קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 304
    • ח
    שיתוף - לביקורת צבע אדום
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    כְּשֶׁקּוֹנְסֶפְּצִיָּה תַּהֲפֹךְ לְרַעְיוֹן חִיּוּבִי,
    כְּשֶׁנּרָטִיב יְסַפֵּר סִפּוּר אוֹבְּיֶקְטִיבִי,
    כְּשֶׁכִּפָּה לֹא תְּאַכְלֵס מְיָרֵט,
    כְּשֶׁמִּלָּה נִרְדֶּפֶת לְטִיל לֹא תִּהְיֶה מְשַׁיֵּט,
    כְּשֶׁרַחֲפָן יְשַׁמֵּשׁ רַק כִּסְפּוֹרְט לצִלּוּם,
    כְּשֶׁכַּתּב"ם לֹא יְהַוֶּה עוֹד אִיּוּם,
    כְּשֶׁצֶּבַע אָדֹם יַהֲפֹךְ לְלָבָן,
    כְּשֶׁהַצּוֹדֵק לֹא יִהְיֶה עוֹד קָרְבָּן,
    כַּאֲשֶׁר לֹא נִצְטָרֵךְ עוֹד הַתְרָעָה,
    וַאֲפִלּוּ לֹא אֶמְצָעִי הַרְתָּעָה,
    כְּשֶׁבָּתֵּי מָלוֹן לֹא יְאַכְלְסוּ אֶת פְּלִיטֵי הַצָּפוֹן,
    כְּשֶׁאֵזוֹר חַיִץ לֹא יַפְרִיד אֶת אֵזוֹר הַדָּרוֹם,
    כְּשֶׁשָּׁלוֹם לֹא יִהְיֶה רַק חֲלוֹם,
    כְּשֶׁאַחְדוּת לֹא תִּהְיֶה רַק סִיסְמָה,
    אָז     - - -
    נַבִּיט לְמַעְלָה וְלֹא לְאַרְבָּעָה רוּחוֹת,
    פְּנִימָה אֶל תּוֹךְ הַלֵּב, בּוֹ חֲקוּקוֹת לוּחוֹת.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ללי99, ELIZABET, נסיך על חלל ועוד 3 משתמשים6 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    כשנ"ט יהיו רק ראשי תיבות לנטילת ידיים. כשקרקע תהיה מילה שמפרשת יציבות, ולא מעוף.
  • 971
    • T
    שיתוף - לביקורת אַל תָּעֵזִּי לִסְפֹּד
  • tmr //
    • הֵיי!

    אַל תָּעֵזִּי לְהִתְקָרֵב לִקְצֵה תְּחוּשׁוֹתָיו
    לְהִתְיַמֵּר לָגַעַת בַּמִּגְדָּל
    לָדַעַת רֶגַע מִשְּׁאִיפַת נִשְׁמָתוֹ
    אַל תָּעֵזִּי לוֹמַר לוֹ חָטָאתִי

    פִּיו וְלִבּוֹ כְּרוּתֵי בְּרִית
    פִּיו וְלִבּוֹ מְכוּרֵי אוֹתוֹ אֲוִיר
    אַל תָּעֵזִּי לִדְרֹךְ בִּתְחוּמוֹ הָרָגוּעַ
    גַּם לֹא לִסְפֹּד לוֹ, לֹא לוֹמַר דַּי לַגָּלוּת

    אֲנָשִׁים יָפִים יוֹתֵר וּפָחוֹת
    מְלַוִּים אוֹתוֹ כָּעֵת אֶל אַדְמָתוֹ
    אֲדָמָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לָהּ אֶת חַיָּיו
    אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינָיו וְעֵינֵי אַהֲבָתוֹ בָּהּ

    בַּשְּׂרִי לוֹ שֶׁיָּנוּחַ לְשָׁלוֹם
    אַךְ אַל תָּעֵזִּי לוֹמַר מִלָּה
    לֹא עַל הָאֹמֶץ, לֹא עַל הַתְּעוּזָה
    חִזְרִי לְחַדְרֵךְ, לַחֲשִׁי לוֹ אוֹתָךְ

    סַפְּרִי לוֹ ש
    יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לְהִכָּנַע
    אֱלוֹקִים הִצִּיב אֱנוֹשׁוּת שֶׁתִּתְבַּע בָּהֶם חַיִּים
    מִמֶּרְחָק שְׁנוֹת הָאוֹר שֶׁהֵם חָיוּ וּמִילְיוֹנֵי הַחִיּוּכִים
    בְּכוֹחָם לְהֵישִׁיר מַבָּט וּלְסַכֵּם בּוֹ אֶת עַנְוַת הַיִּסּוּרִים

    יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לָלֶכֶת
    שְׁלִיחוּתָם לְעוֹלָם נִכְסֶפֶת, מְקַיֶּמֶת מַלְאָכִים
    וְעִם כָּל נְשָׁמָה חֲדָשָׁה עֲכוּרָה שֶׁנּוֹסֶפֶת
    עֲלֵיהֶם לְהַוּוֹת בְּפָנֶיהָ אֱמֶת.
    לְהַתְווֹת אֹרַח.
    חַיִּים

    יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאָסוּר לָהֶם לָלֶכֶת
    הַיְּקוּם מְשַׁכְתֵּב חֻקִּים.
    סַפְּרִי לוֹ ש- גַּם אַתְּ.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, אפרת תהל, כותב השורות ועוד 23 משתמשים26 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    כשזה כואב- זה כואב. תודה
  • 573
    • R
    שיתוף - לביקורת ה ל ך
  • RPO //
    • מתחילים את השבוע אצלנו עם בשורות קשות.
    בן דוד שלנו שמעון יהושוע אסולין הי''ד שנהרג בשבת בעזה.

    חוזרת מהר
    חוזרת משם
    חוזרת והוא לא
    כאן.
    תמיד יש מילים
    והמון נחמות
    לכל האלו ההרוגים
    מהחדשות.
    ופתאום האבל
    נוגע קרוב
    מקיש בדלת שלי
    ואז המילים הופכות חלולות
    ואז הבכי אמיתי
    מקרוב.


    ה ל ך
    מה אומרים למי שהלך
    למי שהלך ולא שב.
    מה מברכים לאחד שהוא אח
    לאחד שהוא אח
    שנקטף.
    מה בוכים כשהלב מדמם
    ובכי קטן כה קטן.
    מה אומרים לאם שאיבדה
    ואין לה מנחם.


    שנשמע רק בשורות טובות בקרוב ממש!
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: אתיס, (deleted member), (deleted member) ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה חיה. המילים שלך תמיד מיוחדות. נוגעות כל כך. תודה תמר. וואו- אל תעזי לספוד זה- אין מילים...
  • 2K
    • הספרן
    שיתוף - לביקורת התוכי של יוסי
  • הספרן //
    • כבר קראתם את 'מוקי שלנו' המשודרג? אז כעת החלטתי לכתוב סיפור על התוכי של יוסי...
    ובהזדמנות זו שוב תודה לחברי הקהילה ולמנהלים/ות שבזכותם יש לי 'מחייב' לכתוב ולספר..

    יוסי רצה להיות סופר בכל מחיר, אבל סיבות מסיבות שונות חסמו אותו, או כך לפחות חשב.
    הוא התחבר לסיפורי דרמה, ורצה גם כן לכתוב סיפור שמבוסס על קטע טראגי, אבל הוא לא ידע איך לעשות את זה.

    פעם קרא שכדי ללמוד לכתוב כמו שצריך צריך לתרגל זמן כתיבה מידי יום,
    לשטוח את כל המחשבות בלי מסננות על גבי הדף, לפחות חצי שעה. והוא עשה את זה, לפעמים.
    באחת מהם החליט לכתוב בחופשיות סיפור קצר על התוכי הראשון שהוא 'רכש' בחייו, לא לפני שהדליק י"ח נרות לסגולה.

    "לפני שלוש שנים קניתי תוכי. תוכי קטן שמקורו מאוסטרליה וידוע בכינוי תוכון.
    צבעו ירוק וצהוב עם סימנים שחורים ומסולסלים על העורף, ומתחת למקורו עיטור כחול סגנוני.

    לאמיתו של דבר התוכי לא באמת נרכש ולא באמת מחנות,
    הוא הגיע אלי מיד שלישית רביעית, מפינת חי בשכונה שנסגרה לאחרונה, בתיווכו של דודי יקירי..

    "היזמים" של אותה 'פינה', ילדים צעירים שעסקים וכסף בעבעו בתוכם איחדו כוחות בניסיון לממש את החלום הירוק..,
    כל אחד נידב בעל חי אחר ששכן עד כה בביתו, מה שנקרא 'איחוד חיות'..
    וכך ביום בהיר אחד.. קמה לה פינת חי מאולתרת בקצה הרחבה

    גאים ומאושרים בגן חיות הזעיר שהעמידו בכוחות עצמם,
    מיהרו להציף את השכונה במודעות על 'הפינה', לעורר עניין במרכולתם הדלה -
    ארנב מקרטע, אפרוח מרוט, צב קשיש, ועוד כמה חיות קטנות בלתי מזוהות..

    השקת 'הפינה' נקבעה לקראת סוף השבוע,
    עד אז ישבו דנו ושקלו כל בני החבורה, אם לבצע "עסקת רכישה" ולשדרג את הפינה או כרגע להסתפק במה שיש,
    לבסוף, לאחר ישיבה ארוכה שלוותה בסיעור מוחות..
    נפלה ההחלטה בקולי קולות ובעיקר בצרחות, לרכוש תוכי קטן שישדרג את החוויה ל'מבקרים' ביום ההשקה,
    ועוד באותו היום רכשו ממוישי שקנה רק לאחרונה ממוטי, תוכון קטן

    בשבועות הראשונים ההורים הצביעו בכספם, ורכשו לילדיהם הקטנים כרטיס כניסה "לעולם החי"...
    אם אפשר לקרוא לאוסף בעלי חיים במחנה עץ ומסביבם המון ילדים זבי חוטם שמושכים ומורטים את גופם ונפשם - בשם כזה..
    אבל באיזשהו שלב, פינת החי הפכה פחות ופחות אטרקטיבית ומושכת,
    (כי) כמה אפשר להסתובב סביב צב מתגונן, ארנב מבואס, ותוכי למוד קרבות שרגיל לנקר את אצבעותיהם הזעירות? לא הרבה,
    ומשכך הילדים הדירו את רגליהם, וההורים את ארנקיהם..

    ומהר מאוד כמה ימים לפני פסח נפרדה החבילה.. ילד אחד לקח את הצב הזקן, והשני את הארנבת,
    והתוכי המסכן אשר היה מרוט נוצות וחבול ברמ"ח נוצותיו.. עבר תמורת סכום קטן לילד שתכנן לאמץ אותו,
    אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד, הוריו של הילד סרבו לאפשר דריסת רגל לתוכון הקטן בביתם,
    ובלית ברירה הוא הציע לילדי החמוד לאמץ בינתיים את הקטנטן..

    וכך באחד מערבי פסח מצאתי את דודי נכנס עם כלוב ובתוכו תוכי קטן,
    'אברימי הסכים להשאיל לי את התוכי למספר ימים' סינן לעברי

    'הסכים לך, בחינם?' שאלתי בפליאה,
    ילדים כמו מבוגרים שניהם פועלים על פי אינטרסים, כל ההבדל הוא באומנות ההסתרה,
    'ומה הוא דורש ממך בתמורה?' המשכתי מיד בשאלה,

    'שום דבר! אין לו מה לעשות אתו כי ההורים שלו מתנגדים. וגם הבאתי לו חבילת קלפים...'

    'ואני מה נראה לך דודדייי? הורה 'לא מתנגד'?!

    'אבא זה תוכי קטן ומסכן, וגם מדובר בתקופה קצרה', ניסה להצטדק בפניי

    'אז למה לא הודעת מראש על ההפתעה שהכנת לנו? בכל זאת יש אבא ואמא בבית הזה...?'
    דודי שתק.
    האמת שזו לא פעם ראשונה שדודי הפתיע אותנו,
    פעם זה היה צב קטן שקיבל מאחד החברים במתנה, אלא שלא היה בו רוח חיים,
    ופעם זה היה ברוזון קטן שחבורת ילדים ודודי בראשם הפרידו מאמו המסכנה אותו ואת שאר אחיו בחלוקה שווה..
    ולעיתים קרובות בשמאטע כזו או אחרת, שבעיניו יש בה להביא תועלת לבני הבית, כלומר לדודי עצמו..

    היכן נמצא לתוכי מקום? שאלתי אותו ב(נימת) תרעומת על ההפתעה החודשית שהכין לנו,
    'תוכון לא תוכי' ניסה דודי לתקן
    'תוכי, תוכון, ציפור מה זה משנה, מקום הוא צריך, לא?!'
    'בסלון, או במרפסת, או מעל הארון', הפגיז הקטן בלי להתבלבל,
    'נו באמת, לאכסן תוכון בסלון הקטן או במרפסת שטופת שמש? ומעל ארון הספרים מה בדיוק חשבת?'

    אבא יש אפשרות בחדר של-----
    'שלא תחשוב לרגע לאכסן אותו בחדר של נחמי...!' הקדמתי אותו בצעד אחד עם ההצעה שכמעט והתגלשה מלשונו..

    'לא לא בחדר של נחמי' ניסה דודי לאלתר רעיון אחר...
    'למה אתה חושב שאמא שאוהבת בעלי חיים כמו שאתה אוהב ללכת לחיידר תסכים לאמץ אותו ועוד בערב פסח?!' קטעתי אותו ברוגזה,
    כועס במקצת על הקטן המניפולטיבי ש"כמעט" וגרר אותי להסכמה,
    ועובדה, בסוף התוכון שוכן עד עצם היום הזה בסלון ביתנו הקטנטן...

    יוסי קימט את הדף והשליך אותו לפח הסמוך.
    'אחחח, סיפור דרמטי אני לא יודע לכתוב', ובזווית עינו קלט שנר אחד מתוך י"ח נכבה, 'לפחות אאכיל את התוכי המסכן'

    אבל התוכי לא היה שם!
    אחד הילדים השאיר פתוח את סוגר הכלוב, והתוכי ניצל זאת לפרוש כנפים לחופשי
    טרגדיה!!...
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: בובה בובה, מחוברת לעצמי, אוראל סולטן ועוד 16 משתמשים19 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    עוד שאלה.. האם הסיפור הזה ראוי למאמר בפני עצמו (כמו מוקי שלנו) או לא? (לדעתי לא, אבל מעוניין...
  • 2 3 4 16K
    • ד
    שיתוף - לביקורת וזהו.
  • דיני! //
    • אוקי, קטע קצת שונה
    והייתי שמחה לשמוע מה מבינים ממנו, מה לא
    וסכוי טוב שההמשך שלו יזכה לחזות עוד עיינים חוץ מאשר הראש המבולגן שלי,
    שם הוא צופה על העינים שלי, אבל מבפנים.



    <בהצלחה>
    אבא סימס לו, ורוני חייך. הוא נופף בידו לשלום, וירד במדרגות. <ביי אבא. ניפגש בצהריים>
    <זכרת לקחת את הלחם?> אבא שאל, ושם אימוג'י דואג.
    רוני הרים ראש תוהה. <לא בטוח. אני רץ לבדוק>
    הוא עלה בחזרה שתיים-שתיים, וחטף את השקית מידיו של אבא.
    <מתי אתה מסיים?> אבא שאל.
    רוני חייך, ושלח- <>
    <חלאס לדאוג, אבא. נכון שאימא לא פה, אבל אני לא ילדה בת 3!>
    אבא הרתיח מים לקפה. <טוב, טוב. ההסעה שלך!>
    ואחרי רגע נוסף: <>
    רוני הרים גבה משועשעת. אבא אף פעם, אבל אף פעם, לא היה כזה.
    <אני רץ להסעה>
    הוא פתח את דלת הבית, ורץ בתנופה.
    מאוחר מידי. האוטובוס עבר מול עיניו בדהרה.
    <אבא הפסדתי את ההסעה> הוא כתב בלי נשימה.
    <מממ>
    רוני נעמד, מיוזע.
    <קח אוטובוס> אבא הגיב קצרות.
    <אני יאחר!> רוני העווה את פרצופו. שונא לאחר!
    <אאחר> אבא כתב.
    רוני לא יכל שלא לחייך.
    <זה ילמד אותך לפעם הבאה>
    אבא שלח, והקליד עוד. רוני התקדם לעבר התחנה, עין אחת במסך עין אחת באוטובוס.
    <היי רוני רון> דוקו סימס. <בוקר טוב>
    <גם לך. הפסדתי את ההסעה> רוני התיישב על הספסל, נדחק בין זקן משועמם לגבר צעיר עם חולצת ספורט.
    <אויש. איזה מעצבן! תאחר?> דוקו, שוב.
    <אני חושב שכן. אני לא יודע מתי האוטובוס הבא. רגע אני בודק>
    רוני פתח את המפה של האזורים הסמוכים אליו, בחר את הפרופיל של הצעיר שלידו.
    <אתה יודע מתי האוטובוס הבא?> הוא כתב.
    הצעיר פתח את ההודעה שלו, רוני ראה בזוית העין.
    ומבלי להרים אפילו ראש, ענה: <לא>
    רוני השיב ב<תודה>.
    הצעיר לא הציץ אפילו לרגע מהמסך, כדי לראות מיהו.
    אבא מקליד
    אבא מקליד
    <אני פותח מחשב. יום טוב> הוא שלח לבסוף.
    זה לא היה הדבר היחיד שאבא רצה להגיד לו, מסתבר.
    ההקלדה הייתה ארוכה בשביל מלל כזה קצר.
    אבל לא היה לו כח לחשוב על משמעויות עמוקות מידי,
    ורוני עצם עיינים, מרגיש תשוש להפליא.
    האוטובוס התקרב בנהמת מנוע,
    <איזה קו זה?> הוא שלח לרוני הודעה.
    רוני הרים עיניים. הבחור הזה עיוור? הוא לא יכול לראות בעצמו?
    <135> הוא כתב, ולאחר רגע הוסיף: <יש לך בעיה או משהו? אתה לא יכול לבדוק בעצמך?>
    ההוספה היתה טפשית, והוא הבין את זה מיד.
    מאוחר מידי.
    <לא. אני פשוט באמצע שיחה חשובה>
    הבחור ענה, ועדיין לא הרים עיניים מהמסך.
    רוני שלח מבט חמוץ לעבר חולצת הספורט שעלתה לפניו.
    ***
    <בוקר טוב. זה רוני. אני מאחר. אפשר להיכנס?>
    רוני נעמד מאחורי הדלת, והתחבר לרשת הקבוצתית.
    <למה איחרת?> המורה שאל. <ברשמי אין כניסה למאחרים>
    <הפסדתי את ההסעה> רוני הרים מבט אומלל אל הדלת. <אני מתנצל. זה לא יקרה שוב>
    <אתה יכול להיכנס, אבל זה יירשם לך ביומן> הגיעה התשובה לבסוף, אחרי שניות ארוכות.
    <תודה>
    רוני פתח את הדלת, ונכנס.
    <בוקר טוב>
    הוא שלח לכולם, וקיבל כמה בוקר טוב'ים כתשובה. רוני התיישב ליד אייבי, עייף.
    <מה לומדים?> הוא שלח ברשת הנסתרת לאייבי.
    <מתמטיקה. מתרגלים עכשיו> אייבי הגיב.
    הכיתה הייתה שקטה, אף תלמיד לא דפק, אכל או צחק.
    המורה ישב על כסאו, מעביר מבטו על פני התלמידים, השקועים כל אחד בלפטופ שלו.
    <רוני ואייבי, לסגור פלאפונים>
    הוא כתב לשתיהם, והבעה זעופה על פניו.
    רוני הרים עיניים נבוכות. <טוב> הוא הנהן. <וסליחה>
    המורה חייך. <זה בסדר. אנחנו בעמוד 53>
    רוני כיבה את הטלפון, והכניס אותו לתיק.
    הוא הדליק את הלפטופ, ובהה בעייפות בהודעות שרצו שם.
    עוד יום.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: sh.t.down, כוכב מאדים, קראנצ' פיסטוק ועוד 57 משתמשים60 //
    79 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    E
    ELIZABET
    רק אני חשבתי מה קורה עם שבת??... אני אשמח לעוד פרק
  • 3K
    • הספרן
    שיתוף - לביקורת הבטחתי לפרסם 18 שורות ונושעתי
  • הספרן //
    • לאחרונה חבר שאל אותי בדבר סגולת ר' מתיא בן חרש הידועה שמלווה בהדלקת ח"י נרות.

    הוא הדליק 18 נרות ואחד כבה לו באמצע, 'האם זה בסדר?' שטח בפני את ספקו החמור

    - 'זה תלוי אם "הדלקה עושה סגולה" או "הנחה עושה סגולה" לא?' הצעתי בפניו בידענות את     ספק הגמרא בנרות חנוכה

    'מה זה קשור הזדעק 'המסתגל'? 'הנחה עושה מצוה זה רק בחנוכה שחובה לפרסם את הנס'?'

    'ומה זה כל הפרסומים "הבטחתי לפרסם ונושעתי" אם לא פרסומי ניסא?' עניתי לו בחזרה..

    'אתה סתם לץ', השיב לי ברוגזה,

    'אוקיי, אז בתכלס למה לא הדלקת את הנר ה18 שכבה?' שאלתי אותו הפעם בשיא הרצינות..

    - 'בגלל שחששתי שזה ייחשב 19 נרות, כי 'הדלקה עושה סגולה'...........'

    הערה: כתבתי 18 שורות ומחציתם נמחקו ולכתוב מחדש חוששני שאפר את ההבטחה שבכותרת - לכתוב 18 שורות ולא 27...

    *הבהרה: הדברים נכתבו בהומור, כל אחד יעשה כמנהג רבותיו
    • חחח
    • תודה
    Reactions: צל של עצמו, גשם יורד, אוראל סולטן ועוד 39 משתמשים42 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    ככל הנראה אותו @גרמ"פ צדיק נסתר הוא. כבודו נסתר, דרכיו נסתרות וכך גם דעותיו... מעדיף שתורתו...
  • 3K
    • הספרן
    שיתוף - לביקורת סיפור קטן על "מוקי שלנו" (מעשה שקרה..)
  • הספרן //
    • 'מוקי' שלנו הוא תוכי חינני.
    גוון נוצותיו ירוק בוהק, ובקצוות גוון טורקיז.
    מבנה גופו חסון ומוצק, גוף פרופורציונלי למידותיו, עם זנב ארוך ומחודד.
    כן, תוכי מזן קוואקר ויפה למי שזיהה רק לפי המאפיינים. (בשמו הרשמי נקרא תוכי נזירי).
    תוכי פעיל וערני, שובב וחינני.

    לפני כשנתיים לאחר מסע בירורים ארוך ומייגע, רכשנו אותו ממשפחה נחמדה באזור השפלה, שטיפלה בו יפה כלשונה,
    מה שהתאמת כבר בחודש הראשון שמוקי "שלנו" קיבל מהם יחס לבבי כשווה בין שווים.

    אני עוד נזכר באותו לילה שמוקי נעקר מביתו הראשון וקיבל טרמפ ברכבי האפרורי,
    הוא היה קצת מבוהל והפגין התנהגות תוקפנית כלפיי וכלפי בני.
    לאורך כל הנסיעה דאגנו לכסות את הכלוב שלו, בניסיון להרגיע אותו כמה שיותר, אם זה באמת הועיל לו? למוקי הפתרונים.
    בכל מקרה 'מוקי' התקבל בביתנו בסבר פנים יפות, והקטנים הריעו בשמחה לחבר הנוצתי, שהצטרף זה עתה למשפחתנו החמה.

    עברו חודשים שבהם מוקי הפך להיות דומיננטי, משתובב ומרעיש בחינניות, ומידי פעם פורע חוב מאחד הקטנים "שהרגיז" אותו בנשיכה קלה..
    אבל בסך הכל, הוא נקשר אלי מאוד, ולאחר שבועיים, נקשר לבני שהרעיף עליו המון חיבה ותשומת לב.
    הקשר ביניהם הפך חזק להפליא, בני ישן אתו (תמיד אני מעיר לו שזה לא ראוי, הוא יכול למעוך אותו תוך כדי השינה, אבל...) אכל אתו, שיחק איתו, ואפילו רב אתו, ממש כמו חבר טוב..

    למוקי המוכשר יש אוצר מילים נרחב.
    מ'בוקר טוב', 'תוכי טוב', 'מה עושה כלב\חתול'? [הב הב, מיאו..] 'מה קורה'? 'אתה חמוד' וגם 'שקט' 'נו נו' ועוד כמה ביטויים וחירבושים חינניים ומשונים שהוא משתעשע בהם כשהוא משעומם...

    חברים שבאו לבקר בביתנו, היו נדהמים לשמוע את מוקי מפטפט ושולף מילה פה ומילה שם מאוצר המילים הנרחב שלו.
    לעתים קרובות היה מבדר את השכנים בהערותיו השנונות (ש-ק-ט כשהיה מתרגז, ומה קורה? כשהיה במצב רוח טוב) ובחיקוי של צלילים שונים.

    כשבועיים לאחר שמוקי הצטרף למשפחה, קצצתי לו את נוצות התעופה (או כך לפחות חשבתי..), שחלילה "הקטן" לא יתרסק בחלון או בספריה, ולמנוע בכך גם אסון מבני המשפחה שנקשרו אל הקטן.
    בתכלס הוא עף כמעט ללא מגבלה בגבולות הבית..

    עברו מאז חודש וחצי ונוצות התעופה של מוקי צמחו שוב, ובכל זאת, התחלתי להוציא אותו מידי יום למרפסת לחשוף אותו לעולם חדש, עולם של רעשים מוזרים עם מגוון ריחות ושיכיר ציפורים נוספות
    בכל אותה העת מוקי נצמד לידי, ולא ירד ממנה ולו לרגע, סמכתי על בעל הנוצה שמקבל אירוח וי אי פי שלא יתעופף מביתנו הקטן לחפש זוגיות חדשה..

    מוקי אהב לצאת אויר הפתוח, וזה התבטא בפטפוטים עליזים במיוחד, בחיקוי מילים וחירבוש משפטים שלמים,
    בקיצור תענוג של תוכי שמשתף פעולה נחמד ומתמסר,

    באחד הלילות, הוצאנו את מוקי למרפסת, השתעשענו עמו, ולאחר כמה דקות, החליט מי שהחליט שאפשר לקחת צעד אחד קדימה.
    הוא ניסה להוריד את מוקי מידו ולהעמיד אותו על גדר המרפסת, ולרוע המזל מוקי נבהל, נופף בכנפיו באופן אינסטינקטיבי, ולתדהמתו.. מצא את עצמו ממריא החוצה מהמרפסת, מעופף כמה מטרים לכיוון דרום, ותיכף ניסה לחזור למרפסת, אבל מהבהלה והחשיכה יחסית.. הוא המשיך במעופו לפחות שבעים מטר לצד השני, כיון צפון.

    בזווית העין קלטתי שהוא נחת לרגע על הכביש, וצעקתי בהיסטריה לבן שלי "מוקי ברח" הוא באזור של החנויות!!!

    בלי לחשוב פעמים, כשלרגלי נעלי בית פתחנו אני והבן שלי בריצה מטורפת, לכיוון הכיכר להשיב את מוקי "הסורר", ותוך פחות מדקה שתיים מהרגע שהוא פרח לו, כבר היינו במקום שראיתי אותו לאחרונה.

    אבל מוקי לא היה שם, וזה היה טרגדיה נוראה בשבילנו!!

    בני התחיל לבכות, ולסנוט בי (ומה עם כיבוד הורים...? אין דנים אדם בשעת צערו ועל אחת כמה ומה לא דנים ילד?!) 'אמרתי לך שאסור להסכים שיוציאו אותו החוצה למרפסת, ועוד בלילה!!' מירר בדמעות.

    והוא בהחלט צדק! הרגשתי נקיפות מצפון כלפי בני ולא פחות כלפי מוקי האבוד..

    התחלנו לערוך חיפושים ברדיוס של קילומטר וחצי במשך שלוש וחצי שעות, אך ללא הועיל.

    לרגע חשבנו ששמענו שריקה מכיוון אחד העצים, אבל בחשיכה הכבדה ששררה לא הצלחנו לזהות את מוקי שלנו.

    חפשנו בשיחים, עלינו על גגות, השתחלנו בין פחים ומכוניות, צרחנו בקולי קולות מ-ו-ק-י מ-ו-ק-י אבל לא היה זכר למוקי שלנו.

    ועם זאת עוד לא התייאשנו..

    בתוך אותו הזמן אחד מבני המשפחה הכין מודעה קצרה אליה מצורפת תמונת התוכי, בנוסח הבא:
    אבד תוכי - יקר לבעליו
    אבד תוכי מסוג קוואקר, בתאריך...
    תיאור התוכי: בצבע ירוק כהה, בגודל של יונה.
    כל מי שראה או מצא את התוכי, מתבקש להתקשר למשפחת "פלוני אלמוני"
    פלאפון – ....
    נ.ב גם אם ראיתם אותו לפני כמה שעות או אפילו לפני יום נשמח מאוד להתעדכן. זה מאוד חשוב לנו. פרס כספי מובטח למוצא.
    נוסח המודעה.

    לפני שהבן שלי פתח במסע הדבקת מודעות בשכונה, הפקדתי בידיו את הפלאפון האישי, מחכה לשמוע ממנו בשורה משמחת, והוא מצדו תלה כעשרים מודעות ברדיוס של קילומטר, בפתחי בנינים, חנויות, ותחנות אוטובוס.

    כעבור שעה קלה הוא מצלצל לבית, 'אבא מישהו שראה אותי מדביק מודעה, טוען שהוא ראה מודעה אחרת במרחק קילומטר [וכאן נקב בשם הרחוב ומספר הבנין] על תוכי שנמצא...'

    האמת הייתי די סקפטי.. מה ההסתברות שבנאדם יתלה מודעה פחות משעתיים לאחר שמוקי נאבד.. בפרט שלא תרמתי לקופת העיר...:sneaky:

    הנעתי את הרכב אספתי את בני, ויצאנו לעבר המקום שבו נתלתה המודעה. ואכן הייתה תלויה שם מודעה שבישרה על מציאת תוכי ומספר טלפון. התקשרתי מיד למספר הנקוב, ואישה נחמדה סיפרה לי שלפני יומיים הבן שלהם מצא תוכי. מה שהתברר שלא מדובר במוקי שלנו.

    ובכל זאת ברגע של יאוש שאלתי אותה באיזה זן מדובר, כי לך תדע אולי התבלבלה במספר הימים... אבל לאכזבתי היה מדובר בתוכון קטן שהם מצאו.

    המשכנו לחפש את 'מוקי' ללא לאות, נחושים למצוא את התוכי הנמלט, תלינו תקווה שנמצא רמז כלשהו אבל שום דבר.
    תחקרנו אנשים שעוד הסתובבו ברחובות בשעות הקטנות של הלילה, אבל מלבד עיני עגל שהפנו לכיווננו זה היה חסר תוחלת.

    סיימנו את מסע החיפושים במפח נפש. הבן שלי עלה למיטה באפיסת כוחות, בעיניים דומעות, ותכנן לחדש את החיפושים בשעות הבוקר המוקדמות.
    בלילה הוצאתי את הכלוב למרפסת ומעליו צלחת עם גרגרים ומים, בתקווה שאולי מוקי יזהה את הכלוב שלו ויעופף למרפסת המוארת בלילה...
    עוד מדי פעם הצצתי לכיוון המרפסת, אבל נדא.. אין זכר לתוכי הסורר.

    כשעליתי על יצועי בשעה ממש מאוחרת, המוח היה תפוס בשאלות על מוקי שלנו.
    מה הוא עושה כעת? איך הוא מתמודד עם החשיכה והקולות החדשים?
    והרע מכל, אולי חתול זריז הקדים אותו בצעד אחד... בקיצור לילה מסויט...
    (סליחה על הדרמה אבל מי שנקשר לתוכי יודע עד כמה...)
    בבוקר הבן שלי השכים קום כדי לחפש את מוקי, אבל לא היה זכר לתוכי.

    באותו יום אני ואשתי היינו אמורים לצאת לנופש שתוכנן כבר שבועיים מראש,
    האמת שמבחנתי היה לבטל את הטיול ולצאת לחפש את מוקי במשך כל היום, אבל ידעתי שאשתי שכל כך חכתה לנופש תיקח את זה קשה (היא פחות התחברה למוקי, ומבחינתה זה לא אבידה גדולה...),
    ובכל זאת קבלתי את הסכמתה לאחר את היציאה בכמה שעות, גם היא הבינה שהנופש בלי מוקי לא יהיה אותו נופש, ובאמת תליתי תקווה שעד אז נמצא את "הסורר"..

    כל אותו הזמן צפינו וייחלנו לשמוע אות מבשרת חיים על מוקי שלנו,
    מידי פעם קבלנו טלפון מאנשים נחמדים ואכפתיים שראו מודעה על תוכי שנמצא!
    אבל שוב, התברר שמדובר במודעה על תוכי אחר, שכזכור נאבד כבר יומיים לפני כן..

    יצאנו לטיול בתחושה רעה, שמוקי איננו.
    ידעתי שהבן שלי ימשיך לחפש אותו לאחר שיחזור מהחיידר, אבל כבר לא האמנתי שימצא אותו לאחר כ16 שעות!
    בקשתי מהקב"ה שלא יהרוס לי את הנופש.. כי בלי מוקי זה יהיה נופש פחות טוב בשבילי..

    מה הוא עושה עכשיו? שאלתי את עצמי לאורך כל הנסיעה, עד כמה הוא הספיק להתרחק מהבית?
    האם טוב לו בעולם החדש שהתגלה בפניו? צלילים ומראות שלא חווה מעולם, יצורים שונים סביבה חדשה, ועם סקרנות כמו של מוקי,
    מתאים לו לחקור את השטח החדש והמגוון שהעולם הרחב מציע בפניו לסטות אל הלא נודע, ולהשאיר מאחוריו את משכנו הנוח והבעלים הכל כך מסור ואוהב. אוי ואבויי... חלחלה.

    ואז זה קרה,
    עשר דקות קודם שהגענו לאכסניית נופש.. אשתי מקבלת טלפון מהבן שלי.
    'אמא תביאי לי מיד את אבא, הוא ביקש ממנה בקול נסער'.
    'מה מה קורה, הוא מצא אותו? נזעקתי תוך כדי נסיעה..'

    לא יודעת הוא רק רוצה לדבר איתך.
    אוקיי תשימי אותו על רמקול.

    'אבא מצאתתתתתי אותווווווווו!'
    מההההההההההה...?
    באממממתתת??
    אני לא מאמין!!

    לרגע שכחתי שאני נמצא בנסיעה בכביש ראשי על +100 קמ"ש, ואשתי שנבהלה בקשה בקול מעט מפוחד
    (ולהרגשתי גם מבואס שמצאו את הציפור שפחות התחברה אליה...) 'תחנה בצד ואז תמשיך לדבר איתו'.

    חתכתי מהכביש הראשי בפניה הראשונה שהזדמנה לי, והחניתי את הרכב סמוך לאתר קמפינג (עד היום לא אשכח את המקום ההוא..)
    נו מה קרה, איך מצאת אותו, הוא מרגיש טוב? המטרתי הררי שאלות על בני.
    מתברר שהמודעה והפרס הכספי שהובטח למוצא, עשו את שלהם..

    הבן שלי שעד אז הספיק לחפש אותו כבר מה שעות טובות, ובעזרת חבריו שגייס למשימה סרק שטח ברדיוס גדול יותר ממה שחיפשנו בלילה, חזר במפח נפש לכיוון הבית, למרבה העצב התוכי לא נמצא.

    ואז זה באמת קרה...
    במרחק של שבעים מטר מהבית שלנו, סמוך לחנויות. כן כן היכן "שהנעדר" נצפה לאחרונה..
    הבן שלי שומע את מוקי צווח, ועף לכיוון מרפסת של אחד השכנים בבניין סמוך.

    הוא רץ מיד לכיוון הבנין ופגש בקומת כניסה ילדה קטנה.
    'תגידי את מכירה מי גר בקומה 5' לכיוון צפון?
    אנחנו גרים שם, הפתיע אותו הילדה.
    באמת? אבד לי תוכי ירוק שברח למרפסת שלכם, שמתם לב?
    'כן, ראיתי את התוכי, ובגלל זה ירדתי מיד לחפש את הטלפון במודעה שתליתם בקומת כניסה'.

    הבן שלי עלה לביתם, האימא הפנתה אותו למרפסת, וכשהבן שלי ראה את מוקי, התוכי התחיל לצעוק 'מוקי מוקי'
    (תמיד שמוקי מתרגש או במצב מצוקה הוא קורא בשם שלו)
    לרגע היה חשש שהוא יברח, אבל לא, הוא צהל לראות את בני, אחרי הכל מוקי לא אכל ולא שתה קרוב ליממה

    ומן הסתם גם התגעגע לצליל קולו של בני, לליטופים העדינים על נוצותיו, ולקצב המרגיע של שגרת יומו. וכשהוא מותש ועייף הצטנף בכפות ידיו של בני, שמצדו העניק לו אהבה וחום יותר מן הרגיל.
    המשפחה הנחמדה, ביקשה מבני להראות להם מכשורי התוכי. והוא בשמחה ערך להם מופע פעלולים קצר.. (בכל זאת התוכי היה מותש...)

    'אבא הבטחת פרס כספי, אז כמה אתה מתכנן להביא להם?'
    'כמה שיבקשו מגיע להם עד חצי המלכות..' אמרתי לו ברגע של שמחה..
    ולשמחתי גם.. הם לא רצו לקבל תמורה, משפחה צנועה ונחמדה שאמונה על מצוות השבת אבידה,
    ולמרות זאת למחרת שלחתי את הבן שלי לקנות קופסת ארטיקים לכל בני המשפחה..

    מאז עברו חודשיים, ומוקי כבר הספיק להתאושש.
    ואז באחד הערבים אשתי מקבלת טלפון, 'תגידי אבד לכם תוכי'?
    'כן. אבל הוא כבר נמצא'. (וחבל שכך.. אם יורשה לי לאבחן מה עבר לאשתי באותו רגע..)
    'תודה', והשיחה הסתיימה. ותודה גם לכל מי שסיים לקרוא את הסיפור עד תומו.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: מחוברת לעצמי, אוראל סולטן, הדסהxxx69 ועוד 52 משתמשים55 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    ובגלל זה כתבתי סיפור נוסף על תוכים... "התוכי של יוסי" אשמח לקבל ביקורת בונה על הכלללל...
    • נעול
    2K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת סוף סוף הרכבת הגיעה! (חוצפה ילדותית...)
  • שועל ספרות. //
    • "הו, יש! הרכבת סוף סוף הגיעה!"

    "למה סוף סוף? את שמחה שהיא הגיעה?"

    "כן!"

    "למה?"

    "לא משנה..."

    "דווקא כן! אני קצת עצוב כי תכל'ס אני זה שצריך לשלם!"

    "נכון, אבל זה עדיין כיף..."

    "אה, קצת חצופה את..."

    "למה אבא?"

    "סתם. כי לא אכפת לך מהכסף של אבא שלך אולי..."

    "למה אתה חושב שלא אכפת לי?"

    "הרגע אמרת שאת שמחה שהרכבת הגיעה..."

    "נכון"

    "ואמרת שזה עדיין כיף לך למרות שזה עולה לי כסף..."

    "נכון, אבל אבא! אתם כמעט לא קונים לי חדשים! כמה כבר עולה גרביונים?"
    • חחח
    • תודה
    Reactions: מרדכי מוטי, בלימי~, מדינאית ועוד 81 משתמשים84 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ניהול קהילת כתיבה
    ניהול קהילת כתיבה
    מה יהיה
  • 754
    • ח
    שיתוף - לביקורת בהשראת ובהשפעת השיר אלוף העולם
  • .חיה פ //
    • אין דבר מעצבן יותר מזה שלא יורדים לסוף כוונת המשורר (האמת יש, אבל לרוב הדעות זה אחד הדברים המעצבנים) ולכן חשוב לי להבהיר ש
    1. בוץ ונפילה נשמע כמו משהו ממש נורא, ובכלל השיר נשמע ממש נורא, אבל האמת היא שהוא ממש טוב, והמילה בוץ רק באה לסמל הפך מזוהר
    2. נפילה זה לא בהכרח נפילה כואבת, ולא אליה התכוונתי, אלא נפילה זה כל דבר שהיה גבוה והפך לנמוך; נפילה במוטיבציה, נפילה במצב רוח, וכן הלאה
    3. בחרתי (בעצם בחרתי זה אף פעם לא מילה טובה לשירים, כי שירים בדרך כלל נכתבים ממלא מילים שנשלחים כנראה משמים, ומה שצריך זה רק ללקט את המילים עוד לפני שיברחו) אז נכתבו, מילים קצת דרמטיות ומוקצנות, אבל זה רק כדי שהרעיון יהיה ברור
    ו 4. השורות אמנם ארוכות, זה כי לא מצאתי חלוקה הולמת, ככה שזה די במכוון

    אה כן, ונחוץ לציין שהשיר נכתב לצורך ממש מסויים, אז התלבטתי מאודד אם להעלות אותו לכאן, אבל אחרי שקבלתי את אישורה של פלונית שיש כאלה שלא יצמיחו קרניים בגלל הסגנון המוזר קצת- הוא עלה



    אלופת העולם
    וְרָצִיתִי לָקוּם, אָמַרְתִּי אֶהְיֶה הַטּוֹבָה בַּיְּקוּם, אֲשַׁנֶּה ת'עוֹלָם וְאַרְאֶה לְכֻלָּם, שֶׁמִּי שֶׁנִּכְשָׁל מִתְחַשֵּׁל - לֹא נֶחֱשָׁל, וְלָקוּם כְּמוֹ גָּדוֹל זוֹ מַמָּשׁ אַלִּיפוּת אָז פָּשׁוּט, קַמְתִּי! בְּרֹב כִּשָּׁרוֹן... וְזֶה בִּמְקוֹם לְהַחֲלִיק בַּמִּדְרוֹן אֲבָל אָז שׁוּב נָפַלְתִּי... וְעַז הַשִּׁבְרוֹן, הִתְחַפֵּר בְּלִבִּי שֶׁהָפַךְ לִקְרָבִי, שֶׁנִּהְיָה מְלֻכְלָךְ, הִפּוּךְ שֶׁל מַלְאָךְ, הָיָה קְצָת רוֹעֵד... וקודר ופוחד... זֶה הָיָה מְיָאֵשׁ, וְנוֹרָא מְתַסְכֵּל כִּי "עַם יִשְׂרָאֵל, בַּמַּיִם - בָּאֵשׁ לֹא נוֹבֵל - רַק כּוֹבֵל ת'יֵאוּשׁ בְּתוֹךְ תָּא; הוֹרֵג ת'יֵאוּשׁ מָשָׁל הוּא יַתּוּשׁ, לֹא נִרְתַּע, לֹא נִרְתַּע... וְאַף בְּעָתָה, לֹא תִּגְרֹם לִשְׁבִירָה", כָּךְ אָמְרוּ לִי אֵי אָז אֵי שָׁם בַּכִּתָּה, אָז רָצִיתִי קוּם אָמַרְתִּי אֶהְיֶה הַטּוֹבָה בַּיְּקוּם... אֲשַׁנֶּה ת'עוֹלָם וְאַרְאֶה לְכֻלָּם, שֶׁמִּי שֶׁנִּכְשָׁל מִתְחַשֵּׁל - לֹא נֶחֱשָׁל, וְלָקוּם כְּמוֹ גָּדוֹל זוֹ מַמָּשׁ אַלִּיפוּת אָז פָּשׁוּט, קַמְתִּי! בְּרֹב כִּשָּׁרוֹן... וְזֶה בִּמְקוֹם לְהַחֲלִיק בַּמִּדְרוֹן אֲבָל אָז שׁוּב נָפַלְתִּי... וְעַז הַשִּׁבְרוֹן, הִתְחַפֵּר בְּלִבִּי שֶׁהָפַךְ לִקְרָבִי, שֶׁנִּהְיָה מְלֻכְלָךְ, הִפּוּךְ שֶׁל מַלְאָךְ, הָיָה קְצָת רוֹעֵד... וקודר ופוחד... זֶה הָיָה מְיָאֵשׁ, וְנוֹרָא מְתַסְכֵּל כִּי "עַם יִשְׂרָאֵל, בַּמַּיִם - בָּאֵשׁ לֹא נוֹבֵל - רַק כּוֹבֵל ת'ֵאוּשׁ בְּתוֹךְ תָּא; הוֹרֵג ת'יֵאוּשׁ מָשָׁל הוּא יַתּוּשׁ, לֹא נִרְתַּע, לֹא נִרְתַּע... וְאַף בְּעָתָה, לֹא תִּגְרֹם לִשְׁבִירָה'", כָּךְ אָמְרוּ לִי אֵי אָז אֵי שָׁם בַּכִּתָּה, אָז רָצִיתִי לָקוּם אָמַרְתִּי אֶהְיֶה הַטּוֹבָה בַּיְּקוּם, כָּל אֶחָד הוּא יָכוֹל....
    וּבַפַּעַם הַמֵּאָה הִרְגַּשְׁתִּי עוֹף חוֹל!!!
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אפרת תהל, ELIZABET, קרב ועוד 10 משתמשים13 //
    0 תגובות
  • 428
    • א
    שיתוף - לביקורת זה חלק ממני👃
  • איוליס //
    • היא קמה לבוקר חדש, מאיר, ויפה
    בוקר של אור ושמחה

    קרן אור זוהרת פיזזה בחדווה בחלונה
    היא התרוממה בזריזות מהמיטה
    וניגשה להציץ במראה

    אבל אז בום אכזבה
    פניה נעגמו, ושפתיה התעקמו

    חצ'קון חדש גדול ואדום נולד לו
    במקום ממש מוצלח מבחינתו

    בקדקוד האף הוא שכן בשמחה
    נדבק למקומו, לא זז כמלא הנימה

    היא ניסתה להסיר, לייבש, ולכווץ
    מרחה משחות, התיזה בספריי
    הדביקה תחבושת, ומרחה חומץ

    אבל כלום לא עזר
    להפך, הוא רק גדל וגדל
    והאף היפה והמתוק הפך לאדום אדום...

    ואז בהחלטה נחושה
    היא הפסיקה ממאמציה
    והחליטה פשוט לאמצו אל ליבה

    לאהוב אותו
    כי הוא חלק ממנה
    • תודה
    Reactions: Avigail Amram, BEYOND, yael305 ועוד 6 משתמשים9 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    חחחחח חמוד אהבתי את הרעיון
  • 1K
    • י
    שיתוף - לביקורת יש לי חלום!
  • יחזקאל הגאון //
    • אני רוצה להזמין אתכם איתי לישיבה קטנה בשכונת בית וגן, ירושלים לפני מספר שנים.

    אם תסתכלו חזק על השולחן הקדמי, בספסל הראשון מימין.

    תראו בחור יושב וחושב, כל כך חזק שהוא מזיע כולו.

    אחרי כמה דקות הוא מוציא דף ועט, ורושם משהו.

    שלש מילים, לרוחב הדף, בגדול.

    הבחור הזה הוא אני!





    על הדף היה כתוב "רק ADHD יכול "

    למפרע מסתבר, שהמשפט הזה שינה את פניו של העולם.

    יש לי חלום, שביום מן הימים כל אותם בעלי ADHD יבינו את ערך האוצר שיש להם בידיים.



    בינינו מסתובבים להם אלפי אנשים מדוכדכים על גורלם שהם זכו להיות בעלי הפרעת קשב וריכוז.

    אבל לא כך הם פני הדברים, האנשים הללו שמסתובבים בינינו הם פצצת פוטנציאל!

    כל אחד ואחת ממנו יכולים להיות אלה הבאים שישנו את פני ההיסטוריה אם רק יתחילו להבין שאין הם מוגבלים אם כי הם מצוידים בכוחות על.



    אני לא מזכיר כאן את שמותם של כל אלה בהיסטוריה שהצליחו והיום הם מככבים בכל מקום, לא מפני שאיני מכיר כאלה אלא מפני שברגע שרק אנשים יבינו את זה הם יהיו כל כך רבים עד שאי אפשר למנותם!



    אם תראה ביום מן הימים אדם שמדבר בטלפון תוך כדי נסיעה באופניים אגב קריאת ספר, דעו לכם שגם הוא זכה להמנות על בעלי הכשרונות המיוחדים הללו.



    אנו, בעלי מתנת הקשב וריכוז, ביצירתיותנו נשנה את פני העולם, מפני שאנשים בעלי קו מחשבה ישר ורגיל כבר ישנם לאלפים ורבבות והם את שלהם כבר עשו, ועכשיו – תורינו!



    אמנם איני ממעיט חס וחלילה בהתמודדויות הרבות שאנו מתמודדים איתן כבעלי הפרעת קשב וריכוז אך האנרגיות הרבות שיש לנו לבצע כל משימה עד הסוף והאפשרות שלנו להיות כל כך אכפתיים וקשובים לסביבה ולעולם לא לשעמם את מי שסביבנו היא מתנה גדולה

    יום אחד יבוא, וכולנו נכיר בזה, אנשים ילכו ממומחה למשנהו בחיפוש אחר תואר הכבוד הזה, ובצדק.



    יש לי חלום!​



    ------------------------------------
    לתוכן נוסף של חזקי .ט הכנסו לאתר     מילים. בונות. עולם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: Chaya Lea, מני דגני, Rivki. ועוד 16 משתמשים19 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יחזקאל הגאון
    הועלה כמאמר, תגובות ודיון - שם. יש לי חלום! - באתר פרוג יש לי חלום! - באתר שלי "מילים. בונות. עולם."
  • 362
    • א
    שיתוף - לביקורת רוח שמלווה אותם בכניסה לגהינום
  • אסתיאר //
    • הרוח הזאת שלא נושבת עוד על הפנים, אלא רק מעיפה מעל רעש חזק,

    הרוח הזאת שלא נותנת מקום לאנשים ללכת, ורק דוחפת קדימה,

    רוח מלחמה של אנשים שהולכים לקרב ,

    רוח שגדולה מכל רוח אחרת בשמים

    והם איתה. בכל הכח.

    רוח שמלווה אותם בכניסה לגהינום, וביציאה משם

    נוסעת איתם על הטנק ומלווה אותם בתוך מנהרות התופת.

    ומה יש לה לרוח הזאת,

    דורון - תפילה- ומלחמה

    וידיעה שהיא מעל הכח

    כי לא בחייל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ה'
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: שיבת ציון, הספרן, yael305 ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת צנתק וברח.
  • הודיה לוי. //
    • בס"ד

    קצת לפני שלמדה ראיית חשבון, עבדה במוקד מכירות. דיברה עם מענה קולי ועם אנשים שלא הפסיקו לגדף אותה בכל פעם שהשמיעה את הפתיח המוכר. ניסתה להסביר שהיא בסך הכל עושה את העבודה שלה. סגרה את הטלפון בנימוס.

    עשרה אחוז מהלקוחות המדומיינים שלהם היו נחמדים, שאלו בתמימות למה כדאי להם לעשות ביטוח חיים. חזרה 'בתוכיות' מרשימה אחרי כל מה שאמר להם הבוס ביום הראשון שהגיעה לחברה. חמש אחוז מתוכם השתכנעו. השאר הבטיחו לחשוב על זה. לא חשבו.

    שנאה את העבודה ב"חייסוד ". שנאה לשכנע אנשים בלתי משוכנעים, לשמוע את הצעקות שלהם. שנאה להתחנן על פרוטות שנסגרו בגין כל דיל שנסגר.

    אבל בשביל לממן את הלימודים, היא המשיכה לעבוד שם. המשיכה להסביר לאנשים למה כדאי להם לעשות ביטוח חיים, אף על פי שידעה בוודאות שעל החיים עצמם - לאיש באמת אין ביטוח.

    כשחגגה שבוע ראשון בעבודה, הבינה עד כמה היא צדקה. בגלל שיחה נכנסת משיראל.

    הטלפון שלה בכלל היה על שקט. אביב לא הסכים להתעסק איתו בזמן העבודה. במקרה ראתה אותו מהבהב, כאילו שולח אליה אותות אזהרה.

    ענתה בהבהוב השלישי. קולה הרועד של אחותה נשפך אל החלל.

    "רות את לא מבינה מה קרה", ככה פתחה שיראל את השיחה שלהם. תלשה לה את הלב.

    "מה קרה??", אחזה בשולחן העץ. כאילו הוא יוכל לעזור לה.

    "אבא"

    "מה איתו??"

    "הוא במצב קשה. תאונת פגע וברח. רות, אין לי זמן לדבר כרגע. בבקשה תתפללו חזק".

    "רגע! את לא יכולה להשאיר אותי ככה!! רק לפני שעה דיברתי איתו. אני - "

    הטלפון אותת לה שהיא מדברת עם עצמה.

    מבולבלת היא ניתקה את השיחה. ארזה את הדברים שלה ויצאה. ככה, מול העיניים הפעורות של אביב.

    לא, היא לא יכולה לתת לו הסברים. אין לה זמן לתחקירים. זה החיים של אבא שלה על המאזניים עכשיו.


    כל הדרך אל תחנת האוטובוס אמרה פרקי תהילים שזכרה בעל פה, עצרה את הקו הראשון שדהר אל התחנה. הנהג באמת לא הבין למה היא בוכה כשהיא שואלת אותו אם האוטובוס מגיע לרחוב התאנה.

    בסוף הגיעה אל הבית.

    התקשרה לאמא שלה. היא לא ענתה. צלצלה גם לנתי, חדווה, שיראל ואריאל גם הם לא ענו. כאילו השאירו אותה מחוץ למסגרת. המשיכו להתנהל כמשפחה.

    רק בשלוש לפנות בוקר הצליחה להירדם. הניחה את הנייד קרוב אליה.

    אחרי חצי שעה הפלאפון שלה צלצל. קיצר לה שלוש שנות חיים.

    הבינה שמשהו רע קרה. חטפה אותו בשתי ידיים רועדות.

    מבלי להביט על הצג, לחצה על המקש הימני. ואז שמעה קול רדיופוני. בוכה ומתנגן. מבקש שתעצור רגע, תשמע כמה שלומי היתום זקוק לתרומה שלה עכשיו.

    אצבעותיה - חיוורות מפחד ומזיעות מחרדה, שמטו את הנייד אל הכרית.

    הדמעות ירדו כמו טיפות של גשם ראשון על כפות הידיים שלה. כשהגיעה אל המרפסת, הן התחזקו. הפכו לגשמים.

    לראשונה בכל היום המטורף הזה, כשעמדה מול השמים השחורים, וניסתה לשווא להרגע מהאוויר הקריר שבחוץ, חשבה על האיש ההוא, שברח רגע אחרי שהשאיר את אבא שלה שרוע על הכביש.

    'אולי זה בכלל נער שרק אתמול קיבל רישיון' הרהרה לעצמה. 'או שיכור שלא הבחין בין ירוק לאדום'. ואולי סתם אדם חסר מצפון שהמשיך הלאה, לא טרח לבדוק מי נשאר בשוליים.

    הלוואי והייתה יכולה לראות את אותו האיש. להביט לו בעיניים רק לרגע. לצעוק לו: "מה אתה יודע על החיים בכלל? על משפחה?? מה??"

    אחזה במכשיר שבידה. דמעה שוב. חזרה אל המספר האחרון, זה שבקול חנוק מבכי ביקש שתתרום לשלומי. רצתה לצעוק בקול לא לה: "מי אתה בכלל? מה אתה יודע על כאב? על דאגה? למה החיים של שלומי חשובים יותר מהחיים שלי? למה??"
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אביגלוש, א.מ.ל., גשם יורד ועוד 28 משתמשים31 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פירי
    זה כבר באמת נושא אחר, על השיווק היום והדריכה על אנשים בדרך. הכל למען המטרה. (יש כאן בפרוג פרסומת...
  • 896
    • ה
    שיתוף - לביקורת בין שתי ערים
  • הווה פשוט //
    • לכל נסיעה בינעירונית טעם משלה
    כשיוצאים מבין הבתים האחרונים אל שטח פתוח התודעה כמו מתרחבת
    והחיים מקבלים משמעות שונה

    לפעמים זו תחושת הוד
    לפעמים שלוה גדולה
    לפעמים נראה שמתגלית לך איזו אמת מדהימה, למרות שאינך מסוגל להגדיר אותה.

    אחרי קילומטרים של אדמה וסלעים פתאום רואים אדם בצד הדרך מחזיק בתרמיל,
    מה אתה נאחז בתרמיל כל כך?
    אחרי כאלה כמויות של שמים ושדות והרים התרמיל שלך יכול לשנות משהו?

    אנשים משוחחים בשקט, כמו במקום קדוש,
    הזמן נע באופן אחר,
    חלקים מתיסבוכות התבל פשוט לא קיימים כאן,
    אנשים מתכרבלים בתוך עצמם,
    מתפנקים בחיק העמעום,
    מפקירים את עצמם.

    הנהג, שהוא ישות בלתי נראית אי שם, ספק קיימת,
    מוביל אותנו ברכב אש אל לא-מקום,
    אל הפתח החמקמק שבין העולמות.

    איש לא שואל 'עוד כמה זמן נגיע'
    רק 'עוד כמה זמן ניסע'

    הטיהור הזה,

    הזיכוך.

    כמו לטבול במקוה
    כמו לצאת מקונצרט
    או לקום מספר שירה

    *

    אנחנו יורדים מהאוטובוס במחוז חפצנו,
    וכולם רואים
    "הנה, אלה הגיעו מחוץ לעיר"

    תנועות אציליות, עינים מחייכות, קורני אושר.
    שעתיים של התחככות באלוקות, לא משילים ברגע.


    אמנם השקר חזק מכל,
    ועוד מעט וניכבש שוב תחת אפרוריות המטלות והעיסוקים הקרים,
    נשקע בקטנוניות, ברדיפת פירורי סוכר חסרי חיות, ובמאבקי הישרדות מתישים,

    אבל זרע קטן של אמת כבר נבט בנו.
    ואם לא נתעצל מלהשקות אותו מידי פעם
    הוא יגדל

    ויגדל

    ואולי יום אחד נבין שכל חיינו הם בעצם
    נסיעה אחת ארוכה ויפה

    .
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ר' יעקב ישראל, History, קראנצ' פיסטוק ועוד 16 משתמשים19 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    forty thousand feet
    forty thousand feet
    תמיד הרגשתי שאני יורד מהאוטובוס במבט מצועף, מצטמרר קלות מאויר עולם החומר העכור. לתומי חשבתי שזה...
  • 899
    • ה
    שיתוף - לביקורת כשאמרתי את זה
  • הווה פשוט //
    • זה התחיל קצת מעל הראש
    כף ידי צברה תאוצה כלפי מטה
    חותכת את אויר החדר הסואן
    ונחתה בשטח הצר שבין הקערות

    המהלומה הדהדה בגלים
    כפיות צלצלו בכוסות התה
    הבחורים השתתקו בתדהמה

    ואז
    בפעם הראשונה בחיי

    אמרתי את זה!!!

    ו... השמים לא נפלו.
    .

    הו לא, הלואי והייתי יכול לומר זאת.
    לצערי
    הם נפלו

    הבום היה אדיר!
    טיח נשר מהתקרה
    וכל החלונות כוסו בכחול.
    צעקה קורעת לב נשמעה מהמרפסת,
    זו היתה גברת ברונר,
    היא חטפה את השמש
    במצחה.

    על הקיר התמונה של סבא במדים, זזה על צירה מעוצמת החבטה,
    סבא כמעט שכב על צדו ועיניו הקטנות שמעל השפם הענק נראו נורא לועגות ואמרו לי בקול של תמונות
    "אז אתה באמת.... הא"?!
    ורציתי שהאדמה תבלע אותי.

    "הי... היייי...."
    "זו רק צורת בטוי! לא באמת רציתי ש..."
    צרחתי אל החשכה שהלכה והעמיקה ככל ששקעתי.

    .
    נחתתי על הקרקעית בקול עמום.
    ופגשתי שם את עצמי שמלפני עשרים שנה (איזה חתיך), הסתכלנו זה בזה, וזה היה נורא מבלבל.
    "יש דברים שכדאי לשמור בבטן" אמרתי לו
    "כי לא מצאתי משהו אחר לומר" אמר הוא.

    רגע של סחרחורת

    "אז מה בעצם..." התחלנו שנינו בוזמנית
    ועצרנו בוזמנית.

    "כמה בוז מנית?" שאלתי את ההשתקפות שלי

    "שתים"


    "אני לא אוהב איך שאתה נראה" אמר לי הטיפשון הצעיר חסר הנסיון והטקט.
    והושיט יד ענוגה לגעת בפניי.

    בזזזזזזזזזז!

    ניצוץ נורא האיר את האפילה.

    מי לא יודע את הסכנה הנשקפת במגע ישיר של עבר ועתיד.

    ....

    עכשיו אני לועס את קצה העפרון בתאוותנות שאין לה אח ורע.
    ואני רושם בפנקס באופן ברור את המסקנה הבלתי נמנעת:

    "אל תתחיל לכתוב ספור כשאין לך מושג איך לסיים אותו".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, טוטו פ, לייצי ועוד 25 משתמשים28 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    חחחחחחחחחח הקטע הזה הוא טוב! טוב! טוב!!!! איך שנהניתי......... רק אלוקים יודע
  • 1K
    • הספרן
    שיתוף - לביקורת פאתי ירושלים
  • הספרן //
    • צליל התראה באישון לילה
    פתחתי את המייל רק לבדוק מי שולח הודעה בשעה כזו מאוחרת

    "שלום מיסטר אני פונה אליך בהצעת עבודה לכתיבת מאמרים"
    ההודעה הייתה כתובה באנגלית

    'נו כנראה עוד זה ספאם חשבתי לעצמי, אבל לא, רגע, הוא כתב משהו על מאמרים?'
    הסתקרנתי והחלטתי בכ"ז לברר את זהות השולח והצעת העבודה שלו..

    "מי אתה ואיך הגעת אלי?"
    התשובה לא איחרה לבוא,

    "ראיתי שאתה מתמצא בשפה הערבית, ואני רוצה להציע לך לעבוד בכתיבת מאמרים בערבית ובתרגום לעברית!"

    'מה קורה כאן?' חיככתי בראשי, "אני, ערבית, מה הקשר?" ותקתקתי על אינטר

    "קראתי באתר ברוג שאימא שלך תמניה ואתה יודע לתרגם מערבית לעברית"

    'ברוג, תמניה, ראית, מה הולך כאן?' התחלתי להילחץ,

    "היכן ראית, ובעצם מי אתה אדון שולח" שאלתי בנימוס

    "אני ערבי שאוהב את ישראל ורוצה להפיץ במדיה מאמרים פרו ישראליים,
    וקראתי מה שכתבת בעברית וערבית במאמר     "A family of lions"
    אז תכלס אדוני מעוניין לקבל הצעת עבודה או שעבודה מערפי לא טוב?"
    Arafic not good בתרגום: ערפי לא טוב?

    "לא לא ערפי זה טוב... אבל מה זה קשור למאמר שכתבתי הוא בכלל נכתב בעברית!" שלחתי לו בזעם

    "אדוני אולי שכח אז הנה ציטוט משם"
    דקות ארוכות והחבטות לא פסקו.
    'افتح الباب افتح الباب!!'
    'איפתאח על באב.. איפתאח על באב..!'
    נשמעו קולות רצחניים מהעבר השני, ומישהו ניסה לפתוח את הדלת.
    ירדן הגביר את אחיזתו, לא מרפה ולו לרגע.
    'إذا فتحت الباب الآن فنحن نعدك بأننا لن نفعل لك أي شيء'!!!
    'מה הם צועקים בערבית?' שאלה ירדן את בעלה שהבין קצת ערבית מאמו התמניה..
    'הם רוצים שנפתח את הדלת'!
    לחצ/י כדי להרחיב...

    אוקיי... הערבים לא באמת כאלה טיפשים כמו שחשבתי... (אם כי פי אלף..)

    "ומנין לך כתובת המייל שלי?" נסיתי לגשש אצלו בעדינות

    "אה, זה בשוט מברוג"

    "פרוג?? מעולם לא פרסמתי את כתובת המייל שלי'!" ולחצתי על אינטר בזעם,
    זועם על האלמוני ועל מנהלי פרוג שבנאיביות שלי סמכתי שלא ידליפו

    "אה.. עוד לא     קראת מה שכתב @הדוויג ...?!"
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ללי99, אוראל סולטן, שמש שוקעת ועוד 15 משתמשים18 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    תקשיבו, זה עסק רציני לא כדאי לעשות ממנו צחוק בריש גלי.. הוא שלח לי עכשיו מייל זועם (בספוילר)...
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת לצאת מהדעת מהראשונים לדעת...
  • שועל ספרות. //
    • "וואו דודי לא להאמין, אה? עוד בן נולד לנו!"

    "כן, ברוך ד'! זהו, צריך לעדכן את המשפחה אני מתקשר לאימא שלי ואת תתקשרי לאימא שלך..."

    "מה פתאום? חכה! אם אימא שלי שומעת שאתה מספר לאימא שלך באותו זמן ושהיא לא הראשונה היא לא תדבר אתנו שנה!"

    "נו, אז מה נעשה חני? אם אימא שלי תשמע השנייה היא תמחק את המספר שלנו מאנשי הקשר שלה..."

    "נו, אז מה עושים?"

    "רגע, ולפני שאנחנו מתחילים להתקשר צריך לחשוב גם על סדר האחים והאחיות שלא יהיה פגיעות... צריך לגבש תוכנית מסודרת כולל פתחי מילוט ולמקרי חירום כגון אי ענייה של אחד האחים. בנוגע לאימא שלך אם אני אצא לדבר תוך כדי שא.."

    "שום סיכוי היא תרצה להגיד לך באותו זמן מזל טוב ואתה תצטרך לענות ו...אל תבקש ממני לשקר כי היא מזהה עליי!"




    -------------------------------




    "אוקיי, סוף סוף כל התוכנית מגובשת. אפשר להתחיל עם ההורים. כמו שסיכמנו, בלחש שלא ישמעו את השיחה השנייה, ואני שם על השתק מיד אחר כך כשאת עושה את אימא שלך על רמקול ו..."

    "הכל טוב אני זוכרת הכל. בסדר גמור!"

    שניהם התקשרו יחד.

    "הלו, אימא? נולד לנו בן במזל טוב!" אמרו בדואט שקט.

    "בן? מזל טוב! מתי זה קרה?" שאלו שתי האימהות באחת.

    "מתי זה קרה?" 'כמה זמן באמת עבר עם כל הארגונים והתוכניות למבצע 'שיחות ללא פגיעות'?' חשבו הזוג והסתכלו על צג הפלאפון. "אתמול?!" זעקו בהלם.

    "אתמול?" אמרה אימא של חני, "ורק עכשיו התקשרתם? אני לא רוצה לדבר איתכם יותר לעולם!"

    "לא מאמינה שעדכנת אותנו רק יום אחרי" אמרה אימא של דודי "אני מוחקת אתכם מאנשי הקשר!"
    • חחח
    • תודה
    Reactions: זורע בדמעה, עזרי מעם ה', גרשיים ועוד 56 משתמשים59 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קראנצ' פיסטוק
    ממש לא!! קוראים בשקיקה כל מילה גם אם לא מגיבים באותה דקה! אני, למשל, רציתי להגיב כבר אתמול...
  • 522
    • ח
    שיתוף - לביקורת לומר. לא להסביר. Say, Don't Explain
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    השיח שלנו הוא האמירה שלנו.

    המשפט הפשוט לכאורה הזה הוא כלל בסיסי, אבל אנחנו לא מספיק מודעים לכך שאנחנו יכולים ליצור אמירה באמצעות שיח.

    ומדוע?

    אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מהיכן נובע השיח שלנו, האם הוא נובע מתוך כך שאנחנו דנים בנושא בעקבות הסיטואציה או שאנחנו יוצרים את השיח מתוך בחירה שלנו, מתוך כך שאנחנו מעוניינים לומר משהו, מתוך כך שאנחנו רוצים שהאמירה שלנו תשפיע.

    כאשר אנחנו בוחרים לומר את מה שחשוב לנו אנחנו בוחרים לנהל את מה שקורה, ואילו כאשר אנחנו מתייחסים למה שקורה לפי ההתייחסות של העולם אנחנו הופכים להיות שפוטים של העולם.

    לעולם, ובפרט לארצות הברית ישנו כוח חזק של השפעה עלינו ואנחנו אכן לא יכולים להתעלם ממנו, אבל השאלה היא איך אנחנו מחליטים, איך אנחנו משדרים כוח, לאן אנחנו מובילים.

    כאשר ארצות הברית נלחמה בטרור היה ברור לה שהיא הולכת למצוא את בן לאדן, ייקח כמה זמן שייקח, וטובי הכוחות נדרשו למשימה.

    כאשר אנחנו נכתיב את המשימות שלנו במלחמה מול הטרור, אנחנו נודיע לעולם שהמשימה העליונה הולכת להתבצע ואנחנו נממש אותה.

    פירוק החמאס הינו משימה רחבה מאוד, ויש לפרט למה אנחנו מתכוונים, הסיבה לכך היא שפרשנות רחבה נותנת מקום להתחמקות כאשר המשימות לא בוצעו.

    השיח על עצירת הלחימה, או על הגליית הבכירים, או השיח בנוגע לשאלה עד כמה ארצות הברית תיתן לנו טווח פעולה, הינו שיח מחליש.

    אף אחד לא יכול לומר לנו: "אתם לא יכולים לומר שראשי החמאס דינם כדין בו לאדן".

    ואנחנו צריכים להגיד, המטרות שלנו צריכות להיות האמירות שלנו, אמירה חזקה נותנת כוח לפעולה, אמירה חזקה נותנת לגיטימציה לפעולה, אמירה חזקה היא אמירה שאומרת, ישראל יכולה וצריכה לקבל החלטות בעצמה.

    זאת אמירה הפוכה מהשיח של : "כמה לגיטימציה יש לנו", או: "עד מתי תישאר הלגיטימציה".

    אנחנו לא צריכים להתעסק בנתינת לגיטימציה לעצמנו, אנחנו לא צריכים לעסוק בהסברים, אנחנו צריכים לומר משפטים שיזכרו בתודעה של העולם, אנחנו צריכים לייצר אותם.

    המשפטים שלנו צריכים נוכחות של אלוקים.

    בעזרת האלוקים אנחנו ננצח את הרוע.

    בעזרת האלוקים אנחנו ניצור מציאות חדשה.

    בעזרת האלוקים ישראל תתקיים.

    אנחנו שליחים של אלוקים כדי למוטט את הרוע.

    משפטים כאלו, יש בהם ענווה מצד אחד ותקיפות מהצד השני.

    כדאי שאנחנו נשמע אותם, וכדאי שהם ישמעו בעולם.

    שמעתם? בעזרת ה' אנחנו ננצח.
    • תודה
    Reactions: אננס מצוי, חיימקוש, Take it Easy ועוד 4 משתמשים7 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    גם אני מדברת על מהפיכה, מהפכה בסגנון דיבור. דיבור של אמונה. אם מנהיגי ארצות הברית יכולים לומר...
  • 3K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת שונא את האח שלי!
  • שועל ספרות. //
    • כן, אני יודע שזה נשמע לא בוגר, אבל מה לעשות? שונא אותו!

    אתם בטח עכשיו מצקצקים בלשונכם.

    לשנוא אח? הכל טוב אתו?

    אז בוא נדבר על זה.

    רוצים סיבות לשנוא אותו? לא חסר!

    בוא נתחיל עם זה שהוא מכוער ברמות! אני מתבייש בכלל להיות בבית כשהוא שם.

    להמשיך?

    הוא מסריח! כן, אני יודע שזו בעיה מוכרת, ומצויה... אבל אני לא סובל את הריח שלו!

    עוד?

    יושבים, מדברים, הוא אתנו ביחד. מצפים לטיפה חום של אח, אפס!

    ואתם יודעים מה?

    זה הדבר הכי מעצבן מכולם!

    מה בקשנו ממנו?

    דבר אחד!

    קצת חום!

    יאללה, אני חושב שאני אזרוק אותו וזהו!

    מה כבר יקרה?

    הייתם לאחרונה בחנות שמוכרת תנורים וכאלה, כמה כבר עולה היום אח?
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: זה מה שאני, זורע בדמעה, אוראל סולטן ועוד 112 משתמשים115 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פניני ריין
    לא התכוונתי לשום דבר משמעותי מדי רק שכותרת על 'אח קטן' נתפסת ככותרת לסיפור משפחתי, וכותרת כמו...
  • 695
    • א
    שיתוף - לביקורת עשרים ואחד
  • אריה גלבר //
    • עֶשְׂרִים וְאֶחָד
    בְּבַיִת אֶחָד
    עֶשְׂרִים וְאֶחָד
    כְּמוֹ גּוּף אֶחָד

    אַתָּה הָרֶגֶל
    אֲנִי הָאַף
    יָד נִפְצַע!
    כְּאֵב מְשֻׁתָּף

    עֶשְׂרִים וְאֶחָד
    כְּמוֹ גּוּף אֶחָד
    עֶשְׂרִים וְאֶחָד
    בְּבַיִת אֶחָד

    וְזֶה מִסְפָּר כָּזֶה
    כּוֹאֵב וְלֹא עָגֹל
    כִּי מִגַּן הַפְּרָחִים
    נִבְחַר הַזֵּר הַסָּגֹל

    עֶשְׂרִים וְאֶחָד
    בְּזֵר אֶחָד
    עֶשְׂרִים וְאֶחָד
    כְּמוֹ גּוּף אֶחָד
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: brachy 100, אפרת תהל, רות ב. ועוד 15 משתמשים18 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    גבעתי תג ודגל החטיבה "יחידת סגולה" "העוז להוביל, הענווה ללמוד"
  • 903
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת הפרידה קשה כל כך!
  • שועל ספרות. //
    • אני לא מאמינה שזה קרה.

    לא מצליחה לעכל את זה!

    איך זה קרה?

    למה היינו צריכים להיפרד?

    זוג צעיר, טרי טרי, מאושר.

    לא מפסיקים לדבר, לא מאבדים רגע.

    אז למה ככה?

    זה כך כך קשה וכואב.

    הלב שלי עדיין מסרב להאמין שנפרדנו!

    רגע, זה הוא?

    כן!

    יש! הוא סיים מעריב!

    אוי, זה היה קשה!
    • חחח
    • תודה
    Reactions: תלתל=), עברייה, אני זה אני!!! ועוד 41 משתמשים44 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    כעבור שנתיים.. איזו שיחה (קשה) היתה לנו איך הוא (כמעט ולא) הקשיב עד הסוף (הגיב ב) שיפוטיות...
  • 542
    • ל
    שיתוף - לביקורת על סף סופה
  • לרקוד על הירח //
    • אינני עומדת עוד
    על סיפה של סופה.
    אני ספונה בה כבר זמן רב.

    אינני עומדת על מפתנה בשקט,
    מציצה בה בעיניים דומעות.
    אני עמוק בתוכה.
    בתוך סופת ליבי.

    אך גם עכשיו,
    כשאני בשיאה,
    וגם אז,
    שעמדתי עוד על סף סופה,

    ידעתי, שלא לנצח זה יהיה
    שיא סופה
    או סף סופה.
    בהיר לי
    שיהיה גם
    סוף סופה.




    מוקדש באהבה והערכה, לכל אלו שלא יודעים אם יש בכלל סוף, לדבר הזה.
    לכל אלו שלא בטוחים מהו אור השמש.
    האמינו בעצמכם.
    כי יש סוף. והוא טוב. ומתוק.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קרב, אנדרומדה, קוראות ועוד 15 משתמשים18 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    בקידוש לבנה אומרים: 'כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך', ואילו את @לרקוד על הירח נגעת...
  • 323
    • ח
    שיתוף - לביקורת (שיר) על הימים הנוראים ושאינם
  • .חיה פ //
    • תלוי במסתכל
    יש ימים טובים
    ויש ימים פחות
    יש ימים שלווים
    ויש ימים – לבכות

    יש ימים שמחים
    ויש יפים פחות
    יש בלי מכשולים
    ויש ימים – צרחות!

    יש ימים שאור
    מציף את כל הלב
    ויש שֶׁחור שָׁחור
    נפער בלב, שורף

    קורה שאלוקים
    מורגש קרוב מאוד
    ויש שהסידור
    נפתח ללא כל הוד

    הימים אמנם קבועים
    אך שונים לבלי היכר
    אם טובים הם או פחות ,
    תלוי במסתכל...
    • תודה
    Reactions: קרב, קראנצ' פיסטוק, Avigail Amram ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 875
    • הספרן
    שיתוף - לביקורת נקמת ילד קטן ברא השטן! - מכתב מאם לאם
  • הספרן //
    • נקמת ילד קטן ברא השטן!

    פוסט, שהוא קדימון - 'מכתב מאם לאם'
    שמעתי, התרגשתי, ותמללתי - כמעט מילה במילה!
    אבל קודם שהעלה את המכתב המרגש, הרשו לי להביע את רשמיי, ואף לזלוג טיפה,
    כי בכל זאת הרגש לא נוצר בתבניות, אין לו מעצורים כי הוא בא ישר מהלב,
    והלב, לא מפסיק לפעום לרגע, וכמו בחיים עצמם, נותן את אותותיו גם בחיי הכתיבה,

    אז ככה..
    מכתב מאם לאם, זה בעצם מסר מרגש של אישה שומרת מצוות, אם למשפחה,
    שפורטת על מיתרי הלב, ושולחת מסר חיזוק ישר מלבה האוהב לשירי ביבס - אמא של כפיר ואריאל,
    ומנקודת מבט של אמא לילדים, היא מתארת בעיניים דומעות, בקול חנוק וברגשות עזים,
    מה שעובר על הילדים ועל שירי האמא שמגוננת על ילדיה בשאול תחתית,
    מעלה שאלות רטוריות מרטיטות שרק לב של אמא* יכול באמת להרגיש,
    וחושפת חרדה של כל אמא בישראל - אם חלילה כפיר ואריאל לא יחזרו בחיים,
    אבל בסוף בסוף מנסה להתנחם ברגע של תקווה, בחלום ורוד/כתום..,
    שכולנו יחד כל כך כמהים וכוספים להתגשמותו המהירה!

    בין יאוש לתקווה,
    דו שיח בין שתי לבבות, לב אוהב ונשבר ללב שבוי וכאוב,

    מכתב מאם לאם,
    מכתב שמעולם לא שוגר לכתובת המיועדת,
    נמען, שכתובת ביתו התחלפה כהבזק ברק, במנהרות עזה החשוכות, האפילות,
    והאורות הכתומים שמרצדים במערות, מאפילות במשהו,
    על חיות הפרא הצמאים לדם, דם תינוקות, דם יהודי, דם כתום!,

    כל נשימה ונשימה, של פעוט ועולל בתחתית השאול,
    כל דמעה של אם החוששת על בניה,
    כל בכי של תינוק מבועת,
    כל הצטנפות של ילדון במעילו המאולתר והמחורר,
    יילקח בחשבון בעת הנקמה,

    ומים המאררים יחדרו לשד עצמותם,
    ומלאכי חבלה והשטן בראשם יעמדו וינקמו,
    נקמת ילד קטן, נקמת אם המסוככת על בנה,

    ולא נקמת דמם, כי נקמת ילד קטן לא ברא השטן,
    אבל נקמת הבעתה, נקמת הבכי, נקמת הקור המקפיא,
    נקמת הרעב המצמית, נקמת הצמא והיובש,
    נקמת הקריעה בחטף מע"פ אבא אוהב,
    נקמת הצחוק שכבה,
    אפילו "המתמיד" לאחר פרעות קישינב שכתב:
    וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן. עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן!
    הפעם יהנהן בהסכמה - ממקום קבורתו בטרומפלדור,
    ובין ליחוך עפר לניעור רימה.., יופתע לגלות בפעם השנייה,
    שנאצים משודרגים כאלה, הוא עוד לא הכיר!

    וכעת אצטט תמלול מהמכתב האימהי המרגש
    מתוך סרטון שפרסמה ברשת - רבקה נריה בן שחר
    לקרוא לדמוע, אבל מה שהכי חשוב להתפלל!!
    ---------------------------------------------

    מכתב מאם לאם

    שלום שירי,
    את לא מכירה אותי אבל אני מכירה אותך,
    אני נרדמת אתך בלילה ומתעוררת אתך בבוקר,
    ובין לבין אני חולמת עליך,
    הלב שלי מחסיר פעימה בכל פעם שאני חושבת עליך ועל הג'ינג'ים,

    וזה קורה הרבה!

    ראיתי את התמונות שלך בימים הטובים רגועה ושמחה,
    וראיתי את הצילומים המחרידים מסרטוני החטיפה (שלך),
    והם אלו שלא נותנים לי מנוח!

    מהרגע שראיתי אותך, נסתי להבין מאיפה כח להחזיק שנים ביחד?
    אני ממלמלת לעצמי רק שלא הפרידו ביניהם,
    שלפחות היא יודעת מה קורה איתם,

    אני שואלת את עצמי כל הזמן, מה אתכם? איך את מסתדרת?
    יש לך אוכל לתת להם? מים נקיים, מגבונים, בגדים להחלפה?
    איך את רוחצת תינוק בשבי?
    איך את מחליפה לכפיר חיתול?
    מה אם יש להם חום או כואבות להם השניים?

    אני בעיקר שואלת את עצמי מה אני הייתי עושה?
    האם היה לי כח להחזיק שני פצפונים?
    מה מרגישה אמא שלא מצליחה לקיים את האינסטינקט הכי בסיסי להגן על חיי הילדים שלה?
    יותר מארבעים ילדים נמצאים בשבי בעזה,
    זה בלתי נתפס!

    שנים שאלתי את עצמי מה עשו האנשים הפשוטים בארצות הברית לטובת משפחתי שנרצחה בשואה?
    עכשיו אני מלאה בהרגשות אשם, מה אני עושה בשבילך?
    הלוואי שיכולתי להיכנס בעצמי לעזה, לעבור בין המנהרות ולחפש אותך, אתכם, את כולכם!

    אני רוצה לזעוק לממשלת ישראל, למי שבאמת יכולה לעשות משהו,
    שיחזירו אותך, שיחזירו את כפיר ואריאל, שיחזירו את כולם!
    (צנזרתי 3 שורות, למכתב המלא + ביקורת     תמצאו כאן)

    אני מרגישה שאם לא יחזירו אותך ואת כולם לא אוכל יותר לקום בבוקר ולחיות פה!!!
    לא נוכל כעם להסתכל על עצמינו במראה, לא נוכל לגדל כאן ילדים,

    אני חולמת איך שתחזרו יושטו אליך ולכולם אלפי ידיים של כל האימהות שחולמות עליך בלילה,
    כולם ירצו לקחת ממך את אריאל ואת כפיר לעזור לך, לשחרר אותך גם קצת לעצמך,
    בהתחלה בטח עוד תישארו צמודים, כי אריאל וכפיר לא יסכימו ללכת לאף אחד,
    ואז לאט לאט הם יושיטו יד לכל מי שאוהב אתכם פה,
    ואת, את תוכלי לשכב לנוח, לעצום את העיניים, להרגיש שאת והילדים במקום בטוח,

    והסיוט הזה יעבור כמו חלום רע!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: האושר של החיים, AVITALLL, ספריה בהכחדה12 ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    כמובן השיתוף לביקורת מתייחס לקטע הראשון - שכתבתי (נקמת ילד קטן)
  • 530
    • נ
    שיתוף - לביקורת רמ"ח שאלות
  • נ. גל //
    • למה הראש מתפוצץ?
    למה אצבעות רועדות?
    למה אוזניי מצלצלות?
    מדוע יבש חיכי אל לשוני?
    למה כליותיי לא יועצות לי דבר
    למה רגליי אינן נושאות אותי כמקדם
    לאן עיניי משוטטות באפילה
    ומדוע הכל כבד בתוכי

    כיצד לא נתהפכו בי מעיי
    וריאותיי -
    היאך עוד משיבות בי רוח
    כשאין באפי נשמה כמעט
    ופרקי גופי לבנו כפרקי חיי

    ואיך, למען ה', הלב עוד פועם?
    מאין בא בגרוני המחנק?
    על מה התמלאה קיבתי בקבס?
    רחמי לא ירחם עליי עוד - אך מדוע?
    לאן אבדו רגשותיי בצלעות בטני?
    ועמוד השדרה שהיה בי - כיצד הפך אבק?

    ירכי פקות
    לא עומדות תחת משא השאלות
    ואני נושאת
    עיניים כהות מימים ששאלתי מעמך
    לא מסוגלת
    לבקש את כל אותן אין ספור תשובות
    מתחננת
    שתאמר שישנן, אי שם, לפחות

    ניסיתי לכתוב עם קצת פחות משחקי מצלול ומשקל מהרגיל אצלי. קצת יותר משוחרר.
    אשמח לביקורת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: קראנצ' פיסטוק, דיונון, תמרוז ועוד 13 משתמשים16 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    הביקורת היחידה שיש לי שכתבת את זה יותר יפה ממה שהיה אפשר... מדהים!
  • 644
    • מ
    שיתוף - לביקורת מתנה ו... היא מן סוג קצת אחר.
  • מאושרת;) //
    • את הכותרת השארתי לסוף...


    היה לי חשוך

    ו...גם קצת כואב.

    זה היה לוחץ ,

    מן כאב מוחץ.



    היה לי אפוף,

    ו...רק רציתי ליטוף.

    זה היה מתסכל,

    מן מצב מבלבל.



    היה לי שחור,

    ו.. רק חיפשתי לשבור.

    זה היה מצור,

    מן גדר מחור.



    היה לי בודד

    ו.. אז ביקשתי עודד.

    זה היה יחד,

    מן סוג לבד.



    היה לי ריק,

    ו... גם קצת מלא.

    זה היה מוסתר,

    מן סוג נעלם.



    היה לי תקווה

    ו... חיפשתי אותך.

    זה היה להיאבק,

    מן סוג לשחק.





    היה לי מטרה,

    ו...גם הרגשתי קרובה.

    זה היה תחושה

    מן סוג חבוקה.



    היה לי בטוח,

    ו.. רק החבל מתוח.

    זה היה אתה,

    מן סוג אהבה.


    במילה אחת-
    חבוקה

    אשמח לתגובות ושיפורים[יש כאן המון מה לתקן ]
    כרגיל;)
    • תודה
    Reactions: שיבת ציון, קרב, Avigail Amram ועוד 2 משתמשים5 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מאושרת;)
    תודה על ההארות...[ולא הערות בכוונה!] אני אשמח לתיקונים נוספים--- המטרה היא לעורר סימני תמיהה...
  • 555
    • פ
    שיתוף - לביקורת המשך יבוא (אולי)
  • פניני ריין //
    • אוקי. התכנון המקורי היה להכניס את הסיפור הזה לאתגר, אבל אחרי הכל באתגר שמדבר על חוק מרפי לא יתכן שהכל ילך כמו שצריך;) והסיפור התארך מדי.

    פרק א. חולות.

    מעולם, כך הוא בטוח, אולי מהיום בו עמד רבן יוחנן מול אספסיינוס, לא היה גורל האומה-וגורל העולם כולו- מופקד כך בידיהם של אנשים בודדים.
    שלושה פרשים בסך הכל.
    ולא שהוא מחשיב את עצמו חלילה כרבן יוחנן. למסע הזה הוא נשלח בגלל נתונים אחרים. כישרונו יוצא-הדופן לשפות, אי-אלו יכולות פיזיות, וגם-הוא מודה-המלך שולח למשימות קריטיות אנשים שיש בידם זכויות שיגנו עליהם.

    אם כי לאחרונה החל לתהות היכן הן, הזכויות הללו.

    מעולם, כך הוא בטוח, לא עמד גורל העם כולו בסכנה בגלל שרשרת של תקלות מטופשות כל כך: מים שאזלו, דרך שאבדה, מסמר שנשר מפרסה וסוס עקשן.
    לא, חלילה-לא בסכנה!
    אסור לו לחשוב כך!
    המלך חכם.
    הוא תכנן הכל מראש.
    כל תרחיש אפשרי נלקח בחשבון. כל רגע.
    הוא נשלח בזמן. אפילו לפני. וגם אם הספיק מלך פרס לאסוף את חיילותיו, הרי שאת המצור על מחוזא יטיל רק מחר או מחרתיים. מחוזא תחזיק מעמד שבועיים או שלושה של מצור, כמו שהחזיקה שבע שנים. חייב להיות.
    ויעדו של המסע קרוב כל כך.

    הוא הרים את המצפן, בוחן אותו בעיון.
    נפלא.
    תוך יומיים של דהירה, לכל היותר, יגיע לבירתו של המלך יוסף.
    ועם הסוס הערבי המשובח שנתנו לו היהודים היושבים בית'רב, והכוונתם המדויקת, הוא אינו חושש שוב. מרי דעלמא כולא עימו.

    הדהירה מונוטונית. ומהירה מכדי שיוכל לחזור על משנתו ללא שיבוש.
    וכמו מתוך חולות המדבר האינסופיים, טבריה עולה מולו. בירת ילדותו.
    הסדרא-רבא. החיילים הרומיים שברחובות, שצריך להיזהר לא לעבור לידם. לשון הקודש וארמית מתערבבות. ימת גינוסר, הרי הגולן המתנשאים מעליה, ריחם של המים. ראש הישיבה.
    ואבא שלו, תלוי על ראש החומה.

    הוא מנער את ראשו, לא פעולה מוצלחת מדי לביצוע תוך כדי רכיבה. שרירי צווארו מוחים על כך בתוקף תוך שהוא כופה על מחשבותיו לעבור לנתיב אחר.
    בבל, הארץ שקלטה אותו אל תוכה בחיבוק מנחם. בתי הכנסיות ובתי המדרשות. החכמים הנראים כמלאכי אלוקים בלבושם הלבן. אינספור תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, רישי כלה ודייני די בבא-
    וריש גלותא.
    מר זוטרא.
    המלך.

    הפנים המאירות, העיניים שכמו עוטפות אותך בלהבה: חמות, חודרות, לוהטות.

    חץ שורק פתאום לימינו, סמוך מאד לאזנו.
    אבל הוא לא נשלח לכאן בגלל שהיה מוצלח במיוחד כקוטל קנים באגם, הו, לא.
    תוך כדי רכיבה הוא פורק את הקשת מכתפו, ומתחיל לירות. חץ ביד ימין, חץ ביד שמאל, שוב חץ בימין. מעבר הקשת מיד ליד אמנם מכביד על רכיבתו אבל הכישרון הקטן, השימושי והלא כל כך מצוי הזה מבהיל בדרך כלל את העומדים מולו. במיוחד אם הם ערבים שטופי אמונות תפלות ועבודת אלילים.
    אבל הם לא נבהלים. ולא עוצרים.
    הוא פוגע בסוס אחד, ברוכב אחר, מותיר שלושה בני-מדבר רעולי פנים לרדוף אחריו. הקשת כבר לא שימושית ממרחק כזה-הוא שולף את חרבו-מניח להם להבין שפניו למלחמה כשכוונתו לחמוק ברגע שיתקרבו מדי.
    ופתאום, הסוס צונף בכאב.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ידל, וריטסרום, מנדי זר ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
  • 2 6K
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת פאתי מודיעין
  • הדוויג //
    • ראש מערך המודיעין של חמאס, נביל אבו דביל, היה מתוסכל.
    הוא קרא לשיחה דחופה ליועץ הטורקי, סולימן המכוער. "תרד אלי למשרד דחוף".
    סולימן מיהר למנהרה 5, קומה מינוס 13.
    "תגיד יא סולימן, מה עושים? אני לא מצליח להגיע למודיעין איכותי. כבר שבועות אני מנסה לגלות את התוכניות הסודיות של הציונים, ולא עולה על שום דבר. מה יהיה?"
    סולימן גירד בשפמו העבות, ואז אמר "תקשיב טוב, יש לי רעיון גאוני. אתה יודע איפה היאהוד מדברים על הכול? באתר בְּרוֹג. אתה צריך לחדור לבְּרוֹג. שם יודעים בדיוק כל מה שקורה, לפני כולם".
    "וואלה זה רעיון" נשק נביל על ראשו של סולימן, ומיהר לירוק לכיור ולמחות את פיו.

    עוד באותו יום הוא פתח ניק ומיהר לבקש הרשאה לפורום חדשות ועדכונים.
    מייד עם קבלת ההרשאה, הוא התיישב בהתרגשות ופתח את 'מלחמת חרבות ברזל • עדכונים בלבד!', ובטאב נוסף פתח את 'חרבות ברזל • נספח', נזהר לא להעלות שאלות באשכול הראשי, כדי שלא יגרשו אותו החוצה.

    הוא לקח דף ועט וחיכה לרשום את כל העדכונים הסודיים, התחזיות המבוססות, והפרשנויות המובילות.
    אבל שום דבר לא זז.

    בדק אולי שוב מישהו נעל את האשכול? לא.
    ליתר ביטחון פתח גם את 'נותנים כח וחרבות ברזל', את אשכול התיעוד, ואפילו את 'בוטל נוהל הקש בגג'.
    נאדה. אחרי שעתיים מורטות עצבים הוא נשבר.
    "מה קורה? למה אף אחד לא מעלה עדכונים???" שאל (בנספח כמובן).

    "ששש אל תדבר כלום", נענה במהרה, "אומרים שראש מערך המודיעין של חמאס נכנס לפורום" - - -
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מחוברת לעצמי, בובה בובה, מון בלאן ועוד 181 משתמשים184 //
    31 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    אז זה היית אתה?!?!!
  • 1K
    • פרפרזה
    שיתוף - לביקורת ישיבישע'ר בוחר את היהלום שבכתר
  • פרפרזה //
    • נו, איך זה?

    - לא לא לא, זה ממש אין לו חלויס כובע!

    למה, מה הבעיה בו?

    - לאיודע... זה בעיה בחפצא.

    טובבב. והכובע ההוא, עם הביטנה האדומה?

    - צווי דינים. השוליים נישט קושע, אבל העיניים שלו אפעס...

    יש לי עוד כובע שאולי תאהב, אבל הוא קצת יותר יקר.

    - כמה יקר? זה מנפק"ם לי.

    אז מה, בגלל כמה מאות שקלים תלך עם כובע שאתה לא אוהב?!

    - אין הכי נמי, יש פה טענה.

    לדעתי הוא יושב עליך פצצה! מה אתה חושב?

    - אתה לא מדבר לגמרי שטויות...

    נו, אז לארוז לך? איך אתה רוצה לשלם?

    - רגע רגע, נראה לי שפה בתחילת הקימור של הקנייטש יש לו איזה שבר קטן. תפסת את זה?!

    נו, מה יהיה? אתה לא רוצה שום כובע?

    - לא, אני לא... חס ושולעם, אני לא פוסל אותו. זה רק מראה מוקעם.

    נו, מה תכל'ס?

    - אז למעיישה ככה. אתה מכיר את היסוד של רב חיים?!

    קנייבסקי?

    - רב חיים! רב חיים בריסקער. רב חיים מייסד שאם יש לך שלוש קושיות, ויש לך שתי אפשרויות – או לתרץ כל קושיה בתירוץ נפרד או לתרץ את כולן בתירוץ אחד, כנראה שהתירוץ האחד הוא הנכון...

    אז אני מבין שאתה לא מעוניין באף אחד מהכובעים?!

    - לא, מה פתאום. עיילא פילא בקופא דמחטא! התכוונתי לומר שרואים מפה יסוד – אין מושלם בעולם. אבל בשידוכים אני עדיין מקווה למצוא את המושלמת...

    תראה, אם אתה באמת מחפש מושלם, יש לי כובע באמת מיוחד שעולה אלפיים שקל. רוצה לראות?

    - אלפיים שקל על כובע? אולי אחרי שאקבל את הדירה מהשווער...
    • חחח
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: נסיך על חלל, אילולי, אקסטזה ועוד 38 משתמשים41 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    mic003
    mic003
    לענ״ד הכתיב הנכון הוא ׳חלייס׳.
  • 1K
    • פרפרזה
    שיתוף - לביקורת פנייה לידידתנו החמה :)
  • פרפרזה //
    • ידידתנו החמה,

    בתקופה האחרונה אנחנו מרגישים שאת פחות איתנו, או כמו שזה נראה - את מעדיפה לבלות בחברת תושבי חצי הכדור הדרומי. אנחנו מבינים לליבך, הם כנראה התגעגעו אלייך כל כך שלא יכולת לעמוד בזה. רק רצינו לספר לך על הצד שלנו - הימים שלנו קצרצרים, עצמותינו קופאות ואנחנו מתגעגעים לעוד קצת אור וחום.

    אכן, רק לפני כמה חודשים כעסנו על השהות הארוכה שלך בחברתנו ועל החום שאת מפיצה סביבך, אבל כעת אנחנו מבינים שטעינו. אנחנו כבר לא יכולים לחכות שתשובי אלינו ותתקרבי אלינו ולו במעט.

    אנחנו מרכינים את ראשינו בפנייך ומבקשים את סליחתך. ממש לא הייתה לנו כוונה לפגוע או להמעיט בחשיבותך. רק רצינו שתשמרי טיפה על מרחק כדי שלא תשרפי אותנו בחיבוק שלך. אנחנו מקווים שתביני לליבנו ותמחלי לנו, ומבטיחים להתייחס אלייך בכבוד הראוי לך.


    שלך,

    תושבי חצי הכדור הצפוני


    נ. ב. רק אם לא אכפת לך, תזכרי שאנחנו מפונקים ומעדיפים אותך מדויקת - לא מדי קרובה אבל גם לא כל כך רחוקה. תודה :)
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: יעקב קרון, R.E.Y, אין פאנץ' ועוד 18 משתמשים21 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    תשובה בשם בעלי: הרוגטשובר מביא שהלוחות נחצבו מגלגל חמה. (חז"ל) (חידושים על הש"ס)
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה