קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 2 1K
    • U
    פעם ראשונה שאני מעזה להעלות. לשיפוטכם.
  • Ushaya //
    • תארו לכם שאראלה מתקשרת לספר לכם שזכיתם בחצי מליון שקלים, טוב?

    עכשיו, לפני שאתה מרימים את הטלפון לשיחה הזו, תסובבו את הגלובוס ותשתלו את עצמכם בצד השני, בערך ממול, איפה שעכשיו עמוק-עמוק אל תוך הלילה.

    רגע-רגע!! הטלפון מצלצל, אבל לפני כן תכניסו את עצמכם עמוק לתוך הפוך, תוסיפו לזה את ההרגשה המפורקת של סוף השבוע, ותנו לעצמכם להירדם חזק שרק הצלצול השישי של הטלפון יעיר אתכם.

    אפשר להבין אם לא תבינו מי מתקשר אליכם בשעה הזו של הלילה ומה בדיוק הוא רוצה, נכון?

    תוכלו לרחם על בר המזל השליימזל, שטורק את הטלפון לאראלה בפרצוף, כי הוא באמצע החלום, ולא קולט מה היא מודיעה לו בקול שופע התרגשות?

    אבל אצלי, לא אראלה התקשרה, והיה שם הרבה יותר מחצי מליון ₪ בשיחה הלא מובנת ההיא.



    כשהתחתנו, אמרו שאנחנו כפתור ופרח. היא באה מבית שההורים גרושים, וידעה הכל על להחזיק בית וכלום על איך מתנהגים עם בעל. אני הגעתי מבית קשה, היו לי אבא ואמא בבית, אבל הם לא תמיד זכרו שבבית שלהם מסתובב גם ילד.

    עבר חודש עד שהבנו שנינו שאנחנו יותר כמו שני כפתורים, אחד של חליפה והשני של חולצת תחרה, לא מוצאים את הלולאות המתאימות כדי להתחבר. לא התייאשנו. לשנינו היה חשוב שתהיה לנו משפחה, שנינו רצינו ילדים ולא חשבנו לרגע שהבעיה צריכה קודם להיפתר בין מה שקורה ביננו. אז המשכנו עם החיים כרגיל, חיים זה לצד זו בהרמוניה מושלמת של 'תביא את המלח' ו'תקני עוד מציות'.

    היא הלכה ליועצת, וחזרה עם תובנות אותן היא עיבדה בשתיקות עמוקות, לעצמה. אני התייעצתי עם אחד מהצוות של הישיבה שהייתי קרוב אליו. הוא נתן לי הרבה עצות טובות שלא מצאתי אומץ או כוח ליישם. ככה נמשכו להם עוד חמישה חודשים.

    אחרי זה הבנו שמשהו דפוק ולא יכולנו אפילו להעמיד פנים שהחיים דבש. החיים דמו יותר לאספלט- קשים, שחורים ובלתי מתפשרים. משכנו עוד חודשיים בהם לא דיברנו על פירוד, על אף שידענו שהוא יבוא, ולא ניסינו כבר לשפר, כי לא הרגשנו שיש טעם.

    ואז השגתי עבודה כמשגיח במפעל בארגנטינה. החוזה כלל שהייה של שישה חודשים רצופים במקום וכלל אש"ל מלא בנוסף למשכורת. זו הייתה הצעה מצוינת בשבילי, יכולתי לברוח רחוק מהבית שלא היה לי, בלי לענוד על הצוואר את סטיגמת הלא-יוצלח שפרק בית שלא היה קיים. היא הסכימה בפה מלא שאסע, וייתכן אפילו ששמחה בפסק הזמן שיהיה לשנינו לחשוב לאן מועדות פנינו.

    נסעתי.

    אף אחד לא ידע שעברו כל החודשים הללו בלי שאתקשר אפילו פעם אחת הביתה, לשאול מה שלומה ואיך היא מסתדרת. אף אחד לא ניחש שכל החודשים האלו עברו גם בלי אפילו פעם אחת שהיא התקשרה לבדוק שאני עוד חי שם בארגנטינה, ולא עברתי בחזרה לגור ברחוב הסמוך והיא פשוט עדיין לא שמעה על זה.

    אבל הם עברו וכמעט הסתיימו להם בתחילת אלול, ואני הייתי צריך לחזור הביתה, וחיפשתי תירוץ למה להישאר.

    ואז מישהו מהקהילה הציע לי להישאר לחגים לשמש כבעל תפילה בקהילה הקטנה בעיר הסמוכה ואני קפצתי על ההזדמנות. והיא לא התקשרה ולא שאלה למה אני לא חוזר.

    ואחרי שהחגים עברו, ואני התנדבתי להישאר גם לשמיני עצרת, היה מי שתיווך לי משרה של משגיח במפעל אחר, לעוד ארבעה חודשים.

    ושוב נשארתי בלי לספר לאף אחד בארץ, ושוב היא לא התקשרה.

    כך עברו בערך חודש וחצי מתוך הארבעה עד שהגיע אותו לילה שעליו דיברתי בהתחלה. זה היה ליל שישי, אחרי שבוע מפרך של עבודה. כל מה שיכולתי לחשוב עליו הסתכם בכרית הקשה שחיכתה לי במיטה.

    באמצע הלילה, בשעה שאיש לא סופר חלומות, צלצל הטלפון, וצלצל, וצלצל, וצלצל, בעקשנות עד שהרמתי.

    מישהו בצד השני אמר משהו, ובכה וצחק. והיה הרבה אושר והרבה כאב בקול שלו, כלומר, שלה.

    ואני לא הבנתי מה היא אומרת.

    אז רק מלמלתי מתוך שינה: :איזה יופי, ברוך ה'.

    וניתקתי.

    והיא לא התקשרה שוב.

    אחרי חודשיים וחצי, כשנגמר החוזה השני ולא מצאתי עוד תירוץ למה להישאר רחוק מהארץ, עליתי על מטוס הביתה.

    היינו פרודים כבר אחד עשר חודשים, ואני התלבטתי אם מתאים לחזור הביתה או שעדיף שאמצא מקום אחר. אבל לא היה לי מקום אחר למצוא, והיינו עדיין נשואים, אז נסעתי לבית שהיה שלי ושלה, ובכמעט שנה האחרונה היה רק שלה, והחלטתי לנסות, לראות אם המפתח שעדיין היה לי בארנק, מתאים למנעול.

    המפתח התאים ופתח את הדלת בקלות.

    הדבר הראשון שראיתי מול הדלת היה סלקל תכול, ועליו זרוקות שתי גופיות תינוק.

    הדבר השני היו העיניים שלה, עומדת בפתח המטבח, מבטה המאשים מנקב בשתיקה חורים של ממש במעיים המתהפכות.


    אני אבא כבר חודשיים וחצי, ולא ידעתי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מנחם דרורי, פרוגמטי, תופרת חרישית ועוד 36 משתמשים39 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מריומה~
    קטע יפה בהחלט. אני לא אוהבת סיומים עם הנד קשה מידי אבל מה לעשות בחיים לא הכל גליק. אני מצטרפת ל...
  • 2 2K
    • מ
    החופש לדרוש
  • מלפפון //
    • ידעתי שאחותה מתחתנת אחרי שהמתינה זמן רב.
    שמעתי את קריאות הצהלה שלה בטלפון בעת שנכנסתי למשרד.
    אחר כך היא ראתה אותי ואמרה לבת שיחתה: "אני חייבת לסיים. הבוסית שלי נכנסה".
    שמחתי איתה באמת. גם אני ניסיתי להציע לאחותה שידוך בזמנו. ועכשיו היא מתחתנת סוף סוף.
    אמרתי לה מזל טוב נרגש ושאלתי מתי החתונה.
    "יש גם שבע ברכות" היא אמרה.

    תאריך החתונה התקרב, רציתי להציע לה חופשה בתשלום.
    לתת לה חופשה בת שבוע כדי לשמוח עם אחותה.
    ככה ללא המטלות של העבודה. למרות שזו תקופה לחוצה אצלנו במשרד.
    לא נורא אם אקח על עצמי כמה משימות.
    מבחינתי עובד הוא בן אנוש, וחתונה של אחות קרובה מרגשת מספיק בשביל לקחת חופש מטרדות אחרות.
    מוכנה לספוג את התשלום, העיקר שיהיה לה טוב. שתרגיש שאנחנו כאן כולנו למען כולנו.
    החלטתי לבוא אליה בתחילת השבוע, כשבועיים לפני החתונה, ולהעניק לה את האפשרות.

    אבל הבוקר היא הגיעה אליי למשרד ופניה חתומות.
    כחכחה בגרונה ועודדתי אותה לדבר.
    "אני עובדת כאן כבר יותר משנה" היא פתחה. ואני הנהנתי בראשי.
    "מעולם לא היתה לי חופשה ראויה לשמה" המשיכה.
    לא עצרתי אותה חרף חוסר האמינות בדבריה.
    הרי רק לפני חודש נסעה עם בעלה לטיול בן יומיים בבין הזמנים, כשהעבודה חולקה בין יתר העובדות.

    היא ראתה את פרצופי המקשיב ושאבה ביטחון: "לכן חשבתי שאני עובדת מסורה, וראויה להכרה.
    אחותי מתחתנת, ולא יעלה על הדעת שדווקא במשרד הזה, שאפשר לחלק את העבודה בין עובדות אחרות,
    לא יתנו לי חופשה. מעולם לא ביקשתי, אף פעם לא דרשתי, אני מאד משתדלת, ולמרות זאת,
    אני חושבת שהיחס לעובדות כאן לא מספיק מבין. העבודה היא לא בראש סדר העדיפויות של יהודי.
    יש גם חתונות, יש ילדים. ויש ימי שבע ברכות, אופרוף. אני צריכה להתארגן מראש לכאלו דברים,
    וחוסר ההבנה לצרכי העובד, לא עושים חשק לבוא ולתת את כל כולי".

    בשלב זה החלטתי לעצור אותה: "ומה בעצם את מבקשת"?
    היא ענתה: "אני לא מבקשת, אלא רוצה שתביני שזה מתבקש לבד.
    צריכה לקחת יומיים חופש כדי להצליח לבוא מאורגנת לחתונה, ולא ששוב גיסות שלי תשאלנה אותי למה אני היחידה שמגיעה בלי נשימה כאילו אני עובדת סינית במפעלי היזע. לא ביקשתי חופשה עם תשלום, אבל את המינימלי אני רוצה".

    רציתי להגיד לה שחשבתי עליה לבד, למרות שהיא עובדת במפעלי היזע,
    רציתי להסביר כי תכננתי לתת לה מלכתחילה שבוע על חשבון המשרד.
    להבהיר לה שהיא מקבלת בונוסים וחופשים גם בלי להרגיש סינית,
    אבל שתקתי.

    תחת זאת אמרתי לה: "את רוצה יומיים חופש על חשבונך? קיבלת אותם".

    הפנים שלה היו קצת מופתעות, לבסוף אמרה: 'תודה' יפה, והלכה לה לעמדה.
    • תודה
    Reactions: מנחם דרורי, yonatanr, undo ועוד 54 משתמשים57 //
    23 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגיוזרית
    פרוגיוזרית
    זורם להפליא. הכי אהבתי את: "יש גם שבע ברכות" היא אמרה. מכירה סיפור דומה ממש מהמציאות, וגם בו...
  • 405
    • RacheliArt
    דרושה עורכ/ת לשוני/ת
  • RacheliArt //
    • או עורך...
    ללקוח חבד"י.
    יש כאן מישהו/י פנוי/ה?
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RacheliArt
    RacheliArt
    כבר לא אקטואלי.
  • 7 8 9 18K
    • צ
    חוברות סיפורי החג
  • צדיק סופית //
    • הנה חלף לו חג הסוכות, בו מילאנו כרסנו בחומרי קריאה לרוב.
    הבה נשוחח על עיתוני החגים (עוד בטרם תבוא אלינו ביקורתו של המבקר), בעיקר אודות חוברות הסיפורים שהוציא כל עיתון.
    גילוי נאות: אני הקטן פרסמתי שני סיפורים, האחד ב'המודיע' (חתן דמים) ורעהו ב'בקהילה' (מעשה בתכריך).
    אז קדימה, ספרו ממה נהניתם, ממה לא, ועוד ועוד...

    למשל, שמתי לב לפרסומת "מוסווית" לחברת ביטוח - שלא אזכיר את שמה - שהופיעה כסיפור בשלושה עיתונים (ממה שראיתי בינתיים): המודיע, משפחה, בקהילה.
    עוד הבחנתי כי בחוברת הסיפורים של 'משפחה', בעמוד הגב, הופיע טקסט שנכתב על ידי העורכת הקודמת ע"ה, וכל הקונספט היה בנוי על תוכן דבריה, "רגעים של קרבת אלוקים" וכו'.
    • תודה
    Reactions: cheinanit, RacheliArt, grafix ועוד 2 משתמשים5 //
    172 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפשרי
    ==
  • 563
    • ש
    נושא שנתי: בשערייך, עזרה במציאת שמות לחודשים...
  • שינדי- זה אני. //
    • נושא שנתי בתיכון: בשערייך.
    אילו צירופים ניתן לתת למילה שער\ לשער\ שיעור לחודשים השונים בשנה???
    תודה רבה מראש!
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אסתיג
    חשבתי על כיוון מסויים ובדיוק אני רואה שהקדימו אותי, אם כתבת את הודעתך במוצאי שבת, הייתי בטוחה...
  • 794
    • ש
    על ראש הגנב בוער המגב [מגבת]
  • שרלוט //
    • קוראים לו דני ולאשתו דנה [רוט-ויילר.ברור]
    והמצב שם לא איי איי איי
    היא בשלה והוא בשלו
    והברכה שם שורה עד בלי די.


    ובתוך הבלגן נולד שם תינוק
    ויקראו לו שניהם: ביל
    למרות שהשם נישט אזוי חסידיש
    אצלם זה בהחלט קביל.

    חולפת שנה ועוד אחת
    ויגדל הנער ויגמל.
    ובחופשת הקיץ החליט האב
    לצאת לטיול בנמל.

    צעק ביל: תשכחו מהנמל
    עדיף לצאת לאיקאה
    דני התנגד ועשה טעות
    כי ביל ברגליו כבר רוקע.

    יצאו לאיקאה כל המשפוחה
    חיפשו כמה שמונצעס לקנות
    אז דנה אמרה: עכשיו זה הזמן
    את הקולקציה לשנות!

    כשהגיעו למתחם של הריהוט
    שפשפו עיניים קרועות.
    מליוני ילדים קופצים, מפזזים
    על מגוון כורסאות.

    דני - אדם סימפטי ונחמד
    לפחות משתדל כך להיות
    הוא מתנדב , מנהל עמותה
    של תנו לחיות לחיות.

    אבל הכל משתנה כשהוא פוגש
    את אותם מסולסלי פאות
    הג'ננה עולה והמח מתרקב
    פשוט מאבד עשתונות.

    ''גנבים!! פרזיטים!! תרדו מיד''
    צועק כך ברשות הרבים
    ''לכו לעבוד, תשרתו בצבא
    במקום לקפוץ על עצבים''.

    פנתה אליו האם: ''אדוני תרגע
    קבלנו פנייה מהמנהלים
    הם בקשו מאיתנו לקפוץ ליהנות
    לאחר חליצת המנעלים

    הם רוצים להוכיח שהספות חזקות
    למרות ניתורי העזים.
    אז אנא ממך, הרגע מיד
    לדעתי, אתה פשוט מגזים!''

    לדני קשה לראות חרדים
    קופצים נהנים ושמחים
    ''תביאו הרגע את התיקים
    נראה מה אתם מפלחים''

    צועק, נובח, כולו מזיע
    ודנה מחמצת פנים
    ''הפסק לצעוק, חדל!
    סיים כבר את העניינים''.

    דני מתמרד: ''עלי להשגיח
    שאחד כאן לא יפלח
    וכשאסיים ה 'בדק', אלך הביתה
    חייב דחוף להתקלח'''


    פתאום מגיח ביל הדביל
    צועק ומרים את הטון
    ''תתרחץ אבא הרי בבית יש
    מלאן'תות מגבות של 'הילטון'.''
    • תודה
    Reactions: חד משמעית, undo, שב נא הסופר ועוד 35 משתמשים38 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    אלישקף
    אלישקף
    חמווווד...
  • 312
    • מ
    התפנה מגיה ועורך מקצועי עם נסיון רב והמלצות.
  • מגיה מקצועי //
    • צרו קשר <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
    0 תגובות
  • 1K
    • א
    לכל הרוחות
  • אריאל 1 //
    • לכל הרוחות
    הרעות
    שהעיפו לי את הכיפה ברחוב
    והריצו אותי אחריה
    כמו דביל
    כשהן שורקות אחריי בבוז

    לכל הרוחות
    שבגללן עף לי הסכך
    ובבוקר כולם דיברו
    על הרגלי השינה שלי

    לכל הרוחות
    שבשטניות וקור רוח
    שברו לי את המטריה
    והשאירו אותי עם ילד צורח

    לכל הרוחות
    לכו, אני אומר
    לכל הרוחות

    לכו, עופו מכאן
    טוסו, שוטטו בחלל
    נוסו לערפל
    שם,
    למקום שאליו שלחתי
    את כל אויבי לכו
    אני אומר
    לכל הרוחות

    שם, התפרעו לכן
    השתוללו ככל שתרצו
    רק עזבו אותי
    ואת קורת ביתי במנוחה
    גם אני רוצה
    בעולם הזה
    קצת קורת רוח.
    • תודה
    Reactions: ארבע, תופרת חרישית, Ok - מירי טריטל ועוד 36 משתמשים39 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הגיג
    האקדמיה התירה כמדומתני שימוש בגוף שני רבים בעתיד וציווי גם כשמדובר ברבות. אוי ואויה ואבויה לכל...
  • 831
    • ר
    בלדה אינסופית על ג'וק תמים ומלחמת אבירים ניצחת.
  • רוח סערה //
    • מכתיבת הבלדה הנסיונית הזו למדתי כמה שיעורים חשובים:


    א. שכל אחד יכול,(עם הרבה חריקת שיניים ומחיקות).

    ב. שאחד הסיגופים הקשים הוא- לנסות לקצר את מה שיצרת.(התנצלות מראש על האורך)

    ג. שצריך להכין 4 שעות פנויות מראש לפני שנכנסים לזה.

    ד. שיש בזה דמיון למשחק טטריס, למי שמתחבר, (ומי שלא, "משחק טטריס" ממילא לפני החגים כשהוא צריך להנדס את העופות מהחלוקה שייכנסו כולם בתוך הפריזר הקטן , אבל אז זה לא כיף, והרבה זיעה (קרה בררר) נשפכת על זה).

    ה. שכשמרימים את הראש מהדף בתום הזמן הנ"ל, ומבינים באיזו זווית ופרצוף יימצאו אתכם הילדים מחר בבוקר (עוד שעתיים) מתמלאים חרטה עצומה, והשאלה זועקת מעצמה- האם זה היה שווה? לא חבל על דאבדין? (על הזמן היקר, למי שלא הבין)


    את זה תשפטו בעצמכם:


    כבר שבועיים שאינו רואה את המיטה.
    המסך מאבן לו המוח.
    הרכבת דוהרת ולא מאיטה,
    לעצור אותה- אין לו כוח.


    החשק ללימוד עבר כבר מזמן,
    בכח חוטף שטיקל גמרא.
    ל"עיתים" חודשים כבר אינו נאמן,
    ואף לא האזין ל"דבר תוירה".


    חלומו- כשרק העומסים ייגמרו
    וסדר יומו יתפנה,
    מיד כשכמה עניינים יסתדרו,
    את אורחות חייו ישנה.


    לא עוד מסך, לא עוד מחשב.
    יענה רק על מה שחייב.
    יחזור לשגרה רציני וחושב
    לתפקד כבעל, גם כאב.


    ובליל האתמול פתאום זה קרה-
    המטלות כבר כמעט נגמרו.
    בחגיגיות אמתית וברוח טהרה,
    ברגשות שעד כה נאצרו.


    הגיע הביתה, הקשיב הוא ל"נייעס"
    של כולם מגדול עד קטן.
    אחרי שגמרו פתח המשנייעס
    לבחון את ילדו הקטן.


    נחת ואושר מילאו את ליבו.
    דמעות נצצו בעיניו.
    הרגיש שאמנם אינו בן-נביא,
    אך יודע את שלפניו.


    את העסק ימתן, יקצר, יקצץ,
    ישנה הוא את כל מהותו.
    את היצר הרע ידכה וירוצץ,
    "תהא תורתו- אומנותו".


    אך רק מתגרים בו, בזה הברנש,
    פתאום את הראש הוא מרים.
    בחשאי בודק הוא דופק ומרגש,
    ומתחיל הוא לטעון בדברים.


    "זה לא כדאי להיות קיצוני,
    זה גם אף פעם לא עובד,
    והרי בתוככי ליבך, בינך לביני-
    חלש אופי הנך, ולא מתמודד".


    פתאום איבד הוא את כל בטחונו-
    הזדחל לו ממנו החוצה.
    ובלי לחשוב הוא מוצא את עצמו
    אל הרע ברגליו ירוצה.


    חש כיצד מתהפכת בטנו
    כשהקיש אליי מסך את הקוד.
    ייסורי המצפון חנקו את גרונו
    כי הנהו ירוד עד מאוד.


    "רק לשלוח מייל קטן ומשמים,
    מה עניין מזאת תעשה?"
    בקע לו לפתע הקול ה"תמים"
    ושמר על הטון מהוסה.


    המייל התפתח להתכתבות מרתקת,
    וב"ויקי" מחקר על האטום.
    ותיכף הרגיש שהחגורה מתהדקת,
    ועומד כבר על פי התהום.


    את הבוז העצמי כה קשה לתאר.
    בשעון הקיר הוא מביט.
    השעות כה קטנות, הלילה קודר.
    היימצא עוד מניין לערבית?


    "קטן" שומע הוא קול מתרחק
    במיטה- כשהוא נים ולא נים.
    זה היצר הרע שממנו שוחק,
    חבלי עיניים גם על לב נפרשים.


    וכך הוא נרדם כמעט כבר שנה
    "קטן" היא נחקקת, צורבת,
    כמנגינה מונוטונית לפני השינה
    שאת כל ישותו שואבת.


    אתא בוקר, מתחדש העולם.
    אור חדש, חדשים לבקרים.
    הרי צדיק נופל- צדיק גם קם.
    ואת קורות הלילות- מדחיקים.


    יום אחד, פתאום זה קרה,
    בלי הכנה מוקדמת.
    באחד הספרים עיין וקרא
    ומצא שם תשובה מרוממת.


    בן של מלך הנני, פתאום הוא קלט,
    בהתרגשות קם על רגליים.
    לא אהיה לו יותר כעבד נשלט,
    באש- בוערות העיניים.


    "ומי זה אתה שנועץ בי טלפיים?"
    תלשו, בעצמה, בחזקה.
    "עמוד ממולי, הבט לי בעיניים,
    תראה לי במה כוחך?"


    כה קטן ומושפל התגלה היצור-
    זה שלחש מדי ליל.
    זעיר ושחור, פחדן וכעור.
    ועצום למולו- בן החיל.


    תפס האדון ביצור הפחדן,
    השליכו בעוצמה על הארץ.
    ובעוד הוא בפחד שוכב אפרקדן,
    מעכו ברגליו במלוא מרץ.


    את כוחו האחרון היצר ניסה
    כדי להבהיל האדון.
    את כל איבריו פיזר במנוסה,
    כמחווה ליומו האחרון.


    אך מהר מדי הזדחח האברך,
    "התהלל חוגר כמפתח".
    חזר הוא הביתה ללא כל מורך
    ותכף בניגון למדני הוא פוצח.


    אך רגל קטנה, שחורה, שעירה
    המשיכה בעצביה לנוע
    עדיין לא הנפיקו לו תעודת הפטירה
    והזקן- אמנם כסיל אך לא כנוע.


    דחף עצום פיעם לפתע בלמדן,
    התפלש אל דפי התלמוד
    "למחשב, ומיד!", קול עיקש ומרדן.
    בלעדיו אתה "מת", אתה אבוד!


    לחדר המחשב רץ באמוק.
    דעתו כמעט מיטרפת.
    תוך שמבכה על שמוליך עצמו לצינוק,
    ולא תינתן לו פעם נוספת.


    ואז נעצר בהבזק של הרגע
    כל העולם מלכת עמד.
    מהניסיון הזה- איך יוצאים ללא פגע?
    האם יוליך הוא עצמו אל השמד?


    "והריני בן של מלך גדול ונורא.
    וכוחות עצומים לי יש".
    הוא נזכר ברגשה במה שקרא,
    ובחר שלא להתייאש.


    "אחראי וגדול, נאמן ויכול,
    מתמיד, מתמודד ושקול".
    כך הוא אמר לעצמו בקול,
    ומילא את ליבו החלול.


    גם לפני שנרדם הוא חזר לעצמו
    על ה"מנטרה", ואפילו פיתח.
    וכך, מדי לילה עלה על יצועו
    האברך הגיבור, הפיקח.


    ומאז המחשב לא איים על חייו.
    תפס הוא צורה מרובעת, צדדית.
    הלימוד נהפך לכל מאוויו.
    והרוח שנישבה בו- גבית.


    סופו של סיפור- חייב להיות טוב.
    והלקח ממנו- ברור.
    יועיל למי שקשה לו לסחוב,
    שהטוב והרע- בו צרור.


    ככל שאת היצר תנסה לדחות-
    יתגבר הוא ביתר שאת.
    על כפית של ביקורת- כוס חיזוק לפחות.
    ורק כך,
    מן העולם הזה
    תתפטר-
    תמים, בלי עול, בלי חטא.
    • תודה
    Reactions: מנחם דרורי, ריקי שחור, Natan Galant ועוד 21 משתמשים24 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רון סגלוביץ
    אין כמוך!!!
  • 2 2K
    • ט
    הפלאפון הנדיב (שוב בלי חרוזים)
  • טחינה גולמית //
    • מי שלא מכיר יכול לקרוא את המקור (התוצאה השניה) ועל המקור

    הפלאפון הנדיב
    פרפראזה של-
    "העץ הנדיב" מאת: ש. סילברסטיין [המתורגם!]



    פעַם אַחַת הָיָה פלאפון והוא אָהַב נער קָטָן אֶחָד. וכָל יוֹם הַנער הָיָה מדבר בפלאפון עם אביו ואמו וחבריו הקרובים, ומאזין לשיעורים בקול הלשון. הוא הָיָה מחליף צלצולים, מדפדף בספר טלפונים, ומשנה הגדרות פרופילים. וכשֶׁהַנער הָיָה מִתעַייף, הוא הָיָה מכוין שעון מעורר ומתעורר ע"י הפלאפון. והַנער אָהַב אֶת הָפלאפון מאֹד מאֹד. והָפלאפון הָיָה מאֻשר. אַך הַזמָן חָלַף לוֹ, והַנער הָלַך וגָדַל. ולעִתים קרוֹבוֹת הנער הסתכל במכשירים של חבריו והפלאפון נִשׁאַר לבַדוֹ.

    ואָז הַנער בא יוֹם אֶחָד אֶל הָפלאפון, והָפלאפון אָמַר: "בוֹא נער, בוֹא תדבר בי, ותדפדף בספר טלפונים ותשַׂחֵק בצִלצולי ותִהיֶה מאֻשָׁר"

    "אֲנִי יוֹתֵר מִדי גדוֹל בשׁבִיל סתם לדבר", אָמַר הַנער. "אֲנִי רוֹצֶה לִחסוך בזמן ולַעֲשׂוֹת חַיים. אֲנִי רוֹצֶה אפליקציות. אַתה יָכוֹל לָתֵת לִי קצת אפליקציות?"

    "אֲנִי מִצטַעֵר", אָמַר הפלאפון, "אֲבַל אֵין לִי אפליקציות. יֵשׁ לִי רַק שיחות נכנסות ויוצאות. קַח אותי נער, ותתקשר למישהו שיודע איפה משיגים מכשיר חדש. כך יִהיֶה לךָ אפליקציות ותִהיֶה מאֻשָׁר".

    ואָז הַנער לקח את הפלאפון והתקשר לחבר שיודע איפה קונים מכשיר חדשֹ.

    והפלאפון הָיָה מאֻשָׁר. אֲבָל הַנער הָלַך ולֹא חָזַר הַרבה זמָן... והפלאפון הָיָה עָצוב...

    ואָז יוֹם אֶחָד הַנער חָזַר והפלאפון רָטט מֵרֹב שִׂמחָה ואָמַר: "בוֹא נער, בוֹא תאזין לקול הלשון, ותדפדף בספר טלפונים, ותדבר עם הוריך ותִהיֶה מאֻשָׁר".

    "אֲנִי יוֹתֵר מִדי עָסוק בשׁבִיל לשמוע שיעורים", אָמַר הַנער. "אֲנִי רוֹצֶה קבוצת ווטסאפ", הוא אָמַר. "אֲנִי רוֹצֶה שיהיה לי חברים ולהיות בענינים, ובִשׁבִיל זֶה אֲנִי צָרִיך ווטסאפ. אַתה יָכוֹל לָתֵת לִי ווטסאפ?"

    "אֲבַל אֵין לִי ווטסאפ, ואני בקושי יודע מה זה ובטח לא איך משתמשים בזה", אָמַר הפלאפון, "אֲבַל אַתה יָכוֹל ליצור קבוצת ווטסאפ טלפונית. או שתתקשר למישהו שיודע מה עושים עם ווטסאפ. אָז תִהיֶה מאֻשָׁר".

    הַנער לקח אֶת הפלאפון והתקשר לחבר שיסביר לו איך נכנסים לקבוצת ווטסאפ. והפלאפון הָיָה מאֻשָׁר. אֲבָל הַנער הָלַך ולֹא חָזַר הַרבה זמָן...

    וכשֶׁהוא חָזַר הפלאפון הָיָה כל-כך מאֻשָׁר שֶׁבקֹשִׁי הִיתה לו קליטה. "בוֹא נער", הוא לָחַשׁ, "בוֹא תדבר".

    "אֲנִי יוֹתֵר מִדי לחוץ ועָצוב בשׁבִיל לדבר" אָמַר הַנער. "אֲנִי כבר שעה בלי בטריה, ואני לא מוצא את המטען של המכשיר החדש. אַתה יודע אולי איפה הוא?"

    "קח את המטען שלי, רק תבדוק שהחיבור מתאים" אָמַר הפלאפון. "כך תוכל למלאות את הבטריה ותִהיֶה מאֻשָׁר"

    הַנער לקח את המטען של הפלאפון. והפלאפון הָיָה מאֻשָׁר... אֲבָל לֹא מאֻשָׁר מַמש.

    ואַחֲרֵי הַרבה זמַן הַנער חָזַר שׁוב.

    "אֲנִי מִצטַעֵר, נער", אָמַר הפלאפון, "אֲבַל לֹא נִשׁאַר לִי שׁום דבָר לָתֵת לךָ, הַלוַואי שֶׁיכֹלתי לָתֵת לךָ מַשֶׁהו, אֲבָל לֹא נִשׁאַר לִי כלום. אֲנִי סתָם פלאפון זָקֵן מהדור הקודם עם סוללה כמעט גמורה. אֲנִי מִצטַעֵר...".

    "אֲנִי לֹא צָרִיך הַרבה עַכשָׁו" אָמַר הַנער, "רַק להתקשר עכשיו לאבא ולספר לו שזרקתי את המכשיר החדש, ומהיום רק לשמוע שיעורי תורה, ולדבר שיחות נחוצות".

    "אִם כך", אָמַר הפלאפון ונצל את הסוללה כמה שֶׁרַק הִצלִיחַ, "אִם כך, פלאפון ישן וזקֵן הוא כן טוֹב בשׁבִיל לָדבר עם אבא, ולשמוע שיעורי תורה. בוֹא, נער, קח אותי, הנה אני מחייג..." והַנער יָשַׁב ודבר עם אבא בדמעות וספר לו שהוא זרק את המכשיר החדש.



    והפלאפון הָיָה...










    • תודה
    Reactions: מנוחה כהן, undo, 1 נעימה ועוד 66 משתמשים69 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אריאל 1
    מקורי, שנון, מאלף. גם אני מצטרף להמלצה להבריח את הטקסט למקום מבטחים.
  • 2 2K
    • ט
    No. 4 הרצחת וגם דרשת
  • טחינה גולמית //
    • לציבור הקוראים היקר, מוגש לפניכם משהו נוסף. תקראו לזה שיר [אגב, השיר על "כל נדרי" באוצרות יהודיים של אברהם פריד זה פחות או יותר המקצב], בלדה, פואמה, הומורסקה, הומ-הורס-קה, פרוזה מחוזרת או מנת פרוזאק מופרזת.
    מצטרף ל-    שמור על הניקיון, הקרטטה והבטטה, וקורות דנה רוט. לכל אלו שעשו לייק- "ברוכים תהיו", "אין בעד מה", "העונג כולו שלי" וכו'.
    מלבד זאת הפעם פרסמתי משהו נוסף מסגנון אחר לגמרי.

    אזהרה, קצת ארוך הפעם, אבל יש לזה סיבה...

    מוקדש לכל הדרשנים שמוכיחים ש"לפעמים הקושיא היא רק תירוץ"... [משפט שלא זכה להכנס לשיר, אבל אני בטוח שרוחו מלווה אותו...] :)

    "הרצחת וגם דרשת"
    או: בלדה לדורש

    תנחום בן דודי היה בילדותו
    שקט מופנם ובישן
    אך בזכות מחמאות ופרגוני סרק
    הוא הפך את עצמו לדרשן

    וכך בכל אירוע ושמחה משפחתית
    תנחום קם ודורש
    הוא משוכנע שנאומיו הם הטובים בעולם
    ושמצאו לצ'רצ'יל יורש

    אני כשלעצמי נהנה מדרשות
    אבל לא מדי ארוכות
    כאלו שעוד אפשר לאחוז בהן ראש
    וזה "גג" שבע דקות

    אבל מה לעשות שאצלו כל דרשה
    לא פחות מרבע שעה
    ובפרט זה מרגיז כשזה באמצע האוכל
    ומעכב את המנה הבאה

    הבעיה רק גברה כשתנחום הלך
    לקורס לאומנות הדיבור
    כנראה הוא למד שם שיטות מיוחדות
    איך להרדים ציבור

    הוא דוחף הקדמה, משל וסיפור
    וכמובן- פותחים בכבוד אכסניה
    ולמשל יש נמשל, וגם עוד וורט חסידי
    זה ממש כבר מביא לי ת'מניה

    כשהוא מגיע לאמצע הוא תמיד אומר
    "עוד רגע אני כבר מסיים"
    אחרי עשר דקות כולם מבינים
    שהוא רק התכון לאיים

    בקיצור הבנאדם במקום לקיים
    את הביטוי "דורש טוב לעמו"
    הוא פשוט מתעלל בצבור השומעים
    ונהנה לשמוע את עצמו
    **
    לפני כשנתים בשבע ברכות
    של שמחת נישואי גיסי
    הוא נתן דרשה נוראית במיוחד
    וחשבתי שזה כבר השיא

    הוא עמד, הסתדר, הביט לקהל,
    חייך, וכחכח בגרונו
    והתחיל לדבר בשבחו של חתן
    אצטט לכם את לשונו

    "יש הרבה מה לומר, ומאיפה נתחיל
    כשמדובר באישיות כה שופעת
    אך אם נאמר על החתן 'יד סולדת בו'
    זו תהיה הגדרה קולעת

    במילים אלו כללתי הכל
    כי בקשו שלא אאריך
    אבל אם זה לא ברור אז אשמח לדבר
    ולתת הסברים אם צריך"

    ההגדרה המשונה גרמה לשקט בקהל
    הכונה כמובן לגברים
    הציבור דרש שתנחום ימשיך
    וינסה לתת הסברים

    אז תנחום התחיל ואמר שהחתן
    הוא שקדן ומתמיד ברמות
    מהסוג ששוכח לאכול ולישון
    ולומד רצוף יממות

    הוא המשיך ואמר שהחתן שלנו
    גדוש במידות טובות
    אנו זוכים לדוגמא חיה מול העינים
    איך מקיימים מסכת אבות

    אחר כך הוא אמר שהוא ירא שמים
    צדיק חסיד וקדוש
    והכל בהצנע בענוה ובהסתר
    אוי, כמה שזה נדוש

    וכך הוא הוסיף עוד ועוד שבחים
    קשה להאריך ולפרט
    וכל מי שבהתחלה ביקש שידבר
    כבר הספיק מזמן להתחרט

    "יש הרבה מעלות, כבר הזכרנו 50"
    הוא אמר כמונה מעות
    "חמישים מעלות זה כבר 'יד סולדת בו'
    כמעט לכל הדעות"

    אחרי שנה בחתונה של אחי
    הרעיון הלך והתפתח
    כי הוא דרש ואמר ש"החתן שלנו
    הוא ממש שמן רותח..."
    **
    "עברת כל גבול"- רציתי לומר לו
    "הרצחת וגם דרשת?
    אני בורח לחו"ל עד שתגמור ת'קרירה
    אז תודיע לי כשפרשת"

    אך לפתע ראיתי בעלון של שבת
    משהו שגרם לי להלם
    ציטוט של אחד מגדולי המוסר
    כמדומני הסבא מקלם

    הוא אמר שכדאי לעמוד שעות
    ולדבר על ענין רוחני
    אם אחד יתחזק אפילו זה שמדבר
    גם אם רק באופן זמני

    ואז נזכרתי שמדבריו של תנחום
    למדתי דבר אחד או שנים
    כמו סיפור מרגש על כוחה של תפלה
    ועצות לשמירת העינים

    ובינינו, גם מדרשה ארוכה
    הרי לא באמת נינזק
    ואם ננסה בכל זאת להקשיב
    אולי נשמע משהו מחזק

    אז תנחום יקר תמשיך לדרשֵן
    רק עשה טובה לאנושות
    את התוכן תשאיר, רק תלמד לתמצת
    זה יותר תועלתי, פשוט

    אז מכל קוראי השיר הנכבדים
    אבקש סליחה שהארכתי
    אבל אפשר לקרוא אותו תוך שש דקות
    על פי בדיקה שערכתי

    ואם בזכות השיר יהיה מישהו שיקשיב-
    -לדרשות, קצת פחות עצבני
    אז היה שווה לכתוב ואפילו אם רק
    המישהו הזה הוא אני
    ** ** ** ** ** **
    נ.ב
    בענין "יד סולדת" אין לסמוך על השיר
    לפסוק הלכה למעשה
    ובמשנה ברורה "דִרשו" סימן שי"ח
    יש מראה מקומות בנושא
    • תודה
    • חחח
    Reactions: s sari, feel-הרמוני, אנטיפטרוסה ועוד 53 משתמשים56 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צדיק סופית
    נאמת לי מאוד! או שמא יש לומר: נהמת לי מאוד...
  • 633
    • א
    לך רוחי
  • אריאל 1 //
    • (לכל הרוחות, המשך)

    את כולם נשאה הרוח
    ואיוותר לבדי
    והנה אחריי קול
    נישא על כנפי רוח
    מענג, ממיס הכל
    לא מותיר בי כוח

    והברק הבריק והרעם הרעים
    והעולם כולו, הוצף באור נגוהות
    ומתוך האור הזורח, הנעים
    יצא הקול, מול עיניי הקרועות

    אנוכי, אלוקי הרוחות
    על מה זה סערה רוחך, בני

    ואני, בושתי ונכלמתי
    ואשפוך את רוחי
    ובקול רועד אמרתי
    לישב בשלווה ביקשתי
    והנה, בא אשר יגורתי

    עוד המילים בפי
    ושפתיי לא יבשו
    נזדעזע העולם ורעד
    וחיות הקודש רגשו
    ולא קמה בי רוח עוד
    מהמחזה נורא ההוד

    או אז הבנתי
    כי ביסוד הבריאה נגעתי
    והנרצה ממני, לילך לאטי
    לאן שתישא הרוח אותי
    עד כי, לאיש אחר הייתי
    איש אשר רוח בו, נעשיתי

    הוי אבי,
    בידך אפקיד רוחי
    לא אהיה אנוכיי
    כי לך לבי
    לך רוחי
    • תודה
    Reactions: ארבע, אסתיג, שירו ועוד 9 משתמשים12 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צדיק סופית
    גבוה מעל גבוה... בחלקים מסוימים חשתי כי התעליתי לעלמא דאתי. מה זו השפה המשובחת הזאת? שפה מלאכית...
  • 2
    • סקר
    2K
    • פנינה ריימונד
    סקר | חברות/ים לעט! רק אני שוברת ת'ראש?
  • פנינה ריימונד //
    • מה עושים עד שנכנסים לפורום "סופרות/ים שבדרך" ורוצים מידע חשוב בשביל לכתוב סיפור אותנטי, לא מדומיין, עפ"י הסטוריה ולא השערה? סיפור שלא יתנגשו בו מלחמה או שואה או הקמת מדינה???
    • מה עושים כשנמאס לכתוב סיפור הווייתי בימינו אנו, ולגוון על ידי טיסה במכונת הזמן אל העבר הרחוק או הקרוב? ולא לטעות ולתעות ולשבש מערכות וסדרי עולם, במיוחד כשה"דד ליין" הוא עוד דקה???
    • מה עושים אם רוצים לכתוב לא רק כדי לכתוב, אלא לכתוב על מנת לכתוב כמקצוע, כלומר לראות ירוקים קופצים מבין האותיות אשר על מקשי המקלדת???...
    תפילות? בוודאי!!! אך היאך אצפה כי יישלח עד למפתן דלת ביתי, ספר הסטוריה העוסק בדיוק בתקופה ובנושא בו הנני חפצה לעסוק??? האין זה נקרא "לסמוך על הנס"?

    ואם נאמר שאכן כך, ואנציקלופדיה של הלפרין תרבץ בביתי (או ויקיפדיה), היהא סיפק בידי לנבור ולחפש ולקרוא ולהיווכח ש - אפס, חסר לי מידע פלוני??
    אז תגידו אתם, חברים לצרה, גם אתם שוברים ת'ראש, או שמא תוכלו להחכימני???

    תודה לכל העונים, והמגיבים ל"סקר"...
    28 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מריומה~
    אז גודגדן..
  • 2 3K
    • Natan Galant
    ברשותכם, כמה מילים, רבותתתתי.
  • Natan Galant //
    • אומר לכם בצניעות, אבל בגילוי לב. הקדוש ברוך הוא חנן אותי במעלות רבות:

    יש לי קול רועם.

    יש לי מסרים עמוקים.

    יש לי ווארטים קולחים.

    יש לי רעיונות משעשעים.

    אז למה אנשים לא נראים חדורי מוטיבציה כאשר אני נעמד באמצע השמחה בנונשלנטיות ומתחיל לכחכח?


    שוב ושוב, בכל אירוע, בכל מאורע. אחרי מנת הפתיחה והדרשן שמדבר כמה מילים כמנת פתיחה, אני האיש שמתנדב לתת כמה מילים. בשבח החתן והאכסניה, לכבוד הסיום, לכבוד הברית והשמחה הגדולה של המשפחה.


    בהתחלה, בשנים הראשונות, אמרו לי: מצויין, תדבר.

    בהמשך אמרו לי: אתה רוצה לדבר? בבקשה.

    אחר כך אמרו לי: כנראה שתוכל לדבר, נבדוק עם בעל השמחה.

    והיום אומרים לי: בעקרון יש כבר מי שמדבר.


    לא שאני מתרגש, כמובן. אני מתעלם בנחמדות מהביישנות של בעלי השמחה וקם לנאום, תמיד. אוהב אני לדרוש, ללמד, להרביץ דעה ותבונה. להפוך את סעודת החולין לסעודת מצווה, רצוי סעודה שהנוכחים יזכרו עוד שנים בזכות החידושים שאוטוטו אשמיע באוזניהם.


    אבל יש משהו, משהו שאני לא מצליח להניח עליו את האצבע. אני בטוח שיש משהו כזה.

    לאחרונה המשהו כבר הפך להיות גלוי לעין.

    למשל הדוד מוישה. שניה וחצי אחרי שנעמדתי ועוד לא התחלתי עם התירוץ מחוייב המציאות של: "האמת שלא תכננתי לדבר היום..." אני שומע פתאום צחקוק מכיוונו של מוישה. לזוועתי ראיתי שהוא לא היחיד, וכל יושבי שולחנו צוחקים ועסוקים בשלהם.

    סימנתי לבני, גבריאל יוסף ני"ו, והוא השתיק אותם בזעף.


    אבל המצב הלך והחמיר. פשוט לא יכולתי לדרוש.

    בקושי 42 דקות מתחילת הדרשה, דקות ספורות לפני ה'שוס' הגדול של הדרשה - ראיתי כדור נייר שנופל על השולחן מתחתיי. הרמתי אותו באגביות וקראתי שם: גמור כבר, נודניק.
    אלו אנשים קטנים יש בעולם!

    אנשים שונאי תורה!

    אנשים שלא מוכנים קצת להתחזק, אפעס, לשמוע חידושים נפלאים מלאים מתיקות.


    ניסיתי להמשיך עוד כמה דקות, רבע שעה נוספת זריזה מתוקה חלפה לה, כאשר כל האורחים נהנים ללא ספק מהמשא שלי, ופתאום שמעתי שירה. כן, שירה. כמה בחורים התחילו לשיר! באמצע הדרשה שלי!


    שלחתי את בני גבריאל יוסף ני"ו לשרים, להשתיק אותם בנועם ובחן. אבל ראיתי מרחוק שהוא אפעס, לא כל כך מצליח. היו גיחוכים סביבו והוא חזר אדום ולא רצה להגיד לי כלום.


    המשכתי לדבר ובדיוק עמדתי על ההבדל בין הסברא של הרמב"ן ל'חאפ' הנפלא של הכסף משנה, ואז.. לא תאמינו. האור נפל. אין חשמל. מעשה שטן!

    טראח.

    נאלצתי להפסיק את הדרשה, כמובן. הסברתי לבעל השמחה שבהזדמנות אשלים לו, כמובן. שלא ירגיש מקופח וכל זה. ראיתי משהו על הפנים שלו, אני לא יודע מהו.


    שמתי לב גם לאחרונה שיצא שפיספסתי כמה אירועים חשובים במשפחה.

    למשל בבר מצווה של אחותי שולמית פשוט שכחו אותי. מקרה מקרה, נכון, אבל יש לי הרגשה לא טובה בלב.

    ורק הבוקר סיפר לי חיים שיש לשיינדי ונחום היום שבע ברכות היום בבני ברק. אז כן, בסוף הצלחתי להגיע, אבל ממש ברגע האחרון. אני באמת לא יודע למה לא עדכנו אותי מראש, כמו שצריך.

    חבל, הדרשה שנתתי הייתה ממש לא מושקעת וקצרצרה. מה כבר אפשר להספיק בחצי שעה?


    אני באמת לא יודע איפה הנקודה. אבל יש לי חושים חדים ואני מרגיש שיש דברים מסביבי שאני מפספס.


    אני בימים אלו פועל בנמרצות כדי למצוא אותם.

    חייב להיות משהו.


    הלוואי והייתי יודע.

    בתקופה האחרונה אני מנסה לשפר את הקול שלי על מנת שיהיה יותר גבוה וצלול, יותר רועם, שאף אחד לא יפספס פנינה אחת ממה שאני אומר.


    אולי זה יעזור, אני מקווה מאוד.

    בעזרת השם.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אבו מאיר, brachy 100, מנחם דרורי ועוד 65 משתמשים68 //
    30 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צדיק סופית
    האמת היא שלא הכנתי, אבל ביקשו ממני לדבר... הרה"ג רבי פנס בערפל שליט"א, חיפשתי איפה אוכל לבקר...
  • 2 2K
    • ע
    שתי חליפות ניקוי יבש כבדות ועוד שקית אחת קטנה
  • עדיאל //
    • "עצור, עצור..."

    הרמזור סמוק הפרצוף מסרב משך דקות ארוכות להוריק את פניו, נהג המונית קצר הרוח צופר בחזקה מעברו השני של הכביש, ונתנאל מנופף בפראות בשארית היד שנותרה לו.

    שתי ידיו תפוסות היו, בכל אחד מהם, חליפה ששבה מניקוי יבש.

    ארבעה חודשים הן מחכות לניקוי יבש. ארבעה חדשים עד שהכניס אותן סופסוף, ועוד חודשיים עד היום. שהיום התקשר אליו בעל המכבסה, "אם אתה לא מגיע היום עד חמש זה עובר אוטומטית ליד חדווה".

    נתנאל בכלל היה אמור ללכת לפגוש מישהו חשוב מאד, פגישה שמתוכננת הרבה זמן והיום סופסוף יצאה לפועל, חשוב לנתנאל להופיע שם במיטבו, באלגנטיות, ליצור רושם ראשוני שאין לו הזדמנות שניה, כפי שלמד.

    בדקה לחמש היה נתנאל במכבסה, רגע האפס. אבל אז נזכר שעוד עשר דקות הוא אמור להיות במרחק עשרים דקות מכאן. אץ רץ נתנאל, עם שתי חליפות ניקוי יבש כבדות בידיו ועוד שקית אחת קטנה, ועצר מונית בפראות בעברו השני של כביש סואן, שלשה מעברי חציה מפרידים בינו ובין המונית, ונתנאל, בפיזוז מרשים ומדאיג כאחת, מצא את עצמו מכרכר בין המכוניות, מקטין את סיכוייהם לתפוס את הירוק האוזל והולך ומקבל בתמורה מקהלת צפירות זועמות מחרישות אוזניים.

    נתנאל הגיע, הפוך לגמרי מאיך שרצה להראות. סמוק ומיוזע, ושתי חליפות ניקוי יבש בידיו ועוד שקית אחת קטנה, ממלמל מילות התנצלות של 'אל תראה אותי ככה' וכזה. ומתברר שהמפוגש אף היא תקוע עם קופסת שטריימל ועוד שתי שקיות בידיו באמצע יום חולי כשר למהדרין, ולך תסביר.

    ומה מתברר? אין תחליף לרושם ראשוני, ואין גם תחליף לטבעיות זורמת ומשחררת.
    • תודה
    Reactions: תופרת חרישית, גוגלית, תפנית בעלילה ועוד 14 משתמשים17 //
    27 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    Rachel Greenstein
    זה היה הכיוון שלי גם
  • 919
    • ח
    מעשה בחיפוש עבודה..
  • חנילוש //
    • הטור הבא נכתב בעקבות מעשה שהיה, כך היה ואם תהיה מישהי שזה יעזור לה להסתדר בחיים והיה זה שכרינו...


    יודעי דבר יודעים ומכירים את תופעת ההזדקנות בכבוד, כל אדם בהגיעו לגיל הפנסיה או גיל הפרישה (תלוי במצבו..)יודע כי עכשיו זהו הזמן להגשים את כל משאלות ליבו לטובה וללכת לעשות מה שהוא היה רוצה לעשות באמת כל חייו!(למה הוא חיכה עד הפנסיה לא ברור.. האם לא חבל לבזבז את כל האנרגיות על דבר שלא אוהבים? נו שוין..)
    ואכן בגיל הפרישה יודעי ובעיקר יודעות דבר, שומעים על אנשים ובעיקר נשים שהולכות לבלות את זמנן בכנסי חיזוק והתעוררות, השתלמויות וכו'.. הנושאים רבים ומגוונים, ובכל אופן מן הראוי לציין כמה עיקריות: רפואה טבעית ואלטרנטיבית, שומרי משקל, כושר וכו'.. המשותף לכולם: אין צורך בהרבה שכל ויש תחושה טובה של עשיה חיובית.

    אולם לא על תופעת הזדקנות זו נעורר, כי אם על תופעה מעניינת ביותר והיא הזדקנותן של בנות הסמינרים הכבודות(בלעז' "סמינריסטיות"). שסיימו את חוק לימודן..(וטוב לדעת שהיה חוק כזה..). ועכשיו יושבות בבית ושערן מלבין וחשבון הבנק שלהן מתרוקן. וכאן ישאל הקורא הנלבב נו? מה חדש? הלא מנהג ישראל הוא שבנות הסמינרים לאחר סיום לימודן חוקן אחד: או להתחתן, או להיות ממלאת מקום באיזשהו גנון או בית ספר, ולאחרונה אף רבו הבנות שהולכות לעבוד כמזכירות רפואיות, מהנדסות תכנה, רואות חשבון..(ולא נרחיב כאן מחמת עין הרע..)

    וכאן נוצרת בעיה חדשה כי הרי ידוע שבדורות עברו בעידן שרה שנירר עוד ידעו היטב על חשיבותה של המורה כמחנכת, ואילו בימינו לכל סמינריסטית ממוצעת יש זיכרון מר ונלעג על השהות בחדרה הדחוס ומלא הצעקות של המנהלת על יחס אותה תלמידה כלפי הממלאת מקום,
    וכאן שואלת את עצמה הסמינריסטית הכבודה לאחר שסיימה את חוק לימודיה: וכי עלי לגרום למסע כאב נוראי זה לבנות ישראל תינוקות של בית יעקב? למה לי להכניס את עצמי וגרוני למקום שלא ברור איך אצא ממנו מוטב להזקין בכבוד ולחפש מקצוע אחר.

    יצאה הסמינריסטית משערי הסמינר, פנתה מספר צעדים והיאך מצאה עצמה בגאולה, וברבי עקיבא, ומיד נופלות עיניה על מודעת הדרושים מיד הציעה עצמה לעבודה, ומצאה את עצמה מוכרת במשמרות גרביים. השכר נמוך, יחס המעביד משפיל למדי, העבודה קשה. ומיד יצאה בקול זעקה: איה אלך ואנא אבוא ומיד מצאה את עצמה ממשיכה מעט ימינה, אחורה, ימינה וסיבוב. והנה מולה משרד ענק ממדים, מרשים וגדול. והדרישה אחת: מזכירה אחראית וממושמעת, נכנסה הסמינריסטית לשעבר לנעליים ענקיות החלה לעבוד כמזכירה, משכורתה נמוכה עדין, יחס המעביד גרוע שבעתיים, עובדת לא קשה מידי אך רתוקה למקומה. עליה להופיע בכל אחת משעות היממה, וכמובן שחופשות חגים מקוצצות ממשכורתה. ובוקר אחד הודיע אותה מזכירה: אינני כלבת השמירה של המשרד הזה. הניחה המפתחות על השולחן ויצאה

    בהמשך הרחוב מצאה משרד הייטק קטן מחפשים שם מישהי אמביציונרית, בעלת מוסר עבודה גבוה. שנאת אדםף ואהבת מחשב, היא חושבת שהיא מתאימה, כי היא לא יודעת מה זה אמביציונרית(היא דווקא ניסתה לומר שהיא לא מסיונרית ולא תנסה להחזיר אף אחד בתשובה..). ויש לה שעת מוסר פעם בשבוע (והיא לומדת עם חברה חובת הלבבות) ולגבי שנאת אדם ואהבת מחשב הם בוודאי התכוונו הפוך.. וכך מצאה עצמה מקלידה נתוני סטטיסטיקות ולומדת JAVA.וC##. אחרי תקופה הסטארט אפ נכשל והיא פוטרה,

    ושוב חזרה הסמינריסטית לשוטט בחיפוש אחר עבודה כעבור תקופה מצאה מישרה ממש מקסימה, אשת שיווק, איזה שם מפוצץ, אחרי יומיים של בזבוז שיחות טלפון לריק. היא כמעט תבעה את המשרד הזה של העלמת מידע לגבי אופי העבודה.. יצאה וחיפשה לה עבודה נוספת.

    היא הוזמה לראיון עבודה במשרד ענק ומפואר מולה התיישבה מעצבת על, ושאלה אותה לגבי השכלתה, כאשר שמעה אותה הליידי כי בידיה של הסמינריסטית אין תואר, היא שולחה החוצה והובהר לה עד כמה מצבה טראגי,

    וכך מסתובבת אותה בחורה סמינריסטית ברחובות העיר שערה מלבין, ארנקה מרוקן ומצב רוחה מידרדר..
    עד שפגשה את סבתא יענטא ממהרת, "סבתא יענטא" ניגשת היא ושואלת "לאן את כה ממהרת?"
    "אני" עונה לה סבתא יענטא: "אני רצה מהר למכללה להספיק את הקורס שיש היום".
    "מכללה???" תוהה הסמינריסטית, וכי דעתה של סבת יענטא נבלעה עליה לאחר הפרישה?
    "כן כן מה את תוהה נכדתי האהובה, היום אני עושה את מה שאני באמת אוהבת, לומדת על בריאות, מתעסקת בשמנים. אוח לו רק יכולתי לחיות כך את כל חיי לא הייתה מאושרת מבלעדי,"

    הסמינריסטית התוהה שלנו אך מיד מתייצבת, מגיעה עם סבתא אל המכללה. ועל ידה בקורסים מתיישבת, מסכמת במרץ לומדת ומחכימה, ואפילו אם סבתא היא מתכננת איך נפתח לנו קליניקה קטנה. סבתא יענטא מתרגשת סוף סוף מישהי מבינה, מישהי קולטת, מה עושים אחרי שנגמרים החיים, אז מתחילים לחיות את החיים האמיתיים, היא רק לא מבינה סבתא יענטא מדוע כל כך הרבה שנים היא חיכתה

    חולפות שנתיים הקליניקה עומדת על מקומה והסמינריסטית שלנו היא מטפלת גוף ונפש בשיטת אסטרונאוט טייסן, וסבתא היא מטפלת נפש וגוף(דבר שונה לחלוטין) בשיטת קרימבוג'וק (עיסוי של הציפורניים..) הביקוש אל הקליניקה רק עולה, והסמינריסטית רק תוהה: על מה בזבזתי את זמני כל כך מקסים וטוב לי כך, לו רק ימשיכו הקליינטים להגיע ואת השטרות לשלשל בקצב משביע, אז אוכל להירגע ולדעת שניצלתי את חיי..

    מוקדש לכל אותם שמחפשים את מזלם: תמשיכו לחפש.. בסוף זה יגיע (ויכול להיות שגם לא אבל לפחות תדעו שעשיתם את המעשה הנכון..)
    • תודה
    Reactions: undo, נריה מגן, מירי בוימל ועוד 13 משתמשים16 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    מעולה!!! ואני דווקא חולק על @פנס בערפל . לדעתי למרות שיש בכתיבה משהו בסגנון גברי וציני עדיין...
  • 1K
    • A
    בייביגרו ורוד לנפתלי
  • adina helfgot //
    • שוב אני מעזה.
    קשה לי לחשוף חומר לקהל הרחב, אבל זה חשוב לי לקבל משוב ולראות אם יש עניין בכתיבה שלי.

    בבקשה:

    אותו בוקר התחיל על צד שמאל, נפתלי קם מצונן ומלא ליחה וסדרת שיעולים ארכה גרמה לו להקיא את הארוחה שסיים כמה רגעים קודם. נחמי הביטה מיואשת בלכלוך הגדול, ופנתה למלאות אמבטיה במיים חמימים. היא הסירה בקושי רב את הגופיה של נפתלי ושוב חשבה לעצמה שצריך כבר לקנות לו גופיות במידה גדולה יותר, היא לקחה את הבייביגרו שנלבש רק לפני רבע שעה,ישירות למכונת הכביסה וסקרה ביאוש את הפינה השמאלית בארון זו שפונתה עבור מלתחת הנסיך.
    המלתחה נגלתה לעיניה דלילה ועלובה, נותרו לנפתלי 2 בייביגרו שעדיין נסגרים אחד לבש אתמול ואחד התלכלך הרגע, ויש עוד שלושה. אותם לקחה מהארון של אמא שלה שיהיה לרזרבה. בייביגרו ישנים משופשים בקצוות, לרובם נפל תיקתק או שניים ולידם ערימת גופיות מאותו ארון. ערימה בגוון אפרפר המתיימר להקרא לבן . באנחה היא נטלה אחת מהן ובאנחה נוספת הרימה בייביגרו בגוון ורוד פוקסיה. מה לעשות? לאמא היו רק בנות.
    נפתלי נרחץ באמבטיה, אך אמא שלו לא שרה לו שירי ברווזים כהרגלה, במקום זאת היא תמרנה בין טיפות המיים שהתיזו ידיו הקטנות ובין דמעות חצופות שבצבצו מקצות עיניה. היא סיימה את האמבטיה במהירות הבזק כדי שתוכל לקחת טישיו למחות את אפה הדולף.
    בפנים מעוננות רכסה לנפלי את הוורוד פוקסיה בעל הרוכסן שראשו אבד אי שם בינות לשיירת הבנות שהתברכה בה בית הוריה.
    לא כך דמיינה נחמי את הנסיך שלה ממש לא כך! בדמיונה הובילה אותו בעגלה יפהפיה, לבוש בבגדים מטופחים וחבוש בכובע סרוג תואם, בחלומותיה עטפה אותו שמיכת כותנה תכולה סרוגה בסריגה עדינה.
    אך מול עיניה המסומאות מדמעות, הילד המתוק בעולם היה חנוט במחלצות עתיקות חסרות חן ועוד של בנות.
    הגופיות נמתחות בקושי רב וממאנות להיסגר, השמפו לתינוקות אזל, והוא נרחץ בסבון פשוט עם ריח גס. ולקינוח היא מניחה עליו באנחה מרושלת שמיכת קוץ חומה וקיטשית, עם הדפס דובונים בשלל תנוחות.
    כמה חיכתה לרגע הזה בו תהיה עצמאית. כמה צפתה כבר להיות ברשות עצמה, להשקיע בדברים שהיא אוהבת.
    בבית הוריה, יופי נחשב מאז ומעולם למותרות. אמא מעולם לא השליכה בגד כי כבר עבר עליו הכלח, והיא נאלצה ללבוש בדומיה מכבדת ירושות מאחיותיה ואפילו מהדודות. כמה שרפה את ליבה הבושה כשיצאו לשבת מחנה והיא חשה כה זרה ומוזרה לצד חברותיה בבגדיהן הנאים והעדכניים.
    "שטויות, הכל שטויות" אמרה לה אמא כשנסתה פעם להעלות את הנושא המציק כל כך. "שקר החן והבל היופי, מי שלא נאה לו שלא יסתכל עלייך"
    אבל אצלה זה לא היה שטויות כלל וכלל, היא כמהה ליופי ואסטטיקה וחסרונם פגע בה והעכיר את שלוות רוחה.
    בשבוע שעבר התארחו אצל הוריה לשבת, הם ישבו על הספה הדהויה מרב שנים, אך יש לציין שנוחה למדי, וכל עוד שלא תשבר לשניים לא יראו כאן צורך להחליף אותה.
    אמא כבדה אותם בעוגות ושתיה. הם שוחחו על דא ועל אה. נהנו מגרגוריו של נפתלי ומצחוקו המתגלגל, נחמי עדכנה בגאווה אימהית כי נפתלי התארך ממש. והכל מתפוצץ עליו. בתגובה פנתה אמא לחדר הילדים והביאה משם ערמה ורדרדה, ממנה בררה לה נחמי בסלידה שלושה במצב הכי פחות גרוע, כדי לא לפגוע באמא. אחר כך נדדה למזוודה גם ערימת גופיות שעטפה בנאמנות כבר שלושה קרונות בשיירת הבנות המשפחתית.
    והנה נפתלי שלה ארוז באחד הורודים הללו וליבה בוכה. בוכה את ילדותה. בוכה את נערותה, בוכה את הצורך שלה, את חוסר ההכרה בו.
    נפתלי נרדם ופניו נראו מלאכיות כל כך,
    נחמי נשקה לו בזהירות ופנתה למטבח לקלוף ירקות.
    תנועותיה היו מהירות וקשות גוש חונק דקר בגרונה,
    מול עיניה חלפו ימים של קושי וכאב, מעורבבים בתמיהה הנוקבת של אחיותיה ומשפחתה הדורשת : תתעסקי בדברים החשובים, תפסיקי לחשוב על שטויות כל היום!
    המבט הבוחן שלה המייסר את עצמה. למה היא שונה? למה אכפת לה כל כך? האם היא אכן שקועה בהבלים? האם הראש שלה מלא רק גשמיות?
    ידיה רפו ותנועותיה הפכו חולמניות משהו היא הפסיקה לקלף ועמדה מהורהרת.
    האם לנצח תישא על ליבה את המטען הכואב?
    "נולדתי אחרת מהן, פשוט נולדתי שונה", מלמלה לעצמה.
    אחיותי אינן יותר צדיקות או רוחניות ממני, תחומי העניין שלהם שונים ואותי ה' ברא אחרת. לי מפריעים דברים שלהן לא נוגעים, לי מציק חוסר סדר, מציקים שילובי צבעים לא מתאימים או תלבושות שעבר עליהן הכלח. להן זה נראה שטויות ובזבוז זמן, עבורי זה חשוב. בשבילי זה בסיסי לחיים בריאים.
    לפתע היא חשה צורך לקרוע את הכבלים, לעשות משהו עכשיו ומייד לפני שהם מתהדקים חזרה.
    היא פתחה את הארנק, שטר כחלחל של 200 ₪ הציץ אליה.
    היא הניחה את נפתלי הישן בעגלה [מהגמ"ח השכונתי] ויצאה לחנות שברחוב הסמוך.
    לאחר רבע שעה, יצאה כשבידה שקית לא מרשרשת, כזו עשויה מקרטון קשיח ועליה סמל יוקרתי, בתוכה שכנו לבטח 6 גופיות פלנל איכותיות, ובגדון קטן עם כובע מתוק תואם.
    ליבה דפק בפראות, והיא חשה צמרמורת, ערבוב של שחרור משכר עם פחד מקולות ישנים.
    אט אט נרגעה וטעם מתוק של נצחון מילא את כולה.
    בצהריים כשהגישה ליצחקי את הארוחה, ספרה לו כבדרך אגב על הקניה.
    הוא לא נבהל, לא אמר בקול מקטין "מי צריך את השטויות האלו" ואפילו לא שאל כמה זה עלה בדיוק.
    רק פרש את תכולת השקית על ברכיו, קיפל חזרה ובירך את נפתלי: "תתחדש חמוד שיהיה לבריאות"
    • תודה
    Reactions: ריקי שחור, לאה ולדמן, משויטט ועוד 27 משתמשים30 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    adina helfgot
    שמחה שאהבתם. תודה גדולה למפדבקים ולמגיבים! סך הכל אין כאן עלילה מרתקת, אני בדרך כלל מתמקדת יותר...
  • 2 3 3K
    • ט
    הקרון שהפך לקטר (בלי חרוזים)
  • טחינה גולמית //
    • הפעם, משהו מסוג אחר.
    בקשה: מי שתחושת החיקוי הפריעה לו שיענה לי: האם העקיצה שבאמצע חפתה על החיקוי?

    הקרון שהפך לקטר

    "הלוויתו של הרב ר' יצחק דוד לוינסקי זכרונו לברכה, הרב ר' יצחק דוד לוינסקי זכרונו לברכה, תצא בשעה אחת מביתו רחוב נחמיה 11 (תרגעו, זה שם בדוי) לבית החיים סגולה בפתח תקוה... הלוויתו של..."

    קולות הרמקולים המבשרים על הפיכתו של ידידי איציק לוינסקי מחבר בהווה לחבר-עבר, ועל יציאתו מכלל שליט"א לכלל ז"ל, הדהדו באזני. הידידות ביננו התחילה כבר בישיבה קטנה, וכעת אבדתי חבר.

    הלויה היתה אירוע לא פשוט, אלמנה טרייה ושמונה יתומים קטנים שהגדול שבהם בן 16, זה אולי דבר שקוראים עליו הרבה לצערינו, אבל לא כל יום נפגשים עם זה מול העיניים.

    בחזור מהלוויה הלכתי יחד עם חבר נוסף של שנינו, והעלינו זכרונות ביחד. כשלפתע החבר פונה אלי בגילוי לב: "אתה יודע מנחם, תחושה קצת מוזרה הייתה לי בהלוויה הזאת. פשוט לא הצלחתי לרחם עליו, כאלו תחושה של 'מגיע לו' או 'הוא עשה את זה לעצמו', בדיוק כמו שאמרתי לך אז כשהוא היה תקוע בשידוכים... פשוט לא הצלחתי לבכות. רק כששמעתי את הקדיש של היתומים נקרע לי הלב. מה הם אשמים בשטויות של אבא שלהם, אבל עד אז... אני יודע שזה נשמע נורא, מנחם מה אתה אומר, הגזמתי?"

    שתקתי.

    ידעתי בדיוק למה הוא מתכוין. איציק היה מעשן כבד, "קטר" בלע"ז.

    הסיגריה הראשונה הייתה בישיבה קטנה, ההתמכרות הרצינית התחילה בשיעור ג' בישיבה גדולה, וכך עד יום מותו, בו נפטר איציק ממחלה קשה, שלדעת הרופאים היה לה קשר ישיר לעישון של איציק. איציק היה מסוג האנשים שכ"כ סבלו מהעישון עד שהסיפור שלו כבר לא הצליח להשפיע על אף אחד. "טוב, זה מקרה נדיר וקיצוני" הגיבו אנשים כשספרתי להם על איציק.

    זה התחיל בתקופת השידוכים. הצעות רבות ירדו בגלל בנות שהשכילו להבין שפשוט לא כדאי להפגש עם בחור שמעשן. וגם הצעות שכבר הגיעו לכלל פגישה ירדו מן הפרק מהר מאד. איציק אפילו לא ניסה להסתיר את היותו מעשן, וריח העישון נדף ממנו תמיד.

    אחר תקופת שידוכים ארוכה, יחסית לבחור עם כישורים כמו שלו, זכה סוף סוף איציק להנשא. כשאיציק ורעיתו קנו דירה הם לקחו על עצמם משכנתא גדולה ואחרי שני ילדים שנולדו, הוצאות הבית גדלו, והיכולת לעמוד בהחזרת המשכנתא הייתה קצת קשה. וכאן התחיל מעגל קסמים נורא. ככל שאיציק נלחץ יותר מחובותיו- הוא היה צריך יותר סיגריות. יותר סיגריות= יותר הוצאות, יותר הוצאות= יותר חובות= יותר לחץ= יותר סיגריות, וחוזר חלילה, חס וחלילה. פעם אפילו ניסינו לחשב ביחד כמה כסף הוא היה חוסך אם היה מפסיק לעשן, אבל שום דבר לא הצליח להזיז אותו.

    איכשהו, עם הרבה הלוואות מחברים ומגמ"חים, איציק שרד את הבעיה הכלכלית שלו.

    אבל יום אחד איציק לא מרגיש טוב... לא נלאה אתכם בכל הפרטים, רק בראשי פרקים: רופא, בדיקות, תוצאות, תדהמה.

    אם הסיפור היה נכתב ע"י סופר מפורסם, אז כאן היה מגיע איזה עשיר מופלג, שנזכר שכשהוא היה בכיתה ג' איציק עשה לו טובה, ופתאום הוא שמע את עצמו אומר "הגיע הזמן לפרוע את החוב ולהכיר טובה", ואז הוא כתב המחאה עם סכום מפולפל אשר הספיקה לממן לאיציק רופא פרטי והליכה למכון גמילה.

    אבל מה לעשות שסיפור חייו של איציק, או יותר נכון סיפור מותו, לא נכתב ע"י סופר, ולכן העשיר הזה לא הגיע (או שאיציק לא עשה לו טובה, או שהעשיר לא נזכר בה, או שהוא פשוט לא שמע את עצמו אומר...) ולכן ההמשך הוא: כמה חודשים, החמרה במצב, עוד כמה חודשים, עוד החמרה, ועוד אחת, עד הרמקולים שהזכרנו מקודם. איציק לא הפסיק את העישון, אז העישון הפסיק את איציק.

    אבל כמו שאמרתי קודם, הסיפור ההזוי של איציק הוא מדי קיצוני כדי לשכנע מישהו להפסיק לעשן. בפרט שלמעשנים יש תמיד מה לענות. תדבר חמש דקות עם מעשן על עישון ותקבל שיעור באמונה ("מי שנגזר עליו להיות חולה יהיה חולה ומי שלא לא"), בהשקפה ("מה זאת אומרת 'משרד הבריאות קובע', הם קובעים משהו?"), ובלוגיקה ("גם פלאפון ומקרוגל זה מסוכן, אז מה נפסיק להשתמש?") מתובל בסיפורי צדיקים ("גם רב פלוני היה מעשן, אתה יודע איזה גאון הוא היה?") ובחוש הומור ("טוב, אתה צודק, אבל צריך גם לעזור לחברה קדישא להתפרנס"). חוש הומור לא בריא.

    מה שכן יכול לתפוס זה החלק שלי בסיפור.

    כבר הזכרתי שאיציק התחיל לעשן כשהיה בישיבה קטנה.

    אז זה הסוד הקטן שלי: את הסיגריה הראשונה אני נתתי לו.

    ♦♦♦♦♦♦


    זה היה סמוך לפורים. ערב אחד כשהלכתי עם איציק, הוצאתי סיגריה והדלקתי למול עיניו של איציק. הצעתי לו שיקח גם הוא סיגריה, והוא סרב. אני לא זוכר איך ולמה, אבל בסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותו שייקח "שאכטה". כמובן שאיציק לא הצליח להנות, אבל הסברתי לו כמו מקצוען איך מעשנים כמו ש(לא) צריך, ולמחרת הוא כבר התחיל להנות. שלא תחשבו שהיה לי איזה ותק, גם אני עצמי עשנתי את סיגריית הבכורה שלי בדיוק חודש קודם באירוסין של אחי.

    מאז התלמיד עלה על רבו, ובתהליך איטי הפך איציק למעשן כבד, ואני הסתפקתי בסיגריה פה ושם. אני מאותם שמוכיחים את הבדיחה הלא-מצחיקה: "קל מאוד להיגמל מעישון, כבר עשיתי את זה חמש פעמים..."

    לכן הסיפור של איציק הציק לי, כי בסופו של דבר השאכטה הזאת שחטה אותו.

    בשבועות הראשונים אחר פטירתו הרגשתי נורא. הרגשתי סוג של שותף לרצח. לא הצלחתי להתרכז בשום דבר, הייתי עצבני, וכל סביבתי סבלה ממני. ואם מישהו בטעות שאל אותי אם יש לי אש, עניתי לו בעצבים "לא, אבל תקשיב אדוני, פשוט תקפוץ מהגג, זו דרך יותר מהירה".

    אחר התיעצות עם מורי ורבי, מרביץ תורה חשוב מאוד, החלטתי לקבל שתי קבלות: אחת- להפסיק לעשן, אבל הפעם באמת להפסיק. ולאחר מכן- לפרסם את סיפורו של איציק ואת סיפורי האישי שמאחוריו. מפני כבוד המשפחה שיניתי כמה פרטים (שמו הבדוי של איציק הוא בכלל חיים).

    אז תחשבו עלי, ותחשבו על מי שנתן לי את הסיגריה באירוסין של אחי, גם הוא היה בסה"כ קרון ברכבת הזו, שגרר אחריו עוד קרון, ומהר מאוד עוד קרון, ובסופו של דבר כל הקרונות בדרך הם סוג של אשמים, כי בסוף היה קרון שהפך ל"קטר".

    וזה המסר שאני רוצה להעביר בסיפור הזה: כל מעשן, נותן לגיטימציה לעוד מעשן, לעוד בחור צעיר שיראה אותו ויגיד "הנה גם הוא", לעוד חבר מביא חבר, לעוד מעגל שמי יודע איפה הוא יגמר, לעוד סבל מיותר בעם ישראל, אז פשוט אל תתחברו לרכבת המוות הזאת, ואם התחברתם תמהרו להתנתק.

    אם אדם אחד בעקבות הסיפור הזה יחליט לעולם לא לגעת בסיגריות- והיה זה שכרי.


    ויהיו הדברים לעילוי נשמת יצחק דוד בן אהרון (שם בדוי)
    • תודה
    Reactions: מנוחה כהן, פררו רושה, פרגית ועוד 36 משתמשים39 //
    40 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל גרינשטיין
    בנוגע לחיסור הנו"ן בשה"פ - יש להבדיל בין שיטת המקרא לשיטת חז"ל. שיטת המקרא - לשמר את הנו"ן, אך...
  • 1K
    • T
    הרהורי עבודה יוזמה ומה שבינהם
  • Tweenset //
    • מה עושים אחרי הלימודים בסמינר?
    זה ברור. מחפשים עבודה!
    כל תלמידה בוגרת הופכת להיות בעלת ראש גדול במיוחד, משגרת קורות חיים בהם היא הצטיינה ביותר ומורותיה מהללות ומשבחות אותה וזה רק פלא היאך לא 'חטפו' אותה במקום עבודה אחר עד כה.
    מעטות אם בכלל הבנות שיוצרות לעצמן מקום עבודה, ולעיתים גם לחברותיהן. רובן המוחץ יודע שאם מצאת עבודה טובה אז את מסודרת עם משכורת חודשית (טובה או לא זו כבר שאלה אחרת לגמרי) ואמורה להיות המאושרת בתבל!
    אם את קופאית, אז ביום אחד יכול להכנס סכום משכורתך החודשית לקופה, אך הכסף הזה יגיע לידיהם של הבעלים. שחלקו מועבר לספקים וחלקו נכנס היישר לכיסם הימני, לא לפני דיווח כראוי לרואה החשבון למדינה ולבנק.
    וכשהעסק גדל וסניף נוסף נפתח - רווחיהם גדלים! הספקים נותנים לה סחורה רבה יותר במחיר מוזל יותר
    המדינה גובה פחות מיסים כי בעל העסק כבר אינו עוסק מורשה. הוא חברה! עכשיו גם כיסו השמאלי מתחיל להתמלאות ובכלל, הוא כבר פנה לחייט שייצר לו מכנסיים עם כיסים ראויים לשמם. החייט רק מקווה שאותו ברנש המזמין כיסים בגודל המכנסיים עצמם לא יכניס לשם את הרגל בטעות במקום למקום המקורי המיועד לרגל (הוא אמנם יחסוך גרב, אבל שוד ושבר על מה שיקרה אם מה שאמור היה להכנס לכיס יכנס למכנס עצמו יפול החוצה והוא עוד יבוא לתבוע את החייט על כך)
    הוא מייצר מקומות עבודה נוספים והמדינה מתחילה לאהוב אותו :) הבנקים רוצים לתת לו הלוואות כי זה דרכם וטבעם של בנקים לתת הלוואות למצליחים ולסרב בתוקף לאלו הנזקקים לכך נואשות. אהבת אדם במיטבה
    הוא משלם הרבה פחות מיסים כי מס החברות נמוך, והוצאות הרכב הפרטי שלו נכנסות למאזן כהוצאות העסק. שווה לו להחזיק רכב ויש לו רואה חשבון מצטיין!
    באיזשהו שלב הרשת נעשית בס"ד רווחית למדי ופריסתה רחבה. כל מיני מסיימי ומסיימות לימודים למינהם מדפקים על דלתה כדי לקבל משרה כלשהו שתתגמל אותם בסוף חודש בתלוש עם שכר מינימום ולברי המזל (והתעודות והתואר) שכר גבוה קצת יותר.
    בעל החברה נהנה לעשות את מה שהוא אוהב, והעובדים עושים את מה שצריך כי אין ברירה. זו העבודה וזה מה יש.
    יום אחד העובדים היקרים והמסורים יצאו לפנסיה. או אז יהיה להם זמן לעצמם ולהגשמת חלומותיהם. ונאחל להם בחום שקו הבריאות שלהם יהיה מהמשופרים כדי לאפשר להם לממש את הפנטזיות הישנות מהעבר
    עכשיו הם מקדישים את כל זמנם ומרצם לעסק של מישהו אחר.
    תכננתי לסיים כאן, אבל לא יכולה בלי סוף אופטימי:
    # אחת העובדות בעסק נמצאת שם כי יש לה משפחה לפרנס, ויש לה תוכניות רבות לגבי העתיד. היא אינה מתכוונת להשאר שם עוד הרבה זמן ולכן לומדת במקביל מקצוע כלשהו שהיא אוהבת ומתכננת לעבוד בו בעזרת השם לאחר סיום הלימודים. היא תשאר בעבודה הנוכחית ותשלב את התחלת ישום הלימודים במקביל, עד שתרגיש שהיא מסוגלת לעזוב.
    # עובדת אחרת החלה למכור מהבית מוצרים שונים, ונהנית מלעשות גם וגם.
    # ועובדת נוספת פשוט אוהבת את העבודה ולא מתכוונת להחליף אותה בשנים הבאות
    העיקר שהיא עושה מה שהיא אוהבת ונהנית מלעבוד במקום הזה ובעוד עשרות אלפי הדומים לו
    • תודה
    Reactions: חנילוש, מושקי מעל, סביון ועוד 4 משתמשים7 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גדי ישראלי
    כבר נכנסנו לשוונג. פרסמי פה. ותדחפי כמה מליצות יפות שיתאים לפורום כתיבה.
  • 2 2K
    • ג
    הלורד
  • גדי ישראלי //
    • בס"ד



    מעדנות פסע לו סר ארתור בגינת העיר. הרוח נשבה והנידה את עצי האלון והאשוח שצמחו מעל מרחבי דשא מוריקים. תוכיי דררה צבעוניים התעופפו מעל בציוצים דקים. ואדון ארתור פיזם לעצמו את ההמנון האנגלי בגירסא הקלאסית.

    היה זה בחצותו את הגשר שהתנוסס מעל אגם ברבורים לבנים ונאים. עת מיששה ידו דרך קבע מדי רבע שעה בכיס מקטורנו. שעון הכיס נעלם. פניו המדושנות של האדון מתחת לצילינדר שחור ומבריק – התכרכמו. לא חרה לו על אובדן שעון הזהב, אלא על חוסר ידיעת השעה, ושמא מאחר הוא לשעת התה.

    ארתור נשא עיניו, והנה עובר אורח כרסתן מתנודד במהירות למולו. פניו אורו. וכך היה המעשה:

    "צהריים טובים לך אדוני הנכבד, שמא תוכל להודיעני מה השעה?... בודאי שאמתין, עיתותי בידי – אל לחץ... אוה, גם אתה אינך מוצא את שעונך? ובכן, אין דבר, אשאל אדון אחר... הו לא, אינך צריך לטרוח, ידיך עמוסות בסל---... בבקשה ממך, אל תזרוק את חפציך לארץ... ואל תקפיד על ילדיך, לבטח רק שחקו עמך... הו, אנא ואנא, אל תקלל את רעייתך בפומבי... ולא את חמותך... ולא את חמיך... ולמען השם, מה אבי חמותך קשור לכאן?... ראה נא, חוששתני לבריאותך, פניך אדומות ופימתך רוטטת, אפשר ואשאל אדון אחר... לא. לא. אל תקרע את כיסיך, אין בכך צורך, בבק---"

    "הנה".

    זעק עובר האורח בקול רועד מהתרגשות כשהוא שולה מתוככי בטנת חליפתו חפץ עגול וקטן. ידו הושטה קדימה ואצבעותיו נפתחו.

    סר ארתור היטה את ראשו והתבונן. לעיניו נגלה מצפן חלוד.

    לראשונה מזה חמישים ושלוש שנים, איבד האדון הנכבד את שלוות רוחו. הוא מימש דחף פנימי וזרק את עובר האורח ממרומי הגשר אל מצולות האגם. בטוח בכל ליבו, כי גם אם וכאשר יטבע ההלך במים הקרים, לא יהא זה רצח בכוונה תחילה – חלילה, אלא המתת חסד. למען האנושות כולה.
    • תודה
    Reactions: מנחם דרורי, מנוחה כהן, גוגלית ועוד 12 משתמשים15 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גדי ישראלי
    אלף לייקים!!!
  • 1K
    • ג
    השדכן
  • גדי ישראלי //
    • בס"ד
    ענבי הגפת בענבי הגפת​



    • שלום עליך רבי משה בן רבי ששון הלוי!

    • עליך השלום חכם יצחק. מה שלומך?

    • שלומי שפיר, אבל לא עלי רציתי לדבר אלא על שידוך מיוחד לביתך, רבי משה.

    • נו, והמועמד בחור טוב בן טובים?

    • באמת קוראים לו יחזקאל בן טובים. ומזה בחור טוב? גוש זהב טהור בן עשרים, מנקיי הדעת שבירושלים...

    • ומה זה אומר למעשה?

    • אין מה לומר, חכם משה, אין מה לומר. הבחור לא מעשן, לא שותה, לא אוכל, לא משחק ספינר...

    • לא מעשן?

    • הוא אלרגי לניקוטין.

    • לא שותה?

    • בודאי, רק לפני שבוע הצטרף לקבוצת גמילה.

    • ומי המטפל שלו?

    • הלואי והייתי יכול לומר, חכם משה, אבל הוא ב-AA.

    • לא אוכל?

    • כלום הוא לא מכניס לפה. מאז שלפני שבוע השתתף בחגיגה שעשה המופרע הזה, מה שמו... איציק הנגבי, והאדים של האלכוהול בלבלו אותו ואכל פיצה עם שוקולד ורביולי עם סלט טורקי, יש לו וירוס בבטן. הוא אוכל רק בבה"ב.

    • התכוונת צם בבה"ב?

    • לא. הוא אוכל בבה"ב על-פי הקבלה.

    • באמת? ככה זה לפי תורת הקבלה?

    • ככה זה לפי הקבלה של הרוקח מנשה, ישמרהו השם וירחמהו.

    • ולמה הוא לא משחק ספינר, אידיאולוגית?

    • איך ישחק, חכם משה, ואין לו אצבע. אבל מה ערכה ומה שוויה של אצבע אחת מול האדם השלם. שלם בתורה וביראה ומושלם בכל מידה טובה.

    • הוא יושב בבית המדרש כל היום?

    • בודאי, חכם משה, בודאי, כולו שקוע בלימוד ואינו מבחין בין מאפה קרמשניט לאלפחורס---

    • האמת שגם אני לא מבדיל---

    • ואינו מבחין בין עוגת שכבות לסטייק אסאדו.

    • אוהה, מרוב שקיעות בתורה?

    • יען כי אינו רואה.

    • סגי-נהור הוא?

    • ואיך יראה, חכם משה, איך יראה כשהוא כל היום מעיין באותיות הקטנות של ספרי הגמרא, ההלכה והמוסר.

    • ואיך הוא יסתדר עם חני'לה שלי, רבי יצחק?

    • חכם משה, אין מתאים ממנו בכל העיירה לביתך, כמו טבק לנחיר. זה לא רק ענבי הגפן בענבי הגפן, אלא כל שבעת המינים מעורבים ובלולים זה בזה. שידוך כזה הוא פשוט... פשוט... ארץ זבת חלב ודבש.

    • טוב, זה נשמע ממש מתאים.

    • אז בעוד שבוע כעת חיה נקבע חופה וקידושין, חכם משה?

    • איך נקבע לעוד שבוע כשהכלה טסה לשווייץ בשביל טיפול בקצרת קלה ותחזור עוד שבועיים?

    • לאיפה?

    • לשווייץ.

    • בגלל מה?

    • קצרת קלה.

    • הו, זו בעיה... נחשוב ונדבר לאחר תפילת המנחה, היה שלום.


      ***​


    • שלום עליך רבי אהרן בן רבי שלום הכהן!

    • עליך השלום חכם יצחק. מה שלומך?

    • שלומי שפיר, אך לא עלי רציתי לדבר כי אם על שידוך מיוחד לביתך.

    • יש לך בחור טוב בן טובים, רבי יצחק?

    • יש לי בחור דבש לדבורל'ה שלך, חכם אהרן. אין מתאים ממנו בכל העיירה, כמו טבק לנחיר...
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אות וסמל, מנחם דרורי, אוהבת אמנות ועוד 26 משתמשים29 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משויטט
    הכל יפה ונאה וחמוד ומתוק ומדהים ואמנותי וזורם וקולח וחביב ומנצח, אבל למה לא ענה חכם משה בן ששון...
  • 664
    • ה
    איך לכתוב בצורה שתעזור לכן לשווק את העסק נכון?
  • הילה פ. //
    • איך לכתוב בצורה שתעזור לכן לשווק את העסק נכון?

    שלום חברות!

    כתיבה שיווקית חשובה מאד לעסק שלנו. כל מאמר, פוסט או אפילו מייל ללקוח, הם המראה של העסק. ככל שהטקסט יהיה נכון יותר מבחינה שיווקית, כך הוא יראה את העסק שלנו לטוב או למוטב. לכן חשוב ללמוד כיצד לכתוב נכון, בפוסט הזה אביא כמה טיפים שיעזרו לכן לשפר את מיומנות הכתיבה שלכן.

    התחילו תמיד בחימום: כמו שלא ניתן להתעמל ללא פעולת חימום לגוף, ככה אל תתחילו אף פעם לכתוב ללא תרגיל חימום קצר לכתיבה. הנה דוגמא: שבו מול הדף (או המחשב) ושאלו את עצמכן כמה שאלות כלליות על עצמכן ועל העסק. למשל: איך הקמת את העסק? מדוע בחרת דווקא בתחום הזה? מה גורם לך סיפוק? וכד', לאחר מכן ענו לעצמכן על השאלות, לא משנה איך,בקצרה, באריכות, העיקר לכתוב.

    כתבו ב"נקודות" (ראשי פרקים) ואח"כ השלימו את כל הטקסט: במקום לכתוב את כל המאמר במלואו, כתבו קודם כל את ראשי הפרקים שלו אלו הם הנושאים בהם יעסוק המאמר שלכן, ואח"כ חזרו לפתח כל נקודה לפסקה שלמה. זה גם מכניס הרבה סדר והגיון לתהליך.

    אל תנסו "להשתיל" לטקסט מילים מסובכות מידי: אחת הטעויות שהרבה אנשים עושים (אם תרשו לי: החמורה ביותר) היא ההבדלה בין שפת דיבור לכתיבה. זה יוצר תחושה מוזרה אצל הקורא, כמין סוג כלאיים כזה שמזיק יותר מאשר מועיל. פשוט תכתבו מהבטן! ככה ממש כמו שזה נשמע! זה עדיף על כל הצטעצעות לשון כלשהיא. (אופסה, הבנתם מה שאמרתי עכשיו?)

    קבלו השראה: קראו טקסטים או כתבות בעיתונות של כותבים מנוסים, מרגישים לבד מי עושה את זה נכון. חפשו מישהוא שאתם מתחברים לכתיבה שלו, הסגנון שלו מושך אתכן ונסו לבדוק: למה הכתיבה הזאת מעניינת אותי? האם התוכן? סגנון הכתיבה? משפטים ארוכים ובעלי משמעות או כתיבה קצרה ותמציתית? הקיצר, ככל שתקראו יותר, תכתבו יותר טוב.

    קחו את הכתיבה בקלות: הכי חשוב, אל תשבו לכתוב כי חייב, כי צריך, כולם כותבים או כי מישהוא נושף לכם בעורף. קחו את הכתיבה בקלות ואל תתרגשו מחסמים שבודאי יצוצו. תנו לזמן לעשות את שלו, אם לא היום, אז מחר, עשו הפסקה, צאו לאוויר הצח (למי שיש) ותחזרו לכתוב כשתרגישו בשלים לכך. הכל יהיה יותר טוב אחר כך, מבטיחה!
    • תודה
    Reactions: תפנית בעלילה1 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    Tweenset
    פשוט לחשוב מצד הלקוח מה הוא מצפה לקבל כשהוא נכנס/פונה אליכם מה יגרום לו לחוש שקיבל מעבר למה שהיה...
  • 2 3 4 5K
    • ט
    לחובבי הז'אנר- הנה עוד אחד (דנה רוט)
  • טחינה גולמית //
    • תקראו לזה "בלדה" "מקאמה" "פרוזה מחורזת" או "מנת פרוזאק מופרזת"...
    אחרי     הקרטטה והבטטה, ו"שמור על הניקיון" הנה השלישי.
    [אגב, למה לא רואים על טקסט שהוא קישור עד שמרחפים מעליו? לתשומת לב המנהלים]

    קורות דנה רוט
    או: למה עשתה דנה התרת נדרים?

    כשנולדה דנה רוט היא הייתה כמו כולם
    ישנה אוכלת נושמת
    אך מיד אחר כך כשהיא קצת גדלה
    היא נהייתה פמיניסטית לוחמת

    כבר בגן-לאה, התעקשה דנה
    שלמרות היותה בת
    יש לה זכות מלאה כמו לכל בן
    להיות אבא של שבת
    **

    כשנולדה לה אחות היא דאגה בעצמה
    לסעודת "שלום נקבה"
    היא קנתה קילו ארבעס ושאר מאכלים
    שאינם ידידותיים לקיבה

    היא דפקה על השולחן בעזרת-הנשים
    והזמינה את כל השכונה
    העיקר שאחותה לא תרגיש בין הגברים
    מקופחת חריגה ומשונה

    אך לרוע מזלה היא נחשפה מהר
    לזוועת האפליה הגברית
    אחרי שהתברר לה שאין שום סיכוי
    שיעשו לאחותה גם ברית
    **

    ביום הבת מצוה היא צעדה לבית כנסת
    כשטלית ותפילין לראשה
    וכמובן שכמנהג גברין יהודאין
    היא טרחה והכינה דרשה
    **

    כשהגיעה דנה לגיל שידוכים
    היא החליטה החלטה מוחלטת
    הבית שלה יהיה שוויוני
    היא לא תהיה נשלטת

    ולכן היא נדרה שאת שם נעוריה
    היא לא תשנה ויהי מה
    אחריו היא תוסיף את שם בעלה
    אבל קודם לכן יהיה שמה

    אולי לך זה נשמע ששם משפחה
    הוא נושא פעוט וטריוויאלי
    אבל דנה התנתה כך בפגישה ראשונה
    עם כל חתן פוטנציאלי

    ואז היא הכירה את דני ויילר,
    סטודנט לכלכלה ומנהל
    ומכל הקטע הפמניסטי של דנה
    הבחור בכלל לא נבהל

    הוא הסכים לתנאיה, ותוך זמן קצר
    הם התארסו ושברו צלחת
    דנה ודני עמדו להינשא
    בשעה טובה ומוצלחת

    כשבוע לפני החתונה נתנה דנה-
    לפתע, את תשומת ליבה
    ש"דנה רוט-ויילר" זה לא נשמע טוב
    זה נשמע כמו שם של כלבה

    זה לא שם תמים כמו "רוט-שחמורוב"
    "ניר-מוזס-שלום" או "רון-פדר"
    "רוט-ויילר" זה שם נורא ואיום
    וכעת היא תקועה עם הנדר
    **

    ביום חתונתה הלכה דנה
    לעשות התרת נדרים
    היא נאלצה על כורחה להזדקק לחסדם
    של שלשה דיינים, גברים
    **

    מאז חתונתה נהייתה דנה
    הרבה פחות קיצונית
    היא עזבה את הפמיניזם ואח"כ נתפסה
    להפצת השיטה הטבעונית...
    • תודה
    • חחח
    Reactions: מתן מאור, מנחם דרורי, שיינדי דייג ועוד 72 משתמשים75 //
    67 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תפנית בעלילה
    כפילות
  • 2 2K
    • צ
    מפסיקים עם הפסיקים
  • צדיק סופית //
    • אמרת, כמדומני, בעברך, שאתה, כסופר, מרבה, כשאפשר, בפסיקים, ולטעמך, הפיסוק, כשצריך, מייפה,
    ואני, כקורא, טוען, שקשה, מאוד, לקרוא, ובשטף, מאמריך, המשובחים, אבל, בנוסף, מפוסקים.

    (מוקדש, בהערכה, לקוראים, וגם, ובעיקר, לכותבים, שממעטים, כשניתן, בפסיקים)
    • תודה
    Reactions: Natan Galant, יענקי R, cheinanit ועוד 13 משתמשים16 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חגי פאהן
    חגי פאהן
    כאן ברשע סופית וכאן ברשע שאינו סופית. עי' תניא פרק א'.
  • 673
    • פרוגיוזרית
    חום
  • פרוגיוזרית //
    • אני מצטערת. באמת טעיתי.
    הייתי צריכה להתייחס אליך כבר אתמול בערב, ושכחתי.
    הייתי לחוצה אתמול בגלל האורחים שנחתו עלי בהפתעה לשבת, ובגלל שמחר בבוקר אני צריכה לצאת ויום שישי קצר ומתי בכלל אספיק לבשל את הבסיס.
    אל תהיי לי כזאתי מין קפואה עכשיו. נו, באמת, אני מבקשת ממך, אולי תפשירי כבר?
    אני לא רוצה אותך מכונסת ככה, מקופלת לתוך עצמך. אני רוצה אותך פתוחה. חמה.
    או, חום זה רעיון.
    אני מכניסה את הפרגית לזרם מים חמים.
    שבת שלום.
    • תודה
    Reactions: גדי ישראלי, קווי מתאר, עדיאל ועוד 16 משתמשים19 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגיוזרית
    פרוגיוזרית
    ואני קיוויתי שגם משחק המילים של "שבת שלום" לא ילך לאיבוד על הקוראים ;)
  • 2 28K
    • י
    פרטי תקשורת למכונים תורניים
  • יוסף שטיין //
    • בס"ד

    חברים יקרים

    אשכול זה אני מעוניין להועיד אותו.
    לפרטי התקשרות למכונים תורניים
    נשמח לכל פרט

    תודה לכולם
    • תודה
    Reactions: איסתרא בלגינא1 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בן מיכאל
    תושלב"ע...
  • 974
    • מ
    תחרות חותמת אישית
  • משויטט //
    • אינפלציית הכישרון המתרחשת בפורום בעת האחרונה מעידה כי נמצאים כאן כותבים וכותבות מוכשרים (ומוכשרות) גדולים (וגדולות) בכל קנה מידה (מידות).
    אולי תוכלו לעשות מזה קצת כסף וייתכן שגם קצת תהילה, במסגרת תחרות שנשמעת על פניו נחמדה מאוד.
    הנה קישור

    רק אבהיר שאין לי שום קשר ושום ידע נוסף בעניין. ואין לי שמץ מושג אם וכמה זה מתאים למי ולמה.
    מישהו הפנה אותי לשם, ואני מעביר את ההפניה הזו גם אליכם.
    בהצלחה
    • תודה
    Reactions: cheinanit, אסתיג, גדי ישראלי ועוד 2 משתמשים5 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פנינה ריימונד
    פנינה ריימונד
    תלחץ/י על המילים: הנה קישור
  • 686
    • ג
    עוד אתגר ; - )
  • גוגלית //
    • (מלחמת היצר זה אתגר, לא?)

    /כל היצרים וכל התאוות

    כל היצרים, כל התאוות
    לא מרימים בכלל.
    רק מעיפים
    ומשאירים אותך כך שמה.

    ואין שם באוויר מה לחוות,
    יש רק חלל.
    אז מרחפים
    ולא יודעים עד כמה.

    כשהעיניים עצומות
    הכל אתה רואה.
    רק לא שחור, וכן יש אור
    עד שאתה פוקח.

    ואז מחושך הלומות
    אולי אתה טועה,
    אולי כדאי לסגור?
    אך עד מתי, ומתי תתפכח?

    כל התאוות, כל היצרים
    לא מרימים בכלל.
    רק מגיפים
    תריס, על חלונות המח שלך.

    פולשים למחשבות ומתבצרים.
    ואת הנופל חלל
    הם רודפים
    גם אחרי שנכנע לכח המשיכה.
    • תודה
    Reactions: Rachel Greenstein, עדיאל, אריאל 1 ועוד 8 משתמשים11 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גוגלית
    לא יודעת אם ועד כמה אתה רציני.. ואולי סתם לא ירדתי לסוף דעתך. אבל נראה לי שאפשר להבין את הקשר...
  • 2 2K
    • ת
    בדחילו וברחימו הריני מתכבד להגיש בפניכם את הטקססט הראשון שכתבתי בחיי!
  • תכל'ס //
    • תשמ''ח-תשע''ח
    1989-2018
    קרוב לשלושים שנה של התפתחות במילים קצרות אך עוצמתיות ננסה להעביר את התחושות.



    בינות לעצים שורקים אברכים כועסים
    בינות לבנינים מטים ילדים צועקים
    בינות לעסקנים צעירים ובעלב'תים בודדים
    בינות לחילונים זקנים מגרשי ספורט שוממים
    בינות לאברכים למדנים שיכורים במעגלים חגים
    ---
    לגדול עם המקום
    להתפתח עם השכונה
    לגדול עם האווירה
    להתפתח עם העשייה
    לראות איך הכל נוצר
    להסתכל במבט משתאה איך הכל נגמר
    לקלוט מה היה כאן
    להבין מה בדיוק נעשה כאן
    ---
    לראות איך מכר דשא קסום וחלומי נבנה עוד בית כנסת
    לראות איך רחובות מטופחים ושקטים דמו לסמטאות ג'בליה
    לראות איך פינות נוי הפכו למזבלה עירונית
    לראות איך מגרשי כדורסל נמלאו בקראוונים דולפים
    ---
    לראות איך השכונה שפעם הייתה סמל הפשע הפכה למקום תורה מובהק
    לראות איך הרחובות שבעבר מלאו מסוממים צעירים הפכו לבית מדרש אחד גדול
    לראות בליל שבת את הרחוב להיזכר באופנועים המרעישים ולהתמכר לאווירת השבת המדהימה
    לראות איך מצריף דולף וטחוב, 300 מקומות בבית המדרש המרווח לא מכילים את הקהל
    לראות וגם להבין את הפסוק מתממש למול העינים
    ''ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד''

    להביט ולא להאמין לראות ולגמרי לא לקלוט
    • תודה
    Reactions: +shira, ayעל 8382, חינדלה ועוד 30 משתמשים33 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מאן דהו
    מאד יפה! פוטנצייאל ענק!!!
  • 4K
    • מ
    "ויפסקו הפסוקאים".
  • מטאלי //
    • שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה...
    שנים המתנו לגור בדירתנו שלנו, הקירות שלנו, הרצפה שלנו, הקשקושים על הקירות שלנו, וכן, גם הפיצוץ בצנרת אינו אלא שלנו!
    ההתרגשות גאתה, אין זה דבר של מה בכך לקבוע את ד' אמותינו ממש בארץ ישראל(2017)...

    ואז התבררה העובדה, שגם הפסוקאים שלנו!!!

    אט אט, הבחנו בהם בתזזיתיות איטית על גבי הקירות, וזה היה מבחיל בכל קנה מידה קיים!
    המקום הראשון לבירורים היה המדביר, שאבחן כבר טלפונית שהפסוקאים באו לשכון בחצרינו.
    המקום השני הייתה הודעה בהולה בפרוג, שם כבר הבנו שזוהי צרת המונים, ושאין באמת הרבה מה לעשות איתם.
    המקום השלישי...
    הרביעי...
    החמישי...
    כולם הובילו לאותו מבוי סתום, הבנו שאין לנו, אלא לשאת את עינינו ליושב במרומים, הזן ומפרנס מקני ראמים ועד זחלי פסוקאים...
    מה נאמר ונדבר?

    לחמנו איתם בחרוף נפש, תוך מילמול פסוקי תהילים, שפכנו דמעות כמים, כששמענו שלעתים הם נכנסים עד עומק ארונות הבגדים, ואינם יוצאים משם אלא כשדנים אותם ברותחין של אבקת כביסה, ואולי גם אז לא!
    היתה הרגשה, שמישהו מלמעלה מדבר איתנו, שסתם תפילות לא יעזרו, ושכשנפענח את הרמז, הנס יקרה!!!

    והנס אכן קרה.

    ביום שרבי בשלהי הקיץ, בעוד מחשבותינו אחוזות במכת הפסוקאים המטיילת במאונך בביתינו, הבריקה ההברקה.
    הם מסתובבים בסלון, במטבח, ובשירותים,
    לגמרי לא בחדרי השינה, ובחדר האמבטיה.
    זאת אומרת שישנה דרישה מאת בעל הבית, לשמור במקומות אלו על צניעות מעבר למה שהקפדנו עד היום, ולא, לא מדובר על דברים גדולים, אבל סוג המקומות בהם בלבד הם התהלכו בהמוניהם זעקו דרשני...
    קבלנו על עצמנו בו ביום להתחזק בזאת, והבטחנו לבורא עולם שהבנו את הרמז, והמכה יכולה להפסק!
    והם פסקו, פסו, נעלמו, עד היום לא ידוע לאן, רק ידוע שחזרנו לאחר החגים, והם אינם!!!

    ואז הכופר הקטן שבנו, כן אותו סקפטי מוכר, התעורר לחיים: מי אמר שזה בזכות הקבלה? אולי בכל אופן זה היה פוסק?
    כתשובה ממרום, בא המקרה הבא והניס סופית את אותו קול ספקני מקליפת עמל"ק, ומעשה שהיה כך היה:

    ביום בהיר, אחד מבני הבית נתרפה מקבלתינו, לא נאריך כיצד קרה הדבר, אולם הקבלה נסדקה.
    העיר לו מי שהעיר שזה נוגד את החלטה 1271 של משפחת... הסורר קיבל את דבריו ואמר שכבר יתקן זאת, ובאומרו זאת נכנס אל חדר הנוחיות, לאחר דקותים הוא יוצא נסער, כשנכנס לחדר השירותים הביט בחשש על הקירות, כביכול חושש הוא לפרעון מיידי בשל החטא, ולתדהמתו הפרעון הופיע בדמות שני פסוקאים גדולים ומגושמים יחסית, המסר היה מוחשי, זה היה משתק.
    לאחר רגיעה וכמה אבחות יד השנים עברו לעולם שכולו טוב... אולם ה"חוטא" שחשש שמא זהו פתיח, נשא את עיניו למרומים, וכה אמר: "אני מבטיח שאשוב לקבלה ולדרך הטוב, ולא אסור ממנו לעולם"

    ולעת עתה, אלו היו שני הפסוקאים האחרונים שנראו במרחב הטריטוריאלי של משפחתנו הנחמדה!!!



    נ.ב הסיפור אמיתי לחלוטין, בביתינו קרה הדבר. אנחנו מאמינים בדבר הזה באמת ובתמים, על אף שברור לי שיהיו עוד כמה סקפטים שיטענו על הנאיביות שלנו, אקבל זאת מראש באהבה, ולא אשנה את אמונתי - כי בשורה תחתונה נפטרנו ממכה זו שאינה כתובה בתורה, עם הוכחה כפולה כפי שסיפרתי לעיל...

    כולכם (=חברי קהילת הפסוקאים המקצועית של פרוג) מוזמנים לנסות!!!
    • תודה
    Reactions: דוי, פיטפוט, dini pitrkowski ועוד 28 משתמשים31 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מטאלי
    בגדול זה הכיוון, היו לי תמונות סטודיו הרבה יותר יפות שלהם:eek: , אין לי מושג לאן נעלמו...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה