קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 4K
    • מ. י. פרצמן
    ביקורת ספרות חלון ושלט - הסיפור הממשיך
  • מ. י. פרצמן //
    • אלו מבינינו שהיו עדים לסאגה המתמשכת אי אז, מספר חודשים אחורה לפני שחלפו מים רבים בירדן, זוכרים לבטח את לאה גלאי, גיבורתנו הנערצת מהסיפור חלון ושלט.

    לאה, כתינוקת רכה וחפה מפשע, נולדה ביום בהיר אחד למשפחה מתמודדת. היא הוצבה בה בהוראה מלמעלה – הסופרת הנכבדת תמר שרמן, שקבעה את עתיד חייה בהנף מקלדת, מציבה אותה בהתמודדות חיים לא פשוטה ושוסעת, מבחינה מנטלית ותפקודית.

    מצב החיים בבית משפחת גלאי מורכב על ידי הסופרת מתחקיר עומק יסודי, כך מובן מהפרטים האותנטיים המתוארים בסיפור. האבא מתעלל, האמא מתאמללת והגיבורה שלנו נמצאת ביניהם כשרגלה האחת תומכת באם ורגלה השנייה נאמנה לאב, כשבתווך מתפרשת תהום עמוקה בה טובעים אחיה, ביניהם נקרעת לאה. היא מתפקדת כאם וכאב, כשנקודות האור היחידות בחייה נסתמות פעם אחר פעם על ידי הסופרת.

    אכזרית? יתמהו חלק נרחב מהקוראים. כמה אפשר להתעלל כך בגיבור חסר ישע? למה להרוס את חייו שוב ושוב, פעם אחר פעם?

    הסיפור הזה, לא כמו אחיו, אינו מתאר דם ודמע ללא כל סיבה. הסיפור הזה מתאר מציאות חיים אמיתית, כואבת, המוכתבת לעיתים על ידי אדון הכל שמציב את ברואיו האהובים בהתמודדות חיים לא פשוטה ונותן להם את הכלים והיכולות להתמודד איתה.

    הסופרת, במקצועיות ראויה לציון, מנסה (ומצליחה, במובנים רבים) להיות אחד הכלים האלו, לעזור לאותם אנשים שנמצאים במשבר. ולאלו שמסביב – להבין אותם, להכיל אותם ולראות אותם.

    לאה גלאי מבקרת אצלנו במייל בחודשים האחרונים מדי כמה שבועות. היא באה, דופקת ונכנסת. אל תוך הלב פנימה. ללא גינונים מיותרים היא משתלטת על רגשותינו, על המחשבות ועל התחושות, משחקת בהם במחול עוועים מסחרר עד שכל נים ונים בנו צורח עם כל משפט בסיפור, מריע עם כל עלייה ונשסע עם כל שיברון. היא רוקדת בתוך ליבנו פנימה, מעירה אותנו משנתנו, דורשת מאיתנו: קומו! שימו לב אלי. אני כאן. אני סובלת. אני זקוקה לכם.

    לאה ניצבת לידינו וזוקפת אצבע. היא משיטה אותה על הסביבה שלנו, על כל אלו שנמצאים בהתמודדות. בקריעה. בתסכול. התמודדות אישית, משפחתית או מוסרית. היא אומרת לנו לפקוח עין. היא אומרת להם: אתם בסדר. אתם נורמליים. אתם צריכים עזרה.

    הסיפור, מלבד הרגש שממנו הוא מורכב, נכתב במילים. מילים חדות, קצרות, בהירות. מילים שמספרות סיפור.

    מבחינת כתיבה ניכר שהסופרת, מתחילה בדרכה, בעלת עתיד מזהיר. היא מבצעת את עבודתה נהדר: פולשת באחת לזירה מבעבעת, מתנחלת בתוכה במקצועיות ומתיזה לעברנו רסיסים שלא היו מוכרים עד עתה בעולם הספרות שלנו. הנישה שבה בחרה מורכבת באופן מעורר השתאות, והיא בכל זאת מהלכת בתוכה בזהירות, אינה נופלת בפרטים.

    הכתיבה של שרמן סוחפת, בזאת יסכים כל אדם שמבין בכתיבה או בקריאה. היא נוגעת בנימי הרגש העמוקים, מונחת בדגש על מהמורות מבעבעות ומחליקה על אתרים בלב שהכניסה אליהם אסורה.

    מבנה המשפטים שלה, עם זאת, טעון שיפור. תדירות הנקודות בפסקה גבוהה עד מעיקה. משפט נכון עשוי להיות גם משפט מורכב, ואין צורך להציב נקודה לאחר כל שלוש מילים. פסיק יתפוס את מקומה בחינניות רבה יותר, במקרים רבים. משפט צריך להיות בנוי בצורה תחבירית נכונה כדי שרציפות הפסקה לא תקשה על הקוראים. עם זאת, אין להכחיש שסגנון הכתיבה הקצר הזה ייחודי לכתיבה הסוחפת והוא אחד המאפיינים המייחדים אותה, כך ששינוי אמור להתבצע בצורה זהירה ולא קיצונית.

    בבחינה הלשונית, המוגדרת כ'גימורים' ועם זאת חשובה ביותר בהגעה אל קהל הקוראים, יש מקום לשיפור משמעותי. שגיאות לשון ודקדוק אופייניות לכתיבה, וחבל. בכתיבה ברמה גבוהה שכזו שגיאות מעין אלו הן היתפסות לקטנות והן מאלו המונעות מהסיפור להיות מושלם.

    נקודה נוספת, המוקשת דווקא מכך שמדובר בסיפור בהמשכים, היא המבנה שגורר אותנו שוב ושוב לרצף של סצנה-סצנה. אין לנו כאן עלילה מתמשכת, אין התרחשות בתהליך. סצנות – יפהפיות אומנם – אך לא בעלות רצף מאחד וסוחף מספיק. המבנה הזה מקשה על הקריאה ומעייף אותנו, כקוראים.

    למרות נקודות הביקורת הללו, אין להכחיש כי הסיפור הנ"ל מביא בשורה לעולם הרגש שלנו, לעולם הטיפולי שלנו ולעולם האנושי שלנו.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, נאני, sheen ועוד 48 משתמשים51 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    מצאתי את זה גם בכתיבה של דבורי רנד. ואם יורשה לי, הקטנה, לבקר את גדולת הספרות החרדית שאיני...
  • 904
    • ג
    המסכה הגדולה של אבא
  • גוגלית //
    • ב"ה

    /המסכה הגדולה של אבא

    בנץ, שקוראים לו בני, קם בבוקר ורצה ללכת אל הכיתה.
    אך בחוץ הייתה קורונה, ואולי אתמול הוא נשם אותה.
    אמרה אמא של בני: "היום לא תלך לבית הספר, חמוד,
    אסור לאף אחד להיות אליך צמוד.
    מהיום – אתה נשאר בבידוד!"
    -"קורונה – שמורונה, לא אשאר כאן איתה.
    אחבוש את המסכה הגדולה של אבא ואלך לכיתה!"
    מיהר בני, נטל, לבש, אכל ו- חבש. חבש את המסכה הגדולה והלך.

    הוא יצא אל הרחוב, והנה דן שאוהב מעדן מציץ אליו מחלון החדר.
    קרא אליו: "בא דן! צא מהבידוד, הכל יהיה בסדר!"
    יצא דן והתקרב אל בני. מכאן משיכה, ומכאן מתיחה, ו - הופ! הוא בתוך המסכה.
    הקורונה מאיימת, מנסה להיאבק. אך תחת המסכה – אף אחד לא ידבק!

    הם הולכים- והנה שוקי יושב בחצר וקורא ספר.
    קראו אליו: "בא שוקי! הולכים לבית ספר!"
    התקרב שוקי. מכאן משיכה, ומכאן מתיחה, ו – הופ! הוא בתוך המסכה.
    הקורונה מתפשטת, בני משתעל. אבל יש מסכה, לא צריך להיבהל!

    הלכו שלושתם יחדיו והנה חיים, קודח מחום וסמוק לחיים.
    קראו אליו: "חיים! לא נמאס לך את החום למדוד? הצטרף אלינו, הולכים ללמוד!"
    התקרב חיים. מכאן משיכה, ומכאן מתיחה, ו – הופ! הוא בתוך המסכה.
    הקורונה משתוללת כמו בסרט אימה, דן מתחיל לאבד נשימה.
    אבל הי! יש מסכה והיא תנצח במלחמה!

    הגיעו כולם כאחד לשער בית הספר, והנה מה הם רואים?
    במקום צלצולים ומורים - סירנות ושוטרים!
    קראו אליהם השוטרים: "הי ילדים! למה אתם צמודים?"
    מכאן משיכה, ומכאן מתיחה, ו – הופ! קרעו מעליהם את המסכה.

    חזרו הילדים לביתם, כל אחד לחוד, והתחילו שוב את ימי הבידוד.
    • תודה
    Reactions: EPaP, בלימי וייסמן, נעמה :) ועוד 25 משתמשים28 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גוגלית
    כאן זו מסכה ישראלית טיפוסית...
  • 2K
    • הדוויג
    דיון הנספח לאתגר הדו השבועי - המפגש
  • הדוויג //
    • ברוכים הבאים לנספח של המפגש - האתגר ה'דוּּ-שבוּּ' (מי שהבין את משחק המילים הנוראי - שיקום).
    זה הנספח.
    בזמן שכולם מדברים על סיפוח, אנחנו קמים ועושים מעשה ומספחים את הנספח.
    זה לא סתם נספח. זה הנספח, בה"א הידיעה ובסמ"ך הסמיכה.
    אחד הנספחים אם לא הַ. בעצם כן הַ.
    (חידה: כמה ה"א הידיעה יש בכותרת?)
    • תודה
    • חחח
    Reactions: משולש ברמודה, יהודי נוסף, פררו רושה ועוד 15 משתמשים18 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יאן
    גם אני תמהתי על השיפוט הצמחוני, אבל ככה זה כשהראש תפוס בקורונה וערב פסח. אין לאנשים ראש. אולי...
  • 966
    • ה
    קצת הסטוריה
  • הני ר. //
    • יט אדר תש"ק/ 15.3.40
    דובי הסתכל על דיגטל בשיעמום.
    עוד מעט תגמר ההפסקה ויתחיל הביט הנוסף.
    "שוקו" הוא אמר לדגיטל תוך דקה היא הונחה בידו.
    "בהלת הקורונה 2020" התחיל דגיטל, והסביר לדובי על הנגיף שהשתולל
    לפני עשרים שנה בארצנו הקטנה .
    דיגיטל השתתק.
    ודובי התמתח. משהו בסיפור נשמע לו הזוי.
    "דגיטל" קרא דובי.
    דגיטל התיישב לגובה כתף.
    "אמא את יודעת מה זה קורונה?
    איך אנשים נדבקו?
    פעם אנשים נשקו בלי לשים דביקיפה?
    ויצאו לרחוב בלי מיגונית?
    והם לא נכנסו לטיהורית לפני שנכנסו לבית?
    אה... ואנשים בחרו בידיים ירקות?
    ולחם?
    זה אמיתי?
    איך היה להם כח?
    זה כמו שסבתא הכניסה בידיים את הכביסה.
    לא היה חור של כביסומט?"
    "סיים הקלטה."
    דיגיטל התרומם
    "האם אתה מעוניין בתשובה מתוך המערכת?"
    "לא. אני אחכה לשבת"
    "עד שבת יש שלושה ימים" השיב דיגיטל.
    וחזר לעמדת הטעינה.
    דובי מעדיף לחכות לשבת.
    כי בשבת הם ישבו ביחד, באמיתי כל המשפחה.
    אבא לא מסכים לדיגיטל וכל השאר להכנס.
    למרות ההיתר. הוא לא סומך על "גרמא".
    אפילו אם הם על מצב שבת.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: undo, kshir, תלתל=) ועוד 25 משתמשים28 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    בדיוק כמו שאחרי תשע"ט עוברים לתש"פ, ולא ל'תשע"י', אותו הדבר אחרי תשצ"ט עוברים לת"ת ולא ל'תש"ק'.
  • 436
    • ש
    מסימני האביב
  • שוקולד מריר //
    • כשניצני האביב שוקלים האם לפרוח, אנו יודעים שזמננו הגיע.
    אין אות רשמי,אנחנו מבינים לבד מתי מגיע הזמן, ופורצים בהמוננו החוצה.
    כל השנה אנו מדמיינים את החופשה הקסומה הצפויה לנו,
    חופשה של צמיחה,התחדשות,פריחה ושגשוג.
    תקופה של אגירת כוחות מחודשים, של מילוי מחסנים וצבירת חום למשך השנה כולה.

    אני באופן אישי הכי אוהב את שוקי, קסם של ילד.
    שנה שעברה הכרתי את הפלא המהלך הקטן בעת ריחוף סתמי בשכונה מזדמנת,
    ילדון בונבון רך למגע, עורו חלק וקטיפתי, בצבע בהיר ובמרקם ענוג.
    שנה שעברה זכיתי לשתות לרוויה מדמו הסמוק ורווי הטעם.
    זכיתי לטעום את טעם החיים.
    והשנה-אני מתכנן לנסות שוב את מזלי, ואולי אף לזכות לטעום מעט מן האדום האדום הזה.
    תקופה ארוכה שאני מדמיין ברוחי את המסע, טיסה מהירה, פריצה דרך החלון, זיהוי המטרה, והשאר בגדר חלום.

    אך הסיפור הזה לא נגמר בטוב, סופו מר ועצוב, וכשאני נזכר בו, הבטן שולחת לי אותות בדמות קרקורי רעב עזים.
    ובכן, הטיסה המיוחלת עברה בהצלחה,
    החלון הנכסף קידם את פני בהתרגשות,
    הנמכתי מהירות לקראת הנחיתה, משקיף מרחוק על האוביקט המתוק שלי,
    הוא ישן.
    אני כמעט ומרגיש את הדם המתוק זורם בגרוני--
    בום!
    רשת גדולה, צפופה ומרושעת חוסמת את דרכי.


    איך מגדילים את המתח?
    איך מעשירים את התאורים?
    איך נוסכים בקטע חיים חדשים?
    מהיכן מקבלים השראה לדימויים מרחיקי לכת?
    אודה לקבלת טיפים!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: RACHELIZ, shakshuka, בשמ"ת ועוד 5 משתמשים8 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    כתוב יפה. כמה בעיות עובדתיות: א. יתושים אינם עוקצים. רק היתושות. ב. תוחלת חייהם נע הבין שבוע...
  • 3K
    • הדוויג
    אתגר דו שבועי | המפגש
  • הדוויג //
    • יש כאלה שחושבים שכל מה שצריך זה להיפגש. אם רק נשב ונדבר בינינו, ערבים ויהודים, ימניים ושמאלנים, חרדים וחילונים, אם רק נשב ונדבר אחד עם השני כל הבעיות עשויות להיפתר. כל המחלוקות, כל הסכסוכים, כל חילוקי הדעות, הכל ייפתר אם ניפגש זה עם זה. הכל יסתדר אם ביבי ייפגש עם אבו מאזן, אם בן גביר ייפגש עם עופר כסיף, או אם יאיר לפיד ייפגש עם משהת"ש (מרן שר התורה שליט"א).
    אני לא מסכים עם התיאוריה. לא חושב שכל בעיה יכולה להיפתר בעקבות מפגש והידברות. אבל אין ספק שאלו עשויים להיות מפגשים מעניינים.

    ומכאן לאתגרֵנו,
    אני רוצה שתפגישו (וירטואלית) בין שתי דמויות. הם לא חייבים להיות דוברים את אותה השפה או לחיות באותה תקופה. הם גם לא חייבים להיות דמויות אנושיות, או דמויות קיימות בכלל.

    הנה למשל בספר '    גבול אדום' ישנה סצנה מופלאה של מפגש בין דורי. סצנה בה אנשים שערכו מסע בזמן אל העבר, מגישים את הספר 'חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם' לידיו של הרמב"ם עצמו. (לטובת העזרות כנגדנו נסביר כי מדובר בחיבור עיוני ולמדני על הרמב"ם שנכתב על ידי ר' חיים סולובייצ'יק אבי שיטת בריסק).
    מה הרמב"ם הגיב כשעבר על הספר? בשביל זה תצטרכו לקרוא את גבול אדום.

    אבל זו ההזדמנות שלכם ליצור את המפגש שאתם הייתם מעוניינים להיות נוכחים בו. קחו את שתי הדמויות שלכם, מכל מרחבי העבר ההווה והעתיד, תושיבו אותם זה מול זה, ותקשיבו למה שמתרחש במפגש ביניהם. רק להקשיב, לא להפריע.
    תתעדו את המפגש ותביאו אותו לכאן.

    אין הגבלת אורך.
    אין הגבלה על כמות הקטעים שיכולים להשתתף באתגר.
    ואין נספח (סתם, יש)

    ניפגש פה לשיפוט מתישהו כשנתאושש מפורים...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: יוסף שחק, יהודי נוסף, פררו רושה ועוד 19 משתמשים22 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פירי
    תודה! אתאושש מההלם ואפתח אתגר נוסף
  • 631
    • י
    מחדרים אימה
  • יאן //
    • ישראל 2015.

    גבר שחום עור עלה למונית השירות. הוא לבש מעיל על אף החום הכבד, והזיע ללא הרף. היה לו מבטא מחשיד, הוא התקשה להגות את האות פ'. כולנו התכווצנו במקומנו. התפללנו שירד כבר ללא שיפגע באיש. אחרי כמה תחנות הוא באמת ירד. בדקנו שלא השאיר אחריו חבילה חשודה כלשהי ונשמנו בהקלה.

    ישראל 2020.

    גבר רגיל עור עלה למונית השירות. הוא לבש מעיל על אף החום הכבד והזיע ללא הרף. היה לו מבטא מחשיד. הוא התקשה להגות את האותיות מ' ו- נ'. כולנו התכווצנו במקומנו. התפללנו שירד כבר ללא שיפגע באיש. אחרי כמה תחנות הוא התעטש בחוזקה, וירד. לא העזנו לנשום.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: פררו רושה, undo, סוניה ועוד 35 משתמשים38 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    מצוין! המחשה נהדרת באמצעות ההקבלה.
  • 2K
    • הדוויג
    עיתון פורים
  • הדוויג //
    • עיתון פורים
    - קווים לדמותו -
    ​
    נהגו ישראל מקדמת דנא בכל מקומות מוסדותיהם, להו"ל לקראת פורים עלון מצחיק (מלשון צחוק) ובו שלל בדיחות וחידודים משעשעים (מלשון שעשוע), ושמו ייקרא 'עיתון פורים'. המהדרים נהגו לכתוב את המילים 'עיתון פורים' בפונט מצחיק (מלשון צחוקים) שהיה קיים כבר בוורד 1995 והפסיק להצחיק בשנת 1997. המהדרין מן המהדרין נהגו לכתוב כל אות בצבע אחר (מלשון קורע מצחוק).
    עיתון פורים מורכב מעורך אחד מוכשר, ועוד שניים-שלושה כותבים בינוניים, שלא נעים לעורך לומר להם שהמאמרים שלהם ממש לא מצחיקים ואף לוקים בבעיות תחביריות ודקדוקיות עד כדי התשת הקוראים.
    העיתון נכתב בזמן השיעורים על דפי דפדפת של סוף הקלסר, מוקלד על ידי העורך, ומעוצב בתוכנות גרפיקה מתקדמות (וורד ופאוור-פוינט).

    אין עיתון פורים בלי:
    - תמונות נדירות מהארכיון: תמונה שצולמה בחשאי באמצע השיעור (הרב מנקה את המשקפיים), המורה/הר"מ הנכבדים שצולמו אוכלים טילון בסוף הטיול השנתי, תמונה של המורה מסתודדת עם המנהלת + כיתוב "על מי הן מדברות שם?", תמונה של הראש ישיבה מימי בחרותו (פרוינדליך הביא. אבא שלו למד איתו בישיבה), תמונה ישנה של המורה עם פאת קוקו.

    - טור מז'אנר "לא כתוב פה שום דבר משמעותי ואין כאן מה לקרוא בכלל ובכל זאת אתם ממשיכים לקרוא נו למה אתם ממשיכים לקרוא תפסיקו אין פה מה לקרוא אתם לא מבינים? זה ממשיך ככה עד סוף העמוד ואם הגעתם עד לפה אז..."

    - פוטומנטאז' של המשגיח בתוך פרסומת של קסטרו

    - עמוד בדיחות מ'צוחקים שוב'. כדי שלא יישאר עמוד ריק בסוף.


    מי קורא את עיתון פורים?
    - העורך (רק את הקטעים שלו).
    - שני הכותבים השנונים בעיני עצמם (את דברי הפתיחה ואת הטורים שלהם)
    - אמו הגאה של העורך הראשי.
    - כל השאר. קוראים את העמוד הראשון, ומרפרפים על כל שאר העמודים.

    מי קורא את כל העיתון בלי לפספס מילה?
    - ראשי המוסד (כלומר מנהלת הבית ספר או ראש הישיבה. לא איסר הראל ותמיר פרדו) שמנסים להבין מבין השורות את הלך הרוחות של התלמידים.
    - צולמן, בשירותים. כדי שלא יחשוב בלימוד בטעות.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אמא של הנסיך, נפש, HennyS ועוד 73 משתמשים76 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    G
    gedalya vaisbord
    אני כתבתי שניים ושילמתי בשניהם בשנות השינה שלי. הכל עשיתי, כותרות כתבות טורים מאמרים, וגרפיקה...
  • 569
    • ט
    הזדמנות קורונה
  • טלח //
    • ניתן להיכנס שוב למיזם,
    ולרכוש בלי לצאת מהבית...
    במחירי הקדם...
    www.giusim.co.il

    ספר שירים- טל ומחר

    בסייעתא דשמיא: טל ומחר ספר ובו מקבץ שירים, השירים כתובים בצורה מודרנית, משקפים נקודות מבית ומחוצה לו. ימים של חול ומועדים, חריקות של שגרה, ונצנוצים של דרור. בספר כמאה עשרים שירים שיכרכו, בע"ה, בכריכה רכה.השירים כואבים, צוחקים, מלחלחים בטל של הומור, מגיעים מתוך היום יום, מגביהים טפח מעל ובעיקר...
    www.giusim.co.il www.giusim.co.il
    0 תגובות
  • 493
    • ס
    דיון אני יודעת שהנושא לעוס עשר פעמים, אבל איך מתמחרים כתיבה
  • סיפורים //
    • כן. כתבתם על זה בלי סוף, הדיונים היו מרתקים!
    אבל סוף פסוק לא היה. וזה מה שהלקוח רוצה...

    אני רוצה לתמחר כתיבה ספרותית לפי תווים
    מה המחיר הממוצע לדבר כזה?

    תודה!
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קופירייטה
    ממה שידוע לי המקובל בעיתונות החרדית הוא לשלם על סיפור בסביבות 180-220 לסיפור בן 800-1000 מילה...
  • 1K
    • 1
    דיון המרדף שלעולם לא יהיה לו סוף.
  • 101 //
    • כשאני כותבת בלי ריכוז
    אני אוכלת אותו
    באותיות.

    כשאני רוצה לסיים מהר
    הוא חורץ לי לשון
    בין המילים.

    כשאין לי סבלנות
    הוא שם.
    מימים ימים.

    כי הוא נולד עוד לפנינו
    ואין אחר מלבד הכותב באותה שניה
    שיכול להניס אותו.

    וכמה שאבריח, ואשלחהו במקלות.
    למחרת.
    יחכה לי שם שוב.
    מוכן ומזומן שוב למרדף.

    זהו הקיטש.

    כל משפט מחדש. כל אחד. הוא ממתין בסיבוב.

    אשמח שנעלה כאן משפטים. לפני שהברחנו אותו ואחרי.

    אתם איתי?
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, פררו רושה, נמש =) ועוד 11 משתמשים14 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    לטעמי, הקיטש לא מתחיל בכתיבה, הוא מתחיל בראש. יש קיטשיות במילים, ויש קיטשיות בעלילה. גם אם אמצא...
  • 1K
    • Y
    "להודות ולהלל" - אשכול סיפורי השגחה פרטית
  • yonatanr //
    • לרגל "זאת חנוכה" חג ההודאה לה' על נסיו ונפלאותיו, מוזמנים סופרי וסופרות פורום כתיבה להשחיז את עטם, ולספר סיפורי השגחה פרטית שקרו להם, או ששמעו מכלי ראשון.
    • תודה
    Reactions: כותבת הרבה, התורה היא חיינו, ארבע ועוד 7 משתמשים10 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א-ירושלמית
    א-ירושלמית
    אמן!
  • 601
    • S
    בתר מנושק אזלא נשיקותא
  • stars //
    • נכנסתי לבית הרב פורימסקי בצהלה פורימית המהולה בחשש מה. באמתחתי משלוח מנות מכובד ומושקע המנסה להביע ולו קמצוץ של הכרת טובה ליהודי הגדול הזה המאיר את דרכי בנפתולי החיים, אולם חששתי מפני הבאים והנמצאים.

    הן ידוע כי ביום הפורים ביתו של הרב נעשה כהפקר, וכל צרוע וזב חוטם נכנס לביתו בלא להתדפק על דלתו. אולם לא מאלו חששתי. בסה"כ יהודים מסכנים הזקוקים ללב רחום שיאזין לצרותיהם ויעניק עצה, עידוד ונחמה, ואולי גם כמה שטרות על הדרך.

    מהשיכורים חששתי.

    ולא, לא חששתי שמא ינחיתו עלי את מהלומותיהם הבאות לעתים באונס גמור מחמת הלמות היין, שכן ב"ה מרבית השיכורים הללו בני תורה הם ואינם יודעים מהלומה מהי, מלבד מהלומות הלב ב"סלח לנו" ובוידוי.

    מהנשיקות חששתי.

    עם ישראל מאוחד הוא, ועל אף אי אלו מחלוקות קשות הקורעות את גוף העם ומאיימות לבתר אותו לפלגים פלגים, כל אלו נעלמים בתהום הנשייה בהגיע ימי הפורים. מתוך שכרות כל אחד עולה ומתעלה על עצמו ועל קטנוניותו ומאחד עצמו עם הכלל ואת הכלל עם עצמו. משכך, ריבוי נשיקות השיכורים הינו כורח המציאות ודבר המובן מאליו. איש בל ימלט.

    בשנה שעברה הספגתי מגבות על מנת להעביר מעלי את רושם נשיקות השיכורים. כשחזרתי הביתה מבית הרב, הצביעה אשתי על לחיי האדומות ושאלה אם החלטתי להתחפש לליצן או שמא מישהו חלילה הכה אותי על לחיי. ובכן, לא היו אלו סטירות וכיוצא בזה, כי-אם נשיקות שיכורים מהולות ביין אדום ולבן.

    כעת כשבאתי לבית הרב, ניסיתי להתחמק מכת השיכורים שהסבה לשולחן כשגופם רכון קדימה כלפי הרב הישיש שישב בראש השולחן. חשבתי לבוא מאחור, אולם קבוצת שיכורים נוספת שבדיוק נכנסה איגפה את הרב גם מאחור, בנוסף על אלו שכבר סבבוהו משאר רוחות השמיים והארץ.

    "אבוא אליו מלמטה!" נצנץ במוחי הרעיון, "הן פורים היום ויכול האדם לעשות (כמעט) כל העולה על רוחו, אף אני אעשה את העולה על רוחי ואזחל תחת השולחן וכך אביא לו את משלוח המנות בדרך פורימית מקורית".

    כאילו להכעיס, גיליתי שהריצפה תחת השולחן מלאה בזחלי-אדם המתנענעים הלוך ושוב בשירת שיכורים זייפנית, ומייבבים בבכי קורע לב על רצונם להתקרב לה' ולתורתו. "נכון שגם אתה רוצה להתקרב? מי לא רוצה?!" זעק אחד בסערת הלב ונישק אותי בעוצמה, בו בזמן שחברו מחבק אותי עד כלות בכיסופי נפש עזים.

    כשנחלצתי ממנו ומעדת מרעיו שככל הנראה החליטו שלחיי יבשות מדי, כבר חשבתי להתייאש ולהניח את משלוח המנות במטבח, אולם מהר מאוד גיליתי שהמטבח הפך למטווח חיבוקים ונשיקות שיכוריות בעליל. ניסיתי להסתתר, אבל כבר ראה אותי מאן דהו ומשך אותי לתוך מעגל השיכורים. זהו. נקלעתי. מטחי רוק בדמות נשיקות נחתו עלי מכל עבר, וכשניסיתי לכסות את לחיי בידי, גיליתי שגם הן רוויות להפליא. כבר הרמתי ידיים, אבל אז תפס אותם אי מי וחיבק את עצמו בידי, תוך שהוא מעניק לי שפע של נשיקות אלכוהוליות על מצחי ולחיי.

    בכוחות עילאיים הדפתי את השיכורים מעלי ונסתי לפרוזדור, אולם לפתע יצא שיכור מאחד החדרים בבכיות געגועים, חיבק אותי והחל לדרוש בעומק אוזניי את דרשת בר המצווה שלו. חשבתי להנהן לו ולהמשיך, אולם ברגע שהוא ראה אותי מהנהן, הוא צרח באושר "אוה, הוא אוהב אותי!" והמטיר עלי נשיקות רבות. נחילי שיכורים ששמעו את הצרחה הנ"ל, שמו פעמיהם לפרוזדור והמטירו עלי גם הם נשיקות וחיבוקים עד בלי די.

    ואז עלה במוחי פתרון למצב הביש. "יש לי רעיון!" צרחתי בקול לא לי. לרגע השתתקו כולם, ומהר פילסתי דרכי לכיוון דלת הבית, עם משלוח המנות בידי. "זהו", הרהרתי לעצמי, "העיקר הצלחתי להיחלץ מכאן. מחר אביא לרב את משלוח המנות".

    "אה! תענוג להיחלץ!", חשבתי, תוך שאני מעביר את שרוול חולצתי הספוגה על לחיי הרטובה.

    כמעט יצאתי, כשבמפתן הדלת תפס אותי שיכור "איזה רעיון מוצלח! אין עליך!" והצמיד נשיקה רותחת ללחיי.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: פררו רושה, L_M, Violinist ועוד 17 משתמשים20 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    היה שווה לכתוב על נשיקות רק כדי לקבל כזה פרגון;)
  • 2K
    • G
    דיון דרך האמן, ספר סיוע מומלץ או שביבי כפירה?
  • gedalya vaisbord //
    • אני רוצה לדון עימכם אודות הספר "דרך האמן" למי שמכיר אותו.
    בקצרה: מדובר ברב מכר נורא פופולרי שכתבה סופרת אמריקאית בשם ג'וליה קמרון. מדובר ספר הדרכה עצמי לסופרים, אבל גם לאמנים בתחומים אחרים והרעיון הכללי שלו הוא שיצירה ואמנות הם לא משהו שאמן מייצר מתוכו יש מאין כמו מעין שנובע מהאדמה, אלא שצריך להסתכל על האמן כמו נגיד, צינור שמעביר אנרגיה יצירתית שקיימת באוויר ממילא והוא רק מתעל אותה אל הדף\הנייר\תמונה וכו', כל אחד והתחום שלו.
    ככלל, כשקראתי את זה בשעתו זה פתח לי כיוון. הכתיבה הפכה מדבר שאני צריך לייצר מתוך האישיות שלי עצמי - למשהו אחר. אני רואה - וכותב את מה שאני רואה, אני מדמיין - אני לא חייב להמציא משהו בכוח - אלא רק להעביר את הדמיון שיש לי בכל מקרה אל הדף. זה לא סותר מחסומי כתיבה ויובש רעיוני אבל ראיתי את זה כשינוי חשיבה מרענן מאוד.
    מעבר לרעיון הכללי, הספר בנוי כתוכנית הדרכה בת 14 או 12 שבועות כשבכל שבוע יש משימות וכאלו. לא שרדתי את כל הספר (זה היה לפני כשנתיים). ומלבד זה יש שם תרגיל מאוד מוכר: של כתיבת דפי בוקר, מדובר על יומן שכותבים ישר על הבוקר בלי תכנון ובלי שיפוטיות מה שעולה במוח יורד אל הדף והמטרה של זה היא לשחרר את החשיבה ולחשוף מחשבות שאנחנו מדחיקים.
    אבל הטרמינולוגיה של הספר בעייתית. היא כותבת במונחים של "אנרגיה יצירתית" שקיימת ביקום. יש שם כל מיני משפטים חשודים וכל מיני תרגילי "כתבו את התשוקות הכי כמוסות שלכם," וכאלו.

    בקיצור: מי שמכיר את הספר, את השיטה הזו \ קרא \ מצא חן בעיניו \ שלל על הסף \ שרף את הספר מיד \ מיישם בהצלחה רק את החלקים היישומיים \ וכו'
    אשמח לשיתוף כאן.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, גישה חיובית, RACHELIZ ועוד 6 משתמשים9 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    G
    gedalya vaisbord
    לא. זה עניין של החלטה אם להשתמש במקורות מקצועיים חיצוניים. אבל זה נושא לדיון השקפתי וכבר יורד...
  • 824
    • ל
    נשים של סידור
  • לאלה //
    • ראיתי אותה בתור בסופר, ילדה טהור העיניים פותח אריזות מסטיקים ומחטט בהנאה בעגלותיהם של העומדים בתור. והיא – שקועה עמוק בפרק ק"כ.

    ראיתי אותה על הספסל בגינה, בנה מבצע תרגיל אקרובטי מרשים על צריחו של אחד המתקנים החדישים. והיא – ממלמלת תפילת השל"ה ליראת שמים שבו.

    ראיתי אותה באוטובוס הארוך, שלושת ילדיה מקפצים בהתלהבות מספסל לספסל, מנסים ללכוד כיפות של נוסעים. והיא – מכוונת בשיר השירים.

    ראיתי אותה בבית הכנסת בשבת בבוקר, פופסים מלאי רוק של בן השנה מפוזרים על רצפתו של בית מקדש מעט. והיא – ממלמלת בהתרגשות "זאת התורה...".

    ראיתי אותן, עסוקות במילים הקדושות, לא שמות ליבן לפיקדונות שנתנו להן באהבה.
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: דוי, נעמה :), RACHELIZ ועוד 22 משתמשים25 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לאלה
    כשרוצים לכתוב נגד תופעה מסוימת (ובצדק!) כדאי לכתוב בצורה מבינה לא שיפוטית, לא מתנשאת (אני טובה...
  • 2K
    • י
    בודד? תתבודד!
  • יאן //
    • יום ד' היום הראשון בבידוד.

    השעה 10:04. אני, חיים קריינקר, מחליט בזאת לכתוב יומן המתאר את קורות חיי בימי הבידוד הארוכים, ואולי יום אחד זה יהיה רב מכר, ומעז ייצא מתוק.

    אני, פריימן ובנדיקט יושבים על המיטה בחדר 403, ומנסים לעכל את המציאות שנכפתה עלינו. לא שלא חשבנו שאולי זה יהיה, אבל כשזה מגיע קשה לך לעכל את זה.

    בארוחת ערב סתמית, עם חביתת לחם וסלט מלוח מידי, העלה פריימן את הרעיון ההזוי הבא: הרי הטיסות לאירופה עכשיו זולות מאוד בגלל הקורונה, בואו ננצל את ההזדמנות וניסע לציונו של העגלון הקדוש מפראגה, יש שם גם אתר סקי גדול, טיק טק יומיים שלוש וחזרנו.
    אף אחד לא ישים לב.

    אמרתי, יודע מה? תן מחירים מדויקים ונראה.
    בנדיקט התנדב להתחמק לספרייה העירונית ולגלוש שם בהשם ירחם.
    בהתחלה הכל היה סתם דיבורים בצחוק, אבל לאט לאט השתכנענו שזה מעשי.
    בנדיקט מצא טיסות ב70$ הלוך חזור. בל תשחית לא לנצל.
    סגרנו על יציאה ביום ראשון הקרוב וחזרה בשלישי בלילה. כל אחד דאג לספר לחברותות שהוא אינו חש בטוב ונוסע הביתה ליומיים מנוחה. בישיבה גדולה כמו שלנו לא ממש שמים לב אם מישהו חסר.

    אין לי מה להאריך בסיפור הנסיעה כי זה לא העיקר. העיקר הוא שנחתנו בשלום, ושוחררנו לדרכנו תוך אזהרה מאנשי משרד הבריאות להיכנס לבידוד לשבועיים מיד כשנגיע הביתה.
    לא בראש שלנו.

    הגענו לישיבה והיה נראה שהכל עבר בשלום.
    אך לאחר שעה קלה נקראנו אל המשגיח.
    הוא פנה אלינו בחומרה: "ידוע לי שחזרתם מחו"ל. יש לכם דין של רוידפים. שלושתכם הרי חברי חדר, אמרתי לצולמן שיעבור לחדר אחר, ואתם תיכנסו לחדר ואל תצאו שבועיים! ברור? חמירא סכנתא מאיסורא!".

    אז עכשיו אנחנו סגורים בחדר. מעניין, צחוקים. מדברים עם בחורים מעבר לדלת, ומעבירים לנו אוכל דרך החלון של השירותים.

    יום ה' היום השני לבידוד:
    אנחנו די חופשיים. אף אחד לא בודק מתי קמנו ומתי התפללנו. אני לומד קצת עם בנדיקט, בינתיים פריימן קורא ספר שלא ידעתי שהוא מחביא מתחת למזרון. עוד מעט אני יקרא את זה. כמה אפשר ללמוד.

    יום ו' היום השלישי לבידוד:
    מתכוננים לשבת, אין הרבה מה.
    פריימן מצייר שחמט על דף. אנחנו משחקים כמה משחקים, עד ששבת מתקרבת. אומרים קבלת שבת בחדר וממשיכים לשחק. אין לנו משהו יותר טוב לעשות.

    יום שבת, היום הרביעי לבידוד:
    עכשיו מוצ"ש. איזה דיכאון היה. עד שנזכרו להכניס לנו צ'ולנט הוא כבר היה קר לגמרי ומגעיל. אנשים רעים. היה לי ויכוח קשה עם פריימן. הוא שם לב פתאום שהמזרון הפנוי של צולמן ממש נוח, ולקח אותו לעצמו. נזכרתי שפעם זה היה שלי אבל ויתרתי לצולמן כי הוא התלונן על כאבי גב כמה שבועות. עכשיו רציתי אותו חזרה, והוא לא מסכים.
    גועל נפש פריימן הזה. אחרי הבידוד אני מיד עובר חדר.


    יום ג' היום השביעי לבידוד:
    אני יושב שעות בחלון ומסתכל על העולם החופשי. חופשי. אנשים מסתובבים חופשי. הלואי שהייתי חתול. חתול חופשי. הנה הוא קופץ לפח, יצא מהפח. נכנס מתחת לרכב. בורח מבנאדם. הוא חופשי. מתי יהיה הסוף.

    יום ו' היום העשירי לבידוד:
    פריימן ובנדיקט התרגזו כל כך אחד על השני שהראש ישיבה בא לדבר איתם מאחורי הדלת. הם קצת נרגעו אבל מיד אחרי שהוא הלך פתאום פריימן הפליק כזה כאפה לבנדיקט שהוא פשוט היה המום ולא הגיב. שני משוגעים.
    אני בדיכאון. לא רוצה לדבר עם אף אחד. אין לי תיאבון.

    יום ב' היום השלושה עשר לבידוד:
    האווירה רגועה. כולנו נראים בריאים. כבר רואים את הסוף. אנחנו משחקים גולות בכדורי טישו מגולגלים. אני משחק ברצינות. אני חייב לנצח.
    המשגיח נכנס אלינו היום. הוא ציטט איזה גמרא על רבי יהושע בן לוי שהיה מיכרך בבעלי ראתן ועסיק באורייתא. הוא שיבח אותנו ששמרנו על כלל הישיבה ולא הדבקנו אותם. הוא העיז לתת לכל אחד טפיחה על השכם. אני לא חושב שהוא כזה אמיץ, כנראה עשה חשבון שעבר 99% מהזמן והכל בסדר אז לא יהיה כלום כי אין כלום. אני התרגשתי מאוד. סוף סוף לראות פרצוף אחר רק חבל שזה היה המשגיח.

    יום ג' היום האחרון:
    יצאנו מהחדר. אני לא יודע לומר אם בדיעבד היה שווה. זו היתה חויה טראומתית, הבידוד הזה. לפחות יש לי יומן.

    יום ד' היום הראשון לבידוד השני:
    התברר שהמשגיח היה חולה בקורונה. אין לי מושג איפה הוא נדבק. עכשיו הוא בבית חולים ומצבו יציב. אז חזרנו.
    לי לא איכפת. מיד כשהודיעו לנו שאנחנו חוזרים לבידוד רצתי ותפסתי את המזרון של צולמן. מצידי עכשיו להיות פה חודש.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: rrrrrrrrrrrrrr, אמא של הנסיך, יום ראשון ועוד 100 משתמשים103 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דוכסוסטוס
    קלטתי את המשגיח מהרגע הראשון, איך הוא ידע שהם טסו? מתוצאות החקירה האפידמיולוגית מתברר שהוא היה...
  • 2K
    • הדוויג
    ונהפוך - הוא.
  • הדוויג //
    • "דוד בן יוסף שלמה, נא להיכנס לאולם בית המשפט העליון" הדהד הכרוז.
    רעדה חלפה בגוו של דודי. הנה תורו מגיע.
    הוא נכנס בצעד כושל אל האולם הענק והתיישב במקומו אל מול חבר השופטים. בדרך הספיק להבחין בכמה קרובי משפחה נשכחים היושבים בספסלים האחוריים.

    מזכיר בית הדין הכריז:
    "דוד בן יוסף שלמה. יהודי. נולד תשמ"ח, נפטר תש"פ".
    "נפטר צעיר" שמע קולות מתלחששים מאחוריו.

    "ובכן, דוד. אמור לנו, נשאת ונתת באמונה?"
    "נראה לי שכן" השתעל קלות, "האמת שלא כל כך נשאתי ונתתי, אני לא איש עסקים, לא התעסקתי עם כספים".

    "הוא רימה את הביטוח לאומי", נשמע קולו הארסי של הקטגור, "הביא תלושים מזוייפים".
    "זה נחשב כסף של המדינה. מצווה לגנוב". אמר הסנגור.
    "השתמש בתוכנות פרוצות ולא חוקיות".
    "גזל עכו"ם מותר".


    "עסקת בפריה ורביה?"
    "בטח. יש לי שלושה בנים ובת. ועכשיו הם נשארו שם לבד" קולו נשנק, "ארבעה יתומים קטנים. לבד. ביקשו במסע הלוויה שאני אהיה מליץ יושר לעורר עליהם רחמי שמיים".
    "קודם תהיה מליץ יושר על עצמך" צלף מלאך המוות. "למה מי אתה חושב שאתה? האריז"ל? גם כן, כל אחד נהיה לי פועל ישועות..."


    "ציפית לישועה?"
    "בטח. כל התקופה של המחלה הארורה ציפיתי שאני אתרפא".
    "לא לישועה הפרטית שלך. לישועת הכלל, לגילוי שם שמיים בעולם, ציפית?"
    אה... אני חושב שכן. התפללתי בתשעה באב שהמשיח יבוא"


    "קבעת עתים לתורה?"
    "הו כן" אורו עיניו. "למדתי בכולל".
    "אוקיי, מאימתי קורין את שמע בערבית?"
    "משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם."
    "יפה. הלאה".
    "מה הלאה?"
    "תמשיך את המשנה, נו. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם עד סוף האשמורה הראשונה..."
    "אה. דברי ר' אלעזר. וחכמים אומרים עד חצות."
    "נו"
    "אה... רבן גמליאל אומר... לא זוכר בדיוק"
    כל חבר השופטים נעצו בו מבטים נוקבים ותמהים "זה המשנה הראשונה של ברכות, אתה יודע".
    "טוב, לא הייתי בכולל בעלי בתים. למדתי יותר נשים-נזיקין"
    "אז על מה אתה יכול להיבחן? בבא קמא? טור שולחן ערוך חושן משפט?"
    "אין לכם פה אוצר החכמה?"
    הם הסתכלו עליו במבט מאוכזב

    "מה אתם רוצים?" הצטדק, "נפטרתי צעיר. היו לי תכניות אבל לא הספקתי לממש הכל. למה?" זעק "למה נפטרתי צעיר?"
    "זו שאלה טובה. אבל תכלס', נתנו לך את תקופת המחלה כהזדמנות להינצל. אפשר לדעת מה עשית בזמן הזה?"
    "מה לא עשיתי? ביקשתי מאנשים להתפלל עליי, תלינו מודעות עם השם שלי בכל פינה, היה אפילו כמה פעמים ביתד של יום שלישי".
    "למה נראה לך שאנחנו צריכים שאנשים שלא מכירים אותך ימלמלו פרק תהילים על דוד בן שושנה? שאלנו מה אתה עשית"
    "ארגנו לרפואתי ערבי חיזוק על צניעות ואינטרנט"
    "אבל אתה היית החולה. רצינו לעורר אותך. לא ביקשו ממך לעורר את כל העולם. בשביל זה יש לנו קורונה. מה אתה עשית?"
    "ארבעים אנשים קיבלו על עצמם קבלות לזכותי".
    "כל הכבוד להם. כשהם יגיעו לפה נצ'פר אותם על זה. אבל מה אתה עשית?
    "לא מספיק? אני אומר לכם, הפכתי את העולם"
    "לא ביקשו ממך להפוך את העולם. רצינו שתהפוך את עצמך".
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: אמא של הנסיך, מסוגל, לכתחילה אריבער ועוד 93 משתמשים96 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    בום!
  • 888
    • ש
    הלשון והמאזניים / מוות מוחי קליני
  • שיילה //
    • עמי ישראלי חי את החיים הטובים וצווח יחד עם כולם רק ש"ס והיידה ביבי כי הוא רוצה לגמרי שתהיה לו זכות קיום.

    כשיצא מהקלפי פגעה בו בעוצמה משאית של 'נגריית האחים' עת הביט שאנן רק לצד ימין, כוחות ההצלה וזק"א סגרו את האזור בכדי ליטול הקורות מבין עיניו והקיסמים מבין שיניו.

    תחושת הריחוף שהרגיש הייתה מוזרה לו, הגוף החומרי נח לו אי שם והוא עולה ועולה, מנהרה חשוכה ותחושת האמת הברורה הביאה אותו לידי מידת הדין.

    מאזני צדק אימתניים עמדו שם, וגדודי קטגורים וסניגורים מחכים רושפים ומרחמים להביע את דעתם ולהניחה על המאזניים.

    מכירת יוסף, שיעבוד מצרים, חורבן בית ראשון ושני, עבודה זרה, אינקוויזיציה, השתמדות, היטלר, ציונות, כל עבירה מטה לחובה וכל מצווה וכל צרה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו מטה את הכף לזכות.

    לשון הרע, חילול ה', ביטול תורה, התגרות באומות, כמעט ומטין לחובה, 'ועשית ככל אשר יורוך' מטה לזכות. כוחי ועוצם ידי מטה לחובה ושוב, 'ועשית ככל אשר יורוך' מטה לזכות.

    מחלוקת ומדון מטין לחובה, ההסתה של ליברמן מטה לזכות, חילולי שבת מטין לחובה ואז שוב בפעם השלישית 'ועשית ככל אשר יורוך' מטה לזכות.

    המולה של פרמדיקים קידמה אותו כשהתעורר בגוף דואב, "אתה זוכר למי הצבעת?", שאל החובש בציניות לבדוק את צלילותו של עמי.

    "הצבעתי כמו שהורוני החכמים", ענה חלושות.

    "אתה יודע שאין לו עדיין רוב?", כך החובש בדאגת מה.

    "אנו לא הצבענו עבורו, הצבענו לתורה וללומדיה זו הרי תכלית ההצבעה שלנו", תפס עמי את ידו, "נאמנים, אפילו על שמאל שהוא ימין או על ימין שהוא שמאל".
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Mici1, שינדלה, React ועוד 31 משתמשים34 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שינדלה
    לא לשכוח!!!!
  • 871
    • א
    מצאת ולא ידעת - תאמין!
  • אי פה אי שם //
    • סיפור לפורים דפרוגים

    מסודר הוא שמעיה. מאורגן ומחושב. תמיד היה כזה. מלידה.
    נולד בדיוק בזמן, לאחר האינפלציה הגדולה אך לא אחרי פטירתו של סבא ברוך שעוד הספיק להיות הסנדק.
    שקל יפה, אכל מה שצריך, פלט מה שלא, כשהבין שהגיע הזמן התחיל גם לצעוד.
    "תמיד היה כזה" אומרת אמא חנה לכל מתעניין, שולחת בזווית ישרה את ידה קדימה.

    ובאמת כך, שמעיה טיפוס של פנים קדימה, יודע במדויק את אשר לפניו. אין במה לדוש. אין על מה להתחרט. הכל נכון, הכל בסדר.
    מודע לעצמו עד כאב, יודע מה עושה לו טוב ומה פחות כואב, מה צריך לומר, ומה אסור לשמוע.
    החיים בשביל שמעיה הם כעין מגרש מכוניות, והוא עצמו - המכונית האדומה שמפלסת את דרכה, מי שרק מפריע - זז הצידה.
    משלם חובותיו בזמן. דורש את זכויותיו מה רגע קודם. אין הפתעות, ומדוע שיהיו, אם לא שוכחים ליישם את כללי החיים הברורים והפשוטים.

    תמיד היה תוהה שמעיה ביום כיפור על תפילת הכהן הגדול, וכי מה ההיגיון להקשיב להולכי דרכים שלא דאגו להצטייד במטריה ועוד באים בתלונות?!

    "לשאת באחריות" - אצל שמעיה זו לא סיסמא, זה מוטו שלפיו נבחנת כל בריה ובריה לפני אחרי ותוך כדי המעשה.
    לפני כל ארוע או יציאה חוזר ומשנן שמעיה בבית - "מי שמוכן - מוכן ומזומן, ולכאלה שלא, אני לא מוכן, יתכבד וישא באחריות!".

    אף פעם לא מבין שמעיה בערב פסח את חבריו שמנסים להמר ולנחש את כמות המצות שמזמינים השנה, משל היו עורכי מדגמים וסקרים.
    חמש וחצי קילו, כך רשום לו בחוברת פסח, ועם נישואי הילדים הכלל - חצי קילו נוסף לכל זוג, כמה פשוט ככה מוזר להלוות לשכן בחולו של מועד מספר מצות או ביצים.
    יודע גם שמעיה לתכנן מראש את הרחבת סוכתו כך שיצא בדיוק לא לפני הבר מצווה של שלמה ולא אחרי חתונת נחמה, "חשבון פשוט של מזרנים כפול מטרים", מרים גבה למי ששואל.

    בבית הכנסת מסתובב הסיפור הידוע שארע בהלוויה של זיגלבוים.
    כבר בתחילת הספדו של הרב, כשברור היה לפי כל היללות בקהל שהסיפור ל"ע גמור, שמעיה שהצטער כמו כולם על לכתו בטרם עת של חיים מרדכי חברו הקרוב, נצפה - שולף את הטלפון, מגלגל לז' ומוחק את המנוח מאנשי הקשר. ומיד תוך כדי שמעביר לרטט, ומחזיר את המכשיר לחליפה, הוציא מכיסו טישו למחות דמעה.

    כך הם חייו. כך הם הנהגותיו. הכל מחושב. הכל יודע.

    שונה מכולם היה נפתלי החתן הטרי שהפציע במשפחה ( עם הכנה מוקדמת ולא בפתע פתאום), מהרגע הראשון לא הצליח להסתגל למשנתו ואורח חייו של השווער שלו ישר הדרכים והמנוסה בכל.
    אך עם הזמן החל נפתלי להפנים ככל יתר הגיסים הוותיקים והמנוסים שבבית החם אפשר לשנות רק את התמונות שעל הקיר וגם זה במינון ובהטעמה.
    כופף אם כן נפתלי ראשו ונכנס למסלול הדי מפותל להבנתו.

    כך עד לאותה סעודה של חג פורים תשע"ט.

    בכל שנה בפורים נוהג היה שמעיה לתקתק עד לאחת עשרה את כל משלוחי המנות, ("לא מבין מה לוקח לאנשים יותר?!"), הולך לנוח כשעה וקם לערוך את שולחנו בשמחה של מצוה.
    לא אוהב הוא שמחה של הוללות, קפיצות וניתורים של שתויי יין מחוץ לאוהלו, שקל הוא אף שנה אחת לבצע לכל בחור עליז שבקש לפשוט את ידו בביתו בדיקת ינשוף פשוטה, בסוף ירד מזה, הסכים להסתמך על הערכתו.
    רק כך אחז, ניתן לחוש את אורות החג הגבוהים ולא לאבדם במחי רגעים, סבר, קבע, פקק ומיסמר.

    אולם למרות מאמר חז"ל "אדר קיבלוה ברצון", נפתלי החתן האהוב, את השינוי הזה בחייו לא מוכן לקבל, לא ברצון ולא בכפיה.
    הכיצד אפשר כך לעבור את החג מבלי להתעלות קימעא טפח או שניים מע"ג הקרקע?! יום בשנה שאפשר לחוש בו במנהיג שעל הבירה. סבר ולא קבל.

    קשה לדעת במדויק אימתי הלמו נקישות הלב של בקבוק הוודקה יותר, האם באיסוף מהדיוטי פרי בשדה התעופה אצל המכס,
    או שמא בכניסה לסלונו של שמעיה בסעודת הפורים העליזה. סוף דבר נכנס הבקבוק גם נכנס, מתמקם על רצפת הסלון מביט בשקיקה אל נפתלי מעלה.
    הסעודה קולחת. ווארטים יפים. שירי נשמה ורגש משתפכים. וכוסיות של לחיים בזהירות נלגמים.
    נפתלי שנראה עסוק בנעליו יתר על המידה מתחיל אט אט להתנועע ולדפוק על השולחן באושר ושמחה.
    שמעיה שמנוסה ודרוך לכל תרחיש ומאורע מסמן בתנועה קלה, ובקבוק היין מסולק מיד מהשולחן, זה לא מפריע משום מה לנפתלי להמשיך להתנדנד ולא לפי המנגינה.

    "עדהה עדהה לא ידע, עדהה עדהה לא ידע, עדלא ידע" צועק נפתלי, מתרומם, מביט מבט מזוגג אל השווער ההמום,
    "עדהה עדהה לא ידע, למה למה שידע, למה שידע", שר נפתלי מסוחרר תופס בזרועו של חמיו ומושך אותו מהכסא למעלה,
    "עדהה עדהה לא ידע, אולי, אולי, שלא נדע, עדלא ידע", מחובקים יחד רוקדים זה מרצון וזה מחוסר ברירה.

    שמעיה מנסה להשתחרר מהאיידים אך ללא הצלחה, "אתה יודע ה-כ-ל שווער יקר, אף פעם לא מופתע והכל מבין, אבל גם אני משהו יודע ותקשיב לנפתלי-
    "עדהה עדהה לא ידע, מה יודע בן אנוש, מה יוד - ע,
    עדהה עדהה לא ידע, רק הקב"ה הכל יודע, ה - כ - ל יודע", בוכה נפתלי באוזניו, נוחת על הרצפה ודומם. נפתולי נפלתי.


    איש בשכונה לא ידע לומר לאחר הפורים מה בדיוק עובר על שמעיה, כשניסה מישהו ואזר אומץ לשאול, השיב לו שמעיה בכנות:
    "מה אנחנו כבר יודעים, מה?!"....
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: בר כוכבא, ש111, stars ועוד 28 משתמשים31 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    אפיון באמת מוצלח ומשכנע ממש. סגנון הכתיבה מרתק וקולח אף שהוא "עתיק". מרגיש לי שההיצג מעט ארוך...
  • 2K
    • מ"ם
    עזרה דרושים - בקטנה
  • מ"ם //
    • א געזונטע חורף ווינטער בריא לכולם.

    מדי פעם נוחתות הצעות עבודה קטנות בתיבת הניהול. הצעות אלו ירוכזו כאן.
    גם כותבים המעוניינים לפרסם הודעות דרושים כאלו, מתבקשים לפרסם באשכול זה (בלבד).

    וכאמור בחוקה הקודמת, הדרך הטובה ביותר להזמנת עבודה היא לפנות ישירות לכותבים המתאימים כפי שמשתקף מכתיבתם בפורום.

    בהצלחה.

    #1

    שלום וברכה,
    אני מחפש כותבי בדיחות (שמסוגלים להמציא בדיחות), ממים, משפטים טובים, וכו'
    באופן קבוע

    הם שולחים לי כשעולה להם משהו, אם זה מוצלח ואנחנו משתמשים בזה, אנחנו משלמים 50 ₪ על כל אחד.. (תוכן מקורי בלבד)


    בתודה מראש

    @דוד סילבר

    (המעוניינים, נא לפנות ישירות לניק. בחישוב מהיר אשכול כמו "אמרות כנף" שווה 15,100‬ ש"ח!)
    • תודה
    Reactions: קורונער, ליפסקר, עיתונאית ועוד 6 משתמשים9 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סיפורים
    צורף קובץ
  • 640
    • RACHELIZ
    שיר לבקש
  • RACHELIZ //
    • לבקש

    הָמָן הָרַע הַזֶּה נִמְחָה
    בְּבוּם גָּדוֹל שֶׁל נַפָּצִים.
    פֶּרֶץ צְחוֹק וְשִׂמְחָה
    הוֹלֵךְ, גָּדֵל וּמַעֲצִים.

    מְרַשְׁרֵשׁ לוֹ הַצֵּלוֹפָן
    מֵעַל מִשְׁלוֹחַ הַמָּנוֹת;
    חֲגִיגָה שֶׁל יֹפִי וּפָאן
    בַּטִּיּוּל בֵּין הַשְּׁכוּנוֹת.

    לַהַט הַשִּׁירָה מִתְעַרְבֵּל
    בִּצְלִיל בַּקְבּוּק מְקַרְקֵשׁ.
    וְכָל הַפּוֹשֵׁט יָד - מְקַבֵּל
    רַק אַל תִּשְׁכַּח לְבַקֵּשׁ...
    • תודה
    Reactions: sol key, א-ירושלמית, L_M ועוד 17 משתמשים20 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    אני גם חשבתי על מנגינה
  • 2 3K
    • ט
    ספר חדש ספר שירים -טל ומחר
  • טלח //
    • לא מאמינה שאני מפרסמת כאן,
    על הקמפיין שלי,
    תודה לכל מי שעזר בדרך...
    על העזרה בבניית הקמפיין,
    עכשיו נשאר רק לתרום ולרכוש

    https://www.giusim.co.il/he/projects/2251/

    זהו הספר. זהו הלינק.

    שעות של מחשבה,

    טללים של אהבה.

    אוצר גנוז לכל אחת שמרגישה.

    מעל מאה עשרים שירים,

    בלי יומרות,

    רק שירות,

    פה ושם תלונות,

    וחיוך עם זווית לא מדוייקת.

    האם לטל יהיה מחר...?

    בואו, יחד, טל לטל יצטרף,

    מחר יצטרפו אותיות לספר הזה!

    <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

    0548490359



    upload_2020-1-6_15-14-41.png
    upload_2020-1-6_15-14-41.png
    • תודה
    Reactions: תמיד בעליה, פררו רושה, מישהו מהצפון ועוד 20 משתמשים23 //
    24 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ט
    טלח
    תודה לכל המרגשים דפה, והמרגשים בפרטי, והטלפונים. אכן ב"ה, התוצאה, מעבר לדמיוני (הפורה בדר"כ...)
  • 461
    • א
    גדלים הילדים
  • אשר שרבר //
    • הוא חזר עצוב הביתה

    "איך היה?" שאלתי

    "בסדר" הוא ענה.

    "ובכל זאת?"

    "בסדר"

    "רקדתם?"

    "כן"

    "וגם אתה רקדת?"

    "כן"

    "והיו הפתעות, ופרסים, ותחרויות וכל מה שעושים אצלך בחיידר כל שנה?"

    אני יודעת שהימים האלו אצלם בחיידר מלאים בכל טוב מצרים, רק הצופר שהוא חזר אתו כנקמת הרבעס' לאמהות הראה שהם לא חרגו השבוע מהרמה הקבועה.

    "אז למה אתה ככה?"

    "הכל בסדר, אמא, היה נהדר"

    לא לחצתי. שמואל הגיע עשר דקות אחריו אדום כולו מהשמש מההתרגשות ומכמות הניירות שהוא זרק וזרקו עליו.

    "איך היה, שאלתי?"

    "וואי, אמא, אל תשאלי, פוצצנו את הרבי ויינשטין בניירות וגם את הרבי של אחרי צהריים מילאנו מכף רגל ועד ראש.

    "אני מקווה שלא הגזמתם" אמרתי. מישהו צריך לשמור על כבודם של הרבעס' גם אם הם מרשים לחבר'ה להשתולל.

    "לא, מה פית'ום מיד שהרבי אמר הפסקנו, והיו הגרלות ומכירה של הפרסים תראי במה זכיתי, וקניתי עניבה של דולרים וצפצפה כזאת שכל הבית כנסת יעמוד על הרגליים בהמן".

    שמוליק כולו מרוגש מלא חוויות ניירות מט"ו בשבט הוא גורס עד דק את כל המקומונים האפשריים.

    וזאבי, זאבי גם אדום אבל ממשהו אחר, הוא כועס, אולי נעלב?

    מישהו פגע בך, זאבי?

    לא, בכלל לא, אמר זעם כבוש.

    אף אחד לא מעליב, אף אחד בכלל אל יכול להעליב גם חזקי החצוף הזה שלקח לי את השלייקעס' האחרונים במכירה של הפרסים אפילו שהוא ידע שאני רוצה אותם.

    אבל גם הוא רצה אותם אני מנסה בזהירות

    בטח הוא רצה אותם כי אני רציתי, אני יודע עובדה שגם שעון מעור הוא חשב הוא ייקח את האחרון לפני אבל אני השגתי אחר וגם תרבוש, הכל הוא בדיוק רצה, אני יודע. אבל אני לא אתן לא, הוא לא יעליב אותי.

    אתה יודע זאבי, פעם כשהיה קורה לך דבר כזה היית נעלב, היום אתה כבר אומר לי שאתה לא נעלב ממנו. נראה לי שהתגברת.

    נכון, נכון, מיהו בכלל שאני אעלב בגללו.

    אני שמה עליו יד, הוא דוחה אותה, אבל נשאר לעמוד.

    ושמוליק נותן לו עניבה של דולרים, נראה לי שאני לא צריך, אתה יכול להראות לחזקי שיש לך גם. וזהו לו.

    לא אני לא נעלב. אמא, היה כיף היום, באמת. ובאמת למה שאגיד שכל החיידר הזה לא שווה בגלל איזה אחד שמנסה להתחרות איתי, כנראה שיש לו במה לקנאות.
    • תודה
    Reactions: ש111, ביזנסטורי - אילה, shira bira ועוד 21 משתמשים24 //
    0 תגובות
  • 1K
    • RACHELIZ
    שלום אדוני התייר. איפה היית ומה עשית?
  • RACHELIZ //
    • משרד הבריאות היזראדי מפרסם הערב (חמישי) את המקומות בהם ביקרו קבוצת התיירים הטיילנים שבאו מברזולוניה בטיסת לילה של חברת hdjcbehv43 בתאריך 05.99 שנמצאו חשופים לנגיף הקורונה. להלן סיכום העובדות הידועות מהחקירה האפידמיולוגית בשלב זה. הקבוצה עדיין שוהה ביזראד.

    להלן המקומות וזמני החשיפה של קבוצת התיירים:

    בתאריך 06.99
    שעה 05:32 מנהרת החור השחור
    שעה 05:33 עדיין במנהרה
    שעה 05:46 יציאה ממנהרת החור השחור
    שעה 05:50 שירותי מטיילים במנהרת החור השחור. למטיילים בלבד. נא לא לזרוק ניירות ומסכות לאסלה.
    שעה 06:03 עליה לאוטובוס של חברת אמג'אד. כלל נהגי החברה בבידוד.
    שעה 06:40 נוחרים על החלון.
    שעה 06:59 יורדים אחד אחד למלון יזראד הוטל.
    שעה 07:10 ממלאים צלחת שניה.
    שעה 15:01 אמג'אד שוב. 28 יום בבידוד לנהגי החברה.
    שעה 16:15 מסעדת הבלון הכחול.
    שעה 16:58 טיפ למלצר במזומן. השטר עכשיו אצל משה מהדגים.
    שעה 17:05 שירותים ציבוריים גן הגאולה.
    שעה 17:34 ישיבה על הדשא. יוגה.
    שעה 18:00 גלידת פיסטותים. (איך הבריק לי השם, אהה? כמו פלאפל מוסקו)
    19:00 ארוחת ערב במלון משהו יזראד.
    מאז לא מוצאים אותם...
    • תודה
    • חחח
    Reactions: סוניה, דפוס פוסטר, קווארק ועוד 23 משתמשים26 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיילה
    קיבלתי עכשיו במייל, להפיץ כמה שיותר ברשימות תפוצה, ההגנה האמיתית. לימוד למגיפה מתלמידי האריז"ל
  • 2 3 4K
    • מ"ם
    דיון עשרה כללים לכתיבה
  • מ"ם //
    • אתגר קרת


    1. דאג להנות מכתיבה. סופרים תמיד אוהבים לומר שתהליך הכתיבה הוא קשה ומלווה בסבל. הם משקרים. לאף אחד לא נעים לומר שהוא מתפרנס ממשהו שהוא ממש, אבל ממש, מהנה ומתגמל. כתיבה היא דרך לחיות עוד חיים, עוד הרבה חיים, של אינספור אנשים שאף פעם לא היית אבל שהם לגמרי אתה. כל פעם שאתה יושב מול הדף ומנסה, גם אם אתה לא מצליח, תגיד תודה על האפשרות הזאת להרחיב את הקיום שלך. זה כיף. זה מגניב. זה יופי-טופי ואל תיתן לאף אחד להגיד לך אחרת.

    2. אהוב את הדמויות שלך. בשביל שדמות תהיה אמיתית חייב שיהיה בעולם הזה לפחות מישהו אחד שמסוגל לאהוב ולהבין אותה, גם אם הוא לא מקבל אותה או את המעשים שלה. אתם האמא והאבא של הדמויות שאתה יוצר. אם אתם לא תוכלו לאהוב אותן אף אחד לא יוכל.

    3. כשאתה כותב אל תדפוק חשבון לאף אחד. בחיים, אם לא תתנהג בסדר, תגיע לכלא או למוסד סגור אבל בכתיבה הכל מותר. אם יש דמות שמושכת אותך בסיפור שלך – נשק אותה. אם יש בסיפור שטיח שאתה שונא –הבער אותו באמצע הסלון. בעולם הכתיבה אתה יכול להשמיד כוכבי לכת וציביליזציות שלמות בהקשת מקלדת, ושעה אחרי זה, כשהשכנה הזקנה מהקומה הראשונה תפגוש אותך בחדר המדרגות, היא עדיין תברך אותך לשלום.

    4. התחל תמיד מהאמצע. ההתחלה היא כמו הקצה השרוף של העוגה הנוגע בתבנית. היא אולי הכרחית להתנעת תהליך היצירה אבל היא לא ממש ראויה למאכל.

    5. השתדל לא לדעת את הסוף. סקרנות היא כוח עצום. אל תוותר על הכוח הזה. כשאתה יושב לכתוב סיפור או פרק, שלוט בסיטואציה ובמוטיבציות של הדמויות אבל הרשה תמיד להתרחשויות להפתיע אותך.

    6. אל תשתמש בשום דבר רק בגלל ש"תמיד זה ככה". חלוקה לפיסקאות, מרכאות, דמויות שממשיכות להקרא באותו שם גם אחרי שהפכת עמוד: כל אלו הן קונבנציות שקיימות אך ורק כדי לשרת אותך. אם הן לא נוחות לך וותר עליהן. העובדה שכלל מסויים מתקיים בכל הספרים שקראת בחייך עדיין לא אומרת שהוא צריך להתקיים גם בספר שלך.

    7. כתוב כמו עצמך. אם אתה מנסה לכתוב כמו נבוקוב תמד יהיה אחד לפחות (ששמו נבוקוב) שייעשה זאת טוב ממך. אבל כשזה מגיע ללכתוב כמוך – תמיד תהיה אלוף העולם בלהיות עצמך.

    8. כתוב כשאתה לגמרי לבדך בחדר. גם אם זה נשמע מאוד רומנטי לכתוב בבתי קפה, נוכחות של אנשים אחרים סביבך גורמת לך במודע או שלא במודע להיות קונפורמי. כשאין איש סביבך אתה יכול לדבר אל עצמך או לחטט באף מבלי שאפילו תהיה מודע לכך. כתיבה יכולה להיות לפעמים סוג של חיטוט כזה באף וכשיש אנשים בסביבה המשימה הזו יכולה להפוך לפחות טבעית.

    9. תן לאנשים שאוהבים את מה שאתה כותב לחזק אותך. והשתדל להתעלם מהשאר. כנראה שמה שכתבת זה לא ממש בשבילם. זה לא נורא, יש עוד הרבה כותבים בעולם. אם הם יחפשו טוב מספיק הם בטח יצליחו למצוא סופר אחר שייקלע לטעמם.

    10. שמע את כולם אבל אל תקשיב לאף אחד (חוץ מאשר לי). כתיבה היא הטריטוריה הכי פרטית בעולם. בדיוק כמו שאף אחד לא יוכל ממש ללמד אותך איך לאהוב את הקפה שלך, כך גם אף אחד לא ממש יוכל ללמד אותך לכתוב. אם מישהו נותן לך עצה שנשמעת ומרגישה מתאימה השתמש בה, אם מישהו מציע משהו שנשמע נכון ומרגיש לא מתאים, אל תבזבז על העצה הזאת אפילו שנייה. היא אולי טובה למישהו אחר אבל לא לך.


    //גם זה פורסם באלכסון//
    • תודה
    • חחח
    Reactions: פרפקט-סציו-ניסטית, נ. גל, קורונער ועוד 40 משתמשים43 //
    40 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    ארבע
    מעניין (:
  • 949
    • מ
    קראו-נא- מה שאולי קרה
  • מסינג //
    • "זה קורה!" המחשב הנייד שלו הונח בנקישה על השולחן שלצידו.
    "מה אתה אומר?...." הוא משך את רגליו הארוכות קדימה. "נו, תציג נתונים".
    שורת ססמאות , טביעת אצבע וג'ף סובב את המסך " הנה.. ביעד שלנו זה עובד כמו שצפינו. כל השטחים האדומים חסומים כבר מספר יממות."
    "ומה זה השטחים האדומים מעבר לים, ג'ף?"
    "זוהי גלישה לא מתוכננת" תופף על השולחן, " לא צפינו כך אבל אני מניח שזה ייעצר"
    "אולי נחיש את הגלישה לאזורים נוספים? כך האפקט יושג מהר יותר. הלא כך?, המטרה הרי היא בעליונות שלנו. בבידוד מתחרות"
    "דוני!!! הכל בסדר?? אתה רוצה לבודד את כל העולם? להחריב אותו?"
    " קח סיגריה ותירגע" סיגר יוקרתי החליף ידיים , "שתינו הרי היחידים שיודעים איך לעצור את הכול, הרי אנו חוסנו והכול בסדר. ברגע הנכון נציל את העולם".

    החדר מוחשך במידה ניכרת וג'ף קם מכסאו בכוונה להאיר את החדר.
    משפשף את עיניו האדומות מהשהיה הארוכה מול המסך, 'אלך לאכול ולהתרענן קצת בחוץ' מחליט ולובש בחפזה את מעילו.
    פונה למחשב לחסום אותו מפני שזיפת עין סקרנית ובלתי ידידותית ,, ולפתע הופיעה שורת הודעות על המסך:
    "ג'ף , חייבים לצאת בהודעה שאנחנו עובדים על חיסון על בסיס דם ששאבנו מחולים"
    " גף, פרסם תחילית של נוסחא (בלי אפשרות להגיע לתוצאה"
    (העתק מהודעה לציבור) " אנחנו חזקים ביחד! נציל את העולם ואת הכלכלה שלנו!"
    אור צהוב הציף פתאום את החדר .
    "מה קורה פה?"
    " כלום ג'ף, ממש כלום, סה"כ מצאתי בשבילי רק 2 שמלות לאירועים בשבוע הבא,מתעכב עוד משלוח מסין, ויצאתי עם ג'נית ואלין לאסוף תרומות למען נפגעי הקורונה בסין מטעם אגודת הסיוע העולמית, אספנו קצת ממש אבל מחר אצא שוב" היא לגמה כוס מים.
    ג'ף ניצל את ההפסקה " ולמה שלא תצאי עכשיו לאסוף עוד למען מבודדי הקורונה הקומוניסטים עם ידידותייך הרחמניות?"
    מול העלבון שהחל להציף את פניה הוא מיהר להוסיף " ותקני עוד 2 שמלות ותיקים לאירועי- הצדקה שבוודאי יהיו לך עוד חודש.."
    והניח את כרטיס האשראי שלו על השולחן, דוני כבר העביר לחשבון שלו בונוס לרגל ההצלחה המתפשטת.
    " מתנצל יש לי עוד עבודה , תכף אגמור"
    הסתובב למחשב, קרא את ההודעה החדשה שנכנסה והחוויר.
    ....
    המשך יבוא
    • תודה
    Reactions: שינדלה, פילפלית, בובה בובה ועוד 17 משתמשים20 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בובה בובה
    התחלה מענינת, בפרוש. אני חושבת שעריכה לשונית והגהה קלה תשפר את סגנון הכתיבה מאד! שים לב במיוחד...
  • 669
    • Natan Galant
    ונהפוך היא.
  • Natan Galant //
    • היא נכנסת לבית הדין, רועדת. שבילים של דמעות מזדנבים בעקבותיה.
    הקטגורית רועמת: גברת מנצ'ס, הנה לכאן.
    היא באה הנה לשם, ערימה של מלאכיות שחורות עוטות שאלים מכל עבר, אורות אדומים סביבן, החדר מואר על ידי עיגול ירוק בוער, תלוי באמצע החלל הקעור העצום.

    היא עומדת רוטטת בפינת הנדונים, לא מעזה לדבר.
    קולה של הקטגורית עולה מעלה מעלה, צווחני כמו המסור של בעלה המנוח: גברת מנצ'ס, את יודעת למה את כאן?
    היא מהנהנת, מנגבת את הדמעות, מסבירה: באתי דרך איראיסה, הרופאה. היא לא אבחנה בזמן את היעפת שלי, התמוטטתי מרוב עייפות באמצע לבחור תחפושות לבנות שלי.

    דממה סמיכה משתררת. כל העדות והקלדניות משתתקות. מישהי מכחכח, מדברת מבעד לשל: יעפת? את רצינית?
    האווירה נשבר, קולות גיחוך עולים. הנשים מתחילות להתלחש: לגיסתי שנפטרה קצת לפניי היה גם יעפת. בזמנו בעלה אמר שהיא מתה מעצלות, אני דווקא האמנתי בה. קול אחר מתפרץ לדבריה: אוי, לא לא לא. תפסיקי לקשקש. אני הכרתי אותה, היא באמת הייתה עצלנית. היא בחיים לא הייתה עושה ספונג'ה כמו שצריך. תמיד רק עוברת עם הסמרטוט. פעם בעלי ניסה לעזור להם עם הסתימה, הוא אמר לי אחר כך שבחיים לא ראה כזו קופסת ביקורת, בחיים לא הרימה לא המכסה...
    צחוק מהוסה עולה מקרב עוטות השחורים. מישהי מספרת לכולן איך נרדמה בהמתנה לתור של איראיסה, התעוררה רק שעתיים אחר, המנקה של קופת החולים העירה אותה. היא באה הביתה וגילתה את כל הבית הפוך ואת בעלה יושב וקורא עיתון, בתוך שמיכת פוך על הספה... מרוב שהיא התעצבנה היא כבר לא ישנה חצי לילה אחר כך.

    הסנגורית מנסה לנצל את המצב, משתמש במגאפון כחול לבן לשעת חרום: אז גברת מנצ'ס, בעצם את בכלל לא אמורה להיות פה, נכון? את מעוניינת לחזור?
    הנדונה מהנהנת בחוזקה, כן, כן רוצה לחזור.

    הקטגורית רועמת: שקטטטט. את אפילו לא מבינה. את באת לפה בגלל הקורונה. למה הפרת את הבידוד? למה יצאת לרחוב? המכירה של וייסנשטרן באמת כל כך חשובה? את יודעת כמה סיכנת את כל נשות בני ברק?

    גברת מנצ'ס גמגמה: אבל לא הפרתי את הבידוד. אני בבית מיום ראשון בשבוע של טו בשבט. ישנה וישנה כמו שלא ישנתי בחיים שלי. פה ושם מתעדכנת בחדשות בעיקר בפורום הזה, הירוק.
    הס סמיך הושלך בקהל. השופטת סיננה: יש לך הוכחות?
    מאי שם הוסעה מריצה פנימה, על גביה אוסף של תמונות, מתעדות ומוכיחות את טענותיה של הנשפטת.

    השופטת פסקה: אוקיי, אז זו סתם טעות. את משוחררת.

    ואז עיגול האור הירוק נכבה, רצפת החדר התיישרה, וגברת מנצ'ס מצאה את עצמה בכסא המחשב במשרד הביתי שלה, מנסה לקלוט מה קורה סביבה. בוהה בפורום פרוג, איש את רעהו.
    תוך כדי בהיה במבט, המסך התרענן, והאשכול ההיסטרי על קורונה הגיע לעמוד 69, ואז לעמוד 70, ואז לעמוד 71. תיק תיק תק.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: וי שלוק, סוניה, בר כוכבא ועוד 27 משתמשים30 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    ... (שלוש נקודות)
  • 433
    • ד
    שיר אסתר
  • דיונון //
    • "שמא על שקראתיו כלב?! שנאמר - 'הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי' (תהלים כב, כא). חזרה וקראתו אריה. שנאמר 'הושיעני מפי אריה' (תהלים כב, כב)". - מגילה טו:


    עַל אַיֶּלֶת.

    לְעֵת כָּזֹאת הִגִּיעָה.

    פּוֹחֶדֶת, רוֹעֶדֶת.

    בְּלִבָּהּ מְיַחֶלֶת -

    אָנָּא הוֹשִׁיעָה,

    אֲבוּדָה וְאוֹבֶדֶת.



    בְּנַעַל זָהָב רַגְלָהּ הַדּוֹאֶבֶת,

    כַּמָּה עוֹד דַּרְכָּהּ תֶּאֱרַךְ.



    וְאַיֶּלֶת,

    אַחַת דָּתָהּ -

    שַׁחַת לָרֶדֶת.

    לִגְאֹל מִתְפַּלֶּלֶת -

    מִכֶּלֶב יְחִידָתָהּ.

    חֻקּוֹ הִיא מוֹרֶדֶת.



    דִּמְעָה מְלוּחָה אֶת לֶחְיָהּ צוֹרֶבֶת.

    נִסְפֶּגֶת בַּמֶּשִׁי הָרַךְ.



    לֹא! אַיֶּלֶת.

    אִם לַנּוֹבֵחַ נִדְמָה

    וּמוּלוּ מִתְמוֹדֶדֶת -

    לֹא בִּי הַתּוֹחֶלֶת.

    הִמָּלְכִי מְזִמָּה,

    תּוּכְלִי לוֹ בּוֹדֶדֶת.



    כְּיַלְדָּה נְטוּשָׁה, עַל חוֹף נֶעֱזֶבֶת.

    אֱיָלָהּ מִמֶּנָּהּ בָּרַח.



    וְהִיא כְּאַיֶּלֶת,

    עַל מַיִם עוֹרְגָה.

    לְמַעַן עַם וּמוֹלֶדֶת.

    בְּדוּמִיָּה מְיַלֶּלֶת -

    אֲרִי עָלַי לְהָרְגָהּ!

    לְצֵל, לְסֵתֶר, מַגֶּדֶת.



    חִזְקִי קְטַנָתִי, בַּת הָאוֹהֶבֶת.

    כִּי אוֹר עָלַיִךְ זָרַח.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, ש111, seven up ועוד 18 משתמשים21 //
    0 תגובות
  • 2K
    • G
    שר המעטפות, מזיכרונותיו של מזכיר קלפי.
  • gedalya vaisbord //
    • טרילוגיה
    שני הכריכים - פרק ראשון​

    מזכיר הקלפי שפשף עיניים עייפות מעל דפי המבחן שלו וחישב את נפשו לשאול. המספרים התערבבו במוחו, המפלגות עשו בו שפטים, והוא איבד את החשבון לגמרי. כמה מעטפות היו לו? וכמה קולות לרשימת 'אאא - אנחנו הטובים'?

    הוא חישב הכל מחדש, חיבר וחיסר במחשבון, מנה קולות כשרים ופסולים ככתוב בדפי המבחן, ובסוף הגיע שוב לאותה תוצאה לא מספקת שלא הסתדרה עם שום תשובה אפשרית שהיו לו.

    הוא הניח את העט בנוקשות על הדף ודפק עם מפרקי האצבעות על מצחו בכאב רב.

    לא היה אכפת לו מהכאב, מהעייפות, ומהעובדה שהוא נשאר אחרון בכיתה רק עם עוד אחד כבד משקל שחשב ארוכות בעודו לועס את עטו.

    הוא ידע שכבר לא יהיה מזכיר קלפי. הפעם לא ירוויח את הכסף.

    אין רישיון נהיגה.



    ארבע וחצי שעות קודם:

    צהרים מקדירים נשבו לאורך שדרת לה גארדיה של תל אביב. ממזרח לאיילון הייתה תל אביב של העניים. היא נבנתה בנינים גבוהים מרובעים, מטויחים. מקבצי בלוקים ארוכים ומסודרים. ואוטובוסים שמטפסים את השדרה במאמץ כואב.

    בואכה עירוני ט', תיכון אזורי מרובה כיתות, בנוי תקופות תקופות כידו הטובה של כל אדריכל שבנה את אגפו שלו, נראתה תכונת צעירים נחפזים. סטודנטים, והורים, עובדי הייטק בני מעמד ביניים שסוגרים את החודש במאמץ, ופנסיונרים ששלטון קטנוניות החוק חשוב להם.

    כולם נקבצו אל שערי הברזל. כולם, כישראלים הגונים באו באיחור, ומשבאו נרשמו בדלפק ונכנסו לכיתה.

    בכיתה נשבו מזגנים אוויר קריר. המאחרים נכנסו הפקידו טלפוניהם בארגז קרטון שבכניסה והתיישבו היכן שהתיישבו. כולם הכירו את כולם משתי מערכות בחירות קודמות. כולם הנהנו בנימוס זה לזה ובאוויר ריחפה ההלצה שכולם מכירים אבל איש לא אמר אותה בינתיים. אז המזכיר שלנו חשב אותה לעצמו, אולי כולם יהיו פה שוב בבחירות הרביעיות.

    המורה נכנסה והשיעור התחיל וכבר באה עליו עייפות. בכיתה היו שולחנות בית הספר המוכרים עם משטחי פורמייקה המלאים חתכים וזיכרונות, ובעיקר מעוררים שינה רבה. המזכיר שלנו חזר לכיתה ח' רגע לפני הישיבה הקטנה בה היו רק סטנדרים. אוי, כמה שינה ישן על השולחנות הללו.

    הוא לא רצה לישון, מה פתאום הוא בא להקשיב. אז הוא הקשיב והנהן בראשו נמרצות. נכון, סדר עבודה בקלפי. נכון, תפקידי חברי הועדה.

    נכון, שני מכסים..

    לתיבת הקלפי.. ומנעולים ממוספרים...

    ויש לרשום הכל בפרוטוקול בשני העתקים.

    הוא נרדם.



    התעורר אחרי עשר דקות והרגיש שזו הייתה חצי שעה. הלך והכין קפה וחזר פנימה.

    בחצי אוזן הקשיב להסברים ובשאר הווייתו עסק בעניינים אחרים שטסו במוחו עתיר הדימיון. אוזניו צדו את ההסברים בחצאי משפטים אבל הוא כבר היה מזכיר פעמיים אז הכל היה כרגיל, הכל אותו דבר.

    הכסף. אם לא הכסף היה בכלל מגיע לפה? מה פתאום. אבל יש לומר כי לשבת שם באיזו קלפי תל אביבית בכיתה ג'3 של המורה אביבה יעקובי-שחר לא היה כה נורא. היה נחמד, היו אנשים, היו פטפוטים. היה מסקרן, מעניין, וחד פעמי. רב פעמי.

    אבל לא היה אוכל נזכר פתאום. אמרו להם שבבחירות אין אוכל וצריך לבוא עם סנדביצ'ים מהבית. ומשזכר זאת עלה ובא בראשו זיכרון הסנדביצ'ים שמחלקים בהפסקה שתהיה בקרוב. תיכף ממש. רק ייגמר הנושא הזה.

    נו מתי הצלצול?? המחשבה קדחה את מוחו מאוזן לאוזן ולא הותירה מקום לשום דיבור אחר.

    המילים עפו לצידי אוזניו "שינויים מיוחדים: המזכיר יחלק את המעטפות... והן תישמרנה בתיבה מיוחדת.. מנעול פלסטיק מיוחד," שוב המנעול הזה. מה הסיפור הזה? מה פספס?

    מכאן ואילך הקשיב בלי לפספס כלום.

    ===

    ההפסקה באה והוא שם ידו על כריך אחד. אחרי שנטל ידיים יצא לתור אחרי כריך שני. שאם לא שני כריכים בחינם מה שווה כל העניין?

    הוא חיפש פה ושם. הסתובב כאילו באגביות ליד הארגזים אבל כולם היו ריקים. הוא הניח ידו על סנדביץ' בפינה אבל הוא היה תפוס אצל מישהו. כשבסוף מצא את האוצר, ארגז מלא, רעם קולו של האחראי. "היי בחור! לא לקחת שניים,"

    הוא יצא היום עם שניים הבטיח לעצמו. אבל ההפסקה נגמרה וכולם חזרו לכיתה.

    פתאום התחיל להקשיב. פתאום הבין שאם ימשיך כך לא יעבור את המבחן בסוף ההדרכה וכל הר הכסף שזמם עליו בכלל לא יגיע.

    לפיכך התחיל להקשיב בריכוז אבל כבר היה חסר לו חומר רב. הוא קיווה להצליח במבחן על סמך הניסיון אבל בראשו היה כל החומר מעורפל כמו קלפי מבולגנת של מזכיר רשלן שסופר מעטפות עד שתיים אחר חצות.

    ===

    הסתיימה ההדרכה ובא המבחן. וכיוון שבא, באה מצוקה אצל מזכירנו. הכל נבחש בראשו, כל המספרים שיטו בו, מצוקה גדולה אפפה אותו והוא לא ידע בין ימינו לשמאלו.

    אחרי שכלו כל הקיצין ולא הצליח מזכירנו לפענח את המבחן שמתעתע בו. הימר על התשובה הקרובה ביותר אליו ותיקן לאחור את המבחן לפיה.

    כשיצא לערב הקריר לא רצה כלום מלבד לחזור לבני ברק ולישון. הוא כעס על עצמו, כעס על המבחן, כעס על וועדת הבחירות. על הכל כעס.

    הוא ארגן את חפציו בשקיתו והתנחם שאולי בכל זאת עבר את המבחן. הרי היו שלושה תשובות אפשריות וזו הייתה הקרובה ביותר אז אולי הוא כן ענה נכון?

    ואם כן, הרי שהוא עתיד להיות שר המעטפות אבל אז חזרה מחשבתו שוב אל שני הכריכים.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אלצ'י, פררו רושה, mirie ועוד 17 משתמשים20 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    G
    gedalya vaisbord
    פרק שלישי - זוועת הטבעת הטבעת באה בחלומו, היא הייתה אדומה וגסה ועטויה על אצבע דקה ופריכה...
  • 614
    • ש
    למה לנעול את תיבת הדואר
  • שוקולד מריר //
    • בעיר בה אני מתגורר מחולקים עלוני פרסום לרוב,
    שלושה מהם מחולקים בקביעות במוצאי שבת.
    בעיני הם היו פלא מהלך, צרור דפים קסומים המאוגדים יחדיו,מדיפים ניחוח דפוס טרי ורענן, וממתינים בקוצר רוח למבטי המלטף.
    במהלך השבת אני מדמיין כיצד עם שלושה כוכבים ראשונים אני ממהר לתיבת הדואר,שולף בידיים רוטטות את העלון הנכסף, שוזף במבט קצר ומהיר את עמוד הראשון,ומטפס מדרגה מדרגה חזרה למבצרי.
    אני גומע בשקיקה שלושת העלונים מסולאים מפז, כמו היו סיפור מתח דרמטי.
    ילדי הצופים בי מכירים את הסיטואציה לאשורה, ומבינים כי דקות אלו הינם עת רצון שבועית,ועושים בה ככל העולה על רוחם.

    וכעת ברשותכם,קוראי היקרים,אשתף אתכם באפיזודה מחרידה אשר התרחשה בתיבת הדואר הפרטית שלי,במוצ"ש האחרון.
    כמידי מוצאי שבת בשבתו, עת רגלי מסיימות את הריחוף העליז על מדרגות הבנין,אני מגיע לתיבת הדואר,פותח אותה סמוק מהתרגשות,
    ונעצר הלום רעם.
    התיבה היתה ריקה.
    הכנסתי את היד באגרסיביות,ממשש בהיסטריה כל זווית אפשרית,אך לשווא.
    מיהרתי לבדוק את תיבות השכנים, מה רבה תדהמתי למראה תיבות השכנים העמוסות בכל טוב עלוני הארץ! הנה אושיט את ידי ואטול את בבת עיני!
    אך לצערי הרב, תיבות השכנים היו נעולות.
    כל חלומותי בבת אחת נגוזו,
    כל השערותי הופרחו,
    כל דמיונותי השבועיים קרסו כמגדל קלפים עלוב.
    דמעות של כעס ותסכול צצו בזוית עיני, ליבי נשבר,
    מישהוא לקח את העיתון מהתיבה שלי!
    מישהוא חצוף מחוצף,חסר כל רגש, קר כקרח, העז לקחת את פיסת החיים השבועית שלי.
    לא יכלתי לשאת את הכאב הלופת,
    ועליתי בפעם הראשונה בחיי,לבדי .

    אותו מוצ"ש היה ערב נוגה,ארוך,משמים,עצוב,ריק מכל תוכן וחסר כל צבע.
    מאז ועד היום, גם אני נועל באובססיביות את תיבת הדואר שלי.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: Natan Galant, הוריקן, מן טל אורה ועוד 20 משתמשים23 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כפריה
    יפהפה! יש מקומות שחסרים בהם רווחים בין מילה למילה...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה