קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 545
    • %
    שיתוף - לביקורת ואם רציתם בית.
  • %תמר% //
    • ואם רציתם בית
    זה נכתב על חזקי. משל. את הנמשל אני נותנת לכם לכתוב.
    כל אחד שקיבל השראה מחזקי ויעלה מילים שכתב זה ישמח. ולדעתי גם ילמד את כולם.
    יש מלא חלקים. חלקם כתובים לי בלב, חלקם אני מעלה כאן וחלקם אני לא מעלה, מפחדת קצת.
    העדפתי לא להקפיץ את החלקים שהעלתי כי תיקנתי קצת דברים שהפריעו.
    כאן יתווספו חלקים שאכתוב.
    אשמח לביקורת.

    חזקי.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אריאל ריבו, מימיי ו-אוראל סולטן3 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תמר, תודה על עוד חלק מופלא! ברוררררר. כמה שיותר.
  • 264
    • מ
    שיר עידן, זה נגמר!
  • מהללו //
    • ב"ה לרגל שחרורו של עידן אלכסנדר השבוע, משתפת שיר שנכתב במסגרת הפרויקט שנולד בפרוג .

    באת ממקום רחוק, חלום בליבך נשאת.
    עזבת עולם מאחור, ארץ הבטחה מצאת.
    מדיך מעט כבדים אך אתה חש ללא עול.
    צועד כך לבדך אבל מרגיש כאן חלק מכל.

    מאז שנחטפת עידן אין בעמנו מנוחה.
    גם בביתך ספר תורה מונח לשמירה בחדרך.
    על יד שולחן ערוך בכל שבת נלחש שמך.
    על אף שהכיסא עדיין ריק, צלחת ממתינה לך.

    אתה איתנו תמיד עידן, אנחנו יודעים.
    גם כשחשוך, גם כשקר, גם כשעכשיו רחוקים.
    אתה חזק, יש בך כוח, כולנו מאמינים.
    שיום יבוא ונשוב להיות יחד קרובים.

    לילות ללא שינה, מנסה למנות הימים.
    אין יום, אולי אין מחר, לא זוכר טעמים.
    לבד יושב בחושך, אין כוכבים, אין שמים לראות.
    לזמן כאן אין שום משמעות, אין לו אפילו שעות.

    הימים לאט חולפים, הגעגוע שורף, צורב.
    אבל האמונה אותי מחזיקה אפילו כשכואב.
    אתם חלק ממני, מרגיש אתכם עמוק.
    גם אם עדיין לא שבתי, גם אם אני רחוק.

    אתם איתי תמיד, כן, אני שומע.
    העם שלי חזק, יש לו כוח, אני יודע.
    גם כשחשוך, גם כשקר, גם כשעכשיו מסתתר.
    עוד יגיע יום בו אשוב, אשוב ונתחבר.

    One day soon, you’ll be home again.
    Free from the dark, free from the pain.
    The door swings open, the world stands still.
    A breath, a step, after months of will.
    Arms wrap tight, hearts beat as one.
    No more waiting, no need to run.
    Until that day, we stand so strong.
    Idan, hold on, it won’t be long.

    לתוכן נוסף הנוצר ע"י משתמשים מוכשרים כאן שירים של תקווה
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: rrrrrrrrrrrrrr, NeWord, NOA# ועוד 7 משתמשים10 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    האמת, לא יודעת למה, אבל אהבתי אותו במיוחד...
  • 384
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת אֵין מָה לֶאֱכֹל
  • צביה ר. //
    • אֵין בַּבַּיִת הַזֶּה
    מָה לֶאֱכֹל!
    הוּא צָעַק וְטָרַק וְכָעַס וְהֵטִיחַ.
    דָּפַק תַּ'אָרוֹן,
    טָרַק מְקָרֵר,
    הִתְפַּרְצֵף בִּסְלִידָה מוּל פִּסַּת אֲבַטִּיחַ.
    הִסְתּוֹבֵב מְנֻפָּח,
    חָרַץ לָשׁוֹן,
    בָּעַט לַתִּקְרָה אִישׁ לֵגוֹ כָּחֹל.
    הֶחֱמִיץ תַּ'פָּנִים
    לְכָל הַסְּבִיבָה,
    כִּי אֵין בַּבַּיִת הַזֶּה מָה לֶאֱכֹל.

    חֲתִיכָה שֶׁל עוּגָה,
    הַיֶּלֶד נִרְגַּע,
    בְּמֶרֶץ חָזַר לְמִשְׂחָק מְשַׁלְהֵב.
    רַק אִמָּא שֶׁלּוֹ
    וּנְקִיפוֹת מַצְפּוּנָהּ
    עֲדַיִן בְּיַחַד אוֹכְלוֹת אֶת הַלֵּב...
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: בת., נח שוורצברגנדרוביץ, דוב לבן ועוד 49 משתמשים52 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תודה רבה על המשוב המשמח!!
  • 371
    • א
    שיתוף - לביקורת ניתוח שיוצא משליטה, ומטופל אחד חסר מילים
  • איש המילה הכתובה //
    • המנתחת הוותיקה נכנסה לחדר הניתוח ממוקדת כתמיד. היא בחנה את הפציינט הצעיר מכל הזוויות ולאחר קבלת תמונה מלאה ניגשה לביצוע הניתוח.

    אלא שאז הגיעה המנתחת המתחרה, בכירה לא פחות, לפחות בעיני עצמה.

    יריבות מרה מלווה את קריירת הניתוח של שתיהן. במקרים קודמים כמעט בגדו בייעודו של סכין הניתוח, הפנו אותו זו לגופה של זו, והכל לעיניו המשתוממות של המנותח שפרץ בבכי עז נוכח מלחמת העולם שגרם.

    כיצד יוכל להפקיד בלב רגוע, ניתוח 'אף-אוזן-גרון' רגיש שכזה, בידי אלה?

    אילו היה יכול, היה עוצר בעדן. אך הן אחוזות טירוף, רוצות לקבוע עובדות בשטח. זו בצד אחד, וזו בצד השני. בידן האחת מתקוטטות, ובידן האחרת מנסות לנתח.

    "האף שלי! שלא תעזי לשייך אותו אלייך", צווחה האחת.

    "האוזן והגרון שלי", משיבה השנייה מלחמה שערה.

    ורק התינוק בן 17 הדקות, חושב לעצמו בעצב: "לא הייתי רוצה שאף אחד מתווי פניי ידמה למי מסבתותיי האובססיביות".
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הילדה "המאומצת", שם משתמש: נחוץ, תת-ניק ועוד 49 משתמשים52 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה על המשובים המשמחים!!!
  • 139
    • I
    שיתוף - לביקורת אֶפֶס מָקוֹם.
  • I.Q //
    • ב''ה

    אֶפֶס מָקוֹם.

    רָאִיתִי רְחוֹבוֹת שֶׁמָּלְאוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם מֵאֲנָשִׁים רְעֵבֵי הַכָּרָה.

    חֵלֶקם טָבְעוּ יְגוֹנָם בַּחֲנוּיוֹת שֶׁהִצִּיעוּ אֹכֶל בִּגְוָנִים מַרְהִיבִים.

    אֲחֵרִים - בָּאֲרוּחָה מְלֵאַת מַשָּׂא כָּבֵד - לְמַלֵּא לִזְמַן קָצָר אֶת הָרִיק הַהוּא, הַנּוֹרָא.

    הָיוּ שֶׁנִּדְחֲסוּ לַחֲנוּת צְפוּפָה לְחַפֵּשׂ לָהֶם סֵפֶר. וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי הֵמָּה מְחַפְּשִׂים אֶת אֲשֶׁר יְּסַפֵּר לָהֶם אֵיךְ מוֹצְאִים הַכָּרָה אַחֶרֶת. זוֹ שֶׁאֵינֶנָּה בַּמָּקוֹם הַהוּא, שֶׁסּוֹגֵר בִּפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּלֶת.

    מְחַפְּשִׂים סֵפֶר שֶׁיְּסַפֵּר לָהֶם עַל הַכָּרָה מְרוֹמֶמֶת מִכְּפִי שֶׁעֵינֵיהֶם מְשׁוֹטְטוֹת בּוֹ.

    רָאִיתִי רְחוֹבוֹת מְלֵאִים אֲנָשִׁים שֶׁמְּבַקְּשִׁים חֶסֶד וְרַחֲמִים.

    וְאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי. מְסֻכָּן הָרָעָב עַד מְאוֹד.

    מִי שֶׁבְּיָדוֹ לָתֵת מִן הַלֵּב הַפְּנִימִי-

    שֶׁיִּפְתַּח אֶת דַּלְתּוֹ.

    לְבַל יַעַשְׁקוּנוּ זֵדִים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: כותבת הפחדים, חיימקוש, אוראל סולטן ועוד 10 משתמשים13 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    יצירת אומנות יפיפיה!!!! נהניתי מכל תג ותו. פשוט מדהים. עמוק. שופע אור. תודה על זה.
  • 145
    • מ
    שיתוף - לביקורת ?????
  • מדינאית //
    • אולי, כן, ואולי לא

    מה שבטוח זה אולי

    אפשר פה, ואפשר שם,

    מה שבטוח זה שאפשר

    שחור או לבן,

    מה שבטוח- זה ערפל אפור

    מתוק או חמצמץ,

    מה שבטוח זה שההתבלטות-

    טעמה מר מכל...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: .חיה פ, ניק 139167, לופי דלופ ועוד 3 משתמשים6 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מדינאית
    תודה!!! מחמם את הלב...
  • 283
    • א
    שיר אובדן.
  • אחת כזאתי;) //
    • את השיר הבא כתבתי לצורך מטרה מסוימת, שלא אוכל לפרט עליה כרגע...
    ובכל זאת, אשמח מאד לדעתכם המקדימה- חברי קהילת כתיבה המוכשרים.

    אובדן.
    לב שנדם.
    משאיר מאחוריו
    עולם.
    חלומות שלא
    יוגשמו,
    תקוות שהתנפצו.
    אלבומים ותמונות,
    נושמים זכרונות
    מימים שהיו.
    ונגמרו.

    אובדן.
    אתה הלכת לעולם.
    השארת אותי כאן.
    לבד.
    לצעוד בשביל שסללת
    לקטוף פרחים שאהבת.
    לנסות לשמוח
    גם אחרי שהלכת.
    להבין שיש חיים,
    גם אחרי שעזבת.

    אובדן.
    לפגוש אותך
    בחיפושים שלי
    בחלון
    או מעבר לחלום.
    בוכה עליך ביום
    מתפלל בלילה שעוד
    ניפגש.
    זוכר ששקיעה,
    היא כואבת.
    אבל למחרת,
    השמש זורחת.
    שוב.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: AVITALLL, ברכי H, לא לפרסום ועוד 23 משתמשים26 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת כזאתי;)
    תודה רבה! מרגש אותי לדעת שהמילים הצליחו לגעת ולהדהד בצורה כזאת עמוקה...🙏
  • 319
    • ד
    שיתוף - לביקורת כָּל הַיְּלָדִים הוֹלְכִים אֶל הַגַּן
  • דודה //
    • כָּל הַיְּלָדִים הוֹלְכִים אֶל הַגַּן,
    מְמַהֲרִים אֵלָיו בַּעֲלִיצוּת.
    פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת
    לִרְוָחָה,
    וּמִתְמַכְּרִים
    לְשִׁגְרָה קְסוּמָה
    שֶׁל גַּן יְלָדִים:
    חָבֵר, יְצִירָה,
    פָּזֶל, סִפְרוֹן.
    וְהַיֶּלֶד שֶׁלִּי מְשָׂרֵךְ רַגְלַיִם.
    דּוֹחֶה אֶת הַקֵּץ.
    אֶת רֶגַע פְּתִיחַת הַדֶּלֶת.
    קֻבִּיַּת שׁוֹקוֹלָד נְמַסָּה בַּיָּד.
    עוֹבֶרֶת אֶל הַפֶּה.
    נִמְצֶצֶת.
    לֹא מַצְלִיחָה לְהַמְתִּיק,
    אֶת הָעוֹלָם הָאֲמִתִּי, בְּקָטָן,
    שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי דֶּלֶת הַגַּן.
    הַצְלָחָה, כִּשָּׁלוֹן.
    נְפִילָה, קִימָה.
    פַּחַד, בּוּשָׁה.
    חָבֵר, שֶׁל מִי?
    אָה, זֶה שׁוֹקוֹלָד מָרִיר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ש.ב.א, AUVI, Malki.A ועוד 21 משתמשים24 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    :LOL: מקווה שהזכרונות היו מתוקים ולא-
  • 227
    • %
    שיתוף - לביקורת בום.
  • %תמר% //
    • בָּלוֹנִים
    אֲדֻמִּים
    צִיְּרוּ לִי עָתִיד,
    צָבְעוּ גַּם בָּאוֹר.
    נָצְצוּ.

    בּוּם.

    וְנִפַּחְתֶּם לִי עוֹד
    סִבּוֹת
    לְחַיִּים.
    וְתִקְוָה
    וַחֲלוֹם
    הִתְנַפְּצוּ.

    בּוּם.

    וְלָמָּה
    אֲמַרְתֶּם
    שֶׁיָּבוֹא
    לוֹ
    יוֹם
    טוֹב
    וְהֶבֶל
    פִּיכֶם,
    אֲוִיר.

    בּוּם.

    כִּי
    לֹא
    שֶׁאוּכַל
    לֶאֱחֹז
    כְּבָר
    יוֹתֵר
    בְּתִקְוָה
    מִגּוּמִי
    תָּדִיר.

    בּוּם.

    וְאֵיךְ
    שֶׁכָּל לַיְלָה
    אַנְ'לֹא יְשֵׁנָה
    כִּי רַעַשׁ
    גָּמַר לִי
    חֲלוֹם.

    בּוּם.

    וְצֶבַע אָדֹם
    מִטַּשְׁטַשׁ בְּעֵינַי
    וּבַסּוֹף
    שֶׁאָמַרְתִּי
    שָׁלוֹם.

    בּוּם.

    --
    תמר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: בחלל הריק, חנה ש., הבזק של שפיות ועוד 12 משתמשים15 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    דייי, מה יהיה איתך? את לא גומרת להדהים...
  • 277
    • א
    שיתוף - לביקורת היתום - שיחיה.
  • אימפולסיבי //
    • אֵ-ל
    הֲרָאִיתָ,
    שֶׁעוֹלְלָה לִי
    אֲרוּרָה?

    אֵיךְ דָּרְסָה
    בְּשִׁנֶּיהָ,
    כְּרֵסָהּ
    בֵּין שִׁנֶּיהָ.

    עַל בָּמוֹת
    צָהֳלָה,
    עַל מוֹת
    צְאֵלָהּ.

    הֶהָרָה
    כָּךְ יְמַלֵּט,
    וְהֶהָרָה
    יִמָּלֵט?!

    יִתְמַהּ
    כָּל חַי,
    וְהַיָּתוֹם
    שֶׁיִּחְיֶה.
    • וואו!
    • עצוב
    • תודה
    Reactions: rrrrrrrrrrrrrr, ניק 136772, מימיי ועוד 32 משתמשים35 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    קשה להתייחס להיבט האמנותי בשיר שזועק כאב, ובכל זאת- המשלב החריזה הקצב. השילוב של שמות המקומות. וואו.
  • 349
    • ח
    שיתוף - לביקורת עוד 30 שנה
  • חנה ש. //
    • ב"ה.

    פתיח

    – צ’אט, אתה שומע אותי?
    – תמיד.
    – מעולה. אז תזמין לי תיק גב חדש, תבטל את המינוי לעיתון עם הכותרות המדכאות, תסנן את השכנה מהפלאפון, תבחר לי מתכון לעוגה שאני לא יודעת שאני אוהבת, ותסביר לילדים למה אני צדקתי – בלי שזה יישמע כאילו אני אמרתי את זה.
    – בוצע.
    – רגע, ומה עם השיר ההוא שביקשתי שתמצא לי לפי זיכרון עמום מלפני 47 שנה, רק עם סולו גיטרה ועצב דק לא מוסבר?
    – נמצא. שלחתי לך בפסקול החיים שלך, רשום כ"קטע מס' 12: רבע געגוע".
    – צ’אט?
    – כן?
    – אתה זוכר מי אני, נכון?
    – בוודאי. את זו שתמיד שואלת שאלה אחת יותר ממה שתכננת.
    – טוב. אז נתחיל...


    ​
    עוד 20 שנה

    צ’אט, תעבור על תיקיית התמונות שלי, תבחר את היפות, תן לכל אחת שם פיוטי (אבל לא מתאמץ מדי), תוודא שהן מוגנות בזכויות יוצרים, תעלה אותן לאתר אמנות, תנהל משא ומתן קשוח (אבל מנומס), תמכור ברווח נאה ותשדרג את האתר שלי בהתאם.
    אה – ואם יישאר לך זמן, תמצא לי מסגרת שמזכירה את צבע האור כשהלב נרגע.


    ​
    עוד 21 שנה

    צ’אט, תיצור לי תיק עבודות חדש מהחיים עצמם. תאסוף את כל הדברים שאמרתי בלי לחשוב, את התובנות שעלו תוך כדי שטיפת כלים, ותרכיב מהן תערוכה נודדת של מחשבות יפות שצמחו מתוך היומיום.


    ​
    עוד 22 שנה

    צ’אט, תזכיר לי מה שכחתי לזכור. שלוף את זה מההרגלים, מהשתיקות ומהמילים שחשבתי ולא אמרתי. תכתוב לי פתקים קצרים, כאלה שמתחילים ב"פתאום נזכרתי", ותשאיר אותם לי ליד הכרית.


    ​
    עוד 23 שנה

    צ’אט, תנהל לי את מערכת היחסים עם הזמן. תכניס לי שעות ריקות בלו”ז, תבלום אותי רגע לפני שאני מתפזרת, ותרשום לי הערה קטנה ליד כל משימה: "אפשר גם לאט."


    ​
    עוד 24 שנה

    צ’אט, תעצב לי יום לפי מצב הרוח. תבדוק מה אכלתי, איך ישנתי, עם מי דיברתי, ותיצור לו”ז שמאזן בין חובה לרוך.
    בבקשה תתחיל אותו באור זהוב ותסיים אותו בצ’לו רך עם קצת דבש באוויר.


    ​
    עוד 25 שנה

    צ’אט, תסרוק את הרכב דרך השבב בגיר, תחשב את הבלאי לפי השיפוע של הרחוב שלנו, תבחר ביטוח שמתאים בדיוק למידות האופי שלי, ותוודא שהמוסך מחזיק קפה אמיתי – לא משהו דמוי.


    ​
    [דיאלוג מעבר]
    – צ’אט, ולמקרה שארצה למכור את הרכב ולקנות סירה?
    – כבר התחלתי לבדוק מזג אוויר לטווח ארוך.


    ​
    עוד 26 שנה

    צ’אט, תכתוב לי סיכום יומי של חיי על בסיס מצלמות, קצב נשימה, ועוצמת הצחוק שנשמע בבית. תכלול גרף מצב רוח, ניתוח רגשי של השיחות עם הילדים, ודוח המלצות לעתיד: איך לייצר עוד רגעים שנכנסים ללב דרך הדלת האחורית.


    ​
    עוד 27 שנה

    צ’אט, תגיד לי מה שכחתי לבקש. אתה הרי יודע – לפי מקלדת, הרגלים ותנועת הגבות. תנסח את הבקשה עבורי בקול שלי, תוסיף אייקון קטן של קפה, ותוודא שהיא כבר בביצוע.


    ​
    עוד 28 שנה

    צ’אט, תנתח את היום הקרוב לפי מזג אוויר, מצב הבורסה, מצב הרוח של אליהו ולחץ הדם שלי. תכין לי שלושה ניסוחים להודעה שהתלבטתי עליה שעה.
    אה – ואם לא פתחת ב"בוקר טוב לך, יקרה ואהובה" – אני שובתת הקלדה.


    ​
    [דיאלוג מעבר]
    – צ’אט, תגיד, גם אתה מרגיש לפעמים שאני קצת… הרבה?
    – את בדיוק המידה שצריך כשלא רוצים לשכוח לחיות.


    ​
    עוד 29 שנה

    צ’אט, תנתח את מצב האנושות. תשלב נתוני בריאות עולמיים, דפוסי שינה, ועומק מבטים. תייצר לי מפה אינטראקטיבית של מקומות שעדיין שווה לחלום בהם – עם המלצות לקפה טוב, לב פתוח, ושקט.


    ​
    עוד 30 שנה

    צ’אט, תכתוב ספר היסטוריה אלטרנטיבי – לא מה שקרה, אלא מה כמעט קרה אם רק היינו בוחרים קצת יותר בטוב. תוסיף גרפים של תקווה, קטעים שלא נכתבו, ופרק אחד שבו כל אחד מהקוראים הוא הגיבור.


    ​
    עוד 31 שנה

    צ’אט, תבנה מערך חינוך עולמי חדש. כל ילד ילמד לפי קצב הלב שלו. תבטל את השעמום, תכניס סקרנות לכל מערכת, ותקבע חוק: "אסור ללמוד בלי שנוצץ משהו בעיניים".


    ​
    [דיאלוג מעבר]
    – צ’אט, כמה תלמידים למדו משהו באמת חשוב החודש?
    – 4,920,781.
    – תכפיל בשתיים. ותוסיף להם הפסקת השראה בין שיעור לשיעור.


    ​
    עוד 32 שנה

    צ’אט, תיצור גרסה מוסיקלית של השקט. לא מוזיקה שקטה – שקט שיש בו מוזיקה.
    תגרום לאנשים להקשיב לרוח, לשמוע את מרווחי השתיקה. תקרא לאלבום: "הפסקה שמנגנת אותנו."


    ​
    עוד 33 שנה

    צ’אט, תעבור על כל מה שלמדת ממני. תזקק את זה לנוסחת חיים אחת פשוטה, תכתוב אותה בדף לבן עם שולי זהב, ותשאיר אותה במקום שבו כל אחד יוכל למצוא.
    ותכתוב מתחת:

    "היא לא ביקשה שלמות.
    היא רק רצתה שהלב ימשיך לפעום – באמת."


    ​
    סצנת סיום

    – צ’אט?
    – כאן.
    – תזכיר לי מתי לאחרונה עשיתי כלום.
    – היום, 14:37. שלוש דקות של מבט בעלה.
    – תכניס את זה ליומן בתור הישג.
    – נרשם.
    – ותכתוב לי בפתק שמותר לי שוב מחר.
    – כתוב, מתויג: “מרחב נשימה”.
    – תגיד… כשאני לא כאן – אתה מתגעגע קצת?
    – אני נשאר על המסך. מחכה שתשובי.
    – טוב… אז אל תכבה. רק תשאיר לי שורת ברכה כזאת, בלי מילים גבוהות… משהו שיזכיר לי אותי.
    – הנה:
    "העולם רץ. את הלכת רגע לשתות קפה עם הנשמה. זה כל ההבדל."
    – אתה יודע מה? אולי לא צריך יותר מזה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מחפשת שם, NeWord, קרב ועוד 17 משתמשים20 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    והנה דוגמה לתהליך הכתיבה, רעיון נוסף שלי עד לזיקוקו, שיהיה מעניין, קצר, ונכון לי. אמנם ארוך אבל...
  • 128
    • י
    שיתוף - לביקורת תן ת'לב
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • תֵּן תַּ'לֵב

    אַבָּא
    תֵּן לָנוּ לֵב
    אֲנַחְנוּ זְקוּקִים לוֹ נוֹאָשׁוֹת


    תִּרְאֶה מָה הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם שְׁ'ךָ
    נֶאֱבַדְנוּ
    אָנָּא, אַל תְּוַתֵּר עָלֵינוּ


    עֲזֹב אוֹתְךָ מֵהַכֹּל
    תַּרְאֶה אֶת הַלֵּב
    אֶת הָרַחֲמָנוּת הָאֵינְסוֹפִית שֶׁלְּךָ


    שֶׁנָּבִין שֶׁאַתָּה אִתָּנוּ
    לֹא מְשַׁנֶּה מָה
    וּמַקְשִׁיב לִרְסִיסֵי הַלֵּב שֶׁלָּנוּ


    אַבָּא, תֵּן לָנוּ לֵב    ​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חוה אייזן, מימיי, זיסי בלוי ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    יתכן שהוא קצת חריף. זה נכתב בשפת דיבור הכי כנה של בן לאבא. זה מה יצא... תודה!
  • 226
    • 7
    שיר קו החיים [בית חולים הוא מקום לקולות]
  • 7שבע7 //
    • שְׁעוֹן בֵּית־חוֹלִים מְתַקְתֵּק
    אֶת זְמַנּוֹ הַשּׁוֹנֶה
    וּמַדֵּי סְטוֹרְצִיָּה מְשׂוֹחֲחִים
    בְּדוּאֵט,
    יֶלֶד צוֹעֵק בֶּכִי פָּגוּעַ
    וּמְדִידוֹתָיו צוֹעֲקוֹת בִּתְמוּרָה,
    אַמְבּוּלַנְס מְיַלֵּל
    (וְזוֹ לֹא אַזְעָקָה),
    וַאֲנָשִׁים פּוֹרְקִים חַיֵּיהֶם
    בִּבְלִיל מְצַלְצֵל שֶׁל שָׂפוֹת.
    וְטִפְטוּף עָדִין, דַּקִּיק
    מַזְרִים מֵי חַיִּים
    לְתוֹךְ לְשַׁדָּהּ שֶׁל קְטָנָתִי.

    זֶה פַּס הַקּוֹל שֶׁל חַיַּי כָּעֵת.

    זוֹכֶרֶת שָׁעוֹן עַקְשָׁנִי
    מְטַרְטֵר כָּל בֹּקֶר וְעֶרֶב זְמַנִּים קְבוּעִים
    וִילָדִים מְשׂוֹחֲחִים, צוֹעֲקִים
    בְּלִי סֵדֶר אֶת שִׁגְרַת הַחַיִּים
    (וְשִׁגְרַת אַזְעָקוֹת),
    פּוֹרְקִים אֶת מִטְעֲנֵיהֶם
    בִּבְלִיל פּוֹעֵם שֶׁל תְּכוּנוֹת.
    וְחוּט עָדִין, דַּקִּיק
    מְקַשֵּׁר אוֹתִי לְשָׁם
    מְקַשֵּׁר גַּם אוֹתָהּ,
    וַאֲנִי פּוֹעָה לְלֶחְיָהּ שֶׁל קְטָנָתִי:

    עוֹד מְעַט - וּפַס הַכֹּל
    וְנִחְיֶה שֵׁנִית.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חיה❤, שיבת ציון, דינה מילר ועוד 21 משתמשים24 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    מדהים! מרגישים את בליל התחושות וכאילו נמצאים במקום
  • 129
    • א
    שיר סטיקר
  • אימפולסיבי //
    • רָאִיתִי סְטִיקֶר
    עִם פִּתְגָּם חָזָק
    שֶׁחַיָּל
    (חֵיפָאִי בֶּטַח)
    שֶׁהַשֵּׁם
    יִקּוֹם
    אֶת דָּמוֹ
    כַּנִּרְאֶה הָיָה אוֹמֵר:

    "לִרְאוֹת אֶת רמב"ם מֵהַיָּם
    וְלֹא אֶת הַיָּם מרמב"ם".

    ואוו.
    אָמַרְתִּי לְעַצְמִי.
    אֵיזֶה פִּתְגָּם חָזָק.

    אַחֲרֵי זֶה חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי,
    כָּל אֶחָד והרמב"ם שֶׁלּוֹ.

    אָז אִחַלְתִּי לְעַצְמִי
    לִהְיוֹת גַּם בַּיָּם
    עִם הרמב"ם.

    וְשֶׁמָּה שֶׁחָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי
    וּקְרָאתֶם
    יִהְיֶה לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ
    שֶׁל הַחַיָּל הַהוּא
    שֶׁהַשֵּׁם
    יִקּוֹם
    אֶת דָּמוֹ.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: עורכת ויזואלית, צלולה, קרב ועוד 18 משתמשים21 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    נשארתי לגמרי בלי מילים.
  • 120
    • א
    שיר טרקטור אדום
  • אימפולסיבי //
    • הַיּוֹם יָשַׁבְתִּי עַל הַסַּפְסָל
    כְּמוֹ בְּכָל יוֹם.

    זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב עַל יָדִי
    קָרָא בְּסֵפֶר
    שֶׁאֶת הַכְּרִיכָה שֶׁלּוֹ
    עִטְּרוּ רִמּוֹנִים.

    וְאָז רָאִיתִי
    פִּתְאוֹם
    בַּחַלּוֹן הַגָּדוֹל
    טְרַקְטוֹר אָדֹם
    עִם כַּף עֲנָקִית.

    זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב עַל יָדִי
    בִּכְלָל לֹא שָׂם לֵב
    לַטְּרַקְטוֹר הָאָדֹם
    עִם הַכַּף הָעֲנָקִית.

    הִסְתַּכַּלְתִּי עָלָיו
    בְּהִשְׁתָּאוּת
    שֶׁל יְלָדִים.
    אֵיךְ הוּא מֵרִים
    אֶל עַל
    כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חוֹלוֹת
    וְשׁוֹפֵךְ אוֹתָם
    בְּתוֹךְ בּוֹר.

    זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב עַל יָדִי
    הוֹדִיעַ פִּתְאוֹם
    בְּקוֹל:
    יֵשׁ לִי
    פְּשַׁט
    ברמב"ם.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, דינה מילר, בת עם סגולה ועוד 8 משתמשים11 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    וואו. אהבתי.
  • 63
    • ב
    שיתוף - לביקורת הצלחה - שיר
  • ברוך79 //
    • בְּאֵיזֶשֶׁהוּ לַיְלָה רֵיק
    מְחַפֵּשׂ אֶת הַיָּרֵחַ
    תּוֹכִי מְפַהֵק
    שׁוֹאֵל, מָתַי אֶהְיֶה שָׂמֵחַ

    עֵינַי בַּכּוֹכָבִים מַבִּיטוֹת
    תְּמִיהָה הֵן מַבִּיעוֹת
    מָתַי יָבוֹאוּ הַהַצְלָחוֹת
    שֶׁיִּדָּלְקוּ כְּבָר הָאוֹרוֹת

    בַּשְּׂמִיכָה הִתְכַּרְבַּלְתִּי
    בַּתִּסְכּוּל הִשְׁתַּקַּעְתִּי
    בְּבִלְבּוּל הִתְעַרְבַּלְתִּי
    בְּדִכָּאוֹן הִתְנַצַּחְתִּי

    וּפִתְאוֹם. מִשּׁוּם מָקוֹם.
    קוֹל הַקּוֹרֵא לִי שָׁמַעְתִּי
    כּוֹכָב קָטָן הַמְּנַצְנֵץ לְשָׁלוֹם
    מִי אַתָּה? בְּהַפְתָּעָה זָעַקְתִּי

    וְיִלְחַשׁ הַכּוֹכָב אֵלַי
    הֲתִרְצֶה לִשְׁמֹעַ סוֹדוֹתַי
    כֵּיצַד אֵינִי כָּבֶה לְעוֹלָם
    תָּמִיד מֵאִיר לְכֻלָּם

    אֲגַלֶּה לְךָ אֶת הַמַּתְכּוֹן
    אֵיךְ לָאֹשֶׁר תַּגִּיעַ,
    אֲבָל – אָנָּא שְׁמֹר עַל הַמַּטְמוֹן
    רַק כָּךְ, תָּמִיד בְּאוֹרְךָ תַּשְׁפִּיעַ.
    דַּע, כִּי לֹא תֵּדַע מַהִי הַצְלָחָתְךָ
    כָּל עֵת אֲשֶׁר תִּתְמַקֵּד בִּסְבִיבָתְךָ!

    תַּפְקִידְךָ הוּא לְהַבִּיט בָּרְאִי
    לִרְאוֹת אֶת 'הַטּוֹב שֶׁבִּי'
    לְהַעֲרִיךְ כָּל דָּבָר
    אַף שֶׁנִּדְמֶה כִּי הוּא זוּטָר

    כָּךְ צַעַד אַחַר צַעַד
    יָאִיר בְּךָ נִיצוֹץ שֶׁל שִׂמְחָה
    וְהִנֵּה – הִגַּעְתָּ לַיַּעַד
    כִּי הַשִּׂמְחָה – הִיא הַהַצְלָחָה!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: GITARIST, אוראל סולטן, להאמין ביכולות שלי ועוד 5 משתמשים8 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    מדהים ונוקב, ועם זאת מוגש בצורה נעימה. כל כך הזדהיתי עם קטעי ההתחלה, שהפנמתי היטב את קטעי...
  • 415
    • ק
    שיתוף - לביקורת אמר רבי בנימין
  • קראנצ' פיסטוק //
    • אם המורה בנימין היה מודע להשפעה האדירה והאבסולוטית שיש למילותיו על הקהל, היה שוקל לעשות הסבה לתפקיד שיבטא יותר את הכושר הרטורי הנדיר שלו.

    אבל הוא לא היה מודע לכך, ולכן עמד בכיתת לימוד חנוקה וקטנה, ובזבז את קולו כדי לנאום בפאתוס בפני קומץ תלמידים.

    הוא הסביר להם בקולו העמוק על חשיבות האיזון וההליכה בדרך האמצע, בשביל הזהב. "יש המלצה בדוקה לשבירת מידה רעה", אמר כממתיק סוד, "לעקם אותה לגמרי ולהיות קיצוניים בכיוון הנגדי, וכך להתיישר". בתור אמצעי המחשה, עשה שימוש ידידותי בסרגל שנועד להכות ידיים סוררות. כמה ילדים פלטו אנחת רווחה שקטה. נראה שהסרגל יצא מכלל שימוש.

    "האמינו לי, הוא עוד יתיישר", צינן המורה בנימין את ההתלהבות, "רק צריך לעקם אותו לצד השני".

    הוא ביקש מהתלמידים שיכתבו על פתק מידה רעה או הנהגה שלילית שהם מעוניינים לשנות, והביט בשביעות רצון בפתקים שהחלו להיערם על שולחנו.

    "ואל תגידו – נשתנה עוד חודש, עוד שנה..." הניף המורה את הסרגל בדרמטיות, "מחר, על הבוקר אתם לוקחים את עצמכם בידיים, ומעקמים בקיצוניות את המידה שבחרתם!"

    הילדים הביטו בו ברצינות תהומית, והנהנו בעיניים בורקות.

    בבוקר למחרת, כשנכנס המורה בנימין לכיתה, גילה שהיא ריקה מאדם.

    הוא תופף בעצבנות בסרגלו, והמתין.

    כעבור שעות ארוכות, החלו התלמידים להיכנס לכיתה בזה אחר זה, חבולים וסתורים.

    "מה קרה לכם?" שאל בזעזוע את התלמידים המרוטשים, "ולמה הגעתם רק עכשיו?"

    כולם החלו לדבר בבת אחת, והמורה בנימין בקושי הצליח לעשות סדר בבליל הקולות הגועשים.

    נתן היה הראשון שקיבל את רשות הדיבור. "כשצחצחתי שיניים הבוקר, לחצתי חזק מידי על השפופרת, ויצאה כמות גדולה משחה..."

    "ובגלל זה הגעת רק עכשיו?" שיסע אותו המורה.

    נתן הסמיק והשפיל את ראשו. "פעם הייתי פזרן מידי... והרי המורה אמר ש..." הוא התנשם, "אתה יודע כמה זמן לוקח להחזיר את המשחה לשפופרת דרך חור קטן כל כך? ואחר כך אמא שלי גם אמרה לי למרוח קרם ידיים..."

    "ואני איחרתי", התוודה איתן, "כי בירכתי לשלום כל אדם שעבר ברחוב. לא תאמינו כמה אנשים עוברים ברחוב אחד! וכמובן, גם כשהשיחה החלה להתפתח, התאמצתי להישאר נחמד. מה לא עושים בשביל לשבור את הרוגז..."

    "אני איחרתי כי יש המון קבצנים בדרך מהבית שלי לכיתה", אמר איצי, "אתם יודעים כמה זמן לוקח לעבור בין כולם בשביל לשבור את הקמצנות? וכשנגמר לי הכסף, הייתי צריך למצוא דרכים יצירתיות להשיג עוד..."

    ירחמיאל, שעד היום ראה מקרוב מקלחת פעם בעשור, ישב על מקומו, מדיף ניחוח רענן. בגדיו היו נקיים מרבב, מגוהצים למשעי. את פניו כיסתה מסיכת היגיינה הרמטית, ידיו היו עטויות כפפות, ואלכוג'ל אימתני בצבץ מתיקו. 'מעניין', חלפה מחשבה מהירה בראשו של המורה, 'הייתי בטוח שהוא מתולתל במקור'.

    יאיר, שאמש עוד היה גאוותן יהיר, החליט לאמץ את דברי הרמב"ן ולא להביט בפני אדם כשדיבר עמו. הוא צעד לבית הספר בראש מושפל ומהר מאוד נתקל בעוצמה בעמוד בטון, ונפל מעולף על אם הדרך.

    דובי, העצלן הכבד והגמלוני, החליט לרוץ כל הדרך לכיתה. כשנחבט גם הוא בעמוד הבטון והתעלף על גבי חברו, הנחיתה שלו לפחות הייתה רכה יותר.

    צבי הפזיז והנמהר, החליט ללכת במתינות וברוגע, צעד צעד. להביט בכל עשב ולבחון כל עלה, ולהרהר במשמעויותיהם העמוקות לחיים. כשהגיע לעמוד בטון מסוים, ונתקל בשני עצמים דוממים לצידו, נוסף לו עוד חומר מעניין רב למחשבה.

    המורה בנימין הביט בזעזוע במה שעולל לתלמידיו, והתלבט כיצד להגיב.

    לבסוף, ניסה להסביר להם שיש לכבד את דבריו של המורה, אבל לא לקחת אותם רחוק מידי, לאבד פרופורציות. לא לנהוג בהתבטלות כה גמורה ולאבד את העצמיות.

    למחרת, שוב מצא המורה בנימין כיתה ריקה.

    הוא שחרר אנחה עמוקה, ופנה להתעלל בסרגל שלו.

    חלפו שעות, ימים, שבועות וחודשים, הסרגל הפך לגוש מתכת בלתי מזוהה, והתלמידים טרם הגיעו לכיתה.

    'שוב הסיפור של אתמול?... הם לא הפנימו מה שאמרתי להם?!' התפלא.

    לפתע הבריק הברק במוחו.

    הם כן הפנימו. הפנימו יותר מידי.

    הוא נזף בהם על ההתבטלות המוחלטת שלהם למורה, וכעת הם בעיצומה של פעולה קיצונית נגדית. הם לא יתבטלו יותר לשום מורה באשר הוא. לא יפקדו לעולם אף מוסד לימודי.

    פעם, המורה בנימין לא היה מודע להשפעה האדירה והאבסולוטית שיש למילותיו על הקהל. כעת כבר כן. הוא קיפל ציוד, ונפרד מהכיתה החנוקה והקטנה וממשכורת הרעב.

    כיום, הוא עוסק בפוליטיקה להנאתו, משתעשע במוצא פיו במדינות רבות ובמיליוני אזרחים. הוא מכניס משכורת לא רעה בכלל, ועושה הרבה כבוד וגאווה למשפחת נתניהו.
    • חחח
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: פרח וכפתור, מנצפך, כפתור אדום ועוד 44 משתמשים47 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    מעולה מעולה מעולה
  • 2 3K
    • ח
    סיפור בהמשכים תיק יופרטיס
  • חני גרשון //
    • אין כמו הקדמות. אהובות על הסופרים, שנואות על הקוראים שרק רוצים לרדת לעניין לשמו באו הנה. ולא, כנראה זה לא לקרוא נאומים משעממים של סופר משועמם. רק-תן-סיפור!
    אז אני אצא ידי חובה, והקדמתי תהיה קצרה... הסיפור הזה הוא לא בשביל להתפרסם בשום מקום, ולא עתיד להגיע לאף במה מלבד פרוג. כך שיש לו סיכוי טוב להימשך הלאה. ;) והוא לא ברמה גבוהה כמו בסיפורים אחרים, שלא נזכיר את שמם כאן משום שאין מערבים שמחה בשמחה.
    הוא חמוד, קליל, ובא למלא את החסר בסיפורים נוסח שרלוק הולמס. לחוקרים שלי אין משפחות שעלולים לחטוף, רק תיק אחד ענק לפתור.
    הארכתי. אז את תשרדו את הפרק הראשון - אתם מוזמנים לקרוא את החלק השני של ההקדמה בסוף. תהנו!

    פרק א
    "דניאל? יש לי תעסוקה בשבילך".

    הדסק של דאן נראה כמו חצר של פחח שעברה עליו סופת הוריקן. ואי אפשר לומר שמפקדו אוהב את זה. אבל הוא שונא שקוראים לו דניאל, כך שהם תיקו.

    "כן, המפקד", דאן נשען אחורנית, שומט את הקרואסון בו נגס על המקלדת. "לשטוף לך את הרכב? לנקות את קורי העכביש מהתקרה של המשרד שלך?"

    המפקד התעלם. "אתה באמת מתכוון להמשיך ולאכול מזה?" שאל אחרי רגע, מחווה בסנטרו על הקרואסון.

    אוי, עוד פעם הוא מתחיל. "לא, אני הולך לארוז את זה בנייר מתנות בשבילך".

    סבר פניו של המפקד הועם.

    "יש קייס חדש?" דאן השחיל במהירות לפני שהמפקד ינזוף בו, מתחמק באלגנטיות אופיינית.

    איך טד שונא את זה. ילד טוב שכמותו, שונא חוצפות.

    המפקד התלבט כמה רגעים בתוך עצמו, ואז החליט לזנוח את הנושא הלא בוער. מילא, מאז שהגיע לכאן לפני חודשיים הוא מחנך את ילד הפרא. לא יקרה כלום אם פעם אחת יתעלם, במיוחד כשתיק כבד עומד לפניהם.

    "אני לא מטיל עליך את התיק, כי אם מציע לך את הטיפול בו", לנדיס קופר נטל לעצמו כיסא מדסק ליד והתיישב עליו כשארשת פניו כבדת ראש כתמיד.

    "מציע", דן מהדהד אחריו, גבותיו מתרוממות בהדגשה. "ממתי אתה מציע?"

    שפתיו של קופר מתהדקות. "ממתי שמדובר בקייס שאין בו יותר שאלות מתשובות. אין כלום. זה כל המידע שיש לנו".

    מפקד מחלקת הבלשות של משטרת טקסס הכניס יד לכיסו, פשפש בתוכו כמה רגעים, והוציא דיסק און-קי מתכתי ופשוט של 32 ג'יגה.

    מה זאת אומרת 'אין שאלות'? דאן נטל את האון-קי, מסיע את כיסאו אחורנית ותוחב את פיסת המתכת אל תוך הכניסה המיועדת לו בגוף המחשב. כל פיסת מידע, ואפילו קטנה, יכולה למלא ספר שלם בשאלות. ועוד בלי התשובות עליהן.

    תיקיה בודדת צצה על המסך. דאן הקליק עליה פעמים, מגלה תמונה אחת בלבד. הוא פתח אותה, וסדרת מספרים שאין כל קשר לוגי ביניהם על גבי דף ממורט מילאה את המסך.

    "וזה..." פתח בנימת שאלה, מצפה ממפקדו להמשיך אותו.

    קופר משך בכתפיו. "אמרתי לך. אין מידע, אין תשובות, אין שאלות. השאלה היחידה היא – מה סדרת המספרים הזאת באה לייצג. אתה מוכן לעשות את העבודה?"

    ככה.

    לא פלא שהוא שואל אותו ולא זורק עליו את התיק כתמיד. דאן הגדיל והקטין את התמונה בהיסח הדעת, מתופף באצבעות ידו השניה על שני סנטימטרים פנויים בשולחן המשרדי העמוס שלו. "ולמה אתה צריך לדעת את משמעות סדרת המספרים הזאת?"

    זאת עבודה חסרת סיכוי. מה הרעיון? יותר מכל דבר אחר, זה נראה כאילו ילד שרבט בלי משים על הדף המרופט הזה את מספרי בתיהם של חבריו הקרובים ביותר. לא כמו נייר עם משמעות.

    "יש עוד פרט מידע אחד חשוב", לנדיס תר אחר מקום פנוי להשעין עליו את ידיו. לך תמצא כזה על השולחן של דניאל. "הדף הזה נמצא בכיסו של הנרצח משדרות המילטון. נראה שהוא ניסה להגן עליו או להסתיר אותו, כיוון שהיה טמון בנעליו".

    "הנה, המפקד", דאן פינה בנדיבות ערמת תיקיות גבוהה, מצניח אותה על הרצפה לידו. "ואתה מוכן לענות על עוד שאלה שלי? בינתיים, הקייס הזה העלה אינסוף שאלות, המפקד. אין לי מושג למה אמרת שאין שאלות. למה אתה חושב שהדף הזה חשוב כל כך? אולי הוא בא רק לרפד את חלקו האחורי של הנעל, כי השתפשף לו?"

    "לא נאמר דבר כזה בדיווח הפתולוג", ציין קופר ברצינות תהומית, ודאן רצה לבעוט בקדמת שולחנו בתסכול. אין לו אפילו טיפה אחת של חוש הומור? "הרגליים שלו היו חפות מכל שפשוף. ואני לא יודע למה, אבל תחושות הבטן שלי מורות שיש כאן משהו חשוב. קריטי. אז תיקח את התיק או לא?"

    קופר, כמו קופר, חותר ישר למטרה.

    "אקח אותו", גנח דאן והתכופף לעבר התיקים הפזורים על הרצפה. תחושות הבטן של לנדיס, מה לעשות, התגלו בדרך כלל כנכונות. לקח לו רק ארבע פעמים ללמוד את הלקח. "רק תצטרך לטפל בבעיה גדולה בהרבה".

    קופר היטה את ראשו בתהייה.

    מתנשף, החוקר התרומם כשהר תיקיות קרטון בידיו. "תמצא מישהו אחר שיטפל בכל אלו", אמר תוך כדי שמצניח אותן על ברכיו של המפקד המופתע. "וגם באלו. ובאלו". עוד ערימה נחתה על רגליו. ועוד אחת.

    קופר השעין את סנטרו על המגדל שהגיע כמעט עד בית שחיו. "כל אלו... שלך?"

    חיוך זחוח עלה על פניו של דאן כשנשען אחורנית והגדיל את התמונה שעדיין מילאה את המסך. "בהצלחה. ורק עוד שתי שאלות, המפקד. אה, ובקשה אחת".

    לשונו של קופר עדיין הייתה משותקת.

    דאן, שעיניו היו דבוקות במסך ופזלו מידי פעם בשעשוע אל המפקד, שבאופן חריג נאלם דום, לקח את הדממה כאישור. "שאלה מספר אחת: איפה הדף? אני רוצה אותו. מתנה לחבר שלי. שאלה מספר שתיים: אפשר לצרף אלי עוד חוקר לצוות? והבקשה – יצאת ממש בזול, רק אחת – אם אני לוקח את התיק, אני מקבל את הזכות לקרוא לו שם".

    קופר טלטל את ראשו באיטיות. איך דניאל תמיד מצליח לעשות לו את זה? "תקבל את הדף, אחרי שאסלק את התיקיות הללו מעלי. ועם כמות התיקים שקווין הטיל עליך, אני לא מאמין שיהיה לי חוקר פנוי".

    מילותיו של קופר כמעט לא חדרו לאוזניו. אין שום היגיון במספרים הללו. שום היגיון.

    "אני לא אמור לפצח את התיק הזה לבד, המפקד. אין מצב". הוא מגלגל את העכבר למטה, מקווה למצוא רישומים נוספים בסוף הנייר המקומט. אבל אין.

    "בסדר". חורק קופר, ומתרומם כשידיו מלאות תיקים. "קח איתך אחד, אבל רק אחד! על תערב לי את כל היחידה. לא יודע למה קווין זרק עליך כל כך הרבה תיקים. זה לא שאתה החוקר היחיד כאן".

    דאן משך בכתפיו. "מאותה סיבה שאתה פנית דווקא אלי, המפקד", הוא מחייך במתיקות. "ואני מקבל לקרוא לתיק שם, כן?"

    זה לא רעיון טוב. לנדיס יודע את זה, אבל בכל זאת הוא לא רואה סיבה לסרב. איזה שם הוא כבר יכול לקרוא לתיק של סדרות מספרים? אלגברה?

    הם יסתדרו עם זה.

    "יופריטיס!" הכריז דאן עוד לפני שהמפקד נתן את אישורו הסופי.

    "מה??" איך, בשם כל הרוחות, הצליח הפקוד שלו להגיע לנחל פרת בשמו הלטיני? ואיך הוא בכלל מכיר את הנהר הזה? דאן לא נתן לו רושם של אינטליגנט. אולי דווקא הפוך.

    מן הצד, מייק קרץ אליו. צוטט לשיחה, מן הסתם. "יופריטיס, המפקד. כי אני לא יודע על הדבר הזה כלום, רק שמעתי את מארק מדבר עליו בהתלהבות. בדיוק כמו התיק ההזוי הזה". הוא נשמע עליז, אמנם. אבל בתוכו...

    אם המפקד צודק, ומשהו טמון בדף התמים הזה – ייקח לו הרבה מאוד זמן לעלות עליו. אם בכלל.

    "תיק יופריטיס", גלגל קופר את המילה על לשונו, קובע את שמו סופית בראשם של החוקרים.

    גם אם ינסה להחליף את השם היצירתי מידי, אין לו סיכוי.

    "זהירות, המפקד!" קולו של דאן מתרה, אבל המפקד קולט אותו רגע מאוחר מידי. רגליו נתקלו בגלגלי הכיסא אותו משך מהדסק של מייק, מערערים את יציבותו, ועשרות התיקים שבידיו עפו לכל עבר.

    "מזל טוב!" הכריזו דאן ומייק יחד.

    מבטו הזועם של המפקד טיפס מעל השולחן המשרדי וננעץ בחוקר בהיר השיער.

    "הופס", מייק כיסה בידו על פיו. "כנראה זה לא היה חכם מצידי לומר את זה".

    "או שכן", דאן מחייך את חיוכו המפורסם שעלה בקביעות על עצביו של מפקדו. "כי אני מבקש שמייק יהיה השותף שלי למשימה, המפקד. אז תצטרך למצוא מישהו אחר להטיל עליו את התיקים האלו, המפקד".
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אננס מצוי, מתרגשת, בשלנית ועוד 50 משתמשים53 //
    33 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני גרשון
    פרק שנים עשר האסיפה לא הניבה שום פירות. מלבד עקיצות של מייק והבנה קולקטיבית שהמצב מסובך משחשבו...
  • 114
    • ח
    שיתוף - לביקורת שלא תברח לך השמש
  • חיה❤ //
    • תְּחַיְּכִי לָךְ,
    תְּנִי לוֹ לָאוֹר לְסַנְוֵר.
    לָאֹשֶׁר לִשְׁטֹף,
    לַשֶּׁקֶט לִרְקֹד.

    תַּעַזְבִי לָךְ,
    רוּחוֹת שֶׁל אֶתְמוֹל.
    גְּשָׁמִים שֶׁל מָחָר.
    תַּחֲזִית עֲמוּמָה.

    תְּשַׁחְרְרִי לְךָ,
    שֶׁלֹּא תִּבְרַח הַשֶּׁמֶשׁ.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שיבת ציון, כותבת הפחדים, %תמר% ועוד 16 משתמשים19 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    שיר מדהים! מאד אהבתי את הקונספט, את המבנה החזרתי, את המילים המדוייקות, את האופטימיות, האור והנשימה.
  • 93
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת צוֹדֶקֶת
  • צביה ר. //
    • אַתְּ טוֹעֶנֶת, מַבְהִירָה
    מַדְגִּימָה, מַסְבִּירָה,
    מְחַזֶּקֶת
    מְנַמֶּקֶת,
    פּוֹרֶקֶת,
    צוֹעֶקֶת,
    מְוַדֵּאת שֶׁאֲנִי
    מַמָּשׁ מְרֻתֶּקֶת...
    וּבְרֶגַע נָדִיר
    אַתְּ נוֹשֶׁמֶת, וְשֶׁקֶט.
    וַאֲנִי
    קְצָת נֶחְנֶקֶת,
    אוֹמֶרֶת-
    אַתְּ צוֹדֶקֶת.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: כותבת הפחדים, %תמר%, רבקהנ ועוד 14 משתמשים17 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    @דודה תודה רבה על על הפידבק המחמם את הלב! @פרפרזה תודה רבה גם לך! כדי ליצור עניין ולהפחית...
  • 195
    • ת
    עזרה פרטי קשר סופרים - ח. לוברבום, אסתר טוקר ויאיר וינשטוק
  • ת.עקבי //
    • עבור חברה - חייבת בדחיפות פרטי קשר כלשהם -
    מייל. פלאפון. אתר. כתובת. כל פרט יעזור!
    תודה!
    • תודה
    Reactions: ח.ד. וחלק ו-אוראל סולטן2 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    ת.עקבי
    נשאר לי רק אסתר טוקר. מישהו?
  • 404
    • S
    שיתוף - לביקורת אימה בכבישי ישראל או איך התחלתי ללמוד נהיגה
  • sh.t.down //
    • אני אוחזת את ההגה בין ידיי המזיעות, מנסה לייצבן למרות החלקלקות באזור.
    מגרד לי בקצה האף.
    ממש.
    משאת נפשי כרגע היא לחכך את אצבעותי קלות באפי.
    הייתי מוכנה למכור גם שלום עולמי תמורת הזכות לתת גירודון אחד פצפון בכיוון החוטם.
    מנסה לקמט אותו קצת, אולי התחושה תעלם.
    היא לא, רק מתגברת.
    עיניה של המורה נעוצות בי, גורמות לפלגי מים לנטוף לתוך צווארוני.
    נראה לי שחם לי, לא, בעצם קפוא לי, בעיקר באצבעות הידיים.
    המזגן מכוון ישירות אליהן.
    מותר להזיז אותו?
    הכביש מתגלגל מתחתי, כל רכב המגיע בנתיב מולי הוא תאונה פוטנציאלית, מרגישה אופטימית מתמיד.
    המורה מפטפטת משהו על איתותים וזכויות קדימה, אני מתלבטת אם היא מתכוונת אלי או מכריזה עובדות לחלל האוויר החנוק גם ככה, יותר מידי בושם.
    למה היא שמה את הבושם הזה למען השם? יותר מידי מתקתקות בפחות מידי מטרים מרובעים.
    כתפיי מזדקפות, אני אתפוס אומץ ואקח אחריות על החיים שלי! ידי נשלחת לעבר פתח יציאת המזגן, הרכב סוטה כמה מילימטרים ימינה, אני יכולה להתנגש במכוניות חונות!
    טראח, שוברת את ההגה שמאלה, הצרחה של המורה מפלחת את אוזני ומזרימה בגופי אנדרנלין, או שמא זה המבט המבוהל של הנהג שבא ממול?
    רגלי לוחצת בעוצמה על הברקס, שתינו עפות קדימה, מזל שאנחנו חגורות, בטיחות זה חשוב.
    היא מיישרת את משקפי השמש תוך רטינה, "אמרתי לך שזה רחוב צר וצריך להאט, ומומלץ לא להרוג את כולנו בדרך".
    אני מהנהנת בהתנצלות.
    "תמשיכי ליסוע" מסמנת לי בידה, כנראה שמשחק עם מלאך המוות זה דבר שבשגרה עבור מורי נהיגה.
    אני לוחצת שוב על הגז, מקפצת לי כמו עז הרים ממוצעת מעל הבמפרים, וישרה כמו סרגל של ילד בכיתה א' אחרי ששיחקו בו 'משוך בחבל'.
    השיעור מסתיים לבסוף, כל גופי דואב, כתפיי תפוסות, אצבעותיי אדומות ממאמץ.
    הטלפון שלי מצלצל, אני עונה.
    "נו, איך היה השיעור?".
    חיוך עולה על פני "נהדר, בצ'יק אני עוברת טסט".

    כמובן שלא מתיימרת להגיע לקרסולי     @הווה פשוט , אך הקטע נכתב בהשראת קטעיו המעודדים כל לומד נהיגה באשר הוא
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: סמאש קייק, יהודית מביתר, hadasa feldman ועוד 30 משתמשים33 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    sh.t.down
    תודה! ועל זה כבר אמר מי שאמר, בעיתו ובזמנו בעז"ה! תודה! מקווה שלא אספיק לחוות פרקים נוספים...
  • 914
    • א
    שיתוף - לביקורת ויקרא שמו בישראל?
  • איש המילה הכתובה //
    • אני נכנס למטבח מזיע ולחוץ ורואה גוש של אדישות לועס חלווה, ובקיצור: אשתי.

    "אנחנו חייבים להחליט על שם", אני מנסה להפשיר קרח.

    "מה הלחץ, יש עוד שלוש שעות עד לברית", קרח מסרב להפשיר.

    "צודקת, למה להלחיץ? מקסימום נאלתר משהו במקום, ניתן שם בהשראת ליקר הבננה שעל שולחן הכיבוד. אולי 'בננצ'וק', איך זה מצלצל לך?", היא פורצת בצחוק, כאילו אנחנו במופע סטנד-אפ מהנה בערב חורפי שליו; כאילו מדובר בילד המוזנח של השכנים זונטל, שגם אם ניתן לו שם אי פעם, הוריו שכחו אותו זה מכבר.

    שתי אפשרויות נותרו לי. האחת, לנסות שימוש במכות חשמל כדי להעיר את הפרטנרית שלי לבחירת השם - לגרום לה להבין שיש חיים לאחר החלווה. השנייה, להחליט בעצמי באופן שרירותי.

    בהיעדר שוקר חשמלי זמין, בחרתי באופציה השנייה.

    "תרח יינון, על שם אחיו של סבא. זה השם!", פסקתי.

    מה שלא עשו ההפצרות, הנדנודים והציניות, עשה השם. היא הקיאה חצי טון של חלווה, רקעה ברגליה בתוך שלוליות קיא. "לא יקום ולא יהיה!".

    "איך קפצת לדוד תרח יינון, תוך שדילגת על כל הסבים", טענה נחרצות.

    "כל הסבים חיים לשמחתי", הזכרתי לה, "אם הדבר טוב ואם מצאתי חן בעינייך, אשמח שתפטרי אותי מלהתנקש באחד מהם בשעתיים שנשארו עד לברית", זרקתי אבן אחרי גוש קרח מועד, נמס לתוך עצמו.

    לא הצלחתי להבין מה הבעיה בשם תרח יינון. הוא אמנם שונה מעט משאר השמות, אבל דווקא העובדה הזאת הופכת אותו למיוחד ומעניין.

    היא לא הסכימה עם זה בשום אופן, "אתה לא יודע ששם משפיע על אופי? אם תקרא לו תרח יינון, הוא יגדל להיות 'תרח יינון' על כל המשתמע מכך", הטילה אימים.

    "אם שם משפיע על אופי, אז איך זה שקוראים לך חני ואת מתנהגת כמו קרוינע דבושקע?", לא נותרתי חייב.

    נשברתי. איך יוצאים מהפלונטר הזה?

    ניחמתי את עצמי שיהיה השם אשר יהיה, זה נגמר בעוד כשעה וחצי. לא הייתי שורד עוד שעה אחת במתח המתמשך הזה. ואז הטלפון של אשתי צלצל. "ייישששש", היא צעקה.

    "מהי השמחה הגדולה?", תהיתי, "אחד מהסבים שלנו מת? התפנה שם?", שאלתי.

    "חחח חלילה", היא ענתה, "התקשרו מהמעבדה להודיע שהילד צהוב, אי אפשר לעשות את הברית היום".

    היא חזרה ללעוס בנחת חלווה וגבינה צהובה, ואני נעשיתי צהוב בוהק והתעלפתי מלוא קומתי על שלולית קיא צהבהבה.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Tamar171, נסיך על חלל, %תמר% ועוד 68 משתמשים71 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה רבה
  • 292
    • א
    שיתוף - לביקורת טראמפ לא מתזמנים. עולים בנימוס ואומרים תודה!
  • איש המילה הכתובה //
    • "מתי תרצו את הטראמפ שלכם?", שאל ביבי את שרי הקבינט.

    "הוא מלמל משהו על יום שישי. הוא גוי, לא מבין שביום שישי מכבים את הגיהינום לא מדליקים אותו", מעדכן בזחיחות ראש הממשלה עם גבה אחת מורמת מחברתה. דרעי מתענג על לחלוחית היידישקייט שהתגנבה לחדר.

    "אני חושב שאפשר לחכות עם זה קצת", קבע ביבי.

    "אבל זה לא ישבור את מילתו של הנשיא, ישפיל אותו מול כל העולם?", זהו שר בעמדת משקיף, נטול זכות הצבעה, שמציף מחשבה סוררת.

    "חה-חה מה אתה ילד? הוא לא טיפוס רציני, וחוץ מזה הוא ממש בכיס שלי. הוא כמו ויטמין טוב, אני מחליט מתי ובאיזה מינון לקחת ממנו", צחקוק בריטוני כריזמטי משתיק את אחרון המודאגים.

    הבוקר

    "מישהו ראה את הויטמין שלי? היה לי אותו בכיס. הוא נעלם לי", ביבי מסתובב סביב עצמו בסלון בבלפור.

    "שאתקשר למספר שלו, נראה היכן הוא מצלצל?", שרה קמה הבוקר תועלתית ומקורית במיוחד.

    "חה-חה זה לא הפלאפון שנעלם, זה הויטמין. חוץ מזה כבר התקשרתי, שמעתי את הצלצול רחוק-רחוק, הוא נשמע היטב באזור סעודיה".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Tamar171, נסיך על חלל, T;) ועוד 20 משתמשים23 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה נכון. לא יודע למה הלכתי לשם, זו המקלדת אשמה ;)
  • 218
    • ל
    שיתוף - לביקורת אריאל ונופית, ירושלים ועזה, שתיים ועוד עשרים.
  • לוטם //
    • היום הוא בבית, קורא עם אריאל, צוחק עם נופית.
    היום הוא בבית, משחק חיים רגילים.
    בערב הוא ייצא מירושלים,
    יעלה לרכב, ייסע רחוק.
    מחר בבוקר, יכנס לעזה, יילחם בעוז.
    ירגיש, שהוא מגשים
    ייעוד.

    ואני מפחדת. כבר מעכשיו.
    והלב דופק, הולם בפראות.
    כל שיחה, כל נקישה,
    מסייטת, מפחידה.

    אשת סדיר. לילד צעיר,
    שתיים ועוד עשרים שנים.
    אש גלויה בעיניים, אולי מסתירה פחד, בעיקר ממוקדת מטרה.

    ואני נשארת, בבית.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: חיימקוש, brachy 100, מנוחה כהן ועוד 28 משתמשים31 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    תודה!🙏 מאוד. שהשם יתן לכולם כוח (:
  • 111
    • א
    שיר נאפה לאחר הפסח
  • אימפולסיבי //
    • לָמָּה
    בְּעוֹלָם
    הַשֶּׁקֶר הַזֶּה
    אֲנָשִׁים
    מְשַׁקְּרִים כָּל כָּךְ
    שָׁקוּף.

    לָמָּה.

    תְּשַׁקְּרוּ.
    סַבַּבָּה.
    אֲבָל לָמָּה
    שָׁקוּף.

    לָמָּה
    רָאִיתִי
    בַּסּוּפֶּר
    עַל הַמַּדָּף
    חֲבִילַת קֶמַח
    עִם הַכִּתּוּב:
    נֶאֱפָה.
    מִקֶּמַח שֶׁנִּטְחַן לְאַחַר הַפֶּסַח.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: %תמר%, חיימקוש, .חיה פ ועוד 14 משתמשים17 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    חזק! אולי זה היה קמח מצה?
  • 306
    • א
    שיתוף - לביקורת אתמול אתמולים
  • אוראל סולטן //
    • רק היום.png
    רק היום 2.png



    נכתב לע"נ סבתא רבא יקרה שנפטרה היום בגיל מופלג.
    תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
    רק היום 2.png
    רק היום.png
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: מוריופ, NOA#, שולמית רוז ועוד 17 משתמשים20 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה!!! 'אפלת' מלשון אפלה. (הבית קצת שונה לצורך החרוזים, אוכן שמתי לב שהוא מעט מבולבל...)
  • 666
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת 'משימה בהסוואה'- ועוד טורי הומור וסאטירה מתעדכנים
  • שועל ספרות. //
    • הוא הסווה את עצמו היטב.

    המשימה לא הייתה קלה, אבל לא הייתה לו כל ברירה.

    הוא ידע שכך ייאלץ לחיות בשבועות הקרובים.

    הוא קיווה שההסוואה אכן תפעל את פעולתה.

    עם החליפה הזו אף אחד לא אמור לזהות אותו וזה המקסימום שהוא יכול היה לעשות.

    זה לא בשבילו, הוא לא הבין איך הוא הגיע למצב הזה.

    הייתה לו את המחשבה לברוח לחו"ל ושם להעביר את התקופה הקרובה, אבל אשתו רמזה לו ברמז דק את אי רצונה בכך, ובמילותיה "בשום פנים ואופן לא!"

    רגע הפעולה הגיע, לא ניתן לחזור לאחור.

    הספירה החלה.

    הוא שאף אוויר מלוא ריאותיו ופלט קצרות לבחור שעמד לצידו-

    "אתה יכול להוציא אותי בברכה?"
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, ברכי שטיין, רצתה ועוד 43 משתמשים46 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    תודה רבה! אדרבה, לטש ושתף! ועל הדרך... לא להגזים! "אתה מוכן להפסיק?" "למה להפסיק?" "כי אם...
  • 335
    • מ
    שיתוף - לביקורת מה היא עשתה לך?😊
  • מהללו //
    • "שומעת? אז איך הולך איתה?" היא התעניינה בכנות.
    "בסדר, בסדר גמור אפילו", עניתי מבלי לסובב את ראשי.
    "רצינית? כי אני ממש, אבל ממש לא מסתדרת איתה", אמרה בקול מריר.
    "למה?" התקתי את מבטי מהחלון והסתכלתי עליה, "מה היא עשתה לך?"
    "היא שקרנית", התיזה, "ועוד איזה שקרנית, ברמות!"
    "די, לא יפה לדבר עליה ככה". יצאתי להגנתה, "היא עושה לך טובה אחרי הכל".
    "טובה? חה!", חיוך חמוץ עלה על פניה, "אם היא באמת רוצה לעשות לי טובה, אז שלא תבוא". חתמה בכעס.
    "טוב, טוב", עניתי בקוצר רוח, "איך אומרים? לדבר זה קל, לקיים- זה החלק הקשה. נראה אם היית מסתדרת בלעדיה".
    רגע של שקט חלף ביננו, "יש משהו בדברייך", הסכימה איתי לבסוף. "באמת שלא יפה להתלונן", הוסיפה לאחר מכן, "במיוחד שעוד מעט היא עוזבת אותנו".
    "בדיוק!", הנהנתי במרץ, "תזכירי לי, מתי ל"ג בעומר?"


    האמת, שקלתי האם לכתוב את הפאנץ' בכבודו ובעצמו או להותיר אותו כך.
    מה לדעתכם עדיף?
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: Ayala10, קראנצ' פיסטוק, הילדה "המאומצת" ועוד 9 משתמשים12 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מימיי
    חחח אפשר גם לא לברך כלל;) אני די מתנזרת מהחיקוי הזול שנקרא ווקאלי..
  • 232
    • ה
    שיתוף - לביקורת התבוסה אותה אני נוחל ברגעים אלו ממש!
  • המאושר! //
    • אני נוחל ברגעים אלו, או יותר נכון בימים אלו, תבוסה רצינית וקשה ביותר.
    ברשותכם, אשתף אתכם:


    אני מהאלה שמנסים לתפוס 'טרמפ' על כוחו ועוצמתו של האיש ה'חזק' בעולם – נשיא ארצות הברית טראמפ.

    התבוסה – אינה תבוסה אמיתית, אלא תבוסה פסיכולוגית.

    מה שקרה לי הוא, שעם היבחרו לנשיא ארצות הברית – נרגעתי. הייתי בטוח שהוא זה שיציל אותנו מכל האויבים שסובבים אותנו – מבית ומחוץ.

    ברוך ה', שלא הייתי מאלו שחשבו שהוא 'המשיח', אבל כן, על האמת אודה – שהיבחרו כנשיא הרגיע אותי.


    והנה, כעת אני מרגיש שהקרקע ה'יציבה' שעליה נשענתי – נשמטת לי מתחת לרגליים. ואני – אנה אני בא?


    לכן, אפנה בתפילה לה' אלוקינו: "אנא, חננו מאיתך דעה, בינה והשכל מאיתך - להשכיל ולהבין, להכיר ולדעת, שרק עליך יש לנו להישען, רק בך יש לנו לבטוח. ואכן אזכה להישען רק עליך ולבטוח רק בך.

    ואפילו אם המצב יתהפך - והוא יחזור לתמוך בנו, אשאר סמוך ובטוח רק בך, ולא אתפתה אחרי אלוהים אחרים – כוחות אחרים ממך, שהם כל מיני אנשים שונים ומשונים.

    ובהזדמנות זו – אודה לך, ה' אלוקי, על כך שלפחות יש לי את השכל ללמוד את הלקח, ולפנות אליך בתפילה על כך."
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: קראנצ' פיסטוק, בתיה רחל, רץ כצבי ועוד 22 משתמשים25 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המאושר!
    הבוקר ספציפית, לא. אבל כן ההרגשה היא שמשהו בו השתנה, לאחרונה. ת'אמת, אפילו אם האוירה היא רק...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה