קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
איש פשוט היה ר' שמערל, אפילו פשוט מאד. כזה שייקח המטאטא ויכנס לבית המדרש לנקותו, ולא יבוש מן המלעיגים, אף יכרה אוזניו לדברי תורתם. פשוט ונקי הוא. "ונִיקיתִי".

'עֲלִיָיה'? מאן דכר שמיה. מעולם לא יראה עצמו לפני הגבאי, אף לא יירמזנו כי יום הולדתו קרב ובא, ויאהרצייט לו מדי חודש בחדשו לאחד מזקני זקניו. וזה הגבאי, די לו באלו החשובים, ומה לו להוגיע מוחו במצוא עלייה מיותרת לפשוט דנן. מה גם כי שמערל זה לא ימשוך עינו של גבאי ממקום מושבו שבירכתיים ימה.

וה'עמוד'? הטו אוזנכם ואגלה כי אף בשנת אבלו לא הרבה הוא אחוז בתיבה. לכשתאמרו – "ועילוי נשמה מנין?" יאמר, כי מעלה הוא נשמת אביו מתוך הלכות ויתור ומידות טובות לאלו שאין מחשיבים אלו ההלכות אל מול אחוז בתיבה. ואף לאלו הדוגלים בשיטת "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך" - הוא את ידו יניח, וירד לו לירכתיים בנקיות.

כך מתהלך לו ר' שמערל בפשטותו. מתהלך אמרנו. ושמא מתעלה?? אלא שאכן כך, מתהלך הוא את האלוקים.

מדי בוקר כארי יתנשא ממיטתו. 'בוקר' אמרנו, וכי שעה השנייה שאחר חצות 'בוקר' תקרא? ואולי גם זה מדרכי הפשטות הוא. וילך אלי בית הכנסת. ולכשנדייק – אלי מבואותיו של בית הכנסת ובתי הכבוד אשר שם. שרווליו יפשיט, שולי מכנסיו יטמון באנפילאותיו, ידיו יטבול במים. יטבול ויזה, ימרק ויקרץ, ושוב יזה. הן כבוד הוא לבני תורה היקרים המסולאים בפז, כי יבואו להכין גופם לתפילה.

יבואו הפשוטים, יבואו החשובים, יבואו חשובי החשובים. כך אנו, אלא שר' שמערל זה – פשוט הוא, ואינו מחשב בחשובים, קל וחומר לא בחשובי חשוביהם – כולם מסולאים בפז.

וכך, כולו אחוז שרעפים אל מול המים המשתפכים עם לבו בתפילה: "אז איתם וניקיתי". אוי – וניקיתי. אוי, אוי, אוי - מי ייתן וניקיתי. ושמא בדין מידה כנגד מידה אזכה ל"וניקיתי"? "וניקיתי" לחטאים, "וניקיתי" לעוונות, "וניקיתי" לפשעים, לכל "וניקיתי". רק "דמם לא ניקיתי". אלו הנם קטעי מחשבותיו בעבודת קודש זו.

אחר ישתפך נפשו אל מול תהילות בן ישי כמונה מעות. מעות אמרנו – ושמא דמעות? אלא שהדמעות עד מהרה אי אפשר למנותם מרוב כל. פשוט – כבר אמרנו.

הטו אוזנכם למעשיה אשר אגיד ולא ארעה מעולם, ולסיפור כי אספר אף שלא ארע עלי חלד, אך שאלו נא הזקנים ויאמרו לכם – יש רגליים לדבר.

אמרו, כי משיח עומד על כף מאזניים, וממתין לאלו הפשוטים שיעלו בכף השנייה כשהמטאטא ודליי המים הכבדים עמם. כה תכבד אז פשטותם, כך תעלה כף בו משיח נמצא – ויבוא. ולכשתשאלו אף על פי כן למה מתמהמה?? אף לזאת אסבר אוזנכם, ורגליים לדבר בפי הזקנים, כי החשובים וחשובי חשוביהם רואים עצמם ראויים ליגע בשיפולי מעילו של משיח ועומדים הם עמו על אותה הכף – כשלכל אחד מלבושי כבוד וחבילת ספריו שעמו – ויכבידוה.

אלא שזה הפשוט מה לו לחישובי חשובים שכאלו, כל כולו ומעיינו נתון ל"וניקיתי" אוי, אוי, אוי, מי ייתן וניקיתי. ולא יבוש מן המלעיגים, אף יכרה אוזניו לדברי תורתם.

פשוט שכזה.
קולו הצרדרד של הסב המקשיש נסדק לכדי חריץ כשיצאו הדברים מפיו קבל עם המשתתפים המסורים "ויקרא שמו בישראל...?", האב שבע הבריתות כרע בלחישה אל אוזן השווער הימנית כוותיק ורגיל במלאכת הקודש, "מרדכי", ככה, פשוט וקל בלי לייבאלאך וזלמנים מיותרים. "נו...מי לא ניחש", גיחכו המגחכים בין רוגאלע של גרליץ לפטיפור אפור "מה חשבנו שלתינוק שנולד בפורים יקראו ויזתא", ולא זכרו שדוד מרדכי נפטר ערירי בדיוק בתאריך הזה, רק באדר ראשון שבוע אחרי פורים קטן

בשל העומס, האנדרלמוסיה והמהומה הטבעית והמקובלת בתקופת הפתיח לחייו, נוצר קושי בשחזור קורות העתים על דיוקם, וכך מבלי שאי מי נתן דעתו, על אף שבפורומים משפחתיים ניתן דרור לשמות חיבה ספונטניים כנהוג, באופן רשמי נהיה מוטיל'ה שמו לעולם וזכרו בצביטות סבתא בית וגן ושמעון שמעון מחלק הטופים, והכול היו ששים ושמחים בו ובשמו ואין משיג ומוחה ומתריס ומערער ויוצא חוצץ וקורא תיגר

עם הזמן והשנים החולפות ובמסגרת חגיגות העשור גמר אומר להשיל מעליו בעדינות הראויה את ה"ל'ה" המפנק והילדותי ולהתקצר למוטי מתומצת וקולע, תקופה ממושכת המשיך ה"ל'ה" לדבוק בו וסירב לסגת ולהיכנע כצל מטריד וזיכרון ילדות עצוב עד שנשכח ונשמט משיגרת לשון הבריות למעט דודות שכוחות שפוגשות את אמא בשמחות וכשהיא לוקחת אותו לגאולה לקניות כפרס על ההפתעה של אתמול

והאיש מוטי הולך וגדל, יושב אהלים וחובש ספסלים, מבסס את כיפתו בקירבת המצח המקריח, יוצא ובא במכירות צ'ולנטים והמותג מוטי הישן והטוב עובר שדרוג משמעותי בהתאם לרוח החשיבע'ס הפושה בנחלת צעירי הצאן, מורדכע צומח ועולה כיאה לשמו, וכדרך בעלי שיעור קומה מיוחסים ורמי מעלה, פניו מקשיחים והולכים למגינת לב, ידיו שלובות לאחוריו בדרך כלל, פיו מדבר נכבדות ופשוטי העם קדים וכורעים לפניו בהערצה מוסתרת, אשרם שזכו להסתופף

תמו ראשית ימי הנעורים ועם התקדמותו בסולם הישיבישקייט משיק קונספט בהשראה של גרמים שמימיים ברוח הכיכוב התואמת לגילו, מורדוך עף על הכוכבות כאיש חלל מיומן, חולצתו משתפלת, מגבעתו מתרשלת מקדים, קולו נעשה מצטחק, מבכר שלא להשתמש בעברית הקלאסית ומשתדל לשלב בלשונו מילים נבחרות באידיש או על כל פנים בליטאית כבידה, כמו כן מייצר מעת לעת ומפקידה לפקידה סלנגים ישיבתיים, חנויות הצ'ולנט נותרו מיותמות מול שיטת עשה זאת בעצמך האטרקטיבית, בשלב הזה פתח לראשונה ניק בפרוג תחת שם העט 'דוכדוך', השתלח בגולשים תמימים עד שהניק שלו נחסם, כתחליף תעסוקתי בחר בהושטת יד טרמפיסטית במסעותיו לערי הקודש וקברות הצדיקים

הכוכב דעך וכבה וביום מן הימים, למרות שניסה להגן על שמו הטוב, מגלה את עצמו בחבורת צפונים המכנים אותו מרדכי במלרע, זנח את הסלנגית והפולנית העתיקה ושב לצחצח לשונו בעברית בן יהודאית בת זמנינו עם התפשרות לכיוון הלטינית, דיבורו נעשה נינוח, גם בלבושו זרם דם חדש, עדכני ונועז, נטש את צפת והצמתים וביכר להשתעשע בבריכות צימרים ביישובים נידחים, הפקיר את עסקי הצ'ולנט בבת עינו ופנה אל ארוחות חלביות בפיצריות או בבתי ממכר מזון יוקרתיים יותר, דן ושג ושח בענייני אופנה וחדשות העולם הזה וכו' וכו'

עוד הוא משוטט ומנהל דיאלוגים ברומו של עולם, והנה תקופת שידוכים בוקעת ועולה באופן בלתי רצוני, לעלטער'ס לא היה חשק למלרע המעצבן של מרדכי, חשבו אולי לשחזר את המורדוך אך חששו שיצא 'מורדוך מחפש שידוך' וכך נוצר מוטַה הארכאי הזקן ושבע הימים, בתחילת דרכו הסתגר עם התה והלימון והספרים הישנים אך מתברר כי דווקא ישישותו שקפצה עליו החזירה אותו לעשות חיל, אותר לו תפקיד רב משמעות, ובלילות הארוכים היה מספר עם צעירי החבורה זיכרונות היסטוריים

כשבא בברית הנישואין משפחת חמיו לא פתחו משא ומתן לפני שקראו לו מוכי והוא בחר שלא לפוצץ על זה את השידוך, השתלב היטב בחיי השנה ראשונה ובחסדי שמים נפקד בזש"ק, רץ השכם בבוקר מן המטפלת אל הגנים, עורך את הקניות לבית בחריצות ראויה לשמה, בקיצור, חי על חי מנוחות

החיים זורמים להם ומסתבר כי ידיים עסקניות לו והינו משתלב יפה יפה בפעילות מקומית, מוטק'ה התפתח בקצב נאה, הוכתר כמתאם קשרי קהילה של חברות מרכזיות במשק, ובהמשך נרשם למקום לא רלוונטי ברשימה למועצת העיר, אף נצפה סובב בקדחתנות מאחורי אישים רמי דרג באירועים ציבוריים מרובי משתתפים, מספר הטלפון שלו מורכב מסדרת ספרות רציפה וכן מספר לוחית הרישוי בסיאנה אותה מנווט במומחיות ברחובות הצרים

כל אחד עובר שינויים, גם הגיל עושה את שלו, עסקנים צעירים ונמרצים יותר חדרו למערכת ובכדי שלא למצוא עצמו נפלט, התברג בטרם עת כר"מ חביב בישיב"ק לבחורים מתפתחים, ר' מוט'ל ראה ברכה בעמלו והתחבב על תלמידיו ועמיתיו לצוות הישיבה, כמנהגו מקדם השקיע את כל ישותו בעבודת הקודש והעמיד דורות ישרים מבורכים של תלמידים ותלמידי תלמידים הולכים בדרך הישר והטוב לשם ולתפארת

במאורעות העתים מונה לראש הישיבה כשאיפתו וכשאיפת הוריו וב"ב, שמו הלך למרחקים ושמשו זרחה, חיוכו וטוב ליבו של ר' מרדכל'ה כבשו את לב הכל, היה לו את הקסם והרב גוניות הנדרשת לשבות את עיני הבריות באשר הם שם ולקרבן לתורה, למרות ההצלחה המזהירה, משכבדו עיניו מראות ואוזניו משמוע, פינה את ראשות הישיבה לאחרים ואת שארית ימיו שאל לשכון בטח בביתו על גב סטנדר העץ הנושן

אלא שנגזרה גזירה ועתיר שמות ופעלים הלך בדרך כל הארץ כשעשרה מבני משפחתו אומרים סמוך למיטתו את ה'שמות', קהל רב ליווהו בתוגה בדרכו האחרונה ועל קרע פיסת קרטון שנתחבה בעפר התיחוח נכתב ללא תארים כצוואתו בלורד ארטליין פ"נ רבי מרדכי זצ"ל, זך, נקי וצח כביום היוולדו

ת. נ. צ. ב. ה.​
  • תודה
Reactions: הדוויג1 //
7 תגובות
כששמעון גלויברמן היה ילד, בערך בן עשר,הוריו קנו לו נעליים בלודמיר.
הוא בכלל לא התעניין בנעליים, רק הסתכל על התקרה העתיקה, ונכנס אחרי בעל החנות אל המרתף, שנראה לו כאילו הוא משתרע מתחת לכל מאה שערים.
המרתף מואר בפלורסנט שתלוי מהתקרה, ומדפים מתוחים לאורכו של מסדרון אפלולי שהזכיר לו את המנהרות מהספרים של דון קרלוס מליסבון. המרתף התעקל בסוף שורת המדפים, וערימה של שמאטעס הציצה מעבר לעיקול.
כשסיפר על המרתף לאלעזר ליכטמן הוא צחק עליו, מי לא מכיר את המרתף של לודמיר? יחזקאל וענונו מכיתה ח' הלך שם פעם, זה מגיע עד מתחת לבית החולים האיטלקי, שמה הגויים זרקו את המתים שלהם, ויחזקאל ראה שם שלד אמיתי.
וזה עוד כלום לעומת הכוך האפלולי בחברת משניות, היתה שם זקנה נוראית עם שיניים רקובות, יושבת בפתח וסורגת פריטי לבוש לא מזוהים בחוט צמר שחור, לידה יושב חתול גדול שתום עין.
אייזנבך אמר עליה שהיא מכשפה עם תעודות, ומאז שהחליט ופירסם בכל החיידר, בכל פעם שהיו עוברים ליד חצרה היו מכריזים בקול של הפגנה: "מכשיפה לא תחייה"!
צועקים ובורחים, והיא רודפת וחוט של צמר נמשך על פני הרחוב: "עד הבית אני ארדף אותך"! היתה צורחת בקול חנוק של ניצולי שואה, והחתול היה מסתער על סליל הצמר בציפורניים שלופות.
"מספיק עם זה זושא!" היתה גוערת בחתול ומשרכת רגליים בזעם עד לפתח החצר.
ואחרי שמתה נזכרו כל מי שיכלו למנוע את צערה של מינדל המכשיפה, ואירגנו שכל הילדים של החיידר יעלו לקבר שלה לבקש מחילה, טקס מאוד מרגש, רבים נושעו בעקבותיו ומופתים התחוללו בקרב יולדות שלבשו את השאל הממורטט שלה שעבר מיד ליד עד שנשחק ונעשה דק מן הדק.
בלילה תהיה חתונה בבנות ירושלים, ואבא של שמעון יקח אותו להסתכל על הפויקער, בסוף הערב הוא יתן לאחד הילדים המאושרים מקל תיפוף שחוק, והוריו יאלצו לסבול במשך השבועיים הקרובים מאילתורי הבן על הסיר של הקוגל.
אחרי החתונה יש מצווה טאנץ, ואבא של שמעון בעצמו יאמר את ה'יעמוד יעמוד', וכל הגברים יטחנו פופיטעס. שמעון חושב שאת המנגינה של ה'יעמוד יעמוד' לקחו מהמואזין של שייח ג'ראח, אבל הוא שמע את הבן של קרישבסקי שטוען שבכלל אומרים 'יאללה יאללה'.
בכל מקרה כולם כבר עייפים ורוצים ללכת הביתה, ובסוף כשזה נגמר כולם עלו על טנדר שלקח אותם הביתה, גם את המתנות והחתן כלה והשוויגער שלו, וכל הילדים שנרשמו על שני כסאות.
ושמעון היה מאושר, התיישב בטנדר, עצם עיניים ונרדם עד שהגיע הביתה.
סוף סוף הגעתי הביתה.
לחצתי על הכפתור של המעלית מחכה לה שתבוא. שתבוא מהר. לא משנה למה. אחר כך. בעיקר כי אני לא רוצה לעלות יחד עם שוקרון מקומה שניה שעוד כעשרים מטר יהיה פה. מעלית זה מקום מועד לפדיחות. תאוריה ישנה שלי שרק מקבלת חיזוקים שוב ושוב למרות שלא הוכחה מדעית.

זה לא שאני לא עולה במעלית. אבל רק תחשבו על לעלות עם ברוך מקומה שש, זה שלא סוגר את הפה גם כשהמעלית כבר נפתחת ונסגרת שוב ושוב ואפילו נהיה בה חושך. או יעקב מקומה שלש, שלא פותח את הפה, ולפעמים כדי למנוע את המבוכה [שלו] מנסה לדבר בפלאפון ושוכח שאני יודע שאין קליטה במעלית. ותאמינו לי אני אישית ממש לא מפחד משתיקות. שלא לדבר על וענונוביץ מקומה חמש שאין לו מה להגיד, וכל הזמן: נו אז מה חדש? מה קורה? מהמצב? מהענינים? ואני לא מפסיק להגיד בסדר בסדר בסדר בסדר; זה נראה שהוא מפחד מהרגע שיגמר לו המיחזור של המילים. מבטיח לכם הוא יושב עם מילון של מילים נרדפות כל יום. ועוד לא הזכרתי את אלה שרק מלהיות אתם יחד בחדרון סגור בא לך לצחוק והם לא יבינו למה. קיצר, מעלית זה לא מהרגעים היפים שלי.

ועכשיו המעלית כמו תמיד, ועוד יותר מכך, כדי לעשות לי 'דווקא' – מתעכבת. ולא זו בלבד, אלא גם כשהואילה בטובה להגיע ולהיפתח מולי, עמדה שם אשה עם פניה למראה, מוציאה חצ'קונים אולי, ולא שמה לב שהמעלית כבר נעצרה והדלתות נפתחו. כחכחתי מה בגרון. היא תפסה את עצמה פתאום ומה-זה התפדחה. הגירוד שלה בפנים באותו הרגע הזכיר לי את אלו שבשבת דופקים סלח לנו, וכשפתאום תופסים את הטעות מתחילים ככה לגרד משהו על בית החזה כאומרים בעצם לא דפקתי בכלל, רק גירד לי שם משהו. כאילו שכשמגרד לכם אתם לא מנסים לדפוק.

נכון גם לנו מגרד, וגם קורה שאנחנו מתפדחים פה ושם ובאמת לא קרה כלום. אפרופו פדיחות, פעם עליתי עם אשתי לאוטובוס ובתחילתו התעכבה לרגע עם איזו חברה שפגשה שם, אני בינתיים המשכתי כדי לתפוס שני מקומות. כשהיא גמרה לדבר פנתה לגבר שעומד לידה, משום מה חשבה שזה אני, לא שמה לב שכבר התקדמתי, ואמרה לו בקול כזה כבד: "אואוו, כמה שהיא השמינה". ההוא לא הבין מה מי מו מאיפה, ואל מול פרצופו המובך מה, היא תפסה את הפדיחה. לא יודע למה, אבל הצבע האדום לא ירד לה מהפנים עד שירדנו מהאוטובוס. טוב בעיה שלה. או יותר נכון של החברה. היא באמת לא היתה צריכה להשמין. לכל הדעות.

האמת, שוקרון גם התעכב מעט, ואם תשאלו אותי, מן הסתם הוא לא רצה לעלות עם בן שלמה מקומה רביעית [זה אני] יחד, מאותה הסיבה שלא רציתי אני לעלות אתו [נגיד...]. כן או לא, מה שברור שכשסוף סוף דלת המעלית כבר נסגרה מאחורי, היה זה כשכבר שמעתי את קול הפסיעות של שוקרון מתקרב. נשמתי לרווחה, כשמול הדלת עשיתי תנועה כזו של יד קמוצה מונפת עם אגודל בין האצבע לאמה ולשון בחוץ, כשכולי שיכור מתחושת ניצחון. נכון אני כבר יותר מבן שלושים. אזמה.

ולא. אין לי כלום נגד שוקרון, אני גם לא נבהל מפדיחות כבר אמרתי, אבל במעלית אני אוהב את הפרטיות שלי. וחוץ מזה, למה שוקרון לא יכול לעלות שתי קומות במעלית? מה הוא בן שבעים? כולה בן שש וחצי.
  • תודה
Reactions: Violinist1 //
30 תגובות

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה