הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
בעקבות @עט להשקיע,
שאת ספרו החדש,
טרם יפציע,
ניסה להציע,
ויחד עם זאת להצניע...
וכאן זה ציטוט:
אולי נעשה הדסטר.. .
אני רוצה לערוך על זה דיון וסקר:
ולא יודעת איך עושים אותו...
ארבע שאלות
משהו כמו:
האם אתם מעדיפים לקנות ספר חי?
האם פעם ניסיתם לקנות בצורה כזו?
האם לדעתכם יש יתרונות לקונה ברכישה מוקדמת?
האם תשווקו ספר בצורה כזו?
וכו'. יחכים אותי לגיוס שלי ל'טל ומחר'.
ולספרים הבאים...(כן. בקרוב. בע"ה)
מי יכול לכתוב את הסקר, ואפשרויות הצבעה מלוטשות?
תודה מאוד!
שאת ספרו החדש,
טרם יפציע,
ניסה להציע,
ויחד עם זאת להצניע...
וכאן זה ציטוט:
אולי נעשה הדסטר.. .
אני רוצה לערוך על זה דיון וסקר:
ולא יודעת איך עושים אותו...
ארבע שאלות
משהו כמו:
האם אתם מעדיפים לקנות ספר חי?
האם פעם ניסיתם לקנות בצורה כזו?
האם לדעתכם יש יתרונות לקונה ברכישה מוקדמת?
האם תשווקו ספר בצורה כזו?
וכו'. יחכים אותי לגיוס שלי ל'טל ומחר'.
ולספרים הבאים...(כן. בקרוב. בע"ה)
מי יכול לכתוב את הסקר, ואפשרויות הצבעה מלוטשות?
תודה מאוד!
0 תגובות
2 תגובות
6 תגובות
26 תגובות
9 תגובות
3 תגובות
7 תגובות
2 תגובות
4 תגובות
7 תגובות
3 תגובות
7 תגובות
שם העורך שלא על מנת לקבל פרס:
[IMG alt="Natan Galant"]https://s3.eu-central-1.amazonaws.com/prod-prog-site-s3/data/avatars/m/26/26596.jpg?1548586821[/IMG]
Natan Galant
האמת שתכננתי לכתוב לכם שיר נחמד על ט"ו בשבט.
גיליתי בזמן האחרון שיש לי כשרון מיוחד לשירים אבל נזכרתי בסיפור הזה היום. ולא רק בגלל הרופא שיניים שהלכתי אליו, כי מטבעי אני שונאת רופאי שיניים.
אני יודעת שכולכם תקפצו ותאמרו שגם אתם שונאים רופאי שיניים, אז תדעו שאצלי זה פתולוגי ממש וזה אפילו עם תעודות. פסיכולוג אחד חתם לי בדף: "חרדה אובססיבית מרופאי שיניים".
מה שקרה הוא שקמתי שבוע שלם עם כאבי שיניים איומים, אחרי כמה חודשים שהשן הזכירה לי את קיומה. התפריט שלי הכיל בשבוע הזה:
בצל נגד דלקות.
ציפורן נגד כאבים.
ארק נגד חיידקים.
(חוץ מאקמולים שלקחתי בלי סוף)
בקיצור; אתמול החלטנו אני ובעלי, שאין מנוס, הולכים לטפל בשן הכואבת יען כי הכאב איים לקרוע לי את עור התוף.
נסענו במונית, הגענו לרופא, עוד לפני שבדק אותי הסברתי לו שיש לי "חרדה אובססיבית מרופאי שיניים" והוצאתי נגן, פלאפון , אלבום תמונות של הילדים, ספר ורקמה שהתחלתי בכיתה ח'. הרופא הצרפתי רק ביקש בחיוך שנזיז את הדברים כי זה מפריע לו לעבוד.
דבר ראשון הדלקתי את הנגן. דחפתי אוזניות, התחלתי לשמוע מוזיקה.
כיביתי, אני שומעת את הרופא שואל משהו.
"איפה כואב"?
- "כאן". אני מצביע על שן עליונה טוחנת שכבר טוחנת לי את המח שבוע.
"בסדר, בסדר, אין בעיות נעשה צילום".
בסדר, בסדר. עושים צילום, הצילום מראה שאין כלום. השן גבוהה וחזקה עד 120. אין בה ולו חור אחד קטן.
לצערנו הצילום מראה על חורים בצדדים האחרים; הרופא לא מצליח לראות טוב ועושה לי צילום לכל השיניים, 8 במספר. ובכל פעם "תשכבי ככה לא לזוז".
יוצא, מצלם, ושוב חוזר עד שכל השיניים שלי נשקפות לו מנייר שחור מדכא.
*
הרופא מוצא חור קטן למטה ובשן שליד זו שכואבת, וחור אחד ענק בשן בצד השני של הפה ועוד חור בשן קדמית, עששת בלסת תחתונה, וגם דלקת חניכיים הדורשת התערבות כירורגית.
השן הכואבת דווקא בסדר. אין לה כלום. אלא ש, ציטוט: "מגברת המברשת שלך לא מגיעה לשן הזו? יש לך מברשת קצרה?! השן סובלת מהזנחה ודלקת חניכיים קשה, את חייבת לצחצח חזק חזק"
את המוסר שלי כבר קבלתי.
בקיצור, הרופא עושה לי תוכנית ע"ס 10.000 ₪. כן, קראתם נכון, אבל ככה זה בעסקאות חבילה.
*
אחרי התוכניות, קביעת תורים ותשלומים - חזרתי הביתה עם כאבים.
אתם מבינים? יצאתי בשביל השן הזאת והרופא הצרפתי מוכן לרפא את כל השיניים חוץ מזו הכואבת...
ולמה נזכרתי בזה? בגלל הריבת אתרוגים של דודה של סימה.
דודה סימה היא דודה נורא מעצבנת.
היא מכניסה את כולנו לתחרויות בלי שנרצה, היא יודעת הכל, והכי מעצבן שהכל נעשה מאליו.
אם את המרק היא רק מעמידה, אז למה לי יוצא מים דלוחים? מדובר באותו מתכון בדיוק.
בשנה שעברה דודה סימה אמרה שהיא מכינה ריבת אתרוגים. וכמובן - אז שאף אחת לא תכין! היא תשלח לכולם!
קרוב לט"ו בשבט מתברר ש... הדוד שכח את כל האתרוגים בבית הכנסת, והדודה סימה עצמה הייתה בטוחה שהם שוכנים בהקפאה. אחרי ויכוחים וטיעונים התברר לכולנו שהשנה אין ריבת אתרוגים.
'מה הבעיה?' אמרתי באבירות, 'אני מכינה השנה לכולם!'
שכחתי 3 דברים:
א. אני לא יכולה להתחרות עם דודה סימה שתחי'.
ב. אני לא יודעת לעשות ריבת אתרוגים.
ג. מי למען ה' מוכר אתרוגים באמצע שבט, זה לא העונה בעברית.
משם לכאן, הכנתי ריבת לימונים. הטעם הזכיר לימונדה עצובה, עייפה וקצת רקובה, זרקתי הכל לפח.
אח"כ עשיתי ריבה מאשכוליות. כי בינינו, הטעם של האתרוג מריר כמו אשכולית. יצא כנ"ל, בדיוק כמו הלימונים; זרקתי גם את זה.
יומיים הסתובבתי סהרורית- עד שהגיע יום הדין. ט"ו בשבט.
*
לא העזתי לישון ולא לאכול, יען כל המשפחה המורחבת מחכים לריבתי הזהובה והטעימה. שלחתי את טובי להביא קופסאות פלסטיק קטנות, ומדבקות עליהן כתבתי: "בתיאבון - משפ' דבש".
בסוף הכנתי ריבה, ומרוב ייאוש שמתי בה את כל הפירות שמצאתי בחנות. רק לא אתרוגים.
הריבה יצאה אדומה, כנראה בגלל התותים. בעלת טעם חמוץ של לימונים ותפוזים, ומעט טעם לוואי של בננות. הוספתי קינמון. שמעתי פעם שהוא מוסיף המון.
שמתי לכל משפחה בקופסא והפלגנו להורים שלי, לחלק את השלל.
*
כך שהפעם למדתי מהרופא שיניים, לא מצא חור? לא מצאתי אתרוג. נמצא בעיות חדשות, נמצא פתרונות חדשים. ולכל מי ששאל / התעניין / התלונן - עניתי נחרצות: "מה יש? פירות לא טוב? יש פה כל טוב העולם הזה, מי אמר שחייב אתרוגים?..."
כולם השתתקו, מי יגיד שלא טוב לו לאכול ריבה במיוחד אם מי שהכינה אותה עצבנית, אבל אבא שלי סידר אותי וקנה ריבת אתרוגים: "לא כי לא סמכתי עליך שתביאי.. פשוט בשביל המנהג".
[IMG alt="Natan Galant"]https://s3.eu-central-1.amazonaws.com/prod-prog-site-s3/data/avatars/m/26/26596.jpg?1548586821[/IMG]
Natan Galant
האמת שתכננתי לכתוב לכם שיר נחמד על ט"ו בשבט.
גיליתי בזמן האחרון שיש לי כשרון מיוחד לשירים אבל נזכרתי בסיפור הזה היום. ולא רק בגלל הרופא שיניים שהלכתי אליו, כי מטבעי אני שונאת רופאי שיניים.
אני יודעת שכולכם תקפצו ותאמרו שגם אתם שונאים רופאי שיניים, אז תדעו שאצלי זה פתולוגי ממש וזה אפילו עם תעודות. פסיכולוג אחד חתם לי בדף: "חרדה אובססיבית מרופאי שיניים".
מה שקרה הוא שקמתי שבוע שלם עם כאבי שיניים איומים, אחרי כמה חודשים שהשן הזכירה לי את קיומה. התפריט שלי הכיל בשבוע הזה:
בצל נגד דלקות.
ציפורן נגד כאבים.
ארק נגד חיידקים.
(חוץ מאקמולים שלקחתי בלי סוף)
בקיצור; אתמול החלטנו אני ובעלי, שאין מנוס, הולכים לטפל בשן הכואבת יען כי הכאב איים לקרוע לי את עור התוף.
נסענו במונית, הגענו לרופא, עוד לפני שבדק אותי הסברתי לו שיש לי "חרדה אובססיבית מרופאי שיניים" והוצאתי נגן, פלאפון , אלבום תמונות של הילדים, ספר ורקמה שהתחלתי בכיתה ח'. הרופא הצרפתי רק ביקש בחיוך שנזיז את הדברים כי זה מפריע לו לעבוד.
דבר ראשון הדלקתי את הנגן. דחפתי אוזניות, התחלתי לשמוע מוזיקה.
כיביתי, אני שומעת את הרופא שואל משהו.
"איפה כואב"?
- "כאן". אני מצביע על שן עליונה טוחנת שכבר טוחנת לי את המח שבוע.
"בסדר, בסדר, אין בעיות נעשה צילום".
בסדר, בסדר. עושים צילום, הצילום מראה שאין כלום. השן גבוהה וחזקה עד 120. אין בה ולו חור אחד קטן.
לצערנו הצילום מראה על חורים בצדדים האחרים; הרופא לא מצליח לראות טוב ועושה לי צילום לכל השיניים, 8 במספר. ובכל פעם "תשכבי ככה לא לזוז".
יוצא, מצלם, ושוב חוזר עד שכל השיניים שלי נשקפות לו מנייר שחור מדכא.
*
הרופא מוצא חור קטן למטה ובשן שליד זו שכואבת, וחור אחד ענק בשן בצד השני של הפה ועוד חור בשן קדמית, עששת בלסת תחתונה, וגם דלקת חניכיים הדורשת התערבות כירורגית.
השן הכואבת דווקא בסדר. אין לה כלום. אלא ש, ציטוט: "מגברת המברשת שלך לא מגיעה לשן הזו? יש לך מברשת קצרה?! השן סובלת מהזנחה ודלקת חניכיים קשה, את חייבת לצחצח חזק חזק"
את המוסר שלי כבר קבלתי.
בקיצור, הרופא עושה לי תוכנית ע"ס 10.000 ₪. כן, קראתם נכון, אבל ככה זה בעסקאות חבילה.
*
אחרי התוכניות, קביעת תורים ותשלומים - חזרתי הביתה עם כאבים.
אתם מבינים? יצאתי בשביל השן הזאת והרופא הצרפתי מוכן לרפא את כל השיניים חוץ מזו הכואבת...
ולמה נזכרתי בזה? בגלל הריבת אתרוגים של דודה של סימה.
דודה סימה היא דודה נורא מעצבנת.
היא מכניסה את כולנו לתחרויות בלי שנרצה, היא יודעת הכל, והכי מעצבן שהכל נעשה מאליו.
אם את המרק היא רק מעמידה, אז למה לי יוצא מים דלוחים? מדובר באותו מתכון בדיוק.
בשנה שעברה דודה סימה אמרה שהיא מכינה ריבת אתרוגים. וכמובן - אז שאף אחת לא תכין! היא תשלח לכולם!
קרוב לט"ו בשבט מתברר ש... הדוד שכח את כל האתרוגים בבית הכנסת, והדודה סימה עצמה הייתה בטוחה שהם שוכנים בהקפאה. אחרי ויכוחים וטיעונים התברר לכולנו שהשנה אין ריבת אתרוגים.
'מה הבעיה?' אמרתי באבירות, 'אני מכינה השנה לכולם!'
שכחתי 3 דברים:
א. אני לא יכולה להתחרות עם דודה סימה שתחי'.
ב. אני לא יודעת לעשות ריבת אתרוגים.
ג. מי למען ה' מוכר אתרוגים באמצע שבט, זה לא העונה בעברית.
משם לכאן, הכנתי ריבת לימונים. הטעם הזכיר לימונדה עצובה, עייפה וקצת רקובה, זרקתי הכל לפח.
אח"כ עשיתי ריבה מאשכוליות. כי בינינו, הטעם של האתרוג מריר כמו אשכולית. יצא כנ"ל, בדיוק כמו הלימונים; זרקתי גם את זה.
יומיים הסתובבתי סהרורית- עד שהגיע יום הדין. ט"ו בשבט.
*
לא העזתי לישון ולא לאכול, יען כל המשפחה המורחבת מחכים לריבתי הזהובה והטעימה. שלחתי את טובי להביא קופסאות פלסטיק קטנות, ומדבקות עליהן כתבתי: "בתיאבון - משפ' דבש".
בסוף הכנתי ריבה, ומרוב ייאוש שמתי בה את כל הפירות שמצאתי בחנות. רק לא אתרוגים.
הריבה יצאה אדומה, כנראה בגלל התותים. בעלת טעם חמוץ של לימונים ותפוזים, ומעט טעם לוואי של בננות. הוספתי קינמון. שמעתי פעם שהוא מוסיף המון.
שמתי לכל משפחה בקופסא והפלגנו להורים שלי, לחלק את השלל.
*
כך שהפעם למדתי מהרופא שיניים, לא מצא חור? לא מצאתי אתרוג. נמצא בעיות חדשות, נמצא פתרונות חדשים. ולכל מי ששאל / התעניין / התלונן - עניתי נחרצות: "מה יש? פירות לא טוב? יש פה כל טוב העולם הזה, מי אמר שחייב אתרוגים?..."
כולם השתתקו, מי יגיד שלא טוב לו לאכול ריבה במיוחד אם מי שהכינה אותה עצבנית, אבל אבא שלי סידר אותי וקנה ריבת אתרוגים: "לא כי לא סמכתי עליך שתביאי.. פשוט בשביל המנהג".
0 תגובות
15 תגובות
13 תגובות
7 תגובות
5 תגובות
4 תגובות
22 תגובות
שעתה היפה ביותר
כל דבר אפשר להסתיר. אפשר לבלוע את הדעות חזרה עם הרוק ואת הידע להשאיר בבטן, אפשר לסדר את השיער באלגנטיות וללבוש עקבים שנואים ולצרוח (בכנות דווקא) אם רואים ג'וקון קטנטן. אבל את העיניים אי אפשר להסתיר, ובעיניים השחורות של נעמי נצנצה הפיקחות. ולפעמים, ברגעים כאלה של ייאוש, אולי אחרי פגישה מתסכלת במיוחד, הייתה נעמדת מול המראה ושואלת את עצמה אם אי אפשר לכבות את הפנס החזק שם, מאחורה, רק לתקופה אחת קצרה.
אלו היו רגעי חולשה, בוודאי, ורק לכמה דקות. מהר מאד הייתה עוזבת את המראה ועוברת להומור (יש בכך היגיון, כמובן. הומור, בשונה ממראה, יכול לשקף עוד עצמים במרחב); הומור שחור משחור, היא הייתה אלופה בזה. יודעי דבר (אבא, בדרך כלל) היטיבו לאבחן את ה'לא' המתקרב לפי מספר-בדיחות-בדקה. וכשהייתה אומרת, "אני עוד אכתוב על זה ספר סאטירה", זה היה צליל סיום מנחם לעוד סדרה מעייפת, מן משהו שאומר שיום אחד כל הדבר הזה יהיה סיפור חביב לילדים בצהרי יום קר במיוחד.
בתחילת דרכה ניסתה להילחם בעצמה בכח; הפסיקה לקרוא ספרי עיון (לפעמים הייתה מוצאת את עצמה עם ספר פתוח וסוגרת בבהלה), יצאה לקניות עם חברה אחרת כל ערב. העמידה פני טיפשה בפגישות ושיננה לעצמה פרטי מידע שגויים כדי לבטל כל בדל של ידע עולם. כל זה לא הועיל במיוחד, מה גם שלמרות כל הניסיונות, עדיין, כשהייתה רואה פרסומת ל'און-קי' של סאנדיסק עם מחיר שהוא שורש ריבועי מהמחיר שנתיים אחורה, לא הייתה מתאפקת מלחייך לעצמה, נפעמת איך מן חוק* כזה חצי מתמטי-חצי מיסטי מלפני 50 שנה, יכול להיכנס לנו בדלת האחורית של החיים דרך עלון פרסומת, וכמה זה יפה.
בהמשך הפסיקה להילחם, וגילתה שמספר האנשים שחילקו לה עצות בעניין לא גדל ולא קטן ושבעצם היא יכולה להמציא בעצמה חוק מיסטי-מתמטי למספר העצות השנתי לרווקה כולל מקדם כפל כמה-היא-נראית-רגועה. ורחלי הייתה צוחקת עליה ואומרת, רק אל תפעילי את קסם ההומור שלך בפגישות, את יודעת. ונעמי הייתה עונה, מי שמדברת.
אבל בסוף גם רחלי התחתנה, כשהגיע זמנה, ונעמי הייתה שמחה בשביל רחלי ועצובה בשביל עצמה, אבל גם שמחה כי לרחלי היו נמשים ודעות ואת שניהם אף פעם לא ניסתה להסתיר והומור שחור (של נעמי לבן לעומתו) ועוד בסמינר כשהסרקסטיות שלה הייתה נשברת מאיזו התפעלות נדירה, הייתה קוראת, "יא אללה, באמת!", ובנות עדינות נפש היו מלכסנות אליה מבט. ורחלי התחתנה עם בחור כמו שחיפשה ונעמי נופפה בעובדה הזאת כסגולה לשמירה מנודניקים נותני-עצות. ובחופה כשאיזו אחת אמרה לנעמי במבט חסוד, היא עוד תהיה אישה טובה, בעייזר השם, אז נעמי הסתכלה עליה ולרגע נפתח לה הפה מרוב תדהמה כי יש אנשים שהם כל כך טיפשים עד שהם מפספסים את כל העניין בכלל. ורצתה לומר לה, טוב, היא תהיה אישה פי מאה טובה ממך, מה שבטוח. ולא אמרה כלום כי אחרי הכל גם היא עוד צריכה להתחתן, וכמו שרחלי הייתה אומרת, כדאי ללמוד להיזהר.
וכך מצאה נעמי את עצמה במוצאי שבת אחד, הפה שלה יבש והראש מזמזם והידיים קצת רועדות מלחץ והיא יושבת על המחשב ומטפלת בבאג קריטי מהעבודה וכל העולם רואה כי האתר כבר בחוץ, ומקללת את עצמה למה לקחה על עצמה את הפרויקט הזה למען השם, ושוכחת שאף אחד לא שאל לדעתה. ובשלוש כתבה לבוס, "אני הולכת לישון, נמשיך מחר". וסגרה את המחשב והתלבטה אם להתקלח או לא כי כל כך עוד מעט היא צריכה כבר לקום ואיזה לילה נורא זה, לחסל את מאגר כוחות הנפש ולגלות שאת צריכה עוד יותר בשביל מחר.
ופתאום הסתכלה סביבה על הבית החשוך עם האור הקטן בסלון והצללים שמשחקים על הקירות והאדים של הקור בחלון; כשהייתה קטנה אהבה לקום מוקדם בלילות שבת ארוכים, להתחפר על הספה מתחת לאור הצהוב הזה ולשקוע בספר עד שאבא היה קם לתפילה.
נעמדה מול מראה ובחנה את עצמה, עם שחור מתחת לעיניים מאיפור מרוח ועייפות. הלכה למטבח והכינה קפה ושברה חתיכת שוקולד. ואבא קם, ממצמץ, ואמר, מה את עושה, נעמי? והיא חייכה וענתה, אני חיה.
והוא שאל, הבעיה הסתדרה? (כי להגיד באג הוא לא יודע),
והיא אמרה, לא. ואני צריכה לקום עוד שלוש שעות.
והוא התיישב לידה ושבר גם קצת שוקולד והם שתקו ביחד, ופתאום נעמי אהבה נורא את הלילה הזה. וחשק עלה בה, לקחת איזה ספר נוער מהמדף ולהתכרבל אתו על הספה עד הבוקר.
בסוף התקלחה והלכה לישון. כמה משונים הם המבוגרים.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"לכן, הבה נצא למלא את חובותינו, ונפעל כך, שאם האימפריה הבריטית וחבר העמים שלה יישארו עוד אלף שנים, עדיין יאמרו האנשים, 'הייתה זו שעתם היפה ביותר'".
[ו. צ'רצ'יל, "הייתה זו שעתם היפה ביותר", 1940]
..............
נספחים:
א. חוק מור הוא תחזית נבואית של גורדון מור, ממייסדי "אינטל", אותה הגה לראשונה ב-1965. החוק, בקצרה, אומר כי צפיפות הטרנזיסטורים על מעגל משולב תוכפל כל שנה וחצי עד שנתיים. פרטים טכניים פחות משנים, התוצאה מוכרת לכולנו: מחיר כרטיס זיכרון פוחת כל שנתיים, בגדול, בשורש ריבועי. כלומר: מחיר כרטיס זיכרון של 64GB עולה היום כמו שעלה כרטיס 32GB לפני שנתיים, בקירוב. החוק, בצורה בלתי מובנת, ממשיך להיות תקף גם היום, 55 שנה ועשרות מהפכים טכנולוגיים אחרי שנהגה.
ב. אה, ועוד דבר. למי שהתעניין, נעמי התחתנה. היא מתגוררת עם בעלה בעיר חרדית, אולי מעורבת, בשכונה מלאת זוגות צעירים. יש לה כמה וכמה ילדים קטנים, והיא מחכה לאיזו שבת אחת לפנות בוקר, כשתקום לתינוק בוכה ותגלה ילד מתחפר על הספה עם ספר, מעליו אור צהבהב קטן. היא לא תפריע, רק תביט בו ותתגעגע לזמנים שהיו. וגעגוע זה אין פירושו רצון לחזור לעבר; זהו רק סימן שהעבר היה יפה דיו כדי להעלות בנו טעם מתוק מחוויית ההווה של אתמול.
תודה שקראתם,
אשמח לביקורת קשוחה
כל דבר אפשר להסתיר. אפשר לבלוע את הדעות חזרה עם הרוק ואת הידע להשאיר בבטן, אפשר לסדר את השיער באלגנטיות וללבוש עקבים שנואים ולצרוח (בכנות דווקא) אם רואים ג'וקון קטנטן. אבל את העיניים אי אפשר להסתיר, ובעיניים השחורות של נעמי נצנצה הפיקחות. ולפעמים, ברגעים כאלה של ייאוש, אולי אחרי פגישה מתסכלת במיוחד, הייתה נעמדת מול המראה ושואלת את עצמה אם אי אפשר לכבות את הפנס החזק שם, מאחורה, רק לתקופה אחת קצרה.
אלו היו רגעי חולשה, בוודאי, ורק לכמה דקות. מהר מאד הייתה עוזבת את המראה ועוברת להומור (יש בכך היגיון, כמובן. הומור, בשונה ממראה, יכול לשקף עוד עצמים במרחב); הומור שחור משחור, היא הייתה אלופה בזה. יודעי דבר (אבא, בדרך כלל) היטיבו לאבחן את ה'לא' המתקרב לפי מספר-בדיחות-בדקה. וכשהייתה אומרת, "אני עוד אכתוב על זה ספר סאטירה", זה היה צליל סיום מנחם לעוד סדרה מעייפת, מן משהו שאומר שיום אחד כל הדבר הזה יהיה סיפור חביב לילדים בצהרי יום קר במיוחד.
בתחילת דרכה ניסתה להילחם בעצמה בכח; הפסיקה לקרוא ספרי עיון (לפעמים הייתה מוצאת את עצמה עם ספר פתוח וסוגרת בבהלה), יצאה לקניות עם חברה אחרת כל ערב. העמידה פני טיפשה בפגישות ושיננה לעצמה פרטי מידע שגויים כדי לבטל כל בדל של ידע עולם. כל זה לא הועיל במיוחד, מה גם שלמרות כל הניסיונות, עדיין, כשהייתה רואה פרסומת ל'און-קי' של סאנדיסק עם מחיר שהוא שורש ריבועי מהמחיר שנתיים אחורה, לא הייתה מתאפקת מלחייך לעצמה, נפעמת איך מן חוק* כזה חצי מתמטי-חצי מיסטי מלפני 50 שנה, יכול להיכנס לנו בדלת האחורית של החיים דרך עלון פרסומת, וכמה זה יפה.
בהמשך הפסיקה להילחם, וגילתה שמספר האנשים שחילקו לה עצות בעניין לא גדל ולא קטן ושבעצם היא יכולה להמציא בעצמה חוק מיסטי-מתמטי למספר העצות השנתי לרווקה כולל מקדם כפל כמה-היא-נראית-רגועה. ורחלי הייתה צוחקת עליה ואומרת, רק אל תפעילי את קסם ההומור שלך בפגישות, את יודעת. ונעמי הייתה עונה, מי שמדברת.
אבל בסוף גם רחלי התחתנה, כשהגיע זמנה, ונעמי הייתה שמחה בשביל רחלי ועצובה בשביל עצמה, אבל גם שמחה כי לרחלי היו נמשים ודעות ואת שניהם אף פעם לא ניסתה להסתיר והומור שחור (של נעמי לבן לעומתו) ועוד בסמינר כשהסרקסטיות שלה הייתה נשברת מאיזו התפעלות נדירה, הייתה קוראת, "יא אללה, באמת!", ובנות עדינות נפש היו מלכסנות אליה מבט. ורחלי התחתנה עם בחור כמו שחיפשה ונעמי נופפה בעובדה הזאת כסגולה לשמירה מנודניקים נותני-עצות. ובחופה כשאיזו אחת אמרה לנעמי במבט חסוד, היא עוד תהיה אישה טובה, בעייזר השם, אז נעמי הסתכלה עליה ולרגע נפתח לה הפה מרוב תדהמה כי יש אנשים שהם כל כך טיפשים עד שהם מפספסים את כל העניין בכלל. ורצתה לומר לה, טוב, היא תהיה אישה פי מאה טובה ממך, מה שבטוח. ולא אמרה כלום כי אחרי הכל גם היא עוד צריכה להתחתן, וכמו שרחלי הייתה אומרת, כדאי ללמוד להיזהר.
וכך מצאה נעמי את עצמה במוצאי שבת אחד, הפה שלה יבש והראש מזמזם והידיים קצת רועדות מלחץ והיא יושבת על המחשב ומטפלת בבאג קריטי מהעבודה וכל העולם רואה כי האתר כבר בחוץ, ומקללת את עצמה למה לקחה על עצמה את הפרויקט הזה למען השם, ושוכחת שאף אחד לא שאל לדעתה. ובשלוש כתבה לבוס, "אני הולכת לישון, נמשיך מחר". וסגרה את המחשב והתלבטה אם להתקלח או לא כי כל כך עוד מעט היא צריכה כבר לקום ואיזה לילה נורא זה, לחסל את מאגר כוחות הנפש ולגלות שאת צריכה עוד יותר בשביל מחר.
ופתאום הסתכלה סביבה על הבית החשוך עם האור הקטן בסלון והצללים שמשחקים על הקירות והאדים של הקור בחלון; כשהייתה קטנה אהבה לקום מוקדם בלילות שבת ארוכים, להתחפר על הספה מתחת לאור הצהוב הזה ולשקוע בספר עד שאבא היה קם לתפילה.
נעמדה מול מראה ובחנה את עצמה, עם שחור מתחת לעיניים מאיפור מרוח ועייפות. הלכה למטבח והכינה קפה ושברה חתיכת שוקולד. ואבא קם, ממצמץ, ואמר, מה את עושה, נעמי? והיא חייכה וענתה, אני חיה.
והוא שאל, הבעיה הסתדרה? (כי להגיד באג הוא לא יודע),
והיא אמרה, לא. ואני צריכה לקום עוד שלוש שעות.
והוא התיישב לידה ושבר גם קצת שוקולד והם שתקו ביחד, ופתאום נעמי אהבה נורא את הלילה הזה. וחשק עלה בה, לקחת איזה ספר נוער מהמדף ולהתכרבל אתו על הספה עד הבוקר.
בסוף התקלחה והלכה לישון. כמה משונים הם המבוגרים.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"לכן, הבה נצא למלא את חובותינו, ונפעל כך, שאם האימפריה הבריטית וחבר העמים שלה יישארו עוד אלף שנים, עדיין יאמרו האנשים, 'הייתה זו שעתם היפה ביותר'".
[ו. צ'רצ'יל, "הייתה זו שעתם היפה ביותר", 1940]
..............
נספחים:
א. חוק מור הוא תחזית נבואית של גורדון מור, ממייסדי "אינטל", אותה הגה לראשונה ב-1965. החוק, בקצרה, אומר כי צפיפות הטרנזיסטורים על מעגל משולב תוכפל כל שנה וחצי עד שנתיים. פרטים טכניים פחות משנים, התוצאה מוכרת לכולנו: מחיר כרטיס זיכרון פוחת כל שנתיים, בגדול, בשורש ריבועי. כלומר: מחיר כרטיס זיכרון של 64GB עולה היום כמו שעלה כרטיס 32GB לפני שנתיים, בקירוב. החוק, בצורה בלתי מובנת, ממשיך להיות תקף גם היום, 55 שנה ועשרות מהפכים טכנולוגיים אחרי שנהגה.
ב. אה, ועוד דבר. למי שהתעניין, נעמי התחתנה. היא מתגוררת עם בעלה בעיר חרדית, אולי מעורבת, בשכונה מלאת זוגות צעירים. יש לה כמה וכמה ילדים קטנים, והיא מחכה לאיזו שבת אחת לפנות בוקר, כשתקום לתינוק בוכה ותגלה ילד מתחפר על הספה עם ספר, מעליו אור צהבהב קטן. היא לא תפריע, רק תביט בו ותתגעגע לזמנים שהיו. וגעגוע זה אין פירושו רצון לחזור לעבר; זהו רק סימן שהעבר היה יפה דיו כדי להעלות בנו טעם מתוק מחוויית ההווה של אתמול.
תודה שקראתם,
אשמח לביקורת קשוחה
27 תגובות
5 תגובות
2 תגובות
בהשראת אתגרי האפיון של @R DESIGN ...
"כל המבוגרים היו פעם ילדים, אם כי אולי שכחו זאת" (הנסיך הקטן).
זה נכון, ולפעמים זה עצוב כל כך.
תכתבו את הדמות הזו, ששכחה שהיא היתה פעם ילדה. תיצרו את הדמות הזו שמשתנה לנגד עיניכם, כמו שקרה לנסיכה איריס מ"העולם שמתחת לספריה העירונית" שהפכה לגברת רידר. תנו לה להשתנות במהלך הקטע שלכם, להשתנות באופן שיגרום לקורא להרגיש – אוף. מה קרה לה. פעם אהבתי אותה. למה היא נהייתה כל כך... (המילה הכי מתאימה כאן היא – מוּגְל).
האתגר הוא רק לאפיין את הדמות, התפקיד שלה בעלילה לא משנה. היא גם לא מוכרחה לבוא בתוך עלילה דווקא – אולי תעדיפו לכתוב משהו אחר לגמרי, שיר או הגיג או תיאור ענייני, אבל שהוא יהיה שם, המבוגר הזה ששכח שפעם הוא היה ילד.
השיפוט יהיה על האפיון – עד כמה הוא אמין ומשכנע.
נספח – כאן.
בחלק מהשבועיים הקרובים לא אוכל לעקוב אחר הפורום. בעז"ה אשלים את הלייקים כשאחזור...
בהצלחה.
"כל המבוגרים היו פעם ילדים, אם כי אולי שכחו זאת" (הנסיך הקטן).
זה נכון, ולפעמים זה עצוב כל כך.
תכתבו את הדמות הזו, ששכחה שהיא היתה פעם ילדה. תיצרו את הדמות הזו שמשתנה לנגד עיניכם, כמו שקרה לנסיכה איריס מ"העולם שמתחת לספריה העירונית" שהפכה לגברת רידר. תנו לה להשתנות במהלך הקטע שלכם, להשתנות באופן שיגרום לקורא להרגיש – אוף. מה קרה לה. פעם אהבתי אותה. למה היא נהייתה כל כך... (המילה הכי מתאימה כאן היא – מוּגְל).
האתגר הוא רק לאפיין את הדמות, התפקיד שלה בעלילה לא משנה. היא גם לא מוכרחה לבוא בתוך עלילה דווקא – אולי תעדיפו לכתוב משהו אחר לגמרי, שיר או הגיג או תיאור ענייני, אבל שהוא יהיה שם, המבוגר הזה ששכח שפעם הוא היה ילד.
השיפוט יהיה על האפיון – עד כמה הוא אמין ומשכנע.
נספח – כאן.
בחלק מהשבועיים הקרובים לא אוכל לעקוב אחר הפורום. בעז"ה אשלים את הלייקים כשאחזור...
בהצלחה.
22 תגובות
1 תגובות
0 תגובות
7 תגובות
2 תגובות
2 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: בר כוכבא, עט להשקיע, קופירייטה ומשתמש 1 נוסף4 //