קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 835
    • ב
    האם מישהו מעוניין לעבוד בהגהת מסמך סרוק המומר לטקסט תמורת תשלום
  • בר בי רב //
    • או מישהו שיודע מישהו שעובד בזה.
    נצרך מישהו שעובד מהר בלבד!
    עם נסיון בעבר.
    יש לציין שמדובר בספר רב טקסט שמן הצורך גם לגרור ולסנן רק את המדור הנצרך מתוכו.
    הספר כבר מומר לטקסט ובעיקר מה שנשאר הוא ההגהה.
    מדובר בספר תורני בתחום ההערות למדרש
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בר בי רב
    לא כמו המרת טקסט, וגם לא דומה לזה.
  • 1K
    • ק
    שיתוף-ברכה לאלבום חתונה להורים.
  • קולות חדשים //
    • ברכה שכתבתי ללקוח שביקש איחול להוריו באלבום חתונה:

    התרגשות ושמחה שומרו בחותם,

    הונצחו שנזכור, לא נשכח.

    אך יש דווקא זמנים אחרים שאותם

    לעד עימנו ניקח.


    נאגדות הפיסות היפות בחיוך

    לאלבום עמוס רשמים,

    אלו שנות נתינה, אהבה וחינוך,

    עמל של ימים על ימים.


    ובעת מתבונן הרואה מן הצד

    בחן ושלימות התמונה

    לא יוכל להבין כמה וכיצד

    השקעה בה כרוכה וטמונה.


    אך אנו נדע,

    כי הכול שלכם,

    בזכותכם התמונה כה מוצלחת,

    ורק קל התודה

    יוכל את שכרכם

    לשלם ברב אושר ונחת!!

    אוהבים, מודים ומעריכים.
    • תודה
    Reactions: סטודיו שקדיה, chani t, ת מ ר ועוד 8 משתמשים11 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קולות חדשים
    תודה לכם על ההערות המחכימות...:):) אוהבת את ההערות....;);)
  • 2 4K
    • Natan Galant
    שיתוף-ובו יסופר איך דפקתי את הנהלת מלפפון (סיפור אישי)
  • Natan Galant //
    • בס"ד

    בשעה 12:22 בלילה הבנתי מה הציק לי כל היום.

    בבוקר ראיתי ילד קטן, ממש קטן, נמוכצ'יק כזה, כמעט בגובה של דשא, אולי אפילו בגובה של פטריה. קטן קטן. הילד עמד לפני מעבר חציה שגרתי, וניסה לחצות לבד את הכביש. בסוף הגיע איזה מזוקנצ'יק והעביר אותו את הכביש. אישית אני מיהרתי אבל שמחתי לראות שיש אנשים שאכפת להם מפטריות. יש!

    המשכתי לתפילה בתחושת רווחה חריפה: לא הזנחתי אף אחד! והנה, גם לדשא יש מי שעוזר, והכל בסדר, והילד חצה. זהו.
    חשבתי: מי שולח ילד לבד למעבר חציה? ועוד ילד כזה קטן קטן ונמוך נמוך? אפילו למחסני חשמל לא הייתי שולח אותו.
    ניסיתי להירדם, התהפכתי, הוצאתי מהארון את שמיכת הצמר המבחילה שירשתי לאחר הנצחון בקרב כריות עם אחותי, איפשהו בגיל 9.
    לא עזר. המשכתי להישאר ער.
    ניסיתי לספור כבשים בדמיון, נתקעתי במספר 111. יש משהו מושחת במספר הזה. משהו מבלבל מאוד, מטעה!!
    ניסיתי לספור גמלים, אבל אז הגיעו כמה כאלו עם דבשת כפולה, ואמרו: אותנו תספור בתור שתיים. לא התווכחתי, ספרתי. ואז הגיע מנהיג העדר, ואמר: כמה רגליים יש לכפול דבשת? ארבעה, נכון? בדיוק כמו לחד דבשת. אז תספור אותם רק בתור גמל אחד. לא התווכחתי, אבל גיליתי שזה מסובך מידי. התחלתי לספור אוטובוסים.
    קמתי מהמיטה לראות כמה אוטובוסים יש ברחוב, וראיתי שאין אוטובוסים. 2 בלילה!!

    נזכרתי באוטובוס. בום, זה הכה בי: האוטובוס שכמעט יכל להגיע ולדרוס את הנמוכצ'יק, המעבר חציה, הדשא, המזוקנצ'יק!!
    מתנשף, קמתי כאחוז תזזית וירדתי למשרד המאובק שלי מתחת הדירה. בשקט בשקט.
    הדלקתי את המחשב, נתתי לו טפיחה קלה כמו כל יום כדי לתת לו זריקת מרץ ותקווה. הצלחתי! יש! הווינדוס עלה.
    נכנסתי מהר לפורום מלפפון, פתחתי אשכול חדש:

    תועה לעצמי...
    איך אנשים נותנים לילד קטן לחצות לבד את הכביש??
    רשמתי בסוגריים: אין לי שום דבר נגד חסידי מילצ'וב, ולא שאני שונא חסידים, ההפך, אני בקושי מתעב אותם, אבל למה יש לי הרגשה שדווקא הם שולחים ילדים קטנים לבד למחסני חשמל?
    הדגשתי באותיות קטנות: מבקש מההנהלה לא למחוק את האשכול!! הנושא קריטי בשבילי! תודהJ

    חזרתי לישון. סוף סוף נרדמתי!!!
    ישנתי כמו תינוק בסלקל, כמו תינוק בעגלת תאומים באוטובוס צפוף, כמו זבוב בכוס התה של אבי גבאי, כמו כינה בזקן של אחמדינג'אד.
    נחרתי! ישנתי! הבניין כולו ידע: געציל נרדם.
    בבוקר בדקתי מה קורה בפורום מלפפון, קיוויתי שמישהו ענה לי.

    נכנס לאשכול הקטן שלי, ומגלה...
    הלם.
    תדהמה.
    כאוס טוטלי.
    קריסת מערכות קולוסאלית.
    611 תגובות!

    עושה ריפרש. בום! 642 תגובות!
    עוד ריפרש, בום! 709 תגובות.
    משהו לא טוב בכלל קורה באשכול שלי!
    קראתי רנדומלית את תגובות 30 ו- 62:
    כלכולתא 2000, דווקא ניק מוכר ומכובד, כתב כך: "אתה בן אדם שפל וגועלי, סליחה שאני כותב לך את זה אבל ככה אני חושב"
    כלכולתית מלכותית כתבה: "אני רצה להוציא את הבת שלי מהגן, הלחצתם אותי פה עם כל הסיפורים כאן באשכול!"

    קפצתי לסוף האשכול, תגובות 892 ו-894. (893 נערכה ויש שם ריק מסקרן במיוחד):
    "לא קראתי עד לפה, אבל הייתי חייבת להגיב. לדעתי הגיע הזמן אחת ולתמיד לתת לילדים טיפות טבעיות כי ידוע שהריטאלין עוצר גדילה (ככה גיסתי הרוקחת סיפרה לגיסתה בטלפון ושמעתי במקרה)"
    תגובה 895. נוקיה707 כותבת: "לא קראתי עד לכאן, אבל אני מתביישת באשכול הזה."
    תגובות 896,897,898: "מנהלים! למחוק! יש גבול..."
    תגובה 899: בטלן שכחן מגיב: "שמתי לב שרוב המגיבים פה ליטאים, וד"ל."
    תגובה 900: "איפה האהבת ישראל, איפה. אני מזועזעת!"
    "מנהלים, למחוק את האשכול!!"
    תגובה 907: "ראיתי רק את הכותרת, ואני בטוחה שאף אחת עוד לא כתבה, ולכן אני אגיב בכל זאת:
    אני תימנייה, ולדעתי יש באמת הבדל (ואל תזרקו עליי פה ביצים! בבקשה!) בין חסידים לליטאים, כי חסידים הם"---
    לא הספקתי לגמור לקרוא את התגובה, ו.. טראח! האשכול נמחק בבת אחת. נעלם. נגוז. פרח. התאדה. עשה צ'ק אאוט.

    מנהלים!!!!

    פתחתי אשכול חדש:
    זה רק אני?
    כתבתי:
    מישהו יודע למה נמחק האשכול תועה לעצמי?
    מנהלים אם אתם קוראים את האשכול הזה- אל תמחקו, בבקש-

    האשכול נמחק.
    פתחתי אשכול חדש בפורום מערכת האתר:

    זה לא בסדר מה שקורה פה!
    כתבתי:
    זה רק אני או שבאמת יש פה השתקת פיות???
    יש פה באתר ממש אווירה של שנאת חרדים ונגד דעת תורה, וכל הזמן משתיקים אותי!!!
    לא יעזור לכ-
    בום, האשכול נמחק בבת אחת.
    קיבלתי צו הרחקה מהפורום לשבוע.

    אין בעיה. בכייף. עזבתי את פורום מלפפון, שילמדו לקח. שונאי חרדים שכמותם. מתנגדים. רשעים. כופרים. נראה אותם מסתדרים בלעדיי.
    אנשים בלי השקפה, בלי אידישקייט, בלי טעם, בלי הבנה בנפש, בלי כלום. חבורת לא יוצלחים. מנסים לפתוח אתר רק למקצוענים ולהשאיר אותי ואת הדעה שלי בחוץ.
    האמת? שמחתי שעזבתי. אני משוכנע שזה יתן למנהלים שם למעלה את הניעור שהגיע להם ממזמן.


    בינתיים, מאז הפרישה, אני רק קורא באתר ולא מגיב, שילמדו לקח.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: שיבת ציון, צל של עצמו, Take it Easy ועוד 52 משתמשים55 //
    23 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    לא פה, חס וחלילה. מדובר על תיאור מצב בפורום וירטואלי שהוא ממש ממש לא פרוג. אולי תפוז אולי אגוז...
  • 2 4K
    • Natan Galant
    שיתופון | מעשה בחביתה
  • Natan Galant //
    • בוקר.

    רוצה להפתיע את האשה. להכין ארוחת בוקר נחמדה. מתחיל לפרק את הבעיה: גבינה, חביתה, סלט.
    לחתוך סלט- קשה, מסובך.
    גבינה- צריך ללכת לקנות.
    נשארה חביתה.

    ובכן, איך מכינים חביתה? נורא פשוט. מחבת, ביצה, כף עץ, מלח, חלב, זעתר.

    מחפש מחבת.

    פותח ארון עליון, ארון תחתון. אין מחבת. אוי!!!!!

    פונה לצד השני של המטבח. מתכופף מתחת הבילד אין. משליך בזעף חבילת מפות חד פעמיות.
    מחבת!!!!
    לא מוצא.
    מיואש, מתוסכל, דמעות של אכזבה.
    חושב לשאול את האשה, מוותר. רוצה להפתיע עם הארוחה המוכנה.
    בום! נזכרתי! יש ארון פינתי, מעל השיש החלבי. רץ לשם, העיניים מאירות מאושר:
    סט של 5 מחבתות, בשלל גדלים.

    רגע, מיהי החלבית??
    מגרד את האוזן, לא נזכר. בסוף כן נזכר. ההיא עם הידית הרופפת, והפס הכתום. יש!
    מניח על הגז. הגז לא נדלק. לוחץ שוב, לא נדלק. הולך להביא גפרורים, חוזר, כל המטבח ריח של גז. פותח חלונות, השכנה ממול מפסיקה לתלות כביסה ותולה בי עיניים סקרניות. חטטנית!!!
    מצליח להדליק את הגז. ספלאש! מניח את המחבת, הידית כמעט מתפרקת, אבוי. עכשיו- שמן.

    איפה יש שמן??

    פותח ארון עליון. אין. פותח ארון תחתון, אין. פותח מגירת בקבוקים, מגלה שם סט של 4 בקבוקי חומץ, חצי בקבוק מיץ ענבים, ליקר, ליקר דובדבנים, חומץ אגסים, משקה תותים, שמן דקלים מבחיל (שאריות מפסח), שמן זית זך ממושב ניר (לא כשר, לא רוצים לזרוק, שומרים לנרות שבת), חומצת שירותים.
    שמן סויה? אין.
    המחבת לוהטת, אדומה. מתחננת ללא מילים: תשפוך עליי שמן!!! בסדר, שניה, רגע, תני לי למצוא.
    מצאתי. בארון של חומרי הניקוי, אלא מה. מוישל'ה מוישל'ה, אם תעבור פה עכשיו האוזן שלך תקבל את הסיבוב הגדול מכולם.
    שופך שמן על המחבת. אחחח!!! הוא משפריץ!! רץ לשטוף את הידיים במים קרים. צועק וצווח בהיסטריה.
    האשה צועקת: מי עושה בלאגן במטבח? אני משיב בהכנעה: נפל לי משהו, סליחה, הכל בסדר.

    ביצה. פותח ארון עליון, אין. פותח ארון תחתון, אין. פותח בארון חומרי הניקוי, אולי אופתע לטובה?
    אין הפתעות. אין ביצים.
    רץ למקרר, פותח, מגלה 3 ביצים שמחות.
    לוקח את הגדולה, מפרק לתוך כוס חד פעמית (ארון שמאלי למטה), מקטר לעצמי על הקליפה הארורה שצנחה לי פנימה, שולה אותה עם קליפה אחרת, מערבב עם מזלג כמוש, ו...
    בום. אבוי. שכחתי!!! זעתר!!!

    רץ למקפיא, פותח בעורמה את הדלת ומתחמק מהקפואים שצונחים עליי ברשעות. מסתכל שמאלה. רואה טור של תבלינים ניצבים כמו חיילים של קים שוין אילן. רציניים, מלאי תוכן, ממולחים. זעתר? אין.
    בטח נשלח למחנה ריכוז.

    רץ לארון עליון, חוזר בחזרה למחבת ושופך לתוכה עוד שמן, שתירגע, לא מוצא זעתר. פותח ארון תחתון, אין. מגירה חלבית, אין. אבל יש שם עוד מחבת. פותח במהירות מגירה בשרית- אין כלום.
    פותח שוב את המקפיא. רואה את הזעתר מולי. אני שונא את קים שוין איל!
    מטפטף זעתר לתוך הכוס, מערבב את הביצה, מולח את התערבות, מגלה שלקחתי בטעות את הכלי של הסוכר ולכן החביתה תהיה עם טעם ייחודי היום. קורה, נו.

    המחבת רותחת. גם אני. שופך לתוכה עוד שמן. שתירגע כבר, הכסילה!
    רץ למקרר, פותח אותו בעורמה, נזהר מהקופסאות במדף העליון שעוד רגע קורסות.
    לוקח חלב, מריח. כמעט עבר התאריך. לא נורא, עדיין בתוקף. בסדר.
    שופך לכוס חד פעמית. מערבב. שופך הכל למחבת. יש!!!
    סופר עד 17, ורוצה לערבב את החביתה. כף עץ. איפה יש?
    פותח ארון עליון- אין. ארון תחתון- אין. מגירה בשרית- אין. מגירה חלבית- אין. מקפיא, מקרר, ארון חומרי ניקוי, קלאפה צדדית, קלאפה ימנית, אין. נאדה. ברוך. החביתה מתחילה להישרף.

    הצילו!!!

    מבטיח חצי שקל לקופת השכונה. נאדה.
    מבטיח עוד שקל. יש! מוצא את הכף. היא צוחקת: עמדתי פה כל הזמן בתוך הכלי של הסכו"ם על השיש, רק צריך לדעת איפה להסתכל.
    לא מצחיק בכלל.
    מושך אותה, מנסה לייצב תוך כדי את המתקן של הסכו"ם, לא מצליח. הכל נופל. האשה צועקת: הכל בסדר? אני צועק בדמע: כן, כן.

    שפוף ושחוח חוזר למחבת, מערבב את החביתה החצי שרופה. מערבב. מערבב.
    מחפש צלחת. לא מוצא.

    פותח את המגירה מתחת הבילד אין, מעיף הצידה את המפות החד פעמיות, מוצא מאחוריהן 15 אריזות של צלחות.
    יש!


    מכבה את הגז. סוגר את המקרר המצפצף, ממלמל בשקט: מקרר, תפסיק לצפצף אליי. הייתי שולח אותך למחנה לחינוך מחדש של קים שוין איל.
    לא מצליח לסגור את המקרר. מתכופף לדחוף פנימה את הירקות, נזהר מהקופסאות. נעמד.
    בום!!!!
    חוטף את המכה של החיים.
    דלת המקפיא הייתה פתוחה, מסתבר.
    אחחחחח.

    צועק, צווח, רוטן, מקלל, מקטר, בוכה, מיואש, דומע, שפוף, רואה כוכבים. שוכח לרגע מה אני עושה כאן בכלל.
    האשה ניצבת לפתע מולי: די, די, אל תבכה, לא קרה כלום.
    הנה, יש פה חביתה טריה, קח, תאכל, תירגע.
    מסתכל על החביתה המוגשת לי בעיניים ענקיות. חביתה לא שרופה, בריאה, לא מוכרת. מציץ בפח, רואה שם חביתה חצי שרופה ומוכרת עד כאב.
    מתי, מתי הספקת להכין חביתה חדשה????

    לגברים אסור להכנס למטבח. יש דברים שגברים לא יודעים ולא אמורים לעשות. צריך להכיר בעובדות.
    זהו.

    געציל

    נ.ב.
    עמיתנו המשעשע,     @שי קיש מהפורום המתחרה של ציירים, לקח את העניין ברצינות, ופינק אותנו באיור מושקע ומוצלח במיוחד...
    ברשותו.
    הנה הציור:רעיונת בA4.jpg
    רעיונת בA4.jpg
    • תודה
    • חחח
    Reactions: מנוחה כהן, 9%, צחי יצחק ועוד 83 משתמשים86 //
    37 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנילוש
    היי.... מישהו נכנס אל המטבח שלי והפך אותו לגמרי, יענקקקקקקקקקקיייייייייי!!! מה עשית במטבח...
  • 581
    • א
    שיתוף/ בוקר נאכס
  • אשר שרבר //
    • היום הזה לא בא לי טוב

    לא כי משהו קרה בו, כי כלום קרה בו.

    לא שלא הייתה עבודה, לא שלא הכל התנהל כשורה. להיפך, הכל עבד כמו שצריך, הרגשתי מיותר, למה צריך אותי?

    היו כמה פגישות שלא בהכרח קשורות אלי, כך שיכולתי לוותר עליהן ורק להתעדכן, תודה לקל הן היו בסדר, התוצאות היו כמו שצריך, ואני, בשביל מה אני צריך להיות שם.

    האנשים הנכונים נמצאים במקומות הנכונים ועושים דברים נכונים, הכל מקסים, איך אומרים טפו טפו.

    באופן עקרוני אני מאמין שמנהל טוב לא עושה כלום.

    האנשים שצריכים לעשות אמורים לעשות, והוא רק צריך לבדוק כמו מנצח על תזמורת, מה אתם אומרים, מנצח טוב עושה מלא תנועות, ומזיע בסוף הערב, אבל זה רק בשביל ההצגה, לא?

    התזמורת בגדול תנגן גם בלעדיו.

    אם הוא אימן אותם כמו שצריך בעבר, אה האימונים? האימונים מישהו היה צריך לעשות? נכון, נכון שמנהל טוב גם עשה את האימונים אבל הוא לא חייב אחר כך לעבוד קשה, רק לבדוק שכל אחד עושה מה שצריך, אז מה? זה אומר שהוא אימן טוב? מה זה עוזר לו.

    האמת שאני לא לגמרי מאמין בזה, כי לבדוק באמת זה לא מאמץ פיזי, אלא מאמץ מסוג אחר, איך לכוון בזהירות בלי לפגוע, איך להיכנס לכרעיו של תפקיד בלי להמעיט מערכו של העושה, איך לסנכרן את כולם לעבודה מלאה ומאוחדת בלי להיכנס וליצור מתחים מיותרים, ולא שמתחים מיותרים בהכרח, אבל שלא יזיקו המתחים.

    בקיצור הבוקר הזה בא לי לא טוב, הייתי עמוק בעקרוני.. שמנהל טוב לא עושה כלום, קמתי מאוחר נמרחתי באמבטיה, שתיתי קפה, סיגריה (מתי נפסיק עם זה כבר למען ה').

    קצת אוזניות קצת עיתון קצת מה קורה על הבוקר כשהבית ריק, הגעתי למשרד, ו.. וכלום הכל עוד יופי, לא צריך אותי, נכון עכשיו צריך סמיילי עצוב, במקום לשים אותו כתבתי את זה.

    בעיקר בגלל שיש לי חבר שנורא רוצה שאני אכתוב טור בעיתון, הוא בטוח שאני כותב נורא יפה, אני לא לגמרי משוכנע.

    הוא כמו כל המפרגנים, שבאמת רוצים שיהיה לנו טוב, לא משנה אם עשינו עבודה טובה, הם הרי לא מוועדת הביקורת. והם גם לא מנהלים.

    אבל אם אנחנו לא נקשיב למפרגנים ולא נאמין להם, נמות, ככה אנחנו חיים מהמילים הטובות שלהם, אז הנה יצא לי טור לבוקר רשעון.

    שלוש מאות חמישים ושמונה מילים זה מספיק לטור?
    • תודה
    Reactions: מנוחה כהן, בא יבוא, המרכזי ועוד 5 משתמשים8 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גדי ישראלי
    יפה מאד לטור ראשון. אבל עכשו תן טור שני...
  • 598
    • ע
    התייעצות| שאלות ניסוח
  • עיגול רבוע //
    • 1) עם או בלי "הם"?
    "למרות שאנשים אלו רואי שחורות {הם} בקיצוניות."​

    2) בקטע הבא, לאחר סגירת הסוגריים יבואו נקודתיים?
    הסימנים לעצבנותו שגברה:
    א. XXXXXXXXX XXXXX XXXXX.
    ב. תגובתו לשאלה (שנשאלה בדרך אגב) באיזו צורה אתה חושב לסדר את החדר.
    ​
    3) "האם יש עדיפות לארון עץ או לארון מתכת."
    המשפט תקין או אחר מלות "עדיפות" צריכה לבוא ב' ולא ל' (אא"כ מדובר בפועל)?
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עיגול רבוע
    ואני סברתי ש"שאלות ניסוח" שקול ל"התייעצות". אבל כמובן אכתוב כאן בכפוף לכללים כראות עיניכם. תודה...
    • נעול
    2K
    • E
    עזרים לוורד
  • elischein //
    • ככותבים ועורכים, מן הסתם רוב משתתפי הפורום משתמשים בתוכנת מיקרוסופט וורד.
    כידוע, ישנן פעולות שכדי לבצען בוורד יש להפעיל סידרת פקודות מורכבת, וניתן לקצר זאת משמעותית באמצעות שימוש בפקודות מאקרו.
    התוכנה המצורפת מכילה סידרה של פקודות מאקרו שימושיות במיוחד למשתמש העברי והתורני.

    קישור להורדת התוכנה:
    https://sites.google.com/site/wordaccessories/
    • תודה
    Reactions: rutt, תמר21, יענקי111 ועוד 2 משתמשים5 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    @בר בי רב הקפצת אשכול עם שכבת אבק בעובי טפח...
  • 1K
    • ח
    דיון| נתונים ועובדות בעולמם של היוצרים והכותבים
  • חיים V //
    • בס"ד.

    שלום לכם יוצרים, עורכים ומחברי לשון על סוגיהם השונים, הי"ו.

    הגיע הזמן מזמן לשטוח בפני קהל הקוראים, הגולשים וכל המתעניינים בתחום, את הנתונים והעובדות שיהיו יכולים לסייע לכולנו ולכל מי שמתעניין ביצירת תכנים יפים לציבור ולכל אחד אחר.

    באשכול הנוכחי אינני בא לדון על השפה הנכונה ועל התחביר התקין. מי שרוצה להתמקצע בזה יצטרך לפנות לאקדמיה ללשון, לחומרים היוצאים משם השכם וערב שעדיין לא החליטו סופית, על איך ומה. בינתיים עד שיגמרו לדון שם אני רוצה לשתף אתכם במישורים האחרים של הכתיבה, בנתונים ובעובדות שאספתי ובחנתי עם השנים, במשוב ובתגובות שקבלתי וצברתי. בהערות ובהצעות של קהל הכותבים.
    אתם גם מוזמנים להיות חלק מהם, להביע את דעתכם ולשתף מניסיונכם.

    כאן זו הבמה שלנו!


    אני רוצה לכתוב, אבל לא יודע האם זה מתאים לי?
    אם יש לך רעיונות להוציא החוצה הדבר יכול להתאים גם לך.
    הרבה מהסופרים כיום ובעבר לא ידעו איך למשוך בעט, בכלל, מה שדחף אותם ליצירה היה הרעיון. החלום. אם גם לך יש חלום שווה לך לנסות. יש לכך סיכויים טובים שיצא משהו.

    ציטט:
    "המיתוס הנצחי, שיכולת כתיבה היא כשרון מולד שאם לא זכו בו - אין סיכוי לעולם להצליח בכתיבה, מנע כפי הנראה את האפשרות שספר כזה ייכתב". (ח. לבינסון).


    לכתוב כל יום, מבלי להתבונן בנכתב איך לשפר ולהשתפר עוזר? מפתח את הכתיבה?
    לא. הסופרים הטובים הם כאלו השמים לב השכם וערב ליצירה היוצאת תחת ידם, במה להשתפר ואיך להשתפר.
    כיוצר ועמל על מילים שנים.. יצא לי לפגוש ולהכיר הרבה כותבים שלמרות שהוציאו לאור כמה וכמה ספרים עדיין אינם מתקרבים ביצירותיהם לאלו שעמלו על המילים הניסוח והמבנה - השכם וערב.

    ציטוט:
    "איני מופתע כלל על שאינך מבין את מצוקותיי הספרותיות! גם אני עצמי מבין אותן. ואף על פי כן הן קיימות, והן קשות. איני יודע עוד איך צריך לגשת לכתיבה ואיני מצליח לבטא, אלא שמינית שבשמינית מרעיונותי, אחרי גישושים אינסופיים. ידידך אינו מן הזריזים, לא ולא! הנה, למשל, כבר יומים תמימים אני הופך והופך בפיסקה אחת ואיני מתגבר עליה. לרגעים אני רוצה לבכות! ודאי אני מעורר בך רחמים! גם בי, בהחלט!" (ציטוט מגדולי היוצרים בספר עמלים על מילים).


    מה נחשב ליצירה משובחת?:
    יצירה שאוהבים ומתחברים אליה (דלוקים עליה, בלע"ז) היא הראויה לשכון כבוד במדף הספרים.
    על אף שיש הרבה דברים ופרטים ההופכים את היצירה למשובחת בכל זאת ניתן להצביע בגדול על שני דברים שאם היצירה שלכם תכיל אותם קרוב לוודאי שהיא תהיה יצירה טובה.
    1. חידוש/חדשנות.
    2. נגיעה בנקודות הטובות והיפות שבחיים.
    כל מוצר שיגיש את התוכן שלו בדרך חדשה אך שזה יגע גם כן, בשילוב, בנקודות הטובות והיפות שבחיים הרי שהוא יהיה מוצר טוב ואהוד!

    עם זאת חשוב שנציין, לעולם, כל יצירה נמדדת בקהל היעד שלה. ספרות לצעירים אינה יכולה לקבל ציון ושבח מקהל מבוגרים כדוגמא, - הספר אינו פונה לראש שלהם, לחוויות והריגושים שלהם.
    כשהיצירה פנתה לקהל היעד שלה, (- לגדולים, לקטנים, לחכמים לתמימים וכו'). אז ורק אז ניתן למדוד אותה, ביחס לתגובות ולתוצאות הניראות בשטח.


    מיהם כותבים טובים?
    כותב טוב הוא אחד שמסוגל וגם יודע, למחוק, גם את מה שכתב בעמל. שכן אז הוא משתבח יותר, ומתלמד להבא, איך להגיש תוצר מוגמר ויפה יותר.
    כמובן, כותב שמוחק מבלי להבין ולדעת למה הוא מוחק, אינו יכול להיחשב לסופר טוב. גם למחיקה צריכה להיות סיבה, מחיקה מבלי סיבה אינה נחשבת מחיקה.

    ציטוט:
    "אני איני מאמין שיש סופרים שכותבים ואינם מוחקים. איני מאמין. אולי אלה שכותבים בשביל השוק או בשביל העיתון - זאת איני יודע. אבל בדרך כלל, כל כתבי היד שראיתי, וראיתי הרבה כתב יד, הוכיחו לי עד כמה סופרים גדולים שלכאורה כתבו בקלות... כמה עמל שיקעו בכל שורה ושורה, וכמה מחיקות יש שם. גם אני מוחק הרבה מאוד. ואפילו לאחר שכבר פרסמתי. אני מוחק ופעמים גם כותב את ספריי מחדש... זאת אומרת, שאילו מחר הייתי מוציא אותם מחדש, הייתי שוב מתקן אותם. זה לא משמע שהם אינם שלמים, אבל משמע שאני איני שלם" (ציטוט מגדולי היוצרים בספר עמלים על מילים).


    הדרך לכתוב וליצור על רגל אחת, מהו?
    בגדול, "מבטך צריך להיות ממוקד תמיד בקורא.
    זוהי, בפני עצמה, כל טכניקת הכתיבה."
    איך היית רוצה לשמוע את הדבר... באופן היפה ביותר שיש ובגישה הכי מרתקת שאפשר...
    - מדמיינים אותו, חזק, היטב, ומתחילים לכתוב... מבלי לעצור
    אחר כך, מתקנים ומוסיפים. ועם הזמן גם, משתבחים.
    • תודה
    Reactions: סימפטי, Ammo, מיכל. ועוד 15 משתמשים18 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    @חיים V ברוך הבא לפורום. להבא נא להקפיד על כותרת מתאימה ע"פ הכללים. (בפעם הזו ערכתי) בברכת...
  • 2 3K
    • מ
    קונפטי, זכיות, גביעים ועניינים: תוצאות אתגר שבט שלב א
  • משויטט //
    • ככה,

    יש שאלות בחיים שקשה לתת עליהם תשובה חד משמעית. למשל, האם אתה אוהב יותר את אבא או את אמא? אתה בוחר גלידה או שווארמה? אתה מעדיף שירי רגש או שמחה? וכן הלאה. פשוט, לכל דבר יש את האיכויות שלו.

    יפה. באותה מידה, לא הגון לבקש מבן אדם להחליט לגבי יצירות, מה יותר טוב ומה פחות. הרי כולם טובים בגוונים ובניחוחות המיוחדים לכל אחד מהם.

    אתם מבינים, השיפוט היה קשה, מאתגר, ומן הסתם קצת בלתי אפשרי. כולם היו טובים, מעולים אפילו, שלא לומר מדהימים, ראויים לכל שבח. כל יצירה לחוד ראויה לאשכול הילולים בפני עצמו. באופן אישי הפקתי הנאה מרובה ומגוונת מכל יצירה בלי יוצא מן הכלל. לכן צר לי, באופן המילולי הרחב והעמוק של המילה, שלא יכולתי להעלות את כולם כאחד לשלב השני. אבל, איך אומר המשורר, להחליט צריך.

    מעבר לקושי השיפוט, וההכרעות הנוראות על חודן של קוצי יו"דין, אין ספק שגם שגיתי, וזכותי לעשות זאת מתוקף היותי בן אדם, ועל כך אני דורש במפגיע ומראש שתסלחו לי. זו הסיבה שאימצתי באופן חלקי את הרעיון שהעלה גבאינו. פרטים להלן.

    וכשכל זה נאמר, ניגש לעשירייה הנבחרת, שנבחרה על פי הפרמטרים הבאים בסדר יורד: איכות הכתיבה, מקוריות הרעיון, התאמתו לאתגר, כמה זה תפס אותי, צלצולים.

    ובכן, תנו כבוד גדול ל:

    מקום עשירי:     @מטאלי . קטע מלא עילגות משובחת בהחלט, איך יוצאות להן המחשבות בשפה הזו. אני לאהוב מילים סנדרה איך מדברת!

    מקום תשיעי: @מה הענינים . כתיבה משובחת וזווית מרתקת. תמיד יעניין אותנו איך ה'המודיע' שלנו על עוויתיו הקלים והחינניים, ייבחן בעיניה של חיילת דרוזית, שהופכת שם במחי הוראת מבקר - לחייל בעל שם חסוי. מעולה!

    מקום שמיני: @בית היין . רעיון חזק ושָדוּד. לו רק היו לה קצת מושגים, אולי היתה מברכת 'משנה הבריות' על התמונה היהודית המקורית הזו..

    מקום שביעי @יואל ארלנגר . כרגיל, מבריק, ייחודי, ציורי, צבעוני ומדויק עד הפרטים הקטנים. לא אכחיש שהתבלבלתי לרגע כשמצא לו האיש עם מה לעשות חביתה ולרקוד לפניה, אבל זה חלק מהחן.

    מקום שישי: @שריונה . חזק, קליל, מקורי, סוחף, משעשע מאוד כתמיד. עד הרגע לא יוצאת ממני התמונה של המקסיקני האומלל מנסה להירדם על הגמרא ההפוכה, וביאנקה לא מבינה למה לעזאזל זה לא עובד.

    מקום חמישי: @nechamizak . ביצוע מעולה ממש לסיטואציה מוכרת ומשעשעת במיוחד. (ומעניין מה חשבה על נציג עמה כשתפסו אותו עם הטורטית בשירותים, מג'נון שכזה).

    מקום רביעי: @פרוגיוזרית . כמי שיש לו חולשה וותיקה לפאנצ'ים הולמים, זה פשוט עשה את העבודה. מעולה, מצחיק ומקורי. שאלתם עד היכן אפשר להגיע עם חוסר הבקיאות בניאונסים של אחרים? אז בינתיים עד מקלט לנשים מוכות.

    מקום שלישי: @גוגלית . חד וקולע, שנון ואמיתי. קראנו בנשימות עצורות והיה לנו לעונג. רק תיקון קל בכותרת, החרדיות כן סופרות אותו, פעמיים..

    מקום שני: @עדיאל . נפלתי מהכיסא כשהקטע המושלם שלך הגיע סופסוף. כתיבה משובחת, ביצוע אגדי לרעיון מוכר. פשוט טוב.

    מקום ראשון: @rachelgreen . מצוין, טוב, קולע, מדויק אחד לאחד לאתגר. מודה, שבשורה "הם מתחתנים בסופרמרקט???" קרסתי סופית...

    בלי הרבה מילים, הקטע המושלם מכל בחינה לפניכם:

    בתיבת הדואר היתה מעטפה כזאת, מעוטרת. בפנים כרטיס מוזר: כנראה הזמנה לחתונה, כי יש שם 2 שמות בגדול, אבל הסדר הפוך. ובין השמות יש איזו מילה מוזרה. עב"ג? עב"ם?

    אה! אני מזהה את השם של הבחורה. היא היתה אצלי פעם בטיפול, מותק. יש כאן כמה מילים בעט כחול, תודה וכל זה. חיפשתי תאריך. מצאתי בסוף – כתוב בקטן, בתוך סוגריים. לא כתוב לאשר את ההשתתפות, אז ב15 לנובמבר פשוט התנעתי את ההונדה הקטנה שלי, מוודאת שיש לי פנקס צ'קים בתיק.

    הwaze מכריז "הגעת ליעד". חונה. נועלת.

    הם מתחתנים בסופרמרקט??? אני בודקת שוב בהזמנה, ואישה אחת מהודרת שמבחינה בחוסר ההבנה שלי, אומרת: "כניסת נשים זה משם" ומסמנת לי לבוא אחריה. נכנסנו.

    המון ילדות קטנות מתרוצצות. אפשר להבחין בשמלות שחוזרות על עצמן. למה? יש להם כללי תלבושת אחידה בחתונות? משונה. אני אבדוק בגוגל אחר כך, אולי מישהו ידע להסביר.

    הנה, אני מזהה פה את אמא של אודליה. היא לבושה בשמלת ערב. "כמה טוב שבאת!" היא מחבקת אותי. "איפה אודליה?" אני תוהה, כשאני לא רואה שמלה לבנה בכל רחבי החדר. אולי הכלות לובשות אצלם שמלה צבעונית? כנראה לא שמעתי טוב את התשובה. רעש מסביב, ואני לא מכירה שום מילה כזאת: חדריחוד? מה זה??

    מחכה כמה דקות. הכלה לא מופיעה. נשים יושבות ואוכלות בשאננות, כאילו לא נעלמה כאן הסיבה למסיבה למקום בלתי נודע. אני תוהה אם לקרוא למשטרה.

    עוד כמה דקות. אין זכר לאודליה. אני משאירה צ'ק וחוזרת להונדה שלי.



    טוב, זה לא יכול פשוט להיגמר פה.

    היו הרבה מדי יצירות טובות שלא נכנסו לעשירייה, מסיבות פעוטות ושיקולים דקים מן הדקים. היו לפחות עוד שלוש שהיו ממש משובחות, ויהיה זה עוול בלתי נסלח שלא להכניס אותן.

    על כן, ובכדי שלא אאלץ לשאת על מצפוני את הבלגן הזה לאורך ימי חיי, אעביר את ההחלטה לגבי שלושת הזוכים הנוספים לידיכם הנאמנות.

    למען ההגינות, זה יתבצע כך: כל אחד מוזמן לשלוח אלי הודעה באישי עם שמות הכותבים של שלושה מבין 18 היצירות שנותרו, שלדעתו צריכות לעלות שלב. שלושת הניקים שיקבלו את מירב הקולות, (עד ליום שני בשעה 10 בלילה), יוכרזו ויוזמנו להשתתף גם בשלב השני. עד כדי כך פשוט.

    מובן שהמצביע לא יוכל להצביע עבור קטע שלו עצמו.

    לנוחיותכם, אעלה בהודעה הבאה את כל היצירות שלא נבחרו בינתיים, לפי סדר ההכנסה לאתגר המקורי, בתוספת שורת שיפוט קצרה. מה שאולי יעזור לכם עם הבחירות.

    איך אומרים? בהצלחה לכל הצדדים..



    אני רק אצא להפסקת קפה וסיגריה.

    תכף אשוב עם השלב השני.

    (בע"ה מתישהו במהלך השבוע).
    • תודה
    Reactions: שרלוט, הסכת ושמע, חני298299 ועוד 21 משתמשים24 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משויטט
    תכננתי כבר השבוע. אבל לא הסתייע. בע"ה ביום ראשון הבעל"ט.
  • 2 5K
    • ע
    שאלות דקדוקיות - מופנות למי שירצו לענות
  • עיגול רבוע //
    • 1) האם הנוסח שבכותרת תקין. או צ"ל דווקא ל"אלו" שיודעים לענות?
    כלומר: "מי" יכול לשמש כלשון רבים ?

    2) אפשר לכתוב (בעברית בת-ימינו) כלשהיא או צריך לכתוב דווקא כלשהי (כמו"כ כלשהוא/כלשהו) ?

    3) "משום ש..." - רווח בעברית בת-ימינו ?
    36 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חגי פאהן
    חגי פאהן
    בעזהי"ת כתובת למשלוח דואר: האקדמיה ללשון העברית, קריית האוניברסיטה, גבעת רם, ת"ד 90004...
  • 608
    • א
    מה כתוב כאן? (שלום, אני באמצע הקלדת קונטרס פה ולא מזהה את המילה הזו:)
  • אסטרונאוטית //
    • שלום,
    אני באמצע הקלדת קונטרס פה ולא מזהה את המילה הזו:
    upload_2018-2-6_15-8-35.png
    מה כתוב פה?
    תודה
    upload_2018-2-6_15-8-35.png
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קולות חדשים
    צודק.
  • 1K
    • ב
    אשכול מיוחד לשם אמירת תודה לר' רחמים יעקובוב
  • בר בי רב //
    • תודה לר' רחמים יעקובוב הי"ו שניחון במתנת שמים של הכרת חכמת התיכנות ברמה מתקדמת מאוד, ומשקיע את כשרונותיו ומרצו בהכנת תוכנות המתאימות ומסייעות לעורכים תורניים ולעיצוב ספרי קדש. אני עצמי נעזרתי ממש אין סוף בתוכנות שלו.
    החל משורת ההפניה לפרוייקט השו''ת ואוצה"ח, וממשיך בהחלפת שטרודלים להערות בין שני מסמכים בוורד (איחוד מסמכים), ועוד כמה דברים בלי סוף... ולא גומר...
    וכעת הגדיל להוסיף להכין תוכנת המרת סריקות לטקסט ברמה מתקדמת מאוד המתאימה למגזר התורני, ושמע את בקשותי ועצותי בסבלנות מרובה פעם אחר פעם ותיקן ושיפר הרבה בתוכנה, ומומלץ לכל מי שמתפרנס מתחום זה לבוא ולהתעניין בתוכנה זו (ניתן אצלי בפרטי).
    נשאר לי מילה אחת לומר לו:
    תודה!
    • תודה
    Reactions: משויטט, קים ג'ונג און, Natan Galant ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בר בי רב
    בטח שלחתי לו. ואגב אני ממליץ לכל מי שנהנה מהתוכנות של רחמים, שידע שיש מישהו שעובד על התוכנות...
  • 541
    • ק
    שיתוף-תעודות.
  • קולות חדשים //
    • מהצד של התלמידות...;);)
    בשנה שעברה כשקיבלו תעודה
    עמדתי בתור בחיל ורעדה
    וקיבלתי על עצמי לשנה הבאה
    לקבל בכל מבחן מאה
    לאכול רק מתי שמותר
    או במקום מאוד מוסתר
    לדבר רק כשלא שמים לב
    ולהחביא את הקוביה ההונגרית היטב
    ועוד ועוד קבלות טובות
    וגם מאוד מאוד חשובות....

    אך שנה הבאה כזו חרוצה
    (בדיוק כמו שהייתי רוצה...)
    טרם הספקתי מדרכי לשוב
    וכבר מחלקים תעודות שוב

    כך כש"בלתי מספיק" מהדף בצבץ
    לא התייאשתי באותה הדקה
    מה עשיתי? הבאתי מגהץ
    וחיש קיבלתי תעודה חלקה...:p:p:p:p

    בעצם מהצד של המורות- הנה...... (לכל מי שנבהלה);)
    תעודה תעודה תעודה נכבדה
    מתי פעם אבין ואדע
    מדוע את כל כך מפחידה
    ולמה בכלל מטרתך נועדה

    הן רמת השקעתה כל בת יודעת
    ואת פטפוטיה וודאי היא שומעת
    זוכרת היא כמה קבלה במבחן
    ואיזה אחוז משיעוריה הוכן...

    אם דבר לא מתחדש לתלמידה
    מדוע כל השכונה מרעידה
    מאותו דף ציונים מסכן
    שאת כל העובדות פשוט מסכם?

    אז אם מישהי לא מרוצה-
    יש למי לבא בטענות:
    היא לעצמה ציוניה חרצה
    והיא הכתובת היחידה לתלונות...........!!!!!!!!!!!!!!!:p:p:p:p:p
    • תודה
    Reactions: יעל!!!!!!!!!!!!!, חברים טובים, תמר21 ועוד 10 משתמשים13 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קולות חדשים
    וואוווווווווווווווווווווווו..!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא האמנתי לכמות ההודעות....:p:p...
  • 2K
    • ע
    שאלות לשוניות> הסמכה שווה להיפך
  • עיגול רבוע //
    • 1. להיפך או להפך ?
    2. שווה או שוה ?
    3. כאשר ברצוננו לדבר על מעשה שגורם לשני דברים להיות סמוכים זה לזה, אומרים לסמוך אותם זה לזה, או להסמיך אותם זה לזה?
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עיגול רבוע
    הוספה: גם מה שקרוי כיום "הסמכה" מופיע בתלמוד בבנין קל. וזאת משום שהרי כל השימוש בשרש זה לענין זה...
  • 801
    • C
    פרק ב' ובו יסופר מה אירע עם זר הפרחים הקודש
  • chani t //
    • כתבתי לאתגר, זו היתה חויה מאתגרת,
    היא כללה ניתוח של הצרת היקפים כללי בתוספת דיאטה שמרנית במיוחד,
    החלטתי לשחרר את הברנש כלומר את העלילה לחופשי ולעלות את המשכה לכאן...
    אז מי שקרא באתגר את פרק א', הנה פרק ב':


    "מי הניח בתוך האגרטל הצכ'י שלי את הזר המוזר הזה"
    אני שומע את קולה הישנוני של אמא מתלונן, אני מתחפר לי בתוך השמיכה ומתעלם,
    "גם כן שכנים מוזרים יש פה, לא מצאו מה לתת לנו"
    נושם לרווחה וממשיך להתעסק עם עצמי,
    אמא פותחת וטורקת מגירות, נראה שהיא חסרת מנוחה, בוא נראה מה זה יוליד הפעם,
    טרטור המיקסר, וקרקוש כלים בכיור נשמעים ברקע,

    נחריי רוטטים בריח קלוש של לימונים,
    מתקרב למטבח בצעדים חרשיים ובוחן את הסביבה בזהירות,

    "צחוש קמת" אמא מסתובבת לעברי בחיוך, תוך כדי שהיא פורסת לי פרוסה משולשת ועסיסית של פאי לימונים
    "בוא תאכל משהו"
    אני נוגס בעוגה, היא יורדת במורד גרוני , יש לה טעם מוזר מאוד, אני מתאפק שלא לפלוט אותה החוצה ולא לבלוע,

    היא תקועה אי שם באמצע,
    לבסוף אני בולע וכל הגרון שלי צורב,

    "תודה אמא" אני ממלמל בקושי ומותיר את שאר הפרוסה על השולחן,
    אמא מביטה בי במבט מוזר,
    "משהו לא טוב עם הפאי שלי" עלבון קל מבצבץ בקולה
    ידעתי שהיא תעלה על זה, אבל מה לעשות אני אוהב מושבע של עוגות , וזה באמת מחשיד.
    "אני עוד עייף " ממלמל ונמלט לחדר

    "חשדתי כל הזמן בלימון המוזר הזה" אמא ממלמלת לעצמה חרש, "היה לו כזה צופציק מוזר וריח שונה, לא הייתי צריכה להשתמש בו"

    אני מסמיק בחדר
    אך לא מגלה לאמא את שייכותו של הלימון אלי...

    למחרת בבוקר אני משכים קום ויוצא לסיור נוסף ברחובות,
    רגלי מוליכות אותי לעבר בקתת העץ,
    היא ריקה מלבד שרשראות מנצנצות שמשתלשלות מהתקרה,
    אני מתיישב על גדר הבניין ומנדנד רגליים תוך כדי לעיסת המסטיק,
    הרחוב ריק, כמה לבושי שחורים צועדים ונושאים את אותו זר מאתמול,
    כנראה זה משהו חדש באופנה, מוזר שאמא עדיין לא מעודכנת,

    "גיט יום טוב ילד"
    אני מזנק ממקומי על הגדר,

    האיש שלי אוחז בידו את הזר המהולל מאתמול ומחייך לעברי,
    אני שוקל מה לעשות, מצד אחד בבית משעמם, מצד שני ללכת עם בנאדם קצת ממממ... מוזר, אמא תשתגע אם היא תשמע,
    אני מחליט להתקדם אך בזהירות, ולהשאיר לעצמי פתח מילוט,

    הוא מחווה לכיוון ביקתת העץ שלו "בוא תכנס הסוכה שלנו פתוחה לאושפיזין"
    "אוש פיזין" אני מגלגל על לשוני את המילה המוזרה "מה זה?
    ומה זה זר הפרחים הזה שכולכם הולכים איתו לכל מקום?"

    הוא מחייך אלי "לאט לאט ילד, לא הכל בבת אחת" הוא מניח כסא פלסטיק ומסמן לי לשבת
    "תיכף אשתי תביא לכאן עוגה ותתכבד"

    "זההה.." לשוני שבדר"כ רגילה להתגלגל על מקומה ללא מעצורים נעמדת דום,
    "זה הבית שלך פה?" אני מצביע על שרשראות המנצנצות ועל הלימונים המוזרים שמתנדנדים מהתקרה
    "זה דירת הארעי שלי, זה הבית שלי לשבוע הקרוב קוראים לזה סוכה, ואתה מוזמן לכאן תמיד"
    האיש מטפל בזר שלו בעדינות כאילו מדובר באוצר הוא משחרר אותו מאריזתו ומניח על השולחן, את הלימון הוא מניח בתוך תיבת אוצר מוכספת,

    העיניים שלי יוצאות מהמקום,
    האיש מבחין בתהיותיי מחייך אלי ומחווה לעברי
    "תכיר אתרוג – זה.." הוא מצביע אלי
    "צחי" אני ממלמל
    וצחי תכיר- זה אתרוג"

    עכשיו שערכנו הכרות אני מסתכל על הלימון במבט אחר, " אתרוג" אני ממלמל,
    "מה זה?"

    "פרי הדר, אחד מארבע מינים שמצווה ליטול בסוכות"
    "ואוכלים אותו, מה עושים איתו?"
    "נוטלים כל יום את האתרוג יחד עם כל המינים ומכוונים לאחד את כל ישראל,
    לאחר חג הסוכות יש כאלה שמכינים ממנו ריבה לכבוד טו בשבט"

    חידה אחת כבר פתרתי,
    זה לא לימון, לא פלא שהעוגה יצאה כל כך מרה...
    את שאר השאלות אני ירשום לעצמי באיזה מחברת ולאט לאט אני אפענח אותם,

    אני מבחין מרחוק באישה מתקרבת עם צלחת עוגות לכיוון הסוכה,
    אני ממלמל שלום חטוף ונמלט משם,

    בבית אני פותח מחברת ריקה וחומה ורושם לעצמי.
    • תודה
    Reactions: תמר21, אביטל שורץ, משויטט ועוד 14 משתמשים17 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    מעלה את הסיכויים לזכיה... מניפולציה הוגנת!
  • 7 8 9 14K
    • מ
    נספח לאתגר שבט חלק ראשון: תמונה יהודית
  • משויטט //
    • כאן מקשקשים בשכל.
    האתגר:
    https://www.prog.co.il/threads/﴾-אתגר-שבט-חלק-ראשון-תמונה-יהודית-﴿.341287/
    • תודה
    Reactions: אשר שרבר, ימס, גדי ישראלי ועוד 3 משתמשים6 //
    160 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    Rachel Greenstein
    אוי ואבוי! זה בכלל היה הדוד שמעון. והסוסיתא שלו. אבל כמו שאמרת בדיוק, שש פעמים לא זה שלוש פעמים...
  • 4K
    • Natan Galant
    סיפורי השגחה פרטית---
  • Natan Galant //
    • בס"ד

    כולנו נתקלים בחיי היום היום שוב ושוב בחסדיו הרבים של הקב"ה. באהבתו הגדולה אלינו, בניו.
    בהשגחה פרטית מופלאה ואישית.

    שוב ושוב.
    על ימין- ועל שמאל.
    משמיים- ומארץ.
    ממזרח- וממערב.
    מצפון- ומדרום.
    בחיוך מתוק, בחן, ברחמים.

    האשכול הזה- מוקדש לסיפורים האלו.

    האשכול פתוח בפני כל חברי הקהילה, וכולם מוזמנים לכתוב סיפורים של השגחה פרטית שנתקלו בהם. ללא שום הגבלה על אורך, כמות, ריח, טעם, צבע, מגזר, מוצא, תיבול, גוון, ארומה, חוזק, מנעד, ספקטרום, וכו'.

    על מנת שהאשכול יזכה בס"ד לאריכות ימים ושיבה טובה- אנא נקפיד כולנו על הכללים הבאים:

    • יש לכתוב באשכול סיפורים בלבד, אין לדון בסיפורים, ואין להגיב עליהם. צלצולים, כתמיד, יהיו ברוכים, וכמה שיותר...
    • יש לכתוב את הסיפורים במיוחד עבור אשכול זה
    • יש לכתוב סיפורים מזווית אישית בלבד, סיפורי השגחה פרטית שקרו לכם באופן אישי.
    • יש להקפיד על כללי הצניעות המקובלים, ולכתוב בהתאם.
    • תודה
    Reactions: יענקי R, עמליה 098, תמר טל ועוד 18 משתמשים21 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שי קיש
    שוב פעם צלצול באמצע הסדר .. אחותי זה שוב פעם בקשר לאמא הלב מאיץ פעימות אני קופץ מיד מחוץ...
  • 651
    • ב
    מי יש לו תוסף מוסד הרב קוק לאוצר החכמה?
  • בר בי רב //
    • יוכל לעזור לי, בהקדם האפשרי.
    תודה
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    ערך רב
    אתה יכול לפנות אלי באישי.
  • 2K
    • ס
    בקשת עזרה|שחמט
  • ספלאש - עיצוב בשפריץ //
    • שלום לכולם!!

    אני צריכה בדחיפות חיבור מחורז, לא מאוד ארוך
    שממשיל משחק שחמט כצידה לחיים חדשים...
    זה עבור לוח גומר שכלה מכינה לחתן, בסגנון לוח שחמט
    עליו יהיה כתוב המשפט: "המשחק נגמר! עכשיו מתחילים החיים האמיתיים...."

    מרוב עומס, אני לא מצליחה לשלוף משהו עם מסר חזק!!
    מישהו יכול לנסות לשלוף לי משהו???

    תודה מראש!!!
    • תודה
    Reactions: cheinanit1 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עיגול רבוע
    כלים שווים ניתנו לשני הצדדים, והנה, זה - כוחותיו נפלו שדודים, ואילו אלו - בשטח עודם מדדים; מה...
  • 2
    • נעול
    7K
    • מ
    ﴾ אתגר שבט חלק ראשון: תמונה יהודית ﴿
  • משויטט //
    • בהמלצת פנסנו המסור, ובמטרה להוסיף עניין וצבע במפעל האתגרים החשוב שנכנס קצת לשבלוניות עייפה ודועכת, האתגר הבא יכלול שני סבבים.

    הסיבוב הראשון פתוח לכל דכפין כפי שיוצע תכף. חמשת או עשרת (תלוי ברמת ההיענות) היצירות הנבחרות של השלב הראשון, יזכו את יוצריהן לעלות לסיבוב שני, שמן הסתם יהיה מורכב קצת יותר. בסוף הסיבוב השני יוכרזו הזוכים ויחולקו הפרסים וינשאו הגביעים ויתפוצצו הזיקוקים וימותו הקנאים וכל זה.

    אחרי שזה נאמר, ניגש לעניין האתגר שלפנינו.

    הכל מתחיל מזה שהחיים הייחודיים שלנו כיהודים, באופן אובייקטיבי, מרתקים עד מאוד. המצוות, השפה, הלבוש, ההווי, השבתות והחגים והמנהגים, הכל.

    אבל מה, בגלל שרובנו נולדנו אל תוך העולם הזה, בו אנו חיים מאז ולתמיד בע"ה, נדרש מאמץ וכישרון מיוחדים לזהות ולהאיר פינות שאנחנו כבר לא שמים לב אליהן. לצלם איזו פוזה יהודית אותנטית ולשקף אותה מחדש בעיניים בלתי משוחדות.

    אנחנו בעצם הרי נמצאים בסוג של בועה, חיים ונושמים ללא הפסקה את חיינו היהודיים, וטוב מאוד שכך. בואו רק נבדוק, האם יש לנו את היכולת לצאת מהבועה ולהשקיף עליה מלמעלה.

    כי זו אחת מהתכונות החשובות של הסופר: להתרומם מעל הדברים, לרחף בגובה, להתמקם בעמדה האובייקטיבית ולתצפת על זירת ההתרחשות הדמיונית, ואז לסקר אותה במיטב מיליו.

    אז זו המשימה הפעם: להיכנס רגע לנעליו של משקיף מהאו"ם, לאתר פינות שגרתיות ייחודיות לחיינו היהודיים, לצלם אחת מהן ולהגיש לנו תרגום ספרותי יצירתי שלה, מבלי שיהא ניכר שהיוצר כותב מבפנים.

    רצוי שהיצירה תכלול איזשהו פאנץ', ותספר על איזושהי התרחשות, לא רק תיאור יבש.

    (מקומות השראה: שוק ארבעת המינים; חנות פיצוחים בערב טו בשבט; חדר המתנה למקובל בדרום; תחנת האבן בליל הושענא רבא; צלחות צ'ולנט במרפסות בשבת בשלח; עצרת זעקה בביהמ"ד 'עין יעקב', וכולי כיד הדמיון הטובה עליכם).

    זה יכול להיות סיפור, תיאור, משל, דיווח עיתונאי, שיר, בלדה, זמירה וכל כיוצא בזה, ובלבד שלאחר שנקרא את הקטע נמלמל לעצמינו נפעמים: וואו, כך אנחנו נראים! ונתמלא גאווה גדולה (או מבוכה קלה).

    הכללים:



    קדימה, השחיזו עטים, חדדו עפרונות, שייפו מקשים, תנו דרור למוזות, והפגיזו!!
    • תודה
    Reactions: מנחם דרורי, אשר שרבר, עדיאל ועוד 18 משתמשים21 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    האתגר ננעל, קליק!
  • 821
    • P
    שיתוף/שיר/להאמין
  • piano //
    • להאמין:

    להאמין
    שיבוא יום
    ויפתחו השמים
    לָעולם.


    להאמין
    שיבוא יום
    ותאיר החמה
    לכולם.


    להאמין
    שיבוא יום
    ותעמודנה רגלינו
    בהשתאות.


    להאמין
    שיבוא יום
    ותשתנה ביעף
    המציאות.


    להאמין
    שיבוא יום
    וקול שופר אז
    נשמע.


    להאמין
    שיבוא יום
    ולא יהא עוד חרש
    וסומא


    להאמין
    שיבוא יום
    ונעמוד שם כולנו
    יחדיו.


    להאמין
    שיבוא יום
    ונזכה לאחוז
    בידיו(ביד אב)!
    • תודה
    Reactions: תמר21, מריומה~, מרשמלו ועוד 12 משתמשים15 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מרשמלו
    מרשמלו
    ברור, צלול, מיוחד!! הלואי כבר יבוא...
  • 697
    • ק
    שיתוף-שיר-אמא
  • קולות חדשים //
    • אמא/ מנגינת מקור- מדוע. (אוהד מושקוביץ.)


    בתרועות מלחמה
    מצהלות שככו
    צלילי משפחה חמה
    בניה שככו
    רק תו בודד
    עוד מהדהד
    מעודד
    עימם נודד
    בליבם
    עדיין שר
    ניגון אחד שבם
    נשאר.

    בסער
    אפל וקודר,
    כשצער
    נוקב וחודר
    לא נשמעת זמרה
    כי פקע כל מיתר
    ומה שאמא אמרה בם נותר

    פזמון:
    קול נעימה
    כה נעימה
    שבלילות אותם הרדימה
    ותחן
    עם הלחן
    שנפשם היטב הפנימה
    במהומה
    בלי מאומה
    מתנגנת המילה שאמא
    הקסימה
    ללטף בה לבבות

    כי אמא
    החכימה
    אש של אהב ללבות
    אוי אמא
    בקשי נא
    ממלאכים עוד ללוות
    קדימה
    אוי אמא....

    העבר הישן
    ברשע נמוג
    אך בין תימרות עשן
    מסתלסל שיר ענוג
    בלב שותת
    קולו רוטט
    ממוגג,
    לא מתפוגג
    רועד,
    מניד בחן נימים
    שורד
    אל מול שחור ימי אימים.

    ואף בימים הרבים
    לעתיד שנחבא
    אותם צלילים ערבים
    כמו גחל לא נכבה
    נותנים הכח
    לא לשכוח
    מה יקר
    מה עיקר
    כי בתוך הנשמה
    לעד המיה של אמא תשמע.

    יצירה זו
    אלמוות גילה
    כי רז הוא
    ובפלא נגלה
    סודה לאמהות
    שבכל דורות העם
    ועם כל הדמעות לא תועם.

    פזמון:
    קול נעימה
    כה נעימה
    שאת כולנו בלילות הרדימה
    ותחן
    עם הלחן
    שחלחל בנפשותינו פנימה
    עז תהווה
    ועוד תתווה

    דרכינו זאת המנגינה שאמא
    החכימה
    ללטף בה לבבות
    כי אמא
    החכימה
    אש של אהב ללבות
    אוי אמא
    בקשי נא
    ממלאכים עוד ללוות קדימה
    אוי אמא...
    מנעד שלך, אמא'לה
    מי ימלא?..
    • תודה
    Reactions: חברים טובים, תמר21, ספלאש - עיצוב בשפריץ ועוד 11 משתמשים14 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    מאוד יפה. רק קצת בעיות במלעיל ומלרע (קול נעימה כה נעימה)
  • 2 3K
    • מ
    בקשת ביקורת | סדקים בקרח
  • מרחבית //
    • בס''ד

    סדקים בקרח​

    היה קר מאוד. אמצע החורף. לא היה כל חימום בתוך הכוך הקטן שבקצה החנייה. דברים רבים נוספים לא היו שם. לשלומי לא היה אכפת. הוא ישב שם בקור ולא ידע למה נזכר פתאום באותם ימים רחוקים שכן היה אכפת לו. היו אלו ימים קשים. הוא אמנם גר אז בתנאים אנושיים, אפילו טובים. אבל היה לו רע. מאוד. הוא רצה וכמה וכאב ונפצע ודימם ופחד.
    עד שלבו קפא.
    זה היה טוב. הדבר הכי טוב שקרה לו. היום לא אכפת לו מכלום. גם לא מהעווית הכואבת שעברה בפניו של האיש ההוא, שירד לחנייה ומצא את השמיכה והתרמוס זרוקים בפתח הבניין. אוי, כוסות הקרטון עם כיתוב הcoffee עליהן – נשארו בכוך. כמה חבל שלא השליך גם אותן בפתח הבניין.

    השמיכה היתה ירקרקה ורכה. התרמוס היה בצבע בז' עם מכסה חום. הוא מצא אותם לפנות בוקר כשהתעורר משנתו. לא הבין ברגע הראשון למה איננו רועד מקור כמו בכל הלילות האחרונים. פתאום גילה שהוא עטוף בשמיכה חמה.
    הוא יצא ממנה באחת.
    זה בטח ההוא מהקומה השלישית. זה שניסה להזמין אותו לארוחה חמה בביתו. הוא בעט בשמיכה והיא נחתה בפינת הכוך. רק מאוחר יותר גילה את התרמוס עומד בחינניות בפינה ולידו כמה כוסות קרטון.
    סתם כך, מתוך סקרנות רגעית, פתח את המכסה, ואדים מהבילים עם ריח חזק של קפה טוב הציפו אותו. הכעס גאה בו. דבר שלא קרה לו מאז שלבו נהיה חלל.
    הוא תפס בשמיכה ובתרמוס, והשליך אותם בכוח רב אל הכניסה לבניין.

    *​
    "אל תצטער כל-כך, אבי" אמרה רעייתו של אברם יצחק לבעלה הכאוב בביתם שבקומה השלישית. "אז הוא השליך. זה דווקא סימן שכן אכפת לו".
    פעם היתה תוהה איך זה שבעלה מצטער כל-כך בגין אנשים מרתיעים שלא הכיר ולא היו שייכים אליהם בשום צורה. היום היא כבר לא מתפלאת. למדה את לבו הגדול ומנסה לבוא לעזרתו ככל יכולתה. "שלחת את לחמך. ושמיכתך. ותרמוסך. וחום לבך. וזהו. מה אפשר לעשות? ותזכור, שאף פעם אתה לא יכול לדעת מה יצמח מזה".

    *​
    כבר זמן רב מסתובב שלומי בשלג הלבן. תמיד אהב את הקפוא השקט הזה. גם כשחיפש שלווה ונוחם לנפשו הפצועה, וגם כשלבו כבר היה לבן קפוא ושקט בעצמו.
    מזמן עזב את הכוך ההוא ומצא לעצמו פינה גרועה אחרת. כל מקום אליו הגיע היה זמני. אנשים מהוגנים דאגו תמיד לסלק אותו, את המטרד הבלתי רצוי, מסביבתם. הוא היה עובר ממקום למקום בשקט גמור, בלב שלא מרגיש כלום, נוחת בפינה אחרת. לא היה אכפת לו איפה ומה התנאים. רק לא מקלט מתאים. לא משפחה. לא רחמים.

    הוא המשיך לצעוד בשלג. נהיה קר יותר ויותר. הערפל הלך והתעבה. רוח קפואה חדרה מבעד לבגדיו, ופתיתי שלג התערבלו סביבו. הוא הלך לאט לאט. רצה פתאום לנוח. ראה במעורפל עץ עבות בצידי הדרך מתנועע ברוח ההולכת ומתחזקת. נשכב מאחורי העץ על השלג הרך, מוסתר מעיני העוברים ושבים המועטים, ועצם את עיניו.
    מחשבתו התערפלה יותר ויותר. אי שם בירכתי תודעתו המנומנמת ידע שאם לא יזעיק עזרה דחופה – הוא לא יקום עוד. הידיעה הזו לא עוררה בו כלום.
    פתאום ראה בעיני רוחו תמונה מעומעמת של שמיכה ירקרקה. עבה כזו ורכה. תרמוס בז' עם מכסה חום. כוסות קרטון עם כיתוב coffee. קפה מהביל עם ריח משכר.
    הוא צעק 'הצילו' בכל הכוחות שעוד היו לו.
    *​
    "הגעת קפוא, עם היפותרמיה רצינית" סיפר לו רופא המחלקה. "חממנו אותך באמצעות נוזלים מחוממים, חמצן מחומם ואמצעים נוספים".
    "עם שמיכה ירקרקה ורכה, דוקטור, עם תרמוס בז' ומכסה חום ועם קפה חם מהביל".
    "אהה," אמר הרופא לאחות והקליד כמה משפטים במחשב הנייד. "הוא עוד מבולבל קצת. זה אמור לעבור לו בשעות הקרובות".
    • תודה
    Reactions: איסתרא בלגינא, פסיק, טראכטער ועוד 40 משתמשים43 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בן מיכאל
    חזקקקקקקקקקקקקקקקקק
  • 795
    • ע
    שאלה דקדוקית | אפשר להחליף את "הצורה הכי פשוטה" ב"הצורה הפשוטה יותר"
  • עיגול רבוע //
    • גם כאשר עדיין לא הזכרנו עדיין את הצורה הפחות פשוטה ?
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    אני חושב שזו הצורה הפשוטה ביותר, מבין האפשרויות שהועלו, לכתוב את הצורה הכי פשוטה, בתחילת משפט.
  • 950
    • ע
    העדפת מיקום המילה "כבר" במשפט - באמצעו או בתחלתו ?
  • עיגול רבוע //
    • יש לי הרגשה שכשהיא מגיע בתחלתו יש בכך הדגשה למלה זו, משא"כ כשיש צורך להשתמש בה (כציון זמן וכיוצ"ב), אבל המטרה אינה להדגיש אותה (כמו "כבר אמרתי לך!"), עדיף לכתבה באמצע המשפט, כדי שלא תבוא הדגשה מיותרת.
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עיגול רבוע
    האינך סבור שיש צדק בדברים שכתבתי בתחלת האשכול, כלומר דברים אלו, (שכנראה קבלו הסכמה גם מ-...
  • 2 3K
    • ר
    שיתוף| בחיי שניסיתי...
  • רוח סערה //
    • פעם ראשונה שאני (התכוונתי) משתתפת באתגר.
    פעם ראשונה שנאלצת לצמצם מילים.
    לא טובה בזה. לא הצלחתי.
    לא האמנתי כמה רחוקה אהיה מן היעד.
    מוותרת על הפרס, על הכבוד, על התהילה.
    רק...ביטע... אל תאלצו אותי למחוק עכשיו הכל....:(

    מבוסס על מקרה אמיתי:

    לא אחת כשרהל'ה אלמגור תפסיד אירוע שכזה. חתונה של דוסים, אמיתיים, שחורים!
    מעולם לא הזמינו אותה לחתונה שכזו, והיא, לא האמינה שכף רגלה תדרוך אי פעם בעיר הצפופה בישראל, ובטח שלא למטרה זו.
    למען האמת, היא מצאה עצמה מחכה בכיליון עיניים לערב הזה.
    במיוחד כשמדובר בעידו, בנה של בת דודתה- רונית, שחזר לא מכבר בתשובה.
    את עידודו'ש לא ראתה מאז שעזב לישיבה לחוזרים בתשובה, חומד שכמוהו.
    אומרים שלטובים ביותר זה קורה, ובמקרה דנן, אלו שאומרים, לא מבינים כמה הם צודקים.
    ברסלַאב. כך נראה לה שאמרה לה רונית, זה השם של הקבוצה אליה הצטרף עידו, המסכן, כמה מוכשר תמיד היה.
    חסידות ברסלב, בגוגל, בויקיפדיה. שרהל'ה מצאה עצמה קוראת אינספור ידיעות על הקבוצה המשונה והרדיקלית.
    וכעת הגיע הזמן להשתתף באירוע אמיתי שלהם, בתקווה שלא יידו אותה באבנים.
    היא תסכור את פיה ולא תסגיר דבר על שיוכה המגזרי בגזרת הפוליטיקה העירונית.
    בכל זאת, הרי לא הזמינה את עצמה. הזמנה אישית היא קיבלה מרונית, בתוספת כמה מילים אישיות.
    חבל שאמה לא יכולה להגיע גם כן, לחוות את האירוע הלא- סטנדרטי הזה.
    שרהל'ה מתכוונת לדווח לאמה במהלך ההתרחשויות ה-כ-ל, כך הבטיחה לה, מקווה שתשמע, כבדת שמיעה כבר אמה הקשישה.
    חצאיתה הארוכה, והשכמייה הצמרירית, שקנתה במיוחד בקניון האזורי, יהלמו את האירוע, כפי שנרשם בתחתית ההזמנה, היא בטוחה.
    והתספורת הקצוצה, בגוון האפרורי, היאה לגילה, שעשתה במיוחד לחתונה, גם הוא יהיה סולידי בנוף, כך חשבה.
    סוף סוף המוזיקה מתחילה, ניגון יפה, שמכסה מעט על המבוכה.
    ראשונה מבין האורחות הגיעה, כשהמשפחה היו בעיצומם של צילומים משפחתיים.
    היא ניסתה להצטרף, אך נרמזה שאין זה מתאים. שרהל'ה מבינה רמזים, ועל כן הלכה לטעום מהמתוקים שבבר.
    אחר קרבה אל הכלה וסיפרה לה איך היה אצלה עידו הקטן בביקור בדיוק ביום בו החל ללכת, ואילו תלתלים בלונדיניים עיטרו את ראשו הקטן.
    אפילו כבר זכתה לברכה מקרב לב מהכלה הבוכייה והנרגשת, שיהיה לה זיווג-הגון משורש נשמתה. נו טוב, בגילה? חה. מה שלא מועיל, בטח לא מזיק.
    כשחצתה את המחיצה עם עלי המטפס הפרחוניים, בדרכה לברך את עידודוש' החמוד, ואת אביו, התרחק החתן ממנה בתנועה חדה כמו מפני מחלה מידבקת.
    ורק כאשר ניגשה אליה אישה עם מטפחת הדוקה, מראה מיוסר, ובגדים עד הרצפה והסבירה לה שזה לא מקובל, מה שעשתה, הבינה שאין זה דבר אישי נגדה- עוד מנהג שלמד בסמינר לשטיפת מוח, כנראה, מסכנצ'וק.
    המוזיקה היפה רועמת בפול ווליום ברחבי האולם. בנות ונשים רבות מצטופפות סביב לכלה הבוכה.
    איפה החתן? חושבת לעצמה שרהל'ה, למה הוא לא מושיט לה יד לנחמה ברגעים כל כך מרגשים?
    המתח בשיאו. הבחורות הרבות מסתכלות לכיוון היציאה.
    שרהל'ה מרגישה שהגיע הזמן.
    היא מוציאה את הכיסוי הסגלגל-נוצץ של הפלאפון, מרכיבה את משקפי המולטיפוקל התואמים, ומחייגת.
    "אמא! אמא! את שומעת אותי?" צעקה לפומית "כן, אני בחתונה. אני לא יודעת למה הם מפעילים רעש כזה חזק! כן, כן, הכלה יפה מאוד, כן! נכון! הנה, אני רואה את עידודוש' מתקרב, איזה חמוד, כן, מאוד גבה, יותר מיוסי. אויש, איזה יופי. יש לו שתי צעפאלאך, כמו של הכי קיצוניים, שיהיה בריא, כן, בלונד"
    שרהל'ה מתקרבת מעט לאזור הלוהט, של הכלה שממלמלת צקון לחש, ומביטה חליפות לכיוון החתן בעיניים מעפעפות ורטובות.
    הנעימה המרגשת נשמעת בתדר הגבוה ביותר.
    "כן, אמא, את שומעת אותי??" צועקת שרהל'ה לפומית.
    פתאום המוזיקה משתתקת. החתן עומד מול הכלה.
    אך שרהל'ה הצועקת לא מרגישה בזאת.
    הקהל מפנה את מבטו לכיוון הרעש.
    "כן, הם חסידי ברסלַאב. ב-ר-ס-ל-א-ב, כן. זו הכת הקיצונית ביותר של הדוסים.
    החתן עכשיו רואה את הכלה בפעם הראשונה    ."
    יותר מדי שקט, כך מרגישה שרהל'ה.
    היא מרימה את ראשה לכיוון ההתרחשות.
    ו...אוי, החתן, הכלה, וכל האורחים נועצים בה מבטים משועשעים.
    שרהל'ה מזדקפת במבוכה, מורידה את ידה האוחזת במכשיר, מעיפה מבט מוטרד ואומרת בקול:
    "היי עידו חמוד, זוכר אותי?? דודה שרהל'ה מגבעתיים".
    רגע שמרגיש כמו נצח.
    ו....כל הקהל פורץ בצחוק אדיר.
    שרהל'ה מסתלקת מן המקום בכפיפה.
    "איזה בושות, אמא, איזה בושות." היא מייבבת בלחש לפומית.
    • תודה
    Reactions: chani t, עדיאל, לשונית ועוד 45 משתמשים48 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עיגול רבוע
    יפה מאד. הפלא ופלא. רק הפריע לי שהקהל פרץ בצחוק. אין כבוד הבריות ??!!
  • 2K
    • א
    שיתוף - ואשמח גם לביקורת/ יתוש קודח
  • אשר שרבר //
    • שתיים בלילה, התאומים שוב התעוררו, אבישי קפץ לפני שגם היא תתעורר, בשלושת החודשים האחרונים כמו היה איזה הסכם לא חתום ביניהם, היא איתם ביום, הוא בלילה. ממילא הם אוכלים מבקבוק, החודש הראשון בפגייה הרגיל אותם לכך. אבישי לוקח אותו, רץ למטבח לפני שגם התאומה שלו תתעורר, מקווה שיש בטרמוס מים חמים, מערסל ביד אחת ובחצי עין פקוחה, כמו על אוטומט, שופת במקביל מים לקומקום ומרתיח להמשך הערב, הרי היא גם תתעורר הוא יודע את זה, הבקבוק בידו והקטנצ'יק שאולי הריח את הבקבוק המוכן, השמיע יבבה, מתוק שלי, זה רותח, נקרר אותו קצת, ונלך לאכול, טוב חמוד, השתתק, כאילו הבין.

    אבישי נשכב, מושך את המחשב הנייד מהשידה, זהו, הלך הלילה, הוא הבין. מניח בעדינות את הקטן על המיטה הגדולה, את הבקבוק בתנוחה אלכסונית לתוך הפה, ומחפש משהו להעביר אתו את הזמן. ועוד לפני שמצא, היא השמיעה את קולה, הוא חוזר אל המטבח, היא צורחת ברקע, הוא מקרר את המים שרתחו, רץ אליה, הוא בוכה, מיישר לו שוב את הבקבוק, לוקח אותה וחוזר למטבח, פותח את הברז על הקרים, מנסה לזרז את התהליך, מסובב את הבקבוק ביד אחת מתחת לזרם, רק שהגברת לא תתעורר, שתישן קצת, מגיע לה, הוא מכיר את הלילות האלו, הוא מבין שהימים לא פחות מוצלחים, בהתווסף אליהם גם את בן השנתיים והשלוש שמסתובבים ברקע ודורשים את שלהם, הוא יתן לה לישון.

    חוזר אל המיטה, הוא כבר נרדם, פני מלאך, כאילו לא חולל כאן דרמות קודם, הלוואי שימשיך, מניח את הבקבוק על הקטן, אותה על המיטה, יוצר מעגל, כרית בקבוק תינוק בקבוק תינוקת, יד אחת של אבא מלטפת אותה, והשנייה מנסה לחפש משהו מעניין לצפייה, ובמקביל מיישרת שוב את הבקבוק מהכרית, רק שלא יתחיל שוב.

    הוא מביט בצג, בפינה השמאלית למטה, כבר שלוש. הטקס עוד לא הסתיים, וזו רק ההתחלה, אחר כך, צריך להעלות אותם חזרה לעריסות, ולהתפלל שלא יתעוררו. ואז חודרת למחשבתו התובנה הנוראית ביותר לאדם מעשן, אין לי סיגריות, אז מה, אבישי חושב לעצמו, תתגבר, זה בסך הכל סיגריה, עוד מעט בוקר, תלך לנץ, תמצא שם מישהו. הוא מנסה להסיר את המחשבה הזו תוך כדי שהוא מעביר אותם בזהירות חזרה לעריסה, הוא כמעט הצליח במשימה, היא התעוררה שוב, הוא נתן לה את הבקבוק שוב, הפעם בעריסה שתירדם הוא לא יצטרך להעיר אותה שוב, והופ הבחורצ'יק פוצח בזמר, היא רגועה נראה לו, הוא מרים אותו, מה יש חמוד? הבטן, כנראה, הוא מעסה מלטף, מרים שיטות יש לו למכביר, לוחץ על הבטן לא מידי חזק, מעלה ומוריד, הקטן לאט לאט נרגע, הנשימות נעשות קצביות, מתונות, רגועות, כשהריח חודר לאפו, והוא מבין את אשר יגור ממנו בא, יבוא האב ויקנח.

    ארבע וחצי, הוא כנראה סתם משך את המחשב למיטה, אולי יירדם, אבל הוא כבר עבר את השינה להיום, אבישי הולך אל הסלון בשקט, נזהר שלא להעיר, והיתוש חופר לו במוח, מתחיל להיות כמו הציפור של טיטוס, קודח, אין לך סיגריה, הוא בודק בחליפה של שבת, אולי שכח שם שבוע שעבר קופסא מתכלה, אולי במגירה נשאר משהו, נאדה, אין, הוא חוזר למיטה, מנסה שוב להירדם והיתוש קודח, הוא קם לובש משהו מעל לפיג'מה, אולי מישהו כבר ער, הוא חושב.
    ‎
    יורד למטה, הרחוב חשוך, שומם, חתול בודד מצטנף מתחת לפח הירוק הגדול, אין נפש חיה, הוא יורד לכיוון בית הכנסת אולי הנצו הראשונים, ריק, יורד לכיוון המרכז המסחרי, אולי שם כבר הגיע אחראי משמרת לארגן את הבוקר במכולת, לא, אין אף אחד, והחלב כבר ליד הדלת, אוף, גם את המשאית של תנובה הוא פספס. מרחוק הוא מבחין בטלית שמתגנבת לעבר בית הכנסת, בריצה קלה מתקרב ומזהה, לא, הוא לא מעשן, אין סיכוי, אני מכיר אותו הוא חושב, הוא מנסה בכל זאת, והוא צדק, אין לו, מימיו לא עישן.

    ברחוב למטה הוא שומע רעש של משאית, הוא יורד, חוצה דרך מדרגות הבניין ממול, בדרך כלל אבישי לא אוהב לחצות דרך בניינים, אבל הוא חייב, פוגש את בעל המשאית, יש לך למכור לי סיגריה? למכור? לא, אבל אתן לך אפילו שתיים, תודה, לא מתווכח, לוקח ורץ הביתה, בדרך הוא שם לב שאין לו אש, המצית לא עליו. הוא מתנשף במדרגות מקווה שאף אחד לא התעורר, נכנס, הבית שקט, קרניים ראשונות של אור חודרים דרך חרכי התריסים, הוא כל כך אוהב את השעות האלו, מרתיח שוב את המים בקומקום, וחושב לעצמו, אידיוט, כל דבר טוב בחיים נהרס לך בגלל ההרגל הדפוק הזה, תמיד מגיע הרגע הזה שאתה חייב סיגריה, לא משנה אם אתה באמצע ללמוד, באמצע פגישה, או הרצאה, מאותו רגע, אין לך חיים, רק איך אני יוצא מפה, איפה לעזאזל אני ממלא את ריאותי בניקוטין הארור הזה.

    הוא לוקח את הסיגריות את שניהם, בלי דרמות מיותרות, בלי החלטות גורליות, מניח במדף העליון בארון הכניסה, ליד הטלית של שבת, אם אני ארצה, אני אקח אותם, עכשיו אני לא אעשן. ואולי, אולי גם אחר כך.
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, שיר ושבחה, Angular ועוד 26 משתמשים29 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מרשמלו
    מרשמלו
    לא ברור שאם זה היה בידינו, זה כבר היה פה מזמן??? כל המנהלים ניסו לפעול בנידון והתייאשו... נכון...
  • 2 2K
    • ר
    דיונים תורניים בדקדוק (תנ"כי, ספרותי ואקדמי)
  • רוח סערה //
    • מישהו שם לב שלאחרונה התחילו לכתוב ב"מרווה לצמא" על שלל מדוריו "צוהריים" במקום "צהריים"?
    מה המקור לכך? נראה שבצורה שיטתית החליטו כך.
    ולי משום מה מאוד צורם בעין.
    37 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עיגול רבוע
    כן. ומדפיסי נהרדעא (וגשל) כותבים בשער ההגהות וציונים שבסוף המסכתא שלהגהות הגריעב"ץ הם הוסיפו גם...
  • 507
    • ע
    בין מלה משורש ב.ח.ר. לדבר הנבחר צריכה לבוא אות השימוש ב' ?
  • עיגול רבוע //
    • השאלה כבר די מפורשת,
    עוד הבהרה לא מתבקשת,
    אבל כך התוכנה דורשת,
    גם כאן להוסיף ארשת.
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עיגול רבוע
    מצאתי ראיה בדברי הרד"ק בספר שמואל (א, כ, ל) על הפסוק "כי בוחר אתה לבן ישי", שאפשר בבי"ת ואפשר גם...
  • 874
    • א
    שיתוף -ואשמח גם לביקורת/ טיפ למלצר
  • אשר שרבר //
    • טיפ למלצר
    ​
    הוא הסתובב נרגש ומאושר בין השולחנות, שהיו ערוכים להפליא, קנדלברות גבוהות מנצנצות ומאירות, סידורי פרחים מרהיבים, השולחנות ערוכות בטוב טעם. בדיוק כמו שמיטל אשתו הזמינה, המלצרים כבר מגישים מנת לאורחים הראשונים שהחלו לטפטף לאולם, הוא ניגש שוב למטבח לבדוק שהכל כמו שצריך, הוא רואה את מיטל מזווית עינו עם השמלה המדוברת, לידה הבנות בתלבושת אחידה, אחח כמה הם התכוננו, מדדו קיצרו האריכו, החליפו החזירו התרוצצו, הנה הגיע הרגע.

    מיטל מדברת עם חמותו, נראה לו שהיא מפרגנת לה, על הכל, על העריכה על הטעמים, על העיצוב, נראה שחמותו מרוצה, אבל מיטל אפעס' נראית קצת פחות, הוא ראה אותה קודם נכנסת גם כן למטבח, להציץ, כמה פעמים היא נכנסה, ביקשה מהמלצר הראשי, שיוסיף שולחן ושיגיש לסבתא, ולדודה, מה קרה לה פתאום.

    היא הבחינה בו וסימנה לו לגשת למחיצה, איך הולך? הגיעו נשים אני רואה, כן ברוך ה' גם ציפורה הגיעה וגם יפה, אבל תקשיב רגע, ניגשתי למלצר הראשי, ואמרתי לו שזה לא לעניין שהדודות שלי כבר חצי שעה פה, והגישו להם מנה, אבל כל התוספות עוד לא על השולחנות, הוא אמר לי רק בתשע וחצי אני מגיש את התוספות, מה זאת אומרת שאלתי, הוא ענה לי, חצוף כזה, גברת, אני מבקש לא להיכנס יותר למטבח, והסתובב.

    תקשיב, אני רוצה שתגיד לו משהו, לא יתכן שאמא של חתן הבר מצווה לא תוכל להגיד לו כלום, מה זה צריך להיות? אני בעלת השמחה והוא לא ידבר אלי בצורה כזו, אני מבין הוא אמר, והיא המשיכה, אני רוצה שתיגש אליו, ותגיד לו את זה. בסדר, מיטל, אני אחפש את ההזדמנות ואומר לו, בנתיים אל תגידי לו כלום.

    הוא הבין אותה, וגם אותו, אבל לא יכול להיות שבעלת השמחה תסתובב עם הרגשה זיפתית כזו כל הבר מצוה, מצד שני ידע, שברגע אחד כל האירוע ידפק, ואם הוא יביא לו את מה שמגיע לו, אין שירות, הכל יהיה צולע, כולם יהיו צודקים אבל האירוע לא ידפוק.

    הוא חזר לקבל את האורחים שלו, המוזמנים הגיעו בזה אחר זה גם חברים מבית הכנסת, גם חברים וותיקים שלמדו אתו עוד מהישיבה, ושנים הוא לא פגש, בני דודים שהגיעו מדרך רחוקה, כמובן רב השכונה שרצה לברך את חתן הבר מצוה.

    בין לבין הוא פוגש ככה על הדרך את המלצר הראשי ממלא את הבופה בכל מיני מטעמים, הוא ניגש איליו, וטופח לו על השכם, אוי אתם נהדרים, איך אתם מצליחים להשתלט על כמות כזו של אנשים, כל הכבוד, אני מקווה שיש מספיק אוכל במטבח.

    מוטי, המלצר הראשי מסמיק עד תנוכי אוזנו, ואולי גם מחשבן את הטיפ בסוף הערב, מהנהן בנחת, אל תדאג אדוני, יש מספיק אוכל, הזמנתם בשביל חצי מדינה.

    איך בנתיים? אין כמוכם הוא עונה, ומישיר עיניו לתוך עיניו של מוטי, תקשיב לי רגע, הוא אומר, גש לאשתי ותתנצל על מה שקרה קודם, מוטי לא ידע מאיפה זה נפל עליו, הוא אומר לו תשמע, היא חפרה לי מתחילת הערב, תזיז, תעשה, תקום תלך. הוא קטע אותו באחת, אני יודע, אני מבין אותך לגמרי, אבל עזוב אותך עכשיו, היא בעלת השמחה, לאף אחד לא טוב שהיא תהיה עם האף למטה, תשחק את המשחק כמו שצריך, לך תפרגן לה התנצלות, מוטי חייך אליו כשומר סוד, ואמר בסדר, מה שאתה אומר.

    בסוף הערב כשהתחילו להירגע ממסת האורחים מיטל ניגשה אליו, ושאלה אמרת לו משהו? היה ברור למי היא מתכוונת, ברור שאמרתי, לא יכול להיות שידבר אלייך ככה. הוא ניגש להתנצל, אה באמת, יופי, למה לא אמרת לי קודם? הייתי עסוקה אתה יודע. יופי אני שמח, העיקר שהוא הבין שלא מדברים ככה לבעלת השמחה

    בסוף הערב הוא הוסיף למוטי עוד כמה שקלים בטיפ, גם אמר לו כל הכבוד, ובקריצה הוסיף על הכל. וכולם יצאו מאושרים.
    • תודה
    Reactions: פרוגמטי, programer, וי שלוק ועוד 17 משתמשים20 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    תודה נשמה
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה