קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 84
    • ב
    שיתוף - לביקורת צל אצבעות ידך
  • בת. //
    • כְּמוֹ חֲלוֹם בְּתוֹךְ חֲלוֹם הַמִּסְתַּחְרֵר בְּלִי סוֹף
    כְּמוֹ רוּחַ הַדּוֹחֵף בַּלַּיְלָה גַּלִּים שְׁחֹרִים לַחוֹף
    כְּמוֹ עָנָן אָדֹם אֲשֶׁר עוֹטֵף יָרֵחַ קַר
    כְּמוֹ שְׁכוּנָה זָרָה שֶׁאֵין לִי בָּהּ מַכָּר

    כָּךְ לִבִּי הַמִּתְגַּלְגֵּל כָּעֵת מִצַּד אֶל צַד
    שֶׁאֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁקִיט אַךְ לֹא אֵדַע כֵּיצַד
    תְּמוּנָה שֶׁמְּצַיֶּרֶת אֶת עַצְמָהּ בְּרֹאשִׁי
    וְהַקּוֹל הַיָּשָׁן שֶׁחוֹזֵר עִם נִגּוּן חֲרִישִׁי

    הָעוֹלָם כַּדּוּר שֶׁמִּסְתּוֹבֵב בֶּחָלָל דּוּמָם
    וְלֹא אִכְפַּת לוֹ מָה עוֹשִׂים בּוֹ בְּנֵי אָדָם
    וּבְתוֹךְ תּוֹכִי מִשְׁתַּגְּעוֹת טַחֲנוֹת הָרוּחַ
    אֲנִי מְרֻסֶּקֶת וְהֵן עֲדַיִן לֹא רוֹצוֹת לָנוּחַ

    הַאִם הִשְׁאַרְתָּ עֲקֵבוֹת בַּחוֹלוֹת שֶׁשָּׁפַכְתָּ
    הַאִם אֶת כַּדּוּר הַשֶּׁלֶג זֶה אַתָּה שֶׁעָצַרְתָּ
    בֵּין הַכְּתָמִים הָרְסִיסִים וְהַתִּינוֹק שֶׁבָּכָה
    הַאִם רָאִיתִי לְרֶגַע אֶת צֵל אֶצְבְּעוֹת יָדְךָ


    כִּי צִבְעֵי הַסְּתָו וְהָאָבִיב
    מַסְתִּירִים לֹבֶן יָפְיְךָ
    וְהָרַעַשׁ הַנּוֹרָא שֶׁמִּסָּבִיב
    מֵעִיב עַל דִּמְמַת קוֹלְךָ
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מהללו, ספרות בנשמה, CynicalExplorer ועוד 16 משתמשים19 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    קטע מיוחד. אהבתי את הרעיון שעומד מאחוריו ואת החריזה.
  • 156
    • נ
    שיתוף - לביקורת לכודים בצמרת
  • ניק 150135 //
    • הכל בסדר, אתה חתן 'מדהים'
    אמרו לו השווער והשוויגער החרדים...
    אנחנו מקווים לפגוש אותכם שוב עם הארון והבדים

    אבל מחילה, לאן אתה לוקח את הנכדים???
    האם אין שם מספיק לכודים???
    מה אשמים החמודים?
    גם כאן אפשר להשאר יהודים?!?!

    הרי כולם כבר יודעים,
    שהמסכנים שם ממש מתמודדים...
    מאות אלפי עבדים....
    לאומה שכל היום 'כישופים' מעודדים....


    אתה לא תבין 'סבאל'ה'
    ענה המנהיג כבד הפה...
    לא כל אחד זכאי לדברים האלה
    רק עם משהו 'בפנים' קצת שבור ורפה
    רק מי שטעם קצת את ה'כלא'
    מסוגל להכנע להיות נכפה
    להתרפק על הנהגת נס ופלא


    ועכשיו בא נחשוב ביחד....
    אם אשאיר כאן את כולם בגלל הפחד
    במה הם יהיו שייכים לעם המיוחד?
    זה שלעולם לא יוכחד?


    ועכשיו בשבילך 'שווער' חכם וחד
    אולי גם אתה תבא אתנו כאחד?!
    זה די קצר, כולם גומרים ב'אחד'...
    תגובתו היתה 'וייחד'....


    אין בעיה ענה החתן בביישנות
    יש לנו המון סבלנות
    אבל תבואו לפני שסוגרים את החנות

    והשווער נזכר, אה, אל תשכח לעשות תורנות
    אי אפשר לבד עם כל הרבנות...
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: "המאיר לארץ", איש המילה הכתובה, החיים טובים ועוד 15 משתמשים18 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 150135
    תודה לכל המפדבקים אתם ממש מחזקים
  • 33
    • מ
    שיתוף - לביקורת תפילתי
  • מכירים? //
    • איך אפתח פי — ושפתיי רועדות,
    איך אשמיע קולי — וכתפיי כה כושלות.


    איך אומר מילותיי ואני כה קטנה,
    איך אשא נאומי — ואין משנה.


    מי יאמר לי: צדקת?
    ומי יזכיר חסד?
    מי יחמיא — בעודו,
    שומט את הלסת?


    מי ירווה צימאוני,
    מי ימלא בארי?
    מי יוסיף וישבח —
    גם כשתם קולי…


    (ואם לא יימצא —
    האם אדע בעצמי?)

    זה קצת ממכר... להוציא מילים שכל כך הרבה זמן רצו לצאת, ולא העזו...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, בת., צביה ר. ועוד 5 משתמשים8 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    מאוד יפה ונוגע. כתיבה נהדרת.
  • 258
    • א
    שיתוף - לביקורת ילד בלתי
  • איוליס //
    • אֲנִי יֶלֶד בִּלְתִּי
    כָּכָה אֶתְמוֹל שָׁמַעְתִּי
    אַבָּא דִּבֵּר עִם הָרַב
    נִשְׁמַע מְאֻכְזָב

    אֲנִי בִּלְתִּי מַצְלִיחַ
    בִּלְתִּי נִרְאֶה
    בְּלִי מַצַּב רוּחַ
    לֹא יוֹצֵא, מֵעַצְמִי כַּנִּרְאֶה

    זוֹרְקִים מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי
    אֵיזֶה יֶלֶד בִּלְתִּי
    אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּלִי
    לֹא יוֹדֵעַ אִם
    אֶפְשָׁר לְתַקֵּן אוֹתִי

    חִפַּשְׂתִּי חֲבֵרִים
    שֶׁהֵם גְּבוֹהִים, וְשָׁוִים
    בָּדַקְתִּי אֵיךְ,
    הֵם מַצְלִיחִים בַּחַיִּים
    רָאִיתִי אֲנָשִׁים
    צוֹבְטִים לָהֶם בַּלֶּחִי
    לוֹחֲשִׁים, אַתֶּם הֲכִי טוֹבִים

    אֲנִי לֹא מַאֲמִין בַּאֲנָשִׁים
    מַאֲמִין לְעַצְמִי
    רוֹצֶה לַיְּלָדִים שֶׁלִּי
    אַבָּא שָׁוֶה
    שֶׁמֵּרִים עַל כָּתֵף
    צוֹחֵק כְּשֶׁהוּא עָיֵף

    עַכְשָׁו אֲנִי בָּטוּחַ
    כְּשֶׁחֲבֵר אוֹ אָח
    מַשְׁלִיךְ אֵלַי בִּלְתִּי עָלוּב
    אֲנִי סוֹתֵם ת'אֹזֶן
    אוֹמֵר בְּשֶׁקֶט
    אַתָּה צוֹמֵחַ
    לִהְיוֹת אַבָּא שָׁוֶה וּבָטוּחַ
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: CynicalExplorer, עזרי מעם ה', תמר בן דוד ועוד 43 משתמשים46 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    ואוו נוגע ללב ממש שיתוף מיוחד במינו
  • 72
    • ש
    שיתוף - לביקורת רגעי משבר
  • שמואל אגסי //
    • עֵת תִּמַּס וּפָנֶיךָ יַחְוִירוּ,
    הַלֵּב יַחֲסִיר פְּעִימָה.
    עֵינַי אַרְגָּמָן תִּתְלֶה אֶל הָאֹפֶק
    לֹא תַּשְׁמִיעַ מִלָּה.
    וְצֵל אֲפַרְפַּר תָּאֵב דֶּמַע,
    יֻטַּל עַל לוּחַ לִבְּךָ.
    צְבָא פַּרְפָּרִים רוֹעֵשׁ וּמַבְקִיעַ,
    יְמַלֵּא אֶת חֲלַל נִשְׁמָתְךָ.


    קוֹל שֶׁל בֶּכִי עוֹלֶה מְחַלְחֵל,
    זוֹחֵל אֶל בֵּין הַדְּמָמָה,
    שְׁבָרִים שֶׁל נִגּוּן, קִרְעֵי מֵיתָרִים,
    מִתְנַסְּכִים עִם אֵין נְשִׁימָה,
    וּלְשִׁיר שֶׁל קִינָה הוֹפְכִים הַצְּלִילִים,
    בְּצֶבַע מֻכָּר עַד אֵימָה,
    וּכְשֶׁתִּפְנֶה לְחַפֵּשׂ, יָמִין וְאֶל שְׂמֹאל,
    תִּמְצָא עַצְמְךָ לְבַדְּךָ.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: CynicalExplorer, חוה אייזן, אביגלוש ועוד 12 משתמשים15 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    קטע יפהפה!
  • 51
    • ש
    שיתוף - לביקורת געש של כלום
  • שמואל אגסי //
    • יָדֶיךָ תּוֹמְכוֹת בִּבְסִיס גֻּלְגָּלְתְּךָ,
    רַגְלֶיךָ שְׁלוּחוֹת לְפָנִים,
    מֻטָּל אַתָּה כָּכָה עַל מִטָּתְךָ,
    עַל כָּרִית וְהָרֵי מַצָּעִים.
    הָיִיתָ רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁרֹאשְׁךָ
    הוֹגֵה דֵּעוֹת וּצְפוּנִים,
    חֲבָל שֶׁבְּפֹעַל כָּל עִסּוּקְךָ
    הוּא לִבְהוֹת בָּאֲוִיר מִלְּפָנִים.

    עַל מָה אַתָּה שָׂח, בֵּינְךָ לְבֵינְךָ,
    מָה לְךָ שָׁם מַפְרִיעַ,
    אוֹקְיָנוֹס שֶׁל כְּלוּם עוֹטֵף אֶת כֻּלְּךָ,
    גַּם שָׁם יֵשׁ אֶת מָה לְהַכְרִיעַ?
    קַח נְשִׁימָה בֶּן אָדָם מֻפְרָע,
    תַּרְגִּיעַ אֶת זֶרֶם הַגַּעַשׁ,
    תַּחֲזֹר לְעוֹלָם, לְחַיֵּי הַשִּׁגְרָה,
    לַיּוֹמְיוֹם שֶׁמַּשְׁתִּיק אֶת הָרַעַשׁ.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: CynicalExplorer, Avigail Amram, תה שחור ועוד 12 משתמשים15 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    איזו כתיבה יפה והמסר משולב בצורה כל כך נכונה!
  • 78
    • ל
    שיתוף - לביקורת הסיסמה שלנו---
  • לוטם //
    • הסיסמה של המשפחה היתה:
    יצא ראשון, חוזר אחרון.
    הסיסמה של המטה היתה:
    עד החטוף האחרון.

    השמחה פורצת גבולות,
    מהולה בעצב
    על חיים שנגדעו לפני יותר משנתיים ימים.
    על רן ועוד חללים,
    שאולי היו יכולים להיות חיים.

    אז הסיסמה שלנו היא:
    עד הגלות האחרונה.
    זו שאנו נמצאים בעיצומה.

    הסיסמה שלנו היא:
    עד הגאולה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, CynicalExplorer, rrrrrrrrrrrrrr ועוד 21 משתמשים24 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    וואו מרגש חזק ממש!!
  • 204
    • א
    שיתוף - לביקורת טסלה על פי תהום
  • איה סופר //
    • מה קורה כשגעצל, חסיד של פעם בלי סמארטפון, מוצא את עצמו במושב הנהג של הטנדר הכי מתקדם בעולם? מסע רצוף זרועות פלדה, פקודות מסתוריות ותובנה אחת שתשנה לו את הדרך.

    געצל התיישב על מושב הנהג לחוץ אך מאושר, הוא נשען לאחור נותן למוחו להציף את השתלשלות האירועים, חיוך עלה על שפתיו כשנזכר איך שקיבל את הטלפון שבישרה לו על זכייתו בהגרלה ההיסטורית של טסלה, חיוכו התרחב כשנזכר בתגובות בני המשפחה הרחבה שצורפו לחופשה החלומית.

    הוא בירר אם יש מישהו עם סמארטפון, שטסלה יוכלו לשלוח לשם את ההנחיות של הטיול, בתגובה פצחו האחיינים בשירת אשרינו שיש לנו משפחה בלי סמארטפון, בינתיים החליפו בני המשפחה את החוויות שעבר עליהם בשבוע הנפלא באוסטריה כשהפסגה הינה טיול מיוחד ומהנה בטנדר חשמלי חדשני, הטנדר מאובזר עם כל אמצעי הנוחות כמו כסאות מסאז' שמתכווננות לבד, עם מערך רובוטי מתוחכם שמאתר את הנקודה המדויקת שמגרדת בגב, בולמי זעזועים, מערכת הזמנה אוטמטית של מיטב המשקאות של אוסטריה, מוזיקה עם מערך רובוטי מתוחכם שמתנגן לפי מצב הרוח בטנדר...

    לאחר דין ודברים הוחלט שגעצל יצא לדרך ללא ההנחיות, וזכות ההתנזרות מה'כלים' תעמוד לו לזכות, ולפתע החל הטנדר לדבר: "כולם לחגור אנחנו יוצאים" כולם מיהרו להתיישב מצייתים לטנדר, רק שמעון ונפתלי שהיו באמצע להשתולל עם מערכת ההזמנה האוטמטית לא שתו לבם לטנדר הנודניק והמשיכו לטעום סוגי משקאות שונים ומגוונים, הטנדר חזר על הוראתו חזור והזהר ואף נקב בשמם פעם פעמיים, ולפתע פלטה ציפי צווחת בהלה תוך שהיא מצביעה על הגג, אינסטינקטיבית הפנו כולם את פניהם לגג ולבם החסיר פעימה.

    מתוך הגג החל לצוץ שתי זרועות פלדה מתקרבות בזהירות אל עבר המרדנים הסוררים, ציפי השתתקה מרוב פחד היא רצתה לצעוק לילדיה שיזהרו אך יצא לה רק קרקור מוזר, ולמרבה הפלא כששמעון ונפתלי שמעו את הקרקור המוזר נבהלו ומיהרו לרוץ אל מקומם מביטים אל אמם בחשש.

    ומשהתיישבו איש איש במקומותיהם הורה הטנדר לגעצל ללחוץ גז והטנדר יצא לדרך, הנוף היה מהמם הנסיעה חלקה כמעט בלתי מורגשת, כשלפתע הורה הטנדר לגעצל להגביר מהירות געצל ציית מייד, אחרי זרועות הפלדה שהוא הוציא מהתקרה מי יודע מה יכול לצוץ מההגה, המהירות הלכה וגברה ואז הגיע הטנדר אל שביל תלול שתהום פעורה משתי צדדיו הנוף היה משכר, אך למי יש זמן להסתכל על העמק המרהיב כשיש חשש כבד שתכף יפגוש אותו מקרוב, הלחץ טפס בגרונו של געצל ואיים לשתק אותו, "ימינה" הכריז לפתע הטנדר, געצל סובב את ההגה בזריזות חצי מהטנדר מרחף על התהום חצי על הכביש המהירות רק הולכת וגוברת והירידה הולכת ונהיית תלולה יותר ויותר.

    "שמאלה ומייד ימינה קל" הכריז הטנדר. "ברקס קל. ימינה וימינה. שמאלה. שמאלה. ימינה. חצי פרסה פלוס ברקס קל". הפקודות נורו בקצב געצל הרגיש שעוד רגע הוא מאבד את זה, הטנדר הטלטל בפראות התהום הפעורה צוחקת לו בעיניים המפגש ביניהם כמעט בלתי נמנע, "ימינה" צווח געצל ביחד עם הטנדר ניצל בנס מהעיקול החד, עד מתי ה' הוא התחיל למלמל וידוי, מתנתק מהסביבה, עסוק כולו בנסיון נואש לשרוד מנסה לבלום לא אכפת לו מה ייצא מההגה, אך הברקס נעול לא מגיב, החרדה מאיימת לשתק אותו הוא מבטיח ח"י שקלים לקופת העיר, ואז הוא החל לראות את האור בקצה המנהרה השביל נהיה רחב יותר ישר יותר הטנדר טיפס בקלילות את ההר יוצא מהעמק ועולה על סרט אדום שנפרס על הרצפה, געצל נוסע על הסרט עד שמגיע אל חניון מרווח עשרות צלמים ועיתונאים ממתינים מרוגשים, גם 'מייק ווינדוס' הבעלים של טסלה עמד שם חנוט בעניבה הכי יפה שמצא.

    "הכונו לעצירה מוחלטת" הכריז הטנדר געצל ציית כמתוך חלום ובלם עד הסוף מרים את ההאנד-ברקס, עוד לפני שהוא הספיק לקחת נשימה עטו עליו הצלמים מתחרים מי ילכוד בעדשתו את הזווית הכי מקורית, געצל יצא מהטנדר נשען בגבו על הטנדר נושם את האוויר המשכר ועוצם את עיניו מנסה להירגע מהחוויה הקשה, הוא ראה את המוות מול העיניים יותר מפעם אחת. "קרה משהו הכל בסדר עם הטנדר"? שמע פתאום קול מודאג לידו, הוא פקח את עיניו רואה מולו אנשים מחוייטים ומחוייכים הוא לא כל כך רצה להרוס את ההצגה, אך לא יכל להתאפק: "אתם לא שפויים מה זה המסלול הזה"? המתורגמן הביט בו בהלם מוחלט, "זה מה שיש לך להגיב על הטיול היקר הזה? אני מצטער אך איני יכול לתרגם לו את זה"

    "מייק וינדוס" קלט שמשהו כאן לא כשורה אך לא הבין מילה הוא דרש מהמתורגמן שיתרגם לו, המתורגמן הביט בשניהם חליפות ולבסוף תרגם, מייק התעניין מה לא היה טוב במסלול ובתגובה החל געצל לתאר את החרדה המשתקת שחווה בדקות האחרונות, המתורגמן הביט בו כמי שנפל מהירח, ומשראה שגעצל מתכוון ברצינות פרץ בצחוק רועם.

    הוא תרגם את דבריו תוך צחוק בלתי נשלט מדביק בצחוקו את מייק ושאר המעונבים, געצל עמד שם המום רגש קל של עלבון מזדחל אל לבו, "הקשב ידידי היקר" פנה אליו מייק בחביבות "הטנדר הזה הנו א-ו-ט-ו-נ-ו-מ-י, זה היה אמור להיות כתוב בהנחיות שקיבלת בסמס"

    מי שלא ראה את פרצופו של געצל באותם רגעים לא ראה פרצוף מבולבל מימיו, "ובכן" המשיך מיסטר וינדוס "כיון שמשום מה המידע החשוב הזה לא הגיע אליך הנך מתכבד בזאת לשוב אל הטנדר לסיבוב נוסף, והפעם לא במושב הנהג אלא בחדר שינה" רק זה לא, מלמל געצל לעצמו כשלפתע הכתה בו ההבנה כברק הוא יכול היה להישכב במיטה, לנמנם, להנות מהנוף המטורף והפראי הנשקף מהחלון, ול-ש-ח-ר-ר, ללא דאגות וללא פחדים, כל הדאגות והפחדים היו פרי דמיונו בלבד כל פעם שהגיע לעיקול חד ולבו החסיר פעימה, ורק בנס ניצל ברגע האחרון הכל היה מיותר. יכול היה לשבת ולהתפעל מהרובוט המדהים שבולם ברגע האפס, מלהטט בין כל העיקולים במיומנות בלתי נתפסת, לראות איך שהנה מגיע עיקול נוסף מסוכן, ולהביט בסקרנות טהורה איך זה יסתדר ולהבין שכל המסלול כבר מחושב מראש בדיוק מושלם.

    "תגיד אתה באמת חשבת שאתה זה שתמרנת במהירות המטורפת הזאת בשביל התלול הזה? נראה לך שהיית מצליח לקלוט מה מחכה לך בסיבוב ולהתמודד עם זה"? בירר אצלו אדון מייק, געצל שפשף את זקנו "מסתבר שלא חשבתי, וזאת אכן הבעיה"

    סוף​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ביזנייעס, forty thousand feet, ח.ד. וחלק ועוד 29 משתמשים32 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איה סופר
    תודה רבה לכל המגיבים. :) נותנים חשק להמשיך בכתיבה. שמח שהמסר הובן למרות שלא נכתב...
  • 156
    • מ
    שיתוף - לביקורת הגיגים של תלמידה...
  • מכירים? //
    • קטע קליל (אולי גם לא חינוכי) שרשמה תלמידה בשיעור אהמממ...

    פיהוק ארוך נמלט ממני, גם לו נמאס מהשיעור.
    אפילו החלונות כבר נרדמים, המחברות עוצמות עיניים והמזגן- נוחר להנאתו.
    בקבוק המים המעוך שלי כבר נם עמוקות, וגופו עולה ויוד לקצב נשימותיו הקלילות. בוודאי הוא חולם על כנפיים, מקור וציוץ, על ציפור שתוביל אותו הרחק הרחק מהכיתה המנומנמת.
    מעניין איך המורה לא נרדמת, לא עוצמת עיניים אל מול התלמידות החולמות.
    בוודאי גם הרמקול ישן, שוכח לקום ולזמר "נאר אמונה" בקול מחריש אוזניים.
    אני מתנערת ממקומי, נעצרת לקול מחאת המורה: "גילי...?!" כאילו לישון זה בסדר, רק לקום רגע מהמקום זו הפרעה. בעצם- היא צודקת, כל תנועה מצידי עלולה להעיר את שאר הבנות, ולגרום לפטפוטים.
    תכל'ס- עדיף לישון, לנום, לפחות להשלים את השעות שביזבזתי על אנגלית, היסטוריה ודקדוק.
    אווווף! הצלצול לא מגיע!
    מחשבה חדשה עולה בי- יכול להיות, שאפילו השעון החכם, המהיר, הזריז והנמרץ, עמד דום לרגל שיעור (לא) חשוב זה?
    סוף סוף התעורר הצלצול משרעפיו, נשא את קולו ברמה ובצרידות "נאר נאר אמונה!!" אכן, רק האמונה שהסיוט יסתיים החזיקה אותנו חיות וקיימות, ומוכנות- הידד, לשיעור הבא...

    (אין צורך לומר שאולי זה חוצפה, זה ידוע...)
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מ. ש, אוראל סולטן, CynicalExplorer ועוד 19 משתמשים22 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מכירים?
    כל הארה, הערה וגערה תתקבל בברכה! תודה עצומה!
  • 66
    • י
    שיתוף - לביקורת להיות אני הנכונה...
  • ילדה של אלוקים //
    • תמיד חיפשתי את השקט, בין כל הסערות שהציפו אותי.
    הרעש הרגיש כמו מבול שממאן לעצור,
    ואני מדרדרת איתו כאילו היה הר של חול.

    תמיד חיפשתי שלא ידעו מי אני, גם האנשים הקרובים אליי.
    רדיפה אחרי אימה עליי לאבד אותי,
    כולם מחפשים אותי כשאני עדיין לא מצאתי את עצמי.

    תמיד חיפשתי את הרוגע בכל מקום שהייתי.
    הלחץ סגר עליי, ולא השאיר לי מקום.
    ואני נדחסת בתוך עצמי, כאילו אני איזה מחבוא, מסתור.

    תמיד חיפשתי לשים את עצמי מקום ראשון לפני כולם.
    המחיקה העצמית גמרה אותי לרסיסים.
    אנשים דורכים עליי כשאני לא בניתי עדיין שרירים.

    תמיד חיפשתי וחיפשתי,
    ואז זה בא.
    השקט,
    הרוגע,
    הייתי במקום הראשון,
    אף אחד לא ראה אותי...
    ואז שוב חיפשתי וחיפשתי...

    חיפשתי הפעם הפוך,
    שיספרו אותי, שיראו אותי.
    פחדתי להיעלם בשקט,
    והרוגע גמר עליי.
    ומרוב ששמתי אותי מקום ראשון, כבר דרכתי על כולם.

    ואז הבנתי
    שלא את זה אני מחפשת,
    אלא את האיזון.

    ברעש למצוא שקט.
    בין האנשים לראות גם את עצמי.
    ובלחץ להתנהג ברוגע.
    ולהכיר לאנשים אותי, הפנימית.


    מאחלת לכולם למצוא את האיזון בכל דבר
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, CynicalExplorer, ST.R ועוד 7 משתמשים10 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    ילדה של אלוקים
    וואו ממש יפה ומובן. באמת שזאת תפילה חשובה...
  • 138
    • ל
    שיתוף - לביקורת מעשה באמבולנס ובחובש
  • להאמין ביכולות שלי //
    • תארו לכם סיטואציה בה יש ארוע חירום.

    כידוע, בורא עולם שלח לעולם אפשרות של חובשים ונהגי אמבולנס.
    החובשים רוצים להגיע אבל הנהגים לא מעוניינים להסיע אותם.
    החובשים יכולים לנסות להסיע את עצמם לאירוע אבל הם בלי רשיון ולא, זה לא תפקידם, יש להם תפקיד אחר.
    *
    גם בעולם הרוחני יש לכל אחד תפקיד.
    אומנם העולם החומרי גורם לאנשים להביט על תועלת וכו'
    אבל כתיבה ותרבות הן עניין רוחני ובורא עולם שלח לעולם גם אנשים שהם נהגים וגם אנשים שהם חובשים.

    מה קורה כשיש בעולם בעיות רגשיות שצריכות מענה בדמות קריאת חומרי קריאה טובים ומבריאים, אבל נהגי האמבולנס לא רוצים לקחת את התפקיד?

    האמת שה' הוא בעל הרצונות ולא האדם הפשוט, ואם הוא רוצה הוא יכול להחליף או להמעיט כוח של בעלי התפקידים, בעלי הסמכויות וכו'.
    ואם הוא רוצה הוא ישאיר את בעלי התפקידים והם ישאו בתוצאות שהאנשים שצריכים עזרה לא מקבלים.
    כך או כך, מצוין שהחובשים עושים את שלהם, אבל יש אחריות גם לנהגים וגם לשאר האנשים.
    וכל עוד אנשים לא חושבים שהעולם הוא כרגע כמו זירת פיגוע ח"ו שצריכה עזרה דחופה, וכל עוד כל אחד פועל על פי שיקולים אישיים ולא שיקולים שמביטים על העולם כמקום משכנו של בורא עולם ששלח בעולמנו שליחים, כולנו שליחיו, אז העולם ממשיך ככה, עם הקשיים וכו'
    התפילה היא שה' יבוא לעולמו ויסדר אותו באופן בו יפתח את הלב של בעלי התפקידים, או שיעזור לאנשים אחרים שיש להם אפשרות להיות נהגי אמבולנס (בהשאלה) לבוא ולעזור וליצור עולם בו לכל בעלי התפקידים יהיה אפשרות לממש את עצמם לעולם טוב יותר.
    אמן.

    הערות:
    אין בדברים הנ''ל הבעת כעס או ביקורת כלפי התנהלות כלשהי, הכל מובן, אלא רק יש תפילה אמיתית שה' ינהיג אותנו באמת ולא דבר מה אחר, ושה' תמיד יהיה נוכח בכל, ונזכור תמיד, כל בעלי התפקידים בכל מקום, עד כמה רק רצון ה' (שזו טובת הכלל והפרט) אמור להתממש ולא שיקולים אחרים. ונזכה להגיע למרחב בו נבין עד כמה חסדי ה' רוצים להגיע לכל תחום בעולם. ואנחנו העם שלו אמורים לסייע זה לזה כל אחד האמצעים שיש לו, שהם בעצם אמצעים שה' נתן לו, למען עולם טוב יותר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: CynicalExplorer, אביגלוש, ספרות בנשמה ועוד 2 משתמשים5 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    להאמין ביכולות שלי
    תודה על הרצון להבין את הכוונה של המאמר. בגלל שהמאמר הלא ערוך דומה מאוד למאמר שהעליתי, הנה ההסבר...
  • 285
    • ה
    שיתוף - לביקורת למישהו יש עוד קצת אומץ?
  • הכל כבר תפוס //
    • .
    אתה נכנס לסלון.
    ואני רוצה לשאול אותך- "אתה אוהב אותי?"
    המילים עומדות לי על קצה הלשון, מבקשות כל כך לצאת!
    אבל המוח שלי כבר רץ קדימה, מדמיין את ההמשך
    רואה אותי שואלת, אותך מסתובב קצת. "מה?"
    ואני... את כל האומץ כבר הכנסתי בשאלה מקודם
    ואיך? איך אני אפתח עכשיו שוב את הלב?
    איך הפה שלי יצליח שוב ללחוש בקשה?
    רואה אותך נושף בהקלה, לא בקול... בלב.
    הצלחת לעבור את זה...
    ולא, לא ענית לי!
    רוצה להאמין שיש בבתוכו שלך רצון גדול לחבק אותי
    להגיד לי "ילדה שלי, אני הכי אוהב אותך בעולם!"
    אבל תכלס לא אמרת.
    אפילו לא בדמיון!
    אז.. אני לא שואלת.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: CynicalExplorer, אימון- והנחייה בNLP, ilan p ועוד 36 משתמשים39 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הכל כבר תפוס
    כנראה שכדאי, בשביל זה צריך עוד אומץ...
  • 15
    • ל
    שיתוף - לביקורת לימון, לימונדה או פרי יוקרתי
  • להאמין ביכולות שלי //
    • יש אנשים שמתמודדים והופכים את הכל ללימונדה,
    ויש שנשארים עם לימון
    ויש שהופכים את הלימון לפרי יוקרתי.

    *

    למשל ניקח את ההתמודדות עם חוסר סדר.

    להפוך את חוסר הסדר ללימונדה זה אומר ללמוד, למצוא טיפים, להשתנות, להפוך למדריכה בנושא, להיות מסודרת ככל שאפשר ואפילו לקדם את הנושא עם הרצאות או לכתוב על זה וכו'

    להשאר עם הלימון זה אומר לחוש רע רוב הזמן, להסתכל על חוסר הסדר כמשהו שמקטין אותי, איזה תחום דפוק בחיי שגורם לי לחוש קטנה ולא שווה, להתבייש בעצמי, לכעוס על עצמי, להתנצל, לסדר שוב ושוב, לרדוף אחרי הסדר כל הזמן, לכעוס על עצמי כל הזמן.
    וכל מילה או רמז מהסובבים בנושא זה כמו לדרוך על יבלת.

    האפשרות להפוך את הלימון לזהב או לפרי יוקרתי זה אומר שאני כל כך בטוחה בעצמי עד שאני מבינה שחוסר סדר משרת אותי בדיוק כמו סדר.
    שניהם עונים לי על צורך רגשי.
    ובעצם אני אוהבת את עצמי מאוד, ומרגישה כל כך בטוחה במי שאני, עד שאני חושבת שחוסר סדר ממתג אותי, מעיד עלי דברים טובים.
    אומנם אני מבינה שחוסר סדר זה לא רצוי, אבל אני מבינה שאם אסדר ואהיה מסודרת זה מתוך שאני אוהבת את עצמי ורוצה לחיות בתוך סדר, ולא בגלל שאני בורחת מחוסר סדר, וזה טוב להיות בחוסר סדר כי זה אומר שאני מרגישה נוח בחברת עצמי.
    בקיצור בכל תחום בחיים אפשר להכנס חשיבה שמאוד מעריכה את עצמי.
    אני לא מבטלת את המצב האידיאלי שזה 'סדר', אבל כן מבינה שהדרך לשם והסכמה עם בלאגן כמשהו לגיטימי עבורי בזמנים מסוימים, היא גם בסדר.
    מה שאומר שאני מחזירה את עצמי למרכז.
    *
    אותו דבר גם בקנאה.

    לפעמים נתקלים בבני אדם שהם מתקדמים פי אלף מאיתנו.
    וזו חלישות דעת גדולה, קנאה עמוקה, לא מובנת, מסך.
    במקום להתרגז על עצמי,
    להבין שהקנאה נוכחת ולהסכים לקבל אותה כמשהו שהוא חלק ממני, ואפילו לאהוב את הקנאה בתור חלק שמזכיר לי שיש 'אותי'.
    ואז הפוקוס חוזר אלי.
    ואדם לא יכול לנדוד מחוצה לו, כי למרות הכל אדם חייב להשאר נאמן לעצמו.
    וכל מה שאדם יוצא מעצמו, זה כדי לחזור לעצמו מחובר יותר, כי מקור החיים נמצא בתוכו ולא אצל אחרים.
    *
    הטוב ביותר - להתמודד עם חוסר בדרך של הבנה: שאני מהאנשים שחווים את החסר כמו ריקנות בסיסית, כמו בור חסר יסודות עליו בנויים החיים שלהם.

    ואז להבין שהבור הזה לא ריק.
    והחיים לא מבוססים על בור, על חסר.
    החיים מבוססים על מלאות. ואני לא ריקה, או אולי עדיף לחשוב שהריקנות היא גם מלאות.
    אקשיב לעצמי, אלמד את עצמי ואלמד להעריך את עצמי בבסיס, למרות הבור או החסר, ולא משנה איך נוצר, מתוך אמונה שלמה בבורא עולם.
    רק מי שנמצא בתחושת ריקנות יכול להבין מה זה להחליף את הריקנות בתחושת מלאות.
    והכל בסדר.
    • וואו!
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: CynicalExplorer, אביגלוש, AVITALLL ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 111
    • ה
    שיתוף - לביקורת המתפרץ, הנמוך והמקצוען
  • הלוויתן הכחול //
    • "הו! אתה פה! חיפשתי אותך," הוא התפרץ לתוך החדרון הקטן.

    האיש הנמוך שהסתובב לכיוונו לא היה נראה מרוצה במיוחד "מה אתה עושה פה? למה באת?"

    הוא נאנח. מראש ידע שזה לא הולך להיות קל "באתי כי זה כמעט התפוצץ, אתה יודע, אין לי ברירה אחרת"

    הנמוך גילגל עיניים "הפניה לחוסר ברירה היא ברירת מחדל שיוצרת ברירה מאוד רחבה. למה אני הברירה שלך?"

    המתפרץ מצמץ. הוא לא מבין את הדברים המוזרים שהנמוך אומר לפעמים אבל הוא חייב אותו דחוף "אתה יכול לעזור לי?"

    "אני? אני לא מבין בדברים האלה, ולא מבין למה מלכתחילה פנית להתעסק איתם"

    "כי לא הייתה לי ברירה!" הוא נואש "ובהתחלה הכל היה יציב, והסתדר מצוין. כבר הייתי בטוח שאני קרוב לסוף, אבל אז פתאום זה התחיל להתנהג מוזר, עלייה, ירידה, הייתה אפילו תנועה חזקה שהרעידה את הכל. עד שפחדתי שזה יתפוצץ, אז ברחתי"

    בוז עמוק שוטף את עיניו של הנמוך "ברחת?! ומה בדיוק חשבת לעצמך? מה עם כל האנשים מסביב שיכולים להיפגע? זה מה שקורה כשמתעסקים עם הדבר הזה בחובבניות. זה עסק רק למקצוענים ילד"

    "אני, אני כן חשבתי" המתפרץ בולע רוק, מנסה לאסוף את עצמו "אני לא רק ברחתי בלי לטפל בזה, אני שמתי הגנות, ומחסומים, הרבה מאוד הגנות. אבל גם אם ההגנות יחזיקו את זה לזמן מה, זה לא יציב בעליל ויתפוצץ בסוף! אני אומר לך! ובסופו של דבר גם אם אני לא שם אני אהיה הנפגע הראשי."

    "לא יציב? איך טיפלת בו? אתה מתעסק בכלל בסוג תיקני? מפוקח?"

    "לא חושב. אני... לא בטוח."

    "אתה מתכוון בטוח שלא. נראה לי שאין לך ברירה, אתה חייב להיעזר במישהו שמבין בזה."

    "אני לא יכול. ולא רוצה. לא סומך על סוג האנשים הזה. ההוא שנעזרתי בו בהתחלה לא השאיר בי רושם מי יודע מה ואם הסוג שהתעסקתי אתו לא מוכר, צריך מישהו מקצוען באמת. ולא אני ולא אתה מכירים אחד כזה. המקצוענים האמיתיים עובדים במקומות הגדולים וגם אם נצליח לגרום לאחד מהם לעזור לי עם זה אף אחד לא מבטיח כלום. הדבר הזה ממש מוזר" קצת ביטחון חודר לקול שלו.

    "אולי אתה צודק ואולי לא. אבל לברוח? ולכמה זמן? אתה חסר אחריות. אתה צריך ללכת לטפל בזה מיד!" הנמוך נחרץ. אין לא כבר סבלנות למתפרץ.

    "אבל פסיכולוג?!?! מה הוא כבר יכול לעזור? אני אומר לך שניסיתי. אתה סתם חוזר על עצמך כמו מחוגי שעון!"

    "אבל אתה מתעקש שלא להפנים! כמה הגנות שתשים על הרגש שלך זה לא יעזור ואם הוא לא יציב הוא יתפוצץ בסוף. אתה בעצמך אמרת!"

    "אני יודע מה אמרתי! אבל אמרתי את זה כדי שתגיד לי איך אני יכול לעזור לעצמי! לא שתחזור שוב על הדברים הקבועים שלך שלא עוזרים לי כלום."

    "חה!" על אף קומתו הנמוכה הביט עליו הנמוך מלמעלה למטה, זלזול על פניו "ילד, לטפל ברגש שלך זה רק למקצוענים. לא לחובבנים כמוך. אתה רק בורח!"

    קומתו של המתפרץ השתופפה וכל האוויר יצא מגופו בנשיפה אחת. עיניו מתעמקות ברצפה המכוערת שבחר הנמוך לחדר שלו.

    "נו? אתה רואה? אין לך מה לענות לי" רגלו של הנמוך מטופפת קלות, כמו מועכת שוב ושוב את המתפרץ שמולו.

    המתפרץ לקח נשימה עמוקה, בוחר את מילותיו תוך כדי דיבור "נכון שאני בורח. כל הזמן. אבל אני ברחתי אליך. אני ברחתי כדי לבקש עזרה. אני ברחתי כדי לחזור להתמודד" הוא מישיר את מבטו לנמוך שמולו "ואולי תגיד שהרגש שלי לא תיקני. שהוא לא בסדר. אבל אסור לך להגיד שאני לא מקצוען! אני המקצוען מספר אחת לרגש שלי! נכון שאני יכול להיעזר במקצוענים אחרים, אבל לרגש שלי אני מספר אחת! ואתה, לא מועיל לי במיוחד. אני אברח עכשיו. שוב. למקום אחר. כי הסוג הלא תיקני של הרגש שלי מזדעזע ומיטלטל מאנשים כמוך. אני בורח שוב, בשביל שאוכל אחר כך להתמודד עם זה. בתקווה שעד אז הרגש לא יתפוצץ. אני בורח שוב, כדי להפסיק לברוח" ובמילים אלה סבב על עקביו המתפרץ ופרץ בריצה פרועה כמו שרק סוג הרגש הלא תקני שנמצא בו יכול להוליד.

    מותיר אחר את הנמוך מצמץ שוב ושוב בעיניו ההמומות, מהרהר על מוזרותם של בני האדם ועל מוזרותו של המתפרץ העולה על כולם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: CynicalExplorer, T;), ע. אפרוח ועוד 9 משתמשים12 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איה סופר
    כתיבה מדהימה. היה מאוד מסקרן ומושך. נשמח לעוד.
  • 75
    • ל
    שיתוף - לביקורת לא משהו מיוחד
  • להאמין ביכולות שלי //
    • אט אט אני מבינה שאני לא מיוחדת בכלל.
    בכלל.
    אומנם אני ייחודית כמו שכל אדם ייחודי, אך אין לי סגוליות.
    אני לא מיוחדת.
    איך אני יודעת את זה?
    סימנים קטנים מכל מקום, הוכחות.
    כמו למשל אנשים כמוני בדיוק בדיוק.
    כמו למשל הבנה שאם אני מיוחדת - זו כפירה.
    *
    ההבנה הזו נושאת בתוכה משהו מדהים.
    אמנם תמיד ידעתי שאני לא מיוחדת אבל היתה לי גם חשיבה גרנדיוזית. וגם מחשבה/חשש אולי כן, אולי חושבים שאני מיוחדת (כאילו חושבים עלי...)
    אבל לא.
    אנשים מדברים כמוני, חושבים כמוני, מתמודדים כמוני, יצאו לאור כמוני, עברו דרך כמוני.
    אין בי משהו יותר.
    מצד אחד זה רוגע נפשי להבין שאני לא מיוחדת. אני גם לא מיוחדת לשלילה. אני לא חריגה.
    מצד שני זה... המ... קצת מאתגר את הרגש.
    כי עדיין קשה לי לשמוע אנשים שמדברים כמוני או חושבים כמוני או אפילו מחדשים לי.
    תחושה של: הם כמוני לגמרי.
    וזה קצת מאתגר להרגיש את זה כי זו תחושה והבנה/ הסקנת מסקנות שגם לאחרים קשה לשמוע אותי כמו שלי קשה לשמוע אותם (לא שהם בדיוק שומעים אותי).
    ואז הבנה של: למה לי להתאמץ לדבר, להביע את עצמי, אם בכל זאת כולם חושבים כמוני וכולם כמוני.
    ואם יש אנשים שזה מרגיז אותם שאני מתבטאת, כמו שאותי מרגיז לשמוע אנשים מתבטאים, אולי עדיף לא לכתוב וזהו.
    *
    אבל התשובה לכל זה היא - שאני בסדר.
    זו הדרך שלי.
    אולי אני לא מיוחדת אבל בלי קשר מותר לי ללכת בדרך שלי, אני לא צריכה למחוק את הדרך הזו. גם אם אנשים יתאכזבו.


    שמעתי שכולנו הוויה,
    צריך להגיע לשם-
    להבנה שאנו הוויה ולא אגו.
    הוויה זה אומר: אני נוכח כאן, אני הוויה טובה משדרת אהבה.
    וכל השאר, כל בני האדם גם הם הוויה. אין כאן תחרות יש כאן מסע של כל אחד בדרך לעצמו האמיתי, האור שלו שרוצה להתגלות.


    בעוד אגו זה יותר הסיבוך הזה סביב 'אני' ו'היא'.
    כן, ככל שאדם יכיר בכך ויפעל בהבנה שהוא כלי מלא אור, שהוא הוויה טובה, הבעיות שלו יפתרו.
    כי זו האמת, כל אדם יש לו שליחות ואין אף אחד מיוחד יותר.
    לפעמים אני רואה אנשים לא מושלמים שמפרגנים לאנשים אחרים, שהם כן מאוד מוכשרים מוצלחים יותר מהם ואני קצת רוצה ללמוד: מה המהות של פרגון?
    האמנם המפרגן כל כך מלא בעצמו ובטוח בעצמו שהוא מסוגל לפרגן?
    למה אדם לא מסוגל לפרגן?
    מה זה החסר הזה שגורם לאדם לחוש שהוא נאלץ להלחם על המקום שלו... האם יש אנשים שהמקום שלהם בעולם לא מובטח או שזה רק דמיון שהאדם יוצר לעצמו?
    זה כנראה רק דמיון.
    זו מלחמה על ריק.
    כי יש לכל אחד מקום מבוסס, איתן, מלא ערך, מששת ימי בראשית.
    הוא צריך לעמול עבור המקום הזה כי לעמל אדם יולד אבל המקום שלו קיים, מדויק ויציב.
    ולחינם אדם מסתכל על הזולת כדי לחפש עוד קמצוץ של אושר, אישור, הכרה, כי הנפש לא תימלא.
    והנשמה מלאה מעצם היותה והיא לא צריכה דבר.
    *
    אבל אנחנו כאן בעולם הזה, עולם מלא נסיונות, תחרותיות, קנאה, פחד, מוסר מול אינטרס, חוקי תורה מול הרצון האישי, אנחנו בעולם מקסים, וגם כל מה שיש בו שזה בין השאר גם צרות עין, קנאה ותחרות וכו' גם זה יכול להיות תועלתי כשאדם מודע לעצמו ומנסה למלא את המקומות החסרים שיש בו - באהבה עצמית.
    כשאדם מוכן לקבל עצמו ולהתקדם במידותיו, מסגל סבלנות אורך רוח כובש את המידות הרעות.
    אז הוא זוכה לאושר אמיתי.
    לא צריך להיות מושלם, צריך להסכים שאני לא מושלם.
    ולהתמלא בענווה בשפלות יחד עם הבנה שיש לי נקודות יחודיות רק לי והן נקודות האור שלי לעצמי ואולי גם לעולם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: עם ישראל חי!!!, AVITALLL, ימים טובים יבואו ועוד 7 משתמשים10 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    וואו, קטע מעניין מאוד נחמד לראות שיש עוד אנשים שקשה להם עם אותן פינות ומתפלספים ככה עם הרגש הזדהיתי
  • 330
    • א
    שיתוף - לביקורת ההוכחה המפתיעה לכך שהעולם עגול
  • איש המילה הכתובה //
    • רוח שטות לה, לרוח. אני פחות עף עליה, אבל המגבעת שלי עפה גם עפה.

    היא נראתה לאחרונה בירידה מקו 16: לבושה שחור, עם סרט אלגנטי וכפתור; אחריה רץ איש שמן עם כיפה ביד, כמו צב שרודף במרץ אחר צבי.

    כל היודע דבר, מתבקש למסור ד"ש. לא לצב; הוא שרוע ברחובות הסמוכים. הכיפה כבר לא ביד – היא ביעד לא ידוע. היא נעה בדיוק בכיוון ההפוך למגבעת.

    הצב שוכב מתנשף, פדחתו מסנוורת נהגים. הוא מסובב את ראשו מדי פעם, שמא צמח לו ביתו – מקלט בושתו – על גבו; שוכח ש"צב" הוא רק דימוי לתמרון מסורבל, ודימוי, כידוע, מעולם לא הצמיח נדל"ן.

    הנייד מצלצל ברוגזה בכיסו של הצב. חברו הטוב, המתגורר באוסטרליה, על הקו: "לא תאמין מה שלחתי לך במייל".

    הצב זוחל לאיטו, גלוי ראש, לחנות האינטרנט הכשרה הקרובה. הוא פותח את המייל ולסתו נשמטת: כיפה ומגבעת מתחבקות באוסטרליה. כל אחת הקיפה את כדור הארץ מכיוון אחר.

    קו 16 מעולם לא הגיע רחוק כל כך.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דוד פרידמן השני, מ.ד.ש., דג הכסף ועוד 55 משתמשים58 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבההה! לצב שלום רב, אבל לא מגבעת ולא כיפה. התקווה היא שכשיגיע החורף לאוסטרליה הרוח תשלח את...
  • 63
    • א
    שיתוף - לביקורת לעצמנו דומיה
  • אוראל סולטן //
    • רכבת.
    עולה ויורדת.
    נתקעת.
    בלב.

    רכבת.
    הולכת דורסת.
    הורסת.
    כאב.

    רכבת.
    ממשיכה ונופלת.
    מפוחמת.
    שלו.

    רכבת.
    נוסעת אחורה.
    נתקעת.
    בחרון.

    רכבת.
    המון קטרים.
    ובודד.
    הקרון.

    רכבת.
    החיים והמוות.
    ואחד.
    אחרון.

    המציא לנו פתחון,
    ותקומה.
    המציא לעצמנו,
    דמעה.

    המציא לנו מסילה,
    וּתְהִילָה.
    לעצמנו דומיה,
    גאולה.

    ניבא ואינו ידע מה ניבא...
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: טובבבבבבב, יעקב ויצמן, כותב בקצב ועוד 9 משתמשים12 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    טנקס על המשוב המחמם. תודה רבה רבה!!! תודה!
  • 321
    • א
    שיתוף - לביקורת התפכחות נוסח שמאל
  • איש המילה הכתובה //
    • "אין שם אף אחד חף מפשע. את כולם צריך לזרוק לים".

    לא האמנתי לתדרי הקול שאוזניי פענחו והזרימו למוחי. לא כשזה בא מסוזי, אביר זכויות האדם.

    שלא יהיו טעויות: אני מסכים איתו. עזה היא גן החיות הגדול בעולם. גם המצרים והקטרים, שמתמחים בגידול חיות מהזן הזה, נמנעים מלדרוך בכלוב. הם מעדיפים להאכיל מלמעלה – מצניחים ובורחים.

    אבל סוזי?
    עד לא מזמן הוא היה מוכן להחליף את חתולי הבית הפרוותיים שלו בכמה תינוקות מחמד עזתיים. טונות של חמלה הוא שפך על כל מי ששונא את עמו מספיק.

    "מה זה את כולם לים?" שאלתי, "גם תינוקות אומללים שעדיין לא טעמו טעם חטא?"
    לא ניסיתי להסתיר את תדהמתי מההתפכחות הפתאומית של פעיל השלום האובססיבי.

    "כן. את כולם", הוא אישר, "צריך לגמור אותם בעודם קטנים", אני לא הוזה.

    מה שהשביעי לעשירי עשה לאנשים. פשוט לא יאמן.

    "אז איך זה שרק הבוקר ראיתי אותך מפגין למען ילדי עזה האומללים?", ניסיתי ליישב דיסוננס עיקש.

    "מי דיבר על תינוקות עזתים מסכנים?" הוא הזדעק.
    "אני מדבר על פעוטות מעון חרדיים פרימיטיביים".
    • עצוב
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: CynicalExplorer, דג הכסף, תמרוז ועוד 31 משתמשים34 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    ממש דוקר בעצמות. רוצה להאמין שמתישהו זה כבר לא יהיה אמיתי ונוקב כל כך כמו היום. אמן.
  • 87
    • נ
    שיתוף - לביקורת חיתוך המילות
  • ניק 150135 //
    • אבא, התעוררה הילדה משנתה,

    'אחיך קרא בשמך'!

    'היכן הוא'? הגיב האב המנומנם לקריאתה,

    אני לא רואה אף אחד בסביבה הסמוכה,

    וגם איך הוא יודע מה שמי ושם אבי,

    בוודאי הוא אוהבי,

    רק קצת מוזר למה הוא מחוץ לענן?!...

    זה קצת סימן ...

    ושוב נשמעה צעקה,

    'בא מהר, אני רוצה להציע לך עסקה',

    והצדיק לחוץ בזמן,

    הזדרז לצאת מן הענן,

    והילדה מקשיבה לצלילים,

    מנסה לשמוע את המילים,

    אבל מה שהיא שמעה,

    היתה רק דממה,

    ואז אנחה המומה,

    ולאחריה חבטה תמימה...

    רחש נוזל עלום שנשפך,

    וגורל 'יתמות' שעליה נהפך...

    וכשאחר כך יצאו כמה יהודים,

    לקבור את השרידים,

    הם מצאו חיתוכים אכזריים ...

    ובסמוך היו גם דפים מפוזרים ,

    עם רשימות של כל העבריים,

    וכך נודע איך האויבים מצליחים להערים,

    כנראה שהעמלקים הרשעים ירדו למצרים,

    והעתיקו את כל הטפסים של היהודים המשוחררים,

    וכך הם התחזו לאחים או חברים,

    והרבנים נזעקו, 'עוד יהודי נפל בפח'...

    אי אפשר לחיות עם כזה מתח...

    חייבים לפתור את זה לנצח!!

    למאמר המלא צרו קשר עם 'המוצלח'.....
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: eli7123, אביגלוש, AVITALLL ועוד 10 משתמשים13 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 150135
    לא מספיק ראיתי ביקוש??!?
  • 246
    • ה
    שיתוף - לביקורת הרוצחים בלבן, הרוצחים בשחור. הנקמה שלי
  • הטעם המושלם //
    • זה לא ישרוד.
    אין לך סיכוי.
    בשביל מה?
    היא תיוולד פגועה!
    היא תיוולד היום או מחר!
    חשש לזיהום!
    היא בגדר רודף!
    מה לא אמרו עלייך, ילדה שלי, מה לא ניבאו עלייך?

    פרימיטיביים!
    לא לומדים ליבה!
    איך הם יתפרנסו?
    למה רק הם גונבים מימונים מהמדינה?
    למה אני כן משלם 3 אלף כמו ילד טוב?

    ואני אידישע מאמע.
    אוחזת בידי את האוצר המושלם.
    מול כל הסיכויים.
    מול כל המתנגדים.
    מול כל המטיפים.
    בגאווה יהודית.
    מכריזה- הרי הנקמה, הרי ההוכחה.
    הביטו נא. ראו נא.
    עליה רציתם לוותר???????
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ח.ד. וחלק, פנטה, Malki.A ועוד 31 משתמשים34 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    מרגש! השילוב של התחזיות הקודרות עם ההסתה הציבורית, והחיים החדשים שמהווים את התשובה- מיוחד מאוד!
  • 228
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת בסדר גמור
  • צביה ר. //
    • שיתוף המשך ל-זה בסדר.

    "תגיד, רוני, מה איבדת?" שאלתי אותו בלב. "אתה יודע שאני אלוף בלמצוא. אפילו את המטבע שרציתי לתת לאדון חומוסצ'יפסלט מצאתי בסוף. יודע איפה? על המדרכה ליד הגדר של החיפושיות. הלכתי ונתתי לו, מה אתה חושב. מה, אני גנב שלוקח פיתה עם המון דברים טעימים בלי לשלם? אבל הוא לא רצה לקחת. רק צחק ואמר: ' זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה'.
    אז הלכתי. והיה לי לבריאות. ונהניתי.
    בקיצור, רוני, שאני אעזור לך לחפש?"

    רוני לא ענה.
    עכשיו התווספה לי עוד שאלה לרשימה שמחכה לו: מתי 'תה חוזר, רוני?

    ישבתי על הגדר וחיכיתי.
    רוני יבוא.
    הוא יענה לי על כל השאלות.

    הסתכלתי על החיפושיות המתרוצצות כאילו הן ממהרות לאיזה מקום חשוב, ושיננתי את רשימת השאלות הממתינות לרוני בקוצר רוח:
    "מה זה חומוסצ'יפסלט, מה איבדת, מתי 'תה חוזר, מה זה חומוסצ'יפסלט, מה איבדת, מתי 'תה חוזר, מה זה חומוסצ'יפסלט, מה..."

    פתאום חשבתי שיהיה מצחיק ומוזר לשאול את רוני 'מתי 'תה חוזר' אחרי שהוא יחזור. צחקקתי לעצמי ומחקתי את השאלה מהרשימה.

    המשכתי לשנן את השתיים שנותרו.
    אסור לי לשכוח אותן.
    עוד רגע יחזור האח הכי חכם שלי, יענה עליהן אחת-אחת.

    נדנדתי רגליים. החיפושיות הסתובבו במעגל. עברתי לישיבה מזרחית. הן הסתדרו בשורה ארוכה. ליטפתי אותן, את כולן, לא פספסתי אחת. הן המשיכו להתרוצץ. השענתי את הראש על הברכיים. הן טיפסו על הנעל שלי. הסתכלתי איך הן הופכות ארגמניות בחושך שהחל לרדת. לחשתי להן: הנה, תיכף רוני יגיע, אל תהיו עצובות.

    איש מקומט עם עיניים טובות עצר לידי, שאל: "הכל בסדר, ילד?"
    "בסדר גמור", עניתי לו, מנגב במהירות דמעה שהרטיבה לי את הלחי.
    "זה בסדר, נשמה". הוא אמר, והקמטים הרכים שלו הביטו בי.

    אבא צעק מהחלון שכבר מאוחר.
    צעקתי לו חזרה: "בסדר גמור".

    החיפושיות המשיכו להתרוצץ בחושך.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: נועה noa, מהללו, CynicalExplorer ועוד 40 משתמשים43 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תודה!!
  • 477
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת זה בסדר
  • צביה ר. //
    • "חומוסצ'יפסלט?"
    הנהנתי. לא שהבנתי את המילה הארוכה הזאת, אבל ראיתי שכל העומדים לפניי בתור מהנהנים אחריה. הנהנתי גם אני.
    בתגובה הוא הקפיץ בלוליינות שישה כדורים שחומים אל תוך הפיתה הפעורה בידו, העמיס אותה במהירות האור בכל מיני דברים טעימים, והניח אותה ביד הפנויה שלי, יד שמאל.

    יד ימין חיפשה בכיס את המטבע הזהוב הממוסגר בחישוק כסוף.

    מאז שמצאתי אותו אתמול על הגדר של החיפושיות, הוא לא יצא מהכיס לרגע. מידי שלוש דקות וידאתי שהוא לא ברח ממנו בטעות.
    בלילה הנחתי אותו מתחת לכרית וחלמתי על חיפושיות גדולות שרוצות לקחת אותו לעצמן. לא הרשיתי לזה לקרות. סידרתי אותן בשורה ארוכה על הגדר וברחתי משם, ממשש את המטבע בחשש.

    ועכשיו יד ימין שלי מיששה, מבוהלת, את האוויר הכלוא בכיס.
    המטבע לא היה שם.

    "זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה", הוא אמר וחייך אליי.
    לא הבנתי איך ידע שאיבדתי את המטבע לפני שהספקתי להגיד לו את זה. אבל חייכתי בחזרה "תודה" שקטה והלכתי משם, מספיק לשמוע את ה-חומוסצ'יפסלט הבא בתור.

    אני חייב לשאול את רוני מהי המילה הארוכה הזאת. רוני הוא האח הכי חכם שיש לי. אני בטוח שגם אם היו לי עוד אחים, רוני היה הכי חכם מכולם. הוא תמיד יודע הכל. גאון כזה.

    כל הדרך שיננתי "חומוסצ'יפסלט, חומוסצ'יפסלט, חומוסצ'יפסלט, חומ....".

    כשהגעתי הביתה רוני לא היה שם.

    מאז לא חזר יותר.
    אבא אמר שהוא איבד את זה.

    לא ידעתי מהו ה"זה" שרוני איבד, ולא היה לי אח חכם שאוכל לשאול אותו.
    ירדתי למטה, סידרתי את החיפושיות בשורה ארוכה על הגדר, ולחשתי לרוני בלב: "זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה".
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: טובבבבבבב, חיפאית!!!!, מרגלת ועוד 69 משתמשים72 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    @מ. ש @משה איור @שמואל אגסי המשובים שלכם מחממי לב! תודה עליהם.
  • 63
    • ל
    שיתוף - לביקורת מצרים
  • להאמין ביכולות שלי //
    • אשר התעללתי במצרים


    כל הרצון הטוב שלי חווה חיבוטים מפה ומשם.
    ואני מבינה שזו התעללות במצרים, במקום הצר ומיצר שבתוכי.
    אלוקים לא סתם התעלל במצרים.
    היתה לכך מטרה, עצם זה שאדם חי בתודעת מצרים הוא חווה התעללות כי מצרים זו חשיבה מתעללת, מגבילה, חשוכה, צרה.
    ההתעללות זו היא חלק מהרצון האלוקי שנצא משם.
    אף אחד לא יודע מה התיקון הזה, שזרק אותו לאן שזרק אותו, בדרך לתיקון נשמתו.
    *
    אנחנו עוברים דברים.
    רבי עקיבא אמר על כל גל שעבר עלי הורדתי את ראשי ונתתי לגל לחלוף.
    אבל לפעמים אדם נקלע למערבולת.
    *


    לאחר כל מה שעברתי אני מבינה כמה תיקון החברה שלנו צריכה.
    כמה תיקון אני צריכה.
    אבל אני לא היחידה.
    כולנו צריכים תיקון.
    התיקון שלי הוא לקבל את עצמי כמו שאני ולהמשיך בדרך שלי שכוללת תהיה וחיפוש.
    התיקון של החברה הוא... להבין.
    שיש את מה שאנחנו רואים ויש גם דברים נסתרים.
    להכנע לנסתר. לא לחשוב שאנחנו מבינים הכל, כי אנחנו לא מבינים...
    *
    אני חיה דחיה, אמת.
    אני יוצרת דחיה, גם נכון.
    אני מחפשת דחיה, לחלוטין נכון.
    אבל דחיה זה פחד.
    ולחוות את הדחיה זה להתקרב לתוך הפחד.
    לטעום ממנו.
    זה לא אומץ, זו חרדה.
    *
    אבל מה באשר לאלו שדוחים?
    למה הם דוחים?
    הם כנראה פוחדים.
    אני לא מזדהה עם פחד של התנהלות שיוצרת דחיה,
    אני כן מבינה אותה.
    מבינה את הפחד הזה.
    מבינה שהוא קיים גם בתוכי.
    ומאמינה שיום אחד הכל יהיה טוב.
    בינתיים אני עדיין בפחד הזה.
    הוא קשוח, מבלבל, מרגיש לא נכון.
    אבל יש בו גם אמת.
    אז תודה לך פחד מדחיה.
    תודה לך גם דחיה.
    אין לי פתרון לדחיה, או לפחד מדחיה.
    אבל יש בי מודעות לכך שדחיה זה דבר שלילי, פוגעני, אינטרסנטי ופחדני.
    יש לי מודעות לכך שדחיה היא גם דבר מבורך, אם דחיה לא היתה מבורכת היא לא היתה בעולם.
    כך שדחיה, עם כל הפספוס שיש בה, בעצם מגישה אפשרות לבנות/ליצור משהו חדש.
    אז אני מחליטה להיות חזקה ושמחה.
    כי לכל אדם יש דרך משלו, וגם אם הוא חווה קשיים או חוסר הצלחה, זה בעצם שלבים בסולם שאמורים להעלות אותו למקום גבוה יותר.

    תודה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: CynicalExplorer, .חיה פ, אוראל סולטן ועוד 6 משתמשים9 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    להאמין ביכולות שלי
    תודה על התגובה המדהימה והרבה הצלחה בכתיבה ובהכל. אני לא חושבת להפסיק לכתוב. כתיבה היא דבר מעצים...
  • 18
    • נ
    שיתוף - לביקורת אבות ובנים
  • ניק 150135 //
    • אבות ובנים.



    אין בעיה!! אתה לא רוצה? אז לא!

    המשיך האב בשלו,

    מתעלם מהתחושות העמוקות...

    מעדיף לעשות וי על מטלות ריקות...

    מאשר להתחשב בילדים קטנים עם לבבות...

    אז מה אם הם הולכים לבכות?!

    הם הרי לא יודעים לבטאות...

    אז אפשר להמשיך לחיות....

    תשמע, אני ממשיך בעניניי

    פעם אחרונה אני שואל אותך ודי

    את רוצה ללמוד, או שנלך מכאן ו'ביי'?

    ושוב חריקת ספסל

    נדחף בידיו המעצבנות של הקטן

    והאב נאנח מרים ספר שנפל

    ושוב האב שואל אתה רוצה ללמוד או להפוך את השלחן?

    כן אני רוצה, וסוף סוף על הספר הוא נשען

    והאבא מתחיל להתנדנד ברצינות

    מסתפק אם נשאר לו עוד קצת סבלנות...?!

    לפחות הוא שמח

    לעצמו על השכם הוא טופח

    שבסוף הוא כן הצליח

    לשכנע את הילד הזחוח

    את כל עיסוקיו לשכוח

    ולשקוע בתורת השם בכל הכח...

    אולם ההצלחה

    לא ממש התארכה

    כי הקטן שוב את התיק פותח

    אבא תקלף לי את התפוח

    אבל אין לי פה סכין

    הוא שולף בלי להכין

    אבל הזאטוט עדין לא הבין

    והוא עונה בקול רפה

    יש ליד הקפה

    ראיתי לפני כן

    כשהיית באמצע שיחה מ'קופנהגן'

    ועברה רק חצי שעה

    מאז שירדתי מההסעה

    ואתה כל הזמן אמרת לי עוד רגע

    ואני חיכיתי ברוגע

    ואז סוף סוף באה ההפוגה

    כי פתאום הבטריה בפלאפון נגמרה

    ואז על לחיי ידך עברה

    בא חמוד נלמד קצת תורה

    וידך השניה את ה'קבל' למכשיר חיברה

    ופתאום קיבתי ברעב קרקרה

    אבל המשכתי בדרך המסורה

    כי תמיד אני שומע את האמירה

    כמה חשובה הרציפות והטהרה

    וגם כשמחשבותי נדדו

    אל הילדות שבגינה התנדנדו

    המשכתי להראות כאילו אני מקשיב

    מחזיק את עצמי עדין יציב

    ופתאום הטלפון התעורר

    ואז הבלוף התברר

    לא תורה ולא טהרה

    חייבים להפסיק אין ברירה

    ועכשיו ששוב הבטריה נגמרה

    אל תנסה ללמוד אתי גמרא

    אבא אתה יכול לקלף לי את התפוח

    ואם אפשר גם את העיניים לפתוח?
    • וואו!
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: CynicalExplorer, מוז'יניקית, אוראל סולטן ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 249
    • א
    שיתוף - לביקורת טאקי
  • אוראל סולטן //
    • ושלט שנשאר,
    מחזירים את ענבר.
    על קיר שבכביש,
    משתפך.

    ושחור על לבן,
    מתעמעם הגוון.
    משנה כיוון,
    מתהפך.

    וכיסא ברחוב,
    צבוע צהוב.
    שְׁבוּר-רגל, רטוב,
    מתלכלך.

    וסערה של רוחות,
    באות והולכות.
    ושברון הכוחות,
    מסוכך.

    וכתם דמו,
    נודד ממקומו,
    על קבר עצמו,
    מתהלך.

    טאקי פתוח,
    וטאקי סגור.
    קלף אחרון,
    בידי.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: טובבבבבבב, שלוואןןן, כותב בקצב ועוד 37 משתמשים40 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה! תודהה! תודה!!! גם אני... :) טנק'ס! תודה רבה!!! תודה על התגובה המעודדת! תודה...
  • 114
    • I
    שיתוף - לביקורת צִיּוּר לוֹ לָאָדָם
  • I.Q //
    • ב"ה

    בְּצֶלֶם דְּמוּת
    עָשָׂה הקב"ה אֶת הָאָדָם.
    זֶה כּוֹעֵס,
    וְזֶה שָׁר.
    זֶה מַכִּיר אֶת הַמְּצִיאוּת
    וּמִתְפַּלֵּל בַּעֲדָהּ,
    וְזֶה טוֹעֵן
    כִּי אֵינֶנָּה.
    זֶה תּוֹקֵף אֶת חֲבֵרוֹ,
    וְזֶה מַרְאֶה לוֹ
    פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת.
    וְהֵמָּה מְרִיבִים זֶה עִם זֶה.
    דּוֹר דּוֹר וְרִיבוֹ
    דּוֹר דּוֹר וּכְעָסָיו וְטִעוּנָיו.

    וְכָל אֶחָד מֵהֶם
    סָבוּר
    כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
    בִּכְבוֹדוֹ בְּעַצְמוֹ
    נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ,
    וּמְנַעְנֵעַ לוֹ
    בְּרֹאשׁוֹ.

    וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב
    כִּי צִיּוּר לוֹ לָאָדָם.
    וְכִי הוּא הַמְּדַבֵּר אֲלֵיכֶם,
    הוּא וְלֹא אֱלוֹקָיו.
    הוּא וְלֹא אֲמִתָּתוֹ.

    וְאֵין אִישׁ מִתְבּוֹנֵן
    מִבַּעַד לְעַרְפִלֵּי תַּבְנִיתוֹ,
    וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לִבּוֹ
    לָבוֹא פְּנִימָה
    אֶל מִבֵּית לְפָרֹכֶת.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, משה איור, חנה ש. ועוד 9 משתמשים12 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    I.Q
    תודה רבה. תודה רבה
  • 99
    • ל
    שיתוף - לביקורת ההבדל בין הכנעה להערצה
  • להאמין ביכולות שלי //
    • יש אפשרות להעריך בני אדם ויש אפשרות להכנע לפניהם

    מה ההבדל בין שני הנקודות הנ''ל שמובילות לאותה תוצאה.
    האם עדיף הערצה או הכנעה?

    כשמעריצים את הזולת אז מוחקים את עצמי לפניו, נותנים לזולת ערך על עצמי.

    בעוד שכשנכנעים לפני הזולת זה מתוך חופש, ומתוך כך שמכירים בערך העצמי כשווה ערך לאדם מולי, למרות שיש שוני חיצוני או מנטלי,
    ההכנעה מגיעה מתוך מקום מופלא של שלימות עם מי שאני והסכמה שהאדם מולי הוא בעל ערך לא פחות מהערך שלי, כך ההכנעה מעידה על אדם השלם עם המקום של עצמו, בעוד הערצה ההפך.

    *

    איך ניתן להגיע להכנעה?
    על ידי הבנה שאני לא ריק, אני מלא!!
    רבים מאיתנו מסתובבים עם תחושה של
    'אני לא בסדר'
    'אני פגום'
    או
    'הם לא בסדר '
    'הם פגומים'
    בחשיבה כזו אדם מחפש אחר 'מושלם' איזה יצור נעלה שהוא הנערץ בעוד כולם פגומים ולא מושלמים.

    כדי להגיע לתחושת הכנעה האדם צריך קודם כל להכיר בערך של עצמו: אני שווה מאוד. אני כמו כולם. אני מלא בערך ואין בי ריק.
    גם להכיר בערך של הזולת: הזולת שווה מאוד. יש בו ערך כמוני.
    ואז: אין מה להעריץ אף אחד, כן יש להכנע, והכנעה זו יש בה משהו מתוק של עוצמה פנימית.
    כי אדם שמכיר בערכו העצמי המופלא יכול להכנע בלי להעריץ, אלא מתוך ענווה.
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: yes I am, אביגלוש, אוראל סולטן ומשתמש 1 נוסף4 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    ע. אפרוח
    ירבו כמותך
  • 192
    • רחל סרולוביץ
    שיתוף - לביקורת ויש אימהות
  • רחל סרולוביץ //
    • שהחיינו.jpg
    שהחיינו.jpg
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: CynicalExplorer, שין אלף, מסלול מחדש ועוד 36 משתמשים39 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    את מעלה לי דמעות איך את כותבת!!!! קנאת סופרים
  • 219
    • חוה אייזן
    שיתוף - לביקורת עד החטוף האחרון
  • חוה אייזן //
    • איפה תפסה אתכם ההודעה המפעימה
    שאין יותר חטופים בעזה?
    ואיך מגיבים לכזו בשורה?

    1769467018519.png
    1769467018519.png
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מחוברת לעצמי, rachelita, אוראל סולטן ועוד 24 משתמשים27 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    שמחה שהצלחתי לבטא אותם, תודה! תודה רבה! באמת לא נותר מה לומר אחרי סגירת המעגל הזו מצרפת בזיפ...
  • 72
    • נ
    שיתוף - לביקורת בכי ללא סוף
  • ניק 150135 //
    • דמעותיו כבר יבשו
    את פצעיו ה'שנים' חבשו
    ובכל זאת הוא עמד, ומילותיו את ליבי כבשו
    וכך הוא אמר, מול כל אלה שאת בנו חיפשו

    למה הלכת?
    בשביל מה נלחמת?
    היית יכול לשחרר... כבר נפצעת!!!!

    ומהצד אני מוסיף השתתפות מלאה באהדה
    עם כל הלב, קד קידה...
    והלב עדין רוטט מהחידה...

    את מי אתה לוקח ואת מי אתה שוכח
    אבל כבר מרעה שאל למה ראיתי רשע פורח
    ולכן את התשובה, לברר, אני לא טורח

    היא עדין זוכרת את הצירים
    את הלידה
    את היצירות והציורים
    כשהוא יושב לידה

    גם הוא מנסה להזכר....
    שהוא אמר לה תודה
    למחרת אותו בוקר
    אחרי שהיא ילדה

    ושנים רבות עברו מאז
    והם השקיעו וטפחו
    עם כמיהה ורצון עז
    שיגדל ויתממש ואז הם ישמחו

    אבל התוצאה היתה שונה
    עם המון ספקות ודאגה כנה
    ורק אחרי כל כך הרבה הכנה
    הוא הגיע לתחנה...

    ואז אביו שאג אנה אני בא
    אבל נשמתו כבר לא שבה

    כנראה טוב לה שמה
    היא היתה באמת 'נשמה'...
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, נעה613, הלוויתן הכחול ועוד 4 משתמשים7 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 150135
    תהלים פרק י פסוק יב קוּמָ֤ה יְקֹוָ֗ק אֵ֭ל נְשָׂ֣א יָדֶ֑ךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח עניים עֲנָוִֽים...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה