קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 411
    • ה
    שיתוף - לביקורת פורים שמח!!!(?)
  • הכל כבר תפוס //
    • הייתי חייבת לפרוק את כל מה שהתערבל לי בתוכו
    אז זה מה שיצא-
    לא הקטע הכי מלוטש במגירה, אבל אמיתי...

    פוריייייים!!!!!!!🤡🤡🤡
    רציני?
    שניה טראנסים,
    שניה אזעקה!
    שניה רוגע,
    ישי ריבו שר לי הנשמה לא מתה🎶
    מה קורה פה?!?!?
    שניה.
    - - -
    לנשום...
    ....
    פווו....
    ....
    ....
    אבא,
    תעשה שהפורים הזה יהיה שמח!
    כל כך שמח כמו שאף פעם לא היה,
    שמחה כזאתי מבפנים, אמיתית אמיתית.
    כי זה קצת מבלבל
    כשאת שומעת עוד שם שהותר לפרסום.
    ועוד נפילה
    ופצועים
    ומספרים הזויים
    בבתי חולים,
    ואנשים
    שיחגגו פורים אחר...
    וזה כואב!
    לי
    בבתוכו של הלב.
    וואי יצא לי חרוזים
    לא יודעת אם זה מתאים לקטע,
    אבל זה חלק ממה שקורה לכולנו בסלט הזה.
    בסרט הזה...
    בא לי לצאת לרחובות,
    לקרוע מסכות!
    למשוך ידיים
    תופים ומחולות!!!
    ושמחחחח
    ככה כמו שאני מכירה-
    שכן ובובת קוף ישנה,
    משלוח של פיצה וקולה
    מהקומה מעלינו
    (הם לא קלטו שכבר שבענו? מזה!)
    לריב עם X מי באה למי
    להריץ משלוח לחברה מהעממי
    (מאיפה היא צנחה עלי עכשיו?)
    ולמחות את עשיו
    סליחה, המן!
    חמש דקות בבית כנסת.
    שקטטט
    רוצים להמשיך.
    בשגרה,
    בפורים שאני מכירה!
    רוצה בסך הכל
    לשמוח.
    אז... אבא,
    שומע אותי עדיין?
    אני יכולה להבטיח ש...
    אני משתדלת.
    ולכו תדעו, אולי עוד כולנו בסוף
    נאכל גם אבטיח...😉
    מה שבטוח-
    יהיה לנו יום חג!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ד"ר ווטסון, אוראל סולטן, CynicalExplorer ועוד 19 משתמשים22 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    כנה ועממי, והעיקר- נוגע ללב. תודה ששיתפת.
  • 294
    • ח
    שיתוף - לביקורת הצחוק הגדול
  • חזון העצמות היבשות //
    • לא מאמין
    אבא'לה
    איזה בדיחה חזקה
    לא יכול להירגע.

    איך הוא ממש בנה עלילה
    עיצב מסביב את כל התפאורה
    וזהו,
    נכנסתי כולי לתוך המשחק.
    כמו כולם.

    בהתחלה הלכתי לבד
    והרגשתי גבר.
    אחר כך הרגשתי שאני לא.
    ובסצנה ההיא עם האנשים הרעים
    איך שפחדתי
    כבר לא ניסיתי להאבק.
    והאיש האכזרי שם עם הזקן, אוי
    הוא כמעט גמר עלי.
    הייתי בטוח שהסוף הגיע
    זה קורה,
    הכל קורס.

    וזה קרה.
    פתאום המסך התנדנד
    וקרס.

    ומאחורי השברים
    התגלה הבמאי עם חיוך גדול ואוהב
    וכל הקהל נשפך מצחוק.
    חוץ מכמה אדישים
    שעדיין,
    חיים בסרט.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, שיר כהן 1, הדס כ. ועוד 19 משתמשים22 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הכל כבר תפוס
    וואו תודה! חיזק אותי! וגם כתוב ממש יפה!
  • 210
    • ע
    שיתוף - לביקורת מרחב מוגן
  • עידו לסרי //
    • בעיניים טרוטות
    האזעקה רכה באזני
    טפיפות רגליים
    פיצוץ עז
    מסגירת דגל הממ"ד
    כסא כתר שחור
    מזרנים על הרצפה
    כואבת לי הבטן
    האתר נתקע שוב
    אין לי כח לכלום
    שער ראשי פרוע
    גרביים בכפכפים
    האזעקה מסתיימת
    הדי פיצוצים
    ברוך טורק את החלון למעלה
    מחכים לאישור יציאה
    ובתוך כל הטירוף הזה
    בא לי שניצל
    בא לי שניצל עכשיו
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, חוה אייזן, yes I am ועוד 17 משתמשים20 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    עכשיו אפשר לקרא שוב... 🫥
  • 159
    • ב
    שיתוף - לביקורת אצלי הכל בסדר !
  • ביזנייעס //
    • (בהשראת המלחמה הדנדשה)


    לא כמו
    רותי בת ה9 שתאלץ להציג את התחפושת המושקעת,
    (כן גם להפריע לאמא, באמצע הדבקת הלוגו לחנות הניידת זו השקעה...)
    לאחים ואחיות, במקום בכיתה התחרותית.

    גם לא כמו
    בנצי מכיתה ח', שהדפיס את סלוגן המחץ על החולצה,
    הסלוגן שיכריח את זיכרמן הרשם מהספסל האחורי,
    לשלוף דף ועט, ולקחת פרטים עוד טרם קריאת המגילה.

    ובשונה
    מאצל חוי עקרת הבית הנצחית,
    שהשנה תכננה להפציץ!!
    ולא כמו טראמפ וביבי...
    הפצצה אמיתית. עם קונספט אדיר במשלוח מנות,
    שמתחבר בדיוק מושלם לתחפושות הילדים, ענייני השעה, ויום הנישואין ה32 של השכנים.

    וגם לא כמו
    חזקי הישיבישע'ר,
    שכבר שרטט בדיוק את תוכנית התקיפה לזלמנוביץ' מהקיבוץ,
    בעיצומה של מסיבת פורים.
    השנה הוא יפשיר את חומת הקרח, אחת ולתמיד.
    במקביל חזקי נערך גם בהגנה,
    מליבוביץ הקרציה מש"ב שנדבק אליו במסיבה שנה שעברה, ומלמל משהו על חומת קרח, טרדן.

    ובשונה גם
    מירוחם האברך הנמרץ,
    שכבר השיג את טלית החלומות,
    שתעניק את הרקע להפגנת היצירתיות שהוא מתכנן.
    מה ההפגנה שאלתם?
    לפצוח ב"ונתנה תוקף" תיכף ומיד אחרי קדושה של מנחה!
    יצירתי כבר אמרנו?

    גם לא כמו
    דוד ה"נגיד" הדגול,
    שהצליח לקבל הלוואה,
    שתממן את השטרות שיפזר בנדיבות,
    לכל מי שרק מוכן לשחק בהצגת העשירות שלו.

    וגם לא כמו
    שמעון יזם הנדל"ן
    שרכש בתשלומים בקבוק דאבל מגנום, במיוחד לשכן מהקומה למטה.
    הלוא כבר אמרו חכמינו ש"השוחד יעוור עיני חכמים",
    הלוואי שלדביל הזה יספיק הבקבוק, בשביל לוותר על מרפסת הסוכה שלו.

    רק אצלי הכל כרגיל,
    אני לא מוצא בעיה, לקיים אף אחת ממצוות החג.
    הכל בסדר אצלי?
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, החיים טובים, חיפאית!!!! ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 909
    • א
    שיתוף - לביקורת ברבורים שרים באזעקה
  • אבינועם גולדברג //
    • מי שר אצלנו בשולחן שבת?
    אני
    ומי עוד?
    אף אחד.
    שירה ורחלי יוצאות למרפסת לרכל על העוברים ושבים. דובי קורא קומיקס על הספה, וחגי שהוא מוזיקלי בצורה יוצאת דופן, נח.
    בין הדגים למרק הוא חייב לנוח, במיטה של אבא.
    ואני שר, בזמן שאשתי ואחיה מצחקקים יחד על סודות משפחתיים פרטיים שלעולם לא אבין, כי זה לא בשביל גולדברגים, כך הם אומרים.
    אז אני שר ושר. ומידי פעם מכניס לזמירות שורות שאני ממציא, כדי לבדוק אם מישהו מקשיב.
    לא. אף אחד לא מקשיב.
    ”להתענג בתענוגים. ברבורים ושליו ודגים”.
    אני חושב על הברבור.
    לברבור, כך אומרים, יש שיר מיוחד שהוא שר לפני מותו.
    ואני מדמיין אותו עומד בעיניים עצובות ופורש כנף לבנה ושר. ושר.
    ואשתו מפטפטת עם השכנה, והילדים שלו שוחים באגם. אף אחד לא מקשיב. אף אחד לא שומע את מילות השיר הכל כך עצובות.
    ואחר כך הם באים ורואים אותו שוכב ללא ניע.
    אופס. אבא הפסיק לשיר. חבל זה היה נחמד שמישהו שר ברקע. היי למה הוא לא זז.


    ליל שבת אחד מישהו בעט בחלון הראווה של חנות הבגדים שברחובינו.
    אזעקה הופעלה.
    חיכינו שהיא תפסיק, והיא לא.
    טה טה, טה טה טה, טה טה, טה טה טה.
    זה היה מטריף. חשבנו שאנחנו נצא מדעתינו.
    והחלטנו שאולי ניקח את האוכל ונלך להורים של אשתי. מרחק של ארבעים דקות, ולא בטוח בכלל שהם בבית בשבת.

    ואז חשבנו, אולי מתרגלים לזה, והחלטנו להתנהג כרגיל, עד כמה שאפשר.
    התחלתי לשיר ”מה ידידות מנוחתך, את שבת המלכה”.
    נלחמתי עם הווליום של האזעקה, ולא יכולתי לו.
    פתאום חשבתי, איף יו קנט ביט דם, ג'וין דם!
    התחלתי לשיר בקצב של האזעקה.
    טה טה להתענג בתענוגים טה טה טה ברבורים ושליו ודגים טה טה.
    ואו זה יצא לי טוב.
    דובי, בא לשולחן, עם הקומיקס ביד, וניסה לעזור לי להשתלב עם הטה טה טה.
    ושירה ורחל הפסיקו לרכל, ונכנסו לסלון. והתחילו לעזור גם הן.
    אשתי ואחיה הצטרפו, השירה כבר נעשתה מסיבית.
    אמנם בכל פעם שאמרתי ”שליו” אשתי ואחיה הסתכלו זה על זו וחייכו. בדיחה פרטית שגולדברג לא יתפוס.
    ופתאום
    מעשה ניסים.
    תחיית המתים.
    מחדר השינה דישדש ובא חגי. משפשף את עיניו.
    ואז התחילו הקולות השניים, והשלישיים. והסלסולים, והשאר הקונצים המוסיקליים.
    ”מעין עולם הבא יום שבת מנוחה. כל המזמרים בה יזכו לרוב שמחה”.

    האזעקה עבדה כל הלילה, התריסים היו סגורים הכריות על הראשים, והאוזניים ממולאות בטישויים, כי פקקים אין לנו.
    לא ברור אם מישהו ישן בלילה הזה, אבל בסעודת שבת שרנח את כל השירים שבזמירון, ואחר כך את כל השירים העכשויים, ואחר כך העלינו באוב שירי ילדות, שירי חגים, שירי סמינר, ואפילו שירי הימים הנוראים.
    וסעודה שלישית?
    סעודה שלישית נמשכה הרבה אחרי השקיעה עד ש....
    עד שמישהו כיבה את האזעקה,

    ..................................................................

    יום שישי.
    גמרתי להכין את הנרות, אני רץ להעביר את הדגים מהתנור לתוך סיר. ולפתוח קופסאות שימורים. אשתי מתרוצצת אף היא והילדים לא גומרים להתקלח.
    אני מביט בשעון, דקות אחרונות. אני מוציא מהפח המלא את הזבל המתפקע ורץ למטה. אחרי שאני מעיף את שתי השקיות הענקיות לצפרדע, אני נעצר רגע לנשום, ומעיף מבט לעבר השני של הרחוב, אני מסתכל כה וכה, וכשאני רואה שלא מסתכלים, אני ניגש אל חלון הראווה של חנות הבגדים.
    ובועט.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: רוצה לדעת הכל, @Shoshana, תם מה הוא אומר ועוד 116 משתמשים119 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נקניקית
    חזק מאוד!!!!!!! מצחיק ביותר. מאוד אהבתי את 'הילדים שלא גומרים להתקלח'. מה נאמר ומה נדבר...
  • 234
    • ע
    שיתוף - לביקורת קצרצר לפורים
  • עוד ישמע //
    • נכתב לפני כמעט עשור
    וכעת נזכרתי בזה

    מאז עברו הרבה מים
    וסגנון הכתיבה שלי השתנה משמעותית
    (בין השאר די זנחתי את ענין החרוזים)
    אבל תמיד נחמד להזכר


    אזמרה לאלוקי בשתיה בשכרות
    על הצלת עם מדין המכרות
    בו אדבק בזקנה בבחרות
    את מצוותיו אשמור שיבה ושחרות

    גם בבלי דעת בשכרון חושים
    את שמו נהלל נערים אנשים
    בו את מאווינו ותשוקותינו נגשים
    על קדושת שמו באים באישים

    כי הוא אלוקינו אין מבלעדיו
    לעולם לא יזנח עבדיו
    קרויים בנים גם כי משחיתים
    אותם הוא מציל בכל עיתים

    לא יכלמו כל קוויו ולא יבושו
    את שונאיו למעצר לדראון יחבושו
    אב ובנים על עץ חמישים
    תחת עלינו יצאו חמושים

    כי זה אלוקינו לו קיווינו
    אהבתו קרבתו חשקנו איווינו
    סלח לנו כל אשר עווינו
    החזירנו השיבנו מלכנו אבינו
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, Avigail Amram, החיים טובים ועוד 4 משתמשים7 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עוד ישמע
    בימים ההם ובזמן הזה..
  • 192
    • ע
    שיתוף - לביקורת הלילה
  • עידו לסרי //
    • הלילה
    הלילה זה קורה
    הלילה זה הלילה
    הלילה
    בסבירות גבוהה
    גבוהה לחלוטין בהחלט
    הלילה
    בבירור
    או שזה הלילה
    או שזה הלילה
    או שלא

    הלילה זה חייב לקרות
    תאיר כאור יום חשכת לילה
    לילה כיום יאיר
    כולם אומרים שזה הלילה
    גם הלילה
    מחכים שיעמיק הלילה
    ברוך פותר ביעותי לילה

    בחור ישיבה עולץ
    אם לילדים חרדה
    מנהל הגיזרה רועד מהתרגשות
    חברו קונה סטים של פיג'מה
    בת סמינר חוששת
    אחיה הצעיר נרדם על המחשב
    גורי חתולים מתחככים בפרוותם
    אוכלי פיצה מתעייפים בפקידותם
    אוכלי הערינג יפלו בפתיותם
    כותבי ערוצים יחמדו לצון
    כי הלילה
    הלילה
    רק הלילה
    גם הלילה
    אפשר הלילה
    בטוח הלילה
    אין ספק בכלל שהלילה
    סופית הלילה
    סופית סופית הלילה
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, Avigail Amram, שרהלוי ועוד 32 משתמשים35 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    מהההההההה מה הלו"ז בסוף בכלל ביום? מה הקטע? מה עם כל הלילות טראאאאאאאאאאאאמפ! ביביייייייייייייי!
  • 60
    • ע
    שיתוף - לביקורת מלקוש
  • עידו לסרי //
    • וכך פתאום
    מתוך הקרירות האופינית
    לפתע
    חדרו את האוויר
    טיפות קטנות
    מלטפות
    על המצח
    את קצה האף
    ברכות ובנעימות
    מרחפות באוויר
    מתגרות בפנסי הרכב הלבן
    מנמרות את חולצתי
    מנקדות את משקפיי
    שולטות ברקע
    הכביש השחור נוצץ
    האוויר נעשה צח
    צמרמורת
    מלקוש.

    "מַלְקוֹשׁ, אָמַר רַב נְהִילַאי בַּר אִידִי אָמַר שְׁמוּאֵל: דָּבָר שֶׁמָּל קֻשְׁיוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל" (תענית ו' עמוד א')
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, CynicalExplorer, הכל כבר תפוס ועוד 7 משתמשים10 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    תודה רבה!!
  • 30
    • ת
    שיתוף - לביקורת שלום
  • תכלת שמיים //
    • שלום בדידותי המזהרת,

    הנזהרת,

    טוב לחזור הביתה.



    שלום כאבי האפל,

    הנופל,

    לא הבנתי לאן נעלמת.



    שלום רב לסופה,

    לאספה-

    אני, הדמעות והאמבטיה.



    שלום עולמי הקר,

    המוכר.

    גם חופש שתיקה הוא דמוקרטיה.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, CynicalExplorer, הלוויתן הכחול ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 198
    • ל
    שיתוף - לביקורת הליצנים - קווים לדמותם!
  • לוטם //
    • לכבוד פורים, נזכרתי בניתוח האופי שערכתי כאן כמה פעמים...
    (למי שלא זוכר או יודע- שיחפש את המילים 'קווים לדמותם')
    והחלטתי- אנחנו הולכים הפעם על הראש של הליצנים 🤡⚔️🥳
    אז---
    קבלו אותם

    הליצנים האלה;

    שגם אם יהיו באמצע טיגון צ'יפס בשמן עמוק ורותח - ויכניסו את היד לתוך השמן (בטעות!!!) הם יוציאו אותה בחיוך מתנשא: "לאף אחד בעולם אין קעקוע כזה, אה?!"

    כשהם יחטפו צעקות באמצע הכביש על עקיפה מסוכנת וכמעט-גרימת-תאונה ומוות-בכוונה-תחילה, הם יצפרו בעליזות בצופר הרכב, עד שיהיו כאלה שיטעו לחשוב שיש בתוכו חתן... ולא ליצן.

    כאשר ידווחו להם על הפסד כספי עצום שהכניס אותך לתוך מינוס עמוק במיוחד וקשה לחילוץ, תגובתם תהיה צוהלת ומבריקה: "בקטנה. אני מינוס, ועוד המינוס בבנק - ביחד אנחנו הופכים לפלוס. נמחק המינוס!"

    כשהבוס שלהם יפטר אותם מהעבודה, הם יבקשו לשאת נאום פרידה מול כל העובדים שישמע בערך כך: "אז בתור הבוס הראשי והמנכ"ל שלכם עד היום, החלטתי לפרוש לאור התנהגותם הנלוזה של הפקידים תחתיי..."

    הם אלו שיתנדבו להכין לך קפה. הפוך. עם המון קצפת. אבל כשיגיעו להגיש לך אותו, הכוס הרותחת תתהפך עליך, בטעות! ובזמן שאתה תקפץ במקומך בעקבות הקפה הרותח, הם יגידו לך בחיוך רחב: "שומע, דווקא יפה לך בגדים חומים".

    הם גם אלו שירוצו לאוטובוס באמוק, יחליקו, יתהפכו, יתגלגלו, יגלו שכל הבגדים שלהם מלאי קרעים ואבק - ויפרצו בצחוק מחניק מול הקהל הלחוץ: "ראיתם את זההה? איך התהפכתי כאן---- אין יותר טוב מזה!"

    כאשר טיל ינחת על הבית שלהם ויהרוס אותו כליל (לכל האופטימיים - לא, המדינה לא באמת תממן לכם את שיפוץ הבית) הם יסתכלו עליו בעין של חוקר עתיקות ויסננו: "יהיה מעניין לראות את בני הבית מסתדרים בארמון הזה..."

    ורק כאשר הם יהיו על ערש דווי ונוטים למות - הם ימצאו את הרצינות שבהם: "אז יהיה לכם קשה בלעדיי, נכון?! מי יצחיק אתכם? זהו, הלכו לכם החיים! קצה של חיוך לא תוכלו להראות יותר, רק בכי!!!"
    וקול נהי הקהל יחתום את חייו של הליצן התורן---



    הבהרה-
    הכל בהומור ורוח פורימית 🤡
    אשמח לתגובות!
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, גולנים, רות ב. ועוד 17 משתמשים20 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    תודה! כמה מהעבר- בעז"ה יהיו עוד בעתיד (: המגזימים הרחפנים האדישים השמחים והאופטימיים הפחדנים
  • 36
    • א
    שיתוף - לביקורת משחק הניחושים מתחיל...
  • אדם חכם //
    • בחיוך רחב וצעד בוטח,
    הגיע הילד, נראה כה שמח.
    על ראשו קופסה, על גבו שק כחול,
    וזנב מרשרש שנגרר בחול.
    ביד אחת כף, בשנייה פעמון,
    וצבעי פנים – לפחות איזה טון!

    עמד השכן, גירד בראשו:
    "זה אולי מנקה רחובות?"
    הגיעה דודה, שאלה בתמיהה:
    "אולי זו אפונה? או סוג של פטריה?
    "אמרו הילדים: "זה בטח רובוט חדש,
    או אולי עכביש שנתקע בדבש?"

    הוא הסתובב, צלצל בפעמון,
    נהנה מהמתח ומכל ההמון.
    "אולי אתה ענן? או שטיח מעופף?"
    שאל המורה, בעודו מתכופף.
    אך הילד שתק, לא גילה את הסוד,
    המשיך בריקוד, נהנה לו מאוד.

    בסוף היום, כשכבר התעייף,
    הוריד את הקופסה והתחיל לחפף.
    "נו?" הם שאלו, "מה זה היה באמת?"
    הוא ענה בצחוק: "זה פשוט... מה שיצא, באמת!
    אספתי מה שיש, קצת פה וקצת שם,
    התחפשתי ל'משהו' – הכי טוב בעולם!"
    לא משנה למה נתחפש, העיקר שאת האמת נחפש.
    פורים שמח!!!
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, דער קרימער, ע. אפרוח ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 27
    • ל
    שיתוף - לביקורת לחימה, ניצחון, חלל.
  • לוטם //
    • תמיד, זו מילה כוללנית מידי. שי ידע את זה.
    ובכל זאת, לא היסס מלהשתמש בה לעיתים קרובות.
    תמיד כשהיה יוצא ללחימה כלשהי, היה בטוח שיצליח, שיצלח.
    רק אחרי יותר משבע פעמים של נפילות כואבות וקימות קשות - הוא הבין.
    לא תמיד הוא יצליח. אפילו לא רוב הפעמים.
    מלחמות הן דבר קשה, מתיש ולבעלי נחישות בלבד. ושי - הכריז שוב: אני תמיד נחוש.
    מבחינתו - אם זו הדרך לניצחון, היא סלולה לפניו. אמנם עם מהמורות ומכשולים, אך הדרך עצמה, מוכנה.
    ושוב.
    הוא נפל, נכשל, נפגע ונפצע.
    המלחמה הפילה חללים רבים, שי היה לכמעט.
    כשהוא קם שוב, לאחר מאמץ איתנים -
    הבין סופית.
    המלחמה היא על התודעה.
    לא על הכוח.
    הוא רק חייב להיות בטוח בכך שתמיד הוא יצליח, ואם רק יפקפק בכך - בסבב הלחימה הבא - הוא עצמו יהפוך לחלל.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, RIVKA W, ספרות בנשמה ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 93
    • S
    שיתוף - לביקורת התגלות
  • skeptic //
    • שעת בין הערביים, השמיים נוטים לכחול העמוק של טרום הלילה. ואני מטייל. תמיד מטייל בשעות האלו, אחר ששמש הצהרים כבר חלפה מותירה את החלל פנוי לרוחות הערב.

    השביל הזה נסלל מתישהו על ידי מישהו שרצה לבנות פה טיילת יפה, אבל התייאש באמצע, שמעתי אומרים שהירוקים הפגינו כי זה הורס את הטבע... יש משהו פסטורלי ומפחיד בשביל סלול שנגמר כך פתאום אל תוך חורשה סבוכה, יללות התנים משרתות את סיפור האימה שאני מספר לעצמי, נהנה ללכת בשקט, להצטמרר, להידרך בכל פעם שאני מדמיין פסיעות באפילה.

    לפעמים אני פוגש כאן עוד אנשים, בדרך כלל עיניהם מזוגגות והם משוטטים להם בתוך עולמם שלהם, פעם פחדתי מהם, היום אני יודע שהם האלטר אגו שלי, היכן שהייתי רוצה להיות לו רק היה אפשר, מודע ולא מודע בתוך סרט זוועה של תחילת לילה. למדתי להכיר את חלקם, את ההוא עם השיער המאפיר ובלי השיניים, את הצולע שבכל פעם מחדש אני תוהה איך הוא עדיין חי.

    בנקודת האמצע, היכן שהעצים מסתירים את שאריות הירח, בחושך הסמיך, תמיד מתלווה אלי ההתלבטות האם להאיר עם הפנס של הפלאפון, או להמשיך לחוש את פעימות הלב שלי. לפעמים אני אמיץ, אבל היום אני מוג לב, מאיר בפנס העלוב על האבנים הקטנות שאני רומס ברגליי, מאזין בדריכות לרשרוש העלים, לרעש המכוניות העמום שמגיע ממרחק.

    אורו הקלוש של הפנס מכוון את דרכי, לועג לרפיסותי, אני נושם, מכבה את הפנס. האפילה סמיכה אפילו יותר מבדרך כלל, ותן מיילל בדיוק ברגע הנכון, הרוח מקשקשת בענפים מדמה קול פסיעות, והחושך כה עמוק. עוצם את עיני, ממילא הן לא שימושיות כרגע, ממשש את החזה חש את הדופק המהיר, נושם את האוויר. אור חזק מאיר את עיני העצומות, לרגע אני חווה התגלות, במשנהו אני פוקח את עיני ממצמץ, מול פנס חזק. זה מסנוור אותי, אני לא רואה כלום.

    הפנס זז, מגלה מאחוריו איש לבוש מדים כחולים, שוטר, אני נושף בהקלה מהולה בתמיהה. הוא מביט בי באותו מבט מוזר. "אתה נראה איש נורמלי" הוא אומר "מה אתה עושה כאן?"

    – "אני? אני חי".
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, ביביסטית, forty thousand feet ועוד 9 משתמשים12 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הלוויתן הכחול
    וואו, איזה יפה! אפשר עוד?
    • נעול
    123
    • מ
    שיתוף - לביקורת בקשה להעברת האשכול זלמן שובר שגרה - עלילה הומוריסטית בהמשכים.
  • מכיר כל דבר //
    • שלום לחברי הקהילה והמנהל @מ. י. פרצמן התחלתי לפרסם סיפור בשם 'זלמן' בפורום פרסום וקופירייטינג עקב טעות. אני מרגיש שהתוכן והסגנון מתאימים הרבה יותר לכאן ומחפש ביקורת מקצועית.

    הסיפור כבר אוחז באמצעו וחבל שהוא לא נמצא במקום המתאים לו. (במיוחד כי הוא עוסק בענייני דיומא - מגבית פורים בישיבת חכמנובי'ץ...)

    אשמח מאוד אם המנהל יוכל להעביר את האשכול המקורי לכאן, כדי שאוכל להמשיך לפרסם את הפרקים הבאים בבית הטבעי שלהם.


    הנה הקישור לאשכול (למי שרוצה לקרוא ולהתרשם):
    www.prog.co.il

    קריאטיב - שיתוף: איך מרגיש בחור ישיבה במגבית פורים. קריאייטיב - הכירו את זלמן: סדרת מתח (וצחוק) יומית.

    אסטרטגיית ת"ת כפי שמעולם לא שמעתם - האם ישיבת חכמנובי'ץ תפרוץ ותשאיר את עולם הישיבות הרחק מאחור? זלמן היא סדרה עלילתית מעניינת ומקורית, שמציגה התנהלות של בחור ישיבה נהנתן וחסר גבולות, לצד קמפיין פורים אינסטנסיבי ותובעני. איך רותמים את הבחור ה"לא שגרתי" למגבית? האם המגבית תצליח? מגבית פורים...
    www.prog.co.il www.prog.co.il

    האם ניתן להעביר את האשכול לכאן? אשמח שתקראו ותביעו דעתכם, וכמובן אשמח שמנהל הקהילה יעביר את כל האשכול לכאן.

    תודה מראש ויום שמח ומוצלח!!!
    • תודה
    Reactions: שמואלזון1 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מכיר כל דבר
    אתה מה זה צודק, אבל למסה של פרקים אין לאנשים סבלנות, וזה כבר בפרק 14, וזה על פורים הקרוב.., אז...
  • 15
    • ח
    שיתוף - לביקורת מחשבה טובה
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    לבחור בטוב,
    זה רגע של מחשבה
    והמחשבה הזו
    היא טובה.

    לבחור בטוב,
    זה הרגע
    שבו מחשבתך
    מלאה בטוהר.

    לבחור בטוב,
    זה רגע של ענווה
    הרכנת הראש
    וגדלות הנפש .

    לבחור בטוב,
    זה רגע של נתינה,
    מלב נדיב,
    ללא חשבונות.

    לבחור בטוב,
    זה כשאת כבר עייפה,
    ואז הטוב
    בוחר בך.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, אם כל חי, הלוויתן הכחול ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 9
    • ח
    שיתוף - לביקורת מחשבה טובה
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    לבחור בטוב,
    זה רגע של מחשבה
    והמחשבה הזו
    היא טובה.

    לבחור בטוב,
    זה הרגע
    שבו מחשבתך
    מלאה בטוהר.

    לבחור בטוב,
    זה רגע של ענווה
    הרכנת הראש
    וגדלות הנפש .

    לבחור בטוב,
    זה רגע של נתינה,
    מלב נדיב,
    ללא חשבונות.

    לבחור בטוב,
    זה כשאת כבר עייפה,
    ואז הטוב
    בוחר בך.
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-אם כל חי2 //
    0 תגובות
  • 135
    • י
    שיתוף - לביקורת בשבילכם זה רגע, בשבילו חיים!
  • ילדה של אלוקים //
    • היא יושבת באמצע הכיתה,
    אבל היא הכי לבד בעולם.
    אין לה חברות, היא אכולה בין כולן.
    רוצה לספר על היום שעבר,
    על מקרה שנגמר, ואין מי שישמע לה.
    רוצה לומר שקשה לה, שכואב,
    אבל אין אף אוזן פנויה בשבילה, אין אף לב.

    היא חוזרת הביתה עצובה כמו שהלכה,
    חוזרת הביתה ולא רוצה לצאת מהשמיכה,
    חוזרת הביתה מהתופת אל התופת,
    אין לה רגע מנוח, אין לה שקט.

    היא אוכלת את הראש של עצמה,
    אחרי שכבר נגמר מה לאכול ממנו,
    היא מנסה לנחם את עצמה,
    למרות ששום מילה כבר לא תנחם.

    נגמר לה היום, שלכם רק מתחיל,
    ב־7:00 היא מתחת לשמיכה, עם כרית בלי אוויר.

    ואל תחשבו שסוף סוף היא ישנה,
    כי כל מה שהיה בה לא יצא.
    היא שוב חושבת, אפילו מקיאה,
    את כל מה שנמצא בתוכה, צועקת לכרית הרטובה.

    היא קמה בבוקר,
    שוב צריכה לארוז הכול במזוודה עטומה,
    שאף אחד לא יפתח או יקרא.
    ובעצם היא אפילו יכולה להשאיר אותה סגורה,
    כי אין מי שיראה ויגלה מה בתוכה.

    וכאילו לא היה אתמול ואין מחר,
    היא שוב ניצבת, מתיישבת במקומה בשקט בכיתה.
    אף אחת לא רואה, ואף אחת לא סופרת,
    ואולי נזרק אליה איזה "בוקר טוב" מהצד.

    אבל אם היא לא תהיה פה מחר, אף אחת לא תדע.
    ואולי זה כבר יהיה מאוחר…



    שימו לב למי שנמצא סביבכם — בשבילכם זה רגע, ובשבילו חיים!
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, חיפאית!!!!, הלוויתן הכחול ועוד 11 משתמשים14 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    ילדה של אלוקים
    תודה רבה. תודה
  • 2 972
    • דער קרימער
    שיתוף - לביקורת זעקת הרווקים
  • דער קרימער //
    • הוא יודע שהוא שקוף. לא תמיד הוא היה כזה. ליבו נזכר בערגה, רק לפני כמה שנים. נו בן כמה הייתי אז?, 18 17 בערך. מוקף חברים, ידידים, קרובים, או במילים אחרות "אדם חי"... התבגרתי לאיטי. עדיין מחכה. ומאז נהייתי שקוף. בשמחות, בשבתות, בחגים, ובסתם זמנים. לא רואים אותי כנראה... טוב אדון אותם לכף זכות, עסוקים עם החיים שלהם... זה יותר מעניין ממני....

    הוא ממשיך וחושב, איך שפעם אהבתי לדבר עם חברים. אבל מאז כל פעם שנפגשים הם רק מדברים על ילדים. טוב אין להם עדיין בחורים בשידוכים. עוד מזל, אם כן גם את זה הייתי צריך כאילו לא לשמוע...

    גם לשמחות של משפחה אני כבר לא הולך. בשביל מה, שהחתן יענה לי עם מבט מרחם "אצלכם בשמחות". אני יכול כמעט להיות אבא שלו. ובכלל הדודים שבטוחים שהם "המחזקים הלאומיים". נו, מה איתך? "בקרוב ממש נבוא לרקוד איתך" אתה תראה... נו בטח, כי לא אמרו לי את זה כבר לפני שבע ושמונה שנים.

    גם בבית כנסת אני לא דורך. בשבת אני מתפלל בשטיבלאך שנמצאים רחוב ליד. בשביל מה להתפלל שם?. בשביל לראות את המבטים של החברים שלי, מנסים לא להיתקל בי. כדי שהגבאי יעבור לידי וישאל "עוד כמה זמן לשמור לך פתיחה?". או " אנחנו כבר מחכים לשבת עלייה לתורה שלך!!!!!". והשכן לספסל, נו זה שבאמת אכפת לו, יגיד "תשמע אתה צריך להתחיל להתפשר".... "אז לא תקבל דירה שלימה"......

    ומאז אני מנסה להיות שקוף...

    למה אין אפילו אחד שיכול פשוט להבין אותי וזהו?...
    זעקת הרווקים
    • תודה
    • עצוב
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, chaim המלך, קלוג ועוד 37 משתמשים40 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    דער קרימער
    דער קרימער
    תודה רבה!!!!!!!!!!!! מסכים עם כל מילה!!!!!!!!! אבל ג"כ מתעסק קצת עם שידוכים והפרקים נכתבים...
  • 147
    • ד
    שיתוף - לביקורת רסיסי זכוכית
  • דיתי לינדר //
    • סליחה מראש על הפיסוק....


    "אל תדברו עם אנשים מתמודדים על נסיונות.
    אל תספרו להם על קנקנים.
    הם מכירים היטב את הזכוכית ממנה הם עשויים.
    לטפו את השברים שלהם.
    אל תרימו.
    תשבו לידם.
    תנדנדו איתם רגליים לתהום
    אל תגיבו במשפטי חיזוק.
    אל תגידו דודה שלי, אל תזכירו את השכנה ההיא.
    אל תברחו.
    אל תפנו גב.
    אל.


    אף פעם לא ידעתי שזכוכית יכולה לרעוד.
    עד שבאה היא וטפחה על כתפי,
    הרימה יד אמרה- הכל. ממנו.
    ולא ידעתי שלשברים יורד דם
    שזולג מהם כאב.
    כשאצבע נותרת שלימה
    כאילו לא נגעה בשבר זכוכית חד מידי.
    ואז באת את.
    לתוך החושך
    לחיק שום הדבר
    וישבת.
    מחבקת ברכיים
    הבטת עמוק, עמוק אל השבר ההוא
    וחייכת חיוך עצוב.
    לא אמרת מילים רבות רושם.
    לא הבטחת שתהיי שם תמיד
    פשוט היית.
    וישבנו מנדנדות רגליים
    אל תוך התהום והחושך.
    עד שהאיר הבוקר."
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: עוד ישמע, -Frida-, נשמה בוערת ועוד 25 משתמשים28 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    "קשת" גרפיקה בשבילך.
    אויש! זה מדהים. צריך לתלות בחלון ראווה... השיר מבחינתי מתחיל "מאף פעם לא ידעתי.." אולי זה גם מה...
  • 69
    • א
    שיתוף - לביקורת שיר פורים לנשים
  • אצטרובל //
    • משתפת שיר שכתבתי לנשים על מהות יום הפורים


    אָבִי שֶׁבַּמָּרוֹם
    אֵלֶיךָ אֲנִי פּוֹנָה
    בְּיוֹם בּוֹ כָּל הָעִיר תְּהוֹם
    אֲנִי מוֹצֵאת לִי שָׁם פִּנָּה


    מְסִירָה מַסֵּכוֹת
    בָּאָה אֵלֶיךָ "אֲנִי"
    אֶת עֲמָלֵק — הַיֵּצֶר לִמְחוֹת
    לְהִתְעוֹרֵר לְקוֹל פְּנִימִי


    וְנַהֲפוֹךְ הוּא לִי עַתָּה
    בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה
    גַּם אִם בַּחוּץ רוֹעֵשׁ
    אֶצְלִי בַּלֵּב — רַק אַתָּה


    פזמון:​

    אֶתְעוֹרֵר לִי וְאָשׁוּב
    פּוּרִים כְּכִפּוּרִים
    אֶתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ מִלִּבִּי
    בְּיוֹם כָּל כָּךְ חָשׁוּב
    לֹא אֲפַסְפֵּס
    אֶת הַיְכוֹלוֹת שֶׁבִּי


    (אשמח לשמוע אם מותר לצרף קובץ AI כולל שירת נשים)
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, הלוויתן הכחול, "קשת" גרפיקה בשבילך. ומשתמש 1 נוסף4 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    שיר ממש יפה, מעורר ומחבר.
  • 78
    • ע
    שיתוף - לביקורת למה אוספים?
  • עידו לסרי //
    • אברם, ת' בא?
    שלמה שרך את נעליו במרץ וחיכה לחבירו בפתח הישיבה.
    שניה כפרה, צעק אברם מעם הדלת הפתוחה.
    בינתיים בחן שלמה את תכולת השקית שקיבל זה עתה מהת"תניק, דף עם כתובות שבדלתותיהם לא דופקים, אלו התורמים ה'שמנים' שמחכים ליום הפורים עצמו, פנקס קבלות מתפורר, חבילת טישיו ובקבוק קולה קטן.
    למה בקבוק קולה במוצאי שבת? לא הצליח שלמה להבין.

    יאללה יצאנו? צנח אברם לידו כעבור דקותיים, יצאנו.
    הם יצאו אל הרוח שפרעה את שערם ובכל כמה שניות מצאו עצמם מטיבים את הכובע לראשם, לאחר כברת דרך, הם הגיעו אל הרחוב 'שלהם', בחדוות מרץ הם הסתערו על הבניין הראשון שבלע אותם אל תוכו.
    עלו עד הקומה למעלה, חיכו 2 דקות להירגע מההתנשפויות, גילו שיש מעלית, הסתפקו בדיעבד האם היו מותרים לעלות בה.

    2 דפיקות מהוססות על הדלת הראשונה,
    לא פותחים,
    אברם הגביר את עוצמת הדפיקות, עברה דקה ושום רחש אינו נשמע והם נשמטו אל הדלת השניה, הדלת נפתחה כבר אחרי דפיקה אחת אך באותו הרגע נפתחה גם הדלת הראשונה.
    שלמה ואברם מצאו עצמם מתפצלים ומתגמגמים לבעלי הבית על הת"ת ומעלתו ומעלת הישיבה ורבניה ותלמידיה, אחד קיבל שקל, השני שתיים.

    ירדו הם שתיים שתיים את המדרגות לקומה השלישית, המרץ עדיין אחז בהם, דפיקה נמרצת על הדלת, נפתחת, ילדה בת 3 מתולתלת עם עיני דבש ענקיות מביטה בהם, 'מה אתם רוצים?'
    אפשר בבקשה את אבא או אמא? שאל שלמה,
    אימממאאאאאאאאאא! בחורים רוצים אותך!
    האמא נחפזה אל הדלת מוחה שאריות בצק באצבעותיה ועיניה מביטות בשאלה,
    אנחנו אוספים כסף לת"ת של ישיבת באר י... לא הספיק שלמה להשלים את המשפט כשהאמא קראה בגיל: 'הוו! ציפי! את רוצה לקיים מצוות צדקה לבחורים הצדיקים??
    בטח! זינקה באושר הילדה וחזרה אחרי רגע עם ארנק וורוד מינימאוס ורוקנה אל ידיהם ברעש צרור עשרות אגורות, 'ציפי מחכה כבר המון זמן לקיים את מצוות צדקה לעניים!' אמרה האמא בהתרגשות כשהיא כמעט דומעת, 'תזכו למצוות!' סיימה וסגרה את הדלת.

    אברם דפק על הדלת השניה, דלת העץ המתקלפת השמיעה צליל עמום והוא נאלץ להפעיל את שרירי אצבעותיו בשביל שדפיקותיו יפיקו קול, אחרי כמה רגעים נפתחה הדלת בידי אברך צעיר שסלוטייפ נכרך במשקפיו.
    מאיזו ישיבה אתם?
    אנחנו מישיבת באר יצחק של הרב ת...
    כן כן בטח שמעתי על הישיבה, דוד שלי למד שם אולי אתם מכירים אותו, אמר בנשימה אחת,
    איך קוראים לו? שאל אברם,
    אאההממ נדמה לי שבישיבה כינו אותו ברוכי, ברוכי כהן, אתם מכירים?
    אממממ, לא כל כך, השיב אברם, הוא לומד בישיבה עכשיו?
    האא, לא, הוא התחתן מזמן, הוא נכנס לישיבה בתשנ"ו, אבל הוא הגיע לפני שנתיים לשיחה של ראש הישיבה, חשבתי אולי תכירו אותו...
    למעיישה, מי הרבנים היום בישיבה? מה המצב מבחינת שטייגען? כמה בחורים אתם בישיבה? מי מוסר שיעורים לשיעור ב'? מה עשיתם במלחמה עם איראן? איך אתם מסתדרים עם הגיוס? מה המצב בשישי שבת?
    השיבו לו אברם ושלמה מה שהשיבו ומשיצתה שעה, הבחין האברך במעט מקוצר רוחם ואמר: 'בטח אתם צריכים לעבור בעוד בתים ואני חלילה מעכב אתכם, שניה אני אבדוק מה יש לי לתת.
    הוא נעלם בחלל הבית האפל וחזר כעבור דקה מוריק לידיהם 4 שקלים וכשפניו זורחות הוא מציין: 'לכל הישיבות אני נותן רק שקל!'...
    בפחי נפש ירדו שלמה ואברם אל הקומה השניה.

    בדלת הראשונה פתחה להם אשה ששלושה ילדים תחובים בסינרה,
    אנחנו אוספים לת"ת של ישיב...
    רגע אני לא שומעת! שלוימי! תרד בבקשה מהסינר של אמא! כן, מה רציתם?
    אנחנו אוספים לת"ת של ישיבת באר יצחק.
    הא, בעלי לא בבית, תחכו עוד שעה הוא חוזר.
    שלמה גלגל עיניו ביאוש, טוב תודה, תזכו למצוות.
    רגע לא שמעתי, דבורי! תפסיקי לצרוח ותעזבי את הקערה!!! כן, מה אמרתם?
    תודה, תזכו למצוות. קיצר שלמה.

    בדלת השניה אין קול ואין עונה ואחרי דקתיים הם התיאשו וירדו לקומה הראשונה.
    בדלת הראשונה פתח להם אמריקאי חייכן.
    שלמה מיד אמר- שבוע טוב אנחנו אוספים לת"ת של ישיבת באר יצחק.
    הוו הא! באר יצחק אני לא להכיר. זה ישיבה טוב? יש שם רבנים גדולים? זה ישיבה של רב הירש?
    שלמה התבלבל, לא, זו ישיבה בטלזסטון של הרב מנשה אביעזרי.
    הוו! זה רב אני לא להכיר! למה אתם אוספים בישיבה?
    אנחנו אוספים לת"ת, זה עוזר לחתנים.
    הווו! אתם חתנים? מזל טוב! מזל טוב! נחמה תביאי את המשקה! יש פה חתנים!
    מיד אשתו תחבה לידו בקבוק וויסקי סינגל מאלט יוקרתי והוא מזג לכוסיות.
    שלמה הסמיק, 'אנחנו לא חתנים, אנחנו צעירים רק בשיעור ב', אנחנו אוספים לת"ת שזה ארגון שעוזר לחתנים...'
    אכזבה פשטה בפניו של האמריקאי, 'אז אתם לא חתנים? חבל... טוב, רגע אני אביא לכם משהו...'
    הוא חיטט בכיסו ושלף שטר של 5 דולר.
    'שיהיה לכם ברכה והצלחה ותתחתנו מהר!...
    אמן הפטירו שניהם בחיוך ובאו לעבור לדלת הבאה כשהאמריקאי קרא ואמר שהדיירים משם טסו לחו"ל.

    שלמה ואברם יצאו מהבניין לאוויר הקריר, שלמה הוציא מהשקית את הרשימה שקיבל מהת"תניק ופער את פיו בתדהמה,
    'בניין מס' 1: בקומה ראשונה גר מר דליהוט, אמריקאי, נותן בפורים לכל ישיבה 200 דולר - אין לדפוק לפני פורים!!!'.


    בסוף הערב חזרו שלמה ואברם לישיבה כשהם מרוטים ומושפלים, בבית הזה לא פתחו, בבית הזה צעקו שנמאס מהבחורים שדופקים, בבית ההוא פטרו אותם בחצי שקל והם חוזרים לישיבה עם ארבעים ומשהו שקלים...

    בכניסה לישיבה פוגש המשגיח את פרצופיהם המושפלים, מה קרה אברם ושלמה? למה חשכו פניכם?
    פתח שלמה ותיאר את כל הקורות אותם כשאברם מוסיף את מעשה האמריקאי שתרם 5 דולר במקום ה 200 בפורים.
    הביט עליהם המשגיח בחיוך ושאל: אתם יודעים למה יצאתם לאסוף כסף?
    ענה שלמה: 'כדי שיהיה לת"ת לעזור לחתנים',
    'אולי כי כל הפושט יד נותנים לו?' ניסה אברם.
    לא ולא, ענה המשגיח, יש ישיבות שמוציאות את הבחורים בפורים לאסוף כדי שלא ישתעממו ויעשו שטויות, אבל אנחנו מקיימים את הוראת המשגיח רבי שלמה וולבה זצוק"ל שאמר שהסיבה שבגינה בני הישיבות יוצאים לאסוף כסף היא כדי שיעברו על הפתחים וירגישו בעצמם איך מרגיש החתן הנזקק שאין לו מספיק כסף לחתונה.
    לא משנה הסכום שהצלחתם לאסוף, לא משנה כמה החברים שלכם הצליחו לאסוף.
    את המצווה של 'נושא בעול עם חבירו' אתם קיימתם בהידור, ועל כך הערכתי כי רבה! סיים המשגיח.

    ____________________

    טפיפות רגלים נשמעו מאחוריהם והם הופתעו לגלות את האמריקאי מתנשף כולו מגיע לישיבה. 'הווו! הנה אתם! אני מחפש אתכם כבר הרבה זמן! אני רץ אחריכם בכל השכונה! פתאום מצאתי בכיס השני שלי עוד מעות ואני רציתי להביא אותם לחתנים!
    האמריקאי שלף 5 שטרות של מאה דולר והגיש אותם לשלמה ואברהם ההמומים.
    'תבואו גם בפורים, אני נותן לכל הישיבות!'

    המשגיח הוסיף לחייך.
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, שירת הכוכבים, MIRIAM BOTIM ועוד 6 משתמשים9 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    נכתב עבור ת"ת ישיבת באר יצחק - טלזסטון
  • 132
    • ש
    שיתוף - לביקורת הדמעות שלך הן מצרך יקר!!!
  • שירה שבלב //
    • דמעות.
    אצלי הן זורמות בחופשיות בכל הזדמנות.
    יש אחרים שבשבילם הן נדירות יותר.
    דמעות.
    הן מלוחות תמיד.
    לעיתים המקור שלהן מר.
    לעיתים הוא מתוק.
    דמעות.
    פעמים שהן בודדות.
    לפעמים מתקבצות למאגר עצום של בכי.
    אבל הן תמיד דמעות.
    ***
    אני עומדת במטבח, קוצצת בצל דק דק.
    ואחחחח... זה שורף.
    דמעות מסמאות את עיני.
    מנסה לגבור עליהן, ממצמצת חזק, שיעצרו.
    הן לא ממושמעות משום מה , זולגות בחופשיות, מרטיבות את לחיי בחמימות.
    נושמת עמוק.
    אוקי דמעות. ברוכות הבאות.
    תזלגו. תזרמו. תרטיבו במליחות.
    תודה על העזרה לעצירת המרוץ האינסופי של חיי היום יום.
    תודה שנתתן שהות להיזכר בכל כאבי הגלות.
    אני לא אתן לכן לחמוק, מתכננת לנצל אתכן, להתפלל על הגאולה.
    כי שערי דמעות לא ננעלו.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, שבי חסיד, פטיפורים ועוד 19 משתמשים22 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שירה שבלב
    תודה לך!
  • 165
    • I
    שיתוף - לביקורת אַל נָא תִּהְיֶה, יַלְדִּי.
  • I.Q //
    • ב''ה

    הֱיֵה!
    אָמַר הָאָב לִבְנוֹ.
    הֱיֵה נָא לְתִפְאֶרֶת וּלְמָשׂוֹשׂ.
    וְאַף בַּדּוֹר הַבָּא —
    אֱמֹר לְבִנְךָ כִּלְשׁוֹן הַזֶּה בְּדִיּוּק:
    הֱיֵה!
    וּכְכָל שֶׁיּוֹתֵר תִּהְיֶה —
    כֵּן יִיטַב לִבְּךָ.
    הֱיֵה קוֹנֶה חָכְמָה.
    הֱיֵה נָא רוֹכֵשׁ קַרְקַע
    וּשְׁאָר נְכָסִים.
    הֱיֵה נָא רוֹכֵשׁ תְּאָרִים
    וְכָבוֹד וּמַלְכוּת.
    חֲרֹט הֱיוֹתְךָ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
    בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּתַּן.
    הֱיֵה. הָעִקָּר, הֱיֵה!

    וְרַק בְּבֵית כְּנֶסֶת אֶחָד
    שֶׁמַּרְאֵהוּ פָּשׁוּט,
    וְכָל מִתְפַּלֵּל
    מְחַפֵּשׂ לוֹ קֶרֶן זָוִית
    לִהְיוֹת לוֹ לְמַחֲסֶה.
    וְכָל מִתְפַּלֵּל
    מְכֻנַּס בְּטַלִּיתוֹ שֶׁלּוֹ,
    וּמְחַפֵּשׂ בְּעַצְמוֹ
    חַפֵּשׂ הֵיטֵב
    לְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם —

    רַק שָׁם אָמַר הָאָב לִבְנוֹ:
    אַל נָא תִּהְיֶה, יַלְדִּי.
    אַל נָא.
    וְלֹא יָדַע הַיֶּלֶד:
    אָנָה יֵלֵךְ?
    אַיֵּה הוּא הַמָּקוֹם
    שֶׁשָּׁם לֹא נִמְצָאִים הַנִּמְצָאִים?
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, נקניקית, בת. ועוד 12 משתמשים15 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    I.Q
    תודה רבה.
  • 318
    • ד
    שיתוף - לביקורת גִּבּוֹרָה
  • דודה //
    • אשמח לתגובות ולהערות.

    הוּא בּוֹעֵט, מִשְׁתּוֹלֵל,
    לְגַמְרֵי שׁוֹלֵל
    אֶת הַתָּכְנִית שֶׁל אִמּוֹ.
    לְאַפְשֵׁר לָאָחוֹת,
    עַל אַף הַצְּרָחוֹת,
    לָקַחַת דְּגִימָה מִדָּמוֹ.

    מַחַט נִנְעֶצֶת,
    הִיסְטֶרְיָה פּוֹרֶצֶת,
    וְהִיא שְׂפָתַיִם חוֹשֶׁקֶת.
    כּוֹרֶכֶת יָדָהּ
    בְּיָדוֹ שֶׁל יַלְדָּהּ,
    מִלִּים מְמַלְמֶלֶת בְּשֶׁקֶט.

    כַּדּוּר, מְכוֹנִית,
    סֻכָּרִיָּה, בָּנָנִית,
    מִצְטָרְפִים לִרְשִׁימַת הַבְטָחוֹת.
    לַמְרוֹת וְעַל אַף
    מַכְרִיעַ הַכַּף,
    הַוּוֹלְיוּם שֶׁל הַצְּרָחוֹת.

    כְּתֵפוֹ אֲחוּזָה
    לִמְנֹעַ תְּזוּזָה,
    הִיא לוֹפֶתֶת גַּם אֶת רַגְלוֹ.
    תְּנוּעָתוֹ לְהַגְבִּיל,
    וְעִם זֹאת, בְּמַקְבִּיל,
    לִתְמֹךְ, לְחַבֵּק אֶת כֻּלּוֹ.

    אָחוֹת מִתְרַוַּחַת,
    לִרְוָחָה נֶאֱנַחַת,
    זֶהוּ, סִיַּמְנוּ, צַדִּיק.
    מַדְבֵּקָה עֲגֻלָּה,
    לַחֻלְצָה הַסְּגֻלָּה,
    מְמַהֶרֶת הִיא לְהַדְבִּיק.

    מַבָּטָהּ אֵם נוֹשֵׂאת,
    'גִּבּוֹר' הִיא קוֹרֵאת
    כִּתּוּב מַדְבֵּקָה עֲגֻלָּה.
    הִיא קְצָת מִתְבַּיֶּשֶׁת,
    לֹא מְבַקֶּשֶׁת,
    עוֹד מַדְבֵּקָה- בִּשְׁבִילָהּ.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: השנונה..., אוראל סולטן, חיפאית!!!! ועוד 26 משתמשים29 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    @חנה ש. , @דיונון , @צביה ר. , @מיהי , @"קשת" גרפיקה בשבילך. , @שירה שבלב , @תכלת שמיים , תודה...
  • 117
    • ת
    שיתוף - לביקורת לך נשאר לחזור.
  • תילה. //
    • כְּבָר כָּתַבְתִּי לָךְ
    אֶת כָּל שִׁירֵי הַגַּעֲגוּעַ,
    שֶׁהָיוּ לִי.

    אֶת כָּל מִילוֹת הָאַהֲבָה
    רוֹקַנְתִּי מִתּוֹכִי.
    וְחִכִּיתִי לָךְ
    לֹא הִפְסַקְתִּי לְחַכּוֹת,
    בַּמִּלִּים שֶׁלִּי חִכִּיתִי לָךְ;
    כָּתַבְתִּי שִׁירָה.

    וּכְבָר סִיַּמְתִּי לִכְתֹּב,
    לֹא נוֹתְרָה בִּי אַף אוֹת אַחַת
    שֶׁיְּכוֹלָה לְבַטֵּא אוֹתוֹ,
    אֶת הַגַּעֲגוּעַ.
    לֹא נוֹתְרָה בִּי אוֹת.

    לָךְ,
    רַק נִשְׁאַר לַחְזֹר.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: אוראל סולטן, אביגיל איי, משפחה שכzoo ועוד 20 משתמשים23 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    תודה.
  • 123
    • ש
    שיתוף - לביקורת ככל הנראה זה אתה
  • שמואל אגסי //
    • תַּשְׁעִין מַרְפֵּקֶיךָ עַד דְּאִיבָה,
    סְפוֹג אֶת גְּנִיחַת הַבַּרְזֶל.
    וְתֵן לְצִנַּת הַקֹּר שֶׁסְּבִיבְךָ,
    לִשְׁטֹף וּבְלִבְּךָ לְחוֹלֵל,
    תָּחוּשׁ אִתָּהּ גַּם אֶת מַשָּׂא הַיָּמִים,
    וּבַּרְדָּק שֶׁבְּתוֹכָם הִתְחוֹלֵל,
    תִּקְצֹב נְשִׁימָה לְזֵכֶר הַקֶּסֶם,
    שֶׁפַּעַם אוּלַי הִשְׁתּוֹלֵל.
    וְדִמְעָה שֶׁתֵּרֵד עָלֶיךָ תָּקֵל,
    מִמְּךָ קְצָת מִטְעַן לְהַטִּיל.
    וְגַם אִם כֻּלְּךָ תַּסְמִיק מֵהַבֹּשֶׁת,
    תֵּן לָהּ מִלָּה לְהַשְׁחִיל.
    קָשֶׁה לָהּ כָּמוֹךָ, רַק שֶׁתֵּדַע,
    הִיא מֵתָה כָּמוֹךְ לָצֵאת,
    רַק פֹּה בַּחוּץ, לְאוֹרוֹ שֶׁל הַחֹשֶׁךְ,
    עַכְשָׁו יֵשׁ לָהּ זְמַן לְשׁוֹטֵט.

    רַעַשׁ הָעִיר גּוֹוֵעַ בָּרֶקַע,
    בַּלַּיְלָה וְדוֹם נֶעֱטֶפֶת.
    קוֹלוֹת בְּנֵי אָדָם אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ,
    אִוְשַׁת הַכְּבִישִׁים נֶעֱלֶמֶת.
    וּבְכִי יְלָדִים עוֹלֶה בְּאָזְנֶיךָ
    נוֹאָשׁ וּמָלֵא מְרִירוּת.
    אַךְ בִּמְעַט גּוֹבֵר עַל הָרוּחַ,
    נִשְׁטַף אֶל תְּהוֹם שֶׁל קַדְרוּת.

    אַל תִּטְרַח לְהָרִים אֶת רֹאשְׁךָ,
    בְּעֵינֶיךָ לָצֵאת וְלָתוּר,
    הַמֵּזַח גָּדוֹל וּמָלֵא צְלָלִיּוֹת,
    אַךְ שׁוֹמֵם וְהַשַּׁעַר סָגוּר.

    וְאִם אֵין אָדָם, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה,
    שֶׁהַקּוֹל מֵהֶם יִבָּקַע,
    הַפָּעוֹט הַיָּחִיד עַל הַמֵּזַח הַזֶּה,
    כְּכָל הַנִּרְאֶה הוּא אַתָּה...
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: טובבבבבבב, שיר כהן 1, תמר בן דוד ועוד 17 משתמשים20 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל אגסי
    אומנם קצת באיחור, אבל אני מודה לכל המשיבים והמבקרים. תיאור מדויק, של מה שעבר לי בראש כשכתבתי את...
  • 273
    • ד
    שיתוף - לביקורת רוּחַ שְׁטוּת
  • דודה //
    • אשמח מאוד לשמוע תגובות וביקורת!!

    הָרִצְפָּה וְהַקִּיר -
    נָעִים לְהַכִּיר,
    בְּמַרְאֶה מְחֻדָּשׁ, עִדְכָּנִי.
    לוֹרְד וְטוּשׁ,
    פְּאֵר שֶׁל קִשְׁקוּשׁ,
    תּוֹצַר אָמָּנוּת סַסְגּוֹנִי.

    צִנְצָנוֹת תַּבְלִינִים
    בְּקֶשֶׁת גְּוָנִים,
    בְּכָל פִּנָּה מֻשְׁלָכוֹת.
    רֵיקוֹת מִתְּכוּלָה -
    הִיא פְּזוּרָה כֻּלָּהּ,
    סָבִיב מְפִיצָה נִיחוֹחוֹת.

    מוּבָן מֵאֵלָיו
    שֶׁמִּטְבָּח וְכֵלָיו
    גַּם מִשְׁתַּתְּפִים בָּאֵרוּעַ,
    קְעָרָה וּמַפִּית,
    סִיר וְכַפִּית,
    הַכֹּל עַל הַקַּרְקַע זָרוּעַ.

    אֲרוֹן מִשְׂחָקִים -
    מַדָּפָיו רֵיקִים
    מִכָּל תְּכוּלָתוֹ הָרַבָּה.
    מִשְׂחֲקֵי מַחֲשָׁבָה,
    קֻפְסָה, הַרְכָּבָה,
    חֵלֶק נָטְלוּ בִּמְסִבָּה.

    וְהִיא מַבִּיטָה,
    נִמְלֵאת חֲרָטָה,
    עַל רוּחַ שְׁטוּת שֶׁעָבְרָה.
    לְעַצְמָהּ הִסְכִּימָה,
    כַּיָּאֶה לְאִמָּא,
    שְׁנַת צָהֳרַיִם קְצָרָה.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תמר בן דוד, שיר כהן 1, מלכת אנגליה ועוד 27 משתמשים30 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    החזרתי @דודה כאן צריך לצחוק.
  • 153
    • כ
    שיתוף - לביקורת אז למה מתחפשים השנה? [3.0]
  • כותב השורות //
    • אז למה מתחפשים השנה?
    הילדים כנראה כבר יודעים. אבל מה איתכם?

    אם עוד לא הצטרפתם לטרנד הפורימי שנכנס חזק למגזר, ובו גם המבוגרים לוקחים חלק בחיפושים... הנה הרגע לחשוב על זה ברצינות.
    בעצם עדיף שלא ברצינות... שלא תבואו לי עם רעיונות באווירת ה'ימים הנוראים'. זו הרי העבודה של ה'שיכורים' עם הטליתות... ולא מומלץ לנסות להתחרות איתם בזמן אמירת 'כל נדרי' בעיצומה של סעודת פורים תוך כדי שהם מחזיקים ביד את הבקבוק המתרוקן...

    אם אתם באופן כללי נגד הרעיון של להתחפש לאחר גיל 13, זה ממש מצוין, מכיוון שזה יאפשר לכם להתחפש ביתר קלות לנציגי 'משמרת הצניעות', וכך תוכלו לעשות את כל מה שחלמתם עליו ולא רק לדבר... איך עושים את זה? ננסה לעזור לכם בהמשך.

    עם כל הניסיון שיש לי ב'תחפושות' ויש לי... ראו     כאן. אני יודע שאני לא היחיד שמנסה לעלות על רעיונות יצירתיים שאף אחד לא חשב עליהם מאז ימי אחשוורוש ועד עתה, מה שאומר שאין לי ממש סיכוי להמציא תחפושת חדשנית שתהייה מעניינת מספיק כדי לגרום לכם להתלבש באופן מוזר. לכן, בצר לי פניתי אל הקונספט הדי מוצלח שמציג רעיונות לתחפושות אקטואליות מתוך ה'חדשות' בשטח.

    ניגש לעניין ונתחיל איך לא, בידידנו - 'המפגין הנצחי' שדי התחזק עם השנים, ונדד מכיכר 'הבימה' אל תוככי הרחוב החרדי, מי אמר שכשחוזרים בתשובה משתנים? אפשר להתחזק ולהיות חרדי ועדיין לעשות מה שאוהבים.
    יש בעיה קטנה, איך אפשר להתחפש ל'מפגין חרדי', כשגם השוטרים בשטח 'לא מצליחים' להבדיל בין מפגין נועז לסקרן תמים...
    בדיוק בשביל זה אני כאן! כדי לשכנע את המשפחה שלכם שאתם הגרסה החדשה של 'המפגין הנצחי 2.0' תצטרכו להשתמש בעיקר ב'פה' באמצעות קריאות 'אהההההההההההה' עולות ויורדות בכל פעם שמישהו מתקרב לכיוונכם. אם מדובר במישהו שנראה כמו שוטר או חייל, גם אם בתחפושת, עליכם להתקרב בזהירות (בצעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה) ולקרוא לעברו קריאות גנאי בסדר עולה – תתבייש לך! תסתלק מפה! למה אתה עושה את זה! רשע! לך לעזה! והכי חשוב לסיים לקינוח ב- 'נאצי!'.
    אל תדליקו פחים, זה מסוכן! ואל תצעקו 'גיוועלאד', זה נדוש.
    אם בכל זאת יפנה אליכם 'כתב' ויתעניין על מה אתם מפגינים, אל תטרחו לענות לו, פשוט תהפכו אותו לנושא ההפגנה העדכני, זה הרי כל העניין של ההפגנות – הדרך הכי טובה לפתור בעיות...

    את מותה של ה'יצירתיות' תגלם התחפושת הבאה בדמות 'מודל AI' לחיקוי...
    הנה ההוראות מפי איך לא ה'צאט GPT' –
    איזה רעיון מקורי [אימוג'י צוחק] הנה כמה רעיונות מגניבים לתחפושת של מודל ai מצחיק, חכם ומרשים.
    חולצה לבנה/כסופה עם ציור של לוח אם/קווים אלקטרוניים
    קרטון מלפנים בצורת מסך מחשב עם כיתוב: 'שלום, [אימוג'י יד מנופפת] איך אפשר לעזור?'
    מדבקות של קוד [010101] ברקוד QR
    להסתובב עם בועת דיבור – חושב... [אימוג'י חושב].
    תוספת מצחיקה: כששואלים אותך משהו – לענות אחרי 3 שניות: 'זו שאלה מצוינת!'.
    נעצור את זה כאן, כי המכונה הזו יכולה להמשיך עם הרעיונות המתכתיים שלה, בלי סוף. רק נוסיף, אם מישהו יעלוב בכם שזאת התחפושת הכי צפויה ומשעממת, אל תיקחו את זה ללב, כי פשוט - אין לכם לב! אתם בסך הכל 'מודל AI'.

    את הרעיון הבא תקראו רק אם אתם אוהבים 'הומור שחור' ומכירים יותר מחמש בדיחות על השואה...
    כל מה שהתחפושת 'חטוף לשעבר' דורשת ממכם זה – לדבר תמיד באופן כללי ל'עם ישראל'. אם יש לכם תיעוד רפואי שהשמנתם בעשר קילו בחודשים האחרונים, זה יכול ממש להוות ראיית זהב שעד אז הייתם מורעבים במנהרה, ולא חגגתם באיזה מלון במצרים.
    עקב הטראומה של ה'חטיפה' וכתוצאה מ'מעגל האלימות' החטופים עלולים סטטיסטית להפוך ל'חוטפים' בעצמם, ולכן אם פה ושם תחטפו לאנשים דברים מהידיים התחפושת תהיה יותר אמינה.

    תוכלו להתחפש ל'פרשן' – תחפושת לא מחייבת... הכוללת חולצה, עניבה, חליפה מחויטת, מכנסיים קצרים ונעלי אצבע. ובנוסף הרבה אומץ להישיר מבט למצלמה ולומר בדיוק הפוך ממה שאמרתם אתמול ב'פורים דפרזים'...

    'טראמפ' יש רק אחד, ואי אפשר להתחפש אליו, מה גם ש'נושאת המטוסים' לינקולן נמצאת באזור וזה לא הזמן לעלות לו על העצבים עם תחפושת לא מוצלחת שלו, ה'בי 2 היפהפיים' שלו יכולים תוך דקות להיות מעל הראש שלכם...

    תחפושת של 'חמינאי' יכולה להיות אופציה טובה גם בגלל הקשר משפחתי ל'פרסי' מהמגילה, אבל לא בטוח שעד פורים היא תהיה רלוונטית... מה גם שחמינאי 'לא נראה בציבור' מזה תקופה, כך שמצד אחד להתחפש לחמינאי ולהיראות בציבור, יהרוס את כל התחפושת... ומצד שני להתחבא במקלט תת קרקעי כל הפורים זה לא בא בחשבון.

    ואתה מ'משמרת הצניעות' שהחלטת לחפש אנשים במקום להתחפש, תחליט כבר אם אתה בעד תחפושות או נגד תחפושות, תחשוב רגע! מה היית עושה אם לא היה לך את מי לחפש...
    אז לך ת'חפש...
    תשובההעברה
    הוספת תגובה
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, שירת הכוכבים, הלוויתן הכחול ועוד 9 משתמשים12 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    מעולה!! מלא השראה : )
  • 156
    • ע
    שיתוף - לביקורת קריסטל
  • עידו לסרי //
    • "ולכן לא פלא בכלל שאם כזו יראת שמים ומידות טובות, כל הבחורים אוהבים אותו ולא מפסיקים ללמוד ממנו, נאחל לבית שנבנה כאן שלא יפסיק להפיץ שמחה החוצה - מה שהוא עושה היום, מזל טוב!"
    יוני החליף חיבוק עם החתן ונחת על הכסא המזדמן מוחה את זיעת מצחו במפית. השווער ניגש להודות על הדברים החמים והוא בירך אותו בסבר פנים יפות, השעה החלה להתאחר והוא רמז לאלחנן שכבר צריך לזוז, הם השתהו מעט בבית הכלה עד שנפרדו לשלום מחברם החתן תוך שהם מאצילים עליו ברכות רבות.

    כשיצאו החוצה לאוויר הקריר מעט, הביט יוני בחרדה על שעונו, שעון לאו דווקא אלא גם שעון שבפלאפון איקרי שעון ולפיכך נחרד לראות שהשעה 22:07, לא שעה מאוחרת לבחור ישיבה אך שעה מאוחרת לבחור ישיבה שהאוטובוס האחרון מרכסים לישיבה יוצא ב 22:00.
    בעוד יוני כוסס את ציפרניו בחשש, אלחנן דווקא היה די רגוע, מה הבעיה לנסוע בטרמפים? מה הבעיה?! כן, מה הבעיה? אתה יודע שזה מסוכן קצת ושמעת מה היה עם נחשון וקסמן? להישאר ברכסים זה יותר מסוכן...
    אם זה יוני חייב היה להסכים והם החלו מהססים את דרכם, באותו הרגע פנתה אליהם דודתו של החתן מצוידת ברכב חשמלי חדיש ניילונים ושאלה האם הם צריכים טרמפ, לשמחתם לא היה גבול, דא עקא שהדודה החשובה גרה בחיפה. מחלף יגור טוב לכם? זה יקדם אותנו! המהם אלחנן ושניהם עלו לאחורי הרכב הנוצץ, דקות ספורות של אי נעימות קלה עברו ביעף והם הוטלו אל המחלף הגועש.
    חצי דקה של הידוס לתחנה הבהיר להם שהם לא לבד, שני סודנים דממו לצד התחנה, חבורת ערסים צעירה התגודדה אף היא בתחנה לבד מכל עוברי דרך ששמחה נכנסת בליבנו שאיננו מכירים אותם ושכמותם.
    חששו הגדול של בחור ישיבה בטרמפיאדה זה שיש לפניו עוד טור לטרמפ, אך אבן נגולה מליבם של יוני ואלחנן כאשר רובם ככולם של באי התחנה נגדשו אל האוטובוס ליקנעם, מה שהעצים את השקט שהופר באבחות מנועי מכוניות החולפות על פניהם במהירות גבוהה.

    חלפה לה מחצית השעה, אלחנן שלף את ה C2. שמעתי שתיקון הכללי עוזר לטרמפים. אדרבה, ליוני לא היה איכפת, לא היה נראה שהוא נהנה מידי מן השהות במצב הזה. בני מיעוטים זעקו לעברם קריאות גנאי לא ברורות, עשן המכוניות החל להעיק באפם, כל דקה שחלפה נראית היתה ארוכה מקודמתה, העייפות עשתה את שלה שהרי לא נפלו לרכסים מן השמים אלא עשו אליה את דרכם במשך שעות מספר באוטובוס החבוט.
    ייאוש החל מזדחל אל ליבו של יוני שלא היה מורגל בכגון דא, אלחנן היה אדיש לחלוטין ואחרי תיקון הכללי לא זנח את הפלאפון מידיו ועבר למשחק סנייק רב תהפוכות.

    כששקע הירח, יוני התחיל להרגיש את הקור, הצטמררות פה, הצטמררות שם, נקישת שיניים, ואין לך קשה מנקישת שיניים תוך כדי פיהוק, שניהם לא חסרו, ורק כשנדמה היה שהם הולכים אכן לבלות את שארית הלילה בתחנה העלובה הופיעו פנסים מסנוורים דיו כדי להקפיץ אפילו את אלחנן.
    לימוזינה מפוארת האטה בשולי הכביש, החלון השחור נפתח. אתם צריכים לרחובות? אנחנו צריכים בני ברק, תוכל להביא אותנו למקום קרוב? הא, אין בעיה, אני אביא אתכם, בכיף! אתם בחורה ישיבה, נכון? יוני הנהן במבוכה, מתאמץ לכבוש את הפיהוק הקפוא.

    הדלת גדלת הממדים נפתחה אוטומטית ולעיניהם נגלה פאר והדר שלא חלמו שיכול להיכנס אל חלל רכב. המושבים לא היו אלא כורסאות עור שאתה יודע איך אתה נכנס ולא יודע איך אתה יוצא, מנורות בוהקות האירו מעליהן באור יקרות, מכונת קפה קרצה מאחור. בעל הרכב המתין בסבלנות עד שיעלו ויתיישבו במקומותיהם, פתאום חגורת הבטיחות שהיוותה מטרד - הפכה פינוק, החימום דלק בעוצמה בינונית שהשרתה אווירה חמימה ונעימה.

    הלימוזינה היטלטלה מעט כשהחלה לנוע במהירות חביבה בכביש המהיר, בעל הרכב, אדם קירח וכיפה קטנה לראשו היה מסביר פנים ושאל בנימוס כיצד הם נתקעו, אף הם סיפרו לו את גלגולם של דברים, מהווארט המפתיע לידיד נפשם ועד לתחנה הלילית שנכפתה עליהם. הוא שיבח את בני הישיבות העומדים כחומה בצורה מול גזירות הזמן, מעט הופתעו יוני ואלחנן לשמוע דברים בסגנון זה מאיש שלא נראה מאברכי כולל חזו"א אך טובה רבה החזיקו לו והודו לו ברוחב ליבם על העזרה הרבה שגמל להם.

    הנהג לחץ על כפתור כלשהוא בתקרת הלימוזינה וזמזום נשמע משני צידיהם, יש שם מקרר, אמר. אתם יכולים לשתות ככל שתחפצו, עיניהם נפערו כשבדלת הלימוזינה נפתח מקרר צר וארוך מלא בבקבוקי משקה יקרתיים העשויים זכוכית, אך מה רבתה תדהמתם כשגילו שכל בקבוקי השתיה הם מיני טעמים של משקאות 'קריסטל'.
    יוני אמר תודה ובירך שהכל על המשקה הקר שהרווה את צמאונו, התעלם קלות מהעקצוץ המוכר שמלווה את החומרים הכימיים המצויים לרוב במשקאות אלו.
    אלחנן לעומת זאת התמהמה בשתיית המשקה וקימט את מצחו לדעת, אפשר לשאול שאלה? פנה אלחנן אל הנהג, איך אפשר להסביר שרכבך אינו מהפשוטים כלל ומלא הוא בכל מיני טכנולוגיה ופינוק, אתה נראה אדם אמיד פלוס, כיצד מסתבר שבמקרר יש דווקא בקבוקי קריסטל?
    לחייו של יוני בערו במבוכה והוא נעץ באלחנן מבט נוקב, הלה נשאר באדישותו.
    הנהג החביב התמהמה מספר שניות, אתה שואל איך זה שאני כזה אמיד ובכל זאת שותה קריסטל?
    פשוט מאד! עיניו ניקבו את אלחנן דרך המראה המקושתת.
    אני הבעלים של החברה.

    -----------------------

    לעיתים אנו פוגשים אנשים שלא נראים תקינים לחלוטין, אולי זה בת השכנים הלוקה באוטיזם, אולי זה כהה העור מהישיבה הסמוכה, אולי זה התסמונת דאון שזועק בקול, אולי זה האיש המסכן שתום העין, אולי זה פגוע הנפש המתרפק על הכביש, אולי זה האשה מהמכולת שצועקת לעצמה.

    ואנחנו יודעים, שכולם, כולם שייכים לקב"ה - הבעלים של החברה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, חיפאית!!!!, נאו ממש ועוד 20 משתמשים23 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    תודה רבה!!
  • 123
    • A
    שיתוף - לביקורת הנידון: מדוע לא יחול פורים פעמיים.
  • Avigail Amram //
    • בס"ד


    זה קרה לפני המון זמן, כשהייתה ילדה קטנה.
    לפעמים בלילה, כשהייתה שוכבת במיטה, עיניה עצומות, היו אוזניה עטויות מחממי אוזניים, מנסות נואשות לחסום את הרעש.

    וזה היה נואל, ונואש, ומגוחך, אבל היא המשיכה לעשות זאת. קיוותה שאת שאר העבודה יעשו התריסים המוגפים והחלון הסגור.
    זה עבד חלקית, עזר בקושי לחציו האחד של היום.

    בחצי השני, הכוכבים היו נסוגים לאחור והירח היה מרכין ראשו בפני השמש. אור. לקום, ללכת, לצאת אל הרחוב.
    גם החודש הזה היה אור, לכולם, ושמחה, ורק לה היה בפנים חשוך. אולי מרוב אורות שהתנפצו לה מול העיניים כל היום, סינוורו.

    "את ערה", אבא שלה נכנס לחדרה באותו הלילה, הדליק את מנורת הלילה הקטנה, התיישב בקצה מיטתה. היא רק הנהנה. "שמעתי סיפור על אדם שלמרות שהוא היה גדול ובוגר הוא ממש פחד מעכבישים. כל פעם שהוא היה רואה עכבישים, גם אם זה ליד אנשים אחרים- הוא היה בורח". אביה אמר לפתע, כמו משום מקום, בלי שום סיבה או קשר.

    "מסכן", היא היטיבה את מחממי האוזניים ולמרות שהייתה קטנה הבינה עד כמה זה טיפשי מצידה לחבוש את אלו כשגם שהם עליה- היא עדיין שומעת את אבא שלה. אז מה זה אמור לחסום בדיוק? "מה הוא עשה?"

    "הוא התייעץ עם חבר שלו. חבר שלו אמר לו שהוא יכול לעזור אבל שזה יהיה קצת מפחיד. האיש כמובן הסכים, לא היה אכפת לו לפחד קצת בשביל לא לפחד יותר מעכבישים לעולם".

    "אז מה החבר שלו עשה?"

    "הוציא צנצנת והניח אותה על השולחן, בצנצנת היה עכביש".

    היא כיווצה את פניה, תמהה, אורה הרך של מנורת הלילה ריצד עליהן, חושף את שחשבה. "זה מוזר".

    "כך גם האיש שלנו חשב. אבל חבר שלו לא נתן לו לברוח. מאז, כל יום הוא הביא את הצנצנת עם העכביש ועם כל יום קירב אותה עוד יותר ועוד יותר אל חבר שלו. בהתחלה האיש רצה לברוח ולצעוק אבל לאט לאט הוא פחות פחד, עד שיום אחד הוא אפילו החזיק את הצנצנת בעצמו".

    היא שתקה, משכה בכתפיה. אבא שלה התקרב לעברה, הוריד בעדינות את מחממי האוזניים. "קוראים לזה חשיפה הדרגתית. כל פעם מתקדמים עוד צעד לעבר הפחד שלנו ומראים לו שהוא לא מפחיד. מה את אומרת?"

    "שאני בכלל לא פחדנית!" היא בלעה את רוקה, משכה באפה.

    "מותר לפחד", אבא לא הכחיש, "וזה מוצדק לפחד מהרעשים האלו שבאים בפתאומיות ומבהילים מאוד- אני רק רוצה אולי לנסות לעזור לך, שהשנה כן תצליחי לצאת החוצה מהבית". הוא התרומם מהמיטה, יצא מן החדר וחזר לאחר כמה שניות. "תראי", הגיש לה אקדח מפלסטיק. "רוצה שננסה?"

    "ממש לא!" היא קפצה, נסערת, המומה. יצאה מהחדר, התיישבה על הספה בסלון, בוכה.

    אבא הגיע מהר, התיישב לצידה. "אני חושב שזה יוכל לעזור לך".

    "אין לי עניין לירות ברובה פיקות המטופש הזה!" היא התייפחה, "ובכלל, הוא לא דומה לעכביש".

    אבא ניגש על עבר השולחן בסלון, שלף שוקולד מאחד ממשלוחי המנות, הגיש לה. "אז מה תעשי מחר?"

    "לא אלך, כמו כל שנה. אני לא יכולה ללכת לבית הכנסת עם ידיים על האוזניים ועיניים עצומות, ובכלל האקדח פיקות הזה בכלל לא דומה לדברים שהילדים האלה עושים, ה'בומים' שלהם הרבה יותר חזקים".

    "אז מה תעשי?" אבא שאל בשנית, נאנח.

    "אחכה שיגיע פסח", היא בלעה את רוקה, ניגבה את עיניה. "כמו כל שנה".

    ...
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: אוראל סולטן, חיפאית!!!!, :)CHANI ועוד 26 משתמשים29 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    וועליה, נוגע :cry: .
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה