קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 1K
    • ב
    תג כתוכנת כתיבה
  • בר בי רב //
    • אני עובד הרבה במכון תורני בעריכת טקסטים שהם רב טקסט, דהיינו כמה פירושים יחד
    מאוד קשה לפעמים לעבוד עם כמה טקסטים ביחד ולעבור מאחד לשני.
    חשבתי לקנות תוכנת תג רב טקסט ולסדר אותם כולם בעמוד אחד.
    אין לי שום ידע בתג ושום נסיון כמובן, ולכן רציתי להתייעץ אם אני עושה את הצעד הנכון.
    לצערי אין לי את הגישה לפורום תג ולכן אני מעלה את שאלותיי כאן למי שמסכים לענות:
    א. האם השימוש בתג כתוכנת כתיבה והגהה היא אידיאלית ונוחה כמו סוג אחר של אופיס, או שזה תוכנה שמיועדת לעימוד וקשה לעבוד איתה לכתיבה?
    ב. האם ניתן להשתמש בכמה טקסטים לעשות אותם רב טקסט לא לצורך עימוד [לא אני המעמד, אנו משתמשים בשירותי מעמדים אחרים לצורך העימוד], אלא רק לצורך תצוגה בסיסית של כמה טקסטים בעמוד, האם זה בקלות או שזה עבודה רצינית.
    ג. במידה ומעמד אחר עושה לי את הרב טקסט מסודר [מה שנקרא "עימוד דמי"] אם אני נוגע בזה לצורך הגהה הכל נהרס או לא?
    מי שיש לו תשובות תבוא עליו הברכה. בעיקר לשאול א, וב.
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חגי פאהן
    חגי פאהן
    אולי יש סקריפט שעושה את זה, אבל בתג הבסיסי אין. מה שעושים הת"ח הוא לצבוע (זמנית) את...
  • 1K
    • ל
    שיתוף|ביקורת חיובית במשרד רו"ח רוזנקרץ ו2 שות'
  • לקח טוב //
    • חגי פרץ בסערה, (אמיתית, לא אורי בץ) למשרד רו"ח רוזנקרנץ ו2 שות' בע"מ הלא הם רוזנפלד ורוזנגרטן בע"מ.

    'שמעתם?? אורי מתפטר!

    בום! טראח!

    מילא בום, אבל טראח? חייב להיות הסבר הגיוני.

    ובכן, אורי, לכל מי שטרם פתח תיק במס הכנסה, הינו המנכ"ל המיתולוגי במשרד רו"ח רוזנפלד ו2 שות' בע"מ, כ"כ מיתולוגי עד שאמרו עליו דורשי רשומות שלעתיד לבוא כאשר ישתנו ויתהפכו סדרי בראשית, והחנוכיה תשוב לכור מחצבתה עוד לפני חג המצות, שערות יצמחו על כף היד לכל דורש, וכל גבירה בעמה תוכל להיכנס ולצאת ברח' רבי עקיבא כבביתה שלה, מה ביתה הכיס מלא ולב זוגה שלם אף כאן, עדיין אורי ישאר לנצח על כס ממלכתו במשרדי רוזנקרנץ בע"מ.

    החבר'ה, שעד עתה היו מנומנמים משהו, כמו בכל תחילת חודש, אמצע וסוף החודש, התעוררו לתחיה.

    ממממה אמרת? אורי עוזב?

    האמת, שלכל מי שהכיר את המשרד החשוב, היה ברור שזה רק עניין של זמן, כלומר של אומץ, עד שיקום החכם האמיץ, שיבין שצריך להצעיד את המשרד הזה קדימה...

    המשרד בניהולו של אורי רוזנקלוץ לא רק שלא צעד קדימה, אלא אף התעכב בדרך, פטפט עם חברים, ומידי פעם גם דרדר אחורנית..

    כעת הגיעה הבשורה המשמחת, כלומר ללקוחות אך הטראגית ממש לעובדים, שהיו רגילים בימים כתיקונם לחפוש כאוות נפשם, ונפשם איוותה ללא מעט חופש, החל מרגע הכניסה למשרד ועד ליציאת נשמה, יום העבודה היה טווי ושזור ברובו מרגעי הפסקות ומנוחות, ואפילו המחשב הגולם הכיר את שומר המסך טוב יותר מאשר את לקוחות המשרד.

    יוסי למשל, היה יוצא כל 5 דקות לערך, להפסקת סיגריה חוויתית במיוחד, וכל זה מבלי שנגע אי פעם או פעמיים בצינורית הניקוטין הזו אפילו עם מקל..

    נו? ומי יבוא במקומו?
    יואב פתח את תיבת המייל, והבחין בכותרת 'התקבלה הודעה חדשה'
    הוא פתח ונדהם לראות שמכל צוות המשרד המורחב בחרו דווקא בו לנהל את משרדי רוזנקרנץ בעמ ישראל.

    פיק ברכיים, נקישות שינים, רעידות ידיים, חרחורי נחיריים, הבהובי עיניים, גמגומי פה וסתימת אוזניים מידית, כל זה רק פרומו למה שעבר בגופו של יואב באותם רגעים...

    אין לו שום מושג מה עושים במקרה של ניהול אמת, הוא אמנם היחיד מבין כל באי המשרד שנאמן לעבודתו, ואפילו אם באמת היה צריך להפסיק היה עושה זאת במידה ובמשורה, או כמו שאמר לו פעם רוזנקרץ הבוס בקול כדי שהחבר'ה מסביב ישמעו 'אתה לוקח חופשות הרחק מגבול הטעם הטוב, מלמטה' אבל מכאן ועד לנהל משרד ביד רמה, הדרך ארוכה, ארוכה יותר מקו 1 לכותל ביום פקוק במיוחד, יותר מסיפור בן 1980 מילים בפרוג, יותר מה'חמש דקות אני בבית' שהיה מודיע לזוגתו, כשעתיים לפני בואו.

    בתחתית ההודעה צורף מס' טלפון של 'יועץ ומאמן תעסוקתי' אליו הוא אמור לפנות על חשבון המשרד, כמובן.

    יואב חייג בהתרגשות ליועץ הבכיר, או 'מאמין עסקי' כפי שתיקן אותו היועץ, הפגישה נקבעה למחר ומשרדי רוזנקרנץ ושות' צהלו ונבוכו.

    השלווה חדרה בליבו של יואב, עת הביט בערגה בכורסאות עור הקנגרו היוקרתיות בכניסה למשרד, הוא לא ידע להסביר אך הרגיש שהוא בידיים טובות.

    לאחר פגישה בת 50 דקות שבסיומן הודיע לו היועץ בטון קר של קריין חדשות מצוי, כאילו לא נקשרה נפשם זו בזו בפגישה הדרמטית וחשופת הלב, 'הפגישה הסתיימה, נתראה בשבוע הבא'

    יואב יצא בניתורים קלילים מחדרו של היועץ המאמין, ואץ לביתו, להעלות על הכתב את מסקנות המפגש.

    'אם אתה מבקר, משמע אתה קיים'

    'בקר ותתבקר'

    'בקר את המבריק'

    ועוד כהנה וכהנה כאשר הקו המוביל הינו לעבור מהגנה למתקפה, פשוט תעיר לעובדים אפילו על ימין שהוא שמאל ועל מס הכנסה שהוא לטובת האזרח הבינוני, וכך ירום מעמדך בעיניהם..

    'אבל איך אדע על מה להעיר אם אפילו מושגים בסיסיים בתחום חסרים אצלי בלקסיקון'

    'אל דאגה' אמר היועץ, 'העניין הוא לא התוכן אלא המהות' ועוד כל מיני מילים שיואב לא כל כך הבין.

    זוגתו שכנעה אותו שאין מתאים ממנו לתפקיד ולהוכחה הזכירה לו שלפני 7 שנים, מיד אחרי הלידה של שולי, היא שהתה אצל ההורים, והוא, ניהל את הבית ביד רמה ובזרוע נטויה, אמנם היו טעויות מביכות פה ושם, כמו המטאטא שלא הצליח לגרוף את כל המים בסלון, והמייבש שפעל שעות נוספות עד שיואב גילה שמכונת הכביסה זו בכלל הקופסה הימנית, אבל בסך הכל היה מעולה.

    וכך, כשקהל מעריצים אחריו, אשתו מצד אחד והיועץ מצד שני, ואחרי הוספה של ספידה או שתיים, הצליח יואב להיכנס לנעליו של אורי, המנהל הקודם.

    כבר ביום הראשון, לבש יואב ארשת פנים קשוחה במיוחד, עליה התאמן לא מעט מול המראה, קשוחה כ"כ כמו בטון ששכחו להוסיף בו קורטוב של מים, וכך, עם פרצוף הנינג'ה, ומבלי להבין יותר מדי, החל להתיז הערות והוראות לכל עבר.

    'למה המחשב פתוח בפרוג במקום בתוכנת ח.מ.פ. ניהול וחשבות' העיף לצד ימין

    'למה החומר של זעליגשטיין מונח על השולחן במקום להיות מתויק בארון' ירה לצד שמאל

    מהר מאוד העובדים, שהורגלו עד עתה לא לדפוק חשבון לאיש, הבינו שבא לשכונה מנהל חדש ואיתו גחמות חדשות ורף עבודה גבוה.

    ואכן, צורת הניהול שהדריך אותו היועץ יכלה להחזיק עוד שנים רבות, לולי ההמצאה המוזרה הנקראת בפי ההמון 'יום הולדת'.

    כבר שבועיים לפני תכננו עובדי המשרד לעשות לו מסיבת הפתעה, וכך, באותו בוקר סגרירי, הגיע יואב למשרד 'סעור' במיוחד וחיפש את הקרבן הבא..

    למרבה הפתעתו, המשרד היה חשוך ויואב ניסה לגשש באפילה כל הדרך אל האור, כאשר בדרך נתקל מבלי משים בכסא עמוס לעייפה בבלונים.

    זה כבר היה יותר מידי בשבילו, הוא קלט את ראשו של יוני מציץ מבין החרכים ועוד לפני שהספיקו לפצוח בשירה המסורתית, הוא הרים את קולו, ובדיוק כפי שלימד אותו המאמן, סלסל את תווי פניו, קימט את מצחו, ושחרר בזעם חגיגי:

    כולכם מפוטרים!​
    • תודה
    Reactions: פלנטה הפקות, ברסלב'ר, בודקת תוכנה ועוד 22 משתמשים25 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לקח טוב
    השם נכתב על משקל התוכנה האמיתית ט.מ.ל אם כי העדפתי לא לציינה בשם המפורש יען כי טרם העבירו לי את...
  • 2K
    • יואל ארלנגר - קקטוס
    שיתוף | בעניין ליגליזציה והמסתעף
  • יואל ארלנגר - קקטוס //
    • והיה את האיש ההוא שחזר הביתה, ובהיסח הדעת חיטט בקרביו של תיק בלוי, תלוי על וו ליד ארון הבגדים שקנה ביד 2, אפור אפוקסי, כמו חדש.
    וכשמצא חייך, קופסת גפרורים, בתוכה שקיק קטן של פלסטיק, עם שסגור.
    הוציא פרח, שאף את ריחו בסיפוק זדוני כמעט, והפסיק כי לא ידע אם זה עצי או עשבי, צריך לבדוק מה ר' חיים בירך, מחר הוא יבקש משמידט להראות לו את הסרטון ב'מוגן'.
    פנה לחפש דף. אין דפים בבית הזה, התרגז לעצמו.
    פתח את הילקוט של הבן, זה שהרגע עלה לכיתה א', מחברת 16 דף - מהיום רק 12. תלש את האמצע בזהירות, שלא יהיה חור בדף.
    בדרך חזור אל הילקוט הוא הציץ בשער המצוייר שהרבה הדביק לילד על הדף הראשון של המחברת: איש תוקע בשופר, ברקע תפוח בדבש, הצנצנת שטוחה לחלוטין, ללא רמז לתלת מימד. אלעזר מנחם צבע את השופר בתכלת, לרגע זה הטריד אותו.
    את האמצע קיפל לארבע, טחן את הפרח במטחנת הפלפלים שפעם הם קיבלו בשבע ברכות ואף פעם לא השתמשו בה, ועל הנייר הצטברה ערימה קטנה וירוקה.
    הוציא סיגריה, קרע אותה בתנועה מיומנת על תלולית החומר, ולש את התערובת בתנועות אחידות.
    מארון הכלים שלף חבילה של נייר גלגול ארוך ודקיק, קרע פיסונת של קרטון מקופסת הקורנפלקס, יצר ממנה גליל ושם בפה שלא יתפרק.
    לתוך נייר גלגול הכניס את התערובת, הניח את גליל הקרטון, ובזהירות גלגל לקונוס צר, לשונו הלחלוחית ליקקה את פס הדבק, ומראה שעליה מודפסת ברכת הבית, הם קיבלו אותה מדודה בתיה, נשקפה דמותו המזוקנת ממוללת את הקצה הפעור של הקונוס.
    הוא רק הציץ בויטרינה, יש שם גפרורי ג'מבו, חמש סנטימטרים, מתאימים להדלקת נרות שבת וחנוכה, להרחיק מאש.
    נכנס אל המרפסת, דילג על הבריכה של הילדים, היא נשארה כאן מבין הזמנים, צריך לקפל אותה כבר, הוא חשב, זה ממש לא מתאים עכשיו.
    הבהוב של אש התפשט בכמה סנטימטרים שסמוכים לפניו, בעבר היה מקפיד על הדלקה בטפח הסמוך לפתח, אבל הרבנית אמרה שאסור שהילדים יריחו את הריח וישאלו מה זה, ולכן הוא הולך עד קצה המרפסת.
    הוא כבר עשה את כל החשבונות: קרמר, משפחה של תתרנים, לא מריחים גם גוויה של פיל שמונחת מתחת לאפם, שטרנשוס מורה בסניף, אין סיכוי שהיא יודעת מה זה, ובעלה לומד כל השבוע בכולל בני עליה, הוא מכנה אותו כולל שלום בית. רוטשילד זקן כמעט מת, אבל הפיליפיני שלו קרץ לו פעם במדרגות וסימן על שפתיו בשתי אצבעות, אם הוא יספר יגרשו אותי לפני זה מהארץ, ואת שפירא המאכער שלו ישימו בכלא.
    והשכנים המזרוחניקים, הם ישנים כולם, הבעל שמחר צריך להיות עורך דין, האשה שתסע בבוקר לעבוד בעירייה, לתת הנחות בארנונה, הבן בצבא, הבת היום התחילה אולפנה ולכבוד זה קנו לה חצאית ארוכה, גם היא ישנה.
    אז ככה הוא עישן, והעשן עלה למעלה, והוא התרומם טפח והציץ על ז'בוטינסקי שגם בשעה כזאת הוא די עמוס.
    הרבנית ישנה, והוא נכנס הביתה בשקט כדי לא להעיר אותה. הלך למקרר שמה הרבנית שמה לו צלחת של פירות, כי פעם הוא היה מתנפל על ממתקים בבולמוס, וזה ממש לא בריא, היא הקריאה לו כתבה מ'בתוך המשפחה', הוכיחה לו שאין אפשרות ככה לחיות בריא. אתה צריך נשנוש - קח פירות.
    נכנס לסלון, סגר בעדינות את המבדלת, ומארון הספרים העמוס הוציא מתוך הש"ס שהרבנית הביאה לו לאירוסין את מסכת 'יבמות', וליד צלחת של פירות, הוא ישב והכין את השיעור של מחר.
    והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, ומחוורים כשמלה, והצלחת התרוקנה, והדף של האמצע של המחברת של אלעזר מנחם התמלא בחידושים, ומחר שיהיה יום הנישואין שלהם, שהוא גם יום הולדת השלושים וחמש של הרבנית, הוא יראה לה את הדף המלא, והיא תשמח בתורה שלו, ובטח שתתרגש.
    • תודה
    Reactions: דיונון, מנחם דרורי, devMode ועוד 34 משתמשים37 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    יואל ארלנגר - קקטוס
    יואל ארלנגר - קקטוס
    זאת תגובה שנכתבה למישהו אחר, בזמן אחר על נושא אחר.
  • 2K
    • חגי פאהן
    התייעצות בנושא תוכנת תג
  • חגי פאהן //
    • בעזהי"ת

    שלום,
    א. מישהו יודע כמה עולה תוכנת תג?
    ב. מישהו מבין בעימוד גמרא? יש הוצאה שרוצה להוציא גמרא עם צורת הדף (בתוספת פירוש חדשני), והם מתלבטים בין לנקות סריקות מלכלוכים ולתקן אותיות שבורות, לבין לקחת את הטקסט מויקיטקסט ולעמד אותו.
    ג. בהתחשב בתשובתך בשאלה ב', היכן מוצאים את הטקסט של עין משפט נר מצוה ותורה אור?
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בר בי רב
    אני לא ממליץ ויקיטקסט בשום פנים ואופן אני אישית הייתי צריך כמה עמודים מתוך אחד הספרים שם והשויתי...
  • 2 9K
    • C
    סיכום אתגר חודש טבת- הזוכים והצל"שים
  • chani t //
    • הושבנו מועצת חכמים שבעה ימים ולילות לדון בנושא מי יהיו הזוכים באתגר,
    זה היה קשה מאוד ולא פשוט בכלל,
    אבל הנה התוצאות לפניכם---



    צל"שים​

    ל     @יוני מקרוני רצינו להעניק צל"ש מיוחד- עלילה מקורית ומיוחדת!
    עריכה קלה ופיסוק טוב היו מקפיצים את הקטע עוד יותר.

    @סימי הקטע שלך היה אותנטי ועמוק, הצלחת לרגש אותנו.

    @רבקה מם - רק הגעת לכאן פעם ראשונה וכבר כזה שיר יפה... חשיבה מעניינת וכתיבה טובה.

    @פרוגיוזרית - שתי הקטעים היו טובים, כתיבה טובה כמו תמיד...

    @בית היין - שיר שמבטא את הקשר בין היהודי לבוראו, כתוב ברמה גבוהה ובהומור, יפה מאוד!​

    @יאכטה - רעיונות מקוריים ומתוקים ממש!

    @קריאטיבית - כתיבה יפה, תאור נוגע ללב.

    מכיוון שהיתה כזו הצפה של קטעים טובים, נכתיר כאן 5 מקומות זוכים:
    ​
    מקום חמישי:
    @פנס בערפל - קטעים עסיסיים ומלאים בהומור, הצלחת לשעשע אותנו לגמרי... כמו תמיד!

    @nechamizak - סיפור מוצלח ומרתק, נקודת מבט מדויקת ומתוקה. נהנינו!

    @לקח טוב - הקטע על יום ההולדת במיוחד, הפשטות הטהורה של הילדים פשוט שובה. כתיבה נהדרת.

    @מרחבית - קטע מקסים ונוגע.
    ​


    מקום רביעי:

    @סופי12 - גם הקטע על היום הולדת וגם הקטע על הילד בחיידר,
    השתמשת באותו רעיון מתוק והפאנץ מגיע ממוקד בסוף ומוסיף טעם לכל העלילה..

    @שריונה - השיר על רות פשוט מתוק, אין סוף לרעיונות שלך...

    @דוכסוסטוס - רעיון מתוק! אי אפשר שלא לאהוד את הדמויות האלה, מזל טוב להן אגב.


    מקום שלישי:
    על המקום השלישי היה ביני ובין רחלי חילוקי דעות לכן החלטנו להעניק אותו לשתי ניקים:

    @מטאלי -
    הקטע על המחבלים היה מעולה (גם השני היה טוב מאוד!)
    הקטע מוצלח ביותר, מותח ומצחיק כאחד, רעיון מקסים.

    @גדי ישראלי -
    כתיבה משובחת רעיון מוצלח, מלא טעם ומושך לקרוא עוד ועוד...


    מקום שני:
    @נריה מגן - סליחה, טראמפ, מוצלח. לחלוטין. אופייני.


    את המקום הראשון רצינו לתת חד משמעי למשויטט,
    הקטע היה חזק ועוצמתי, כתיבה משובחת, עלילה מרתקת שמהרגע הראשון הכנסת אותנו אליה,
    והסיום גדול- כמה צחקנו...
    רק מה- כללים זה כללים. הקטע שלך עובר את ה500 מילה,
    אז בצער רב לא נוכל להעניק לך את המקום הראשון.

    הבאה בתור שרצינו לתת לה מקום ראשון וגם לסגור איתה חשבון פתוח- היא שריונה,
    הקטע על התפילין- יצירת אומנות.
    הכנסת אותנו לאוירה והובלת אותנו בדרך קסומה שמסתיימת ב....
    מקסים ממש!
    אבל גם לך לא יכלנו להעניק את המקום הראשון כי גם את חרגת מה500 מילים,

    וע"כ החלטנו להעניק את המקום הראשון פה אחד ל---

    @ששונית
    העלילה, צורת ההגשה שלה, הפאנץ' - מושלם!

    והפרס כפי שהבטחנו משתלם ביותר-
    יום תפילה בכותל המערבי,
    ששונית תזכרי להתפלל על כולנו...
    • תודה
    Reactions: אביטל שורץ, y&m, אשכולית ועוד 19 משתמשים22 //
    26 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    שלח גם לי.
  • 3K
    • ע
    דיון: אחרי הרעש קול / רותי קפלר
  • עבר הוה עתיד //
    • :D:D:D:D:D:D:D:D:D:D
    פשוט קראתי את הפרק...

    החכמתי, נהניתי. תודה רבה!!
    ואגב זה סדר המילים בשם הספר?)
    (יש עוד סיפורים שאני אוהבת אבל לא נראה לי שאכתוב פה על כולם, אל תדאגו...:))
    • תודה
    Reactions: Ruti Kepler1 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    מזכיר: הדיון פה הוא לא על עיתון משפחה או הערכיות שלו. אבקש להצמד לנושא האשכול, הן כאן והן...
  • 488
    • ס
    בקשת עזרה במציאת מעשיה
  • סימי //
    • נסיתי לשאול ב"איש לרעהו"- ולא נעניתי. אולי כאן, באשכול שכולו סופרים וכותבים ימצא מי אשר בקיא במעשיות על חכמי חלם וידע לצטט לי המעשה בתושבי חלם שהחליטו לבנות מטריה והשקיעו בה השקעה מרובה- אך לא חשבו שיש צורך לבחור בד מתאים... עד כאן מתמצית ידיעתי במעשה. מי יוכל לפרט לי יותר?
    כמו-כן, מחפשת מקור נוסף על מעשה ברב שרצה ללמד את חסידיו שהכל תלוי בידים שלהם, והראה להם זאת על ידי שתפש צפור בידיו והסביר להם שאם ישחרר אותה- תחיה, ואם יהדק את ידיו- יכול לחנוק אותה. (בדומה למעשיה הסינית עם הפרפרים...)
    תודה מראש!
    0 תגובות
  • 774
    • יענקי R
    סופר חדש בפורום ישן...
  • יענקי R //
    • שלום חברים יקרים,
    וברוכים הנמצאים!
    אני שמח לכתוב לכם מתוך הפורום הזה...

    אשמח לשתף ולהגיב,
    ללמוד וגם להלהיב.

    התייעצות ושיתוף,
    אפשרי בטיפטוף.

    ביקורת ספרים,
    שאלות ודיונים

    הכל אפשרי,
    לעומד בכללים.

    ולעומדים בערפל,
    יש פנס שמטפל.

    בתקווה לשיתוף פעולה,
    מחכימה ומועילה.

    אז נתראה בסיבוב...
    ממני - אהוב.
    • תודה
    Reactions: דגאיש, נריה מגן, משויטט ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    יענקי R
    יענקי R
    תודה לכולכם, אשב עמכם, חפץ לקרוא, להחכים ממכם. איך העזתי אני הקטן, כלל לא מקצוען אף לא משפטן -...
  • 2K
    • ת
    אני אעשה את זה בקצרה
  • תפנית בעלילה //
    • לפני בערך חודש ניסיתי לעזוב את הפורום
    כי הרגשתי שעברתי את הגבולות של עצמי מכמה בחינות.
    אבל כמו מכורה אמיתית חזרתי.
    עכשיו ההחלטה שלי סופית.
    אני מתנתקת.
    היה אולי עדיף שאעשה זאת בשקט ופשוט אעלם ואחסוך את התגובות שיבואו בעקבות ההצהרה הרשמית הזאת (נאום ראש הממשלה) ובבקשה אל תגיבו לי.
    אבל אני מצהירה זאת קבל פורום כדי שזה יהיה סופי באמת.
    וגם בגלל שלי אישית אמירות מסוג זה מזיזות משהו בלב.
    (ההצהרה של טחינה, למשל , נראה לי שזה התחיל להתבשל אז על אש נמוכה)
    אני רוצה מאוד להודות לכולכם.
    הייתם נחמדים, מרתקים וקדמתם את הכתיבה שלי.
    פינה חמה בלב תשאר לי לכמה ידידות שרכשתי כאן, תודה על הפירגונים רחבי הלב ועל החיוך שהעליתן בפני בימות השגרה האפרוריים...
    במיוחד אני מודה לאלה שתמכו בי בצעד הזה.
    ואני מאחלת לעצמי איחולי קטן:
    יאכטה, שיהיה לך קל בגמילה, אני מחזיקה לך אצבעות.
    עוד חדש תזכרי ולא תביני למה זה היה קשה כל כך.
    • תודה
    Reactions: בובה בובה, מילקשייקית, תמר21 ועוד 27 משתמשים30 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    יענקי R
    יענקי R
    שייט נפלא, הפלגה נעימה!
  • 962
    • א
    בקשת ביקורת: תיאור חי על מכת 'ערוב' ע"פ מדרשי חז"ל
  • אהרן סופר //
    • הקובץ מועלה כקובץ סגור, כפי שזה התפרסם. (ב"ה זה כבר ה'מכה' הרביעית בסדרה)
    אך אשמח מאוד לשמוע הארות והערות בונות, בעיקר לשיפורים כללים; איך אפשר לשפר ולהעלות את איכותו לתועלת והנאת הציבור.
    • תודה
    Reactions: 1140, גדי ישראלי, Chagit Weksler ועוד 3 משתמשים6 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אהרן סופר
    תודה על ההארה המרתקת והסוחפת... הרעיון והדרבון להשקיע ב'יצירה' זו באה בעיקר ממלמדים שבקשו עזר...
  • 2K
    • ל
    שיתוף | מכתב לאמא מבן א(ע)ובד
  • לקח טוב //
    • אמא אהובה

    עוד ארבעים יום לפני שידעת
    אם אני בן או בת

    התפללת, בכית
    אבא אומר שהרטבת את הכרית

    התחננת שאצא תלמיד חכם
    רצית שבתורה אהיה נלחם

    כשנולדתי צהלת משמחה
    אמרת לכולם, זה יאיר את כל המשפחה

    עברו שנה או שנתיים
    מארבע עברתי ללכת על שתיים
    התלהבתם כשהגיתי את השם של דוד אפריים
    חגגתם כשצהלתי קוקו וכיסתי את העיניים

    אמרת לעצמך בקול רם
    הנה זה הולך להאיר את העולם
    נכון לעכשיו הוא עדיין נעלם
    אבל לא נורא, בסוף יהיה מושלם

    כשהגעתי לגיל שלש
    עשיתם לי פאות כמעט על כל הראש
    כיאה לגדול הדור הבא, אין מה לחשוש
    הנה, אוטוטו הוא הולך להחכים ולדרוש

    בכיתה א' התחלתי ללמוד אותיות
    ידעתי לפני כולם לקרוא משניות
    הרב'ה אמר זה הקטן עוד יפרח, זה לא אשליות
    הוא יהיה לאילן גדול, בלי בעיות

    כשהגיעה התלונה הראשונה
    עברתם ממתקפה למגננה

    הילד שלנו זה לא יכול להיות
    הוא ילד פלא, לא שמעתם זאת?

    אמאל'ה שלי, עומדות לי עכשיו דמעות
    להיזכר באותם שנים מוזרות
    שבהם השאיפה היחידה שהעזה לעלות
    הלא היא הישיבה הנודעת, תורת אבות

    שום אופציה אחרת לא נקבל
    מי שאומר אחרת לא יודע כמה הוא מתבלבל

    הישיבה לא ממש התאימה
    המשגיח העיר על שעות הסדרים והקימה
    את הכאב ממני לא הסתרת, אמא
    שוד ושבר, הלב החסיר פעימה

    לא נורא, שוב אמרת לי
    עוד תראה שהכל יסתדר בגללי
    התפילות והדמעות שהזלת בשבילי
    יכלו למלא את כל הדלי

    בישיבה גדולה כבר הבנת
    שאולי גדול הדור לא ממש יצא ממני כמו שחשבת
    אז לפחות רב, מורה הוראה או תואר אחר ששמעת
    כיאה לתכשיט של אמא, כך אמרת

    כשסיפרתי לך לראשונה על הטרמפים
    על שבת בצפת, שלאחריה טיילנו בג'יפים
    עם החבר'ה שלא אהבת מהישיבה, אלה עם הצ'יפים
    נו, אלה שמבינים בגאדג'טים וסטראוטיפים

    הזדעזעת ואמרת הבן שלי, לא יכול להיות
    בחור פלא, אתה לא יודע זאת?

    בהמשך כשסיפרתי לך שאני לומד נהיגה
    חשבת שאולי הגזמתי עם החגיגה

    התחתנתי, עכשיו הכל יחזור עוד
    החלום קיבל שוב צבע וורוד

    דה ז'ה וו עשרים שנה אחורנית
    מה עושים, למה לעזוב את הכוילל? רוצה להיות נהג מונית??

    אמא אני רוצה לעבוד את ה' יתברך
    אבל בדרכי שלי, אמרתי בקול רך

    לא ולא, אינך יודע מה טוב
    לך ללמוד במקום לחשוב
    פרנסה? נראה, טוב?
    בא לכולל של אבא, אני ישלם את החוב

    היו אלו שנים כואבות
    לקבל כסף נדבות
    הרגשתי כמו בבית אבות
    להעזר באחרים כדי לא להיות בחובות

    ביום בהיר עזבתי
    די, אמרתי, נשברתי
    הצטערת מאוד, על מה נלחמתי?
    אוי, איה החלום אשר חלמתי

    אמא אהובה,
    היום בבוקר קיבלתי את התשובה

    קיבלתי הצעה מפתה ששכרה בצידה
    הצעה שיש בה כדי לפרנס את כל הילודה
    אולי קצת נדנוד קל של בלתי נודע
    כי, איך לומר? יש איזו נקודה
    חסר קצת ביידישקייט, לא משהו מודע

    לא ולא אמרתי בגאון
    לא הסכמתי לחתום לדראון
    גם אם יהיה קושי ודיכאון
    אני לא מוכן לאבד את החזון

    אז...
    אני אמנם לא גדול הדור
    רק יהודי פשוט, שחי בפרוזדור
    יש לי אפילו סמארטפון מוגן
    ולכן הילד שלי לא התקבל לגן

    אבל, כשמגיע רגע האמת
    אני לא מתפשר, מוכן גם להתעמת
    את עקרונותי, לא ניתן לקמט
    גם במילים אי אפשר לכמת

    אוהב אותך

    מייקי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: נועה noa, Loochi, ערך רב ועוד 51 משתמשים54 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    cheinanit
    אם זה צ'ופים ולא צ'יפים, אני כבר לא בטוח שסטריאוטיפים מתחרז יותר טוב מאשר סטארטאפים...
  • 4 5 6 10K
    • R
    נספח לאתגר חודש טבת
  • Rachel Greenstein //
    • האתגר פה
    מתקבלים אך ורק קטעים העונים על הדרישות-
    אי לכך אני פותחת בחדווה נספח הסובל בדומיה מה שלא עונה עליהן, קרי:
    שאלות, תהיות, משאלות, הגיגי לב, מתכונים, ויכוחים אידיאולוגיים (שמן הסתם צ'יק צ'אק יימחקו), רשימות, ביקורות ומחמאות.
    • תודה
    Reactions: לקח טוב, chani t, ש. צ. וינמן ועוד 6 משתמשים9 //
    110 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    הגיע הזמן, רבותי! ממתינים לתוצאות!
  • 2 3 4 7K
    • מ
    דיון | האם להתייחס יותר לתוכן היצירות שנכתבות
  • מרחבית //
    • רציתי לשתף כאן את כולם במחשבות שעלו לי בנוגע לפורום.
    מעלים כאן יצירות יפות מאוד. כל יצירה מקבלת לייקים, יותר או פחות, ולאחר מכן ישנן תגובות משבחות שנותנות פידבק.
    כמו כן משתדלים לכתוב כמה מילים על הצד הספרותי של היצירה ועל היחודיות שלה.
    ברוב היצירות זה נגמר בכמה תגובות בודדות, וזהו. לא תמיד יש הרבה מה לכתוב על צורת הכתיבה.
    היצירה נשארת עוד איזה זמן, ואז מפנה מקומה לבאים אחריה.
    לפעמים יש יצירות, שיש לכותבים יותר מה לומר עליהן - ואז יש יותר תגובות. אבל הן, כמדומני, המיעוט.
    האתגרים הם כמובן משהו אחר- ולא עליהן אני דנה כאן.

    לי זה מרגיש לפעמים קצת חבל, וקצת משמים. כאילו לא מספיק מוצה העניין.
    אולי זו הרגשה סובייקטיבית לגמרי. ואמשיך בסובייקטיביות טהורה: מרגישה שאם היתה יותר אפשרות לדון על תוכן הדברים שנכתבו - היה נכנס הרבה יותר טעם ועניין והרבה יותר תגובות מעניינות, שממצות יותר את מה שהבן אדם כתב.
    ודאי שזה אמור להיות בגבול. אי אפשר לנהל ויכוחים אינסופיים בסגנון האשכול הסמוך.

    אבל דיונים על רמה שמדברים על התוכן שנכתב, שמעמיקים עוד, שמרחיבים יותר - בעיניי רק היו נותנים עניין וחיות, ומוסיפים הן ליצירה והן לכותבה, שדבריו נלקחו ברצינות ודנים בהם דיון על רמה - גם אם תהיינה תגובות לכאן ולכאן.
    וגם למגיבים.
    כי, בינינו, כמה פעמים אפשר לכתוב: יפה, מענג, וכו' וכו'.
    אשמח מאוד לקרוא את דעתכם ובראשם את דעתו של המנהל הרב     @פנס בערפל, שכל-כך טורח עבור כולנו. ושבהזדמנות זו ברצוני להודות לו על כל מה שהוא משקיע!
    • תודה
    Reactions: אשר שרבר, cheinanit, שרלוט ועוד 10 משתמשים13 //
    67 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    הו,גדי, גדי, אין כמותך בכל אדמות קורצווייל!
  • 1K
    • ר
    שיתוף| בוקר חורפי.
  • רוח סערה //
    • בלי שברור למה, בלי שמותר
    התמקמה לה מועקה בין צלעותיי.
    ודמעה שקופה ועגלגלה איימה ממש להתפרץ ממני
    כשעוד מילאתי את התפקיד המושלם.
    לא יודעת.
    הכל מושלם, אסור לבכות, אין לך זמן.
    לא יודעת.
    תמיד הכללים לא אהבו אותי במיוחד
    ועכשיו, אל מול עיניו הנפחדות של ארי
    שזקוק כל כך לאמא חזקה.
    נשכתי שפתיים חזק וכל כך רציתי שכבר ייצא לבית תלמודו.
    להתייפח- מרות, קשות.
    סתם,
    כי אין לי כוח, אין לי כוח-
    לקנות, לנקות, לסדר.
    לעמוד בקצב מטורף כמו כל אישה.
    לענות על כל דרישה.
    לא מלחמה, לא מחלה, לא מחלוקת קשה.
    לא פרנסה, לא ירושה, לא חולשה.
    סך הכל- ביזיונות קטנטנים,
    והסתרבלות עם דרישות החיים
    וסרוטונין שירד פלאים.
    חשכות גדולה של עננים שמסתדרים,
    מבשרים על ממטרים צפויים.
    ממשיכה לבהות כך עם כוס קפה,
    בחושך המתהווה
    עם כל ענן נוסף שמסתדר שם ברקיע.
    מתמקם לו במתח גבוה
    והופך אותי למבוהלת.
    מתחפרת לי בתוך שמיכה-
    ילדה קטנה שזרקו אותה פתאום לחיים ענקיים.
    אין זמן, אין זמן, אין זמן.
    קול דופק לי במוח.
    לך כבר ילדי, אל תראה,
    אל תביט כל כך עמוק אל תוך עיניי
    עוד רגע קט זה יתפרץ לי לכל הרוחות.
    לך ללמוד, ילד.
    אם תלך עכשיו אולי תרגיש
    שאם גדולה עומדת מאחוריך.
    לך כבר ילד,
    מהר.
    זה תכף מתפרץ.
    הלך הילד, והגוש חוסם את האוויר בצלעות.
    אוי, טאטע,
    בוא כבר גשם-
    הנח לי להישטף יחד אתך אל תוך בורות הניקוז.
    לרקוד בדמיון בתוך גשם ששוטף את כל העכירות.
    שוטף אותי ואת הדמעות המפונקות שלא יצליחו להתאפק.
    מחליטה! וטרם אבין מה שעושה-
    עושה:
    הבטן מתערבלת.
    מביטה לכל הצדדים.
    שהשכנה לא מסתכלת.
    כגנב במחתרת.
    הרוח מכה בפניי.
    התרגשות חדשה נושבת בעורפי,
    נמסכת בעצמותיי.
    נהנית לצאת ממחילתי לחלל שכולם נחבאים מפניו-
    דווקא עכשיו.
    לבד ברחוב. רצה, צוחקת, רטובה עד לשד עצמותיי.
    נושפת הברות בלתי ברורות לאופק המעורפל.
    מגיעה למצפה הגבוה
    בו יכולים כמעט לגעת בהם-
    העננים המאיימים.
    עכשיו הם ב"גובה העיניים".
    מושיטה את היד
    ומערבלת-
    את היופי, את הנקיות והטוהר,
    יחד עם החשכות והערפל, והאין אונים.
    פתאום זה לא מאיים.
    ואני- נטמעת עם הבריאה.
    משפיעה.
    נושמת אותה מלא ריאותיי.
    מניחה לדמעות מלוחות להתייבש על זוויות עיניי
    ברוח הקפואה.
    ורצה חזרה.
    חוזרת מתנשפת,
    אפי שקפא חוטף מכת חום.
    מתפקעת בצחוק מטורלל.
    האדרנלין שטף אותי גם הוא.
    ורק כעת.... הנני מוכנה ומזומנה.
    להיות אם ורעיה בישראל.
    כמו כולן.
    • תודה
    Reactions: 9%, מגנום, בת7 ועוד 22 משתמשים25 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רוח סערה
    טוב, זה מה שהקטע ניסה לבטא- מרירות. אגב, כל אישה שנייה תספר על תחושות דומות, ולעתים אף קשות יותר...
  • 2
    • נעול
    7K
    • C
    אתגר חודש טבת
  • chani t //
    • ברגשי תודה ודמעות קבלנו את הפרס השווה במיוחד שהעניקה לנו שריונה,
    קרי, העלאת האתגר הבא,
    לקחנו אותו בהתרגשות חבקנו אותו, לטפנו וקצת שמרנו אותו אצלינו קרוב ללב,
    כעת הגיע הזמן להגיש אותו מלוטש ומוכן ככל האפשר,
    והרי הוא לפניכם...


    אתגר חודש טבת
    ​
    עשרה בטבת הוא אחד מ    ארבעת ימי תענית לזכר חורבן בית המקדש. ביום זה החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה וחצי בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון.

    ביום חמישי הקרוב יחול צום עשרה בטבת החלטנו להכניס אותו לאתגר שלנו,
    רצינו לבקש שתכתבו קינות לבסוף רחמנו עליכם... (והאמת גם על עצמינו)
    אאההה ואין הגבלה לכתוב את האתגר דווקא בחצות הליל שתקומו לבכות על החורבן,
    -הוא פתוח 24 שעות.

    וכעת לאתגר-
    עצמו עינים הרפו שרירים ותכניסו אויר עמוק עמוק,
    נכנסתם לאוירה, מצוין!
    עכשיו נסו לדמיין שאתם נמצאים מול כותל, שריד בית מקדשנו
    אתם יכולים לומר גם פרק תהילים אם זה מחזק לכם את ההרגשה,
    כעת תושיטו יד ותשלפו פתק אקראי מתוך הכותל,
    קראו את מה שכתוב בו ותכתבו על זה סיפור
    נשמח לראות גם את תוכן הפתק שמצאתם ע"מ להבין את הסיפור שמאחוריו...

    -האתגר מוגבל במלל (עד 500 מילים) קטעים ארוכים מדי ירד להם ניקוד...
    ניתן לראות בתוכנת וורד בצד ימין למטה, כמה מילים כבר כתבתם,

    -יש אפשרות לכל ניק לעלות פעם אחת עד פעמיים,
    לכן חשבו היטב לפני שאתם מעלים חומר, כדי שתעלו את הקטע הכי טוב שלכם
    ותאתגרו אותנו בבחירה... (אנחנו ממש לא נבהלות)

    האתגר נפתח מעכשיו והוא ינעל בעזרת ה' ביום רביעי הבא בחצות הלילה
    (כן, רגע לפני שנקום לתיקון חצות נערוך פה גם תיקון קטן וננעל את האתגר)

    השיפוט יהיה במיידית לאחר סגירת האתגר ע"י פותחות האתגר.

    מקום ראשון- יזכה בפרס שווה במיוחד- כדאי להתאמץ!!!
    מקום שני ושלישי - ייזכו בפרסי תנחומים...
    נשתדל לתת מקום והתייחסות לכמה שיותר ניקים...

    בהצלחה לכולם!
    רחל וחני

    דיונים בנספח בלבד ש @rachelgreen מעלה - כאן!
    • תודה
    Reactions: מנחם דרורי, תמר21, גילת ורנן ועוד 22 משתמשים25 //
    33 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    chani t
    האתגר ננעל אתמול בחצות, תוצאות ודרוגים של הזוכים המאושרים בעז"ה בימים הקרובים אנחנו באמצע לנתח...
  • 1K
    • ש
    שיתוף > מה שאנחנו משאירים
  • ש. צ. וינמן //
    • מה שאנחנו משאירים.

    חזרתי עכשיו מניחום אבלים, על דוד יקר, צנוע דרך, נעים הליכות.
    אדם שמלאו ימיו בלימוד תורה ועבודת ה'.

    - שכונת שערי חסד הירושלמית, על בתיה הנמוכים, ושלוות הכפר.

    שלושה דורות גרו בשלושה בתים, האחד ליד השני. בשקט, בשלוה, ברוגע ובאחוה.
    הכל היה שם נוצץ מנקיון, סדר קבוע, ורוגע מתמשך.
    השקט היה אורח קבוע בביתם, שקט מכיל. שקט גדול. ומה ששמענו היו דיבורים שקטים, רגועים, ותיקתוקים של שעון.
    לא היה צריך דיבורים בשביל להרגיש את החיבור אליהם. הוא היה חזק, אוהב ואמיתי.
    והגעתי לשם היום.
    חזרתי.

    הלכתי במהירות.
    רחוב אוסישקין, רחוב הגר"א.
    ואני ממהרת, כמעט רצה.
    אמא למה את ממהרת. שואלת אותי ביתי הקטנה.
    אני ילדה עכשיו, את לא מבינה, אני ילדה שרצה במורד רחוב שערי חסד, לסבתא.
    למדרגות הצרות והגבוהות ולעץ האקליפטוס שמסוכך עליהם.
    עץ האקליפטוס שכל גבוהי המשפחה צריכים לכופף את ראשם כשהם עולים במדרגות.
    אני מגיעה, נושמת את אויר הלילה הירושלמי הצונן.
    מרחרחת באפי לשאוף את ריח ענפי האקליפטוס, ואין.

    הכל אותו דבר כשהיה.

    שום דבר לא.

    הכביש, המדרכה והשער. אפילו עקמימות אבני השפה נשארה.
    בדיוק באותם מקומות.
    ידעתי על מה לדלג וממה להיזהר.
    עמדה שממה באויר. העץ נכרת.
    הגינה החלומית עם השושנים הענקיות אדומות הלחי, הכלות הגבוהות והאציליות. הכל כמש, נבל ונעלם.
    כדרי הבתים הללו.
    הכל שמם. הדלתות חורקות, החלונות קצת מתנדנדים.
    נרעדתי.

    ביתי הסתכלה עלי, כיצד אני נוגעת בדלת, ממששת את קיר האבן המחוספס.
    מציצה למחסן, מסתכלת על גדם העץ ונאנחת.
    היו ימים. היה כאן, כל כך חי, כל כך נעים, רגוע ואוהב.
    זהו.

    אין לי מה לחפש, ראיתי, מיששתי, נשמתי. הולכים.
    עכשיו אני הולכת לאט, נפרדת באיטיות מהמקום הקרוב, מזמנים שלא ישובו.
    שום דבר לא בוער ולא חייבים לרוץ.
    אני מגיעה לסוף רחוב שערי חסד, ונפרדת מרגעים של הוד.
    המקום בו היינו הילדים מסתכלים על ר' שלמה זלמן אוירבאך זצוק"ל הולך לאיטו לבית הכנסת. בצד ובשקט האופייני לו.
    אני מתרחקת.

    ופתאום אני מרגישה בחום פנימי, ודמעות ממלאות את עיני.
    הכל נגמר, לא נשאר כלום מכל היופי שהיה כאן.
    מהרוך והחמלה, מהכבוד ההדדי לכל אחד באשר הוא.
    מהשקט המכיל ל- כולם.

    אבל,
    כל כך הרבה נשאר כאן.
    החום, האהבה, השקט, הענוה והצניעות.
    הכל גועש בתוכי, עמוק, ממלא את חלל ליבי.
    חם. חם לי.
    ודמעות זולגות מעיני.

    נכון,
    אולי מחר או בחודש הבא, יגיע דחפור ויעקור את שלושת הבתים ממקומם.
    ויקום פרויקט נוסף של וילת פאר אופינית לאזור.

    אבל השלוה, הצניעות, עבודת השם ביושר ובאמונה, האהבה והכבוד לאדם.
    ישארו עימי לנצח.

    -

    תשקיעו ותשקו, את האויר, את האוירה.

    בסבלנות שקטה, ברוך וחמלה, ביראת שמים נקיה, באהבה גדולה.

    הפרחים שיצמחו בלבבות יפרחו לנצח.
    • תודה
    Reactions: 9%, DINI123, sarabendavid4 ועוד 34 משתמשים37 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    ש. צ. וינמן
    @נריה מגן ו @מה הענינים תודה ושוב תודה. לזאת חיכיתי. חידוד. מה הבנתם, מה השתמע, ועוד. - ולגופם...
  • 1K
    • U
    שיתוף וביקורת | גנב ומניפולציות ומה שבינהם
  • Ushaya //
    • כל לילה, לפני שאני הולך לישון, אני חושב על הגנב.

    שלא תחשבו, אני לא ילד קטן שמפחד מגנבים שיבואו בלילה. אני כבר בן חמש וחצי, ואם יבוא גנב אני בצ'יקים תופס אותו. לא, זה פשוט שכל לילה בשעה הזאת מגיע אלינו גנב הביתה.

    אמא שלי נורא אוהבת אותי. אני יודע כי היא אומרת לי את זה מל'ן וגם שהיא תמיד מחבקת ומנשקת אותי, אפילו שאני כבר לא תינוק. בגלל זה אני חושב שיש לנו תמיד גנב בלילה, כי כשמגיע לילה, אמא פתאום מפסיקה לאהוב אותי.

    זה מתחיל שבהתחלה אמא עוזרת לי להיכנס למיטה. אני גדול ואני כבר לובש לבד פיג'מה ואמא רק באה כמה פעמים באמצע לראות למה שכחתי שאני צריך ללבוש פיג'מה והלכתי לשחק במכוניות או בקליקס או להסתכל בספר החדש. ובסוף, הרבה פעמים, הגנב כבר נמצא ולוקח לאמא שלי את החיוך והיא מלבישה אותי בעצמה מהר מהר ודי. אבל את כל מה שהיא אוהבת אותי הגנב גונב לה אחר כך, אחרי שאנחנו קוראים קריאת שמע, ואני בא למטבח לשתות, וגם לראות מה היא עושה, ואני אומר לה שאני צריך לשירותים, ומבקש ממנה רק לק קטנצ'יק מהקצפת שהיא מכינה. אז פתאום השפם שיש לה מעל העיניים מתחבר (פעם אבא אמר לי שלשערות של הפרצוף שהם לא הזקן קוראים שפם) ואני יודע שזה סימן שהיא כועסת וכבר בכלל בכלל לא אוהבת אותי יותר.

    פעם אחת סיפרתי לאמא על הגנב הזה, שגונב את כל מה שהיא אוהבת אותי, וכל הזמן עצבני. אמא אז ישבה בסוף המיטה שלי עם עיניים עצומות והתחילה לצחוק. בסוף היא אמרה לי שאי אפשר לגנוב מאימהות את מה שהם אוהבות את הילדים שלהם, ובכלל הגנב הזה לא עצבני אלא עייף, והוא בכלל לא יגיע אם אני לא ייצא מהמיטה ואלך צ'יק-צ'ק לישון. אבל אני לא מאמין. אז לילה אחד החלטתי לבדוק אם היא באמת צודקת, ואחרי שאמא קראה איתי קריאת שמע נשארתי במיטה אפילו שלא הצלחתי להירדם ולא קראתי לאמא אפילו פעם אחת לומר לה שספרתי כבר עד מאתיים ומה מגיע אחר כך, ולא קמתי מהמיטה אפילו ששמעתי שאמא עושה דברים מעניינים במטבח וגם כשהייתי נורא צמא ואחר כך שרציתי ללכת לשירותים. בסוף בסוף, החלטתי ללכת בשקט בשקט על קצה האצבעות לבדוק אם באמת הגנב לא בא, והצצתי למטבח וראיתי את אמא מכינה שם עוגיות מיוחדות כאלה לאישה אחת שהזמינה אצלה. אבל כשהיא ראתה אותי אז היא רק אמרה בקול החזק של הגנב: 'חשבתי שאתה כבר ישן!'.
    בכלל לא נכון שהוא לא מגיע אם אני לא קם, אבל בעצם כשהלכתי לבדוק אם הוא בא, אז כן קמתי, אז אולי זה לא נקרא...

    לילה אחד אחרי שהגנב היה אצל אמא שלי והיא כעסה ואמרה לי בקול של הגנב 'לילה טוב, הולכים עכשיו לישון!', (יש לו קול כמו של אמא שלי, אבל הוא עצבני ואין לו זמן), אמרתי לה שבלילה היא בכלל לא אוהבת אותי. בצהריים שמעתי את זיווה השכנה אומרת לה בדלת שילדים צריכים לדעת תמיד שאבא ואמא שלהם אוהבים אותם ולא משנה מה הם עושים. זיווה היא השכנה שלנו מלמעלה, והיא כבר זקיינה עם משקפים ומלנת'אלפים פסים כאלה בפרצוף כמו סבתא, והיא מדברת לאט ומדברת המון, ובכלל אני חושב שזיווה נורא אוהבת לדבר. כל פעם שזיווה דופקת בדלת (והיא דופקת מלא פעמים), אמא שלי מסתכלת בשעון ואז היא נאנחת והולכת לדלת והיא מקשיבה ומקשיבה ומקשיבה לזיווה ועושה כן, כן, כן, עם הראש ולפעמים גם 'אהמ' ו'אהה', ואחרי שזיוה הולכת, אמא מסתכלת עוד פעם על השעון ואומרת 'שלוש שעות' והיא עוד פעם נאנחת. פעם שאלתי את אמא אם היא לא אוהבת שזיוה באה לומר עצות טובות, כמו שזיוה קוראת לזה, אבל אמא רק אמרה שזה מצווה. אז בפעם אחר כך שזיווה פגשה אותנו במכולת ודיברה שאלתי אותה אם זה מצווה יותר גדולה כשהיא באה בדלת או כשהיא פוגשת אותנו במכולת. אמא שלי נורא כעסה עלי אחר כך בבית שאני אומר דברים שזה חוצפה, אבל בלילה שמעתי אותה אומרת לאבא שהנס שזיוה חשבה שאני מתכוון שהיא מצילה את אמא, ואולי זה רק חצי נס כי עכשיו זיווה תדבר איתה ארבע שעות כל יום ולא רק שלוש.

    אז בלילה אחרי ששמעתי את זיווה אומרת שצריך לאהוב ילדים, אמרתי לאמא שבכלל היא לא אוהבת אותי יותר. אבל אמא רק אמרה לי בקול של הגנב שהיא אוהבת אותי מאוד ולילה טוב ולישון.

    אחר כך שמעתי אותה אומרת לאבא בסלון: מלינופציות הוא עושה עלי, הילד.

    בבוקר שאלתי אותה מה זה מלינופציות באמצע שהיא שתתה ת'קפה, והיא התחילה להשתעל חזק ואחר כך היא אמרה לי שזה מה שאני אומר לה כדי שיהיה לה שקיפות-תצפון והיא תתן לי מה שאני רוצה. אז שאלתי אותה מה זה שקיפות-תצפון והיא רק עוד יותר צחקה וחיבקה אותי חזק ולחשה לי באוזן שהיא תמיד-תמיד אוהבת אותי גם כשאני לא רוצה ללכת לישון ושהיא חייבת לעוף לעבודה. אז רק שאלתי אותה מהר-מהר אם גם כשאני עושה לה מלינופציות ושקיפות-תצפון היא אוהבת אותי והיא רק נתנה לי שתי נשיקות חזקות חזקות ואמרה לי ללכת לשטוף פנים כי עכשיו האודם השאיר לי סימן.

    כשאבא ירד איתנו, איתי ועם רחלי ומוישי התינוק, כדי לקחת אותנו להסעה, (אני גדול ואני הולך להסעה. רחלי הולכת לגן, ומוישי שהוא תינוק, הולך למעון) שאלתי אותו מה זה שקיפות-תצפון שאמא אמרה שאני עושה לה כשאני עושה מלינופציות. אבא התחיל לצחוק כל כך חזק שהוא היה צריך לתפוס ת'עגלה עם שתי ידיים שהיא לא תיפול, וכשהוא גמר לרדת ולצחוק, הוא ניגב את העיניים כאילו הוא בכה (הוא לא! הוא צחק! אני ראיתי!) ואמר לי שזה מסוכן לשאול שאלות כאלה כשהוא באמצע לרדת במדרגות. רק כשעמדנו בתחנה של ההסעה הוא אמר לי שאומרים מנילופציות, ושזה מישהו שאומר או עושה משהו למישהו אחר בשביל שהמישהו האחר יעשה משהו שהוא רוצה, ושיהיה לי יום טוב כי בדיוק ההסעה הגיעה.

    כל היום בכיתה אני חשבתי למה אמא חושבת שאני אומר לה שהיא לא אוהבת אותי בגלל שאני רוצה שהיא תתן לי משהו, ומה היא רוצה לתת לי בגלל זה.

    כשחזרתי בצהריים ואמא כבר הייתה במטבח ושטפה כלים, אז הלכתי אליה בשקט מאחורה וחיבקתי אותה חזק-חזק וכשהיא התכופפה אלי אמרתי לה באוזן שאני הכי אוהב אותה בעולם אפילו שהיא אומרת לי ללכת לישון באמצע המשחקים ושאני אומר לה את זה בלי שום מנילופציות, ואני לא צריך שהיא תתן בעד זה שום-דבר.


    מיכל
    • תודה
    Reactions: מנחם דרורי, יענקי R, מענדי מ ועוד 30 משתמשים33 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    מוצלח ביותר! לא לקצץ אפילו מילה אחת. אני הייתי מוסיף פה ושם כמה 'אםים' חסרים, אבל איכשהו זה...
  • 3K
    • חגי פאהן
    לכבוד יום הקדיש הכללי - "דברו לא קיים"/דוד שמעוני
  • חגי פאהן //
    • בעזהי"ת

    שלום וברכה,
    ידוע לכם שהרבנות הראשית מעולם לא הכירה ביום השואה בסוף ניסן, וקבעה את יום השואה האמיתי בעשרה בטבת. רציתי לשים פה שיר על השואה שבודאי חלק מכירים. הוא מרגש אותי מאד מאד. איני יכול להסביר כמה.


    כֵּיצַד זֶה אֶפְשָׁר שֶׁאָבִי כֹּה הִטְעַנִי?
    אָבִי הַצַּדִּיק, הַיָּקָר, הֶחָבִיב,
    אֲשֶׁר רַק אֱמֶת וְרַק יֹשֶׁר לִמְּדַנִי,
    אֲשֶׁר לֹא חִלֵּל בִּדְבַר שֶׁקֶר אֶת פִּיו,
    אֲשֶׁר שְׂפַת מִרְמָה לוֹ שְׂנוּאָה מִמִּיתָה-
    כֵּיצַד זֶה אֶפְשָׁר שֶׁאוֹתִי כֹּה הִטְעָה?

    אָמְנָם כָּל הַזְּמַן הִתְחַנֵּן לְפָנַי:
    "תִקְפֹּץ בְּנִי תִּקְפָּץ-נָא מִתּוֹךְ הַקָּרוֹן...
    תִּקְפָּץ-נָא, אוּלַי יָחְנְךָ ה'..."
    הַאִם מִצָּמָא בּוֹ נִחָר הַגָּרוֹן?
    קוֹלוֹ כֹּה רָסוּק... מִין הִרְהוּר שֶׁל גּוֹסֵס...
    לִבִּי לְשִׁמְעוֹ בְּדָמוֹ הִתְבּוֹסֵס.

    וְשׁוּב: "בְּנִי אֲנִי כְּבָר זָקֵן וְרָצוּץ...
    אֵלֶיךָ, אֲהָהּ, לֹא אוּכַל הִלָּווֹת...
    אַתָּה עוֹד צָעִיר... רַק תִּקְפֹּץ וְתָרוּץ...
    אוּלַי תַּעֲמֹד לְךָ, בְּנִי, זְכוּת אָבוֹת...
    הֵן רַק אַכְשִׁילְךָ אִם לְךָ אֶלָּוֶה...
    תִקְפֹּץ וְתָרוּץ וּבַסְּבַךְ תֵחָבֵא"

    טָסָה הָרַכֶּבֶת... מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים
    נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ יַעַר עַד אַפְלוּלִי.
    מַחְנָק, קִיא-צַחֲנָה, יְלָלוֹת וּפְחָדִים,
    פִּרְכּוּס גּוֹסְסִים מֵאַחֲרַי, מִמּוּלִי.
    אָבִי מִסְתַּכֵּל בִּי בְּעֶצֶב אֵין סוֹף.
    אֲנִי מְחַבְּקֵהוּ: "אוֹתְךָ לֹא אֶעֱזֹב!..."

    שָׁתַק אָבִי רֶגַע, וּפֶתַע בְּעֹז:
    "מַהֵר בְּנִי, מַהֲלַךְ הָרַכֶּבֶת הוּאַט...
    הַדֶּרֶךְ עַתָּה בַּמַּעֲלֶה... עֵת לִקְפֹּץ!
    מַהֵר וְאַחֲרֶיךָ אֲנִי"... הוּא רָעַד...
    דְּחָפַנִי בְּכֹחַ, "מַהֵר, מַהֵר בְּנִי!
    יָשָׁר אֶל הַסְּבַךְ, וְאַחֲרֶיךָ אֲנִי"...

    הַכֹּחַ הַזֶּה לוֹ פִּתְאוֹם מֵהֵיכָן?
    קָפַצְתִּי. לִבִּי גַּם קָפָא, גַּם סָעַר...
    אֵי אַבָּא?... לָזֹאת לֹא הָיִיתִי מוּכָן:
    אָבִי אֶת דְּבָרוֹ לֹא קִיֵּם. הוּא נִשְׁאַר...
    כְּבָר שׁוּב הָרַכֶּבֶת טָסָה בַּמּוֹרָד.
    הִנֵּה כְּבָר מִמֶּנָּה סִימָן לֹא שָׂרַד.

    הֵא, גַּם מֵאָבִי לֹא שָׂרַד לוֹ סִימָן...
    אוּלַי מְעַט אֵפֶר אֵי-שָׁם בַּשָּׂדוֹת...
    רַק זֶה הַמַּגָּע, הַדְּחִיפָה שֶׁל יָדוֹ,
    בָּהֶם עוֹרְרַנִי לִקְפֹּץ – וְרִמָּה!
    צוֹרְבִים אֶת גַּבִּי עוֹד בְּלַהַט אָיֹם,
    צוֹרְבִים אֶת גַּבִּי, אֶת לִבִּי עַד הַיּוֹם.

    אֲבָל רַב יוֹתֵר מִזֹּאת אֵשׁ הַמַּגָּע,
    תְּמִיהָה תִּשְׂרְפֵנִי "אָבִי וְהִטְעָה?"
    וּכְלוּם מִפְּנֵי כָּךְ אֵחָשֵׁב לִמְשֻׁגָּע,
    עַל כִּי אֶת אָבִי לְמִשְׁפָּט אֶתְבְּעָה?
    עַל כִּי אֶתְיַפֵּחַ לֵילוֹת וְיָמִים,
    אֵיכָה זֶה הִטְעַנִי אָבִי הַתָּמִים?
    • תודה
    Reactions: Ruti Kepler, Ushaya, נריה מגן ועוד 18 משתמשים21 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    U
    Ushaya
    אולי בסמינר בכיתות הגבוהות- יש סיכוי שיבינו. אבל בסופו של דבר- כאם, רועד לי הלב כשאני קוראת את...
  • 1K
    • ש
    הקדשה > אל תשאלוני לשלומי
  • שרלוט //
    • -שלום
    -וברכה
    מה שלומך?
    ברוך השם.
    -ומה שלומך?
    ברוך הש..
    הי, רגע..
    הלא שאלת לשלומי?
    אז ככה
    הסכיתי ושמעי.

    בדיקות הדם
    לא משהו
    הכולסטרול 280
    והסוכר
    בעננים.
    בקיבה יש
    אולקוס
    וזיירח סובל
    מסינוס.


    ליענטל שיניים
    עקומות
    ואין מנוס
    יישור שיניים
    נחוץ.

    ולדבויירה
    הגב עקום
    וקצת נוטה
    כלפי
    חוץ.

    את החודש
    לא
    גומרים
    ומהגמ''ח השכונתי
    כמובן
    משנוררים.

    והשכנים
    צרה צרורה
    רשעים
    וקשים
    הנם.

    אוי
    רבו
    משערות ראשי
    אויבי
    חינם.

    מה קרה,
    מדוע את
    לחוצה
    מה?!!
    האוטובוס ברח?

    אפשר לחשוב
    הלא
    נסיונותיי
    קשים
    משלך!!!

    [מוקדש ליאכטה, רציתי לכתוב משהו אחד ויצא לי משהו שונה...
    יאכטוש, אם תשאלי לשלומי אענה לך בשמחה ולא כפי הנכתב בשיר:D]
    • תודה
    Reactions: יענקי R, לילי 1, מלפפון ועוד 24 משתמשים27 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גדי ישראלי
    תראו מה זה ישראלים... ההיא ביקשה בנימוס אפילו באשכול שלה בעצמה "בבקשה אל תגיבו לי", הלכו הקדישו...
  • 2 3
    • נעול
    5K
    • ש
    שיתוף> כי התמכרנו אני ועמי
  • שרלוט //
    • אבסולוטי
    כולם מכורים.
    ואל תשחקו אותה
    שלא.
    ואל תאמרו
    אין מצב.
    כי כל אדם
    בעולם
    מכור.
    בין אם הדבר
    גלוי
    או
    נעלם.

    אחד מכור
    לסמים
    חשיש
    מריחואנה
    וכו...
    וחברו
    מכור
    לוודקה, לטיפה המרה
    ומכור לתחושה
    ומסתובב לו
    העולם.



    אחד מכור
    לאינטרנט
    חדשות, פורום
    וכל שאר מרעין.
    רעהו
    הטוב ממנו
    מכור
    רק לפרוג.
    וזהו...

    והשכן
    יצא בזול
    מכור גם מכור
    לכוס
    קפה.

    ואני מכורה לאצבע בפה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, תמר 21, yonatanr ועוד 57 משתמשים60 //
    40 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    הדיון סטה לחלוטין ולכן- ננעל בצער.
  • 957
    • מ
    שיתוף|"היו להם צבעים" - ליום הקדיש הכללי
  • מרציפן //
    • היו להם צבעים.
    נכתב אחרי ביקור ב"יד ושם" אל מול התמונות בשחור – לבן
    המנסים להעביר תיעוד בזעקה אילמת
    "זכור את אשר עשה לך עמלק".

    לא. לא. לא!!!
    לא היה זה שחור לבן.
    צבעים רבים היו
    למוות אכזרי זה.

    אכן,
    לבנות היו פניהם החיוורות של האסירים
    כמו גם רגשותיה הקפואות
    של חיית הטרף הנאצית;

    שחור משחור היה פיח הכבשנים
    כמו ניסה הוא להסתיר
    נשמות בנות אלמוות
    אשר עלו עמו;

    אך הדם,
    כה אדום היה,
    כמו זועק לארץ "אל תכסי"
    - וזו מכסה.

    אי לך ארץ כי דממת
    עת כיסית לדם -
    אף לא
    דמעת;

    והעצים –
    ירוקים היו עד לאכזריות
    ולא הסתירו בין צמרותיהם
    יהודי שקמל - וימות;

    וגדרות התיל האפורים
    שלא חמלו מתקוע מלתעותיהם בגופו של יהודי
    עת ניסה לברוח קודם שנתקע בו
    לועו של אקדח שחור;

    ולשונות האש הכתומות
    אשר ליחכו גופות
    הקדושים,
    וייתמר העשן ---

    צבעוני היה
    המוות.
    צבעוני
    מאין כמוהו;

    רק תום הילדות הצבעוני
    שחור לבן היה אם בכלל,
    כי איבד את גוניו באכזריות
    בדמי ימיו - - -

    __זונדל רחמים
    • תודה
    Reactions: Tweenset, hayah, משויטט ועוד 25 משתמשים28 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    מחריד ומזעזע. מעביר את המסר בצורה חדה וברורה.
  • 1K
    • פרוגיוזרית
    שיתוף | את אמרת...
  • פרוגיוזרית //
    • כשחזרת מהגן והחזקת יצירה
    אמרת
    המדבקה שלי עקומה
    ואמא מיד בחום מחתה
    זו יצירה ממש מקסימה

    כשהלכת לבית ספר והיה לך מבחן
    אמרת
    אני אשכח את הכול
    וחברה בנאמנות מיד התנגדה
    את תוציאי מאה עגול

    כשהיית נערה ואפית עוגה
    אמרת
    היא די התפשלה
    ואחות מיד נענתה ואמרה
    העוגה הזו ממש מעולה

    כשהתחתנת ועיקמת את האף
    אמרת
    זה ממש לא מחמיא לי
    ובעל מודרך ידע לדקלם
    זה מחמיא, זה מחמיא

    כשלשוויגער הבאת מנה אחרונה
    אמרת
    זה שתי דקות, כלום עבודה
    ושוויגער טובה חייכה ואמרה
    זה נראה מאד מושקע

    כשישבת בגינה וקיטרת כרגיל
    אמרת
    אני לא מספיקה שום דבר
    ושכנה רצתה לפתוח ת'פה
    ולומר שהילדים נראים נהדר

    בת ארבע צייצה ושיבשה תוכניות
    אמרה
    זה נכון,
    החולצת פרפרים עודה בכביסה
    ואני לובשת חולצה מאתמול
    • תודה
    Reactions: תמר21, cheinanit, hayah ועוד 39 משתמשים42 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מרשמלו
    מרשמלו
    וואו!! כמה שזה "החיים" שלנו... כל ההצגות האלה... מוצלח שבמוצלח! ואיך זה שרק עכשיו שמתי לב לטור...
  • 1K
    • א
    יום שבת קודש הוא | מקור לסיפור
  • אברהם //
    • ידוע ומפורסם הסיפור (או הסיפורים) על רבי יהונתן מחבר הפיוט "יום שבת קודש הוא" אשר שירו זה נגנב ממנו ופורסם על ידי אחר, והוא כתגובה כתב את הבית האחרון, המבקש שלא ישיגו את גבולו.

    יש לסיפור הזה כמה גירסאות, אך מה המקור לסיפור הזה?
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    מסופו של הפיוט...
  • 3K
    • ל
    אשכול מרוכז בעקבות פטירתו של הרב שטיינמן, זכר צדיק וקדוש לברכה.
  • לקח טוב //
    • עצוב לי או לא? אני לא יודע, אני מרגיש כאב בצד השמאלי של החזה, כאב עמוק אפילו, אבל בד בבד אני חושב על ה'סידורים' שיש לי היום ו'רק' שהם לא יפגעו מה'בשורות האחרונות'

    דמעות עומדות לי בעיניים! בא לי לפרוץ בבכי ולקרוע את השמים, אבל ההרהורים על כך ש..בעצם כל אחד הולך מתישהו, ו'זה היה ברור שזה הולך לקרות' פשוט חוסמות לי את שדה הראייה. פנימה.

    למה ה'? למה אני אוהב אותו כל כך? יהודי בן 104 שראיתי אולי 4 פעמים בחיים, וגם אז 'רק לכמה שניות', למה אני מרגיש כאילו נפער בתוכי חור ענק, שעוד לא נמצא החומר שיוכל למלא אותו, למה?

    יש כאן עניין רוחני, אני עונה לעצמי, משהו שלא תבין לעולם, קשר בין נשמות, משהו ששייך לעולמות העליונים, עניין שהוא מעבר להשגות שלך כיצור חומרי.

    הצער העמוק שפועם מהר יותר מפעימות הלב ממלא את כולי. מוזר לי לרגע להשליך את תחפושת הציניות הכבדה שאני עוטה בימים כתיקונם, ולהישאר עצמי, חשוף, פגיע, כואב.

    זהו, עצוב לי, אני מחפש את המילים לנחם את עצמי בתוך כלל ישראל, אבל הנחמה היחידה שעולה לי היא, די, אני רוצה כבר שהמשיח יבוא. לא כל יום אני כ"כ רוצה, ואולי במחשבה שנייה, הרצון התמים הזה, הפשוט, זוהי הנחמה בעצמה.

    לא ציפיתי שעם כזה מאמר אכנס לפורום, חשבתי על מילים גבוהות, מרוממות, דו משמעיות, מתחכמות, לא חשבתי שאגיע לכאן בעצמי באמת, אביא את מי שאני ומה שאני מרגיש, בלי לתקן מילים ובלי לחשוב פעמיים, אלא פשוט... לשתף!

    ברוך דיין האמת!
    • תודה
    Reactions: soomsum, נריה מגן, IAvigail ועוד 20 משתמשים23 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    קיבלתי באישי, הריהו לפניכם: מצ"ב לך סיפור אמיתי, עם מרן רה"י ראי"ל שטיינמן זצוק"ל שהיה לפני שנים...
  • 948
    • ש
    התייעצות > מחוויה מרגשת וסוייבקטיבית לחוויה אובייקטיבית/כללית
  • ש. צ. וינמן //
    • ביום בהיר אחד (היום!) מבקשים ממכם לכתוב על נושא שמעניין אוכלוסיה מסויימת, או שכבת גיל מצומצמת. למשל: ליטאים צעירים בני 18, עולים מסודן בחצי שנה הראשונה בארץ, קהילת חאלב בניו יורק, וכדומה.
    האם ישנה דרך לכתוב כך, שגם מי שמחוץ לטווח יהנה מהתוכן???

    או למשל. נניח שעברתם חוויה מרוממת, מרגשת, מפחידה.
    איך אפשר להעביר את עוצמת החוויה, שעברתם. במלל בלבד??

    מה הכללים?
    מה התובנות?
    מה הטיפים שיש לכם?
    קדימה, אל תהססו!

    חדדו קולמוסים, והזריקו אנדרלין למילים.
    • תודה
    Reactions: דוקים, רחליטא, מגן אדום ומשתמש 1 נוסף4 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מרחבית
    לכתוב על הקורה בעולם הפנימי, לא רק על מה שמבחוץ, וכך ליצור הזדהות. אם תכתבי, למשל, על השאיפות...
  • 811
    • מ
    שיתוף|ר' נוחום נויח
  • מרציפן //
    • ....

    הטו נא אוזן ואספרה על אותו צדיק ומחבב מצוות ושמח בחגי ומועדי השנה, ר' נוחום נויח שמו, והיה נקרא בפי הבריות "נוחום איש נויח". ולא משום שהיה נוח לבריות, כי יותר ממה שיכול היה להיות נוח, היה קשה להם, וכאותו המכונה "אשווערע מענטש". ואולי אדרבה, משום כך היה נקרא "איש נויח" וכבית הקברות הנקרא "בית החיים". ואל נא ייעלב אותו הנוחום מן הדימוי, שאינו אלא לסבר את האוזן.

    ולהבין מעט באישיותו ואיך שנראית בעיני הבריות עד שכינוהו כמו שכינוהו, אסבר אוזנכם מעט מהנהגתו בימי הפורים ובימי הסוכות כבשאר מועדי השנה.

    ציבור רחב סבור ונימוקו עמו, כי אם ישנו ביטוי: "זה היום שלו", אצל נחום נויח דנן אפשר לומר על יום הפורים "זה לא היום שלו". כי הנה ביום הפורים בעת קריאת המגילה, עת כל העם בארשת גילה, היה כל כולו כעסים, לאותם הזאטוטים העושים מעשי שטותים, ולעת יגיע הקורא ל"המן" אצלם הדינמיט כבר מזומן, וכאותם אשר בארץ אשור נדחים ובשושן נבוכים, היה הוא ושכמותו נרתחים, כבמיני משאות שוא ומדוחים. ואין להאריך באשר ידוע. ואולי משום כך סבור היה אותו ציבור מה שסבור בקשר לאישיותו של זה הנוחום, עד שכינוהו בעבור כך "איש נויח".

    אלא שטעות גדולה בידיו של ציבור זה, כי יום הפורים יום גדול הוא עד מאד אצל זה הנחום נויח. ואם ידוע המאמר "כיפורים כפורים", אצל נוחום נויח מאמר זה בא לידי ביטוי מעשי. ואין הדברים אמורים בעבור כי שתה לשכרה, כי אותו הנחום בתחילת משתה היין לא ייתן לעצמו וכל שכן לאשר עמו לנגוע ולו מעט בטיפה המרה. ולא שלא ידע כי ביום זה ליהודים היתה אורה, ידע גם ידע, אלא שיותר מכך חש איך יום הפורים מגלם עניין "אשר בחר בנו מכל העמים", ולדידו רק מתוך פיקחות גמורה יוכל להרגיש זאת היטב. ואכן אחר שהגיע להכרה זו בכל חושיו מתוך פיקחות, התחיל בעבודת השכרות, כי היה אומר שכל עניינה של השכרות היא רק לגלות לחוץ מה שהשיג בפיקחותו. ועניין זה היה מרגיש גם מרגיש בכל חגי השנה, יען היתה נשמתו במצוות דבוקה, בחג הסוכות כבחנוכה, וליבו מזמר בדיצה, במגילה כבאכילת מרור ומצה.

    ואטעימכם מה מהנהגתו בימי הסוכות. ידוע היה ברחובות קריה כי את סוכתו יקים בעצמו למרות גודלה וכובדה, ולא ייתן ולו לאחד מבניו להיות לו לעזר, ומשום מעשה שהיה. ובכדי שיהיה פתח להבין הנהגתו זו, אקדים את אשר עם לבבו עת בונה הסוכה.

    כבר בברכות השחר עת מגיע לברכת "שלא עשני גוי" ארשת פניו להבים, ולבו דבק בדבקות נוראה ביושב הכרובים, אשר בחר בנו מכל העמים ולא מרובים. וכשנגש אלי המלאכה, טרם לוקח הקרשים, לוקח בידו המסמר ולבו כמו מזמר, וכך הם מחשבותיו בעת ההיא:
    "מסמר זה שאנו תוקעים על שום מה, על שום משל לרשעת הגויים אשר צד אחד בהם ראש וצד השני חרב להרע לישראל, וכמאמרם ז"ל 'כל המצר לישראל נעשה ראש', והרי הם כזה המסמר, אשר מצד אחד ראש לו ומצד שני כמדקרות החרב".

    אחר מניח המסמר, לוקח בידו הקרשים, ומגביהם ואומר בלבו:
    "קרשים אלו שאנו מעמידים על שום מה, על שום משל לעם הנבחר אשר בכל אורך שנות הגלות דופקים ודוקרים בו אלו המסמרים, ולא זו בלבד שאין יכולים הם לכלותינו, אדרבה זה גופא מה שמבדל האומה הנבחרה שלא תיטמע בגויים, כזה המסמר שככל שדופקים יותר ממנו בקרשים, תתחזק הסוכה".

    וכל מסמר שנתעקם [וככל שרבו השנים היו רבים כאלו] הגביה בידיו כאומר:
    "מסמר זה שנתעקם על שום מה, על שום משל לעניין הקשיות עורף של העם הנבחר".

    וכך בדחילו ורחימו, ניגש הוא לכל מלאכת ההקמה של הסוכה הנופלת, מלאכת העבודה ב"והייתם לי סגולה מכל העמים". ומי שלא ראה אושרו בסוכתו כל שבעת הימים לא ראה אושר ושמחה של מצווה מימיו.

    ותחילה היה נותן לבניו לעזור לו במלאכה, עד לאותו היום בו ניגש אליו בתמימות רבה בנו בכורו "יקותיאל משה אביגדור טוביה" [וסליחתו בצדו כי ודאי שכחתי שם כלשהו], ועמו חבילת "אזיקונים" באמרו: "אבא, גיליתי פטנט חדש, יותר לא תצטרך כל כך לטרוח בבניית הסוכה עם פטיש ומסמרים. אפשר ברגע אחד לחבר הכול עם אזיקונים". אמרו כי מי שלא ראה איך חוורו פניו של אותו הנוחום כשכמעט נפל מתעלף, לא ראה חיוורון פנים של אב שיצא בנו לתרבות רעה מימיו...

    ואם כה היתה שמחתו והתרגשותו בעת בניית הסוכה, עוד רבתה שבעתיים בעת הדלקת נרות החנוכה. כבר מעת היה מכריז הגבאי על קול הקורא קדוש כסלו – אחר שהיה מחשב בעצמו הרגע המדויק של המולד עוד קודם שנשמע קולו של גבאי המקריא "המולד יהיה", כי מהדר היה במצות חישוב בתקופות ומזלות – היה מתמלא גיל חדוה ואורה, ובחזונו כמו ראה המנורה הטהורה, פתע היה מתמלא בתחושת כעס ואין אונים, עת בחזונו ההיכל טמאו היוונים, ולעת נמצא פח השמן הטהור היה מתמלא שבח ורננה לכביר ונאור. וטרם הזכרנו את כוונתו המיוחדת שהיה מוסיף בעת ההבדלה של שבת זו באומרו "בין ישראל לעמים" כשבלבו פח השמן הטהור שהוא אשר הבדיל בעת ההיא והוא המבדיל עד היום – כי רק מי אשר ישמור בכל הנהגותיו להידבק בפח השמן הטהור נבדל הוא לגמרי מן העמים. ובאומרו 'בורא מאורי האש' לא יכול היה שלא לחשוב על מאור המנורה למרות שלא ידע לבטא אף במחשבתו את הקשר שהרגיש.

    למחרת, עם אור בוקר, מיד אחר עבודת התפילה, היה יוצא מביתו, בשווקים מתרוצץ כשאור בפניו מתנוצץ, בתורו אחר השמן המהודר ביותר. וככל שקרב יום ההדלקה, היה כולו רינה כבא מעולם הנגינה, והיה מזמר לעצמו את משל הפשתני והפחמי במנגינת מוסיף והולך, ומי שלא ראהו מזמר עת הגיע ל"ניצוץ יוצא מיוסף" [במנגינת "מעלין בקודש"] לא ראה ניצוץ היוצא מיוסף מימיו. באשר לדידו נרות החנוכה ניצוץ יש בהם מאותו הניצוץ של יוסף המכלה את כל הפשתן של אלופי עשיו.

    כל ימי החנוכה היו אצלו היה בבחינת הניצוץ היוצא מיוסף שמוסיף והולך וממעט את הפשתן כפרי החג המתמעטין והולכין ושמחתו גדולה ועולה בקודש. ובאם כבתה הלהבה היה מקיים בהידור הדין "כבתה אין זקוק לה" שאף בזה ראה את גודל העניין שאחר שעלה הניצוץ מיוסף כלום לא יוכל לו, ואף לכשנדמה כי כבה אין זה אלא בגשמיות, אבל רוחניותו קיימת גם קיימת ומוספת עוד ועוד.

    אוהב ודבק במצוות היה, ובמיוחד אותם המצוות בהם בא לידי ביטוי ענין ההבדלה בין ישראל לעמים. ולכשתמצי, בכל מצוה ראה הוא הבדלה זו. וכך כל ימיו עובד היה את ה' מתוך שמחה וטוב לבב.

    והאמת אומר ולא אכחד כי כל כולו של "נוחום נויח" זה לא היה ולא נברא, ורק משל היה שעלה ברעיוני אל מול ההכרה ב"אשר בחר בנו מכל העמים" המתחזקת מול אותם מבני ישמעאל עת שקיימתי בעצמי מכלל לאו אתה שומע הן של "ישכור פועלים וישב עמהם".
    • תודה
    Reactions: הסכת ושמע, צדיק סופית, ש. צ. וינמן ועוד 11 משתמשים14 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גדי ישראלי
    מצחיק ומשעשע. סבורני שללא החריזה, הקטע היה משתבח יותר [מבחינת שטף הקריאה, הניגון מפריע וד"ל].
  • 2 3K
    • א
    איום מרומז וטור משומש
  • אברוּמי //
    • היות וקיבלתי איום מרומז מצד גבאי השטיבל על חוסר השתתפותי בפורום.
    וכדי למנוע מעצמי את הפנס בעין ואת השלכתי לערפל -
    אדביק פה טור סאטירה שכתבתי לאחרונה בס"ד ופורסם בעיתון 'בקהילה':

    ידוע לכל בר־בי־שברולט, כי הגבר הממוצע מתייחס אל רכבו כאל גוף חי עם נשמה. ועל כן באתי לכתוב מילות קינה ונהי על רכבי הזכור לטוב, כקונן איש על רעהו הטוב.

    יום הבאתו אלינו הביתה היה יום חג. רחצתיו במים ובבורית וסכתיו בשמן ובווקס. מבחוץ הוא נראה נוצץ כיאה לרכב שתפקידו לעורר את קנאת השכן עם הסובארו החבוטה. מבפנים התמונה היתה קצת שונה, כיאה לגוברין חשובין הנמנעין מלנקוף אצבעין מיותרין. את האוטו החניתי בכל מקום שראה לנכון, ופקחי החניה עיטרוהו בדו"חות לרוב. הזמן חלף בנעימים, ושלוש שנים של חווית ליסינג עמדו להסתיים.

    במשך כל תקופת שהותו אצלי טיפחתי אותו במסירות. מנקה, מכבד ומרבץ את מושביו. כשהתעורר בי דחף אסתטי נדיר להביאו לניקוי לקראת מכירתו הקרובה, אמר לי עיסאם מהשטיפה: "אין! אני חייב לומר לך שִזוֹ בַּעַם ראשונה שִׁאַנִי רואה אוטו ככה מלא עם בְּסוֹלֶת כִּמוֹ שִלְךָ". "אייווה־עלק" הסכמתי והסמקתי. "מה קורה בֹּה אִצְלֶךָ בָּאוֹטוּ. זִי נִראָה כִּמוֹ יַעַנִי בַּח אַֹשְבָּה" החמיא עיסאם. התחבקנו ובכינו. אני – מהתרגשות, ועיסאם – בגלל הנקיון הכפול שהוא יעשה במחיר רגיל. "בַּבַּעַם הבאה" אמר במבטאו הישמעאלי "תפתח את החלונות השחורים לפני שאתה שואל מִחִיר לִנִקַיוּן בְּנִימִי.

    בחור עם לב, עיסאם. לא סתם הגזים במחמאותיו. אכן, רצפת הרכב היתה מרובדת בשכבות אקולוגיות של טישו, אריזות במבה, עטיפת פסק זמן, אתרוג מיובש מהושענא רבא, ערבה חבוטה בלמינציה, צינור ארבעה צול מטמבור, דבק שלוש שניות, שקית של טליתניא, מטריה חסרת חוט שדרה, סוללה של סלולרי, מטען לטלפון נייד, סוודר של ילד אסופי, שקית בסלי, דובי פרוותי קטוע יד, בובת פלסטיק נטולת גפיים, משאף לאף, כדורי אופטלגין, גז מדמיע, גז חרדל, לחמניה עם חרדל, טופס רישום לחיידר, קופסת ריטלין, תיק אוכל עם סנדוויץ מעופש, קופסת מרלבורו.

    מתוך תא הכפפות פינה עיסאם מסטיקים בטעם בזוקה, עלון השעה התשיעית של קופת העיר, ברכת החמה של וקסברגר, גרעינים שחורים, לבנים, אבטיח, מנצ'ס, פיסטוק, שום מפדיון הבן של ילד שחוגג כמעט חלאק'ה, כדורים נגד שיעול, טבק הרחה, חוברת של ברסלב, טופס הו"ק של אור הרשב"י, התרעה ממס הכנסה, טופס הנחה מארנונה, טופס התקשרות לפינוי פסולת בנין, טופס פינוי מפגע שכונתי, טופס ארבע, טופס שבע עשרה, טופס שחרור מהצבא, טופס מעצר, טופס שחרור ממעצר, תעודת עיתונאי, תעודת חוגר, שלייקעס, חוברת הדרכה להכנת טיל אר־פי־ג'י, דו"ח חניה, שקית ביגלה מאז ספירת העומר, בקבוק יין לקידוש, דו"ח נהיגה אחרי הבדלה, מגבונים לחים שהתייבשו, ומגבונים יבשים שנתלחלחו. רק זוג כפפות נעדר מתא הכפפות.

    שקעתי בהתרפקות נוסטלגית על החפצים שנחשפו לאור השמש אחרי שנים ששכחתי מקיומם, ואז שמתי לב שהערבי נעלם. "עיסאם" צעקתי. "אני בֹּה" ענה כשהוא נחלץ מתא המטען שהיה נראה כמו מחסן ציוד של פיקוד העורף: ג'ק לרכב, ברגים, אומים, כבלים להתנעה, משולש אזהרה, משולש פיצה, משולש ברמודה, תבנית ביצים, פצצות סירחון, גלגל רזרבי, גלגל ים עם פנצ'ר, סירת הצלה, שישיית קולה, בקבוק בירה, מים מינרלים, מים חיים, מים מתים, מים ללא הכרה, מים כבדים להכנת פצצת מימן, שקית של יש חסד, עגלת קניות של יש חסד, קטשופ, סגווי, הוברבורד, שטריימקיל, חוברת מכירה סינית, קפה טורקי, שטיח פרסי, נסיך סעודי, חבית נפט, ערכת החייאה, אלונקה של זק"א, את חפירה. תמרור זכות קדימה להולכי רגל, טופס העברת בעלות לרכב. עץ ריח, מפיץ ריח, מפזר ריח, מפזר חום תקול ומפזר הפגנות משטרתי. שמונה שעות בלבד לקח לו לעיסאם לסיים את העבודה הערבית ואת מבצע פינוי־עינוי.    בהפרוזע תמונה פנימית.jpg


    בשלב זה הודבקה מודעה על השמשה האחורית של השבי, מכריזה על 'רכב שמור מרופא מרדים' ותוך יומיים נמצא הקונה המאושר. האוטו עבר ידים ותחושות ריקנות וחסר עצום מלאו את ישותי. נעמת לי מאוד רכבי היקר, נשאתי אותך על כתפי משך שלוש שנים כאשר ישא האומן את היונק. ועוד איזה יונק. ליטר דלק לששה קילומטרים. אך כל דבר, קשה ככל שיהיה, ניתן לראות גם במבט אופטימי: שבוע אחרי העברת הבעלות בישרו לי הבעלים החדשים שהמצבר הלך, המנוע מת מוות מוחי, הקרבורטור התאדה, רפידות הברקסים התנוונו, ולבסוף גם קריסת המערכות הפכה לבלתי נמנעת – עת נמסר לשעה קלה לאחריותו של בחור צעיר ונלהב שהוביל אותו בדהרה ובידיים אמונות לתוך עץ רחב גזע, וחיי האוטו הקצרים נסתיימו בטוטאלוס. יהי זכרו גרוּט.

    לתגובות, הערות, והמלצות על קקמייקות יד שמינית: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
    בהפרוזע תמונה פנימית.jpg
    • תודה
    Reactions: מנחם דרורי, וי שלוק, כוכב עולה ועוד 40 משתמשים43 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אברוּמי
    יישר כח, גרפולוג. שמחתי עד מאוד למקרא דבריך.
  • 1K
    • ק
    התייעצות
  • קול הבמה-חיה ל. יונה //
    • ממש זקוקה לרעיון!
    אני כותבת תסריט ובו אישה שעוברת תהליך עם עצמה,
    ואני מחפשת טריגר שיגרום לה לדבר, לספר על מה שהיא עברה בילדותה.
    מקווה שהובנתי.
    תנו לי רעיונות פליזזז.
    תודה
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    הכל שם ניגודים, אם לא שמת לב: מכה שחטפה = מכה שהחטיפה, ארון שהתמוטט = סולם מידי גבוה, מכתב...
  • 1K
    • ל
    שיתוף - שינת צהריים שכזו
  • לקח טוב //
    • הגעתי הביתה אחרי יום עבודה מפרך, וראיתי אותו, אני מבטיח לכם שראיתי אותו, את בוריס הקזחי.

    ראיתי אותו יושב אצלי בחדר, אין לי מושג איך הוא נכנס אלי הביתה, אבל האמת שאחרי מה שעבר עלי היום אני די מפקפק בזיכרון הקצר שלי, ואולי בכלל אני הזמנתי אותו, אני פשוט לא זוכר... הוא ישב שם בחברת 3 חבריו ללימודים לשעבר, אחד אפילו סיים לבנות את טיל השיראג' X.

    הוא ישב במרכז וסיפר להם בחיוך מרושע, שהוא משהו מיוחד, לא כמוהם, אמנם אמא שלו יהודייה וזה נורא שבר אותו אבל הוא החליט לעלות לישראל ולעשות מיזה כסף.

    אחרי תקופת צינון, סיפר הקזחי, בה למד טיפול רגשי, הוא התחיל לפרסם ואף אחד לא התקשר, אה, בעצם אחד כן התקשר, הוא חיפש מנקה, ובוריס נורא נפגע.. אז הוא התחיל לפרסם אצלנו, כאן בבני ברק.

    האמת שראיתי את המודעות שלו בכניסה לשטיבל, אבל בהתחלה לא קישרתי את זה אליו, כי הוא הסווה את זה עם אנגלית קזחית כבדה וזה היה נראה יותר כמו פרסום על מוסך מקומי.

    הוא אמר שהגיעו אליו 3 מטופלים, אבל הוא סיפר רק על אחד שסוגר בכפייתיות את הדלת, היה לי מוזר כי הוא אמר שהגיעו שלשה.

    בלעתי את הרוק, נגבתי את הזעה, שילבתי ידיים וחישקתי רגליים, למרות העייפות הכבדה שנפלה עלי, והמתנתי בקוצר רוח ובעבודת מידות קשה ל2 הסיפורים הנותרים שבוריס הבטיח, בכל זאת, שקרן הוא לא היה.

    ואז הם הגיעו בבום, ממש כמו הטיל חיג'אד B או משהו כזה, שסרגיי ייצר, היו בעל ואשה שרבו מאוד ובוריס ניסה לעשות שלום בית ביניהם.

    הסיפור השלישי היה בכלל על זוג מוזר שכל הזמן רק מחמיאים לשני, אוחח, הישראלים האלו שכחו מה זה להיות גברים..

    הלכתי לי לנוח, שמח וטוב לב, מאושר ושבע רצון, וכבר טוויתי בחלומי את הפגישה שלי עם בוריס, איך אני טורק את הדלת בכעס ומסביר לו שאני לא פרייאר, ושפה לא קזחסטן, מה אני יגיד לכם, תמיד אמרו לי שאני חייב טיפול..

    כשקמתי, בוריס הקזחי כבר לא היה שם, חיפשתי אותו, היו לי מלא שאלות לשאול אותו אבל הוא פשוט התאדה.

    אמא שלי אומרת שאף אחד לא היה פה ושאני סתם מדומיין, אם היא צודקת זה די מלחיץ אותי כי יש כמה דברים שאני חייב לזכור למחר, ואם לא העירייה נורא תכעס..

    פליזזזזזזז תעזרו לי...

    שלכם

    מייקי.
    • תודה
    Reactions: cheinanit, שונמית, עדיאל ועוד 9 משתמשים12 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עדיאל
    מאונך* כמובן...
  • 938
    • P
    עזרה וייעוץ
  • piano //
    • אשמח לשמוע תגובות/בקורות לגבי הפתיח הקצר הזה:


    שתקתי. שתקתי כי פשוט לא היה לי מה לומר.

    יעלי עומדת לידי במבט מאשים וכעוס משהו.

    למה מיהרתי לספר לה? אני שואלת את עצמי, אך אין לי תשובה מניחה את הדעת.

    זהו, ככה אני! לא יודעת לשלוט על הפה שלי.

    האשמות עצמיות, כמה שהן מייסרות את הנפש ולא נותנות לה מנוחה.

    ניסיתי, באמת שניסיתי לשמור על זה אצלי, אבל אמא לא הבינה למה נעדרתי זמן רב כל כך

    מהבית ודרשה תשובות. מה, שאשקר לה?!

    אז סיפרתי. סיפרתי שנפגשנו כולנו כדי להפיק ולתכנן לה מסיבת הפתעה...

    כעת הלכה ההפתעה ואולי, אולי תישאר מסיבה....
    • תודה
    Reactions: הסכת ושמע, גדי ישראלי, חגי פאהן ועוד 6 משתמשים9 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל גרינשטיין
    כתוב יפה. רק הערה תחבירית קטנה - אחרי סימן שאלה/קריאה לא יבוא פסיק. גם לא נקודה. חני
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה