קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 123
    • ה
    שיתוף - לביקורת לכבוד שבת קודש
  • החריף //
    • הבית כבר נשם בריח של "קרטופעל קיגל" שנחרך מעט בקצוות, ריח שבישר שהשבת כבר עומדת על המפתן,
    מחכה לאישור כניסה, חני עמדה מול הכיור המלא ידיה טבולות בקצף לבן, וניסתה להשקיט את המרוץ בראש,
    בחוץ הצפירה של כניסת השבת כבר הדהדה בין הבניינים, ארוכה ותובענית, אבל כאן בפנים, המציאות עדיין סירבה להתכנס למקומה.

    היא הביטה בערמת הצלחות, בשיש העמוס שעדיין היה דביק מסירופ של עוגה, ובתבנית המרק שדרשה מקום על הפלטה הצפופה, לרגע אחד, העייפות לא הייתה רק פיזית היא הייתה כמו שכבה דקה של אבק שכיסתה את השמחה, היא חשבה על הנרות שמחכים לה בסלון, לבנים וזקופים, ועל הפער שבין הלובן שלהם לבין המהומה שבמטבח.

    עוד רגע אחד היא לחשה לעצמה, עוד רגע אחד והכל יעמוד מלכת.

    היא ניגשה אל הפמוטים, הבית עדיין לא היה מושלם – צעצוע בודד נשכח מתחת לשולחן, ואחד הילדים עוד קרא לה מהחדר השני, אבל כשסגרה את עיניה והניפה את ידיה מעל הלהבות, העולם שבחוץ נאלם,
    בחושך הקטן שיצרו כפות ידיה, היא לא ראתה את הכלים בכיור ולא את רשימת הקניות של יום ראשון, היא ראתה רק אור, חלוש, רועד, אבל כזה שיש לו כוח להפוך גם שיש עמוס ובית עייף למשכן של שלום, כשהסיטה את ידיה ופתחה את עיניה, השבת כבר לא הייתה אורחת שבאה בטעות,

    היא הייתה בעלת הבית.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, דער קרימער, AVITALLL ועוד 11 משתמשים14 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    החריף
    עריכה כן
  • 30
    • ח
    שיתוף - לביקורת שגבנו טהרנו נורא
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    יום אחד הבטחתי לעצמי שאני אספר לכם איך מכינים מרק מופלא לכבוד שבת קודש,
    וגם צ’ולנט הכי טעים בעולמות כולם, יעידו על כך כל הטועמים.
    היו פעמים שכמעט וכתבתי, ולא ידעתי אם נכון לשמור את הסוד ביני ובין קוני,
    או שמא דווקא השיתוף יוסיף עוד תבלין, ושמו שבת.

    את הגעגוע האדיר להכנת המאכלים זכיתי לחוות באחת משבתות השנה,
    שבה חגגנו ב"ה שמחה.
    ורק הגעגועים עצמם הם שדחפו אותי להעלות את חוויית ההכנה אל הכתב.

    נתחיל במרק, הלא הוא חמין ששסכה לי אימי בילדותי .
    ומי היא אימי, אם תשאלו? הלא היא השכינה הקדושה, כמו שכתוב: “עד שהבאתיו אל בית אימי”.

    להכין את המרק מלא בקדושה מתחילים בקציצת הבצל.
    הו הבצל, הלבן הזה, שכל כולו מספר סיפור של לובן.
    ומהו לובן, אם תשאלו.
    לבן, כידוע מעולם הקבלה, הוא צבע של המתקת הדינים.
    ולא פשוט לאחוז ביד מן הלבן הלבן הזה, שבו ממתיקים את הדין כפשוטו.

    ותפילתי בפי:
    אנא ריבונו של עולם, תמתיק לנו את הדינים.
    תטהר אותנו כחוט שני ההופך ללבן, עדות לכפרה, סליחה ומחילה.
    ומה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.

    וכך בכל ירק וירק.
    הגזר מבקש שתגזור עלינו גזירות טובות.
    אותה סמליות של ראש השנה מוצאת את מקומה בכל שבוע ושבוע, לגזור עלינו שבוע מבורך.

    כף מלח גדושה, שוב המתקה גדולה, שהרי המלח ממתיק.
    והעצמות, הו, לו הייתם יודעים מה טמון בהן. מיום שחרב הבית ניטל טעם הבשר מן הבשר וניתן בעצמות.
    “כל עצמותי תאמרנה ה’ מי כמוך”.

    והתפילה נובעת:
    שכל מי שטועם מן המרק, וכל הנלווים עלינו, וכל עמך בית ישראל, יזכו שהתורה תחדור לעצמותיהם,
    שכל מהותם תהיה להכיר את שם ה’, לאהבה וליראה.

    ותוך כדי הכנת המרק אני חותכת גם את הבצלים לצ’ולנט, ואותה תחינה שבה ועולה, להמתקה גדולה.

    בצ’ולנט יש כמה מרכיבים סודיים, הידועים ליודעי ח"ן בלבד.
    סילאן תמרים, הוא דבש התמרים, ובקשתו: “אמרתי אעלה בתמר”.
    ודבש, שעמו הפסוק: “דבש וחלב תחת לשונך”,
    ותקווה גדולה שירגישו כולם את המתיקות של לימוד התורה הקדושה.

    כמה לשים?
    כל זמן שמבקשים את הערבות הזאת, הסיבוב מתארך.
    הכול לפי הכוונה.

    והשעועית, מעלה כמיהה גדולה "שעה שוועת בני עמך"

    יש גם מיץ רימונים, כנגד הפסוק: “שלחייך פרדס רימונים”.
    ואחרי הגריסים, בתפילה שיהיו דברי תורה גרוסים בפינו, מגיע תור התיבול האחרון,
    סיבוב של שמן זית, לכבוד הפסוק: “לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך”.

    ועוד פסוק מתהילים:
    “כשמן הטוב על הראש, יורד על הזקן, זקן אהרון”.

    וכך, במשך הזמן שזה לוקח, גם העוף מקבל סיבוב של שמן זית, ותפילה לזכות בחכמת התורה.
    ואין תפילה דומה לחברתה, ולכל סיר, הסוד שלו.

    ועכשיו, כשתרצו לדעת את המתכון הסודי, תבינו שאינו בר גילוי.
    הוא נסתר מעצם היותו, מקודש, וטעמו, טעם מעין עולם הבא.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, הלוויתן הכחול ו-להתקדם -->3 //
    0 תגובות
  • 132
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה
  • צביה ר. //
    • הַלַּיְלָה קִמֵּט אוֹתִי
    לְכַדּוּר מְכֻוָּץ,
    הִשְׁלִיךְ אֶל לוֹעוֹ שֶׁל מַצְפּוּן.
    הַלַּיְלָה חָרַץ קַוִּים שְׁחֹרִים
    עַל הֱיוֹתִי,
    עַל מַהוּתִי.
    חָרַץ לָשׁוֹן עַל תְּמִימוּתִי.
    הַלַּיְלָה דָּמַע בִּי
    כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה.

    הַבֹּקֶר הֵרִים תְּרִיס,
    הֵסִיט וִילוֹן מֵעַל קְמָטַי,
    מֵעַל לִבִּי הַמְּמַצְמֵץ.
    בֹּקֶר יָפֶה
    הִגִּישׁ קָפֶה,
    יָשַׁב עַל שִׁפּוּלֵי מִטָּה,
    הִפְלִיא לַחֲבֹשׁ לַחֲרִיצֵי לַיִל.
    הַבֹּקֶר הֵאִיר בִּי
    כָּל אוֹתוֹ הַבֹּקֶר.

    וְכָל אוֹתוֹ הַיּוֹם.
    וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה.
    וְכָל כֻּלִּי.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: נפש, אתיס, ST.R ועוד 25 משתמשים28 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תודה גדולה לכולכם על מילים שממלאות את הלב!
  • 33
    • ח
    שיתוף - לביקורת תודה קטנה שמחה גדולה
  • חנה ש. //
    • יום אחד הבנתי

    שכל המפריעים,

    לוקחים ממני,

    את הכוח לומר

    את התודה.


    ויום אחד מצאתי

    את הרגעים הבודדים,

    שקוראים לי להודות עליהם.


    וימים רבים אחרי הם הלכו והתרבו,

    עד שהפכו לים מלא בגלי הודיה.


    וביום מן הימים גיליתי,

    שכל מילה של תודה,

    וכל מילה של ברכה,

    היא מילה של אור

    ומביאה איתה

    עוד אור.


    אור וחיים

    שאני מביאה לעצמי, מעצמי.

    צעדתי,

    מהלך של אלפי מילים,

    ולמדתי להאיר את הדרך.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, אביגיל איי, CynicalExplorer ועוד 4 משתמשים7 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הלוויתן הכחול
    אהבתי ממש את המסר וההגשה. תודה רבה על השיתוף הזה:geek:.
  • 135
    • ל
    שיתוף - לביקורת הִיא כְּבָר לֹא מְצַפָּה
  • לא כאן ולא כאן //
    • זֶה לֹא הַחֹשֶׁךְ אֲחוֹתִי
    גַּם מוּזִיקָה לִפְעָמִים צוֹרֶמֶת
    לָאֹזֶן הַלֹּא נְכוֹנָה
    מֵהַחֶדֶר שֶׁלָּךְ אַתְּ אָמַרְתְּ שֶׁלֹּא רוֹאִים אוֹר
    וַאֲנִי בָּאתִי וְהַכֹּל הָיָה חָשׁוּךְ, וְהֶאֱמַנְתִּי לָךְ⁠
    לֹא רָאִיתִי שֶׁסָּגַרְתְּ אֶת הַוִּילוֹן
    לֹא רָאִיתִי שֶׁכִּבִּית אֶת הַתִּקְוָה
    שֶׁגַּם כְּשֶׁזָּרְקוּ לָךְ חִיּוּכִים עָצְמַת אֶת הַלֵּב
    וְכָכָה נִשְׁאַר לְךָ רַק הַחֹשֶׁךְ אֲפִלּוּ.
    בְּרֶגַע שֶׁל כֵּנוּת פָּתַחְתְּ לִי תדְלת
    חָשַׂפְתְּ שֶׁכְּבָר אֵין בָּךְ חֲלוֹמוֹת
    שֶׁמֵּאֶתְמוֹל אַתְּ כְּבָר לֹא מְצַפָּה
    כָּכָה אַתְּ לֹא נִנְעֶלֶת, כָּכָה אַתְּ לֹא מְחַכָּה
    וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי כְּשֶׁזָּרְחָה לִי הַשֶּׁמֶשׁ⁠
    שֶׁאִם כֵּן הָיִית מִצְפֵּה
    אוּלַי הָיוּ בָּךְ אוֹר אוּלַי הָיוּ לָךְ⁠
    כּוֹכָבִים.

    ל.ל
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, צביה ר., תמר!! ועוד 17 משתמשים20 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לא כאן ולא כאן
    מיוחד ונוגע כל כך. תודה לך! תודה גדולה לכולם על התגובות המפרגנות מחמם!
  • 33
    • א
    שיתוף - לביקורת אבא תרפא נפשות
  • איוליס //
    • אַבָּא אֲנִי רוֹאָהּ
    אֶת הַבַּת שֶׁלְּךָ
    שֶׁבּוֹכָה וְצוֹעֶקֶת
    וְלֹא יוֹדַעַת לָמָּה
    רַק מַרְגִּישָׁה
    שֶׁחָסֵר לָהּ

    רוֹאָהּ דְּמָעוֹת
    וַחֲרָבוֹת נִשְׁלָפוֹת
    מִגְנָנוֹת
    וּמִלִּים חֲצוּפוֹת
    שֶׁמְּסַפְּרוֹת
    עַל לֵב אֶחָד
    שֶׁעָבַר הַרְבֵּה מִדַּי

    רוֹאָהּ יְלָדִים
    שֶׁשּׁוֹתְקִים
    מוֹרְחִים חִיּוּךְ
    מְקַוִּים
    שֶׁיּוֹם אֶחָד
    יִהְיֶה לָהֶם
    חַיִּים מְסֻדָּרִים

    אֲנִי רוֹאָהּ מֵהַצַּד
    וּבוֹכָה אֵלֶיךָ אָב
    תַּעֲזֹר לִנְפָשׁוֹת עֲצוּבוֹת
    תְּרַפֵּא אֶת לִבָּם
    שֶׁחָרוּךְ מִמִּלְחָמוֹת
    תְּתַקֵּן ת'צלקות

    תֵּן לָהֶם
    לְמַלֵּא אֶת הַחֶסֶר
    תְּלַמֵּד אוֹתָם
    לְנַכֵּשׁ קוֹצִים שׁוֹטִים
    לְחַפֵּשׂ אֲנָשִׁים טוֹבִים
    שֶׁיַּשְׁקוּ אֶת הַיֹּבֶשׁ
    יִתְּנוּ מָקוֹם לִהְיוֹת
    מָקוֹם לִחְיוֹת
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, אביגלוש, אושר:) ועוד 15 משתמשים18 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    אחד הטובים שלך! מיוחד מאד.
  • 195
    • ב
    שיתוף - לביקורת סיפורו של סופר
  • ביזנייעס //
    • שמעתי פעם כלל מאדם חכם, אך כנראה נטול ניסיון: "העבודה הכי טובה היא לעשות מה שאתה אוהב ולקבל על זה כסף". מכיוון שכסף רב אין לי, ועבודות רבות היו לי, גמרתי אומר בנפשי לקיים את העצה – הלכה למעשה.
    חיפשתי את שאהבה נפשי; יגעתי ויגעתי, אך לא מצאתי. רשמתי לי את כל תחביביהם של בני האנוש ויצאתי לדרך. גמרתי בדעתי שתיכף ומיד אמצא לי תחביב נחמד, ואז אצחק לי כל הדרך אל הבנק.
    ראשית כל פניתי לתחביב הנפוץ אצל היצורים האנושיים, הלוא הוא המוזיקה. מסתבר שהגערות שספגתי מאז ילדותי, כל אימת שחרצתי לשוני, הגיעו לי בצדק; וכנראה שטרם נולד האובייקט שיוזיל מהונו כדי ליהנות מגרוני.
    הבנתי, אך לא ויתרתי. בהיגיון פשוט חישבתי שמאחורי כל זמר גדול עומד מלחין זייפן, וכך מצאתי את עצמי ישוב למרגלות פסנתר רחוב, מתאמץ לשדך תווים ליצירה. מפה לשם, אחרי מספר ניסיונות שכולם נגמרו בזמזום אותו להיט חתונות שכוח, הסקתי שגם זו לא אופציה.
    לא נשברתי, ומיד פניתי ליעד הבא: נטלתי מקלדת ומסך והחילותי לכתוב שירים. הבית הראשון כבר עמד על תלו, אך ההמשך בושש מלבוא. במקום לנפק את ה"עוד יותר טוב" הבא, השתעשתי לי במשחקי מילים ומלחמות תחביר. אין צורך לציין שגם מזה התייאשתי.
    חוץ ממוזיקה ישנם עוד תחומים בעולם, הרהרתי ביני לבין עצמי, והחלטתי לנסות לצייר. עם צבע ומכחול, שרבטתי קווים על הנייר, אך לנגד עיניי קיפצו אותיות כבמחול שדים; במקום יצירת אמנות, ראיתי לנגד עיניי רסיסי אותיות שניסו לחבור למילים. ניחמתי את היקום על החמצת פיקאסו המודרני, ופניתי לי לתחום הבא.
    השגתי ספר מתכונים בלוי ומטונף, סידרתי על השיש ערימת מצרכים רלוונטיים ויצאתי לדרך. מה אומר לכם? ארוחה לא יצאה משם, אבל עלילה הייתה ועוד איך! גיבור הסיפור היה המטבח ששרד את התופת, והנידון למוות היה עבדכם הנאמן והמותש.
    כאן כבר עצרתי לחשוב. לא ייתכן שלא קיימים עוד תחביבים וכישרונות! "תתייגע עוד מעט ותיכף תגיע אל המנוחה" עודדתי את עצמי הנוגה.
    לפתע הכתה בי התובנה כברק: תכתוב! הלוא מימים ימימה העט הוא ידידי הקרוב והמילים קולחות ממני בשטף. שירבטתי לי מספר מאמרים ומעשיות והצגתי לכל ידיד ומכר. כולם גמרו את ההלל וחלקם ממש התלהבו. "איזו כתיבה מתוקה!" ציינו הקוראים, ואני, עולץ ומפזז, כבר משנן לעצמי את המימרות בגנות הקמצנות ונודר להפריש חומש מכל המיליונים שתיכף יזרמו אליי.
    מבוקר עד ליל אני מקליד במרץ, החל ממאמרים על פרשת השבוע דרך טורי עומק בהגות והשקפה, וכלה בפוסטים על אקטואליה ופוליטיקה. מפעם לפעם אני מלקט חומרים משובחים ומדוור לכל פינה ומדור, די בכל אתר ועיתון. להוותי, תגובה אחת אפילו לא נקשה על דלת ביתי, למעט חבר אומלל שפתח עסק מקרטע כלשהו ונאלץ לספוג ממני עשרות מאמרים שיווקיים (בחינם, כמובן).
    "אתה מוכשר ברמות, תענוג לקרוא את יצירותיך, אך אני לא זקוק לשירות כזה", הגיב לי כל מי שנחשף.
    לעצמי הבינותי כלל חדש:
    אם לא תעבוד - לא תוכל להאכיל את הילדים. ולכן ויתרתי על החלום. אך את כבודה של הספרות אני דורש: למה לא נמצא האדם שיתגמל כראוי אמן מילים? הרי ישנם כל כך הרבה תחביבים שמפרנסים, מה שונה כתיבה חדה ונושכת משיר קצבי או מנה טעימה?

    צדק מי שאמר שהעבודה הכי טובה היא מה שאוהבים; הוא פשוט שכח לציין שצריך גם מישהו שיסכים לשלם על זה...
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: eli7123, מיהי, מהללו ועוד 22 משתמשים25 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ביזנייעס
    מעניין בכמה תימכר העוגה שהכינה ביתי הקטנה? תודה רבה אישית הורגלתי יותר לסגנון הזה, מניח שעם...
  • 279
    • דער קרימער
    שיתוף - לביקורת נשמה טהורה ומיוחדת
  • דער קרימער //
    • אחרי המתנה של חודשים
    הנה הגיעו הרגעים המדהימים,
    כל הורים להם ממתינים
    בידיים מחזיקים מתנה קטנה.

    חיבוק קטן נותנים
    חום ואהבה מעניקים,
    רק בקצה העין רואים
    על פני הרופאים מבט של דאגה.

    בדיקות לעשות הם שולחים,
    ההורים ממש נלחצים
    מה קרה? הם שואלים,
    אה, זה רק בדיקה, זאת התשובה.

    במחלקה את ההורים מעכבים
    ולאחר כמה ימים,
    רופאים לחדרה נכנסים
    מביטים על האם בחמלה,

    עוסי"ת אליהם מצרפים
    ולהורים את ההבחנה מספרים,
    מהיום אתם "הורים מיוחדים"
    קיבלתם באהבה, נשמה מיוחדת מתוקה.

    תסמותק להם בחיבה קוראים
    "דאון" מצקצקים השכנים והקרובים,
    על ההורים מסתכלים ברחמים
    "זה הילד שלנו" הם אומרים בגבורה.

    לשמוע "דעת תורה" הולכים,
    אולי זה יפריע לאחים הגדולים?
    לכן לאחד האדמורי"ם הם נכנסים,
    שמקשיב, משדר את ההכלה הדרושה.

    יש לי סיפור, מעוניינים?
    בוודאי, הם מהנהנים,
    ליוצא מפיו הם מצפים
    מבינים, התשובה פה טמונה.

    לפני שנים, היה צדיק תמים
    שכל ימיו מילא בתורה וחסדים
    כמובן שגם היה ירא שמים מרבים,
    ובבוא העת, נשמתו לגנזי מרומים עלתה.

    בבית הדין אותו דנים
    וכבר כמעט אל גן עדן שולחים,
    אך לפתע הם נעצרים
    מצאנו עבירה אחת, אבל ממש קטנה.

    לצדיק הם אומרים
    על דבר כזה גלגול יורדים,
    והצדיק, פניו דומעים
    מי אומר שלא אקלקל, אומר בחרדה.

    המלאכים דבריו שומעים
    אותו הם מבינים,
    ולכן הם עונים
    אל דאגה, גופך יהיה עם מגבלה,

    כך רק תתקן, מסבירים
    והוא עיניו מאירים,
    לבחור הורים לו נותנים
    ובכם היתה הבחירה.

    כעת אתם מחליטים
    אם לביתכם אתם זוכים,
    נשמה טהורה, מכניסים
    ובנסיון עומדים בגבורה.

    ההורים משם יוצאים,
    ומיד מחליטים
    את הצדיק לא מפקירים,
    ובידיים פשוטות מקבלים את המתנה.


    מוקדש באהבה לאחי המיוחד והמתוק שיקר לנו מכל,
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: איש מדהים, חנה ש., CynicalExplorer ועוד 27 משתמשים30 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    דער קרימער
    דער קרימער
    תודה רבה לכם!!! אין על הקהילה המדהימה הזאת!!!!!!!!!!!!!!!
  • 75
    • ל
    שיתוף - לביקורת צביטה ווירטואלית
  • לא אבדה האמונה //
    • האמת שיש לי שני באגים מרכזיים..
    ראשית, אין לי את זה בכלל בשמות, ואת המחמאות על שם הסיפור תעבירו לג'מיני,
    ודבר שני, קשההה לי לגמור סיפורים.. כאילו יש לי בערך מאה אם לא יותר קבצים של קטעי כתיבה.. לא גמורים כמובן.
    לכן לבינתיים המקדם הוא 'שיתוף לביקורת'.
    כמובן שאשמח להערות והארות:)


    מאור ניגש לעמדה, ידיו רועדות.

    הוא פתח את המחשב, נכנס לקובץ עליו עמל בשנים האחרונות, שהקדיש לו את חייו, אצבעותיו רוקדות במחול עצבני על המקלדת.

    הוא מאס בבני האנוש, שגרועים לפעמים מחיות טרף, הן לפחות טורפות כדי להשביע את רעבונן, לתת מזון לגוריהן. בני אדם, לעומת זאת מזקקים את הרוע לכדי אמנות של התעללות ונקמה.

    לפני חמש שנים, לאחר שהאחרון בו בטח נטרף על ידי בני האדם, הוא החליט לעשות מעשה.

    פינישים אחרונים, הוא הוסיף חרב מוזהבת ליד של האדם שפניו ניבטו אליו מהמסך, הלב שלו דפק באופן לא סדיר. כמי שעומד לעשות את הפסיעה הראשונה על חבל תלוי מעל תהום בוערת,

    למען האמת, התהום הבוערת עוד מעט לא תהיה רק דימוי.

    הוא סידר את מפלצות הענק במקומן הנכון, והתכופף מתחת לעמדה, המכונה ניצבה שם, דוממת, לא מודעת לתפקיד שייעד לה.

    נטל את כבל הארוך, חיבר אותו מקצהו האחד למכונה המפלצתית, את הקצה השני לכונן של המחשב.

    מאור הניח את ידו על המכונה, שהפיצה אור בהיר מכושף, מרגיש את זיעתו מרטיבה את המכונה, הוא הרים בחזרה את ידו בבהלה, ברגע שהטמפרטורה של המכונה תשתנה, עלול לקרות נזק בלתי הפיך.

    לבסוף הוציא את הקסדה, לה העניק בראשו את התפקיד ראשי בהצגה.

    הוא הניח אותה על ראשו בזהירות, נשם עמוקות, ולחץ על הכפתור שבצד ימין.

    המציאות התפרקה. מערבולת של סחרור עמוק שאבה אותו פנימה, בחילה איומה טיפסה בגרונו ומעיו התהפכו כאילו ניסו להיפלט החוצה. בבת אחת, כוח הכבידה חזר והטיח אותו בקרקע הקשה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שירת הכוכבים, אוראל סולטן, דער קרימער ועוד 8 משתמשים11 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רפאל תבורי
    לגבי שמות אין לך מה לדאוג, מניסיון זה מגיע עם הזמן, תתאמץ ותחשוב. נ.ב. לעזרתך יש את האשכול הזה...
  • 51
    • ע
    שיתוף - לביקורת לבד \ יחד ?
  • עמשא בן יתר //
    • לבד! כל כך מאיים,
    לבד! ריק ומשעמם,
    לבד! כתועה במדבר,
    לבד! החושך גבר.

    לבד! זמן עצמי איכותי,
    לבד! לעיון בעומק אישיותי,
    לבד! כמו בפסגה של הר,
    לבד! האור בעומק הנשמה מואר.

    יחד! מחפש את המקום שלי,
    יחד! רדידות חברתית ממלאת את כולי,
    יחד! כמו בקו 3 עמוס לכותל,
    יחד! מרוב אנשים האור מתבטל.

    יחד! שלווה ברגעים מתוקים,
    יחד! מלא חוויות וחברים מצחקקים,
    יחד! כמו לרקוד בחתונה,
    יחד! אורות מסתובבים ובפה מנגינה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: טובבבבבבב, שועל ספרות., .חיה פ ועוד 8 משתמשים11 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עמשא בן יתר
    תודה! מחמם את הלב ממש. (y)
  • 210
    • א
    שיתוף - לביקורת לאן נעלמה סבתא?
  • איש המילה הכתובה //
    • "אולי כדאי שנתנקה מעצמנו", הוא אמר בבעתה לידידו משכבר הימים.

    "לא בטוח שאנחנו רוצים שהוא ינקה אותנו", השיחה המוזרה התפתחה לכדי נימוק הגיוני.

    הדובר פזל לנקודה מסוימת בעיניים מפוחדות, חברו פזל בעקבותיו; הוא כבר לא היה זקוק למילים. הסיכון היה ברור ומוחשי.

    "נגמרו הימים הטובים. ימים שבהם נשענו רכונים על גדר המרפסת, הבטנו אל הנוף המשגע, וזכינו למסאז' מפנק ומקצועי, בעודנו מעלים עשן כמו בסאונה רטובה", קוננו השניים.

    "אוח, הטפיחות על הגב אז, כמה נעימות הן היו".

    זו הייתה אחת השיחות המוזרות שנחשפתי אליהן אי פעם.

    החרדה עלתה מכל אות בשיח שלהם, אבל לא הבנתי ממה הם כל כך חוששים.

    אחד מהם פזל שוב לכיוון המפחיד, חברו בעקבותיו, וכך גם אני התחקיתי אחר פזילתם בפזילה משלי.

    וראיתי את המוכר בחנות השטיחים מתרוצץ עם המחבט החשמלי וקוטל יתושים.

    הבנתי אותם. אם הייתי שטיח – בוודאות הייתי מתנקה לבד ומוותר על חוויית החשמול המפוקפקת.

    פתאום זה היכה בי: מזמן לא ראיתי סבתא מרביצה לשטיח עם מחבט במרפסת. מי ייתן לי עוד קצת מאבק שטיחיה, מניחוח אבקם?

    היא עדיין עם מחבט ביד. לא במרפסת. במטבח. עושה שפטים במעופפים, שצונחים שדודים על שטיחים מצטנפים באימה – מתפרקים מאבקם ומתנערים מפגרי יתושים, בטרם סבתא תפרז אותם בכפיה.
    • חחח
    • תודה
    Reactions: Tamar171, מיריכ, קנאקדיג ועוד 23 משתמשים26 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    לימדתני :) (לפחות לא מדובר על פירוז רשיעא...)
  • 39
    • א
    שיתוף - לביקורת מקומט או חלק
  • איה סופר //
    • קרן שמש חדרה מבעד לחלון, גורמת לר' שלומקה למצמץ, הוא פקח את עיניו ממלמל 'מודה אני' ונוטל את ידיו.

    אחר ניגב אותם במגבת שהמתינה לו על השידה לידו, הוא התרומם לכדי ישיבה, נשען לאחור על ראש המיטה, מביט במיטה הריקה שלידו.

    אשת נעוריו כבר איננה, הוא הביט בידיו המקומטות כלא מאמין, צובט עצמו לראות שהוא לא חולם, המציאות הכתה בפניו, הזדקנת. כן. אמר לעצמו בעודו צוחק צחוק של זקנים.

    מלאך המוות כבר כאן. הוא מרגיש אותו קרוב. היום, מחר, שנה, שנתיים. זה יקרה.

    לו רק היה מנצל את זמנו כשידיו עוד היו יפות, הרהר לעצמו.

    אל מול עיניו צף כעת סבו ר' תנחום. הוא שלומקה היה בחור צעיר כשהגיע לישון עם סבו בבית, על מנת לעזור לו בפעולות השגרתיות שזקנים מתקשים בהם.

    אחח זה היה קשה לראות כך את סבו, תמיד הרי היה כה צעיר ונמרץ. זוכר הוא איך היה נוהג להביט על ידיו הקמוטות של הסבא תנחום, מנסה להפנים שסבא תנחום, הזדקן.

    סבא תנחום שפיקח היה, נוהג היה לצבוט לו בלחיו עם ידיו הקמוטות, לוקח את ידו החלקה של שלוימלה הצעיר מניח על ידו שלו ואומר "שלוימלה, גם לי היו פעם כאלו ידים וגם אני הייתי מסתכל כך על ידיו של סבא שלומקה שלי. דע לך" היה מוסיף כשאצבעו מתנופפת מולו באזהרה, "שמהר מאוד גם הידיים שלך יהיו מקומטות ככה".

    אחר היה נאנח ושוקע במחשבות, "איי איי איי שלוימלה, אתה עוד צעיר. לו הייתי משכיל לנצל את הזמן כשידי עוד היו יפות כשלך."

    נקישה קלה על הדלת החזירה את סבא שלומקה למציאות, נער עדין ושחרחר עמד בפתח פותח את הדלת בהססנות, סבא שלומקה חייך אליו וסימן לו להתקרב.

    נכדו היקר והעדין התעניין בשלומו איך הוא מרגיש, סבא שלומקה נפנף בידיו כאומר לא חשוב. הוא שם לב למבטים החפוזים על קמטי ידיו.

    "קרב אלי תנחום יקירי, הראה לי את ידיך היפות, הראה לי את הזמן שעוד מחכה לך".

    סוף​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: טובבבבבבב, ביזנייעס, אוראל סולטן ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    כתיבה יפה ומלאת משמעות. אהבתי שהסיום מצד אחד סוגר מעגל, ומצד שני משאיר מקום למחשבה והתבוננות.
  • 90
    • ה
    שיתוף - לביקורת הנר הבודד
  • החריף //
    • לכבוד ההתחלה משהו קטן
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-אביגלוש2 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אביגלוש
    מהמם! אהבתי ממש את השורה הזו:
  • 510
    • ד
    שיתוף - לביקורת מַעֲנֶה
  • דודה //
    • אשמח מאוד לביקורת והערות.

    מוקדש באהבה לכל מי שמזדהה.
    גם, ובמיוחד, אם אין כזה הפי-אנד.


    הָיְתָה בָּהּ תִּקְוָה
    לִישֹׁן בְּשַׁלְוָה,
    קָפַץ עָלֶיהָ רָגְזוֹ
    שֶׁל מַצְפּוּן אֵימְתָנִי,
    מֵצִיק, תּוֹבְעָנִי,
    מְצַוֵּחַ בְּכָל עֻזּוֹ.

    בְּאָזְנֶיהָ נוֹהֵם-
    אֵיזוֹ מִן אֵם!!
    הֲכִי אֲיֻמָּה בַּשְּׁכוּנָה!
    אֶת טַפֵּךְ מַזְנִיחָה,
    מִיָּד רְוָחָה
    תַּעֲבִיר אוֹתָם לְאָמְנָה!

    בִּמְקוֹם אֲרוּחָה
    מְזִינָה כַּהֲלָכָה,
    שָׁלַפְתְּ שְׁנִיצֶל סוֹיָה.
    שׁוּב שָׁכַחְתְּ,
    מִשְׁחָה לֹא מָשַׁחְתָּ,
    עַל הַפֶּצַע שֶׁל יַעְנְקָלֶה, אוֹיָה!

    סַבְלָנוּת לֹא גִּלִּיתָ,
    אִתָּם לֹא בִּלִּיתָ,
    בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם!
    לְעִסּוּקַיִךְ מִהַרְתְּ,
    לְחִנָּם גַּם גָּעַרְתְּ,
    מַמָּשׁ נוֹרָא וְאָיֹם!

    מַצְפּוּן מְסַיֵּם
    נְאוּם מְאַיֵּם,
    מָלֵא חֲשִׁיבוּת עַצְמִית.
    מְבַקֵּשׁ מַעֲנֶה,
    מְיַסֵּר, מְעַנֶּה,
    נוֹעֵץ בָּהּ מַבָּט מַצְמִית.

    אַךְ אָז בַּפִּנָּה,
    מִתּוֹךְ שֵׁנָה,
    מֵגִיחַ יַלְדּוֹן עִם שְׂמִיכִי.
    מִתְכַּרְבֵּל אֶל חֵיקָהּ,
    מְבַקֵּשׁ נְשִׁיקָה,
    וְגַם לְטִיפָה עַל הַלֶּחִי.

    פִּהוּק הוּא חוֹנֵק,
    חִיּוּךְ מִתְפַּנֵּק,
    עַל פָּנָיו הַשְּׁלֵווֹת נִמְרַח.
    מַצְפּוּן זֹאת רָאָה,
    נִדְהָם הוּא בָּהָה,
    נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וּבָרַח.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: השנונה..., מאיר ומלי, עמשא בן יתר ועוד 41 משתמשים44 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    תודה! מחמם את הלב! אכן, הצדק אתכם. בכל זאת, לענ"ד הצורה הפשוטה בעברית מדוברת היא 'טפך'.
  • 150
    • I
    שיתוף - לביקורת ע"ב שיר ילדים.
  • I.Q //
    • בָּהּ

    לְאַבָּא שֶׁלּוֹ יֵשׁ סֻלָּם מְיֻחָד —
    מַגִּיעַ כִּמְעַט עַד שָׁמַיִם.
    כְּשֶׁאִישׁ לֹא רוֹאֶה —
    מְטַפֵּס וְעוֹלֶה,
    כָּךְ אוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת זֶה לָזֶה.

    לְאַבָּא שֶׁלּוֹ יֵשׁ חָכְמָה
    שֶׁכָּזוֹ —
    אֵין לְשַׁעֵר דֻּגְמָתָהּ.

    וְאַבָּא שֶׁלּוֹ הוּא מִן אִישׁ שֶׁכָּזֶה,
    שֶׁמִּיָּד כְּשֶׁנִּכְנָס —
    מוֹחֵא הַקָּהָל כַּף אֶל כַּף.

    וּלְאַבָּא שֶׁלִּי — אִישׁ לֹא סָבַר
    כִּי הָיָה לוֹ סֻלָּם.
    וְאִישׁ לֹא טָעַן
    שֶׁהוּא מְרוֹמָם.

    רַק אָמַר לְתֻמּוֹ,
    כִּי לֹא טִפֵּס בִּשְׁנוֹתָיו
    עַל אַף בֶּן אָדָם.

    אַבָּא שֶׁלִּי רַק הִתְפַּלֵּל
    בְּפַשְׁטוּת וּבְכָל לֵב;

    וְלִבּוֹ — לִבּוֹ —
    הָיָה עַד הַשָּׁמַיִם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אביגלוש, משפחה שכzoo, מימיי ועוד 18 משתמשים21 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    וואו קודם כל נשמע שמדובר בדמות מיוחדת מאד והשיתוף- אדיר!!
  • 27
    • ח
    שיתוף - לביקורת מודה באשמה
  • חנה ש. //
    • נוּ, נוּ נוּ,
    מִתְנַפְנֶפֶת לָהּ אֶצְבַּע
    מֵעַל רֹאשִׁי,
    חֲזֹר וְנַפְנֵף.

    וְעֵינַיִם מַבִּיטוֹת בְּבִקֹּרֶת,
    מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה,
    כְּמוֹ אוֹמְרוֹת:
    הוֹ, הִנֵּה, טָעִית.

    וְחֶסְרוֹנִי עוֹמֵד לְנוֹכְחִי
    בְּכָל רֶגַע שֶׁל קִיּוּמִי.
    אֶצְבַּע מִתְנוֹפֶפֶת כְּנֶגְדִּי,
    אוֹתָהּ אֶצְבַּע שֶׁל נוּ נוּ נוּ,
    וְאוֹתָן עֵינַיִם
    שֶׁמַּבְּטֵיהֶן מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה.

    נִכְלֶמֶת כֻּלִּי,
    מְצַפָּה לִישׁוּעָה.

    וּכְשֶׁתַּגִּיעַ
    הִיא לֹא תִּצְעַק.
    רַק תֹּאמַר:
    דַּי.

    לְכָל הָאֶצְבָּעוֹת הַמֻּפְנוֹת כְּלַפַּי
    אַתֶּן יְכוֹלוֹת לָנוּחַ.
    אֶצְבַּע
    יֵשׁ רַק אַחַת.
    שֶׁל אֱלוֹקִים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מיהי, אביגלוש, קיש קוש ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    איזה סיום מיוחד וואו ממש ממש יפה
  • 195
    • %
    שיתוף - לביקורת שִׁלְגִּיָּה
  • %תמר% //
    • שִׁלְגִּיָּה

    וְלָמָּה שֶׁתִּרְצִי
    אַחֲרֵי שֶׁקָּרָאת
    כָּל יַלְדוּתֵךְ
    אֶת אוֹתָהּ הָאַגָּדָה
    שׁוּבַשׁוּב.
    וְאַתְּ יוֹדַעַת
    הֲרֵי,
    נְסִיכָה,
    מָה קוֹרֶה
    לְמִי שֶׁבּוֹרַחַ⁠ת
    מֵאַרְמוֹן כֶּלֶא
    וּמֵאִמָּא מַלְכָּה
    הֲכִי יָפָה
    כִּמְעַט.
    כִּי אַתְּ⁠.

    אֵיפֹה שֶׁלֹּא תִּבְרְחִי
    רַעַל שֶׁל אִמָּא
    יִרְדֹּף אוֹתָךְ וְאוּלַי-

    אִמָּא בִּכְלָל
    אִשָּׁה טוֹבָה
    וּמַסְרֵק שֵׂעָר
    וְתַפּוּחַ מָתוֹק
    וְסָדִין שֶׁיִּהְיֶה לָךְ נוֹחַ לִישֹׁן
    לְתָמִיד.

    וּבִכְלָל,
    אַפְ'חַד לֹא יוֹדֵעַ⁠
    מִי כָּתַב
    תַ'סוֹף הַטּוֹב
    וּמִי בִּכְלָל מַבְטִיחַ⁠
    נָסִיךְ⁠
    וְעֹשֶׁר וְאֹשֶׁר
    עַד עֶצֶם הַיּוֹם.

    --
    מלכי.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: ש נ ה, צפניהו, .חיה פ ועוד 38 משתמשים41 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    ואוו איזה שיתוף יפהפה ומיוחד כתיבה מעט מסתורית.. שמושכת אותך איתה למסע התוכן- כואב ושורט אך מוגש...
  • 78
    • ד
    שיתוף - לביקורת בפרוע פרעות
  • דיונון //
    • מה קרה לנו?
    איך אבדנו צלם?
    אולי כואב.
    ומכעיס.
    גם מתסכל.
    אז זהו?!
    הותרה הרצועה?
    לקפלן היינו?
    לרמאללה דמינו?
    שכרון הפראות המותרת שוצף בעורקים
    להט קודש מדומה את החושים מסמם
    איפה השליטה העצמית?!
    ונגד מי?
    נגד אחיות מבוהלות.
    נגד אחים.
    אטומים, אבל אחים.
    מה שכחנו בדרך?!
    ועד שנמצא את שאבד
    נמשוך את היצר המחולל אל בית המדרש
    שם נאמר לו בהחלטיות -
    זו.
    לא.
    דרכנו.
    • תודה
    • כועס
    • שכוייח!
    Reactions: טובבבבבבב, AVITALLL, לא אבדה האמונה ועוד 18 משתמשים21 //
    0 תגובות
  • 123
    • מ
    שיתוף - לביקורת לב של פיל.
  • מכירים? //
    • קטע שנכתב בהשראת "ילדה נוף" של רותי קפלר (לא יודעת איך לתייג...)

    הפיל אולי גדול, אבל הלב קטן.
    והחרסינה אולי שבירה, אבל לב- אין לה.
    ולפיל יש. לב קטן, רועד, פועם בקצב, מתחבט בין הצלעות ומבקש לצאת.
    אבל הפיל- לא מרשה, הן עור פיל יש לו.
    אבל ללב אין, ללב יש עור עדין, מתוח, כמעט ומתפקע מרוב בהלה, מרוב חוסר נעימות וחוסר אונים.
    אבל רק החרסינה מקבלת ליטוף. רק היא נאספת ביד רחומה.
    ומה עם שברי ליבו של הפיל? הם נותרים לרגליו, שותתים דם ודמע, זולגים כאב.
    והרי את החרסינה אפשר להחליף, את הלב לא. הוא אוסף אליו משקעים, אוצר את הדמעות.
    מסכן הפיל, מסכנים עוד יותר האנשים שאוספים חרסינה שבירה, ולא מטפלים בפיל שבתוכם, בלב השבור.
    כי בסוף החרסינה תאבד, תתמוסס. ואתה תישאר עם הפיל, עם הכאב. עם החסר.
    ואם תשכיל לרפא עצמך,
    לנחם-
    תזכה באהבת נצח- אהבת עצמך, אהבת הלב.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: efshar, {, איה סופר ועוד 9 משתמשים12 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Ruti Kepler
    Ruti Kepler
    עדכון ודיוק - הסיפור המקורי על הפיל יהושע, הופיע במאמר של יהודה גזבר. ב'ילדה נוף' היה ציטוט של...
  • 123
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת הכל בסדר
  • צביה ר. //
    • בסוף הכל בסדר.
    מוקדש למי שביקש המשך ל-     זה בסדר ול- בסדר גמור, וגם למי שלא : )
    אין כאן Happy end קלאסי, אבל אם רק תחפשו אותו - תמצאו.

    ------------------------------------------

    האיש המקומט.
    כאילו לא עברו שש שנים, עיניו נותרו טובות כשהיו.
    גם הקמטים הרכים שלו הביטו בי באותו מבט עמוק כששאל: "הכל בסדר, ילד?"
    "בסדר גמור", עניתי לו בקול שהחל מתחלף, משאיר ילדות מאחור. דמעה לא היתה לי.

    חבקתי ברכיים בתנוחה האהובה עלי, ממקד מבטי בחיפושית שטיילה על כף ידי - זכר לתחביב ילדות שכוח, כששמעתי פתאום את עצמי לוחש אל עיניו הטובות: "לא, האמת ששום דבר לא בסדר. בטח שלא גמור".

    וסיפרתי.

    על רוני.
    על אבא.
    על אבידות.
    על נשמות.
    על מה שבסדר.
    על מה שלא.

    "זה בסדר, נשמה", שתק האיש המקומט עמוק אל תוך נפשי.
    שתקתי גם אני.
    הוא תחב לתוך ידי מטבע זהוב ממוסגר בחישוק כסוף, אמר: "שיהיה לך לבריאות, תהנה", והלך.

    החיפושיות המשיכו להתרוצץ בחושך.

    הכל היה בסדר.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: טובבבבבבב, חיפאית!!!!, אספרגוס ועוד 21 משתמשים24 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    @מהללו כיף ששמת לב לפרטים. תודה על המילים המשמחות!
  • 819
    • א
    שיתוף - לביקורת עכשיו שיוכיח שאבא שלו טייס
  • איש המילה הכתובה //
    • אינני מפרגן לעצמי תחבורה ציבורית.

    הרחוב שבו אני גר אינו זכאי להנחה. הוא מדורג במעמד סוציואקונומי גבוה. הוא לא באמת כזה.

    הכול בגלל בורנשטיין וורלרשטיין, האמידים המתגוררים עמנו בשדרה. הם מטים את הסטטיסטיקה השכונתית לטובה, או בעצם לרעה, והדבר משפיע ישירות על הפעלת שרירי הרגליים שלי.

    בעוד אני רץ ממקום למקום בגשם, וסחוסי הולך ונשחק, הם מרוקנים עלי שלוליות ממכוניות המרצדס הבוהקות שלהם, ומנופפים לשלום באדיבות כה מיותרת.

    הבוקר הרשיתי לעצמי. התיישבתי על ספסל פנוי מאחורי כמה ילדים חמודים שהיו שקועים בוויכוח האלמותי – אבא של מי נושא משרה רמה יותר.

    "אבא שלי שוטר", טען הג'ינג'י.

    אני מכיר את אבא שלו. חלפן המוכר לכולם. לכולם, פרט לרשויות. שוטר הוא הפוביה הגדולה ביותר שלו, שנייה רק לחשש משוד בצ'יינג' שלו.

    ולא, הוא ממש אינו מפחד מחובש קסדה מאיים עם אקדח. הוא מפחד מהשוטר שבדרך כלל יופיע דקות לאחר מכן. אז יעשה עצמו כבר-מינן, ביודעו שמצב צבירה זה הוא חסר ערך עבור גורמי החקירה.

    "אבא שלי כבאי", השיב מלחמה שערה הממושקף.

    אני מכיר את אבא שלו. חובב אש ותיק. בשריפת החמץ הוא מוביל את הלהקה. בא ראשון, הולך אחרון. נאבק בעזרת מקל מטאטא בכל בייגלה סורר, זורק אחת לדקה פיסת קרטון שמא האש תדעך חלילה. כאשר הפיקוח העירוני מגיח, הוא תופס מרחק, מסדר את פאותיו כעובר אורח תמים, משל לא היה שחור כגחל ומריח כפחם.

    "אבא שלי טייס", הפתיע בנוקאאוט בעל הקול המוכר.

    אני מכיר את אבא שלו. הוא דלפון מדופלם. לא ראה מטוס מבפנים מימיו, בקושי פקד רכב או אוטובוס.

    נוסע בתחבורה ציבורית רק ב'יום ירושלים', אז התחבורה הציבורית בעיר חינמית.

    לחבריו שלא האמינו לו הוא הבטיח: "מחר אני מביא לכם את רישיון הטיס שלו".

    ואני חושב לעצמי בבהלה, כיצד אני משיג עכשיו רישיון טייס, מה גם שביום ירושלים כל בתי הדפוס סגורים.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: השנונה..., Tamar171, רפאל תבורי ועוד 112 משתמשים115 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נקניקית
    מצידי אפשר לשכפל את המשפטים האלה ולכתוב אותם בעשר הודעות נפרדות, ואשים 😆 על כל אחד בנפרד.
  • 648
    • R
    שיתוף - לביקורת אלימות שקטה / סצנה אמיתית
  • R.V.K.A //
    • אחד מימי חמישי החמים מאד בירושלים, תשפ"ה. השמש אינה מקפחת חלילה אף עובר אורח, ומעניקה מקרניה חום אינסופי. מי שיעז ללכת יחף על הארץ, כנראה שיצטער על כך מאד בניתור מיידי.

    שירה, בחודש מתקדם, ממתינה עם בעלה חיים בתחנה מרכזית לקו 75 להר נוף. ידיו של חיים עמוסות שקיות, אך אינו מאפשר לשירה לעזור לו במשא. בעל לתפארת.
    חמש דקות מצטרפות לעשר והנה סוף-כל-סוף הגיח הקו המיוחל מהפינה השמאלית שבקצה העליה. כל באי התחנה, בדגש על 'כל', התקדמו אל עבר הנקודה המדומיינת בה 'בטוח' יעצור האוטובוס. שירה וחיים הגדילו צעדים אף הם, משוועים למזגן האוטובוסי. אולי אפילו מושבים לפליטה יחכו מיותמים לכבודם. אם לא לשניהם - לפחות עבורה.

    הנהג, ערבי מסתבר, קם על רגל שמאל או שנהנה מרדיפת ההמון או שניהם, עצר במרחק ניכר מהתחנה. כולם אצו רצו אל עבר דלתות האוטובוס הפעורות, מסתערים אל תוכו. שירה במצבה, התקשתה לרוץ אך הגבירה מהירות, כמוה חיים. המשקל שאחז בידיו מנע ממנו לרוץ ולתפוס מקום עבורם כפי שוודאי היה נוהג בסיטואציה אחרת.

    שירה הצליחה לעקוף את חיים ונכנסה במהירות בין הדלתות. מאחוריה, בעלה חיים ועוד מספר אנשים שלא הספיקו להיכנס עדיין. הנהג הנמהר החליט שמספיק להיום, ולחץ על סגירת הדלתות. ברגע האחרון הצליח חיים להכניס יד עמוסה לעייפה אל תוך האוטובוס, אך שאר גופו נותר בחוץ. ידו השנייה מלאה אף היא, כך שאין ביכולתה לבוא לו לעזר.

    "נהג!!!" שירה הזדעקה. "סגרת לו על היד! תפתח את הדלת!"

    הנהג לא נראה נרגש מהמחזה. הוא ענה לה בזלזול, מבטא ערבי כבד מלווה כל מילה שלו. "אם אני אפתח את הדלת יכנסו כולם. אין מקום!"

    ה'אין מקום' התגלה כמסדרון אוטובוס דליל. בחלק האחורי יותר של האוטובוס הצטבר מעגל גדול יותר של אנשים. לעמוד וודאי שהיה מקום, ואף נותרו מקומות ישיבה בודדים שלא אויישו.

    "היד שלו, זה בעלי!" היא התחלחלה עמוקות. סביבה אנשים בהו במחזה ושתקו. מה קורה כאן? למה הם שותקים? שיצעקו על הנהג האכזר הזה!
    הנהג הבין כנראה שלא מומלץ להתניע עם רבע בנאדם תלוי בין הדלתות ונאות לפתוח אותן.

    בו ברגע קפץ חיים אל תוך האוטובוס, כשהוא כעוס ופגוע עד עמקי נשמתו. "אתה נורמלי? מי סוגר דלת שאנשים באמצע לעלות? זו סכנת נפשות! אתה מטורף!"

    הנהג הערבי, למרבה האבסורד, כנראה ציפה ל'תודה רבה, לא היית חייב לפתוח. הייתי מסתדר באוויר'. הוא האדים מכעס, זועם על היהודי החוצפן שהעז לפנות אליו במילות גנאי שכאלה. סך הכל סגר עליו את הדלת. מה קרה...

    "תרד מהאוטובוס!" הוא הורה, טון דיבורו צעקני. "אני לא נוסע כל עוד האיש הזה כאן". הוא הגביה קולו לדציבל הגבוה בסולם הקולות, כך שכל השוהים באוטובוס שמעו את הצהרתו.

    חיים שלף את הטלפון והחל לצלם את הנעשה. הנהג קילל וגידף ללא הפסקה, ובין קללה לגידוף הזכיר לחיים שעליו לפנות את האוטובוס. שירה מצידה קפצה אגרופים במתח בלום. למה כולם לא מוחים בעד בעלה? זה לא יאומן.

    הפלא ופלא. ההוא ממהר לעבודה, ההוא חייב להגיע לבית שלו, ולכל שאר ה'הואים' לא היה עצבים וכח להתעסק בזוטות שכאלה. אז מה הייתה תגובתם? הכי 'צפויה' שיש.

    "אדוני, בבקשה. אתה מעכב אוטובוס שלם".
    "היי גבר, אין צורך לעשות את מה שאתה עושה. שחרר אותנו ב'קשה. אני ממהר ורוצה שהוא פשוט יתחיל לסוע".
    "אחי, מה אתה נכנס לזה? לא קרה כלום. בא שב כאן במקום שלי, אני אקום בשבילך והנהג ימשיך בנסיעה".

    חיים שציפה לתגובות תומכות כפי שבהחלט היה אמור לקבל, נפגע מהנוסעים עוד יותר מהמעשה השפל של הנהג הערבי וסינן לאחד מהם בשקט. קולו אצור. "אני מאחל לך, שבמַקום שתצטרך עזרה של אח שלך - הוא יפנה לך גב גם כן".

    הנוסע ניסה להצטדק בתירוץ שהזמן שלו קצוב אך מהר מאד השתתק, מבין מעט את חומרת הדבר. כמוהו החבר'ה במעגל הקטן סביבם ששמעו את המשפט, מפנימים את הדברים.

    ואני עדה למתרחש. כותבת כדי שיתפרסם המסר.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: שמואל!, בַּת שֶׁל מֶּלֶך, מיכל ש. ועוד 69 משתמשים72 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קשת החיים
    כנראה רק במרכז הארץ וירושלים יש כאלה תופעות. אני צפונית ואצלנו פשוט אין כאלה דברים! מקווה גם שלא...
  • 207
    • א
    שיתוף - לביקורת היא לא משוגעת, היא מרגישה
  • איוליס //
    • זוֹכֶרֶת אֵיךְ סִפַּרְתְּ לִי
    עַל הַזְּמַן הַהוּא
    שֶׁלֹּא הָיִית בְּרִיאָה
    סִפְּרוּ לַיְּלָדִים
    אִמָּא בְּבֵית הַחְלָמָה
    הָיִית בְּתוֹךְ בּוּעָה
    בָּרַחְתְּ מֵעַצְמְךָ
    בָּחַרְתְּ בְּמִגְנָנָה
    וְהַתִּינוֹק הִגִּיעַ לְבַקֵּר
    הוּא בָּכָה
    לֹא הִכִּיר אוֹתָךְ יוֹתֵר

    וְאַתְּ שׁוֹמַעַת אֶת הַדִּבּוּרִים
    מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב אוֹתָךְ שׂוֹרְפִים
    רוֹצָה לִצְעֹק אֶל הָעוֹלָם
    אֲנִי לֹא מְשֻׁגַּעַת אוֹ טִיפְּשָׁה
    הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי צְרִיכָה עֶזְרָה
    וְיֵשׁ לִי לֵב
    אֲנִי מַרְגִּישָׁה
    אַל תִּסְתּוֹבְבוּ
    אוֹ תְּכַסּוּ עֵינַיִים
    תִּתְקָרְבוּ,
    תּוֹסִיפוּ מִלָּה אוֹ שְׁנַיִם
    הָרְפוּאָה שֶׁלִּי קְרוֹבָה
    בִּזְכוּת מִלָּה טוֹבָה
    וּצְחוֹק פָּשׁוּט
    שֶׁל אִשָּׁה רְגִילָה

    אָז עוֹלָם שֶׁלִּי תַּקְשִׁיב
    כְּשֶׁאֲנִי קָמָה תַּאֲמִין
    תֵּן כּוֹחַ, אַל תּוֹרִיד
    יְלָדִים שֶׁלִּי, אֲנִי אוֹהֶבֶת
    גַּם כְּשֶׁאֲנִי מַחְלִימָה
    מִנֶּפֶשׁ כּוֹאֶבֶת
    אֱלוֹקִים יוֹדֵעַ רַחֲשֵׁי הַלֵּב
    הוּא מֵבִין מָה עוֹבֵר
    בְּרִגְעֵי מַשְׁבֵּר
    הוּא נָתַן לִי כּוֹחַ לְהִתְמוֹדֵד
    אָז נָתַתִּי לְךָ חִבּוּק
    עָשִׂינוּ הֲלִיכָה
    רָצִיתִי שֶׁתָּבִינִי
    אַתְּ אִשָּׁה גְּדוֹלָה
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: AUVI, .חיה פ, CynicalExplorer ועוד 44 משתמשים47 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    תודה!! אני שמחה שנגע בך תודה רבה
  • 174
    • א
    שיתוף - לביקורת 2000
  • אוראל סולטן //
    • "אל תאבדו תקווה". (הרב ישעיהו הבר זצ"ל)

    ויש ההוא,
    שאלפיים,
    אנשים.
    כליות.

    לא יספיקו,
    להאיר עולמו,
    בטוב.
    בנתינה.

    ויש ההם,
    שאלף למטה,
    ועוד אחד,
    ישתיקו עולמם.

    ויש ההוא,
    ששתק בצד,
    התבונן.
    חלול.

    ויש אני,
    שלא עשה,
    דבר.
    למען חי.

    ויש ההם,
    שבאו לתת,
    יצאו.
    מקבלים.


    ויש ההוא,
    שאלפיים,
    שנות כליה,
    לא שמוהו.

    ויש אני,
    וכִּלְיָתִי האחת שעובדת.
    והשנייה,
    שפחות.

    ויש ההם,
    שכאשר נמצא חוֹר,
    בן כלית יהודי,
    לחברתה.

    כל אחד,
    בודק,
    עד מקום,
    שידו מגעת.

    והשאר מבטל,
    בליבו.
    ודיו.*

    ויש ההוא,
    אשר נתן,
    אשר בחר,
    שמתפאר בבניו.

    ואומר להם,
    ככה יעשה,
    לאיש אשר,
    חפץ בעיקרו.

    ...​

    "תישאר.
    לתת חיים."

    (דוד בן ארזה,     תישאר.)

    *ע"פ שו"ע אוה"ח תל"ג.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: yes I am, דג הכסף, hadasa feldman ועוד 22 משתמשים25 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה רבה!!! תודהה! טנקס! תודה רבה על המחמאות המחממות! תודה!
  • 81
    • ע
    שיתוף - לביקורת יד של תקווה
  • עמשא בן יתר //
    • #יד של תקווה.

    הלב עמוס בהר של רגשות,
    המוח חורש מחשבות מבלבלות,
    תחושות כהות ובהירות מתערבבות,
    אבל המילים מפי נעלמות.

    רוצה לצעוק לברוח לצרוח,
    את הלב השבור להחליף לשכוח,
    להתמלא בכוחות חדשים,
    שיעיפו אותי לארץ מרחקים.

    אך הלב חזק ובתוקף שולט,
    את הקושי והצער מראה כבולט,
    גורם לי עמוק בתהום לשקוע,
    בביצת הדיכאון לרדת לטבוע.

    ואז מתוך החושך הנורא,
    מנצנץ לו אור זעיר באפילה,
    יוצר לי חור קטן של תקווה,
    ומאליה פורצת תפילה.

    אוי ק-לי הטוב הרימני,
    כוחות של תקווה וחיזוק מלאני,
    להמשיך לחתור ולא להתייאש,
    לתת כוחות לסביבתי להתאושש.

    וכמו יד יוצאת משמים,
    שולפת אותי מעל המים,
    מנגבת ברוך את הדמעות,
    מרכיבה כנפיים חדשות לדאות.

    הלב עמוס הצער באחת מתרוקן,
    לחפש משמעות אחרת מתרונן,
    ואט אט מתיישב לו המוח,
    ותחושותיי מרגישות מנוח,

    וזה לא שכבר הגיעה הבשורה,
    אבל עצם הידיעה היא הישועה,
    שיש יחיד ומיוחד השולט בבריאה,
    ולנו הוא אבא שבוכה בכל דמעה.

    ואז שהטוב המוחלט יחליט,
    שהגיע הרגע וזמן התפנית,
    במהירות האור תתמלא הבריכה,
    ובבתינו יפרצו צהלות השמחה.

    ועד שהשחר יבוא ותעלה החמה,
    בו נדבוק ומכוחו נעלה האבוקה,
    אחד לשני נחזק ברכיים כושלות,
    יד ביד נסמוך ונצפה לבאות הנפלאות.

    אכי"ר.

    "בכל צרתם לו צר" (ישעיהו סג' ט')

    "בעת שהיו בצרה בגלות, היה דומה להם כאב, שצרת בנו צר לו, כאילו היה צרה לו לעצמו" (פירוש המלבי"ם, שם)

    מוקדש לכל מי שמחכה...
    במחשבה שניה כולנו מחכים לאורו הגדול שיתגלה!
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: תמרוז, איה סופר, CynicalExplorer ועוד 9 משתמשים12 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מקצה הארץ-:)
    לא יודע, בכ"א תחזקנה ידיך!
  • 126
    • ח
    שיתוף - לביקורת מי לא מפחד מאנשים??????
  • .חיה פ //

    • שיתוף​

    על רובוטים, מורות, ופחד אחד שנמס​



    * הערה חשובבה-הטקסט נכתב מתוך חוויה אישית גרועה ולא מתוך ביקורת על מורות או מערכת החינוך חלילה.!!

    זה התחיל משיחה רגילה
    ישבתי ודיברתי עם בת־דודה נחמדת על האכזבה ממורה ספציפית
    ואז זה נפלט לי מהפה
    'הלוואי שרובוטים יחליפו את המורות- שלי לכל הפחות
    כי די נמאס לי מ. אה..ם.
    אם רובוטים מחליפים את המורות (שלי שלי!)
    זה אומר שטון לחץ נמס
    וזהו
    אין יותר מבטים מציקים,
    שיחות מוזרות,
    גערות חסרות שליטה.
    אין יותר אמון שנשבר משני הכיוונים,
    איומים חסרי פשר. איומים- אין!!

    כי בסוף כולם אינטרסנטים...

    וככל שניסיתי לדמיין את זה קורה
    מרגע לרגע, זה הפך בעיניי למרגש יותר. חלום מתוק שלא יתגשם
    מורות-רובטים!!
    כאלה שעושים את התפקיד שלהם בלי שיקולי אגו!!!
    ישבתי ככה כמה דקות, בוהה בהקיץ, מפנטזת

    ואז זה הכה בי.

    באמונה אמיתית,
    המורות כבר רובוטים.
    לא במובן הקר.
    אלא במובן המדויק.
    .
    מתוכנתים הכי מדויק שאפשר.

    וברגע שהבנתי את זה
    משהו בי נרגע.
    באמת נרגע.

    המערכת כולה — מערכת מתוכננת.


    וככה
    כשהתובנה עדיין טרייה, יום למחרת,
    פסעתי אל השיחה המתוזמנת עם הרובוט הכי מלחיץ בארץ (בהתחייבות)
    ובמקום לצעוק
    או לחרוץ גורל לתמיד כהבטחתה
    היא פשוט אמרה
    יש מישהו למעלה שמשגיח עלייך, ניסיתי מלא שיחות אצל המנהלת
    ו.... אין לי הסבר אחר
    ואז היא פשוט
    הלכה

    ואני
    לא הייתי צריכה יותר מזה.
    חוץ , מההבנה שלא רק שיש מתכנת
    אלא הוא גם בצד שלי
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שין אלף, ME!!, איוליס ועוד 21 משתמשים24 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    תודה על התגובות חיממתם תלב! וזה-
  • 75
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת כַּמָּה דַּקּוֹת
  • צביה ר. //
    • סוֹפֶרֶת אֶת הַדַּקּוֹת
    אַחַת
    אַחַת.
    בּוֹרֶרֶת
    אֶת הַדַּקּוֹת מִבֵּינֵיהֶן,
    הָעֲמֻקּוֹת
    וְהַשּׁוֹתְקוֹת.
    וְכַמָּה דַּקּוֹת
    דְּקִיקוֹת
    יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת
    אֲרֻכּוֹת.
    וְכַמָּה
    מְחַבְּקוֹת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: נכון מאוד, אדריכלית מתחילה, אתיס ועוד 17 משתמשים20 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תודה, @מיהי , כיף לשמוע!
  • 39
    • נ
    שיתוף - לביקורת שנה לחזרתם של ילדי ביבס הי"ד
  • נקניקית //
    • כשחזרו הביבסים, כתבתי 3 שירים. את השיר הזה כתבתי ביום שישי, מיד כששמעתי ש'חזרו'... תגידו אם אהבתם ואשתף עוד, ואשמח לשמוע מה אתם חושבים, שזה כולל ביקורת. תודה!


    שישי, כ"ג בשבט תשפ"ה

    זהו.
    הג'ינג'ים אינם.
    כבר הרבה זמן אינם.
    אבל עם ישראל, באהבה משבשת
    ניסה לאחוז בתקווה הנואשת.
    אולי יבואו הם פתאום,
    אולי ישובו...
    ויום עבר, חמש מאות
    ועוד ימים, ועוד שעות,
    הם שבו...
    ארון עטוף, אולי בדגל
    לא באו הם ברגל.
    כי זהו, ככה, הם אינם
    מזמן אינם.
    קול בכיים מהדהד וצורח
    בטרם הרהיבו דמם למרח.
    פני-מלאך בצבע כתום
    מי העז אותם לקטום.
    פני-מלאך. צבע כתום.
    הכל טוהר, הכל תום.
    זהו.
    הג'ינג'ים אינם.
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: צביה ר., elis56, עוד ישמע ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 120
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת נְסֹרֶת
  • צביה ר. //
    • בָּרֶגַע הַהוּא הָיִית לִשְׁבָבִים,
    לִנְסֹרֶת נִדְרֶכֶת תַּחַת סֻלְיוֹת עוֹלָם.
    נִרְעַדְתְּ, נֶהְדַּפְתְּ
    מִקְּנֵי קַשׁ דּוֹקְרִים שֶׁטִּאְטְאוּ נַפְשֵׁךְ
    הָלְאָה מִמֶּנּוּ.
    דְּמָעוֹת לֹא הָיוּ לָךְ
    שֶׁיּוּכְלוּ לְלַחְלֵחַ פִּסּוֹתַיִךְ הַחֲרֵבוֹת.
    שֶׁלִּי לֹא הִסְפִּיקוּ.
    וְאֵיךְ אָסַפְתְּ שְׁבָבַיִךְ הָרְמוּסִים,
    הִדְבַּקְתְּ אוֹתָם
    חֲבוּקִים זֶה בָּזֶה.
    וּמִי הוּא שֶׁהִגֵּג עַל סִיבִית שֶׁאֵינָהּ חֲזָקָה,
    לוּ רַק יָדַע נַפְשֵׁךְ.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: נח שוורצברגנדרוביץ, ניק 150135, איש המילה הכתובה ועוד 16 משתמשים19 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    וואו, תודה רבה על המילים המשמחות!
  • 60
    • ת
    שיתוף - לביקורת כאבי הגדילה.
  • תילה. //
    • אֶתְמוֹל צָעַקְתִּי מִכְּאֵב.

    לֹא הִרְגַּשְׁתִּי
    סַכִּין נִתְחֶבֶת בִּי,
    אַף אֶחָד לֹא נָעַץ בְּכַפּוֹתַי מַסְמְרִים.
    אַף אֶחָד,
    אֲבָל כָּל כָּךְ כָּאַב לִי שֶׁ
    יָרַד לִי דָּם.

    טִפּוֹת טִפּוֹת זָלְגוּ מִמֶּנִּי,
    הָיוּ לִכְאֵב.

    לֹא הֵבַנְתִּי מֵאֵיפֹה הֵן בָּאוּ, הַטִּפּוֹת.

    לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה
    אֲנִי מַרְגִּישָׁה זְכוּכִית בֵּין הַצְּלָעוֹת,
    לָמָּה
    קָשֶׁה לִי לִנְשֹׁם.

    שׁוּם דָּבָר לֹא נִדְקַר בִּי,
    לֹא נִנְעַץ,
    שׁוּם דָּבָר.

    אָמַרְתָּ לִי
    שֶׁאֵלּוּ הֵם כְּאֵבֵי הַגְּדִילָה,
    הַכְּאֵבִים הָאֵלּוּ.

    אֲבָל זֶה כּוֹאֵב,
    וַאֲנִי צְרִיכָה לִגְדֹּל,
    אָמַרְתָּ לִי,
    כְּאֵבֵי הַגְּדִילָה.
    שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ
    אִם אֶפְשָׁר לִגְדֹּל,
    בְּלִי לְהַרְגִּישׁ כְּאֵבִים,
    אִם אֶפְשָׁר.

    כְּאֵבֵי הַגְּדִילָה,
    צָרְבוּ בִּי כָּל כָּךְ.
    בְּלִי סַכִּין וּבְלִי זְכוּכִית וּבְלִי
    מַסְמֵר,
    אָמַרְתָּ לִי

    כְּאֵבֵי הַגְּדִילָה.

    ---
    תהילה.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: %תמר%, אני לבדי, יוסף דיאלידן ועוד 12 משתמשים15 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    כמו תמיד הכתיבה הייחודית שלך מצמררת ונוגעת עמוק. שיר כואב ויפה.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה