קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
אתמול ראיתי מודעה ססגונית נרצעת על אוזנו של עץ ברחוב רכניץ, צועקת: "דבר האבד – להשכרה יחידה גדולה ומהממת, נוף מדהים, קומה 7 + מעלית", הכתובת הייתה קרובה לכולל ולגן של הילדה, התקשרתי וקבעתי עם בעל היחידה היחידה מסוגה שאעלה אליו בצהרים.

הכניסה לבניין המדובר מטופחת למחצה, ניכרים בה עדיין שאריות פרחים בינות לשקיות וקליקסים שנשרו מקומה חמישית. תיבות הדואר מלאות מדבקות 'גם אני מנוי' לעיתונים שונים, כך כל השכנים נהנים עם שחר מסטנד קריאה מגוון.

הייתי אחרי סדר א', מותש, במצב כזה אי אפשר לטפס 7 קומות. לחצתי על כפתור המעלית והתיישבתי על פגוש בוגבו ספורטז', הקשורה ברישול למעקה המגולוון. החץ המהבהב חיווה שהמעלית עדיין בדרכה אל על, נמנמתי קלות כשמדי כמה דקות אני מציץ בשעוני ובחץ.

לאחר כעשר דקות הקיאה המעלית גוש של זאטוטים ועגלות, חוץ מילדה אחת עם משקפיים שאמרה שהיא יורדת לחניון. החלטתי שלא לתת למעלית לחמוק ממני, דחפתי רגל, הפחדתי את הדלת ואת הממושקפת וירדנו לחניון.

"א-ב-א המעלית פה", צעק שם ילד ג'ינג'י כשהוא לוחץ שוב ושוב על הכפתור, חיכיתי נצח עד שאבי הבן גמר להחנות את הקורולה בין העמוד למרצדס שחורה. כמעט דחפתי את הילד וברחתי עם המעלית אך גברת מבוגרת הכניסה שני שקי תפוח אדמה ובקשה ממני להוציא אותם בקומה שלישית.

המראנו חזרה לקומת הקרקע בכדי לאסוף שלושה ילדים עם שני אפרוחים ואיגואנה. המשכנו לקומה שניה, שם לא ראינו איש, קיללנו חרישית את מי שלחץ על הכפתור והמתנו שהדלת תיסגר, כשהדלת החלה לנוע ברח אחד האפרוחים וילד אחריו, והדלת, שוב.

בקומה שלישית הוצאתי את תפוחי האדמה, הילד הג'ינג'י ואביו דילגו מעל השקים ונבלעו באחת מפיות הפלדלת, בחסדי שמים דילגנו על קומה רביעית, ובקומה חמישית יצאו הילדים והאפרוח, והשאירו אותי עם האיגואנה. "תוציא אותה בקומה שבע", פקדו עליי הזאטוטים.

בקומה שישית עמד ילד ושאל "אתה עולה?" והלך. הדור של היום חסר נימוס. עליתי לקומה שבע, לקחתי בעדינות את האיגואנה ויצאתי.

משב אוויר ליטף את זיעתי, באופק נראית שקיעה נהדרת, כל בנייני הפרוייקט מתפרקדים על ההר ממול. "רגע", דיברתי אל האיגואנה, "למה אני בגג?"

צלצלתי שוב למספר מהמודעה. כשהבנתי מדבריו שיש 38 ויש 38א' קיבלתי סחרחורת, וכשאמר "לא נורא, יש מעלית", צווחתי בקול מוזר, "לא רוצה מעלית, לא רוצה, לא רוצה, גם אם אגור על האנטנה של מגדל אייפל אטפס מבחוץ על הברזלים", ואז התעלפתי.

מד"א התקשרו לאשתי לספר לה שאיבדתי את ההכרה ולא אגיע הביתה בקרוב.

"מה קרה לו?" נזעקה.

"הוא בקומה", אמר המתנדב.

"מה??? ה' ירחם, איפה הוא מאושפז?", קטעה אותו.

"מה? לא. הוא בסדר גמור. הוא בקומה שש, יש לו עוד חמש קומות לרדת.
היו הייתה בישראל פצ"רית
שחשבה שהיא ברוסיה הצארית
כל העם חייב להיות מהוגן
ורק בסביבתה הכול בלגן

מנוי מקורבים לחקירות אישיות
טיוח חקירות ושיבוש ראיות
הדלפות לתקשורת בלי אישורים
חתימת תצהירים ודוחות שיקריים

גרימת נזק הסברתי עצום בעולם
הרמת קרן האנטישמים כולם
בישול ועריכת סרטונים מגמתיים
בשביל להושיב בכלא כמה ימניים

השתקת חקירות בני מקורבות
העלמת עין מחומרת העבירות
הרי היועמשי"ת היא שומרת סף
ואין ספק שבנה מכל פשע חף

עידוד מחבלים להגשת תלונות
אפילו כשהן כלל לא נכונות
וכשמתברר שאין הסתברות להרשעה
פשוט מגרשים את המחבל בחזרה

וכאשר מתחילה להיחשף ההשתקה
היא מרימה לכולם כזו הפקה
נטישת רכבה בחופי הצוקים
וכתיבת מכתבים שמצוקה משקפים

לצורך אפשרות העלמת ראיות
הטבעת הפלאפון האישי במצולות
שחלילה לא יחשפו התכתבויות אישיות
אשר את היועמש"ית לפרשה קושרות

שימוש בטענות אני מבולבלת
לא יודעת יד ימין מה שמאל פועלת
אין לי מושג היכן המכשיר האישי
אולי בים אולי באיזה כביש ראשי

ומי אחראית על כל החקירה
כמובן היועמש"ית הזכורה לרע
מונעת כל אפשרות להדחתה
הרי היא שומרת סף וזו זכותה..

ואין כל חשש לניגודי עניינים
הרי היא מעל חששות קטנוניים
הלא תראו שלאורך שנות כהונתה
מעולם לא פעלה לפי השקפתה....

רק לפי החוק הצודק הידוע
אשר לשמאל במדינה הכל מגיע
והימין משולל זכויות והגנות
אף שנבחרו בבחירות הוגנות

אכן ראו דרכי אחינו התועים
אשר לתאוותם תמיד כורעים
איך נראה שלטון ללא חוקי התורה
המנחילה ארחות חיים ויושרה

אשרינו שלא שם חלקינו כהם
וברוך אלוקינו שהבדילנו מהם
אנו נתמיד בדרכי התורה לצעוד
בתפילה שיצטרפו אלינו עוד ועוד.
קטע שהייתי צריכה לכתוב עם המילים 'צי'זטבולה היא'.
אשמח מאוד לתגובות.




צ'יזטבולה היא, באיזשהו מובן, כל הפחדים שלי.

לכן אני מעדיפה לקרוא לה צ'יזבטולה, שיכול אותיות קטן שהופך אותה לקצת יותר ידידותית בשבילי, מין צ'יזבט עם סוף חמוד. לֶ'ה.



כן, היא בכוונה היא.

לא הם, לא הוא, היא.

היא מותק. באמת, מה יש לומר.

אבל אולי,

מותק מדי?...



מסתתרת לה באצטלה עדינה, מתוקה,

לֶ'ה, כבר אמרנו, לא?



אז...

בואי, מותק.

לא לא לא.

אני צריכה אותך מציאותית יותר.

והאמת, גם מפחידה יותר.

כי את, נכלוליתל'ה,

מייצגת את כל פחדיי.

לא הסוג של- אני פוחדת מהחושך.

(כן רותיל'ה, גם אחותך הגדולה לפעמים פוחדת מהחושך.

מותר לה.

היא לא כזו גדולה כמו שנדמה לשתיכן...)



אלא הסוג של-

אני פוחדת מהאור.

שלי.

אני פוחדת להיות מוצפת בנחשולי אהבה אדירים,

שעד כה אמנם ידעתי על קיומם,

אבל להרגיש...

להרגיש זה כבר סיפור אחר.



מפחיד הרבה יותר.



אני פוחדת לעשות לי טוב מדי.

וכמנגנון הגנה כלשהו,

(אני לא אוהבת את המילים הרס עצמי, פייגי!)

כל פעם שאני צועדת קדימה,

אני חייבת גם לוודא שהדרך שמאחוריי לא נמחקת.

שהיא עדיין שם.

עדיין עם אותם קוצים.

עדיין עם אותו חושך סמיך,

כמעט ניתן להרגשה.



עדיין צ'יזבטולה.





והרצון הטבעי שלי זה לכתוב סוף אופטימי,

לריקוד הזה, שלי ושל צ'יזבטולה.

אבל אני לא.



כי אני לא מתכננת ללכת מפה, בשום צורה.

יש לי עוד הרבה מדי מה לעשות.

(אהמ. שומע, חמוד...

אתה מאחר.)



והריקוד הזה,

הלעיתים עדין עד בלתי מורגש,

ולעתים סוחף ומסחרר עד כדי נפילה חזקה,

הוא ריקוד חיים.



שכרגע אני נדרשת לרקוד.

וככל הנראה בעוד תקופה,

תבוא בת דודה של צ'יזבטולה,

ונרקוד יחד ריקוד מסוג שונה.

אולי בכלל נכתוב,

או ננגן,

או סתם נדבר.



עד אז,

זה אני וצ'יזבטולה,

רוקדות לנו בגשם.

כל אחת מחייכת מסיבתה שלה,

פוערת פה אל השמיים,

מנסה ללקוט טיפות של גשם.



עוצמת עיניים,

ונותנת למים,

לשטוף.

התלבטתי אם לעלות את הפוסט הבא, המסכם את המאמרים שהעליתי סביב האתגרים ביציאה לאור.

" כתבתי כאן שאני לוקחת הפסקה מכתיבה ברשתות עלי לעמוד בזה, אמרתי לעצמי, "אם לא - כולם יתפסו אותי כדמות לא אמינה"

"אני לא מחפשת להיות אמינה, כי זו פרשנות של האנשים, אני רוצה להקשיב לעצמי וחשוב מבחינתי אמנם לעשות הפסקה מכתיבה ברשת, אבל גם חשוב לי מאוד לתת את המאמר המסכם הזה, כדי שהמסרים שהגשתי עד כה יהיו מדויקים יותר", השבתי לעצמי..

אז החלטתי כן לפרסם את המאמר, אתם מוזמנים לדון סביב הנושא הזה, יתכן שלא אשתתף בדיון באופן רציף כי המחשב עם חיבור לרשת נמצא במגירה ואני מעדיפה להשתמש במחשב החדש בו יש לי וורד חדש...

בדיון הזה יש הרבה צדדים מרתקים, ובטח בפוסט הזה הגשתי רק צד אחד של הנושא: את זווית הראיה שלי.

ואולי אולי, יום אחד, אוציא לאור את המאמרים שכתבתי על הגשמה עצמית בתור ספר עבור הציבור, אם יש כאן אנשים שיש להם אפשרות לסייע בהפקת הספר, שילחו לי מייל. (הסיוע הנדרש: כריכה, שיווק, וכו')


האומץ להיות מצליח.


בשכונת מגורי יש בתים שונים, מגוונים ולא אחידים:

יש בתי-קרקע, וילות ישנות, בניינים חדישים, בניינים ישנים מאוד.

ויש וילה חדשה שנבנתה בשנתיים האחרונות, היא היתה חורבה לא מאוכלסת, ואני ליויתי מרחוק (מאוד), מהמרפסת, את הבניה.

בתחילת המלחמה, כשרק מנהרות היו מול העיניים, ראיתי את כמויות העפר שפינו באמצע הלילה והייתי בטוחה שחופרים שם מנהרה עד לבנון.. ואז הבית קם ולבש צורה, עד שבחודש האחרון עברתי שם ונוכחתי לראות שהתוצאה אינה בית רגיל, אלא בלי עין הרע קסום מאוד, נראה כמו ארמון קטן (בעיני).

ואז כמובן התחלתי לחשוב:

חשבתי על האומץ לבנות כזה מבנה מפואר באיזור רגיל.

חשבתי אם אני מקנאה, ועניתי לעצמי שלא, אני מרוצה מהמקום בו אנו מתגוררים, שמתאים לנו מאוד.

חשבתי לעצמי אם היו משכירים לי כזה בית והייתי צריכה לגור בו, אם הייתי מרגישה בנוח, התשובה שעניתי לעצמי: לא!

אני לא מרגישה בנוח באיזור של יופי נוצץ מידי, של רושם, שבולט מעל השאר.
ואז חשבתי כמה אומץ (או, אולי חוסר מחשבה) יש לאנשים שמתבלטים על פני השאר.

זה אומץ להצליח.

כן, כן, זה אומץ להיות יחודי, ללכת עם האמת שלך, עם החשיבה שלך, ו'לא לספור' אף אחד בדרך.

לא לחשוב על אנשים שאין להם קמצוץ ממה שיש לך, לא לחשוב על אלו שבצללים שלהם אין רבע ממה שאתה מציג לראווה.

זה אומץ, וזו התנהלות נכונה אם אדם פועל לפי המצפן שלו ויש לו מטרה טובה.
הכוונה – שאדם יכול להצליח ולהיות יחודי גם אם חלק מההצלחה והייחודיות שלו זה לחיות בבית פאר (כדוגמה לחיצוניות) כל עוד הוא חי חיים פנימיים של חסד, אהבת הזולת ורצון להיטיב.

כי גם יופי נוצץ או גם הצלחה יוצאת דופן וגם חוסר ברק או כשלון הם כלים, והמטרה היא שאדם יזכה לחיות את עצמו ברוגע, באמת, ביציבות נפשית ובשאננות תוך כדי הגשמה עצמית...
זאת רחלי, בהחלט נעים להכיר
התארסה לא מזמן
הוא בן 19
יזרח נרו ויאיר
מכנים אותו יענקי
הוא בחור מעולה
הם מתאימים
כמו מטלית למשקף
לא משנה שבסוף זה הכסף
שבתכלס הכריע את הכף
היא סנדביץ
הוא בן זקונים
ואבא שלה הרגיש שאפשר
כשהראש ישיבה התקשר
הוא בכלל הרגיש מאושר
אז בקיצור
כמו שהבנתם
זה נשמע כמו מי מנוחה
יש רק משהו ממש קטן
שפוגע לרחלי בשמחה
זו לייקי
אחותה
מעליה בתור
והיא לצערנו, גרושה
סיפור עצוב
בלי אשמים
רק לפני חודש, טרי
ורחלי יודעת
שהיא היתה מוותרת
אם זה רק היה אפשרי
לא על יענקי חלילה
רק על התזמון והסדר
היא מתלבטת המון
אם לתלות תמונה בחדר
לייקי משדרת
פרגון ושמחה
אבל רחלי מרגישה
שזה לא
היא באמת ובתמים
תוהה לעצמה
מה לעשות ומה לא
אז היא לא משתפת
ומשתתקת מיד
כשלייקי מתקרבת למטבח
היא מראה אדישות
ו''בסדר, נחמד''
כשמכתב מהחתן נשלח

בסוף זאת לייקי
נשמה אמיתית
שפתחה לה תראש ות'לב
אמרה לה
שהיא טועה
כשהיא מתאמצת לא להתלהב
והכי כדאי היה
אם רחלי פשוט תוותר
תתן לה לשמוח בשבילה
ותהיה קרובה קצת יותר

רחלי, כבר אמרנו?
בחורה חכמה
היא תפסה ת'עניין די מהר
שלעשות טוב למישהו
זה הטוב - של המישהו האחר.
  • 42
  • משרדי להב 433 לוד.

    אך, איזה יום עבר ביום, נאנח לעצמו יורם דוידוב, מפקד היחידה.
    הוא תמיד ידע חקירות ומעצרים עושים לו טוב, אבל בוא לא ידע עד כמה.
    והיום... טוב היום זה היה משהו מיוחד, חקירת דמויות בכירות, שלהוציא עליהם כתב אישום לא יהיה קל, זה כבר אתגר משמעותי, ואתגרים יורם אוהב.
    לאאא לא לשטוף כלים, וגם לא לרחוץ את הילדים, אלו אינם אתגרים, אבל לחקור כמה פושעים רציניים, זה באמת כיף, והשילוב של אתגר וכיף זה שילוב מנצח.

    טלפון אחד הספיק להרוס ליורם את כל הכיף, הוא שיער לעצמו שזה יבוא, אבל לא כל כך מהר, מנכ"ל גלי הלכלוך והרפש, יורם נטל את מכשיר הטלפון, ושקל האם כדאי לו לזרוק אותו לים, אין לו כח לחצוף הזה, אין!
    אבל מיד הוא נזכר מרשימת הקנייה שאשתו שלחה לו בבוקר, ולצאת למבצע חיפושים אחרי הטלפון, לא היה לו כח.
    כן. ענה יורם למנכ"ל המתנכל, מה? מה היתי יכול לעשות? להתעלם? לעצום עיניים? אתה יודע שזה לא אפשרי! פעם הבאת תלמדו את כל הפצמ"רים שלכם להסתיר קצת יותר טוב.
    טוב בסדר. קטע יורם את המתנכל אני יחפש איזה תיק "ביביסתי" אתם תהיו חייבים לעשות מזה בלאגן רציני כי הקטיושה או איך שקוראים לפצמ"רית הזאת תפשה כותרות בכל העולם.

    יורם זרק את מכשיר הטלפון, לא לים, פתח את המחשב, והתחיל לחפש, תיק נגד ראש מועצת גני סוסיתה, לא הם לא יהיו מרוצים, בידיעה!, אין ברירה, חייבים ללכת על גדול.
    הוא טלפן חזרה למנכ"ל, אני מפוצץ עכשיו תיק רציני, ומעכשיו יו"ר ההסתדרות נהיה ליכודניק, סגור?!.
    הוא עוד הרהר מעט, בבוגדנותו של השמאל לאדם שהיה חייל נאמן להם, אבל אותו זה לא עניין, וכך או כך, נפתחו הערוצים בכותרות מרעישות,
    "שרים וראשי מועצות מקומיות ומקורבים חשודים בפרשיית שחיתות מהגדולות בישראל"
    ובאותיות הקטנות נכתב יו"ר ההסתדרות נעצר גם הוא ...
    אֵין דֶּרֶךְ לְשַׁחְזֵר תְּמִימוּת
    זֶה כְּמוֹ לוֹמַר
    הֱיִי תְּמִימָה
    הֱיִי תְּמִימָה
    בְּכָל שְׂרִיטָה שֶׁאַתָּה מוֹסִיף בִּי
    בְּכָל קְלִפָּה שֶׁאַתָּה מוֹרִיד בְּךָ
    הֱיִי תְּמִימָה

    אֵין דֶּרֶךְ לְשַׁחְזֵר תְּמִימוּת
    וְיַלְדוּת
    וְהוֹרוּת
    כְּמוֹ לְצַוּוֹת עַל שֶׁלֶג
    לִהְיוֹת אֵדִים
    לִנְשֹׁם אֶת הַיָּם הַשָּׁחֹר

    אֵין דֶּרֶךְ לְשַׁחְזֵר תְּמִימוּת
    יֵשׁ דֶּרֶךְ לְצַוּוֹת עַל שֶׁלֶג לִהְיוֹת אֵדִים
    אַךְ בְּלִי יְכֹלֶת לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ
    לַחֲזֹר לְשֶׁלֶג חֲזָרָה

    אַתָּה דּוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי
    הֱיִי תְּמִימָה
    תְּמִימָה וְיָפָה וְשׁוֹכַחַת
    הֱיִי אַתְּ שֶׁלְּפָנַי
    הֲרֵי אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ
    וְכֻלֵּךְ כֻּלֵּךְ שֶׁמֶשׁ

    אֲנִי עוֹנָה לְךָ
    כֻּלִּי שֶׁמֶשׁ
    אֲנִי גַּם
    גֶּשֶׁם וְאֵדִים וְשֶׁלֶג
    כֻּלִּי עוֹנוֹת הַשָּׁנָה

    וְאֶת כֻּלָּם יוֹם יוֹם
    בְּלִי שֶׁתֵּדַע
    נִסְּתָה לְנַצֵּחַ הַשֶּׁמֶשׁ
    מְנַסֶּה לְנַצֵּחַ הַחֹרֶף
    בימים אלו אני מוציאה לאור ספר נוסף אחרי ההצלחה היחסית של הספר גיבור הסיפור.
    לספר יקראו "דמות משנה" ויהיו בו מאמרים עוצמתיים בנושא פיתוח אישיות חזקה והגשמה עצמית.
    לא פעם אני מציינת שלספרים שלי אין קהל ואין הפצה ולמרות זאת אני משתדלת להוציא אותם לאור, (לא את כולם, אבל מה שנראה לי).

    איך אפשר להפיץ בלי קהל מתעניין?
    1.הסכמתי לעצמי להשקיע כסף במיזם הזה.
    2. ה' שלח לי כסף, אמנם אין לי בלי חשבון כך שהפקת הספר מתעכבת (כל חודש אני יכולה להשקיע כמה מאות שקלים בהפקת הספר שזה יפה מאוד אבל דורש היערכות).
    3. את ספרי הקודמים הדפסתי כמות מסוימת וחילקתי חינם.
    4. חלק מכרתי או תרמתי לסיפריות.
    אולי לא מספיק, יש מקום לעוד, אבל אני עושה מה שיש ביכולתי, למרות עצלנותי הרבה.
    *
    מה שעוזר לי להמשיך ולא להתייאש זה:
    1. הכרה בערך שיש בדרך ובעשיה, ולא דווקא בתוצאה, שזו הבנה שגם כתובה בספרים עצמם ועוזרת לי להמשיך פה ושם לנסות עוד דרך חדשה, אולי לנסות שוב את הדרך הישנה, אולי הפעם משהו כן יעבוד.
    2. הבנה בכוח של כל מילה כתובה, אם יש הרבה חומר לא ראוי מבחינה רוחנית שיוצא לאור, למה שלא להוציא לאור גם חומרים טובים? אויבי היהדות פועלים במרץ, בלי להתעצל או להתנצל, גם לאוהבי היהדות יש מקום!
    3. הבנה שזו הדרך להביא את המשיח ואת הגאולה.
    פעם, בעבר, ציפיתי במשך שנים לגאולה, כמו רבים, ובצדק.
    אבל לאט לאט הבנתי שהגאולה לא באה כי כנראה ה' מחכה לכל אחד מאיתנו שיעשה משהו למען הגאולה.
    אפשר להמשיל את זה לשבת:
    תארו לכם, שבת מגיעה, כולם הכינו משהו לכבודה ורק שניים לא עשו כלום.
    מה הם ירגישו? קצת לא שייכים... אולי זרים, אולי אפילו פספוס וצער שאין משהו שהם תרמו, אפילו רק לטאטא או לשטוף או להכין משהו קטן עם כוונה של לכבוד שבת קודש,
    אם הם כן עשו משהו לכבוד שבת או אפילו אם הכינו מאכל אז התחושה הרבה יותר טובה. תחושת שייכות, אושר.

    אותו דבר בגאולה, כנראה.
    כשהגאולה תבוא כל אחד יבין מה הוא עשה לכבוד עם ישראל: תיקון המידות, עשיה לשם שמים להפיץ את האור והאמונה, מחשבה טובה, ויתור, תהליך, תפילה ותקווה לגאולה, איזה משהו שיגרום לו לחוש שמחה ולחוש חלק מהעם.
    אבל אם יש אדם שלא חשב על הגאולה או לא קיווה, או לא פעל במשהו (הגשמה עצמית זה לדעתי חלק חשוב בגאולה פרטית).
    אז כשהגאולה תבוא הוא יחוש בחוץ, לא קשור לכל השמחה.
    ושמחת הגאולה היא משהו גדול ששווה ליטול חלק, ולהשתדל אפילו אם אף אחד לא מתעניין בהשתדלות הזו.
    כי כשאדם משתדל לעשות משהו טוב בעולם רוחני זה לא עבור תוצאה, למרות שתוצאה היא דבר מאוד חשוב, אלא עבור ה', שמספיק לו מאמץ ורצון טוב.

    לפי דעתי, רוב העשייה של רוב האנשים לא באמת זוכה להצלחה משמעותית מאוד אלא חלק קטן.
    ומה שחשוב זה להכנס לתודעה של הבנה שצריך להמשיך להשקיע כל הזמן, אולי תימצא דרך טובה יותר.
    *
    לגבי ההצלחה שלי, קיבלתי אתמול הודעה מהעורכת של אתר קול כבודה (שהסיפור מסדר מלחמה מפורסם שם כרגע בהמשכים) שנתנו לי במה קבועה לעלות מאמר מידי שבוע.
    זה הגיע כזה בדרך אגב, למרות שהשתדלתי וחשבתי לראות תוצאה במישורים אחרים, אבל זו תוצאה שהגיעה אחרי שהשתדלתי הרבה, ועברתי מסע שמבין שצריך לעשות כל מה שיכולתי, ולא לצפות יותר מידי, כי התוצאה בידי שמים.
    אני יודעת שיש שמקבלים תוצאה מהירה יותר בפחות עבודה ומאמץ, אבל לדעתי כיום, התוצאה לא חשובה כל כך כמו הנכונות של האדם להבין שאסור לו לכלוא את עצמו בגלל מחשבות שהוא לא שווה כלום, אלא יש לו משהו יחודי להעביר הלאה, ואולי מישהו יקרא מתישהו וזה יקדם אותו זה כבר טוב כי כל אחד עולם מלא.
    *
    אני רואה את החיים שלנו כאן, כמקום של תיקון.
    תיקון המידות, המחשבה והאמונה.
    שבירת הצמצום ונסיון להגיע לחשיבה שמאמינה בשגשוג לכל העולם, לאו דווקא לי.
    ואני? חלק מהעולם.
    אני מאמינה שהעולם טוב, ואשמח להגיע למקום טוב של בריאות, גם נפשית, וחיים טובים, אבל ללא ספק זה כבר כאן, הבריאות ןהחיים הטובים, זה לא בעתיד, זה כבר כאן.
    צריך רק לפתוח את הלב למושג שנקרא צמיחה, שגשוג, אמונה בטוב.
    צריך להתעלות מעל החשיבה הרעה ולהגיע לחשיבה טובה בעזרת ה'.
    לא בגלל שאין בעולם קשיים, אלא בגלל האמונה בה' וההבנה שרק הוא נמצא בכל מקום, והוא טוב וחפץ בטוב.
    *
    העולם מלא באנשים כמוני, אני מקבלת כל הזמן מיילים שנרשמת אליהם, שרוצים לסייע לזולת לפרוץ החוצה, להגשים חלומות, להקים עסק וכדו'.
    אף אחד לא צריך אותי או את האמירות הללו, כי הן בכל מקום, מה שצריך זה שעוד ועוד אנשים יכנעו לטוב ולאור שיש בהם.
    ויגיעו לתהליך בו הם מבינים שהם כן שווים, למרות העולם ממעיט בערכם או מתעלם מהם, הם מאוד מאוד שווים, לפחות כמו נשיא ארצות הברית, לא רק בגלל שהם יהודים והוא גוי, אלא בגלל שאם יש אדם אחד 'שווה' בעולם, אז כולם כמותו, כי במהות כולנו בעלי ערך זהה.
    ואף אחד לא יתן לנו מקום, אם לא נסכים לתת לעצמנו מקום.
    בלב ים שטה לה ספינה,
    הספינה הייתה גדולה ויפה, מלאה באנשים נשים וטף ועוד כמה אורחים לא נעימים.
    ובכן, הבה נרד על המדורים התחתונים שבספינה ונכיר את אותם דיירים לא נחמדים.
    היו אלו משפחה של עכברים, אפשר לומר עכברים אמיצים, עזים, ואפילו שליטים.
    כן, הם היו השליטים של הספינה, תשאלו את עכברה - המלכה של כל העכברים שתסביר לכם באריכות איך וכיצד הם - העכברים מנהלים באומץ ונחישות את הספינה, ואין מי שיוכל להחליף אותם.

    יום אחד החליטו העכברים כי הם קצת רעבים, הרבה זמן שהם לא אכלו ארוחה ראויה לשמה, גברת עכברה רחרחה לפה ולשם ואז היא קבעה, מאחורי הקיר הזה, בדיוק שם מחכה לנו ארוחה דשנה, קמח משובח, וירקות טריים.
    רצו כל העכברים, צעירים ומבוגרים, והחלו בכרסום הקיר, שעה שעתיים של כרסום עקבי ואז זה קרה, שטפון ענק, אפילו צונאמי, שטף את החדר בו הם שהו.
    אבל עכברה, לא איבדה עשתונות, היא הורתה לכמה עכברים להצטופף סביב החור ולאטום אותו בגופם, ולכמה עכברים היא סימנה לגשת אל חתיכת ברזל גדולה שהייתה במרכז החדר, ולתלוש ממנה חתיכה גדולה, ועם חתיכה זו יאטמו את החור שנפער.
    העכברים, סמכו על מלכתם בעיניים עצומות, הם רצו לעשות את ציווי מלכתם, ותוך כמה רגעים הם סיימו לתלוש את החתיכה, והצליחו לאטום את החור שפעור אל הים הגדול,

    זהו, המים הפסיקו לחדור לתוך החדר, ועכברה רצתה לנשום לרווחה, אבל במקום זה היא כמעט עברה הנשמה, משהו שפך שמן על הרצפה, שאלה - קבעה בחומרה, העכברים הביטו זה על זה, נחושים למצוא את מי ששפך, ובמבט אחד היא גלתה את מקור הדליפה.
    מאותה חתיכת ברזל שעמדה במרכז החדר, דלף שמן מכונות עכור, וגברת עכברה הבינה מיד, עוד רגע המנועים יפסיקו לעבוד, בנחישות אופיינית למלכה ומנהיגת הספינה היא סימנה לנתיניה לפנות אל המנועים, ולהתחיל לסובב אותם במהירות,.
    העכברים התחלקו לקבוצות, טיפסו על כנפי המנוע והחלו לסובב אותם בתזזיות.

    עכברה הביטה לכל עבר, שבעת רצון, המים לא חודרים לספינה, המנועים ממשיכים להסתובב, יופי התקלות טופלו במהרה, חבל שרב החובל לא נותן לא לנהל את כל הספינה, חשבה לעצמה, אבל היא זכרה, בני אדם מוחם צר אופקים, הם חושבים שהם היחידים שיכולים לנהל ולהפעיל, והאמת היא, שהם לא יודעים כלום.
    עכבריתוש קטע את חלומותיה, וסימן לה שהוא חייב לצאת בדחיפות, להאכיל את העכברים הקטנים, עכברה סימנה לו שהוא יכול לצאת, ורק לאחר שהוא יצא היא קלטה את הטעות שהיא עשתה, עכבריתוש מלוכלך משמן מכונות, ואנשי הספינה יחשדו בעכבריתוש, מהר היא סימנה לכמה עכברים אמיצים לעצור את עכבריתוש.
    אך היה זה מאוחר מידי, טפיפות רגליים בהולות נשמעו מרחוק, ועכברה, סוף סוף איבדה עשתונות, היא הורתה לעכברים ללכת לחסום את דרכם של אותם טיפשי אדם שלא יבינו את גודל מעשיה.

    ובעוד העכברים שלה יוצאי למשא התאבדות מרשים, הורתה עכברה לעיכבורה אחת העכבריות הכי נאמנות שלה ללכת לטשטש את העקבות,
    אבל עיכבורה החלה לגמגם, אני לא יכולה, טענה, כי פעם, לפני עשרים וחמש שנים, הייתי ב.... ולכן אני לא יכולה, סיימה את הטיעון המשכנע.
    עכברה סימנה לעצמה לטפל בעיכבורה אחר שהסערה תחלוף ופנתה לעיכבור שאפילו לא ענה לה, חצוף חשבה לעצמה פשוט נמלט ממני כאילו אני עכבר מצורע ולא מלכת העכברים,
    וכאן נפתו סדרת תירוצים מכל העכברים הכי נאמנים שלה, אני אלרגי, הבטחתי לאימא שאני לא יעשה דברים מסוכנים, זה לא יעזור, זה לא כדאי, עוד מעט, אני עסוק,
    וכאן עכברה גילתה כי באמת עכברים בורחים ראשונים, זה לא סתם פתגם שנון.

    וכך, בעוד עכברה מתחננת לעכבריה ללכת לטשטש את פשעיה, נכנס רב החובל לחדר המכונות, הביט בנזקים שעשו לו העכברים בחדר המנועים, ואם ותוך כמה רגעים סיים לתקן את הנזקים, והשאיר במקום כמה מלחים שיגרשו את "מנהיגת הספינה" .
    לא הוא לא חיפש נקמה, במיוחד לא מעכברים קטנים, הוא בסך הכל רצה לעצור את הנזקים שחוללו אותם עכברים.

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה