קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
מכירים את המבט הזה שמישהו נותן בכם?
זה יכול להיות איזה אדם שיושב על מדרכה ונועץ בכם עיניים
זו יכולה להיות אשה מבוגרת שבעיניה מבט יודע כל.
ואתם מתחילים להזיע.
נעשה דיאטה עוד השבוע, אתם עונים לאותם עיניים
אני לא כזה קמצן הנה אני קונה בקבוק קטן של שתיה מתוקה, אפילו שזה יקר.
נכון יש בזה הרבה סוכר.. קונה בלי סימון אדום.
כן, הבגד שלי קצת מקומט, מה לעשות..
ואני סך הכל לא כזה גרוע. כן קצת מתנשא.. רואים את זה על ההבעה שלי, נכון? אני מידי זקוף
כדאי לי להתכופף קצת כדי לעשות רושם קצת יותר עניו?

אופס.. איפה האיש שישב כאן.. הלך מזמן? אף אחד לא הביט עלי? הוא חשב בכלל על משהו אחר?
חשבתי שאני במרכז.. איך זה יכול להיות?
והאשה המבוגרת? היא בכלל שכחה את משקפים וסתם היא הביטה קדימה? לא ראתה אותי אפילו?

אז מה כל השיח המתנצל הזה?
זה הכל בראש שלי?
חחח
איזו בדיחה
ואני הייתי בטוחה שכולם מתעניינים בי ואני צריכה להתנצל על עצם היותי...
באמת שאני לא מעניינת אף אחד?
הו טוב חחח
וסליחה מעצמי וסליחה מהסביבה על ששכחתי מה זה להיות אני..
כתבתי שני קטעים/שירים בשילוב מילים מהפסוקים.

לדעתי יש מקום לקונספט ולמסרים אבל יש בי איזה תחושת התנגדות/חשש
להשתמש בפסוקים או בדמויות גדולות ולשלב אותם בטקסט בצורה כזו. (במיוחד בשיר השני שנראה לי יש בו קצת זלזול,
האם אני צודקת?)
אני אפילו חוששת לפרסם את זה בתור שאלה, מעניין אם זה גם לכם נראה פחות מתאים.
האם לדעתכם זה בסדר?


אַל תִּרְאוּנִי

אַל תִּרְאוּנִי
שֶׁאֲנִי כְּפוּפָה
כִּי כָּבֵד עָלַי הַמַּסָּע
אֲנִי כְּפוּפָה
כִּי אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כָּכָה
כְּשֶׁאֶרְצֶה לְהִזְדַּקֵּף -
אֶעֱשֶׂה זֹאת

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי עֲצֵלָה
אֲנִי הֲרֵי חָפַצְתִּי בְּכָךְ
כְּשֶׁאֶרְצֶה לִהְיוֹת זְרִיזָה-
אֶהֱפֹךְ לְכָזוֹ

אַל תִּרְאוּנִי
שֶׁאֲנִי שִׁפְחָה
כִּי אִם אֶחְפֹּץ לִהְיוֹת
בַּת חוֹרִין
אֵצֵא מִשִּׁעְבּוּד

אַל תִּרְאוּנִי
שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת
כִּי זֶה תּוֹצָאָה שֶׁל הָאוֹר
וּמַתְּנַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

וְאִם תִּרְאוּנִי
לֹא אוֹתִי תִּרְאוּ
אֶלָּא
תִּרְאוּ אֶת עַצְמְכֶם

כרמי נטרתי

כרם היה לשלמה
וגם לצביה
ליעל
ולבנימין

כרמים היו
לכולם.

לעבדים
לעשירים
לעניים
לכל העם

כרמים רוחניים
כרמים גשמיים

הבטתי על הכרמים
חוויתי אותם
דיברתי עליהם
חשבתי אותם
הרגשתי אותם
שמעתי עליהם סיפורים

נאים הם הכרמים
רחבים
מטופחים
ירוקים

וכרמי שלי?...
.....
עבודה רבה ובלתי מספקת היתה בו. שברי כלים בינות לקוצים ואדמת טרשים, מכרסמים ונחשים.

ותחושת בוז כלפי עצמי.
זה כרמי?

באין ברירה שבתי אליו
כי זה שלי!

כרם לשלמה לצביה ליעל לבנימין וגם לי.

לכולנו.

ובכרם שלי יש התמודדות מול קוצים ונחשים ומכרסמים ורוחות.
יש שם עבודה מתישה בשמש חזקה ובגשם סוער.
ועיקר העבודה היא לא להביט לכיוון הכרמים האחרים במבט מייחל.
כי בואו -
הכח שלי נמצא כאן בכרם שלי.
והכרמים היפים והמוריקים שם הם של שלמה וצביה ויעל ובנימין.
מה לי ולהם.
יום יבוא וכרמי יהיה כל כך ירוק עד שאני אעצום עיניים כדי לא להסתנוור מהיופי.

ובמחשבה נוספת -
גם אם לא
אני אוהבת אותו ככה בדיוק.
בדיוק ככה.

כרמי נטרתי.
כן, זה הנושא הזה, החרוש, הלעוס, הגרוס, שאם רואים אותו בכותרת מדפדפים לאשכול הבא כי- - - עוד פעם?
סיפורי דמיון (פנטזיה בלע"ז) למבוגרים.

הרבה פעמים אני קוראת ספרי ילדים, האלו עם העולמות הדמיוניים שהילדים עוברים אליהם, מצילים אותם ותוך כדי עובדים על מידה גולמית וישירה.
קוראת, וליבי יוצא.
אני לא אומרת, יש כאלו, יש ספרי דמיון למבוגרים. אבל, באמת, בקושי.
וגם האלו שיש- נסו להשוות אותם (בתבנית, לא בתוכן- שלא אמור להיות דומה) לספרי הדמיון לילדים- איפה המעבר? איפה ההתמודדות עם הבעיות בעולם החדש? איפה הלימוד שהם לומדים ממנו? איפה המידה/ות שעובדים עליה/ן במהלך ההרפטקאה?
איפה הצבע? נכון שמבוגרים אוהבים קפה שחור עם סוכר, אבל זה לא אומר שהכל אצלם שחור- לבן!
אני לא מתכוונת שצריך לשכפל את סיפורי הילדים ורק לשנות את גיל הגיבור, ממש לא.
מסר ישיר כבר לא מדבר אלינו, עלילה פשוטה תגרום לנו לסגור את הספר מהר מאד, ואנו למודי הפי- אנד וטוב ורע הצבועים בורוד ושחור.
אבל עדיין, לדעתי, יש אפיק נרחב מאד של דמיון שיתאים לנו, יש יכולת לכתוב ספרי דמיון שיפשיטו ויסבירו גם את הבעיות וההתמודדויות שאנו נתקלים בהן, כאדם הבוגר- גם בלי סוף צפוי וחלוקה ברורה בין הטובים לרעים. ולא רק זה, יש גם רצון, יש ביקוש, יש קהל.
אז למה לא?

זורקת לחלל האוויר. כאן, בדיון, נעלה בעז"ה יתרונות וחסרונות, בעיות ופתרונות- ואולי נצא מכאן אפילו עם מדף חדש בחנות הספרים- מדף ספרי דמיון למבוגרים!
  • 465
  • אשמח להערות והארות


    בא לי...... רצון!/א.ק.

    אם אני אשאל אותך שאלה, מה הדבר שהכי אתה רוצה בעולם?

    תגיד: חיים, נחת מהילדים, בני חיי מזוני,

    אם אני אשאל אותך מה הכי מגדיר את הקב"ה בתור מלך העולם המעניק ליושביו מה היית אומר?

    היית אומר הכל!!

    לא, משהו פרטני שמגדיר,

    היית אומר חיים, בריאות, שמחה, אהבה,

    היית אומר רצון?!

    מה הקשר רצון? רצון זה אמצעי להשיג מטרה מסוימת, רצון זה נחמד, רצון זה טוב (אם הוא רצון טוב), אבל רצון כשלעצמו הוא כלום, בטח לא משהו שמגדיר את מה שבא לך , בטח ובטח לא מגדיר את נתינתו של הבורא, נקודה.

    אבל דוד המלך אומר בתהילים "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ומי שבתפילה לא כיון בפסוק זה אומרו שוב, תמוה הא?

    מה זה רצון?

    כשאני רוצה משהו לא השגתי אותו אני עצוב, השגתי אותו אני שמח.

    כשאני לא רוצה משהו (נייטרלי, פסיבי לענין) אם השגתי אותו אני מרגיש כלום ואם לא השגתי אותו אני מרגיש כלום.

    זאת אומרת כשאני רוצה משהו אני חי, אני מרגיש, לא משנה מה התוצאה אני מגיב לענין ,

    כשאני לא רוצה אני לא חי אני לא מרגיש, לא משנה התוצאה.

    ממילא נכון שרצון זה אמצעי אבל זה נקרא לחיות, המטרה לא מענינת!

    בן אדם כשאין לו רצון ההגדרה שלו זה דיכאון,

    ולכן החסד הכי גדול שהבורא מעניק לנבראיו זה רצון, עשיה ,לחיות ליזום, חיים

    נכון, אנחנו מבקשים תמיד חיים, רצון זה חיים.

    זכרנו לחיים
    שלום לכולם

    רצוני לעדכן ולבקש בקשה לגבי הספר "לצאת לאור" – למי שלא עקב אחרי ההודעה הקודמת בעניין אז כרגע אני באמצע לערוך חומר שכתבתי בנושא היציאה לאור (שירים, משפטים, עידוד, מאמרים, ואולי סיפורים).

    אם יש לכם הצעה לשם מעניין אפשר לשלוח. (כרגע הכיוון הוא "לצאת לאור" – כי זה מה שצריך לעשות)

    לפני זה אני רוצה להבהיר שיתכן שהספר לא יצא לאור בגלל שבורא עולם יחליט... אני משתדלת כרגע אך אין לי יכולת לצפות איך ומתי.

    שנית אני מבינה שספר עם דעות ושירים שלי בלבד יכול להיות קצת פחות מעניין אז יש כאן הצעה לכל מי שרוצה להצטרף (עם קרדיט בשם מלא או שם עט, מה שתרצו) אז אם תרצו להשתתף בספר בצירוף שיר/מאמר/סיפור מעניין שקרה לכם בנושא היציאה לאור אפשר לשלוח אלי למייל בחתימה.

    הקונספט של הספר הוא כזה:

    שירים

    שעבוד מצרים הפרטי שלי בלב – שירים על קשיים

    יציאת מצרים הפרטית – יציאה מהקושי – קושי עם תקווה

    ההליכה במדבר – שירים על ריק, על כלום

    ההכנה לקבלת התורה – שירים על יצירתיות והתקדמות

    החלום על הארץ המובטחת – שירים על פירות עם תוצאה טובה, על שמחה



    משפטים בנושא יציאה לאור – אם אתם מאלו שיודעים להגות משפטים חכמים – שילחו ואשמח לצרף לספר.

    לדוגמה:

    לפעמים הבורא שולח לך יותר כדי שתתחלק עם אדם שחסר לו ותגלה משהו חדש

    לכל אדם יש חכמת חיים, גאון מי שלומד מכולם

    במימוש עצמי אנחנו לא בתנועת טיפוס לכיוון מעלה אלא בתנועת התקדמות אינדיבידואלית

    כולנו שווים בזה שכולנו אפס - תודעה זו היא נקודת זינוק מושלמת לעשיה

    תחושת הקנאה נועדה להזכיר לנו שאנחנו מביטים למקום הלא נכון

    אפשר ללמוד את הערך האמיתי של הכסף ביציאה ממרפאת שיניים



    מאמרים

    אפשר לשלוח מאמרים בכל התחום של היציאה לאור, כרגע חסרים לי מאמרים בנושא שיווק נכון.

    אני לומדת את הנושא וכנראה אכתוב מאמרים בעניין – אבל הכתיבה שלי יותר תיאורטית כי עדיין לא הצלחתי לשווק את ספרי נכון. מה שאני יודעת זה יותר בכיוון של: בשיווק נכון אנחנו לא אמורים לשווק את עצמנו ולא את המוצר, אלא מנסים לפתור בעיות ללקוח (מה שקשה לי לעשות - אני בקטע השיווקי פחות בחיבור ללקוחות פוטנציאלים, מעניין לשמוע מה דעתכם. אפשר לשלוח מאמרים בנושא, עדיף ממי שעסק בשיווק וראה תוצאות טובות.)

    אפשר לשלוח מאמר בכל נושא שקשור לעניין ולא דווקא בנושא שיווק

    לאן לשלוח? למייל בחתימה, אכתוב אותו גם כאן: peri33550 שטרודל ג'מייל נקודה קום

    אל תשכחו לצרף שם מלא או שם עט.

    אם יש לכם הצעות לשיפור הקונספט, אשמח לשמוע, בנוסף אם יש לכם רעיונות לגיוס כסף לכיסוי ההוצאות גם אשמח לשמוע. (יש לי כיוון כלשהו, אבל כל רעיון יכול להועיל).
    גילוי נאות - זו פעם ראשונה שאני מעלה דיון בעצמי, אז אני לא בטוחה אם זה הקונספט אבל איך אומרים? אם לא תנסה איך תדע?
    אז יאלה, מנסה;)

    יצא ועלה הנושא בדיון אחר וחשבתי שיהיה מקום להעלות את הדיון לבמה אחרת, נפרדת.

    הדיון עסק בכך שמירב המותחנים הקיימים כיום על מדף הספרים החרדי הם מותחנים העוסקים יותר באקשן שקשור למוסד, שב"כ וכל יתר זרועות הביטחון, ומעבר לכך לא תמיד ישנו גיוון והעלילות לעיתים דומות אחת לשניה (למרות שבמידה מסויימת הדבר מתקבל על הדעת כי יש גבול לכמות החידושים שאפשר להכניס בסגנון אחד מסוים).

    בעצם מדוע אין מותחנים מסוג אחר על המדף שלנו?

    בחיפוש שביצעתי ראיתי את ההגדרה הבאה:

    1682805497435.png

    בדיון שעלה, צפה השאלה מדוע בעצם ספרות המתח שקיימת כיום מובילה אותנו מיד לגיבורי על וסוכנים כל יכולים - מנגד, כתוב בהגדרה המצורפת כאן, שחור על גבי לבן, שמותחן הוא בעצם ספר שמורכב ממתח עתיר באקשן ופעולה ומודגש שזה ז'אנר שאהוב במיוחד על בני נוער.

    ובעצם מכאן עולה השאלה המדוייקת יותר, המעשית, אם תרצו לקרוא לה כך:
    האם יש מבוגרים ואולי גם בני נוער שירצו לצרוך מותחנים מסוג אחר במגזר החרדי?
    האם יש מקום לקטגוריות חדשות בסוגת המותחנים? האם יש בהן צורך ואם כן - מי הקהל יעד שלהן?

    בשנים עברו (10,15 שנים לפחות) הספרים היו בסגנון אחר, כזה שלא כלל רק סוכני מוסד או שב"כ שמתרוצצים ממקום למקום באקדחים שלופים. הוא כלל היסטוריה, מאבקים מדיניים, התחבטויות, רבנים מזוויות שונות של העלילה ועוד.

    יכול להיות שאולי הצורך הוא לאו דווקא בשינוי המותחנים הקיימים אלא הרחבת מדף הספרים החרדי לקטגוריות חדשות שלא עלו על המדף הנ"ל כבר זמן רב או מעולם לא? כי אם קהל היעד של ספרי המתח כיום הוא נוער על שלל גילאיו ופונה לשני המגדרים, אזי מה שקיים בשוק ככל הנראה מספק, על אף הטעויות, חוסר התחקיר לעיתים או חוסר הדיוקים וכו'.

    ועולה עוד שאלה: אם קהל היעד של מותחני האקשן והפעולה הוא לא רק נוער וכולל בתוכו גם נשים - האם ישנן נשים שיעדיפו לקרוא ספרים מסוגת הרגש או שהן נואשות לסגנון חדש ומרענן בז'אנר המתח הקיים? רומן מסוג אחר?

    האם לדעתכם יש מקום למותחן רצח על מדף הספרים החרדים? מותחן משפטי? או אולי דווקא מותחן בלשות?

    יכול להיות שבכלל יש צורך בהרחבת ז'אנרים אחרים במדף שלנו, כמו: מדע בדיוני על שלל גווניו, רומן היסטורי או רומן בלשי.

    האם נחוץ שיהיו קטגוריות נוספות בז'אנר המתח או שדי במה שקיים?

    אלו הרבה שאלות שלדעתי כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו כדי שנוכל להעשיר אותנו כחברה ולמנוע צמצום מחשבתי ותבניתיות שגורמת להרגל. יכול להיות שאי שם ישנם אנשים שרוצים לכתוב סגנון חדש ופורץ דרך ולא יודעים האם יש בכך צורך וביקוש.

    אני מאמינה שכמה שיותר מגוון יותר טוב, מה גם שמובן שזה לא סותר את העובדה שניתן להרחיב את מדף מותחני האקשן שקיים ומתרחב לנוער שאוהב אותנו ואף חלק מאיתנו הבוגרים צורך אותו בהנאה. אבל מה שחשוב הוא שנרחיב לא רק את המדף הספציפי הזה וניתן מענה לאלו שרוצים משהו אחר, חדש ומרענן, כי אחרי הכל אף ספר לא יכול להתאים לכולם, לכן צריך לייצר ספרות בעלת מנעד רחב ככה שכולם ימצאו סגנון שהם אוהבים :)

    אשמח לשמוע לדעתכם
    רוב הספרים שיוצאים לאור אמורים לעבור עיניים בוחנות נוספות, אם לא כולם.

    הבעיה שקצת קשה למצוא את העיניים הנוספות הללו – ועריכה לא תמיד מתאימה לכל הכותבים, לפחות לא בשלב הראשון של הכתיבה. (קוראי בטא קוראים את הטקסט ממש בשלב לפני ההוצאה לאור, כך שזה רק ברעיון של קוראי בטא)

    האם נראה לכם מתאים לפתוח פורום בו יעלו אך ורק חומרים שאמורים לצאת לאור? (הספר הצעה לסדר 2 נראה שפחות יתאים לכזה פורום כי העריכה שלו מאתגרת, אבל יש לי ספר חדש שהתחלתי לכתוב שהוא פנטזיה או יותר נכון בדיוני ואשמח לקבל עליו חוות דעת בכזו פלטפורמה)

    • מה ההבדל בין הפורום החדש לבין הפורום הזה, אתם שואלים?
    גם בפורום הנוכחי אפשר כמובן לעלות פרקים וחומרים אבל בגלל שהמטרה של הפורום זה יותר למידה ושיתוף קליל וקצר אז זה קצת מתנגש עם העלת חומרים לקריאת בטא.

    חיפשתי קצת חומר על קוראי בטא וזה מה שמצאתי:

    קוראי בטא – אנשים חובבי קריאה.

    הם יכולים להיות מורים ונהגי אוטובוס – הדבר היחידי שמשותף להם זאת אהבה לקריאה. קוראי בטא, בהיותם חובבי קריאה, יכולים להיות בעלי הבנה גדולה מאוד בספרות. יכולה להיות להם עין חדה והערות מדויקות יותר מאשר לעורכים.
    הם קוראים את כתב היד מתוך עניין, מתוך רצון, מתוך כך שהנושא מעניין אותם ובסוף אומרים את דעתם. דעתם יכולה להיות שני משפטים כמו: "אהבתי ממש." (ואז ננסה לחלץ מהם עוד כמה משפטים) והיא יכולה להיות מקיפה ומרתקת ולשלוח את הכותב למסע שלם של חיפוש עצמי והשראה.

    ברמה הטכנית, חשוב לי לציין

    גם עם עורכים וגם עם קוראי בטא נוכל לדבר לאחר הקריאה. בעוד שאת הקוראים נצטרך הרבה פעמים לדובב ולשאול יותר שאלות מכוונות, עורך לרוב כבר יגיע עם המידע מעובד וימסור אותו באופן קוהרנטי וברור.

    יש כתבי יד שעדיין לא בשלים – לקוראי בטא יש הרבה פחות סבלנות לקרוא אותם. באופן כללי, קוראי בטא לא מחויבים ואחת ה"תלונות" היא שהם מתפזרים ולא קוראים. עורך מתוקף ההסכם קורא בטווח זמן סביר (סביב חודש).

    קוראי בטא קוראים מתוך תשוקה ועורכים קוראים כי ביקשו מהם.

    קוראי בטא קוראים במטרה ליהנות ועורכים מחפשים את התקלות על מנת שיוכלו לספר עליהם.

    ️ככל שיש יותר קוראי בטא, יש יותר דיעות סותרות. כל קורא אוהב דברים אחרים. מצד שני, כשכל הקוראים אומרים אותו דבר, אפשר להבין שיש כאן בעיה.

    אין ציפייה מקוראי בטא וחוות דעת שיערכו את הטקסט וייתנו הערות קונקרטיות ונקודתיות. קוראי בטא הרבה פעמים עושים את זה, והרבה פעמים עוזרים לנו על ידי תיקונים של אי-דיוקים בטקסט.

    (גל אלגר)
    כל יציאה לאור ולא משנה באיזה תחום, יכולה לגרור איתה פרסום, תהילה, כבוד, הערכה..

    היוצר האלמוני מסוגל להגיע יום אחד להכרה עולמית בפירות עמלו. ויותר מזה – להיות 'דמות', מישהו עם אמירה.

    זה לא רק בתחום היציאה לאור, זה בתחומים נוספים. למשל פוליטיקה, או אפילו בעבודות רגילות בהן יש עובד מצטיין שמגיע פתאום לקידום משמעותי וכו'.

    וכאן נשאלת השאלה: איך זה להרגיש בצמרת, שם גבוה? איך זה להיות במעמד של ג'יי קיי רולינג, (לא קראתי את הספרים שלה.. זו סתם דוגמה) או של מלך אנגליה?

    התשובה לשאלה הזו:

    זה נפלא להיות בצמרת.

    (כנראה) כולנו שואפים בסתר ליבנו לזכות פעם לאיזו תהילה קטנה, או תהילה משמעותית. (כי השאיפה הזו יש לה מטרה לגרום לנו להתקדם).

    ואם לא כולנו – אז כן אלו שמשקיעים בנושא מסוים רוצים לראות פירות לעמל שלהם.

    אבל – איך זה להרגיש שם, בצמרת?

    אפשר לשאול את האנשים שהגיעו לשם, ותשובתם תהיה:

    "אותו דבר, אין שום שינוי".

    "משעמם מאוד".

    "אוקי, ואז?..."

    "מתרגלים".

    "מה זה נותן לי, בעצם?"

    "זה לא בדיוק צמרת, כי כאן יש לנו צמרת חדשה לכבוש..."

    ועוד ועוד תשובות שהמשותף להם ללא ספק: "הבל הבלים הכל הבל"

    אז אם מראש אנחנו יודעים שהצמרת היא לא באמת מדהימה כמו שהיא נראית מלמטה – למה לשאוף לשם?

    בדיוק השבוע יצא לי לדבר עם מישהי שיש לה כשרון מסוים, משהו שאם היא תשקיע בו היא יכולה להתקדם ממש אך היא לא רוצה לטפח אותו כי זה יגזול לה את 'עצמה'. (יש לכל אדם הרבה סיבות למה לא לקדם את עצמו... לפי דעתי אחת הסיבות המרכזיות היא שאנחנו מבינים בסתר ליבנו שאנחנו לא 'וואו'' והמציאות לא 'וואו', כך שעדיף לחיות באשליות שיש לנו פוטנציאל לא ממומש מאשר להיווכח שארוכה הדרך להצלחה, אם בכלל).

    אז ניסיתי להגדיר מה זה אומר לצאת לאור, ומה זה אומר הצלחה:

    יש הצלחה שנובעת מתוך מקום של 'אני, אני, אני...' זו הצלחה מתסכלת, ומי שמגיע לצמרת לא נהנה שם מהנוף, אלא ימצא את עצמו מחפש את האושר כל הזמן.

    יש הצלחה של "יש בי משהו טוב, אני יכול לתרום לסביבה את המשהו הטוב, כי בלעדי המאמץ שלי להפיץ את הטוב שבי העולם קצת חסר, אני יכול לגוון את העולם וכו' וגם אם אני לא מושלם וההצלחה שלי חסרה בכל זאת זה עדיף על פני לא לעשות כלום". כמו הפתגם: עדיף כשלון מפואר מחלומות במגירה.

    באמירה הזו אין הצלחה שתיגע בצמרת, כנראה, כי גם אם נגיע לצמרת נתייחס לזה כאל מקום נוסף בדרך, ולא כאל מטרה בפני עצמה.

    כי שם בצמרת יש אמנם נוף ואוויר פסגות אבל גם הרבה אכזבה, אי אפשר לבנות שם בית ולהתמקם בנוחות.

    עדיף לחיות בקרקע, ולהפריד בין ההצלחה/הכישלון שלנו לבין מה שמגדיר אותנו - שזה עבודת המידות.

    עדיף להתחבר לרגע, להתחבר לעצמנו ולבורא עולם, במקום להיות באשליות ובחלומות שממש נחמדים אבל פחות מקדמים אותנו מבחינה מהותית.

    כמובן שכל מה שכתבתי כאן קשור לשכל, והרגש מדבר לפעמים בצורה שונה, בכל זאת זה חומר למחשבה.
    כל כך חיכינו שהסיפור יתחיל כבר להרקם לנו בראש לפרטי פרטיו, נראה את הדמויות הפועלות בדימיונינו מניעות את הסיפור הלוך ושוב, נתקלות בקונפליקט עוצמתי, ובדרך יוצאת דופן צולחות אותו ואת הבאים אחריו.

    אבל לפעמים, דווקא אחרי שמגיעה אותה תחושה טובה, שהכל רץ כמו שרצינו והנה העלילה שלנו מקבלת חיים לפתע - אנחנו צועדים לרגע צעד אחורה, בוחנים שוב הסיפור במבט ביקורתי, מראים את הטיוטה לחבר והוא מגיב בדיוק איך שציפינו: "זה מאוד יפה... ממש. אבל... אתה בטוח שתצליח למכור את זה בציבור שלנו..? בציבור החרדי?"
    הסיפור נהדר, יש בו מסר אדיר, חדשני וערכי שחייב להיות בכל בית, לכל מי שנמצא בתוכו יש סטנדרט בסיסי ומעלה של יראת שמיים והקפדה על קלה כבחמורה, ובכל זאת - הסיפור לא מכיל ציביון ורוח חרדית.
    ולא. אני לא מדבר על הקלישאות שחסרות כאן, שהנבל פתאום הוא לא כומר קירח מהאינקוויזיציה או גנרל קומוניסטי בעל שפם עצום, או שבכלל כל העלילה היא לפתע לא משהו ששמענו כבר עשרות פעמים בווריאציות שונות ומשונות.
    הרוח היא לא הרוח. האווירה לא אותה אווירה. ההרגשה לא אותה ההרגשה, והאופי אינו אותו האופי.

    מה דעתכם?
    מה מגדיר סיפור כחרדי, ומה יכול לעזור לו להפוך להיות כזה?
    האם אלו השפה והסגנון של הדמויות?
    ההחלטות שלהן?
    הידע שלהן?
    האידיאולוגיה שלהן?
    או שעד שלא נוסיף כמה קלישאות לא נגיע לסיפור חרדי אותנטי..?
    ובנוסף, שאלת השאלות, אחרי שהשגנו את אותה הרוח והאוירה, איך נוכל לשלב אותה מבלי לפגוע בסיפור שבידינו?

    (אולי עדיף להתמקד במיוחד בסיפורי ילדים כי כאן זה צריך להיות מעט בולט יותר)

    מצפה לדיעותיכם המגוונות, מרנן רבנן ורבותי.
  • 718
  • חייו לצד ההולכים על ארבע, הצורך לגונן עליהם ולגרום להם לחוש בטוחים בכל מקום – טשטש מעט את האמירה שעלתה מתוך מציאות קיומו הבועטת: הוא לא שווה, הוא כלום, הוא בחיים לא יזכה למעט כבוד, או הארת פנים.

    הוא שונה.

    וכל רצונו הטוב, חלומותיו שבוערים בו ומזכירים לו מידי פעם שהוא משתוקק למשמעות – כל אלו לא נחשבים אצל בני האדם, שנהנים להביט אליו, כשהם מואילים בטובם להביט לכיוונו – בבוז מתנשא ומזלזל.

    הוא מתחבר לעצמו, הוא שר לעצמו, הוא יודע שהוא חשוב אצל אלוקיו, שמציל אותו מקרני ראמים ומחיות טורפות, ושולח לו את אהבתו פעם אחר פעם, גורם לו לבטוח בו גם כשהוא בגיא צלמוות.

    ויום אחד זורח עליו אור חדש, וטיפות השמן הטוב מעטרות את מצחו.

    אותו – ואת כל דחויי החברה העולמית, מעתה ועד עולם.

    יום אחד הבור הופך לבאר, הזלזול הופך להערכה, הקושי נהפך לאתגר. והוא – זוכה למלוכה, ואיתו כל המעמדות בחברה.

    וכשכיסאו ירום מחדש – תנשב רוח אחרת בליבות האנשים, שיפסיקו לשפוט בעיני בשר ודם. ורוח אלוקים מרחפת על פני המים – זה מלך המשיח. (חז"ל)





    בשנים האחרונות אני לומדת על נושא גאולה ומשיח.

    אחד הדברים ששמתי לב אליהם זה תיאור מלך המשיח כנמצא על הקצה מכל הבחינות:

    מראהו לא טוב

    הוא חולה

    הוא מצורע

    ועוד אפיונים שפרחו מזכרוני כרגע – אבל מובילים באופן ברור למקום הזה בו ניתן להבין שאם אתה כעת מכוער בעיניך או בעיני הסביבה, או אם אתה דחוי, או אם אתה חלילה חולה, אם אתה בקצה – או אז הגעת לנקודת משיח שבך, נקודת הגאולה שלך נמצאת דווקא בקשיים האלו, בנקודות הנמוכות שאנחנו נוטים לברוח מהם – וזו כמובן פרשנות ולא ביטוי של הגאולה שעליה הרמב"ם כתב שלא נדע איך היא תהיה – עד שתבוא במהרה בימינו, ברחמים.

    ובאמת לאחרונה אני שמה לב עד כמה אנשים רבים עברו איזו טלטלה שגרמה להם להוציא אל הפועל את נקודת השליחות שלהם. שזה מרשים ומעודד מאוד.

    הייתי מזכירה כאן שמות אך את רוב השמות שאני מכירה הציבור לא ממש מכיר, מדובר יותר באנשים פרטיים שהגיעו לגאולה והתקדמות דווקא מתוך איזה אתגר או ניסיון.

    גם אני הגעתי לכתיבה דרך קשיים רבים שעלו והתגברו וחייבו אותי לכתוב ולצאת לאור.

    זה כיף לפעול, רק שלא פעם יש לי התלבטות רצינית בקשר לכך, כך שעדיף (לי לפחות) להשאר באזור הנוחות שלי ולהפסיק.

    רק שיש לי הבנה ממה שעברתי והיא שבורא עולם רוצה שנפעל ונתקדם ונקדם דברים! כל אחד עם היכולות שלו.

    ואולי זה חלק מתהליך הגאולה, שכל אחד ימצא את המטמון שבו, יתעלה מעל הקשיים ויממש את עצמו? מי יודע?



    (אין על הקטע קרדיט או זכויות יוצרים ואפשר להעביר אותו הלאה)

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה