מזדרזים ככל שאפשר", מתנצל המזכיר, הלא הוא יגאל הירקן.

    "לכי תביאי סכין יפני", פקד שלמה על המשקיפה שישבה בכניסה. "ואתה תעזור לי לסדר את הקלפי הזו", משך את אחד השוטרים פנימה.

    חלון גדול נפער בפרגוד הבחירה שנוייד למרכז החדר, חברי הוועדה מביטים במבט מתנצל אל המצביעים הצובאים על הפתח.

    כשהגעתי אני לתת את קולי כבר התמוגג התור, נכנסתי בצעדים בטוחים מנפנף בזהותי הישראלית, לקיים דברי רבותינו. "יש כאן מישהו?", קראתי. פרצוף מוכר מציץ עליי מן החלון הכחלחל,

    "אז מה לשים לך במעטפה אבא'לה?".
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מחוברת לעצמי, RPO, חנה אביטל ועוד 91 משתמשים94 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    V
    Violinist
    הלוואי שהוא יבוא לבקר אצלי בקלפי לפחות יהיה מעניין.......
  • 1K
    • א
    חטיבת הצנחנים - דרום קורונה
  • אי פה אי שם //
    • הוא רץ מהר עמיקם, קולות הנפץ מחרידים את האזור כולו, הרמתי עיני לשמים תוך כדי המנוסה אחריו,

    מביט בקווי העשן הנמתחים ברקיע מציירים בעליזות את הקריקטורה הכי נלעגת של היהודי גירסת 2020,

    זה היה אמור להיות ראיון חג עמ' 805-984 במגזין הנושא "מרור- כל מה ש(א)רע לכם במדינה".

    "נפיץ ביותר" כך קרא לזה שרגא העורך, "תרדו לשם, פעמיים בשנה צריך לראות אם כל מה שאנחנו מדווחים באמת קורה".

    "ואין מצב שאתם חוזרים לי לפני מטח אחד לפחות, מצידי תהיו שם אפילו שלושה ימים!", הצהיר ושלח אותי ואת דובל'ה הצלם, הישר למבואות שג'אעיה.

    דובל'ה שהבטיח לאשתו רק לילה אחד, בדק והרים כמה טלפונים, בסוף הלכנו על "נחל עוז" - יומיים גג ואנחנו בבית.

    את עמיקם פגשנו על הטרקטור בחצר, היום לא יצא לשדה, גם אתמול, מלפני חודשיים, ז'תומרת - "בום" חודש יום, "בום" חודש לילה.

    "יש יום הולדת?" שואל דובל'ה ומתחיל לתקתק את הכניסה לבית המקושטת בבלונים, "למה?", שואל עמיקם קולט אחרי רגע,

    "אה בטח, אצלנו בקיבוץ כל יום עושים מסיבה, בלונים יש?! זיקוקים יש?! מה צריך עוד למסיבה?,

    הנה תבואו עוד מעט בפורים למגילה, כל "המן" החבלן שלנו זכריה מפרק מטען, תאמינו לי יש מספיק גם לאחשורוש"...

    תוך כדי שאנחנו רצים פנימה שוב לממ"ד המרווח ("למה, שיהיה גם לארח בכיף", מסביר עמיקם)

    אני כבר ממש כועס, "אז למה אתם גרים פה בכלל, מה זה, היה פה תוכנית למסתכן?",

    "היי, תרגיע אחי, אל תצעק, הצ'יינים מלמעלה עוד יכולים להבהל", מצביע עמיקם לגג,

    אם אתם לא מאמינים לי, תבקשו מדובל'ה שיראה לכם במצלמה -

    שני סינים מבולבלים שוכבים על הגג מסובכים כל כולם בבלונים,

    היום נחתו מעזה, יחד עם הקורונה...
    • תודה
    • חחח
    Reactions: פילפלית, גישה חיובית, פררו רושה ועוד 21 משתמשים24 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אי פה אי שם
    תושבי העוטף ששנתם קלה... מבוסס על אמרת השפר של גנץ: "נשארו לנו חודשיים עד הבחירות, חודש יום חודש...
  • 991
    • ד
    התעצבנו, מתעצבנים, נתעצבן | טור מעצבן
  • דוכסוסטוס //
    • היחס השלילי לעצבניים הוא אחת העוולות הגדולות והמעצבנות של המאה, תוצר של דעות קדומות, הסתה פרועה, תפיסות שגויות, חשיבה לקויה, המון בורות ולא מעט כפיות טובה.

    בניגוד לסטריאוטיפ: עצבניים אינם ממורמרים. להיפך, הם עשויים להתעצבן על מי שמתמרמר באוזניהם.

    יש ניסיון ישן לייחס לעצבניים את אזהרות חז"ל בגנות הכעס, אזהרות שכמובן מתייחסות להיבטים השליליים של הכעס ולא לכעס חיובי שאדרבה מוזכר לשבח בדברי חז"ל 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע' וכן 'כהנים רגזנים הם'.

    זווית התקפה מסורתית נוספת היא של חולי הבריאות השנואים, הטענות שלהם כה הזויות ומופרכות שמגוחך להתווכח איתן, המציאות חזקה מכל מחקר ממומן – עצבניים בריאים יותר וגם מאריכים ימים יותר, אחוז העצבניים בקרב הקשישים גבוה מחלקם באוכלוסייה. וזה אומר הכול.

    אבל נרד גם לפרשנות: העצבים מחשלים את בלוטת התריס, מונעים לחץ-דם נמוך, מגבירים ערנות, משפרים תיאבון, מאיצים את חילוף החומרים, מצמצמים את הסיכוי להידבקות בנגיף קורונה, מרגילים התמודדות עם מצבי לחץ ומרגיעים ומשפרים את מצב-הרוח.

    עצבים הם לא רק מנוע צמיחה - אולי החשוב ביותר של האנושות, הם גם חבל הצלה לעולם כולו. נקל לשער איך היה נראה עולם נטול עצבניים: אפור, יבשושי, רובוטי, מונוטוני, מאובק, משמים ומנומנם. העצבניים בתזזיתיות חיננית מתסיסים את הסביבה ומעניקים לה ארומה שצפית-קצפית.

    נפוצים בשווקים ארבעה סוגים מרכזיים של עצבניים שונים. ממש מעצבן לראות איך בגלל חוסר מודעות, מערבים ביניהם:
    זן מהירי חימה: סובלים מפתיל קצר או למצער ללא פתיל בכלל ולכן מתרגזים מהר יותר מאחרים.
    זן חמומי מוח: מתאפיינים בעצמה גבוהה עד מסוכנת של עצבים. הדגש אצלם אינו על המהירות אלא על המינון.
    זן ישראלי: מתעצבנים ללא סיבה או לשם הנאה בלבד.
    זן בישי מזל: בעלי אופי רך, נעים ומסביר פנים, להוותם אירועי עצבים / אנשים מעצבנים משחרים לפתחם כל העת ויוצרים להם תדמית עצבנית.

    קבוצה נפרדת לגמרי הם המעצבנים, חבורה צינית וחסרת מצפון שיוזמת באובססיביות תהליכי התרגזות. כמו היקום כולו - גם המעצבנים מתחלקים לשניים: המעצבן הקלאסי אינו מודע להיותו מעצבן ולכן אינו מבדיל בין עצבניים ללא-עצבניים, זה בהחלט מעצבן אך מעצבן עד כדי זעם הוא המעצבן עם החיוך המעצבן, הוא מעצבן כתחביב וכאידיאל ולכן מתביית בעיקר על עצבניים רשמיים.

    העצלנים שבמעצבנים בוחרים בזן הראשון שמתעצבן במהירות וביעילות. האמיצים מתעללים בחמומים.
    בעולם מושלם היינו משדכים בין מעצבנים לעצבני זן ישראלי כדי שישלימו אלה את אלה – לא בעולם שלנו, מעצבנים דווקא נשמרים מהם כדי שלא ייתרו את פעילותם.
    משאת נפשם של המעצבנים הם נשאי הזן הרביעי, אדישים מן היישוב שעוברים מוטציה אכזרית והופכים לעצבניים בעל כורחם.

    -------------------------
    מן הסתם התעצבנתם מכמות האזכורים המוגזמת של העצבנות, ביטוי שדוברי עברית מצוחצחת מתנזרים ממנו כי הוא חומק מהמשמעות המקורית, אבל האם באמת יש לו תחליף הולם? מאז חקיקת חוק הלאום - העברית היא השפה הרשמית של מדינת ישראל שאחוז לא מבוטל ממנה עצבני, ואנחנו עדיין נאלצים להתפתל עם החלופות המנומסות שלה: רגזן, זעוף פנים, וכעוס.

    הגיעה השעה לשינוי עצבני.
    • תודה
    • חחח
    • כועס
    Reactions: שלומקה הגבאי, Mici1, שינדלה ועוד 33 משתמשים36 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יאן
    בוא'נה עיצבנת אותי עכשיו...
  • 2K
    • הדוויג
    עד שמיעה
  • הדוויג //
    • "פתאום שמעתי בום גדול. ואז שקט. ואחר כך התחילו הצרחות.
    זה היה פחד אלוקים. עד עכשיו אני בטראומה.

    רגע לפני זה הכל היה רגיל, בדיוק תכננתי לרדת בשוק לקנות לאשתי כמה ירקות לפני שאני ממשיך הביתה.

    ואז הפיצוץ הזה שהחריד את כל האזור. אני חושב שבחיים לא שמעתי פיצוץ כל כך חזק, עז ומהדהד. זה היה כאילו... כאילו העולם נשבר לשניים, לא יודע מה להגיד לך.

    אחר כך הייתה דממה. מין שקט עמוק שחודר לך לתוך האוזניים. חמש שניות של דומיית מוות.
    ואז התחילו הצרחות והזעקות.

    אני ראיתי אותו, את בן הבליעל הקטן. שניה לפני שהכל התחיל, המבט שלי צד אותו. רק אחר כך קלטתי שזה היה הוא, אבל זה היה הוא, אני בטוח. ראיתי את העיניים שלו בורקות במין ברק אכזרי כזה.

    הצעקות התגברו מכל כיוון, הסתכלתי מסביב לראות אם אני יכול לעזור במשהו, אך לא היה לאל ידי לעשות מאומה. מכל עבר שמעתי את הצרחות:

    "מי זה היה? ילדים! די כבר עם הנפצים האלה!"
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מחוברת לעצמי, אבן דרך, הוריקן ועוד 47 משתמשים50 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כפריה
    וכשחברתי לכיתה, מעדות המזרח, עלתה פעם עם אורגנית לאוטובוס...
  • 2 4K
    • N
    אתגר דו שבועי - משקפי כתיבה
  • nechama ro //
    • היום-יום מורכב מהתרחשויות - קטנות כגדולות.
    יש את אלו המתרחשות במרחב הציבורי וחשופות לקהל רחב, ישנן אלו שעדות להן דמות אחת או שתיים בלבד. ויש כמובן מנעד רחב באמצע.
    קחו התרחשות כלשהי, בחרו שתי נקודות מבט (לפחות...) שונות לחלוטין על אותה ההתרחשות,
    וספרו לנו מה אתם רואים מבעד למשקפיכם בכל אחת מנקודות המבט שבחרתם.

    השוני כמובן יכול לנבוע מכל דבר שעולה בדמיונכם - בין במישור הפיזי, בין ברגשי רגשי, ובין בכל מישור אחר.

    האתגר יינעל בעז"ה בעוד שבועיים.

    בהצלחה!

    הנספח     כאן
    • תודה
    Reactions: גישה חיובית, תהילה ברג, לאלה ועוד 12 משתמשים15 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הדוויג
    הדוויג
    פשיללה, מקום ראשון. איזה כיף. תודה רבה. (עכשיו נשאר רק לזכות בעזר מציון במיצובישי אאוטלנדר, וזה...
  • 1K
    • פ
    דיון והתייעצות | הכתיבה כביטוי, או כתיבה לשם כתיבה?
  • פירי //
    • השאלה מתייחסת יותר לכותבים שאינם עוסקים בתחום, אבל אשמח לתגובות ועצות מכולם.
    האם אתם כותבים רק כשיש לכם השראה או רעיון כלשהו שאתם רוצים להעביר
    או שאתם מחייבים את עצמכם לכתוב כל יום/שבוע/חודש וכו'?
    ומה קורה בתקופה יבשה כשאין השראה או זמן או מסר לאומה? הכתיבה נזנחת?
    • תודה
    Reactions: לאלה, RACHELIZ, Angular ועוד 2 משתמשים5 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    ישר והפוך
    אני מבינה שאת רוצה להבין מה יכולים להיות המניעים לכתיבה, ובהתאם לזה לנסות להבין מהם בעצם המניעים...
  • 958
    • י
    איך שלא תסובבו את זה.. / מנפלאות השמועס'ן.
  • יוסף שחק //
    • יצא לי לשמוע לאחרונה דרשה של אחד המגידים
    כותב אותה כאן כמעט מילה במילה:

    "מוריי ורבותיי,
    לפעמים חושב אדם: "לי אין קשר לתורה, מה זה כבר ישפיע עלי, אני לא מחובר לזה בכלל ."
    זה לא נכון! רק תתחיל לעסוק בתורה והנפש נמשכת לזה, בהתחלה זה יהיה קשה, לא מרגישים את החיבור, אבל לאט לאט זה משפיע.
    יש אנשים שכל דקה אצלם מנוצלת לתורה, אוכלים תורה, ישנים תורה, כל דקה פנויה. בתחנת אוטובוס, בתור לרופא.
    עד שהם מנותקים ממש מהעולם, לא שמים לב למתרחש סביבם, למה? כי הראש שלהם כל היום עסוק בתורה, לא רעבים, לא צמאים, כלום!

    ואני יספר לכם מעשה אמיתי שלא תאמינו, תראו מה זה בית שמחובר לתורה!
    היתה אישה אחת שבזמן שבישלה לבעלה אוכל ביד אחת, וביד השניה מחזיקה ספר תהילים וקוראת.
    תשאלו, יוצא לה אוכל טעים? היא לא מתבלבלת בתבלינים?
    והתשובה – היא מתבלבלת! אלא שבעלה אוכל ביד אחת, וביד השניה הוא מחזיק גמרא!
    אז הוא שקוע ב תורה גם בזמן האוכל לא שם לב מה הוא אוכל,
    אה! ענבי הגפן בענבי הגפן! נורא נוראות!
    כן כן, זה נשמע מופרך אבל תאמינו לי שיש ביניינו אנשים שכך הם חיים.

    שכל אחד ילמד מהזוג הזה עד היכן אפשר להגיע בדור שלנו!!"



    עכשיו, לרגל ה"נהפוך הוא" לקחתי את זה הכי רחוק שאפשר,
    במקום המילה "תורה" כתבתי "אייפון"
    (פליז, תשדלו מבושלות ורכות, למה סתם להכאיב?)
    לא יודע, יצא אותו מסר בדיוק.

    "מוריי ורבותיי,
    לפעמים חושב אדם: "לי אין קשר לאייפון, מה זה כבר ישפיע עלי, אני לא מחובר לזה בכלל ."
    זה לא נכון! רק תתחיל לעסוק באייפון והנפש נמשכת לזה, בהתחלה זה יהיה קשה, לא מרגישים את החיבור, אבל לאט לאט זה משפיע.
    יש אנשים שכל דקה אצלם מנוצלת לאייפון, אוכלים אייפון, ישנים אייפון, כל דקה פנויה. בתחנת אוטובוס, בתור לרופא.
    עד שהם מנותקים ממש מהעולם, לא שמים לב למתרחש סביבם, למה? כי הראש שלהם כל היום עסוק באייפון, לא רעבים, לא צמאים, כלום!

    ואני יספר לכם מעשה אמיתי שלא תאמינו, תראו מה זה בית שמחובר לאייפון!
    היתה אישה אחת שבזמן שבישלה לבעלה אוכל ביד אחת, וביד השניה מחזיקה אייפון וקוראת.
    תשאלו, יוצא לה אוכל טעים? היא לא מתבלבלת בתבלינים?
    והתשובה – היא מתבלבלת! אלא שבעלה אוכל ביד אחת, וביד השניה הוא מחזיק אייפון!
    אז הוא שקוע באייפון גם בזמן האוכל לא שם לב מה הוא אוכל, נורא נוראות!
    אה! ענבי הגפן בענבי הגפן!
    כן כן, זה נשמע מופרך אבל תאמינו לי שיש ביניינו אנשים שכך הם חיים.

    שכל אחד ילמד מהזוג הזה עד היכן אפשר להגיע בדור שלנו!!"


    איך אומרים? הכל עניין של קונטקסט
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: בשמ"ת, לכאורה., פררו רושה ועוד 40 משתמשים43 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוסף שחק
    מזכיר?! איך אפשר לשכוח בכלל
  • 482
    • א
    ליל שישי בשושנים לדוד/זכרונות
  • אשר שרבר //
    • העלייה לעזרת הנשים ב'שושנים לדוד' תמיד היתה מליאת מסתורין, לא שלא ידענו מה קורה שם, כי לא קרה שם כלום, ספסלים עם ריפוד אדום מהוה, מהודקים עם מסמרים שראשם מוזהב, וספרים שבדרך אל הגניזה. ובכל זאת ההיסטוריה של העלייה והידיעה שבה ישב הרב כף החיים לילה לילה עד שכמעט וסיים את ספרו על השולחן ערוך נתנה אווירה של מסתורין לעליה.

    למטה המה בית המדרש מלומדי 'ליל שישי' הקבועים אברכים ובחורים לומדי ש"ס וקוראי זוהר כאלו שעתידים להמשיך וללמוד כל הלילה ואשר ילכו בחצות לחטוף תנומה.

    ששה שקלים קיבל בחור בישיבה קטנה מהרב שהרבני בסוף הסדר, מאב ומבנו שגם כבר לא היה כל כך צעיר, אחראים היו על בית המדרש ועל סדר מופלא זה. שבעה שקלים לרעהו אשר בישיבה גדולה ובעל משפחה כבר קיבל חמישה עשר שקלים.

    ששה שקלים, סכום של מה בכך הוא בעיניכם? ששה שקלים אלו שימשו לקניית חפיסת קנט לייט סיגריה אמריקאית משובחת, לא, לא קנט רגיל. זה היה משה עבאדי שם על השולחן יחד עם מפתחות הסובארו שלו כשהיה בא ללמוד. קנט לייט. זה היה מיוחד יותר ממלבורו לייט.

    במטבחון שבכניסה, במרפסת הסגורה היה מיחם עליו פינג'אן תה חם, גם נענה והרבה סוכר, תה היה כהה ומתוק, או קפה שחור שיישארו ערניים לומדי הלילה. בערך באחת עשרה וחצי היה מוציא הרב שהרבני מהחדר הסגור חמינאדות (ביצים קשות שהתבשלו זמן רב) לקהל הלומדים, ושאריות של עוגיות שהגיעו מקונדיטוריה סמוכה.

    הוויכוח הגדול בין ה'ישיבישערס' הקטנים ואולי גם הקטנוניים לבין חובשי הספסל המרופד מימים ימימה, היה לרוב סביב השאלה האם לומדים תורה שבכתב בלילה או שממתינים לחצות. והאם ליל שישי דין יום חול לו או דין שבת. כך גם כמעט בכל שבוע דנו בשאלה הרת הגורל האם מותר לשבת על ספסל שספרים מונחים עליו בעמידה.

    תלמידי חכמים ישבו עם עמי ארצות זקנים עם נערים בעלי בתים ויושבים בישיבה, שמרו את הלילה ההוא שבין החול בואכה שבת קודש.

    ואנחנו צעירים קלי דעת אולי, לא זכינו לעמוד על סודו של הלילה, אבל הוא נותר ספוג בקרבנו, הריח של העליה, של התה והחמינאדות ספסלי העץ עם הריפוד האדום, החיפוש אחר גמרא או ספר אחר למאחרים, נחקקו בנו לאהבת תורה לנצח.
    • תודה
    Reactions: shakshuka, yonatanr, gedalya vaisbord ועוד 18 משתמשים21 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיש
    ובערך בשתיים בלילה הגיעו הוופלים והבייגלאך עם הבמבה מפוזרים על מגשים בשולחן הראשון מול הדלת
  • 649
    • ט
    עזרה כתיבה שיווקית על הספר
  • טלח //
    • שהחיינו וקיימנו
    לזמן הזה:
    הגיוס שלי עוד רגע נגמר, ועכשיו אני יושבת על הפרסום...
    אשמח לחוות דעת:
    האם זה משקף את האמירה,
    האם ברור שמדובר בספר איכותי , על רמה, ומצד שני מאוורר וקליל?

    טל ומחר- מקבץ שירה מבית ומחוץ

    מה יותר נעים,

    מבית מצוחצח,

    ילדים ישנים,

    קפה, ועוגה?

    ואפס מטלות...?

    אח... אם זה היה כך,

    הספר לא היה נולד...

    זה הספר לכל אחת שחולשת

    על כמה תפקידים בו זמנית:

    בית, ילדים, עבודה וחגים,

    מדלגת בין מטלות,

    כן מצליחה לא מצליחה...

    והקפה מתקרר על השיש...

    קחי לך רגע של שיר,

    וחיוך בין שפתיים...

    טל ומחר-

    שירים עם קצב החיים, עם אמירה, חיוך וקריצה.

    כבר עכשיו המחר נראה

    ורוד יותר...

    -להשיג בחנויות הספרים המובחרות-
    • תודה
    Reactions: שינדלה, פילפלית, כפריה ועוד 2 משתמשים5 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    לי זה נראה בסדר גמור למדור אינפורמטיבי או למדור "ביקורת" ספרות אולי כדאי לחלק את זה לבתים ולנקד...
  • 2 4K
    • מ"ם
    נושא החודש // שבט תש"פ // בחירה
  • מ"ם //
    • היום האמצעי והמרכזי בחודש, ראש השנה לאילנות, מזכיר לנו את האילנות הראשונים: אילנות גן-עדן, עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע.
    אותו עץ ראשוני של בחירה חופשית, ממנה אנו סובלים או נהנים, בהתאמה, עד עצם היום הזה.
    (יש אומרים שאפילו אותו מדרש אקולוגי מפורסם במיוחד "תן דעתך שלא תקלקל", מדבר על עצי הדעת והחיים, ולא על האילנות ביערות הגשם).
    אי לכך ובהתאם לזאת, נושא החודש הוא "בחירה".
    בחירה חופשית, בחירה כלואה או כל בחירה שתבחרו בה.

    ולמי שציפה שנושא החודש יהיה "כי האדם עץ השדה", סליחה.

    *

    כאמור בחודשים קודמים, במסגרת המדור אתם מוזמנים להעלות שירים וסיפורים בנושא החודשי, ללא הגבלת סוג כתיבה מסוים כבאתגר. כל ז'אנר יתקבל בברכה.
    עדיפות ראשונה לחומרים מקוריים שלכם כמובן, אך גם אם יש לכם חומר ייחודי של כותב אחר, מפורסם או לא, שלדעתכם אי אפשר להתייחס לנושא הזה בלי לצטט אותו - ניתן להעלות אותו תוך ציון הקרדיט המלא.
    בהצלחה.
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, שלמה שקד, ביזנסטורי - אילה ועוד 11 משתמשים14 //
    33 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    לא... על אלו שמאשימים את כל העולם ואשתו בבעיות שלהם, ולא מבינים שהם היחידים שיכולים לקחת אחריות...
  • 882
    • מ"ם
    דיון הכתיבה התקנית לאן?
  • מ"ם //
    • נתקלתי באקראי במאמר הזה, מסתבר שהוא די מפורסם.
    לא רציתי להקפיץ את האשכול בנושא לאחר שחלפה חצי שנה, מה גם שחלק גדול ממנו נדד לפורום הדקדוק הסמוך לרגל יצירתו.
    מה דעתכם?

    *


    מייסוריו של אוהב השפה/ ירון לונדון

    ​
    חייו של אוהב השפה רצופים סבל. סבלו משול לזה של הלוקים בגרדת כתוצאה מכשל חיסוני. גופו נתקף עקצוצים למשמע מעלליהם של המחבלים בשפת אבותיו. וכיון שרבים המחבלים והשיבושים כיבחושים פולשים בלי הרף לאוזניו ולעיניו, נמצא שתכופות הוא עקוץ ונרגז.

    אוהב השפה חושב את שפתו כפי שהוא חושב בשפתו. יש אומרים כי משום כך שפתו מוקפדת מדי והוא מתהדר בה, כמי שיוצא לבוש מחלצות לקניות בשוק. ועוד אומרים שדייקנותו אינה מקלה על המאזינים לו, מפני שרובם רגילים לשפה הרוויה במילים סתמיות ובמשפטים ריקים מתוכן, בהמהומים ובגמגומים המאפשרים לגלגלי מחשבתו של השומע לטחון את הנאמר. ואילו משפטיו הדחוסים – שבהם יש לכל מילה ערך שאין להפקירו פן תאבד משמעותם – קשים לעיכולו של דובר העברית המצוי.

    אוהב השפה בז למבקריו ובעיקר הוא בז לידענים היכולים לדבר כהלכה, אבל מסגלים את לשונם לסביבתם ובודקים איזה רושם יעשה מבעם על הזירה הלשונית, שאליה הם נקלעים. הוא חש כי הם משפילים את בני שיחם, כמי שאומרים: "אנחנו יודעים מה שאינכם יודעים, אבל כדי לחסוך מכם מאמץ, נדבר בלשונכם שאינה לשוני." עקשן שכזה הוא אוהב השפה, המתמיד להבריש את לשונו, להשתעשע בה, להשתמש בכל המכמנים העומדים לרשותו, לבטאה כראוי ולנגנה כהלכה, בין אם בן שיחו משכיל ובין אם הוא בור, רהוט או עילג, ילד או מבוגר, זר או מכר. לדעתו זכאים כולם לשמוע עברית תקינה ועשירה והוא זכאי לשמור על אישיותו הלשונית שהיא חלק מכלל אישיותו. הוא רומנטיקן, דון-קיחוטה חמוש במילון ובספרי הנטיות של ברקלי, שרוי תמיד בהסתערות על טחנות השפה שרוח הזמן מניעה את כנפיהן.

    מרתיחים אותו שיבושי הטיות הפועל ("הייתי יושן), בלבולי המספרים המונים נקבות וזכרים ("עשר שקל"), פלישת האמריקנית לתוך העברית ("מכבי קר"), חיתוך הדיבור הרשלני ("האהבה" הנשמעת כרצף של אנקות. החיריקים מבוטאים כסגולים. החטפים ההופכים לשוואים נחים), קפיצת השפתיים, השנשון והאנפוף, המילים האופנתיות שכל תכליתן לפצות את הדובר על כישלונו במציאת מילים לבטא את מחשבותיו (ה"כאילו" הארור), השימוש המופרז במילים מפריזות ("מדהים"), אופנת נגינתם של כל המשפטים, כמו היו כולם משפטי שאלה והסתגלותם החנפנית של אנשי התקשורת לנגיפים שאך אתמול התפרצו לשפה.

    את הכשל החיסוני רכש בבית הוריו, אנשי העלייה השלישית, שהגיעו לכאן כמהפכנים צעירים ושאפו לשנות את ההוויה מיסודה. הלשון העברית לא הייתה להם אמצעי להעברת מידע בין איש לאיש, אלא מקדש שנבנה בעבודת פרך, על-פי תכנית מחושבת שתיכנו הבלשנים והמורים, מחדשי השפה. גידלוהו כלוחם שתפקידו להגן על העברית ולא הכשירו אותו למציאות אחרת, שבה השימוש בשפת עמנו הוא מובן מאליו, עד כי יש אומרים שהשפה התחשלה מפני מהרסים ומחריבים והיא מתפתחת כרצונה, לא לפי טעמם של הטהרנים, אבל חיונית ומצוינת בבריאותה. הוא כופר בהנחה הזאת וחושש פן גורלה של העברית יהיה כגורלן של שאר "השפות הקטנות" הנכחדות בשיעור של שתי שפות לשבוע. קרב היום – המחשבה על כך מצמררת אותו – שכל עמלם של מחדשי השפה ירד לטמיון והשפה הישראלית תדמה לאמריקאית קלוקלת יותר משתדמה לעברית.

    //לא פורסם באלכסון//
    • תודה
    Reactions: הספרן, קורונער, shakshuka ועוד 16 משתמשים19 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    גדול!
  • 2 2K
    • N
    דיון נספח לאתגר דו שבועי - משקפי כתיבה
  • nechama ro //
    • זה המקום להארות, הערות, מחמאות, ביקורות ומסקנות בעקבות האתגר.
    • תודה
    Reactions: שרה., RACHELIZ ו-Violinist3 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פירי
    תודה על האתגר! העלה לי כמה רעיונות שלא חשבתי עליהם לפניו.
  • 498
    • RACHELIZ
    שיר יום ראשון
  • RACHELIZ //
    • יום ראשון

    וְהַיּוֹם סְתָם יוֹם רִאשׁוֹן.
    אַפְרוּרִי, סוּג שֶׁל דִּכָּאוֹן.
    אֵין כֹּחַ גַּם לָלֶכֶת לִישֹׁן.
    הַכֹּל כָּכָה אָפוּף קִפָּאוֹן.

    לֹא,
    אֵין לִי סוֹף הֵרוֹאִי לַסִּפּוּר.
    סְתָם מְחַכָּה שֶׁהַלַּיְלָה יַחֲלֹף
    וְהַבֹּקֶר יָבִיא אִתּוֹ שִׁפּוּר
    שֶׁאֶת הַמָּרָה שְׁחֹרָה יִשְׁלֹף.
    • תודה
    Reactions: פילפלית, mirie, shakshuka ועוד 16 משתמשים19 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הוגה
    אגב, המקור לזה הוא בדברי חז"ל (במוצאי ראשון אני פוטר את עצמי מהצורך להביא מקור מדויק) אין גוזרים...
  • 997
    • Natan Galant
    נעים להכיר, זה אני: קמפיינר בשקל, אנטי ליברמן קלאסי, מסיט לקניית מדיח
  • Natan Galant //
    • אני איש של לעזור.
    המהות שלי, כל כולי עזרה לזולת.
    נניח מישהו ברחוב צועק על אשתו? אני מייד חוצה הכביש, מניח לו יד על הכתף, מחייך ואומר: ר' ייד, לא כדאי לריב עם האשה.
    המוכר במכולת מסתכל עליי בפנים מזועזעות? אני מייד מבצע פעולת חסד. מוציא ארנק ומשלם על הקניה.
    מנהל הבנק רוצה לנגח אותי מרוב טינה? אני מייד מרגיע את הרוחות, ומפזר הבטחות על ימין ושמאל.
    אשתי הרוסה מזה שאני אפילו לא מפנה את השיש כדי שיהיה מקום להניח כלים שטופים? אני מייד פותר את הבעיה ומספר לה על המכשיר שנקרא מדיח כלים. יציל אותה!

    קורה גם שאני גם עוזר קצת בבית ועושה כלים ושוטף רצפה. אמנם כרגע מתאפשר לי רק פעם בחודשיים, אבל עדיין, היי, אשתי יודעת שהיא המאושרת שזוכה להיות נשואה לגדול בעלי המידות בדורנו. איש של נתינה, הענקה. אני.

    בימים האחרונים אני חש שעליי להרים תרומה גדולה יותר לאנושות. לסייע לאנשים שרחוקים ממני. בעוצמה, בגדול.
    לכן החלטתי לחסוך למפלגת יהדות התורה מאות אלפי שקלים על קמפיינרים, והכנתי להם קמפיין משלי. ללא עלות. בחינם.
    את הכסף שנשאר פנוי הם יכולים לתת לאלמנות, נזקקים, ישיבות, וכולי.

    ואיך עשיתי קמפיין טוב כל כך?
    פשוט התבססתי על הקמפיין האנטישמי של ליברמן המשוגע.
    עכשיו ככה. חיפשתי פתרון יצירתי, כי אין לי מחשב בבית או שולחן אור. והייתי צריך משהו לגרפיקה. לכן חציתי את הכביש, נכנסתי לחיידר תומכי תמימים ממול הבית שלי, ביקשתי להשתמש בתוכנת 'צייר' לשתי דקות.
    המזכיר, ר' מנחם-מענדל גרוסוויסער לא התלהב, אז פשוט משכתי אותו החוצה ונעתי את הדלת. עד שהוא הצליח לפתוח את הדלת, הקמפיין כבר היה מוכן.
    הנה, תראו:
    תמונה2.png
    תמונה2.png
    • תודה
    • חחח
    Reactions: efrat1, בר כוכבא, גישה חיובית ועוד 30 משתמשים33 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    לא כל כך הצלחתי להבין את הפאנץ', אבל כפי הנראה הכוונה היא שגם הקמפיין ה'מדהים' הזה לא אומר שום...
  • 821
    • ד
    שיר חייו של ג'ספר בין שלשה בתים
  • דיונון //
    • אַ אוֹי!

    הִתְרַחֵק מִגַּ'סְפָּר!!

    גַּ'סְפָּר יֶלֶד רָע!

    גַּ'סְפָּר הוּא בִּרְיוֹן,

    בּוֹאוֹ צָרָה צְרוּרָה.

    אַ אוֹי!

    אֶגְרוֹפוֹ אֶגְרוֹף בַּרְזֶל.

    מוֹצִיא בְּשֵׁן וָעַיִן.

    חוֹבֵט בְּעוּל יָמִים,

    גַּם זָקֵן וְסָב.



    אַ הוֹי!

    הִתְרַחֵק לוֹ גַּ'סְפָּר.

    שָׁט בֵּין הַגָּלִים.

    תַּחַת דֶּגֶל הַגֻּלְגֹּלֶת,

    עִם כָּל פֶּרֶא וְאַלִּים.

    אַ הוֹי!

    אוֹצָרוֹת גּוֹזֵל.

    שִׁכּוֹר מֵרוּם וְיָיִן.

    חִתָּתוֹ עַל הַיַּמִּים.

    אֵימַת עוֹבֵר וָשָׁב.



    אֲבוֹי!

    בְּטֵרוּף צוֹחֵק שָׁם גַּ'סְפָּר.

    עוֹד רֶגַע מְמַלְמֵל.

    עַל גְּרוֹנוֹ כָּרוּךְ הַחֶבֶל.

    מַשְׁקִיף אֶל הַנָּמֵל.

    אֲבוֹי!

    גַּ'סְפָּר יַד – בַּרְזֵל!

    גַּ'סְפָּר חַד – הָעַיִן!

    חוֹלֵם עַל הַיַּמִּים,

    עַל מַטְמוֹנֵי זָהָב...
    • תודה
    Reactions: הזדמנות, מסוגל, Talya kadosh ועוד 23 משתמשים26 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    כדי ליצור כותרת מעניינת... הכוונה לשלשת בתי השיר. כלומר, חייו פרוסים בין שלשת הבתים. אגב, שמתם...
  • 2K
    • ש
    ממצא ארכאולוגי מטלטל
  • שיילה //
    • הג'ונגל פראי כאילו לא דרכה בו רגל אדם מעולם, העצים מנצחים בנענועי ענפים על מקהלת עופות היסטרית.

    השיירה נעצרת. גל של אבנים גדולות מסותתות למחצה חוסם את השביל, נראה כמו שרידי חומה עתיקה.

    כתובת קטנה החקוקה על אחד האבנים צדה את עיניי הקבוצה. "אנו מגלים כעת נדבך עלום והיסטורי", הכריז המדריך ודמעות בעיניו.

    "מה קרה? במה מדובר?", התלחשו בפליאה.

    "החומה הזו היא חלק מתרבות 'סין' שנכחדה במאה העשרים לספירה הישנה".

    שוחרי המידע החלו להתקבץ סביב. "ספר לנו קצת על הסינים", בקשו מהמדריך שתלתליו משתובבים בהתרגשות.

    "העם הסיני באותה התקופה", נאם המתולתל, "היה פרימיטיבי עובד אלילים, כך אומרים החוקרים. האלילה הנפוצה ביותר שלהם היא דמות ילדה שהייתה מְכוּנָה 'בובת ניו יורק', הם היו מלבישים אותה ומטפלים בה כילדה לכל דבר".

    "זה היה עוד לפני גאולת היהודים?", שאל אחד המטיילים, "זה לא נראה כזה עתיק".

    "מסתבר שכך", כך המדריך, "מה גם שמצאו את האלילה הזו בחפירות כמעט בכל העולם כולל בארץ ישראל. על כולן נמצאה כתובת בסינית ואנגלית עתיקה 'מייד אין צ'יינה' כלומר 'יצרה את סין'".

    "וממה הם נכחדו?", שאל ממושקף כהה עור שישב מרותק על סלע מאובק.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: נפש, RPO, פינגווין ועוד 70 משתמשים73 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Angular
    עמדתי לכתוב וכתבו במקומי, כאן. בסופו של דבר קטע כתוב טוב כשהוא טוב לכותב, השאר פחות חשוב. תמיד...
  • 853
    • ש
    השיתוף הראשון שלי...
  • שינדלה //
    • כתבתי.
    העט חרק, גמגם ואז זעק:
    ״מדוע נזכרת בי? ואיך זה זנחת אותי עד רגע זה?״

    יכלתי להתחמק, לומר שלא נכון, לא שכחתי, השתמשתי בו מידי פעם (נכון שבעיקר לברכות על המתנות של החברות לאירוסין וכיוצא בזה…), אבל רציתי להיות כנה.

    ולכן, לא היתה לי תשובה לשאלה השניה שלו. נכון, לימודי מקצוע, אחר כך עבודה חדשה, אבל אין זה מצדיק נטישת ידיד נעורים.

    אבל לשאלה הראשונה - מדוע חזרתי - היתה לי תשובה. ולא סתם תשובה - תשובה טובה ומנומקת: פורום כתיבה מקצועית של פרוג!

    פורום שבשביל להיות חלק ממנו שווה להתאמץ, לקחת דף ועט (כן כן… גם אם עוזבים ידיד נעורים כשחוזרים חוזרים אליו ולא לתחליפים זולים המוניים וקרים כגון מחשב מקלדת ושות׳. יש נאמנות.),
    לכתוב קטע בן 230 מילה שיזכיר במעט את ימי הנעורים את העט (או העיפרון...) הכסוס והמצח המקומט ולמחרת המילים שברחו עוד לפני שכתבו אותן, וחייבים- חייבים לאחר לסמינר כי מי אמר שתהיה שוב השראה?

    כן, לשאלה הראשונה יש לי תשובה. בשביל להיות בפורום,
    ואם העט החורק לא יצליח במבחן הקבלה לשחזר חדוות נעורים ויצטרך שפשוף - לא תהיה ברירה אלא לנבור בארכיונים של עיתוני הסמינר והמגירות הסודיות ולהעלות בחכה קטעים יפים מפעם ואולי לתת להם ליטוש בוגר - כי להתקבל אני רוצה עכשיו!

    אז שלום לך עט, נקווה שההכרות המחודשת תהיה ארוכה ופוריה,
    אבל למרות היבשושיות הדיגיטלית של המקלדת - אני אקליד את הקטע כדי שגם מי שלא מומחה לכתבים מיוחדים יוכל לקרוא, אך לא אשכח לציין ש:
    ©️עט נובע


    קטע שנכתב לצורך הצטרפות לקהילה במהירות (יש לי מחשב רק בעבודה...).
    אשמח לקבל הערות והארות.
    • תודה
    Reactions: Violinist, shakshuka, אוהבת אמנות ועוד 9 משתמשים12 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיילה
    יפהפה
  • 820
    • י
    יעבירו באש וטהר
  • יאן //
    • ר' נח סנדביץ' הוא אברך מוכשר לפי כל קנה מידה. מתמיד, ירא שמים, תפילתו כבן המתחטא, אין רבב על בגדו, וכל המסתעף. לאחרונה אף החל לסגל לעצמו מבט סגפני קמעא, להשלמת הקונספט.
    יש לו סוד אחד, שאותו יודעים רק אשתו ורבונו של עולם. סוד קטן מאוד. גודלו אינו עולה על חוברת "תיקון הכללי" ממוצעת. לסוד קוראים סמסונג s20, והוא טמון סמוך לליבו של ר' נח. זה נועד כדי שידע מה מתרחש בעולם, כך תהיה דעתו מעורבת עם הבריות, ויהיה אדם מן היישוב. כמובן שיש סינון. לא נחשדו ישראל. לסינון קוראים "יראת השמים העצומה של ר' נח". כל פעם שר' נח מוצא עצמו מול משהו שיש בו שמץ פסול, מעבירו מהר מנגד עיניו, ומשתדל למחותו מזכרונו כלא היה. המדד הזה של ר' נח רגיש מאוד, והוא בודק את עצמו תדיר האם חלילה התקרר ביראת שמים, ואז לא יוכל לסמוך על עצמו. בינתיים השיטה הוכיחה את עצמה.
    אם הכל טוב, למה זה צריך להיות סוד כל כך שמור?
    מפני חסרי הדעת, שאינם מבדילים בין מי שיודע לשמר עצמו, לבין מי שמתפלש בעפר, ויחשדוהו במה שאין בו.

    ומעשה היה בחג שמיני עצרת שחל בשבת, ר' נח לבוש היה בפראק, ושכח שהמכשיר היה טמון בו מבעוד יום עקב חול המועד החגיגי. קצת אחרי אתה בחרתנו שם לב שדבר מה שותף איתו לנענועיו הנמרצים. לא יתכן שזו קופסת הסיגריות כי מזה חודשיים עבר לסיגריה אלקטרונית. נותרה רק אופציה אחת. מבעיתה. כיון שהיה תלמיד חכם, החל מחשב בדעתו מה דינו, האם נהפך הוא גופא לבסיס לדבר האסור, או שמא רק החליפה, או שמא רק הכיס.
    כל זה תוך שהוא ממשיך להתנועע, לבל יחוש אי מי ששרעפיו הוסחו מהתפילה.
    לבסוף הכריע שהפראק אמנם לא נעשה מוקצה, ויש כאן רק טלטול מן הצד, אך בעיה אחרת התגלגלה לפתחו. הוא מקפיד לא לטלטל. הוא יצטרך לשפוך את המוקצה מהכיס איכשהו במקום המשתמר.
    הוא התחמק מיד בסוף התפילה ונכנס למטבח. שרר שם חושך גמור. הוא נענע את הבגד בתנועות לחוצות, עד ששמע את המכשיר נופל. ליתר בטחון דחף אותו ברגלו מתחת למדף שעמד סמוך ממש לרצפה, והלך לביתו שמח וטוב לב.

    מתפללי הנץ בבוקרו של החג, הריחו ריח פלסטיק חרוך.
    לאחר בילוש קצר, נמצא טלפון חכם מותך בחלקו, מונח מתחת לפלטה שעליה עמד סיר קוגל מהביל, והדבר נשאר כחידה סתומה עד היום.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: פררו רושה, שינדלה, גמל שלמה ועוד 55 משתמשים58 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יאן
    לא ממש. יש לו רק מסך קצת יותר גדול
  • 904
    • כ
    עזרה שו"ש בכתיבה
  • כפריה //
    • אשמח לרעיון איך להתקדם בכתיבה.
    האם חומר הכוונה בנושא עוזר להתמקצעות או שזה נושא לכשרון?
    אם כן, איך משיגים חומר כזה?
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    G
    gedalya vaisbord
    חומר הכוונה בהחלט עוזר. למידה של עקרונות הכתיבה תוכן וסגנון וכן של מהות הסיפור (מה זה סיפור...
  • 1K
    • N
    אשראי שזכיתי
  • nechama ro //
    • ומעשה שהיה היום בצהריים - כך היה (בטשטוש שמות אנשים, ארגונים וספרים):

    לגמתי לי להנאתי מכוס קפה כשמזווית עיני הבחנתי בכך שהפלאפון פוצח באחד מריקודיו המונוטוניים. מספר שגרתי אך לא מוכר. חוש הסקרנות החל לפלס את דרכו אל קידמת מוחי. כבשתי את סקרנותי ועניתי ב'הלו' מאופק וסתמי. בטרם סיימתי, החלה אזני לגרד כתוצאה מנחמדות יתר שהתפרצה אליה ישירות מתוככי הסלולרי: "שלום גבירתי, מדברים מארגון 'תקוות הדורות'---"

    וכאן, נכנסו מידותיי הנאצלות לתמונה –אלו שלא מעוניינות לגרום חלילה לבזבוז מילים ומאמצים לחינם. וכן, גם הפחד שלי מפני חוסר יכולת הסירוב שמבקר אצלי תדיר.

    קטעתי אותה בטון שניסה להיות נחוש והצהרתי: "אני ממש מתנצלת אבל כרגע אין לי אפשרות לתרום"

    הטון ההמום והפגוע הבהיר לי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ש-חלילה! אין בשיחה כל כוונה לבקש תרומה מכל סוג שהוא. ההיפך הוא הנכון. כל מטרת השיחה היא להודיע לי על כך שעליתי בפור הוא הגורל, וזכיתי באחד מספריו של הרב ברגלשטץ הידוע בפעילותו הענפה למלחמה בפגעי הטכנולוגיה.

    נו, שוין. אז עכשיו הבנתי. אני לא תמימה, כן? הם לא רוצים רק לתת לי ספר. הם גם מעוניינים לקבל דרכו את הכתובת שלי למשלוח עלונים ושאר מרעין בישין. אבל מה אכפת לי? בשביל זה נוצר הפח שממוקם בדיוק ממול תיבות הדואר, לא?
    אה, והאמת שהייתי חייבת לראות במו עייני את המוצר הראשון בו זכיתי מאז עומדי על דעתי. מעולם. מעולם לא זכיתי באף אחת מההגרלות שהשתתפתי בהן. מעולם! (אמרתי את זה כבר?) אולי בכל זאת יש פה ציון דרך משמעותי? שינוי המזל?

    רגע לפני ניתוק השיחה, כשעל שפתיי מרחף חצי חיוך ניצחון, תפס אותי הקול היותר-מידי-נחמד ושאל באגביות: "גברתי, בקשר לעניין ההוא שדיברת עליו קודם, שלא תוכלי לתרום, בוודאי שמעת על הארגון רב הפעלים שלנו ועל רוב פעליו. אולי תחשבי על זה שוב? אני בטוחה שתשני את דעתך!"

    אוף. למה אני בכלל מחזיקה כרטיס אשראי???
    • תודה
    • חחח
    Reactions: שינדלה, HP מעצבת, מ"ם ועוד 19 משתמשים22 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    N
    nechama ro
    מסתבר שאכן משהו השתנה במזל שלי. אולי המקרה הנ"ל היווה ציון דרך. הפעם, אני יושבת לתומי בעבודה...
  • 453
    • א
    הדבר אשר יגידו לך
  • אי פה אי שם //
    • יום יבוא, ואשב לי לנוח

    זך ונקי, הרגשה של צחצוח

    שלו, רגוע, סמוך ובטוח

    לעצמי מבטיח, מול כל שלט מרוח


    אעזוב הכל, עוד בתחילתו של ויכוח

    זה ילך קשה, וודאי אף מלוח

    אחי זרום פה איתנו, לפי הלך הרוח


    אך ללא היסוסים, ממש כגבר קשוח

    אסובב את השלט, יכריז הוא - פתוח

    והטוב אז יבוא פנימה, מההר נושא את הלוח

    ובחרת בחיים, לא נרקב התפוח...
    • תודה
    Reactions: אוהבת אמנות, זרקור באפילה, מנצפך ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 1K
    • ד
    שיר חמק עבר
  • דיונון //
    • קוֹל דּוֹדִי קָרָא אֵלָי,

    לְתוֹךְ חֲלוֹמוֹתַי.

    קוּמִי. עוּרִי.

    סָעַר וְסוּפָה בַּחוּץ,

    קְפוּאוֹת שְׂפָתָי.

    וַאֲנִי –

    רַק נָמָה.



    שׁוּב דּוֹדִי קוֹרֵא אֵלָי,

    מִבֵּין הָעַרְפִלִּים.

    אָנָּא, עוּרִי.

    בִּרְסִיסִים רֹאשִׁי רָחוּץ,

    הַטָּל בַּתַּלְתַּלִּים.

    וַאֲנִי –

    עַצְלוּת בְּעַצְמוֹתַי נִמְסֶכֶת.



    חֹם הַכְּסָתוֹת,

    צִנַּת הַמִּרְצֶּפֶת.



    דּוֹפֵק דּוֹדִי הוֹ רַחֲמִי עָלַי,

    קוֹלוֹ סְדָקִים.

    נֶפֶשׁ, עוּרִי.

    בַּגְּשָׁמִים לְבָד בַּחוּץ,

    רַעַם וּבְרָקִים.

    וַאֲנִי –

    תֵּכֶף קָמָה.



    הֵד דּוֹדִי כִּמְעַט וּבָא אֵלָי,

    נִכְנָע לָרוּחַ הַשּׁוֹרֵק.

    דַּי כְּבָר, עוּרִי!

    תָּאֳרוֹ אֶל הַזְּגוּגִית לָחוּץ,

    עֵינָיו כְּאֵשׁ יוֹרֵק.

    וַאֲנִי –

    שַׁלְהֶבֶת בְּגוּפִי חוֹרֶכֶת.



    אֶל הַדְּלָתוֹת,

    הוֹמָה שׁוֹצֶפֶת.



    הֵן דּוֹדִי מַמְתִּין עָלַי,

    מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר.

    עַיִן שׁוּרִי.

    אַף אֶחָד כְּבָר לֹא בַּחוּץ,

    שׁוֹכֵחַ אוֹ זוֹכֵר.

    וַאֲנִי –

    זוֹעֶקֶת - לָמָּה?


    אסם - זה טוב.
    בקורת - יותר טוב:)
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Zeivald.org, פררו רושה, מנוחה כהן ועוד 21 משתמשים24 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    נזכרתי - במערות אשר בסלע, מיללות רוחות. ואין יורד אל ים המלח, בדרך יריחו. מתוך 'ירושלים של זהב'...
  • 523
    • G
    מבוא לחוכמולוגיה
  • gedalya vaisbord //
    • "נו, 'הרב שטיין' לא יפה ששברת לאחיך ככה את היד,"
    אמר האומר וגיחך גיחוך אווילי. שטיין התקצף ורצה לראות גבס על אצבעו של האומר.
    האומר לא מבין רמזים אז המשיך, "מה נשמע בישיבה?"
    "המשגיח הרשה לך להיות ער בליל שישי מאוחר?" הולך לך בשידוכים או שככה-ככה?"
    האומר עבר את הגבול. ושטיין הלך משם בלי להשיב לו.
    אחרי מעריב נפגשו שוב ושוב חזר על כל חוכמתו באוזני אבא של שטיין ובנוכחותו.
    אחר כך האומר היה נעלב כששטיין התעלם ממנו לגמרי. הוא ניסה לומר לשטיין כל מיני דברים מצחיקים, בלי תועלת.
    ואחר כך בא להתלונן אצל שטיין האבא שזיכה אותו בחיוך סלחני ופטר אותו בגוטשאבעס.

    בסוף הוא בא לשטיין יום אחד לישיבה כי היה באזור, ודרש בשלומו רוב שלומות, וחקר חקירות
    וחפר חפירות, וחייך בטיפשות. רבע שעה עיכב אותו בפתח בית המדרש.

    כשחזר שטיין לחברותא, החברותא שאל אותו: "אז זה החוכמולוג הקהילתי שלכם?
    תזכור אותו טוב. כי אם תשכח גם אתה תהיה כזה,"
    • תודה
    • חחח
    • עצוב
    Reactions: דוד רוט, מ"ם, אשר שרבר ועוד 14 משתמשים17 //
    0 תגובות
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה